Gittin 16a

הנצוק קילוח:

והקטפרס הר משופע שמדרונו מחודד הרבה:

אינו חיבור לטומאה כגון המערה מכלי טהור לכלי טמא ונצוק הקלוח מחבר משקה שני הכלים אינו חיבור לטמא משקין העליונים וכן הקטפרס אם העבירו דרך דף הנתונים במדרון והתחתונים מחוברים לטומאה אין העליונים טמאים וכן אם היתה עריבה ארוכה ובשני ראשיה משקין אחד טמא ואחד טהור ומשקה טופח מחברן אינן חיבור לטמא הטהורים וכן לטהרה לענין מקוואות שני מקוואות שאין באחד מהן ארבעים סאה ונצוק וקטפרס ומשקה טופח מחברן אינו חיבור:

טופח להטפיח שיש משקה הרבה שאם טפח בו יכול להטפיח במקום אחר:

חיבור לטומאה ולטהרה וקס"ד דהוא הדין לנטילה דחשיב כמאן דעביד בהדי הדדי:

דלמא הא דקתני חיבור:

לענין מקוואות קאמר ור' יהודה היא משום גוד אחית (כדתני') כו' ומיהו לענין נטילה מבעיין אי הויא נטילה כתיקונה לחצאין או לא ואין ראיית חיבור מקוואות ראיה לכאן דאנן לאו משום חיבור מבעי לן:

מכוונות לא פחות ולא יותר:

הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה‎—The נצוק, קטפרת and משקה טופח is a connection neither for טומאה nor for טהרה O VERVIEW The גמרא cited a משנה that a נצוק, קטפרת and משקה טופח is not considered a connection for טומאה or for טהרה‎. However, the משנה did not make it clear regarding which laws of טהרה we are discussing. תוספות will offer two general opinions regarding this matter and discuss various laws of מקוואות and טהרה‎. ----------------- פירש בקונטרס אינו חיבור לטהרה לענין שתי מקוואות שאין באחד מהן מ' סאה‎ – רש"י explained that the meaning of אינו חיבור לטהרה is regarding two מקוואות, where one of them have does not have forty סאה (however the other has מ' סאה) – ונצוק וקטפרס ומשקה טופח מחברן אינו חיבור – And a נצוק, קטפרת or משקה טופח joins the two מקוואות, it is not considered a joining and the מקוואות remain פסול‎. תוספות asks on פירש"י: וקשה לרבינו תם דעד כאן לא נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בפרק אין דורשין (חגיגה יט, א) – And the ר"ת has a difficulty with פירש"י; for the dispute between ר"מ and ר"י in פרק אין דורשין was limited to a specific case – גבי ג' גוממיות העליונה עשרים והתחתונה עשרים ובאמצעית ארבעים‎ – Regarding three pits on a mountainside; the upper מקוה contained twenty סאה, the lower מקוה had also twenty סאה and in the middle מקוה there was forty סאה – וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם – And a stream of rainwater passed over all of the three מקואות joining them together; in this case there is a מחלוקת between ר"מ ור"י. It is limited however- אלא בטובל בעליונה אי אמרינן גוד אסיק – Only to a situation where one immersed himself in the uppermost מקוה; their מחלוקת is whether we say גוד אסיק‎ – אבל בתחתונה כולהו מודו דעלתה לו טבילה דאמרינן גוד אחית – However if one immersed himself in the lowest מקוה all agree that the טבילה is effective for we say גוד אחית‎ – אלמא קטפרס חיבור והכא משמע דאינו חיבור כלל – It is evident from that גמרא that קטפרס is a חיבור; however from our גמרא here (according to פירש"י) it seems that it is not a חיבור at all! תוספות answers: ואומר רבינו תם דהכא מיירי דוקא בשתי גוממיות שבזו עשרים ובזו עשרים – And the ר"ת explained that here (by נצוק וקטפרס) we are discussing specifically a case where the two pits have each only twenty סאה‎ – דליכא מקוה שלם באחד בפני עצמה דלא הוו חיבור ואין מטבילין אפילו בתחתונה – So there is no complete מקוה in either of them by itself, therefore the קטפרס is not a חיבור and one is not טובל even in the lower one (where presumably we could have said גוד אחית) – אבל התם דאיכא באמצעית מקוה שלם לכולי עלמא מטבילין בתחתונה ובעליונה פליגי‎ – However there where the middle מקוה is complete, everyone agrees that we may טובל in the lower מקוה (because of גוד אחית) and they argue whether we can be טובל in the upper מקוה (because of גוד אסיק) – ודוקא נקט אמצעית‎ – And he specifically mentioned the middle מקוה which had forty סאה‎ – אבל שתי גוממיות שאין בשום אחת מקוה שלם לכולי עלמא אין מטבילין אף בתחתונה‎ – However two pits which neither of them have a complete מקוה; one may not be טובל even in the lower מקוה. In summation: מקוואות which do not have מ' סאה cannot be combined through a קטפרס in any case; however if one מקוה has מ' סאה, then it can be combined (according to ר"מ ור"י) with the lower מקוה (through גוד אחית) and (according to ר"מ) even with the higher מקוה (through גוד אסיק). תוספות asks: עוד הקשה דהכא קאמר דקטפרס לא הוי חיבור‎ – The ר"ת also asked; that here the משנה states that קטפרס is not a חיבור‎ – ובסמוך קאמר רבי יהודה אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור – And shortly ר"י states, ‘if the feet of the first person are touching the water of the מקוה, even the second person is טהור; indicating that קטפרס is a חיבור‎ – והך דנצוק רבי יהודה היא דהא מסקינן לענין מקוואות ורבי יהודה היא – And this משנה of נצוק והקטפרס וכו' follows the view of ר"י, for the גמרא shortly concludes that the משנה is regarding מקוואות according to ר"י. We have here a contradiction (in the view of ר"י) between the משנה of הנצוק (that קטפרס is not a חיבור for מקוואות) and the משנה of רגליו של ראשון וכו' (which indicates that קטפרס is a חיבור)! תוספות answers: ואומר רבינו תם דכיון שהמים שעל הראשון סופן ליפול ולירד למקוה הוי קטפרס חבור – And the ר"ת says that since the water which is on the first person will eventually fall into the מקוה, therefore קטפרס is a חבור in that type of case. תוספות differentiates between a נצוק and a קטפרס: ומיהו נצוק גרוע מקטפרס לפי שהקילוח של הנצוק עומד באויר‎– However the connectivity of a נצוק is inferior to a קטפרס, because the flow of the נצוק is suspended in the air – ולא הוי חבור אפילו סופו ליפול כדמשמע בפרק בתרא דעבודה זרה (דף עב, ב) – And so it will not be a חבור even if it will eventually fall into the lower receptacle as is indicated in the last פרק of מסכת ע"ז. תוספות anticipates a difficulty: והא דדייק התם גבי כותי דאנח ידיה אבת גישתא ואסריה רבא לכולי חמרא – And that which the גמרא infers there in מס' ע"ז regarding the case of a כותי who placed his hand on the בת גישתא, and רבא forbade the entire wine; from this ruling of רבא the גמרא inferred, saying – שמע מינה נצוק חיבור – We can derive from this that נצוק is a חבור‎. This concludes the citation from the גמרא‎. תוספות continues with his question: אף על גב דהתם הוי קטפרס‎ – Even though that there it was a קטפרס and not a נצוק, for a נצוק is when the flow is in the air. However by the בת גישתא the flow is on the pipe which is a קטפרס, nevertheless the גמרא‎ – דייק שפיר דנצוק הוי חיבור – Properly infers from רבא that נצוק is a חיבור‎ – דכיון דמה שנגע בו הכותי דהיינו בקצה העליון דאין סופו ליפול בתוך חבית‎ – For since that wine which the כותי touched, which is by the upper edge, will not eventually fall back into the barrel of wine – כיון שראשו אחד מונח על גישתא ולהכי לא עדיף מנצוק‎ – Since the other end of the בת גישתא is resting on the גישתא, this type of קטפרס is no better than a נצוק‎. In summation: תוספות distinguishes between two types of קטפרס‎. When the קטפרס is סופו ליפול (like the case of רגליו של ראשון וכו') then קטפרס is a חבור; however where אין סופו ליפול (like two מקוואות) then קטפרס is not a חבור‎. Regarding a נצוק even if סופו ליפול it is not a חבור, since it is באויר‎. There is equivalence between a נצוק and קטפרס שאין סופו ליפול‎. תוספות asks: עוד הקשה דהכא משמע דטופח להטפיח הוי חיבור ובפרק ו' דמקוואות (משנה ז) תנן‎ – The ר"ת continued to ask that here it seems that טופח להטפיח is a חיבור, but we learnt in a משנה in the sixth פרק of מסכת מקוואות‎ – ומייתי לה בפרק קמא דיבמות (טו, א) ובפרק שלישי דחגיגה (דף כא, ב) – And this משנה is cited in the first פרק of מסכת יבמות and in the third פרק of מסכת חגיגה that – עירוב מקוואות כשפופרת הנוד בעוביה ובחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן – The mixture of מקוואות requires that the area where the waters mix together is the size of a pipe which fits into the opening of a leather bottle including the thickness and hollowed out part of the שפופרת which is equivalent to two fingers making a complete revolution within the area of the hole. This amount is much greater than טופח להטפיח; how can we reconcile these two conflicting rulings?! תוספות answers: ואומר רבינו תם דנקב בעינן כשפופרת הנוד אבל מים סגי בטופח להטפיח – And the ר"ת explained that the hole between the מקוואות must indeed be like a שפופרת הנוד; however the waters that are joining the two מקוואות through the opening of the שפופרת הנוד, an amount of water which is טופח להטפיח is sufficient to combine the מקוואות‎. We do not require that the entire שפופרת הנוד be filled with water (only the very bottom). תוספות presents a dissenting opinion: ואין נראה לרבינו יצחק דתנן במסכת מקוואות פרק ו' (משנה ט) – And this is not the view of the ר"י, for the משנה in מסכת מקוואות פרק ו' teaches – כותל שבין שתי מקוואות שנסדק לשתי מצטרף‎ – A wall between two מקוואות which cracked vertically, enables the two מקוואות to combine and be considered as one מקוה; however if it cracked – לערב אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד‎ – Horizontally they do not combine, unless there is an opening of a שפופרת הנוד in one place – רבי יהודה אומר חילוף הדברים‎ – ר"י maintains the exact opposite; a vertical crack does not combine (unless it is כשפופרת הנוד), but a horizontal crack combines. The משנה continues – נפרצו מלמעלה זה לתוך זה‎ – If the walls broke down completely and there is no wall above the water level, the two מקוואות combine provided that the waters mix with each other – על רום כקליפת השום על רוחב כשפופרת הנוד היינו שתי אצבעות‎ – For a height no less than garlic skin and for a width of שפופרת הנוד which is two fingers wide. This concludes the משנה‎. תוספות continues – אם כן הא דקאמר עירוב מקוואות כשפופרת הנוד מלא נקב מים בעינן – If this is indeed so, the משנה which states that עירוב מקוואות is the size of a שפופורת הנוד, the requirement is that the entire שפופות הנוד is filled with water – ובצפין מלמעלה אין צריך אלא כקליפת השום ברוחב כשפופרת – For only by a case where the water is flowing above the broken wall, is it necessary only to have water the height of a garlic skin and the width of a שפופרת (but not by a standing wall) – ואי במים סגי בטופח להטפיח אלא דנקב הוא דבעינן כשפופרת כדפירש רבינו תם – And if, as the ר"ת maintains that for עירוב מקוואות even a טופח להטפיח of water is sufficient, it is merely that the hole between the two מקוואות is required to be כשפופורת‎ – אם כן אין רוחב המים כשפופרת שתי אצבעות שהנקב עגול והוא צר מלמטה‎ – If this is indeed so there is no water the width of a שפופרת which is the width of two fingers, since the hole is round and is very narrow at the bottom where the water of טופח להטפיח is – כדאמר בשתי אצבעות חוזרות למקומן‎ – As the משנה stated that שפופרת הנוד is the equivalent of the diameter of two fingers ( indicating that it is a circle). תוספות presents the view of the ר"י: ונראה דדוקא לרבי יהודה סגי בטופח להטפיח‎ – And it is the view of the ר"י that טופח להטפיח is sufficient to combine מקוואות, only according to ר' יהודה (as our גמרא states) – אבל לרבנן צריך כקליפת השום ברוחב שתי אצבעות‎ – However according to the רבנן the height of קליפת השום and the width of two אצבעות are required (even) when the waters rise above the broken wall – וכשכותל מפסיק צריך כשפופרת הנוד שיהא הנקב מלא – However when the wall separates the two מקוואת (the wall is higher than the water level) and there is a hole in the wall below the water level, then it is necessary that the hole of a שפופרת הנוד be entirely filled with water. תוספות now offers a different answer for the original question of the ר"ת: וההיא דנצוק לפי מאי דמסיק לענין מקוואות ורבי יהודא היא מצי אתיא כרבנן‎ – And that משנה of נצוק (even) according to the conclusion of the גמרא that these laws were taught regarding מקוואות according to ר"י, nevertheless the משנה of הנצוק can be (even) according to the רבנן‎ – דדוקא ההיא דטופח להטפיח חיבור אתיא כרבי יהודה‎ – For only that ruling (of the ברייתא) that טופח להטפיח is a חיבור, is according to ר"י אבל ההיא דנצוק וקטפרס דקתני בה דמשקה טופח אינו חיבור היינו אפילו טופח להטפיח- However the משנה of הנצוק וקטפרס (even though) it states משקה טופח אינו חיבור (indicating that טופח להטפיח is a חיבור) can be according to the רבנן, for when the משנה states that משקה טופח is not a חיבור it includes even טופח להטפיח‎. תוספות returns to a previous question of the ר"ת: ועוד אומר רבינו יצחק דאפילו רבי יהודה לית ליה טופח להטפיח חיבור ברגליו נוגעות במים- And furthermore says the ר"י that even ר"י who maintains טופח להטפיח is a חיבור in the case of רגליו נוגעת מים, that is – אלא מכח גוד אחית אבל בקרקע שוה דלא שייך גוד אחית בעי קליפת השום‎ – Only because (beside the טופח להטפיח) we can utilize the strength of גוד אחית; however on flat ground where גוד אחית is not applicable then טופח להטפיח is not sufficient rather קליפת השום ברוחב ב' אצבעות is required – ואתיא ההיא דנפרצו זה לתוך זה אפילו כר' יהודה דאיירי התם ברישא‎ – And so the משנה of נפרצו זה לתוך זה can be even according to ר"י who is mentioned there in the רישא‎. In summation: According to the ר"י, the חכמים maintain that נצוק וכו' and משקה טופח להטפיח is not a חיבור‎. However ר"י maintains that טופח להטפיח and נצוק וכו' is a חיבור ([possibly] only when we can apply the סברא of גוד אחית, otherwise however there is a requirement of [the width of a] שפופרת הנוד). תוספות offers an entirely different interpretation of the משנה הנצוק וכו': ורבינו יצחק אומר דההיא דהנצוק וקטפרס לא לענין חיבור מקוואות איירי‎ – And the ר"י asserts that the משנה of הנצוק וקטפרס is not discussing the joining of מקוואות (to give each one a proper שיעור) – אלא לענין השקה והשתא הוי לטהרה דומיא דלטומאה‎ – But rather the משנה is regarding השקה, and now the word לטהרה in the משנה is similar to the word לטומאה (they are both discussing being מטהר or מטמא water) – תוספות offers a proof for this assertion: וכן משמע מדקאמר דלמא לענין מקוואות ורבי יהודה היא‎ – And this is also indicated (that we are not discussing חיבור מקוואות) from the fact that the גמרא (when it refuted the proof from טופח להטפיח) states, ‘perhaps that is regarding מקוואות according to ר"י’ – משמע דעד השתא לא הוה מוקי במקוואות‎ – Indicating that up to this refutation we did not establish these משניות regarding מקוואות (but rather regarding השקה). תוספות explains the גמרא according to this interpretation: ופשיט דמשקה טופח אינו חיבור לענין השקה הוא הדין לענין נטילה – And the גמרא attempted to resolve the query of אילפא (whether משקה טופח is sufficient to consider it one נטילה) that since מקשה טופח is not a חיבור regarding השקה, the same rule applies that it is not a חיבור regarding נטילה‎ – וקאמר לא צריכא דאיכא טופח להטפיח‎ – And the גמרא responded that the query of אילפא was pertinent (only) in a case where the remaining water was טופח להטפיח and not merely טופח‎ – ובעי הא דקתני דמשקה טופח אינו חבור לענין השקה‎ – And this is the query of אילפא; this which the משנה states that משקה טופח is not a חיבור regarding השקה‎ – אי מיירי בטופח שלא להטפיח או אפילו בטופח להטפיח – Is this only in a case where the liquid is טופח שלא להטפיח, or even in a case where the משקה is טופח להטפיח it is not a חיבור‎ – וקאמר הא נמי תנינא דהוי חיבור – And the גמרא responded that regarding this (whether טופח להטפיח is a חיבור) we also learnt that it is a חיבור‎ – ודחי הא דתנינא דטופח להטפיח דלמא לענין מקוואות ורבי יהודה היא מטעם גוד אחית – And the גמרא rejected this answer, for that which the ברייתא teaches regarding טופח להטפיח is a חיבור, perhaps that is only concerning מקוואות and it is according to ר"י; the reason it is a חיבור is on account of גוד אחית‎ – אבל לענין השקה אימא דלא הוי חיבור אפילו לרבי יהודה‎ – However regarding השקה I can say that it is not a חיבור even according to ר"י – כמו במקוה בקרקע שוה דליכא גוד אחית‎ – Just like by a מקוה on flat ground where there is no גוד אחית; where ר"י agrees that טופח להטפיח is no חיבור‎. תוספות returns to the very first question of the ר"ת: והשתא ההיא דחגיגה לא קשה מידי‎ – And now there is no difficulty at all from the ברייתא in חגיגה – ומצינו למימר לכולי עלמא מטבילין בתחתונה אפילו ליכא באמצעית מ' – And we can (even) suggest that everyone (ר"מ ור"י) agrees that one may be טובל in the lower מקוה, even if there is no מ' סאה in the middle מקוה‎ – ונקיט באמצעית מ' לאשמועינן דאפילו הכי קתני בסיפא בתוספתא‎ – And the reason the ברייתא mentioned that the middle מקוה had מ' סאה to teach us that nonetheless the סיפא of this ברייתא in the תוספתא states – וחכמים אומרים אין מטבילין אלא באמצעית – That the חכמים (argue with ר"מ ור"י and) maintain you can only be טובל in the middle מקוה‎ – ואף על פי שיש מ' באמצעית אפילו הכי אין מטבילין בתחתונה וכל שכן בעליונה‎ – And even though there is מ' סאה in the middle מקוה, nevertheless one cannot be טובל even in the lower מקוה (where גוד אחית can apply) and certainly one cannot be טובל in the upper מקוה‎. תוספות offers an alternate reason why it stated that the middle מקוה had מ' סאה: אי נמי קא משמע לן דלא גזרינן אמצעית אטו אחריני‎ – Or you may also say that the ברייתא is teaching us that one may טובל in the middle מקוה (according to the חכמים) for we do not make a גזירה to prohibit טבילה in the middle מקוה, on account of the other two מקוואות which are פסול (according to the חכמים‎. תוספות asks one final question: אבל קשה למאי דסלקא דעתין דטופח להטפיח הוי חבור לענין השקה – However there is a difficulty according to what we initially assumed that טופח להטפיח is a חבור regarding השקה‎ – אלמא בטופח להטפיח אנו מקילין יותר לענין השקה מלענין מקוואות דבמקוה לא הוי חיבור- It is evident that regarding טופח להטפיח we are more lenient concerning השקה (that it is a חיבור) than we are regarding מקוואות, for by a מקוה it is not a חיבור, however – ונצוק וקטפרס הוי איפכא דבהשקה לא הוי חבור ולענין מקוה הוי חיבור: Regarding נצוק וקטפרס it is the opposite, for regarding השקה it is not a חבור (as the משנה states) however regarding a מקוה it is a חיבור (as the ברייתא of three pits and the משנה of רגליו נוגעות במים indicate). How could have the גמרא have even a הוה אמינא that טופח להטפיח הוה חיבור is regarding השקה‎?! תוספות does not answer this question. S UMMARY The ר"ת maintains that משנה of נצוק is regarding שיעור מקווה‎. According to the חכמים both נצוק וקטפרס (as well as משקה טופח) are never a חבור‎. According to ר"י there is a difference, for קטפרס (only) is a חבור if סופו ליפול, or if the higher מקוה has מ' סאה (and according to ר"מ even if the lower מקוה has מ' סאה). Regarding two adjacent מקוואות where the wall is at water level the רבנן require קליפת השום ברוחב ב' אצבעות and ר"י requires טופח להטפיח‎. If the wall is above the water level, the חכמים require שפופרת הנוד מלא מים, while ר"י requires a hole כשפופרת הנוד and water טופח להטפיח‎. The ר"י maintains that regarding שיעור מקווה the חכמים maintain that נצוק וקטפרס and טופח להטפיח is never מצטרף‎. While ר"י maintains that whenever we can say גוד אחית it is מצטרף even if the higher one (or lower one according to ר"מ) does not have מ' סאה‎. On even ground all agree that נפרצו requires כקליפת השום ברוחב ב' אצבעות, otherwise we require כשפופרת הנוד מלא מים‎. Regarding השקה all agree that נצוק קטפרס ומשקה טופח is not a השקה‎. Regarding טופח להטפיח it is not clear what is the view of ר"י (and this is the query of אילפא). T HINKING IT OVER 1. The ר"ת maintains that the משנה of הנצוק וכו' is discussing two מקוואות, which neither has מ' סאה‎. The ר"ת also maintains that the משנה of הנצוק is according to ר' יהודה‎. How is that טופח להטפיח is a חיבור (as the גמרא cites ההוא לענין מקוואות ור"י היא), and a קטפרס which is much more that טופח להטפיח is not a חיבור‎?! 2. The ר"ת ask (the first עוד הקשה) a contradiction between the משנה of קטפרס and the משנה of רגליו של ראשון וכו'. The ר"ת stated (to verify the contradiction) that וההיא דנצוק (קטפרס) is according to ר"י. However, previously when the ר"ת stated the contradiction between הנצוק and ג' גוממיות, the ר"ת did not feel it necessary to mention that נצוק is according to ר"י (who appears in the ברייתא of ג' גוממיות). How can we explain this? 3. The ר"ת asks (the second עוד הקשה) a contradiction between the תנינא that טופח להטפיח is a חיבור and the משנה of שפופרת הנוד‎. However it is evident that the תנינא which accepts טופח להטפיח is the view of ר"י however the חכמים disagree. We can say that the משנה of שפופרת is according to the חכמים‎. What is the question?!

הבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו כולי‎—One, whose head and majority of his body, enters into drawn water or a pure person upon whom there fell, etc. O VERVIEW The ברייתא distinguishes between a טהור (who becomes טמא if נפלו עליו וכו') and הבא ראשו ורובו וכו'. Our תוספות explains this ברייתא‎. ---------------------------- הכי גרסינן בפרק קמא דשבת (דף יג, ב) – This is how the text reads in the first פרק of מסכת שבת, as we have it here that there is a distinction between הבא (where טהור is not mentioned) and נפלו (where טהור is mentioned) – דעל טבול יום דוקא גזרו בביאה וכל שכן בנפילה אבל טהור דוקא בנפילה – For only regarding a טבול יום did the חכמים decree that by (partial) immersion in מים שאובים, the טבול יום becomes טמא, and he certainly becomes טמא if three לוגין מים שאובים fell on him; however a person who is (completely) טהור, becomes טמא מדרבנן only if מים שאובים fell upon him, but not if he was בא במים שאובים‎. וטעמא אומר רבינו יצחק דהחמירו בנפילה משום שמעשה כך היה‎ – And the ר"י explains, the reason the חכמים were stricter regarding נפילה than הבא, is because this is what actually occurred – כדאמר התם והיו (מעבירים על גביהן) שלשה לוגין מים שאובין: (ועי' תוספות שבת יג, ב ד"ה וטהור): As the גמרא relates there (in מסכת שבת), and they would pour on them three לוגין of מים שאובים. S UMMARY The גזירה of נפילה applies to a טהור and a טבול יום (because שמעשה כך היה); however the גזירה on הבא וכו' is only for a טבול יום‎. T HINKING IT OVER Is the reason the חכמים did not extend the גזירה by a טהור to הבא ראשו ורובו במים שאובים (to make the גזירה equal for all) because it is a גזירה לגזירה or because it is a גזירה שאין הצבור יכולין לעמוד בה‎?

אבל גט יוצא מתחת ידי שניהם כשר‎—However if the גט is being delivered from both their hands it is כשר O VERVIEW The משנה stated if one said בפני נכתב and the other said בפני נחתם, the גט is פסול‎. רשב"י in the name of ר' יוחנן limited this ruling to a case where only one of them was actually a שליח to deliver the גט; however if they were both שלוחים to deliver the גט it is כשר ([even] if the said nothing). תוספות explains what is meant by גט יוצא מתחת ידי שניהם, and the consequences of this ruling. -------------------------- תוספות cites פירש"י on מתחת ידי שניהם: מה שפירש בקונטרס ששניהן אדוקין בו לאו דוקא‎ – That which רש"י explained that מתחת ידי שניהם means literally that they were both holding on to the גט, is not precise – שאין צריך שיהיו ממש שניהם אדוקים ואוחזים בגט‎ – For it is not necessary that both of them should be actually clutching and holding on to the גט‎ – אלא ששניהם אומרים שהבעל עשה שניהן שלוחין על כך‎ – But rather it is sufficient if both of them say that the husband made them שלוחין for this purpose of delivering the גט‎ – ואמר להם שניכם הוליכו גט לאשתי ונתנו האחד במעמד חבירו‎ – And the husband said to them, ‘both of you deliver this גט to my wife’, and one of them gave it to the wife in the presence of the other, this is sufficient – כדאמרינן בסוף התקבל (לקמן דף סז, ב) כולכם הוליכו אחד מוליך במעמד כולם‎ – As the ברייתא states in the end of פרק התקבל, if the husband said to a number of people, ‘ all of you deliver this גט to my wife’, one delivers it in the presence of all of them. תוספות discusses a different case: ואם האחד שליח והשני מעיד שבפניו נתן הבעל את הגט לחבירו להוליך לאשתו – And if only one was a שליח to deliver the גט and the second person who accompanied him testifies that the husband gave the גט in his presence to his friend (the שליח) to deliver it to his wife; however the second person was not appointed to be a שליח at all; he merely witnessed the appointment of the שליח‎ – לרבא כשר דמה אם יאמרו בפנינו גירשה – According to רבא the גט is כשר (even if the שליח did not say anything) because of the reason of, what would be if these two would state, ‘he divorced her in our presence’, she would be divorced, and therefore the גט is valid – אבל לרבה אפילו לאחר שלמדו אין להכשיר כיון שאין שניהם שלוחים‎ – However according to רבה even לאחר שלמדו we cannot validate this גט since both of them are not שלוחים; only one is a שליח‎ – דדוקא בשניהן שלוחים אמרינן בפרק קמא (לעיל דף ה, א.) דכשר לרבה‎ – For only when both are שלוחים did we say in the first פרק that the גט is כשר (even) according to רבה‎ – משום דבי תרי דמייתי גיטא מילתא דלא שכיחא היא אבל כהאי גוונא לא: Because it is an unusual occurrence for two people to bring a גט as שלוחים; however in this manner (where only one is a שליח) it is not a מילתא דלא שכיחא and therefore בפ"נ ובפ"נ needs to be said (by the שליח) because of the גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו‎. S UMMARY גט יוצא מתחת ידי שניהם means they were both appointed שלוחים, even though only one is actually delivering the גט‎. When only one is a שליח and the other testifies that the husband gave it to the שליח, according to רבא it is a גט כשר, but not according to רבה (since this is not a מילתא דלא שכיחא). T HINKING IT OVER תוספות previously (ה, א ד"ה בי) stated that there is no difference between רבה and רבא in a case of אתיוהו בי תרי‎. However, according to our תוספות there is a difference when the second person is not a שליח but testifies that the husband made his friend a שליח, where it is כשר according to רבא but not according to רבה‎!

הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חבור לא לטומאה לא לטהרה פירש רש"י ז"ל לטהרה לענין מקואות שתי מקואות שאין באחד מהם מ' [סאה] וקטפרס ומשקה טופח מחברן. אבל בע"ז (עב, א) פירש הוא ז"ל כגון גממית שאין בה מ' סאה ומשקה טופח מחבר לגממית זו מקוה שלם אינו חבור והטובל בגממית לא עלתה לו טבילה, משמע דאפילו חבור למקוה שלם לא הוי חבור כלל, ואילו בפרק אין דורשין (חגיגה יט, א) איפליגו רבי מאיר ורבנן בשלש גממיות בנחל בעליונה עשרים ובתחתונה עשרים ובאמצעית ארבעים וחרדלית של גשמים עוברת ביניהן וטבל בתחתונה כולי עלמא לא פליגי דאמרינן גוד אחית ולא פליגי אלא בטובל בעליונה דמר סבר אמרינן גוד אסיק ומר סבר גוד אסיק לא אמרינן אלמא לכולהו קטפרס הוי חבור והכא משמע דלא הוי חבור כלל, אלא מחוורתא דשמעתא דבשתי גממיות שאין באחת מהן קאמר דלא הוי חבור ואין מטבילין אפילו בתחתונה. ותדע, דאי לא תימא הכי למה לי דנקט התם ובאמצעית ארבעים ליפלגו בשתי גממיות לבד בזו עשרים ובזו עשרים ובזו למעלה מזו וטבל בעליונה אי אמרינן גוד אסיק או לא, אלא לכולי עלמא בשתי גממיות אפילו טבל בחתחתונה לא עלתה לו טבילה דלא הוי חיבור כלל.

גמרא אמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שאין גט יוצא מתחת ידי שניהם אבל גט יוצא מתחת ידי שניהם כשר. פירש רש"י ז"ל אין גט יוצא מתחת ידי שניהן שאין שניהם שלוחין בהבאתו דלא היו שנים שהביאו אלא אחד הביאו וצריך המביא לומר בפני נכתב ובפני נחתם וזה לא אמר, אבל גט יוצא מתחת ידי שניהן בבית דין ששניהן אדוקין בו ושניהן שלוחין כשר, ונראה דלאו דוקא אדוקין בו קאמר אלא ששניהם אומרים שהבעל עשאן שלוחין ונותנו האחד במעמד שניהם וכדאמרינן בשילהי פרק התקבל (גיטין סז, ב) כולכם הוליכו, אחד מוליך במעמד כולן. ורבותינו בעלי התוספות ז"ל כתבו (כאן בד"ה אבל) דאפילו אחד שליח והאחד אומר בפני עשאו שליח של גט זה להוליכו לאשתו, לרבא כשר דאילו יאמרו בפנינו גרשה מי לא מהימני וכדאמר ליה רב הונא לשמואל בריש מכלתין (ה, א) אבל לרבה ודאי פסול אלא אם כן יוצא מתחת ידי שניהן ששניהן שלוחין דוקא, ואפילו לאחר שלמדו דהא איהו גזר שמא יחזור דבר לקלקולו ובשנים דלא גזר משום דתרי דמייתו גיטא מילתא דלא שכיחא כדאיתא בריש פרק קמא (שם) ובכי הא לאו מלתא דלא שכיח הוא אלא בשנים והן שלוחין הוא דאמרינן דלא שכיחא. ולדבריהם ז"ל הא דנקט הכא אבל גט יוצא מתחת ידי שניהן ולא נקט אבל גט יוצא מתחת יד אחד מהן והשני אומר בפני עשאו שליח משום דניחא טפי לאוקמה למתניתין ככולהו אמוראי, ועוד דלרבא נמי דא ודא אחת היא דגט יוצא מתחת יד שניהם או מתחת יד אחד ואחד אומר בפני עשאו שליח כולה מילתא מחד טעמא מכשרינן ליה דאילו אמרו בפנינו גירשה מהימני, והילכך כיון דקיימא לן כרבא דסוגין כותיה ומימרא דרב חסדא ורב אשי דלעיל (גיטין ו, א) כותיה שייכי כדכתיבנא בפרק קמא (ו, א ד"ה ולענין) שנים שהביאו את הגט אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם ואף על פי שאין גט יוצא מתחת יד שניהן ובלבד שיאמרו שניהם ששניהן נעשו שלוחין בהבאתו, ואפילו אחד שליח ואחד אומר בפני עשאו בעל שליח להביאו לאשתו אין צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. אבל הרמב"ם ז"ל כתב (בפ"ז מהל' גירושין הל' יד-טו) שנים שהביאו את הגט אין צריכין לומר בפני נכתב ובפני נחתם ובלבד שיהא הגט יוצא מתחת ידי שניהן וכן כתב הרב בעל ההלכות ז"ל. ואפשר שאף הם ז"ל לא נתכונו אלא להוציא שליח שבא אחר בחבורתו דאז צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם דאף על פי שיש כאן שנים לא קרי ליה מצוין לקיימו אבל יוצא מתחת יד שניהן ואחד שליח ואחד מעיד שבפניו עשאו הבעל שליח חד דינא וחד טעמא אית להו.

ומכל מקום מה שאמרו מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות וירדו וטבלו בו שנים בבת אחת טהורים בזה אחר זה אם אין רגליו של שני נוגעות במים השני טמא שהרי הראשון חיסרו ואם רגליו של שני נוגעות במים אף שני טהור מפני שאומרין על המים שצפו על ראשו גוד אחית הואיל ולא נתנגבו עדין אלא שהם עליו בכדי להטפיח אינה הלכה שאין אומרין במים לא גוד אחית ולא גוד אסיק בענין זה כמו שביארנו בשני של חגיגה ולא כתבנו כן אלא לענין מה שאמרו שהנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינן חבור לא לטומאה ולא לטהרה ופירוש הדברים הנצוק הוא קלוח המתערה מכלי לכלי ואם היו בתחתון משקין טמאין אין משקין שבעליון טמאין בטומאתן אע"פ שמתחברים בה בנצוק ואף הקלוח עצמו אם קבלו קודם שיגיעו לכלי תחתון טהור וקטפריס הם מים היורדים בשפוע ההר ויש בתחתית ההר גומא מלאה משקין טמאים ואותו קטפריס יורד לשם ונמצא מחבר מים עליונים לתחתונים שאין העליונים טמאים בחבור הקטפריס וכן משקה טופח כגון עריבה ארוכה שבשני ראשיה משקין ומשקין שבראשה האחד טהורים ושבראשה השני טמאים ומשקה טופח מראשה לראשה שעל ידו מתחברים המשקים הואיל ואינה טופח בכדי להטפיח אין המשקה מחברם עד שיטמא הטהור וכן שלשתן אינן חבור לטהרה אם יש כאן מקוה חסר ונצוק או קטפריס או משקה טופח מחברו למקוה אחר ומשלימו ומכל מקום טופח להטפיח נעשה בו חיבור ואע"פ שאמרו עירוב מקואות כשפופרת הנוד הוא מפני שיש מחיצה ביניהם אבל כל שאין מחיצה בנתים אף טופח בכדי להטפיח מחברו אבל נצוק וקטפריס הואיל ובאים דרך שיפוע אע"פ שהם מרובים מעירוב שפופרת הנוד שאינו אלא נקב של שני אצבעות אינו כלום הואיל ודרך שיפוע בא ואפי' היה מביאה לשם על ידי צנור שלא אמרו עירוב מקואות בשפופרת הנוד אלא כשהצנור מושכב בשוה:

זו היא שיטת חכמי צרפת ומכל מקום אנו מכשירין אף בשיפוע כל שהן באות דרך צנור או דרך נקב ולא נאמר לדעתנו דין קטפריס אלא כשמחברן בלא נקב אלא מדי עברו עליהן וכן כתבנוה בשלישי של חגיגה:

כבר ביארנו בראשון של שבת שהבא ראשו ורבו במים שאובין גזרו עליו טומאה שניה לפסול את התרומה וענין גזרתם מפני שלא היתה להם הכנה לטבול אלא במערות של מים סרוחים ועכורים והיו רוחצים אחר כן במים שאובים זכים עד שפשט המנהג לומר שהשאובים הם המטהרים והיו מזלזלים הרבה בטבילת המקוה ומתוך כך תקנו שהעושה כן יחזור ויטמא ויזקק לטבילה אחרת במקוה ולדעתנו הם גזרו כך אפי' על טהור הגמור שבא ראשו ורבו במים שאובין ומכל מקום קצת חכמי הדורות כתבו שלא גזרו אלא בטמא והוא שלדעתם בטמא גזרו אף ביאת וכל שכן נפילת שלשת לוגין מים שאובין שעיקר גזירה ראשונה לא היתה אלא משום נפילה שהיו שופכים עליהם שלשת לוגין מים שאובין והיו אומרים שהם המטהרים ולפיכך גזרו נפילה בטמא וגזרו אף בביאה משום נפילה וכן גזרו נפילה בטהור משום גזרת טמא אבל ביאה בטהור לא גזרו שהרי ביאה בטמא משום נפילה ונפילה בטהור משום טמא וביאה בטהור מיהא גזרה רחוקה היא וכן שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה שאם כן אין לך אדם שרוחץ באמבטי ומכל מקום אנו פירשנוה אף בטהור בראשון של שבת וכן ביארנו שם שהטהור שנפלו על ראשו ורבו אף במקרה שלשת לוגין מים שאובין ביחד שיהא טמא ומטעם הנזכר בשלפניה ארעהו דבר זה חציו בביאה וחציו בנפילה יראה שהוא טהור שהרי נשארת כאן בספק וספיקא דרבנן לקולא ולענין ביאור לדעתנו השאלה מתבארת אף בטהור ומכל מקום לדעת שכתבנו בשם חכמי הדורות אינה אלא בטמא שהרי הטהור אף כלו בביאה טהור:

בזמן שתקנו טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה הקלו על בעל קרי חולה לטהרו לעסוק בתורה בנתינת תשעה קבין מים שאובין עליו טיהר חצי גופו בטבילה במקוה וחצי גופו בנתינה יראה שאינו כלום ומכל מקום בזמן הזה כבר בטלו טבילה זו כמו שביארנו במקומו:

בתוספות בד"ה הנצוק כו' והכא משמע דאינו חיבור כלל כו' עכ"ל ממה שפירש רש"י גבי טומאה דאין העליונים טמאים נראה לפרש דומיא דהכי לגבי טהרה דאין העליונים חיבור לטהר אבל התחתונים הוו חיבור דאמרינן גוד אחית והיינו כר"י דסבר הכי בחגיגה אלא דמשמע להו הכי מדקתני סתמא דאינו חיבור היינו אפילו לתחתונים ועוד יש לומר מדפרש"י הכא שאין באחד מהן מ' סאה על כרחך משום תחתונה קאמר הכי דעליונה אפילו באם היה בתחתונה מ' סאה לא אמרינן גוד אסיק לר"י דחגיגה ודו"ק:

בא"ד והך דנצוק ר"י היא דהא מסקינן לענין מקוואות ור"י היא כו' עכ"ל לעיל שהקשו מההיא דחגיגה לא הוצרכו לזה דאי ההיא דנצוק לא אתיא כר"י כל שכן דלא אתיא כר' מאיר דחגיגה דסבירא ליה אפילו גוד אסיק אבל הכא בההיא דאם היו רגליו נוגעות כו' אומר שפיר דרבנן דפליגי עליה וסבירא להו דהשני טמא היינו משום דאין קטפרס חיבור ולכך הוצרכו להוכיח מהא דאמרינן ור"י היא מיהו למאי דאיתא בתוספתא בסיפא דהך דחגיגה וחכמים אומרים אין טובלין אלא באמצעית כמו שכתבו התוספות לקמן א"כ לעיל נמי הוצרכו לזה מדקאמר ור"י היא ע"כ הך דנצוק כר"י אתיא ודו"ק:

בא"ד ואור"ת דנקב בעינן כשפופרת הנוד אבל במים סגי בטופח כו' כשפופרת הנוד מלא נקב מים בעינן ובצפין מלמעלה כו' עכ"ל מדברי התוספות בפרק חומר בקודש ומפירוש הר"ש במסכת טהרות פ"ח נראה לפרש דבריהם דהכא דקשיא להו לפי' ר"ת דבתוך המים כיון דנקב כשפופרת הנוד הרי הנקב מלא מים ואי למעלה מן המקוה קאמר הרי כיון שהנקב שם של שפופרת עגול ובעינן למעלה ברום כקליפת השום ברוחב שפופרת הרי בעינן חצי נקב מלא מים דעד שיתמלא חציו אין ברוחב המים כשפופרת והוי טפי מטופח על מנת להטפיח ואי למעלה סגי בטופח ע"מ להטפיח אלא דנקב הוא דבעינן כשפופרת כדפי' ר"ת א"כ אין רוחב המים למעלה כשיעור ב' אצבעות וע"ש בר"ש באורך ליישב פי' ר"ת ודו"ק:

בא"ד וההיא דנצוק כו' מצי אתיא כרבנן דדוקא ההיא דטופח על מנת להטפיח חיבור אתיא כר"י כו' עכ"ל אין לכל זה מקום כאן אלא שהוא תירוץ לקושיית ר"ת לעיל גבי קטפרס וכ"ה בתוס' בפרק אין דורשין ובפי' הר"ש במס' טהרות ע"ש ואולי גליון הוא זה כאן ונכתב בתוס' שלא במקומו ודו"ק:

בא"ד והשתא ההיא דחגיגה לק"מ ומצינו למימר לכ"ע מטבילין כו' עכ"ל ר"ל דהכא לענין השקה אין קטפרס חיבור אבל למקוה הוה חיבור כההיא דחגיגה ואין אנו צריכין לחלק לר"י כמ"ש ר"ת בין איכא מ' סאה באמצעית ובין ליכא מ' סאה באמצעית אלא דמצינו למימר כו' לאשמועינן כו' וחכמים אומרים אין מטבילין אלא באמצעית כו' ובתוספות דחגיגה וכן בפירוש הר"ש כתבו לתרץ גם בע"א דלרבותא דר"י נקט מ' סאה באמצעית דאפילו הכי אין טובל בעליונה ע"ש וק"ל:

בד"ה אבל גט כו' ואם הא' שליח והשני מעיד שבפניו נתן הבעל כו' לרבא כשר דמה כו' עכ"ל ולקמן דקאמר אלמא שנים שהביאו גט ממדה"י אין צריכין כו' מלתא דפסיקא נקט אפילו לרבה כמ"ש התוס' לקמן אבל לרבא בכה"ג שאחד שליח והשני מעיד כו' נמי אין צריכין ודו"ק:

ע"א ד"ה הנצוק והקטפרס וכו' עד וקשה לר"ת דעד כאן לא נחלקו ר' מאיר ור' יהודה וכו' אבל בתחתונה כולהו מודו דעלתה לו טבילה וכו'. יש לדקדק על קושית התוס' הא כתבו התוס' סוף דבור זה דקתני בתוספתא בסיפא וחכמים אומרים אין מטבילים אלא באמצעית א"כ ש"מ דאית להו לחכמים דקטפרס אינו חבור וצ"ל דקושית התוס' אינו אלא למאי דמוקי בגמרא ההיא מתני' דהנצוק והקטפרס כר"י ולכך הקשו הא משמע בפרק אין דורשין דבין ר"מ ובין ר' יהודה ס"ל דמטבילין בתחתונה א"כ ס"ל לר"י דקטפרס חבור:

בא"ד עוד הקשה ר"ת דהכא קאמר דקטפרס לא הוי חבור ובסמוך קאמר ר"י וכו' והך דנצוק וכו'. פי' הך מתני' דהנצוק והקטפרס וכו' אינו חבור ר"י היא:

בא"ד ואומר ר"ת דכיון דהמים וכו' סופן ליפול וכו' ר"ל דכל המים שעל הראשון סופן ליפול לירד למקוה א"כ אין המקוה חסרה כלום משא"כ בההיא דהניצוק והקטפרס:

בא"ד ומיהו נצוק גרוע וכו' ר"ל ואפילו היכא דכולהו סופו ליפול לא הוי חבור:

בא"ד ואין נראה לר"י וכו' עד א"כ הא דקאמר עירוב מקואות כשפופרת הנאד מלא נקב בעינן וכו' עד ועוד אי במים סגי בטופח להטפיח וכו' כצ"ל:

בא"ד ונראה דדוקא לר"י סגי בטופח להטפיח וכו' עד וההיא דנצוק לפי מאי דמסיק וכו'. כוונת התוס' בזה לתרץ ג"כ קושיא דקאמר לעיל עוד הקשה דהכא קאמר דקטפרס לא הוי חיבור וכו' עד והך דנצוק ר"י היא:

גמרא והתנן הניצוק והקטפרס כו' ופרש"י בד"ה חיבור לטומאה ולטהרה וקס"ד דה"ה דחשיב כמאן דעביד בהדי הדדי עכ"ל. וקשה מה עלה על דעת המקשן לדמות ולומר כיון דהוי חיבור נאמר דהוי כמאן דעביד בהדי הדדי לפשוט לענין נטילת ידים ואם נאמר דדמיון גמור הוא א"כ במאי דחי הש"ס וקאמר ר' יהודא היא דסוף סוף איפשוט האיבעיא דהו"ל פלוגתא דרבי יהודה ורבנן אע"כ כפירש"י בד"ה לענין מקוואות דלא דמי לנטילת ידים משום דהתם לאו משום חיבור בעינן לה א"כ לפ"ז עיקר התירוץ חסר מן הספר דמעיקרא הו"ל למידחי דלא דמי כלל כיון דמעיקרא נמי הוי ידע דאיירי לענין מקוואות ומשום חיבור והנלע"ד בזה דמעיקרא הוי ס"ד דהאי חיבור איירי לענין עירוב מקוואות לעשות שני מקוואות כא' לצרפן לשיעור מקוה והמקשה פשיטא ליה דלענין עירוב מקוואות בשיעור תליא מילתא כדמצינו עירוב מקוואות כשפופרת הנוד וכקליפת השום וא"כ נהי שיש לחלק בכמה גווני כמו שיבואר מ"מ חזינן מיהא דטופח ע"מ להטפיח הוי שיעור חשוב והיינו משום דחזינן כאילו המים בעין ובשפע וא"כ ממילא דה"ה לענין נטילת ידים חזינן להו כאילו הם בעין ושופכן עכשיו דתו לא מיקרי נטילה לחצאין כיון דטופח להטפיח הוי שיעור חשוב מיקרי תחלת נטילה שבא משירי טהרה. וע"ז דחי הש"ס דלא איירי כלל לענין עירוב מקוואות לעשות שני מקוואות א' אלא לענין להשלים למי מקוה מאותן מים גופייהו שבאו ממי מקוה כגון דומיא דאדם שטבל דחשבינן לאותן המים כאילו הם עדיין מחוברים למי המקוה כמו שהיו מקודם והיינו כיון שהאדם עודנו במים ומחובר למי המקוה ואי משום שאינו בשטח השוה לגבי המים אפ"ה אמרינן גוד אחית והו"ל כאילו כל האדם תוך המים דמודו כ"ע דמצטרפים המים וה"נ דכוותה וכיוצא בזו מצינו לטובל בפרסות רגלי החמור אם מחוברין למי המקוה הו"ל כמקוה סמוך למקוה וא"כ אין זה ענין כלל לנ"י דלאו משום שיעור חשוב אתינן עלה כן נ"ל. ועפ"ז יתיישבו כמה קושיות התוס' עיין עליו בסמוך ועיין במה שאכתוב בסוף דברי התוספות ותמצא נחת:

תוספות בד"ה הנצוק כו' פירש בקונטרס כו' והקשה ר"ת דע"כ לא נחלקו כו' עכ"ל. לכאורה נראה דעכשיו בקושיא זו לא שמיע לר"ת התוספתא דמייתי ראיה בסוף הדיבור דחכמים פליגי וסברי דאפילו בתחתונה אין טובלין וכ"ש בעליונה וא"כ משמע להדיא דרבנן לית להו אפילו גוד אחית ולא מקשה ר"ת מידי וליכא למימר דשמיעא ליה ואפ"ה מקשה משום דמוקמינן מתניתין דניצוק וקטפרס אליבא דר' יהודה הא ליתא דעכשיו עדיין לא נחית לזה אלא בקושיא השניה מקשה ר"ת מכח זו הסברא דהך דניצוק רבי יהודה וכן משמע להדיא ג"כ מלשון הרב רבינו שמשון משנזא בפי' המשניות דטהרות ע"ש אלא דגם זה דוחק לומר דר"ת לא שמיע ליה האי תוספתא ועוד דמ"מ ר"ת גופא דמייתי התוספתא לקמן אמאי לא שני הכי. והנלע"ד בזה דרבנן גופא דסברי אין טובלין אלא באמצעית לאו משום דלא ס"ל גוד אחית בשום דוכתא אלא שאני הכא דחרדלית של גשמים העוברת ביניהם לא חשיבי לצרף ע"י גוד אחית וכמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא בפ"ח מהלכות מקוואות אההיא דחרדלית ויהיב טעמא שאין המים הנזחלים מערבין אא"כ עמדו והנה כל מפרשי דבריו נדחקו בזה דמה צורך בזה הטעם דהא בגמרא דחגיגה משמע להדיא דבגוד אחית וגוד אסיק אתינן עלה והרמב"ם ז"ל פסק דלא אמרינן גוד אחית כרבנן דתוספתא וכרבנן דפליגי אדרבי יהודה בשמעתין בירדו שנים וטבלו. אמנם לענ"ד דברי הרמב"ם ז"ל מבוארין היטב דנראה ברור דכל היכא דאמרינן גוד אחית או אסיק כגון לענין שבת ולענין טומאה היינו לאלומי מילתא טפי ממאי דאמרי' בשטח שוה כגון לענין שבת וסוכה דאמרינן גוד אסיק מחיצת הבית או העמוד עד לרקיע וכן להיפך לענין חבוט רמי אע"ג דמופלג טובא ובשטח השוה לא מצינן כה"ג אלא בהרחק ג' טפחים אמרינן לבוד ולא יותר ודוקא באמצע ולא מן הצד היכא שהאויר העולם מבטלו כנודע נמצינו למידין דעכ"פ לא גרע בשום דוכתא גוד אחית או אסיק מאילו היה בשטח השוה והיינו דקשיא ליה להרמב"ם ז"ל נהי דלא אמרינן גוד אחית או אסיק אפ"ה אמאי לא מכשרינן בההיא דחרדלית כל המקוואות דאטו מי גרע משטח השוה דאמרינן עירוב מקוואות כשפופרת הנוד וכקליפת השום ומסתמא החרדלית הוי טפי טובא ואפ"ה לא מצטרף וע"ז הוצרך ליתן טעם דודאי גרע הכא כיון שאין המים הנזחלין מערבין אא"כ עמדו ונראה שיצא לו כן מההיא מתניתין גופא דקתני הניצוק והקטפרס אינן חיבור והאשבורן חיבור לטומאה ולטהרה אף שבפי' המשניות פירש הרמב"ם ז"ל לענין השקה היינו משום דמתניתין דטהרות איירי בהשקה אבל מ"מ פשטא דלישנא משמע דכללא כייל דאין חיבור לטומאה ולטהרה בשום ענין אלא באשבורן זהו הנ"ל ברור בכוונת הרמב"ם ז"ל. וממילא רווחא מילתא דר"ת דלא משמע ליה דפליגי רבנן אר' יהודא בתוספתא אלא בחרדלי' של גשמים דוקא אבל בלא"ה מודו ליה דאמרינן גוד אסיק דאלת"ה אמאי נקט חרדלית ליתני בערוב מקוואות סתמא כשהוא דרך עליה או דרך ירידה דהיינו קטפרס אע"כ דווקא בחרדלית פליגי והיינו דמקשו מדר' יהודא דרך כ"ש דאפילו בחרדלית סובר גוד אסיק וכיון דר"מ ור"י תרווייהו סברי להדיא דאמרינן גוד אחית במקוואות ורבנן נמי לא פליגי אלא בחרדלית א"כ קשיא מתניתין דקטפרס ואף דהתוס' ודאי לא נחתו לזו הסברא שכתבתי בשם הרמב"ם ז"ל דלסברתו נראה דלעולם לא מצינן לומר קטפרס וגוד אחית דכולהו מיקרי דרך זחילתן ואין עירוב מקוואות אלא באשבורן לרבנן דתוספתא וא"כ אכתי מצינן לאוקמי מתני' כרבנן דתוספתא. אלא די"ל דנהי דהתוספות סברי דעירוב מקוואות אפילו שלא באשבורן אפ"ה משמע להו דרבנן לא פליגי אלא בחרדלית והיינו מטעם אחר דכיון שאין החרדלי' ממי המקוה עצמו לא הוי עירוב מקוואות בהכי משא"כ בעירוב גוף המקוואות ע"י גוד אחית אפילו רבנן מודו דאלת"ה אמאי נקיט חרדלית וכמו שכתבתי נ"ל ברור מלשון ר"י בעל התוספות לקמן בסוף הדיבור ואפרשנו במקומו. אח"ז יגעתי ומצאתי דהבית יוסף בהלכות מעין ומקוה הביא לשון המרדכי שכתב בשם תוספות גיטין דהא דתנן הניצוק והקטפרס אינן חיבור פיר"ת דהיינו דוקא מי גשמים דעתידין לפסוק כו' עכ"ל ואף שבלשון התוספות שלפנינו אין רמז בזה זכינו מיהא שיש לחלק ולומר דהיינו טעמא דרבנן דפליגי דוקא בחרדלית אלא דלפי לשון המרדכי קשיא דר"ת דידיה אדידיה דא"כ מאי מקשה הכא אלא דר"ת כתב שם להלכה אבל מ"מ לא ניחא ליה לאוקמי סתמא דמתניתין במי גשמים ועוד דבלא"ה אתי שפיר דשם כתב לפי מסקנתו כאן דהאי דניצוק אתיא כר' יהודה ובזה כתב שפיר דר' יהודה גופא לא קאמר אלא במקוה שלם ולא במקוה חסר כדמסיק ר"ת כאן ועל זה כתב שם דהיינו דווקא במי גשמים אבל במי נהר אפילו במקוה חסר מהני קטפרס כן נראה לי ודו"ק היטב. ואל יבהל אדם להשיבני דבר א"כ איפוא דלפמ"ש דהתוספות בקושיא זו לא נחתו עדיין להקשות מדר' יהודה אדר"י אלא אליבא דכ"ע א"כ למה להו לאתויי הכא מברייתא דסוגיא דחגיגה וטפי הו"ל לאתויי מסתם משנה דמקוואות בפ' ו' משנה ח' דאיתא להדיא מטהרין את המקוואות העליון מן התחתון והתחתון מן העליון כיצד מביא סילון של אבר כו' וא"כ שמעינן להדיא דמיתכשר ע"י קטפרס ואמרינן גוד אחית וגוד אסיק וכן במשנה ב' בפ"ג דמקוואות כיצד הבור שבחצר כו' עד שיעמיד בחצר מ' סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים אלמא דאפילו גוד אסיק אמרינן וקשיא סתמא אסתמא דניצוק וקטפרס. אלא דלענ"ד לק"מ דהתם לענין פסול שאובין איירי דכיון דפסול שאובין מדרבנן הקילו בו בכמה דוכתי כמו שהקילו ג"כ דבהשקה כחוט השערה סגי ולא בעינן כשפופרת הנוד וכקליפת השום והקילו ג"כ דבמה שהושקו בפעם א' אף כרגע ואח"ז בטלה השקתן אפ"ה טובלין במקוה שהיה שאובין מתחלתן וקולא זו לא מצינו בטהרת המקוה החסר מן השלם והיינו כדאמרינן בכמה דוכתי להדיא שאני שאיבה דרבנן ומש"ה הקילו נמי לענין קטפרס ואמרינן אפילו גוד אסיק משא"כ לענין מקוה חסר אתי שפיר דקתני במתני' דקטפרס אינו חיבור דע"כ לא איירי מפסול שאובין מדקתני משקה טופח אינו חיבור ואילו בשאובין אפי' בחוט השערה סגי שהוא פחות מטופח אע"כ דלא איירי בשאובין משא"כ הנך משניות דמקואות איירי להדיא בשאובין כן נ"ל נכון וברור ואני תמה מאוד על התוספות י"ט בפ"ג מהלכות מקוואות שהקשה סתמא דמשניות אהדדי ולא הרגיש בזה וגם לשון הכסף משנה בזה צ"ע ואין להאריך יותר ודו"ק:

בא"ד והכא משמע דאינו חיבור כלל עכ"ל מה שכתב מהרש"א ז"ל דמפירש"י משמע שכתב גבי טומאה דאין העליונים טמאין משמע דומיא דהכא כו' עכ"ל. ע"ש ודבריו אין מובנין לי דלענין טומאה ודאי א"א לפרש בענין אחר דאי כשהעליונים טמאים פשיטא דנטמאו ג"כ התחתונים כיון שהעליונים הטמאים עצמם זוחלין ומתערבין בתחתונים אבל לענין מקואות מסתמא איירי בכל ענין דאינו חיבור כן נ"ל:

בא"ד עוד הקשה דהכא קאמר דקטפרס כו' ובסמוך קאמר ר' יהודא כו' עכ"ל. לפי מה שכתבתי בלשון הגמרא בפירש"י ז"ל אין מקום לקושיא זו דהא דקאמר ר' יהודה אם היו רגליו של ראשון נוגעים כו' היינו משום שאין אנו צריכין אלא לצרף אותן המים שע"ג האדם למי המקוה ובהא לחודא סובר דהוי חיבור לענין צירוף משא"כ מתניתין דניצוק וקטפרס דאיירי לענין חיבור לערב המקוואות ולעשות שתי מקוואות א' להשלים השיעור בהא מצינן למימר דקטפרס לא הוי חיבור ולכאורה היה נראה לפרש תירוצו של רבינו תם על זו הכוונה דהיינו דקאמר כיון שסופן לירד כו' אלא דאם כן לא מקשה מידי בקושיא השלישי דהכא משמע דטופח להטפיח חיבור ובמקוואות משמע דבעינן כשפופרת הנוד ומאי קושיא דלמא לענין צירוף אותן המים לבדן סגי בטופח להטפיח משא"כ לערב המקוואות ולעשותן א' לגמרי בעינן כשפופרת הנוד אע"כ דהתוס' לא נחתו לזו הסברא ולדעתי צריך עיון גדול הא דלא משמע להו לחלק בכך ויש ליישב בדוחק דלמאי דמשמע להו עכשיו דמתניתין דנצוק ר' יהודה היא וקתני משקה טופח אינו חיבור ומשמע להו דטופח ע"מ להטפיח הוי חיבור וא"כ ע"כ היינו צירוף לחוד ואפ"ה קתני דקטפרס אינו חיבור משמע דלא שני בין צירוף ובין עירוב מקוואות כנ"ל לדעתם ועדיין צריך עיון. תו איכא למידק מאי קשיא להו דר"י אדר"י דהא בחגיגה לחד לישנא אמרינן דלא פליגי ר' יהודא ורבנן אלא במעלות דרבנן אבל מטומאה לטהרה ר"י נמי מודה דשני טמא א"כ בה"ג גופא מצינן למימר דהא דקתני קטפרס אינו חיבור היינו מטומאה לטהרה ובעל האיבעיא דהכא אפשר דסובר כי האי לישנא דהתם ומש"ה לא מצי למיפשט האיבעיא לענין טופח ע"מ להטפיח בנטילת ידים משום דאיכא למידחי דברייתא דטופח ע"מ להטפיח חיבור כר' יהודה אבל לאידך לישנא דקאמר התם מטומאה לטהרה פליגי אפילו בדאורייתא לדידיה ההיא דניצוק וקטפרס לא מוקי לה כר' יהודא אלא לענין נטילת ידים ולפשוט האיבעיא. והנלע"ד בזה דהא דמפלגינן בחגיגה בין מעלות דרבנן ובין מטומאה לטהרה היינו דוקא לענין מים שע"ג האדם לחוד דלא שייך לצרף מסברא במה שרגליו נוגעין במים אלא לענין מעלות דרבנן וכן נראה מלשון רש"י ז"ל בחגיגה ע"ש אבל בשאר דוכתי לא שייך לחלק בין דיני גוד אסיק בין מעלות דרבנן או טומאה דאורייתא דגוד אסיק ואחית הילכתא גמירי להו היכא דשייכי ומוכח כן מסיפא דמתני' גופא דבהא דפליגי ר"י ורבנן לענין רגליו נוגעים במים קתני סיפא הטביל בו את הסיגוס והעלהו ומקצתו נוגע במים טהור והיינו שמצרפין מים הבלועים בסיגוס למי המקוה וא"כ משמע להדיא דלא פליגי אלא באדם וכ"כ הריב"ש ז"ל בתשובה וכן מוכח לדעתי מסוגיא דחגיגה דמקשה שם דר' יודא אדר"י מהא דקאמר עליונה טהורה ומאי קושיא דלמא הא במעלות דרבנן הא בדאורייתא אע"כ דכל הא מילתא לא שייך אלא במים שע"ג האדם ולפ"ז י"ל דהא דקאמר הכא בשמעתין ור' יהודה היא לאו דרבנן לית להו אלא משום דלא מצינן שום תנא דאיירי בטופח ע"מ להטפיח אלא ר' יהודה לחוד כיון דלדידיה מצרפין מים שע"ג האדם ומסתמא לא שייך בהנהו מיא שיעורא דשפופרת הנוד אלא טופח ע"מ להטפיח ורבנן נמי לא פליגי אלא באדם דוקא. ובזה נתיישב שאין אנו צריכין לומר כמו שכתב מהרש"א ז"ל לקמן בדברי התוספות דמה שכתבו והאי דניצוק לפי מאי דמסיק כו' מצי אתיא כרבנן כו' ע"כ הוא מהגליון ואין שם מקומו אלא לתרץ קושית ר"ת דכאן ולמאי דפרישית א"ש טפי דכאן לא שייך לתרץ כן כיון דלא מצינן דפליגי ר' יהודה ורבנן אלא באדם לחוד ואפושי פלוגתא לא מפשינן ומה שכתב ר"ת בלשון קושייתו והך דניצוק רבי יהודה היינו לאלומי הקושיא וא"כ לא שייך לתרץ דמיתוקמא כרבנן אבל לקמן שכתבו התוס' דעיקר פלוגתייהו דר"י ורבנן בשיעור דטופח ע"מ להטפיח כתבו שפיר דלפ"ז מצינן למימר דההיא דניצוק כרבנן כנ"ל נכון ודוק היטב:

בא"ד ואין נראה לר"י כו' א"כ אין רוחב המים כשפופרת כו' עכ"ל והיינו כמ"ש מהרש"א ז"ל בשם הר"ש דעד חצי העיגול לא מצינו רוחב ב' אצבעות ע"ש ואע"ג דמצינן למימר דהא דבעינן רוחב ב' אצבעות היינו כשאינו אלא ברום כקליפת השום אבל הכא איכא טפי ולא בעינן רוחב ב' אצבעות דמ"מ אכתי לא ידעינן שיעורא ולא בא התנא לסתום אלא לפרש כן נ"ל בכוונתו:

בא"ד ונראה דהיינו דוקא לר' יהודה סגי בטופח להטפיח כו' עכ"ל אע"ג דר' יהודה גופא אמר חילוף הדברים י"ל דהיינו לענין דלערב מצטרפין אף בלא שיעור כלל ולשתי אין מצטרף עד שיהא כשיעור מיהו לאו אשעור דידהו קאי אלא אשיעורא דידיה היינו טופח להטפיח כן נראה לי ודו"ק:

בא"ד ועוד אור"י דאפילו ר' יהודה לית ליה טופח להטפיח כו' אלא מכח גוד אחית כו' עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה דמשמע לפ"ז דלפירוש ר"י גוד אחית עדיף משטח השוה אליבא דר' יהודה וא"כ אמאי ס"ל לרבנן דתוס' בג' גממיות וחרדלית דאין טובלין לא בעליונה ולא בתחתונה אע"ג דמסתמא איכא בחרדלית יותר מטופח להטפיח ומשפופרת הנוד ואפ"ה לא מצטרפי לעירוב מקוואות אלמא דגוד אחית גריעא משטח השוה לרבנן היאך פליגי בסברות הפוכות לגמרי וכה"ג מדייקו התוספות בכמה דוכתי. מיהו למאי דפרישית לעיל א"ש דרבנן לא פליגי בטעם גוד אחית אלא בחרדלית דוקא והיינו בחד מהנך טעמי שכתבתי לגריעותא דחרדלית ע"ש וזה ראיה ברורה לדברי ודו"ק:

בא"ד אי נמי קמ"ל דלא גזרינן אמצעית אטו אחריני עכ"ל ויש לדקדק דודאי מה שכתבו מעיקרא דנקיט באמצעית לרבותא דאפ"ה עליונה ותחתונה אסורין הוא תירוץ מספיק יותר אלא דנראה דלמאי דמשמע להו עכשיו דאין חילוק בין שלם לחסר לענין עירוב מקואות א"כ ע"כ שאין שום סברא לחלק כלל אפילו דרך הוה אמינא ולומר דאיכא רבותא דאל"כ תיקשי היא גופא מנ"ל דלרבותא קתני דלמא דוקא קתני ארבעים אע"כ דדבר פשוט הוא שאין לחלק א"כ ליכא רבותא לכך הוצרכו לפרש תירוץ אחר ודו"ק. ועוד יש לדקדק בסוגיא זו ובלשונות הפוסקים ואין כאן מקומו להאריך יותר אך שאילה אחת קטנה יש לי לשאול וגדולה היא אלי ולולא דמסתפינא מרבוותא רבותינו בעלי התוספות שקטנם עבה ממתני הייתי אומר שבחנם הרעישו העולם בדבריהם בזה הדיבור דהא מצינן למימר דנהי דפשיטא להו דלא שייך למימר טופח להטפיח וכשפופרת ברום כקליפת השום חדא שיעורא הוא ומשום דמשמע דבעינן כשפופרת וכשום מממשות המים צלולין אפילו הכי יש ליישב שפיר ולומר דודאי לכתחלה בעינן עירוב מקוואות כשפופרת ברום קליפת השום מים צלולין אלא כיון שכבר נתערבו אחר כך נתנגבו ועדיין משקה טופח להטפיח עדיין כאילו הן מעורבין כשיעור וטובלין בהם משא"כ אם ליכא טופח להטפיח חזרו לאיסורן ולא תטעה במה שכתב הטור י"ד סי' ר"א דלאחר שנתערבו כרגע לעולם הם בהכשירן ויש בזה מקום לטעות דאמקוה חסר נמי קאי אבל הא ליתא דאמקוה שלם של שאובין לחוד קאי דמהני עירוב מקוואות כרגע שיעמדו בהכשירן לעולם אבל לא בחסר וכ"כ הב"ח בשם מהרש"ל והט"ז והש"ך ע"ש בשם תשובת הרא"ש ודברים ברורים הם. מיהו מצינן למימר דלאחר שנתערבו כשיעור ונשאר טופח להטפיח עדיין בהכשירן אף בחסר ובזה נתיישבו כל קושיות התוס' ובהכי סלקא שמעתא דידן כהוגן דהמקשה סבר דטופח להטפיח מהני לעירוב המקוואות דחזינן כאילו השיעור שלם כשפופרת וא"כ ה"ה לענין נט"י דטופח להטפיח הבא משיעור נטילה הו"ל כתחלת נטילה ודחי התרצן דהתם נמי לענין עירוב מקוואות לא מהני טופח אלא לצרף אותן המים לחוד וכדכתיבנא בלשון הגמרא כן נלע"ד ברור ותוס' שלא פירשו כן צ"ע היאך מתיישבא סוגית המקשן והתרצן בשמעתין במאי קמפלגי ועיקר התירוץ חסר מן הספר כמו שכתבתי בל' הגמרא ודוק היטב כנ"ל נכון בעזה"י:

רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה חָלַשׁ, עוּל לְגַבֵּיהּ רַב יְהוּדָה וְרַבָּה לְשִׁיוּלֵי בֵּיהּ, בָּעוּ מִינֵיהּ: שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם וְכוּ'. הוצרך לפרש מסדר התלמוד שנכנסו לבקרו ללמדך שבחן אף על פי שנכנסו לבקר החולה לא היו מדברים אלא בדברי תורה, וגם הוא אף על פי שהיה חולה שם לבו להשיב כהלכה. ונראה כי מן השמים נתגלגלה שאלה זו באותה שעה כדי שישיב עליה תשובה מעין קל וחומר דידוע אמירת קל וחומר מסוגל לרפואה וכמו שכתב הרב בני יששכר ז"ל על פסוק אֵ־ל נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר יב, יג) והשיב לו השם יתברך וְאָבִיהָ וכו' שאמר לו קל וחומר וכיון דאמר נטל שרגא משמע דהאי עובדא היתה בלילה וידוע דאין לבקר חולה בלילה ונראה דהיו מוכרחים לבא בלילה מפני ביטול בית המדרש שביום עסוקים עם התלמידים בבית המדרש.