Ketubot 24b

For it is forbidden from a positive commandment "So shall you bless" (Numbers 6). You [priests] and not non-priests. And a negative commandment that comes from a positive commandment is [called] a positive commandment.

בשכלי אומנותו בידו When the tools of his trade are in his hand OVERVIEW רבא reconciled the view of the רבנן in the ברייתא of אני כהן (where they maintain לא חיישינן לגומלים) and the רבנן in the משנה of החמרין (where they maintain חיישינן לגומלים); that one of these is in a case where כלי אומנתו בידו. According to רש״י the answer was that the case of the חמרין is where the one who deprecated his wares was nevertheless holding on to his tools of the trade; indicating that in the next city the two חמרים will reverse their claims. תוספות offers an alternate explanation. --------------------------– פירש רבינו חננאל זה שאומר עליו שהוא כהן יש בידו כלים שמשמשין בהן בטהרה – The ר״ח explains that ה״נ בשכלי אמונתו בידו means that this person, on whom he is testifying that he is a כהן, has in his possession the types of utensils that are used when one desires to conduct himself בטהרה – כגון כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה שאין מקבלין טומאה – For instance כלים from dung, stone כלים, or earthen כלים, which are not מקבל טומאה – שכל הרואה כלים הללו בידו מתרחק ממנו מלטמאותו ודומה שהוא כהן ולכך האמינוהו חכמים: So that whoever sees these כלים in his possession distances himself from him in order not to be מטמא him, and it is likely that he is a כהן, therefore the חכמים believed him (to say וחברי כהן). SUMMARY The case of אני כהן וכו׳ נאמן is when שכלי אומנתו בידו. THINKING IT OVER Are the רבנן concerned for גומלים or not?

ואיבעית אימא רבי יהודה ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קמיפלגי And if you wish, I can say; ר״י ורבנן are arguing whether we are מעלה מתרומה ליוחסין OVERVIEW The גמרא cited a ברייתא and משנה in which ר״י ורבנן are seemingly giving self-contradictory rulings. The גמרא now is offering a new answer to resolve this contradiction. תוספות discusses this answer and its ramifications. ----------------------– תוספות qualifies the scope of this answer: ולא אתא לשנויי אלא קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה – And the גמרא is offering this answer only to resolve the contradiction from ר״י on ר״י (that regarding וחברי כהן he is not believed, and regarding the חמרין he is believed) – אבל דרבנן אדרבנן לעולם צריך לתרץ בשכלי אומנותו בידו – However regarding the contradiction from the רבנן on the רבנן, we still require the answer of בשכלי אומנתו בידו. תוספות asks: הקשה הרב שמואל מווארדין ומעיקרא היכי בעי למימר דטעמא דרבי יהודה משום גומלין – הר׳ שמואל מווארדין asked; and how did the גמרא initially want to say that the reason ר״י does not believe the כהן to say וחברי כהן is because of collusion – והא בלא גומלים על כרחך סבר רבי יהודה בשילהי פרקין (לקמן דף כח, ב) דמעלין מתרומה ליוחסין – For even without the concern of גומלים, the כהן will not be believed since perforce ר״י maintains in the end of our פרק that מעלין מתרומה ליוחסין?! תוספות answers: ותירץ רבינו יצחק דמעיקרא סלקא דעתין דאי לאו טעמא משום גומלים – And the ר״י answered that initially the גמרא assumed that if not for the reason of גומלים – לא היינו מפסידים את הכהן מן התרומה כדי לומר מעלין – We would not have caused the כהן to lose the תרומה in order to rule מעלין מתרומה ליוחסין – כיון דמן הדין ראוי לחלוק על פי חבירו ואדרבה קודם היינו אומרים אין מעלין – Since according to the law it is proper for this כהן to collect תרומה by the testimony of his friend; and on the contrary we would prefer to say אין מעלין מתרומה ליוחסין to protect his תרומה rights – תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דגבי עבד אמר לקמן לרבי יהודה דאין חולקין לו תרומה משום דמעלין – Even though that ר״י states later regarding an עבד כנעני, that we do not disburse תרומה to him because of the concern of מעלין מתרומה ליוחסין; why do we not say there as well that we do not want to cause the עבד a loss of תרומה (and we should enact that אין מעלין מתרומה ליוחסין) – תוספות replies: התם אין כל כך חששא בהפסד של עבד זה אם אין חולקין לו תרומה בלא רבו – There by עבד there is not such a concern for the loss of the עבד if we do not disburse תרומה to this עבד without his master, since he will receive תרומה through his master. However, regarding the כהן if his friend is not believed he will lose the תרומה entirely. תוספות asks: ואם תאמר ובאיזו סברא פליגי – And if you will say; but what is the logic of their dispute – לימרו תרוייהו דמעלין ונצטרך שני עדים בתרומה Let either both ר״י ורבנן agree that מעלין מתרומה ליוחסין and two עדים should be required to allow him to receive תרומה – או לימרו תרוייהו דלא מעלין ולא יצטרך אלא עד אחד בתרומה – Or let them both agree that אין מעלין וכו׳ and we will require only one עד for תרומה – תוספות answers: ויש לומר דבהא פליגי דמר סבר חיישינן שמא יעלו מתרומה ליוחסין לפיכך הצריכו שני עדים – And one can say; that their argument is, that ר״י maintains that we are concerned that perhaps the people will mistakenly be מעלה מתרומה ליוחסין, therefore there is a requirement for two עדים to testify that he is a כהן and be allowed to receive תרומה – ומר סבר דלא חיישינן: And the רבנן maintain that we are not concerned that the people will mistakenly be מעלה מתרומה ליוחסין; everyone knows that יוחסין is special and even though he is receiving תרומה they will not consider him a מיוחס, so therefore there is no concern (even) if we allow him to receive תרומה ע״פ ע״א. SUMMARY The dispute whether מעלין מתרומה ליוחסין is not regarding a law or enactment but rather whether there is a concern that mistakenly we may be מעלה מתרומה ליוחסין. THINKING IT OVER It appears from תוספות that according to ר׳ יהודה since there is a חשש גומלין therefore אין מעלין לכהונה ע״פ ע״א (and therefore מעלין מתרומה ליוחסין), implying however when there is no חשש גומלין then we would be מעלה ע״פ ע״א. How can ר״י maintain that מעלין מתרומה ליוחסין, since there is the possibility to be מעלה לכהונה ע״פ ע״א where there is no חשש גומלין for instance if he claims אני ישראל וחברי כהן?! 2. What is the connection between the beginning of תוספות with the subsequent question of ר״ש מווארדין and with the final וא״ת?

אמנה שבשטר קמסהדי Are they testifying on the money in the note OVERVIEW The גמרא queried whether we are מעלה משטרות ליוחסין or not, in a case where the עדים signed on a שטר in which one of the parties was referred to as a כהן. The question is whether the עדים when they sign on the שטר are only testifying that the loan took place and they pay no attention to the details whether the מלוה or the לוה is a כהן or a ישראל (and therefore אין מעלין משטרות ליוחסין) or do we say that the עדים also verify these details (and therefore מעלין משטרות ליוחסין). Our תוספות discusses the view of אמנה שבשטר קא מסהדי. ---------------------------– תוספות asks: ואם תאמר ואי לאו אכולא מילתא קמסהדי – And if you will say; and if the עדים do not testify on all the details of the שטר, but rather they are only testifying אמנה שבשטר – אם כן עדים חתמי אף על גב דלא ידעי אי כהן הוא אי לאו – If that is indeed so, the עדים sign even if they do not know if he is a כהן or not – ואם כן הא דתנן בגט פשוט (בבא בתרא דף קעב, א) שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת – If indeed this is so; that which the משנה teaches in פרק גט פשוט, if there are two יוסף בן שמעון who live in one city we must write a third generation (their grandfathers’ names) in order to distinguish between them – אם היו משולשין יכתבו כהן – If they had identical names even up to the third generation, they should write ׳כהן׳ if only one of them was a כהן, and that will distinguish between them. This concludes the משנה. תוספות continues with his question – ומה מועיל כיון שעדים חותמין אף על פי שאין מכירים בו אם הוא כהן – But what would it help writing ׳כהן׳, since the עדים sign regardless whether they know if he is a כהן or not – והרי הוא יכול להערים ולכתוב שטר אחר בשם חבירו כהן ויוציא ממון מחבירו כהן – So one can be sly and write a שטר in the name of his חבר the כהן and the מלוה will take away the money from his friend the כהן! תוספות answers: ויש לומר דהיכא דהוחזקו שני יוסף בן שמעון ודאי אכולא מילתא קא מסהדי – And one can say that in a place where it is established that there are two יוסף בן שמעון, the עדים certainly testify on all the details – כי אז הן צריכין לידע אם בן כהן הוא – Because in that situation they are required to know if he is the son of a כהן or not, to assure that it is the correct לוה – והתם ודאי מעלין משטרות ליוחסין והכא מיבעיא לן היכא דלא הוחזקו: And in that situation we are certainly מעלה משטרות ליוחסין, since the עדים are required to verify in this case that he is a כהן; however here we are asking what is the ruling in a situation where it was not established that there are two יוסף בן שמעון. SUMMARY Even if we assume אמנה שבשטר הן מעידין, nevertheless if הוחזקו שני יוסף בן שמעון then we say אכולא מילתא קמסהדי and we are מעלה משטרות ליוחסין. THINKING IT OVER תוספות asked that if אמנה שבשטר הם מעידין so the לוה can write הכהן (even though he is not a כהן), for the עדים will not notice and the כהן will lose money שלא כדין. However, granted that the עדים will not notice, but the מלוה will notice that he wrote הכהן (when indeed he is not a כהן) and will protest because he knows that if he will go to the כהן, the כהן will (rightfully) deny the loan and the מלוה will have difficulties collecting it. How can there be a הערמה?

חד אמר מעלין One said, we elevate OVERVIEW The גמרא cites a dispute whether we are מעלה משטרות ליוחסין (and similarly whether we are מעלה מתרומה ליוחסין, or מנשיאות כפים ליוחסין, etc.). תוספות explains why (according to the מ״ד מעלין in these respective מחלוקות) these cases are not mentioned in the משנה which discusses the various approved proofs for כהונה. ---------------------– תוספות asks: ואם תאמר ואמאי לא חשיב ליה בהדי הנך דתנן בעשרה יוחסין (קדושין דף עו. ושם) – And if you will say; why does he not mention the case of שטרות among those which the משנה taught in פרק עשרה יוחסין that – אין בודקין מן המזבח ולמעלה ולא מדוכן כולי – ‘We do not investigate beyond the מזבח and not beyond the דוכן, etc.’ תוספות answers: ויש לומר דהך דשטרות מלתא דפשיטא היא – And one can say; that in this case of שטרות, it is an obvious ruling that he is considered a כהן – דכיון דאכולא מלתא קמסהדי אם כן הוי עדות גמור – For since (according to the מ״ד מעלין משטרות ליוחסין the reason we are מעלין is because) the עדים testify on the entire statement of the שטר (including the אני פלוני כהן), therefore it is a valid testimony, and obviously he is a כהן – ולכך לא קא חשיב עדים – And therefore the משנה in קדושין does not mention עדים either (that if עדים testify that someone is a כהן מיוחס, there is no further need of בדיקה), for it is obvious. תוספות asks: ואם תאמר ואמאי לא חשיב תרומה ונשיאות כפים למאן דאמר מעלין – And if you will say; why does not the משנה in קדושין mention the exemption from בדיקות where he receives תרומה or he preforms נשיאות כפים, according the one who maintains that we are מעלה from either תרומה or נשיאות כפים to יוחסין? תוספות answers: ואומר רבינו תם דתרומה בכלל מזבח ונשיאות כפים בכלל דוכן – And the ר״ת answers that תרומה is included in the exemption of מזבח and נשיאות כפים is included in the exemption of דוכן – תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דההוא דוכן היינו שיר כדמשמע התם בגמרא – Even though that דוכן which is mentioned in the משנה in קדושין means the platform that was used by the לוים for song, as indicated there in the גמרא; so how can תוספות say that נשאית כפים is בכלל דוכן when they are completely different from each other? תוספות responds: מאן דאמר מעלין הוה מוקי לה נמי בדוכן כהנים שבגבולים – The one who maintains מעלין מנשיאת כפים ליוחסין will establish that which the משנה writes דוכן to also include the נשיאת כפים of the כהנים in all of א״י (this too exempts from any further בדיקות), and not only to the דוכן which was in the ביהמ״ק for the שיר הלויים. תוספות asks: ומיהו קשה אמאי לא חשיב ספר תורה שקרא בחזקת כהן כדלקמן – However there is a difficulty; why does not the משנה mention ס״ת, where one read from the תורה first that he is בחזקת כהן, which the גמרא states later?! תוספות answers: ויש לומר דאיכא למימר דתנא ושייר כולהו – And one can say; that the משנה taught some exemptions and left out mentioning all the other cases which are mentioned here (שטרות, תרומה נש״כ, ס״ת). תוספות offers an alternate answer: ובספר הישר פירש רבינו תם דלאו בעבודת מזבח ממש איירי – And the ר״ת in ספר הישר explained that when the משנה mentions מזבח it is not referring to actually doing service for the מזבח (for that is too obvious that he requires no additional בדיקה) – אלא כגון הפשט וניתוח דברים הכשרים בזרים – But rather the משנה is referring other types of מזבח service, for instance skinning off the hide or cutting up the קרבן, which are permissible for a זר to perform, but nevertheless by doing them they are exempted from further בדיקה – דלא היו מניחין לעשות אותם אלא למיוחסין מן המשיאין לכהונה – Since they would only allow those whose ancestry allows them to marry into כהונה to perform those duties, therefore it is sufficient to exempt them from further בדיקות – אבל מילי דכהונה כגון תרומה ונשיאות כפים וספר תורה לא איצטריך למתני: However regarding items which belong to כהונה exclusively such as תרומה ונשיאות כפים וס״ת, it was not necessary to mention them in the משנה, for it is obvious that in these cases there is no need for additional בדיקות. SUMMARY The משנה in קדושין did not include the various cases of מעלין (either because תנא ושייר or) because it is obvious (שטרות) or already included (תרומה ונש״כ). Alternately it only mentions things which are כשרים בזרים, not exclusively for כהנים. THINKING IT OVER 1. תוספות maintains that by reading first in the ס״ת we are מעלין ליוחסין. However the גמרא merely states later that רב אמי העלה לכהונה, but it may have been just for אכילת תרומה and not for יוחסין! 2. According to the ספר הישר anything which is exclusively for כהנים the משנה did not mention. Why therefore did the משנה mention דוכן which (seemingly) was exclusively for the use of the לויים?!

(לעיל) או דלמא אפילו למאן דאמר אין מעלין הני מילי תרומה דמתאכלא בצינעה כולי — Or perhaps even according to the מ״ד אין מעלין; that is only by תרומה, which is eaten discreetly, etc. OVERVIEW The גמרא presented a query whether we are מעלה מנשיאות כפים ליוחסין. This query is valid even if we maintain אין מעלין מתרומה ליוחסין, for the reason we are not מעלה מתרומה ליוחסין is because תרומה is מתאכלא בצינעה; however נשיאת כפים is בפרהסיא, so it is likely that he would not be נושא כפיו if he is not a כהן. Our תוספות discusses the concept of (אין מעלין מתרומה ליוחסין because תרומה is) מתאכלי בצינעה. ----------------------– תוספות asks: תימה מה תולה באכילה והא פשיטא דלכולי עלמא אין מעלין מאכילת תרומה ליוחסין – It is astounding! How can the גמרא relate the idea of אין מעלין מתרומה ליוחסין, to the fact that תרומה is eaten בצנעא?! For it is obvious according to everyone that we cannot be מעלה to יוחסין based on the fact that he is eating תרומה; the reason is – דהא איכא למיחש דלמא עבד כהן הוא – For there is the concern that perhaps this person who is eating תרומה is the slave of a כהן who is permitted to eat תרומה. Obviously we cannot be מעלה anyone to יוחסין based on the fact that he is eating תרומה! אלא בחלוקת תרומה בגורן הוא דפליגי אם מעלים ליוחסין אם לאו – Rather the dispute whether we are מעלה מתרומה ליוחסין or not, is where they distributed תרומה to this individual in the threshing place (as תוספות will shortly explain). Why therefore does the גמרא mention that תרומה is eaten בצנעה since it is irrelevant to our discussion here?! תוספות proves his point that the issue of whether מעלין מתרומה ליוחסין or not, is dependent on חלוקת תרומה בבית הגרנות (but not with אכילת תרומה): ובמעלין מתרומה ליוחסין לא איפליגו בה תנאי בהדיא – For there is no explicit argument of תנאים regarding מעלין מתרומה ליוחסין – אלא דתליא הא פלוגתא בפלוגתא אם חולקין תרומה לעבד בלא רבו אם לאו – Rather the dispute whether מעלין מתרומה ליוחסין depends on the dispute whether we distribute תרומה to a slave without his master present or not – למאן דאמר חולקין אין מעלין דדלמא עבד הוא – According to the מ״ד חולקין תרומה לעבד בלא רבו, he will also maintain אין מעלין מתרומה ליוחסין, because perhaps this person who received תרומה is an עבד. In conclusion it is evident (according to תוספות) that all agree that we are not מעלה to יוחסין based on the fact that he eats תרומה, for he can be an עבד. The מחלוקת whether we are מעלה מתרומה ליוחסין refers to one who receives תרומה בבית הגרנות, and issue is whether we distribute תרומה בבית הגרונות to an עבד or not. תוספות continues to explain how the גמרא should have worded the query regarding מעלין מנשיאות כפים ליוחסין: והכי איבעי ליה למימר הכא אפילו למאן דאמר אין מעלין – And this is how the גמרא should have stated its question; here regarding מעלין מנש״כ ליוחסין, it is possible that even the one who maintains אין מעלין מתרומה ליוחסין – הני מילי תרומה דחולקין לעבד בלא רבו ואיכא למיחש דלמא עבד הוא – That is only regarding תרומה where we distribute תרומה to an עבד without his master, so there is the concern that perhaps the person who received the תרומה is an עבד – אבל נשיאות כפים לעולם אימא לך דמעלין דאין עבד נושא כפיו: However regarding נשיאות כפים, I will tell you that everyone agrees that מעלין מנש״כ ליוחסין since an עבד is not נושא כפיו. [נראה לי דשפיר נקט דמתאכלא בצינעא – It seems to me that the גמרא correctly mentions מתאכלי בצינעא regarding the distinction between תרומה and נש״כ (despite תוספות reservations) – דלמאן דאמר מעלין מאכילת תרומה נמי מעלין – For the one who maintains מעלין מתרומה ליוחסין maintains that מעלין ליוחסין מאכילת תרומה also, and not only מחלוקת תרומה בבית הגרנות – ובענין דליכא למיחש שהוא עבד שיצא מבית הספר – And this is so when it is in a manner that there is no concern that the person eating תרומה is an עבד, for instance if he was seen leaving a Jewish school – וטעמא כיון דעון מיתה הוא חיישינן שמא יעלוהו ליוחסין – And the reason we are מעלה (מאכילת) תרומה ליוחסין is since it is a capital crime for a זר to eat תרומה, therefore we are concerned that perhaps (a mistaken בי״ד) will be מעלה ליוחסין someone who is eating תרומה – ולכך איצטריך שני עדים להאכילו בתרומה ולכך נמי אין חולקין לעבד אלא אם כן רבו עמו – And therefore in order to circumvent this mistaken בי״ד, they required two עדים to testify that he is a כהן to allow him to eat תרומה, and therefore for the same reason we also do not distribute תרומה לעבד unless his master is with him. ומאן דאמר אין מעלין אף על גב דעון מיתה הוא לא חייש להכי שמא יעלוהו – And the one who maintains אין מעלין מתרומה ליוחסין (because one may eat תרומה בע״א) is not concerned that a mistaken ב״ד may be מעלה him to יוחסין even though it is a capital crime – כיון דבצנעא הויא אכילת תרומה וכן חלוקה – Since the eating of תרומה and similarly the distribution of תרומה is done discreetly, therefore there is no concern that some may mistakenly be מעלה him מתרומה ליוחסין – אבל נשיאות כפים דאיפרסם איבעיא ליה אי חיישינן שמא יעלוהו – However regarding נש״כ which is publicized, the גמרא queries whether in this case there is the concern that they may elevate him to יוחסין (even according to the מ״ד that אין מעלין מתרומה ליוחסין) – משום דאי לאו דכהן הוא לא הוה חציף כולי האי – Because if he were not a כהן he would not be so brazen to be נושא כפיו in public. The ת״י explained why the גמרא can and does use the case of אכילת תרומה. Now the ת״י will reject that which תוספות suggested that the גמרא should have said: ולא הוי מצי למנקט כמו שכתבו התוספות אפילו למאן דאמר אין מעלין – And the גמרא could not have said as תוספות suggested that the query if מעלין מנש״כ ליוחסין is even according to the מ״ד אין מעלין מתרומה ליוחסין, and that is – משום דאיכא למיחש דלמא עבד הוא – Because regarding being מעלה [מחלוקת] תרומה ליוחסין there is the concern that perhaps he is an עבד (since the מ״ד אין מעלין מתרומה ליוחסין maintains חולקין תרומה לעבד בלא רבו); this is what תוספות suggested that the גמרא should have said. However the תו״י rejects this – דלא תליא בהכי דאפילו היכא דליכא למיחש דלמא עבד הוא אין מעלין – For whether we are מעלה מתרומה ליוחסין or not, does not depend on whether there exists the concern that he may be an עבד, for even when there is no concern that perhaps he is an עבד, we are not מעלה מתרומה ליוחסין according to that מ״ד; the case where there is no concern that he may be an עבד is – כמו ביוצא מבית הספר או שמעידין עליו שאינו עבד – Like, for instance, when we see him leaving a בי״ס or people testify that he is not an עבד (however the עדים do not know whether he is a כהן or not), nevertheless this מ״ד maintains אין מעלין מתרומה ליוחסין – ואדרבה הא דחולקין לו בלא רבו היינו משום דאין מעלין – And on the contrary, the reason that מ״ד maintains חולקין לעבד בלא רבו is because he maintains אין מעלין מתרומה ליוחסין – ועיקר טעמא דפלוגתייהו משום מעלין ואין מעלין – And the main cause of their dispute (whether we require one עד or two עדים for אכילת תרומה) is whether we are concerned for מעלין מתרומה ליוחסין (and therefore we require two עדים) or there is no concern that we will be מעלה מתרומה ליוחסין (and therefore one עד is sufficient for אכילת תרומה) – דאי לאו הכי קשה באיזה סברא פליגי כמו שהקשו לעיל ] (תוספות ישנים): For if it is not so (but rather as תוספות maintains that the מחלוקת whether מעלין or לא מעלין depends on whether we are חולק לעבד תרומה בלא רבו) what is the logic of their respective opinions, as תוספות asked previously!] The bracketed section is from the תו״י. SUMMARY תוספות maintains that we are only מעלה מחלוקת תרומה ליוחסין (according to the מ״ד מעלין), but not מאכילת תרומה since he may be an עבד. The reason why we are מעלין is because אין חולקין לעבד בלא רבו. However the תו״י maintains that the dispute whether חולקין לעבד בלא רבו is a result of whether מעלין מתרומה ליוחסין or not THINKING IT OVER 1. תוספות asks that it is obvious that the concept of מעלין מתרומה ליוחסין does not refer to אכילת תרומה (but rather to חלוקת תרומה). How can תוספות state this when the גמרא previously said that (we cannot compare תרומה to יוחסין since) by תרומה there is a עון מיתה, and that is obviously discussing אכילת תרומה for there is no מיתה for חלוקת תרומה לזר?! 2. תוספות writes that the מחלוקת of מעלין מתרומה ליוחסין is dependent on the מחלוקת whether we are חולק תרומה לעבד בלא רבו. How will this תוספות responds to תוספות question previously ׳וא״ת ובאיזה סברא פליגי׳?!

שאני הכא דריע חזקייהו was flawed חזקה It is different here, for their OVERVIEW The ברייתא relates that נחמיה (התרשתא) forbade this family (בני ברזילי) from eating קדשי מזבח (since they could not find the proper documentation) but permitted them in תרומות and נשיאות כפים. The גמרא asked if we maintain מעלין מנש״כ ליוחסין, they will give this family all the rights of proper כהנים. The גמרא answered that there is no concern in this case since ריע חזקייהו. There is a dispute between רש״י and תוספות as how to interpret ריע חזקייהו. -------------------– פירש בקונטרס שהכל רואים שאר כהנים אוכלין שאר קדשי מזבח ואלו אין אוכלין – רש״י explained that it is ריע חזקייהו, since everyone sees all the other כהנים eating all sorts of קדשי מזבח and this family (בני ברזילי) are not eating קדשי מזבח. תוספות disagrees with רש״י: וקצת קשה דמכל מקום תיקשי למאן דאמר מעלין אמאי לא אסקינהו לקדשי מזבח וליוחסין – And there is a slight difficulty with פרש״י, for notwithstanding that ריע חזקייהו, you may ask that according to the מ״ד מעלין מנש״כ ליוחסין, why indeed were they not מעלה this בני ברזילי family from נש״כ to קדשי מזבח and יוחסין?! תוספות offers his interpretation: ונראה לרבינו תם דריע חזקייהו היינו שהיו מיחסים אותם אחר בני ברזילי שהיה ישראל – And it is the view of the ר״ת that ריע חזקייהו means that they attributed the genealogy of that family to the בני ברזילי who was a ישראל – ועוד שלא מצאו כתבם והיכא דאיתרע חזקה אין מעלין לכולי עלמא – And in addition they did not find their provenance, so wherever there is a flaw in the חזקה, all agree that we are not מעלה (מנש״כ ליוחסין). תוספות asks: אבל קשה דפריך מעיקרא אתי לאסוקינהו הוה ליה למיפרך אמאי נגאלו כלל מן הכהונה – However there is another difficulty; for instead of the גמרא asking initially, ‘but (according the מ״ד מעלין מנש״כ ליוחסין) it will come that the בני ברזילי would be elevated to complete כהונה’, the גמרא should have asked, ‘why were they invalidated from the כהונה at all’ in the first place – תוספות answers: ויש לומר דשפיר הוה ידע דריע חזקייהו ומשום הכי לא אסקינהו – And one can say; that indeed the גמרא knew even in the question that ריע חזקייהו (since לא מצאו כתבם) and therefore לא אסקינהו – אלא דהוה סלקא דעתין דאף על גב דריע חזקייהו איכא למיחש – However, it may have entered our minds, that even though ריע חזקייהו (and therefore נחמיה voided them from the כהונה), nevertheless there is the concern – דלמא אתי לאסוקינהו לבסוף שלא ידעו שלא מצאו כתבם: That perhaps eventually in later generations they will be elevated, for then no one will know that לא מצאו כתבם and ריע חזקייהו. People may assume that since they are נושאים כפיהם they are valid כהנים, so נחמיה should have taken away from them all their rights of כהונה even those which they had בגולה. SUMMARY ריע חזקייהו according to רש״י is because they did not eat קדשים, and according to תוספות it is because they were מתייחס to a ישראל and they could not find כתבם. THINKING IT OVER תוספות answers that even in the הו״א the גמרא knew that ריע חזקייהו. What then was the sגמרא׳ answer that ריע חזקייהו, since the מקשן was already aware of it?!

ואי בעית אימא רבי יהודה ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קא מפלגי כלומר, וכולהו סבירא להו דלא חיישינן לגומלין, ומכל מקום מתניתין דהחמרין לדרבנן בשכלי אומנותו בידו הוא, דבהא רבנן לחומרא ורבי יהודה לקולא, דאפילו בכי הא לא חייש לגומלין, ושאני התם דבדמאי הקלו. וקשיא לי, לרבנן דחיישי לגומלין בשכלי אומנותו בידו, וכי יש לך כלי אומנות גדול ממתניתין דשתי נשים ושני אנשים שזה אומר אני כהן וחברי כהן וזה אומר אני כהן וחברתי כהן, וכן שתי נשים שנשבו זאת אומרת אני וחברתי טהורות וזאת אומרת כן. ויש לומר, דלא קרו רבנן כלי אומנותו בידו אלא כשהתועלת שהן רוצין להועיל בו בפנינו, דהשתא איכא חששא יתירא בזה שנושא כלי אומנות שמראה שרוצה למכור פירותיו, אבל זה אומר אני כהן וחברי כהן השתא מאי נפקא להו מינה והא אין כאן תרומה בפנינו שנחוש שעליה נתנו עיניהם ליטלה, וכן שתי נשים מה איכפת להן עכשו התהיינה הלילה לאיש ולכהן, ואי משום מה שעתיד להעיד שקר עכשיו על מה שאיפשר שלא יעלה בידם לא חיישינן, ולפי זה אם בשעת מעשה אמרו אין שומעין להן, כן נראה לי.

לא צריכה דכתיב ביה אני פלוני כהן לויתי מפלוני וכו' ומסתברא דבכי הא הוא דמבעיא להו, אבל אם כתבו בו העדים איך פלוני כהן לוה מפלוני מנה, כדרך שאנו כותבין מעלין על פיהם, דעדים בכי הא מסתמא אכולה מילתא מסהדי, ועד דמוחזק להו דכהן הוא לא כתבי הכין. אבל כשהוא כותב על עצמו אני פלוני כהן והן חתמו מלמטה, איכא למימר שהן לא חתמו אלא על עיקרן של דברים שהיא המנה שבשטר, ולא היה להם לחקור זה שקורא עצמו כהן אם הוא כהן אם לאו, כיון שאינו צריך לעיקר המלוה, דבין כהן בין אינו כהן מנה לוה זה מזה ודי להם בכך. ואיכא למימר דאכולה מילתא נמי מסהדי, ופליגי בה רב הונא ורב חסדא חד אמר מעלין דאכולה מילתא מסהדי, וחד אמר אין מעלין דלאו אכולה מילתא קא מסהדי. ולמאן דאמר לאו אכולה מילתא קא מסהדי, לא דמי לעורר על השדה ועשאה אחד סימן לאחר והוא חתום עליה בעד דאיבד את זכותו (לקמן כתובות קט, א). כדאיתא בירושלמי (במסכתין פי"ג ה"ו), דאלמא אכולא מילתא קא מסהדי, דשאני התם, דכיון שהוא עצמו עורר עליה ולפי דבריו גזולה היא ביד זה לא היה לו לחתום בשטר שנקראת בו על שמו בשקר, אבל אלו שאינן יודעין שהוא שקר, אלא שהדבר להן בספק לא היה להן לחקור כיון שאין זה עיקרו של עדות, ותדע לך, דאף בשדה כן, דאלו עשאה אחר סימן לאחד ועדים חתומים עליה לא איבד זה את זכותו, וטעמא כדאמרן, דכיון שאין זה עיקרו של עדות אין להם לעדים לחקור אם שדה זו של זה או של אחרים. ולמאן דאמר אכולה מילתא קא מסהדי לא דמי לעשאה אחר סימן לאחר ועדים חתומים על שדה מקח דלא אבד זה את זכותו, דהתם כיון שאלו רואין שדה זו מוחזק ביד זה מה להן להחזיק אותו בחזקת שאינו שלו. ועוד, דאחזוקי אינשי דגזלני לא מחזקינן. אבל זה שקורא עצמו כהן אם לא שהעדים יודעין בו שהוא כהן לא היו חותמין עליו, דדילמא נפיק מיניה חורבא דילמא אינו כהן ואסוקי הוא דאסיק שמיה כהן, וכי מפיק עליה האי שטריה אמר לאו אנא ניהו, דלאו כהן אנא. אי נמי, דילמא איכא יוסף בן שמעון אחרינא, וכתב האי כהן כדאמרינן בבבא בתרא (קעב, א) כיצד יעשדו אם היה אחד מהן כהן יכתוב כהן, ושמא סמכו אלו על זה, וכיון שכן נמצא כהן מעיקרו של עדות, והילכך אכולה מילתא קא מסהדי. וזו היא מחלוקתן של רב הונא ורב חסדא. כן נראה לי. אבל הרמב"ם ז"ל, נראה שדעתו לומר דבין כך ובין כך אמרינן לאו אכולה מילתא קא מסהדו, שכך כתב, וזה לשונו (איסו"ב פ"כ ה"ט): אין מעלין משטרות לכהונה, כיצד, הרי שכתב בשטר פלוני כהן לוה מפלוני והלוהו כך וכך ועדים מלמטה אין מחזיקין כהן זה שיהא מיוחס שמא לא העידו אלא על המלוה. עד כאן.

איבעיא להו מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין כלומר, אם תמצא לומר מעלין אף היא צריכה שנים, ועד שלא מעידין עליו שנים אינו נושא את כפיו, וכדאמרינן בתרומה דלרבי יהודה דאית ליה מעלין מתרומה ליוחסין אין מעלין אותו לתרומה על פי עד אחד. ואם תמצא לומר אין מעלין נשיאות כפים אינו צריך אלא עד אחד ככל שאר איסורין דעד אחד מהימן, אבל ליוחסין שנים בעידן, והא דאמרינן הני מילי תרומה דעון מיתה, הכי קאמר: כיון שהיא חמורה כל כך דין הוא שנעלה ממנה ליוחסין, וכיון שמעלין ממנה ליוחסין דין הוא שאף היא תיבעי שנים.

כיון דפרסי ידייהו אתי לאסוקינהו כלומר, ומאי ויגאלו מן הכהונה (עזרא ב, סא).

ופרקינן דשאני התם דריע חזקיהו דכיון דחזו דאכלי בקדשי הגבול, ובקדשי קדשים גופייהו לא מסקי להו משום האי קלא דנפיק עלייהו, משום דריע חזקייהו דבמקום שנוהגים קדשי הגבול וקדשי קדשים מקדשי הגבול בלחוד אכלי ובקדשי קדשים לא והא דחייש רבי יהודה במתניתין דדלמא אתי לאפוקי מתרומה ליוחסין, היינו בזמן הזה דליכא קדשי קדשים ולא ריע חזקיה.

ואיבעית אימא ר' יהודה ורבנן במעלי' מתרומה ליוחסין קמפלגי פי' וטעמא דר"י לאו משום גומלין הוא אלא משום דסבירא ליה מעלין מתרומה ליוחסין וכיון דכן י"ל אסוקי לתרומה אסוקי ליוחסין הוא ובעי תרי ורבנן סברי דאין מעלין מתרומה ליוחסין הלכך בתרומה בחד סגי דעד אחד נאמן באסורין. ואם תאמר מכל מקום שמעת מינה דרבנן נמי משנינן כדאמרי' כשכלי אומנתו בידו נמי לא חייש לגומלין בחד ותקשה דרבנן אדרבנן וי"ל דלרבנן משנינן כדקאמר כשכלי אומנתו בידו ולא אתי' השתא אלא לשנוי מדר"י אדר"י דלא מצרכינן למימר כדשנינן לעיל בדמאי הקילו:

אבעי' להו מהו להעלות משטרות ליוחסין פי' נקטינן יוחסין משום דכל היכא דסמכינן אשטר' ונימא אכולא מלתא קא מסהדי הרי הוא כשר אפילו ליוחסין ומיהו דכלל בעיין הוא אם מעלין משטרות ליוחסין ואם מעלין משטרו' לתרומה דכל היכא דאמרת דאמנה שבשטר קא מסהדי אף הוא ודאי דאפילו לתרומה אין מעלין אותו:

דכתיב ביה אני פלוני כהן לויתי וחתומי סהדי מאי וכו' ודוקא בזה אבעיא לן אבל דשטר שכתוב בו בלשון עדים פלוני כהן לוה פשיטא אכולא מלת' קא מסהדי להו והא דאמרינן בפ' בתרא דמכילתין העורר על השדה וכו' עשהו חבירו סימן באחר והוא חותם עליו דהוא אבד זכותו ההוא בפירו' כתוב בו בשטר בלשון בעל דבר דכיון דממונא דידי' ועביד ביה חברא מעשה וחתם עליה הוא ודאי אודי ליה ולא דמיח להא דהכא וכיון דכן איכא למימר דלא קפדי אלשון בעל דבר דאיהו אמנה שבשטר קא מסהדי ומאי דדמי להכא דהכא היינו כגון שיש בשטר אחד קרקע ממכר לשם ראובן בשטר זה ראיי' שהשטר שלו מי אמרינן אמכירת קרקע השטר קא מסהדי או דלמא אכולה מלתא קא מסהדי ואע"פ שכתוב בלשון בעל דבר ונראין דברים דלאו סהדותא הוא דע"כ לא אבעי' לן הכא אלא מדברי שהוא משמו של בעל דבר דאפשר דדייקי עדים אמכירתו אבל בההיא דהתם למה להו למידק והיינו דקתני התם והוא חתם עליו עד איבד את זכותו הא אין עצמו חתם עליה אין איבד את זכותו ודוק' כשתובע בלשון בעל דבר אבל כותב בלשון עדים אכולא מלתא קא מסהדי ואי לא ידעו דדידיה היא לא הוה כתבי הכא וכן היה אומר מורי ז"ל אלא שהיה אומר הא מילתא מפיהם ולא מפי כתבם ואין למידין ממנו נראה לי' גבי תרומה ליוחסין הא דמייתי' לראי' דאפילו בעדים מסיחי' לפי תומם מסקינן מתרומה ליוחסין אבל לענין עדות בס"ד בעינן או שטר גמור אבל עדות זה שכתוב אגב גררא אינו נידון בשטר לענין זה ואין מוציאין בי' ממון מרשות אחרים והא דאמרינן אילימא דכתב אני כהן עד מאן מסהיד עלי' פי' בתוספות מ"מ לא גרע ממסיח לפי תומו שמעלין אותו לתרומה וכדלקמן ונראין הדברים ומיהו ההיא דלקמן אינו אלא לתרומה דרבנן דהא אמרינן בפרק הגוזל אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד ופרכינן מהא דלקמן ואוקמינן בתרומה דרבנן וכיון דכן ליכא למיחש בהא דלמא מסקינן מתרומה ליוחסין דלכ"ע מתרומה דרבנן אין מעלין ליוחסין וכדאיתא לקמן:

אבעי' להו מהו לעלות מנשיאות כפים ליוחסין תיבעי למ"ד וכו' הקשו בתוספות מאי קא מבעי' לן דהא כולה מילתא תליא בהעלאה לנשיאת כפים גופא בכמה ואי אמרינן לנשיאות כפים ע"פ עד אחד מנשיאות כפים ליוחסין ותו הא אמרינן תבעי לך למ"ד מעלין מתרומה וכו' הני מילי תרומה בעון מיתה וכו' מאי קאמר הא ודאי אין מעלין לתרומה ע"פ עד אחד אפילו יש בו עון מיתה אין מעלין ממנו ליוחסין ואי מעלין לתרומה ע"פ שנים אפילו אין בו אלא איסור עשה אין מעלין ממנו ליוחסין יש שפירש דהכא קים לן ששורת הדין להעלות לנשיאו' כפים על פי עד אחד דמיירי דמפרסם ולית לי' הנאה במלתא ומינה שאין מעלין ממנה ליוחסין אין מבעי לן אם יש לנו לחוש דטעי ומסקי לי' ליוחסין וכיון דכן נחמיר דזה השתא תיבעי תרי או לא חיישינן להאי ונוקמא אדינ' וליסגי בחד ותיבעי למ"ד מעלין מתרומ' ליוחסין אם יבואו העולם ללמוד מתרומה שמעלין ליוחסין לנשיאת כפים או לא והפירוש הזה היה נכון אלא דלישנא דמהו לעלות לא משמע אלא דדינא ממש מיבעיא לן וכי אמרינן נמי חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין הכי משמע והנכון כמו שפירש ר"ת ז"ל דהכא עיקר (בעינן) [בלאן] אם מעלין לנשיאת כפים עפ"י עד אחד או לא ומינה שמעינן אם (טעמא הוא דאידך ובדידיה תלי') מעלין מנשיאת כפים ליוחסין דהא בהא תליא ונקטינן הא בידו משום דעיקר טעמא הוא דאידך ובדידיה תלי' ומשום דבעינן לומר תבעי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין והא דאמרינן תיבעי למ"ד מעלין הני מילי תרומה דעון מיתה וכיון דחמירא כולי האי בעי תרי משום הכי מעלין ממנה ליוחסין אבל נשיאת כפים דאיסו' עשה בחד סגי לאפוקי לדידיה ומינה אין מעלין ממנה ליוחסין ותיבעי למ"ד אין מעלין ה"מ תרומה דמתאכלי בצנעא וכיון דכן לא מפקינן מינה ליוחסין והיא נותנת שמעלין ליה ע"פ עד אחד אבל נשיאת כפים דבפרהסיא הא ודאי ראוי להעלות ממנה ליוחסין והא הנותנת שמעלין ע"פ עד אחד דתבעי תרי סהדי לאפוקי לכהונה עד עמוד הכהן לאורים ותומים שזה אחד מחמשה דברים שחסרו בבית שני כדאיתא במסכת יומא הכא במילתא בעלמא אוקימנא כאדם האומר לחבירו עד שיבא משיח:

שאני הכא דרעי חזקייהו פי' רש"י ז"ל דלא אכלו בקדשים והקשה ר"ת ז"ל דהא איכא למיחש דמסקי לקדשים כיון דמעלין ממנה אפילו ליוחסין לכן פירש ר"ת ז"ל דרעי חזקייהו שאבד כתב היחוס שלהם וכל העולים מרעי' עליהן כדכתיב ויגלו מן הכהונה ועיין בתו' שלנו בד"ה שאני הכא וכו' ויובן לך. וא"ת ואדקאמר לה היכא דלא חזו דרעי חזקייהו. וי"ל דאיהו סבר דהיה לנו למיח' דלדורות ישתכח העוות הזה וישתכח ואתא לאסוקינהו:

קדר חבר שהניח קדרותיו וירד לנהר לשתות אם הניחם סמוך לרשות הרבים עד שהדבר מצוי להיות עוברים ושבים נוגעים שם אע"פ שלא היו שם דברים המוכיחים שלמכירה הם עומדות כגון שאין לשם כלי האמנות שמסדרין שם את הקדרות למכור החיצונות מכל מקום טמאות מפני שעוברים ושבים נוגעים בהם בשעת הליכה אבל הפנימיות טהורות היו רחוקות מרשות הרבים אם כלי אמנותו בידו הואיל והדבר מוכיח שלמכירה עומדות שם כלן טמאות מפני שיד הכל ממשמשת בהם לבדוק וליקח ואם אין שם כלי אמנותו כלן טהורות חזקה שלא נגעו בהן בני אדם:

כשם שאין מעלין מתרומה ליוחסין כך השטרות אין מעלין מהם ליוחסין ולא סוף דבר במי שראינוהו חתום אני פלוני כהן שאין מעלין אותו על פי חתימתו שהרי אין כאן אחר מעיד עליו ולא כל הימנו אלא אפילו ראינו בכתב חתימתו אני פלוני כהן לויתי מפלוני מנה והעדים חתומים עליה אין מעלין אותו שאין העדים חותמין אלא על מנה שבשטר ולא שיהיו מדקדקים אם כהן הוא אם לאו ומכל מקום נראה לי דוקא בדרך זה שהוא קורא עצמו כהן אבל אם היה טופס השטר בלשון העדים ר"ל יודעים אנו עדים וכו' שאמר לנו פלוני הכהן היו עלי עדים נראה שאף על זו הם מעידים אלא שיש לפקפק בה:

כשם שאין מעלין משטרות ליוחסין כך אין מעלין מנשיאות כפים ליוחסין ומה שאמרו אין בודקין מן הדוכן ולמעלה לא מדוכן של נשיאות כפים ולענין כהונה אלא מדוכן של שיר ולענין לויה כמו שביארנו באחרון של קדושין וכן אין מעלין ליוחסין מחלוק תרומה בבית הגרנות ולא מקריאה בתורה ראשון ומכל מקום כל אלו שביארנו שאין מעלין מהן ליוחסין ר"ל להשיא בנותיהן לכהנה ומכל מקום מעלין אותן מהם לתרומה שמדברי סופרים ובחלה שמדבריהם גם כן וכן מה שביארנו שאין מעלין מתרומה ליוחסין דוקא מתרומת סופרים אבל מי שראוהו אוכל תרומה של תורה מעלין ממנה ליוחסין וחלה ותרומה בזמן הזה אינה מן התורה אף בארץ ישראל:

ומה שנאמר כאן בשמועת גדולה חזקה וסוגיא שבה כבר ביארנוהו בפרק יוחסין:

בד"ה ואיבעית כו' וא"ת ובאיזו סברא פליגי לימרו תרוייהו כו' עכ"ל ר"ל למסקנא דלא חייש נמי ר"י לגומלין אלא דטעמיה משום דמעלין מתרומה וק"ל:

בד"ה שאני הכא כו' וי"ל דשפיר הוה ידע דריע חזקייהו כו' אלא דהוה ס"ד כו' איכא למיחש כו' עכ"ל וק"ק דמאי משני ריע חזקייהו דהא נמי ידע המקשה ואם נאמר דמשני ליה דמ"מ משום דריע חזקייהו ליכא למיחש דלמא אתי לאסוקינהו לבסוף עיקר חסר מן התירוץ ולולי דבריהם היה נראה השתא לקיים פרש"י והמתרץ נמי הניח סברת המקשה דאע"ג שהיו מתייחסים אחרי ברזילי ולא מצאו כתבם איכא למיחש דלמא אתי לאסוקינהו לבסוף אלא דמשני ליה דריע חזקייהו שכל כהנים אוכלים כו' כפרש"י ודו"ק:

