Talmud Builders

    Commentary page

    Yoma 53b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 53b

    Yoma 53b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 620 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אמרו ליה לרב יוסף שהוא היה מאור עינים ואינו מכיר בדבר:

    תרום רישיך תהיה ראש ישיבת הכרך:

    התם מיבעי ליה למיקם במקום שהפסיעות כלות ולא לחזור לאלתר:

    ואם לא עשה כן נראה כמו שלא נטל רשות להיפטר:

    וראוי לו שלא התפלל ראוי לו שלא התפלל גרסינן כלומר נוח היה לו אם לא התפלל כמו ראוי לו שלא בא לעולם:

    מימינו אש דת אלמא ימין עדיפא:

    ורבבה מימינך הימין סובלת רבבה מזיקין:

    וכי תימא אורחא הוא שהימין מוכנת להשתמש בה לכך ניתנו הלוחות בימין ולאו חשיבותא דימין היא:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 53b · Sefaria

    Tosafot

    וכי תימא אורחא דמילתא למיתב לימין נ"ל לפרש כלומר אדרבה כי היכי דהתם יהב קודשא בריך הוא מימינו הכא נמי המתפלל יתן שלום לימין שלו ברישא ת"ל יפול מצדך אלף אלמא דיש לבקש על נגד השמאלי ברישא והדר אימין וטעמא הוי דהוי לימין הקב"ה ברישא:

    תנן כמאן דאמר ארון גלה לבבל אע"ג דרבי יהודה אומר במקומו נגנז ופליג בסיפא גבי כן ולא פליג ברישא אארון י"ל פליג בברייתא ברישא אארון:

    ופליגא דעולא דאמר לר"ש גלה לבבל פליגא דעולא דאמר לר"ש דארון נגנז:

    Tosafot on Yoma 53b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אודעוה לרב יוסף דהוה הוא סגי נהורא אמר יהא רעוא דתירום רישא אכולא כרכא. וי"א שתהיה בכל הלכה כרבא.

    אריב"ל המתפלל צריך לפסוע ג' פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום תנ"ה המתפלל צריך לפסוע ג' פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום ואם לא עשה כן ראוי לו כאילו לא התפלל ומשום שמעון אמרו נותן שלום לימינו ואח"כ לשמאלו וא"ל רבה לאביי לימין הקב"ה שהוא שמאלך. אביי ורבא הוו פסעי להני ג' פסיעות בכריעה אחת. ואמר רב מרדכי כיון שפסע ג' פסיעות לאחוריו התם איבעי ליה למיקם. משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב שב על קיאו.

    ומתפלל תפלה קצרה כו' מאי היא יר"מ ה' אלהינו שאם תהיה זו השנה שחונה תהיה גשומה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים שמבקשים שיפסקו גשמים: ירושלמי ולא יגביהו עמך ישראל שררה זה על זה ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה.

    ולא יהו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה מעשה בר' חנינא בן דוסא שהיה מהלך בדרך וירדו גשמים. ואמר רבון כל העולם הכל בנחת ודנינא בצער פסק מיטרא כו'.

    ת"ר מעשה בכ"ג שהאריך בתפלתו כו' ואמרו לו אל תהי רגיל לעשות כן שלא להבעית את ישראל משניטל הארון כו' תנן כמ"ד ארון גלה לבבל דתניא רשבי"א ארון גלה לבבל שנאמר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה'. וכן א"ר אליעזר ארון גלה לבבל.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 53b · Sefaria

    Ritva

    ואח״כ יתן שלו׳ כלומ׳ שישתחוה כמי שנותן שלו׳ ונפטר מרבו ויש נוהגין לתת שלו׳ ממש שהם או׳ שלו׳ לימיני שלו׳ לשמאלי ומשום שמעי׳ אמרו נותן שלו׳ לימינו. ואסיקנא לימינו של הקב״ה שהוא שמאל דידי׳ כי המתפלל כמי שעומד לפני השכינה. ומיבעי למיעבד כאביי ורבא דפסעי להו לשלש פסיעות בכריעה אחת ולסוף הכריעה נותנין שלו׳ לימין ולשמאל וכן ראיתי למורי הרב שהי׳ נוהג.

    אורחא דמלתא הוא פי׳ אורחא דמלתא לתת וליטול בימין מפני שהיא מיומנת יותר ולאו משום דחשיבא טפי.

    ת״ש ורבבה מימיניך דאלמ׳ ימין חשיבא ואע״ג דהאי ימיניך אימינו של אדם קאי ואנן אסקינן דכריעה לימינו של הקב״ה. י״ל דמימיניך היינו נמי שמאל דידי׳ שהוא כנגד ימינו של הקב״ה א״נ כיון דימינו של אדם חשיבא משמאלו היא הנותנת דלמעלה נמי כנגד ימינו של הקב״ה אית לן למיכרע טפי כי הימין משובח.

    Ritva on Yoma 53b · Sefaria

    Meiri

    מכאן אמרו המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות בסוף תפלתו לאחוריו ואח"כ יאמר שלום בשמאל ומקדים תחלה בפסיעת שמאלו שהרי הוא מראה בעצמו כאלו עומד ממש לפניו יתברך ונותן כבוד למה שהוא מראה בעצמו עומד כנגד ימינו על דרך ימינך ד' נאדרי וכו' ובשעה שיתחיל בפסיעות אלו צריך לכרוע ואין זז מכריעתו עד שיעשה את שלשתן באותה כריעה ושאר דברים שבסוגיא כבר התבאר עניינם במשנה:

    Meiri on Yoma 53b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ר' יהודה (בן לקיש) אומר ארון במקומו נגנז כו' כן נראה מדברי התוס' דר' יהודה סתם גרסי' נמי בברייתא דהיינו ר' יהודה בר אלעאי ול"ג ר' יהודה בן לקיש בברייתא וק"ל:

    תוס' בד"ה וכ"ת אורחא כו' אלמא דיש לבקש על נגד השמאלי כו' וטעמא דהוי לימין הקב"ה כו' עכ"ל ולעיל צ"ל אביי דהוה יהיב שלמא לימיניה ברישא לא הוה ידע הך ברייתא דתני ואומר (יכול) [יפול] וגו' דמוכח מינה שמאל של אדם ברישא וק"ל:

    בד"ה תנן כמאן כו' י"ל פליג בברייתא ברישא אארון עכ"ל הס"ד כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 53b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לְהוּ יְהֵא רַעֲוָא דִּתְרוּם רֵישֵׁיךְ אַכּוּלָהּ כְּרַכָא. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים הקדמה ל"ו דף מ"ב) ענין בת רב חסדא שנשאת תחילה לרמי בר חמא ואחר כך לרבא, כי בת רב חסדא היתה נשמתה גדולה מאד מסוד המלכות העליונה ולכן נקראת בסתם בת רב חסדא ורמי בר חמא שנשאה תחילה היתה נשמתו מסוד הדעת שהוא חיבור העליון של שם הוי"ה ושם אהי"ה שעולה מספרם מ"ז ועם שני כוללים עולים מ"ט כמנין 'חמא' [49] ולכן נקרא רמי בר חמא דהיינו רמי לשון רוממות שהיה ממקום רם ועליון ששם חיבור ושילוב שמות הוי"ה אהי"ה שעולים מספר 'חמא'. אך רבא היתה נשמתו מסוד היסוד שהוא למטה ממקום הדעת ששם הוא חיבור הוי"ה אלהי"ם ושמות הוי"ה אדנ"י שעולים מספר 'רבא' [203] ולהיות דמקומו תחתון לכן לקח את בת רב חסדא באחרונה אחר שנשאת לרמי בר חמא ונפטר אז לקחה רבא עיין שם. גם ידוע דכל אשה שביק בה בעלה רוחא כפי ערכו וכפי בחינתו (זהר חלק ב' קא:), ואם כן בעת שנשאת לרבא היה בה רוחא מן רמי בר חמא שהיתה נשמתו מסוד הדעת שהוא חיבור הוי"ה אהי"ה, והנה כרך הוא לשון כריכה רמז לחיבור ושילוב הוי"ה אהי"ה או הוי"ה אדנ"י או הוי"ה אלהי"ם, ולפי זה במקום הדעת שהוא בחי' רמי בר חמא יש כרך אחד של שילוב הוי"ה אהי"ה ובמקום היסוד ששם רבא יש שני כריכות שהוא שילוב הוי"ה אדנ"י והוי"ה אלהי"ם, ומאחר דרבא לקח בת רב חסדא באחרונה אחר שכבר יש בה חלק מן רמי בר חמא שהוא מן כרך העליון של הוי"ה אהי"ה לכך ברכו תְרוּם רֵישֵׁיךְ אַכּוּלָהּ כְּרַכָא דהיינו כרכים של בחינתך וכרך של רמי בר חמא שישנו אצל בת רב חסדא כאשר תשאנה. גם נראה לרמוז כְּרַכָא קאי על כרך של רמי בר חמא שהוא כרך של אהי"ה שמספרו כ"ח דאות כ' השנית נקראת לכאן ולכאן וברכו שהוא ישלוט גם ברוחא דשבק בה רמי בר חמא. והנה מהרש " א ז"ל כתב שהיה בכרך שתי ישיבות והתפלל שיהא ראש על הכל וכן היה לו אחר כך. ונראה לי בס"ד טעם לתפילה זו כפי הענין מדה כנגד מדה כי רבא היה עושה מצוה בענין כבוד רבו לכך ברכו בכבוד אך אם היה רב יוסף רואה את הכבוד שהיה עושה לו לא היתה מצות הכבוד שלימה דיש להקשות עושה לו הכבוד הזה כדי למצוא חן בעיניו אבל מאחר דרב יוסף לא היה רואה ולא היה יודע ודאי מצוה זו של הכבוד היא שלימה, ולכן מדה כנגד מדה בירך אותו בכבוד שלם שיהיה ראש על כל הכרך דהיינו על שתי הישיבות. ועוד נראה לי בס"ד דידוע דהאנשים נקראים רגלים של הגדול והרב שלהם כמו שנאמר (שמות יא, ח) 'צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ' ופרשתי הטעם דהגדול הוא במקום אב ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קד.) הבן נקרא כרעא דאבוה ולכן ברכו מדה כנגד מדה אתה נצטערת ברגלים שלך בשביל כבודי תִּירוּם רֵישֵׁיךְ אַכּוּלָהּ כְּרַכָּא תזכה להיות רב על שתי הישיבות שאז כולם יהיו נקראים רגל שלך.

    הַמִּתְפַּלֵּל, צָרִיךְ שֶׁיַּפְסִיעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו, וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם. נראה לי בס"ד הטעם כדי לדחות שלשה ראשונות די' ספירות דטומאה שהם כנגד עמון ומואב ואדום שלא כבשום ישראל ובזכות התפלה בכונה תהיה הגאולה וימסרו גם אלו ביד ישראל כמו שכתוב בנביאים. ומה שאמר שיתן שלום לימין ולשמאלו ולפניו, נראה לי להמשיך שפע מן שלום הימין שהוא כנגד חכמה לחיים ומשלום השמאל שהוא כנגד בינה למזונות שהעושר יתייחס לצפון ומשלום שבפנים שהוא כנגד הדעת לבנים שבאים מן קישוי אבר התשמיש ואין קישוי אלא לדעת. גם בשלום שהוא גימטריא עשו מבטלים קטרוג שלשה דמעות של עשו אשר השתים ירדו והשלישית נקשרה בין עיניו כמו שאמרו במדרש תנחומא:

    מָשָׁל לְתַלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ, אִם חוֹזֵר לְאַלְתַּר דּוֹמֶה לְכֶלֶב שֶׁשָּׁב עַל קִיאוֹ. נראה לי בס"ד טעמא דמילתא על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל טעם לשלש פסיעות אחר תפלה כי התפלה באצילות ועל ידה נמשך השפע לשלשה עולמות בי"ע [בריאה, יצירה, עשיה] לכן עושה בשלש פסיעות פועל דמיוני על ירידת השפע לבי"ע. ולפי זה אם חזר תכף למקומו נראה כאלו חזר בו לבטל אותו פועל דמיוני שעשה בשלש פסיעות על ירידת השפע לבי"ע. ונראה לי לכן נקראת פְּסִיעָה אותיות יִסַּע פֶּה רוצה לומר בה יסע השפע הנעשה על ידי הפה היא התפלה שיסע אותו לעולמות שתחת האצילות ולכן יתן ג' פעמים שלום כנגד השפעת בי"ע. ומה שֶׁנֶּאֱמַר : (דברים לג, ב) ' מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ ' נראה לי הכונה שהתורה נקראת שָׁלוֹם דכתיב (משלי ג, יז) 'וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם' וכיון דקאמר שניתנה מימין שמע מינה גם אנחנו נתחיל השלום מן הימין. ונראה לי אומרו ' אֵשׁ דָּת לָמוֹ ' צרף תי"ו של דָּת עם אל"ף ד'אֵשׁ' ושי"ן של אֵשׁ עם לָמוֹ יהיה מזה צירוף את ד ' שָׁלוֹם כי התורה שנקראת שָׁלוֹם יש בה ד' חלקים שהם פשט רמז דרש סוד אם כן היא ד' שָׁלוֹם וכל ד' שָׁלוֹם אלו נתנו מימין.

    רִבּוֹן הָעוֹלָם, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּנַחַת, וַחֲנִינָא בְּצַעַר יש לדקדק תיבת 'כֻּלּוֹ' נראה לשון יתר? ונראה לי דרוצה לומר בין האדמה בין הבריות הדרים עליה אדם ובהמה, כי אמרו רבותינו ז"ל כשהגשמים נעצרים דומה הארץ לאשה שמחבלת ואינה יולדת, וכן כתיב (יואל ב, כא) 'אֲדָמָה גִּילִי וּשְׂמָחִי'. או יובן נקיט 'כֻּלּוֹ' לומר החיים והמתים כי גם נשמות המגולגלים בדומם נתקנים ועולים על ידי המטר, כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל הטעם שקבעו הזכרת הגשם בתחיית המתים. ומה שאמר וַחֲנִינָא בְּצַעַר, הקשה מהרש"א ז"ל וכי משום צער דידיה ירצה שלא יהיה נחת לעולם כולו דאינו נראה חסיד שכמותו ירצה בכך? עיין שם. ועוד יש להקשות וכי הוא לבדו היה בדרך באותה שעה הא ודאי יש כמה עוברי דרכים? ונראה לי בס"ד דלא עלה על לב אותו צדיק שיפסק המטר אך הוא היה עני ביותר ואפילו בזמן הגשמים אינו לובש אלא חלוק ובגד קל, ובעת שירדו הגשמים ירדו על גופו ועל בשרו כי בגד קל אינו מגין עליו מן מי גשמים וכל עוברי דרכים אפילו העניים לובשים בגד גס ועב כמו לבדין ומניחים אותו על ראשם וגופם להגין עליהם, ועל זה אומר חֲנִינָא בְּצַעַר שאין לו בגד להגין עליו והיה מצפה שיזמן לו הקב"ה איזה בגד עב וגס הן במציאה הן בתורת שאלה שיתכסה בו עד שיגיע לביתו, אבל לא היה רוצה בדברים אלו שיפסקו הגשמים, אך מן השמים עשו זאת להראות חיבתו ופסקו הגשמים! ובזה ניחא מה שאמר בעל המאמר שָׁדָא מִטְרָא עֲלֵיהּ, פירוש על גופו ובשרו ממש שלא היה לו בגד עב להגין עליו, וגם זאת ביקש בעבור עבודת ה' כי אמר עתה ודאי זה בגדו וחלוקו יהיו שרויין במי גשמים וכשיבא לביתו אין לו חלוק ובגד אחר להחליף וצריך שיעסוק בהם לנגבם ואחר כך ילבשם ויתבטל על ידי זה מעסק התורה בעסקו בם. ועוד נראה לי בס"ד כי כונתו בזה לטובת העולם דידע שהגשמים ירדו על ידי תפילת הציבור ולכן אמר כן כדי שיפסקו ואז אחר כך כשיגיע לביתו יתפלל שירדו וכיון שיורדים על ידי תפילתו ירדו גשמי רצון ברכה ונדבה.

    כָּל הָעוֹלָם בְּצַעַר, וַחֲנִינָא בְּנַחַת פירש רש"י ז"ל 'שאין לו זריעה בשדות' והקשה ישרש יעקב ז"ל הוה ליה למימר משום דדי לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת ולא אכפת לו ביוקר הלחם? והניח בקושיא. ונראה לי בס"ד דאם יהיה רעב ויוקר השערים כל מין מאכל יתייקר ואם כן גם החרובין יתייקרו. ועוד נראה לי אף על פי שדי לו בקב חרובין זהו בימות החול אבל בשבת היה אוכל לחם בשלש סעודות. או יתכן דוקא לעצמו די בקב חרובין אבל לבני ביתו היה קונה לחם גם בחול.

    וְנִמְנוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִכָּנֵס אַחֲרָיו כתוב בגליון בשם מהרש"א ז"ל הטעם דחשבו שמא עשה כדעת הצדוקין וניגף בצאתו יעוין שם. וקשה לי בדבריו אלו דהא בתוספות ישנים כתבו בשם ירושלמי שהיה שמעון הצדיק וידוע שבימיו עדיין לא היו הצדוקין כי צדוק ובייתוס הם תלמידי אנטיגנוס איש סוכו שקיבל משמעון הצדיק והם פקרו בדברי רבותינו ז"ל אחר ששמעו מרבם שאמר 'אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס' (משנה אבות א, ג). ומה שאמר אַל תְּהִי רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן, הכונה מה שעשית עתה הנה מה טוב ברוך תהיה, אך אל תעשה עוד פעם שנית שאז נקרא רגיל כי הפרי חדש הביא ראיה דרגיל נקרא בשני פעמים והכי איתא בירושלמי דנדרים.

    אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, וּ'שְׁתִיָּה' הָיְתָה נִקְרֵאת פירוש ודאי היתה שם מששת ימי בראשית אך לא נודעת לנו אלא מימות נביאים ראשונים בימי דוד ושמואל שהודיעו לנו ברוח הקודש שזו היא אבן השתיה. ומה שאמר גָבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, נראה לי בס"ד הטעם לשלשה אצבעות להורות ד'עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים' (משנה אבות א, ב) והנה יש אומרים שהאבן מונחת על הארץ ורק גבוהה מן הקרקע ג' טפחים ויש אומרים שהיא תלויה ויש חלל ואויר בינה לבין הארץ ג' אצבעות ועיין בהרדב"ז (חלק ב' סימן תרל"ט) מה ששאלו אותו בענין בית המקדש שנמצא מקומו לעת עתה נמוך לעיני הרואין עיין שם.

    תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל. נראה לי בס"ד אלו ואלו דברי אלקים חיים אך אמרו רבותינו ז"ל (שקלים פ"ו ה"א) שני ארונות היו אחד יש בו לוחות שניות ואחד יש בו שברי לוחות וארון זה שהיה בו לוחות שניות שהם העקרים היה מונח בבית קודש קדשים ושם נגנז כמו שנאמר (מלכים א' ח, ח) 'וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה' אבל אותו ארון שיש בו שברי לוחות היה מונח בלשכה אחת בבית המקדש וזה הארון אשר גלה לבבל, ואחר כך כשהחזירו אותו גנזוהו בלשכת דיר העצים. ובזה יתורץ קושיא חזקה דאמרו רבותינו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק נב) שהראה חזקיהו המלך ע"ה את אנשי מלך בבל את הלוחות ונענש על כך, והדבר יפלא איך נכנס אדם לבית קודש קדשים והוציאם והחזירם והלא אפילו כהן גדול אין לו רשות ליכנס שם אלא רק ביום הכיפורים במעשה הקטורת? ובזה ניחא שהראם לוחות השבורים שהיו בארון אחר המונח בלשכה אחת. ועוד אני אומר אפילו למאן דאמר 'אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל' לא שלטה בו יד אויב שלקחו מן הלשכה והגלהו אלא כשגלה יהויכין והחרש והמסגר לקחו אותו עמהם בהצנע להיות להם לשמירה כי פחדו ויראו לנפשם, והם הביאו את ארון זה שבו שברי לוחות לבבל והצניעו אותו שם, ובעת שעלו בימי עזרא העלוהו עמהם, וזה אשר נגנז בלשכת דיר העצים. ונראה לי הטעם שגנזו אותו שם, מפני דהתורה נקראת 'עֵץ חַיִּים' (משלי ג, יח) לכך גנזו אותו בלשכת דיר העצים.

    Ben Yehoyada on Yoma 53b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 53, Amud Bet, about 620 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף: הָכִי עָבֵיד רָבָא.…”

    2. Segment 244 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן…”

    3. Segment 341 words

      Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַמִּתְפַּלֵּל, צָרִיךְ שֶׁיַּפְסִיעַ שָׁלֹשׁ…”

    4. Segment 416 words

      Opens “מַאי וְאוֹמֵר? וְכִי תֵּימָא אוֹרְחָא דְמִילְּתָא הִיא…”

    5. Segment 539 words

      Opens “רָבָא חַזְיֵיהּ לְאַבָּיֵי דְּיָהֵיב שְׁלָמָא לְיַמִּינָא בְּרֵישָׁא…”

    6. Segment 638 words

      Opens “וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. מַאי מְצַלֵּי?…”

    7. Segment 729 words

      Opens “רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מְסַיֵּים בַּהּ מִשְּׁמֵיהּ…”

    8. Segment 852 words

      Opens “רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הֲוָה קָא אָזֵיל…”

    9. Segment 953 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד שֶׁהֶאֱרִיךְ…”

    10. Segment 1039 words

      Opens “מַתְנִי׳ מִשֶּׁנִּיטַּל אָרוֹן, אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת…”

    11. Segment 1134 words

      Opens “וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּון לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא…”

    12. Segment 1253 words

      Opens “הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַשָּׂעִיר, שְׁחָטוֹ, וְקִבֵּל בְּמִזְרָק…”

    13. Segment 1347 words

      Opens “וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרוֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ,…”

    14. Segment 1432 words

      Opens “גְּמָ׳ ״מִשֶּׁנִּגְנַז״ לָא קָתָנֵי, אֶלָּא ״מִשֶּׁנִּיטַּל״. תְּנַן…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אָרוֹן גָּלָה…”

    16. Segment 1625 words

      Opens “רַבִּי יְהוּדָה (בֶּן לָקִישׁ) אוֹמֵר: אָרוֹן בִּמְקוֹמוֹ…”

    17. Segment 1744 words

      Opens “וּפְלִיגָא דְּעוּלָּא. דְּאָמַר עוּלָּא, שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yoma 53b · Segment 8 — “…אֲתָא מִיטְרָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי אַהְנְיָא לֵיהּ צְלוֹתֵיהּ…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Yoma 53b · Segment 7 — “רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מְסַיֵּים בַּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה:…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Yoma 53b · Segment 17 — “וּפְלִיגָא דְּעוּלָּא. דְּאָמַר עוּלָּא, שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ…

    Original text

    אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף: הָכִי עָבֵיד רָבָא. אֲמַר לֵיהּ: יְהֵא רַעֲוָא דִּתְרוּם רֵישָׁךְ אַכּוּלֵּהּ כַּרְכָּא.

    They said to Rav Yosef: This is what Rava does. Rav Yosef was blind and could not see for himself. Rav Yosef said to him: May it be God’s will that you lift your head over the entire city, in reward for honoring your teacher.

    אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמִּתְפַּלֵּל, צָרִיךְ שֶׁיַּפְסִיעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו, וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם. אָמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי: כֵּיוָן שֶׁפָּסַע שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו — הָתָם אִיבַּעְיָא לֵיהּ לְמֵיקַם. מָשָׁל לְתַלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ, אִם חוֹזֵר לְאַלְתַּר, דּוֹמֶה לְכֶלֶב שֶׁשָּׁב עַל קִיאוֹ.

    § Apropos the obligation of a student to walk backward when taking leave of his teacher, the Gemara discusses a similar topic. Rabbi Alexandri said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who prays must take three steps backward upon concluding his prayer and then recite: Peace, in a manner befitting one who departs from before the Holy One, Blessed be He. Rav Mordekhai said to him: Since he has taken three steps backward, he should stand there and not return to his place immediately. This is analogous to a student who takes leave of his teacher. If he returns immediately to the place where was first standing, he is similar to a dog who returns to its vomit, and his previous action is spoiled.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַמִּתְפַּלֵּל, צָרִיךְ שֶׁיַּפְסִיעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם, וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל. וּמִשּׁוּם שְׁמַעְיָה אָמְרוּ: שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְיָמִין, וְאַחַר כָּךְ לִשְׂמֹאל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, וְאוֹמֵר: ״יִפּוֹל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ״.

    The Gemara comments that this was also taught in a baraita : One who prays must take three steps backward upon concluding his prayer and then recite: Peace. And if he did not do so, it is better for him not to have prayed, as his actions are disrespectful toward God. And they said in the name of Shemaya the Sage that when one recites: Peace, he first bows to the right and then to the left, as it is stated: “At His right hand was a fiery law to them” (Deuteronomy 33:2), and it says: “A thousand may fall at your side, and ten thousand at your right side” (Psalms 91:7).

    מַאי וְאוֹמֵר? וְכִי תֵּימָא אוֹרְחָא דְמִילְּתָא הִיא לְמִיתַּב בְּיָמִין, תָּא שְׁמַע: ״יִפּוֹל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ״.

    The Gemara asks: What is the reason for: And it says? Why is it necessary to cite another source? The Gemara explains: If you say that it is merely the usual manner to give an object with the right hand, but this bears no special significance, come and hear: “A thousand may fall at your side, and ten thousand at your right side,” which indicates that the right side is the more significant one.

    רָבָא חַזְיֵיהּ לְאַבָּיֵי דְּיָהֵיב שְׁלָמָא לְיַמִּינָא בְּרֵישָׁא אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ לִימִין דִּידָךְ? לִשְׂמֹאל דִּידָךְ קָא אָמֵינָא, דְּהָוֵי יְמִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא: חֲזֵינָא לְהוּ לְאַבָּיֵי וְרָבָא דְּפָסְעִי לְהוּ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת בִּכְרִיעָה אַחַת.

    The Gemara relates that Rava saw Abaye reciting: Peace, by bowing at the end of his prayer to his right first. Rava said to him: Do you maintain that you should bow to your right? I say you should bow to your left first, as it is the right of the Holy One, Blessed be He, since He is opposite you face-to-face, as it were. Rav Ḥiyya, son of Rav Huna, said: I observed that Abaye and Rava both took those three steps all in one act of bowing, without standing upright in between, by way of submission to and acceptance of God’s authority.

    וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. מַאי מְצַלֵּי? רָבָא בַּר רַב אַדָּא וְרָבִין בַּר רַב אַדָּא תַּרְוַיְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמְרִי: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא שָׁנָה זוֹ גְּשׁוּמָה וּשְׁחוּנָה. שְׁחוּנָה מְעַלְּיוּתָא הִיא?! אֶלָּא אֵימָא: אִם שְׁחוּנָה תְּהֵא גְּשׁוּמָה.

    § The mishna taught: And the High Priest recites a brief prayer in the outer chamber. The Gemara asks: What does he pray? Rava bar Rav Adda and Ravin bar Rav Adda both said in the name of Rav that this was his prayer: May it be your will, Lord our God, that this year shall be rainy and hot. The Gemara immediately expresses surprise at this request: Is heat a good matter? Why should he request that the year be hot? Rather, say and emend it as follows: If the upcoming year is hot, may it also be rainy, lest the heat harm the crops.

    רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מְסַיֵּים בַּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: לָא יִעְדֵּי עָבֵיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה, וְלֹא יִהְיוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְפַרְנָסָה זֶה מִזֶּה, וְלֹא תִּכָּנֵס לְפָנֶיךָ תְּפִלַּת עוֹבְרֵי דְּרָכִים.

    Rav Aḥa, son of Rava, concluded the language of this prayer in the name of Rav Yehuda: May the rule of power not depart from the house of Judah; and may your nation Israel not depend on each other for sustenance, rather, they should be sustained from the produce of their land; and let not the prayer of travelers enter Your presence when they pray for the rain to stop on their travels.

    רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הֲוָה קָא אָזֵיל בְּאוֹרְחָא. שְׁדָא מִטְרָא עֲלֵיהּ, אֲמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּנַחַת, וַחֲנִינָא בְּצַעַר. פְּסַק מִיטְרָא. כִּי אֲתָא לְבֵיתֵיהּ, אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּצַעַר, וַחֲנִינָא בְּנַחַת. אֲתָא מִיטְרָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי אַהְנְיָא לֵיהּ צְלוֹתֵיהּ דְּכֹהֵן גָּדוֹל לְגַבֵּי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא.

    The Gemara relates: Rabbi Ḥanina ben Dosa was walking on the road when rain fell upon him. He said: Master of the Universe, the entire world is comfortable and Ḥanina is suffering. The rain stopped. When he came to his house he said: Master of the Universe, the entire world is suffering for lack of rain and Ḥanina is comfortable. The rain came back. Rav Yosef said: What effect does the prayer of the High Priest have with regard to Rabbi Ḥanina ben Dosa? Notwithstanding the prayer of the High Priest in the Holy of Holies, Rabbi Ḥanina ben Dosa’s sanctity is greater, as God fulfills his bidding.

    תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד שֶׁהֶאֱרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, וְנִמְנוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִיכָּנֵס אַחֲרָיו. הִתְחִילוּ הֵם נִכְנָסִין וְהוּא יוֹצֵא. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה הֶאֱרַכְתָּ בִּתְפִלָּתֶךָ? אָמַר לָהֶם: קָשֶׁה בְּעֵינֵיכֶם שֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיכֶם וְעַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא יֵחָרֵב? אָמְרוּ לוֹ: אַל תְּהִי רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ: לֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל.

    § The mishna stated that the High Priest would not extend his prayer. The Sages taught in the Tosefta : There was an incident involving a certain High Priest who extended his prayer, and his fellow priests took a vote, counted, and decided to go in after him out of concern that he had died or fainted and required assistance. They began to enter and at that moment he emerged. They said to him: Why did you extend your prayer? He said to them: Why not? Does it trouble you that I prayed for you and for the Temple not to be destroyed? They said to him: Do not make a habit of doing so, as we learned: He would not extend his prayer, so as not to alarm the Jewish people, who might fear he had died.

    מַתְנִי׳ מִשֶּׁנִּיטַּל אָרוֹן, אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים, וּשְׁתִיָּיה הָיְתָה נִקְרֵאת, גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן. נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁהָיָה מְמָרֵס בּוֹ, נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה.

    MISHNA: After the Ark was taken into exile, there was a rock in the Holy of Holies from the days of the early prophets, David and Samuel, who laid the groundwork for construction of the Temple, and this stone was called the foundation rock. It was three fingerbreadths higher than the ground, and the High Priest would place the incense on it. After the High Priest left the Holy of Holies, he took the blood of the bull sacrificed as a sin-offering from the one who was stirring it, so it would not coagulate. He entered into the place that he had previously entered, the Holy of Holies, and stood at the place where he had previously stood to offer the incense, between the staves. And he sprinkled from the blood, one time upward and seven times downward.

    וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּון לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה אֶלָּא כְּמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה: אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלֹשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וְשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל.

    And he would neither intend to sprinkle the blood upward nor to sprinkle it downward, but rather like one who whips, with the blood sprinkled in a single column, one drop below the other. And this is how he would count as he sprinkled, to avoid error: One; one and one; one and two; one and three; one and four; one and five; one and six; one and seven. The High Priest then emerged from there and placed the bowl with the remaining blood on the golden pedestal in the Sanctuary.

    הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַשָּׂעִיר, שְׁחָטוֹ, וְקִבֵּל בְּמִזְרָק אֶת דָּמוֹ, נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה: אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם וְכוּ׳. יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב הַשֵּׁנִי שֶׁבַּהֵיכָל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא כֵּן אֶחָד בִּלְבַד. נָטַל דַּם הַפָּר וְהִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר,

    They brought him the goat to be sacrificed as a sin-offering to God. He slaughtered it and received its blood in the bowl. He again entered into the place that he had previously entered, the Holy of Holies, and stood at the place that he previously stood, and sprinkled from the blood of the goat one time upward and seven times downward. And this is how he would count, just as he counted when sprinkling the blood of the bull: One; one and one; one and two; etc. The High Priest then emerged from the Holy of Holies and placed the bowl with the remaining blood on the second golden pedestal in the Sanctuary. Rabbi Yehuda says: There was only one pedestal there, and he took the blood of the bull from the pedestal and placed the blood of the goat in its place.

    וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרוֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּון וְכוּ׳. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה וְכוּ׳. נָטַל דַּם הַשָּׂעִיר וְהִנִּיחַ דַּם הַפָּר, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרוֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה וְכוּ׳. עֵירָה דַּם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר, וְנָתַן אֶת הַמָּלֵא בָּרֵיקָן.

    And he sprinkled from the blood of the bull on the curtain opposite the Ark from outside the Holy of Holies, one time upward and seven times downward, and he would not intend, etc. And this is how he would count, etc. When he concluded, he took the blood of the goat from the pedestal and placed blood of the bull in its place on the pedestal. And he sprinkled from the goat’s blood on the curtain opposite the Ark from outside, just as he did with the blood of the bull, one time upward and seven times downward, etc. Afterward, he poured the blood of the bull into the blood of the goat and placed the blood from the full bowl into the empty bowl, so that the blood would be mixed well.

    גְּמָ׳ ״מִשֶּׁנִּגְנַז״ לָא קָתָנֵי, אֶלָּא ״מִשֶּׁנִּיטַּל״. תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִיאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה׳״.

    GEMARA: The Gemara comments with regard to the wording of the mishna: It does not teach: After the Ark was buried, but: After it was taken. If so, we learned this mishna in accordance with the opinion of the one who said that the Ark was exiled to Babylonia and was not buried in its place, as it was taught in a baraita : Rabbi Eliezer says: The Ark was exiled to Babylonia, as it is stated: “And at the turn of the year King Nebuchadnezzar sent and brought him to Babylonia, along with the precious vessels of the House of the Lord” (II Chronicles 36:10). These precious vessels must include the Ark.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה׳״ — אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבּוֹ.

    Likewise, Rabbi Shimon ben Yoḥai says: The Ark was exiled to Babylonia, as it is stated: “Behold, the days come that all that is in your house, and that which your fathers have stored until this day, shall be carried to Babylonia; nothing [ davar ] shall be left, says the Lord” (Isaiah 39:6). These are the Ten Commandments [ dibrot ] that are inside it; they too shall not be left behind.

    רַבִּי יְהוּדָה (בֶּן לָקִישׁ) אוֹמֵר: אָרוֹן בִּמְקוֹמוֹ נִגְנַז, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה״.

    Rabbi Yehuda ben Lakish says: The Ark was buried in its place, as it is stated: “And the ends of the staves were seen from the sacred place before the partition, but they could not be seen without; and they are there to this day” (I Kings 8:8). The expression “to this day” means forever, as the text might be read at any time. This teaches that the Ark is hidden in its place.

    וּפְלִיגָא דְּעוּלָּא. דְּאָמַר עוּלָּא, שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בְּרוֹמִי: וְכִי מֵאַחַר שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְלַמְּדֵנוּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה: אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל, רִאשׁוֹנָה הָא דַּאֲמַרַן: ״וַיְבִיאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה׳״, שְׁנִיָּה מַאי הִיא? — דִּכְתִיב: ״וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן

    The Gemara comments: And this opinion that the Ark was exiled to Babylonia disagrees with that of Ulla, as Ulla said: Rabbi Matya ben Ḥarash asked Rabbi Shimon ben Yoḥai in Rome: And since Rabbi Eliezer taught us once and twice, i.e., from two separate verses, that the Ark was exiled to Babylonia. The Gemara interrupts its citation of Rabbi Matya ben Ḥarash’s question to identify these two verses. The first verse is that which we said: “And brought him to Babylonia, along with the precious vessels of the House of the Lord.” What is the second verse? Rabbi Eliezer said: As it is written: “And gone from the daughter of Zion is