Taanit 26a

When the gates close -- The Jerusalem Talmud, tractate Berachot, in the chapter [beginning with] "the morning prayer", defines when the "closing" occurs. One opinion is that it refers to the gates of the temple, and one opinion is that it refers to the gates of heaven, which are closed close to evening at the completion of prayers. And it was customary to add the Neilah prayer on all public fast days the same way we do on Yom Kippur.

שאני בני מחוזא דשכיחי בהו שכרות ולהכי היו אומרים הלל הגדול קודם שיאכלו וישתו ובפסוקי דזמרה נוהגין לומר שחרית ודווקא בפסוקי דזמרה קודם התפלה אבל בשעת תפלה אין אומרים אותו אלא בנפש שבעה ובכרס מלאה:

בכל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית פי' דהיינו חנוכה דבשאר יום טוב לא משכחת לה בלא קרבן מוסף:

קרבן מוסף אין בו נעילה פירוש יום שקרבין בו מוסף אין בו נעילה לפי שטרודין הם במוסף ואין להם פנאי לומר נעילה:

קרבן עצים אין בו מנחה משום דעד המנחה היו טרודים בקרבן העצים אבל יש בו נעילה דכל כך לא היו מאחרים עד שעת נעילה דאמר בן עזאי כך היה וכו':

הדרן עלך סדר תעניות האלו האמור בשלשה פעמים בשנה הכהנים נושאין את כפיהם כו'.

ואמרי׳‎ בש״ס דהיכא דשכיחא שכרות כגון מחוזא אומר הלל קודם אכילה וכבר כתבתי בפ״ק סדר הלל זה וברכות היחיד של גשמים בס״ד ית׳‎ אמן סלה

פרק רביעי בג׳‎ פרקים בג׳‎ פרקים בשנ׳‎ הכהנים נושאין כפיהם ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילה. פירש וסתמא כר״מ דקתני הכי במתני׳‎ ומדחשיב נעילה ביום ושמעינן דתפלת נעילה ביום היא קודם בין השמשות והיינו שיש בה נשיאות כפים שאין נשיאות כפים בלילה. ובירושלמי אמרו מאי נעילת שערים רבי יוחנן אמר שערי נעילת שמים ורבי שמעון אמר נעילת שערי היכל והיינו אחר צאת הכוכבים מתני׳‎ מסייע ליה לרבי יוחנן בג׳‎ פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד׳‎ פעמים ביום ש״מ דנעילת שערי שמים היא ביום והיינו קודם סוף בין השמשות שהוא סוף השקיעה והמאחרים אותה לאחרי כן טועין הם בב׳‎ שמתפללין אותה שלא בעונתה וגם שאומרים ברכת כהנים בלילה ואינה אלא ביום ובש״ס דילן אמרינן כיון דסמוך לשקיעת החמה מצלו ליה כתפלת נעילה דמיא אלמא תפלת נעילה סמוך לשקיעת החמה כלומר סוף השקיעה שאף הוא ראוי לתפלת המנחה ואין להקדים אותה קודם תחלת השקיעה בעוד שהשמש בעולם דאכתי ליכא נעילת שערי שמים ותפלת נעילה שהיא פוטרת של ערבית כדאי׳‎ במסכ׳‎ יומא משום דהא מצלו לה אף בשעה הראוי׳‎ לתפלת ערבית דמתחלת שקיע׳‎ החמה ראוי בין לתפלת מנחה בין לתפלה ערבית ורב צלי בה של שבת וכדאי׳‎ בפרק תפלת השחר:

בתעניות ובמעמדו׳‎ ובי״ה פי׳‎ תעניו׳‎ אלו אינן הצומו׳‎ הקבועי׳‎ על כל ישראל דהנהו לית בהו נעילה כדאמר בפ׳‎ מקום שנהגו ט׳‎ באב אינו כתעני׳‎ צבור ואסיקנא דהיינו לענין נעיל׳‎ וכ״ד ברכות אלא תעניו׳‎ אלו היינו תעניו׳‎ של צבור ונראה שאף בג׳‎ ראשונו׳‎ שאינן אסורין אלא באכילה ושתיה יש נעילה דלא תליא נעילה בתענית החמור ברחיצה וסיכה וחבריהם תדע שהרי אנשי מעמד יש בהם נעילה ואף על פי שאינן אסורין בתעניותיהן באותן חומרות שלא הוזכרו בהן והיתה גזרה שא״א לעמוד בהתרע שכל תעניו׳‎ שנוהגים בהן חומרות אלו מפסיקין בהן מבעוד יום ואלו היו אנשי מעמד חייבין להפסיק בהן מבעוד יום לא היו טועמי׳‎ כלום מיום א׳‎ בשבת בערב עד ליל יום ששי שהרי כל השבוע חוץ מא׳‎ בשבת וששי בשבת כדאיתא בש״ס וכיון שלמדנו שיש תפלה יש נעילה אף בג׳‎ ראשונות יש לדון שיש נעילה בתעניו׳‎ צבור של חוץ לארץ ואף על פי שאינן כחומר ט׳‎ באב ומוסף תפלה דהוה בבבל כדמוכח במסכ׳‎ מגלה תהא תפלת נעילה אבל לא נהגו כן בכל ספרד וטעם הדבר שאף על פי שנעילה אינה צריכה חומר תעניו׳‎ מכל מקום תעניו׳‎ צבור בעי שאף על פי שלענין כ״ד ברכות שהיא תוספ׳‎ תפלה ורחמים דינו כתענית צבור כדכתב לעיל לענין תפלת נעילה שהיא תפלת גמור לעצמו עשינו עצמנו כיחידי׳‎ שאין היחיד מתפלל נעילה כדאי׳‎ בתוספ׳‎ וכ״ד ברכות היינו מוסף תפלה דאמ׳‎ במסכ׳‎ מגלה ואע״פ שאנשי מעמד עושי׳‎ נעילה שאני אנשי מעמד שגזרתם קודמין מימו׳‎ הנביאים וגזר׳‎ הנביאים וגזר׳‎ ב״ד היא ואין תעני׳‎ צבור גדול ממנו ולפיכך אין מפסיקי׳‎ לראשי חדשים כדאי׳‎ בפ״ק מעתה אין לנו לבטל מנהג בדבר זה ובמעמדות פירש בימים שמתענים בההו לאפוקי א׳‎ בשב׳‎ וששי בשבת שאין נעילה אלא ביום תעני׳‎ ואע״ג דאמרי׳‎ בש״ס שהיה להם נעילה ביום שיש בו קרבן מוסף דהיינו ר״ח לפי מה שאמר כל שיש בו קרבן מוסף אין מעמד בנעילה שקרבן עצי׳‎ אין במנחה אבל כשלא היה בו קרבן עצים היה מעמד בנעילה ואמרי׳‎ נמי בש״ס לרבי יוסף דמוסף דידיה דלאו דידיה היינו נעילה לא דחי האי פרי׳‎ שמתעני׳‎ היה בו שאין מעמד מפסיקין כיחידים בר״ח בחנוכה ופורים וזה ברור ושלא כדברי הראב״ד ז״ל גם מה שכתב הוא ז״ל שאנשי מעמד היו מתפללין ברחוב אינו כלום שהרי טעם יציא׳‎ לרחוב מפו׳‎ הוא בפ׳‎ דלעיל ואין לו ענין לאנשי מעמד תדע שהרי אמרו בפ״ק וחכמים הרחוב אין בו משום קדושה ומפרש טעמא משום דלא מצלו בה אלא באקראי בעלמא ואלו היו אנשי מעמד היו מתפללין בו בתעניותיהם היכי הוה אקראי אלא ודאי ליתה ומה שאמרו שם לדברי רבי מנחם ברבי יוסי כי הרחוב יש בו משום קדושה הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ומעמדו׳‎ תעניו׳‎ עיקר ומעמדות אשרת לישן דעלמא הוא ודוכתא איכא בש״ס טובא כדכתב בדוכתא וענין מעמדו מפו׳‎ במשנת ואלו הן מעמדו׳‎ לפי שנ׳‎ את קרבני לחמי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד עליו התקינו נביאים הראשונים כ״ד משמרו׳‎ ועל כל משמ׳‎ ומשמר היה מעמד כהנים לויים וישראלים הגיע זמן משמרה לעלו׳‎ כהני׳‎ לויים עולים לירושלם ויש׳‎ שבאותו מעמד מתפרנסי׳‎ בעריהם וקורים מעשה בראשי׳‎ וראיתי לפ׳‎ קצת במשנה זו אע״פ שאינה כתובה בהלכות ואינו נוהג׳‎ לפי שיש בה דברים שנתקשו לרבי׳‎ כי ממה ששנינו כי נביאי׳‎ הראשונים תקנו מעמדו׳‎ ואמר בבריי׳‎ משה תקן לישראל ח׳‎ משמרו׳‎ בא שמואל והעמידן על י״ו בא דוד והעמידן על כ״ד שנאמר הנה׳‎ יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם נראה שתקון המשמרות תקנת נביאים ואינה מצוה מן התורה ותימה ממה שאמר בספרי לבד ממכריו על האבות מה שמכרו אבות זה לזה טול אתה שבתך ואני שבתי וכן אמר התרגו׳‎ בר ממטרתא דייתי בשבתא דכן אתקינו אבהתא ומצינו בלויים מצוה מפורשת במשמרותם שלא יעבדו בערבוביא קהת יחנה במקום פלוני ומהם יש לנו ללמוד לכהנים בל״ב מדות של רבי אליעזר בנו של ר׳‎ יוסי הגלילי אמרו מדבר שאינו מתפ׳‎ במקומו ומתפ׳‎ במקו׳‎ אחר כיצד משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה. אבל לא שמענו שצוה אהרן את בניו שיהיו כ״ד משמרות והיכן שמענו אלה פקדת׳‎ לעבדת׳‎ לבא לבית י״י כמשפט׳‎ ביד אהרן אביה׳‎ מלמד שמצוה זו מימי משה ואהרן והמשמרות הללו הן החלוקות לשמירת שערים שאף הם כ״ד וכן מפו׳‎ בדברי הימים נמצא שחלוק משמרות לשמירת המקדש מן התורה וכיון שכן ה״ה לשאר עבודת הקרבנות וכן הדעת נותנת שאלו אינן חלוקים למשמרות דהיו כלן עובדי׳‎ בערבוביא ויבא הדבר לידי פשיע׳‎ שלא ישמור כל א׳‎ עתו וה״ל קדרה דבי שותפי אבל עיקרן של דבריו שמצוה מן התורה לחלוק משמרות כדכתב לבד ממכריו על האבות אבל אין להם מנין מן התורה כמה משמרות יהיו ומשה תקן ח׳‎ שהיו מועטין וכשנתרבו בימי שמואל חלקם לי״ו ורבו יותר בימי דוד וחלקן לכ״ד וכן תמצא בד״ה כשמסדר דוד המשמרות שחלקו הכהנים כשכת׳‎ בו פקודיהם כאשר צוהו י״י אלהי ישראל ובספרי אמרו היכן צוהו אלהי ישראל ולבני קהת לא נתן וכו׳‎ והלויים לא חדשו כלום אלא הכל מפי משה ומשה מפי הקדש והחכ׳‎ אנקלוס למדנו זה במה שכתב בר ממטרתא דייתי בשבת׳‎ דכן אתקינו אבהתא למדנו שיש בו מצוה מן התורה וגם תקנת האבות וזה כמו שפי׳‎ וזו שיטת רבי׳‎ הגדול ז״ל ומה ששנינו על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם כהנים לויים ויש׳‎ לא שיהא באנשי מעמד כהנים ולויים שזה אינו בטעם כלל אלא חנונה שהיו מצואי׳‎ ג׳‎ כתות אלו בשעת הקרבן כהנים לעבודת׳‎ ולויים לדוכנם ויש׳‎ במעמדם וכמו שאמרו במשנה הגיע זמן משמרה לעלות כו׳‎ לא הזכירו במעמד אלא יש׳‎ בלבד ולמדנו שכל אנשי מעמד לא היו באנשי ירושלם אלא מקצתם בירושלם לעמוד על הקרבן דלא סגיא בלאו הכי והשאר בעריהם כמו שאמרו מתכנסי׳‎ לעריהם כי כיון שלא היו צריכין לקרבן כמו הכהנים והלויים די להם שיעמדו על הקרבן אותן שהיו בירושלם אלא אותן שהן בעדם מתענין וקורי׳‎ בפרשת בראשית כדרך שעושים אנשי ירושלם כי ממה שאמרו בירושל׳‎ שסנהדרי גדולה היה מתענה עמהם למדנו שאף מעמדות שבירושלם היו מתענין ג״כ ומה ששנינו שכל יום שיש בו קרבן מוסף אין מעמד במנחה קרבן עצים אין בנעילה לא היה במשמע אלא על אותן שבירושלם שהיו טורדי׳‎ אותן לעמוד על הקרבן אבל אותן שבעריה׳‎ לא היה נדח׳‎ מעמדן אלא ביום שהיה בו הלל שאין מעמד בשחרית וממה שהיה נדחה המעמ׳‎ במנחה מפני קרבן עצים למדנו שביום קרבן העצים קרבן חלוק לעצמו שאם לא היה בו חדוש אלא לבער במזבח במערכה באותו היום מן העצים שנתרבו הרי הקרבן קרב כהלכתו בעצי נדבה אלו כמו בשאר הימים מעצי המערכה וי״א שהיו מבערי׳‎ במזבח בפני עצמו מן העצים שהתרבו וזה היה קרבן העצים וכן אמר במסכ׳‎ תמיד ששני גיזרין היו קרבין עם תמיד של בין הערבים וזה מוכיח כי קרבן עצים ממש הוא ולא שאר קרבנות שהיו מביאין באותו יום כדעת קצת רז״ל. ועדיין יש בו שאלה גדולה שהרי קרבן עצי׳‎ זה אינו של כל ישראל אלא של אותן משפחות שהיה יום שלהם ואם כן מה עסק יש בזה לאנשי מעמד וצריכים אנו ללמוד כדברי הראב״ד ז״ל שאין קרבן עצים דוחה מערכה לכל אנשי מעמד אלא לאותן שהם מאותן המתנדבין באותו היום בלבד שאין קרבן עצים י״ט לכל א׳‎ וא׳‎ ביומו וכן אמר בפ״ק אני מבני סנאב בן בנימן והתענינו ולא השלמנוהו מפני שי״ט שלנו היה.

בשלשה פרקים וכו' כונת הפרק ושרש ענינו הוא שאחר שהאריך בדיני התעניות והתפלות שבהם בא הנה בזה הפרק להשלים הענין בהודעת דין נשיאות כפים בתענית ודין ד' הצומות הקדומים ועל ידי גלגול נשיאות כפים שבתענית נתגלגל לבאר ענין משמרות ומעמדות ונמצא כלל הפרק סובב על ג' ענינים הראשון לבאר דין נשיאות כפים בתענית וכמה פעמים נושאים את כפיהם והשני לבאר עניני משמרות ומעמדות ותכונות תפלותיהם וענין הבאת קרבן עצים שבהם והשלישי דין ארבעת הצומות והנהגתם זהו שרש הפרק דרך כלל:

והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין נשיאות כפים אשר בתענית וכמה פעמים נושאין כפיהם ואמר על זה בג' פרקים בשנה הכהנים נושאים כפיהם ד' פעמים ביום והם שחרית מוסף מנחה ונעילה ומ"מ ערבית אין בו נשיאות כפים שאין נשיאות כפים בלילה וביאר אותן הג' פרקים תעניות ומעמדות ויום הכפרים ופי' תעניות תענית צבור שהיו מתפללים נעילה וכמו שאמרו במסכת מגלה בקריאת התורה תענית צבור בכמה כיון דליכא מוסף קרו תלתא או דילמא כיון דאיכא מוסף תפלה קרו ד' וודאי מוסף תפלה זו היא נעילה ואע"פ שי"מ אותה בתפלה שהיו מוסיפים בין שחרית למנחה ומביאים אותם בשם תלמוד המערב אין נראה כן ואף בתלמוד המערב לא הוזכרה אלא באנשי מעמד ואף ברביעי של פסח ראשון נ"ד ב' אמרו ט' באב אינו בתענית צבור ופרשוה קצתם לענין נעילה כלומר שאין בו נעילה מתורת חובה כתענית צבור כמו שנבאר ומה שהזכרנו בשם תלמוד המערב הוא בנסח זה את שמע מנה תלת ר"ל ממשנתנו את שמע שמתענים במעמדות ושמתפללים ארבע ושאין נשיאות כפים אלא ביום והם מפרשים ארבע ביום המעמד שחרית והתפלה היתירה ומנחה ונעילה ואף גדולי המחברים כתבוה כן אבל בתענית צבור לא הוזכרה אלא שהם חוזרים ומביאים אותה ממה שאמרו שם בראשון של ברכות ר' יוסא ור' אחא נפקין לתעניתא וכבר כתבנוה ודחינוה במשנה ראשונה של ברכות ואף בזו של אנשי מעמד אנו מפרשים ד' תפלות עם ערבית של כניסה ובא ללמדנו תפלת נעילה וגדולי המפרשים בהגהותיהם פירשוה על תפלת מוסף ולא להם בלבד היתה יתירה אלא לכל ישראל וענין מעמדות הוא זקנים שהיו ממונים להתפלל על קרבנות צבור ועומדים שם בשעת עבודה בשם כל ישראל שאין בדין שיהיה קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו כמו שיתבאר במשנה שאחר זו והיו מתענים ד' ימים בשבוע וכתבו גדולי המפרשים שבאותם ד' ימים אומר עכשו שנושאים כפיהם בכל תפלות היום אבל ראשון וששי שלא היו מתענים בהם וכן כל יום שיש בו קרבן מוסף אע"פ שהיתה שם תפלת נעילה כמו שאמרו למטה יום שיש בו קרבן מוסף אין מעמד בנעילה דמשמע מעמד הוא דליכא ר"ל הארכה בדברי תפלות ותחנונים הא נעילה מיהא איכא בתפלת י"ח ונמצא שבראשון וששי היה להם מעמד ונעילה וביום שיש בהם קרבן מוסף היתה שם נעילה בלא מעמד ואעפ"כ אין באנשי מעמד נשיאות כפים שלא בימי תעניתם אלא בשחרית ונעילה אבל לא במנחה שמא עדיין לא סר יינו מעליו ואע"פ שבראשון של שבת אמרו שהמנחה אין שכרות מצוי בה פרשוה בשכרות גדול הראוי לפסול לתפלה אבל כל לענין נשיאות כפים אף השתוי פוסל בו והקשו בגמרא תעניות ומעמדות מי אית בהו קרבן מוסף ופירשו משנתנו בדרך זה בג' פרקים בשנה כהנים נושאים כפיהם כל זמן שמתפללים והם ג' פעמים ביום שחרית ומנחה ונעילה מה שאין כן בשאר הימים שאין נשיאות כפים במנחה מפני שהשכרות מצויה באותה שעה ויש מהן שיש בו נשיאות כפים ד' פעמים ביום שחרית מוסף מנחה ונעילה והוא יום הכפרים ואין הלכה כן ואין נשיאות כפים במנחה ביום הכפרים כמו שיתבאר בגמרא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה לפי שטתנו וקצת מפרשים חולקים לומר באנשי מעמד שבאותן הימים שלא היו מתענים כגון ראשון וששי לא היו מתפללים תפלת נעילה כלל וכבר הכרענו שנעילה היתה שם אף בימים שלא היו מתענים כמו שכתבנו וכן מה שבארנו במשנה בתענית צבור שיש שם תפלת נעילה יש אומרים דוקא באחרונות ועקר הדברים שאף בראשונות ואמצעיות כן שאם לא כן היה לו למנותה במשנת מה אלו יתירות על הראשונות אבל ד' הצומות הואיל ואינם אלא לזכר אבילות ולא לצורך שעה אין שם נעילה מתורת חובה אלא אם רצו מתפללין מדר' יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו כמו שהתבאר ברביעי של פסח ראשון ויום הכפרים אין לך צורך שעה גדול הימנו שאנו צריכים למחילת חטא ולסליחת עון וכן פי' קצת גאונים שכל תענית שגזרו צבור על עצמן לצורך שעה כדין תענית צבור שמתפללין בו תפלת נעילה ומה שנאמר על משנה זו בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:

גמ' בג' פרקים בשנה כו' וקוראין במעשה בראשית ואנשי המעמד היו מתענין ד' ימים בשבוע מיום ב' עד יום ה' ולא היו מתענין ע"ש מפני כבוד השבת ולא בא' בשבת כדי שלא יצאו ממנוחת עונג ליגיעה ותענית וימותו:

ביום הראשון כו' כ"ה בס"א ובגרסת הרע"ב ובגמרא משמע דל"ג ליה ע"ש:

ברש"י בד"ה ביום הראשון של כו' פרשה ראשונה כו' ושניה ופ' יהי רקיע כו' כצ"ל והד"א:

לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים הַלֵּל הַגָּדוֹל אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ שְׂבֵעָה, וְכֶרֶס מְלֵאָה נראה לי בס"ד נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה מן בירור ניצוצי קדושה שנעשה על ידי ברכות האכילה ומן האכילה עצמה, וְכֶרֶס מְלֵאָה הנאה גשמית של אכילה שהיא הנאת הגוף.

הִתְקִינוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת וכו'. בזה יובן וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיהו נד, יב) שיאירו לכם כ"ד וכ"ד, נמצא כ"ד מעמדות הם מתפללים בעד ישראל וְקוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שהיא תהלתו יתברך. ובזה יובן (תהלים עד, כא) אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, הם כ"ד מעמדות אשר מתפללין בעד ישראל, וגם אלו שהם עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ בקריאת מעשה בראשית, שבהם יתגדל ויתהלל שמך בבריאת עולמך:

חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, וַחֲמִשָּׁה, בְּתִשְׁעָה בְּאָב. נראה לי הטעם שנזדמן כאן חמשה וכאן חמשה, מפני שעברו על עשרת הדברות הכתובים על הלוחות חמשה בלוח זה וחמשה בלוח זה או מפני שנפגמו בה־א ראשונה ובה־א אחרונה.