וז"ל הרמב"ן ז"ל מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין. הך בעיא הכי פירושא אם תמצא לומר מעלין צריכין שנים להעיד עליו לנשיאות כפים ואם תמצא לומר אין מעלין בעד אחד סגי כדאמרינן במעלין מתרומה ליוחסין קא מפלגי דבכל שאר איסור עד אחד במילתא דעבידא לאיגלויי מהימן אבל ביוחסין בדוקין כגון מזבח ודוכן שנים בעי' דבעד אחד אינו בדיקה והא דאמרי' ה"מ תרומה דעון מיתה ה"נ קאמר דכיון דעון מיתה הוא דין הוא שנעלה ממנה ליוחסין ומיהו כיון שמעלי' צריכין שנים לתרומה תחלה. ור"ת פי' בספר הישר דכיון דעון מיתה הוא צריך שנים וכיון שעל פי שנים מעלין או דילמא התם דבצנעה אין מעלין ליוחסין כיון שעל פי עד אחד אבל בנשיאות כפים כיון דבפרהסיא אעפ"י שעל פי עד אחד מעלין ממנו ליוחסין. דכתיב ביה אני פלוני כהן עד מאן קא מסהיד עלויה. פי' בתוספות דה"מ ביוחסין אבל לתרומה מסיח לפי תומו הוא ונאמן כדלקמן. הכי נמי כיון דפרשי ידייהו אתו לאסוקינהו. פי' ומיהו שאמר הכתוב ויגואלו מן הכהונה ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו בקדש הקדשים דמשמע שלא העלם ביוחסין וזהו ויגואלו ופסלם עוד מלאכול בקדשי הקדשים ולא קשיא ליה אמאי לא העלם ליוחסין דהתם הוראת שעה היתה לפי מה שראה שחזקתם שבבבל אינה חזקה כל כך להעלותם לכהונה בשבילה ומפרקינן שאני הכא דריע חזקייהו משום דלא אכלי בקדש הקדשים. ולקדשי קדשים גופייהו לא אתו לאסוקינהו דכיון דאמר להו שלא יאכלו מקדש הקדשים קלא איכא עלייהו בהכי אבל ביוחסין איכא למיחש דילמא גלי ואתו לאסוקיה בעדים דקא חזו דאכיל בתרומה ואקשי' אלא מאי גדולה חזקה פי' בעיא דתלמודא היא ולא מאן דמקשה מעיקרא קשיא ליה הכי אלא דגמרא קשיא לה אי אמרת בשלמא מעלין מתרומה ליוחסין היינו דגדולה חזקה דאע"ג דאיכא למימר לא ניכלו כי היכי דלא ניסקינהו ליוחסין כיון דמעיקרא אכלי לא חיישינן אלא אי אמרת אין מעלין אי נמי משום דריע חזקייהו הכא מאי גדולה חזקה. דמשמע דאע"ג דהשתא אית לן למימר מדינא דלא ניכול משום חששא דאיתיה לידא בה לא חיישינן להכי. ולאו היינו תבריה דמאן דמקשה ואין פי' זה נכון. ורש"י ז"ל פי' כן מאי גדולה חזקה מה לנו להשבית חזקה ושלא להעמידן על חזקתן ומפרקי' דאף על גב דאיכא למגזר משום תרומה דאורייתא לא גזור. ואיכא דאמרי הכי קשיא ליה אלא מאי גדולה חזקה. אי אמרת בשלמא אין מעלין ליוחסין לא מנשיאות כפים ולא מתרומה היינו דגדול' חזקה דמוקמי' להו בחזקתייהו אלא אי אמרת מעלין אי הכי בבבל היתה להם חזקה שהיו ראוין לעלות ממנה ליוחסין וכי אסקינהו עזרא לארץ ישראל גרע חזקתם לפי מה שראה בדורו. ואמר דלא אכלי בקדשי הקדשים ואין מעלין אותן ליוחסין א"כ מאי גדולה חזקה הא מיגרע גרעה לה והיאך אנו למדין מכאן שגדולה חזקה והרי אם היו מעמידין אותן (ונ"ל) על חזקתן היו מעלין אותן ואדרבה מכאן נראה שאינה גדולה וכל מקום שיש לחוש אין הולכין אחר החזקה ומיהו הא לא מקשי' אמאי לא העלם שהוראת שעה היתה כדאמרן ומפרקינן אין הכי נמי דגריעא דלא מסקינן ליוחסין ועדיפא דאכלי בתרומה ואע"ג דאיכא למגזר וזהו פי' נכון: וז"ל הרא"ש ז"ל. אי בעית אימא רבי יהודה ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קא מיפלגי. האי אב"א לא קא מתרץ אלא קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה. הקשה ר' שמואל מורדוס היכי בעי למימר מעיקרא דטעמא דרבי יהודה משום גומלין הא ע"כ בלא טעמא דגומלין נמי סבר רבי יהודה בהדיא ומעלין מתרומה ליוחסין כדאיתא בסוף פרקין דרבי יהודה סבר דאין חולקין תרומה לעבד אלא א"כ רבו עמו. וי"ל דס"ד מעיקרא אי לאו טעמא דגומלין לא היינו מפסידין לכהן זה תרומתו שראוי לחלוק לו על פי חברו כדי לומר מעלין אדרבה היה לנו לומר דאין מעלין כדי שלא יפסידוהו תרומתו. ואע"ג דגבי עבד אמרינן לקמן דרבי יהודה דאין חולקין לו תרומה משום דאין מעלין ולא אמרי' יחלקו לו ולא יעלו דאין כל כך הפסד אם לא יחלקו בלא רבו. במעלין מתרומה ליוחסין קא מיפלגי. תי' מאי פלוגתא שייך בה ובאיזו סברא נחלקו נימרו תרווייהו מעלין ולא צריכי בתרומה שני עדים או נימרו תרווייהו אין מעלין ולא היה צריך אלא עד אחד בתרומה. וי"ל דבהך סברא פליגי מר סבר חיישינן שמא יעלו מתרומה ליוחסין לפי' מצריך שני עדים. ומר סבר לא חיישינן. מאי אמנה שבשטר קא מסהדי. תי' אי לא מסהדי אכולה מילתא ולא ידעי אי כהן הוא א"כ הא דתנן בגט פשוט גבי שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אם היו משולשין יכתבו כהן. והיכן מפקינן ממונא מכהן כיון שאין העדים מעידין עליו יש לחוש שמא ישראל הערים וכתב שטר בשם חברו כהן. י"ל דהיכא דהוחזקו שני יוסף בן שמעון פשיטא דאכולא מילתא קא מסהדי והתם ודאי מעלין משטרות ליוחסין. כי קא מיבעיא ליה היכא דלא הוחזקו. חד אמר מעלין. וא"ת אמאי לא חשיב ליה בהדי הנך דתנן בעשרה יוחסין אין בודקין מן המזבח ולמעלה וי"ל משום דפשיטא היא דהיינו עדים גמורים ועדים לא קא חשיב. וא"ת אמאי לא חשיב תרומה ונשיאות כפים למ"ד מעלין. ואומר ר"ת דתרומה בכלל מזבח נשיאות כפים בכלל דוכן אע"ג דדוכן דהתם מיירי בשיר כדמשמע בגמרא מאן דאמר מעלין מוקי לה בדוכן דכהנים בגבולין:

מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין פי' חיישינן שמא יעלו מנשיאות כפים ליוחסין עוד שמעידין עליו שנים לא ישא את כפיו או לא. שאני הכא דריע חזקייהו פרש"י שהכל רואין ששאר כהנים אוכלין קדשי מזבח והם לא אכלי. וקשה לפירושו דאכתי תיקשי למ"ד מעלין מנשיאות כפים ליוחסין מאי איכפת לן אם לא מצאו כתבם הא הוו פרסי ידייהו בגולה וליסוקינהו מנשיאות כפים ליוחסין. ומפר"ת דהיינו דריע חזקייהו כיון שנקראין בני ברזילי הגלעדי ולא מצאו כתבם משמע דזרים נינהו. מיהו קשה מעיקרא קודם שידע דריע חזקייהו אמאי פריך אתי לאסוקינהו הוה ליה למפרך ליסקינהו ואמאי נגואלו מן הכהונה. וי"ל דלאו פירכא היא מעיקרא דבגולה לא הפרישו הפסולין עד שעשאם עזרא כסולת נקייה. ואף המחזיקין עצמן בחזקת כשרות פסל כדכתיב ויגאלו מן הכהונה. הילכך פשיטא ליה דאותה חזקה של נשיאות כפים בגולה לא הועילה להם ליוחסין דאף אותם שנתערבו בע"ג היו מחזיקין עצמם בחזקת כהנים עד שפסלם עזרא. אלא הכי פריך אתי לאסוקינהו ע"י נשיאות כפים של עכשו הואיל והפריש הפסולין ומשני דריע חזקייהו כדפרשי'. [ע"כ הרא"ש ז"ל]: וז"ל הרא"ה ז"ל. איבעיא להו מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין. כלומר אי חיישינן דילמא אתי לאסוקי ליוחסין. תיבעי למ"ד מעלין הני מילי תרומה דעון מיתה כלומר דכיון דחמירא כולי האי דינא הוא דניחוש דילמא אתי עלמא למיטעי לאסוקי מינה ליוחסין אבל נשיאות כפים דאיסור עשה לא. וכיון דכן מעלין לנשיאות כפים בעד אחד או דילמא אפי' למ"ד אין מעלין ה"מ תרומה דמתאכל' בצינע' אבל נשיאות כפים דבפרהסיא כולי האי לא מחציף איניש ובהא ודאי דינא הוא דחיישינן דילמא אתי למיטעי עלמא בתריה לאחזוקי בכהן גמור לאסוקי ליוחסין וכיון דכן לא מסקינן לנשיאות כפים אלא בשני עדים דומיא דיוחסין לאסוקי לנשיאות כפים כאסוקי ליוחסין דמי כדאמרן והיינו נמי בעיין מעיקרא אם מעלין מנשיאות כפים ליוחסין אי בעינן להעלותו לנשיאות כפים שנים או מעלין ע"פ עד אחד דהא בהא תליא כדפי'. כיון דפרסי ידייהו אתו לאסוקינהו דמשמע לן דבבבל בכל דיני כהונה היו נוהגין בכל מה שאיפשר בחוצה לארץ והיינו דקשיא לן ניחוש דילמא אתי לאסוקינהו. וכ"ת ואמאי לא קשיא ליה היא גופא כיון דפרסי ידייהו אמאי לא אסקינהו. י"ל דהא ל"ק ליה דעזרא לפי מה שראה בבבל חזקתן בכל אחד נהג בהן ואיהו ידע טעמא אמאי לא אסקינהו דלא הוי מוחזקין גבי' במעלי. אבל הא אכתי קשיא לן כיון דהכי הוא אמאי לא חייש עזרא דילמא אתי לאסוקינהו כיון דפרסי ידייהו אם איתא דקיימ"ל דמעלין מנשיאות כפים ליוחסין. ומהדרינן שאני הכא דריע חזקתייהו. ומסברא לפרושי לפי שאבד כתב היחוס שלהן חוששין שמא נאבד לדעת ודבר מפורסם היה וידוע לכל. ורבינו שלמה ז"ל כתב דריע חזקתייהו כיון שלא היו אוכלים בקדש קדשים. והראשון מחוור יותר: וז"ל הריטב"א ז"ל. אי בעית אימא ר"י ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין פי' וטעמא דר"י לא משום גומלין הוא אלא משום דס"ל מעלין מתרומה ליוחסין וכיון דכן כל אסוקי לתרומה כאסוקי ליוחסין ובעי תרי ורבנן סברי דאין מעלין מתרומה ליוחסין הלכך לתרומה בחד סגי דע"א נאמן לאיסורין וא"ת מ"מ ש"מ נמי דרבנן לא חיישי לגומלין בחד ותיקשי רבנן אדרבנן וי"ל דלרבנן משנינן כדאמר כשכלי אומנתו בידו ולא אתיא השתא אלא לשנויי מדר"י אדר"י דלא מצטרכי לומר כדשנינן לעיל דבדמאי הקלו. איבעיא להו מהו להעלות משטרות ליוחסין פי' נקט יוחסין משום דכל היכא דסמכינן אשטרא ונימא דאכולה מלתא קא מסהדי הרי הוא כשר אף ליוחסין ומיהו בכלל בעיין הוא אם מעלין משטרות לתרומה דכל דאמרת דאמנה שבשטר בלחוד מסהדי אף הוא ודאי אפי' לתרומה אין מעלין אותו. דכתיב ביה אני פלוני כהן לויתי וחתימי סהדי מאי וכו' דוקא בהא הוא דמבעיא לן אבל בשטר שכתוב בלשון פלוני כהן לוה פשיטא דאכולא מלתא מסהדי והא דתנן לקמן בפרק בתרא דמכילתין העורר על השדה וכו' עשאה חברו סימן לאחר והוא חתום עליה בעד אבד את זכותו ההיא אפי' כתוב השטר בלשון בעל דבר דכיון דממונא דידיה ועבד ביה חבריה מעשה וחתם עליה הא ודאי אודי אודוי ליה ולא דמיא להא דהכא ולא שייכי עדים במלתא וליכא דררא דממונא גבייהו וכיון דכן איכא למימר דלא קפדי אלשון בעל דבר דאינהו אמנה שבשטר מסהדי ומאי דדמיא להא דהכא היינו כגון שיש בשטר א' קרקע ממונא לשם ראובן אם יש ראיה לראובן בשטר זה שהשדה שלו מי אמר כן אמכירת קרקע בשטרא מסהדי או דילמא אכולה מילתא מסהדי ואף על פי שכתוב בלשון בעל דבר ונראין דברים דלאו סהדותא היא דע"כ לא אבעיא לן הכא אלא בדבר שהוא משמו של בעל דבר דאפשר דדייקו עדים אמכירתו אבל בההיא דאתי למה להו למידק והיינו דקתני התם והוא חתום עליה עד אבד את זכותו הא אין עצמו חתום עליה לא אבד את זכותו ודוקא כשכתוב בלשון בעל דבר אבל כתוב בלשון עדים אכולה מלתא מסהדי ואי לאו דידעי דדידי' היא לא הוו כתבי הכי וכן היה אומר מורי ז"ל אלא שהוא אומר דכי הא מלתא מפיהם ולא מפי כתבם ואין למדין ממנו לגבי תרומה ויוחסין היא דמייתי' לראיה דאפי' בעדים מסיחין לפי תומם מסקינן לתרומה ויוחסין אבל לענין ממונא עדות בע"פ בעינן או בשטר גמור אבל עדות זו שכתב אגב גררא אינו נדון בשטר לענין זו ואין מוציאין בו ממון מרשות אחרים והא דאמרינן אילימא דכתוב אני פ' כהן עד מאן מסהיד עליה פי' בתוספות דמ"מ לא גרע ממסיח לפי תומו שמעלין אותו לתרומה כדלקמן ונראין הדברים מיהו ההיא דלקמן אינו אלא לתרומה דרבנן דהא בפרק הגוזל אמרינן אין מל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד ופרכי' מהא כדלקמן ואוקימנ' בתרומה דרבנן וכיון דכן ליכא למיחש בהא דילמא מסקי ליה ליוחסין דלכ"ע מתרומה דרבנן לא מעלין ליוחסין וכדאיתא לקמן:

איבעיא להו מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין תבעי למ"ד וכו' הקשו בתוס' מאי קא מבעיא ליה דהא כולה מלתא תליא בהעלאה לנשיאות כפים גופיה בכמה ואי אמר מעלין לנשיאות כפים ע"פ ע"א אין מעלין מנשיאות כפים ליוחסין ותו הא דאמר תבעי למ"ד מעלין מתרומה ה"מ תרומה דמתאכלה בצנעה וכו' מאי קאמר דהא ודאי אין מעלין לתרומה ע"פ ע"א אפי' יש בו עון מיתה אין מעלין ממנה ליוחסין ואין מעלין לתרומה ע"פ ב' ואפי' אין בו איסור עשה מעלין אותו ליוחסין. ויש שפירשו דהכא קים לן ששורת הדין להעלות לנשיאות כפים ע"פ א' כיון דמיירי דמפרסם ולית לה הנאה במלתא וממילא שאין מעלין ממנה ליוחסין אבל אנן מבעיא לן אם יש לנו לחוש דטעי ומסקי ליה ליוחסין וכיון דכן נחמיר ביה השתא דלבעי תרי או לא חיישינן להאי ונוקמיה אדיניה ולסגי ליה בחד ותבעי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין אם יבואו העולם ללמוד מתרומה ליוחסין לנשיאות כפים או לא והפי' הזה היה נכון אלא דלישנא דמהו להעלות לא משמע אלא דדינא ממש מבעיא לן. וכי אמרינן נמי חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין הכי משמע והנכון כמו שפי' ר"ת דהכא עיקר בעיין אם מעלין לנשיאות כפים ע"פ ע"א או לא ומינה שמעינן אם מעלין ממנה ליוחסין דהא בהא תליא ונקטי' הא בידן משום דהיא עיקר טעמא לאידך ובדידה תלי ומשום דבעי לומר תבעי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין והא דאמר תבעי למ"ד מעלין ה"מ תרומה דעון מיתה וכיון דחמירא כולי האי בעיא תרי ומ"ה מעלין ממנה ליוחסין אבל נשיאות כפים דאיסור עשה בחד סגי לאסוקי לדידיה ומינה אין מעלין ממנה ליוחסין ותבעי למ"ד אין מעלין ה"מ תרומה דמתאכלה בצנעא וכיון דכן לא מסקינן מינה ליוחסין והיא הנותנת שמעלין לה ע"פ ע"א אבל נשיאות כפים דבפרהסיא הא ודאי ראויה להעלות ממנה ליוחסין והיא הנותנת ותבעי תרי סהדי לאסוקי לכהונה. עד עמוד כהן לאורים ותומים פי' אע"ג דבבית שני לא הוו אורים ותומים שזה מה' דברים שחסרו בבית ב' כדאיתא במסכת יומא הכא במלתא בעלמא אוקמינהו כאדם שאומר לחבירו עד שיבא משיח. שאני הכא דריע חזקייהו פרש"י דלא אכלי בקדשים והקשה ר"ת דהא איכא למיחש דמסקי להו לקדשים כיון דמעלין ממנה אף ליוחסין לכך פי' ר"ת דריע חזקייהו שאבד כתב היחוס שלהם וכל העולם מרננין עליהם כדכתיב ויגואלו מן הכהונה וא"ת ודקארי לה היכי לא חזי דריע חזקייהו וי"ל דאיהו סבר דהיה לנו לחשוב לדורות ישתכח ריעותא זו ואתו לאסוקינהו. ואלא מאי גדולה חזקה פשיטא דמספיקא לא מפקינן להו מחזקתייהו וא"ת אי אין מעלין הא ליכא למיחש למידי ואם כן מאי גדולה חזקה ויש שפי' האי קושיא דתלמודא היא דפריך לכ"ע ולא דייק הכי לישנא דאמרינן ואלא. ה"פ בשלמא לדידי לית לי טעמא דריע חזקייהו לדורות הא ודאי לא טעו בהכי אדרבה אילו היו יכולין היו מורידין אותם שהכל הוא ישתכח וכיון דכן אעפ"י דמדינא אין מעלין איכא למיחש שמא יטעו ויעלו אותו ליוחסין אי לאו משום דגדולה חזקה אלא לדידך דאמרת דריע חזקייהו לדורות הא ודאי לא טעו בהכי אדרבה אילו היו יכולין היו מורידים אותם מחזקתם וכמו שעשו בימי עזרא אי לאו דאוקמינהו עזרא בחזקתייהו וא"כ מאי גדולה חזקה. ואי בעית אימא בתרומה דרבנן וכו' וכי מסקינן מתרומה ליוחסין הא ודאי לא הוה צריכין לומר השתא כי מסקינן מתרומה ליוחסין אלא דקושטא דמלתא קאמר השתא דאפ"ה ליכא למימר הא דאמר לעיל למ"ד מתרומה כיון דאכלי תרומה אתו לאסוקינהו וליכא לאכרוחי מינה דריע חזקייהו [כדאמרי' לעיל, ואע"ג דקושטא דמילתא דריע חזקייהו] למ"ד אין מעלין מנשיאות כפים ליוחסין מ"מ בעינן למימר קושטא דמלתא דליכא לאוכוחא מתרומה כדמוכרח לעיל והכי אורחא דתלמודא בדוכתי טובא. אכילת חלה גופה לתרומה דאורייתא פי' וס"ל להאי תנא שאין מעלין מתרומה ליוחסין ומסקינן מחלת דרבנן לתרומה דאורייתא וא"ת כיון דחלה דרבנן היא מאי איריא סוריא אפי' בבל נמי דבשלמא אי חלה בזמן הזה דאורייתא מש"ה נקט סוריא משום דס"ל דכבוש יחיד שמיה כבוש וחלה דידיה דאורייתא ויש לומר דאף ע"ג דחלה בזמן הזה דרבנן אפי' בארץ מ"מ חמירא חלה דסוריא כיון דאית ליה עיקר מן התורה בזמן שבית המקדש קיים משום דכבוש יחיד שמיה כבוש וכן יש לנו לפ' באידך מתניתא דבסמוך קתני חלוק גרנות בא"י ואוקימנא דקסבר דתרומה בזמן הזה דרבנן ואפ"ה דוקא בא"י חמירא דאית ליה עיקר דאורייתא משא"כ בסוריא דקסבר האי תנא דכבוש יחיד לאו שמיה כבוש וכן פרש"י ז"ל. [ע"כ הריטב"א ז"ל]:

בתוספות בד"ה ואי בעית אימא וכו' אבל דרבנן אדרבנן לעולם צריך לאוקמי בשכלי אומנתו בידו עכ"ל. אבל הרמב"ם השמיט האי אוקימתא דבשכלי אומנתו בידו וכבר תמה עליו בכ"מ ותירץ דאפשר דלהאי אוקימתא דבמעלין מתרומה ליוחסין פליגי תו לא צריכין לאוקימתא דכשכלי אומנתו בידו ולא כתב למה וכבר העיר עליו בעל תוי"ט ומה שתירץ נראה דוחק. דא"כ מעיקרא מאי מקשה דרבנן אדרבנן. אמנם למאי דפרישית לעיל יש ליישב דדוקא למאי דמשני אביי בדמאי הקילו משום דרוב ע"ה מעשרין הם מש"ה מקשינן דרבנן אדרבנן משא"כ למאי דמסקינן דטעמא דר"י משום מעלין מתרומה ליוחסין מוקמינן להא דחמרין בודאי חשודין תו לא קשיא דרבנן אדרבנן דאפי' בלא חששא דגומלין אין להאמינו כדפרישית באריכות. אלא שנראה דוחק לאוקמי האי דחמרין בודאי חשודין דוקא ועכ"ז יש ליישב דאפילו בפירות ע"ה דאמרינן דאחרים נאמנין עליה' היינו משום חזקה דאין אדם תוטא ולא לו וכיון דאיכא חששא דגומלין תו לא שייך האי חזקה ומש"ה אין ע"ה נאמן להעיד אף בשל אחרים. משא"כ במתני' וברייתא דשני כהנים שהם בחזקת כשרות תו לא פסלינן להו משום חששא דגומלין ולא קשיא דרבנן אדרבנן אלא הא דמקשינן מעיקרא היינו לאוקימתא דאביי דשני דר' יהודה אדר"י משום דבדמאי הקילו אלמא דבדמאי לא שייך חששא דגומלין אע"ג דחייש בשני כהנים א"כ מקשה שפיר דרבנן אדרבנן דלא מסתבר לומר דר' יהודה ורבנן פליגי בסברות הפוכות משא"כ למסקנא דטעמא דר"י משום מעלין מתרומה ליוחסין א"ש דרבנן חיישי טפי לגומלין בדמאי מטעמא דפרישית ור"י לא חייש כלל כנ"ל נכון ודו"ק:

בא"ד הקשה הר"ר שמואל מורדו"ן ומעיקרא היכי בעי למימר וכו' והא בלא גומלין ע"כ סבר ר"י בשילהי פירקין דמעלין מתרומה ליוחסין עכ"ל. וקשיא לי טובא דאכתי מאי קושיא דנהי דהוי ידע שפיר דר"י סובר מעלין מתרומה ליוחסין אכתי הוי סבר מעיקרא דבלא חששא דגומלין לר"י נמי מעלין לתרומה עפ"י ע"א והיינו ליתן לו תרומה אבל בלא ע"א אין ליתן לו ואע"ג דתרומה עון מיתה דשמא לא יאכל אלא ימכור לכהן דליכא אלא גזל כהנים בעלמא ובהא אפשר דחשיד. והא דמעלין מתרומה ליוחסין היינו מאכילת תרומה וטעמא דאמרינן בסמוך בשמעתין כיון דתרומה עון מיתה ולכאורה סוגיא דשמעתין מוכחא הכי דאלת"ה מאי איצטריך למימר ה"מ תרומה דעון מיתה ותיפוק ליה דמאן שמעת ליה דאמר מעלין ר"י ואיהו סובר דמה"ט בעינן שנים וכיון דאיכא שני עדים פשיטא דמעלין ממנה ליוחסין אע"כ דהא דאמרי' בסמוך ה"מ תרומה דעון מיתה היינו לשינוי' קמא דטעמיה דר"י משום גומלין הא בעלמא סגי בע"א. וא"כ הא דמעלין ממנה ליוחסין היינו משום דעון מיתה. משא"כ למאי דמשני ואי בעית אימא במעלין מתרומה ליוחסין פליגי לא צריכין לטעמא דעון מיתה אלא דבעינן שנים משום דמעלין ליוחסין. ושיטת הר"ר שמואל מורדו"ן אפשר ליישב עפמ"ש ה"ה בפ"כ מהלכות איסורי ביאה בשיטת הרמב"ם דהא דאמרינן ה"מ תרומה דעון מיתה פירושו כיון דעון מיתה בעינן שנים ומש"ה מעלין ליוחסין אלא דסוגיא דשמעתין ושיטת התוספות לא משמע הכי והנלע"ד כתבתי ודו"ק:

בגמרא אבל נשיאות כפים דאיסור עשה ופרש"י דכתיב כה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ל. מכאן מקשין קושיא עצומה על הא דאיתא פ' כל כתבי א"ר יוסי מימי לא עברתי וכו' אם אמרו לי עלה לדוכן הייתי עולה וכתבו שם התוספות לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן ותמהו עליו רבים היאך אישתמיטתא לר"י בעל התוספות סוגיא ערוכה דהכא ונדחקו ליישב. ונלע"ד דלק"מ דע"כ הא דדרשינן כה תברכו ולא לזרים היינו בבית הבחירה דוקא כדאיתא בסוטה דעיקר קרא בבית הבחירה איירי והתם ודאי אסור משום שמברכין בשם המפורש אבל בגבולין דלית לן קרא שפיר הקשה ר"י מה איסור יש בזר דלא יהא אלא קורא בתורה ואי משום ברכה לבטלה מסתמא ר"י לא בירך ברכה שאינה צריכה ואיהו לא קאמר אלא הייתי עולה והא דאמרינן הכא דאיסור עשה אע"ג דאיירי בגבולין כדאמרינן לקמן נשיאת כפים בבבל ראיה מ"מ הכא קאמר לרבותא דאיכא למימר דאין מעלין אפי' מנשיאת כפים דבית הבחירה ליוחסין כיון דליכא אלא איסור עשה אבל מאן דאית ליה מעלין היינו משום דבפרהסיא לא הוי מחציף נפשיה וזה שייך אפילו בגבולין. כן נ"ל ודו"ק:

קונטרס אחרון גמרא נשיאות כפים דאיסור עשה ופרש"י דכתיב כה תברכו אתם ולא זרים. ומכאן מקשין קושיא עצומה על פירוש ר"י בפרק כל כתבי שכתב דלא ידע מה איסור יש בזר העולה לדוכן ונ"ל ליישב דדוקא בבית הבחירה קאמר הכא דאיסור עשה להזכיר בשם המפורש ובהכי איירי קרא דכה תברכו בשם המפורש משא"כ בגבולין דאין מברכין בשם המפורש שפיר קאמר ר"י דלא ידע מה איסור יש והא דקאמר הכא דאיסור עשה אע"ג דאיירי בגבולין אפ"ה נקיט לרבותא דאפשר דאף מנשיאות כפים דבית הבחירה אין מעלין כדמוכח בסוגיין גופא דמייתי' עלה מגדולה חזקה דאיירי בנשיאות כפים דבית הבחירה ואע"ג דלפ"ז הא דמקשה ואלא מאי גדולה חזקה הו"מ לשנויי דמעיקרא היו נושאין כפיהם בגבולין בלא שם המפורש והשתא בבית הבחירה בשם המפורש אפ"ה ניחא ליה לשנויי דגדולה חזקה לענין אכילת תרומה גופא דאיירי ביה פשטא דקרא ובעיקר מילתא דגדולה חזקה עיין מה שכתבתי בחידושי פרק עשרה יוחסין:

בתוספות בד"ה שאני הכא דריע חזקתייהו וכו' אבל קשה דפריך מעיקר' עכ"ל זה נמשך דוקא לפירוש ר"ת דלפרש"י ודאי המקשה הוי ידע דמטעמא דריע חזקתייהו שלא מצאו כתבם המתייחסים אין להעלותם ליוחסין. וא"כ מקשה שפיר למה הניחם לישא כפיהם הא איכא למיחש שמא יעלום ליוחסין וע"ז משני שאני התם דריע חזקתייהו כיון שלא אכלו בקדשי המקדש ליכא למיחש אבל לפירוש ר"ת קשה וק"ל ועיין במהרש"א:

תד"ה אמנה, וי"ל דהיכא דהוחזקו שני יוסף ב"ש ודאי אכולי' מלתא קמסהדי קשה לי באם לא כתבו כהן לא יהיה סימן שזה יוסף בן שמעון הוא הלוה דלמא אידך יוסף בן שמעון הוא הלוה והא דלא כתביה לסמן אותו כהך משום דבאמת אין יודעים בבירור כ"כ שהוא כהן להעלותו ליוחסין:

תד"ה חד אמר מעלין, וא"ת אמאי לא חשיב ס"ת שקרא בחזקת כהן כדלקמן. לא זכיתי להבין איך מבואר זה לקמן (דף כה ע"ב) הא י"ל דלקמן העלוה לכהונה היינו לתרומה וס"ל דאין מעלין מתרומה ליוחסין אבל ליוחסין י"ל דאין מעלין מס"ת: