Talmud Builders

    Commentary page

    Yoma 38b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 38b

    Yoma 38b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 586 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ומשלך יתנו לך כלומר לא משלהם הוא מתנה אלא מזונות קצובים לך מן השמים:

    ואין מלכות נוגעת בחברתה משהגיע זמן המלכות ליפול ותעמוד אחרת לא יאחר זמן כמלא נימא אלא מי שזמנה ליפול בלילה נופלת בלילה שנאמר (דניאל ה׳:ל׳) ביה בליליא איתקטל בלשצר ושזמנה ביום נופלת ביום שנאמר (יחזקאל ל׳:י״ח) ובתחפנחס חשך היום:

    לבין הנימין בין חליקת נימת השפה נגד מחיצת החוטם:

    נזקרים בבת ראש נרתעין מהכרעת הקול:

    רקביבות רדולי"א חלודה ככלי ברזל שאין משתמשין בו:

    דלא מסקי בשמייהו לא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע:

    מודדתו בטפחים לידע כמה נוסף בו מיום ליום ונותנת המשקל אומד התוספת:

    כהן ונביא זכריה בן יהוידע הכהן אלמא מסקינן בשמייהו דהא דואג האדומי רשע היה וזה קראו לתינוק בשמו:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 38b · Sefaria

    Tosafot

    דלא מסקי בשמייהו בפרק בתרא דכתובות (דף קד:) גבי שני דייני גזירות אדמון וחנן בן אבישלום גריס ר"ת אבישלום משום דאמר ר"מ בחלק (סנהדרין דף קג:) אבשלום אין לו חלק לעוה"ב ואשכחן שם אדם אבישלום כדכתיב (אביה) בת אבישלום וכן בפ"ק דשבת (דף יב:) גרסי' הלל ושכנא דשבנא רשע היה וי"מ דתרי שבנא הוו כדכתיב בישעיה (כב) לך בוא אל הסוכן הזה אל שבנא אשר על הבית וכתיב בתריה מה לך פה וגו' משמע שהיה רשע וכתיב בתריה ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע וגו' עד ואת שבנא הסופר ואת הזקנים מתכסים בשקים אלמא אחר הוא וכיון דאחד היה צדיק מסקינן בשמיה מיהו נראה דהכל אחד דעל כרחך ההוא שבנא בתרא שנתכסה בשק כשחירף רבשקה במעשה דסנחריב רשע הוה כדמשמע בפרק זה בורר (סנהדרין כו) אבל אין מוקדם ומאוחר בתורה ואף ע"ג דהכא קרי ליה סופר והכא על הבית על כרחך הכל אחד כדפרישית:

    Tosafot on Yoma 38b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אין מלכות נוגעת בחברתה ולא אדם במוכן לחבירו כמלא נימא:

    הוגדוס בן לוי היה יודע פרק בשיר כלומר אומנות וגם זה הביא טעם לדבריו אבל בן קמצר לא מצא תשובה כו'.

    פי' שם רשעים ירקב שאין אדם נקרא בזה השם ומצליח.

    א"ר אלעזר צדיק מעצמו כלומר כשנזכר הצדיק מתברך הוא בעצמו כדכתיב זכר צדיק לברכה. רשע אפילו מזכיר רשע אחד מתקללין כל הרשעים שנאמר ושם רשעים ירקב ומנ"ל מן התורה שהצדיק כיון שהוא נזכר מתברך שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו' כיון שהזכירו בירכו מיד שנאמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול וגו' וכן הרשע כיון שהזכיר ויאהל עד סדום כתיב ואנשי סדום רעים וחטאים וגו' צדיק דר בין שני רשעים עובדיה דר בין אחאב ואיזבל ולא למד ממעשיהם. ועשו הרשע דר בין יצחק ורבקה ולא למד ממעשיהם. וברכת הצדיק גורמת זכרון הרשעים שנאמר למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו.

    וכתיב בתריה ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה וגו' וכן קללת הרשעים גורמת זכרון הצדיקים בברכה שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים וגו' וכתיב בתריה ויאמר ה' אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו עד קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה.

    בשביל צדיק אחד העולם נברא שנאמר וירא אלהים כי טוב וגו' וכל המשכח דבר אחד מתלמודו גורם גלות לבניו שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני.

    אין צדיק נפטר עד שנברא צדיק כמותו שנאמר וזרח השמש וגו' ראה הקב"ה כי הצדיקים מועטין ושתלן בכל דור ודור שנאמר כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ואפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים שנאמר וצדיק יסוד עולם. וכן מי שיצאו רוב שנותיו בלא חטא או מי שבא לידו דבר עבירה פעם ופעמים ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור חסידו כתיב אם ללצים הוא יליץ בא ליטמא פותחין לו ולענוים יתן חן בא ליטהר מסייעין לו:

    Rabbeinu Chananel on Yoma 38b · Sefaria

    Ritva

    דלא מסקינן בשמהתיהו פירשו בתוספות דכי מה שנהגו לקרא שם צדיק ישמעאל כשמו של ישמעאל בן אברהם שהיה רשע דהיינו משום דסבירא לן כמאן דאמ׳ כי ישמעאל עשה תשובה. אי נמי דשאני ישמעאל שהקב״ה קראו באותו השם:

    צדיק מעצמו פי׳ על ידי מעשיו הטובים צריכין כל היום להזכירו לשבח ולברכו ורשעים מזכירין אותם על ידי אחרים כי על ידי מעשה רשע אחד יש לנו לקלל כל הרשעים כדכתיב שם רשעים ירקב:

    כל המשכח דבר מתלמודו פי׳ שגורם במזיד לשכוח דבר מתלמודו:

    בא ליטמא פותחין לו פי׳ שאין מונעין מלפניו ואין מוחין בידו ויש גורסין פתחים לו וגרסה נכונה היא. דהא אמרי׳ לעיל רגלי חסידיו ישמור. בשלא בא הוא ליטמא במזיד. אבל אם הולך בדרך לא טובים בכונה הא ודאי נכשל כמו שמצינו ביוחנן כהן גדול ששמש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי:

    Ritva on Yoma 38b · Sefaria

    Meiri

    מצוה לאדם שיספר בשבחן של צדיקים כל זמן שמזכירם כדי לקרב שאר בני אדם למעשיהם וכן מותר לאדם לספר בגנותם של רשעים לא לכונת לשון הרע אלא להרחיק שאר בני אדם ממעשיהם דרך הערה אמרו זכר צדיק לברכה זהו שנאמר וד' אמר המכסה אני מאברהם וכתיב בתריה ואברהם היה יהיה וכו' ושם רשעים ירקב זהו ויאהל עד סדום ואנשי סדום רעים וכו':

    לעולם יהא אדם חביב לו תלמוד תורה ויזהר שלא יתייאש ממנו אחר לימודו שהשכחה מצויה ביותר וכל שמשכחו דרך עצלה ויאוש נענש עליה דרך הערה אמרו ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני וכן יזהר שלא להשתקע בעבירות ואם רואה יצרו תוקף עליו יהא הוא גבור הימנו וינצחהו וכל שמרגיל עצמו בכך הרי הוא נמסר בידו דרך הערה אמרו אם באה לידו של אדם פעם ראשונה ושניה ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור וכן אמרו אם עברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא וכן אמרו אם לליצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון בא למדוד את הנפט אומרים לו מדוד לעצמך בא למדוד את האפרסמון אומרים לו המתן ואני מודד לך כדי שנתבשם אני ואתה: ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Yoma 38b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' בדואג בן יוסף שהניחו אביו בן קטן כו' כצ"ל וכ"ה בע"י:

    תוס' בד"ה דלא מסקי כו' דע"כ ההוא שבנא בתרא כו' כדמשמע בפ' זה בורר כו' עכ"ל לא ידענא משמעו דפ' זה בורר דלכאורה כל הסוגיא שם איירי שפיר בשבנא קמא וע"ש:

    Chidushei Halachot on Yoma 38b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מדאורייתא מנא לן עיין רש"י בחומש ר"פ נח:

    שם א"ר נחמן בר יצחק חסידו כתיב כעין זה לקמן דף עה ע"ב ומגילה דף טו ע"ב:

    תוס' ד"ה דלא מסקי בשמייהו גריס ר"ת אבישלום. עיין מגילה דף י' ע"ב תוס' ד"ה רבה בר עפרן:

    Gilyon HaShas on Yoma 38b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַנִּיחַ גּוּדָלוֹ לְתוֹךְ פִּיו, וּמַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בֵּין הַנִּימִין נראה לי בס"ד רמז בזה כי ידוע שהגודל רומז לישראל ושאר אצבעות לשאר אומות, ולכן הגודל נבדל דכתיב (במדבר כג, ט) 'הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב' ולזה הגודל הרומז לישראל מַנִּיחַ לְתוֹךְ פִּיו לרמוז שישראל הם בעלי הבית ושאר אומות מבחוץ הם עומדין, וּמַנִּיחַ אֶצְבַּע הסמוכה לגודל שהיא גבורה בֵּין הַנִּימִין רוצה לומר באמצע השפה כי אותיות של השפה הם בומ"ף ואמצע בומ"ף מ"ו שהוא מלוי ע"ב שבו תתמתק הגבורה על ידי אמירת השיר.

    שֶׁהָיָה נוֹטֵל אַרְבָּעָה קוּלְמוֹסִין הנה הרב מקום שמואל ז"ל בשער התירוצים דף מ"ב כתב, נראה שהוא דבר שאי אפשר שהרי היה צריך להפסיק בנקודה שבתוך שני ההי"ן שאי אפשר לכותבם כאחד והוא עשה מציאות דחוקה! ונראה לי דאפשר שיעשה הקולמוס מחובר מן ג' חתיכות כמידת גג הה"א ושתי רגלים הארוכה והקצרה ויחברם ביחד בחכמה שיהיו מסודרים אחת למעלה ואחת יורדת תחתיה מן הצד כנגד רגל הגדולה ואחת כנגדה נגד רגל הקצרה שיורדת מעט יותר וכל קולמוסים אלו עושה אותם מברזל (ועיין גו"ר אורח חיים כלל ב' סימן יו"ד וי"א שהביא דברי הרב מצת שמורים ז"ל ומה שכתב הוא על דבריו יעוין שם. ועיין לרבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י פרשת ויקרא יעוין שם).

    רַקְבּוּבִית תַּעֲלֶה בִּשְׁמוֹתֵיהֶם נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב ערבי נחל דשפע הצמצום יבא מן אותיות הפשוט של שם האדם, והברכה תבא מן המלוי וכל מה שיהיה מלוי יותר דהיינו מילוי המלוי ועוד ועוד תתרבה הברכה, עיין שם. וזהו שאמרו 'רַקְבּוּבִית תַּעֲלֶה בִּשְׁמוֹתֵיהֶם' שלא יהיה מילוי לאותיות הפשוט שבשמותם.

    צַדִּיק מֵעַצְמוֹ וְרָשָׁע מֵחֲבֵרוֹ נראה לי בס"ד הצדיק אף על פי שנוטל חלק חבירו בגן עדן עם כל זה אין דרכו להנות משל אחרים אלא אחר שישוב חבירו בתשובה מחזיר לו חלקו, אבל רשע שלוקח חלק חבירו בגיהנם זה ודאי יהיה נכוה ולוקה מחלק חבירו שבגיהנם. או יובן הזכות יש לה קרן ויש לה פירות, אבל עבירה יש לה קרן ואין לה פירות, אך עם כל זה הרשע יהיה נוסף לו על קרן שלו מכח עונות אחרים שהיה הוא נדמה להם שיחטאו. וזהו שאמר צדיק נוסף ומתברך מעצמו, כי המצוה יש לה קרן ויש לה פירות, אך הרשע מן עונות עצמו ממש אין לו תוספת דעבירה אין לה פירות, אך יהיה לו תוספת עונש מחבירו שהוא היה לו גרמא לחטוא. או יובן בס"ד הצדיק תחילה לוקח נפש שיש לה ד' חלקים של טוב, דהיינו טוב במעשה טוב בדיבור טוב בכונה טוֹב במחשבה, הרי ד' פעמים 'טוֹב' כמנין 'חַיִּים' וכמנין 'חָכָם' [טוֹב 17 ×4= חַיִּים, חָכָם =68] שהוא נקרא חכם ונקרא חי ואחר כך זוכה ליקח רוח וגם בו עושה ד' פעמים טוב כאמור, הרי נעשה אצלו ח' פעמים טוב, ואחר כך לוקח חלק הנשמה, וגם בה יהיה לו ד' פעמים טוב הרי נעשה אצלו י"ב פעמים טוב שהם מספר 'צַדִּיק' [17×12=צַדִּיק 204] ואז לקח תואר צדיק בשלימות שנעשה צדיק אמיתי. וזהו שאמרו צַדִּיק מֵעַצְמוֹ שעל ידי שלימות מעשיו בנר"ן [נפש, רוח, נשמה] זכה לשם צדיק באמת, אך הרשע לקח תואר רָשָׁע מֵחֲבֵרוֹ כי על ידי שנעשה 'חָבֵר לְאִישׁ מַשְׁחִית' (משלי כח, כד) הוא יצר רע לכך נקרא 'רָשָׁע' [570] שהוא מספר 'יֵצֶר רַע' [570], ולכן אותיות המחוברים לאותיות רָשָׁע באלפא ביתא הם אותיות 'שֻׁתַּף' רמז שתואר רָשָׁע יבא לאדם מן שֻׁתַּף שלו שהוא יהיה 'חָבֵר לְאִישׁ מַשְׁחִית' ובאמת 'אוי לרשע אוי לשכינו' (סוכה נו:) כי גם השתף שלו יבא לחשבון לפני הקב"ה לעתיד.

    אָמַר לֵיהּ הָא כְּתִיב "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב". הדבר יפלא והלא בזה הרגע הקשה לו בחלוקה של הצדיק קושיא כזאת, והשיב לו כך אני שואל: מִדְּאוֹרַיְתָא מְנָא לָן? ואיך חזר והקשה לו קושיא זו בחלוקה של רשעים? ונראה לי בס"ד כי בחלוקה הראשונה כשאמר לו ההוא מרבנן וְהָא כְּתִיב 'זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה' כונתו לומר לו למה אתה מייחס דבר זה לרבנן והלא הוא כתוב במשלי (משלי י, ז) תשאל על הכתוב הזה שאמר שלמה מנין לו רמז בתורה וכשאמר לו רב המנונא 'מִדְּאוֹרַיְתָא מְנָא לָן' הבין ההוא מרבנן דהכי קאמר לו אין הכי נמי יפה הקשית עלי שאין ראוי לתלות דבר זה ברבנן אלא צריך לשאל על פסוק משלי בעצמו, ועתה תשיב לי על שאלה מִדְּאוֹרַיְתָא מְנָא לָן? כך הבין ההוא מרבנן בדברי רב המנונא. אך רב המנונא לא נרגש עדיין בהערה זו של ההוא מרבנן שבא להקשות עליו למה אתה תולה דבר זה ברבנן אלא חשב שבא להראות לו מקום לדבר זה במשלי, ולכך אמר לו כך אני שואל 'מִדְּאוֹרַיְתָא מְנָא לָן?' וכשחזר רב המנונא לשאול עוד בחלוקה של רשעים, מנא הא מלתא דאמור רבנן אז הרגיש ההוא מרבנן שבאותה חלוקה לא הבין רב המנונא כונה שלו במה שאמר לו, הָא כְּתִיב 'זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה' אלא חשב שבא להראות לו מקום במשלי, ולכך חזר עתה ואמר לו פעם אחרת וְהָא כְּתִיב 'וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב' ולמה אתה אומר עוד הפעם מנא הא מלתא דאמור רבנן? ועתה הרגיש רב המנונא בכונת ההוא מרבנן ואמר לו אין הכי נמי יפה אמרת שאין ראוי לתלות דברים אלו ברבנן אלא במשלי והשתא תודיעני מדאורייתא מנא ליה?

    מִבִּרְכָתָן שֶׁל צַדִּיקִים אַתָּה לָמֵד קְלָלָה שֶׁל רְשָׁעִים פירוש מצינו כשבירך הקב"ה את הצדיק הוא אברהם אבינו ע"ה ברכו בשביל שזכר גם הטוב המגיע מצד צדקתו לבניו דכתיב (בראשית יח, יט) לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וכו' ואם כן אתה למד קללת הרשעים גם כן תהיה על דרך זה שהקב"ה יזכור מה שגורמים ברשעתם רשעה לבניהם מפני שמעשה אבות יעשו בנים דעל הרוב מחמת שהם רשעים גם בניהם יהיו רשעים ועל ידי כך יתחייבו קללה יותר בשביל רשעת בניהם גם כן. ואמר עוד מִקִּלְלָתָן שֶׁל רְשָׁעִים אַתָּה לָמֵד בְּרָכָה שֶׁל צַדִּיקִים, הכונה כי אמר (בראשית יג, יג) 'וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים' וקשה הלא רָעִים קשים מחטאים וכיון דקראם רָעִים למאי הוצרך לקראם חַטָּאִים? אך הכונה שיש בסדום אנשים שהם רָעִים שיודעים וכופרים ויש שהם חַטָּאִים שעושים רשעה מחמת פתיאות, אך נענשו אלו כמו אלו מפני שהיו מחוברים יחד. נמצא ההתחברות גרמה קללה רבה לחטאים כמו הרעים, ואתה למד שהצדיק אשר יפרד מן הרשע ואינו מתחבר עמו ראוי לברכה יותר מצד דבר זה של התחברות שלא נתחבר לרשע, ולכן אברהם אבינו ע"ה זכה לברכה חדשה אחר שנפרד מן לוט. גם למדנו מזה כשמברך הצדיקים מקלל הרשעים, כדי שעל ידי הזכרת הרשעים יגדל ערך הצדיקים ולא יקטרגו המקטרגים על ברכתם, ובעת שמקלל הרשעים יברך הצדיקים כדי שתגדל רשעת הרשעים לפי ערך הצדיקים ואז לא ימצא להם זכות משום מליץ טוב, ולזה אמר (תהלים עה, יא) 'קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק' שיתרומם ויתעלה קרן המצות שלהם. והנה הָ רְ שָׁעִי ם ראשם וסופם רָם אך כיון שהולכים לאחור גם אותיות שמם הנזכר נקראים לאחור ואז נקרא מַר ואם יחזור הרשע בתשובה אז נקראים רָם ביושר! ובזה פרשתי (ויקרא כז, לג) 'וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל' פירוש אם צירוף אותיות מַר הנזכר יְמִירֶנּוּ בתשובה לעשות הצירוף רם, אז וְהָיָה הוּא בעל תשובה עצמו וּתְמוּרָתוֹ הם אותיות הנזכר קֹדֶשׁ וְלֹא יִגָּאֵל, רוצה לומר לא יתלכלך עוד כי יגאל הוא לשון לכלוך גם כן.

    כָּל הַמְשַׁכֵּחַ דָּבָר אֶחָד מִתַּלְמוּדוֹ, גּוֹרֵם גָּלוּת לְבָנָיו הקשה הרי"ף מנא ליה דָּבָר אֶחָד ודילמא הַשּׁוֹכֵחַ כָּל תַּלְמוּדוֹ מיירי? ונראה לי בס"ד כיון דקאמר (הושע ד, ו) 'וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹקֶיךָ' ולא אמר תּוֹרָה בסתם משמע דקאי על דבור אחד ששמענו מפיו יתברך, כי 'אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום' (מכות כד.) והם נחשבים דבור אחד. ומה שאמר גּוֹרֵם גָּלוּת לְבָנָיו כי דברי תורה שלומד האדם נחשבים תולדות שלו, ולכן השוכח דבר מתלמודו דייקא שהוא חידושי תורה שלו שהם בנים הרוחניים שגלו ונעקרו מן הלב שלו, לכך גורם גלות לבניו הגשמיים. או יובן בס"ד על פי מה שאמר בביאור הפסוק (ויקרא כה, כד) 'וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ' והיינו התורה נקראת אֶרֶץ דכתיב (איוב יא, ט) 'אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ' אֲחֻזַּתְכֶם שאתם נאחזים בה שכל ישראל מושרשים באותיות התורה כנודע, 'גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ' כי על ידי לימוד התורה שהוא רמוז באות אלף שהוא לשון אלוף כמו (תהלים נה, יד) 'אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי' תניחו אות א' באותיות 'גּוֹלָהּ' שתתבטל הגולה ותהיה 'גְּאוּלָּה' ולכן זה הַמְּשַׁכֵּחַ בְּמֵזִיד דָּבָר אֶחָד מִתַּלְמוּדוֹ שהוא אלוף שלו גורם לסלק אות א' מן גאולה וישאר גולה ולכך גּוֹרֵם גָּלוּת לְבָנָיו. ומה שאמר רבי אבהו מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדֻלָּתוֹ כי 'גְּדוּלָּה' אם תסיר ממנה אות ד' ישאר 'גּוֹלָהּ'. וידוע שהתורה יש בה ד' חלקים שהם פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד], ולכן זה הַמְּשַׁכֵּחַ דְּבַר תּוֹרָה שהיא ד' חלקים במזיד מסתלק אות ד' מן 'גְּדוּלָּה' וישאר לו 'גּוֹלָהּ'.

    רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁצַּדִּיקִים מוּעָטִים, עָמַד וּשְׁתָלָן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. נראה לי בס"ד יש צדיק שהוא בחינת חסד ויש בחינת גבורה ויש בחינת תפארת ויש בחינת יסוד ואותם צדיקים שהם בחינת יסוד יהיה מהם תועלת לכללות ישראל יותר כנודע. ולזה אמר רָאָה שֶׁצַּדִּיקִים שהם מבחינת יסוד הנקרא צדיק מוּעָטִים שָׁתְלָן בְּכָל דּוֹר כדי שיהיה מהם תועלת לכל אנשי הדור. ואמר (שמואל א' ב, ח) 'כִּי לַהֳ' מְצֻקֵי אֶרֶץ' כי היסוד מציק שפע במלכות הנקראת ארץ, ולכן הצדיקים שהם בחינת היסוד גם כן נקראים 'מְצֻקֵי אֶרֶץ'.

    4 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Yoma 38b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 38, Amud Bet, about 586 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “וּמִשֶּׁלְּךָ יִתְּנוּ לְךָ. אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן…”

    2. Segment 225 words

      Opens “הוּגְרַס בֶּן לֵוִי וְכוּ׳. תַּנְיָא: כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן…”

    3. Segment 358 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: בֶּן קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד…”

    4. Segment 440 words

      Opens “מַאי ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר:…”

    5. Segment 523 words

      Opens “וְעָלֶיהָ קוֹנֵן יִרְמְיָה: ״אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם…”

    6. Segment 619 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: צַדִּיק מֵעַצְמוֹ, וְרָשָׁע מֵחֲבֵירוֹ.…”

    7. Segment 743 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְהָהוּא מֵרַבָּנַן דַּהֲוָה מְסַדַּר…”

    8. Segment 829 words

      Opens “מְנַָא הָא מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן ״שֵׁם רְשָׁעִים…”

    9. Segment 940 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: צַדִּיק דָּר בֵּין שְׁנֵי…”

    10. Segment 1040 words

      Opens “(אָמַר) רַבִּי אֶלְעָזָר: מִבִּרְכָתָן שֶׁל צַדִּיקִים אַתָּה…”

    11. Segment 1146 words

      Opens “וּמִקִּלְלָתָן שֶׁל רְשָׁעִים אַתָּה לָמֵד בְּרָכָה לַצַּדִּיקִים,…”

    12. Segment 1233 words

      Opens “(אָמַר) רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַמְשַׁכֵּחַ דָּבָר מִתַּלְמוּדוֹ…”

    13. Segment 1360 words

      Opens “אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”

    14. Segment 1437 words

      Opens “(אָמַר) רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”

    15. Segment 1546 words

      Opens “(אָמַר) רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”

    16. Segment 1632 words

      Opens “אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״אִם לַלֵּצִים…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Yoma 38b · Segment 13 — “אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Yoma 38b · Segment 16 — “…אוֹתוֹ. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מוֹכֵר…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Yoma 38b · Segment 4 — “…מַסְּקִינַן בִּשְׁמַיְיהוּ. מֵתִיב רָבִינָא. מַעֲשֶׂה בְּדוֹאֵג בֶּן יוֹסֵף, שֶׁהִנִּיחוֹ…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yoma 38b · Segment 13 — “…זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי. (אָמַר) רַבִּי חִיָּיא בַּר…

    Original text

    וּמִשֶּׁלְּךָ יִתְּנוּ לְךָ. אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵירוֹ. וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִילּוּ כִּמְלֹא נִימָא.

    and from your own they shall give you. Everyone has a portion designated for him by God, and the individual is privileged to receive what is coming to him, as was the case with the House of Avtinas. The principle is: No person may touch that which is prepared for another by God; everyone receives what is designated for him. And one reign does not overlap with another and deduct from the time allotted it even a hairbreadth. When the time comes for one kingdom to fall, its successor takes over immediately, as no king rules during the time designated for another.

    הוּגְרַס בֶּן לֵוִי וְכוּ׳. תַּנְיָא: כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן קוֹלוֹ בִּנְעִימָה, מַכְנִיס גּוּדָלוֹ לְתוֹךְ פִּיו, וּמַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בֵּין הַנִּימִין, עַד שֶׁהָיוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִזְקָרִים בְּבַת רֹאשׁ לַאֲחוֹרֵיהֶם.

    § The mishna related that Hugras ben Levi knew a lesson in the art of music and he did not want to teach it to others. It was taught in a baraita : When Hugras ben Levi projects his voice in a sweet melody, he places his thumb into his mouth and places his finger between the strings of a lyre and sings. This produced a sound so sweet that his brethren the priests were abruptly taken aback.

    תָּנוּ רַבָּנַן: בֶּן קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב. אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהָיָה נוֹטֵל אַרְבָּעָה קוּלְמוֹסִין בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאִם הָיְתָה תֵּיבָה שֶׁל אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הָיָה כּוֹתְבָהּ בְּבַת אַחַת. אָמְרוּ לוֹ: מָה רָאִיתָ שֶׁלֹּא לְלַמֵּד? כּוּלָּן מָצְאוּ תְּשׁוּבָה לְדִבְרֵיהֶם, בֶּן קַמְצָר לֹא מָצָא תְּשׁוּבָה לִדְבָרָיו. עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר: ״זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה״, וְעַל בֶּן קַמְצָר וַחֲבֵירָיו נֶאֱמַר: ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״.

    The Sages taught: Ben Kamtzar did not want to teach others a special technique of writing. What was that technique? They said about him that he would take four quills between his fingers, and if there was a word consisting of four letters that he wanted to write, he could write it simultaneously. They said to him: What did you see that led you not to teach that technique? All the others with unique skills came up with a response to questions about the matter of their conduct, claiming that they sought to prevent their technique from being used in idol worship. However, ben Kamtzar did not come up with a response to questions about the matter of his conduct, and it was clear that his only motivation in preventing his skill from being disseminated was his own personal honor. With regard to the first people listed, it is stated: “The memory of the righteous shall be for a blessing” (Proverbs 10:7); and about ben Kamtzar and his counterparts it is stated: “But the name of the wicked shall rot” (Proverbs 10:7).

    מַאי ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רַקְבִּיבוּת תַּעֲלֶה בִּשְׁמוֹתָן, דְּלָא מַסְּקִינַן בִּשְׁמַיְיהוּ. מֵתִיב רָבִינָא. מַעֲשֶׂה בְּדוֹאֵג בֶּן יוֹסֵף, שֶׁהִנִּיחוֹ [אָבִיו] בֵּן קָטָן לְאִמּוֹ. בְּכׇל יוֹם הָיְתָה אִמּוֹ מוֹדַדְתּוֹ בִּטְפָחִים וְנוֹתֶנֶת מִשְׁקָלוֹ שֶׁל זָהָב לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּכְשֶׁגָּבַר אוֹיֵב טְבָחַתּוּ וַאֲכָלַתּוּ.

    § Apropos the verse cited, the Gemara asks: What is the meaning of: But the name of the wicked shall rot? How does a name rot? Rabbi Elazar said: It means that decay will spread on their names, meaning that we do not call others by their names, and the name will sink into oblivion. Ravina raised an objection from an incident that transpired during the Second Temple era. There was an incident involving Doeg ben Yosef, whose father died and left him as a young child to his mother, who loved him. Each day his mother measured his height in handbreadths and donated a measure of gold equivalent to the weight that he gained to the Temple. Later, when the enemy prevailed and there was a terrible famine in the city, she slaughtered and ate him.

    וְעָלֶיהָ קוֹנֵן יִרְמְיָה: ״אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עוֹלְלֵי טִפּוּחִים״, מְשִׁיבָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֶרֶת: ״אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה׳ כֹּהֵן וְנָבִיא״, חֲזִי מַאי סְלֵיק בֵּיהּ.

    And with regard to her and others like her Jeremiah lamented: “Shall the women eat their fruit, their children in their care [ tipuḥim ]?” (Lamentations 2:20). The Gemara interprets the term tipuḥim homiletically as referring to this baby, who was measured in handbreadths [ tefaḥim ]. Even he was eaten by his mother. And the Divine Spirit responds and says: Why did this happen? “Shall the priest and the prophet be slain in the Temple of the Lord?” (Lamentations 2:20). It is punishment for the murder of the priest Zechariah ben Jehoiada. This incident involves a boy named Doeg; even though the person with that name was wicked (see I Samuel, chapter 22), the boy was named for him. The Gemara responds: See what befell him. Clearly, his name was a bad omen.

    אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: צַדִּיק מֵעַצְמוֹ, וְרָשָׁע מֵחֲבֵירוֹ. צַדִּיק מֵעַצְמוֹ, דִּכְתִיב: ״זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה״, וְרָשָׁע מֵחֲבֵירוֹ, דִּכְתִיב: ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״.

    Rabbi Elazar said: A righteous person is praised for his own actions, and a wicked person is cursed not only for his own actions but also for the actions of his wicked counterpart. A righteous person is praised for his actions, as it is written: “The memory of the righteous shall be for a blessing”; righteous is written in the singular. A wicked person is also cursed for the actions of his wicked counterpart, as it is written: “But the name of the wicked shall rot”; wicked is written in the plural. Once one wicked person is mentioned, his wicked counterparts are cursed as well.

    אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְהָהוּא מֵרַבָּנַן דַּהֲוָה מְסַדַּר אַגָּדָתָא קַמֵּיהּ: מְנַָא הָא מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן ״זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה״? אֲמַר לֵיהּ, דְּהָא כְּתִיב: ״זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה״! מִדְּאוֹרָיְיתָא מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וַה׳ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה״, וּכְתִיב: ״וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם״.

    Ravina said to one of the Sages who would organize aggadic statements before him: From where is this matter that the Sages stated: The memory of the righteous shall be for a blessing, derived? He said to him: As it is written explicitly in the book of Proverbs: “The memory of the righteous shall be for a blessing.” He then asked him: From where in the Torah do we derive this? He said to him: As it is written: “And God said: Shall I hide from Abraham that which I am doing?” (Genesis 18:17). And as soon as Abraham’s name is mentioned, it is written: “And Abraham shall surely become a great and mighty nation” (Genesis 18:18), although there is no clear connection to the previous verse. Apparently, once the name of a righteous person is mentioned, it is followed directly by praise of the individual. That is the Torah source for the statement that the mention of the righteous is for blessing.

    מְנַָא הָא מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן ״שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״? אֲמַר לֵיהּ, דְּהָא כְּתִיב: ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״. מִדְּאוֹרָיְיתָא מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וַיֶּאֱהַל עַד סְדוֹם״, וּכְתִיב: ״וְאַנְשֵׁי סְדוֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳ מְאֹד״.

    Then he asked: From where is this matter that the Sages said: But the name of the wicked shall rot, derived? He said to him: As it is written explicitly in the book of Proverbs: “But the name of the wicked shall rot.” He then asked him: From where in the Torah do we derive this? He said to him: As it is written with regard to Lot: “And he moved his tent as far as Sodom” (Genesis 13:12). And as soon as Sodom is mentioned, it is written: “And the men of Sodom were exceedingly wicked and sinful to God” (Genesis 13:13).

    אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: צַדִּיק דָּר בֵּין שְׁנֵי רְשָׁעִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, רָשָׁע דָּר בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. צַדִּיק דָּר בֵּין שְׁנֵי רְשָׁעִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם — עוֹבַדְיָה. רָשָׁע דָּר בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם — זֶה עֵשָׂו.

    Apropos these statements, the Gemara cites another statement that Rabbi Elazar said: There was a righteous person who lived between two wicked people and did not learn from their actions; there was a wicked person who lived between two righteous people and did not learn from their actions. How so? A righteous person lived between two wicked people and did not learn from their actions is Obadiah, who was a minister for Ahab and Jezebel and nevertheless remained God-fearing (see I Kings, chapter 18). A wicked person who lived between two righteous people and did not learn from their actions is Esau, who was born and raised in the house of Isaac and Rebecca and nevertheless remained wicked.

    (אָמַר) רַבִּי אֶלְעָזָר: מִבִּרְכָתָן שֶׁל צַדִּיקִים אַתָּה לָמֵד קְלָלָה לָרְשָׁעִים, וּמִקִּלְלָתָן שֶׁל רְשָׁעִים אַתָּה לָמֵד בְּרָכָה לַצַּדִּיקִים. מִבִּרְכָתָן שֶׁל צַדִּיקִים אַתָּה לָמֵד קְלָלָה לָרְשָׁעִים, דִּכְתִיב: ״כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְגוֹ׳״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וַיֹּאמֶר ה׳ זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה כִּי רָבָּה״.

    § Rabbi Elazar said: From the blessing of the righteous you infer a curse for the wicked; and conversely, from the curse of the wicked you infer a blessing for the righteous. How so? From the blessing of the righteous you infer a curse for the wicked, as it is written with regard to Abraham: “For I have known him to the end that he will command his children and his household after him” (Genesis 18:19), and it is written thereafter: “The cry of Sodom and Gomorrah is very great” (Genesis 18:20). The righteousness of Abraham underscores the relative wickedness of Sodom and Gomorrah, exacerbating their punishment.

