Commentary page

Yoma 31a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yoma 31a

Yoma 31a. The full printed text of this folio side — 6 numbered segments, about 187 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

חוצץ או אינו חוצץ לר' יהודה דאמר מפני סרך טבילה בעלמא היא פסלה בה חציצה כשאר טבילות או דילמא כיון דאינה באה אלא להזכירו על הטומאה ישנה ולא לטהר בה היא באה לא פסלה בה חציצה:

שמה ביאה לענין טבילה זו וצריך לטבול אם בא להכניס אחד מאיבריו לעזרה:

מהו שיעשה סכין ארוכה לפטור עצמו מן הטבילה ויעמוד חוץ לעזרה ויושיט ידו לפנים וישחוט מי מיפטר בהכי מן הטבילה או דילמא בעי טבילה ולענין הכשירה דקרבן לא קא מיבעיא ליה דאף על גב דעמד מבחוץ ושחט כשירה דתניא בזבחים (דף לב:) בן הבקר לפני ה' ולא שוחט לפני ה':

תיבעי לבן זומא דמחמיר בה:

תיבעי לרבנן דפליגי עליה דר"י ואמרו כל אדם לא בעו טבילה:

לגואי הנכנס לה:

עין עיטם ממנו באה אמת המים לבית טבילת שער המים שעל החומה ולפי ענין המקראות נראה לי שהוא מעיין מי נפתוח האמור בספר יהושע (טו) שמשם הגבול משפע ויורד למזרח ולמערב והוא הגבול בכל ארץ ישראל והך מילתא דאביי משום דאמרינן בזבחים (דף נד:) סבור למיבנייה לבית המקדש בעין עיטם אמרי ניחתי ביה פורתא דכתיב (דברים ל״ג:י״ב) ובין כתפיו שכן דשמעינן מיניה שהוא גבוה מן הכל ולא פריש מנא ליה ופריש ליה אביי הכא:

גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות כמדת גובה שער המים ובנין כלי של שלש אמות מלמעלה להחזיק ארבעים סאה שאי אפשר למים לעלות להר שהוא גבוה ממקום שנובעין שם:

1 more comments on this page.

Rashi on Yoma 31a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

חוצץ או אינו חוצץ פרש"י דלר"י קא מיבעיא ליה וקשה לי דאם כן הוה ליה למימר בהדיא לר"י אלא נראה דבין לבן זומא בין לר"י ובטבילה שהוא טובל כשאינו בא לעבוד אלא ליכנס ביאה ריקנית דבהא מודה בן זומא דלא הויא אלא דרבנן שמא יעבוד כדפי' לעיל והא דקא מיבעיא ליה הכא חוצץ או אינו חוצץ טפי מבכל טבילות דרבנן כגון י"ח דבר וכיוצא בהן יש לומר משום דהא טבילה מעלה יתירא היא שהרי טהור גמור הוא ואין כאן צד חשש טומאה אלא מעלה בעלמא וחומרא יתירא היא ולהכי מיבעיא ליה דילמא אינו חוצץ:

ותניא מצורע טובל ועומד בשער ניקנור לפרש"י שפירש דלרבי יהודה מיבעיא ליה מאי קא פשיט מהכא הא ההיא לאו ר"י דר' יהודה פליג עלה לעיל י"ל אעפ"כ פשיט שפיר דמדרבנן דאמרי דעביד מעלה אפילו בשביל ביאת מקצת ה"נ לר"י בטבילת כל אדם דהויא דרבנן צריך לטבול אפילו לביאת מקצת:

או דילמא אתי לאימשוכי הא דאמר ר"פ הכל שוחטין (חולין דף ב: ושם) ור"פ כל הפסולים (זבחים דף לב.) דטמאין במוקדשין לכתחילה לא ישחטו בסכין ארוכה שמא יגעו בבשר ולא קאמר טעמא דילמא אתי לאימשוכי ואע"ג דהכא מספקי' ליה אי גזרינן דילמא אתי לאימשוכי או לא הני מילי בטהור אבל בטמא דאיכא כרת איכא למיחש טפי וי"ל אדרבה היא הנותנת התם כיון דטמא הוא זהיר טפי ולא עייל אבל טהור איכא למיחש טפי דילמא אתי לאימשוכי:

וכולן בקודש בגג בית הפרוה תימה לי והא גגין ועליות לא נתקדשו וי"ל גג בית הפרוה היה שוה לקרקע עזרה דכי האי גוונא משני בסוף פ' כיצד צולין (פסחים דף פו.) אהא דפריך מהלשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן קודש בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה אבל תימה לי אי גג בית הפרוה שוה לקרקע עזרה מסיבה למה לי דאמר בפ"ק (דף יט.) לשכת המדיחין כו' עד משם מסיבה עולה לגג בית הפרוה וי"ל דגג בית הפרוה אע"ג דשוה לקרקע עזרה לא היה לו פתח לעזרה משום צניעות לפי שכהן גדול טובל שם אלא היו נכנסין לו דרך לשכת המדיחין שהיתה תחת הקרקע ומשם מסיבה עולה לגג בית הפרוה וצ"ל דלשכת המדיחין תוכה קודש דאי לא תימא הכי הוה ליה גג בית הפרוה כמו לשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול דאמר לעיל דתוכן חול אלא על כרחך לשכת המדיחין שגג בית הפרוה פתוח לה תוכה קודש ואע"ג דפרישנא דלשכת המדיחין מחילה היא וא"ר יוחנן בפרק כיצד צולין (פסחים דף פו.) מחילות לא נתקדשו הא אוקימנא התם להא דרבי יוחנן בפתוחות להר הבית אבל פתוחות לעזרה נתקדשו ואין להקשות כי פריך התם מהלשכות וכו' ואוקמינן בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה והדר פריך מסיפא א"כ הוה ליה מחילות וא"ר יוחנן מחילות לא נתקדשו אמאי לא פריך ממתני' דפרקין וממתני' דמדות כדפי' די"ל מאי נפקא מינה ההיא דהלשכות נמי מתני' היא בפ"ג דמסכת מעשר שני (מ"ח) ואדרבה ניחא ליה למיפרך מינה טפי ממתני' דהכא ודמדות לפי שהיא שנויה בסדר זרעים שהוא קודם לסדר מועד וסדר קדשים ועוד משום דפריך שתי קושיות מינה מרישא ומסיפא:

עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ"ג אמות תימה לי ומנלן דבית הטבילה היתה גבוהה שלש אמות דילמא לא היתה גבוהה אלא אמה ואורכה שלש אמות והכהן היה משכיב עצמו בתוכו אי נמי לא היתה גבוהה אלא שתי אמות והכהן גדול יושב וטובל ויש לומר מסתמא כל מה שהיו יכולין להקל עליו משום חולשא דכהן גדול היו עושין ודרך עמידה היה טובל כי זה נקל לו יותר לעשות:

אמה על אמה ברום שלש אמות אין לומר דגובהו של אדם מראשו עד רגליו אינו אלא שלש אמות דא"כ גבי היזק ראייה דבעי ארבע אמות בפ"ק דבבא בתרא (דף ב:) למה לי כולי האי אלא י"ל דעד כתיפיו הוא שלש אמות ואף על פי שאין צוארו וראשו מחזיק אמה כיון דאפיקתיה משלש אמות אוקמא אארבע אמות ועוד דאי אפשר לקרקע שתלקט במלקט ורהיטני ופעמים שיש גבשושית פחות מג' טפחים סמוך לכותל וזימנין נמי שעומד על אצבעות רגליו ורואה מעבר לכותל וגבי כוכין בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף ק: ושם) דארכו ארבע אמות היינו בין ראשו ובין דפי הארון שלמעלה ולמטה ועוד צריך שיהא בריוח והא דסגי הכא גבי מקוה בשלש אמות היינו משום דכשעומק המים שלש אמות כשנכנס בהן צפו מים על ראשו ועולין למעלה גם יכול לכוף ראשו קצת עד שיתכסה כל גופו במים ומה שיש בתרגום של מגילת אסתר פרשנדתא איצטלב על צליבא דתלת אמין דלפון איצטלב על צליבא דתלת אמין וכו' יש לומר כולם קטועי ראש היו שנהרגו ואח"כ נתלו וכן משמע בפרק המצניע (שבת דף צב. ושם) דהא דאמר גופו של אדם ג' אמות דלאו היינו עם הראש דקאמר התם המוציא משוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת דאמר מר ארון ט' וכפורת טפח וגמירי דכל טונא דמידלי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתי מלתתא והשתא אי אמרת בשלמא דעד הכתף הוא שלש אמות דהיינו י"ח טפחים אז מוכח שפיר כי בכתף ישאו נמצא שהיה מן הארון למטה מן הכתף ו' טפחים וב' שלישים נמצא דאכתי היה גבוה מן הקרקע י"ד טפחים ושליש אבל אי הוי עם הראש י"ח טפחים והלא הצואר הוא יותר מטפח ושליש אישתכח דארון למטה מי' ובפרק מי שהוציאוהו (עירובין ד' מח.) נמי אמרינן דמקומו של אדם ד' אמות ומפרש דגופו ג' אמות ואמה כדי שיטול חפץ תחת מראשותיו כו' היינו נמי גופו ג' אמות שלימות ואמה העודפת בשביל ראשו וכדי שיפשוט ידיו למעלה מראשו וא"ת א"כ היה עין עיטם גבוה יותר מכ"ג שאם לא היה אלא כ"ג א"כ היו המים יוצאין לחוץ הא לא קשיא דודאי עין עיטם לא הוה. אלא כ"ג אבל החקק של בית הטבילה היה גבוה יותר מג' אמות אף על פי שהמים עולים למעלה כשנכנס לתוכו לא היו יוצאין לחוץ אי נמי אפילו אם היו יוצאים היו מיד באים אחרים תחתיהן מעין עיטם ואין להקשות דכיון דאמר בכל דוכתא דמקום האדם הוי רוחב אמה היכי טביל בכלי שאינו אלא אמה על אמה דאמתא באמתא היכי יתיב וי"ל הא דאמר מקום האדם הוא דהוי רחב אמה היינו כשהוא לבוש תדע דגבי כוכין אמרינן רחבו ו' טפחים ובהם מכניסין הארון והמת בארון:

Tosafot on Yoma 31a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rabbeinu Chananel

וביאה בעזרה במקצת שמה ביאה מהו שיעשה זה שלא טבל סכין ארוכה וישחוט בעיא זו עלתה בתיקו: ה' טבילות וי' קדושין.

ת"ר חמשה טבילות וי' קדושין כו' וכולן בקדש אבית הפרוה שנאמר ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו. חוץ מן הראשונה שהיתה ע"ג שער המים כלומר מקוה היה שם עשוי ע"ג שער המים והיו מימיו נמשכין בו מעין עיטם. כדגרסינן בתלמוד א"י בגמרא דבן קטין עשה י"ב דד לכיור. אריב"ל אמת המים היתה מושכת בו מעין עיטם כו' (בו) וגם בזה המקוה היו מימיו נמשכין בו מזה המעין שהיה נקרא עין עיטם. והיה גובה השער כ' אמה ובנין המקוה עליו אמה על אמה ברום ג' נמצא עין עימם גבוה מקרקע עזרה כ"ג אמות ויותר כדי שיהא עשוי במורד שיהו המים נשפכין מעין עיטם ויורדין על המקוה שע"ג שער המים:

Rabbeinu Chananel on Yoma 31a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Ritva

חוצץ או אינו חוצץ פי׳ למאן דאמר טבילה זו דרבנן אם נמצא עליו דבר חוצץ מעכב בטבילה זו או לא כיון שאינה אלא להזכיר טומאה ישנה.

ביאה במק׳ שמה ביאה פרש״י ז״ל לענין טבילה זו והיינו דפשטי׳ דשמה ביאה מדקתני מצורע טובל ועומד ואע״פ שאינו נכנס שם אלא לבהונות שהיא ביאה במקצת.

ה״ג תיבעי לבן זומא תיבעי לרבנן וכן גרש״י ז״ל והכי פי׳ תבעי לרבנן דמשנת מדות דסביר׳ להו שאין אדם טהור הנכנם לעזרה טעון טבילה ולא גרסי׳ תיבעי לר׳ יהודה.

אלא דלא עביד עבודה פי׳ דלא עביד עבודה בידים דהא דומיא דמצורע קאמרי׳ שאינו עושה עבודה בידים אלא שהכהן מזה עליו מה שאין כן בזו דעביד עבודה דהיינו שחיטה ואע״ג דשחיטה כשרה בזר עבודה היא מ״מ דהא בעיא פייס או דילמא לא שנא תיקו. וא״ת ואמאי לא פשטי׳ לה מהא דתניא דטמא במוקדשין לא ישחוט כיצד יעשה מביא סכין ארוכה ושוחט בה. וי״ל דשאני התם שהוא טמא גמור ואם נכנס שם חייב כרת הילכך מזהר זהיר מה שאין כן בזו דאפילו לבן זומא אין בו חיוב כרת דליכא אלא עשה דאתי בק״ו דרחץ בשרו במים ולבשם כדאיתא לעיל.

וכולן בקדש על בית הפרוה פי׳ דבטבילות שהן בין בגד לבגד כתיב במקום קדוש:

ש״מ עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ״ג אמות וכו׳ דתנן וכו׳ והתם בזבחים אמרי׳ להדיא דעין עיטם גבוה מבית המקדש ובעו למבניינה התם אלא דאמור ניחתי פורתא משום דכתיב ובין כתיפיו שכן והשתא אכרח אביי מהכא דגובהא דידה כ״ג אמות כדמפרש ואזיל שהרי היו נמשכין למקוה שעל השער ואין מים נמשכין אלא ממקום גבוה לנמוך או משוה לשוה:

והתניא ורחץ בשרו במים עד שלש אמות יש שפירשו שהם חוץ מראשו של אדם והגאו׳ פי׳ אפילו עם ראשו וכבר פי׳ בפרק בית כור בסד״י והכא אע״פ שמעין עיטם בא לשם כיון דבאשבורן היה צריך מקוה של מ׳ סאה וכדכתי׳ במסכת נזיר בס״ד וכן פי׳ רשב״ם ז״ל וא״ת ומנא לן שהמקוה הזה שעל השער היה גבהו ג׳ אמות ורחבו איזה ושהיה טובל מעומד דילמ׳ היה גבהו אמה באורך ג׳ אמות והיה טובל שוכב או בשיעור אחר שיש בו מ׳ סאה וי״ל דא״כ מיגנדר כהן גדול כבינתא ועיקר טבילה לעשותה יפה שלא בקמטין היינו מעומד כן תירצו בתוספות:

Ritva on Yoma 31a · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRitva, Berlin, 1860. · Public Domain

Meiri

טבילה זו שהצרכנו במשנה לטהור הנכנס בעזרה אע"פ שאינה אלא סרך טבילה כמו שביארנו מ"מ דיני טבילה עליה ונפסלת בחציצה כשאר טבילות וכן לא סוף דבר אם נכנס בעזרה לעבוד אלא אף נכנס בה שלא לעבוד ואע"פ שנשארה כאן בספק בתלמוד המערב נאמרה כן להדיא וכן לא סוף דבר בכניסת כולו אלא אף לביאת מקצת כן ר"ל אם בא להכניס אחד מאיבריו לעזרה ואם בא לשחוט מבחוץ בסכין ארוכה אעפ"כ יש לחוש שמא ימשך ויכנס ולפי דרכך למדת שאפשר לשוחט לעמוד בחוץ והוא שאמרו זבחים ל"ב ב' ושחט את בן הבקר לפני ד' בן הבקר לפני ד' ולא שוחט לפני ד':

כל הטובל צריך שיהא כל גופו עולה בהן שנאמר ורחץ במים במי מקוה את בשרו מים שכל גופו עולה בהן וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה ואף בשיעור זה או אף ביתר הימנו צריך שלא יהו המים מרדדים ביותר אלא בכדי שיהא בהן גובה שיהא כל גופו עולה בהן כמו שביארנו במקומו:

כבר ביארנו שחמש טבילות ועשרה קדושין היה עושה כהן גדול ביום הכפורים וביארנו בטבילות אלו שהיו באות כשהיה משתנה מבגדי זהב ללבן או מלבן לזהב שחילוף זה היה חמשה פעמים ביום כמו שביארנו וכן ביארנו בקדושין אלו שסמוכים הם לטבילה אחד קודם טבילה ואחד לאחריה וכן שהראשון לכבוד הבגדים שהוא בא ופשוט והשני לכבוד הבגדים שהוא לובש ומתוך כך בשחרית כשבא לפשוט בגדי חול וללבוש בגדי קודש תחלה אין שם קדוש לכבוד אותם שהוא פושט שהרי בגדי חול הם וכן בערב כשהשלים עבודתו ובא ללבוש בגדי חול אינו צריך קדוש לכבוד הבגדים שהוא בא ללבוש שהרי בגדי חול הם ומ"מ צריך הוא קדוש לכבוד אותם שפושט ונמצא ארבעה פעמים ביום שתי קדושין לטבילה אחד לכבודן של בגדים שפושט ואחד לכבוד הבגדים שלובש שכולם בגדי קדש הם ושנים הנשארים הם אחד בשחרית כשפשט בגדי חול ולבש בגדי זהב לתמיד של שחר ואחד בערבית כשבא לפשוט בגדי זהב שלבוש מעבודת תמיד הערב ובא ללבוש בגדי חול לילך לביתו:

וסידור חמש חליפות שמלות אלו שמתחלף מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לזהב וטבילות וקדושין שבהם דרך קצרה כך הם בשחרית פושט בגדי חול וטובל במקום חול ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ועובד עבודת התמיד ורוב עבודת המוספין על סדרה כמו שיתבאר בפרק בא לו ע' א' ואח"כ בא לו לבית הפרוה לטבול טבילה שניה מקודם שיפשוט בגדי זהב מקדש לכבוד פשיטתם וטובל ולובש בגדי לבן ומקדש לכבוד לבישתם ונכנס לפני לפנים לעבודת היום להקטרת הקטרת ולמתן דם פר ושעיר ואח"כ בא לו לפשטן ומקדש קודם שיפשוט לכבוד פשיטתם ופושט וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש לכבוד לבישתם ועושה בהם אילו ואיל העם ואח"כ בא לפשטם ומקדש קודם שיפשוט לכבוד פשיטתם ופושט וטובל ולובש בגדי לבן ומקדש לכבוד לבישתם ונכנס לפנים להוציא כף ומחתה מבין הבדים ואח"כ בא לפשטם ומקדש ופושט וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש ועושה בהן תמיד הערב על סדרו וכשהשלים עבודתו מקדש ופושט בגדי זהב ולובש בגדי חול והולך לו:

Meiri on Yoma 31a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה מהו שיעשה כו' ולענין הכשירה דקרבן לא כו' ובד"ה עין עיטם כו' מעין מי נפתוח כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ותניא מצורע כו' שפירש דלר' יהודה כו' עכ"ל ואע"ג דהאי תנא מסיק רב יוסף לעיל דשאני ליה מצורע משום דדייש בטומאה מ"מ אי לאו פרש"י דלר' יהודה מבעי ליה איכא לפרושי דלבן זומא קמבעיא ליה וקפשיט ליה ממצורע אכל אדם דאיהו לא מפליג בין מצורע ובין כל אדם ודו"ק:

בד"ה וכולן בקדש כו' ואע"ג דפרישנא דלשכת המדיחין תחלה כו' ובד"ה אמה על כו' משא בני קהת דאמר מר ארון כו' כצ"ל:

Chidushei Halachot on Yoma 31a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

חוֹצֵץ, אוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ? אֲמַר לֵיהּ: כֹּל דְּתַקּוּן רַבָּנַן — כְּעֵין דְּאוֹרָיְיתָא תַּקּוּן.

do items that are generally considered interpositions that invalidate an immersion interpose in this immersion, or do they not interpose, since the immersion is only ancillary and serves as a reminder? Rav Yosef said to him: All ordinances that the Sages instituted, they instituted parallel to Torah law. Therefore, this immersion by rabbinic law has the same basic parameters as immersion by Torah law. There may be no interposition.

Segment 2

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: בִּיאָה בְּמִקְצָת, שְׁמָהּ בִּיאָה אוֹ לָא? אֲמַר לֵיהּ: בְּהוֹנוֹת יוֹכִיחוּ, שֶׁהֵן בִּיאָה בְּמִקְצָת, וְתַנְיָא: מְצוֹרָע טוֹבֵל וְעוֹמֵד בְּשַׁעַר נִיקָנוֹר. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה סַכִּין אֲרוּכָּה וְיִשְׁחוֹט?

Abaye said to Rav Yosef: Is partial entry, when one enters a certain place with only part of his body, considered entry or not? Rav Yosef said to him: The thumbs of the leper will prove this point, as the leper reaching his thumbs into the Temple constitutes partial entry, and it was taught in a baraita : A leper immerses and stands at the Gate of Nicanor, indicating that immersion is required before even partial entry. A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha ; may an impure person craft a very long knife and slaughter an animal in the Temple courtyard while remaining outside the courtyard? Is it the essence of the service that requires immersion, or is it entry into the courtyard that requires immersion?

Segment 3

תִּיבְּעֵי לְבֶן זוֹמָא, תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה. תִּבְּעֵי לְבֶן זוֹמָא: עַד כָּאן לָא מְחַיֵּיב בֶּן זוֹמָא אֶלָּא לְגַוַּאי, אֲבָל לְבָרַאי — לָא. אוֹ דִילְמָא, אָתֵי לְאִימְּשׁוֹכֵי.

The Gemara comments: Raise the dilemma according to ben Zoma, who rules stringently with regard to immersion; and raise the dilemma according to the Rabbis who disagree with Rabbi Yehuda and do not obligate all people in this immersion. The Gemara elaborates: Raise the dilemma according to ben Zoma: Does ben Zoma require immersion only for entry inside the courtyard; however, for standing outside the courtyard, no, he does not require immersion? Or perhaps even for one standing outside the courtyard ben Zoma requires immersion, lest he inadvertently come to be drawn inside in the course of his service.

Segment 4

תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה. עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם, דְּלָא קָא עָבֵיד עֲבוֹדָה, אֲבָל הָכָא דְּקָא עָבֵיד עֲבוֹדָה — לָא. אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא. תֵּיקוּ.

Similarly, raise the dilemma according to the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda: How so? Do the Rabbis say that there is no requirement of immersion only there, where he is not performing any Temple service; however, here, where he is performing service, no, they would require immersion? Or perhaps there is no difference, and they would not require immersion under any circumstances. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

Segment 5

חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִידּוּשִׁין טוֹבֵל. תָּנוּ רַבָּנַן: חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִידּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם, וְכוּלָּן בַּקּוֹדֶשׁ בְּבֵית הַפַּרְוָה, חוּץ מֵרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה בַּחוֹל עַל גַּבֵּי שַׁעַר הַמַּיִם, וּבְצַד לִשְׁכָּתוֹ הָיְתָה. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּיהּ עֵין עֵיטָם גָּבוֹהַּ מִקַּרְקַע עֲזָרָה עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת.

§ It was taught in the mishna: Five immersions and ten sanctifications the High Priest immerses and sanctifies his hands and feet, respectively. The Sages taught in a baraita : Five immersions and ten sanctifications the High Priest immerses and sanctifies his hands and feet, respectively, on the day of Yom Kippur. And all of these immersions and sanctifications take place in the sacred area, the Temple courtyard, in the Hall of Parva , except for this first immersion, which was in the non-sacred area on the roof of Gate of the Water, and that gate was alongside his chamber. Abaye said: Conclude from that which was taught in this baraita that Ein Eitam , the spring from which water was supplied to the Temple, was twenty-three cubits higher than the ground of the Temple courtyard.

Segment 6

דִּתְנַן: כׇּל הַפְּתָחִים שֶׁהָיוּ שָׁם גּוֹבְהָן עֶשְׂרִים אַמָּה וְרׇחְבָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת, חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם. וְתַנְיָא: ״וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם״ — בְּמֵי מִקְוֶה, ״כׇּל בְּשָׂרוֹ״ — מַיִם שֶׁכׇּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן. וְכַמָּה הֵן? אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת. וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה.

As we learned in a mishna: All the entrances that were there in the Temple, their height is twenty cubits and their width is ten cubits, except for the entrance to the Entrance Hall of the Sanctuary, which was twice that, i.e., forty cubits high and twenty cubits wide. And it was taught in a baraita that it is stated: “And he shall wash his flesh in water” (Leviticus 15:13), and it is stated in another verse: “And he shall wash all of his flesh in water”(Leviticus 15:16). This refers to water known as the waters of a ritual bath. The verse adds the emphasis: All of his flesh, to say that immersion must be in water that one’s entire body enters at the same time. And how much water is it? It is one cubit length by one cubit width by a height of three cubits. That is sufficient water to cover a person’s height. And the Sages calculated that the volume of the waters of a ritual bath that fit into that space is forty se’a .

Yoma 31a

Yoma 31a

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text