Commentary page
Yoma 68b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYoma 68b
Yoma 68b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 428 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
לצפונה של ירושלים שכל מעשה חטאת בצפון:
אבית הדשן צריך שיקדים לשם דשן המזבח שיהא נקרא קודם לכן מקום שפך הדשן מכלל דלתנא קמא לא צריך:
רבי אליעזר בן יעקב הוא דאמר לא אשמועינן אלא שיהא מקומו מדרון שיהא דשנו משתפך:
ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי ומודה רבי אליעזר בן יעקב שיקדים שם דשן אלא דבעי נמי מקומו משופך:
השורף המתעסק בצרכי שריפתן בגופן דכתיב אותם כגון המסייע בשעת שריפה והאי תנא אית ליה כרבי שמעון דאין מטמאין בגדים עד שיוצת בהן האור:
דשויה חרוכא דהוי ניתך הבשר ואפר מיהו לא הוו לתנא קמא מטמאין עד שיעשו אפר דאותם קרינא ביה לרבי אלעזר ברבי שמעון שוייה חרוכא לא מטמא דלא פר מיקרי:
מתני' אמרו לו לכהן גדול וכו' שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שהגיע שעיר למדבר שנאמר ושלח את השעיר במדבר ואחר כך ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה:
דירכאות בני אדם עומדים מירושלים לצוק בכדי שיראה זה סימנו של זה ומניפין אותם הסמוכין למדבר בסודרין וזה הסמוך לו רואה ומניף גם הוא ורואה חבירו הסמוך לירושלים דירכאות בלע"ז רידר"יגרדש:
22 more comments on this page.
Rashi on Yoma 68b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
כדתניא ר' אליעזר אומר נאמר בו מחוץ למחנה כו' ורבנן דמפקי אל מחוץ למחנה דחוץ לחומת עזרה [מטמא בגדים] הני היכא הוה שריף להו אמרינן שריף להו לצפון ירושלים חוץ לג' מחנות כדתניא כו'.
אמר רבא מאן תנא דפליג על ר' יוסי הגלילי ר' אליעזר בן יעקב היא דתניא על שפך הדשן ישרף שיהא שם דשן שיקדים שם דשן. ר' אליעזר בן יעקב אומר שיהא מקומו משופך ודחי אביי ודילמא במקומו משופך פליגי ולאו דלא בעי ר' אליעזר בן יעקב על שפך הדשן ממש מאן דאמר ניתך הבשר והחלב כהיתוך מים אין מטמא בגדים. החריכה נמי כמו היתוך הוא שהרי לא נותר בשר.
ואינו מטמא בגדים ומי שאמר משנעשו אפר החריכה אינה אפר ומטמא בגדים.
אמרו לכ"ג הגיע שעיר למדבר כו'.
אמר אביי ש"מ קא סבר ר' יהודה בית חדודו מדבר הוא קמ"ל כיון שהגיע למדבר נעשה מצותו:
הדרן עלך שני שעירי.
פ"ז בא לו כ"ג לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא כו' דייקינן ממתני' דקריאה לאו עבודה היא. ומדקרי בבגדי בוץ ש"מ דבגדי בוץ כהונה ניתנו ליהנות בהן. ואע"ג דאסיקנא לשמעתא כי ניתנו ליהנות בהן דחי' דילמא שני קריאה דצורך עבודה היא הכי נמי דחינן שלא היו ישינים בבגדי קדש הא מיכל אכלי בהו.
דילמא שני אכילה דאית בה כפרה כעבודה היא דתניא ואכלו אותם אשר כופר בהן מלמד כיון שהכהנים אוכלין אותם בעלין מתכפרין איכא דאמרי שינ' הוא דלא הא הילוך בהו שרי.
Rabbeinu Chananel on Yoma 68b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ritva
ודילמא במקומו משופך קא מפלגי אבל דכולי עלמא בבית הדשן נשרפין:
ולא המסדר את המערכה פי׳ ואפילו המסדר את האיברים עליה והיינו דאמרינן ואיזהו שורף זה המסייע בשעת שריפה להפך באיברים:
דשווייה חרוכה לת״ק מטמא בגדים שלא מיעט אלא משנעשה אפר. ולרבי שמעון אינו מטמא בגדים:
כיון שהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו ומתחיל לקרו׳ הפר׳ ותו לא מידי ובהכין סליק פירקא ברחמי שמיא:
פרק ז׳ בא לו כ״ג לקרות פ׳ לקרות בענין היום כדמפרש לקמן. ובירושלמי בעי מנין למקרא הפרשה ר׳ אידי בשם ר׳ יוחנן כתיב ויעש מה ת״ל כאשר צוה ה׳ מכאן לקריאת הפרשה. לומר דאפילו צואות יש לו לעשות כאשר צוה לומר שיקראם אף הוא בדיבור כאשר צוה ה׳ בדבור:
אם רצה בבגדי בוץ קורא ודוקא בבגדי בוץ אבל לא בבגדי זהב שאין ללבוש בגדי זהב אלא לצורך עבודה שכל המשנה בגדים מעבודה לעבודה טעון טבילה וקדוש כדאיתא בפר׳ הממונה ואין טבילה וקדוש אלא לעבודה חשובה וקריאת פרשה אינה אלא צורך עבודה כדאית׳ בגמרא:
חזן הכנסת פירו׳ הוא הממונה על משמרת עניני הכנסת לתקנם ולהזמינם והוא מלשון חזני מתא שבפרק השוכר את הפועלים וכולה מתני מפרש בגמרא:
גמרא שמעת מינה בגדי כהונה מותר ליהנות בהם פי׳ במקדש מיהת אפילו שלא לצורך עבודה דאלו חוץ למקדש ליכא למידק מהכא כי קריאה זו בעזרת נשים הית׳ כדאי׳ לקמן:
Ritva on Yoma 68b · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRitva, Berlin, 1860. · Public Domain
Meiri
ולא היה צריך שיהו נותנין שם מדשן המזבח מצד מה שכתוב בו שפך הדשן ולא שיהא מקומו משופך ר"ל שיהא עשוי במדרון עד שישתפך הדשן הנתון בתוכו שאין קרוי שפך הדשן אלא על שם ששם שופכין את הדשן ואע"פ שהמוציאן לשריפה טמא המצית את האור או המסדר את המערכה [טהור] וי"מ שהוא טמא שלא נאמר כאן טהור אלא לדעת האומר משיצית את האור ברובו ומ"מ כל שמסייע בשעת שריפה טמא ואפילו משנתחרך הפר ונפסדה צורתו מטמא עד שיעשה אפר הא משנעשה אפר אינו מטמא:
ושריפת פרה אדומה היתה למזרח ירושלים כנגד פתח אהל מועד כמו שהתבאר ונשלם הפרק תהלה לאל:
בא לו כהן גדול וכו' זה הפרק הכוונה בו להשלים ענייני עבודות היום על הסדר ולבאר עוד ענייני בגדי כהונה ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לחמשה חלקים הראשון לבאר שכשהגיע שעיר למדבר היו מוציאין הפר והשעיר לשריפה והוא היה קורא ומברך השני לבאר ענין עבודת אילו ואיל העם בבגדי זהב השלישי הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן הרביעי בביאור עבודת תמיד הערב החמישי בענין בגדי כהונה וזהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו הרבה דברים על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר בא לו כהן גדול לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא ואם לאו באסטלית לבן משלו חזן הכנסת נוטל את ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתו' בה ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה ומברך עליה שמנה ברכות על התורה ועל העבודה ועל ההודייה ועל מחילת העון ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל שאר התפלה אמר הר"ם אצטלית לבן משלו להודיעך כי הקריאה אינה עבודה ומותר לו לקרות באי זה בגד שירצה ואמרו אם רצה בבגדי בוץ קורא הודיעך כי מותר לו ללבוש בגדי כהונה אפי' שלא בשעת עבודה כי העקר אצלנו בגדי כהונה נתנו ליהנות שלא בשעת עבודה והיו נותנים ספר תורה מיד ליד לתפארת וגדולה והקריאה היתה בעזרת נשים שמותר לאדם לישב שם כי אמרו עומד ראיה שהוא היה יושב קודם לכן אבל בעזרת ישראל ומה שאחריה לא ישב שום אדם כלל אלא מלכי בית דוד בלבד כמו שכתוב ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ומה שחייב שיקרא ובעשור שבחומש הפקודים על פה לפי שאין אדם אחד קורא בשני ספרי תורות משום פגמו של ראשון ואין ראוי לגלול ספר תורה בצבור משום כבוד צבור ולפיכך לא היה גולל ספר תורה כדי שיגיע לחומש הפקודים ולא היה קורא גם כן בספר שני משום פגם ראשון נמצא שקורא על פה ואלו השמנה ברכות הראשונה אשר בחר בנו מכל העמים וגו' וקורא ואחר שישלים קריאתו מברך אשר נתן לנו תורת אמת וכו' והיא הברכה השניה והשלישית רצה ה' אלהינו וכו' והרביעית מודים אנחנו לך וכו' והחמשית סלח לנו וכו' והששית מתפלל בהתמדת השכינה במקדש ושיקיים ה' הדרו והודו והשביעית מתפלל שיברך השם בכהנים ויקבל קרבנותיהם וכיוצא בזה והשמינית יתפלל שיושיע השם לישראל ויצילם וחותם ברוך אתה ה' שומע תפלה הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר השעיר הנשרפים הרואה פר ושעיר הנשרפים אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא לא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהם היתה כאחת הודיעך כי מותר לאדם שיניח מלראות עבודה וילך לראות עבודה אחרת:
אמר המאירי בא לו כ"ג כלומר אחר שמסר השעיר למשלח ונתעסק בקריעת פר ושעיר והוצאת אימוריהן וקליעת איבריהן והבאתם ונתברר לו בין כך שהגיע שעיר למדבר ומסר הפר והשעיר להוציאם לשריפה בא לו כ"ג לקרות בתורה ופי' בגמ' שבעזרת נשים היה בא ודקדקוה ממה שנאמר בסמוך וכהן גדול עומד וקורא אלמא שיושב היה והרי אמרו אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד אלא שבעזרת נשים היה קורא וקריאה זו יש אומרים שהיא מעכבת וכעין מה שאמרו בפרק ראשון ה' ב' לענין פרשת מלואים שמקראה שנצטוה לספר הענין לישראל מעכבת וממה שאמרו כאן שאני קריאה דצורך עבודה היא ומתוך כך הותרה בה לבישת בגדי כהונה (ש)אין הדברים נראין לעכב אלא שסדר הענין היה כן ומה שאמרו דצורך עבודה היא פירושו שמאחר שהותקנה בתוך העבודה הרי היא כעבודה להתיר בה לבישת בגדי כהונה הא שלא לצורך שום דבר שבעבודה שמא לא הותרה לבישת בגדי כהונה אף במקדש אלא שזו דחייה בעלמא היא והלכה שאף שלא לצורך כלל הותרה לבישתן במקדש כמו שיתבאר בסמוך ונשוב לדברינו והוא שבא לו בעזרת נשים לקרות ואם רצה לקרות בבגדי בוץ ר"ל בגדי לבן שהוא לובש עדיין קורא ואינו צריך להפשיטם לקריאתו ואם רצה לקרות באצטלית לבנה משלו ר"ל שאינה מבגדי כהונה קורא והוא הדין לכל שאר בגדים אלא שדבר בהוה שמנהג זקנים ואנשים של צורה להיות בגדיהם לבנים ביום הכפורים ולפי דרכך למדת ממשנתינו שני דברים אחד שהקריאה אינה עבודה שאילו היתה עבודה על כל פנים היה צריך בה או לבגדי לבן או לבגדי זהב אלא אינה עבודה ומתוך כך קורא באיזה בגד שירצה והשני שבגדי כהונה נתנו ליהנות במקדש וללבשם שם אף שלא בשעת עבודה ובלבד שלא יצא בהן למדינה שאלמלא כן הואיל והקריאה אינה עבודה היה צריך להפשיטם קודם קריאה תיכף שגמר עבודה המיוחדת ליום ואמר על קריאתו שכשהוא יושב בעזרת נשים וכל העם עומדים עליו שחזן בית הכנסת והוא השמש שעליו מוטלין צרכי הכנסת להכין את הכל נוטל ספר תורה מבית הכנסת שהיה סמוך לעזרה ומביאה לראש הכנסת והוא הממונה על הנהגת הצבור בענייני התפלות למנות שליח צבור ומפטירין וקורין וראש הכנסת לסגן והוא הממונה תחתיו של כ"ג והסגן נותנה לכ"ג והטעם כדי להרבות בכבודו של כ"ג שכל אלו באים לשרתו על דרך ברב עם הדרת מלך והוא ששאלו בגמ' שמעת מינה חולקי' כבוד לתלמיד במקום הרב כלומר שהיה סבור שחזן הכנסת יאמר לראש הכנסת שיהא הוא קורא ושראש הכנסת יאמר כן לסגן ותירץ כלה משום כבודו דכ"ג הוא ולא לכבוד אחרים שאע"פ שראוי לכל אדם לחלוק כבוד לשלמעלה הימנו לפני הרב מיהא אין הקטן חולק כבוד לגדול אלא שיהיו כלם שוים לחלוק כבוד לרב ובתלמוד המערב אמרו בכל אתר את מר הולכין אצל התורה וכה את מר מוליכין את התורה אצלו פירוש כ"ג ביום הכפרים ומלך בפרשת הקהל אלא על ידי שהם גדולים התורה מתעלה בהם וכשבא הסגן אצלו עומד לו וקורא בה אחרי מות שהוא סדר עבודת היום וכן קורא בה אך בעשור שבפרשת אמור אל הכהנים ומפני שהיא סמוכה לפרש' אחרי מות ואין טורח צבור בגלילה שמזו לזו שהרי אפשר לגול מזו לזו בעוד שהתורגמן מתרגם ואין שהות בגלילתו בכדי שיפסיק התורגמן עד שיהא בה בשת לצבור בכך להיותם יושבים ומצפים ואחר שקרא בספר שתי פרשיות אלו גולל ספר תורה ואומר להם יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן ר"ל מענין עבודת היום וקורא ובעשור שבחומש הפקודים שבפרשת פנחס שהיא פרשת המוספין על פה ואינו גולל ספר תורה לשם לקרותה בספר מפני שרחוק הוא וישתהא בגלילתו בכדי שיפסיק התורגמן וכדי שלא להוציא לעז על ספר תורה שיהא חסר דבר מכל מה שעושין היום הוא אומר להם שיש שם דברים שלא קרא להם והוא ענין המוספין ושהוא קורא אותם להם על פה ושמא תאמר יביאו לו ספר אחר שיהא נגלל לשם כל שאחד קורא בשני ספרים יש לחוש לפגמו של ספר ראשון סבורים הם שאלמלא שהראשון פסול לא היה טורח להביא אחר ואע"פ שכמה פעמים מוציאים שני ספרי תורה להיות לשני קוראים ואף בראש חודש טבת שחל להיות בשבת מוציאים שלשה ספרים אחד לעניינו של יום ואחד לשל ראש חדש ואחד לשל חנוכה כבר למדת מכלל דברינו שכל שאחד קורא בספר אחד אין בו חשש פגם:
ואמר אח"כ שמברך עליה שמונה ברכות ר"ל אחר קריאתה ואינו מונה ברכה שלפניה או שמא ברכת התורה שלפניה ושלאחריה הוא מונה כאן באחת והוא שמתחיל למנותם הראשונה על התורה ר"ל שלפניה ושלאחריה ושתיהן מנויות באחת והשנית ברכת עבודה ר"ל שתהא עבודתו רצויה ושיתן לנו לב טהור לעבדו בלב שלם וחותם בה ובוחר בעבודת עמו ישראל והשלישית הודאה והיא על הדרך שהיא נתקנת בשמונה עשרה הרביעית מחילת עון והיא ברכת סלח לנו ומרכיב בה מחול לעונותינו ביום הכפורים הזה וכיוצא בו והתבאר בתלמוד המערב שחותם בה ברוך אתה ד' מוחל עונות עמו ישראל החמישית על המקדש שעניינה שיעמידנו האל על מכונו ונתבאר בתלמוד המערב שהוא חותם בה השוכן בציון הששית על ישראל עניינה שיושיעם ד' וישמרם מכל צרה וצוקה ולא יסלק שכינתו מהם והתבאר בתלמוד המערב שחותם בה הבוחר בישראל השביעית על הכהנים עניינה שירצה בעבודתם ויתקבלו מעשיהם והתבאר בתלמוד המערב שחותם בה מקדש הכהנים השמינית על שאר תפלה פי' בגמ' ע' א' תפלה ותחנה ובקשה דרך כלל שיושיע ד' את ישראל וכולל דברים הצריכים להם לפי הזמן וחותם בה שומע תפלה ופי' בגמ' שאח"כ כל אחד היה מביא ספר תורה מביתו להראות חזיתו של ספר לרבים ר"ל נוי שלו (והדוקו) [והדורו] ודבר זה י"מ אותו לדעת האומר שאין עירוב והוצאה ליום הכפורים ואין צריך בכך שירושלים דלתותיה נעולות בלילה ושמא היו מערבין את כלה בעירוב אחד או שמא מבערב היו מביאין אותם לבית הכנסת:
הרואה כ"ג קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים ופירש בה לא שאינו רשאי בכך אלו היה אפשר כן אלא שאי אפשר מפני שדרך רחוקה היתה ביניהם שהרי חוץ לשלש מחנות היו נשרפין והוא קורא בעזרת נשים ומלאכתם שוה ר"ל ששתיהן בשעה אחת ובא ללמד שמותר היה למי שירצה לראות שריפת הפר והשעיר להניח ספר תורה ולילך שם ואין אומרים בה אין מעבירין על המצות אלא הולך לאיזה שירצה שלא נאסרה העברה ממצוה למצוה אלא כשהוא עוסק בה ושמא תאמר ומה מצוה יש בראיית העבודות פירשוה בגמ' מצות ברב עם הדרת מלך:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הם:
Meiri on Yoma 68b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמ' ולא משנעשו אפר מטמאין בגדים רבי אלעזר בר' שמעון אומר הפר מטמא כו' כצ"ל כנראה מתוך פרש"י ול"ג בהך ברייתא אדברי ר' יהודה כמו שהוא בספרים שלפנינו הכא דבפ' ט"י ל"ג ליה וכן בילקוט וק"ל:
בפרש"י בד"ה אבית הדשן כו' מכלל דלת"ק לא צריך ראב"י היא כו' כצ"ל:
בד"ה עד בית חדודו הוא ראש המדבר ושם נתקיים כו' עכ"ל ר"ל דאינו צריך להגיע השעיר עד הצוק כשמתחיל לקרות הפרשה דהא ר' יהודה גופיה קאמר לעיל שהיה י' מיל מירושלים עד הצוק והכא עד בית חדודו קאמר שלא היה רק ג' מיל וק"ל:
סליק פרק שני שעירי
Chidushei Halachot on Yoma 68b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Gilyon HaShas
מתני' קורא על פה עיין ברבינו יונה פ"א דברכות דף ז ע"ב:
Gilyon HaShas on Yoma 68b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
תוס' ד"ה תן וכו' וכן קשה בפ' נגמר הדין (דף מב) דיליף מקלל דסקילתו חוץ לשלש מחנות, מגז"ש דפרים הנשרפים, ואמאי הא הוי דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגז"ש. בער אנכי לא אדע דבריהם הקדושים, דאטו ילפינן פרים הנשרפין מהיקש דשפיכת הדשן, אלא דמוכיחין שם בסנהדרין דשפך הדשן היה חוץ לג' מחנות, וכיון דבפרים הנשרפים כתיב והוציא אותה וכו' אל מקום שפך הדשן, ידעינן דמחנה הנשרפים הוא חוץ לג' מחנות, דהא השרפה צריך שתהיה במקום שפך הדשן והוי כמפורש ממש מקומו חוץ לג' מחנות ואין זה ענין היקש, ולד' הישועה, האר עיני עבדך ואדעה:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 68b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain
Ben Yehoyada
וּמִנַּיִן הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר? דִּירְכָאוֹת הָיוּ עוֹשִׂין פירש רבינו עובדיה ז"ל אבנים גדולות זה על גבי זה עיין שם והוא מה שקורין בלשון ערבי תאביי"א. אך רש"י ז"ל פירש דִּירְכָאוֹת על אותם בני אדם שמעמידין שם וזה נקרא בלשון ערבי פצווא"ן ולפי דבריו לכך נקראין דִּירְכָאוֹת על שם שהם עומדין על הדרך.
Ben Yehoyada on Yoma 68b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0
Tosafot
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Yoma, daf 68, Amud Bet, about 428 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 112 words
Opens “לִצְפוֹנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, וְחוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת. רַבִּי…”
- Segment 230 words
Opens “אָמַר רָבָא: מַאן תְּנָא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי…”
- Segment 38 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְדִילְמָא בִּמְקוֹמוֹ מְשׁוּפָּךְ הוּא…”
- Segment 422 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהַשּׂוֹרֵף״ — הַשּׂוֹרֵף מְטַמֵּא בְּגָדִים…”
- Segment 530 words
Opens “יָכוֹל אַף מִשֶּׁנַּעֲשׂוּ אֵפֶר מְטַמְּאִין בְּגָדִים —…”
- Segment 66 words
Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּשַׁוְּיֵהּ חֲרוֹכָא.…”
- Segment 723 words
Opens “מַתְנִי׳ אָמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל: הִגִּיעַ שָׂעִיר…”
- Segment 825 words
Opens “אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה…”
- Segment 930 words
Opens “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה…”
- Segment 1023 words
Opens “גְּמָ׳ אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ בֵּית חֲדוֹדוֹ…”
- Segment 114 words
Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ שְׁנֵי שְׂעִירֵי…”
- Segment 1219 words
Opens “בָּא לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת, אִם רָצָה…”
- Segment 1343 words
Opens “חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה, וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ…”
- Segment 1432 words
Opens “וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל…”
- Segment 1534 words
Opens “הָרוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא — אֵינוֹ…”
- Segment 1610 words
Opens “גְּמָ׳ מִדְּקָתָנֵי בְּאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ, מִכְּלָל דִּקְרִיאָה…”
- Segment 1721 words
Opens “וְקָתָנֵי: אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ —…”
- Segment 1812 words
Opens “דְּאִיבַּעְיָא לַן: בִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן,…”
- Segment 1932 words
Opens “תָּא שְׁמַע: לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קוֹדֶשׁ.…”
- Segment 2012 words
Opens “שֵׁינָה הוּא דְּלָא, הָא הַלּוֹכֵי — מְהַלְּכִי!…”
Sages named on this page
- Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim
A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…
Source: Yoma 68b · Segment 2 — “…דְּרַבִּי יוֹסֵי — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הוּא. דְּתַנְיָא:…”
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Yoma 68b · Segment 9 — “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם: לָשׁוֹן…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Yoma 68b · Segment 3 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְדִילְמָא בִּמְקוֹמוֹ מְשׁוּפָּךְ הוּא דִּפְלִיגִי.”
Original text
לִצְפוֹנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, וְחוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַבֵּית הַדֶּשֶׁן נִשְׂרָפִין.
North of Jerusalem, and outside of three camps. Rabbi Yosei says: They are burned in the place of the ashes.
אָמַר רָבָא: מַאן תְּנָא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הוּא. דְּתַנְיָא: ״אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף״, שֶׁיְּהֵא לְשֵׁם דֶּשֶׁן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: שֶׁיְּהֵא מְקוֹמוֹ מְשׁוּפָּךְ.
Rava said: Who is the tanna who disagrees with Rabbi Yosei on this issue? It is Rabbi Eliezer ben Ya’akov, as it was taught in a baraita with regard to the verse: “Where the ashes are poured out [ shefekh hadeshen ] shall it be burned” (Leviticus 4:12), which means that there shall already be ash there in that place, so that it is known as the ash heap even before this animal is burned there. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: This verse indicates that its place should be slanted [ meshupakh ] so that ash that is deposited there will roll downhill. Rava understood that whereas Rabbi Yosei requires that there already be ash present when the bull is burned, Rabbi Eliezer ben Ya’akov does not.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְדִילְמָא בִּמְקוֹמוֹ מְשׁוּפָּךְ הוּא דִּפְלִיגִי.
Abaye said to him: There is no proof from here, as perhaps they disagree only about whether the place must be slanted. Rabbi Eliezer ben Ya’akov may agree there should be ash there to begin with, but he adds that the place must also be slanted. Therefore, there is no proof to support Rava’s statement.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהַשּׂוֹרֵף״ — הַשּׂוֹרֵף מְטַמֵּא בְּגָדִים וְלֹא הַמַּצִּית אֶת הָאוּר וְלֹא הַמְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה. וְאֵי זֶהוּ הַשּׂוֹרֵף? זֶה הַמְסַיֵּיעַ בִּשְׁעַת שְׂרֵיפָה.
The Sages taught: It states: “And he who burns them shall wash his garments” (Leviticus 16:28), to indicate that only the garments of the one who burns the bull and goat of Yom Kippur are rendered impure, but not the garments of the one who kindles the fire, and not the garments of the one who arranges the pile of wood. And who is the one who burns? It is the one who assists at the actual time of burning.
יָכוֹל אַף מִשֶּׁנַּעֲשׂוּ אֵפֶר מְטַמְּאִין בְּגָדִים — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹתָם״, אוֹתָם מְטַמְּאִין בְּגָדִים, וְלֹא מִשֶּׁנַּעֲשׂוּ אֵפֶר מְטַמְּאִין בְּגָדִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַפָּר מְטַמֵּא, נִיתַּךְ הַבָּשָׂר אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים.
One might have thought that garments would be rendered impure even after the bull and goat have become ash. Therefore, the verse states: Them, to indicate that they themselves, the bull and goat of Yom Kippur, render garments impure, but they do not render garments impure once they become ash. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: The bull causes ritual impurity before it is burned, but once the flesh is burned it no longer renders garments impure.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּשַׁוְּיֵהּ חֲרוֹכָא.
The Gemara asks: What is the practical difference between the opinion of the first tanna and the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon? The Gemara answers: There is a difference between them when he turned it into a charred mass and the form of the animal has already become distorted but has not actually become ash. According to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, it no longer causes impurity.
מַתְנִי׳ אָמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל: הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. וּמִנַּיִין הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר? דִּירְכָּאוֹת הָיוּ עוֹשִׂין וּמְנִיפִין בְּסוּדָרִין. וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.
MISHNA: They said to the High Priest: The goat has reached the wilderness. And how did they know in the Temple that the goat reached the wilderness? They would build platforms [ dirkaot ] all along the way and people would stand on them and wave scarves [ sudarin ] to signal when the goat arrived. And therefore they knew that the goat reached the wilderness.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם: מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חֲדוֹדוֹ, שְׁלֹשָׁה מִילִין, הוֹלְכִין מִיל וְחוֹזְרִין מִיל, וְשׁוֹהִין כְּדֵי מִיל וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.
Rabbi Yehuda said: Why did they need these platforms? Didn’t they already have a reliable indicator? From Jerusalem to Beit Ḥiddudo, the edge of the wilderness, where the mitzva of dispatching the goat was performed, was a distance of three mil . Since the nobles of Jerusalem walked a mil to escort the dispatcher and returned a mil , and waited the time equivalent to the time it takes to walk a mil , they knew that the goat reached the wilderness. There was no need for the platforms.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם: לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הָיָה קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ״.
Rabbi Yishmael says: Didn’t they have a different indicator? There was a strip of crimson tied to the entrance to the Sanctuary, and when the goat reached the wilderness and the mitzva was fulfilled the strip would turn white, as it is stated: “Though your sins be as scarlet, they will become white as snow” (Isaiah 1:18).
גְּמָ׳ אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ בֵּית חֲדוֹדוֹ בַּמִּדְבָּר קָיְימָא, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּקָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה: כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר — נַעֲשֵׂית מִצְוָתוֹ.
GEMARA: Abaye said: Learn from this that Beit Ḥiddudo is located in the wilderness, and this comes to teach us that Rabbi Yehuda holds that once the goat has reached the wilderness, its mitzva is complete even before it is pushed off the cliff, and there is no need to wait any longer.
הֲדַרַן עֲלָךְ שְׁנֵי שְׂעִירֵי
MISHNA: The High Priest came to read the Torah. If he wished to read the Torah while still dressed in the fine linen garments, i.e., the priestly vestments he wore during the previous service, he may read wearing them; and if not he is permitted to read in a white robe of his own, which is not a priestly vestment.
בָּא לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת, אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ — קוֹרֵא, וְאִם לָאו — קוֹרֵא בְּאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ.
The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue that stood on the Temple Mount; and the head of the synagogue gives it to the deputy High Priest, and the Deputy gives it to the High Priest, and the High Priest stands and receives the scroll from his hands. And he reads from the scroll the Torah portion beginning with the verse: “After the death” (Leviticus 16:1) and the portion beginning with the verse: “But on the tenth” (Leviticus 23:26), and furls the Torah scroll and places it on his bosom and says: More than what I have read before you is written here. The Torah portion beginning with the verse: “And on the tenth,” from the book of Numbers (29:7), he then reads by heart.
חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה, וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא בְּ״אַחֲרֵי מוֹת״ וְ״אַךְ בֶּעָשׂוֹר״, וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר: יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. ״וּבֶעָשׂוֹר״ שֶׁבְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה.
And he recites after the reading the following eight blessings: Concerning the Torah: Who has given us the Torah of truth; and concerning the Temple service: Find favor in Your people Israel and accept the service in Your most holy House... for You alone do we serve with reverence; and concerning thanksgiving: We give thanks to You; and concerning pardon of iniquity: Pardon our iniquities on this Yom Kippur; and concerning the Temple in and of itself, which concludes: Blessed…Who chose the Temple; and concerning the Jewish People in and of itself, which concludes: Blessed…Who chose Israel; and concerning Jerusalem in and of itself, which concludes: Blessed…Who chose Jerusalem; and concerning the priests in and of themselves, which concludes: Blessed…Who chose the priests; and concerning the rest of the prayer, which concludes: Blessed…Who listens to prayer.
וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָאָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה.
The Mishna comments: One who sees the High Priest reading the Torah does not see the bull and goat that are burned; and one who sees the bull and goat that are burned does not see the High Priest reading the Torah. The Mishna explains: And this is not due to the fact that one is not permitted to see both, but because there was a distant path between them, and the performance of both of them is undertaken simultaneously.
הָרוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא — אֵינוֹ רוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין, וְהָרוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין — אֵינוֹ רוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא. וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה, וּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה כְּאַחַת.
GEMARA: From the fact that it is taught in the mishna that the High Priest is permitted to read in a white robe of his own, one may derive by inference that the reading of the Torah is not classified as a service, which would have required that he wear priestly vestments.
גְּמָ׳ מִדְּקָתָנֵי בְּאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ, מִכְּלָל דִּקְרִיאָה לָאו עֲבוֹדָה הִיא.
But the mishna also teaches: If he wished to read the Torah while still dressed in the fine linen garments, he may read wearing them. This is true even though they are consecrated as priestly vestments and the reading of the Torah is not a sacred service. Therefore, the Gemara suggests: Learn from this that it is permitted to derive benefit from priestly vestments, i.e., even when not engaged in performing a service, a priest may derive benefit from the priestly vestments, for example, by wearing them for his own needs. If so, this would settle a long-standing unresolved dilemma concerning this issue. The Gemara rejects this suggestion: A proof may not be adduced from here because perhaps reading from the Torah is different, since it is for the purpose of the service; therefore, even though it is not a true service in its own right, it is nevertheless permitted for the High Priest to continue wearing the priestly vestments.
וְקָתָנֵי: אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ — קוֹרֵא, שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ בִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן! דִּילְמָא שָׁאנֵי קְרִיאָה דְּצוֹרֶךְ עֲבוֹדָה הִיא.
As the dilemma was raised before us: Is it permitted to derive benefit from priestly vestments, or is it not permitted to derive benefit from priestly vestments?
דְּאִיבַּעְיָא לַן: בִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן, אוֹ לֹא נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן.
Come and hear a resolution to this dilemma based on a mishna: The priests would not sleep in the sacred vestments out of concern they might pass wind while sleeping. One may infer: It is specifically sleep which is not permitted, but they may eat while wearing the priestly vestments, even though eating is not a service. This should prove that it is permitted to derive personal benefit from wearing priestly vestments. The Gemara rejects this proof: A proof may not be adduced from here because perhaps eating is different, since it is for the purpose of the Temple service. As it was taught in a baraita that the verse states: “And they shall eat those things with which atonement was made” (Exodus 29:33), which teaches that the priests eat the meat of the offerings and the owners of those offerings thereby achieve atonement.
תָּא שְׁמַע: לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קוֹדֶשׁ. שֵׁינָה הוּא דְּלָא, הָא מֵיכָל — אָכְלִי! דִּילְמָא שָׁאנֵי אֲכִילָה דְּצוֹרֶךְ עֲבוֹדָה הִיא, כִּדְתַנְיָא: ״וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כּוּפַּר בָּהֶם״ — מְלַמֵּד שֶׁהַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִין.
The Gemara suggests making a different inference from that mishna cited above: One may infer that it is specifically sleep which is not permitted, but they may walk while wearing the sacred vestments even when not engaged in a service. This should prove that it is permitted to derive benefit from wearing priestly vestments. The Gemara rejects this proof: It is incorrect to make this inference since by right the mishna should have stated that walking in priestly vestments is also not permitted.
שֵׁינָה הוּא דְּלָא, הָא הַלּוֹכֵי — מְהַלְּכִי! בְּדִין הוּא דְּהַלּוֹכֵי נָמֵי לָא,