Gittin 26b

קשיא דר' אלעזר כו' רישא אוקמת כר"א ומכשיר לכתוב טופסי גיטין וסיפא פליג ואמר חוץ מגיטי נשים:

משום קטטה מפני התקנה דקתני לאו אהיתרא דטופסי קאי אלא אצריך שיניח קאי מפני תקנת קטטה:

ור"מ היא דלא בעי כתיבה לשמה ולא צריך שיניח מקום הרי את מותרת אלא מקום השמות לבדן משום קטטה ומקום הזמן משום מוקדם:

דאפי' תורף עם השמות לכתוב דכי כתיב וכתב לה אחתימת עדים קאי שהיא עיקר כתיבתו:

דקא כתיב ומזכיר שמו ושמה:

ורתח עלה וכי משכח לגט מזומן יהיב ליה ניהלה:

ומעגן ומותיב לה כשהיא מגורשת:

דאפי' טופס לא לכתוב גזירה משום תורף דאורייתא:

קא פסיק ותני כולי‎—It teaches unequivocally, etc O VERVIEW The גמרא cites the משנה that the place for the date must be left blank. The גמרא infers that since this ruling is unqualified, therefore it applies both to an ארוסה and a נשואה (and questions the need for זמן by an ארוסה [according to ריש לקיש]). תוספות clarifies why this inference was not made previously. -------------------------------- תוספות anticipates a difficulty: הא דלא דייק לעיל בפרק ב' (דף יז, א) גבי נכתב ביום ונחתם בלילה – The reason the גמרא did not make this inference previously, regarding the משנה of a גט which was written by day and signed by night that it is פסול‎ – תוספות responds: משום דהכא נמי לא דייק אלא משום דכיון דכבר אשמועינן דמוקדם פסול – Because even here, the only reason this inference is made is since we were already informed that a predated גט is פסול‎ – ממילא ידעינן דצריך שיניח מקום הזמן אפילו לא הוי תני ליה – So we know already that the date must be left blank, even if it would not have been taught again in our משנה‎ – תוספות proves that the משנה does not repeat what was taught elsewhere: דהכי נמי לא תנא צריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם: For our משנה does not state either that it is necessary to leave a place for 'הרי את מותרת לכל אדם’, since this is mentioned elsewhere. S UMMARY The inference that even by an ארוסה we leave blank the מקום הזמן, is because mentioning זמן in our משנה is seemingly superfluous. T HINKING IT OVER תוספות claims that it is superfluous for the משנה to teach us regarding מקום הזמן, since we already know that a גט מוקדם is פסול‎. However we can say that the משנה is teaching us that even if the גט will be given that very same day, it will still be פסול if he enters the date, even though it is not a מוקדם (since the entire תורף must be written לשמה). How can we understand תוספות answer?

לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט‎—When I marry her I will divorce her; it is not a Get O VERVIEW The ברייתא taught if a person said, ‘write a גט for my ארוסה, so that when I will bring her into my house (marry her) I will divorce her with this גט’, the rule is that the גט is invalid. תוספות discusses why it is invalid. -------------------------------- פירש בקונטרס משום דהוי גט ישן – רש"י explained it is not a valid גט, because it is an ‘old’ גט‎ – תוספות asks on פרש"י: וקשה דאינו גט משמע דאינו גט כלל‎ – And there is a difficulty with this explanation, for the words, ‘ it is not a גט’, indicates that it is not a valid גט at all – ובגט ישן אם נתגרשה תינשא לכתחלה כדאמר לקמן בהזורק (דף עט, ב) – However regarding a גט ישן, the rule is that if she was divorced with a גט ישן, she may remarry לכתחלה as ר' אבא אמר שמואל states later in פרק הזורק‎! תוספות answers: ואומר רבינו תם דבגט ישן ליכא אלא ייחוד בעלמא‎ – And the ר"ת answers that by a ‘regular’ גט ישן there is merely only seclusion after the גט was written, therefore there is no great concern of גיטה קודם לבנה‎ – והכא דכנסה גרע טפי דודאי איכא ביאה – However here, where he married her after the גט was written, it is much worse, for there certainly is ביאה; therefore the concern of גיטה קודם לבנה is much greater. תוספות asks: ואם תאמר דביבמות פרק ה' (דף נב, א) גרסינן אהך מילתא לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט‎ – And if you will say that in מסכת יבמות פרק ה' the text reads regarding this case, where he says ‘I will divorce her when I marry her’, it is a valid גט‎ – מפני שבידו לגרשה‎ – Because he has the power to divorce her now מן האירוסין‎ – ולפירוש הקונטרס ניחא דפירש שם דגט ישן מיהא הוי‎ – So according to רש"י it is understandable, for he explains there that indeed it is considered a גט ישן, but as the גמרא stated in הזורק that one may marry לכתחלה with a גט ישן‎ – ורבינו תם מפרש דהתם איירי כשכתב בו זמן הנתינה דאפילו גט ישן לא הוי‎ – And the ר"ת explains that there in מס' יבמות we are discussing a case where he wrote the date when he gave the גט, so it is even not a גט ישן; there can be no gossip – והכא כשכתב זמן קודם נישואין : But here it is a case where the written date was before the נישואין; therefore it is אינו גט, because of גיטה קודם לבנה‎. S UMMARY A woman may remarry after receiving a גט ישן (provided there was only יחוד); however if there was ביאה it is an invalid גט, unless it was dated for after the נישואין‎. T HINKING IT OVER According to the ר"ת that there is a difference between יחוד בעלמא and לכשאכנסנה אגרשנה; we seemingly should make this difference by a נשואה itself; if there was merely יחוד it is a valid גט (to remarry), but if there was ביאה then it is an invalid גט, why distinguish between a נשואה and an ארוסה‎?!

הכא נמי גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה‎—Here too, it is an enactment; Perhaps they will say her Get preceded her son O VERVIEW The גמרא explained that the reason the סופר should leave out the date when writing a גט for an ארוסה (according to the מ"ד משום פירי) is because we are concerned if the סופר writes the current date and he will marry (and divorce) her at a later date, and she will have a child after the date of the גט; this will cause many uncomfortable rumors about the situation. תוספות discusses this concern. ---------------------------------- תוספות asks: ואם תאמר מה קפידא הוא שיכתוב הסופר זמן‎ – And if you will say; what concern is there if the סופר writes the current date – והא ליכא למיחש שיבא לגרש בגט זה אחר נישואין‎ – Since there is no concern that he will divorce her with this גט after the נישואין‎ – שהרי עדים לא יחתמו לו דחזו שהוא מוקדם ואיכא למיחש בנישואין משום פירי – For the witnesses will not sign this גט for him, for they will see that it is pre-dated, and by a נשואה there is concern for a pre-dated גט, because of פירי‎?! תוספות answers: ואומר רבינו תם דכיון שרואין העדים שכתב בגט ארוסתי יחתמו אחר הנשואין‎ – And the ר"ת says that since the עדים see that 'ארוסתי' is written in the גט, they will sign it even after the נשואין‎ – כי יסברו דעודה ארוסה – For they will assume that she is still an ארוסה, so there is no פירות issue, since by an ארוסה the husband does not receive פירות‎ – תוספות asks: ואם תאמר כשיניח מקום הזמן נמי ויכתבו זמן ביום גרושין‎ – And if you will say, even if the סופר leaves the date blank and they will write the date on the day of the divorce, nevertheless – איכא למיחש שיאמרו גיטה קודם לבנה כיון שרואין שכתוב בגט ארוסתי – There still is the concern that people will say, גיטה קודם לבנה, since they see that 'ארוסתי' is written in the גט‎ – וסבורין שלא ניסת לו מעולם – So they will assume that she never married him – וגם יפסידו הלקוחות פירות שמכר להם הבעל שלא כדין – And also, the buyers will unfairly lose the פירות which the בעל sold them – דיאמרו ארוסה היתה ואין לו פירות – For people will say she was an ארוסה and he is not entitled to פירות‎! תוספות answers: ויש לומר דלקוחות לא יקנו פירות אם לא שידעו שנשואה היתה ויביאו עדים על כך‎ – And one can say; that לקוחות will not buy פירות from the husband, unless they know that she was a נשואה, and they will bring witnesses to substantiate it, if she claims she never was a נשואה‎ – וגם על בנה ידקדקו ויראו שנתעברה לפני הזמן הכתוב בגט ויתברר הדבר שניסת – And also regarding her son, people will investigate and realize that she became pregnant before the date which was written in the גט, and the fact will be established that she was married (not only an ארוסה) – תוספות offers an alternate solution: אי נמי יש לדבר קול שנישאת אלא שאין זמן הנישואין ידוע כל כך‎ – Or you may also say; נישואין has publicity; however the precise date of the נישואין is not known that well, so if the date of the actual divorce is written – וידעו דמה שכתוב בגט ארוסתי לפי שנכתב קודם נישואין‎ – Then people will know that this word 'ארוסתי', which is written in the גט is because the גט was written before the נישואין, but there will be no concern regarding גיטה קודם לבנה and פירות, since it is known that she was a נשואה‎ – אבל אם נכתב זמן של קודם נישואין יאמרו כל שעה דגיטה קודם לבנה – However if the date prior to the נשואין was written (the date on which the סופר wrote the ארוסה גט), people will continually say that גיטה קודם לבנה‎ – תוספות asks: אבל קשה דלמה לן טעמא דגיטה קודם לבנה‎ – However there is a difficulty; for why do we need the reason of גיטה קודם לבנה in order to explain why the date needs to be left blank – כיון שהיא נשואה וכתוב בו זמן של אירוסין יפסל למאן דאמר משום פירי – Since she is a נשואה and it is dated from the time of אירוסין, so it is פסול according to the one who maintains that זמן was instituted by גיטין because of פירי, for this גט is – כמו גט שאין בו זמן כלל שאין שום הוכחה מתוך זמן הכתוב בגט זה: Like a גט which has no זמן at all, for there is no proof from the זמן which is written in this גט, as to when the husband still has פירות‎. Our תוספות does not offer an answer. S UMMARY עדים will sign a pre-dated גט אירוסין (even after the נישואין), for they will assume that she is still an ארוסה (so there is no פירי issue). An actual divorce date will insure that there are no problems of פירי and גיטה קודם לבנה‎. T HINKING IT OVER 1. תוספות asks that it should not matter that the סופר will write the current date in an ארוסה גט, since the עדים will not sign it (after the נישואין). However it is possible that if we allow the סופר to write the date, the husband will have the עדים sign it while she is still an ארוסה, and they will comply (since ארוסה אין לה פירי), and he may hold the גט until after the נישואין, so there remains the concern of גיטה קודם לבנה (and פירות)? 2. תוספות writes that if they will write the correct זמן in the שטר the לקוחות will not lose the פירות שלא כדין even though it states ארוסה‎. However the problem is the reverse, for if the husband sells them פירות after the actual divorce, when she will show the date on the גט (which preceded the sale), the לקוחות will claim that this is the date of the אירוסין גט, but in actuality you were a נשואה and were divorced after this date (and after the husband sold us the פירות)!

הכא נמי מיחזי כשיקרא‎—Here too, it appears as a falsehood O VERVIEW רב פפי rules (in the name of רבא) that the דיינים should not write the אשרתא (the authentication of the witnesses’ signatures), before the witnesses actually testify that it is their signature, for it appears as a falsehood. תוספות explains why רב פפי was discussing specifically an אשרתא‎. ----------------------------- תוספות asks: ואם תאמר ורב פפי מאי שנא דנקט אשרתא טפי מכל שטרות – And if you will say, and why is אשרתא so different from other שטרות so that רב פפי discussed it, and not the other שטרות‎?! תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דרבותא היא באשרתא‎ – And the ר"י says that there is a novelty by אשרתא that it may not be written in advance – אף על פי שיודעין שחתימת העדים אמת ומזומנים העדים לפניהם לקיימה: Even though the דיינים know that the witnesses’ signatures are valid and the עדים are before them ready to authenticate their signatures, nevertheless if they write it before the actual testimony, it is מיחזי כשיקרא‎. S UMMARY There is a novelty that even by an אשרתא it is מיחזי כשיקרא‎. T HINKING IT OVER תוספות is seemingly discussing the case of אשרתא; why therefore is the דיבור המתחיל of this תוס' ה"נ מיחזי כשיקרא, which seemingly indicates that תוספות is discussing other cases not אשרתא‎. The ד"ה should have been אלמא מיחזי כשיקרא; why ה"נ וכו'?!

וליתא לדרב פפי‎—And Rav Papee’s ruling is discredited O VERVIEW The גמרא concludes that the ruling of רב פפי (that we concerned for מיחזי כשיקרא) is discredited for we see that ר"נ rule differently. תוספות explores this conclusion. ----------------------------- תוספות asks: תימה דמסיק דליתא ורב נמי לא סבר לה‎ – It is astounding, for the גמרא concludes that רב פפי is discredited, and רב who rules like ר"א (that one may write טופסי שטרות) also disagrees with רב פפי‎ – ובפרק ב' דכתובות (דף כא, ב) פריך מינה לרב גבי ג' שישבו לקיים את השטר – However in the second פרק of מסכת כתובות, the גמרא asks from רב פפי on רב regarding his ruling concerning three דיינים who sat to authenticate a שטר‎ – ומגיה מתוך כך דברי רב אימא עד שלא כתבו כולי‎ – And because of this question the גמרא amended the words of רב, to say, ‘before they wrote’, etc., instead of ‘before they signed’. It appears from that גמרא that we (including רב) accept the ruling of רב פפי; however from our גמרא it appears that רב פפי was discredited! תוספות answers: ויש לומר דודאי אליבא דרב ליתא‎ – And one can say that according to רב, certainly רב פפי is discredited (since רב rules like ר"א that we may write טופסי שטרות) – והתם פריך ללישנא דקאמר משמיה דרב הונא ולא מסיים בה אמר רב‎ – There in כתובות the גמרא asks (from רב פפי) according to the version that this ruling of ג' שישבו, was said in the name of רב הונא and does not conclude, 'רב said’ – תוספות offers a change in text and content: ואית דלא גריס הכא לדרב פפי אלא וליתא‎ – And there are those whose text does not read 'וליתא לדרב פפי', but only 'וליתא' – ופירושו וליתא לקושיא דבשטרות לא חיישינן למיחזי כשיקרא דאמר רב נחמן וכולי‎ – And the explanation of 'וליתא' according to this גירסא is that the question on רב is discounted for by שטרות we are not concerned for מיחזי כשיקרא, for ר"נ ruled, etc. – ודוקא באשרתא חיישינן למיחזי כשיקרא שהוא קיום השטר – And it is only specifically by אשרתא that we are concerned for מיחזי כשיקרא since this is the authentication of a שטר, we wish to be extra careful – ובפרק ב' דכתובות (דף כא, ב) דאיירי בקיום השטר פריך שפיר מינה‎ – So therefore in the second פרק of מסכת כתובות where רב is discussing קיום שטרות, the גמרא properly challenges the ruling of רב from the ruling of רב פפי‎ – תוספות responds to an anticipated question: ובפרק הכותב (שם פה, א) דמייתי לה אפסק דין דרב ביבי קאמר נמי וליתא – And in פרק הכותב, where after the גמרא cites this statement of רב פפי regarding the ruling of רב ביבי, the גמרא there also states 'וליתא' – יש לפרש כמו הכא‎ – We can also explain that גמרא as we explained it here, namely that in the case of רב ביבי‎ – וליכא כולי האי מיחזי כשיקרא שכותבין שנשבעה כמו שפסקו לה בית דין: There is not that much מיחזי כשיקרא when the בי"ד writes that she swore as בי"ד ruled that she should swear. S UMMARY Either רב פפי is completely discredited or his rule applies only to an אשרתא (not even to a note from בי"ד). T HINKING IT OVER תוספות answered (initially) that רב disagrees with רב פפי and the גמרא in כתובות was asking from רב פפי only according to the version that the ruling was made by רב הונא (and not by רב). However since we see that רב disagrees with רב פפי, how can the גמרא ask from רב פפי on רב הונא (who are both אמוראים), perhaps רב הונא also disagrees with רב פפי‎?!

כבר כתבנו בפרק שני י"ח א' טעם למה שהוצרכו לקבוע זמן בגיטין וביארנו שנחלקו בו ר' יוחנן וריש לקיש שלדעת ר' יוחנן משום בת אחותו ולדעת ריש לקיש משום פירי ומ"מ לא הוזכרה שם אלא בנשואה ואע"ג דסתמא אכתיבא ר"ל נכתב ביום ונחתם בלילה פסול מ"מ אף סתמא בנשואה היא ומשנה זו מוכחת שאף בארוסה תקנו זמן דהא פסיק ותני שיניח מקום הזמן ואלמא דבארוסה נמי קאי דאי בארוסה כשר בלא זמן הרי יש לו תקנה לכתוב טופסין של ארוסות ואין צורך להנחת מקום זמן אלא ודאי משמע שאף בגט של ארוסה צריך זמן וא"כ תינח למאן דאמר משום בת אחותו דהא איתה נמי להאי חששא בארוסה אלא למאן דאמר משום פירי מה צורך בארוסה לזמן והרי אין דין פירות בדין ארוסה ואע"פ שהלכה כר' יוחנן מכל מקום לביאור סוגיא מיהא אנו צריכין לידע ולא עוד אלא שיש פוסקים כריש לקיש כמו שביארנו שב ופירשו הטעם משום תקנת ולד וכדאמר עולא אמר כתבו גט לארוסתי ר"ל מהיום ולכשאכנסנה אגרשנה אינו גט שמא יתיחד בשעת הנשואין אחר כתיבת הגט ותתעבר ואחר כך יגרשנה בגט זה שזמנו קודם הנשואין ויאמרו שאחר הגט נתעברה ואיכא פגם משפחה ואפי' נכתב ונחתם ביום אחד דהא הוה ליה מיהא גט ישן ומאחר שגלה דעתו שאינו רוצה לגרש בו עד שישאנה אינו גט והכא נמי אם יכתבו גט לארוסה בלא זמן שמא כשהסופר בא לכתוב טופס מאליו יכתוב בו זמן מהיום שמאחר שהוא יודע שאין בו צורך לזמן לא יקפיד בקדימת זמן אחר שאין הזמן מעלה ומוריד בו ויכתוב הזמן מהיום ושמא אין הבעל מגרש עד שתנשא ויגרשנה בגט זה הקודם ושמא תאמר ואם אינו מגרש עד שישא הא איכא משום פירי שמא אין המקח ערב עליו ויגרש ביומו וכן שמא תאמר ניחוש נמי לכתביה וחתמיה ואותביה בכיסיה להא לא חיישינן כדכתי' בנשואה באידך פירקין אלא אם כן כזה שגלה בדעתו ואמר לכשאכנסנה אגרשנה:

וביבמות פרק רבן גמליאל נחלק ענין זה לשלש דינין אחד שאם אמר לסופר כתוב גט לאשה פלנית ואינה ארוסתו כלל אלא שאומר כתוב לה גט כאלו היא ארוסתי או אשתי ולכשאכנסנה אגרשנה בגט זה ואמר על זה שאינו גט כלל שהרי כשנכתב גט זה אינה בת גירושין ממנו כלל ואין זה קרוי נכתב לשם גירושין שהרי אין בידו לגרשה עכשו והשני אם היתה ארוסתו ואמר כתוב גט לארוסתי ולכשאכנסנה אגרשנה וכנסה וגרשה בו ואמר עליה שהוא גט כשר הואיל ונכתב ונחתם ביום אחד כשאר גט ישן שאין לגרש בו ואם גירש תנשא בו לכתחלה שהרי היא בת גירושין ובידו לגרשה מעכשו [ובשומרת יבם אבעיא] אי אמרי' הואיל ואגידא ביה הרי היא כארוסה או שמא הואיל ולא עשה בה מאמר אינה קרויה אשתו כלל ונשארה בספק ומתוך כך אם כנס וגירש בו הויא לה ספק מגורשת ולמדת מ"מ במציעתא שהיא חולקת עם זו שבכאן שאמר אינו גט מעליא לגרש בו לכתחלה ומ"מ יש פוסקים בזו שבכאן דאינו גט כלל ולא דמי לגט ישן דעלמא הואיל ובזו מגלה דעתו בשעת כתיבה שדעתו להתיחד עמה מה שאין כן בשאר גט ישן שאין מגלה דעתו בשעת כתיבה להתיחד עמה אי נמי דגט ישן דעלמא מיירי בנשואה שדרך בני אדם לכתוב גט מחמת קטטה ותגר הבית ושכנים או חסידים מכניסים עצמם ביניהם ומפייסים מפני שהדבר כעור לקצץ בנטיעות שכבר נעשו אחת אבל ארוסה אין דרך בקטטה ואם אירעה קטטה וכתב אין דרך בני אדם לפייס הואיל ולא נתחברו עדין ומתוך כך פסול וזו של יבמות דחויה אלא שאף הם מעמידים אותה לפסלה לכהנה ואף בסוגיא האמורה שם מוכחת כן ויש מכריעין את שתיהן ואומרין שזו שבכאן בקדימת זמן ואע"ג דשאר גט ישן כשר בזו אינו גט מטעמים שכתבנו וזו של יבמות בשאיחר זמן הגט עד שיום הנשואין קודם לו ולפיכך כשר בדיעבד ואף גדולי המפרשים כתבוה כן בהגהותיהם על גדולי המחברים:

קיום בית דין והוא שטר הנפק והוא הנקרא אישרתא דדייני רשאים בית דין לכתוב נוסח הקיום קודם שיבאו העדים ואע"פ שהם כותבים ואתו לקדמנא וכו' ועדין לא באו למיחזי כשיקרא בדבר שכשנודע להם מה שחתמו תהא החתימה אמת לא חיישינן שלא חלקו חכמים על ר' מאיר שלא היה מצריך לשמה אלא בגט אבל בשאר שטרות מודו וכבר ביארנוה בארכה בשני של כתבות:

שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו אף אם היתה כתיבת השטר וההלואה הראשונה והפירעון ביום אחד שאם רוצה לחזור וללות ביומו אין בו משום מוקדם אעפ"כ אינו חוזר ולוה ולא משום דמיחזי כשיקרא לא חיישינן בדבר שכשיעשה יהא הדבר אמת אלא טעם פיסולו מפני שנמחל שעבודו ואין הקרקעות משתעבדין עוד עד שיקנו ממנו פעם אחרת ויכתבו שטר אחר והרי מלוה זו כמלוה על פה ומ"מ מהני שטרא דלא מצי למימר פרעתי וכן בשטר מוקדם ושטר שיש בו רבית וחכמי פרובינצא כתבו בחבוריהם שבכל אלו יכול לטעון פרעתי והרי היא כמלוה על פה לגמרי וכדין האמור לדעת גדולי הפוסקים בהוציא עליו כתב ידו ואין אומרים בזו שטרא בידך מאי בעי שכל שטרות כיוצא באלו אין אדם מקפיד בהם יותר מעדים והדברים רופפים:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר המביא גט ואבד ממנו אם מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול מצאו בחפיסה או בגלוסקמה אם מכירו כשר אמר הר"ם פי' גלוסקמא וחפיסה כלי שישימו בו שטרות וביאור לאלתר לשעה קלה כדי שלא עבר שם ואם היו לעדים בו סימן מובהק כמו שיאמרו נקב יש בצד אות פלנית ומה שדומה לזה או שיאמרו שהם לא העידו כלל בגט לאלו השמות זולת זה נותנים אותו לה ואפי' לזמן מרובה כשר וזה כלו כאשר אבד ממנו במקום שהשירות מצויות אשר נאמר אולי זה הגט אשר נמצא גט אחר הוא נופל לזולתו אולם כאשר נפל ממנו במקום דלא שכיחי רבים הנה הוא כשר ואפי' מצא אותו אחר זמן מרובה:

אמר המאירי המביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר שמאחר שלאלתר מצאו אין חוששין שמא אחר הוא ששמו כשמו כו' ונחלקו בגמרא בשיעור אלתר זה בהרבה פנים מהם שאמר כדי שתעבור שיירא ותחנה לשם כדרך הולכי דרכים ויש מפרשים שתסעוד לשם מלשון שירותא הרי זה לאלתר הא כשיעור זה היא לאחר זמן ומהם שאמר שהשיעור הזה הוא שיעמד אדם שם ויראה שלא עבר אדם שם הוא קרוא לאלתר אף לאחר זמן הא כל שעבר אדם שם אפי' בשיעור מועט הוא נקרא לאחר זמן ומהם שאמר כל שלא שהה ר"ל שכל שיעמוד אדם שאין שמו כזה משעה שעבר זה עד שעת מציאת הגט או שעמד המביא משעה שנפל לו עד שעת מציאה וראה שלא שהה אדם שם אע"פ שעבר הוא קרוי לאלתר הא משראה ששהא אדם שם אפי' בשיעור מועט הוא קרוי לאחר זמן ומהם שאמר כל שיש משעת אבדתו עד שעת מציאתו שיעור שיכתוב ומהם שאמר כדי לקרותו ומהם שאמר כדי לכתוב ולקרותו וכלם נדחו לבד שתים מהם שנחלקו בהם אמוראים והם שרב יהודה בשם שמואל אמר הלכה כל שלא שהה ור' יצחק בר מרתא בשם רב אמר הלכה כל שלא עבר:

וגדולי הפוסקים פסקו בה כל שלא עבר הא אם עבר חוששין שממנו נפל דרך עברתו ונראין דבריהם מכלל הידוע רב ושמואל הלכה כרב באיסור וגאוני ספרד פסקו בה כל שלא שהה ומשום דטעמא דמיסתבר הוא וכלל שהזכרנו אינו מעכב שלא נאמרו כללים אלא במחלקות עצמן הא במחלוקת של אחרים לא נאמר כן:

ונשוב לדברינו והוא שכל שמצאו לאלתר והוא כל שלא עבר לשיטת גדולי הפוסקים או כל שלא שהה לשיטת גאוני ספרד כשר ופי' הדברים אף בשיירות מצויות ואף בהוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר לא מצאו לאלתר אלא לאחר זמן והוא אחר שעבר אדם שם לשיטת גדולי הפוסקים או לאחר ששהה לשיטת גאוני ספרד פסול וחוששין שמא אחר הוא שנפל לזה ששהא או לזה שעבר ומכל מקום הקשו בה בגמרא ממה שאמרו במציעא מצא גיטי נשים ואינו יודע אם הבעל מודה בו אם לאו ולא יחזיר שמא כתבו ונמלך שלא ליתנו וטעמא משום דלא אמר תני הא כל שהבעל אומר תנו נותן אפי' לזמן מרובה ואין חוששין שמא אחר הוא ונשאו ונתנו בתירוצה הרבה ואף לענין פסק יש צדדין שכל הפוסקים מודים בהם אם להכשר אם לפסול ויש צדדין שנחלקו הפוסקים במה שנאמר בה לשתי דעות וכלל הדברים שזו של מציעא שלמדתי הימנה שנותנין אף לזמן מרובה פירושו כשאין לחוש לגופו של גט אם הוא זה שנכתב לשם אשה זו אם לאו שאלו היה לחוש בכך אפי' היה הבעל מודה לא יתן שמא אחר הוא וא"כ כל לאלתר אין לחוש בו כלל וכל לאחר זמן יש בו צדדין שיש בו לחוש ופסול כסתם משנתנו שבכאן ויש צדדין שאין לחוש בו וכשר אף לאחר זמן וכסתם משנה של מציעא והדבר תלוי בשיירות מצויות ובהוחזקו שני שמות באותו השם שבגט באותה העיר או כשיעידו עדים אלו החתומים בתוך הגט שמעולם לא חתמו אלא בגט אחד של שם זה או שיהו העדים או המביא נותנין סימן מובהק בגט ושתי אלו האחרונות ר"ל העדת עדים או סימן מובהק אין בהם מחלקת שאף לאחר זמן כשר וכסתם משנת מציעא אבל האחרות והם שיירות מצויות והוחזקו הן הן שאמרנו שנחלקו בהם הפוסקים לשני דעות והוא שדעת גדולי הפוסקים שכל ששיירות מצויות באותו דרך אע"פ שלא הוחזקו כל לאחר זמן פסול שמא יזדמן מעיר אחרת מי ששמו כשמו ושמה כשמה ושם עירו כשם עירה וכן כל שהוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות ומעתה כך לאחר זמן והוא שעבר או ששהא מר כדאית ליה ומר כדאית ליה פסול במקום ששיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו או במקום שהוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות ואין בו הכשר אלא באחת משתים האחרונות ר"ל או שיבואו העדים החתומים ויעידו שמעולם לא חתמו אלא בגט אחד של שם זה ואע"פ שלא קיימו חתימתם ואין חוששין שמא נזדמנו עדים כעדים וכל שכן אם ראו חתימתם וקיימוה ויעידו שלא חתמו מעולם אלא בגט אחד של שם זה או שיהו נותנין סימן מובהק בגט כגון שיאמרו נקב היה בצד אות פלנית או שיאמר המביא כן ומה שאמר בגמ' דקא אמרי נקב היה כו' שפירושו על העדים לאו דוקא והוא הדין למביא ולא עוד אלא שיש גורסים דקאמר ופירושו על המביא או על הבעל שכל באחד משתי אלו כשר אף לאחר כמה ואף במקום שיירות מצויות ואף בהוחזקו אבל כל שאין בה אחת משתי אלו פסול לאחר זמן אלא במקום שאין שיירות מצויות ולא הוחזקו הא בשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו או בהוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות פסול וא"כ משנתנו שפוסלת לאחר זמן פירושה בשאין כאן העדת עדים על חתימתן וכן שאין כאן נתינת סימן מובהק וכן ששיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו או שהוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות ומשנת מציעא שמכשרת לאחר זמן פירושה כשאין שיירות מצויות ולא הוחזקו או בהעדת עדים או בנתינת סימן מובהק:

בד"ה קא פסיק כו' דכבר אשמועינן דמוקדם פסול כו' אפילו לא הוה תני ליה כו' עכ"ל אלא יתורא דמתניתין משום ארוסה תני לה לאשמועינן דטעמא משום בת אחותו ולא משום פירי וק"ל:

בד"ה הכא נמי גזירה כו' והא ליכא למיחש כו' שהרי עדים לא יחתמו לו כו' עכ"ל וליכא למימר למיחש דשמא עדים יחתמו בשעת אירוסין קודם הנשואין שאז היה נתינת הגט דאם כן בכל גיטין של ארוסה אף שיכתוב הסופר מדעת הבעל ניחוש להכי שיחתמו העדים אז באירוסין קודם נתינת הגט שבנשואין אלא ודאי דאינו צריך לחוש לכך דמסתמא יתן הבעל לחתום לעדים ביום הנתינה של הגט ואם כן שפיר קשיא להו הכא דלא יחתמו בשעת נתינה שהיא אחר נשואין משום פירי וק"ל:

בא"ד אבל קשה דלמה לן טעמא כו' יפסול למאן דאמר משום פירי כמו גט שאין בו זמן כו' עכ"ל ר"ל כמו גט שאין בו זמן כלל שהאשה תפסיד בו כדאמרינן לעיל אבל הא ל"ק להו אדרבה האשה תטרוף שלא כדין מזמן של אירוסין דהא כיון שרואין שכתוב בגט ארוסתו כמו שכתבו התוספות לעיל ירגישו הלקוחות בדבר שזהו הזמן מן האירוסין ולא יניחו לה לטרוף מאותו זמן וה"ל כאילו אין בו זמן וק"ל:

שם ע"ב פיסקא ומקום הזמן קפסיק ותני כו' ול"ש מן האירוסין כו' ארוסה מי אית לה פירי. ומשמע מפרש"י ותוס' דכל השקלא וטריא דשמעתין היינו במה שהצריכו לסופר להניח מקום הזמן אף בארוסה ולא התירו לו לכתוב אף זמן היום שעומד בו כיון דלא מיפסל משום מוקדם ואהא מסקינן דהיינו משום תקנת הולד ולכאורה יש לתמוה טובא דמאי ס"ד להתיר לו לכתוב הזמן שלא בציווי הבעל ות"ל דהוי שלא לשמה ועיקר מתני' בהכי איירי לענין שלא לשמה ואף את"ל דלמאי דס"ד דלא נ"מ מידי בזמן הגט דארוסה תו ליכא עליה שם תורף אלא דינו כטופס אפ"ה הא אפילו בשאר שטרות קאמר ת"ק דמתניתין דגזרינן שטרות אטו גיטין שצריך להניח כל מה שצריך להניח בגיטין אם כן כ"ש דיש לגזור בגיטין בזמן דארוסה אטו זמן דנשואה לענין שלא לשמה דהו"ל פסולא דאורייתא וכ"ש דקשה טפי למ"ד משום תקנת סופר דאל"כ אפילו טופס הוי אסור וא"כ לענין הזמן מאי תקנת הסופר איכא בזה תדע דהא רש"י ז"ל מפרש במשנה גבי צריך שיניח מקום המלוה והלוה שאם ראה א' רודף אחר חברו להלוותו לא יאמר הריני כותב מיד ואניח מקום הזמן לבדו שלא יהיה שטר מוקדם אלמא דבלא"ה אין דרך הסופר לכתוב מקום הזמן כלל וא"כ מאי מקשה הכא לר"ל דאמר משום פירי דלמא ר"ל ס"ל כמ"ד משום תקנת סופר וא"כ היכא דליכא תקנת סופר אפילו טופס אסור. ואף שיש לחלק וליישב דדוקא בשטרות דשייך פסול מוקדם דרך הסופר להניח מקום הזמן משום דלאחר זמנו יופסל משום מוקדם משא"כ בגט ארוסה למאי דס"ד דמוקדם נמי כשר הוי תקנת סופר נמי לענין אם יהא רשאי לכתוב מיד מקום הזמן אלא דלפ"ז תיקשי טפי בפשיטות למה הצריכו לכתוב כלל שום זמן בגט ארוסה למ"ד משום פירי כיון שאין בו צורך כלל ובודאי יותר טוב שלא לכתוב בו זמן כלל ממה שיכתוב לכתחלה זמן מוקדם שלא לצורך ובהא ודאי איכא תקנת סופר טפי שלא יצטרך לכתוב כלל הזמן וליכא למימר נמי דלענין כתיבת הזמן לא פלוג רבנן לכתבו בכל הגיטין הא ליתא שהרי הקשו בתוספות לעיל דף י"ח דבגיטין הבאים ממדינת הים למה תקנו זמן ולא ניחא להו לומר דלא פלוג רבנן וא"כ כ"ש דלא שייך לומר לא פלוג בין גט ארוסה לגט נשואה כיון שאין צורך כלל בזמן ובאמת דלכאורה משמע מל' הגמרא דהא דמקשה קפסיק ותני היינו דקשיא ליה למה הצריכו לכתוב כלל זמן בארוסה וא"כ אין צורך להסופר להניח חלק מקום הזמן אלא דנראה דרש"י ותוספות וכל המפרשים לא רצו לפרש כן משום דא"כ לא הוי אתי שפיר הא דמשני בגמרא משום תקנת הולד והיינו שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ומשמע להו דבאין בו זמן כלל לא שייך האי חששא דגיטה קודם לבנה אלא דלפ"ז אדרבא קשה יותר אסוגיא דגמרא גופא דאכתי קשה דבאמת לא היה ראוי לתקן שיכתבו זמן בגט ארוסה משום האי חששא גופא ועוד דבאמת לפי מה שכתבו התוס' דעיקר החששא דגיטה קודם לבנה היינו משום שכתוב בגט ארוסתי יאמרו שנתגרשה באירוסין א"כ בפשיטות מצינן לפרש כל הסוגיא בהכי דהקושיא למ"ד משום פירי היינו שלא יכתבו בו זמן כלל ומשני שפיר שאם לא יכתבו בגט ארוסה זמן כלל איכא למיחש שיכתבו ויחתמו העדים על גט ארוסה ולבסוף לא יתן לה הבעל הגט עד לאחר נישואין כלל ועידי מסירה ודאי לא מסקו אדעתייהו דנהי דבעו למקרייה לגט אפ"ה לא אשכחן דצריכין לקרות ג"כ הזמן דמהיכא תיתי וכ"ש למאן דמוקי לעיל בשמעתין כר' מאיר ולשיטת הפוסקים דלר"מ לא בעינן ע"מ כלל וא"כ איכא למיחש טובא שיאמרו גיטה קודם לבנה כיון שכתוב בו ארוסתי ועוד דכיון דבגט נשואה כותבין זמן ובהאי לא יכתוב זמן א"כ יאמרו דבודאי מן האירוסין נתגרשה ועוד אפילו את"ל דידעו דנתגרשה מן הנשואין אפ"ה אתו למימר דגיטה קודם לבנה ובודאי שהיה כתוב בו זמן הגט קודם שנתעברה ואיהי משום כיסופא ופגם הולד חתכה וגזייה לזמן הגט כדאיתא לעיל דף י"ז ע"ב ומש"ה תקנו דאף בגט ארוסה לעולם צריך להניח מקום הזמן ואין רשאי לכתוב אלא ע"פ ציווי הבעל וא"כ מסתמא כשמצוה הבעל לאלתר מגרש לה דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה ואם יגרשנה מן הנשואין יכתוב הזמן מאותו הזמן משא"כ האי דכתבו גט לארוסתי דבסמוך דקאמר בפירוש לכשאכנסנה אגרשנה ואקדים פורענות לנפשיה ודאי איכא למיחש בפשיטות למיפסליה משום חששא דגיטה קודם לבנה וכמו שאבאר בסמוך כן נ"ל נכון בעזה"י לולא דרש"י ותוספות וכל הקדמונים לא פירשו כן והוצרכו לידחק בכמה דוחקים ולא ידעתי למה. והנלע"ד בכוונתם דודאי משמע להו דעיקר החששא דגיטה קודם לבנה לאו משום דבכתב ארוסתי לחוד תליא מילתא דאפ"ה לא יוציאו לעז בשביל כך אלא דע"י שיראו ג"כ שהזמן מוקדם מיהו בהאי טעמא לחוד נמי לא סגי שהרי לא יחתמו העדים אלא דכיון שכתוב בו ארוסתי אתי למיטעי כמ"ש התוספות ולפ"ז ע"כ דיותר טוב היה שלא לכתוב כלל זמן בגט ותו ליכא חששא דגיטה קודם לבנה לשיטתם אע"כ דס"ל דלענין כתיבת הזמן לא פלוג רבנן ואע"ג דהתוספות הקשו לעיל דף י"ח בגיטין הבאין ממ"ה למה תקנו זמן ולא ניחא להו לפרש דלא פלוג רבנן כו' דוקא התם קשיא להו שפיר דיותר טוב היה שלא לתקן בהם זמן כיון דא"א שיומסר בזמן הכתוב בו ועוד דע"י הזמן אפשר שיבא לידי פסול מוקדם גמור או טעות בזמן או שיכתוב הזמן שלא לשמה משא"כ הכא בגט ארוסה דלא שייכי הני טעמי לשיטתם דמכיון שאין צורך בזמן אלא משום לא פלוג תו לא מיפסל מחמת שום טעות או מוקדם בזמן מש"ה ניחא להו לומר לא פלוג רבנן ולענ"ד שכל זה דוחק מלבד כמה דוחקים וקושיות שאבאר בסמוך מסוגיא דשמעתין ומסוגייא דלעיל דף י"ז וי"ח ואף שאיני כדאי לפרש נגד כל הקדמונים אולי מקום הניחו לי מן השמים. אחר שכתבתי כל זה מצאתי וראיתי לבעל העיטור סוף מאמר זמן דמבואר בפירושו להדיא דכל השקלא וטריא דשמעתין היינו דוקא להא מילתא לענין עיקר כתיבת הזמן בגט ארוסה שלא תקנו בו זמן אלא משום האי טעמא דגיטה קודם לבנה ע"ש ובספר בני יעקב על העיטור דף מ"ט ע"ב הפליג לתמוה על לשון העיטור ומסיק דאולי טעות סופר הוא ולמאי דפרישית אין כאן ט"ס כלל ואדרבה ספרא דווקנא כתביה ואדרבה פירוש מרווח הוא בסייעתא דשמיא ותלי"ת שכוונתי לדעת הגדול כמותו ורב גובריה דבעל העיטור ז"ל וזכיתי לקיים דבריו בטוב טעם בעזה"י ודוק היטב:

תוספות בד"ה קפסיק ותנא הא דלא דייק בפ"ב גבי נכתב ביום כו' דהכא נמי לא דייק כו' ממילא ידעינן דצריך שיניח מקום הזמן כו' עכ"ל. ולענ"ד יש לתמוה טובא דהא ודאי איצטריך לאשמעינן במתני' דאף אם הסופר רוצה לכתוב הזמן למי שירצה לגרש היום אפ"ה אסור לכתוב עד שישמע מפי הבעל דאל"כ מיפסל שכתב הזמן שלא לשמה ואף את"ל דהוי מילתא דלא שכיח שיכתוב הסופר זמנו של אותו יום דלאו בשופטני עסקינן שהרי מחמת כן יופסל למחר אפ"ה אפשר שיכתוב הסופר עכ"פ הזמן של אותו שנה או שמיטה וקמ"ל דאסור משום שלא לשמה דהא לקושטא דמילתא כל מקום הזמן מיקרי תורף מיהא בגט נשואה כמ"ש כל הפוסקים בפשיטות ולעיל פירש"י כן להדיא בריש פרק המביא תניין. אמנם למאי דפרישית בסמוך בלא"ה אין מקום לקושיית התוספות דעיקר קושיית הגמרא דקפסיק ותני היינו משום דתנא דמתניתין קתני כל דיני תקנת הסופר האיך יתנהג בכל עניני גיטין ושטרות שבעולם במה שהותר לו לכתוב לשם טופס ובמה שצריך להניח מקום חלק ומוסיף והולך דבגיטין צריך להניח שלשה מקומות חלק שם האיש והאשה והזמן ובשטרי מלוה צריך להניח עוד מקום המעות ובשדה עוד מקום השדה ולפ"ז ע"כ מוכח דבגט ארוסה צריך לכתוב מקום הזמן דאל"כ הו"ל למיתני דיש מיהא ג"כ שום דבר שאין הסופר צריך להניח חלק אלא שני מקומות מקום האיש והאשה וליתנייה בהדיא דומיא דכל הנך אע"כ דקפסיק ותני דאין לך שום דבר שאין צריך להניח מקומות האיש והאשה והזמן ואהא מקשה שפיר דלמאן דאמר משום פירי הא לא הוצרכו לתקן זמן בארוסה ואין צריך להניח חלק מקום הזמן כלל כדפרישית כן נ"ל נכון בעזה"י לפי שיטתי דבסמוך וכבר כתבתי שהיא ג"כ שיטת בעל העיטור בבירור ודו"ק:

גמרא כיון דשמענא להא דתניא האומר כתבו גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה ואמר עולא מאי טעמא גזירה שמא יאמרו כו'. ולכאורה יש לתמוה מאי קשיא ליה לעולא דקאמר מאי טעמא האיכא למיחש לבת אחותו דמסתמא עולא ס"ל כרבי יוחנן דתלמידו הוה וקי"ל נמי כרבי יוחנן דטעמא דזמן משום בת אחותו והרשב"א והרא"ש ז"ל כתבו דבעל העיטור פסק מה"ט גופא דלא חיישינן לבת אחותו והא דאמרינן לעיל דף י"ז ע"ב בפלוגתא דר"י ור"ל איפוך היינו דמפכינן עיקר פלוגתייהו דר"י ור"ל דר"י ס"ל משום פירות ולא משום בת אחותו ור"ל אמר משום בת אחותו ודחו הרשב"א והרא"ש ז"ל דברי העיטור וכתבו דמהאי דעולא לא איריא דאליבא דר"ל הוא דקאמר הכי ע"ש באריכות. ולענ"ד שזה דוחק דאכתי לשון מאי טעמא לא אתי שפיר דמשמע שלא מצא שום טעם אחר בדבר. אמנם לענ"ד בלא"ה נראה דלא שייך הכא טעמא דבת אחותו כלל כיון שהדבר ידוע שאמר ללבלר לכתוב לו גט בעודה ארוסה ולכשיכניסנה יגרשנה מאותו זמן ובהאי שעתא ודאי לא נתכוון לחפות עליה שהרי אם זינתה מקודם אכתי בת קטלא היא ומהיכי תיתי נחוש אח"כ לחיפוי בין כתיבת הגט לנתינתו ולא דמי לשאר מוקדם גמור שהעדים חתמו לאחר זמן כתיבה ויש לחוש שהבעל בעצמו כתב הגט והקדים הזמן בכוונה כדי לחפות עליה ואף אם נתברר שנכתב מקודם ע"י הסופר בזמנו לא פלוג רבנן דמסתמא כיון שלא גירשה לאלתר נמלך מלגרשה ועכשיו רוצה לגרשה כדי לחפות משא"כ הכא שאמר בפירוש שאינו רוצה לגרשה אלא לכשיכניסנה מהיכי תיתי נחוש לחיפוי בכה"ג כן נ"ל. ובהא דלא קאמר עולא דהו"ל מוקדם מטעמא דפירי לפי שיטת התוספות שנחתם ביום הכתיבה נראה דהתוספות לשיטתייהו דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אית ליה קלא שלא נמסר בזמנו ויאמרו הלקוחות אייתי ראיה לכך הוצרך לטעמא דגיטה קודם לבנה. ועוד נ"ל נ"מ בהאי טעמא שאף אם כנסה באותו יום עצמו דליכא למיחש לבת אחותו ולא לפירות אפ"ה פסול דבלא"ה י"ל דהא דאומר לכשאכניסנה אגרשנה לאו ברשיעי עסקינן שישאנה ע"מ לגרשה אלא משום דלא קים ליה בארוסתו שפיר אם בתולה היא חייש שמא לא תמצא בתולה ואף באלמנה חייש לסמפון דחזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקה בבדיקת פנים כשמתייחד עמה לאחר נישואין ומזמן לו גט בשביל כך שאם ימצא סמפון יגרשנה לאלתר דהא קי"ל דצריכה גט ואפ"ה פסול האי גיטא שמא יבא עליה לאחר חופה ותתעבר ממנו ויאמרו גיטה קודם לבנה כיון שנכתב בגט ארוסתי יאמרו דביאת זנות הוה ואף שיש לפקפק קצת בזה דיותר ראוי לומר שנתעברה באירוסין ולא שייך שפיר גיטה קודם לבנה אפ"ה לא נמנעתי לכתבה דשפיר נקיט טעמא דגיטה קודם לבנה דהוי מילתא דפסיקא אם מגרשה לזמן מרובה לאחר זמן הגט ומכל מקום בלא"ה א"ש כדפרישית מעיקרא כן נ"ל ועדיין צ"ע ודוק היטב:

תוספות בד"ה לכשאכניסנה אגרשנה פירש בקונט' משום דהוי גט ישן וקשה דאינו גט כו' ובגט ישן אם נתגרשה תינשא לכתחלה כו' עכ"ל. ולענ"ד נראה ליישב בענין אחר דשאני הכא בההיא דלכשאכניסנה אגרשנה דהגט נכתב מעיקרא בפסול שהרי אסרו חכמים לכתוב לכתחלה גט כה"ג דכיון שהגט לא נכתב כתיקון חכמים החמירו לפסול כדמוכח במכילתין בכמה דוכתי משא"כ בגט ישן שעיקר הגט נכתב ונחתם בכשרות אין לפסלו משום האי גזירה דגיטה קודם לבנה דלא שכיח כן נ"ל אלא דבלא"ה מתרצו התוס' שפיר:

בד"ה הכא נמי גזירה שמא יאמרו כו' וא"ת מאי קפידא היא כו' שהרי העדים לא יחתמו לו דחזו שהוא מוקדם ואיכא למיחש בנשואין כו' עכ"ל. ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל ודבריו מוכרחין בכוונת התוספות. אלא דאכתי לא ידענא למה הוצרכו התוספות לידחק בכל זה ולפרש דיטעו לאחר נישואין ויסברו שהיא ארוסה ואפ"ה העלו בסוף הדיבור בקושיא דהא מצינן לפרש בפשיטות בחששא קרובה שיחתמו העדים בעודה ארוסה ותחלה אפרש מאי דקשיא לי בגמרא אכתי מה הועילו חכמים בתקנתן דהאומר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה דאינו גט דאכתי יאמר לסופר סתם כתוב גט לגרשה לאלתר ואח"כ יניחנו אצלו ויגרשה לכשיכניסנה ומה לנו לדברים שבלבו. אע"כ דמ"מ מאי דאפשר לתקוני מתקנינן ולמעט חששא דגיטה קודם לבנה והשתא אתי שפיר טובא דאם יתירו להסופר לכתוב טופסי גיטין לארוסה עם הזמן דהיום אפשר דלבתר הכי סמוך לנישואין יהא בדעת הבעל לגרשה לאלתר וימלך לגרשה עד אחר נישואין או שבדעתו השתא לגרשה לכשיכניסנה וימצא גט מוכן אצל הסופר ויקחנו ויניח להעדים לחתום אם יהיו רשאין לחתום מוקדם לארוסה דלא ידעו לחששא דגיטה קודם לבנה ומשום פירות ליכא וא"כ ע"י כך יהא לעז גדול דגיטה קודם לבנה זמן מרובה משא"כ השתא דתקנו שלא יכתוב סופר שום זמן בגט ארוסה שלא מדעת הבעל תו ליכא למיחש למידי שאם רוצה הבעל לגרשה לאלתר ואמר כן לסופר מסתמא ימסרנו לאלתר דלא מקדים אינש פורענות לנפשיה ואם אינו רוצה לגרשה ולא עלה בלבו כלל אלא דלאחר כך סמוך לנשואין יהא בדעתו לגרשה לאלתר או לכשיכניסנה מ"מ לא ימצא שום גט שיש בו זמן מוקדם אלא שיכתוב זמן הגט מהיום שהוא סמוך לנשואין דאפשר שיהא בענין דלא שייך חששא דגיטה קודם לבנה וכ"ש למאי דפרישית בסמוך דאין החששא אלא סמוך לנשואין ממש כשבודקה קודם נישואין או לאחר הנשואין מיד דא"ש טפי אלא דאין צורך לכל זה דבלא"ה א"ש כדפרישית כן נ"ל נכון בעזה"י. לולא דהתוספות והרשב"א ז"ל לא פירשו כן ובכה"ג נמי יש לפרש למאי דפרישית דכל השקלא וטריא דשמעתין היינו לענין שלא יכתבו שום זמן דמ"מ הוצרכו לתקן זמן ושלא יכתוב הסופר הזמן אא"כ כשאומר לו הבעל לגרשה לאלתר ומסתמא מגרש לה לאלתר דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה ולדעתי צ"ע גדול ודוק היטב:

בא"ד ואומר ר"ת דכיון שרואין העדים בגט שכתוב ארוסתי יסברו כו' עכ"ל ואין להקשות דלמה תקנו שיכתוב ארוסתי לא ליכתוב ותו ליכא למיחש מידי דנראה דצריך לכתוב ארוסתי כדי שידעו שנתגרשה מן האירוסין לענין דכתובתה מאחר ר' אם בתולה היא ואף באלמנה נ"מ טובא לכמה דברים ולענין פירות גופייהו שלא יערער הבעל להוציא הפירות שלה קודם זמן הגירושין ויאמר דנשואה היתה ולכתחלה ודאי כל מאי דאיפשר לתקוני מתקנינן:

בא"ד אבל קשה דלמה לי טעמא דגיטה קודם לבנה כו' יפסל למ"ד משום פירי כו' עכ"ל. ולכאורה נשאר הדבר בתימה דלא הועיל עולא כלום בדבריו. אמנם לענ"ד נראה ליישב קושייתם אף לפי שיטתם דלמ"ד משום פירי ודאי הוי חששא רחוקה טובא לחוש שמא לא יגרשנה עד אחר נישואין ויחתמו העדים בטעות ולאחר החתימה ימשך הדבר שלא יגרשנה ביום החתימה שהרי אם יגרשנה ביום החתימה אזלא לה הך חששא דמ"ד משום פירי ונהי דמ"ד משום פירות עיקר פסול גט שאין בו זמן היינו שמא לא ימסר ביום החתימה ותפסיד שלא כדין כמ"ש התוס' לעיל ד' י"ז דמשעת הנתינה תוכל ליקח כתב מהב"ד מ"מ לא חייש להכא אלא בענין האי חששא לחוד שמא ע"י סיבה ימשך הדבר בין חתימה לנתינה משא"כ הכא דליכא חששא אלא לאחר כמה חששו' טובא שיכתוב בעודה ארוסה ונמלך לגרשה עד לאחר נישואין ואז יטעו העדים ויסברו שהיא נשואה ויחתמו על מוקדם ואח"כ ימשך הדבר דהוי נמי מילתא דלא שכיחא דסתם גיטין נמסרין ביום החתימה כמ"ש התוס' לעיל וכולי האי לא חיישינן משום חששא דפירות מש"ה איצטריך לטעמא דגיטה קודם לבנה כן נ"ל ליישב קושייתם לפי שיטתם. אמנם לפי מאי דפרישית לעיל מסברא דנפשאי בלא"ה אין מקום כלל לקושיא זו כדפרישית ודוק היטב ומה שיש לדקדק עוד בזה ובלשון הרשב"א ז"ל בחידושיו ובסוגיית הפוסקים יבואר בקונטרס אחרון אי"ה:

גמ' ואזיל ומעגן עי' לקמן לג ע"א תד"ה ושמעה:

שם א"ר אבא בר שילא בסדר הדורות בהגהת הש"ס כתב דצ"ל רבה:

תוס' ד"ה לכשאכנסנה וכו' ור"ת מפרש דהתם עי' ב"ב דף קלה ע"ב תד"ה כל. קדושין דף סד ע"ב תד"ה רבי סבר: