Talmud Builders

    Commentary page

    Yoma 12b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 12b

    Yoma 12b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 326 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    עבודתו מחנכתו עבודת יוה"כ עצמה שאינה כשירה אלא בכהן גדול וזה עובדה מחנכתו לכהונה גדולה:

    משיחתן מקדשתן כדכתיב (במדבר ז׳:א׳) וימשחם ויקדש אותם מכאן ואילך לא נמשחו כלים חדשים שנעשים שם כדאמרינן במסכת שבועות (דף טו.) אותם במשיחה:

    הכי גרסינן כי אתא רב דימי אמר אבנטו של כהן הדיוט רבי ור' אליעזר ברבי שמעון כו' ולא גרסינן ביום הכפורים דהא בכהן הדיוט אין חילוק ביוה"כ לשאר ימים:

    אימת אילימא בשאר ימות השנה שכהן גדול משמש בשל כלאים וקאמר דחלוקין באבנטיהן דשל הדיוט דבוץ טובא איכא:

    אלא לאו ביום הכפורים דשל כהן גדול דבוץ ואשמועינן דשל הדיוט דכלאים והוא הדין להדיוט דכל ימות השנה:

    לעולם בשאר ימות השנה דכהן גדול בשל כלאים ואשמעינן דשל הדיוט דבוץ ודקאמרת טובא איכא:

    בהנך דשוין באותן בגדים ששניהם שוין בהם דהיינו כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט אין ביניהם אלא אבנט:

    כי אתא רבין כו' בין רבין לרב דימי ליכא מידי אלא דרב דימי לא פירש הי מינייהו דאמר של כלאים והי מינייהו דאמר של בוץ ורבין פירש בהדיא רבי אומר של כלאים:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 12b · Sefaria

    Tosafot

    אלא לאו ביום הכפורים לפירוש ריב"א דפירש הא דגבי כהן גדול כתב מצנפת ובכהן הדיוט כתב מגבעות לפי ששל כהן גדול היתה קצרה שהיה צריך להניח תפילין וציץ אבל של כהן הדיוט היתה רחבה שלא היה מניח ציץ אין להקשות א"כ לימא דהא איכא בינייהו די"ל כיון דאידי ואידי ממין אחד אע"ג דזו רחבה וזו קצרה לא קא חשיב ולעיל נמי דפריך במה מחנכין אותו לא בעי לשנויי במצנפת דהא לא חשיב חינוך כיון דשוין הן אלא שזו קצרה וזו רחבה:

    ילבש לרבות השחקין ואיצטריך קרא דלא תימא כי היכי דמטושטשין או מקורעין פסולין בפ' שני דזבחים (דף יח:) דכתב בהו (שמות כח, ב) לכבוד ולתפארת ה"נ שחקים ליפסלו דאין עניות במקום עשירות וסלקא דעתך אמינא דבכל שנה יעשו בגדים חדשים קא משמע לן ובפרק ב' דזבחים (שם) תניא משוחקין כשירים וזה משמע כגירסת רש"י דאיצטריך לאשמועינן דאפילו שחקים כשירים:

    כהן גדול משום איבה הקשה ר"י מדקאמר טעמא משום איבה מכלל דמן הדין ראוי להיות כהן גדול מדאורייתא אלא גזרו ביה רבנן משום איבה ותימה אם כן מאי איצטריך לפרושי טעמא דכהן הדיוט משום מעלין בקדש וכו' תיפוק ליה מדילפינן מקרא בפרק שני דזבחים (דף יח.) דכהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד עבודתו פסולה משום מחוסר בגדים וליכא למימר דהא דקאמר דלא חזי להיות כהן גדול משום איבה היינו לאחר מיתת הראשון דהא מודה רבי יוסי דאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו וי"ל דכהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה ובירושלמי דריש ליה מקרא ומסתברא שהדבר תלוי במלך ובאחיו הכהנים כדאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סא.) דינאי מלכא אוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי ואמר בתוספתא [פ"א] ובירושלמי ביוסף בן אלם מציפורי שאירע פסול בכהן גדול ושימש תחתיו ולאחר שיצא אמר אדוני המלך פר ושעיר שקרבין היום משל מי משלי או משל כהן גדול אמר לו המלך לא דייך ששימשת שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם וכו' עד וידע שהוסע מן הכהונה:

    Tosafot on Yoma 12b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואמ' הניחא למ"ד אבנטו של כ"ג כו' ונדחה ואמר אביי לובש שמנה ומהפך בצינורא. פי' עצי נורא שנמצא כי נתרבה בבגדים ועבד עבודה ונקבע בכהונה גדולה. והיפך צינורא היא עבודה. וכדרב הונא דאמר זר שהיפך בצינורא חייב מיתה רב פפא אמר עבודתו לפני ולפנים היא קובעת לכהונה גדולה. כי אתא רבין אמר אבנטו של כ"ג ביוה"כ דברי הכל של בוץ. בשאר ימות השנה דברי הכל של כלאים לא נחלקו אלא באבנט כהן הדיוט לעולם רבי אמר כלאים ור' אלעזר ב"ר [שמעון] אומר של בוץ.

    אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא על בשרו מה ת"ל ילבש כו'.

    ר' דוסא אמר לרבות בגדי כהן גדול של יוה"כ שעבד בהן לפני ולפנים שכשירין לכהן הדיוט בכל השנה רבי אומר ב' תשובות בדבר חדא אבנטו של כהן גדול ביוה"כ לא זהו אבנטו של כהן הדיוט ועוד בגדים ששימש בהן קדושה חמורה ישמש בהן קדושה קלה.

    ומה ת"ל ילבש לרבות שחקים אלו כולן פשוטין הם:

    ת"ר אירע בו פסול ומינו כהן אחר תחתיו.

    ר' יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 12b · Sefaria

    Ritva

    ה״ג וכן גרש״י ז״ל כי אתא רב דימי אמר אבנטו של כהן הדיוט. רבי ורבי אליעזר ב״ר שמעון חד אמר של כלאים וחד אמר של בוץ. ומאן דגריס אבנטו של כהן גדול טועה דהא בשל כהן גדול ליכא פלוגתא ומקרא מפורש הוא דביום הכפורים הוא בשל בוץ ובשאר ימות השנה של כלאים ושבוש הוא בנוסחאות שגורסי׳ כך אלא ודאי כדאמרן ומיהו אף בזה לא גריס רש״י ז״ל בין ביום הכפורים בין בשאר ימות השנה דלענין כהן (גדול) [הדיוט] מה לי יום הכפורים מה לי שאר ימות השנה הא ודאי אפילו תמצא לומר שיש שום עבודה לכהן הדיוט ביום הכפורים אינה אלא בבגדיו של שאר ימים אלא כך הוא ז״ל גורס אבנטו של כהן הדיוט ר׳ ור׳ אליעזר וכו'. ומיהו ברוב הנוסחאות גורסי׳ כגרסא ראשונה ולקמן נמי אשכחת בכולהו נוסחי על מימרא דרבין לא נחלקו אלא באבנטו של כהן הדיוט בין ביום הכפורים ובין בשאר ימות השנה ובתוספות כן גורסי׳ אלא דקשי׳ להו שהרי כל עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא בכהן גדול כדאיתא בהוריות ובכמה דוכתי ויש שתירצו דמשכחת לה כגון להפך בצנורא וכיוצא בו מדברים שאינן עיקר עבודה אלא קרובי עבודה ודכותה דבעי בגדי כהונה ואפשר בכהן הדיוט אי נמי משכחת לה בתרומת הדשן שכשרה בכהן הדיוט לפי שהיא עבודת לילה כדאיתא לקמן ותדע דלקמן מנינן דעשרה קדושין כהן גדול עושה ביום הכפורים והני בר מתרומת הדשן נינהו ומדלא חשיב קדושין דתרומת הדשן מכלל שהיא כשרה בכהן הדיוט וכן תירץ ר״י ז״ל ורבי׳ שמשון משנץ ז״ל הוקשה לו על זה מהא דתנן לקמן באידך פירקא בכל יום ויום היו תורמין את הדשן מקריאת הגבר וביום הכפורים מחצות ופרישנא טעמא משום חולשא דכהן גדול דאלמא אף תרומת הדשן אינה אלא בכהן [גדול] דסוף סוף הכשר עבודת היום היא. והא דלא מני לקמן אלא עשרה קדושין היינו משום דלא חשיב אלא קדושין דעבודות היום בלחוד הלכך לא משכחת עבודת כהן הדיוט ביום הכפורים אלא כגון להפך בצנורא. ואיכא למידק לפום האי שטת דהא לקמן במכילתין קתני תנא ד׳ פייסות שהיו במקדש וכיון שכל עבודת יום הכפורים אינה אלא בכהן גדול מה ענין פייסות ביום הכפורים. ומורי הרב ז״ל תירץ דפייסות השנויות לקמן במכלתין לא נשנו אלא לענין שאר ימות השנה ואיידי דאיירי בתרומת הדשן שבכל יום ויום ושהיו מפיסין עליו סיימנהו לכולהו ארבע פייסות: ובשם רבי׳ הגדול רבו ז״ל אמ׳ לי שהיה סובר דמדאורייתא אין חובה בכהן גדול אלא בעבוד׳ היום ממש אבל תמידין ועבודו׳ של כל יום ויום כשרו׳ אפי׳ בכהן הדיוט אלא דמצוה בכהן גדול טפי. ורבנן שוו חובה בכהן גדול אף בתמידין ולא התירו אלא דברי׳ שאינם עיקר עבודה כאותה שאמרו קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו וכגון להפך במזלג ולהזמין איברים להעלותן. והיכא דכהן גדול חלוש עושין עבוד׳ תמידין אף בכהן הדיוט והיינו דקא תני תנא דיני פייסות במכילתין:

    תסתיים דר׳ הוא דאמר של כלאים כו׳ לא לעולם כו׳ תמיהא מלתא דהא לקמן בהדיא תניא ר׳ אומר שתי תשובות בדבר חדא אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים לא זהו אבנטו של כהן הדיוט: דאלמ׳ ר׳ סבר של כלאים וי״ל דה״ק דמהכא ליכא למשמע מינה אי נמי דההיא דלקמן מתניתא היא ולא שמיעא להו ולקמן הוא דמייתי לה רב נחמן ב״ר יצחק לסייעתא דרבין מכלל דמעיקרא לא שמיעא להו.

    כי אתא רבין אמ׳ וכו׳ היינו דרב דימי דלעיל אלא דרבין מסיים דר׳ אמ׳ של כלאים ורבי אליעזר אמר של בוץ וכדפרש״י:

    על בשרו מה ת״ל ילבש להביא מצנפת ואבנט להרמה פי׳ גבי תרומת הדשן כתיב ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן. והאי ילבש מיותר הוא לדרשא ומה ת״ל ילבש לרבות את השחקין יש שפירשו לרבות שלא יעשה תרומת הדשן אלא בשחקין משום דבגדים שמזיג בהם כוס לרבו אל יבשל בהן קדרה לרבו. ורש״י ז״ל דחה פי זה שלא אמרו כן אלא בהוצאת הדשן שהבגדים מתעפרין ומתלכלכין דאלו בתרומת הדשן שאינו אלא הרמת מחתה א׳ בלבד ליכא למימר הכין. ופי׳ הוא ז״ל לרבות את השחקין שכשרין לתרומת הדשן. וא״ת מאי איריא תרומת הדשן אפי׳ שאר עבודות נמי דהתניא בפ״ב דזבחים היו בגדיו מרושלים מסולקי׳ משוחקי׳ עבודתו כשרה. מטושטשין מקורעין עבודתו פסולה. ואמרינן לקמן בההיא שמעתא בד שיהו של פשתים בד שיהו חדשים בד שיהו שזורין ואמרינן עלה והתניא שחקים כשרים. ופרקי׳ יש מהם למצוה ויש מהם לעכב ופרש״י ז״ל דהא דקתני בד שיהו חדשים אינו לעכב אלא למצוה משום נוי בעלמא אבל מטושטשין או מקורעין פסולין דלאו לכבוד ולתפארת הוא. מ״מ שמעינן מינה דשחקים כשרים. וי״ל דהתם איכא מצוה שלא לעשות בשחקין ולגבי תרומת הדשן אפילו מצוה ליכא.

    שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא להדיוט פי׳ לאו דוקא אינו ראוי אלא לומר שאינו משמש לא בזה ולא בזה וכדפרש״י ז״ל:

    לכהן הדיוט לא משום דמעלין בקדש ולא מורידין פי׳ וכיון שאין אנו רשאין להורידו אם בא לעבוד ככהן הדיוט הוה ליה מחוסר בגדים שעבודתו פסולה הא אלו היה בנו כח להורידו היינו מורידין אותו להיות כהן הדיוט וכשעבד בד׳ בגדי כהונה בלבד אין כאן משום מחוסר בגדים וזה ברור לך ובזה נסתלקה קושית התוספות שהקשו בכאן דתיפוק לי דהוה ליה מחוסר בגדים וכן תירץ השר ז״ל.

    Ritva on Yoma 12b · Sefaria

    Meiri

    כל הכלים שעשה משה נתקדשו לצאת מדין כלי חול ולהכנס לקדושת כלי שרת במשיחה אבל כלים שנעשו משם ואילך לא נמשחו אלא תחילת עבודה שבהם מחנכתן לכלי שרת:

    הרמת הדשן והיא מלא כף מחתה ביום עבודה היא ואינה נעשית אלא בבגדי כהונה ואע"פ שלא נכתבו בה אלא כתונת ומכנסים אף האחרים ר"ל מצנפת ואבנט בכלל והזכיר את השנים והוא הדין לאחרים וזר שעשאה לוקה אבל אינו במיתה ומ"מ צריך שיהיו פחותים מבגדים שעובד בהם בגדים שמזג בהם כוס לרבו אל יבשל בהם קדירה לרבו וי"א שלא נאמר כן אלא בהוצאת הדשן ולא יראה כן ומ"מ שחקים כשרים הם אף לעבודה אבל אם נטשטשו מכל וכל או נקרעו או נתקצרו בפחות מכדי מדתו או נתארכו ביותר מכדי מדתו פסולים ואם נעשו צואים אין מכבסין אותם ואין מלבנין אותם אלא מניחין אותם לפתילות לבית השואבה ומכתנותיהם למנורה אבל בגדי כהן גדול שבלו טעונין גניזה וכן בגדי לבן שעובד בהם ביום הצום גונזין אותם מיד במקום שפושטן ואסורי' בהנאה:

    כהן שאירע בו פסול ומינו כהן אחר תחתיו למחר (כשנשחט) [כשנכשר] הראשון חוזר לעבודתו ושני כל מצות כהונה גדולה עליו הן לאיסור טומאת קרובים ולאיסור נישואי אלמנה ולעבוד בשמונה בגדים ושאם עבד בד' חילל ועבודתו פסולה אין בין זה לזה אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה שבכל יום שאין זה השני מביאן בחיי הראשון כמו שביארנו במגילה ט' ב' ומ"מ לכתחילה לא יעבוד מפני הקנאה ואם עבד בשמונה כשר בארבעה פסול ואם מת הראשון הרי זה השני מתמנה תחתיו:

    Meiri on Yoma 12b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה את השחקין כו' במס' תמיד ואין שם כו' כצ"ל ובד"ה ה"ג כו':

    Chidushei Halachot on Yoma 12b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כה"ג משום איבה כעין זה לקמן דף עג ע"א:

    תוס' ד"ה אלא לאו לפירוש ריב"א ע"ל דף כה ע"א תד"ה נוטל מצנפת ותו"י דף עא ע"ב ד"ה אר"ז. עירובין צה ע"ב תד"ה מקום. סוכה דף ה ע"א תד"ה ואל יוכיח:

    Gilyon HaShas on Yoma 12b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 12, Amud Bet, about 326 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “עֲבוֹדָתוֹ מְחַנַּכְתּוֹ. מִי לָא תַּנְיָא כׇּל הַכֵּלִים…”

    2. Segment 222 words

      Opens “כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: אַבְנֵטוֹ שֶׁל…”

    3. Segment 340 words

      Opens “תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי הוּא דְּאָמַר שֶׁל כִּלְאַיִם. דְּתַנְיָא:…”

    4. Segment 44 words

      Opens “אֶלָּא לָאו, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.…”

    5. Segment 58 words

      Opens “אָמְרִי: לָא, לְעוֹלָם בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, וּבְהָנָךְ…”

    6. Segment 648 words

      Opens “כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר: אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן…”

    7. Segment 723 words

      Opens “אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן…”

    8. Segment 832 words

      Opens “רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: לְהָבִיא בִּגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל…”

    9. Segment 918 words

      Opens “וְעוֹד: בְּגָדִים שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתָּה בָּהֶן קְדוּשָּׁה חֲמוּרָה, תְּשַׁמֵּשׁ…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “וְאַזְדָּא רַבִּי דּוֹסָא לְטַעְמֵיהּ, דְּתַנְיָא: ״וְהִנִּיחָם שָׁם״,…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אֵירַע בּוֹ פְּסוּל וּמִינּוּ אַחֵר…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רִאשׁוֹן — חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ,…”

    13. Segment 1343 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵף בֶּן אִלֵּם…”

    14. Segment 148 words

      Opens “אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי…”

    Original text

    עֲבוֹדָתוֹ מְחַנַּכְתּוֹ. מִי לָא תַּנְיָא כׇּל הַכֵּלִים שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה — מְשִׁיחָתָן מְקַדַּשְׁתָּן, מִכָּאן וְאֵילָךְ — עֲבוֹדָתָן מְחַנַּכְתָּן. הָכָא נָמֵי — עֲבוֹדָתוֹ מְחַנַּכְתּוֹ.

    That action is unnecessary and therefore superfluous; his service initiates him. The replacement High Priest need not undergo any preliminary initiation. His very performance of the Yom Kippur service, which is valid only if performed by the High Priest, initiates him as acting High Priest. As proof, the Gemara states: Wasn’t it taught in a baraita : With regard to all the sacred vessels that Moses made, their anointment with oil consecrates them. From that point forward, in the generations after Moses, new vessels did not require anointment to be consecrated; rather, their use in Temple service initiates them and renders them fit for use. Here, too, with regard to the High Priest, his service initiates him.

    כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט, רַבִּי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, חַד אָמַר: שֶׁל כִּלְאַיִם, וְחַד אָמַר: שֶׁל בּוּץ.

    § Apropos the belt of the High Priest, the Gemara cites the aforementioned dispute in its entirety. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: With regard to the belt of the common priest, there is a dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. One said: It was a mixture of diverse kinds of wool and linen, like the belt of the High Priest mentioned in the Torah. And one said: It was made of fine linen, like the rest of the garments of the common priest.

    תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי הוּא דְּאָמַר שֶׁל כִּלְאַיִם. דְּתַנְיָא: אֵין בֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל לְכֹהֵן הֶדְיוֹט אֶלָּא אַבְנֵט, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף לֹא אַבְנֵט. אֵימַת? אִי נֵימָא בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה — טוּבָא אִיכָּא: כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה וְהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה!

    The Gemara suggests: Conclude that it is Rabbi Yehuda HaNasi who said that the belt of the common priest was a mixture of diverse kinds, as it was taught in a baraita : The only difference between a High Priest and a common priest is the belt; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: Not even the belt represents a difference between them. The Gemara explains: With regard to the difference between the High Priest and the common priest, when is there a dispute between the tanna’im ? If we say that the dispute is with regard to the rest of the days of the year, there are many other differences between them, since the High Priest serves wearing eight garments and the common priest wears four garments. Therefore, that could not be the point of the dispute.

    אֶלָּא לָאו, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

    Rather, is it not that the dispute is with regard to the differences between the High Priest and the common priest on Yom Kippur? They agree that the belt of the High Priest on Yom Kippur is made of linen, but disagree with regard to the common priest’s belt. According to Rabbi Yehuda HaNasi, who says that there is a difference between the belts, the belt of the common priest must be made of a mixture of diverse kinds. According to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who says that there is no difference between their belts, the belt of the common priest must be made of linen, like that of the High Priest on Yom Kippur.

    אָמְרִי: לָא, לְעוֹלָם בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, וּבְהָנָךְ דְּשָׁוִין.

    The Gemara rejects this proof. The Sages say: No, this is not a proof, as actually, the dispute is with regard to the differences during the rest of the days of the year. However, the dispute is not with regard to all the differences between the High Priest and the common priest, but rather only with regard to those four garments common to both priests: The tunic, trousers, turban, and belt. Based on this understanding that the dispute is with regard to the rest of the year, the analysis of the dispute is reversed: According to Rabbi Yehuda HaNasi the belt of the High Priest is a mixture of diverse kinds and that of the common priest is made of linen, while according to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, the belt of the common priest is a mixture of diverse kinds. Therefore, there is no definitive proof from the baraita .

    כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר: אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים — דִּבְרֵי הַכֹּל שֶׁל בּוּץ. בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה — דִּבְרֵי הַכֹּל שֶׁל כִּלְאַיִם. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּאַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט בֵּין בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, בֵּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁרַבִּי אוֹמֵר: שֶׁל כִּלְאַיִם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שֶׁל בּוּץ.

    When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he stated this tradition in a clearer fashion: With regard to the belt of the High Priest on Yom Kippur, everyone agrees that it is made of fine linen, as stated in the Torah. With regard to the belt of the High Priest during the rest of the days of the year, everyone agrees that it is a mixture of diverse kinds. They disagreed only with regard to the belt of the common priest both during the rest of the days of the year and on Yom Kippur, as Rabbi Yehuda HaNasi says: It was a mixture of diverse kinds, and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says it was made of linen.

    אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: ״עַל בְּשָׂרוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִלְבַּשׁ״? לְהָבִיא מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט לַהֲרָמַת הַדֶּשֶׁן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

    Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We, too, have learned in a baraita : The Torah says with regard to the removal of the ashes from the altar: “And the priest shall put on his linen garment, and his linen trousers shall he put upon his flesh” (Leviticus 6:3). The baraita questions the formulation of the verse. Since at the beginning of the verse it is written: “And the priest shall put on,” for what purpose does the verse state: “Shall he put upon,” in the latter part of the verse? Rabbi Yehuda says: It comes to include donning the mitre and the belt for the removal of the ashes, even though it is not explicitly stated in the verse. This is the statement of Rabbi Yehuda.

    רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: לְהָבִיא בִּגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֵן כְּשֵׁרִין לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. רַבִּי אוֹמֵר: שְׁתֵּי תְשׁוּבוֹת בַּדָּבָר. חֲדָא: דְּאַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים לֹא זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט.

    Rabbi Dosa says that the term: Shall put on, comes to include the halakha that the garments of the High Priest on Yom Kippur are fit for a common priest. During the Yom Kippur service, the High Priest wears just four linen garments. Although he may not serve in those garments on Yom Kippur the following year, a common priest may serve in them during the rest of the year. Rabbi Yehuda HaNasi says: There are two responses to reject this statement of Rabbi Dosa. One: The belt of the High Priest on Yom Kippur is not the same as the belt of the common priest during the rest of the year. Clearly, according to Rabbi Yehuda HaNasi, the belt of the High Priest on Yom Kippur is made of linen, and that of the common priest during the year is a mixture of the diverse kinds of wool and linen.

    וְעוֹד: בְּגָדִים שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתָּה בָּהֶן קְדוּשָּׁה חֲמוּרָה, תְּשַׁמֵּשׁ בָּהֶן קְדוּשָּׁה קַלָּה? אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִלְבַּשׁ״? לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁחָקִין.

    And furthermore, there is another reason to reject the statement of Rabbi Dosa. Could it be that with regard to garments that were used by the High Priest to perform a service of extreme sanctity, the common priest will use them to perform a service of minor sanctity? Rather, according to Rabbi Yehuda HaNasi, for what purpose does the verse state the phrase: Shall put on? It comes to include threadbare garments and to teach that as long as they are not completely tattered, they may be worn for that service.

    וְאַזְדָּא רַבִּי דּוֹסָא לְטַעְמֵיהּ, דְּתַנְיָא: ״וְהִנִּיחָם שָׁם״, מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין גְּנִיזָה. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר.

    And Rabbi Dosa follows his line of reasoning, as it was taught in a baraita : That which is written: “And Aaron shall come into the Tent of Meeting, and shall put off the linen garments, which he put on when he went into the Sanctuary, and shall leave them there” (Leviticus 16:23), teaches that the garments worn by the High Priest on Yom Kippur require interment and may not be put to additional use. Rabbi Dosa says: It means only that the High Priest may not use them on Yom Kippur in a different year. According to Rabbi Dosa, they may be worn by a common priest during his service, as they do not require interment.

    תָּנוּ רַבָּנַן: אֵירַע בּוֹ פְּסוּל וּמִינּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו, רִאשׁוֹן — חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, שֵׁנִי — כׇּל מִצְוֹת כְּהוּנָּה גְּדוֹלָה עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

    § The Gemara returns to the initiation of the acting High Priest. The Sages taught in the Tosefta : If a disqualification befalls the High Priest and they appointed another in his stead, and then the cause of the disqualification of the High Priest is resolved, e.g., he was purified from impurity, the original High Priest returns to his service. With regard to the second, acting High Priest, all the mitzvot of the High Priesthood are incumbent upon him. He serves wearing eight garments and it is prohibited for him to let his hair grow, to rend his garments in mourning the death of a relative, to subject himself to impurity imparted by the corpse of a relative, or to marry a widow. This is the statement of Rabbi Meir.

    רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רִאשׁוֹן — חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, שֵׁנִי — אֵינוֹ רָאוּי לֹא לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְלֹא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,

    Rabbi Yosei says: The original priest returns to his service, while the second is fit to serve neither as High Priest with eight garments, because there is a different High Priest; nor as a common priest with four garments, as once he was elevated to a state of extreme sanctity he may not be reduced to a state of minor sanctity.

    אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵף בֶּן אִלֵּם בְּצִיפּוֹרִי שֶׁאֵירַע בּוֹ פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל וּמִינּוּהוּ תַּחְתָּיו, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: רִאשׁוֹן — חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, שֵׁנִי — אֵינוֹ רָאוּי לֹא לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְלֹא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. כֹּהֵן גָּדוֹל — מִשּׁוּם אֵיבָה. כֹּהֵן הֶדְיוֹט, מִשּׁוּם מַעֲלִין בַּקּוֹדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין.

    Rabbi Yosei said as proof for his opinion: There was an incident involving the priest Yosef ben Elem of Tzippori, who, when a reason for disqualification befell a High Priest, the priests appointed him in his stead. After the cause of the disqualification was resolved, the Sages said: The original High Priest returns to his service, while the second is fit to serve neither as High Priest nor as a common priest. The Gemara explains: Neither as a High Priest, due to hatred, jealousy and bitterness that would arise if there were two High Priests with equal standing in the Temple; nor as a common priest, because the principle is: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Once he has served as a High Priest he cannot be restored to the position of a common priest.

    אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:

    Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: