Talmud Builders

    Commentary page

    Sukkah 43b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 43b

    Sukkah 43b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 345 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    You shall dwell day and night. But the mitzvah of lulav only takes a moment as it only says to "take" it.

    They would come to cast doubts on lulav To make light of lulav because it only supersedes [Shabbat] on one day [of Sukkot] while [the willow] supersedes [Sukkot] on all days [of Sukkot]. They would come to say, " Lulav is not an important mitzvah."

    Let it override [that is, let] the willow [override Shabbat] on the first day of the holiday like lulav.

    Rashi on Sukkah 43b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    תשבו תשבו לגזרה שוה לא לגמרי יליף ממלואים דהתם אי אפשר לישן בעזרה כמו בחצר שהיה במקום עזרה דגמירי (סוטה ד' מא:) אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ואילו כאן אסור לישן חוץ לסוכה:

    שלוחי בית דין מייתי לה מע"ש ולמחרת אינה מצוה לכל אדם אלא הכהנים מקיפין בה את המזבח כדפי' בקונטרס דישראל אין יכולין להקיף כדתנן פ"ק דכלים (מ"ח) דאין ישראל נכנס בין האולם ולמזבח ולכך הוצרך בקונטרס לטעם זה שהכהנים מקיפין ואין ישראל שכן מוכח הלשון דקאמר לולב לכל מסור ועוד הבאת שלוחי ב"ד מה יש לו להועיל ועוד דא"כ ליתקן נמי בלולב שיביאום שלוחי ב"ד ולידחו אלא ודאי הדבר תלוי בזה שהכהנים זריזין הן ולא אתו לידי חילול שבת אבל לולב דלכל מסור כיון דלא דחי בישראל בכהנים נמי לא דחי ומיהו קשה דפריך האידנא נמי לידחי והאידנא ערבה לכל מסורה ובקונטרס דחק לפרש לידחי ויטלוה ויחבטוה שלוחי ב"ד:

    לא איקלע שהיו מעברין אלול או אחד מן החדשים כשהיו רואים שאירע בשבת שביעי של ערבה והכי אמר בירושלמי ר' סימון מפקד לאלין דמחשבין הבון דעתכון דלא אתי תקעתא בשבתא ודלא אתא ערבתא בשבתא ואי דחיקתון עבדון תקעתא ולא תעבדון ערבתא משמע דחייש טפי יום ערבה מתקיעת שופר ולולב וגם עכשיו אנו מחשבין דלא מיקלע יום ערבה בשבת ואשופר ואלולב לא חיישינן אע"פ שיום ראשון דאורייתא ותימה דאיום ערבה שהוא זכר למקדש בעלמא חיישינן ואהני דאורייתא לא חיישינן וי"ל דאין הכי נמי דהני דכתיבי בהדיא לא אתי לפקפוקי בהו בשאר שנים אבל ערבה דרבנן אתי לפקפוקי בה ועוד דמספק עבדינן תרי יומי וכי מיקלע יום ראשון בשבת אין שופר בטל לגמרי דתוקעין בשני אע"ג דכי באו עדים קודם המנחה לא עבדי בא"י אלא חד יומא מ"מ בחוצה לארץ עבדינן תרי יומי אבל שביעי של ערבה דליתא אלא חד יומא דלא אפשר למיעבד השמיני על הספק לפי שהוא י"ט אם היה בטל לגמרי משתכח תורת ערבה:

    והביאו מרביות של ערבה מע"ש כאן לא היו מתנין כל מי שיגיע בערבה של חבירו הרי הוא במתנה כדתנן גבי לולב למ"ד בפירקין דלעיל (סוכה דף לד.) ערבה הלכה למשה מסיני לא גמרי משלכם ולאבא שאול נמי דדרש מדכתיב ערבי אחת ללולב ואחת למקדש אלמא בעי משלכם גבי מקדש כמו לולב מ"מ גבי לולב שכל אחד מביא לולבו להר הבית והחזנים מקבלין מידם היו צריכין להתנות אבל ערבה שלוחי ב"ד מייתו לה ואין אחד מהן זוכה בה עד למחרת בשבת ועוד דהכהנים מקיפין את המזבח ולא היו כל כך מרובים ועוד דזריזין הן:

    Tosafot on Sukkah 43b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואליבא דר' אליעזר ביום למעוטי לילה אליבא דרבנן אבל לולב לא איצטריך קרא למישרי טלטול. ראשון ואפילו בגבולין הראשון שאינו דוחה אלא אותו יום הראשון בלבד. סוכה שנוהגת בלילות כבימים מנא לן בסוכה כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים ובמלואים כתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים מה להלן במלואים לילות כבימים. אף בסוכה חייבין לישב בה לילות כימים:

    מתני' ערבה שבעה כיצד יום שביעי כו' ערבה בשביעי מ"ט דוחה את השבת. א"ר יוחנן כדי לפרסמה שהיא מן התורה כו'. ופשוטה היא. ואסיקנא אמרי' כיון דאפיקתיה מראשון אוקמה אשביעי ואקשי' אי הכי שערבה מן התורה היא שתהא ביום ז' ניטלת תדחה שבת אצל בני ישראל דידעי בקביעא דירחא ויודעי' שבודאי היום יום ז' של חג הוא. והנה ר' אבין וכל נחותי מערבא אמרי איקלע יום ז' של חג בשבת ולא נטלו בו ביום ערבה. ועלתה בקשיא.

    ושני רב יוסף כיון דלא אשכחן דכתיב לקיחה בערבה בפירוש כי בהלכה מפורש מצות ערבה ודלמא בזקיפה היא וקיום מצותה בזקיפה. ולפיכך לא הוצרכנו לנטילת ערבה והלכך לא דחי נטילתה שבת. ומותיב אביי ממתני' דקתני לולב וערבה מה לולב בנטילה אף ערבה בנטילה. ומשני לא.

    הא כדאיתיה והא כדאיתיה לולב בנטילה וערבה בזקיפה ואסיקנא א"ר אלעזר הא דתנן אותו היום היו מקיפין את המזבח שבעה פעמים בלולב ומותבינן מהא דתניא לולב דוחה את השבת בתחלתו וערבה בסופו פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת והביאו מורביות של ערבה מע"ש והניחום בלשכה כו' עד ושמטום מתחת האבנים והביאום וזקפום בצידי המזבח לפי שאין בייתוסין מודים שחיבוט ערבה דוחה את השבת והא חיבוט דכי נטילה הוא ואמאי אמרת בזקיפה. ופרקי' לעולם יום ז' של ערבה מן התורה וכל מילתא דאנן בני חוצה לארץ לא דחינן ליה אינהו נמי בני א"י לא דחו ליה.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 43b · Sefaria

    Ritva

    ערבה בז׳‎ מ״ט דחי שבת פירוש במקדש דקתני מתני׳‎ דאלו בגבולין לא תנן לה דמתני׳‎ במקדש היא והא דמיבעיא לן אמאי דחיא שבת ואע״ג דמדאורייתא היא מ״מ אית בה משום גזירה דרבה ולית׳‎ מדאוריית׳‎ וכל דלית ליה עיקר מדאוריי׳‎ בגבולין אע״פ שהוא מן התורה במקדש גזרינן ביה משום דרבה שהרי אפשר לו להפטר ממנה כשאינו במקדש כדאסיק תלמודא גבי לולב ובההיא מסקנא סמכינן השתא בבעיין:

    ומהדרינן א״ר יוחנן כדי לפרסמה שהיא מן התורה ‎ פי׳‎ ‎לפי שהביתוסין חולקין בדבר שאינה מפורש בכתוב שתהא מצותה כל שבעה אפילו במקדש לא גזרו בה משום דרבה אף ע״פ שיש לחוש בה משום דרבה ופרכינן א״ה לולב נמי לידחי כדי לפרסמו שהוא מן התורה במקדש כל שבעה דהא מדכתיב ושמחתם לפני ה׳‎ אלקיכם שבעת וגו׳‎ הוא דנפקא לן ואיכא לאוקומי בשמחת הרגל בלחוד ופרקינן דהתם משום גזירה דרבה לא חיישינן לפרסומה ואקשינן דערבה נמי איכא משום גזירה דרבה וקאמרת דלא חיישינן לההיא גזירה כדי לפרסמה שהוא מן התורה:

    ופרקינן ערבה שלוחי ב״ד מייתי לה לולב לכל מסור פירוש טעמא דערבה דחיא שבת לאו משום פרסומא הוא כדקאמרינן מעיקרא אלא משום דלית בה משום גזירה דרבה דהא שלוחי ב״ד מייתי לה וק״ל כי מייתי לה שלוחי ב״ד מאי הוי דהא גזירה דרבה בשעת נטילה היא שהיא מסורה לכל אדם ועליה אמרו שהיא דוחה שבת דאלו הבאה מבע״י ורש״י פי׳‎ דערבה שלוחי ב״ד מייתי לה מע״ש ולמחרת אינה מצויה לינטל לכל אדם אלא כהנים מקיפין בה את המזבח לבדם ולא ישראל שאינם רשאים ליכנס שם ובכהנים ליכא למגזר משום דרבה דזריזים הם. ואין זה כלום חדא דא״כ לא הו״ל למתלי מלתא בהבאת שלוחי ב״ד והכי הל״ל שאני ערבה דליתא אלא בכהנים וכהנים זריזין הם שאין להבאתה ענין לזו ועוד א״כ מאי האי דפרכינן בסמוך א״ה האידנא לידחי שבת דהא ודאי השתא ליכא טעמא דלידחי שבת כדמעיקרא בב״ה דהשתא נטילת׳‎ ביד כל אדם ואית בה משום גזירה דרבה וכהנים בזמן הזה אינם זריזין יותר מישראל כדי שתהא ניטל׳‎ בכהנים דוקא ומה שפרש״י לקמן האידנא לידחי שבת ויטלוה ויחבטוה שלוחי ב״ד אינו כלום דליכא זכר כל היכי דלא עבדינן לנטילה כדהויא מעיקרא ועוד דהא ודאי למאן דסבר דערבה בנטילה כדס״ד השתא וכדאסיקנא לבסוף נטילתה ביד כל אדם היתה אלא שיתרים הכהנים שמקיפין בה את המזבח לפי שאין ישראל נכנס בין האולם ולמזבח ולא היה אפשר להם אלא בנטילה לבד. והנכון דהכי קאמרינן ערבה שלוחי ב״ד מייתי לה מבעוד יום והיא מזומנת לכל אדם למחר ואינו צריך לחזור אחריה וכיון שבמקדש הם נוטלין אותה ע״י שלוחי ב״ד שהם זריזין תו לית בה משום גזירה דרבה ודמי למאי דפרקינן לעיל גבי לולב הא תקוני ליה רבנן בביתו א״נ לתקנתא דשופר שתוקעין אותו בב״ד אחר התקנה דליכא משום גזירה דרבה משא״כ בלולב שהוא מסור לכל שיהא לולב משלו ויש בו משום גזירה דרבה והשתא אתי שפיר מאי דאקשינן האידנא נמי לידחו שבת ומהא תלמוד דבזמן הזה ג״כ ע״י שלוחי ב״ד הוא זכר למקדש וזהו שנהגו עכשיו שפרנסי הקהל מביאין אותה ביום ז׳‎ משל צבור ואין כל אחד מביא אותה לעצמו וזה נכון וברור:

    א״ה כל יומא נמי לידחי ‎ פי׳‎ ‎במקדש שהיא מן התורה כיון דלית בה משום גזירה דרבה ופרקינן דא״כ אתי לפקפוקי בלולב פירוש לומר שאינו מן התורה כל שבעה במקדש כיון שאינו דוחה שבת כערבה וב״ד מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה ופרכינן ולידחי בי״ט ראשון אמרי לא מינכרא מלתא אמרי לולב הוא דקא דחי ואנן בעינן לפרסמה שהיא מן התורה:

    ופרכינן א״ה האידנא נמי לידחי ‎ פי׳‎ ‎דהאידנא נמי ליכא משום גזירה דרבה כדכתיבנא לעיל וק״ל נהי דליכא משום גזירה דרבה הא איכא איסור טלטול מדרבנן וכיון דליתיה מדאורייתא אמאי דחינן טלטול דרבנן משום זכר למקדש בשלמא למ״ד ערבה יסוד נביאים א״ל דאתי דרבנן ודחי דרבנן אלא למ״ד מנהג נביאים בעלמא אמאי. ועוד מאי האי דפרקי׳‎ לא ידעי׳‎ בקביעא דירחא דהאי טעמא לא שייך אלא היכא דאיכא משום גזירה דרבה כדלעיל. והנכון שמצות ערבה חמורה היתה בעיניהם להקפיד בה לעשות לה פרסום שהיא מן התורה במקדש מפני הביתוסים שהיו חולקים בה ולהכי אקשינן דכיון דלית בה משום גזירה דרבה דאיכא נדנוד דאיסור תורה דין הוא שתדחה שבת ולא ניחוש לטלטול דרבנן כדי לפרסמה שהוא מן התורה כשרואין שאנו דוחין דברי חכמים מפניה ופרקינן דלא צרכינן להאי פרסומא דאע״ג דחזו בייתותי׳‎ דלא דחיא שבת לא תלו בה משום דליתא מן התורה אלא סבורין שאנו עושין כן מן הספק שאין אנו יודעין בקביעא דירחא ולא דחינן טלטול דרבנן משום ספיקא. ופרכינן אינהו דידעי בקביעא דירחא לידחו כדי לפרסומה ופרקינן דלא אקלע ופירושו כי כשהיו ב״ד יושבין בעבור שנה היו מכונים לעשות כן בענין שלא יחול ז׳‎ של ערבה בשבת לפי שהיה קשה בעיניהם שתהא דוחה שבת כיון שאין בה אפי׳‎ מצוה דרבנן ולא היו רוצין ג״כ שתדחה אותה שבת מפני הביתוסים ולא היו מכונים לעשות כן בשופר ולולב אע״פ שהם מן התורה מכיון שאין בה פקפוק בייתוסים ולא היו חוששין שידחו מפני שבת. וכן אמרו בירושלמי ר׳‎ סימן מפקד לאלין דמחשבין הבו דעתכון דלא תעבדון לא תקיעתא בשבתא ולא ערבתא בשבתא ואי אידחי תעבדון תקיעתא ולא תעבדון ערבתא ע״כ והיינו מטעמא דכתיבנא וכן המנהג בידינו שמסר לנו הלל זכור לטוב שאין שביעי של ערבה חל ביום שבת לעולם ואף על גב דהאי פירוקא אידחיא בגמרא דילן דהא אמרי׳‎ דרבנן וכל נחותי ימא אמרי איקלע ולא דחיה. הלל הזקן רא׳‎ דבריו של ירושלמי והתקין כן כפרוקא קמא דגמרא דאמרי לא אקלע ואפשר לב״ד לעשות כן כשרואין שהדבר צריך לתקנת העולם כדאמרי׳‎ התם אתם ואפילו שוגגין ואפילו מועטין אין לי מועדים אלא אלו:

    אמר רב יוסף מאן לימא לן דערבה בנטילה דלמא בזקיפה יש שפירשו ומאן לימא לן שהערב׳‎ היתה דוחה שבת במקדש שמא לא היתה דוחה שאינה אלא בזקיפה ומערב שבת זוקפין אותה והואיל ובזמן ב״ה אינה דוחה שבת עכשיו שהוא בנטילה אין לנו לדחות את השבת שאין ראוי להחמיר בזמן הזה שהוא זכר למקדש יותר משעת המקדש. ול״נ דהא בהדיא תנן במתניתין דערבה דחיא שבת ביום שביעי ולא בשאר ימים אלמא אפילו למ״ד ערבה בזקיפה בלבד היתה שם דחיה לפי שהיו זוקפין אותה בכל יום ויום ולא מבערב וכך היתה מצותה. וזהו שדוחה שבת בשביעי לזקוף אותה בשבת והכא ה״פ ומאן לימא לן דערבה במקדש בנטילה כי היכי דניעבד לה בנטילה דלמא מצותה במקדש בזקיפה בלבד ואין אנו עושין לה זכר כלל בזה״ז ואפילו בחול כיון דלא אפשר לן בזקיפה סמוך למזבח שכן היתה מצותה שאין ענין לעשות נטילה זכר למקדש כך פירש מורי נר״ו. והוי יודע דמ״ד ערבה בנטילה לאו למעוטי שאינה בזקיפה דהא בהדיא תנן ובאין וזוקפין אותה למזבח אלא דקסבר דבר מזקיפה דעבדי כהנים במזבח איכא נמי נטילה וחבוט לכהנים סביב למזבח וישראל בעזרה ואסיקנא דערבה אף בנטילה מדאמרינן לפי שאין בייתוסים מודים שחבוט ערבה דוחה שבת אלמא יש חבוט ונענוע בערבה:

    Ritva on Sukkah 43b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו בשבת שבזמן שבית המקדש קיים היתה ערבה של הקפת מזבח דוחה שבת ושאלו בה בסוגיא זו מאי טעמא כלומר שאע"פ שהוא מן התורה הואיל ואין לה עיקר מן התורה בגבולין שהרי אין מזבח בגבולין יש לגזור בה כמו שחששו בלולב בשאר הימים אף במקום שהוא מן התורה הואיל ואין לה עיקר בגבולין ופירשו בה כדי לפרסמה שהיא מן התורה והוצרכו בכך שלא נכתבה בתורה בהדיא אלא מדכתיב ערבי אחת ללולב ואחת למזבח ואף זו לדעת אבא שאול שהיה דורש אחת ללולב ואחת למקדש דאילו לרבנן הלכתא הוא דגמירי לה ובלבד במקדש ומצד שלא נכתבה בהדיא הוצרכה לפרסמה ותיקנו בה שתהא דוחה שבת ביום אחד ושאלו בה וא"כ לולב נמי צריך לפרסמו שבשאר הימים במקדש מיהא מן התורה שהרי אפשר לומר במה שכתוב ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים שלא מנטילת לולב הוא אומר כן אלא מן השמחה ותירץ בה שהלולב כל שאין לו עיקר מן התורה בגבולין לא תיקנו בו דחיית שבת מגזרת רבה אבל ערבה הואיל ואין בה גזרת רבה מכל וכל שהרי שלוחי בית דין מביאים אותה מערב שבת ואינה מסורה לכל ואף למחר כהנים מקיפים בה את המזבח ולא ישראל תיקנו בה שתדחה שבת יום אחד במקדש אע"פ שאין לה עיקר מן התורה בגבולין ואע"פ שיש לחוש שמא יביאוה אחרים הואיל ואין הדבר נהוג כן וחששא רחוקה היא הקלו בה כדי לפרסמה ואילו תקנו בה להיותה דוחה שבת בכל יום מימי המועד שאירע בו שבת יבואו לזלזל בלולב לומר שאינו מן התורה במקדש כל שבעה הואיל ואינו דוחה שבת בכל יום כערבה ומכאן אמרו שלא לדחות אלא ביום אחד ואילו תקנוה כשיחול שבת ביום ראשון היו אומרין שאין עיקר הדחייה משום ערבה אלא משום לולב ומאחר שניתנה לידחות אצל לולב נדחית אצל ערבה אגבו ומאחר שהוציאוה מראשון העמידוה על שביעי כמו שביארנו במשנה וחזרו ושאלו אי הכי האידנא נמי לדחי אע"פ שאינה בזמן הזה מן התורה הואיל ומ"מ יסוד נביאים הוא לעשות ממנה יום אחד הואיל ואין איסור בנטילתה ושיכולה לבא על ידי שלוחי צבור תדחה שבת בשביעי כדי לפרסם שבמקדש היתה מן התורה ותירץ לא ידעינן בקיבועא דירחא ושמא אינו שביעי ושאל אינהו דידעי לידחי ותירץ דלדידהו לא איקלע שמתקנין את החדשים תחלה שלא יארע כן וכן תירצו שאפי' יארע אינה דוחה שאין יסוד תקנת ערבה בנטילה אלא בזקיפה סביב המזבח והרי עכשיו אין מזבח אלא שהלכה כתירוץ ראשון שבזמן שיש שם נטילה והקפה ואחר שכן כשאין שם מזבח יש שם נטילה ואעפ"כ אינה דוחה שבת אף לאותם שיודעים דכיון דאנן לא דחינן אינהו נמי לא דחי כמו שביארנו בלולב ואע"פ שבפרק זה אמרו בענין לולב כשחל יום ראשון בשבת שהיו מביאין את הלולבין להר הבית מבערב ובפרק לולב הגזול אמרו לבית הכנסת דאלמא הא דהר הבית בזמן המקדש והא דבית הכנסת לאחר חורבן ונמצא לולב דוחה שם בראשון אף לאחר חורבן לא כי אלא שתיהן בזמן המקדש והא דהר הבית במקדש והא דבית הכנסה בגבולין שהרי בזמן [המקדש] היה לולב דוחה שבת בראשון אף בגבולין הא לאחר חורבן כלל כלל לא דחי שבת ובזמן הזה מ"מ אף אנו מתקנים בסוד העבור את החדשים שלא יארע שביעי בשבת ותדחה ערבה מכל וכל ואע"פ שלא תקנום בדרך שלא יחול ראש השנה וראשון של חג בשבת שלא להפקיע שופר ולולב מ"מ הואיל ויש כאן שני ימים אף בארץ ישראל אם לא נתקע היום נתקע למחר וכן בלולב אבל ערבה הרי מחרתו יום טוב ואם נדחית נדחית מכל וכל:

    Meiri on Sukkah 43b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ערבה שלוחי ב"ד מייתו לה כו' מדלא קאמר אלא ערבה שלוחי כו' משמע דהאי טעמא דאר"י כדי לפרסמה קאי משום דאי לאו האי טעמא ה"ל למדחי ביו"ט ראשון וכדמסיק דלא מוכחא מלתא ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה תחת האבנים ויודעים הם בחכמים שלא יטלטלו למחר האבנים עכ"ל ליכא לאקשויי הכא כדאקשינן לעיל בלולב טלטול בעלמא הוא ולדחי שבת דערבה במקדש כל ז' דאורייתא הוא די"ל דכל דבר שאפשר לעשותו מע"ש אסור לעשותו בשבת אפילו באיסור טלטול אבנים דהכא משא"כ באיסור טלטול דלולב דא"א לעשותו מעיו"ט והכי אמרינן בהדיא בפ' שתי הלחם בהך דסידור קנים ונטילתו אין דוחה שבת משום מוקצה כמ"ש התוס' שם אע"ג דהוי סידור קנים ונטילתן דאורייתא והיינו משום דאפשר לעשות מעיו"ט והא דאסרינן הכא שבות במקדש ע"ש בתוס' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sukkah 43b · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה לא איקלע שהיו מעברין וכו' לפי שיטת ההלכה משמע שהיו מעברין כדי שלא תחול בשבת שאם היה חל היה דוחה והתוס' שמביאים מהירושלמי משמע שהיו מעברים כדי שלא תחול ואם היה חל בשבת לא היה דוחה וצ"ל דהירושלמי אתי לפי המסקנא דמסיק בשמעתין כיון דאנן לא דחינן אינהו נמי לא דחו:

    Maharam on Sukkah 43b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות ד"ה תשבו תשבו לגז"ש לאו לגמרי יליף ממלואים דהתם א"א לישן בעזרה כו' כמו בחצר עד סה"ד. ולכאורה אין דבריהם מוכרחים דלסברתם פשטא דקרא דמלואים דכתיב תשבו יומם ולילה שבעת ימים היכי מפרשי' להו כיון דאין ישיבה בעזרה מיהו לשיטת תוספות ישנים ריש פ"ק דיומא ד' ו' גבי מביתו למה פירש שכתבו בשם הירושלמי שבשעה שהיה המשכן מפורק לא היה צריכים לישב במקום פתח אהל וכתב עוד שאף שהיה מושב לא היה שם קדושה עליו א"כ אין דבריהם כאן מבוארים שהרי יכולין היו לישן כשהיה מפורק וע"ש באריכות בחידושינו ובת"י:

    ועוד דלסברתם כאן שהיו צריכים לישב פתח אהל יומם ולילה ממש א"כ בלא"ה הוי מצי לפ' ע"כ דלאו לגמרי יליף סוכה ממלואים דא"כ היה צריך לישב בסוכה תמיד בלי הפסק כמו במלואים מיהו אפשר דהך ג"ש דתשבו היינו דוקא במאי דכתיב בהאי קרא לחוד דהיינו בקום עשה משא"כ האי דלא תצאו שבעת ימים דכתיב בקרא אחרינא והוי בשב ואל תעשה ליתא בהך גז"ש כנ"ל ודו"ק:

    פיסקא ערבה שבעה כיצד כו' אי הכי ערבה נמי נגזור ולכאורה יש לתמוה דלפי מה שפירש רש"י לעיל בעיקר מימרא דרבה בלולב דהא דגזרינן שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד מפרש רש"י ללמוד נענועו או ברכתו א"כ לא שיין הך מילתא בערבה כלל ונענוע מאן דכר שמי' ולענין ברכה נמי לא מיבעי' למאי דקיי"ל אין מברכין עליה ואפי' מברכין לא שייך נקיאות כלל דדוקא בלולב דאיכא ד' מינים אפשר דאין הכל נקיאין דאל"כ כל מצוה הצריך ברכה יהיה אסור לעשות בשבת או ב"יט. מיהו לולי פי' רש"י דלעיל היה נ"ל דאפילו במידי דלא שייך בקיאות אפ"ה שייך גזירה דרבה דילמא אתו למיטעי דעיקר מצותן דוחה שבת והא דנקט רבה טעמא דבקיאות היינו לרווחא דמילתא משום מגילה כנ"ל לפענ"ד וצ"ע:

    ולפי שראיתי בחידושי הריטב"א ז"ל שהאריך מאד בהלכות הללו ולא הניח כמעט מקום להתגדר לכן קצרתי ואם ישאר מעט עוללות מכאן עד סוף המסכת דעתי לבאר בין שאר לקוטי חדושים שלי אי"ה:

    סליק מסכת סוכה בעזרת השם האל יתברך

    Penei Yehoshua on Sukkah 43b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    תָּא וְאֵימָא לָךְ מִלְּתָא מַעַלְיְתָא, דַּהֲוָה אָמַר אֲבוּךְ, דַּהֲוָה אָמַר אֲבוּךְ הָא דִּתְנָן: כָּל הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים, הָכִי אָמַר אֲבוּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: בְּלוּלָב! יש להקשות על מה השבח השביח להלכה זו כל כך דקרי לה 'מִלְּתָא מְעַלְּיָתָא' טפי משאר דברים דאמר רבה בר בר חנה? ונראה לי בס"ד כי למאן דאמר שמקיפין בלולב יש בדבריו דברי טעם ברמז נכון כי יום הושענא רבה שהוא יום שביעי נחשב במספר הקדמיי יום כ"ח כנודע, ולכן מקיפין בו שבע פעמים בלולב ולא בערבה לבדה, כי הלולב ומיניו הם ארבעה מינין וכשיקיפו בארבעתם ז' פעמים נמצאו פרטים של ההקפות כ"ח כי ד' פעמים ז' הוא כ"ח ודבר זה יהיה מכוון עם עצומו של יום שהוא נחשב יום כ"ח במספר הקדמיי שהוא אבג"ד הנזכר. ואמר לו הָכִי אָמַר אֲבוּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: בְּלוּלָב! כי רבה בר בר חנה אמר דבר קצר שהוא תיבת 'בְּלוּלָב' דוקא לרמוז לשומע שהטעם הוא רמוז בלולב עצמו כלומר דוק בלולב ותמצא בו טעם! מה שאין כן למאן דאמר בערבה לבדה אין כאן טעם בזה, ובודאי רבא פירש לרב יצחק בריה דרבה בר בר חנה הטעם הנזכר דהוה מרמז ליה רבה בר בר חנה בגוף הלולב ובעבור הטעם הזה קרי לה 'מִלְּתָא מְעַלְּיָתָא' ולכן אמר לו 'תָּא וְאֵימָא לָךְ' פירוש תָּא מחלק הפשט לחלק הרמז או לחלק הדרש וְאֵימָא לָךְ בזה מִלְּתָא מְעַלְּיָתָא, והש"ס לא פירש הטעם להדיא משום דאין דרך הגמרא לפרש רמזים כאלה.

    Ben Yehoyada on Sukkah 43b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 43, Amud Bet, about 345 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “״תֵּשְׁבוּ״ ״תֵּשְׁבוּ״ — לִגְזֵרָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן…”

    2. Segment 227 words

      Opens “עֲרָבָה שִׁבְעָה. כֵּיצַד? עֲרָבָה בִּשְׁבִיעִי מַאי טַעְמָא…”

    3. Segment 321 words

      Opens “לוּלָב — גְּזֵרָה מִשּׁוּם דְּרַבָּה. אִי הָכִי,…”

    4. Segment 421 words

      Opens “אִי הָכִי, כׇּל יוֹמָא נָמֵי לִידְחֵי! אָתֵי…”

    5. Segment 510 words

      Opens “וְלִידְחֵי בְּחַד מֵהָנָךְ? כֵּיוָן דְּקָא מַפְּקַתְּ לַהּ…”

    6. Segment 610 words

      Opens “אִי הָכִי, הָאִידָּנָא נָמֵי לִידְחֵי! אֲנַן לָא…”

    7. Segment 722 words

      Opens “אִינְהוּ, דְּיָדְעִי בְּקִיבּוּעָא דְיַרְחָא — לִידְחֵי! כִּי…”

    8. Segment 812 words

      Opens “וְאֶלָּא קַשְׁיָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאן לֵימָא…”

    9. Segment 922 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: לוּלָב וַעֲרָבָה שִׁשָּׁה וְשִׁבְעָה. מַאי…”

    10. Segment 1058 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: בְּכׇל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ…”

    11. Segment 1143 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַבָּה…”

    12. Segment 1231 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ: לוּלָב דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בִּתְחִלָּתוֹ, וַעֲרָבָה…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “לְמָחָר הִכִּירוּ בָּהֶן עַמֵּי הָאָרֶץ, וּשְׁמָטוּם מִתַּחַת…”

    14. Segment 144 words

      Opens “אַלְמָא בִּנְטִילָה הִיא! תְּיוּבְתָּא.…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “וְאֶלָּא נִדְחוֹ! כֵּיוָן דַּאֲנַן לָא דָּחֵינַן, אִינְהוּ…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sukkah 43b · Segment 8 — “וְאֶלָּא קַשְׁיָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאן לֵימָא לַן דַּעֲרָבָה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sukkah 43b · Segment 10 — “…אוֹמֵר: בְּלוּלָב. רַב שְׁמוּאֵל [בַּר נָתָן] אָמַר רַבִּי חֲנִינָא:…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sukkah 43b · Segment 9 — “אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: לוּלָב וַעֲרָבָה שִׁשָּׁה וְשִׁבְעָה. מַאי לָאו, כְּלוּלָב:…

    Original text

    ״תֵּשְׁבוּ״ ״תֵּשְׁבוּ״ — לִגְזֵרָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן ״תֵּשְׁבוּ״, וְנֶאֱמַר בְּמִלּוּאִים ״תֵּשְׁבוּ״. מָה לְהַלָּן — ״יָמִים״ וַאֲפִילּוּ לֵילוֹת, אַף כָּאן — ״יָמִים״ וַאֲפִילּוּ לֵילוֹת.

    “You shall reside,” “you shall reside,” by means of a verbal analogy. It is stated here, with regard to sukka : “You shall reside in sukkot seven days” (Leviticus 23:42), and it is stated with regard to the inauguration of the Tabernacle: “And at the door of the Tent of Meeting you shall reside day and night seven days” (Leviticus 8:35). Just as there, with regard to the inauguration, the meaning is days and even nights, so too here, with regard to sukka , the meaning is days and even nights.

    עֲרָבָה שִׁבְעָה. כֵּיצַד? עֲרָבָה בִּשְׁבִיעִי מַאי טַעְמָא דָּחֲיָא שַׁבָּת? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּדֵי לְפַרְסְמָהּ שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה. אִי הָכִי, לוּלָב נָמֵי לִידְחֵי, כְּדֵי לְפַרְסְמוֹ שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה!

    § The mishna continues: The altar is encircled with the willow branch for seven days. How so? If the seventh day of performing the mitzva of the willow branch occurs on Shabbat, since on that day the mitzva of the willow branch is a mitzva by Torah law, it overrides Shabbat and the mitzva of the willow branch is then performed seven days. The Gemara asks: With regard to the mitzva of the willow branch on the seventh day, what is the reason that it overrides Shabbat? Rabbi Yoḥanan said: It is in order to publicize that it is a mitzva that applies by Torah law, since it is not written explicitly in the Torah. The Gemara raises an objection: If so, lulav too should override Shabbat in the Temple on the other days of Sukkot as well and not only on the first day in order to publicize that it is a mitzva by Torah law all seven days, since that too is not written explicitly in the Torah.

    לוּלָב — גְּזֵרָה מִשּׁוּם דְּרַבָּה. אִי הָכִי, עֲרָבָה נָמֵי נִגְזוֹר! עֲרָבָה — שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין מַיְיתִי לַהּ. לוּלָב — לַכֹּל מָסוּר.

    The Gemara answers: One is prohibited from taking the lulav on Shabbat by rabbinic decree due to the concern expressed by Rabba (42b) lest he take the lulav in his hand and go to an expert to learn how to wave the lulav and thereby carry it in the public domain. The Gemara objects: If so, with regard to the willow branch as well let us issue a decree due to the same concern. The Gemara answers: The two cases are different. With regard to the willow branch, agents of the court bring it to the priests who perform the mitzva in the Temple, and they carefully prepare the willow branch prior to the onset of Shabbat and will not come to carry it in a prohibited manner on Shabbat. However, performance of the mitzva of lulav is incumbent upon every individual. Therefore, there is concern lest one unwittingly perform the prohibited labor of carrying on Shabbat.

    אִי הָכִי, כׇּל יוֹמָא נָמֵי לִידְחֵי! אָתֵי לְפַקְפּוֹקֵי בְּלוּלָב. וְלִידְחֵי בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן! לָא מוֹכְחָא מִלְּתָא, אָמְרִי: לוּלָב הוּא דְּקָא דָחֵי.

    The Gemara objects: If so, i.e., because the willow branch is supplied by agents of the court there is no concern that Shabbat will be desecrated, let the mitzva of the willow branch override Shabbat on every day of the Festival as well. The Gemara answers: In that case people would come to raise doubts about the significance of the mitzva of lulav , as, unlike the mitzva of the willow branch, it would override Shabbat on only one day of the Festival and not on all seven. The Gemara asks: And let the mitzva of the willow branch override Shabbat on the first day of the Festival, just as the mitzva of lulav does, and not on the seventh day. The Gemara answers: The matter of publicizing that the mitzva of willow branch is a mitzva by Torah law would not be apparent, as people would say that it is really the mitzva of lulav that overrides Shabbat, and once lulav is permitted the willow branch is permitted as well.

    וְלִידְחֵי בְּחַד מֵהָנָךְ? כֵּיוָן דְּקָא מַפְּקַתְּ לַהּ מֵרִאשׁוֹן, אוֹקְמַהּ אַשְּׁבִיעִי.

    The Gemara asks: And let the mitzva of the willow branch override Shabbat on one of these other days of Sukkot ; why specifically the seventh day? The Gemara answers: Once you moved it from the first day, establish it on the seventh day, which is also a unique day of Sukkot , and not on one of the other intermediate days of Sukkot .

    אִי הָכִי, הָאִידָּנָא נָמֵי לִידְחֵי! אֲנַן לָא יָדְעִינַן בְּקִיבּוּעָא דְיַרְחָא.

    The Gemara asks: If so, i.e., if the mitzva of the willow branch is so significant that it overrides Shabbat, let it override Shabbat today as well, even though the Temple is not standing. The Gemara answers: We do not know when precisely the establishment of the month was determined by the court. Therefore, it is possible that the day observed as the seventh day of Sukkot is not the seventh day at all. Certainly, one does not violate the rabbinic decree to fulfill a mitzva that is not definitely a mitzva by Torah law.

    אִינְהוּ, דְּיָדְעִי בְּקִיבּוּעָא דְיַרְחָא — לִידְחֵי! כִּי אֲתָא בַּר הֶדְיָא, אָמַר: לָא אִיקְּלַע. כִּי אֲתָא רָבִין וְכׇל נָחוֹתֵי, אָמְרִי: אִיקְּלַע וְלָא דָּחֵי.

    The Gemara asks: If so, with regard to the people of Eretz Yisrael, who know the establishment of the month, let them override Shabbat for the mitzva of willow branch on the seventh day of Sukkot even today. When bar Hedya came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: That is not a practical question, as the seventh day does not coincide with Shabbat, since the Sages fixed the calendar to avoid that possibility. When Ravin and all those emissaries who descended to Babylonia, or who originally left Babylonia for Eretz Yisrael and returned, came, they said: It does coincide with Shabbat, but it does not override Shabbat.

    וְאֶלָּא קַשְׁיָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאן לֵימָא לַן דַּעֲרָבָה בִּנְטִילָה? דִּלְמָא בִּזְקִיפָה!

    The Gemara asks: But then it is difficult; why doesn’t the mitzva of the willow branch override Shabbat on the seventh day today? Rav Yosef said: Who will say to us definitively that the mitzva of the willow branch is performed by taking it? Perhaps it is performed by standing the branches upright against the altar. Since there is no altar today, the mitzva does not override Shabbat.

    אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: לוּלָב וַעֲרָבָה שִׁשָּׁה וְשִׁבְעָה. מַאי לָאו, כְּלוּלָב: מָה לוּלָב בִּנְטִילָה — אַף עֲרָבָה בִּנְטִילָה! מִידֵּי אִירְיָא? הָא כִּדְאִיתֵיהּ וְהָא כִּדְאִיתֵיהּ.

    Abaye raised an objection to Rav Yosef from the mishna, which states: The lulav is taken and the altar is encircled with the willow branch either six or seven days. What, is it not learned from the juxtaposition of these mitzvot in the mishna that the mitzva of the willow branch is like the mitzva of lulav in that just as the mitzva of lulav is performed by taking it, so too, the mitzva of the willow branch is performed by taking it and not by standing it upright? He answered him: Are the cases necessarily comparable? Perhaps this mitzva of lulav is as it is, by means of taking, and this mitzva of the willow branch is as it is, by means of standing it upright.

    אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: בְּכׇל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבַע פְּעָמִים. מַאי לָאו, בַּעֲרָבָה? לָא, בְּלוּלָב. וְהָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: בַּעֲרָבָה! אֲמַר לֵיהּ: הוּא אָמַר לָךְ בַּעֲרָבָה, וַאֲנָא אָמֵינָא בְּלוּלָב. אִתְּמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בְּלוּלָב. רַב שְׁמוּאֵל [בַּר נָתָן] אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בַּעֲרָבָה. וְכֵן אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: בַּעֲרָבָה.

    Abaye raised an objection to Rav Yosef from a mishna: On every day the people circle the altar one time, and on that day, the seventh day of the willow branch, they circle it seven times. What, is the mishna not referring to circling the altar with the willow branch in hand? He answered him: No, it is referring to circling the altar with a lulav . Abaye objects: But didn’t Rav Naḥman say that Rabba bar Avuh said: They would circle the altar with the willow branch? Rav Yosef said to him: He said to you with the willow branch; however, my authority is no less than his, as we are both amora’im , and I say that they circle the altar with a lulav . It was stated that this was the subject of dispute between other amora’im as well. Rabbi Elazar says: They circle the altar with a lulav . Rav Shmuel bar Natan said that Rabbi Ḥanina said: They circle the altar with the willow branch. And likewise, Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: They would circle the altar with the willow branch.

    אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה: בַּר אוּרְיָא, תָּא וְאֵימָא לָךְ מִלְּתָא מְעַלַּיְתָא דַּהֲוָה אָמַר אֲבוּךְ. הָא דִּתְנַן: כׇּל הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים, הָכִי אֲמַר אֲבוּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: בְּלוּלָב.

    Rava said to Rav Yitzḥak, son of Rabba bar bar Ḥana: Son of Torah [ bar urya ], come and I will tell you an outstanding statement that your father would say. With regard to that which we learned in a mishna: On every day the people circle the altar one time, and on that day, the seventh day of the willow branch, they circle the altar seven times; this is what your father said in the name of Rabbi Elazar: They circle the altar with a lulav .

    אֵיתִיבֵיהּ: לוּלָב דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בִּתְחִלָּתוֹ, וַעֲרָבָה בְּסוֹפוֹ. פַּעַם אַחַת חָל שְׁבִיעִי שֶׁל עֲרָבָה לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, וְהֵבִיאוּ מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהִנִּיחוּם בָּעֲזָרָה. וְהִכִּירוּ בָּהֶן בַּיְיתּוֹסִין, וּנְטָלוּם וּכְבָשׁוּם תַּחַת אֲבָנִים.

    Abaye raised an objection to Rav Yosef from the Tosefta ( Sukka 3:1): The mitzva of lulav overrides Shabbat at the start of the Festival, and the willow branch overrides it at the end of the Festival. One time, the seventh day of the willow branch occurred on Shabbat, and they brought branches of the willow tree on Shabbat eve, before Shabbat, and placed them in the Temple courtyard for use on Shabbat. The Boethusians in the Temple, who disagreed with the Sages and held that there is no mitzva of the willow branch on the seventh day of the Festival, noticed them and took them and concealed them under the stones. This was an attempt to prevent fulfillment of the mitzva, as they knew that the Sages would prohibit moving the stones, which are set-aside on Shabbat.

    לְמָחָר הִכִּירוּ בָּהֶן עַמֵּי הָאָרֶץ, וּשְׁמָטוּם מִתַּחַת הָאֲבָנִים, וַהֲבִיאוּם הַכֹּהֲנִים וּזְקָפוּם בְּצִידֵּי הַמִּזְבֵּחַ. לְפִי שֶׁאֵין בַּיְיתּוֹסִין מוֹדִים שֶׁחִיבּוּט עֲרָבָה דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.

    The next day, some of the ignoramuses noticed the branches concealed under the stones. And since the ignoramuses identified with the opinion of the Sages, and at the same time were ignorant of the details of the mitzvot, they extracted them from under the stones. And the priests brought them and stood them upright at the sides of the altar. This happened because the Boethusians do not concede that waving the willow branch overrides Shabbat.

    אַלְמָא בִּנְטִילָה הִיא! תְּיוּבְתָּא.

    Apparently, based on the conclusion of the incident, the mitzva of the willow branch is fulfilled by taking it, as it is referring to waving the willow branch and not just standing it upright at the sides of the altar. The Gemara notes: Indeed, it is a conclusive refutation of Rav Yosef’s opinion.

    וְאֶלָּא נִדְחוֹ! כֵּיוָן דַּאֲנַן לָא דָּחֵינַן, אִינְהוּ נָמֵי לָא דָּחוּ. וְהָא יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, דִּלְדִידַן לָא דָּחֵי וּלְדִידַהוּ דָּחֵי!

    Given the refutation of Rav Yosef’s opinion, the original question is difficult: Rather, let them in Eretz Yisrael override Shabbat for the mitzva of the willow branch on the seventh day of Sukkot nowadays as well. The Gemara answers: Since we in the Diaspora do not override Shabbat for this purpose, they in Eretz Yisrael also do not override it. The Gemara objects: But doesn’t the first day of the Festival refute that contention, as for us in the Diaspora it does not override Shabbat and we do not take the lulav , and for them in Eretz Yisrael it overrides Shabbat and they take the lulav ?