Gittin 8a

העשויה לברוח כלומר מפני שהיא מהלכת כל שעה:

דלא מפסיק אוירא בין ספינה לארץ אין שום אויר ומיא כארעא סמיכתא דמו:

רב נחמן בר יצחק אמר הנך מתנייתא דהמביא גט אי בנהרות דא"י:

כולי עלמא לא פליגי דכארץ ישראל נינהו ואע"ג דאין ספינה גוששת דטעמא דגט לא משום יניקה מן הקרקע הוא כמעשר וכשביעית הילכך לא שנא נהר ולא שנא יבשה:

כי פליגי בים הגדול שהוא תחום מערבו של ארץ ישראל ופליגי תנאי איכא למאן דאמר שפת הים הוא גבול וים גופיה לאו א"י הוא ואיכא למאן דאמר ים גופיה מארץ ישראל:

איזוהי ארץ מקצוע צפונית מערבית של ארץ ישראל הר ההר ובתרגום ירושלמי מתרגם הר ההר טורי אמנון וכתיב (במדבר ל״ד:ז׳-ח׳) זה יהיה לכם גבול צפון מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר ש"מ הר ההר תקוע בים וההר גבול צפוני לארץ ישראל הוא וסתם הרים משופעים הם ויש ששיפועו רחב כמהלך יום או יומים וקאמר תנא מהיכן היא הארץ מרגל ההר או מראשו:

כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים לצד ארץ ישראל דהיינו לצד דרום הוי ארץ ישראל דגובה ההר הוא הגבול:

מטורי אמנון ולחוץ לצד צפון חוצה לארץ:

כל ששופע ויורד מטורי אמנון‎ —All that slopes and descends from the אמנון mountains O VERVIEW The ברייתא teaches us a dispute between the ת"ק and ר' יהודה concerning the status of the Mediterranean islands. The ת"ק maintains that a line is drawn from טורי אמנון southward to נחל מצרים. Any island within this line is א"י. However, ר"י maintains that lines are drawn directly westward towards the (Atlantic) ocean from קפלוריא in the north and נחל מצרים in the south. Whatever is between these two lines is considered א"י. They both seemingly agree that the summit of טורי אמנון is a border of א"י. Anything that slopes inward from the summit is א"י, and anything that slopes outward from the summit is חו"ל. רש"י and תוספות are disputing as to which border טורי אמנון defines; whether it is the northern border or the western border. ------------------ פירוש בקונטרס מטורי אמנון ולפנים דהיינו לצד דרום ארץ ישראל‎ – רש"י explains the term ‘from the טורי אמנון inwards’ meaning southward from the טורי אמנון; that is considered א"י – ולחוץ לצד צפון חוצה לארץ‎ – And the term ‘ outward ’ meaning northward from the טורי אמנון is considered חו"ל. It appears from רש"י that the טורי אמנון sloped basically in a north-south direction. The summit of טורי אמנון was the northern border of א"י and ran in an east-west direction. Therefore whatever sloped southward from the summit was א"י and whatever sloped northward was חו"ל. תוספות questions the interpretation of רש"י that the summit of טורי אמנון was the northernmost part of א"י. וקשה לרבינו יצחק דאם כן אמאי נקט רבי יהודה קפלוריא‎ – And the ר"י has a difficulty with this interpretation, for if this is so; that the summit of טורי אמנון is the northern border of א"י, why did ר"י choose the city of קפלוריא to designate the northern boundary (of the islands adjacent to א"י) – הוי ליה למימר רואין כאילו חוט מטוח מטורי אמנון עד אוקיינוס‎ – He should have said instead, we imagine a thread drawn tautly from the טורי אמנון westward towards the ocean – כיון דתנא קמא נמי לציין גבול צפוני של ארץ ישראל קאתי‎ – Since the תנא קמא also intends to designate the northern boundary of א"י. ר"י could have used the same marker, the summit of טורי אמנון, to designate his northern starting point. The summit of טורי אמנון, which was the northern border of א"י, ran, according to רש"י, in an east-west direction. All ר"י had to say was that we extend this (imaginary) east - west line directly westward towards the ocean. תוספות offers a different explanation: ונראה לרבינו יצחק דטורי אמנון משתפע ויורד לצד מזרח ולצד מערב‎ – And the ר"י maintains that the טורי אמנון slope and descend towards the east and towards the west (not north and south as רש"י maintains) – וחודו של הר הוא גבול מערבי של ארץ ישראל‎ – And the spine of the mountain (i.e. the summit that runs north and south) is the western boundary of א"י (towards the north of the ים הגדול) – והנסין שבים רואין כאילו חוט מתוח מטורי אמנון כלומר מחודו של הר עד נחל מצרים And, according to the תנא קמא, the islands in the Mediterranean Sea are viewed as if a thread was drawn from טורי אמנון meaning from the spine of the mountain which is the (north) western border of א"י. This thread is drawn in a southwesterly direction until נחל מצרים; which is (south) southwest of טורי אמנון‎. All islands which are within (east of) this imaginary thread are considered א"י וקפלוריא לרבי יהודה אתי לציין נסין שבצפון ארץ ישראל‎ – And according to ר"י the city of קפלוריא comes to designate the status of the island that are off the northern coast of א"י. ר"י cannot use טורי אמנון as a marker since the spine of טורי אמנון runs north and south. If we were told to draw a line westward from טורי אמנון we would not know how far north on the summit of טורי אמנון should this line begin. Therefore ר"י stated that קפלוריא is the northernmost point in א"י and the line westward towards the ocean should begin there. However according to the רבנן that the line is drawn in a southwesterly direction from טורי אמנון to נחל מצרים it makes little difference where on this north-south spine of טורי אמנון this line begins. נחל מצרים is much more southerly than westerly from טורי אמנון‎. Virtually no island within this line would be affected whether this line would be drawn a relatively small distance north or south on טורי אמנון. When going directly westward, however, every discrepancy from the correct northern border may affect the many islands that lie directly west from the northern border of א"י. תוספות will explain why רש"י assumed that the טורי אמנון proscribe the northern border of א"י. ונראה שהכתוב דוחקו לרש"י לפרש כן דכתיב וזה יהיה לכם גבול צפון‎ – And it seems that רש"י was pressured by the פסוק to interpret it in this manner that טורי אמנון is the northern border, for it is written in the תורה ‘ and this shall be your northern border – מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר ומתרגמינן הר ההר טורי אמנון‎ – From the great sea (the Mediterranean which is the western boundary of א"י), direct yourselves towards הר ההר’ ; which is the northern boundary of א"י as the פסוק clearly states 'וזה יהיה לכם גבול צפון', and the translation of the תרגום for the words הר ההר is טורי אמנון‎ – אלמא הכתוב בא לציין גבול צפוני‎ – It is evident that the פסוק intends to designate that the northern boundary of א"י is טורי אמנון‎. This bodes well according to רש"י that the summit of טורי אמנון runs in an east west direction, and slopes in a north south direction, whereby the summit is the northern border of א"י. However according to תוספות that טורי אמנון designates the western border of א"י, how can we reconcile this with the פסוק that clearly indicates that טורי אמנון designates the northern border of א"י. תוספות will answer this previous question. ומיהו יכול להיות שההר תקוע בקרן צפונית מערבית אבל משפע ויורד לצד מזרח – However it is possible that that the mountain is planted in the northwestern corner of א"י; however it slopes and descends towards the east. Therefore טורי אמנון has a dual function; it designates the northern border as indicated in the פסוק, as well as the western border as indicated in the ברייתא‎. S UMMARY According to רש"י the summit of טורי אמנון defines the northern border of א"י. The summit of טורי אמנון runs in an east-west direction while the mountain slopes in a north-south direction. According to תוספות the summit of טורי אמנון defines the western border of א"י. The summit of טורי אמנון runs in a north south direction, while the mountain slopes in an east-west direction. תוספות disagrees with רש"י for according to רש"י, why did not ר"י use טורי אמנון as his northern border instead of קפלוריא‎. Even though the פסוק of וזה יהיה לכם גבול צפון וגו', seems to support רש"י that טורי אמנון are the northern border; nevertheless, we can say that טורי אמנון functions as the western border as well, since it is located in the northwestern sector of א"י. T HINKING IT OVER 1. Is קפלוריא in א"י or in חו"ל; according to רש"י‎? תוס'? 2. According to תוספות that the summit of טורי אמנון ran in a north-south direction, where would the גבול צפון of א"י most likely be; near the southern tip of טורי אמנון, near the northern tip, or somewhere in between?

רבי יהודה אומר כל שכנגד ארץ ישראל כולי‎—ר"י says anyplace that is facing א"י etc. is considered א"י. O VERVIEW The גמרא concluded that the ברייתא of המביא גט בספינה כמביא בא"י follows the opinion of ר' יהודה who maintains that כל שכנגד א"י הרי הוא כא"י. There are those who are of the opinion that if a rectangle were drawn, in which the eastern border is the seashore of א"י, the western border is the אוקיינוס, and the north and south borders are the two lines drawn respectively from קפלוריא and נחל מצרים to the אוקיינוס; anything within this rectangle whether lands or islands would be considered א"י. Our תוספות discusses the ramifications of this view, as well as alternate views. ------------------- תוספות poses a question: שאל רבינו פטר לרבינו תם דבזמן הזה היה להתחייב לרבי יהודה במעשר‎ – רבינו פטר asked the ר"ת, that nowadays there should be an obligation according to ר"י to tithe – שאנו במערבה של ארץ ישראל‎ – For we (in France) are west of א"י; therefore we who are living כנגד א"י should be considered הרי הוא כא"י. תוספות answers: והשיב דלא קיימא לן כרבי יהודה‎ – And the ר"ת responded to ר"פ that we do not endorse the opinion of ר"י. We maintain as the חכמים state that only those islands that are within the line drawn from טורי אמנון to נחל מצרים is considered א"י; anything west of this line is חו"ל. תוספות asks an additional question: According to the conclusion of the גמרא, the ברייתא of המביא גט בספינה כמביא בא"י is following the opinion of ר"י, that the ים הגדול and the surrounding lands have the status of א"י. Therefore a גט brought in a ספינה from anywhere within the previously defined vicinity of the ים הגדול does not require בפ"נ. אבל קשה וכי רבי יהודה היה מכיר בכל ארץ ישראל עד אוקיינוס‎ – However there is another difficulty; was ר"י indeed familiar with all of א"י until the (Atlantic) ocean; that he knew for a fact – שכולם היו בקיאין לשמה או שעדים מצויין לקיימם שאין צריך לומר בפני נכתב‎ – That there were all בקיאין לשמה or that there are sufficient witnesses to be מקיים the גיטין that arrive from these faraway places, that בפ"נ is not required to be said. It does not seem likely that ר"י would know this. Therefore the question remains; how can he maintain that המביא גט בספינה כמביא בא"י; when we are not sure that they are בקיאין לשמה or that there are עדים מצויין לקיימו‎? תוספות replies: לכך יש לומר דלא כבשו הכל עולי בבל‎ – Therefore we should say that the עולי בבל did not conquer all this territory (that surrounds the ים הגדול). Consequently, even though in the בית ראשון it was considered א"י, nevertheless from the times of the בית שני onwards it did not have the status of א"י. תוספות offers another explanation: אי נמי כדפירש בקונטרס דכל שכנגד ארץ ישראל היינו כל הים שכנגד ארץ ישראל‎ – Or we can say as רש"י explained that the phrase ‘ anything that faces א"י’ means the entire sea that faces א"י. But – דלא איירי ביבשה שעד אוקיינוס אלא בנסין שבים הגדול דווקא‎ – We are not referring to the lands that extend till the ocean that are abutting the ים הגדול ; they certainly do not have a דין of א"י, rather ר"י is referring specifically to the islands that are in the ים הגדול; it is to them that he attributes the status of א"י – כדכתיב (יהושע א) עד ים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם‎ – As it is written in the נביא יהושע ‘until the ים הגדול where the sun sets that will be your boundary’ – וכתיב (שמות כג) ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר‎ – And it is written; ‘I will place your boundary from ים סוף till the sea of פלשתים and from the desert till the river’. פירוש ים סוף לצד דרום ים פלשתים לצד מערב מדבר למזרח נהר פרת לצד צפון‎ – The explanation of these boundaries is: ים סוף is the southern boundary, the sea of פלשתים is the western border, the desert to the east and the river פרת is the northern border. These two פסוקים indicate that the western boundary of א"י includes the sea and by inference the islands of the sea; but not the lands that surround the sea. תוספות offers a final explanation reverting to the original hypothesis ועוד יש לומר שהיה יודע שהיו כולם בקיאין לשמה‎ – And in addition one may say that all the lands within this imaginary rectangle are indeed א"י; for indeed ר"י did know that all these Jews living west of א"י, they were all בקיאין לשמה – תוספות explains how this is possible: לפי שהיה ידוע להם עד היכן ישראל עומדין‎ – Because it was known to the חכמים of that era, until where the Jews lived west of א"י. They did not live in the entire area of the ים הגדול till אוקיינוס‎. Rather they lived in a limited area of the ים הגדול, closer to א"י, and ר"י knew that those Jews were בקיאין לשמה‎ – ומשם ואילך לא היו ישראל עד סוף העולם כדאמרינן בסוף מנחות (דף קי, א) – And from there westward there were no Jews till the end of the world, as the גמרא says in the end of מסכת מנחות‎ – מצור כלפי מערב ומקרטיגיני כלפי מזרח אין מכירין לא ישראל ולא אביהם שבשמים: From the city of צור heading westward and from the city of קרטיגיני heading eastward; the peoples in those lands west of צור and east of קרטיגיני are aware neither of the Jews nor of their Father in heaven. We see from the גמרא that the חכמים had a precise knowledge as to where the בנ"י lived. Therefore we may say that they knew that the Jews who lived west of א"י were בקיאין לשמה‎. S UMMARY There are two interpretations of שיטת ר"י concerning the western border of א"י. According to תוספות, all the land encompassed by the borders delineated by ר"י, are א"י. We however do not follow the ruling of ר"י, therefore even those who live within these borders are not required to be מפריש מעשר‎. Concerning the question how can one assume that the people in those countries are בקיאין לשמה and/or עדים מצויין לקיימו to exempt them from saying בפ"נ‎? תוספות offers various solutions. ר"י maintains that the whole aforementioned area is considered א"י in the times of בית ראשון only, however since לא כבשוהו עולי בבל therefore בפ"נ is required if a גט was brought from one of these countries. However, if המביא גט בספינה from the ים הגדול (or from the נסין שבים), then בפ"נ is not required. The requirement of כבשוה עולי בבל does not apply to the ים הגדול proper (or to its islands). An alternate explanation is that the חכמים actually knew precisely where the בנ"י lived, and ר"י knew that they were בקיאין לשמה‎. A גט that was brought from those countries bordering the ים הגדול are not required to say בפ"נ. The other option is to accept the opinion of רש"י, who states that ר"י maintains that only the ים הגדול and the נסין שבים are א"י; the lands bordering the ים הגדול are not part of א"י. T HINKING IT OVER 1. Why are the lands bordering א"י required to say בפ"נ since לא כבשוהו עולי בבל; however the ים הגדול is considered א"י‎? 2. Is there a practical difference between שיטת תוספות that לא כבשוהו עולי בבל and שיטת רש"י who maintains that כל שכנגד א"י וכו', refers only to the נסין שבים‎? 3. תוספות supports שיטת רש"י from two פסוקים; רש"י however supports his view based on a different פסוק. Why do they differ? 4. Why is it necessary for תוספות to explain in detail the פסוק of ושתי וגו'? It seems he may be negating a simpler interpretation. 5. According to רש"י if one brings a גט מנסין שבים according to ר"י there is no requirement to say בפ"נ. Why not?! 6. תוספות offers three answers to his question ‘how did ר"י know they were בקיאין לשמה’. The first and third answers seemingly follow the שיטה of רבינו פטר ורבינו תם; while the second answer follows שיטת רש"י. Why did not תוספות group the answers according to the שיטות‎?

המוכר עבדו לסוריא מהו‎—What is the ruling when one sells his slave to סוריא‎? O VERVIEW The גמרא cites a query that was presented to ר"ח ב"א, whether המוכר עבדו לסוריא יצא לחירות‎. Our תוספות wants to know why the question was not posed concerning גיטין (as well); what is the דין of a גט that comes from סוריא‎? ----------------- תוספות rejects one option: אין לומר דבגט פשיטא להו דהוי כחוצה לארץ כדתניא בסמוך ובעבד מבעיא להו‎ – One cannot say that concerning bringing a גט from סוריא, they were certain that סוריא is considered like חו"ל and בפ"נ is required. Even though this ruling is indeed valid as the ברייתא will shortly teach us that סוריא is considered חו"ל concerning גיטין‎. Nevertheless we cannot say that they were certain concerning גיטין; they only queried concerning the law of selling a slave to סוריא‎ – We cannot make this assumption – דאם כן הוה סברתם איפכא ממה דפשיטא ליה לרבי חייא בר אבא: For if this is so; that even though concerning גיטין they were sure that סוריא is considered חו"ל, nevertheless concerning עבד they were not sure whether it is considered א"י or חו"ל, then their reasoning would be the exact opposite of what ר' חייא בר אבא was certain. ר"ח ב"א inferred from the משנה, that since ר"מ said עכו כא"י לגיטין that means that concerning עבדים, the city עכו is not considered א"י. We derive from this that according to ר"ח ב"א it is more likely that a location will be considered א"י for גיטין than for עבדים, as we see concerning עכו; that it is א"י for גיטין and חו"ל for עבדים‎. If we were to assume that those who asked המוכר עבדו לסוריא מהו, maintained that concerning המביא גט מסוריא it is considered חו"ל; that would be the exact opposite of the assumption of ר"ח ב"א. According to ר"ח ב"א if a place is חו"ל concerning גיטין it would certainly be considered חו"ל concerning עבדים‎. Therefore there would be no room for the question המוכר עבד לסוריא מהו; for if we assume that it is חו"ל for גיטין it is certainly חו"ל for עבדים‎. It would seem highly unlikely that ר"ח ב"א and those that posed the question should have diametrically opposed assumptions. It is therefore plausible to state that they were unsure as to the status of גיטין in סוריא as well. S UMMARY Those who asked the question concerning המוכר עבדו לסוריא cannot have maintained that המביא גט מסוריא צ"ל בפ"נ, for ר"ח ב"א clearly states that it is easier to attain the status of א"י for גיטין than for עבדים‎. T HINKING IT OVER 1. What is the דין if one sells his slave to בבל‎? 2. Are the criteria for saying בפ"נ and יוצא לחירות the same? 3. Why indeed is it easier to consider a place א"י for גיטין, than for עבדים‎?

בשלשה דרכים שוותה סוריא כולי‎—סוריא is similar to א"י in three ways etc. O VERVIEW Numbers in לשון הקודש (as well as words in general) may be masculine or feminine, depending on the gender of the word(s) they are defining. Generally words ending with a 'ה' are נקבה‎. One exception is the numbers from three to ten where the opposite holds true. The numbers שלשה ארבעה וכו' are זכר, while שלש ארבע וכו' are נקבה‎. Names of places are (usually) נקבה‎. תוספות is discussing why we are using שלשה which is לשון זכר instead of שלש which is לשון נקבה‎. --------------- תוספות responds to an apparent difficulty: נקט [שלשה] לשון זכר אף על גב דסוריא לשון נקבה‎ – The תנא of the ברייתא utilized the masculine form of three [שלשה] as opposed to שלש even though סוריא is a feminine term – משום דעבד וגט הוי לשון זכר: for עבד and גט are masculine terms. S UMMARY The reason the תנא uses the masculine שלשה is because עבד וגט which are enumerated as part of the שלשה are לשון זכר‎. T HINKING IT OVER Why did תוספות not include that עפר is לשון זכר, and then all three would be לשון זכר‎?

המוכר עבדו בחוצה לארץ יצא לחירות כמו שיתבאר במסכתא זו מ"ג ב' וסוריא לענין זה כחוצה לארץ וכן עכו לענין זה כחוצה לארץ כמו שביארנו במשנה:

בשלשה דברים סוריא שוה לחוצה לארץ ובשלשה לארץ עפרה טמא כחוצה לארץ ר"ל גושה והמוכר עבדו בסוריא כמוכרו בחוצה לארץ ויצא לחירות כמו שכתבנו והמביא גט בסוריא כמביא בחוצה לארץ וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ובשלשה לארץ ישראל הראשונה חייבת במעשר ובשביעית כארץ ישראל ולפי סוגיא זו חייבת מן התורה מפני שכיבוש יחיד לענין זה נקרא כיבוש ואעפ"כ אין שוה לגמרי לארץ ישראל מפני שכבשה קודם שיכבוש כל ארץ ישראל והניח שם משבעה עממין והתורה אמרה והוריש ה' את הגוים האלה מלפניך ואחר כך כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם וכו' וכן היא שנויה בספרי וגדולי המחברים הביאוה וזה שקראוה כיבוש יחיד מפני שלעצמו כבשה ולא לשם כל ישראל שיחלקוה כיהושע ומכל מקום על פי בית דין כבש שאם לא כן לא היתה כארץ ישראל לשום דבר ומכל מקום לענין זה מיהא אין הלכה כבריתא זו אלא סוריא אינה חייבת בתרומות ומעשרות אלא מדבריהם כמו שיתבאר בפרק השולח והרוצה ליכנס באוירה טהור כגון שיכנס בשידה תיבה ומגדל מה שאין כן בשאר חוצה לארץ שאף הוא טמא וישובה חביב כישובה של ארץ ישראל עד שהקונה בית בסוריא כקונה בארץ ישראל וכותבין עליו אונו על ידי גוים אפי' בשבת ואע"פ שאמירה לגוי שבות משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו בכך:

תד"ה כל ששופע כו' אמאי נקט ר"י קפלוריא כו' ומיהו יכול להיות שההר תקוע קרן צפונית מערבית אבל כו' עכ"ל דהשתא ניחא דקרא מציין בו גבול צפוני שהוא בקרן צפונית והתנא מציין בו גבול מערבי שכל שמשפע ויורד לצד מזרח הוא א"י וחוצה לו צד מערב הוא ח"ל אך קשה לדבריהם דאכתי אמאי נקט ר"י קפלוריא הל"ל רואים חוט מתוח מקרן צפונית מערבית של ההר עד אוקיינוס דלת"ק נמי גבול צפוני הוא קרן צפונית מערבית של ההר ויש ליישב דודאי לפרש"י דשפוע ההר היה לצד צפוני ולצד דרום ומחודו ולפנים לצד דרום הוא א"י ולחוץ הוא ח"ל ה"ל לר"י נמי לציין כן מאותו חוד של ההר לצד מערב עד ים אוקיינוס אבל לדברי התוס' שהיה שיפוע ההר לצד מזרח ולצד מערב וההר היה גדול כמהלך יום או יומים מצפון לדרום גם אם הוא גבול צפונית לא ידענא אם הוא בקצה הצפוני מההר או בקצה הדרומי או באמצעו ובא"י מטורי אמנון ולפנים היו להם סימני מקומות כמו עכו לצפון אבל מאחורי טורי אמנון לר' יהודה לא ידעינן גבולו לצפון דא"א למתוח החוט ממקומות שהם גבול צפונית לפנים מטורי אמנון עד ים אוקיינוס דא"א לקדר בהרים ובא ר"י ונתן סימן וציין מקפלוריא שהיה אחורי טורי אמנון עד אוקיינוס ודו"ק. בד"ה בשלשה דרכים שוותה סוריא כו' נקט שלשה לשון זכר אע"ג דסוריא לשון נקבה כו' עכ"ל דבריהם צריכין ביאור ע"פ מאי דמסיק בר"פ האשה נקנית בג' דרכים דאשכחן דרך בקרא בלשון נקבה ואשכחן בלשון זכר וכן מתניתין לגבי זכר קתני לה בלשון זכר בשבעה דרכים בודקין הזב לגבי נקבה קתני לה בלשון נקבה בשלש דרכים האשה נקנית והשתא כיון דהכא גבי נקבה קתני לה דסוריא לשון נקבה כדקתני בה שוותה ועפרה טמא ה"ל למתני נמי בשלש דרכים אלא משום דהכא הדרכים בעצמם הם לשון זכר עבד וגט וכן עפר לשון זכר הוא בקרא והך את עפר הארץ והיה לכנים וכתיב ומן העפר אשר יהיה בקרקע וגו' וה"ל כל הג' דרכים בלשון זכר ודו"ק:

ע"א תוס' ד"ה המוכר עברו לסוריא וכו' עד דא"כ הוי סברתם איפכא ר"ל דלפי סברת האיבעין הוי איפכא דהא אשכחן בעכו דלענין גיטין הוי א"י ולענין עבדים ס"ל דהוי ה"ל אלא ודאי שגם סברת האיבעין היה ג"כ דלעגין גיטין הוי סוריא פשיטא א"י ולכך לא בעי לה לענין גיטין כ"א לענין עבדים ונוכל ג"כ לפרש דכוונת התוס' הוא לומר תרוייהו בעי ליה ולא הוה פשיטא ליה לא לענין גיטין ולא לענין עבדים אלא דחדא בעיא נקיט ואיהו פשיטא ליה דלענין עבדים מיהא הוי כח"ל מק"ו דעכו:

תוספות בד"ה כל ששופע כו' פירש בקונטרס כו' וקשה לר"י דא"כ אמאי נקט ר"י קפלורי' כו' עכ"ל. ולענ"ד לק"מ לפירוש רש"י דכיון שטורי אמנון היה מהלך יום או יומים ואפשר שהיה מתעקם לפעמים מרחיב ולפעמים מקצר נמצא דלפ"ז דלרבנן הוי שפיר מילתא דפסיקא דאותן העיירות שהם משפוע טורי אמנון ולפנים הוי מא"י ולצד ח"ל משא"כ לר"י שצריך למתוח חוט לא שייך לומר מטורי אמנון דאכתי לא ידעינן אם למתוח החוט מצד שהיה מרחיב או מצד שהיה מקצר בחודו לצד א"י לכך נקט מילתא דפסיקא קפלוריא וק"ל:

בד"ה רבי יהודה כו' א"נ כדפירש בקונטרס כו' דלא איירי ביבשה שבצד אוקיינוס כו' עכ"ל. והא דלא מציין ר"י במתני' גבולו של צד מערב לענין גיטין כדמציין רקם למזרח היינו משום דכיון שגבול מערב לר' יהודה הוי מעבר לים הגדול א"כ ממילא מידע ידעי:

בד"ה המוכר כו' א"ל דבגט פשיטא ליה כו' עכ"ל וקשיא לי ותיפוק ליה דלענין גט מוכח ממתני' דקתני להדיא מרקם למזרח כו' ומציין כל הגבולים א"כ ליכא לספוקי כלל דאי סורי תוך הגבולין היה צ"ל ואם לחוץ חוט הגבול הוא דינו כמדינת הים ולכאורה נראה שהיה חוץ לגבולין המוזכרים במשנה וא"כ אכתי לענין עבד נמי מאי קא מיבעיא ליה לסברת התוספות דלעולם פשיטא דלענין עבדים שייך יותר לומר שדינו כח"ל מלענין גיטין ונראה דהתוספות כאן לשיטתייהו דלעיל במשנה דהא דנקט הת"ק ותנא בתרא מדינת הים היינו מדינות הרחוקים ולפ"ז רבי יהודא דמציין הגבולים פליג אהני תנאי וא"כ איפשר דלרבנן שפיר יש לספק בסורי' לענין גיטין אבל כבר כתבנו שם מה שיש לדקדק ע"ז ובעיקר דברי התוספות נלע"ד דודאי מעיקרא הוי סבר דגיטין דחמירו טפי החמירו יותר בסוריא מבעבד אבל לרבי חייא בר אבא פשיט שפיר מדנקיט לישנא יתירא לגיטין פשיטא דהא בגיטין קאי אע"כ למעוטי עבד והיינו ע"כ משום דבגיטין שייך להקל טפי משום עיגונא מבעבד וק"ל:

גמ' ת"ר בשלשה ע' ע"ז דף כא ע"א תוס' ד"ה קסבר: