Talmud Builders

    Commentary page

    Ketubot 28b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 28b

    Ketubot 28b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 425 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אפוטרופוס מסר נכסיו בידו להכניס ולהוציא לסחורה:

    הרי זה לא יצא לחירות ולא אמרינן אי לאו דשחרריה לא הוה יזיף מיניה ולא הוה שביק ליה לנהוג מנהג בן חורין ושמעינן מינה דיש עבד שלומד תורה:

    בתרומה דרבנן כגון תרומת חוצה לארץ או פירות המנינהו להני להאכילו על פיהם:

    הכי גרסינן דתניא שאין חולקין תרומה לעבד כו' ורישא דברייתא כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה שניהן יוצאין לגורן ונוטלין חלק אחד שאין חולקין תרומה לעבד כו' הלכך אי אזיל חד מינייהו לא פלגינן ליה דלמא אתי לאחזוקי בכהן ודלמא האי ניהו העבד:

    במקומו של ר' יהודה משום הכי אמר אין חולקין:

    בהמתן של צדיקים חמורו של רבי פנחס בן יאיר בהכל שוחטין (חולין ז.):

    חזא באתריה דרבי יוסי שחלקו לו תרומה בגורן:

    ואסהיד באתריה דרבי יהודה ושם לא היו חולקין תרומה לעבדי כהנים:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Ketubot 28b · Sefaria

    Tosafot

    תנן כמאן דאמר אין חולקין לעבד כו' ואם תאמר והא לא קאמר רבי יהודה דאין חולקין אלא בתרומה דאורייתא דמעלין ממנה ליוחסין אבל מתני' דאוקמינן בתרומה דרבנן דאין מעלין ממנה ליוחסין מודה דחולקין לעבד בלא רבו ואם כן אכתי תקשי ודלמא עבד כהן הוא ולאו מלתא היא דמתניתין איירי שפיר שמעיד שחלק לו תרומה דאורייתא אלא שאינו נאמן להאכילו אלא בתרומה דרבנן:

    ומה בהמתן של צדיקים מפורש במקום אחר (גיטין דף ז.):

    ושהמקום הזה בית הפרס ולא יותר ובא לטהר:

    בית הפרס דרבנן נראה דאפי' במקום הקבר מקילין כמו בשאר שדה ואין לומר דמקום הקבר מטמא באהל ומביא רבינו יצחק ראיה מדתניא בפ"ק דמועד קטן (דף ה:) מצא שדה מצויינת ואינו יודע מה טיבה יש בה אילנות בידוע שנתחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר ומאי נפקא מינה כיון שעתה אינו יודע מקום הקבר בין נחרש בין אבד אלא שמע מינה דמקום הקבר טהור כשנחרש ובית הפרס להכי הוי דרבנן משום דהוי ספק טומאה ברשות הרבים אע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ספק טומאה ברה"ר היינו היכא שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר אע"ג דמדאורייתא טהור:

    מנפח בדיעבד אם עשה כבר טהרות אבל בדיקה דלכתחלה מפרש במשנה (אהלות פי"ח מ"ד) כיצד בודקין:

    הדרן עלך האשה שנתארמלה

    Tosafot on Ketubot 28b · Sefaria · CC-BY-NC

    Rashba

    לטבול ולאכול בתרומתו בתרומה דרבנן וא"ת והא אתי לאסוקי מתרומה דרבנן לתרומה דאורייתא. איכא למימר, בתרומות חוצה לארץ דליכא למיחש.

    ושהיה חולק עמנו על הגורן, וליחוש דלמא עבד כהן הוא ואם תאמר, אם כן הא דתניא (לעיל כתובות כה, א) חזקה לכהונה, נשיאות כפים וחלוק גרנות ליחוש דילמא עבד כהן הוא. ויש לומר, התם במוחזק בישראל אצלנו, אלא שאינו ידוע לנו אם כהן ואם חלל. ואם תאמר, הכא נמי לישני ליה הכי, כגון דמוחזק לן דאינו יש לומר, דלא אפשר לאוקומה בהכי, מדאיצטריך למתני רישא שהיה יוצא מבית הספר, כדאמרינן לעיל (בסוגיין) דלא קתני לה אלא לאפוקי שאינו עבד.

    במקומו של רבי יוסי אין מעלין מתרומה ליוחסין כלומר: משום הכי חולקין לעבד בלא רבו דליכא למיחש למידי. ואם תאמר, מכל מקום הא איכא למיגזר דלמא משחררו ואתו למיתן ליה בחזקת שהוא עבד כהן. יש לומר, כולי האי לא גזרי, דהא משחרר עבדו עובר בעשה (גיטין מ, א), וכדאמרינן לעיל דסמכינן אאסור לאדם שילמד לעבדו תורה, וליוצא בשן ועין דממילא, לא חיישי דלא שכיחא. ואם תאמר, אם כן היכי אקשינן לעיל וליחוש דלמא עבד כהן הוא. יש לומר דלשמא יעשנו בן חורין לא חיישינן, כיון דעבר עליה והשתא מיהא ליכא איסורא, אבל לשמא עשאו חיישינן, כיון דאלו עשאו בן חורין עבדי השתא אסורא. כן נראה לי.

    נאמן התינוק לומר משפחה זו טמאה משפחה זו טהורה פירש רש"י ז"ל: והכי איתא בירושלמי (ה"י) תני אין נאמנים, רבי יוחנן בן ברוקה אומר נאמנים, וכלן לא אמרו אלא בגדלן אבל בקטנן לא.

    Rashba on Ketubot 28b · Sefaria

    Ritva

    תנן כמ"ד [אין] חולקין תרומה לעבד אא"כ רבו עמו כלו' כר"י דאמר הכי כדאמר ומפרש ואזיל. איכא דקשיא לי' דהא טעמ' דר"י לפי שבמקומו היה מעלין מתרומה ליוחסין והאי בתרומ' דאוריית' היא ואלו מתניתן איכא לאוקמי בתרומה דרבנן וי"ל בתרומה דאוריית' הוא מעיד שראוהו חולק על הגרנות אלא אנן לא מהימנין לי' אלא בתרומה דרבנן וכן תירץ שר ווקוצי ז"ל:

    אמר ר' יוסי יכול הוא שיאמר וכו' פירוש אי אתמר לענין כהנות שנתערב ולדה בולד שפחתה דר' יהודא סובר אין חולקין להם תרומה רק לשניהם דוקא ביחד ור' יוסי אומר אפילו לזה שלא בפני זה:

    מפני שיכול לומר אם כהן אני וא"ת ניחוש שמא מכרו או שחררו וי"ל דשחררו קלא אית ליה ולא שכיח נמי אלא לדבר מצוה. ומכירה נמי כיון שרבו שני חייב במזונותיהם אין אדם חוטא ולא לו:

    ומה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם וכו' ואפי' למאי דמפרש בתוספת שאין אומרים כן אלא באיסור אכילה הכא איסור אכילה איכא שמאכילין תרומה לבניו שלא כדין. אזיל ואסהיד באתרא דר' יהושיע. פירוש ואחר הי' עמו דהא לר' יהודא אין מעלין לתרומה אלא ע"פ שנים ומשום כבודו הוא דלא חשיב ליה:

    קס"ד תחומין דרבנן פי' ובלא גדול עמד דבתחומין אפילו עבד ואפילו שפחה נאמנים כדאיתא בדוכתא וכבר ברירנא לה לעיל. מנפח אדם בית הפרס והולך כבר פרשתי במסכת נדה ובמסכת ברכות בס"ד:

    נאמן התינוק לומר משפחה זו פסולה ומשפחה זו כשירה פירש בתוס' דאין נאמנות גמורה שהרי אין הקטן נאמן לא לאסור ולא להתיר אלא לומר שחוששין לדבריו כקול בעלמא כדי להתרחק מאותו משפחה. א"נ נאמן ממש כגון שתי משפחות שהיתה אחת מהם משפחה בפסול אלא דלא ידעינן דהי מינייהו ונאמן לומר זו היא פסולה כיון דדעתיה לאגיוריה מידק דייק ואע"ג דאמרינן בעלמא מי יימר דמזדקקי ליה בדינא נכרי לאו דינא גמור וכסבור הוא דליזדקק ליה עבד נמי דשמא מריה דעתי לשחרורי וזו היא קצבה שתינוק נאמן עליה. ובירושלמי פירש שאם גרשה ומתה נעשין בעל קצבה להודיע שמותר להתערב זרעו בזרעם:

    Ritva on Ketubot 28b · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שביארנו שאסור ללמד את עבדו תורה מכל מקום אם למדו לא יצא לחירות בכך וכן אם לוה רבו הימנו או עשאו אפטרופוס או שהניח תפילין בפניו או שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת בפניו לא יצא לחירות בכך:

    ונשלם הפרק ת"ל:

    Meiri on Ketubot 28b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה תנן כמ"ד כו' שמעיד שחלק לו תרומה דאורייתא אלא שאינו נאמן להאכילו אלא בתרומה דרבנן עכ"ל דלהאכילו תרומה דאורייתא כיון דמעלין לא הוי סגי אפילו בגדול עמו כמ"ש התוס' לעיל אלא דאשמעינן מתניתין בהעידו עליו שחלקו לו תרומה דאורייתא נאמן להאכילו בתרומה דרבנן אבל אם העידו עליו שחלקו לו תרומה דרבנן אינו נאמן אפילו להאכילו תרומה דרבנן משום הך קושיא דפריך דלמא עבד כהן הוא וק"ל:

    בד"ה ושהמקום הזה בית הפרס ולא יותר כו' עכ"ל דהיינו בשדה שמוחזק בו בית הפרס נאמן להקל דעד כאן הוא ולא יותר אבל בשדה שאינו מוחזק בית הפרס אינו נאמן להחמיר וק"ל:

    בד"ה מנפח בדיעבד כו' אבל בדיקה דלכתחלה מפורש במשנה כו' עכ"ל אבל בפסחים ס"פ האשה ובמסכת בכורות כתבו בהיפך דבדיקה המפורשת במשנה היינו דיעבד ודהכא לכתחלה ע"ש ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Ketubot 28b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    וז"ל הרשב"א ז"ל לטבול ולאכול בתרומתו וכו' ואם תאמר אתי לאסוקיה מתרומה דרבנן לתרומה דאורייתא איכא למימר בתרומת חוצה לארץ דליכא למיחש. ע"כ:

    ושהיה חולק וכו' ודילמא עבד כהן הוא וכו'. פי' היכי יהבינן ליה אפומא דהאי אפילו תרומה דרבנן ודילמא עבד כהן היה כשחלקו לו על הגורן ועכשיו נשתחרר או נמכר לישראל. שיטה ישנה: תנן כמ"ד אין חולקין וכו' וכיון דפלגו ליה לדידיה הרי זה כמי שמעיד שראו חולק על הגרנות בחזקת כהן ולא בחזקת עבד מהמנינן ליה להאכילו בתרומה דרבנן:

    וכתב הריטב"א ז"ל תנן כמ"ד אין חולקין תרומה לעבד וכו' כלומר כרבי יהודה דאמר הכי וכדמפרש ואזיל. איכא דקשיא ליה דהא טעמא דרבי יהודה לפי שבמקומו היו מעלין מתרומה ליוחסין ההיא בתרומה דאורייתא היא ואילו למתני' אוקימנא בתרומה דרבנן לדברי הכל אין מעלין ממנה ליוחסין. ויש לומר שזה שמעיד עליו בתרומה דאורייתא הוא מעיד שראהו חולק בגורן אלא דאנן לא מהמנינן ליה אלא לתרומה דרבנן. וכן תירץ השר מקוצי ז"ל:

    במקומו של רבי יהודה היו מעלין מתרומה ליוחסין וכו' פי' לאפוקי מעבד ולאסוקיה לכהונה נמי. אין מעלין מתרומה ליוחסין פי' ואפילו לאפוקיה מחזקת עבד ולהשיא בת ישראל ולישא ישראל את בתו דדילמא בתורת עבד חלקו לו תרומה. שיטה ישנה:

    דילמא עבד הוא פי' עכשיו נשתחרר ונוטל שלא כדין. תנן כמ"ד דאין חולקין תרומה לעבד וכו'. ואם תאמר אכתי קשה דילמא עבד כהן הוה ואפילו ר' יהודה לא קאמר אלא בתרומה דאורייתא דמעלין ממנה ליוחסין אבל בתרומה דרבנן דאין מעלין ממנה ליוחסין מודה דחולקין לו בלא רבו ומתני' אוקימנא בתרומה דרבנן. ולאו מילתא היא דודאי הא דמהימנינן ליה לקטן היינו דוקא בתרומה דרבנן. אבל הא דאמר קטן שהיה חולק עמו בגורן בתרומה דאורייתא קאמר שראו שחלקו לו תרומה דאורייתא בגורן דליכא לספוקי בעבד ועל פיו הוא אוכל בתרומה דרבנן. ואם תאמר לרבי יוסי נהי דאין מעלין מכל מקום הוה ליה למימר שאין חולקין שמא אחר שישתחרר כדפריך הכא תלמודא. ויש לומר משום דלא שכיח כלל שישאל תרומה לאחר שנשתחרר לא בתורת עבד ולא בתורת כהן שירא דילמא יבדקו אחריו ויוציאו עליו קול עבד ולא חיישינן שמא ימכרנו לישראל וישאל תרומה שהרי מזונותיו על רבו ואין אדם חוטא ולא לו ולכולי האי לא חיישינן שיאמר לו צאי מעשה ידיך למזונותיך ותדע שכך הוא שהרי בפרק נושאין מפרש תלמודא טעמא שאין חולקין תרומה לעבד משום דילמא אתי לאסוקיה ליוחסין. ואמאי תולה הטעם בזה לוקמיה אפילו כמאן דאמר אין מעלין והא דאין חולקין משום דחיישינן פן ישאל אחר שישתחרר כדפריך הכא תלמודא וכן מפרש התם טעמא דאין חולקין לאשה משום גרושה אלא ודאי משום דלא שכיח כלל ומכל מקום פריך הכא שפיר דילמא עבד כהן הוה משום דבחששא כל דהו אין להעלותו לתרומה. הרא"ש ז"ל: תנן כר"י דאמר אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו דסבר מעלין מתרומה ליוחסין וא"כ האי דיהבו ליה בלא רבו בודאי לאו עבד הוא. הרא"ה ז"ל:

    במקומו של ר' יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין קשיא לן והא מכל מקום נפיק מינה חורבה דזמנין דמשחרר ליה או דנפק בשן ועין ואתי למיתן ליה תרומה ואפשר דלכולי האי לא חיישינן משום דסבירא לן המשחרר עבדו עובר בעשה וכדאמרן לעיל דסמכינן אאסור לאדם שילמוד עבדו תורה וליוצא בשן ועין כיון דמילתא דלא שכיח הוא לא חיישינן ועוד דאית ליה קלא ולא מהדר איהו בבית הגרנות למיתן ליה תרומה דעון מיתה הוא אבל ליוחסין ודאי חיישינן משום מעלה דילמא רוצה לישא מיוחסת כדי לבא בקהל. ומיהו מקשי וניחוש שמא עבד כהן הוא ועכשיו נשתחרר שהרי הוא בחזקת בן חורין ואין רשות רבו עליו וכל שכן לענין יוחסין דחוששין שמא ברח ולא נשתחרר נמי כלל. הרמב"ן. וכן כתב הרשב"א ז"ל: וז"ל הרא"ה ז"ל במקומו של רבי יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין. איכא דקשיא ליה אכתי היכי חולקין תרומה לעבד אם אין רבו עמו והא נפיק מינה חורבה דזימנין דנפיק לחרות או דזבין ליה ישראל ואזל ושקיל תרומה ויש לומר לשחרור לא חיישינן כיון דקיימא לן כל המשחרר עבדו עובר בעשה. דנפיק נמי בשן ועין לא חיישינן דמילתא דלא שכיחא הוא. דזבין ליה לישראל נמי לא חיישינן דמשוי נפשיה בעון מיתה דקא אכיל. כיון שרבו חייב במזונותיו. והא דאמרינן דמהימני לומר שהמקום הזה בית הפרס. ליכא לפרושי כגון שהיה בחזקת טומאה. דאהא לאו מהימני לאפוקי מחזקה דאורייתא. אלא כגון שהיה בחזקת טהרה ובזו נאמנים לעשותו בית הפרס לומר שהם תולין עליה לא אוכלין ולא שורפין כיון שהוא מדבריהם. והא דאמר רב יהודה מנפח אדם כו' עד ברגל כתיבנא לה בעירובין ועד כאן היינו באין בשבת וכו' עד סוף פרקא ותו לא מידי: סליק פרק שני פרק שלישי

    Shita Mekubetzet on Ketubot 28b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה תנן כמ"ד כו' וא"ת והא לא קאמר רבי יהודה דאין חולקין אלא בתרומה דאורייתא כו' עכ"ל. ולענ"ד אין זה מוכרח כ"כ דאפשר דאף תרומה דרבנן נמי אין חולקין לו בלא רבו שאין הכל בקיאין להבחין בין תרומה דרבנן לדאורייתא ואתו למיטעי וכמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא דעיקר החשש משום עוברי דרכים שיראו שנותנין לו תרומה ויעידו עליו שהוא כהן וכן משמע מלשון הברייתא דפרק נושאין שכתבתי בסמוך דקתני עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות וכיון דכולהו אף בתרומה דרבנן אין חולקין להם להנך טעמי דמפרש התם. א"כ ה"ה בעבד נמי. ועוד דלחלוק תרומה בבית הגורן בלא רבו או להצריך רבו עמו חשיב כמו לכתחלה דליכא פסידא כ"כ בהכי כמ"ש התוספות להדיא לעיל בד' כ"ד ע"ב בד"ה ואיבעית אימא ע"ש. וא"כ בכה"ג אין לחלק בין תרומה דאורייתא לדרבנן כן נראה לי. והוצרכתי לזה דלפ"ז אין צורך לדחוק לפרש כמו שתירצו התוספות דמתניתין איירי שמעיד דוקא שטבל לאכול תרומה דאורייתא דכל כה"ג לא הו"ל לסתום אלא לפרש. ועפ"ז יש ליישב ג"כ שיטת הרמב"ם ז"ל שפסק כמ"ד אין חולקין תרומה לעבד אא"כ רבו עמו ואפ"ה פסק ג"כ דאין מעלין מתרומה ליוחסין והיינו כדפרישית. וכדמשמע מסתמא דתלמודא דפ' נושאין. ועוד דלענין אין חולקין פסק כסתם מתניתין דהכא דבהא קי"ל כרבי יהודה. ובהא דאין מעלין מתרומה ליוחסין פסק כסתם מתני' דלעיל במשנה דוכן שני כהנים דמסקינן דרבנן ור"י פליגי במעלין מתרומה ליוחסין ורבנן ס"ל דאין מעלין. והא דאמרינן במקומו של ר"י היו מעלין לאו משום דהא בהא תליא לגמרי אלא דר"י תרתי אית ליה וכמ"ש בסמוך ואין להאריך יותר ודו"ק:

    קונטרס אחרון ע"ב בתוספות בד"ה תנן כמ"ד אין חולקין תרומה לעבד כו' שם כתבתי יישוב נכון על שיטת הרמב"ם ז"ל שפסק כמ"ד אין חולקין תרומה לעבד אא"כ רבו עמו ואפ"ה פסק כמ"ד דאין מעלין מתרומה ליוחסין ולכאורה הא בהא תליא והו"ל כמזכה שטרי לבי תרי ולמאי דפרישית שם בשיטת התוספות אתי שפיר:

    סליק האשה שנתארמלה פרק שני

    Penei Yehoshua on Ketubot 28b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' היו מעלין מתרומה ליוחסין עיין ברכות דף טז ע"ב תוס' ד"ה אין עומדין:

    Gilyon HaShas on Ketubot 28b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, בָּאִין בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וּמְבִיאִין חָבִית מְלֵאָה פֵּרוֹת, וְשׁוֹבְרִין אוֹתָהּ בְּאֶמְצַע רְחָבָה וכו'. נראה לי החבית דוגמה להאשה ופירות שבתוכה דוגמה לבנים אשר בקרבה ושוברין אותה באמצע רחבה שהוא מקום הפקר רמז שהבנים היוצאים ממנה אינם הגונים וראוי להפקירם כדבר שאין חפץ בו והאשה הזאת תהיה כשברי כלי חרס שאין בהם תועלת ואין להם תקנה להחזירם להיות כלי! וקרו לה 'קציצה' על שהם קוצצים חבל האחוה והקורבה שיש להם עם זה האיש אשר נשא אשה זו. או יובן קרו לה קציצה, קציץ ה־א כי איש ואשה שזכו שם י־ה ביניהם וזה שלקח אשה שאינה הגונה קצץ אות ה־י מן חיבור היו־ד כי זו היא פגומה. או יובן אם תחתוך מספר ה' שהוא חמשה לשנים יהיה ממנה אותיות 'גב' שהוא רוצה לומר אחור כלומר זה הלך לאחור ולא לפנים כי דבק בבני אדם שאינם מהוגנים. או יובן הכונה זאת האשה שאינה מהוגנת אין ראוי להדבק עמה פנים שלו בפנים שלה אלא יהיה גב שלו בפנים שלה כלומר שאין ראוי לשמש עמה להוליד בנים מזאת.

    Ben Yehoyada on Ketubot 28b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Ketubot, daf 28, Amud Bet, about 425 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, אוֹ שֶׁהִנִּיחַ תְּפִילִּין בִּפְנֵי רַבּוֹ, אוֹ…”

    2. Segment 262 words

      Opens “לִטְבּוֹל לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה. בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן. וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק…”

    3. Segment 317 words

      Opens “בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הָיוּ מַעֲלִין מִתְּרוּמָה…”

    4. Segment 438 words

      Opens “תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: מִיָּמַי…”

    5. Segment 516 words

      Opens “אֶלָּא: בִּקְּשׁוּ לְהַעֲלוֹת עֶבֶד לַכְּהוּנָּה עַל פִּי.…”

    6. Segment 643 words

      Opens “וְשֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרָס הוּא. מַאי טַעְמָא?…”

    7. Segment 78 words

      Opens “וְעַד כָּאן הָיִינוּ בָּאִין בַּשַּׁבָּת. קָסָבַר: תְּחוּמִין…”

    8. Segment 821 words

      Opens “וְאֵין נֶאֱמָן לוֹמַר ״דֶּרֶךְ הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם…”

    9. Segment 926 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: נֶאֱמָן הַתִּינוֹק לוֹמַר, כָּךְ אָמַר…”

    10. Segment 1050 words

      Opens “וְ״שֶׁאָכַלְנוּ בִּקְצָצָה שֶׁל בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי״, וְ״שֶׁהָיִינוּ…”

    11. Segment 1128 words

      Opens “רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַסֵּיפָא:…”

    12. Segment 1222 words

      Opens “בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? תַּנָּא קַמָּא סָבַר: כֵּיוָן דְּגוֹי…”

    13. Segment 1360 words

      Opens “מַאי ״קְצָצָה״? דְּתָנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד קְצָצָה? אֶחָד…”

    14. Segment 144 words

      Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Ketubot 28b · Segment 6 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מְנַפֵּחַ אָדָם בֵּית הַפְּרָס וְהוֹלֵךְ.…

    Original text

    אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, אוֹ שֶׁהִנִּיחַ תְּפִילִּין בִּפְנֵי רַבּוֹ, אוֹ שֶׁקָּרָא שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — הֲרֵי זֶה לֹא יָצָא לְחֵירוּת. הָתָם דְּאִיקְּרִי עֶבֶד מִדַּעְתּוֹ. כִּי קָאָמְרִינַן — דְּקָא נָהֵיג בֵּיהּ מִנְהַג בָּנִים.

    steward over his property, or who donned phylacteries in his master’s presence, or who read three verses from the Torah scroll in the synagogue, did not necessarily emerge to freedom. Apparently, there are slaves who learn Torah to the extent that they are capable of reading the Torah in the synagogue, and conceivably that Torah is learned in school. The Gemara answers that there is no proof from the baraita , as there it is a case where the slave read at his own initiative, and conceivably he taught himself to read the Torah as well. When we say in the mishna that it is proof that he is a priest, it is in a case where he treats him with treatment typical of children, not slaves, and sends him to school.

    לִטְבּוֹל לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה. בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן. וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגּוֹרֶן. וְדִלְמָא עֶבֶד כֹּהֵן הוּא? תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר אֵין חוֹלְקִין תְּרוּמָה לְעֶבֶד אֶלָּא אִם כֵּן רַבּוֹ עִמּוֹ. דְּתַנְיָא: אֵין חוֹלְקִין תְּרוּמָה לְעֶבֶד אֶלָּא אִם כֵּן רַבּוֹ עִמּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר: אִם כֹּהֵן אֲנִי — תְּנוּ לִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי, וְאִם עֶבֶד כֹּהֵן אֲנִי — תְּנוּ לִי בִּשְׁבִיל רַבִּי.

    When the mishna states that he is deemed credible to testify that as a minor he saw that others went to immerse in order to partake of teruma , the Sages permit them only to partake of teruma by rabbinic law. And the mishna states that he is deemed credible to say that they saw that so-and-so would share teruma with us at the threshing floor, and therefore he is a priest. The Gemara asks: And perhaps he is the slave of a priest? The Gemara answers: We learned the mishna according to the one who says: One distributes teruma to a slave only if his master is with him. Therefore, it is clear that the one sharing teruma with them was a priest, not a slave, as it is taught in a baraita : In the case of the son of a priest’s wife and the son of a priest’s maidservant who were intermingled at birth, both mothers go to the threshing floor together based on the principle: One distributes teruma to a slave only if his master is with him; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: It is possible that each will say: If I am a priest, give me teruma for my own sake, and if I am the slave of a priest, give me teruma for the sake of my master.

    בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הָיוּ מַעֲלִין מִתְּרוּמָה לְיוּחֲסִין. בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי לֹא הָיוּ מַעֲלִין מִתְּרוּמָה לְיוּחֲסִין.

    The dispute in the baraita is based on the fact that in the place of Rabbi Yehuda, they would elevate one who eats teruma to the presumptive status of priesthood for the purpose of lineage. Therefore, he permitted distributing teruma to the slave of a priest only if his master is present, due to the concern that if he were given teruma directly, he would be elevated to priesthood. In the place of Rabbi Yosei, they would not elevate from teruma to lineage. Therefore, he permitted distributing teruma directly to the slave of a priest, as there is no concern that the slave would be mistaken for a priest.

    תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא הֵעַדְתִּי. פַּעַם אַחַת הֵעַדְתִּי וְהֶעֱלוּ עֶבֶד לַכְּהוּנָּה עַל פִּי. הֶעֱלוּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! הַשְׁתָּא וּמָה בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָם, צַדִּיקִים עַצְמָם לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!

    It is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: In all my days, I never had occasion to testify in court. One time I testified, and the court elevated a slave to priesthood on the basis of my testimony. The Gemara asks: Does it enter your mind that they actually elevated the slave to priesthood? Now, just as with regard to the animals of the righteous the Holy One, Blessed be He, does not engender a pitfall on their account, as the Gemara relates with regard to the donkey of Rabbi Pinḥas ben Yair that it would not eat untithed produce ( Ḥullin 7a), all the more so will He not engender a pitfall on account of the righteous themselves.

    אֶלָּא: בִּקְּשׁוּ לְהַעֲלוֹת עֶבֶד לַכְּהוּנָּה עַל פִּי. חֲזָא בְּאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי, וַאֲזַל וְאַסְהֵיד בְּאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה.

    Rather, the Gemara emends the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei: They sought to elevate a slave to priesthood on the basis of my testimony, but ultimately they did not. Rabbi Elazar saw teruma distributed directly to the slave of a priest in the place of Rabbi Yosei, where one does not elevate from teruma to priesthood, and he went and testified about what he saw in the place of Rabbi Yehuda, where one elevates from teruma to priesthood.

    וְשֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרָס הוּא. מַאי טַעְמָא? בֵּית הַפְּרָס דְּרַבָּנַן. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מְנַפֵּחַ אָדָם בֵּית הַפְּרָס וְהוֹלֵךְ. וְרַב יְהוּדָה בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר: בֵּית הַפְּרָס שֶׁנִּידַּשׁ — טָהוֹר. מַאי טַעְמָא — אִי אֶפְשָׁר לְעֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה שֶׁלֹּא נִידַּשׁ בָּרֶגֶל.

    And the mishna states that one is deemed credible to testify in his adulthood that as a minor he saw that this place is a beit haperas . The Gemara asks: What is the reason that he is deemed credible to testify what he witnessed as a minor? The Gemara answers: The ritual impurity of a beit haperas is by rabbinic law, as Rav Yehuda said that Shmuel said: A person who passes through a beit haperas may blow on the dust before taking each step, so that if there is a bone beneath the dust he will expose it, avoid it, and proceed. One may not rely on that method of examination with regard to impurity by Torah law. And Rav Yehuda bar Ami, in the name of Rav Yehuda, said: A beit haperas that has been trodden underfoot, creating a path, is pure. What is the reason? It is that it is impossible for a bone the size of a grain of barley, whose possible presence led to the decree of impurity, not to have been trodden underfoot and rendered smaller. This presumption is possible only in cases of impurity by rabbinic law.

    וְעַד כָּאן הָיִינוּ בָּאִין בַּשַּׁבָּת. קָסָבַר: תְּחוּמִין דְּרַבָּנַן.

    And the mishna states that one is deemed credible to testify, in his adulthood, that he saw as a minor: Until here we would come on Shabbat. The Gemara explains: This tanna maintains that the Shabbat boundaries, beyond which one may not go outside the city on Shabbat, are mandated by rabbinic law, and the Sages deemed him credible in matters of rabbinic law.

    וְאֵין נֶאֱמָן לוֹמַר ״דֶּרֶךְ הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה״, ״מַעֲמָד וּמִסְפֵּד הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה״. מַאי טַעְמָא — אַפּוֹקֵי מָמוֹנָא לָא מַפְּקִינַן.

    And the mishna states that one is neither deemed credible to say: So-and-so had a path in this place; nor to say: So-and-so had a tract of land where they would perform the ritual of standing and sitting and deliver a eulogy in that place. The Gemara asks: What is the reason that he is not deemed credible? It is due to the fact that we do not remove money from the possession of its presumptive owner on the basis of testimony about a matter that he witnessed as a minor.

    תָּנוּ רַבָּנַן: נֶאֱמָן הַתִּינוֹק לוֹמַר, כָּךְ אָמַר לִי אַבָּא: ״מִשְׁפָּחָה זוֹ טְהוֹרָה״, ״מִשְׁפָּחָה זוֹ טְמֵאָה״. טְהוֹרָה וּטְמֵאָה סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא ״מִשְׁפָּחָה זוֹ כְּשֵׁרָה״, וּ״מִשְׁפָּחָה זוֹ פְּסוּלָה״.

    The Sages taught: A child is deemed credible to say when he reaches majority that this is what my father told me when I was a minor: This family is pure, that family is impure. The Gemara asks: Does it enter your mind that his father said pure and impure? What do those concepts mean with regard to a family? Rather, his father said to him: This family is of unflawed lineage, and this family is of flawed lineage.

    וְ״שֶׁאָכַלְנוּ בִּקְצָצָה שֶׁל בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי״, וְ״שֶׁהָיִינוּ מוֹלִיכִים חַלָּה וּמַתָּנוֹת לִפְלוֹנִי כֹּהֵן״. עַל יְדֵי עַצְמוֹ, אֲבָל לֹא עַל יְדֵי אַחֵר. וְכוּלָּן, אִם הָיָה גּוֹי וְנִתְגַּיֵּיר, עֶבֶד וְנִשְׁתַּחְרֵר — אֵין נֶאֱמָנִים. וְאֵין נֶאֱמָן לוֹמַר ״דֶּרֶךְ הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה״, ״מַעֲמָד וּמִסְפֵּד הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה״. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: נֶאֱמָנִים.

    And he is deemed credible to say that we ate at the ketzatza that took place to publicize that the marriage of the daughter of so-and-so to so-and-so was unsuitable; and to say that we would bring ḥalla and priestly gifts to so-and-so, who is a priest. In that case, he is deemed credible only to testify that he brought the ḥalla by himself, but not by means of another, as one is certain of matters that he performed himself, even as a minor. However, he is not deemed credible to testify about actions performed by others when he was a minor. And with regard to all these testimonies, if he was a gentile and he converted, or a slave and he was liberated, they are not deemed credible to testify after their conversion and liberation about matters that transpired beforehand when they were disqualified as witnesses. And one is neither deemed credible to say that he remembers that when he was a minor, so-and-so had a path in this place; nor that so-and-so had a tract of land where they would perform the ritual of standing and sitting and deliver a eulogy in that place. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: They are deemed credible.

    רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַסֵּיפָא: אַפּוֹקֵי מָמוֹנָא הוּא! אֶלָּא אַרֵישָׁא. וְכוּלָּם, אִם הָיָה גּוֹי וְנִתְגַּיֵּיר, עֶבֶד וְנִשְׁתַּחְרֵר — אֵין נֶאֱמָנִין. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: נֶאֱמָנִין.

    The Gemara asks: With regard to which clause in the baraita is Rabbi Yoḥanan ben Beroka disputing? If we say he is disputing the last clause of the baraita , which concerns testimony about a path or a place for mourning, it is a case of removing money from the possession of its presumptive owner. How could his testimony be deemed credible? Rather, Rabbi Yoḥanan ben Beroka is certainly disagreeing with the former clause of the baraita : And with regard to all these testimonies, if he was a gentile and he converted, or a slave and he was liberated, they are not deemed credible. It is with regard to that halakha that Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: They are deemed credible.

    בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? תַּנָּא קַמָּא סָבַר: כֵּיוָן דְּגוֹי הוּא, לָא הֲוָה דָּיֵיק. וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא סָבַר: כֵּיוָן דְּדַעְתֵּיהּ לְאִיגַּיּוֹרֵי, מֵידָק הֲוָה דָּיֵיק.

    The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara explains that the first tanna maintains: Since he was a gentile, he was not exacting in scrutinizing the matter, as it was irrelevant to him. Therefore, even after he converted he is not deemed credible. And Rabbi Yoḥanan ben Beroka maintains: Since it was his intention to convert, he took interest in Judaism and he was exacting in scrutinizing the matter, and he is deemed credible.

    מַאי ״קְצָצָה״? דְּתָנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד קְצָצָה? אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ — בָּאִין בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וּמְבִיאִין חָבִית מְלֵיאָה פֵּירוֹת וְשׁוֹבְרִין אוֹתָהּ בְּאֶמְצַע רְחָבָה, וְאוֹמְרִים: אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ! אָחִינוּ פְּלוֹנִי נָשָׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, וּמִתְיָירְאִים אָנוּ שֶׁמָּא יִתְעָרֵב זַרְעוֹ בְּזַרְעֵינוּ. בּוֹאוּ וּקְחוּ לָכֶם דּוּגְמָא לְדוֹרוֹת, שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב זַרְעוֹ בְּזַרְעֵינוּ. וְזוֹ הִיא קְצָצָה שֶׁהַתִּינוֹק נֶאֱמָן לְהָעִיד עָלֶיהָ.

    The Gemara asks about a term employed in the baraita : What is the meaning of ketzatza ? It is as the Sages taught: How is ketzatza performed? If a situation where one of the brothers who married a woman who is unsuited for him, due to flawed lineage, occurs, the family members come and bring with them a barrel full of fruits, and break it in the middle of a public square to publicize the matter, and they say: Our brothers, the house of Israel, listen. Our brother so-and-so married a woman who is unsuited for him, and we fear lest his descendants become intermingled with our descendants. In order to further underscore the matter, they continue: Come and take for yourselves a sample as an indicator for future generations, so that his descendants will not intermingle with our descendants. The gathering of the large crowd to take the fruit generates publicity. And this is the ketzatza that a child who witnessed it is deemed credible to testify about it when he is an adult.

    הֲדַרַן עֲלָךְ הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה

    May we return to you, the chapter “the woman who was widowed.”