Commentary page
Gittin 57b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerGittin 57b
Gittin 57b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 803 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
של זכריה בן יהוידע הכהן שהרגוהו שרי יהודה במצות יואש כשהשתחוו לו ליואש ועשאוהו אלוה והרגוהו בעזרה (דברי הימים ב כ״ד:י״ז):
שטר פירטתא שטר צוואה שפרט מה תהא על נכסיו:
גר תושב היה שלא קיבל עליו שאר מצות אלא ע"ז שנאמר כי לא יעשה עוד עבדך וגו' (מלכים ב ה׳:י״ז):
היינו דכתיב אדמיה דזכריה:
על צחית סלע על חלקת אבן חלקה שלא יבלע בארץ כך היה דמו של זכריה על הרצפה ולא נבלע:
צחיח שעיעות כתרגומו:
הקול קול צוחה ובכי עולה מיעקב ראה יצחק בנבואה מפלה זו של ביתר:
והיינו דאמר רבי אלעזר הא דאמרינן לעיל שעל ידי לשון הרע חרב הבית ונהרגו כמה רבבות:
12 more comments on this page.
Rashi on Gittin 57b · Sefaria
Tosafot
זה אדריינוס קיסר שהרג באלכסנדריא והא דאמרי' בהחליל (סוכה נא:) דאלכסנדרוס מוקדון הרגם והחריבה שמא פעמים נתיישבה:
קפצו כולן ונפלו לתוך הים והא דאמר במס' ע"ז (דף יח.) מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל בעצמו הכא יראים היו מיסורין כדאמרינן (כתובות דף לג:) אלמלי נגדו לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא ועוד דע"כ היו מענין אותן ולא היו הורגים אותן:
אתיוהו לקמיה שיתא קראי מייתי ובשביעי לא מייתי ובמדרש אמר דקמא אמר אנכי והשני לא יהיה לך:
Tosafot on Gittin 57b · Sefaria
Meiri
עבדה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים עומדים בפני פקוח נפש אלא שיש בהם תנאים כבר ביארנום בסנהדרין וזה שסיפר בכאן באותם ילדים וילדות שנשבו לקלון ר"ל למשכב זכור וכן באותם ילדות שנשבו לעריות וכשהרגישו בעצמן למה הם מתבקשות קפצו כלן ונפלו לתוך הים וכן מה שספר במרים ושבעה בניה שכלם מסרו עצמן להריגה שלא לעבוד ע"ז ומה שאמר אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה פירושו שלא יביאוה לכך גם כן:
לעולם יהא אדם שוקד ללמוד תורה ולא יפנה שעותיו לבטלה שאין קיום התורה אלא ברוב שקידה דרך הערה אמרו זאת התורה אדם כי ימות באהל:
Meiri on Gittin 57b · Sefaria
Gilyon HaShas
רש"י ד"ה גר תושב היה עיין ע"ז דף סה ע"ב:
Gilyon HaShas on Gittin 57b · Sefaria
Ben Yehoyada
אֵין לְךָ מִלְחָמָה שֶׁנּוֹצַחַת, שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו (בראשית כז, כב). פירוש מלחמה של אומות העולם ולכן בעשו כתיב זְ רוֹעַ רָ מָה תִּ שָּׁבֵר (איוב לח, טו) שהוא ראשי תיבות 'זרת' הרומז לעשו כי עשו בתחילה היתה זרועו רמה שאין מלחמה נוצחת אלא עד שיהיה בהם מזרע עשו. ונראה לי על פי מה שכתב הגאון חיד"א בלב דוד פרק ט"ו דקליפה ראשנה של שבעים אומות נקראת צפו [176] ולכן תיקן דוד המלך ע"ה באלפא ביתא של אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ (תהלים קיט, א) קע"ו פסוקים כמנין צפו להכניעה עיין שם. ונראה לי בס"ד לכן התורה נקראת צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם (משלי טז, כד) כי היא צוף מכנעת את קליפת צפו ונראה לכן ס"מ [סמאל] נקרא בפי העולם בשם פלוני [176] שהוא מספר צפו ולכן באלופים של אליפז בן עשו יש אלוף ששמו צפו דכתיב אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף אוֹמָר אַלּוּף צְפוֹ אַלּוּף קְנַז (בראשית לו, טו) נמצא זַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו נקרא בשם צְפוֹ שהוא שם הקליפה הראשונה של שבעים אומות. ולזה אמר אֵין לְךָ מִלְחָמָה שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו פירוש במלחמות של אומות העולם יבא להם כח מקליפה ראשונה של שבעים אומות שהיא נקראת בשם זַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו שהוא אלוף צפו בן בנו של עשו ילמדנו בזה לבטלה על ידי התורה שהיא צוּף דְּבַשׁ. ולזה אמר והיינו דאמר רבי אלעזר בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא (איוב ה, כא) כי אותיות לָשׁוֹן במילואם כזה למ"ד שי"ן וי"ו נו"ן עולה המלוי הנחבא בתוך הפשוט מספר צפו דבחטא הלשון תתגבר ח"ו. ומה שאמר בְּחִרְחוּרֵי לָשׁוֹן תֵּחָבֵא נראה דסמיך על פסוק הקודם (איוב ה, כ) בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא, דידוע ברכת החרב נתנה לעשו וזרעו דכתיב וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז, מ) וכן אמר אדום פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ (במדבר כ, יח) ולכן אחר שאמר 'וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב' דקאי על עשו שברכתו בחרב אמר 'בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא' רוצה לומר אף על פי שאמרתי אצילך מחרב עשו עם כל זה אם יש בך תחרורי לשון תחבא ולא תגש למלחמה אליו כיון דחטאת בלשון ואין לך כח כנגד חרב עשו. ובאופן אחר נראה לי בס"ד ענין זַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו כאן בפסוק זה דידוע מה שכתב בעמק המלך שער קרית ארבע פרק י"ד, כי ס"מ [סמאל] נקרא 'נחש בריח' שהוא לעומת הבריח התיכון דקדושה ולילית נוקבה שלו נקראת 'נחש עקלתון' כי היא המפתה לבני אדם לילך בדרך עקלקלות יעוין שם. וידוע שר אדום הוא ס"מ ונוקביה פלונית ונמצא שר אדום הוא שני נחשים שהם נחש בריח ונחש עקלתון ושניהם יוצאים למלחמה עם אדום אלא שפלוני הוא עיקר במלחמה ונוקביה טפילה אליו כמו שכתב רבינו ז"ל בשער הפסוקים. ולכן מפלת אדום תהיה לעתיד על ידי זכות התורה הנקראת זֹאת (דברים ד, מד) שהוא מספר ת"ח שתבטל ה' נחשים ' [408] שהם מספר ת"ח ומפלת הנחשים שהוא מספר ת"ח תהיה על ידי המשיחים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ו' משיחים ' [408] עולה מספר ת"ח ואז לעתיד בביטולם נאמר כולנו הוֹדוּ לַהֳ ' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ (תהלים קיח, א) שעולה מספר ת"ח. ולזה אמר בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא בְּחִרְחוּרֵי לָשׁוֹן תֵּחָבֵא חלק תיבת תחבא לשתים וקרי בה 'תח בא' רוצה לומר נחשים שהם מספר ת"ח בא לעולם לצער הבריות.
בְּבִקְעָה זוֹ הָרַג נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מָאתַיִם וְאַחַת עֶשְׂרֵה רִבּוֹא נראה לי בס"ד מספר זה כמנין מעללי א ־ ל [211] כלומר אל תחשוב מקרה הוא אלא הם מפלאות תמים דעים נורא עלילה על בני אדם שגזר כך וגלגל דבר זה על יד אותו האיש. והנה צ"ד רבוא כמנין דמים [94] וזהו שנאמר דָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ (הושע ד, ב) רוצה לומר דמים מספר צ"ד רבוא בדמים של זכריה נגעו.
בְּהַהִיא שַׁעְתָּא הִרְהֵר תְּשׁוּבָה בְּדַעְתֵּיהּ הקשה הרב עיון יעקב ז"ל למה דוקא ההיא שעתא אחר שדבר לו ונח והא גם קודם דנח כשראה ששחט סנהדרין ולא נח בחורים ובתולות ולא נח משום דרצה לנקום יותר היה לו להרהר בתשובה ולומר אם על נפש אחת כך על כמה נפשות על אחת כמה וכמה! עיין שם. ונראה לי בס"ד כי הוא נרגש להיות חושש על עצמו אחר שראה שפייסו בדברים ונתפייס אז חש לעצמו שהוא היה סיבה לרבוי חללים דהיה לו לפייסו מתחלה כאשר פייסו באחרונה ולא היה נצרך להרבות חללים אבל קודם שנתפייס ונח לא היה חושש על עצמו שהיה לו התנצלות כי מן השמים נגזר בכך דהראיה נעשה רתיחת הדם בנס בידי שמים כדי לפייסו.
מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הָמָן לָמְדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי בְּרַק קשה הוה ליה להזכיר בני בניו של המן לבסוף על פי סדר הדורות שהיה אחר סנחריב ולמה הזכירו קודם סיסרא? ונראה לי בס"ד דנקיט ליה ברישא משום דאיכא בזה חידוש טפי שהיה נין עמלק ואיכא דסבירא ליה אין מקבלים גרים מעמלק וכנזכר במכילתא (בסוף פרשת בשלח) והביאה בפתח עינים בסנהדרין על דף צ"ו ע"מ, מיהו בסנהדרין נקיט להו כפי סדר הדורות. ועוד נראה לי בס"ד דנקיט המן קודם סיסרא דאיתא בשער הגלגולים (דף מג) דהמן וסיסרא במקום אחד הם יעוין שם, ולכן נקטיה קודם סיסרא ולא נקטיה אחר סנחריב כפי סדר הדורות ומשום דהיתה פגיעתו רעה להשמיד להרוג ולאבד הכל נקטיה קודם סיסרא ולא אחר סיסרא. והא דלא חשיב נֵירוֹן קֵיסָר שיצא ממנו רבי מאיר משום דנירון נתגייר קודם שהרגו לישראל ונלחם בם. אך קשה אמאי לא חשיב עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שהיה בקליפתו רבי ש מעון ב ן נ תנאל ירא חטא שהוא ראשי תיבות 'בשן' ומטעם זה היה משה רבינו ע"ה מתיירא להרגו ולכך אמר לו הקדוש ברוך הוא אַל־תִּירָא אֹתוֹ (דברים ג, ב) וכמו שכתב רבינו ז"ל בשער הגלגולים בדף מ' עיין שם? דאין זו קושיא כי אלו דחשיב הם נתגיירו מבני בניהם ויצאו מזרעם אנשים צדיקים אך עוג הן אמת שהיתה נשמת רבי שמעון בן נתנאל בתוך קליפתו הנה אחר כך לא נולד מזרעו אלא יצאה נשמתו מקליפה של עוג ובאה בעולם הזה בזווג ישראל ונולדה בעולם הזה בישראל וכל החידוש והשבח שמזכיר באלו הוא שאותם הנשמות הגדולות יצאו ובאו בעולם הזה בזרעם של אלו. וכיוצא בזה של עוג מצינו עוד מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דנשמת רבא היתה בקליפת לוט וכנזכר בשער הגלגולים ויש עוד הרבה נשמות גדולים כיוצא בזה.
"הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" "הַקֹּל" זֶה אַדְרְיָינוּס קֵיסָר שֶׁהָרַג בְּאַלֶכְּסַנְדְרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא, כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם (בראשית כז, כב). הא דראה יצחק אבינו עליו השלום ברוח הקודש אותה שעה שתים אלה ולא ראה מה שהרג נבוזראדן רי"א רבוא בבקעה אחת וצ"ד רבוא על אבן אחת, נראה לי הוא ראה אותה שעה מה שעושין בני עשו, ונבוזראדן אינו מזרע עשו. אך קשא אמאי לא ראה חרבן טוּר מַלְכָּא שהיה בה הרג רב יותר מכל זה המראה שראה דקטלו בה ג' ימים וג' לילות ובהך גיסא הלולא ולא ידעו הני בהני, גם אתמר לעיל ס' רבוא עיירות היה לו לינאי המלך בהר המלך וכל אחת היו בה כיוצאי מצרים וכו' וכל אלו נהרגו על ידי קיסר מלך רומיים שהיו מזרע עשו? ונראה לי דראה צווחה של מפלת ביתר ומפלת אלכסנדרייא של מצרים מפני שהיה בהם ריבוץ תורה שהיו עוסקין הרבה בתורה ולא הגינה עליהם ולכן אמר בהם הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב שהיה שם קול תורה ועם כל זה שלטה בהם יד עשו אבל בטור מלכא לא היה ריבוץ תורה ואין זה חידוש ששלטה בהם ידי עשו.
אֵין לְךָ תְּפִלָּה שֶׁמּוֹעֶלֶת, שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב) פירוש מִזַּרְעוֹ כלומר ממדתו כי המידות נקראים תולדות של הצדיקים כמו שאמרו (בראשית רבה ל) תולדותיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים, ויעקב אבינו ע"ה מדתו אמת וצריך שיהיה המתפלל להתפלל במידת אמת שלא יהיה כאותם הכתוב בהם יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי (ישעיה כט, יג) והא דמייחס התפלה ליעקב אבינו ע"ה כי התפלה במקום קרבן מנחה דכתיב תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב (תהלים קמא, ב) וכל קרבן הוא בסוג מנחה ומצינו אדם הראשון הקריב קרבן תחלה כמו שאמרו רז"ל (חולין ס.) שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו והיה זה קרבן מנחה [103] שהוא מספר ק"ג אחר כך בא הבל והקריב קרבן מנחה וכתיב וַיִּשַׁע הֳ' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ (בראשית ד, ד) הרי מנחה שנית נעשה מספר ר"ו [206] ואחר כך באו אבות העולם ותקנו שמונה עשרה בא אברהם והקריב שחרית קרבן מנחה הרי נעשה ש"ט [309] ובא יצחק והקריב מנחה קרבן מנחה הרי נעשה מספר תי"ב [412] בא יעקב והקריב ערבית קרבן מנחה הרי נעשה מספר תפלה [515] כמנין תקט"ו לכן תפלה תתייחס ליעקב אבינו ע"ה ומנחות אלו של אבות הם ג' תפילות.
מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד, חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן, וְחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי (תהלים קלז, א). נראה לי בס"ד לכן חיבר ספר תהלים שהוא שירה בפה כדי להגין עלינו בגלות בבל [34] וגלות אדום [51] ששניהם מספר פה [85] ולכן כתיב וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל 'פֶּה' (ישעיה ט, יא) מספר 'בבל אדום' ועסק התורה שהוא בפה כמו שנאמר כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם (משלי ד, כב) ודרשו חז"ל (עירובין נד.) למוציאהם בפה יגן על ישראל בגלות בבל ואדום שהם מספר פה.
מַעֲשֶׂה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים וִילָדוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ לְקָלוֹן (תהלים סח, כג) הא דנזדמן תגבורת לסטרא אחרא בסך זה של ארבע מאות ילדים וילדות כי הסטרא אחרא תתחלק לארבע מאות בסוד וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לג, א) וכנגדן היא ת"ו תמות האמורה בפסוק וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים (יחזקאל ט, ד) אך סוף דבר גברה הקדושה בסוד ת' עלמין דכסופין קדישין ונתגברו אותם ת' ילדים וילדות למסור עצמן על קדוש השם וחיו לעולם הבא בסוד תו תחיה ובכח שם הוי־ה שעולה מספר מקו"ם [בהכאה שכופלים כל אות בעצמה: י×י = 100, ה×ה = 25, ו×ו = 36, ה×ה = 25. סך הכל 186] כנזכר בתיקונים ניצולו מן ה'קלון' [186] שהוא מספר קפ"ו.
5 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Gittin 57b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Gittin, daf 57, Amud Bet, about 803 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 147 words
Opens “אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי…”
- Segment 219 words
Opens “אַשְׁכְּחֵיהּ לִדְמֵיהּ דִּזְכַרְיָה דַּהֲוָה קָא מִרְתַח וְסָלֵיק,…”
- Segment 339 words
Opens “אֲמַר לְהוּ: אִי אָמְרִיתוּ לִי – מוּטָב,…”
- Segment 444 words
Opens “אֲמַר לְהוּ: אֲנָא מְפַיֵּיסְנָא לֵיהּ. אַיְיתִי סַנְהֶדְרִי…”
- Segment 530 words
Opens “בְּהַהִיא שַׁעְתָּא הַרְהַר תְּשׁוּבָה בְּדַעְתֵּיהּ, אֲמַר: וּמָה…”
- Segment 69 words
Opens “תָּנָא: נַעֲמָן גֵּר תּוֹשָׁב הָיָה; נְבוּזַרְאֲדָן גֵּר…”
- Segment 727 words
Opens “מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל הָמָן לִמְּדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי…”
- Segment 810 words
Opens “הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ…”
- Segment 955 words
Opens “״הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו״ –…”
- Segment 1028 words
Opens “דָּבָר אַחֵר: ״הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב״ – אֵין…”
- Segment 1169 words
Opens “וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא״…”
- Segment 1258 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְאִיתֵּימָא רַבִּי…”
- Segment 1346 words
Opens “כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יְלָדוֹת כָּךְ, קָפְצוּ כּוּלָּן וְנָפְלוּ…”
- Segment 1426 words
Opens “וְרַב יְהוּדָה אָמַר: זוֹ אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָּנֶיהָ…”
- Segment 1538 words
Opens “אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ לְקַמֵּיהּ דְּקֵיסָר, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח…”
- Segment 1636 words
Opens “אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה!…”
- Segment 1729 words
Opens “אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה!…”
- Segment 1838 words
Opens “אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה!…”
- Segment 1936 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר: אֶישְׁדֵּי לָךְ גּוּשְׁפַּנְקָא וּגְחֵין…”
- Segment 2037 words
Opens “אַפְּקוּהּ לְמִיקְטְלֵיהּ, אֲמַרָה לְהוּ אִימֵּיהּ: יַהֲבוּהּ נִיהֲלִי…”
- Segment 2132 words
Opens “רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: זוֹ מִילָה…”
- Segment 2250 words
Opens “רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Gittin 57b · Segment 12 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אַמֵּי, וְאָמְרִי לַהּ…”
Original text
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה, סָח לִי זָקֵן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: בְּבִקְעָה זוֹ הָרַג נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מָאתַיִם וְאַחַת עֶשְׂרֵה רִבּוֹא, וּבִירוּשָׁלַיִם הָרַג תִּשְׁעִים וְאַרְבַּע רִבּוֹא עַל אֶבֶן אַחַת, עַד שֶׁהָלַךְ דָּמָן וְנָגַע בְּדָמוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וְדָמִים בְּדָמִים נָגְעוּ״.
§ With regard to the Babylonian exile following the destruction of the First Temple, Rabbi Ḥiyya bar Avin says that Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: An old man from among the inhabitants of Jerusalem related to me: In this valley that lies before you, Nebuzaradan, captain of the guard of the Babylonian king Nebuchadnezzar, killed 2,110,000 people. And in Jerusalem itself he killed 940,000 people on one stone, until the blood of his victims flowed and touched the blood of Zechariah to fulfill what is stated: “And blood touches blood” (Hosea 4:2).
אַשְׁכְּחֵיהּ לִדְמֵיהּ דִּזְכַרְיָה דַּהֲוָה קָא מִרְתַח וְסָלֵיק, אֲמַר: מַאי הַאי? אֲמַרוּ לֵיהּ: דַּם זְבָחִים דְּאִשְׁתְּפוּךְ. אַיְיתִי דְּמֵי וְלָא אִידְּמוֹ.
The Gemara clarifies the details of what happened: Nebuzaradan found the blood of Zechariah, the son of Jehoiada the priest, and saw that it was bubbling up from the ground, and he said: What is this? Those in the Temple said to him: It is sacrificial blood that had been poured there. He brought animal blood, compared it to the blood bubbling up from the ground, and saw that it was not similar to it.
אֲמַר לְהוּ: אִי אָמְרִיתוּ לִי – מוּטָב, וְאִי לָאו – מְסָרֵיקְנָא לְבִשְׂרַיְיכוּ בְּמַסְרְקֵי דְפַרְזְלֵי. אָמְרִי לֵיהּ: מַאי נֵימָא לָךְ? נְבִיָּיא הֲוָה בַּן דַּהֲוָה קָא מוֹכַח לַן בְּמִילֵּי דִשְׁמַיָּא, קַמְינַן עִילָּוֵיהּ וּקְטַלְינַן לֵיהּ, וְהָא כַּמָּה שְׁנִין דְּלָא קָא נָיַיח דְּמֵיהּ.
Nebuzaradan said to them: If you tell me whose blood this is, it will be well for you. But if not, I will comb your flesh with iron combs. They said to him: What shall we say to you? He was a prophet among us, who used to rebuke us about heavenly matters, and we rose up against him, and killed him (II Chronicles 24:20–22), and for many years now his blood has not settled.
אֲמַר לְהוּ: אֲנָא מְפַיֵּיסְנָא לֵיהּ. אַיְיתִי סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה וְסַנְהֶדְרִי קְטַנָּה קְטַל עִילָּוֵיהּ, וְלָא נָח. בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת קְטַל עִילָּוֵיהּ, וְלָא נָח. אַיְיתִי תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן קְטַל עִילָּוֵיהּ, וְלָא נָח. אֲמַר לֵיהּ: זְכַרְיָה, זְכַרְיָה, טוֹבִים שֶׁבָּהֶן אִיבַּדְתִּים, נִיחָא לָךְ דְּאֹבְדִינְהוּ לְכוּלְּהוּ? כְּדַאֲמַר לֵיהּ הָכִי, נָח.
Nebuzaradan said to them: I will appease Zechariah. He brought the members of the Great Sanhedrin and of a lesser Sanhedrin and killed them alongside the bubbling blood, but it still did not settle. He then brought young men and virgins and killed them alongside it, but it still did not settle. He then brought schoolchildren and killed them alongside it, but it still did not settle. Finally Nebuzaradan said to him: Zechariah, Zechariah, I have killed the best of them. Would it please you if I destroyed them all? When he said this, the blood at last settled.
בְּהַהִיא שַׁעְתָּא הַרְהַר תְּשׁוּבָה בְּדַעְתֵּיהּ, אֲמַר: וּמָה אִם עַל נֶפֶשׁ אַחַת, כָּךְ; הָהוּא גַּבְרָא דִּקְטַל כׇּל הָנֵי נִשְׁמָתָא – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! עֲרַק, אֲזַל שַׁדַּר שְׁטַר פִּרְטְתָא בְּבֵיתֵיהּ, וְאִגַּיַּיר.
At that moment Nebuzaradan contemplated the idea of repentance and said to himself: If, for the death of one soul, that of Zechariah, God punishes the Jewish people in this manner, then that man, that is to say, I, who has killed all of those souls, all the more so will be I be subject to great punishment from God. He fled, sent to his house a document detailing what was to be done with his property, and converted to Judaism.
תָּנָא: נַעֲמָן גֵּר תּוֹשָׁב הָיָה; נְבוּזַרְאֲדָן גֵּר צֶדֶק הָיָה;
A Sage taught a baraita relating to this matter: Naaman, commander of the army of the king of Aram (see II Kings, chapter 5), was not a convert, as he did not accept all of the mitzvot, but rather he was a ger toshav , a gentile who resides in Eretz Israel and observes the seven Noahide mitzvot. Nebuzaradan, by contrast, was a convert, as explained previously.
מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל הָמָן לִמְּדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי בְרַק; מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סִיסְרָא לִמְּדוּ תִּינוֹקוֹת בִּירוּשָׁלַיִם; מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סַנְחֵרִיב לִמְּדוּ תּוֹרָה בָּרַבִּים – מַאן אִינּוּן? שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.
The Gemara adds that some of Haman’s descendants studied Torah in Bnei Brak, and some of Sisera’s descendants taught children Torah in Jerusalem, and some of Sennacherib’s descendants taught Torah in public. Who are they? They are Shemaya and Avtalyon, the teachers of Hillel the Elder.
הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת״.
As for the incident involving the blood of Zechariah, this is alluded to by that which is written: “I have set her blood upon the bare rock that it should not be covered” (Ezekiel 24:8).
״הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו״ – ״הַקּוֹל״, זֶה אַדְרִיָּינוּס קֵיסָר, שֶׁהָרַג בַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא, כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. ״קוֹל יַעֲקֹב״ – זֶה אַסְפַּסְיָינוּס קֵיסָר, שֶׁהָרַג בִּכְרַךְ בֵּיתֵּר אַרְבַּע מֵאוֹת רִבּוֹא, וְאָמְרִי לַהּ: אַרְבַּעַת אֲלָפִים רִבּוֹא. ״וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו״ – זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁהֶחְרִיבָה אֶת בָּתֵּינוּ, וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלֵנוּ, וְהִגְלְתָנוּ מֵאַרְצֵנוּ.
§ Apropos its discussion of the destruction of the Temple and the calamities that befell Israel, the Gemara cites the verse: “The voice is the voice of Jacob, but the hands are the hands of Esau” (Genesis 27:22), which the Sages expounded as follows: “The voice”; this is the cry stirred up by the emperor Hadrian, who caused the Jewish people to cry out when he killed six hundred thousand on six hundred thousand in Alexandria of Egypt, twice the number of men who left Egypt. “The voice of Jacob”; this is the cry aroused by the emperor Vespasian, who killed four million people in the city of Beitar. And some say: He killed forty million people. “And the hands are the hands of Esau”; this is the wicked kingdom of Rome that destroyed our Temple, burned our Sanctuary, and exiled us from our land.
דָּבָר אַחֵר: ״הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב״ – אֵין לְךָ תְּפִלָּה שֶׁמּוֹעֶלֶת, שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. ״וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו״ – אֵין לְךָ מִלְחָמָה שֶׁנּוֹצַחַת, שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו.
Alternatively, “the voice is the voice of Jacob” means that no prayer is effective in the world unless some member of the seed of Jacob has a part in it. The second clause in the verse, “and the hands are the hands of Esau,” means that no war grants victory unless some member of the seed of Esau has a part in it.
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא״ – בְּחִירְחוּרֵי לָשׁוֹן תֵּחָבֵא. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב: ״עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזׇכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן״? מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד חוּרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְחוּרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי. חוּרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן – שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ״. בַּיִת שֵׁנִי – דִּכְתִיב: ״זְכוֹר ה׳ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָים, הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ״.
And this is what Rabbi Elazar says: The verse that says: “You shall be hid from the scourge of the tongue” (Job 5:21), means: You shall need to hide on account of quarrels provoked by the tongue. Rav Yehuda says that Rav says: What is the meaning of that which is written: “By the rivers of Babylonia, there we sat down and wept, when we remembered Zion” (Psalms 137:1)? This teaches that the Holy One, Blessed be He, showed David the destruction of the First Temple and the destruction of the Second Temple. He saw the destruction of the First Temple, as it is stated: “By the rivers of Babylon, there we sat down and wept.” He saw the destruction of the Second Temple, as it is written later in that same psalm: “Remember, O Lord, against the children of Edom the day of Jerusalem, when they said: Raze it, raze it, to its very foundation” (Psalms 137:7), as the Second Temple was destroyed by the Romans, “the children of Edom.”
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אַמֵּי, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: מַעֲשֶׂה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים וִילָדוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ לְקָלוֹן, הִרְגִּישׁוּ בְּעַצְמָן לְמָה הֵן מִתְבַּקְּשִׁים, אָמְרוּ: אִם אָנוּ טוֹבְעִין בַּיָּם – אָנוּ בָּאִין לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? דָּרַשׁ לָהֶן הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן: ״אָמַר ה׳ מִבָּשָׁן אָשִׁיב, אָשִׁיב מִמְּצוּלוֹת יָם״ – ״מִבָּשָׁן אָשִׁיב״, מִבֵּין שִׁינֵּי אַרְיֵה; ״אָשִׁיב מִמְּצוּלוֹת יָם״, אֵלּוּ שֶׁטּוֹבְעִין בַּיָּם.
Rav Yehuda says that Shmuel says, and some say that it was Rabbi Ami who says this, and some say that it was taught in a baraita : There was an incident involving four hundred boys and girls who were taken as captives for the purpose of prostitution. These children sensed on their own what they were expected to do, and they said: If we commit suicide and drown in the sea, will we come to eternal life in the World-to-Come? The oldest child among them expounded the verse: “The Lord said, I will bring back from Bashan, I will bring them back from the depths of the sea” (Psalms 68:23). “I will bring back from Bashan,” i.e., from between the teeth [ bein shen ] of the lion, and “I will bring them back from the depths of the sea” is referring to those who drown in the sea for the sake of Heaven.
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יְלָדוֹת כָּךְ, קָפְצוּ כּוּלָּן וְנָפְלוּ לְתוֹךְ הַיָּם. נָשְׂאוּ יְלָדִים קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמָן, וְאָמְרוּ: מָה הַלָּלוּ, שֶׁדַּרְכָּן לְכָךְ – כָּךְ; אָנוּ, שֶׁאֵין דַּרְכֵּנוּ לְכָךְ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אַף הֵם קָפְצוּ לְתוֹךְ הַיָּם. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כׇל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה״.
When the girls heard this, they all leapt and fell into the sea. The boys then drew an a fortiori inference with regard to themselves and said: If these girls, for whom sexual intercourse with men is their natural way, act in such a manner, then we, for whom sexual intercourse with men is not our natural way, should all the more so conduct ourselves likewise. They too leapt into the sea. Concerning them and others like them the verse states: “As For Your sake we are killed all the day long; we are reckoned as sheep for the slaughter” (Psalms 44:23).
וְרַב יְהוּדָה אָמַר: זוֹ אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָּנֶיהָ – אַתְיוּהּ לְקַמָּא לְקַמֵּיהּ דְּקֵיסָר, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ.
And Rav Yehuda said: This verse applies to the woman and her seven sons who died as martyrs for the sake of the sanctification of God’s name. The incident occurred as follows: They brought in the first of the woman’s sons before the emperor and said to him: Worship the idol. He said to them: I cannot do so, as it is written in the Torah: “I am the Lord your God” (Exodus 20:2). They immediately took him out and killed him.
אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ לְקַמֵּיהּ דְּקֵיסָר, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ. אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״זוֹבֵחַ לֵאלֹהִים יׇחֳרָם״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ.
And they then brought in another son before the emperor, and said to him: Worship the idol. He said to them: I cannot do so, as it is written in the Torah: “You shall have no other gods beside Me” (Exodus 20:3). And so they took him out and killed him. They then brought in yet another son before the emperor, and said to him: Worship the idol. He said to them: I cannot do so, as it is written in the Torah: “He that sacrifices to any god, save to the Lord only, he shall be utterly destroyed” (Exodus 22:19). And so they took him out and killed him.
אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ. אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ.
They then brought in another son, and said to him: Worship the idol. He said to them: I cannot do so, as it is written in the Torah: “You shall not bow down to any other god” (Exodus 34:14). And so they took him out and killed him. They then brought in yet another son, and said to him: Worship the idol. He said to them: I cannot do so, as it is written in the Torah: “Hear, O Israel, the Lord is our God, the Lord is One” (Deuteronomy 6:4). And so they took him out and killed him.
אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ.
They then brought in another son, and said to him: Worship the idol. He said to them: I cannot do so, as it is written in the Torah: “Know therefore this today, and consider it in your heart, that the Lord, He is God in heaven above and upon the earth beneath; there is no other” (Deuteronomy 4:39). And so they took him out and killed him.
אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ וְגוֹ׳ וַה׳ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם״, כְּבָר נִשְׁבַּעְנוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין אָנוּ מַעֲבִירִין אוֹתוֹ בְּאֵל אַחֵר, וְאַף הוּא נִשְׁבַּע לָנוּ שֶׁאֵין מַעֲבִיר אוֹתָנוּ בְּאוּמָּה אַחֶרֶת.
They then brought in yet another son, and said to him: Worship the idol. He said to them: I cannot do so, as it is written in the Torah: “You have avouched the Lord this day to be your God… and the Lord has avouched you this day to be a people for His own possession” (Deuteronomy 26:17–18). We already took an oath to the Holy One, Blessed be He, that we will not exchange Him for a different god, and He too has taken an oath to us that He will not exchange us for another nation.
אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר: אֶישְׁדֵּי לָךְ גּוּשְׁפַּנְקָא וּגְחֵין וְשִׁקְלֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלֵימְרוּ: קַבֵּיל עֲלֵיהּ הַרְמָנָא דְּמַלְכָּא. אֲמַר לֵיהּ: חֲבָל עֲלָךְ קֵיסָר, חֲבָל עֲלָךְ קֵיסָר; עַל כְּבוֹד עַצְמְךָ כָּךְ, עַל כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
It was the youngest brother who had said this, and the emperor pitied him. Seeking a way to spare the boy’s life, the emperor said to him: I will throw down my seal before you; bend over and pick it up, so that people will say that he has accepted the king’s authority [ harmana ]. The boy said to him: Woe [ ḥaval ] to you, Caesar, woe to you, Caesar. If you think that for the sake of your honor I should fulfill your command and do this, then for the sake of the honor of the Holy One, Blessed be He, all the more so should I fulfill His command.
אַפְּקוּהּ לְמִיקְטְלֵיהּ, אֲמַרָה לְהוּ אִימֵּיהּ: יַהֲבוּהּ נִיהֲלִי וְאֶינַשְּׁקֵיהּ פּוּרְתָּא. אָמְרָה לוֹ: בָּנַיי, לְכוּ וְאִמְרוּ לְאַבְרָהָם אֲבִיכֶם: אַתָּה עָקַדְתָּ מִזְבֵּחַ אֶחָד וַאֲנִי עָקַדְתִּי שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת! אַף הִיא עָלְתָה לַגַּג וְנָפְלָה וּמֵתָה. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה״.
As they were taking him out to be killed, his mother said to them: Give him to me so that I may give him a small kiss. She said to him: My son, go and say to your father Abraham, You bound one son to the altar, but I bound seven altars. She too in the end went up to the roof, fell, and died. A Divine Voice emerged and said: “A joyful mother of children” (Psalms 113:9), as she raised her children to be devoted in their service of God.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: זוֹ מִילָה שֶׁנִּיתְּנָה בַּשְּׁמִינִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמַּרְאִין הִלְכוֹת שְׁחִיטָה בְּעַצְמָן, דְּאָמַר רָבָא: כֹּל מִילֵּי לִיחְזֵי אִינִישׁ בְּנַפְשֵׁיהּ, בַּר מִשְּׁחִיטָה וְדָבָר אַחֵר.
Rabbi Yehoshua ben Levi says concerning the verse: “For Your sake we are killed all the day long” (Psalms 44:23), that this is referring to circumcision, which was given for the eighth day, as the blood of our newborn sons is spilled for the sake of the covenant with God. Rabbi Shimon ben Lakish says: This verse was stated in reference to Torah scholars who demonstrate the halakhot of slaughter on themselves, meaning that they demonstrate on their own bodies how ritual slaughter should be performed and occasionally injure themselves in the process. This is as Rava says: A person may demonstrate anything using himself to illustrate the act except for slaughter and another matter, a euphemism for sexual intercourse.
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּמִיתִין עַצְמָן עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, כִּדְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ – דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַרְבָּעִים סְאָה
Rav Naḥman bar Yitzḥak says: These people in the verse are Torah scholars who kill themselves over the words of Torah, in accordance with the statement of Rabbi Shimon ben Lakish. As Rabbi Shimon ben Lakish says: The words of the Torah endure only for one who kills himself over them, as it is stated: “This is the Torah, when a man dies in a tent” (Numbers 19:14). Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: Forty se’a