Commentary page
Yoma 72b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYoma 72b
Yoma 72b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 477 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אלמלא בגדי כהונה שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל:
שגורדין אותן כברייתן מכליהן כשהיו חותכין אותן בגרדין שלהן מתוך כלי אריגתן היו עושים כברייתן חלולין כדרך לבישתן ולא כשאר יריעה שצריך שוב לחתכה למדת הלבוש ולתפור במחט:
ומשרדין מהם כלום ומשיירין מהן מקצת שאינו ארוג עמהן וזהו לשון שרד:
מאי היא אותו שיור:
אלו מעשה מחט מקצתו היה נארג בפני עצמו ומחברו במחט:
שלש ארונות שנאמר מבית ומחוץ תצפנו ושל עץ באמצע והושיבו בתוך של זהב וחזר ונתן של זהב שני בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב נמצא מצופה מבית ומחוץ:
תשעה גבהו תשעה טפחים מבחוץ שנאמר אמה וחצי קומתו (שמות כ״ה:י׳) ורגלים לא היו לו אלא עץ חלול היה:
פנימי של זהב ח' טפחים גבהו מבחוץ עם עובי שוליו ועובי שולי העץ של אמצעי טפח נמצא פנימי ממלא חללו של אמצעי:
25 more comments on this page.
Rashi on Yoma 72b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
רבי שמואל בר נחמני אמר בגדים המשרדים אותן מתוך כליהן ר"ל אמר מעשה מחט. איני והתני' בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה [מחט] אלא מעשה אורג.
ומשני אביי הא דאמר ר"ל לבית יד שלהן דתניא בגדי כהונה בית יד שלהן נארגת בפני עצמה ונדבקת עם הבגד ומגעת עד פיסת היד:
אמר רחבה א"ר יהודה ג' ארונות עשה בצלאל אמצעי של עץ ט' טפחים פנימי ח' נשאר מן הארון של עץ טפח מגולה עשה החיצון עשרה להסיר טפח ממנו לכסות הטפח הנותר מבפנים מגולה. ומי שאומר גבהו י"א טפחים קסבר יש בעביו טפח. וטפח להחזירו בפנים הרי י"א ומשהו לזר.
א"ר יוחנן ג' זירין הן של מזבח זכה אהרן ונטלה כלומר לקח הכהונה. של שלחן זכה דוד ונטלו כלומר זכה למלכות. של ארון היא התורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול. והוא הגדול שנאמר בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק.
כתיב זר וקרינן זיר זכה זיר. לא זכה זר.
ועשו ארון מיכן לת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו.
מבית ומחוץ תצפנו כל ת"ח שאין תוכו כברו אינו ת"ח. ולא עוד אלא שקרוי תועבה שנאמר אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה. ואין מים אלא תורה.
למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין אוי להם לת"ח שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים מכריז ר' ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד. כלומר הוא רע ואין לו חלק עם ת"ח. קריאתו רעה היא לך שיודע הדין ועושה חילופו.
6 more comments on this page.
Rabbeinu Chananel on Yoma 72b · Sefaria
Ritva
חיצון עשרה ומשהו והתניא אחד עשר ומשהו ל״ק הא כמאן דאמר יש בעביו טפח הא כמאן דאמר אין בעביו טפח. יש שפירשו דפלוגתא בעובי שוליו של חיצון של זהב דמאן דאמר עשרה ומשהו סבר אין בעובי שוליו של חיצון טפח אלא משהו ושל עץ היה בעובי שוליו טפח. וחללו אמה וחצי שהם תשעה טפחים נמצא ציפוי׳ שבחוץ עשרה טפחי׳ כשיעור חללו ושוליו של עץ. ומאן דאמר אחד עשר ומשהו סביר׳ ליה שאף בעובי שוליו של חיצון יש טפח ופירוש זה עולה קצת כשטת רש״י וקשה לשטה זו הא דאמרי׳ בפ״ק דסוכה ודוכתי אחריני ארון תשעה וכפורת טפח ושכינה למעלה מעשרה וא״כ ההיא אתיא דלא כחד מהני דההיא לכולי עלמא גובהו של אמצעי עשרה דהתם כוליה ארון משערי׳ ואפילו עם ציפויו. ורש״י ז״ל פי׳ כדרך שטה זו אלא שהוא אומר דלרב יהודה האמצעי של עץ תשעה עם עובי שוליו. וחללו שמנה בלבד כי עובי שוליו טפח והפנימי כל קומתו עם שוליו והחיצון עשרה ומשהו משהו לשוליו וט׳ כנגד קומת האמצעי וטפח עודף עולה למעלה לכסות עובי הכפורת שהוא טפח וא״ת אתיא ההיא דסוכה כרב יהודה אבל קשה דהא עובי הכפורת בולט היה להזאת כנגדו. ויש שפירשו דלכולי עלמא אין בגובה כולו אלא תשעה טפחים והכא בעובי כותליו של אמצעי פליגי ודכולי עלמא ציפוי הפנימי לא היה מכסה כל הכתלים של עץ מבפנים אלא היה משייר בו טפח שהיה כורך עליו סוף הצפוי החיצון ומ״ד אחד עשר סבר יש בעביו של כותל של עץ טפח הלכך הוו להו אחד עשר טפחי'. תשעה כשיעור גבהו מבחוץ וטפח כנגד עובי הכתל וטפח שהיה כורך לכסות בפנים. ומאן דאמר עשרה ומשהו סבר אין בעביו טפח אלא משהו וזו שיטת ר״ח ז״ל:
לא זכה סמא דמותא פי׳ כשהוא שונה להתגדל ולהתגדר וכדאמרי׳ עלה בפ׳ הקורא נוח לו שנהפכה שליתו על פניו. והא דאמרינן התם לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה התם בשעושה מיראה:
נאמנת היא להעיד בלומדיה יש שפירשו להעיד עליו ליום הדין ויש שפירשו שמפרסמת אותו כההיא דדרשינן במסכת מועד קטן מדכתי׳ חכמות בחוץ תרונה כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ:
לפיכך שני פרצופין פי׳ שהפרצוף נרא׳ משני צדדין פנים ואחור:
Ritva on Yoma 72b · Sefaria
Meiri
בגדי כהונה לא היו נעשין ע"י חייט שיחתוך במספרים ויתפור במחט אלא לא היתה בהם תפירת מחט כלל וכל הבגד כתקונו ובשלמותו היה על ידי אריגה אלא שבתי הידים של כתנת היו נארגות בפני עצמן ומחוברות בגוף הכתנת על ידי תפירה במחט המגעת עד פס ידו:
ארון שעשה בצלאל כבר ידעת שנצטוה להיותו של עצי שטים מצופה זהב מבית ומחוץ ושיהא גבהו עם שוליו אמה וחצי שהם תשעה טפחים ולפיכך עשה בצלאל שלש ארונות אמצעי של עץ והושיבו בתוך אחד של זהב והושיב אחד של זהב לתוכו וחפה שפתם בזהב ונמצא ארון של עץ מצופה זהב מבית ומחוץ וארון של עץ עשאו גבוה תשעה עם שוליו שהיה עבין טפח ונמצא גובה חללו שמנה ופנימי של זהב עשאו בגובה שמנה עם עובי שוליו כשיעור שימלא חלל האמצעי ועובי שוליו היה טפח גם כן ונמצא חללו שבעה והחיצון היה של אחד עשר ומשהו עם עובי שוליו מפני שעובי שוליו היה טפח והוצרכו עוד תשעה בחללו שתהא שפתו שוה לשפת האחרים ונמצאו עשרה ועוד טפח שהיה עולה למעלה להשלים כנגד עובי הכפרת שהיה טפח שנאמר אל פני הכפרת ואין פנים פחותים מטפח והרי אחד עשר ומשהו הנשאר היה לזר זהב ר"ל כתר קטן שהיה עולה למעלה מן הכפרת והוא שאמרו שלשה זרים הם ונרמזו בהם שלשה כתרים של מזבח והוא רמז לכתר מלכות כתר כהונה זכה בו אהרן ואין לשבט אחר בו כלום כתר מלכות זכה בו דוד ואין לשבט אחר בו כלום כתר תורה הרי הוא מונח לכל מי שירצה והוא שכתוב ועשו ארון ולא נאמר בו ועשית כבשאר הכלים ללמדך שבידו הוא ללמוד ולהתחכם יגעתי ומצאתי האמן ובלבד שיתעסק בה לשמה שאם תאמר שלא לשמה אף היא משתכחת ממנו דרך הערה אמרו כתי' זר וקרינן זר זכה נעשה לו זר לא זכה ר"ל שנתעסק שלא לשמה הרי היא זרה הימנו ר"ל שמשתכחת ממנו ויש במקרא זה ר"ל ועשו ארון רמז אחר והוא שכל תלמיד חכם בני עירו מצווים לעשות מלאכתו כדי שיהא לו פנאי לעסוק בתורה:
כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו ר"ל שעושה עבירות בסתר אינו תלמיד חכם אלא שנקרא תועבה שנאמר אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה כלומר שהוא שותה תורה כמים ועושה עולה שכל שלמד תורה ואין בו יראת שמים לקיימה נוח לו שלא למד והוא שאמר שלמה למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין ודרך הערה אמרו חכמים חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד וכן אמר אחד מהם לתלמידיו כשרואה אותם טורחים ללמוד ואינם מקיימים אותה כראוי במטותא מנייכו לא תירתו תרתי גיהנם וזהו שאמרו אשר שם משה זכה לקיימה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה מפני שהוא נענש יותר משלא למד כלל וכמו שאמרו עדות ד' נאמנה נאמנת היא להעיד בלומדיה כלומר אם מקיימין אותה אם לאו ולעולם יהא אדם משתדל ללמוד תורה בטהרה ר"ל שיהא נושא אשה תחלה ואח"כ ילמוד תורה ודוקא במקום שהבנות זריזות להיות עול ביתם מסור להם ואין לומר בו רחיים בצוארו ואחר שכן והוא רואה בעצמו שאין לבו פנוי בלא אשה ישא ואח"כ ילמוד כדי שיעמוד בלא הרהור עברה אבל במקום שעול הבית מוטל על האנשים ילמד תורה תחלה שמשנשא אין למודו מצוי כל כך דרך צחות אמרו רחיים בצוארו ויעסוק בתורה כמו שביארנו בראשון של קדושין כ"ט ב':
כבר ביארנו שכל שנאמר בו מעשה רוקם ענינו שלא היתה הצורה נראית אלא מצד אחד והוא בפני האריג לבד ומעשה חושב הוא שהצורה נראית משני צדדין והוא שאמרו כאן פרצוף אחד ושתי פרצופות אבל מה שאמרו שהרוקם הוא מעשה מחט אין הלכה כן אלא הכל היה באריג:
כ"ג שמת ממנין את בנו או הקודם לו לנחלה במקומו כל שהוא ממלא מקומו או בחכמה או ביראת שמים ושאר השררות כל הזוכה לה זוכה לו ולזרעו אחר שזרעו ראוי לכך חוץ ממשוח מלחמה שאין בנו מתמנה תחתיו לעולם אא"כ ממנין אותו מתחלה כשאר הכהנים וכן כל שמשוח מלחמה עובד במקדש אינו עובד אלא בארבעה בגדים ככהן הדיוט:
Meiri on Yoma 72b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה שגורדין כו' ומשרדין מהן כלום ומשיירין מהן מקצת כו' עכ"ל כצ"ל:
בד"ה שלש ארונות כו' וחיפה שפתו העליונה בזהב כו' עכ"ל ק"ק דלא לישתמיט נמי למחשב נמי הך משהו של גובה הארון ע"י עובי חיפת שפה העליונה כדחשיב לקמן משהו של עובי השולים ומשהו של זר ודו"ק:
בד"ה יכול יהא כו' גבי עשירית איפה כו' יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה כו' עכ"ל ק"ק דמה"ט דממעט לקמן משוח שעבר מעשירית האיפה משום דחדא אמר רחמנא ולא שנים כפרש"י לקמן איכא למעט נמי משוח מלחמה וי"ל ודו"ק:
בא"ד וגבי כה"ג תניא כו' לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל כו' עכ"ל ק"ק דמהאי קרא גופיה דמייתי שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו וגו' יש ללמוד דבכה"ג הבא לאהל מועד בנו קודם לכל אדם ודו"ק:
Chidushei Halachot on Yoma 72b · Sefaria
Ben Yehoyada
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלֹשָׁה זֵרִים הֵם: שֶׁל מִזְבֵּחַ, שֶׁל שֻׁלְחָן, וְשֶׁל אָרוֹן. נראה לי בס"ד הם כנגד אור החסד שיתחלק לשלשה חלקים שהם שני שלישים למלכות אשר לפעמים מתעלמין ועליהם הבטיח הקב"ה לכנסת ישראל (ישעיה נד, יב) 'וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ' דכל שליש הוא מספר כ"ד ושליש העליון הוא קיים תמיד בבחינת התפארת, ולכן אלו השלשה זרים אחד מהם שהוא של תורה קיים תמיד והשנים מתעלמין בזמן הגלות. והנה שני כתרים של כהונה ומלכות תרווייהו צריכי לכתר תורה כי כהן גדול צריך להיות חכם גדול וכן המלך צריך שיהיה גדול בחכמה שיוכל לשפוט בצדק וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה לפני הקב"ה בתפלתו (מלכים א' ג, ט) 'וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה', ובזה יובן ' טוֹבִים הַשְּׁנַיִם ' (קהלת ד, ט) הם כתר כהונה וכתר מלכות כשהם מן האחד רוצה לומר שלמים ' מִן הָאֶחָד ' שהוא כתר תורה שיצטרף עמהם. ובזה יובן 'וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם' (בראשית מ, י) בַגֶּפֶן אלו ישראל שְׁלֹשָׁה כתרים, וְהִיא כְפֹרַחַת רמז לכתר כהונה שנתברר ביד אהרן הכהן ע"ה על ידי פרח מטהו אשר פרח, עָלְתָה נִצָּהּ כתר מלכות בית דוד דכתיב ביה (ישעיה יא, א) 'וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה' הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים כתר תורה שהענבים יש בהם אכילה ושתיה יין וכן התורה נמשלה לאכילה ולשתיה דכתיב (משלי ט, ה) 'לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי' וראשי תיבות שלשה אלה 'תשם' תּ וֹרָה שֻׁ לְחָן מִ זְבֵּחַ. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב (תהלים מו, ט) 'אֲשֶׁר שָׂם שַׁמֹּת בָּאָרֶץ' וסופי תיבות שלש אלה חנ"ה רמז הנשים הנזהרים ב ח לה נ דה ה דלקה ראשי תיבות חנ"ה יזכו להוליד בנים ראויים לשלש כתרים אלו שסופי תיבות שלהם חַנָּה.
רַבִּי יוֹחָנָן רָמִי כְּתִיב: 'זָר' וְקַרִינָן 'זֵר'? זָכָה, נַעֲשֵׂית לוֹ 'זֵר', לֹא זָכָה, זָרָה הֵימֶּנָּה. נמצא הפרש בין זיר לזרה הוא חמשה, ובזה יובן בס"ד (תהלים סח, ד) 'וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹקִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה ' אותיות בַּחֲמִשָּׁה כי אצלם היא זיר ולא זרה. ובזה יובן (ישעיה כד, טז) 'מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק' רוצה לומר חשיבות לצדיק 'וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי', רָזִי אותיות זיר כלומר זיר ולא זרה, וכפל הדברים כנגד תורה שבכתב ושבעל פה ולכן ביקש דוד המלך ע"ה (תהלים פו, יז) 'עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה' שיהיה אות יו"ד דהיינו זיר ולא זרה באות ה"א.
כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ, אֵינוֹ תַלְמִיד חָכָם נראה לי בס"ד שנקרא תלמיד חכם על שם תורה לשמה שהיא חמדת מלך מלכי המלכים הקב"ה, לכן אותיות 'תלמיד חכם' המה אותיות 'חמדת מלך', ולכן מי 'שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ' שאינו לומד תורה לשמה שהיא חמדת מלך אז אין ראוי שיקרא בשם 'תַלְמִיד חָכָם'. וְאַבַּיֵי אָמַר אַף נִקְרָא ' תּוֹעֵבָה ' נראה לי בס"ד דאמרו בגמרא (נדרים נא.) דרש בר קפרא מאי 'תועבה'? 'תועה אתה בה' ולכן אם אינו לומד לשמה מוכרח שיכשל בלימודו לכך נקרא תועבה שהוא תועה אתה בה שלא תשיג האמת. ונראה לי בס"ד לכן התורה נקראת מַיִם כי אותיות 'מַיִם' במילואם כזה מ"ם יו"ד מ"ם תוכם שהוא מילואם הוא כברם דהחשבון שוה. ונראה לי בס"ד עוד לכך התלמיד חכם נקרא בשם המון כמו שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא דמכות (מכות י.) 'אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה' (קהלת ה, ט) שדרשו מי שאוהב התלמיד חכם שנקרא המון וכו' והטעם כי אותיות הָמוֹן תוכם שהוא מלואם הוא כברם וזו היא מידה הראויה לתלמיד חכם והוא"ו שבתוך הנו"ן אינו יוצא במבטא והחולם ישמש במקומו. ובזה פרשתי בס"ד (שיר השירים ח, יא) ' כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה ' מלך שהשלום שלו ' בְּבַעַל הָמוֹן ' הוא תלמיד חכם שיש בו מקרא משנה תלמוד אגדות וקבלה שכולם מוצאים פירות.
חֲבָל עַל מַאן דְּלֵית לֵיהּ דַּרְתָּא נראה לי בס"ד הטעם דנקיט לשון חֲבָל דכתיב (דברים לב, ט) 'כִּי חֵלֶק הֳ' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ' ופרשנו בס"ד חֲבָל על התורה שבעל פה שיש בה ח' דרגין ותורה שבכתב שראשה ב' וסופה למ"ד הרי אותיות 'חֶבֶל' רומזים לתורה, וראוי לה שם זה של חבל שהיא כמו חבל שמשלשלין בו דבר מאכל ומשקה וחפצים כן בתורה ישתלשל השפע מלמעלה וכמו החבל שאוגדין וקושרין בו הנפרדים כן בתורה יהיה קישור העולמות והספירות והנפש ואם אין לאדם יראת שמים יתהפך לו חֶבֶל בסגול לְחָבַל בקמץ על אשר קימץ ולא סיגל תורה ביראת שמים, ולכן יאמר עליו לשון חבל. ולפי דברי רבי ינאי התורה נקראת שער ליראה ולכן התחילה התורה (בראשית א, א) ' בְּ רֵאשִׁית בָּ רָא אֱ לֹקִים' שהוא ראשי תיבות בָּבָא שהוא תרגום של 'שַׁעַר' ואם חסר יראה נקרא כסיל וכמו שאמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן (יומא עב:) על פסוק (משלי יז, טז) לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל וכו' והיינו כי נשמת האדם קרויה ' נֵר אֱלֹקִים ' [336] דכתיב 'נֵר הֳ' נִשְׁמַת אָדָם' (משלי כ, כז) ואם אין יראה יסתלק מספר יִרְאֶה [216] שהוא רי"ו מן מספר נר אלקים וישאר אצל האדם מספר ק"ך שהוא גימטריא כְּסִיל [120].
לָא תֵּירְתּוּ תַּרְתֵּי גֵּיהִנֹּם נראה לי בס"ד גֵּיהִנֹּם [108] גימטריא ק"ח וב' פעמים ק"ח עולה יִרְאֶה [216] לרמוז אם חסר יִרְאֶה יקח תַּרְתֵּי גֵּיהִנֹּם שהוא מספר יִרְאֶה. או יובן בס"ד יש גיהנם של שלג לאותם המבטלים מצות עשה שזה יהיה מכח קרירות לבם שמקרר אותו היצר הרע ויש גיהנם של אש לאותם העוברים על לא תעשה שזה יהיה מכח חמום שמחמם היצר הרע את לבם לעשות העבירה ולכן אמר להם תקיימו העשין והלאוין שאתם לומדים אותם כדי שלא תֵּירְתּוּ תַּרְתֵּי גֵּיהִנֹּם של עשין ולאוין.
זָכָה, נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים לֹא זָכָה, נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה. נראה לי בס"ד התורה נקראת 'טוֹב' ויש בה ד' חלקים 'פשט רמז דרש סוד' שהם ד' פעמים טוֹב עולה מספר חַיִּים [טוֹב 17 ×4 =חַיִּים 68] לכך זָכָה, נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים ואם לֹא זָכָה שהוא לומד תורה ומרשיע בלשונו כדואג ואחיתופל נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה כי נמצא מערב עם התורה שהיא חַיִּים [68] חלק סטרא דמסאבא [378] שעולה שע"ח נמצא אצלו מספר מָוֶת [446] כי ס"ח ושע"ח גימטריא מָוֶת. ומה שאמר ' זָכָה צוֹרַפְתּוֹ לְחַיִּים, לֹא זָכָה צוֹרַפְתּוֹ לְמִיתָה ' נראה לי בס"ד התורה נקראת זיו, לכן מאירה פני לומדיה דכתיב (קהלת ח, א) 'חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו' וכן אמרו רבותינו ז"ל (משנה סוטה ט, טו) משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה, ותואר 'אדם' [45] שניתן לבעלי תורה שהוא מספר 'מה' [45] עם מספר 'זיו' [23] שהיא התורה עולים מספר 'חיים' [68] לזה אמר זָכָה צוֹרַפְתּוֹ לְחַיִּים שיצטרף זיו עם אדם ויהיה מספר חַיִּים. ואם לֹא זָכָה צוֹרַפְתּוֹ לְמִיתָה שהאדם על ידי התורה נקרא קודש דכתיב (ירמיה ב, ג) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַהֳ' על ידי רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה היא התורה. והנה 'קוֹדֶשׁ' [410] הוא מספר ת"י ואדם מספר 'מה' והשתא יהיה צירוף מה של אדם עם ת"י של קודש ויהיה צירוף 'מִיתָה' [455] שהיא אותיות ת"י מ"ה מאחר שלא למד התורה לשמה שהוא לימוד של קוֹדֶשׁ יתהפך לו הצירוף לרוע. ובאופן אחר נראה לי בס"ד זָכָה צוֹרַפְתּוֹ לְחַיִּים שאם תחלק אות כ"ף של חָ כָ ם לשנים יהיה שני יוד"ן ואז אותיות חָכָם המה אותיות 'חַיִּים' וזהו 'צוֹרַפְתּוֹ לְחַיִּים'. ואם לֹא זָכָה יוסר מספר עשר מן אות מם ד'חָכָ ם ' ותוסיף עשר אלו על מספר כ' של חָ כָ ם ויהיה מספר למ"ד נמצא אותיות חָכָם נעשו אותיות חָלָל שהוא תואר המות בר מינן כמו שנאמר (דברים כא, א) 'כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה' וכיוצא בזה.
נֶאֱמָנָה הִיא לְהָעִיד בְּלוֹמְדֶיהָ נראה לי בס"ד ידוע דהעניו זוכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולכן נקבע הלכה כבית הלל שהיו ענוים נמצא מן התורה שלומד האדם ניכר אם הוא עניו או לאו דאם מכוין אליבא דהלכתא הרי היא מעידה עליו במידת הענוה. או יובן בס"ד על דרך מה שאמרו בברייתא דאבות (משנה אבות ו, א) 'רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה' וכתב רבינו מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל האנשים המראין קומה שאומרים שלומדים תורה לשמה הנה החכם הגדול התנא רבי מאיר בעל הנס עליו השלום מעיד עליהם שלא כך הוא! דאם כן איה כל הבטחות אלו שפירש התנא רבי מאיר ללומד לשמה?! וזהו נֶאֱמָנָה להעיד על לוֹמְדֶיהָ אם לומדים לשמה או לאו.
זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּטָהֳרָה, מַאי הִיא? נוֹשֵׂא אִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ, לוֹמֵד תּוֹרָה. נראה לי בס"ד לכך באו אותיות אָדָם בסדר זה תחילה אות א' שהוא ראשי תיבות אִ שָּׁה ואחר כך דל"ת שהוא התורה שנקראת שער [ דֶּ לֶת] ליראה וכמו שאמר רבי ינאי ואחר כך מ"ם סתומה שסתומה מכל צדדין ורומזת לטהרה שהיא טהרת המחשבה במוח הסתום מכל צדדיו.
Ben Yehoyada on Yoma 72b · Sefaria
Tosafot
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Yoma, daf 72, Amud Bet, about 477 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 110 words
Opens “אִלְמָלֵא בִּגְדֵי כְהוּנָּה, לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל…”
- Segment 225 words
Opens “רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: דְּבֵי רַבִּי…”
- Segment 338 words
Opens “מֵיתִיבִי: בִּגְדֵי כְהוּנָּה אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן מַעֲשֵׂה…”
- Segment 420 words
Opens “אָמַר רַחֲבָה אָמַר רַב יְהוּדָה: שָׁלֹשׁ אֲרוֹנוֹת…”
- Segment 522 words
Opens “וְהָתַנְיָא: אַחַד עָשָׂר וּמַשֶּׁהוּ! לָא קַשְׁיָא: הָא…”
- Segment 645 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלֹשָׁה זֵירִים הֵן: שֶׁל…”
- Segment 717 words
Opens “רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי. כְּתִיב: ״זָר״, וְקָרֵינַן ״זֵיר״.…”
- Segment 822 words
Opens “רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי. כְּתִיב: ״וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן…”
- Segment 915 words
Opens “״מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ״. אָמַר רָבָא: כׇּל תַּלְמִיד…”
- Segment 1017 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר עוּלָּא: נִקְרָא…”
- Segment 1132 words
Opens “אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי…”
- Segment 1211 words
Opens “מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי: חֲבָל עַל דְּלֵית לֵיהּ…”
- Segment 1310 words
Opens “אֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן: בְּמָטוּתָא מִינַּיְיכוּ, לָא…”
- Segment 1439 words
Opens “אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מַאי דִּכְתִיב:…”
- Segment 1540 words
Opens “אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, רַבִּי יוֹנָתָן…”
- Segment 1620 words
Opens “״יִרְאַת ה׳ טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד״. אָמַר רַבִּי…”
- Segment 1712 words
Opens “״עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה״, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר…”
- Segment 1810 words
Opens “״מַעֲשֵׂה רוֹקֵם״, ״מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר:…”
- Segment 1918 words
Opens “תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה: ״רוֹקֵם״ — מַעֲשֵׂה…”
- Segment 2030 words
Opens “בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתוּמִּים. כִּי אֲתָא רַב…”
- Segment 2124 words
Opens “מֵתִיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, וְאָמְרִי לַהּ…”
Sages named on this page
- Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim
Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.
Source: Yoma 72b · Segment 17 — “…ה׳ נֶאֱמָנָה״, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: נֶאֱמָנָה הִיא…”
- Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim
Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…
Source: Yoma 72b · Segment 21 — “מֵתִיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי: יָכוֹל…”
- Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…
Source: Yoma 72b · Segment 12 — “מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי: חֲבָל עַל דְּלֵית לֵיהּ דָּרְתָּא, וְתַרְעָא…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Yoma 72b · Segment 2 — “רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: דְּבֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן תָּנָא:…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Yoma 72b · Segment 3 — “…״מַעֲשֵׂה אוֹרֵג״! אָמַר אַבָּיֵי: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְבֵית יָד…”
Original text
אִלְמָלֵא בִּגְדֵי כְהוּנָּה, לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט.
He offers a homiletic interpretation: Were it not for the priestly vestments, which provide atonement for the Jewish people, there would not remain a remnant [ sarid ] or survivor from the haters of the Jewish people, a euphemism used to refer to the Jewish people themselves. Due to the atonement provided by the priestly vestments, a remnant [ sarid ] of the Jewish people does survive.
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: דְּבֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן תָּנָא: בְּגָדִים שֶׁגּוֹרְדִין אוֹתָן כִּבְרִיָּיתָן מִכְּלֵיהֶן, וּמְשָׂרְדִין מֵהֶן כְּלוּם. מַאי הִיא? רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵלּוּ מַעֲשֵׂה מַחַט.
Another interpretation: Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that the school of Rabbi Shimon taught: The priestly vestments are referred to as “ serad garments” because they are garments that are woven in their completed form upon the loom, as opposed to weaving the material and then cutting and sewing pieces of the material together to create the required form, and then just a small part of them remains [ masridin ] which is not completed upon the loom. What is the remnant, the part that was not woven? Reish Lakish said: This is the needle-work required to complete the garment.
מֵיתִיבִי: בִּגְדֵי כְהוּנָּה אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן מַעֲשֵׂה מַחַט, אֶלָּא מַעֲשֵׂה אוֹרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַעֲשֵׂה אוֹרֵג״! אָמַר אַבָּיֵי: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְבֵית יָד שֶׁלָּהֶם. כִּדְתַנְיָא: בֵּית יָד שֶׁל בִּגְדֵי כְהוּנָּה נֶאֱרֶגֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְנִדְבֶּקֶת עִם הַבֶּגֶד, וּמַגַּעַת עַד פִּיסַּת הַיָּד.
The Gemara raises an objection to this from a baraita : Priestly vestments should not be made through needle-work but though woven work, as it is stated: “Woven work” (Exodus 28:32). The Gemara answers that Abaye said: Reish Lakish’s statement is necessary only for, i.e., refers only to, the sleeves. As it was taught in a baraita : A sleeve made for the priestly vestments is woven separately and then attached to the garment by sewing, and the sleeve is made to reach as far as the palm of the hand. However, the main body of the garment must indeed be made exclusively though weaving.
אָמַר רַחֲבָה אָמַר רַב יְהוּדָה: שָׁלֹשׁ אֲרוֹנוֹת עָשָׂה בְּצַלְאֵל, אֶמְצָעִי שֶׁל עֵץ תִּשְׁעָה, פְּנִימִי שֶׁל זָהָב שְׁמוֹנָה, חִיצוֹן עֲשָׂרָה וּמַשֶּׁהוּ.
§ The Gemara cites statements concerning other Temple vessels: Raḥava said that Rav Yehuda said: The Torah states that the Ark should be made of wood with gold plating inside and out (Exodus 25:10–11). In order to achieve this Bezalel made three arks: A middle one made of wood, whose height was nine handbreadths; an inner one made of gold, whose height was eight handbreadths; and an outer one of gold, whose height was ten handbreadths and a bit. These arks were nested.
וְהָתַנְיָא: אַחַד עָשָׂר וּמַשֶּׁהוּ! לָא קַשְׁיָא: הָא כְּמַאן דְּאָמַר יֵשׁ בְּעׇבְיוֹ טֶפַח, הָא כְּמַאן דְּאָמַר אֵין בְּעׇבְיוֹ טֶפַח. וּמַאי מַשֶּׁהוּ — זֵיר.
The Gemara asks: But wasn’t it taught in a baraita that the outer ark was eleven handbreadths and a bit? The Gemara explains: This is not difficult: This statement in the baraita is in accordance with the one who said that the thickness of the gold plating was one handbreadth. According to this opinion, the outer ark’s base took up one handbreadth of its height, ten handbreadths were then needed to contain the middle ark within it, and then a bit more was needed so it could also contain the Ark’s cover. That statement of Rav Yehuda is in accordance with the one who said that the thickness of the gold plating was not one handbreadth but was a plate of gold of negligible thickness. According to this opinion, the outer ark needed to be only ten handbreadths and a bit and could still contain the outer ark and have room for the cover. And what is this additional bit? It is the ornamental crown on the edge of the outer ark.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלֹשָׁה זֵירִים הֵן: שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְשֶׁל אָרוֹן, וְשֶׁל שֻׁלְחָן. שֶׁל מִזְבֵּחַ — זָכָה אַהֲרֹן וּנְטָלוֹ. שֶׁל שֻׁלְחָן — זָכָה דָּוִד וּנְטָלוֹ. שֶׁל אָרוֹן — עֲדַיִין מוּנָּח הוּא, כָּל הָרוֹצֶה לִיקַּח — יָבֹא וְיִקַּח. שְׁמָּא תֹּאמַר פָּחוּת הוּא, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בִּי מְלָכִים יִמְלוֹכוּ״.
Rabbi Yoḥanan said: There were three crowns on the sacred vessels in the Temple: The crown of the altar, and of the Ark, and of the table. The regal appearance they provided symbolized power and authority: The crown of the altar symbolized the crown of priesthood; Aaron was deserving and took it, and the priesthood continues exclusively through his descendants. The crown of the table symbolized the abundance and blessing associated with the crown of kingship; David was deserving and took it for himself and his descendants after him. The crown of the Ark symbolized the crown of Torah; it is still sitting and waiting to be acquired, and anyone who wishes to take it may come and take it and be crowned with the crown of Torah. Perhaps you will say it is inferior to the other two crowns and that is why nobody has taken it; therefore, the verse states about the wisdom of Torah: “Through me kings will reign” (Proverbs 8:15), indicating that the strength of the other crowns is derived from the crown of Torah, which is greater than them all.
רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי. כְּתִיב: ״זָר״, וְקָרֵינַן ״זֵיר״. זָכָה — נַעֲשֵׂית לוֹ זֵיר, לֹא זָכָה — זָרָה הֵימֶנּוּ.
§ The Gemara presents a number of statements based on the idea that the Ark symbolizes the Torah: Rabbi Yoḥanan raised a contradiction: According to the way the word crown is written in the Torah (Exodus 25:11), without vowels, it should be pronounced zar , meaning strange, but according to the traditional vocalization we read it as zeir , meaning crown. These two ways of understanding the word appear to contradict each other. Rabbi Yoḥanan explains: The two understandings apply to two different situations: If one is deserving by performing mitzvot, it becomes a crown [ zeir ] for him; but if one is not deserving, the Torah will be a stranger [ zara ] to him and he will forget his studies.
רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי. כְּתִיב: ״וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ״, וּכְתִיב: ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים״, מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם, שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּוין לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלַאכְתּוֹ.
Rabbi Yoḥanan raised a contradiction: It is written: “And you shall make for yourself a wooden Ark” (Deuteronomy 10:1), implying that Moses alone was commanded to construct the Ark; and it is written: “And they shall make an Ark of acacia wood” (Exodus 25:10), implying that the Jewish people were all commanded to be involved in its construction. The apparent resolution to this contradiction is that although only Moses actually constructed the Ark, everyone was required to support the endeavor. So too, from here it is derived with regard to a Torah scholar that the members of his town should perform his work for him to support him and allow him to focus on his studies, since it is also the town’s responsibility to enable him to study.
״מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ״. אָמַר רָבָא: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ — אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם.
The verse states concerning the Ark: “From within and from without you shall cover it” (Exodus 25:11). Rava said: This alludes to the idea that any Torah scholar whose inside is not like his outside, i.e., whose outward expression of righteousness is insincere, is not to be considered a Torah scholar.
אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר עוּלָּא: נִקְרָא נִתְעָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שׁוֹתֶה כַמַּיִם עַוְלָה״.
Abaye said, and some say it was Rabba bar Ulla who said: Not only is such a person not to be considered a Torah scholar, but he is called loathsome, as it is stated: “What then of one loathsome and foul, man who drinks iniquity like water” (Job 15:16). Although he drinks the Torah like water, since he sins, his Torah is considered iniquitous and this makes him loathsome and foul.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַאי דִּכְתִיב: ״לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חׇכְמָה וְלֶב אָיִן״ — אוֹי לָהֶם לְשׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְאֵין בָּהֶן יִרְאַת שָׁמַיִם.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: What is the meaning of that which is written: “Why is there a price in the hand of a fool to buy wisdom, as he has no heart?” (Proverbs 17:16)? This expresses the following sentiment: Woe to them, haters of Torah scholars, a euphemism for the Torah scholars themselves, who immerse themselves in Torah and have no fear of Heaven. They are fools; they try to acquire the wisdom of Torah, but since they have no fear of Heaven in their hearts they lack the ability to do so.
מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי: חֲבָל עַל דְּלֵית לֵיהּ דָּרְתָּא, וְתַרְעָא לְדָרְתֵּיהּ עָבֵיד.
Rabbi Yannai declared that the situation may be expressed by the following sentiment: Pity him who has no courtyard but senselessly makes a gate for his courtyard. Fear of Heaven is like the courtyard, and the study of Torah is the gate that provides entrance to the courtyard. The study of Torah is purposeful only if it leads to fear of Heaven.
אֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן: בְּמָטוּתָא מִינַּיְיכוּ, לָא תִּירְתוּן תַּרְתֵּי גֵּיהִנָּם.
Rava said to the Sages in the study hall: I beg of you, do not inherit Gehenna twice. By studying Torah without the accompanying fear of Heaven, not only are you undeserving of the World-to-Come, but even in this world you experience Gehenna, as you spend all your time in study and fail to benefit from worldly pleasure.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מַאי דִּכְתִיב: ״וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה״, זָכָה — נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה — נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא: דְּאוֹמֵן לַהּ — סַמָּא דְחַיָּיא, דְּלָא אוֹמֵן לַהּ — סַמָּא דְמוֹתָא.
Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “And this is the Torah which Moses put [ sam ] before the children of Israel” (Deuteronomy 4:44)? The word sam is written with the letter sin and means put; it is phonetically similar to the word sam written with the letter samekh , meaning a drug. This use of this word therefore alludes to the following: If one is deserving, the Torah becomes a potion [ sam ] of life for him. If one is not deserving, the Torah becomes a potion of death for him. And this idea is what Rava said: For one who is skillful in his study of Torah and immerses himself in it with love, it is a potion of life; but for one who is not skillful in his studies, it is a potion of death.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, רַבִּי יוֹנָתָן רָמֵי, כְּתִיב: ״פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב״, וּכְתִיב: ״אִמְרַת ה׳ צְרוּפָה״. זָכָה — מְשַׂמַּחְתּוֹ, לֹא זָכָה — צוֹרַפְתּוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, מִגּוּפֵיהּ דִּקְרָא נָפְקָא: זָכָה — צוֹרַפְתּוֹ לְחַיִּים, לֹא זָכָה — צוֹרַפְתּוֹ לְמִיתָה.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan raised a contradiction: It was written: “The precepts of the Lord are upright, gladdening the heart” (Psalms 19:9), but it is also written: “The word of the Lord is refining” (Psalms 18:31), which implies that the study of Torah can be a distressing process by which a person is refined like metal smelted in a smith’s fire. He reconciles these verses as follows: For one who is deserving, the Torah gladdens him; for one who is not deserving, it refines him. Reish Lakish said: This lesson emerges from that second verse itself: For one who is deserving, the Torah refines him for life; for one who is not deserving, it refines him for death.
״יִרְאַת ה׳ טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּטָהֳרָה. מַאי הִיא? נוֹשֵׂא אִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ לוֹמֵד תּוֹרָה.
The verse states: “Fear of the Lord is pure, it stands forever” (Psalms 19:10). Rabbi Ḥanina said: This is referring to one who studies Torah in purity; for such a person the Torah will remain with him forever. What is this; what does it mean to study in purity? One first marries a woman and afterward studies Torah. Since he is married, his heart will not be occupied with thoughts of sin, which could lead him to become impure.
״עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה״, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: נֶאֱמָנָה הִיא לְהָעִיד בְּלוֹמְדֶיהָ.
In the same Psalm the verse states: “The testimony of God is faithful” (Psalms 19:8). Rabbi Ḥiyya bar Abba said: This alludes to the fact that the Torah is faithful to testify about those who study it and those who do not.
״מַעֲשֵׂה רוֹקֵם״, ״מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁרוֹקְמִין בִּמְקוֹם שֶׁחוֹשְׁבִין.
The Gemara returns to its discussion concerning the sacred vessels: The verse states with regard to the covers for the Tabernacle that they are “work of an embroiderer” (Exodus 26:36), and it also states they are “work of a designer” (Exodus 26:31). How can both descriptions be reconciled? Rabbi Elazar said: They embroidered the place where they had designed. They first marked a design on the material in paint, and then they embroidered it.
תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה: ״רוֹקֵם״ — מַעֲשֵׂה מַחַט, לְפִיכָךְ פַּרְצוּף אֶחָד. ״חוֹשֵׁב״ — מַעֲשֵׂה אוֹרֵג, לְפִיכָךְ שְׁנֵי פַּרְצוּפוֹת.
A Sage taught in the name of Rabbi Neḥemya: “Work of an embroiderer” refers to needlework, which therefore produces only one face. The design is made with a needle passing back and forth from both sides of the curtain, and consequently an identical parallel image, or one face, is formed on both sides. “Work of a designer” refers to woven work, which therefore produces two faces. Although formed together, the two sides of the material were not identical; for example, sometimes an eagle appeared on one side while a lion was on the other side.
בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתוּמִּים. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: בְּגָדִים שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן, מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבִגְדֵי הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו״, לְמִי שֶׁבָּא בִּגְדוּלָּה אַחֲרָיו.
§ It was taught in the mishna: When dressed in these eight garments, the High Priest may be consulted for the decision of the Urim VeTummim . When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: The garments in which the High Priest serves are also worn when the priest anointed for war serves. This priest is appointed to recite words of encouragement to the nation before it goes out to war (see Deuteronomy 20:2). As it is stated: “And the sacred garments of Aaron shall be for his sons after him” (Exodus 29:29), which is taken to refer to the one who comes after him in greatness, meaning the priest whose rank is one lower than the High Priest, i.e., the priest anointed for war.
מֵתִיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי: יָכוֹל יְהֵא בְּנוֹ שֶׁל מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו —
Rav Adda bar Ahava raised an objection, and some say it unattributed: It is taught in a baraita : One might have thought that the son of the priest anointed for war serves in his place, i.e., he inherits the position, in the same way that the son of a High Priest serves in his place if he is fit for the job;