Commentary page
Yoma 39a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYoma 39a
Yoma 39a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 471 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
בא הלוקח למדוד נפט מפני שריחו רע אומר לו המוכר מדוד לעצמך:
מטמטמת אוטמת וסותמת מכל חכמה:
ונטמתם חסר א':
מטמאין אותו הרבה מניחין אותו ליטמא הרבה והכי קאמר קרא אל תטמאו בהן ואם תטמאו סוף ונטמתם:
והתקדשתם מעט והייתם קדושים הרבה הבא ליטהר מסייעין אותו:
מתני' טרף בקלפי שנינו בפרק שלמעלה (דף לז.) וקלפי היתה שם:
טרף פתאום בטריפה ובחטיפה:
והעלה שני גורלות אחד בימין ואחד בשמאל והשעירים עומדים אחד לימין ואחד בשמאל ונותן גורל שעולה בימין לשעיר של ימין:
13 more comments on this page.
Rashi on Yoma 39a · Sefaria
Tosafot
מתני' טרף בקלפי וכו' וקראו אותו חמצן כל ימיו - אף ע"פ שגם גרגרנין אחרים חוטפים ואוכלים כמותו האי דקראו אותו חמצן טפי מאחריני י"ל לפי שהוא חטף מחמצן אחר אי נמי אחרים לא הקפידו כשהיו חוטפין זה מזה אבל זה כשזה חטף מידו הקפיד:
Tosafot on Yoma 39a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
תנו רבנן והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה.
הדרן עלך אמר להם הממונה.
פ"ד טרף בקלפי והעלה ב' גורלות פי' טרף ערבבם.
כי היכי שלא יתכוין ויעלה שם שם בימינו.
אמר רבה קלפי של עץ ושל חול היתה שאין עושין כלי שרת של עץ ואינה מחזקת פיה אלא ב' ידים כדי שלא יתכוין. הא דתני ר' יהודה הסגן וכ"ג מכניסין ימינם בקלפי כו'. ר' חנניה סגן הכהנים חולק עליו ואומר למה סגן ממונה שאם אירע פסול בכ"ג משמש תחתיו אבל כל זמן שלא אירע בו פסול אינו משמש כלל: ת"ר [מ'] שנה ששמש שמעון הצדיק היה הגורל עולה בימין ולשון זהורית מלבן.
והיה נר מערבי דולק והיתה אש של מערכה מתגברת והיתה [ברכה] בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים כו' מעשה באחד שחטף חלק חבירו והיו קורין אותו חמסן.
Rabbeinu Chananel on Yoma 39a · Sefaria
Ritva
מטמאין אותו מלמעלה כלומר שיש הרבה משטינים להטעותו כדכתי׳ והשטן עומד על ימינו לשטנו. ואם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו המלאכים הקדושים מלמעלה. ובהכין סליק פירקא ת״ל:
פרק ד טרף בקלפי והעלה שני גורלות פרש״י ז״ל טרף בקלפי שהכניס שם ידיו פתאום בטריפה ובחטיפה כי היכי דלא ליכוין ולשקול ויש מפרשי׳ שנענע הקלפי לערב הגורלות מלשון ביצים טרופות:
אם של שם עולה בימינו הסגן אומר להם אישי כהן וכו'.
נתנם על שני השעירים ואומר לה׳ חטאת ובתוספתא אומר כי כהן אומר לה׳ והסגן אומר חטאת:
ר׳ ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת פי׳ קא מיפלגי בהא דכתב קרא והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה׳ ועשהו חטאת דת״ק סבר דהאי ועשהו חטאת אמעיקרא נמי קאי שעשהו חטאת בדיבורו בשעת העלאת הגורל. ורבי ישמעאל סבר דהאי ועשהו חטאת אהשתא בלחוד קאי כלומר שיעשנו חטאת. והקשה הר״ר אלחנן ז״ל לת״ק היאך אומר לה׳ חטאת דהא אמרינן בנדרים דלא לימא איניש לה׳ קרבן אלא קרבן לשם דילמ׳ פשע ואמר לה׳ ולא אמר קרבן ונמצא מזכיר שם שמים לבטלה. ותירץ ר״י ז״ל דשאני הכא דגלי קרא דכתיב אשר עלה עליו הגורל לה׳ והדר ועשהו חטאת. א״נ דהתם מדרבנן בעלמא הוא אבל הכא בכהן גדול דזריז ולא פשע. ועוד שהרי יש שם הסגן ואב ב״ד דמדכרי ליה לו'. ועוד נ״ל והוא הנכון דהתם הוא דכי אמר לשם ותו לא איכא שם שמים לבטלה אבל הכא כי לא אמר חטאת ליכא שם שמים לבטלה כי מה שאמר לה׳ הוא סיום הגורל לומר כי מה שעלה בימינו הוא לה׳ וכדברי רבי ישמעאל. אלא שגזרת הכתוב הוא לת״ק שיאמר חטאת ולפי דברי התוספתא אין כהן גדול אומר כן אלא הסגן:
והם אומרים ברוך שם כו׳ לפי שהזכיר כהן גדול את השם ככתבו כי עשרה פעמים כהן גדול מזכיר את השם ככתבו שהוא שם המפורש כדאיתא בגמרא. וכל מקום שמזכירין את השם ככתבו בבית המקדש היו עונין אחריו בשכמל״ו כדאיתא במסכת תענית:
גמרא כי היכי דלא ליכוין ולשקול פי׳ לאו דליכוין במזיד ליטול של שם בימינו דא״כ קא מבטל מצות ההגרלה אלא דאגב שהוא רוצה להעלות של שם בימינו מטריד ושוכח מלהגריל וכן פירשו בתוספות. אי נמי דה״ק דלא ליתחזי לאינשי דקא מיכוין ושקיל:
אלא של חול נקדשיה פי׳ דכל דאפשר בשל קדש הכי עדיף טפי מפני כבוד המצוה. והקשו בתוספות למאן דאמר מצות ליהנות ניתנו ואסור לעשותם בדבר שהוא קודש ואסור בהנאה כיון שאינו צריך לכך היכי אמרינן הכי דליקדשיה דאם כן נמצא נהנה בשל קודש שלא לצורך. ותירצו דכיון דאיכא כבוד המצות הרי הוא מותר כשם שמותר להשתמש בכלי שרת במקדש. עוד י״ל דקושיין הכא אליבא דהלכתא דקיימא לן מצות לאו ליהנות ניתנו:
9 more comments on this page.
Ritva on Yoma 39a · Sefaria
Meiri
טרף בקלפי וכו' כבר התחלנו לבאר בפרק שלישי מה שהוא כוונת כל אלו הפרקים עד פרק אחרון והוא בסדור פרטי העבודות של יום הכפרים וביארנו סדר עבודת התמיד ווידוי הפר ועכשיו בזה הפרק יתבאר מענין זה קצת כפי סדר העבודות ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לארבעה חלקים הראשון בענייני הגרלת השעירים וקשרו לשון של זהורית באותו של עזאזל השני חזרתו אצל פרו ווידוי שני שעל כל שבטו ושחיטת פרו וקבלת דמו השלישי נטילת המחתה לצורך הקטרת ומה היה עושה בה ומה שהיה משתנה באותו היום במחתה יותר משאר הימים הרביעי שעל ידי שינוי זה נתגלגל לבאר הרבה דברים שנשתנה בהם עניין היום יותר על שאר הימים זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו הרבה דברים שלא מן הכונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך ואם בשמאלו עלה ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה שמאלך נתנן על שני השעירים ואומר לי"י חטאת ר' ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אלא לי"י והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמר הר"ם כל מקום שהוזכר בזו המסכתא שם רוצה בו שם המפורש ר"ל יו"ד ה"א ואין הלכה כר' ישמעאל קשר לשון של זהורית בראש השעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שלוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו לשון של זהורית הוא לשון של צמר צבוע אדום תרגום ותולעת שני וצבע זהורין ומשקלו שני סלעים וכבר ביארנו פעמים משקל הסלע:
אמר המאירי טרף בקלפי והעלה שני גורלות פי' בפרק שלפניו ביארנו שלאחר שהתודה על הפר בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח ושם מוצא שני שעירים וקלפי היתה שם ר"ל כלי קטן חלול בכדי שיוכל להכניס שם שתי ידיו ובה שני גורלות שהיה באחד מהן כתוב לשם ובאחד לעזאזל להגריל בהם על השעירים איזה יקרב לשם ואיזה משתלח לעזאזל ועכשיו הוא אומר שטורף בקלפי ר"ל שמנענע הקלפי כדי שיתנענעו הגורלות בתוכו ולא יודע לו איזה של שם ואיזה של עזאזל אלא כפי מה שיזמין לו מקרה הגורל מפני שסימן טוב היה להם כשהגורל של שם עולה בימין וחוששין שמא יכוין לכך וכל שמכוין לכך ומכיר בהם אין זה גורל לפיכך תקנו שיהא טורף ומנענע כמה פעמים שלא יהא לו שום היכר בענין וכשטרף בו מכניס שתי ידיו בקלפי ומעלה אותם שתי גורלות אחד בימין ואחד בשמאל וכן השעירים עומדים אחד לימינו ואחד לשמאלו ליתן את של ימין בשעיר של ימין ושל שמאל בשעיר של שמאל ואחר שהוציא ידיו מביט בגורלות איזה בימין ואיזה בשמאל ואם עלה של שם בימין הסגן שהוא בימינו אומר לו אישי כהן גדול כלומר אדוני ורבי הגבה ימינך כלומר שבו גורל השם שידעו הכל שאותו של ימין לשם וכשעלה של שם ביד שמאל ראש בית אב שהוא לשמאלו אומר לו הגבה שמאלך ונותנן על שני השעירים של ימין בשל ימין ושל שמאל בשל שמאל וכשמניחו על של שם אומר לד' חטאת אבל של עזאזל אין צריך לומר בו כלום ואף זה בשם המפורש והוא אחד מעשרה פעמים שכהן גדול מזכיר שם המפורש ביום הכפורים שלשה בוידוי ראשון ר"ל אנא השם חטאתי וכו' אנא השם כפר וכו' מכל חטאתיכם לפני ד' וכן על דרך זה שלשה בוידוי שני ושלשה בוידוי שלישי ואחד בהגרלה זו וכולם עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו וכו':
וקושר לשון של זהורית ר"ל של צמר צבוע באדום על שם אם יאדימו כתולע כצמר יהיו בראש שעיר המשתלח רצה לומר בין קרניו ופי' בגמ' שמשקלו שני סלעים והעמידוהו כנגד בית שילוחו כלומר אחר שקשרו לשון זה בין קרניו העמידוהו כנגד השער שהיו מוציאין אותו דרך שם לשלחו לעזאזל והוא שער המזרחי ולנשחט כנגד בית שחיטתו פי' ולנשחט השעיר שעלה גורלו לשם וקוראו נשחט על שם שעתיד לישחט ומ"מ אינו שוחטו עדיין וזה שאומר עליו כנגד בית שחיטתו נסתפקו בגמ' אי אהעמדה קאי כלומר שיעמידוהו במקום שראוי לישחט בו והוא באיזה מקום שבצפון בתחום מקום שחיטה שבו על הדרך שכתבנו למעלה ומ"מ לא היה בשעיר של שם לשון זהורית כלל או אקשירה קאי כלומר שיהיו קושרין בו לשון של זהורית גם כן אלא שבמשתלח קושרין בין קרניו ולזה כנגד בית שחיטתו ר"ל בצוארו והעלו בה דאקשירה קאי כלומר שנותן לשון של זהורית אף בנשחט אלא שנותנו במשתלח בין קרניו ולשל שם בצוארו והביאוה ממה שאמרו בברייתא בטעם זה שלא יתערבו לא זה בזה ולא זה באחרים ואי אהעמדה קאי נהי דבחבריה לא מתערב דהא האי קטיר והאי לא קטיר באחרים מיהא מי לא מתערב אלא אקשירה קאי והיו קושרין לזה במקום אחד ולזה במקום אחר שלא יתערבו זה בזה שאם יתערבו אינו יכול עוד להגריל עליהן שמא יתהפך הגורל והיו מ"מ אף בשל שם כדי שלא יתערב באחרים גם כן ולא יצטרך להביא אחרים ואף לשון משנתנו מוכיח כן שאמר ולנשחט ואלו אהעמדה קאי היה לו לומר והנשחט:
זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:
כלי זה שהזכרנו במשנתנו ששמו קלפי של עץ היה ולא היה עושין אותו של זהב שהתורה חסה על ממונם של ישראל כדכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית על מה חסה תורה אם על כלי מתכות וכלי עץ הרי יש להן טהרה במקוה הא לא חסה אלא על כלי חרס שהן בשבירה ואם חסה על ממון קל כל שכן על ממון חשוב ואם על ממון רשעים כך שהצרעת בא על חטא ק"ו על של צדיקים ואף כאן חסו שלא לעשות כלים של זהב ללא צורך ומאחר שהיה של עץ ממילא אתה למד שלא היה כלי שרת אלא של חול שהרי אין עושין כלי שרת של עץ אלא של מתכת וכן לא היה שיעורו אלא בכדי שיחזיק שתי ידיו שאם היה רחב ביותר שמא הוא נותן לב עליהם בשעת הנחתם כל כך שאם יוכל למשמשם בריוח ירגיש במשמושו איזה של שם ונוטלו בימין ומתוך כך היו עושין אותו קטן שלא יחזיק אלא שתי הידים בצמצום:
ממה שהצבור חייבי' להשתדל על כל דבר שיהא להם מנהיג חכם וחשוב שכל מעשי הדור וענייניו נגררים אחר מדותיו כמו שאמרו תענית כ"ד א' עיני העדה כל כלה שעיניה יפות אין גופה צריך בדיקה אין עיניה יפות כל גופה צריך בדיקה כך בזמן שהמנהיג צדיק כל מעשי הדור מתוקנים ניסים וניסי ניסים נעשה להם תמיד וההפך בהפך דרך הערה אמרו בסוגיא זו שארבעים שנה שמש שמעון הצדיק בכהונה גדולה בבית שני בתחלת בניינו אחר עזרא מיד וכל ימיו היה גורל של שם עולה בימין ולשון של זהורית מלבין והוא סימן למחילה על שם כצמר יהיו ונר מערבי דולק יותר מכל חברותיה שממנה הוא מתחיל ובה היה מסיים על הדרך שביארנו בשני של שבת כ"ב ב' והיה אש מערכה מתגבר עד שלא היו הכהנים צריכים להביא עצים למערכה אלא סדור ראשון של שחרית ומה שאמרו בפרק ראשון כ"א ב' על אש של שמים בבית שני שאע"פ שהיתה יורדת מ"מ לא היתה מסייעת כלום על הזמן שאחר שמעון הצדיק נאמרה אבל בימיו היתה מתגברת שלא היו צריכין להביא עוד אלא שני הגזרין הבאים מצד מצות הכתוב והיתה ברכה משתלחת במנחת העומר ששיריה נאכלין לכהנים אע"פ שהיא של צבור וכן בשתי הלחם וכן היתה ברכה משתלחת בלחם הפנים שהיו נאכלין להגיע לכל אחד מיהא שיעור הראוי לאכילה ואע"פ שאינו ראוי להשביע מ"מ ברכה משתלחת בו אף להשביע וכל שמגיעו ממנו כזית יש אוכל ושבע ויש אוכל ומותיר ומשמת הוא ע"ה נתקלקלו הדורות ונשתנה הסדר לשון של זהורית פעמים מלבין פעמים אינו מלבין גורל פעמים עולה בימין פעמים בשמאל נר מערבי פעמים דולק פעמים כבה אש המערכה פעמים מתגבר פעמים אינו מתגבר ונשתלחה מארה בלחם הפנים שלא היה משביע ושלא היה מגיע לכל אחד כשיעור אכילה וכל שהגיעו כפול שאין בו שיעור אכילה וכן שלא היה משביע היו הצנועים מושכים ידיהם ומניחים חלקם לאחרים והגרגרנים חוטפין את חלקם ואוכלין ומשעת מותו ואילך נמנעו הכהנים מלברך את העם בברכת כהנים בשם המפורש ונתגלגל הענין מגילגול לגלגול עד שנתקרב זמן החרבן וארבעים שנה קודם חורבן לעולם לא עלה גורל בימין ולשון של זהורית לא היה מלבין ונר מערבי לא היה דולק יתר על שאר הנרות ודלתות ההיכל נפתחות מאליהן דרך סימן ונחש שיהיו האויבים נכנסים עד שחרב בעונותינו ונחרש הר ציון ונעשה שדה מלבלב פירות ועשבים וכשם שגלה כבודנו בעונות אבותינו כך הקב"ה עתיד להחזירו לזמן הנגזר על פי רצונו ית' בתשובה ומעשי' טובים שנאמר פרוח תפרח ותגל אמן כן יעשה ד':
Meiri on Yoma 39a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה והיה נר מערבי כו' בו היה מסיים הטבת הנרות שחרית והוא כו' עכ"ל הלשון מגומגם דלאו בשחרית היה מסיים הטבת נרות אלא בבין הערבים היה מסיים בהטבת הנרות בההוא נר מערבי כמפורש בפ' ב"מ ע"ש ברש"י ותוס':
בד"ה נשתלחה כו' משביעו הס"ד ואח"כ מ"ה וכל כהן שמגיעו כו' הצנועין מושכין את ידיהן ובימי שמעון כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן וק"ל:
תוס' בד"ה וקראו אותו כו' וי"ל לפי שהוא חטף מחמצן אחר כו' עכ"ל זה התירוץ אינו בתוס' ישנים והוא דחוק וכי משום שחטף מחמצן אחר קרא אותו חמצן טפי מאחריני ודו"ק:
Chidushei Halachot on Yoma 39a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' וכלי שרת דעץ לא עבדינן סוכה דף נ' ע"ב:
Gilyon HaShas on Yoma 39a · Sefaria
Ben Yehoyada
עֲבֵרָה מְטַמְטֶמֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם נראה לי בס"ד על פי מה שפירשתי בס"ד במקום אחר כי קו האמצעי של עשר ספירות רמוז בתוך אותיות 'לֵב' במילואם כזה ל מ "ד ב י " ת שהם אותיות ' תָּמִיד ' ראשי תיבות ד עת ת פארת י סוד מ לכות כי הדעת הוא אמצעי בשלשה ראשונות והתפארת אמצעי בשלשה אמצעיות והיסוד אמצעי בשלשה אחרונות והמלכות עומדת אחורי היסוד וכל שפע יבא בקו האמצעי שהוא ראשי תיבות 'תָּמִיד' שהם רמוזים בתוך אותיות 'לֵב' וזהו שאמר עֲבֵרָה מְטַמְטֶמֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם פירוש גורמת שלא ישתלשל לו השפע בקו האמצעי הרמוז בלב. ומה שאמר (ויקרא יא, מג) ' וְנִטְמֵתֶם בָּם' הקשה הרי"ף ז"ל והלא קרא איירי בשרצים ולא בעבירות? עיין שם. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר הגאון חיד"א ז"ל בנחל שורק בהפטרת שבת וראש חודש על פסוק (ישעיה סו, יז) 'אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר' כי מן אכילת שרצים יצא קטרוג שלא ימחול הקב " ה לבעלי עבירות יעוין שם.
אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מְעַט, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה קשה ראוי שיהיה לו כמידתו ולמה 'הַרְבֵּה'? ועוד הא אמר לעיל 'הַבָּא לִטַּמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ' ולא אמר מְטַמְּאִין אוֹתוֹ וכל שכן דלא יְטַמְּאוּהוּ הַרְבֵּה? ונראה לי בס"ד הכונה כאן הוא על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין מ:) 'לעולם יראה אדם כל העולם חציו חייב וחציו זכאי עשה עבירה אחת הכריע עצמו וכל העולם לכף חובה' נמצא זה בחטא אחד שהוא מעט גורם שיטמאוהו הרבה דהיינו ישאו עליו טומאת עונות הרבה של כל העולם שעל ידו היתה ההכרעה של כולם לכף חובה הרי טומאת חטאים של רבים תלויה בו ונשאה עליו. ועוד נראה לי בס"ד בכונת המאמר כאן על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה טו.) לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם, נמצא לוקח גם עונות חבירו וכל שכן אם הוא גרם להחטיא אחרים דנחשבים עונותם עליו וכל עון הוא כח טומאה. נמצא הוא טימא עצמו מְעַט דהיינו בטומאת עונות עצמו בלבד וּמְטַמְּאִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה בטומאת עונות אחרים שנדבקים בו.
מִלְּמַטָּה, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה נראה לי בס"ד נטמא מִלְּמַטָּה בברית המעור מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה במחשבה שבראשו שכל מחשבותיו יהיו טמאים. או יובן נטמא מִלְּמַטָּה בלב מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה בעינים כי 'עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה אינון' (ירושלמי ברכות א, ה) שיהיה מסתכל ברע ולכן מאור עינים תלוי בלב וכמו שאמרו על רפואת עינים בשבת, וכיון דנטמא סרסור התחתון יטמא סרסור העליון. או יובן בס"ד על פי מה שאמר במתניתין דסוטה (משנה סוטה ט, יג) הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח כי מקודם שהיו נזהרין לאכול חולין בטהרה ומתרחקין מכל אוכל אשר יטמא ולכך היה להם הרגשה בריח דבר נפלא, וכמו שאמרו בסוטה (סוטה מט.) רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא, פירוש שמנה והוא מין תמרים שיש להם ריח טוב, כרכא בסודריה אתא רבא בריה אמר לו מורחנא תומרתא דחנינותא אמר לו בני טהרה יש בך? יהבה ניהליה! וכו', עיין שם. נמצא הראשונים שהיו נזהרים שלא יכניסו לתוך פיהם אלא מאכל בטהרה לכך היה להם הרגשה גדולה בחוטם. אם כן שמע מינה המטמא פיו במאכל אסור וטמא תסולק הרגשתו מן החוטם בענין טומאה וטהרה לגמרי. וזהו שאמרו מִלְּמַטָּה בפיו במאכלות אסורות וטמאות מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה בחוטם. ומה שאמר בָּעוֹלָם הַזֶּה, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא יובן על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ג:) העבירה מלפפתו והולכת עמו לגיהנם שנאמר (איוב ו, יח) 'יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם' וכן אמרו (שם) הבועל ארמית קשורה בו ככלב, בר מינן.
אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה גם זה יתבאר היטב על פי הקדמות הנזכר לעיל שפרשנו בחלוקת הטומאה דהמזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. וכן על פי מה שאמר רבותינו ז"ל (קדושין מ:) 'עָשָׂה מִצְוָה אַחַת הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת' וכן מקדש עצמו בברית המעור מקדשין אותו מלמעלה במוחו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה צ, ג) על יוסף הצדיק ע"ה מחשבה שלא חשבה בעבירה תבא ותקרא חכמה, (בראשית מא, מג) 'וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ' אב בחכמה ורך בשנים, עיין שם. נמצא השומר עצמו בברית המעור זוכה לחכמה ובינה, ולכך אמר לו פרעה (שם פסוק לט) 'אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ'. בָּעוֹלָם הַזֶּה רוצה לומר בגשמיות מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא ברוחניות, וכמו שאמרו (ברכות יז.) 'צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם' שהם אורות שנבראו מן מצות ומעשים טובים שלהם שעשו בעולם הזה. או מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ לְּמַטָּה להעלות מ"ן [מיין נוקבין], מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ לְּמַעְלָה להוריד אורות מ"ד [מיין דוכרין]. בָּעוֹלָם הַזֶּה שגורם זווג תפארת ומלכות שהם סוד 'עוֹלָם הַזֶּה' מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא שהם זווג חו"ב [חכמה ובינה] שהם סוד 'עוֹלָם הַבָּא'. ונראה לי דנקיט ג' חלוקות של קדושה כנגד ג' פעמים 'קָדוֹשׁ' [קָדוֹשׁ גימטריא תי 410] הרמוזים במלוי שלשה אותיות 'בֶּטַח' שהם ב י " ת ט י " ת ח י " ת שהשלם בשלשה אלו (משלי א, לג) 'יִשְׁכָּן בֶּטַח'.
הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יש להקשות דלא אתמר הכי אלא בדבר שנפסד ונפחת כגון הך דמחתה דלקמן (דף מד:), וכאן מה הפסד ופחת יש לזה אפילו אחר כמה שנים? ונראה לי בס"ד דקיימא לן בגמרא דזבחים (זבחים פח.) כלי קודש שנקבו או נסדקו אין סותמין אותם אלא מתיכין אותם ועושים אותם חדשים, וכן פסק הרמב"ם (בפרק א' מהלכות כלי המקדש) יעוין שם. ולכן חסו לבלתי עשות מזהב מפני ההפסד שאם ינקב או יפגם מעט על ידי איזה סיבה צריך להתיכו ולעשותו מחדש ויהיה בזה הפסד הן מצד ההתכה הן מצד העסק והמלאכה החדשה שלו. ומה שאמר כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיכַוֵּין וְלִישְׁקוֹל הקשו תוספת ישנים אם כן לא עשה מצות הגרלה! ותירוצם דוחק, יעוין שם. ונראה לי בס"ד הכונה כדי שלא יחשדו אותו ישראל שנתכוון ושקל ואז לא תהיה שמחתם שלימה כשרואין שעלה בימין.
Ben Yehoyada on Yoma 39a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yoma, daf 39, Amud Aleph, about 471 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 122 words
Opens “בָּא לִמְדּוֹד נֵפְטְ, אוֹמֵר לוֹ: מְדוֹד אַתָּה…”
- Segment 220 words
Opens “תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עֲבֵירָה מְטַמְטֶמֶת לִבּוֹ…”
- Segment 327 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״(אַל) תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם״,…”
- Segment 425 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים״, אָדָם מְקַדֵּשׁ…”
- Segment 55 words
Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה…”
- Segment 649 words
Opens “טָרַף בְּקַלְפִּי, וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גוֹרָלוֹת, אֶחָד כָּתוּב…”
- Segment 726 words
Opens “נְתָנָן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים, וְאוֹמֵר: ״לַה׳ חַטָּאת״.…”
- Segment 810 words
Opens “גְּמָ׳ לְמָה לִי טָרַף בְּקַלְפִּי? כִּי הֵיכִי…”
- Segment 914 words
Opens “אָמַר רָבָא: קַלְפִּי שֶׁל עֵץ הָיְתָה, וְשֶׁל…”
- Segment 1042 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: בִּשְׁלָמָא אֵינָהּ מַחְזֶקֶת אֶלָּא…”
- Segment 1148 words
Opens “מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא, רַבִּי…”
- Segment 129 words
Opens “וְנֵימָא לֵיהּ סְגָן? כֵּיוָן דְּלָא סָלֵיק בִּידֵיהּ…”
- Segment 1316 words
Opens “בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: יַמִּינָא דִּסְגָן…”
- Segment 1433 words
Opens “וּמַאן הַאי תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה…”
- Segment 1541 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק,…”
- Segment 1637 words
Opens “וְהָיָה אֵשׁ שֶׁל מַעֲרָכָה מִתְגַּבֵּר, וְלֹא הָיוּ…”
- Segment 1747 words
Opens “וְנִשְׁתַּלְּחָה בְּרָכָה בָּעוֹמֶר, וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וּבְלֶחֶם הַפָּנִים.…”
Sages named on this page
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Yoma 39a · Segment 2 — “תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עֲבֵירָה מְטַמְטֶמֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם,…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Yoma 39a · Segment 10 — “מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: בִּשְׁלָמָא אֵינָהּ מַחְזֶקֶת אֶלָּא שְׁתֵּי יָדַיִם…”
Original text
בָּא לִמְדּוֹד נֵפְטְ, אוֹמֵר לוֹ: מְדוֹד אַתָּה לְעַצְמְךָ. בָּא לִמְדּוֹד אֲפַרְסְמוֹן, אוֹמֵר לוֹ: הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֶמְדּוֹד עִמְּךָ, כְּדֵי שֶׁנִּתְבַּסֵּם אֲנִי וְאַתָּה.
In the case of one who comes to measure and purchase naphtha, the merchant says to him: Measure it for yourself, as I prefer to keep my distance from the foul odor. With regard to one who comes to measure and purchase balsam, the merchant says to him: Wait for me until I can measure it with you, so that you and I will both be perfumed. Similarly, with regard to sin God merely provides an opening, whereas with regard to mitzvot God assists the individual in their performance.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עֲבֵירָה מְטַמְטֶמֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם״, אַל תִּקְרֵי ״וְנִטְמֵאתֶם״, אֶלָּא: ״וְנִטַּמְטֵם״.
In the school of Rabbi Yishmael it was taught: Sin stupefies the heart of a person who commits it, as it is stated: “And do not impurify yourselves with them, so that you should not be thereby impurified” (Leviticus 11:43) Do not read that term as: “And be impurified [ venitmetem ]”; rather, read it as: And your hearts will be stupefied [ venitamtem ].
תָּנוּ רַבָּנַן: ״(אַל) תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם״, אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מְעַט — מְטַמְּאִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה. מִלְּמַטָּה — מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה. בָּעוֹלָם הַזֶּה — מְטַמְּאִין אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.
The Sages taught the following with regard to the verse: “And do not impurify yourselves with them, so that you should not be thereby impurified”; a person who impurifies himself a bit, they impurify him greatly. If a person impurifies himself of his own volition below, on earth, they impurify him even more so above, in Heaven. If a person impurifies himself in this world, they impurify him in the World-to-Come.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים״, אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט — מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה, מִלְּמַטָּה — מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה — מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.
Conversely, the Sages taught the following with regard to the verse: “Sanctify yourselves and you will be sanctified” (Leviticus 11:44); a person who sanctifies himself a bit, they sanctify him and assist him greatly. If a person sanctifies himself below, they sanctify him above. If a person sanctifies himself in this world, they sanctify him in the World-to-Come.
הֲדַרַן עֲלָךְ אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה
MISHNA: The High Priest would mix the lots in the lottery receptacle used to hold them and draw the two lots from it, one in each hand. Upon one was written: For God. And upon the other one was written: For Azazel. The deputy High Priest would stand to the High Priest’s right, and the head of the patrilineal family would stand to his left. If the lot for the name of God came up in his right hand, the Deputy would say to him: My master, High Priest, raise your right hand so that all can see with which hand the lot for God was selected. And if the lot for the name of God came up in his left hand, the head of the patrilineal family would say to him: My master, High Priest, raise your left hand.
טָרַף בְּקַלְפִּי, וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גוֹרָלוֹת, אֶחָד כָּתוּב עָלָיו ״לַשֵּׁם״, וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו ״לַעֲזָאזֵל״. הַסְּגָן בִּימִינוֹ, וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ. אִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּימִינוֹ — הַסְּגָן אוֹמֵר לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ יְמִינְךָ. וְאִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּשְׂמֹאלוֹ — רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ שְׂמֹאלְךָ.
Then he would place the two lots upon the two goats, the lot that arose in his right hand on the goat standing to his right side and the lot in his left hand on the goat to his left. And upon placing the lot for God upon the appropriate goat, he would say: For God, as a sin-offering. Rabbi Yishmael says: He need not say: As a sin-offering. Rather, it is sufficient to say: For God. And upon saying the name of God, the priests and the people respond after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time.
נְתָנָן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים, וְאוֹמֵר: ״לַה׳ חַטָּאת״. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״חַטָּאת״, אֶלָּא ״לַה׳״. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וְעַד״.
GEMARA: Why do I need the High Priest to have mixed the lots in a receptacle before he draws the lots? In order that he not be able to intentionally take the lot for God specifically with his right hand. Since it is a fortuitous omen for the lot for God to arise in his right hand, there is a concern that he might force the result, in contravention of the requirement that the designation of the goats be made through a random lottery.
גְּמָ׳ לְמָה לִי טָרַף בְּקַלְפִּי? כִּי הֵיכִי דְּלָא נִיכַּוֵּין וְלִישְׁקוֹל.
Rava said: The receptacle was made out of wood and did not have the status of a sacred vessel. Rather, it was unconsecrated, and it had enough space inside only for the High Priest’s two hands.
אָמַר רָבָא: קַלְפִּי שֶׁל עֵץ הָיְתָה, וְשֶׁל חוֹל הָיְתָה, וְאֵינָהּ מַחְזֶקֶת אֶלָּא שְׁתֵּי יָדַיִם.
Ravina strongly objects to this: Granted, it was constructed so that it had enough space inside it only for the High Priest’s two hands. This was done so that he could not maneuver his hands inside the box to feel and examine the lots, in order that he not be able to intentionally take the lot for God specifically with his right hand. But why was the receptacle unconsecrated? Let it be consecrated as a sacred vessel. If so, if it were to be consecrated, it would be a sacred vessel made of wood, and the halakha is that we do not make a sacred vessel from wood. But if this is the only issue, let it be made out of silver or let it be made out of gold. However, the Torah spared the money of the Jewish people and did not want to burden them with the expense of having to make the receptacle from expensive materials. Therefore, it is made from wood, and as such it is precluded from being a sacred vessel.
מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: בִּשְׁלָמָא אֵינָהּ מַחְזֶקֶת אֶלָּא שְׁתֵּי יָדַיִם — כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיכַּוֵּין וְלִישְׁקוֹל. אֶלָּא שֶׁל חוֹל? נַקְדְּשַׁהּ! אִם כֵּן הָוֵה לֵהּ כְּלִי שָׁרֵת שֶׁל עֵץ, וּכְלִי שָׁרֵת דְּעֵץ לָא עָבְדִינַן. וְנֶעְבְּדַהּ דְּכֶסֶף, וְנֶעְבְּדַהּ דְּזָהָב? הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna whose opinion was taught in a baraita : Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Eliezer: The Deputy and the High Priest insert their hands into the receptacle. If the lot for God comes up in the High Priest’s right hand, the Deputy says to him: My master, High Priest, raise your right hand. And if the lot for God comes up in the right hand of the Deputy, the head of the patrilineal family says to the High Priest: Speak your word and declare the goat to your left side to be the sin-offering for God.
מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הַסְּגָן וְכֹהֵן גָּדוֹל מַכְנִיסִין יָדָן בַּקַּלְפִּי, אִם בִּימִינוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה — הַסְּגָן אוֹמֵר לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ יְמִינֶךָ. וְאִם בִּימִינוֹ שֶׁל סְגָן עוֹלֶה — רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל: דַּבֵּר מִילָּךְ.
The Gemara asks: Why should the head of the patrilineal family instruct the High Priest to speak? Let the Deputy say this to him. The Gemara answers: Since the lot for God did not come up in the High Priest’s hand, rather in the Deputy’s, he might be discouraged if the Deputy himself instructs him to speak, as it may appear that he is mocking him.
וְנֵימָא לֵיהּ סְגָן? כֵּיוָן דְּלָא סָלֵיק בִּידֵיהּ חָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ.
With regard to what do the tanna’im of the mishna and baraita disagree? One Sage, the tanna of the baraita , holds that the Deputy’s right hand is preferable to the High Priest’s left hand. As such, the ideal way for the lots to be drawn is for both the Deputy and High Priest to use their right hands. And the other Sage, the tanna of the mishna, holds they are equivalent. Therefore, there is no reason for the Deputy to be involved, and the entire process is performed by the High Priest.
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: יַמִּינָא דִּסְגָן עֲדִיף מִשְּׂמָאלֵיהּ דְּכֹהֵן גָּדוֹל. וּמָר סָבַר: כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ.
And who is this tanna who argues with Rabbi Yehuda? It is Rabbi Ḥanina, the Deputy of the priests, as it was taught in a baraita : Rabbi Ḥanina, the Deputy of the priests, says: Why did the Deputy remain at the High Priest’s right side throughout the day’s service? Because if some disqualification befalls the High Priest, the Deputy can step in and serve in his stead. It is apparent from Rabbi Ḥanina’s statement that as long as the High Priest remains qualified, the Deputy has no role in the day’s service, which disputes Rabbi Yehuda’s opinion.
וּמַאן הַאי תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה — רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים הוּא. דְּתַנְיָא, רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: לָמָּה סְגָן מִימִינוֹ — שֶׁאִם אֵירַע בּוֹ פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל, נִכְנָס סְגָן וּמְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו.
§ The Sages taught: During all forty years that Shimon HaTzaddik served as High Priest, the lot for God arose in the right hand. From then onward, sometimes it arose in the right hand and sometimes it arose in the left hand. Furthermore, during his tenure as High Priest, the strip of crimson wool that was tied to the head of the goat that was sent to Azazel turned white, indicating that the sins of the people had been forgiven, as it is written: “Though your sins be as crimson, they shall be white as snow” (Isaiah 1:18). From then onward, it sometimes turned white and sometimes it did not turn white. Furthermore, the western lamp of the candelabrum would burn continuously as a sign that God’s presence rested upon the nation. From then onward, it sometimes burned and sometimes it went out.
תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, הָיָה גּוֹרָל עוֹלֶה בְּיָמִין. מִכָּאן וְאֵילָךְ, פְּעָמִים עוֹלֶה בְּיָמִין פְּעָמִים עוֹלֶה בִּשְׂמֹאל. וְהָיָה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית מַלְבִּין. מִכָּאן וְאֵילָךְ, פְּעָמִים מַלְבִּין פְּעָמִים אֵינוֹ מַלְבִּין. וְהָיָה נֵר מַעֲרָבִי דּוֹלֵק. מִכָּאן וְאֵילָךְ, פְּעָמִים דּוֹלֵק פְּעָמִים כָּבֶה.
And during the tenure of Shimon HaTzaddik, the fire on the arrangement of wood on the altar kept going strongly, perpetually by itself, such that the priests did not need to bring additional wood to the arrangement on a daily basis, except for the two logs that were brought in order to fulfill the mitzva of placing wood upon the arrangement. From then onward, the fire sometimes kept going strongly and sometimes it did not, and so the priests could not avoid bringing wood to the arrangement throughout the entire day.
וְהָיָה אֵשׁ שֶׁל מַעֲרָכָה מִתְגַּבֵּר, וְלֹא הָיוּ כֹּהֲנִים צְרִיכִין לְהָבִיא עֵצִים לְמַעֲרָכָה, חוּץ מִשְּׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים כְּדֵי לְקַיֵּים מִצְוַת עֵצִים. מִכָּאן וְאֵילָךְ, פְּעָמִים מִתְגַּבֵּר פְּעָמִים אֵין מִתְגַּבֵּר, וְלֹא הָיוּ כֹּהֲנִים נִמְנָעִין מִלְּהָבִיא עֵצִים לַמַּעֲרָכָה כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ.
And a blessing was sent upon the offering of the omer ; and to the offering of the two loaves from the new wheat, which was sacrificed on Shavuot ; and to the shewbread, which was placed on the table in the Temple. And due to that blessing, each priest that received an olive-bulk of them, there were those who ate it and were satisfied, and there were those who ate only a part of it and left over the rest because they were already satisfied from such a small amount. From then onward, a curse was sent upon the omer , and to the two loaves, and to the shewbread, that there were not sufficient quantities to give each priest a full measure. Therefore, each priest received just an amount the size of a bean; the discreet, pious ones would withdraw their hands, a bean-bulk being less that the quantity needed to properly fulfill the mitzva, and only the voracious ones would take and eat it. And an incident occurred with one who took his portion and that of his fellow, and they called him: Son of
וְנִשְׁתַּלְּחָה בְּרָכָה בָּעוֹמֶר, וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וּבְלֶחֶם הַפָּנִים. וְכׇל כֹּהֵן שֶׁמַּגִּיעוֹ כְּזַיִת, יֵשׁ אוֹכְלוֹ וְשָׂבֵעַ, וְיֵשׁ אוֹכְלוֹ וּמוֹתִיר. מִכָּאן וְאֵילָךְ, נִשְׁתַּלְּחָה מְאֵירָה בָּעוֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, וְכׇל כֹּהֵן מַגִּיעוֹ כְּפוּל. הַצְּנוּעִין מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן, וְהַגַּרְגְּרָנִין נוֹטְלִין וְאוֹכְלִין. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵירוֹ, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ ״בֶּן