Commentary page

Gittin 76b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Gittin 76b

Gittin 76b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 563 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ואינה מגורשת לינשא בגט זה ספק בטל במהלך הראשון הואיל ועבר אנטיפרס הוה ליה ספק יהודה ספק גליל ובטל שהרי חזר בתוך שלשים או שמא ספק יהודה הוא ולא בטל תנאו ונתקיים במהלך השני והוי גט:

אמר אביי מתני' נמי אית לה דאנטיפרס ביהודה וכגון דאמר לה תרי תנאי:

אי מטינא לגליל לאלתר ליהוי גיטא ואפי' לא משתהינא:

ואי משתהינא באורחא תלתין יומין ולא אתינא ליהוי גיטא ואפי' לא מטינא לגליל הלכך הגיע לאנטיפרס וחזר לאלתר תנאו בטל ואין כאן עוד לקיימו שהרי לא לגליל בא ולא נשתהה ואפי' קיימו לאחר זמן הרי לא התנה אלא על מהלך הראשון וכשהזכיר גליל לא הזכיר למנות השלשים משם והלאה אלא שיהא מיד גט כשיגיע שם והרי לא הגיע וגם לא נשתהה והכי משמע מתני' הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום מיום שאצא מכאן והיה הולך מיהודה לגליל ותלה הגט גם בביאתו לגליל:

למימרא דעכו במדינת הים קיימא אמאי דהוה סלקא דעתין מעיקרא קאי ולאו אתירוצא דאביי:

כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי בני מדינת הים שהיו הולכין ללמוד תורה בארץ ישראל כשחוזרים לבתיהם היו חביריהם בני ארץ ישראל מלוים אותן עד עכו ומשם נפטרים מהם:

שאסור לבני ארץ ישראל לצאת לחוצה לארץ:

והא לא עבר שלשים יום רצופין:

20 more comments on this page.

Rashi on Gittin 76b · Sefaria

Tosafot

תניא כוותיה דרבי יוחנן מייתי ראיה מדקאמר ולגט ישן אין חוששין משמע דאם נתיחד עמה לא הוי אלא גט ישן אבל לרב הונא אם נתיחד עמה בטל הגט לגמרי:

וניחוש שמא פייס מפורש לעיל (גיטין דף יח: ד"ה שמא) :

ולא הודו לו כל סיעתו כו' אין להוכיח מכאן דאין הלכה כרבי יוסי אע"ג דרב פסק כוותיה משום דרבי יוחנן קאמר הכא לא הודו לו כל סיעתו ורב ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן דהא ר' יוחנן גופיה יכול לסבור כרבי יוסי או שמא דוקא הכא דבעל פה לא סבר כרבי יוסי:

דהא אקיים ליה תנאיה וא"ת לאלתר מה יש לחוש דהא ודאי יתקיים התנאי דכיון דמת לא ישוב עוד לביתו וי"ל דאיכא למיגזר אטו לא מת כי אין העולם יודעין שמת ויתמהו על שמתירין לינשא אבל לאחר שנים עשר חדש הכל יודעין שנתקיים התנאי:

הכל מודים לכשתצא לכי נפקא קאמר ולרבי יוסי גט ואינו גט כדאמר לעיל באחר מיתה:

Tosafot on Gittin 76b · Sefaria

Rashba

למימרא דעכו במדינת הים הוה קיימא והא אמר רב ספרא כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי בעכו הוו מיפטרי. ואף על גב דעכו מקצתה בחוץ לארץ כמו שכתבתי בריש מכילתין אפילו הכי מתניתין לא מיתרצא דהגיע לעכו לחלק שהוא פוגע ראשון משמע ומה שממנה בצד הארץ הוא מחלק הארץ והתם הוו מיפטרי רבן וכדכתבינן במתניתין דריש מכילתין.

תניא כותיה דרבי יוחנן הרי זה גיטיך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום. כך היא גירסת הספרים, וקשה קצת דכיון דלא אמר לה מעכשיו ולא על מנת אמאי איצטריך למיתני בסיפא ולאחר לא תנשא עד שלושים יום דהא ודאי פשיטא דהא לא הוי גיטא עד בתר תלתין, ונראה דעל מנת שאעבור גרסינן וכן היא במקצת הנוסחאות והיינו דאיצטריך למימר ולאחר לא תנשא עד שלשים ואף על פי שאם נתקיים התנאי נמצאת מגורשת מעכשיו, אבל הרמב"ן נ"ר כתב דגירסת הספרים יש ליישבה ולומר דברייתא לפרושי הרי זה גט דמתניתין אתא ולהכי קתני הרי זה גט ולא תנשא עד שיתקיים התנאי דשלשים יום כלומר דלכי מטו תלתין יומין הוא דהוי גיטא.

ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה והיינו תניא כותיה דרבי יוחנן דאי כרב הונא הא אם בא עליה בלא גט ישן מיפסיל דהא אתנה בתשמיש ולא קיים תנאו.

וליחוש שמא פייס כתב רש"י ז"ל כשהוא בא אצלה פייס קטטה שביניהם ונתיחד עמה ואין פירושו עולה בכאן כהוגן דכיון דאמרינן ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתיחד עמה, ודאי משמע דהא דפרכינן וליחוש שמא פייס מילתא אחריתי היא ולאו שמא נתיחד עמה קאמר, וכבר הארכתי בזה בתחילת פרק המביא בתרא בסייעתא דשמיא. ורבנו תם ז"ל פירש לאחר שלשים יום נמי אמאי תנשא לאחר ליחוש שמא נתפייס ובא בחשאי ונתבטל תנאו, והא דאמרינן מאן דמתני לה אמתניתין כל שכן אברייתא, היינו כל שכן משום דהיה הולך ובא דאז יותר קרוב לחוש שמא בא כדרכו ולא ראינוהו וכן פירש רש"י ז"ל דהיינו כל שכן דמאן דמתני לה אמתניתין, אבל רבנו אלפאסי ז"ל כתב בתשובותיו שמא פייסה בדברים ומחלה לו התנאי ובטל התנאי ולומר דאף על גב דנתעכב לבסוף בבירור שלשים יום כגון דאתו סהדין ומסהדי עליה דלא זזה ידו מתוך ידם כל שלשים יום אפילו הכי איכא למיחש דמעיקרא כשהיה הולך פייסה ונתפייסה ומחלה לו התנאי ונתבטל מדעת שניהם והיינו דאמרינן מאן דמתני לה אמתניתין כל שכן אברייתא כלומר מאן דחאיש אמתניתין לשמא בא למדינה בחשאי אף על פי שאלו בא היה נראה לבני המדינה כל שכן דחאיש לחששא דשמא פייס בחשאי, אבל מאן דחאיש אברייתא התם הוא דחאיש משום דעבידי אינשי דמפייסי אבל למיתי בצנעה לא חאיש שהרי לא בא שאלו בא היו רואין אותו בני אדם כך פירש הוא ז"ל בתשובה. ונראה שהוא ז"ל סובר דשתי חששות חלוקות הן דאברייתא חיישינן שמא פייסה ואמתניתין חיישינן שמא בא ולישנא דגמרא ודאי מסייעו דאברייתא פרכינן וליחוש שמא פייס ומאן דמתני לה אמתניתין פריך וליחוש שמא בא, אלא דקשיא לי דהא מאן דחאיש לפיוס, בין אברייתא בין אמתניתין איכא למיחש לה וכן נמי למאן דחאיש לשמא בא בתרוייהו איכא למיחש ליה, ועוד דאיכא דמתני לה אמתניתין קאמר דמשמע דהאי חששא דמתניתין אביריתא דהיינו שמא פייס איכא דמתני לה אמתניתין, ושמא לאו אחששא גופה קאמר, אלא הכי קאמר איכא דמתני אמתניתין דאיכא למיחש בה דלא ליהוי גיטא דדילמא בא בחשאי, ואף על פי שאף במתניתין איכא למיחש לשמא פייס ניחא ליה למתני חשש ביאה לאשמועינן דאפילו לשמא בא בחשאי איכא למיחש ונפקא מינה היכא דאמר לה נאמנת עלי לומר שלא פייסתי דאכתי חיישינן שמא בא ונתבטל תנאו, והא דאמרינן מאן דמתני אמתניתין ומאן דמתני אברייתא לאו למימרא דאמתניתין איכא למיתני הא ולא אברייתא או אברייתא ולא אמתניתין אלא חששא דתנו אמתניתין וחששא דמתנו אברייתא קאמר, ורבנו חננאל ז"ל פירש שמא פייס ובטל הגט דהוא ז"ל גורס כל זמן שאעבור מנגד פניך וכיון דלא אמר לה מעכשיו ולא על מנת אף על פי שמסרו לה יכול הוא לבטלו, ולפי זה הא דאמרינן דמאן דמתני לה אמתניתין כל שכן דמתני לה אברייתא היינו טעמא משום דכיון שהיה הולך ובא קרוב הדבר שנתפייס ובטל תנאו בחשאי מה שאין כן במתניתין דרוב בני אדם אין עשויין לבא בחשאי, ואף בנוסחותיו של רבנו אלפאסי ז"ל כך כתוב בהן ותמיהא לי דכיון דלא אמר לה מעכשיו ולא על מנת למה הוצרך ולענין פסק הלכה, מסתברא דקיימא לן כמאן דמתני לה אמתניתין חדא דקיימא לן כאיכא דאמרי ואיכא דמתני לה כאיכא דאמרי היא, ועוד בדאורייתא הלך אחר המחמיר הילכך אפילו אמר לה אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ולא נודע כי בא בתוך שנים עשר חדש אפילו הכי חיישינן שמא בא בחשאי ולא הרגיש אדם בביאתו וכל שכן דחיישינן שמא פייס, והני מילי בנשואה שלבו גס בה חוששין שמא פייסה, אבל בארוסה שאין לבו גס בה אין חוששין שמא פייס כדאמרינן בפרק כל הגט אמר רבא אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה, ובנשואה נמי אם אמר נאמנת עלי לומר שלא באתי ולא פייסתי אין חוששין לו דמעיקרא אדעתא דהכי גמר ויהיב לה דאי אמרה לא בא ולא פייס דליהוי גיטא מעליא ומבטל תנאו מעתה, ומיהו הרמב"ם ז"ל כתב דלשמא בא בסתר אין חוששין, וכן כתב בפרק י"ו [בנדפס: ט] לפי שאין דרך בני אדם לבא בצערא [בנדפס: בצנעה], ורבי חננאל ז"ל כמאן דמתני לה אמתניתין ולחומרא.

אמר אביי הכל מודים היכא דאמר לה לכשתצא חמה מנרתיק לכי נפקא קאמר לה. פירש רש"י ז"ל: האומר לאשתו בלילה זה גיטך לכשתצא חמה מנרתיקה לכי נפקא קאמר ואי מאית בלילה לא הוי גיטא וגבי מתניתין הרי זה גיטיך כשלא אבא לאחר שנים עשר חדש לאו גט הוא וליכא למסמך אזמנו של שטר מוכיח דהא בהדיא אמר דכשלא אבא יהא גט אבל לא מעכשיו, ואיכא לאקשויי והא תנן הרי זה גיטיך לאחר מיתה לא אמר כלום ואמר רב הונא ולדברי רבי יוסי חולצת אלמא בהא נמי אמרינן זמנו של שטר מוכיח והוה ליה כמהיום ולאחר מיתה ואין הכל שוין בו אלא למר חולצת ולמר מתיבמת. יש לומר דאביי סבר לה כמאן דמתני לה לדרב הונא ארישא אבל אסיפא דהיינו זה גיטיך לאחר מיתה לא אמר כלום [בנדפס: מודה הוא דלא פליג בה רבי יוסי ולכולי עלמא לא אמר כלום] ומתיבמת. ואם תאמר והא רבי יוסי כי אמרה גבי כותב נכסיו לבנו ולאחר מותו אמרה, איכא למימר דממונא שאני דאיכא לקיומיה כוליה לישניה גופא מזמנו של שטר ופירא לאחר מיתה אבל הכא לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח דהא לאחר מיתה קאמר דמשמע ולא מהיום, ומיהו כשאמר בהדיא מהיום ולאחר מיתה מימר אמרינן מתוך שאין אדם עשוי לחזור בו בתוך כדי דבורו חוששין דילמא תנאה הוא ומהיום מגורשת לכשימות, ולפי פירוש זה הוא דאמר רבה לעיל כשאמות ולאחר מיתה אין זה גט דלא הוי גיטא כלל קאמר וכאביי דלא אמרינן ביה זמנו של שטר מוכיח, ורש"י ז"ל בעצמו פירשה בעבודה זרה בענין אחר דהכי קאמר הכל מודים כל היכא דאמר לכשתצא חמה מנרתיקה שאינו גט גמור ואפילו רבותינו לא היו מתירין אותה לינשא אבל מכל מקום עדיין הוא מחלוקת דלמר חולצת ולמר מתיבמת, והא דאמר רבה לעיל אינו גט אינו גט גמור קאמר ולאו למימרא שיהא בטל לגמרי אלא חולצת, ותדע לך דהא כי הוה סלקא דעתין לאוקמא בדאמר מהיום ורבנן, על כרחין אינו גט גמור קאמר וחולצת דהא במהיום ולאחר מיתה לרבנן ספוקי מספקא להו אי תנאה הוי אי חזרה הוי וחולצת ולא מתיבמת והשתא נמי כי מוקמת לה בלא מהיום ורבי יוסי חולצת, והסיוע לפירוש זה מדאקשינן בגמרא לעיל גבי מאן דמתני לה ההיא דאמר רב הונא חולצת אסיפא חולצת פשיטא אלמא ליכא מאן דפליג בהא דלרבי יוסי אפילו בזה גיטיך לאחר מיתה חולצת, ומתוך פירושו של רש"י ז"ל שמעמידה במתנה עם אשתו בלילה ומת באותו לילה עצמו שמעינן דשכיב מרע שאמר הרי זה גיטיך מהיום אם מתי ומת באותו יום הרי זה גט גמור ולא אמרינן דמהיום סוף היום קאמר והא מית ליה קודם גמרו של יום ואין גט לאחר מיתה אלא מהיום כמעכשיו דמי ותדע לך דהא לרבי יוסי זמנו של שטר מכשירו וזמנו של שטר מהיום הוא דהא לא כתבינן שעות ואפילו הכי במתנה עמה בלילה ומת בלילה מכשירין אותו לרבי יוסי, ורבותינו בעלי התוספות ז"ל כתבו בשם רבנו תם ז"ל שכתב בסדור הגט שלו ניחא ליה מעכשיו ממהיום דאי מאית בההוא יומא לא ידענא מאי אידון בה, והרמב"ן נ"ר הקשה עליו דאם כן רב דעביד תקנתא מיומא דנן ולעלם אמאי לא אתקין מעכשיו ולעלם משום שכיב מרע דמאית ביומיה דהא רובא כי תקיף להו עלמא טובא יהבי גיטא, אלא אותו יום עצמו בכלל מהיום הוא.

Rashba on Gittin 76b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא כ"ש אברייתא מאן דמתני לה אברייתא כו' יש לדקדק אמאי נקט אברייתא דהא הך מלתא ה"ז גיטך כל זמן שאעבור כו' נמי מתני' שלימה היא ולפרש"י שפירש בפ' כל הגט דהא דקאמר וניחוש שמא פייס היינו דניחוש לגט ישן אע"ג דאמתני' נמי איכא לאקשויי הכי בין לרב הונא בין לר"י דניחוש לגט ישן מ"מ ניחא ליה לאקשויי הכי אברייתא דקתני בה בהדיא ולגט ישן אין חוששין אבל לפי' התוס' שפירשו שם דשמא פייס מלתא אחריתא היא אמאי לא מתני לה אמתני' כמו אברייתא וע"ש בתוספות ודו"ק:

תוס' בד"ה ולא הודו לו כו' או שמא דוקא הכא דבע"פ לא סבר כר"י עכ"ל ק"ק אמאי לא דקדקו דהלכה כר"י אפילו בע"פ דרבא דהוא בתראה פסק כוותיה לעיל אפילו בע"פ וכן יש לדקדק לדברי הרי"ף שפסק כרבנן וק"ל:

בד"ה הכל מודים לכשתצא כו' ולר"י גט ואינו גט כדאמר כו' עכ"ל דלא תימא הכל מודים ביה ושוים ביה אלא לכל חד כדיניה לתנא קמא אינו גט כלל ולר"י הוה ספק כמו לאחר מיתה דהוה ספק גט לר"י כמו מהיום ולאחר מיתה לרבנן וק"ל:

Chidushei Halachot on Gittin 76b · Sefaria

Penei Yehoshua

גמרא תניא כוותיה דרבי יוחנן כו' וכתבו התוספות מדקתני ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה ולרב הונא אם נתייחד בטל הגט לגמרי. ולכאורה קשה מהאי ברייתא לרב הונא ואנן חזינן דרב הונא גופא איירי בהאי ברייתא דקאמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא משמיה דרב באומר נאמנת עלי אלא דבאמת לא קשה מידי דלפי מאי דמוקי לה רב הונא באומר נאמנת עלי שלא פייסתי א"כ אתי שפיר לישנא דברייתא דמעיקרא קתני הרי זה גט וליכא למיחש שמא פייס ונתייחד ובטל הגט שהרי האמינה עליו לומר שלא פייס אלא דאכתי הוי לן למיחש לגט ישן דפסול משום לעז שיאמרו גיטה קודם לבנה ולהאי חששא לא מהני מה שהאמינה כמו שהקשה רבינו תם לעיל דף י"ח מש"ה מסיים בברייתא דאפ"ה לא חיישינן לגט ישן שהרי לא נתייחד עמה פי' כיון שלא ראינו שנתייחד אין לנו לחוש אלא שמא יבא הבעל ויערער ויאמר שפייס להא נמי לא חיישינן כיון שהאמינה עליו וכמו שתירץ ר"י לעיל בתוספות דף י"ח ע"ש. מ"מ מייתי הש"ס שפיר תניא כוותיה דרבי יוחנן דפשטא דלישנא משמע טפי כר' יוחנן כנ"ל ודו"ק. ויותר נראה לי דלרב הונא הכי קאמר פשיטא דאין לנו לחוש שמא נתייחד עמה בתשמיש לבטל התנאי דלהא לא חיישינן דכל תנאי שהוא בשב ואל תעשה ואחד מהם אומר שעבר בקום עשה אינו נאמן כדאיתא בטוח"מ סי' רמ"א ובאה"ע סימן ל"ח וע"ש בבית שמואל ס"ק ס"ט דאפילו במכחישו אינו נאמן אלא דאכתי הוי לן למיחש שמא נתייחד עמה תוך הזמן ואח"כ עבר שלשים יום בלא תשמיש דנהי דהוי גט אכתי יערער ויאמר שנתגרשה בגט ישן כיון שנתייחד בין כתיבה לנתינה וע"ז מסיים דלהא נמי אין חוששין כיון שלא ראינו שנתייחד עמה וכדמסקינן באומר נאמנת עלי כנ"ל נכון ולשיטת המפרשים לקמן שמא פייס ובא בצינעא כבר כתב הבית שמואל בסי' קמ"ד דבכה"ג לא מיקרי קום עשה כיון שדרך האדם לצאת ולבא למקומו מחמת עסקיו ע"ש ודו"ק:

שם וניחוש שמא פייס פירש"י ולאחר זמן אתי בעל ומערער ויאמר נתיחדתי ופייסתי. כוונתו מבואר לעיל בתוספות דף י"ח דלפי פירושו דהחשש הוא משום גט ישן אם כן לא הוי מהני מה שאמר נאמנת עלי לומר שלא נתיחדתי אע"כ דאנן ודאי לא חיישינן להכי כיון שלא ראינו שנתייחד עמה אלא עיקר קושיית הש"ס היא דאכתי יערער הבעל ויאמר שפייס ובהא משני שפיר באומר נאמנת עלי דהשתא ודאי לא אתי ומערער והא דמקשה הש"ס בסמוך אמתני' דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת תוך י"ב חדש וניחוש שמא פייס אע"ג דהתם לא שייך האי חששא שמא יבא הבעל ויערער שהרי מת הבעל אלא דאיכא למימר דאעיקר התנאי קשיא להו היאך תקנו חכמים לכתחילה לגרש בזה התנאי דאם לא באתי מכאן עד י"ב חדש הא איכא למיחש שיבא הבעל ויערער כן נ"ל לשיטת רש"י ז"ל. מיהו בסמוך אפרש בענין אחר אבל התוספות לעיל פירשו דוניחוש שמא פייס היינו שמא ביטל הגט אלא דבההיא דבסמוך דאיכא דמתני אמתני' מעכשיו אם לא באתי וניחוש שמא פייס התם ע"כ ליכא לפרושי שמא ביטל דכיון דאמר מעכשיו שוב אין יכול לבטל הגט וע"כ הא דבסמוך צריך לפרש וניחוש שמא פייס היינו שמא בא בצינעא וא"כ נתבטל התנאי כן העלו התוס' לעיל דף י"ח בשיטת ר"ת ע"ש אלא דלפ"ז קשה א"כ למה הוצרך ר"ת לפרש האי וניחוש שמא פייס אברייתא בע"א דהו"ל לפרושי תרוייהו בענין אחד דהיינו שמא בא ולמאי דפרישית בסמוך אתי שפיר דכיון דרב הונא גופא משני משמיה דרב ומוקי לברייתא באומר נאמנת עלי שלא באתי ומאי איצטריך ליה לרב הונא לאוקמי בהכי דהא לדידיה דמוקי כל זמן שאעבור מכנגד פניך דהיינו תשמיש תו ליכא לאקשויי וניחוש שמא פייס ובא דבזה לא נתבטל הגט וליכא למיחש שמא פייס ונתייחד עמה שהרי לפי שיטת התוס' א"א לפרש שמא פייס איחוד כיון דקתני בהדיא בברייתא שהרי לא נתייחד עמה לכך הוצרכו לפרש האי שמא פייס לענין אחר שמא ביטל הגט דלפ"ז שייך הקושיא בין לרב הונא בין לר' יוחנן בחד גוונא כן נ"ל נכון ובזה יתיישב גם כן מה שהקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו על שיטת הרי"ף ז"ל דמפרש לוניחוש שמא פייס קמא שמא ביטל התנאי מדעת האשה ושמא פייס דבסמוך אמתני' מפרש הרי"ף שמא בא ונתקשה הרשב"א ז"ל על ככה ולמאי דפרישית א"ש כי היכי דתיתוקם נמי אליבא דרב הונא ודו"ק ועיין בסמוך:

שם מאן דמתני לה אמתניתין כ"ש אברייתא מאן דמתני לה אברייתא אבל אמתניתין הא לא אתא והקשה מהרש"א ז"ל דאכתי אמאי מתני לה אברייתא ולא מתני לה ארישא דמתני' דקתני נמי בהדיא הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום והלך ובא והו"ל לאקשויי ניחוש שמא פייס ולאוקמי נמי באומר נאמנת עלי שלא באתי ולכאורה היא קושי' עצומה ומה שכתב מהרש"א ז"ל נמי דלשיטת רש"י ז"ל אתי שפיר כיון דחששא היא משום גט ישן ניחא ליה לאקשויי אברייתא דקתני בהדיא האי חששא ע"ש וזה נראה דוחק. ולענ"ד נראה ליישב מלתא דשוויא לכולהו פירושי דודאי אמתניתין דקתני כל זמן שאעבור מכנגד פניך לא מצי לאקשויי וניחוש שמא פייס דאיכא לאוקמי בדאמר ע"מ שאעבור מכנגד פניך וקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וא"כ לא מצי לאקשויי שמא פייס וביטל הגט לר"ת דכיון שהגט חל מעכשיו לא מצי לבטל כמ"ש התוס' דף י"ח ובאמת בלא"ה הביא הרשב"א ז"ל כמה גירסאות דגרסי להדיא ע"מ שאעבור מנגד פניך עי' שם באריכות ועוד בלא"ה מצינן לאוקמי כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וא"כ כל תנאי בגט שכתוב בו זמן הו"ל כמעכשיו ותו ליכא למיחש שמא ביטל ומה"ט גופא א"ש נמי לשיטת רש"י ז"ל דליכא לאקשויי אמתני' שמא פייס והוי גט ישן דכיון דמעכשיו חל הגט תו לא שייך האי חששא כמו שכתבתי בסוגיא דלעיל דף ע"ג גבי לא תתייחד עמו אלא בפני עדים דהאי חששא היינו כשנתייחד בין כתיבה לנתינה דאיכא למיחש שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ובאמת הולד נולד בהיתר גמור שעדיין היא אשתו כל זמן שלא נתן לה הגט משא"כ באומר מעכשיו או ע"מ וכן לר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח שהגט חל מיד לא שייך לומר שמא יאמרו גיטה קודם לבנה דהא לקושטא דמילתא הגט קודם לבנה דמאחר שנתקיים התנאי חל הגט למפרע ובא עליה שלא כדין בביאת זנות וכמ"ש לעיל באריכות ושכ"כ הר"ן ז"ל משא"כ אברייתא דקתני בהדיא לגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה משמע דבנתייחד הוי גט ישן וממילא דע"כ לא מיתוקמא במעכשיו וע"מ או כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח דא"כ לא שייך האי חששא דגט ישן כלל אע"כ דאיירי בענין שאין הגט חל אלא לכשיעברו השלשים יום וא"כ מקשה שפיר וניחוש שמא פייס לרש"י משום גט ישן ולרבינו תם שמא ביטל הגט. והשתא דאתינן להכי ע"כ מאן דמתני לה אמתני' דמעכשיו אם לא באתי אפי' לפירש"י אין הטעם משום שמא פייס והוי גט ישן דבמעכשיו לא שייך גט ישן אלא שמא פייס ובא ונתבטל התנאי. משא"כ לעיל לא מצינן לפרש כן כיון דרבה בר רב הונא משמיה דרב הונא מוקי לה באומר נאמנת עלי משום האי קושיא דשמא פייס והתם לא שייך לומר שמא בא דהא לרב הונא נגד פניך היינו תשמיש מש"ה הוצרך לפרש משום גט ישן דפסול בין לרב הונא ובין לרבי יוחנן ולרב הונא נמי לא מצי לאקשויי שמא פייס ונתייחד בתשמיש ונתבטל התנאי שכבר כתבנו לעיל דכל תנאי שהוא בשב ואל תעשה לא מהימן לומר שעבר בקום עשה ותשמיש קום עשה הוא אבל מגט ישן פריך שפיר כדפרישית לעיל בלשון שני בתוספות ד"ה תניא כוותיה כן נ"ל נכון ודוק היטב. ובאמת אני תמה על הרשב"א והר"ן ז"ל בחידושיהם שהביאו הגירסא בברייתא ע"מ שאעבור מכנגד פניך והאריכו בזה ולא הרגישו דא"כ דכאומר מעכשיו דמי תו לא שייך חששא דגט ישן כדפרישית וכמ"ש הר"ן ז"ל להדיא בפ' הזורק וא"כ מדקתני בברייתא ולגט ישן אין חוששין ע"כ לא מיתוקמא בדא"ל מעכשיו וצ"ע גדול ודו"ק:

תוספות ד"ה דהא איקיים ליה תנאיה וא"ת לאלתר מה יש לחוש כו' ויש לומר דאיכא למיגזר כו' עכ"ל. והר"ן ז"ל מפרש בענין אחר דאיהו ודאי לא סליק אדעתיה שימות תוך י"ב חדש וא"כ מסתמא כשאמר לה אם לא אבא לאחר י"ב חודש לא גמר בדעתו להתירה אלא בסוף י"ב חודש ומש"ה אסורה עד סוף הזמן ולפי דבריו למדנו דבאומר ע"מ שתניק את בני למאן דמצריך שתניקו כ"ד חודש וא"כ אפילו מת הולד דאמרינן הרי זה גט מ"מ אסורה לינשא עד כ"ד חודש שהרי לא גמר בדעתו לגרשה ולהתירה עד אותו זמן משא"כ לשיטת התוספות דהכא טעמא משום דגזרינן מת אטו לא מת דאין הכל יודעין משא"כ במת הולד לא שייך האי חששא דמאן דידע שאינה מניקת הולד יודע ג"כ שמת הולד ובכך הייתי רוצה ליישב מה שהקשו התוספות לעיל על רש"י במאי דקתני מת האב דמילתא דפשיטא היא ולמאי דפרישית אפשר דאתי לאשמעינן מת הבן דומיא דמת האב שמותרת לינשא לאלתר כן נ"ל ולהרמב"ם ז"ל עוד טעם אחר כתבו הרב המגיד דלעולם צריך שיתבטל התנאי בפועל והיינו כשנשלם הזמן שקבע ע"ש בפ"ח מהל' גירושין:

Penei Yehoshua on Gittin 76b · Sefaria

Original text

Segment 1

וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת!

or whether she is not divorced.

Segment 2

אָמַר אַבָּיֵי, תְּרֵי תְּנָאֵי קָאָמַר לַהּ: אִי מָטֵינָא לְגָלִיל – לְאַלְתַּר לֶיהֱוֵי גִּיטָּא, וְאִי מִשְׁתַּהֵינָא בְּאוֹרְחָא תְּלָתִין יוֹמִין וְלָא אָתֵינָא – לֶיהֱוֵי גִּיטָּא. הִגִּיעַ לְאַנְטִיפְרַס וְחָזַר – דְּלָא לְגָלִיל מְטָא, וְלָא אִישְׁתַּהוֹיֵי נָמֵי אִשְׁתַּהִי תְּלָתִין יוֹמִין – בָּטֵל תְּנָאוֹ.

Abaye said: It may be that Antipatris is in Judea and Kefar Otnai is in the Galilee. The mishna can be explained as follows: The husband was saying a statement including two conditions to her: If I arrive in the Galilee then this will be a bill of divorce immediately, or if I will tarry on the way for thirty days and I do not come back home, this will be a valid bill of divorce. If he reached Antipatris and returned within thirty days, as he did not arrive in the Galilee and he also did not tarry for thirty days, then his condition is void and his wife is not divorced.

Segment 3

״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם״ כּוּ׳: לְמֵימְרָא דְּעַכּוֹ בִּמְדִינַת הַיָּם קָיְימָא?! וְהָא אָמַר רַב סָפְרָא: כִּי הֲווֹ מִיפַּטְרִי רַבָּנַן מֵהֲדָדֵי – בְּעַכּוֹ הֲווֹ מִפַּטְרִי, מִשּׁוּם דְּאָסוּר לָצֵאת מֵאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ!

The continuation of the mishna taught: This is your bill of divorce if I do not come back from now until the conclusion of thirty days. The Gemara asks: Is this to say that Akko is in a country overseas, and is not considered part of Eretz Yisrael? But didn’t Rav Safra say: When the Sages would take leave from one another before departing Eretz Yisrael, they would take their leave in Akko, because it is prohibited to leave from Eretz Yisrael to go outside of Eretz Yisrael? This indicates that Akko is within Eretz Yisrael.

Segment 4

אָמַר אַבָּיֵי, תְּרֵי תְּנָאֵי קָאָמַר לַהּ: אִי מָטֵינָא לִמְדִינַת הַיָּם – לְאַלְתַּר לֶיהֱוֵי גִּיטָּא, אִי מִשְׁתַּהֵינָא בְּאוֹרְחָא תְּלָתִין יוֹמִין וְלָא אָתֵינָא – לֶיהֱוֵי גִּיטָּא. הִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר – דְּלָא לִמְדִינַת הַיָּם מְטָא, וְלָא אִישְׁתַּהוֹיֵי נָמֵי אִשְׁתַּהִי תְּלָתִין יוֹמִין – בָּטֵל תְּנָאוֹ.

Abaye said: The husband was saying a statement including two conditions to her: If I arrive in a country overseas, then this will be a valid bill of divorce immediately, or if I tarry thirty days on the way and I do not come back home, this will be a valid bill of divorce. If he reached Akko and returned, as he did not reach a country overseas and he also did not tarry for thirty days, his condition is void and his wife is not divorced.

Segment 5

״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ כׇּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר״ וְכוּ׳: וְהָא לָא עֲבַר! אָמַר רַב הוּנָא: מַאי ״פָּנַיִךְ״ – תַּשְׁמִישׁ; וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״פָּנַיִךְ״ – לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא נָקֵט.

§ The continuation of the mishna states: If a husband said to his wife: This is your bill of divorce if at any time I will depart from your presence for thirty consecutive days, then even if he was continually going and coming, going and coming, since he was not secluded with her during these thirty days this is a valid bill of divorce. The Gemara challenges: But did he not pass from her presence during this time, as he was going and coming the entire time? Rav Huna said: What is the meaning of the term your presence in this context? It means sexual intercourse. His actual condition was that if he will not engage in sexual intercourse with her for thirty days then the bill of divorce will be valid. And why does he call sexual intercourse your presence? He employed a euphemistic expression when he made his condition.

Segment 6

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְעוֹלָם ״פָּנַיִךְ״ מַמָּשׁ. מִי קָתָנֵי ״הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת״? ״הֲרֵי זֶה גֵּט״ קָתָנֵי – דְּלָא הָוֵי גֵּט יָשָׁן, וּלְכִי מָלוּ תְּלָתִין יוֹמֵי הָוֵי גִּיטָּא.

And Rabbi Yoḥanan disagreed and said: Actually, the husband means literally: Your presence, i.e., that he would not be in his wife’s presence for thirty consecutive days. Is the mishna teaching that she is divorced immediately? No, it is teaching only that this is a valid bill of divorce. This means that although the condition was not fulfilled during these thirty days, since he was not secluded with her this is not considered to be an outdated bill of divorce, which the Sages said may not be used for divorce. And when, at some point in the future, the thirty days during which he does pass from her presence are fulfilled, this will be a valid bill of divorce.

Segment 7

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ כׇּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר מִנֶּגֶד פָּנַיִךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם״, וְהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹלֵךְ וּבָא; הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ – הֲרֵי זֶה גֵּט; וּלְגֵט יָשָׁן אֵין חוֹשְׁשִׁין, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ.

The Gemara comments that it is taught in a baraita ( Tosefta 7:10) in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: If one says to his wife: This is your bill of divorce if at any time I will depart from your presence for thirty consecutive days, and he was going and coming, going and coming for the entire thirty days, since he was not secluded with her during that time, this is a valid bill of divorce. And one is not concerned that it is now considered an outdated bill of divorce, because he was not secluded with her.

Segment 8

וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא פִּיֵּיס! אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הָכִי אָמַר אַבָּא מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב, בְּאוֹמֵר: נֶאֱמֶנֶת עָלַי לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּאתִי.

The Gemara asks: But let there be a concern that perhaps he appeased his wife during this time that he was going and coming, and he was secluded with her. Rabba bar Rav Huna said: So said my father, my teacher, Rav Huna, in the name of Rav: The baraita is referring to a situation where the husband says: She is deemed credible by me to say that I did not come. Since the husband states explicitly that he believes her about this, if she said that he was not secluded with her then the bill of divorce remains valid.

Segment 9

אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין: ״מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה גֵּט. וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא פִּיֵּיס! אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הָכִי אָמַר אַבָּא מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב, בְּאוֹמֵר: נֶאֱמֶנֶת עָלַי לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּאתִי.

There are those who teach this statement of Rav Huna in the name of Rav with regard to the mishna mentioned later on, which says that if the husband said to his wife: This is your bill of divorce from now if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and he died within twelve months, this is a valid bill of divorce. The Gemara asks: But let there be a concern that perhaps he appeased his wife during this time and was secluded with her. Rabba bar Rav Huna said: So said my father, my teacher, Rav Huna, in the name of Rav: The mishna is referring to a situation where the husband says: She is deemed credible by me to say that I did not come, and he did not appease her.

Segment 10

מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין, כׇּל שֶׁכֵּן אַבָּרַיְיתָא.

The Gemara comments: Concerning the one who taught that statement of Rav Huna in the name of Rav with regard to the mishna, all the more so would he teach this statement with regard to the baraita . Since he was constantly going and coming, the bill of divorce would be valid only if the husband stated that he trusts his wife to say that she was not secluded with him.

Segment 11

מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַבָּרַיְיתָא – אֲבָל אַמַּתְנִיתִין, הָא לָא אֲתָא.

Concerning the one who taught this statement with regard to the baraita , it is possible that he taught this only with regard to the baraita , but with regard to the mishna, this is not the case, as he did not come back home within twelve months, but rather died. Therefore, even if he did not specify that he trusts his wife to say whether or not they were secluded, there is no concern that perhaps he was secluded with her without anyone knowing about it.

Segment 12

מַתְנִי׳ ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ, אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט.

MISHNA: If a husband says to his wife: This is your bill of divorce if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and he died within twelve months, it is not a valid bill of divorce. This is because the bill of divorce cannot take effect after the husband’s death. As a result, she is bound by a levirate bond if her husband has no children.

Segment 13

״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ מֵעַכְשָׁיו, אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה גֵּט.

By contrast, if he said to her: This is your bill of divorce from now if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and he died within twelve months, this is a valid bill of divorce. This is because the bill of divorce takes effect retroactively. Since he did not return within the year the condition was fulfilled.

Segment 14

״אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״ – כָּתְבוּ גֵּט בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט.

If a husband said to others: If I do not come back from now until the conclusion of twelve months, write and give a bill of divorce to my wife, and they wrote a bill of divorce during the twelve months and gave it to her after twelve months had elapsed, it is not a valid bill of divorce because he instructed them to write the bill of divorce only after twelve months had elapsed.

Segment 15

״כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי, אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״ – כָּתְבוּ בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּזֶה – גֵּט.

Similarly, if he said to others: Write and give a bill of divorce to my wife if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and they wrote it during the twelve months but gave it to her after the twelve months, it is not a valid bill of divorce because he instructed them to write the bill of divorce only after twelve months had elapsed, when it was clear that he did not come back. Rabbi Yosei disagrees and says: In a case like this, it is a valid bill of divorce, as he did not tell them when to write the bill of divorce. Rather, he stipulated only the time of giving.

Segment 16

כָּתְבוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וָמֵת; אִם הַגֵּט קוֹדֵם לַמִּיתָה – הֲרֵי זֶה גֵּט; וְאִם מִיתָה קָדְמָה לַגֵּט – אֵינוֹ גֵּט; וְאִם אֵין יָדוּעַ – זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

If they wrote the bill of divorce after twelve months had elapsed, and gave it after twelve months had elapsed, but in the interim the husband died, if the giving of the bill of divorce occurred before the husband’s death this is a valid bill of divorce. But if the husband’s death occurred before the giving of the bill of divorce it is not a valid bill of divorce. And if it is not known which occurred first, this is a case where the Sages said there is uncertainty whether she is divorced or whether she is not divorced.

Segment 17

גְּמָ׳ תָּנָא: רַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּהָ לִינָּשֵׂא.

GEMARA: The mishna states that if a husband said to his wife: This is your bill of divorce if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and the husband died within that time, it is not a valid bill of divorce. With regard to this it is taught in a baraita : Our Rabbis disagreed and permitted her to marry without requiring ḥalitza because they hold that it is a valid bill of divorce.

Segment 18

מַאן רַבּוֹתֵינוּ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בֵּי דִינָא דִּשְׁרוֹ מִישְׁחָא; סָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו.

The Gemara clarifies: Who are our Rabbis mentioned in this baraita ? Rav Yehuda said that Shmuel said: They are the court that permitted consuming oil manufactured by gentiles. Why do they hold that this is a valid bill of divorce? They hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who says: The date written in a document proves when it takes effect. Whenever a document is dated it is assumed that the intent is for it to take effect from that date even if it does not state explicitly: From now.

Segment 19

אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי הוֹרָה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ כׇּל סִיעָתוֹ; וְאָמְרִי לָהּ כׇּל שְׁעָתוֹ.

Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, says that Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yehuda Nesia, son of Rabban Gamliel the son of Rabbi Yehuda HaNasi, taught this matter, and all of his colleagues [ siato ] did not concede to his opinion. And some say that all of his life [ she’ato ] they did not concede to his opinion.

Segment 20

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְהָהוּא סָבָא: כִּי שְׁרִיתוּהָ – לְאַלְתַּר שְׁרִיתוּהָ, אוֹ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שְׁרִיתוּהָ? לְאַלְתַּר שְׁרִיתוּהָ – דְּהָא לָא אָתֵי; אוֹ דִלְמָא, לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שְׁרִיתוּהָ – דְּהָא אִיקַּיַּים לֵיהּ תְּנָאוֹ?

Rabbi Elazar said to a certain elderly man who was a member of Rabbi Yehuda Nesia’s court: When you permitted this woman to remarry, did you permit her to remarry immediately after her husband died or did you permit her only after twelve months? Did you permit her to remarry immediately after the husband died, because he will certainly not come back? Or perhaps you permitted her to remarry only after twelve months, because only then was the husband’s condition fulfilled?

Segment 21

וְתִיבְּעֵי לֵיהּ מַתְנִיתִין: ״מֵעַכְשָׁיו, אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה גֵּט. לְאַלְתַּר הָוֵי, דְּהָא לָא אָתֵי; אוֹ דִלְמָא, לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – דְּהָא אִיקַּיַּים לֵיהּ תְּנָאֵיהּ? אִין הָכִי נָמֵי, וּמִשּׁוּם דַּהֲוָה בְּהָהוּא מַעֲשֶׂה.

The Gemara asks: And let his dilemma be raised also with regard to the mishna, in the case where the husband said to his wife: This is your bill of divorce from now if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and he died within the twelve months, this is a valid bill of divorce. Is the bill of divorce valid immediately once the husband dies, because he will certainly not come back? Or perhaps the bill of divorce is valid only after twelve months have elapsed, because only then was his condition fulfilled? The Gemara answers: Yes, indeed so; this question can be asked with regard to the case in the mishna. And Rabbi Elazar asked that particular elder because he was present at that incident, and he could answer based on what actually occurred.

Segment 22

אָמַר אַבָּיֵי: הַכֹּל מוֹדִים הֵיכָא דְּאָמַר: ״לִכְשֶׁתֵּצֵא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ״ –

§ Abaye said: Everyone concedes that in a case where the husband said to his wife that the bill of divorce will take effect once the sun emerges from its sheath [ minnartikah ],

Gittin 76b

Gittin 76b

Rashi

Tosafot

Rashba

Maharsha (Chidushei Halachot)

Penei Yehoshua

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text