Talmud Builders

    Commentary page

    Yoma 12a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 12a

    Yoma 12a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 306 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    דכרכים שהוא מקום שווקים ומתקבצים שם ממקומות הרבה והיא עשויה לכל הבא להתפלל ואין לה בעלים מיוחדים:

    דכפרים כל בעליו ניכרים והרי הוא כבית השותפין:

    ואין ירושלים מטמאה בנגעים שאין אחוזה להם קסבר לא נתחלקה לשבט יהודה ובנימין אלא כל השבטים שוין בה:

    אני לא שמעתי קסבר נתחלקה לשבטים:

    אלא מקום מקדש בלבד שכשקנה דוד את גורן מארונה היבוסי גבה הכסף מכל שבט ושבט כדאמרינן בספרי ובשחיטת קדשים [זבחים קטז:]:

    במאי קא מיפלגי ר' יהודה ורבנן:

    הר הבית והלשכות והעזרות צד המזרחי רוחב הר הבית עזרת נשים כולה ועזרת ישראל כולה י"א אמה של מקום רגלי דריסת הכהנים להלן מרגלי ישראל ושם המזבח מתחיל משם ולמערב בחלקו של בנימין אלא שבמקום מושב המזבח יוצאה רצועה מחלקו של יהודה ונכנסה לקרן מזרחית דרומית:

    חופף כאדם המתחכך מחמת שאינו משיג תאותו לשון נזיר (לא יחוף ראשו) (נזיר דף מב.):

    18 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 12a · Sefaria

    Tosafot

    הא דכרכים הא דכפרים לכאורה תרוייהו כרבנן מוקי להו דאי אידי ואידי כרבי מאיר אם כן כיון דאיבעית אימא קמא אידי ואידי כרבנן מוקי להו והשתא מוקי תרוייהו כר' מאיר הוה ליה למימר ואי בעית אימא אידי ואידי כר"מ ועוד כי פריך לקמן ודכפרים מי מטמא בנגעים והתניא לאחוזה וכו' לימא ההיא רבנן היא ותימה לי א"כ פלוגתייהו דרבי מאיר ורבנן בדכרכים ומאי פריך תו מרבי יהודה דאמר אני לא שמעתי אלא מקום מקדש דילמא כר"מ סבירא ליה ועוד קשה לי דעל כרחך מתרוייהו פריך דממילתא דת"ק נמי דייק ירושלים דוקא אינה מטמא' הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאים ואם כן כי משני אימא מקום מקודש בלבד אכתי מת"ק תיקשי אלא על כרחך משום הכי לא פריך מת"ק דמצי לשנויי דכרבי מאיר סבירא ליה א"כ דרבי יהודה נמי לישני הכי מיהו הא לא קשיא דמת"ק ליכא למידק מידי הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאים דדילמא נקט ירושלים אע"ג דלא קדישא כולי האי כמו בתי כנסיות ובתי מדרשות לכמה ענינים וכ"ש בתי כנסיות ומדרשות מיהו הא קשיא ומאי פריך מרבי יהודה וי"ל כיון דלא הוזכרו שום תנאים דפליגי בהא מילתא כי אם רבי מאיר ורבי יהודה מסתמא בר פלוגתא דרבי מאיר הוא ר' יהודה והיינו רבנן דברייתא דלעיל ובר פלוגתיה דרבי יהודה הוא ר"מ:

    ירושלים לא נתחלקה לשבטים תימה דבפרק איזהו מקומן (זבחים דף נג:) אמרינן דקרן דרומית מזרחית לא היה לו יסוד לפי שלא היה בחלקו של טורף וא"כ למ"ד לא נתחלקה מאי שנא דשאר מקומות של המזבח היה להם יסוד ומזרחית דרומית לא היה לה יסוד ואין לתרץ דלדידיה היה להם יסוד מכל צדדיו דאם כן אל יסוד מזבח העולה מאי עביד ליה דמשמע שיש ליתן אותו במקום שיש לו מכלל דאיכא דוכתא דלא היה לו יסוד וי"ל הכי גמירי שלא לעשות יסוד למזרחית דרומית כדכתיב [דה"א כח] הכל בכתב:

    במאי קא מיפלגי בשלמא מעיקרא כי הוה ס"ד דר' יהודה מקום מקדש דוקא קאמר איכא למימר דפליגי בהא ת"ק סבר כל ירושלים אין מטמא בנגעים משום דקדישא לאכילת קדשים קלים ומעשר שני וכיון דמיוחדת לקדשי גבוה לא חשיבא ליה אחוזתכם ורבי יהודה סבר דווקא מקום מקדש שהוא מחנה שכינה לאכילת קדשי קדשים אבל ירושלים מטמאה וכל שכן בתי כנסיות ומדרשות אבל השתא דאמרינן דרבי יהודה אמר אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד ובכלל זה יש כמו כן בתי כנסיות ומדרשות אם איתא דטעמא דת"ק הוי משום דירושלים קדושה לאכילת קדשים קלים ומעשר שני לא הוי ליה לר' יהודה למימר האי לישנא אלא מקום מקודש כיון דטעמא דת"ק נמי הוי משום דירושלים מקום מקודש היא להכי איצטריך למימר דפליגי במילתא אחריתי:

    Tosafot on Yoma 12a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    והא ירושלים דכרכים היא ואמר רבי יהודה אני לא שמעתי אלא בית המקדש בלבד ודייקינן מינה הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים. ופרקינן אימר א"ר יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקודש ואפילו בתי כנסיות ובתי מדרשות בכלל. במאי פליגי ת"ק סבר אינה מטמאה אלא אחוזתכם וירושל' כולה אינה אחוזה שלא נתחלקה ולפיכך אינה מטמאה בנגעים ור' יהודה סבר נתחלקה כדתניא מה היה בחלקו של יהודה הר הבית והלשכות והעזרות ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל כו'. ות"ק כי האי תנא.

    דתניא אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינן שלהם כלומר לא נתחלקה ירושלים ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר אף לא מטות לפיכך עורות קדשים קלים בעלי אושפיזין נוטלין אותן בזרוע ומפני שנוטלין מהן העורות וקנקנים שמריקים מהן היין לפיכך אין משכירין מטות לישן בהם אלא ישינים במטות בעלי הבית.

    ואקשינן ודכפרים מטמא בנגעים כו' ופרקינן לא קשיא אי אית בה בית דירה מטמאה ואי לית בה בית דירה לא מטמאה:

    ומתקינין לו כהן אחר תחתיו כו' פשיטא אירע בכהן פיסול קודם תמיד של שחר הנה נתרבה בבגדים ועבד עבודה נקבע בכהונה גדולה ועובד עבודות היום כדקיימא לן כל עבודות יוה"כ אינה כשר אלא בכהן גדול אלא אם אירע בו פסול אחר תמיד השחר במה נקבע בכהונה גדולה עבודת היום בד' כלים הוא ככהן הדיוט נמצאת עבודת יוה"כ נעשית בכהן הדיוט.

    אמר רב אדא בר אהבה נקבע בכהונה גדולה ע"י שחגר אבנט של כלאים שהוא מותר בכ"ג והוא אסור בכהן הדיוט.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 12a · Sefaria

    Ritva

    אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד פי׳ דבית המקדש דקתני לאו דוקא אלא כל מקום מקודש כדכתי׳ ואהי׳ להם למקדש מעט והא פרישנא לעיל אמאי לא אמרינן לעיל דמהאי טעמא פטר רבי יהודה לשכה ממזוזה.

    ור׳ יהודה סבר ירושלם נתחלקה לשבטים פי׳ לשבט יהודה ובנימן פרש״י ז״ל ודוקא ירושלם אבל מקום המקדש לכל ישראל היה כי דוד כשקנה הגורן מארונה היבוסי גבה הכסף מכל ישראל שיהא לכל ישראל זכות בו. ומאי דאמרינן בסמוך מה היה בחלקו של יהודה ושל בנימין לומר והיה מובלע בחלקו ונפל בגורלו.

    מה היה בחלקו של יהודה הר הבית והלשכות והעזרות פי׳ להר הבית והחיל והסורג של צד מזרח קרי הר הבית והלשכות והם י״ג לשכות שהיו בחיל. והעזרות הם עזרות נשים ועזרת ישראל ועזרת כהנים שהיא אחת עשרה אמה. היה בחלקו של בנימין מצד מערב: אולם היכל ובית קדשי הקדשים והא דלא חשיב בין האולם ולמזבח משום דההוא כאכסדרה דאולם חשיב: ובכלליה כייל ליה וממקום המזבח לא איירי והשתא הדר ומפרש לה דקתני ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ורצועה זו אינה אלא במקום אמה של יסוד דרום. והא דקתני ובה מזבח בנוי על מקום היסוד הדרומי קאמר ושם אמרו כי מפני זה קרן דרומי מזרחי אמה על אמה לא היה לו יסוד וכדמפורש במס׳ מדות והיה בנימין הצדיק מצטער צופה ברוח הקדש שכך עתיד להיות והיה מצטער על כן שנאמר חופף עליו כל היום כלומ׳ מתחכך ומצטער על זה: לכך זכה בנימן נעשה אושפיזכן לגבורה לומר שהיתה שכינה במערב כדי שיהא קדש הקדשים ששם ארון בחלקו שהוא לצד מערב.

    והאי תנא סבר לא נתחלק׳ לשבטים פי׳ והאי תנא דבעי לאתויי סבר לא נתחלק׳ לשבטים דתניא אין משכירין בתים בירושלים פי׳ לעולי רגלים דוקא:

    לפי׳ עורות קדשים פי׳ של שלמי חגיגה ושלמי שמחה של עולי רגלים. והוא הדין של תודות ושלמים שלהם וכיוצא בהם שהם לבעלים: בעלי אושפיזין נוטלין אותו בזרוע משום שכר מטות:

    אמר אביי ש״מ אורח ארעא למשבק גולפא ומשכה לאושפיזא פי׳ וכיון דבעלמא אורח ארעא בהכין אמור רבנן הכא שיטלו אותן בזרוע כדי שיתנו לעולי רגלים מטות בסבר פנים יפות ותו לא מידי:

    פשי׳ אירע בו פסול קודם תמיד של שחר מחנכי׳ אותו בתמיד של שחר. פי׳ דתמיד של שחר קרב בשמנה בגדים ובזה יהא ניכר שהוא כהן גדול כשיבא אחרי כן לעבוד עבודת היום שאינה אלא בארבעה בגדים וכדפרש״י ז״ל. אירע בו פסול בתמיד של שחר כלו׳ וזה השני יש לו להתחיל לעבוד בעבודת היום שהיא בארבע בגדים בלבד ככהן הדיוט. במה מחנכין אותו שצריכין אנו שיהא ניכר לכל כי עבוד׳ היום בכהן גדול וא״ת והלא ניכר במשיחתו בשמן המשחה י״ל דסוגיין לאחר שנגנז שמן המשחה שאין כאן אלא ריבוי בגדים ומכאן נשמע כי אעפ״י שהיו מתקנין כהן אחר תחתיו לא היו עושין בו אלא הזמנה בעלמא ולא היו מחנכין אותו במינוי כהן גדול לעבוד עבודה עד שאירע בו פסול בכהן גדול:

    אמר רב אדא בר אהבה באבנט פי׳ כי בשאינו אבנטו יהא ניכר שמשמש בכהן גדול:

    2 more comments on this page.

    Ritva on Yoma 12a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במגילה שמשנגנזה צלוחית של שמן המשחה בימי יאשיה לא היה עוד חינוך לכ"ג אלא ריבוי בגדים ר"ל שלובש שמונה בשעת עבודתו וכהן הדיוט אינו לובש אלא ארבעה וריבוי בגדים זה היה לו סימן בתחלת עבודתו והיכר לכל שהוא כהן גדול והיכר או סימן זה הוא נקר' חינוך מעתה כשאירע לכהן גדול פסול קודם תמיד של שחר עם מה שיתבאר שעבודת תמיד של שחר נעשית ביום הכפורים בשמונה בגדים הואיל ואינה עבודה מיוחדת ליום נמצא כהן המתמנה תחתיו מתחנך בשמונה בגדים ומקריב תמיד של שחר וזהו חינוכו אבל אם כבר קרב הראשון תמיד של שחר ואח"כ אירע בו פסול ונמצא זה השני צריך לילך אצל פרו ולהתחיל בעבודה המיוחדת ליום הכפורים שהיא נעשית בארבעה בגדים ר"ל כתנת ומכנסי' ומצנפת ואבנט אין לנו במה לחנכו ולסמכו בתחלת עבודתו שהוא כהן גדול שהרי אף בשאר ימות השנה היה עובד בארבעה כדין עבודת כהן הדיוט ומ"מ עבודתו מחנכתו שהוא כה"ג ולא עוד אלא שיש בו סימן באבנט כמו שפירשנו שאבנטו של כה"ג בשאר ימות השנה ואבנטו של כהן הדיוט שניהם של כלאים אבל אבנטו של כה"ג ביום הכפורים הוא של בוץ:

    כהן הבא להפך בצינורא ר"ל במזלג חתיכות הנתחים שעל המזבח מקרבנות שנעשו על ידו או על ידי אחר למהר עיכולן עבודה היא ואינה נעשית אלא באותן הבגדים שהקרבן נעשה וזר שהפך בצינורא חייב מיתה:

    Meiri on Yoma 12a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה הא דכרכים כו' ובר פלוגתיה דר"י הוא ר"מ עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה במאי קא מיפלגי כו' משום דירושלים מקום מקודש היא להכי כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה הר הבית כו' הכהנים להלן מרגלי ישראל ושם כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 12a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' במה מחנכין עי' מנחות דף עח ע"א תוס' ד"ה אחת:

    שם בצינורא עיין סנהדרין דף יד ע"ב תוס' ד"ה צינורא:

    Gilyon HaShas on Yoma 12a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וּבִנְיָמִין הַצַּדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עָלֶיהָ לְבָלְעָהּ בְּכָל יוֹם יש להקשות לשון בְּלִיעָה לא שייך בזה? ונראה לי על פי מה שכתב 'וילקט יוסף' בשם הרב נ"ב ז"ל כל מקום שהעמידו ישראל מזבח להקריב עליו לה' כגון שילה וגבעון נתקפל מזבח של בית עולמים ובא לשם תחת המזבח שהעמידו כדי להיות מקריבין על מקום המזבח אשר שם השם יתברך קודם בריאת העולם, ואל תתמה שהרי בארה של מרים נתגלגל עם ישראל ממקום למקום ואם למאכלם כן לקרבן על אחת כמה וכמה עד כאן לשונו עיין שם. ואיתא בזבחים (זבחים קיח:) בארבעה מקומות שרתה להם שכינה לישראל בשילה בנוב בגבעון בבית עולמים ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין שנאמר (דברים לג, יב) 'חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם' כל חפיפות יהיו בחלקו של בנימין. ולפי זה מקום המזבח של בית עולמים שהוא רצועה של יהודה נתקפל ובא בחלקו של בנימין ועל זה נקיט 'לְבָלְעָהּ' שהיה רוצה לבלוע אותו מקום שנתקפל ובא בחלקו שישאר אצלו.

    לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשֶׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לַגְּבוּרָה פירש רש"י 'זה היה שכרו שהיה הארון נתון בחלקו' וקשה והלא כבר צפה ברוח הקודש שבחלקו יהיה קודש קדשים והיכל ורק היה מצטער על אותה רצועה של מזרח וכיון דמקדם קדמתא היה בית קודש קדשים אצלו והארון הוא בבית קודש קדשים אם כן מה שכר נטל על זה הצער שהיה מצטער על מקום המזבח שיהיה אצלו? ונראה לי בס"ד דמה שאמרו נַעֲשֶׂה אוּשְׁפִּיזְכָן היינו כי בית קודש קדשים ששם הארון והשראת שכינה היתה בחלקו גם בבית שני וגם בבית שלישי כי מן הראוי אחר שהעמידו צלם בהיכל בבית ראשון צריך לשנות מקום ההיכל ובית קודש קדשים בבית שני ועם כל זה נשאר אצלו בשכרו שהיה מצטער על מקום המזבח.

    Ben Yehoyada on Yoma 12a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 12, Amud Aleph, about 306 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “וְהָא — דִּכְרַכִּים, וְהָא — דִּכְפָרִים.…”

    2. Segment 246 words

      Opens “וְדִכְרַכִּים אֵין מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים? וְהָתַנְיָא: ״אֲחוּזַּתְכֶם״, אֲחוּזַּתְכֶם…”

    3. Segment 316 words

      Opens “בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? תַּנָּא קַמָּא סָבַר יְרוּשָׁלַיִם…”

    4. Segment 447 words

      Opens “וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי. דְּתַנְיָא: מֶה הָיָה בְּחֶלְקוֹ…”

    5. Segment 516 words

      Opens “שֶׁנֶּאֱמַר: ״חוֹפֵף עָלָיו כׇּל הַיּוֹם״. לְפִיכָךְ זָכָה…”

    6. Segment 643 words

      Opens “וְהַאי תַּנָּא סָבַר יְרוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים,…”

    7. Segment 730 words

      Opens “וְדִכְפָרִים מִי מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים? וְהָתַנְיָא: ״לַאֲחוּזָּה״, עַד…”

    8. Segment 818 words

      Opens “תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת״, מִי…”

    9. Segment 929 words

      Opens “וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר. פְּשִׁיטָא אֵירַע בּוֹ…”

    10. Segment 1035 words

      Opens “אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: בְּאַבְנֵט. הָנִיחָא…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: לוֹבֵשׁ שְׁמוֹנָה, וּמְהַפֵּךְ בְּצִינּוֹרָא, וְכִדְרַב…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Yoma 12a · Segment 10 — “אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: בְּאַבְנֵט. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yoma 12a · Segment 6 — “…אוֹתָן בִּזְרוֹעַ. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ, אוֹרַח אַרְעָא לְמִישְׁבַּק…

    Original text

    וְהָא — דִּכְרַכִּים, וְהָא — דִּכְפָרִים.

    and this baraita , which states that a synagogue does not become impure, is referring to synagogues in large cities. Since those synagogues attract people from different places, the building is not the property of the local residents but that of the public. And that baraita , which states that a synagogue becomes impure, is referring to synagogues in villages, which belong solely to the residents of the village, and its status is like that of a house owned by partners.

    וְדִכְרַכִּים אֵין מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים? וְהָתַנְיָא: ״אֲחוּזַּתְכֶם״, אֲחוּזַּתְכֶם מִטַּמְּאָה בִּנְגָעִים, וְאֵין יְרוּשָׁלָיִם מִטַּמְּאָה בִּנְגָעִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא מְקוֹם מִקְדָּשׁ בִּלְבַד. הָא בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים, וְאַף עַל גַּב דִּכְרָכִים נִינְהוּ! אֵימָא: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא מְקוֹם מְקוּדָּשׁ בִּלְבַד.

    The Gemara asks: And do the synagogues in large cities not become ritually impure with the impurity of leprosy? Wasn’t it taught in a baraita that it is written: “In a house of the land of your possession” (Leviticus 14:34); the land of your possession becomes ritually impure with the impurity of leprosy, and the city of Jerusalem does not become ritually impure with the impurity of leprosy, since it belongs to all the Jewish people rather than to a specific tribe? Rabbi Yehuda said: I heard that it is only the site of the Temple [ mikdash ] alone that does not become ritually impure with the impurity of leprosy. It can be inferred that in the opinion of Rabbi Yehuda, even synagogues and study halls in Jerusalem become ritually impure with the impurity of leprosy, and that is the case even though they are synagogues in large cities. The Gemara rejects this; rather, one must emend the baraita and say that Rabbi Yehuda said: I heard that it is only a sacred [ mekudash ] site alone. That definition includes synagogues and study halls.

    בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? תַּנָּא קַמָּא סָבַר יְרוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר יְרוּשָׁלַיִם נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים.

    § The Gemara explains the dispute in the baraita that was cited: With regard to what principle do Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree? The first tanna holds: Jerusalem was not divided among the tribes but belonged to all of the Jewish people, and as such it does not become ritually impure with the impurity of leprosy. Rabbi Yehuda holds: Jerusalem was divided between the tribes of Judah and Benjamin. Therefore, the same halakhot of impurity apply there as apply in all other cities in Eretz Yisrael.

    וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי. דְּתַנְיָא: מֶה הָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה — הַר הַבַּיִת, הַלְּשָׁכוֹת וְהָעֲזָרוֹת. וּמֶה הָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין — אוּלָם וְהֵיכָל וּבֵית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וּרְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְנִכְנֶסֶת לְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וּבָהּ הָיָה מִזְבֵּחַ בָּנוּי, וּבִנְיָמִין הַצַּדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עָלֶיהָ לְבׇלְעָהּ בְּכׇל יוֹם,

    The Gemara states: And that dispute corresponds to the dispute between these tanna’im , as it was taught in a baraita : What part of the Temple was located in the portion of the tribe of Judah? It was the part including the entire Temple Mount, excluding those areas in the portion of Benjamin, the chambers, and the courtyards. And what part of the Temple was in the portion of the tribe of Benjamin? It was the part including the Entrance Hall of the Sanctuary, and the Sanctuary, and the Holy of Holies. And a strip of land emerges from the portion of Judah and enters the portion of Benjamin on which the altar is built. And Benjamin the righteous would suffer longing to engulf it every day. The tribe of Benjamin was disappointed that the strip belonging to the tribe of Judah intersected its tribal land and wanted Judah to transfer ownership so that the land with the altar would belong to Benjamin.

    שֶׁנֶּאֱמַר: ״חוֹפֵף עָלָיו כׇּל הַיּוֹם״. לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לִגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן״.

    An allusion to this is that which is stated in Moses’ blessing to Benjamin: “Ever does he protect him and he rests between his shoulders” (Deuteronomy 33:12), like one who is unable to abide something stuck between his shoulders and constantly rubs it to remove it. Therefore, Benjamin the righteous was privileged to serve as host [ ushpizekhan ] to the Almighty, as it is stated: “And he rests between his shoulders,” alluding to the fact that the Holy of Holies was located in the territory of Benjamin. According to this baraita , Jerusalem was divided among the tribes.

    וְהַאי תַּנָּא סָבַר יְרוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים, דְּתַנְיָא: אֵין מַשְׂכִּירִין בָּתִּים בִּירוּשָׁלַיִם לְפִי שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהֶן. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר (צָדוֹק) אוֹמֵר: אַף לֹא מִטּוֹת. לְפִיכָךְ, עוֹרוֹת קָדָשִׁים — בַּעֲלֵי אוּשְׁפִּיזְכָנִין נוֹטְלִין אוֹתָן בִּזְרוֹעַ. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ, אוֹרַח אַרְעָא לְמִישְׁבַּק אִינִישׁ גּוּלְפָּא וּמַשְׁכָּא לְאוּשְׁפִּיזֵיהּ.

    And this tanna holds: Jerusalem was not divided among the tribes at all, as it was taught in a baraita : Homeowners did not let their houses in Jerusalem because the houses were not actually theirs. Residents of Jerusalem did not own their residences, as the city belonged to the entire Jewish people. Rabbi Elazar bar Tzadok says: Even beds were not rented. Therefore, with regard to hides of consecrated animals of the Festival peace-offerings, which the pilgrims to Jerusalem would give as gifts to their hosts, the hosts were not really entitled to them. This is why the hosts would take them by force. Abaye said: Learn from it that it is customary for a guest to leave his empty wine jug and hides from sacrificial animals and give them to his host.

    וְדִכְפָרִים מִי מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים? וְהָתַנְיָא: ״לַאֲחוּזָּה״, עַד שֶׁיִּכְבְּשׁוּ אוֹתָהּ. כָּבְשׁוּ אוֹתָהּ וְלֹא חִלְּקוּהָ לִשְׁבָטִים, חִלְּקוּ לִשְׁבָטִים וְלֹא חִלְּקוּ לְבֵית אָבוֹת, חִלְּקוּ לְבֵית אָבוֹת וְאֵין כׇּל אֶחָד מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ, מִנַּיִין?

    After discussing the status of Jerusalem, the Gemara addresses the matter of synagogues in villages. The Gemara asks: And do the synagogues in villages become impure with the impurity of leprosy? Wasn’t it taught in a baraita as follows? It is written: “When you enter the land of Canaan that I give you for a possession, and I put the plague of leprosy in a house of the land of your possession” (Leviticus 14:34). The term: “For a possession,” means until you conquer it and it becomes entirely yours. However, in a case where they conquered it but did not divide it among the tribes, or where they divided it among the tribes but did not distribute it to the patrilineal families; or where they distributed it to the patrilineal families, but every one of them does not recognize his individual portion, from where is it derived that it does not become impure?

    תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת״, מִי שֶׁמְיוּחָד לוֹ, יָצָא אֵלּוּ שֶׁאֵין מְיוּחָדִין לוֹ. אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנִּין מֵעִיקָּרָא.

    The verse states: “And the one whom the house is his will come” (Leviticus 14:35); one whom the house is designated for him and who is certain of his ownership, excluding those houses which are not designated for him. Apparently, the legal status of synagogues in villages is that of communal property, as the portion of each individual is not clearly identifiable, and therefore they cannot become impure. Rather, there is no distinction in this regard between synagogues in large cities and those in villages. And with regard to the original question, it is clear as we responded initially with alternative resolutions to the contradiction between the baraitot .

    וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר. פְּשִׁיטָא אֵירַע בּוֹ פְּסוּל קוֹדֶם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר — מְחַנְּכִין אוֹתוֹ בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר. אֶלָּא אֵירַע בּוֹ פְּסוּל אַחַר תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, בַּמֶּה מְחַנְּכִין אוֹתוֹ?

    § It was taught in the mishna: And they would designate another priest in the High Priest’s stead, lest a disqualification due to impurity prevent his entering the Temple on Yom Kippur. The Gemara asks: It is obvious that if disqualification befell the incumbent High Priest prior to the sacrifice of the daily morning offering on Yom Kippur, that one initiates the replacement by dressing him in the eight garments of the High Priest with the daily morning offering, which renders him acting High Priest. However, if disqualification befell the incumbent High Priest after the daily morning offering, how does one initiate the replacement? After the daily morning offering, the High Priest begins the Yom Kippur service clothed in the four linen garments unique to the day, which are the same as the tunic, trousers, turban, and belt of the common priest. How is it evident that he is the acting High Priest?

    אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: בְּאַבְנֵט. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

    Rav Adda bar Ahava said: It is evident by means of his belt. The belt worn by the High Priest on Yom Kippur was made of linen, unlike that of the common priest, which was a mixture of the diverse kinds of linen and wool. The Gemara asks: This works out well according to the one who said: Throughout the rest of the year, the belt of the High Priest, which the Torah clearly states is made of a mixture of diverse kinds, is identical to the belt of the common priest, whereas on Yom Kippur, the belt is made of linen. When the replacement priest dons the linen belt he is initiated as the acting High Priest. However, according to the one who said: The belt of the High Priest is not identical to the belt of the common priest, what can be said? According to this approach, throughout the year the High Priest wears a belt of blue and purple wool and linen, while the belts of common priests are made of white linen like the rest of their clothes. Therefore, on Yom Kippur, when the High Priest dons a belt of white linen, his belt is identical to that of a common priest. If so, what initiates the replacement as acting High Priest?

    אָמַר אַבָּיֵי: לוֹבֵשׁ שְׁמוֹנָה, וּמְהַפֵּךְ בְּצִינּוֹרָא, וְכִדְרַב הוּנָא. דְּאָמַר רַב הוּנָא: זָר שֶׁהִפֵּךְ בְּצִינּוֹרָא — חַיָּיב מִיתָה. וְרַב פָּפָּא אָמַר:

    Abaye said: Before the replacement begins serving on Yom Kippur with the four linen garments, he is initiated and promoted to the High Priesthood by donning the eight garments of the High Priest and turning over one of the limbs on the altar with a fork, thereby accelerating the burning of the daily morning offering. By performing part of the service while wearing the garments of the High Priest, he is initiated as acting High Priest. And this is in accordance with the opinion of Rav Huna, as Rav Huna said: A non-priest who turns over part of the offering on the altar with a fork is liable to receive the death penalty because he engaged in Temple service restricted to priests. And Rav Pappa said: