Talmud Builders

    Commentary page

    Yoma 65b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 65b

    Yoma 65b. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 174 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    קרבנות צבור הבאין מתרומת הלשכה קאמרת:

    שאני קרבנות צבור מראש חדש ניסן ואילך אין באין מן הישנה:

    כדרבי טבי במסכת ר"ה [דף ז - ]:

    חדש בחדשו לחדשי חידושין יתירי כתיבי לדרשה לומר לך יש חדש שאתה צריך לחדש הקרבנות ולהביאם מתרומה חדשה וגמר שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם וגו':

    התינח שעיר דאתי מתרומת הלשכה:

    מצוה היא ולא עיכוב:

    אין גורל של שנה זו קובע לשם שנה אחרת:

    ומשום גזירה ימותו בתמיה דיו אם ירעה:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 65b · Sefaria

    Tosafot

    ומשום גזרה ימותו תימה דבפ' שני דמסכת קנים [מ"ג] תנן אחת לזו ושתים לזו שלש לזו וארבע לזו ה' לזו ו' לזו ז' לזו פירוש ז' נשים לזו יש קן אחת סתומה שלא פורש איזו חטאת ואיזו עולה ולזו שתי קנין ולזו שלש קנין וכו' ופרח גוזל אחד מאותו קן יחידי לשניה ולא נודע איזה הוא ומשניה פרח לשלישית ומשלישית לרביעית לחמישית לששית לשביעית וחזר פסול ופוסל אחד בהליכתו ואחד בחזירתו הראשונה והשניה אין לה כלום פירוש פסול ופוסל אחד בן זוגו הנשאר משום דמיד כשפרח מראשונה לשניה הרי בשניה יש בה ה' פרידין אין להקריב ממנה אלא ארבע ב' חטאות וב' עולות ופוסל אותו אחר בן זוגו שנשאר בראשונה דאי מקרבי ליה לאותו שנשאר אם יעשוהו חטאת יהא נקבע בן זוגו שפרח לשניה בעולה והוה ליה עולה שנתערבה בד' פרידין סתומים ולא היה כשר להקריב ממנה אלא שתי עולות אבל חטאת אפילו אחת לא דילמא עביד לההיא עולה למטה ושלש עולות למעלה לא דילמא עביד כולן ג' עולות מן אותם ד' פרידין שבשניה משל אשה אחת ומן הדין אין לעשות מהם אלא שתי עולות וכן כשפרח משניה לשלישית וכן כולם הפורח נפסל ובן זוגו הנשאר מטעם דלעיל וכן כשחזר ופרח אחד מן השביעית לששית ומן הששית לחמישית ורביעית לשלישית ושניה לראשונה פסול ופוסל להכי הראשונה והשניה אין להן כלום השלישית יש לה אחת הרביעית שתים החמישית שלש וכו' והשתא תימה כיון דפוסל בן זוגו הנשאר בראשונה מיד בפריחה ראשונה כשפרח מראשונה לשניה אם כן כשחזר ופרח אחד מהן משביעית לששית לחמישית לרביעית לשלישית לשניה לראשונה אמאי פסול כל שבשניה יקריבו ממנה שני פרידין כי מיד כשפרח בראשונה משניה לשלישית פסול גוזל הפורח ופוסל בן זוגו הנשאר בשניה ואין כשר בשניה אלא זוג אחד חטאת ועולה כשחזר נמי משניה לראשונה אמאי מיפסל בן זוגו הנשאר אי משום דאי מקריב ליה חטאת יהא נקבע הפורח לראשונה לעולה ואי עולה יהא נקבע הפורח לחטאת ומה בכך והלא בלאו הכי הראשונה אין לה כלום ומה בכך אם יהא נקבע בן זוגו בחטאת או בעולה ולא יוכשר להקריב מן הראשונה אלא חטאת אחת אם יהא נקבע גוזל שפרח לתוכה בחטאת או עולה אחת אם יהא נקבע גוזל הפורח לתוכה בעולה וכן קשה השלישית אמאי אין לה [אלא] אחת והרביעית שתים והחמישית ג' והששית ד' בחזרה והשביעית ו' משום דכל חדא מפסדת קן אחד בהליכה ואחד בחזרה ואמאי כיון דשניה אין לה כלום א"כ השלישית לא תפסיד בחזרה כלום ויהיה לה שתי קנין כשירות בה וכן בסיפא דקתני חזר עוד ופרח וחזר ופרח השלישית והרביעית אין לה כלום החמישית יש לה אחת ואמאי הרביעית יהא לה אחת כיון דשלישית אין לה כלום וכיון דאמרי' רביעית אין לה כלום החמישית יהא לה שתים וכן בסיפא דחזר עוד ופרח וחזר ופרח דקתני החמישית והששית אין להם כלום השביעית יש לה אחת יש להקשות כי האי גוונא וי"ל משום גזירה דגזרינן הני דפרח לבין שאינן קריבות דמן הדין לא היה להם להפסיד אטו פרח לבין הקריבות והקשה רבינו יעקב מאורליינ"ש דמשום גזירה ימותו כדפריך בשמעתא ותירץ דדוקא בהמה דאית לה תקנתא ברעייה פריך הכי דהוה לן למיעבד תקנתא ברעייה אבל בעופות דלית להו תקנתא ברעייה שאין פדיון לעופות ליכא למיפרך הכי והקשה ר"י הא בבהמה נמי אמרינן ימותו משום גזירה בפ' התערובת (זבחים עג:) דאמר כל הזבחים שנתערב בהן שור הנסקל אפילו אחד בריבוא ימותו כולן ופריך ונכבשינהו דניניידו ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע ואור"י דהכא פריך הכי דדוקא משום גזירה פר אטו שעיר דשעיר גופיה אינו אלא למצוה בעלמא מתרומה חדשה ימותו ולקמן נמי פריך משום גזירה פר אטו שעיר דשעיר גופיה גזירה שמא יאמרו הגורל קובע משנה לחבירתה ימותו אי נמי נראה לי דפריך ומשום גזירה כזו פר אטו שעיר דלא דמי כולי האי להדדי דהאי פר והאי שעיר האי קרבן יחיד והאי קרבן צבור ימותו אבל עופות בעופות דדמי להדדי בכל מילי מיחלף וגזרינן שפיר מיתה:

    גזירה משום חטאת שמתו בעליה דילמא מיית אחד מן הכהנים דאפילו את"ל דמקופיא מכפרי ראוי לגזור בפר כשמת אחד מן הכהנים משום חטאת שמתו בעליה אבל מה שפרש"י דילמא מיית כהן גדול לא נהירא לי דזה דבר הנראה לעינים ואפשר לעמוד עליו אי מיית או לא אבל משום חד מכל הכהנים איכא למיחש שפיר דאי אפשר לידע שפיר אי מיית חד מינייהו או לא:

    משום חטאת שעברה שנתה כו' עד תינח שעיר פר מאי איכא למימר תימה לי מאי פריך הא בפר נמי דדינו הוא להיות בן שלש שנים ותו לא אי עברו שנותיו פסול ותו לא חזי להקרבה כדתנן בפ"ק דמסכת פרה [מ"ב] ר' יוסי הגלילי אומר פרים בני שתים וחכמים אומרים אף בני שלש רבי מאיר אומר אף בני ארבע וחמש אלא שאין מביאין זקנים מפני הכבוד אלמא דלרבנן טפי משלש לא ויש לומר נהי דפסול להקרבה לא הוה לן למימר ימותו דשמא לא גמירי הלכתא דחטאת שעברה שנתה אלא בחטאת שהיא כשבה או שעירה או שעיר דהוו בני שנה ובהכי שייך למיגזר משום עברה שנתה דהלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא אבל בפרים דהוו בני שלשה לא גמירי הלכתא דימותו כשעברו שלש שנים ולהכי לא שייך למיגזר בהו והוה לן למימר ירעה אי נמי הכא פריך אליבא דרבי מאיר דמדקא דחקת לשנויי גזירה משום עברה שנתה והוית מצי לשנויי בלא גזירה לרבנן דרבי הויא חטאת שעברה שנתה ממש אלא כדי לאוקמי ככולי עלמא אפילו כרבי משנית הכי אם כן לרבי מאיר דאמר בפר אף בני ארבע וחמש והוא הדין טפי מאי מתרצת:

    Tosafot on Yoma 65b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמאי תני ר' יהודה בפר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן כולן ימותו נישהינהו ונקרבינהו לשנה הבאה ושנינן שאני קרבנות צבור דבעינן לאיתויינהו מתרומה חדשה וכדר' טבי.

    ואמרינן התינח שעיר שהוא בא משל צבור וצריך מתרומה חדשה הפר שאינו לא משל צבור ולא קרבן שהרי כ"ג מביאו מממונו. ודחינן גזירה פר אטו שעיר. כלומר מי שיראה כי משהין הפר להקריבו לשנה הבאה ישהה הוא גם השעיר ואמרינן ואי משהי ליה לשעיר מה בכך. הא דר' טבי משום מצוה היא. ואמרינן אם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה ופריק רב זירא שמא יאמרו הגורל קובע משנה לחברתה. התינח שעיר שצריך גורל. פר מאי איכא למימר גזירה פר אטו שעיר ומשום גזירה ימותו כו'. שעיר בן שנה הוא כשר. ואם תניחהו מיוה"כ זה ליוה"כ אחר אי אפשר שיהא ביום הכפורים זה פחות מבן ח' ימים ליוה"כ אחר עברה שנתו. ודחי הכי ר' יהודה [כרבי] ס"ל דתני בענין ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה ר' אומר מונה שס"ה ימים כמנין ימות החמה ומשכחת לה דמטי יוה"כ אחר ולא שלמו ליה שס"ה ימים.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 65b · Sefaria

    Ritva

    שאני קרבנות צבור כדר׳ טבי דבעי׳ להביא קרבנות צבור מתרומה חדשה הקשו בתוספות א״כ שקלים נמי דאיירי בהו היאך קונין מהם קרבנות צבור של שנה זו דהא בעי׳ תרומה חדשה וליכא. ותירץ ריב״א ז״ל דהשתא אתיא לומר דכי קתני ועולין לשנה הבאה היינו שלא יניחום אלא עם החדשים של השנה האחרת ויעלו להם לתרומה חדשה:

    ועוד דהא דר׳ טבי גופה מצוה היא פי׳ ומשום דבר שאינו אלא מצוה ליכא למימר ימותו. ואע״ג דמשום מצוה תנן למתני׳ אם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהם בתחלה וכדפרי׳ עלה התם כשמביא שנים ליכא מיתה לרבנן אלא רעיה וכדאי׳ לעיל. כן פי׳ בתוס'. והא דפרכי׳ בכולה שמעתין ומשום גזירה ימותו. והדרי׳ למעבד אוקמת׳ דלדידן נמי מתו משום גזירה. פי׳ בתוס׳ דכל חד וחד מהני אמוראי סבי׳ להו דגזירה דידיה חמירא מדחבריה ויש להם למות משום אותה גזירה:

    הא לא קשיא כר׳ דאמר שנה האמורה בתורה שס״ה ימים והכא משכחת לה כגון שנולד בראש השנה והפרישו בערב יום הכפורי׳ שיצא ממחוסר זמן. שאין שנה עולה לו עד שיעבור יום הכפורים אחר בשהיתה השנה פשוטה כי ימות החמה יתרים על ימות הלבנה י״א יום:

    דתניא שנה האמורה בבתי ערי חומה וכו' וא״ת ודילמא שאני התם דכתיב שנה תמימה. וי״ל דקים לן דלר׳ הכי קאמר עד מלאת לו שנה שהיא מן הסתם השנה התמימה של ימות החמה:

    Ritva on Yoma 65b · Sefaria

    Meiri

    זה שביארנו בכמה מקומות שמשהגיע ניסן אין מקריבין קרבנות צבור אלא מתרומה חדשה פירושו למצוה ומדכתיב החודש הזה לכם וכו' חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה ומ"מ אם הביא מן הישנה יצאו וכן אם לא הגיעה עדיין החדשה שנתעכבה לאיזו סיבה מביאים מן הישנה ושולח חטאתו ממדינת הים שמקריבין אותו בחזקת קיים כבר ביארנוה:

    שעירי חטאות כלם בין שעירי הרגלים בין שעירי ע"ז בין שעירי יום הכפרים כלם צריכים להיות בני שנה וכלם פסולים לאחר שנה שכלם למדנו בתורת כהנים מחטאת ע"ז האמורה בפרשת שלח לך שהיא עז בת שנתה וכל שעברה שנתה יש פוסקים שאינה במיתה אלא שרועה ורואין אותה כאלו עומדת בבית הקברות שאין יכול ליטלה אלא שמניחה לשם ורועה ופר חטאת אינו בדין זה שהרי כל מקום שנאמר פר אינו אלא בן שתי שנים ואין דין עברה שנתה אלא בחטאות של בני שנה ושנה זו אינה מנויה אלא לשנות הלבנה והיא שנים עשר חודש מיום ליום ואם נתעברה השנה הרי חודש העיבור בכלל השנה וכן המוכר בית בבתי ערי חומה שגאולתם שנים עשר חודש שהן שנת הלבנה ולסוף שנים עשר חודש נחלט אם נתעברה השנה אינו נחלט עד סופה שנאמר עד מלאת לו שנה תמימה להביא חודש העבור:

    Meiri on Yoma 65b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ומשום גזירה כו' אבל חטאת אפי' אחת לא דילמא עביד לההיא עולה למטה וג' עולות למעלה לא כו' כצ"ל ור"ל דדין חטאת מתן דמו למטה מחוט הסיקרא ודין עולה מתן דמו למעלה וא"כ אפילו חטאת [אחת] לא דילמא ההיא עולה היא שנתערבה והוא נותן דמה למטה כדין חטאת ופסול בעולה וג' עולות ליתן דמם למעלה נמי לא יקריב מהם משום דלמא עביד כולהו כו' וק"ל:

    בא"ד וכן זוג הנשאר מה"ט וכן כו' כצ"ל:

    בא"ד וכן קשה השלישית אמאי אין לה אלא אחת כו' פרק התערובות כל הזבחים שנתערבו כו' כצ"ל:

    בד"ה משום כו' עברה שנתה דהלכתא גמירי לה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 65b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה גזירה דאפי' את"ל דמקופי'. משמע דאי מקיבע' ניחא וק"ל הא כהן אחד שמת הוי רק מתו מקצת בעליה גם מ"ש דא"א לידע. ק"ל הא בשעת הקרבה מדינא לא חיישי' לכך דשמא מת לא חיישינן וכדפרכינן לעיל דף נה גבי קיני שופרות:

    Gilyon HaShas on Yoma 65b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, ומשום גזירה ימותו (פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן דסבר ר"א ירעו עד שיסתאבו וימכרו, ופליג ר' יהודא ואמר כולן ימותו אפילו פר דאינו בא מתרומת הלשכה גזירה אטו שעיר). אין להקשות מהאי דפרק התערובות (זבחים דף עג) בזבחים שנתערב בהן שור הנסקל דימותו, ול"א נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש, משום גזירה שמא יקח מן הקבוע, דהתם א"א לפדותו דלא חזי להדיוט משום תערובות שור הנסקל, דאף ע"י דנכבשינהו אסור מגזירה דיקח מן הקבוע, ולשיטת ר"ת דלהדיוט לא גזרינן דיקח מהקבוע, בלא"ה קשה דמ"ש טרפה שנתערב ומ"ש שור הנסקל דל"א ירעו ונכבשינהו וכדהקשו בזבחים, ותירצו דלא תיקנו כן היכא דאח"כ לא יהיה היתר כ"א ע"י מרובא פריש, ועכ"פ מהכא לא קשיא ולא מידי, ובתוס' סוף ד"ה ומשום גזירה דחקו בישוב קושיא זו:

    תוס' ד"ה גזירה משום חטאת כו' דאפילו את"ל מקופיא כפרה קשה לי, דהא גם אם מקיבעא לא מקרי מתו בעליה, ע"י מיתת כהן אחד דהוי רק מתו מקצת בעלים. גם מ"ש עוד דא"א לידע שפיר. קשה לי, הא אם לא נדע באמת לא חיישינן למיתה דשמא מת ל"ח כדפרכינן לעיל (דף נה) גבי קיני שופרות:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 65b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 65, Amud Bet, about 174 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 132 words

      Opens “קׇרְבְּנוֹת צִבּוּר קָא אָמְרַתְּ? שָׁאנֵי קׇרְבְּנוֹת צִבּוּר,…”

    2. Segment 210 words

      Opens “תִּינַח שָׂעִיר, פַּר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? גְּזֵירָה…”

    3. Segment 337 words

      Opens “וּמִשּׁוּם גְּזֵירָה יָמוּתוּ? וְעוֹד: הָא דְּרַבִּי טָבִי…”

    4. Segment 419 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא: לְפִי שֶׁאֵין הַגּוֹרָל…”

    5. Segment 514 words

      Opens “הָא תִּינַח שָׂעִיר, פַּר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?…”

    6. Segment 620 words

      Opens “אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי: גְּזֵירָה מִשּׁוּם חַטָּאת…”

    7. Segment 716 words

      Opens “וּמִשּׁוּם גְּזֵירָה יָמוּתוּ? אֶלָּא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם חַטָּאת…”

    8. Segment 826 words

      Opens “הָא לָא קַשְׁיָא, כְּרַבִּי. דְּתַנְיָא: ״שָׁנָה תְּמִימָה״,…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yoma 65b · Segment 3 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: קׇרְבְּנוֹת צִבּוּר הַבָּאִין בְּאֶחָד בְּנִיסָן…

    Original text

    קׇרְבְּנוֹת צִבּוּר קָא אָמְרַתְּ? שָׁאנֵי קׇרְבְּנוֹת צִבּוּר, כִּדְרַבִּי טָבִי אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה. דְּאָמַר רַבִּי טָבִי אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: אָמַר קְרָא: ״זֹאת עוֹלַת חֹדֶשׁ בְּחׇדְשׁוֹ״, אָמְרָה תּוֹרָה: חַדֵּשׁ וְהָבֵא לִי קׇרְבָּן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה.

    You speak of communal offerings? Communal offerings are different, in accordance with what Rabbi Tavi said in the name of Rabbi Yoshiya. As Rabbi Tavi said that Rabbi Yoshiya said that the verse states: “This is the burnt-offering for every New Moon upon its renewal throughout the months of the year” (Numbers 28:14). The Torah said: Renew and bring Me an offering from the new contribution. This indicates that communal offerings must be brought from the donations of the current year and not from the donations of the previous year.

    תִּינַח שָׂעִיר, פַּר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? גְּזֵירָה פַּר אַטּוּ שָׂעִיר.

    The Gemara challenges this solution: This works out well with regard to the Yom Kippur goat, which is a communal offering and is purchased with money from the Temple treasury. However, with regard to the High Priest’s bull which he pays for himself and which is considered an individual offering, what is there to say? The Gemara answers: There is a rabbinic decree with regard to the bull due to the goat.

    וּמִשּׁוּם גְּזֵירָה יָמוּתוּ? וְעוֹד: הָא דְּרַבִּי טָבִי אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה גּוּפַהּ מִצְוָה הִיא. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: קׇרְבְּנוֹת צִבּוּר הַבָּאִין בְּאֶחָד בְּנִיסָן — מִצְוָה לְהָבִיא מִן הֶחָדָשׁ, וְאִם הֵבִיא מִן הַיָּשָׁן — יָצָא, אֶלָּא שֶׁחִסֵּר מִצְוָה!

    The Gemara expresses surprise: Is it right that due to a rabbinic decree the offerings should be left to die instead of being left to graze? And furthermore, this statement that Rabbi Tavi said in the name of Rabbi Yoshiya is itself a mitzva ab initio , but is not indispensable. As Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to communal offerings that are brought on the first of Nisan, it is a mitzva to bring them from the new year’s shekel contributions. However, if he brought them from the old shekels that were donated during the previous year he has fulfilled his obligation, but he lacked the mitzva, i.e., he did not perform the procedure in the proper manner. It is difficult to argue that due to this inessential detail the Sages would issue a decree that the High Priest’s bull should be left to die.

    אֶלָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא: לְפִי שֶׁאֵין הַגּוֹרָל קוֹבֵעַ מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ. וְנַיְיתֵי וְנַגְרֵיל? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הַגּוֹרָל קוֹבֵעַ מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ.

    Rather, Rabbi Zeira said that the reason the bull and goat of Yom Kippur are left to die is because the lottery does not establish designations from one year to another. Therefore, a goat designated by the lottery one year is not eligible for use the next year. The Gemara challenges this explanation: But let us bring this goat and another one and draw lots again. The Gemara responds: It is a rabbinic decree that was enacted lest people say that the lottery establishes designations from one year to another.

    הָא תִּינַח שָׂעִיר, פַּר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? גְּזֵירָה פַּר אַטּוּ שָׂעִיר. וּמִשּׁוּם גְּזֵירָה יָמוּתוּ?

    The Gemara challenges: This works out well with regard to the goat, but with respect to the bull of the High Priest, which is not chosen by lottery, what is there to say? The Gemara answers: There is a rabbinic decree with regard to the bull due to the goat. The Gemara challenges further: Is it right that due to a rabbinic decree the offerings should be left to die instead of being left to graze? Therefore, this answer should be rejected.

    אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי: גְּזֵירָה מִשּׁוּם חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ. הָא תִּינַח פַּר, שָׂעִיר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? גְּזֵירָה שָׂעִיר אַטּוּ פַּר.

    The Rabbis stated another solution before Abaye: It is a rabbinic decree, due to a concern that the bull will become a sin-offering whose owners have died, since the High Priest might die during the year. The Gemara responds: This works out well with regard to the bull, but as for the goat, which is a communal offering, what is there to say? The Gemara answers: There is a rabbinic decree with regard to the goat due to the bull.

    וּמִשּׁוּם גְּזֵירָה יָמוּתוּ? אֶלָּא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם חַטָּאת שֶׁעִבְּרָה שְׁנָתָהּ. גְּזֵירָה? הִיא גּוּפַהּ חַטָּאת שֶׁעִבְּרָה שְׁנָתָהּ הִיא!

    The Gemara asks: Is it right that due to a rabbinic decree the offerings should be left to die instead of being left to graze? Rather, it is a rabbinic decree due to a concern that the goat will become a sin-offering whose year has passed. A goat may not be brought as a sin-offering once it is more than a year old, and there is a concern that the goat will be too old by the Yom Kippur of the following year. The Gemara expresses surprise: Is this a rabbinic decree? It is certainly a sin-offering whose year has passed, as the goat will certainly be more than a year old by the following Yom Kippur.

    הָא לָא קַשְׁיָא, כְּרַבִּי. דְּתַנְיָא: ״שָׁנָה תְּמִימָה״, מוֹנֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יוֹם כְּמִנְיָן יְמוֹת הַחַמָּה, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מוֹנֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם לְיוֹם.

    The Gemara responds: This is not difficult, as it is possible that the goat will not be disqualified, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. As it was taught in a baraita : With regard to redeeming houses in a walled city the Torah states: “And if it not be redeemed within the space of a full year” (Leviticus 25:30), which indicates that he counts 365 days, in accordance with the number of days in a solar year; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: He counts twelve months from day to day. Therefore, according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, if the goat was less than eleven days old on the first Yom Kippur, it will not be disqualified on the following Yom Kippur because it will still be less than 365 days old, as long as the first year was not a leap year. Nevertheless, it is disqualified by rabbinic decree due to a concern that other goats would be used in similar circumstances even if they were more than a year old.