    וּמִקִּלְלָתָן שֶׁל רְשָׁעִים אַתָּה לָמֵד בְּרָכָה לַצַּדִּיקִים, דִּכְתִיב: ״וְאַנְשֵׁי סְדוֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳. וַה׳ אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ״. (אָמַר) רַבִּי אֶלְעָזָר: אֲפִילּוּ בִּשְׁבִיל צַדִּיק אֶחָד עוֹלָם נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב״, וְאֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב״.

    Conversely, from the curse of the wicked you infer a blessing for the righteous, as it is written: “And the men of Sodom were exceedingly wicked and sinful to God” (Genesis 13:13), after which it is written: “And God said to Abram, after that Lot had separated from him” (Genesis 13:14); God proceeds to bless him. And Rabbi Elazar said: Even for one righteous person an entire world is created, as it is stated: “And God saw the light, that it was good” (Genesis 1:4), and good means nothing other than righteous, as it is stated: “Say of the righteous that he is good” (Isaiah 3:10).

    (אָמַר) רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַמְשַׁכֵּחַ דָּבָר מִתַּלְמוּדוֹ — גּוֹרֵם גָּלוּת לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי״. רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדוּלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ וְאֶמְאָסְךָ מִכַּהֵן לִי״.

    Rabbi Elazar further said: One who causes himself to forget a matter of his studies ultimately causes exile for his children, as it is stated: “Because you have forgotten the Torah of your God, I will also forget your children” (Hosea 4:6). Rabbi Abbahu said: With regard to he who causes his studies to be forgotten, one reduces him from his prominence, as it is stated: “Because you have rejected knowledge, I will also reject you; you shall not serve Me” (Hosea 4:6).

    אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין צַדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּבְרָא צַדִּיק כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ״. עַד שֶׁלֹּא כָּבְתָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי, זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי. (אָמַר) רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁצַּדִּיקִים מוּעָטִין, עָמַד וּשְׁתָלָן בְּכׇל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לַה׳ מְצוּקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל״.

    Apropos the righteous, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: No righteous person departs from this world until another comparable righteous person is created, as it is stated: “And the sun rises and the sun sets” (Ecclesiastes 1:5); before the sun sets the new sun has already risen. Before the sun of Eli was extinguished, the sun of Samuel of Ramah had already shone (see I Samuel, chapter 3), and so on throughout the generations. And Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The Holy One, Blessed be He, saw that righteous people were few, so He arose and planted some of them in each and every generation to ensure the presence of at least one righteous person in each generation. As it is stated: “For the pillars of the earth are the Lord’s, and He has set the world upon them” (I Samuel 2:8). Since the world rests upon the righteous, each generation requires the presence of a righteous person to provide that support.

    (אָמַר) רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ בִּשְׁבִיל צַדִּיק אֶחָד הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם״. רַבִּי חִיָּיא דִּידֵיהּ אָמַר, מֵהָכָא: ״רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמוֹר״ — חֲסִידָיו טוּבָא מַשְׁמַע! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: חֲסִידוֹ כְּתִיב.

    Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Even for one righteous person the world exists, as it is stated: “But the righteous is the foundation of the world” (Proverbs 10:25). Rabbi Ḥiyya himself said: The proof is from here, as it is stated: “He will keep the feet of His pious ones” (I Samuel 2:9), meaning that God maintains the world due to the pious people. The Gemara questions this proof; “pious ones” indicates many rather than a single righteous person. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Although the text is vocalized in the plural, it is written in the singular: “ His pious one”; God maintains the world even for a single pious individual.

    (אָמַר) רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ רוֹב שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם וְלֹא חָטָא — שׁוּב אֵינוֹ חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמוֹר״, דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא אָמְרִי: כֵּיוָן שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ דְּבַר עֲבֵירָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְאֵינוֹ חוֹטֵא — שׁוּב אֵינוֹ חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמוֹר״.

    Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Once most of a person’s years have passed and he did not sin, he will never sin, as it is stated: “He will keep the feet of His pious ones” (I Samuel 2:9). Once a person has established himself as righteous, God will keep him from failing thereafter. In the school of Rabbi Sheila they say: Once the opportunity to perform a sinful act presents itself to a person a first time and a second, and he does not sin, he will never sin, as it is stated: “He will keep the feet of His pious ones” (I Samuel 2:9). Once he has refrained from sin several times, he has established himself as pious and God will protect him thereafter.

    אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן״, בָּא לִטַּמֵּא — פּוֹתְחִין לוֹ. בָּא לִטָּהֵר — מְסַיְּיעִין אוֹתוֹ. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מוֹכֵר נֵפְטְ וַאֲפַרְסְמוֹן,

    Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “If it concerns the scorners, He scorns them, but to the humble He gives grace” (Proverbs 3:34)? If one comes to impurify, they open before him the opportunity to exercise his free will and do as he pleases. If one comes to purify, they assist him. In the school of Rabbi Yishmael it was taught with regard to this verse: This is comparable to the case of a man who was selling both crude naphtha [ neft ], whose odor is vile, and balsam, whose fragrance is pleasant.