Commentary page

Taanit 18a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Taanit 18a

Taanit 18a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 361 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

לאסור את שלפניו להכי נקט מריש ירחא דניסן לאסור את יום שלפני ר"ח בתענית כדתניא בסמוך לפניהן אסורין דאי משום ר"ח לא היה נאסר כדמפרש דדברי תורה אין צריכין חיזוק:

כמאן כר' יוסי דמתני' דאמר אף לאחריו בתמיהה ושבקת רבנן אי הכי דאליבא דר' יוסי מוקמת לה למגילת תענית כ"ט באדר נמי דקתרצת לעיל דאדהכי נקט ריש ירחא דניסן דהיינו יום שלשים דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר מכ"ט יום הוא משום דקא בעי למיסר יום כ"ט תיפוק ליה דבלאו הכי הוי אסור יום כ"ט דה"ל יום דבתר כ"ח שהוא י"ט כו' ואסור יום שלאחריו כר' יוסי ואמאי נקט ריש ירחא לאסור את שלפניו:

דלא יעידון שלא יהו צריכין ליבטל מתלמוד תורה שנגזר עליהן שלא יעסקו בתורה:

הפגינו צעקו כך מתרגמינן בתהלים כל לשון שועה וצעקה לשון פגינה:

אי שמים גרסינן אהה ה' להקב"ה היו צועקים על אותם שגזרו עליהם גזרות קשות והיו אומרים להם לפני הקב"ה וכי לא אחיכם וכו':

לא נצרכה אלא לחדש מעובר בשנה מעוברת שיש בה שני אדר והאחד חסר דהשתא כי הוה אדר שני מלא הוה יום שלשים לפני ר"ח ניסן א"נ דעברוה לאדר כגון שלא נראה החדש יום ל' דמשום יו"ט דכ"ח לא מיתסר אלא כ"ט:

רבא אמר אפילו תימא חדש חסר ואהכי נקט מריש ירחא דאי הוה אסר ליה ליום כ"ט משום בתר כ"ח לא הוה אסר ליה אלא בתענית לחודיה:

דכל שלאחריו כו' כלומר כל שאסור משום אחר י"ט בתענית הוא דאסור הא בהספד מותר ואהכי נקט מריש ירחא דלהוי האי כ"ט דנקט מוטל בין שני ימים משום דאי מיתסר משום דלפני יו"ט אימור לא איתסר בהספד דהאי דנקט כל שלאחריו כו' לאו משום דלפניו נמי אסור בהספד אלא איידי דפריך דליתסר יום כ"ט משום בתר כ"ח הוא דמיהדר ליה כל שלאחריו כו':

13 more comments on this page.

Rashi on Taanit 18a · Sefaria

Tosafot

הלכו והפגינו הפיגו לשון נהי וצעקה. אי שמים גרסינן פירוש שמים להקב"ה היו צועקין למה יאמרו הגוים איה אלהיכם ולהם אמרו וכי לאו אחיכם אנחנו וכו':

לא נצרכה אלא לחדש מעובר פירוש דעברוה לאדר שלא נראה הלבנה עד יום ל' והוי ר"ח ניסן יום ל"א פירוש וא"כ האי כ"ט לא מצינו לאוסרו משום יום שלפני ר"ח ניסן דיום ל' מפסיק בינתים משום הכי איצטריך לאוסרו משום יום שלאחר עשרים ותמניא:

דאילו אי איקלע וכו' שום גזרה מריש ירחא וכו' תמניא גופיה אסור דה"ל וכו' והקשה הקונטרס אכתי לימא תשעה ואפילו אי מיקלע שום גזרה ובטלינא לז' ימים וכו' אכתי אסור תמניא גופיה משום דהוי יומא דמקמי יומא דאיתותב חגא דשבועיא ותירץ הקונטרס הא לאו פירכא דהא מיו"ט גופיה דתמיד מבטלינן ליה ואנא ניקום ונגזור משום קמי יומא דאיתותב חגא דשבועיא וכי האי מתרצינן לקמן ביום טוריינוס:

רב אמר הלכה כר' יוסי דאמר לפניו אסור אבל לאחריו מותר וא"ת כיון דאמר הלכה כר' יוסי היאך אנו מתענין לפני הפורים דאי משום דבטלה מגילת תענית מ"מ אחנוכה ואפורים לא בטלו וי"ל דהא דאמר חנוכה ופורים לא בטלו ר"ל הדינין שלהם לעשותן י"ט ודלא להתענאה בהון אבל בדינים דלפניהם בטלו עוד י"ל דכיון דיום שלפני הפורים שנתבטל מיו"ט דידהו שהיו רגילין לעשות בהן ונתבטלו יו"ט שלהם ה"נ יש לנו לומר שיבטלו משום טעם לפני הפורים דה"נ אמרינן בסמוך גבי יום שלפני נקנור וכו' וכן גבי יו"ט טוריינוס דכיון דבטלו מיום שלהם לא יאסרו משום יו"ט הבא אחריהם דאסורים משום יום שלפניהם כמו כן ה"נ דכיון דיום שלפני הפורים נתבטל משום עצמו ומותר להתענות לא יאסר משום יום שלפני הפורים:

Tosafot on Taanit 18a · Sefaria

Rabbeinu Chananel

ומועד גופיה יום טוב הוא ולא צריך ושנינן לאסור שלאחריו כר' יוסי דאמר ימים הללו בין לפניהם בין לאחריהם אסורין. אי הכי רישא דתני מריש ירחא דניסן. ואוקימנא דלא תנא ר"ח אלא לאסור יום כ"ט באדר. למה לי תיפוק דהוה לי' יום שלאחר כ"ח באדר ועשאוהו יו"ט. משום דבו בטל שמדא ואתא בשרתא טבא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא.

ושני אביי לא נצרכה זו וזו אלא אם יזדמן להתעבר יהיה יום כ"ט אסור בו משום שהוא יום אחר כ"ח בו ויום ל' נמי יהיה אסור משום שהוא יום דמקמי יומא דאיתוקם ביה תמידא. ואקשינן נמי למה לי למימר מתמניא בניסן מימים טובים משום דקבעי דאיתותב חגא דשבועיא. תיפוק ליה דהוה ליה מן הימים טובים דאיתוקם בהו תמידא ושנינן לא נצרכא אלא דאי הדרי ביה רבנן ובטלי להני יומי דקבעו משום דאיתוקם תמידא דלא בטלי מנייהו אלא ז' יומי ויום ח' אסור מכלל יומא דאיתותב בהו חגא דשבועיא.

השתא דאתית להכי כ"ט נמי דאי מקלעא כו' איתוקם תמידא ואיתותב חגא דשבועיא. מפורש במנחות בפרק רבי ישמעאל אומר עומר היה כו' איתוקם תמידא שהיו הצדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד דהוו דרשי את הכבש תעשה לשון יחיד ואהדרו להו רבנן את קרבני לחמי [תשמרו] שיהיו באין מתרומת הלשכה. ודחו דבריהם. ונתקיימו דברי רבותינו שלא יהיה תמיד בא אלא משל צבור. וכן הוו חולקים ואמרין אין עצרת חלה אלא לאחר שבת. ואהדרו להו רבנן ונדחו החזירו הדבר ליושנו שיהיו סופרים נ' יום ממחרת יו"ט של פסח. ולפי שנדחו דברי צדוקים ונתקיימו דברי חכמים עשאום אותם הימים טובים כימי גאולה מידי צורריהם.

רב אמר הלכה כר' יוסי דאמר כל הכתוב במגלת תענית די לא למספד בין לפניו בין לאחריו אסור. [די לא להתענאה לפניו אסור] לאחריו מותר. ושמואל אמר הלכה כת"ק והוא ר"מ. וסתמא דמתני' דיליה היא דא' בדי לא למספד לפניו אסו' לאחריו מותר ובדלא לאתענאה בין לפניו ובין לאחריו מותר איני והא' שמואל הלכה כרשב"ג דאמר לפניהם ולאחריהם מותרים. ומשנינן שמואל הלכה לקולא גמירי. מעיקרא סבר ליכא תנא דמיקל טפי מת"ק דמתני' דהוא ר' מאיר. ואמר הלכתא כת"ק. כיון דחזא רשב"ג דמיקל טפי אמר הלכתא כרשב"ג.

אמר באלי א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי אדילא להתענאה דלפניו אסור איני והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה. ותנן במס' מגילה אע"פ שאמרו מקדימין כפרים ליום הכניסה ולא מאחרין. מותרין בהספד ובתענית בו ביום שקורין בו. וליכא לאוקומא להא מתני' בי"ד ובט"ו דקי"ל אע"פ שאין קורין בהן אסורין דתניא בהדיא ארביסר וחמיסר פוריא אינון די לא למספד בהון. ואמר רבא לא נצרכא אלא לאסור את זה בזה ואת של זה בזה. ואפילו מי שאינו יומו ואינו קורא בו אסור בתליסר ובתריסר נמי ליכא לאוקומא דהא יום נקנור ויום טוריינוס אינון וימים טובים נינהו. ליכא לאוקומא אלא כגון שהיה יום הכניסה בי"א וקורין בו ביום. ואע"פ שהוא יום לפני טוריינוס מותר בהספד ובתענית קשיא לר' יוחנן דאמר הלכתא כר' יוסי דאוסר לפניהם ושנינן יום טוריינוס בטולי בטלוה כו'. ושאר השמועה פשוטה היא:

Rabbeinu Chananel on Taanit 18a · Sefaria

Meiri

ולענין פסק התבאר בתלמוד ר"ה י"ט ב' שבטלה מגלת תענית ומותרים הן בהספד ובתענית חוץ מחנוכה ופורים שנשאר מהם דין מגלת תענית ומגדולי המפרשים פי' שלא בטלה אלא ליחיד הרוצה להתענות בהם אבל צבור אין יכולים לגזור בו תענית וראיה להם ממה שאמרו כאן רב נחמן גזר תעניתא בתריסר באדר ואמרו לו והא יום טורינוס הוא והשיבם דבטולי בטלוה משום שמעיה ואבטליון ואם לא כן היה לו להשיב בטלוה למגלת תענית אלא שבודאי לא בטלוה אלא לתענית יחיד אבל יום טורינוס שכבר נתבטל מקדם לגמרי נתבטל ומ"מ ימים שלפניהם ולאחריהם אף צבור מותרים ומ"מ רוב מפרשים מסכימים להתיר אף ימים עצמם אף לצבור לגמרי בטלה לה מגלת תענית לדבריהם חוץ מחנכה ופורים וכן כתבוה גדולי הדורות ומפרשים בזו של רב נחמן שהמקשים היו סוברים שלא בטלה מגלת תענית והוא השיבם לרווחא דמילתא שאף למה שהם סוברים מותר ומ"מ דעת ראשון ראיה גדולה היא אלא שנהגנו לומר שבטלה מכל וכל והלכה רווחת למעשה ולא ראיתי מי שנמנע מזה כלל:

אף חנכה ופורים פי' מגדולי המפרשים שלא נשאר בהם דין מגלת תענית אלא לעצמם הא לפניהם ולאחריהם מותרים ורוב מפרשים חולקים עמהם לומר שאף לפניהם ולאחריהם אסור מעתה לדעת זה תמהו רבים האיך אנו מתענים בי"ג של אדר שהוא יום שלפני י"ד וי"ד כתוב במגלת תענית ותירצו דבר זה בהרבה פנים יש מי שאומר הואיל וי"ג עצמו כתוב במגלת תענית מטעם יום ניקנור ובטל אינו חוזר וניעור מטעם יום שלפניו ויש מי שאומר שתענית זה תענית של שמחה הוא ואינו בכלל שאר התעניות ועל הדרך שאמרו שאף במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בפורים בנין של שמחה מיהא מותר כמו שיתבאר בראשון של מגלה ויש מי שתירץ שתענית י"ג מעקר התקנה היה ולא היה כח ביד חכמים לסלקו כדכתיב קיימו על נפשם דברי הצומות וכו' או שמא הואיל ודברי קבלה הם הרי הם כעין תורה שאין צריך חזוק ויש מי שתירץ שיום י"ג אינו בדין שיאסר לנו מתורת יום שלפני י"ד שהרי יום י"ד אינו נאסר לנו ר"ל לבני כפרים ועיירות מתורת מגלת תענית אלא מכח המקרא ואינו צריך חזוק אבל בני כרכים שיום י"ד להם מימים שבמגלת תענית נאסר להם להתענות בי"ג ויום י"ו נאסר לנו מתורת יום שלאחריו הואיל וט"ו לנו יום שבמגלת תענית ומותר להם מפני שט"ו להם אינו מדין מגלת תענית אלא מכח המקרא ואין צריך חזוק:

הרבה זמנים תקנו חכמים בקריאת המגלה כמו שיתבאר במקומו ומ"מ כל שאין קורים אותה בזמנה אין אותו היום נאסר בהספד ותענית מכח מקרא המגלה כמו שיתבאר במקומו:

המשנה הששית אין גוזרים תענית על הצבור תחלה בחמשי שלא להפקיע את השערים וכבר בארנו ענין הפקעת שערים בפרק ראשון בסוגיית משנה חמשית שבו ר' יוסי בין בראשונות בין בשניות בין אחרונות אין מתחילים אלא בשני והלכה כר' יוסי:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה השביעית אין גוזרין תענית תחלה על הצבור בראשי חדשים ובחנכה ופורים והוא הדין לחלו של מועד וכ"ש בשבת וי"ט אם התחילו ר"ל שכבר גזרו ג' תעניות או יותר קודם שיבא אותו היום ואירע אחד מן התעניות באחד מימים אלו אין מפסיקים ומ"מ לשבת וי"ט מפסיקין ומודה ר"ג שאינו מתענה ומשלים אלא אוכל מן המנחה ולמעלה ואין הלכה כדבריו וכן ט' באב שחל להיות בערב שבת אינו משלים שלא יכנס לשבת כשהוא מתענה:

זהו ביאור המשנה ולפי מה שנאמר עליה בגמרא התחלה זו שאמרנו עליה שאין מפסיקין אפילו יום אחד נקראת התחלה לענין זה:

חנכה ופורים שאמרנו במשנה שאין גוזרים בהם תענית הוא הדין לפניהם ולאחריהם כמו שכתבנו למעלה כלל הדברים שבת וי"ט ור"ח וחלו של מועד אסור להתענות בהם לפניהם ולאחריהם מותרים חנכה ופורים והם אסורים אבל לפניהם ולאחריהם יש מי שהורה להיתר ואין נראה לי ומ"מ תענית הנהוג בי"ג של אדר כלם מודים בו קבלו עליהם תעניות הרבה והתחילו בהם ופגע אחד מהם באחד מהימים האלו אם היה שבת או י"ט מפסיקים להם ואחר שיעבור היום חוזרים לתעניותיהם אם נדחה שני לשני ואם נדחה חמשי לחמשי אבל שאר הימים אין מפסיקין הואיל והתחילו יום אחד וכבר בארנו בפרק א' שאין הדברים הללו אמורים אלא בצבור אבל יחיד מפסיק לכלם:

2 more comments on this page.

Meiri on Taanit 18a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא מאי איריא דהוי יומא דמקמי יומא דמתוקם תמידא כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה לא כו' דהשתא כי הוה אדר שני מלא הוא יום שלשים לפני כו' ובד"ה דכל שלאחריו כו' האי כ"ט דנקט מוטל בין ב' ימים טובים משום כו' כל שלאחריו כו' הס"ד ובד"ה מה ת"ל בהון בהון דלא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לא נצרכה כו' וא"כ האי כ"ט לא מצינו כו' ובד"ה דאילו אי איקלע כו' לימא תשעה ואפי' אי מיקלע שום גזירה כו' ובד"ה רב אמר הלכה כו' טוריינוס דכיון דבטלו מיום כו' כצ"ל:

Chidushei Halachot on Taanit 18a · Sefaria

Gilyon HaShas

גמ' כי אמר רבי יוחנן הלכה כר' יוסי אדלא להתענאה וכעין זה פסחים יג ע"א מנחות לב ע"ב:

רש"י ד"ה לא נצרכה וכו' דהשתא כי הוה אדר שני עי' מג"א סי' תקצ"ח ס"ק כ':

תוס' ד"ה לא נצרכה משום יום שלפני ר"ח ניסן. הלשון מגומגם דהא עיקר מה שאנו דנין דהוצרכו משום יום ל' דאינו שלאחריו דיום כ"ח:

Gilyon HaShas on Taanit 18a · Sefaria

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

גמרא, לימא מתשעה בי' (בניסן אתותב' חגא דשבועיא דלא למספד בהון, ותמניא גופא ממילא אסור, דהוי יומא דאתוקם בי' תמידא, כדקתני מריש ירחא דניסן ועד תמניא בי' אתוקם תמידא, ומשני) כיון דאלו מקלע מלתא (גזירה שצריכין להתענות) ובטלינה לשבעה (דכבר רשאי להתענות בכולן שאין לבטלה לחצאין, יהא עכשיו מ"מ) תמניא גופא אסור משום חגא דשבועיא. ואי קשיא אכתי לימא מתשעה בי', ומ"מ יהא תמניא אסור (אף היכא דאזיל מיני' יו"ט דתמיד) מחמת שיהי' קמי יומא דחג שבועיא, (דהא כל הכתוב במגילת תענית לפניו נמי אסור), י"ל דמש"ה נקט מתמניא, דנפקא מיני' אם מקלע מלתא ובטלי' לששה ימים דיאסר היום שביעי מחמת יום שלפניו של תמניא, ומה דקאמר ובטלינה לשבעה ולא קאמר ובטליניה לששה י"ל דהתרצן מתרץ רק מה דהקשה לי' תמניא גופא, הא אסור דהו"ל יום דאתוקם תמידא, על זה מסיק לתרץ ובטליניה לשבעה, ואם נפרוך תיפוק ליה דאכתי הוי יום שלפניו, נתרץ בטלינה לששה, ועוד י"ל דקושיא מעיקרא ליתא דמ"מ נפקא מיניה דמחמת יום שלפניו לא היה אסור כי אם בתענית אבל בהספד היה שרי, אבל מצד יו"ט עצמו אסור גם בהספד. ורש"י ז"ל תירץ על קושיא זו, דמחמת יום שלפניו לא היה אסור כיון דמחמת יו"ט גופי' בטל איך ניקום ונגזר מחמת יום שלפני יו"ט, וכמו דמתרץ בש"ס לקמן ביום טוריינוס. ותימה בעיני שמשוה את החילוקים דהא אינו מהדומה כלל, דהתם כיון דהצרה שבאותו יום עצמו, שנהרגו בו שמעי' ואחי' גורם לבטל היו"ט עצמו ממנו, כש"כ שיש כח בהצרה לבטל טיבותא דידיה מחמת יום שלפניו, משא"כ הכא דיום תמניא עצמו אין בו סבה שיגרום לבטל עצומו, אלא כיון דבטליני' לשבעה וא"א לבטל לחצאין ממילא נמשך תמניא עמו ונתבטל, והיינו במה שהוא מצד שמחובר לחג דשמנה ימים דאתוקם תמידא, אבל במה שהוא שלפניו מיום תשעה בזה הוא ענין נפרד, ולא בטל בביטול חג דתמידא, וד' יאר עיני בדברי קדשו של רבינו הקדוש רש"י ז"ל:

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Taanit 18a · Sefaria

Original text

Segment 1

אֶלָּא לֶאֱסוֹר יוֹם שֶׁלְּפָנָיו, הָכָא נָמֵי — לָא נִצְרְכָה אֶלָּא לֶאֱסוֹר יוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו. כְּמַאן, כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר: בֵּין לְפָנָיו וּבֵין לְאַחֲרָיו אָסוּר. אִי הָכִי בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה נָמֵי — מַאי אִירְיָא דְּהָוֵי יוֹמָא דְּמִקַּמֵּי יוֹמָא דְּמִיתּוֹקַם תְּמִידָא? תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹמָא דְּבָתַר עֶשְׂרִין וּתְמָנְיָא בֵּיהּ!

only to prohibit eulogizing on the day before. Here too, it is necessary to mention Passover only to prohibit eulogizing on the following day. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said that eulogizing is prohibited both on the day before the date recorded in Megillat Ta’anit and on the following day. The Gemara asks: If so, with regard to the twenty-ninth of Adar too, why state specifically that eulogizing is prohibited then because it is the day before the day on which the daily offering was established? Let him derive this prohibition from the fact that it is the day after the twenty-eighth of Adar.

Segment 2

דְּתַנְיָא: בְּעֶשְׂרִים וּתְמָנְיָא בֵּיהּ, אֲתָת בְּשׂוֹרְתָּא טָבְתָּא לִיהוּדָאֵי דְּלָא יְעִידוֹן מִן אוֹרָיְיתָא. שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה, וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם, וְשֶׁיְּחַלְּלוּ שַׁבָּתוֹת. מָה עָשָׂה יְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַ וַחֲבֵרָיו? הָלְכוּ וְנָטְלוּ עֵצָה מִמַּטְרוֹנִיתָא אַחַת שֶׁכׇּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצוּיִין אֶצְלָהּ.

As it is taught in Megillat Ta’anit : On the twenty-eighth of Adar good tidings came to the Jews, that they would not be restricted from Torah study, and they declared this date a commemorative day. The baraita proceeds to describe the events of this day. As on one occasion the wicked empire, Rome, issued a decree of apostasy against the Jews, that they may not occupy themselves with Torah study, and that they may not circumcise their sons, and that they must desecrate Shabbat. What did Yehuda ben Shammua and his colleagues do? They went and sought the advice of a certain Roman matron [ matronita ] whose company was kept by all the prominent people of Rome.

Segment 3

אָמְרָה לָהֶם: עִמְדוּ וְהַפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה. הָלְכוּ וְהִפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה, אָמְרוּ: אֵי שָׁמַיִם! לֹא אַחִים אֲנַחְנוּ, לֹא בְּנֵי אָב אֶחָד אֲנַחְנוּ, לֹא בְּנֵי אֵם אַחַת אֲנַחְנוּ? מָה נִשְׁתַּנֵּינוּ מִכׇּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁאַתֶּם גּוֹזְרִין עָלֵינוּ גְּזֵירוֹת רָעוֹת! וּבִטְּלוּם, וְאוֹתוֹ יוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב.

She said to them: Arise and cry out [ hafginu ] at night. They went and cried out at night, saying: O Heaven! Are we not brothers? Are we not children of one father? Are we not the children of one mother? How are we different from any other nation and tongue that you single us out and issue against us evil decrees? Their cries were effective, and the authorities annulled the decrees, and they made that day a commemorative holiday.

Segment 4

אָמַר אַבָּיֵי: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְחֹדֶשׁ מְעוּבָּר.

§ Since the twenty-eighth of Adar is also a commemorative day, according to the opinion of Rabbi Yosei, it is also prohibited to fast on the following day. The question therefore remains: Why was it necessary to list the New Moon of Nisan, when the day before was already prohibited? Abaye said: It is necessary to include the New Moon of Nisan only for the case of a full, thirty-day month. If the month of Adar is thirty days long, fasting on the thirtieth day would be prohibited only because it is the day preceding the New Moon, not because it follows the twenty-eighth of Adar.

Segment 5

רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא לְחוֹדֶשׁ חָסֵר, כׇּל שֶׁלְּאַחֲרָיו — בְּתַעֲנִית אָסוּר, בְּהֶסְפֵּד מוּתָּר. וְזֶה, הוֹאִיל וּמוּטָל בֵּין שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים — עֲשָׂאוּהוּ כְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ, וַאֲפִילּוּ בְּהֶסְפֵּד נָמֵי אָסוּר.

Rav Ashi said: Even if you say that we are dealing with a deficient month, with twenty-nine days, the inclusion of the New Moon of Nisan can still be explained. The reason is that with regard to all days that follow the dates listed in Megillat Ta’anit , fasting is prohibited but eulogizing is permitted. But in this case, since the twenty-ninth of Adar is positioned between two commemorative holidays, the twenty-eighth of Adar and the New Moon of Nisan, the Sages made it like a commemorative holiday in its own right, and it is therefore prohibited even to eulogize on this date.

Segment 6

אָמַר מָר: מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ וְעַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא, דְּלָא לְמִיסְפַּד. לְמָה לִי לְמֵימַר מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ? לֵימָא מִתִּשְׁעָה בֵּיהּ, וּתְמָנְיָא גּוּפֵיהּ אָסוּר, דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹמָא דְּאִיתּוֹקַם בֵּיהּ תְּמִידָא!

§ The Master said above, in Megillat Ta’anit : From the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the festival of Shavuot was restored, and it was decreed not to eulogize during this period. The Gemara asks: Why do I need it to say: From the eighth of Nisan? Let the tanna say: From the ninth of Nisan, and the eighth itself will still be prohibited because, as stated earlier, it is the day on which the daily offering was established.

Segment 7

כֵּיוָן דְּאִילּוּ מִקְּלַע לֵיהּ מִילְּתָא וּבַטְּלִינֵּיהּ לְשִׁבְעָה — תְּמָנְיָא גּוּפֵיהּ אָסוּר, דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹמָא קַמָּא דְּאִיתּוֹתַב בֵּיהּ חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא.

The Gemara answers: Since if a calamitous event happened and they canceled the seven days commemorating the establishment of the daily offering, the eighth day itself will remain prohibited, as it is the first day on which the festival of Shavuot was restored. Since this date is not merely the last of the series for the daily offering, but it also commemorates the restoration of Shavuot , it is not affected by the cancellation of the previous seven days.

Segment 8

הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה נָמֵי: כֵּיוָן דְּאִילּוּ מִיקְּלַע מִילְּתָא וּבַטְּלִינֵּיהּ לְעֶשְׂרִים וּתְמָנְיָא — עֶשְׂרִין וְתִשְׁעָה גּוּפֵיהּ אָסוּר, דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹמָא דְּמִקַּמֵּי יוֹמָא דְּאִיתּוֹקַם תְּמִידָא.

The Gemara notes: Now that you have arrived at this conclusion, the same logic can be applied to the twenty-ninth of Adar as well: Since if a calamitous event happened and they canceled the commemoration of the twenty-eighth of Adar, nevertheless, the twenty-ninth day itself will remain prohibited, as it is the first day on which the daily offering was established.

Segment 9

אִיתְּמַר, רַב חִיָּיא בַּר אַסִּי אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר.

It was stated that there is a dispute between amora’im : Rav Ḥiyya bar Asi said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that with regard to all the days mentioned in Megillat Ta’anit on which eulogizing is prohibited, it is likewise prohibited to eulogize on the day before and the day after. And Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, the tanna of the unattributed mishna, who said that although it is prohibited to eulogize on the day before, it is permitted on the day after.

Segment 10

וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי? וְהָתַנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּהוֹן״ ״בְּהוֹן״ שְׁתֵּי פְעָמִים — לוֹמַר לָךְ שֶׁהֵן אֲסוּרִין, לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן מוּתָּרִין. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

The Gemara asks: And did Shmuel actually say this? But isn’t it taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: And what is the meaning when Megillat Ta’anit states: On them, on them, twice, in the phrases: Not to eulogize on them, and: Not to fast on them. This phrase is repeated to say to you that fasting and eulogizing on these days themselves is prohibited, but on the days before and on the following days it is permitted. And Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. How, then, can it be said that Shmuel ruled in accordance with the opinion of Rabbi Meir?

Segment 11

מֵעִיקָּרָא סָבַר: כֵּיוָן דְּלֵיכָּא תַּנָּא דְּמֵיקֵל כְּרַבִּי מֵאִיר, אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר. כֵּיוָן דְּשַׁמְעֵיהּ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן דְּמֵיקֵל טְפֵי, אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

The Gemara answers: Initially, Shmuel maintained that since there is no other tanna as lenient as Rabbi Meir, he said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. When he heard that the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel was more lenient, he said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. Shmuel consistently ruled in the most lenient manner possible on this issue.

Segment 12

וְכֵן אָמַר בָּאלִי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא לְבָאלִי: אַסְבְּרַהּ לָךְ, כִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי — אַדְּלָא לְהִתְעַנָּאָה.

And similarly, the Sage Bali said that Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. The Gemara relates that Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Bali: I will explain this ruling to you. When Rabbi Yoḥanan said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, he was not referring to all matters. Rather, he spoke specifically with regard to the day before those dates concerning which Megillat Ta’anit said: Fasting is prohibited. However, with regard to those days on which it is prohibited to eulogize, he did not rule in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as Rabbi Yoḥanan maintains that eulogizing on the following day is permitted.

Segment 13

וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה. וּתְנַן: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין,

The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this? But didn’t Rabbi Yoḥanan say as a principle that the halakha is always in accordance with an unattributed mishna. And we learned in a mishna: Although the Sages said, with regard to reading of the Scroll of Esther, that one may read it earlier but one may not read it later,

Taanit 18a

Taanit 18a

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text