Commentary page

Yoma 3a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yoma 3a

Yoma 3a. The full printed text of this folio side — 6 numbered segments, about 146 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

לענין פז"ר קש"ב פייס לעצמו שאין פייס בפרי החג אצל המשמרות שכל המשמרות שונות ומשלשות בהן לפי חשבון סדרן כמו ששנינו במסכת סוכה (דף נה:) אבל פר של שמיני בתחילה מפיסין עליו:

זמן לעצמו לברך שהחיינו:

רגל לעצמו שאין שם חג הסוכות עליו:

קרבן לעצמו שאין קרבנו שוה לכל שאר ימות החג שכולם פרים מרובים ואילים שנים וי"ד כבשים וכאן פר אחד איל אחד ושבעה כבשים:

שיר לעצמו שאין שירו שוה לכל שאר שירות ימי החג כל שיר ימי החג מדבר מעין גזל מתנות עניים ואותן של חול המועד מפורש (שם.) במס' סוכה הומ"בהי ושל שמיני עצרת אינו מעין אסיף ולא פירשו לנו איזהו שירו:

ברכה לעצמו ברכה שהיו מברכין לתפלת חיי המלך כדמפורש בתוספ' [פ"ד] דסוכה על שם ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך (מלכים א ח׳:ס״ו):

תשלומין דראשון הוא אלמא טפל דידיה הוא:

דנין פר אחד ואיל אחד עבודת מוסף יום הכפורים פר אחד ואיל אחד ועבודת שמיני למלואים פר אחד ואיל אחד דכתיב (ויקרא ט׳:ב׳) קח לך עגל בן בקר לחטאת וגו':

4 more comments on this page.

Rashi on Yoma 3a · Sefaria

Tosafot

פז"ר קש"ב פירש"י רגל לעצמו שאין יושבין בסוכה קרבן לעצמו שאינו בסדר פרי החג ברכה בפני עצמו דאמרינן ביום שמיני חג העצרת הזה ובתוספתא משמע שמברכין את המלך שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך והשתא לא הוי האי ברכה כי ההיא דתניא בפרק לולב וערבה (סוכה דף מז.) כשם שז' ימי החג טעונין קרבן שיר ברכה ולינה כך שמיני טעון קשב"ל ומסקינן מאי ברכה ברכת המזון ותפלה ואין לחוש בכך דממה נפשך למאי דבעי למפרש התם ברכה היינו זמן ע"כ לא הוי כי האי דהכא דהא ברכה דהכא לא הוי זמן דזמן חשיב ליה הכא באנפי נפשיה ור"ת מפרש ברכה בפני עצמו ברכת המזון ותפלה כי ההוא דהתם ורגל בפני עצמו מפרש לענין לינה שטעון לינה ליל מוצאי יו"ט האחרון וכל ז' ימי החג טעונין לינה דגמרינן מפסח דכתיב ביה [דברים טז] ופנית בבקר והלכת לאהליך אי אפשר לומר והלכת לאהליך אלא בחוה"מ דביו"ט חייב בראיית פנים בעזרה ולא תיקשי לינה כל ז' מי איכא דיש לומר דמי שלא הביא חגיגתו ביום ראשון והביא באחד משאר הימים צריך ללון בלילה שלאחריו וא"ת תיפוק ליה דטעון לינה משום שלמי שמחה דהוו כל ח' דתנן (שם דף מב:) ההלל והשמחה ח' ואפי' בשאר ימות השנה אם מביא קרבן טעון לינה כדתניא בספרי ופנית בבקר וגו' מלמד שכל הזבחים טעונות לינה פי' זבחים דומיא דפסח מנין לרבות עופות מנחות ועצים ת"ל ופנית כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא מבקר ואילך וי"ל דמשכחת לה דלא מייתי קרבן בו ביום כגון ששלח שלמיו אתמול דנאכלין לשני ימים ולילה אחד ועוד דבפ"ק דחגיגה (דף ח.) תניא ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה ואמרינן בפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף עא.) דאפילו בכסות נקיה ויין ישן ובע"א לא משכחת שמחה שמונה כשחל יום ראשון להיות בשבת דבשלמים דאתמול לא משכחת לה דבעינן זביחה בשעת שמחה וליכא אלא כדפירש בכסות נקיה ויין ישן והכי אמר בירושלמי פרק קמא דברכות וטעונה לינה במה דברים אמורים כשאין עמה קרבן אבל יש עמה קרבן בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן ובפרק דם חטאת (זבחים צז.) משמע קצת דטעונה לינה כל שבעת ימי הפסח שכולן חשובין כלילה אחד גבי הא דתנן ר' טרפון אומר אם בשל בו מתחלת הרגל יבשל בו בכל הרגל ואמר בגמ' (שם) מ"ט א"ר יצחק ופנית בבקר וגו' הכתוב עשאן כולן בקר אחד ואע"ג דלא קיימא מסקנא הכי דפריך וכי אין נותר ברגל מ"מ לענין לינה מסתבר דעשאן בקר אחד כפשטיה דקרא שאחר הרגל ישוב לביתו וניחא השתא דשמיני עצרת וביכורים דטעונין לינה מתרבו מדכתב ופנית כל פינות שאתה פונה כדדריש בסיפרי וז' ימי החג דמצריך להו היקשא בפ"ק דר"ה (דף ד:) מקיש חג הסוכות לחג המצות מה חג המצות טעון לינה אף חג הסוכות טעון לינה דאי משום דכתיב ופנית ה"א לילה אחד להכי אצטריך היקשא לכל ז' כחג המצות שכל הרגל חשיב בקר אחד וניחא נמי הא דקאמר בפ' לולב וערבה (סוכה דף מז.) שכשם שז' ימי החג טעון קרבן לינה מיהו קשה דא"כ מאי קאמר שמיני רגל בפני עצמו לענין לינה אמאי קרי ליה רגל בפני עצמו כיון דכל ז' ימים שלפניו טעונין לינה בלי הפסקה ועוד מדקא מרבה בסיפרי אפי' עופות ומנחות כמו לינה דרגלים א"כ משמע דרגלים נמי יום א' ותו לא וההיא דפ' דם חטאת לא קשה דמעיקרא ודאי ס"ד דלר' טרפון הכי הוא דטעון לינה כל ז' דהכתוב עשאו בקר אחד ובמסקנא לא קיימא הכי אלא כדפרישית ור"ת יסד במעריב שלו שמיני קודש ללינה ושלשים ידחם כאשר אבלים ינחם ומיהו אינו דוחה שלשים דאבילות לגמרי אלא עולה לחשבון ז' ימים כדאמר בפרק בתרא דמועד קטן (דף כד:) יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א:

שיר בפני עצמו במס' סופרים (פ' יט הל' ב') יש שהיו אומרים למנצח על השמינית בבית הכנסת ושמא גם הלוים היו אומרים אותו בבית המקדש:

אלא למ"ד שני אילים לא בעי לשנויי דנין שני שעירים קריבין לציבור כגון יוה"כ דאיכא שעיר הפנימי ושעיר החיצון ממלואים שקרבו בו שני שעירים לציבור שעיר מלואים ושעיר ראש חדש לאפוקי עצרת דשעיר אחד דהא עצרת נמי קריבין בו ב' שעירים דשעיר האמור בת"כ אין זה שעיר האמור בחומש הפקודים כדאמר בפ"ק דזבחים (דף ו:) שעירי עצרת למה הן באין וכו' וכן משמע בפ' התכלת (מנחות דף מה:):

אלא למ"ד שני אילים תימה לי אפילו לדידיה נמי לישני דנין פר אחד מפר אחד לאפוקי עצרת דג' פרים נינהו חד לחובת היום בפרשת אמור ושנים למוספים בפרשת פינחס וי"ל כיון דחובת היום דעצרת אינו אלא פר אחד שפיר היינו דנין עצרת דפר אחד לחובת היום ממלואים דפר א' לחובת היום ואי משום דבעצרת קרבו שני פרים למוסף הא במלואים נמי קרבו שני פרים למוסף שהרי בו ביום קרב מוסף דר"ח דשמיני למלואים אחד בניסן הוה:

הוא האמור בחומש הפקודים הא דלא פליגי בדעצרת כדפליגי ביום הכפורים בפרק התכלת (שם) מפרש טעמא דבעצרת על כרחך האמור בתורת כהנים אינו האמור בחומש הפקודים וטעמא דרבי דהכא מפרש לקמן בפרק בא לו (יומא דף ע:):

Tosafot on Yoma 3a · Sefaria

Ritva

לענין פז״ר קש״ב הרי״ש שהוא רגל בפני עצמו. פרש״י ז״ל לענין ברכה ותפלה שאומרין יום שמיני עצרת. ולפי זה מפרשי׳ ברכה ברכת המלך כדפי׳ ז״ל. אבל במסכת סוכה משמע דברכה היינו לענין ברכה ותפלה כדפר״ת ז״ל. והאי רגל לענין אבלות הוא כדפר״ת ז״ל. אי נמי לענין שהוא טעון לינה כשאר הרגלים. וכדפרי׳ התם בסד״י. ושיר פי׳ בתוספות שיש לו שיר שלם מה שאין כן בסוכות והנכון ששירו חלוק לעצמו וכשחל שבת במועד נדחה השיר של שביעי כדאמרי׳ התם ימוטו ידחה. אבל שיר של שמיני עצרת עומד לעצמו. וכבר הארכתי בזה במס׳ סוכה בסד״י.

אבל לענין תשלומין דראשון הוא פי׳ ואע״ג דהא בקרבנות יחיד ואנן איירינן בקרבנות צבור מ״מ שם קרבן אחד הוא.

דנין פר אחד ואיל אחד פרש״י ז״ל האמור ביום הכפורים במוסף בפרשת פנחס מעבודת שמיני למלואים שהיה בו פר אחד ואיל אחד כדכתי׳ קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה. והצריכו לרבי׳ ז״ל לומר פר ואיל דיום הכפורים דמוספין ולא פר ואיל של אהרן שבאחרי מות משום דפרכי׳ בסמוך הניחא למ״ד יום הכפורים איל אחד וכו'. וההיא פלוגתא באיל של מוסף היא. והקשה ר״ת ז״ל דבסמוך אמרי׳ לקמן דנין פר ואיל שלו מפר ואיל שלו ואלו של מוספין משל צבור הם וליכא למי׳ דלקמן הדרי מהא דהכא ודיינינן מפרו של אהרן דא״כ הו״ל למי׳ אלא. ועוד דלפום סוגיין כולהו אוקמתי בתריתא פירושא דקמיתא אבל כולהו מיירו באותו פר ואיל עצמו אלא דמעיקרא נקטינן פר אחד ואיל אחד סתמא. והדר מפרשי׳ דהוו שלו והדר מפרשי׳ דשאני הכא דהוו פר לעולה וחד לחטאת. גם מה שפרש״י ז״ל לקמן דנין יום הכפורים דאית ביה נמי פר ואיל שלו רצה להשמר מקושיא זו לומר דמפר ואיל דמוספין דיינינן אלא דאתי׳ לומר דהא עדיפא שיש עוד עמו פר ואיל שלו מה שאין כן בראש השנה גם זה אינו נכון דלישנא דדנין פר ואיל שלו משמע דמינייהו גופייהו דיינינן. לכך פר״ת ז״ל דהשתא נמי מפר ואיל דיינינן והא דפרכינן הניח׳ למ״ד יום הכפורים איל אחד ה״פ דאנן אמרי׳ דמעצרת לא דיינינן משום דכתבינן ביה שני אלים ואע״ג דכתיב ביה נמי איל אחד במוסף שלו ולהכי פרכינן דלמ״ד דיום הכפורים יש במוסף שלו שני אלים לא נגמר לדידיה ואע״ג דאית ביה באהרן איל א׳ והא דפרש״י ז״ל במלואים איכא פר ואיל מדכתיב קח לך עגל וכו'. הקשה ר״ת ז״ל דהיכי יליף יום הכפורים שכתוב בו פר ממלואים שכתוב בו עגל בן בקר דהא אמר ר׳ מאיר בפ״ק דראש השנה כל מקום שנאמר בתורה עגל סתם בן בקר בן שתי שנים: פר בן ג׳ שנים. ולכך פר״ת דדיינינן מדכתי׳ בפרשת צואת המלואים. לקח פר בן בקר אחד ואלים שנים. והיו משלו כדכתיב מאשר לאהרן ומאשר לבניו. ואע״ג דכתיב אלים שנים לא חשבי׳ אלא האחד שהיה עולה דאיל שני שלמים היה ואין זה נכון חדא דבכולא סוגיא נקטינן קח לך משלך והוה לן למנקט מאשר לאהרן ועוד שהקרבן ההוא הוה בז׳ ימי המלואים בתוך ימי פרישה ולא הוי דומיא דיום הכפורים דאתא לבתר פרישה ועוד היכי נקטינן סתם פר אחד ואיל אחד כיון דכתיב ואלים שנים לכך הנכון כפרש״י. ודקאמרת היכי ילפי׳ פר מעגל י״ל דסוגיין כר׳ יוסי דאמ׳ במס׳ פרה דפר בן שתי שנים כעגל בן בקר. אי נמי כר׳ מאיר ואף בן שלש קאמ׳ והוא הדין בן שתי שנים. והכי תנן במסכת פרה כל מקום שנאמר בתורה פר בן שתי שנים שנאמר ופר שני בן בקר דברי רבי יוסי וחכמים אומרים אף בן שלש רבי מאיר אומר אף בן ארבע: אלמא רבי מאיר אף בן שלש קאמר וא״ת אכתי קשיא דר׳ מאיר אדר׳ מאיר דהכא אמר אף בן שלש והכא קתני אף בן ארבע י״ל דההיא דמסכת ר״ה בשאמר פר סתם ודמס׳ פרה בפר בן בקר דאיירי ביה ר׳ יוסי. א״נ דלר׳ מאיר לא שני ליה בין פר לפר בן בקר: ובן שלש דקאמ׳ בראש השנה לאו דוקא כלל ורש״י ז״ל כן פי׳ במסכת ר״ה פר בן שלש ואפי׳ אמר פר בן בקר. לומר דכי אמר פר סתם היה לנו להרבות בשנים יותר מהיכא דאמר בן בקר דמשמע קטן מה שאין כן בעגל דמשמע קטן וכשאמר פר בן בקר בא לומ׳ שקרוב לבקר ובתורת כהנים אמרו עגל בן בקר בן שתי שנים מדכתיב עגל בן בקר ואיל לעולה תמימים השוה אותם הכתוב בשנים. הלכך אשמעי׳ רבי מאיר בראש השנה דאפי׳ פר סתם בן ג׳ והוא הדין בן שתים וכל שכן בן ארבע ואשמעי׳ בפרה דאפי׳ פר בן בקר בן שלש ובן ארבע:

לאפוקי עצרת דשני אלים נינהו וקשה דבעצרת נמי איכא איל אחד במוסף שלו בפרשת פנחס וי״ל דמהתם ליכא למיגמר דהא כתיבי ביה שני פרים וא״ת והלא במלואים איכא נמי שני אלים כדכתיב עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה. וכתיב ושור ואיל לשלמים תירצו בתוספות דמ״מ ליכא במלואים זוג אחד של שני אלים מענין אחד שיבאו עם הפר כדאיתא בעצרת. דזוגות דמלואים פר לחטאת ואיל לעולה ושור ואיל לשלמים.

אפילו תימ׳ ר׳ אלעזר ב״ר שמעון התם וכו׳ לאפוקי עצרת דתרוייהו חובת היום נינהו ולא גרסי׳ דתרוייהו דמוספין נינהו וטיעותא היא שהרי אין שני אלים בקרבן מוסף אלא לחובת היום עם שתי הלחם.

Ritva on Yoma 3a · Sefaria

Meiri

אע"פ ששמיני עצרת רגל בפ"ע לענין פז"ר קש"ב כמו שבארנו עניינו במס' חגיגה י"ז א' מ"מ לענין תשלומי קרבן חגיגה מחשבון שאר הימים הוא נדון ומי שלא חגג ביום טוב הראשון של חג הולך וחוגג כל החג ואף בשמיני עצרת כמו שביארנו במסכת חגיגה:

Meiri on Yoma 3a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה זמן לעצמו לברך שהחיינו עכ"ל הס"ד ובד"ה שיר לעצמו כו' במס' סוכה הומבה"י ושל כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה פז"ר קש"ב פירש"י רגל לעצמו שאין יושבין בסוכה כו' ברכה כו' דאמרינן ביום שמיני כו' עכ"ל אינו מפרש"י שבכאן אבל הוא לשון רש"י בפ' לולב וערבה ע"ש:

בא"ד לרבות עופות ומנחות כו' כשחל יום ראשון בשבת דבשלמים דאתמול כו' כצ"ל:

בד"ה אלא למ"ד שני כו' במילואים נמי קרבו שני פרים למוסף שהרי כו' עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Yoma 3a · Sefaria

Penei Yehoshua

בגמרא פז"ר קש"ב פירש"י שבשמיני היו אומרין שיר לעצמו לפי שבחוה"מ היו אומרין הומבה"י בשביל מתנות עניים ועיין בתוס' שכתבו דמשמע במסכת סופרים שבשמיני היו אומרין למנצח על השמינית בבה"כ עכ"ל. ובכל זה לא נתיישב לי היטב לשון שיר לעצמו כיון שבכל שבעת ימי החג ג"כ היו אומרים בכל יום שיר בפני עצמו מיהו למאי דפרישית בפרק בתרא דר"ה גבי ונתקלקלו הלוים בשיר יש ליישב והיינו לפמ"ש שם דהומבה"י ושאר שיר שרגילין היינו בשעת קרבן מוסף דומיא דשבת שהיו אומרים הזי"ו ל"ך במוסף כדאיתא התם משא"כ בשעת תמיד של בין הערביים לא מצינו שהיו אומרין שיר מיוחד כמו בשבת ובר"ה וא"כ בשאר ימי הרגלים אפשר שהיו אומרים השיר של יום כמו בשחרית או שהיה שיר מיוחד בשל בין הערביים לכל ימי אותו הרגל והשתא לפ"ז א"ש דבשמיני עצרת היו אומרים בתמיד של בין הערבים שיר מיוחד דלמנצח על השמינית דלא שייך אלא בשמיני עצרת לחוד כן נראה לי נכון וע"ש בחידושי ר"ה:

Penei Yehoshua on Yoma 3a · Sefaria

Original text

Segment 1

פָּזֵ״ר קֶשֶׁ״ב.

Peh , zayin , reish , kuf , shin , beit , an acronym for: Lottery [ payis ], as a new lottery is performed on that day to determine which priests will sacrifice the offerings that day, and the order established on Sukkot does not continue; the blessing of time [ zeman ]: Who has given us life, sustained us, and brought us to this time, is recited just as it is recited at the start of each Festival; Festival [ regel ], as it is considered a Festival in and of itself and there is no mitzva to reside in the sukka (see Tosafot ); offering [ korban ], as the number of offerings sacrificed on the Eighth Day is not a continuation of the number offered on Sukkot but is part of a new calculation; song [ shira ], as the Psalms recited by the Levites as the offerings were sacrificed on the Eighth Day are not a continuation of those recited on Sukkot ; blessing [ berakha ], as the addition to the third blessing of Grace after Meals and in the Amida prayer (see Tosafot ) is phrased differently than the addition recited on Sukkot .

Segment 2

אֲבָל לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמִין, תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הוּא, דְּהָא תְּנַן: מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג — חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ כָּל הָרֶגֶל כּוּלּוֹ, וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.

However, despite all these differences, with regard to compensation for failure to sacrifice the Festival offerings at the earliest opportunity, everyone agrees that it is a day of compensation for obligations not met during the first Festival, as didn’t we learn in the mishna: One who did not celebrate on the first Festival day of Sukkot by sacrificing the Festival offering may celebrate and sacrifice the Festival offering throughout the whole Festival in its entirety, including the last Festival day of the festival of Sukkot . Apparently, the Eighth Day of Assembly is considered the last Festival day of Sukkot and is appended to it with regard to its obligations.

Segment 3

וְאֵימָא עֲצֶרֶת, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אַבָּא: דָּנִין פַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד מִפַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד, לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת דִּשְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ.

The Gemara challenges further: And say that the priest should be sequestered before the festival of Shavuot , which is a Festival preceded by weekdays, as there too it is a matter of sequestering of seven days for one day. Rabbi Abba said: There is a distinction between the inauguration and Shavuot , as one derives an instance where the obligatory offering is one bull and one ram, Yom Kippur, from an instance where the obligatory offering is one bull and one ram, the inauguration, to the exclusion of Shavuot , when they are two rams that are offered.

Segment 4

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר יוֹם הַכִּפּוּרִים אַיִל אֶחָד הוּא, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר! דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אַיִל אֶחָד, הוּא הָאָמוּר כָּאן, הוּא הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵי אֵילִים הֵם, אֶחָד הָאָמוּר כָּאן, וְאֶחָד הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים!

The Gemara challenges: This works out well according to the one who said that the obligatory offering on Yom Kippur is one ram; however, according to the one who said that they are two rams that are sacrificed on Yom Kippur, what is there to say? According to that opinion, Yom Kippur is not comparable to the inauguration. As it was taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: One ram is the one that is mentioned here; as it is written: “With this Aaron will come into the Sanctuary, with a young bull for a sin-offering and a ram for a burnt-offering” (Leviticus 16:3), and it is the same one that is mentioned in the book of Numbers: “And on the tenth day of the seventh month you will have a sacred gathering when you will afflict your souls; you will not do any labor, and you will offer a burnt-offering to the Lord for a sweet aroma: One young bull, one ram…” (Numbers 29:7–8). Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, says: They are two rams offered on Yom Kippur, one mentioned here in the book of Leviticus and one mentioned in the book of Numbers.

Segment 5

אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: הָתָם חַד לְחוֹבַת הַיּוֹם, וְחַד לְמוּסָפִין. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת, דְּתַרְוַיְיהוּ חוֹבַת הַיּוֹם נִינְהוּ.

The Gemara rejects this solution: Even if you say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, and two rams are brought on Yom Kippur, a distinction remains between Yom Kippur and Shavuot . There, with regard to Yom Kippur, one ram, mentioned in the book of Leviticus, is for the obligation of the day, the atonement of Yom Kippur; and one ram, mentioned in the book of Numbers, is for the additional offerings. This is to the exclusion of the halakha with regard to Shavuot , where both rams are obligations of the day. Therefore, there is no basis for deriving the halakha with regard to Shavuot from the inauguration.

Segment 6

וְאֵימָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: דָּנִין פָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ מִפָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּצִיבּוּר נִינְהוּ. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר ״קַח לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ,

The Gemara asks: And say that the requirement derived is to sequester the priest prior to Rosh HaShana, as there, too, it is sequestering of seven days for one day. The days before Rosh HaShana are weekdays, and as in the inauguration, a bull and a ram are sacrificed. Rabbi Abbahu said that this too is rejected: One derives a bull and a ram that the High Priest brings from his own property on Yom Kippur from a bull and a ram that Aaron brought from his own property at the inauguration. This is to the exclusion of Shavuot and Rosh HaShana, when the bull and the ram sacrificed are from community property and not owned by the priest. The Gemara asks: This works out well according to the one who said that every time the Torah utilizes the phrase: Take you, it means from your own property,

Yoma 3a

Yoma 3a

Rashi

Tosafot

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Penei Yehoshua

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text