Talmud Builders

    Commentary page

    Yoma 87b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 87b

    Yoma 87b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 491 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אתא ר' חייא וגם הוא היה חפץ לפסוק עמו וחזר בשבילו לראש הפרשה:

    רב שאני מחמיר היה לעצמו:

    חלמא חזא ליה לרב ראה חלום על רב שתלאוהו בדקל והוא סימן נשיאות ראש וגדולה ור' חנינא ראש ישיבה היה כדאמר רבי (כתובוח דף קג:) בשעת פטירתו חנינא בר חמא ישב בראש וכשראה חלום זה על רב דאג למות לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אמר אדחייה מהכא ויברח לבבל מפני ושם יהיה ראש ולא נדחין למות בשבילו:

    עם חשיכה לאחר אכילה משקיבל עליו יוה"כ:

    שמא תטרף דעתו מחמת שכרות:

    דבר קלקלה של חטא:

    ממעמקי הלב תפלה היא:

    בתורתך כתוב כי ביום הזה יכפר:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 87b · Sefaria

    Tosafot

    והאמר רב תפלת ערבית רשות תימה לרב דאמר תפלת ערבית רשות האמר פרק תפלת השחר (ברכות דף כו.) טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים ואמר נמי התם בסוף פרק תפלת השחר (ברכות דף ל:) טעה ולא הזכיר של ראש חודש בלילה אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החודש בלילה הא לאו הכי מחזירין ואמאי תיפוק ליה דתפלת ערבית רשות ואומר ר"י נהי דרשות היא אין לבטלה בחנם אם לא מפני שום מצוה עוברת או שרא המייניה דפ"ק דשבת (דף ט:) דלא מטרחינן ליה וכן עלה על מטתו דירושלמי דאין מטריחין אותו שירד תדע כיון דיעקב אבינו תיקנה לא תיקנה לבטלה ועוד כיון דכנגד אברים ופדרים היא שמעלן ומקטירן כל הלילה נהי דלא מעכבי כפרה מ"מ מצוה להקטיר תפלת ערבית נמי מצוה ותימה מאי פריך הכא והאמר רב תפלת ערבית רשות והאמרינן דבחנם אין לבטלה וי"ל דאין זה בחנם דבליל יוה"כ מצוה לטרוח ולהכין צורכי סעודה דהוי כעין יו"ט כדאמרי' במדרש דבמוצאי יוה"כ בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך וכמו שפירשנו שאין לבטלה בחנם אפי' למ"ד תפלת ערבית רשות הכי משמע בירושלמי דתפלת השחר דלמ"ד תפלת ערבית חובה אין תפלת נעילה פוטרתה ולמ"ד רשות תפלת נעילה פוטרתה משמע אבל בחנם אין לבטלה ואע"פ שחולק על הש"ס שלנו בזה דבגמרא דידן משמע דרב לדברי האומר חובה קאמר אבל למ"ד רשות לא בעיא תפלה לפוטרה מ"מ במה שאנו יכולין להשוותם יש לנו להשוותם וכה"ג פי' גבי אין מקדשין את החודש בלילה אע"ג דתפלת ערבית רשות כיון דשווייה עליה חובה שפיר דמי ולהכי צריך לההוא טעמא דאין מקדשין החודש בלילה ואין נראה לר"י דהאמר בפ"ק דשבת למ"ד תפלת ערבית רשות מכי שרא המייניה לא מטרחינן ליה הא אי לא שרא המייני' מטרחינן ליה אע"פ שלא התפלל כלל וכי תימא כיון שהתפלל בשאר לילות שויא עליה חובה א"כ אמאי איצטריך לשנויי הכא דרב לדברי האומר חובה קאמר לימא דאפי' לדידיה דס"ל רשות כיון דשויא עליה חובה בשאר לילות חובה היא עילויה ובעיא תפלה למיפטריה על כן נראה כדפרישית:

    מתפלל שבע מעין שמונה עשרה ברכות פירש רשב"ם טעמא משום דכיון דאכתי הוא בתענית חשוב כיוה"כ להכי מתפלל שבע ולפי שכבר פנה היום וחול הוי להכי מתפלל מעין י"ח:

    Tosafot on Yoma 87b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואם לאו [אלא] נוקשת באמרי פיך והקנטתו ורהב רעיך. הרבה עליו רעים ופיוסים. אמר רב חסדא ובשלש שורות של שלשה בני אדם שנאמר ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי וגו'. ואר"י בר' חנינה המבקש מחילה מחבירו אינו חייב יותר מג' פעמים שנא' אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם וגו' ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך וכו' ואם מת צריך להוליך י' בנ"א על קברו ויאמר חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שחבלתיו: ירושלמי שעיר המשתלח מכפר ביוה"כ מיד. ואם אין שעיר יוה"כ מכפר עם חשיכה. ואוקמוה כגון שאבד ונתנו דעתן להביא אחר ולא מצאו.

    ר' יוסי בן יוסי בעי ואין הק' רואה את הנולד ויכפר מיד שמואל אמר הדין דחטי על חבריה צריך מימר ליה סרחית עלך אין קבליה הא יאות ואי לא מייתי בני נש ומפייס ליה קומייהו כדכתיב ישור על אנשים יעשה שורה של אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי וגו' ואם עשה כן עליו הכתוב אומר פדה נפשו מעבור בשחת וחיתו באור תראה. ואי מת צריך מיזל מיפייסיה בקבריה ומימר ליה סרחית עלך: ר' ירמיה הוה ליה לר' אבא מלתא בהדיה אזיל יתיב אדשא נפקא אמתיה למישרא עפר בקלילתא. א' עשאוני כאשפה תוב לא מחייבנא. קם למיזל נפק רבא בתריה חזייה ר' ירמיה א"ל קום אדוכתיך עלי רמיא לפיוסך שנאמר לך התרפס ורהב רעיך. ר' זירא כי הוה לאיניש בהדיה מלתא הוה חליף ואתי קמיה כי היכי דנשתעי בהדיה. רב הוה ליה מלתא בהדיה ההוא טבחא כולי שתא לא אתא לגביה במעלי דכפורי אמר רב אוזיל אנא למיפייסיה כו'. ר' חנינא איקפד עליה דרב משום דאמר קמיה דר' כד על ר' חנינא כמה נהדר וניזיל ואזל רב לגבי' דרב חנינא י"ג מעלי יומי דכפורי ולא איפייס ליה. והיכי עביד רב הכי והאמר ריב"ח כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש יותר מג' פעמים ושנינן הנ"מ אדם עם חבירו. אבל תלמיד בהדיה רב שאני. כלומר ר' חנינא רבו של רב היה. ור' חנינא היכי עביד. לית ליה הא (דרבה) [דרבא] דאמר כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו.

    [אלא] ר' חנינא חזא לחלמא דזקפיה לרב וא' אידחייה לבבל דליגמר אורייתא התם.

    ת"ר מצות ודוי עיו"כ עם חשיכה אבל אמרו חכמים מתודה אדם קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו עליו בסעודה ואע"פ שהתודה קודם אכילה ושתיה יתודה לאחר הסעודה. ואע"פ שהתודה ערבית יתודה שחרית ויתודה במוסף [ויתודה במנחה] ויתודה בנעילה. והיכן או' יחיד או' אחר תפלתו וש"ץ אומרה באמצע. מאי היא.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 87b · Sefaria

    Meiri

    מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשיכה תיכף לקבלת קדושת היום ומ"מ חכמים תקנו שיתודה קודם אכילה שמא יארע לו שכרות או דבר קלקלה בסעודה ולא יתודה כראוי ואע"פ שהתודה ערבית צריך להתודות בכל תפלות היום שחרית ומוסף ומנחה ונעילה והיכן אומרה יחיד אחר תפלתו ושליח צבור באמצע ועקר הוידוי אבל חטאנו וכו' עד ולא שוה לנו אלא שנהגו להוסיף בו נוסחאות ישנות מימי התלמוד וכמו שהוזכרה כאן אתה יודע רזי עולם שאנו נוהגים בו ביום הכפורים ורבון העולמים שאנו נוהגים בה בכל יום ואלקי עד שלא נוצרתי שנוהגין מראש השנה ועד יום הכפרים ולעולם יקדים וידוי השגגות לוידוי הזדונות והוא שיאמר חטאנו עוינו ופשענו והוא שאמרו ל"ו ב' חטאים אלו השגגות עונות אלו הזדונות פשעים אלו המרדים וכן צריך שיתודה מעומד ובהשתחואה וכמו שאמרו בסוגיא זו במר שמואל כי מטא שליחא דציבורא אבל חטאנו קם כלומר שקם להתודות עם שליח צבור:

    שלשה פעמים כהנים נושאים ידיהם ביום הכפורים שחרית מוסף ונעילה אבל מנחה אין בה נשיאות כפים לא ביום הכפורים ולא בשום תענית שיהא בו נעילה שנמצאת תפלת המנחה שבו מבעוד יום אבל תענית שאין בו נעילה הואיל ומנחה שבו סמוכה לשקיעת החמה אין זו שעת שכרות והרי היא כנעילה לענין נשיאת כפים וכבר ביארנוה במסכת תענית כ"ו ב':

    נעילה היא תפלה יתירה ר"ל שאינה אלא כשאר תפלות שמתפלל שבע ומתודה וחותם בוידוי ר"ל שבסוף התפלה הוא מתודה וי"מ שחותם מלך מוחל לעוונותינו וכו' ומעביר אשמותינו וכו' שזהו לשון וידוי והוא שאמרו מאי נעילה צלותא יתירתא ואין הלכה כדברי האומר מה אנו ר"ל שאין שם תפלה בברכות אלא נסח וידוי לבד אלא צלותא יתירתא שלש ראשונות ושלש אחרונות ובאמצע אתה בחרתנו וכו' ולבסוף מה אנו שהוא הוידוי הכל כשאר תפלות אלא שנהגו לשנות הנסח מעט מאתה יודע רזי עולם ואילך לאתה נותן יד לפושעים:

    בתלמוד המערב של מסכת ברכות נחלקו בזמנה של תפלה זו והוא שאמרו שם מאי נעילה רב אמר נעילת שערי שמים ושמואל אמר נעילת שערי היכל אחוה דרב יהודה הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא אמר ליה רב כד תחמי שמשא בריש דקלי הב לי גולתאי ואצל תפלת נעילה מחלפא שיטתיה תמן אמר בנעילת שערי שמים והכא אמר בנעילת שערי היכל כלומר שסימן נעילת שערי היכל ועזרה בשעת שקיעת החמה הוא ונעילת שערי שמים הוא מאוחר לשיעור זה קרוב לצאת הכוכבים ותירץ אמר רב מתנא מגו דהוה רב מאריך בצלותיה סגי הוה מטי לנעילת שערי שמים ונמצא זמן מובחר לנעילה שתהא התחלתה בשעת שקיעת החמה ואפשר להאריכה עד קרוב לצאת הכוכבים:

    תפלת נעילה פוטרת של ערבית אף לדעת האומר שתפלת ערבית חובה שהרי ביארנו שהנעילה תפלה גמורה היא ומאחר שכן פוטרת היא של ערבית ואע"פ שהנעילה בשבע ברכות לבד ושל ערבית בשמנה עשרה הואיל ומ"מ תפלה גמורה היא עומדת במקומה וכבר מצינו כיוצא בה בשכח ולא התפלל תפלת מנחה מבערב שבת שמתפלל בערבית של שבת שתים של שבת ומ"מ נהגו הכל להתפלל תפלת ערבית אחריה בחובה גמורה אע"פ שעיקרה רשות היא אלא שקבעוה בחובה וכל שמתפלל ערבית במוצאי שבת ויום טוב אינו רשאי לומר הביננו אלא שיתפלל שמנה עשרה שלימות שהרי צריך לומר הבדלה בחונן הדעת כמו שביארנו במסכת ברכות כ"ח ב':

    Meiri on Yoma 87b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    מאי נעילת שערים רב אמר צלותא וק"ל:

    שם תנאי היא דתניא י"ה עם כו' לפי דרך התלמוד בכ"מ משמע דקאמר תנאי היא הך מלתא דמותיב אדשמואל והא ליתא הכא דהא לכ"ע מסיק תיובתא אדשמואל ואולי טעות נפל בספרים הנך ג' תיבות תנאי היא דתניא וכולה חדא ברייתא היא ומסיק תיובתא מכולה וכן ראיתי בתוס' וק"ל:

    בפרש"י בד"ה אור יוה"כ [ליל יוה"כ] הס"ד ואח"כ מה"ד וחותם בוידוי גרסינן בתוספתא הס"ד כצ"ל וכ"ה בתוס' ע"ש ואח"כ מה"ד אינו חותם כו' כך היה הגירסא בגמרות של רש"י אבל הגירסא שבגמרות שלנו הוא כפירוש התוס' ע"ש:

    בד"ה נחית קמיה כו' שערי עזרה הס"ד ואח"כ מה"ד וכיון דצלי כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה והאמר רב תפלת כו' ואמאי אצטריך לשנויי הכא דרב כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 87b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָזַל רַב לְגַבֵּיהּ תְּרֵיסַר מַעֲלֵי יוֹמָא דְּכִפּוּרֵי נראה לי בס"ד שדקדק לילך י"ב לכבוד רבי חנינא כנגד השפעת ' חָכְמָה בִּינָה וְדַעַת ' שהם י"ב אותיות כי בדעת יש תוספת וא"ו שהיה רבי חנינא נשפע משם. ועוד מה שאמר נֵימָא : הָדַר לְרֵישָׁא הם י"ב אותיות והלך אצלו כנגד דבור זה שחטא לו י"ב פעם.

    וְהָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל הַמְבַקֵּשׁ מָטוּ מֵחֲבֵרוֹ, אַל יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ פְּעָמִים. הא דהקשה על רב קודם שהקשה על רבי חייא משום דעל רב איכא קושיא טפי דלשון 'אַל יְבַקֵּשׁ' משמע לעיכובא אבל כל המעביר על מדותיו מעבירין על פשעיו (ראש השנה יז.) עצה טובה קאמר."

    Ben Yehoyada on Yoma 87b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 87, Amud Bet, about 491 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 143 words

      Opens “אֲתָא רַבִּי חִיָּיא — הֲדַר לְרֵישָׁא. עֲיַיל…”

    2. Segment 237 words

      Opens “וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר…”

    3. Segment 330 words

      Opens “אֶלָּא: רַבִּי חֲנִינָא חֶלְמָא חָזֵי לֵיהּ לְרַב…”

    4. Segment 457 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מִצְוַת וִידּוּי עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים…”

    5. Segment 531 words

      Opens “וְהֵיכָן אוֹמְרוֹ? יָחִיד אַחַר תְּפִלָּתוֹ, וּשְׁלִיחַ צִבּוּר…”

    6. Segment 662 words

      Opens “רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: ״כִּי עֲוֹנוֹתֵינוּ רַבּוּ מִלִּמְנוֹת…”

    7. Segment 746 words

      Opens “אָמַר מָר זוּטְרָא: לָא אֲמַרַן, אֶלָּא דְּלָא…”

    8. Segment 825 words

      Opens “תְּנַן הָתָם: בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין…”

    9. Segment 936 words

      Opens “מַאי נְעִילַת שְׁעָרִים? רַב אָמַר: צְלוֹתָא יַתִּירְתָּא.…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁיכָה…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “עוּלָּא בַּר רַב נְחֵית קַמֵּיהּ דְּרָבָא. פְּתַח…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “אָמַר רַב: תְּפִלַּת נְעִילָה פּוֹטֶרֶת אֶת שֶׁל…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “וּמִי אָמַר רַב הָכִי? וְהָאָמַר רַב: הֲלָכָה…”

    14. Segment 1433 words

      Opens “מֵיתִיבִי: אוֹר יוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim

      Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…

      Source: Yoma 87b · Segment 2 — “…עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: כׇּל הַמְבַקֵּשׁ…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Yoma 87b · Segment 11 — “עוּלָּא בַּר רַב נְחֵית קַמֵּיהּ דְּרָבָא. פְּתַח בְּ״אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ״…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    אֲתָא רַבִּי חִיָּיא — הֲדַר לְרֵישָׁא. עֲיַיל בַּר קַפָּרָא — הֲדַר לְרֵישָׁא. אֲתָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי — הֲדַר לְרֵישָׁא. אֲתָא רַבִּי חֲנִינָא (בַּר) חָמָא, אָמַר: כּוּלֵּי הַאי נֶהְדַּר וְנֵיזִיל? לָא הֲדַר. אִיקְּפִיד רַבִּי חֲנִינָא, אֲזַל רַב לְגַבֵּיהּ תְּלֵיסַר מַעֲלֵי יוֹמֵי דְּכִפּוּרֵי וְלָא אִיפַּיַּיס.

    Rabbi Ḥiyya, Rav’s uncle and teacher, came in, whereupon Rav returned to the beginning of the portion and began to read it again. Afterward, bar Kappara came in, and Rav returned to the beginning of the portion out of respect for bar Kappara. Then Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, came in, and he returned again to the beginning of the portion. Then, Rabbi Ḥanina bar Ḥama came in, and Rav said to himself: Shall I go back and read so many times? He did not return but continued from where he was. Rabbi Ḥanina was offended because Rav showed that he was less important than the others. Rav went before Rabbi Ḥanina on Yom Kippur eve every year for thirteen years to appease him, but he would not be appeased.

    וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: כׇּל הַמְבַקֵּשׁ מָטוּ מֵחֲבֵירוֹ אַל יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ פְּעָמִים! רַב שָׁאנֵי. וְרַבִּי חֲנִינָא, הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רָבָא: כׇּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו — מַעֲבִירִין לוֹ עַל כׇּל פְּשָׁעָיו!

    The Gemara asks: How could Rav act this way? Didn’t Rabbi Yosei bar Ḥanina say: Anyone who requests forgiveness from another should not ask more than three times? The Gemara answers: Rav is different, since he was very pious and forced himself to act beyond the letter of the law. The Gemara asks: And how could Rabbi Ḥanina act this way and refuse to forgive Rav, though he asked many times? Didn’t Rava say: With regard to anyone who suppresses his honor and forgives someone for hurting him, God pardons all his sins?

    אֶלָּא: רַבִּי חֲנִינָא חֶלְמָא חָזֵי לֵיהּ לְרַב דְּזַקְפוּהוּ בְּדִיקְלָא, וּגְמִירִי דְּכֹל דְּזַקְפוּהוּ בְּדִיקְלָא — רֵישָׁא הָוֵי. אָמַר: שְׁמַע מִינַּהּ בָּעֵי לְמֶעְבַּד רְשׁוּתָא וְלָא אִיפַּיַּיס, כִּי הֵיכִי דְּלֵיזִיל וְלִגְמַר אוֹרָיְיתָא בְּבָבֶל.

    The Gemara explains: Rather, this is what happened: Rabbi Ḥanina saw in a dream that Rav was being hung on a palm tree, and he learned as a tradition that anyone about whom there is a dream in which he was being hung on a palm tree will become the head of a yeshiva. He said: Learn from this that providence has decreed that he must eventually become the head of the yeshiva. Therefore, I will not be appeased, so that he will have to go and study Torah in Babylonia. He was conscious of the principle that one kingdom cannot overlap with another, and he knew that once Rav was appointed leader, he, Rabbi Ḥanina, would have to abdicate his own position or die. Therefore, he delayed being appeased, so that Rav would go to Babylonia and be appointed there as head of the yeshiva. In this way, the dream would be fulfilled, as Rav would indeed be appointed as head of a yeshiva, but since he would be in Babylonia, Rabbi Ḥanina would not lose his own position.

    תָּנוּ רַבָּנַן: מִצְוַת וִידּוּי עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁכָה. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: יִתְוַדֶּה קוֹדֶם שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה, שֶׁמָּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ בִּסְעוּדָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְוַדָּה קוֹדֶם שֶׁאָכַל וְשָׁתָה — מִתְוַדֶּה לְאַחַר שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה, שֶׁמָּא אֵירַע דְּבַר קַלְקָלָה בַּסְּעוּדָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְוַדָּה עַרְבִית — יִתְוַדֶּה שַׁחֲרִית. שַׁחֲרִית — יִתְוַדֶּה בְּמוּסָף, בְּמוּסָף — יִתְוַדֶּה בְּמִנְחָה, בְּמִנְחָה — יִתְוַדֶּה בִּנְעִילָה.

    § The Sages taught: The main mitzva of confession is on Yom Kippur eve when darkness falls. But the Sages said: One should also confess on Yom Kippur eve before he eats and drinks at his last meal before the fast lest he become confused at the meal, due to the abundance of food and drink, and be unable to confess afterward. And although one confessed before he ate and drank, he confesses again after he eats and drinks, as perhaps he committed some sin during the meal itself. And although one confessed during the evening prayer on the night of Yom Kippur, he should confess again during the morning prayer. Likewise, although one confessed during the morning prayer, he should still confess during the additional prayer. Similarly, although one confessed during the additional prayer, he should also confess during the afternoon prayer; and although one confessed during the afternoon prayer, he should confess again during the closing prayer [ ne’ila ].

    וְהֵיכָן אוֹמְרוֹ? יָחִיד אַחַר תְּפִלָּתוֹ, וּשְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמְרוֹ בָּאֶמְצַע. מַאי אָמַר? אָמַר רַב: ״אַתָּה יוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם״. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: ״מִמַּעֲמַקֵּי הַלֵּב״. וְלֵוִי אָמַר: ״וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר״. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״רִבּוֹן הָעוֹלָמִים״.

    And where in the Yom Kippur prayers does one say the confession? An individual says it after his Amida prayer, and the prayer leader says it in the middle of the Amida prayer. The Gemara asks: What does one say; what is the liturgy of the confession? Rav said: One says the prayer that begins: You know the mysteries of the universe, in accordance with the standard liturgy. And Shmuel said that the prayer begins with: From the depths of the heart. And Levi said that it begins: And in your Torah it is written, saying, and one then recites the forgiveness achieved by Yom Kippur as stated in the Torah. Rabbi Yoḥanan said that it begins: Master of the Universe.

    רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: ״כִּי עֲוֹנוֹתֵינוּ רַבּוּ מִלִּמְנוֹת וְחַטֹּאתֵינוּ עָצְמוּ מִסַּפֵּר״. רַב הַמְנוּנָא אָמַר: ״אֱלֹהַי, עַד שֶׁלֹּא נוֹצַרְתִּי אֵינִי כְּדַאי. עַכְשָׁיו שֶׁנּוֹצַרְתִּי, כְּאִילּוּ לֹא נוֹצַרְתִּי. עָפָר אֲנִי בְּחַיַּי, קַל וָחוֹמֶר בְּמִיתָתִי. הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ כִּכְלִי מָלֵא בּוּשָׁה וּכְלִימָּה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא אֶחֱטָא, וּמַה שֶׁחָטָאתִי — מְרוֹק בְּרַחֲמֶיךָ, אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִין״. וְהַיְינוּ וִידּוּיָא דְרָבָא כּוּלַּהּ שַׁתָּא, וּדְרַב הַמְנוּנָא זוּטָא בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי.

    Rabbi Yehuda said that one says: For our iniquities are too many to count and our sins are too great to number. Rav Hamnuna said: This is the liturgy of the confession: My God, before I was formed I was unworthy. Now that I have been formed, it is as if I had not been formed. I am dust while alive, how much more so when I am dead. See, I am before You like a vessel filled with shame and disgrace. May it be Your will that I may sin no more, and as for the sins I have committed before You, erase them in Your compassion, but not by suffering. The Gemara comments: This is the confession that Rava used all year long; and it was the confession that Rav Hamnuna Zuta used on Yom Kippur.

    אָמַר מָר זוּטְרָא: לָא אֲמַרַן, אֶלָּא דְּלָא אָמַר: ״אֲבָל אֲנַחְנוּ חָטָאנוּ״, אֲבָל אָמַר: ״אֲבָל אֲנַחְנוּ חָטָאנוּ״ — תּוּ לָא צְרִיךְ. דְּאָמַר בַּר הַמְדּוּדֵי: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, וַהֲוָה יָתֵיב, וְכִי מְטָא שְׁלִיחָא דְצִבּוּרָא וְאָמַר: ״אֲבָל אֲנַחְנוּ חָטָאנוּ״, קָם מֵיקָם, אֲמַר: שְׁמַע מִינַּהּ עִיקַּר וִידּוּי הַאי הוּא.

    Mar Zutra said: We said only that one must follow all these versions when he did not say the words: But we have sinned. However, if he said the words: But we have sinned, he need not say anything further because that is the essential part of the confession. As bar Hamdudei said: I was standing before Shmuel and he was sitting; and when the prayer leader reached the words: But we have sinned, Shmuel stood. Bar Hamdudei said: Learn from here that this is the main part of the confession, and Shmuel stood up to emphasize the significance of these words.

    תְּנַן הָתָם: בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן אַרְבָּעָה פְּעָמִים בַּיּוֹם: בְּשַׁחֲרִית, בְּמוּסָף, בְּמִנְחָה, וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים. וְאֵלּוּ הֵן שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים: בְּתַעֲנִיּוֹת, וּבְמַעֲמָדוֹת, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

    § We learned in a mishna there, in tractate Ta’anit : At three times in the year, priests raise their hands to recite the priestly benediction four times in a single day: In the morning prayer, in the additional prayer, in the afternoon prayer, and at the closing [ ne’ila ] of the gates. And these are the three times in the year: During communal fasts for lack of rain, on which the ne’ila prayer is recited; and during non-priestly watches [ ma’amadot ], when the Israelite members of the guard parallel to the priestly watch come and read the account of Creation (see Ta’anit 26a); and on Yom Kippur.

    מַאי נְעִילַת שְׁעָרִים? רַב אָמַר: צְלוֹתָא יַתִּירְתָּא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: ״מָה אָנוּ מֶה חַיֵּינוּ״. מֵיתִיבִי: אוֹר יוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, בְּשַׁחֲרִית מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, בְּמוּסָף מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, בְּמִנְחָה מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, בִּנְעִילָה מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה!

    The Gemara asks: What is the closing of the gates, i.e., the ne ’ ila prayer? Rav said: It is an added prayer of Amida . And Shmuel said: It is not a full prayer but only a confession that begins with the words: What are we, what are our lives? The Gemara raises an objection to this from a baraita , as it was taught: On the night of Yom Kippur, one prays seven blessings in the Amida prayer and confesses; during the morning prayer, one prays seven blessings and confesses; during the additional prayer, one prays seven blessings and confesses; during the afternoon prayer, one prays seven blessings and confesses; and during the ne’ila prayer, one prays seven blessings and confesses. This concurs with Rav’s opinion that ne’ila is an added prayer.

    תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁיכָה מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, וְחוֹתֵם בְּוִידּוּי — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע, וְאִם רָצָה לַחְתּוֹם בְּוִידּוּי — חוֹתֵם. תְּיוּבְתָּא דִשְׁמוּאֵל תְּיוּבְתָּא.

    This is a dispute between tanna’im They all agree that ne’ila is an added prayer but disagree about the obligation to confess at the ne’ila prayer, as it was taught in a baraita : At the end of Yom Kippur, as darkness falls, one prays seven blessings of the Amida and confesses and ends with the confession; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He prays seven blessings of the Amida , and if he wishes to end his prayer with a confession, he ends it in this way. The Gemara says: If so, this is a refutation of the opinion of Shmuel, since all agree that ne’ila is a complete prayer. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation.

    עוּלָּא בַּר רַב נְחֵית קַמֵּיהּ דְּרָבָא. פְּתַח בְּ״אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ״ וְסַיֵּים בְּ״מָה אָנוּ מֶה חַיֵּינוּ״, וְשַׁבְּחֵיהּ. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן אָמַר: וְיָחִיד אוֹמְרָהּ אַחַר תְּפִלָּתוֹ.

    The Gemara relates: Ulla bar Rav went down to lead the ne’ila prayer before Rava, who was in the synagogue. He opened the prayer with: You have chosen us, and he concluded with: What are we, what are our lives? And Rava praised him. Rav Huna, son of Rav Natan, said: And an individual says it after his Amida prayer. The individual says the confession after his Amida prayer, not within the Amida prayer as the prayer leader does.

    אָמַר רַב: תְּפִלַּת נְעִילָה פּוֹטֶרֶת אֶת שֶׁל עַרְבִית. רַב לְטַעְמֵיהּ, דַּאֲמַר: צְלוֹתָא יַתִּירָה הִיא, וְכֵיוָן דְּצַלִּי לֵיהּ — תּוּ לָא צְרִיךְ.

    Rav said: The ne’ila prayer exempts one from the evening prayer. Since one recited an added prayer after the afternoon prayer, when darkness fell, it serves as the evening prayer. The Gemara comments that Rav conforms to his line of reasoning above, as he said: It is an added prayer, and since he has prayed it he needs no further prayer in the evening.

    וּמִי אָמַר רַב הָכִי? וְהָאָמַר רַב: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת! לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר חוֹבָה קָאָמַר.

    The Gemara is surprised at this: And did Rav actually say this? Didn’t Rav say: The halakha is in accordance with the statement of the one who says that the evening prayer is optional? If it is optional, why would Rav use the term exempt? One is exempt even if he does not pray the closing prayer. The Gemara answers: He said this in accordance with the statement of the one who says that the evening prayer is mandatory. Even according to the opinion that maintains that the evening prayer is mandatory, if one recites ne’ila , he has fulfilled his obligation to recite the evening prayer.

    מֵיתִיבִי: אוֹר יוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, שַׁחֲרִית שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, מוּסָף שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, בִּנְעִילָה מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, עַרְבִית מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם אֲבוֹתָיו: מִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שְׁלֵימוֹת,

    The Gemara raises an objection from that which we learned in a baraita : During the evening after Yom Kippur, one prays seven blessings in the Amida and confesses; during the morning prayer, one prays seven blessings in the Amida and confesses; during the additional prayer, one prays seven blessings in the Amida and confesses; during ne’ila one prays seven blessings in the Amida and confesses; and during the evening prayer, one prays seven blessings in an abridged version of the eighteen blessings of the weekday Amida prayer. One recites the first three blessings, the final three, and a middle blessing that includes an abbreviated form of the other weekday blessings. Rabbi Ḥanina ben Gamliel says in the name of his ancestors: One prays the full eighteen blessings of the weekday Amida prayer as usual,