Commentary page
Sukkah 32a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSukkah 32a
Sukkah 32a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 240 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
קווץ שיוצאין בשדרה שלו עוקצין כמין קוצין:
עקום דומה למגל חדא מלתא היא:
חרות קשה שנעשה חריות שכן דרך הלולב עליו נושרים בימות הגשמים והשדרה מתקשה ונעשה עץ:
דומה לחרות התחיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ:
אמר רב פפא הא דקתני סדוק פסול לאו שנסדקו ראשי עלין או שדרה:
אלא דעביד כי הימנק יפויצפו"ר של ברזל של סופרים שיש לו שני ראשים וראשו א' מפוצל כך גדל הלולב כמין שתי שדראות מחצית עלין לכאן ומחצית עלין לכאן:
לאחריו שנעקם לצד שדרה:
מלפניו לצד שכנגד השדרה שדרה זהו צד העשוי כשדרה של בהמה שהצלעות והחוליות מחוברין בה מכאן ומכאן ואמצעה חלק ועולה כמקל:
15 more comments on this page.
Rashi on Sukkah 32a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
קווץ פי' בקונטרס שיוצאין בשדרה שלו עוקצים כמין קוצים ובערוך פירש ענין צמיתה:
דעביד כי חופיא פירושו במתני':
נחלקה התיומת לא מיירי שנסדקו בראשו עלין שבראש השדרה דכולהו הכי איתנהו אלא כדפירש בקונטרס שני עליו עליונים אמצעיים ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד העלים שלמטה ובה"ג פי' נחלקה התיומת ההוא גבא דהוצא היכא דדביקו אהדדי ההוא דמתיים בהו ומשוי להו חד אי כנפרצו עליו דמי פסול אי כנפרדו עליו דמי כשר:
דרכיה דרכי נועם רבא לא היה שם משום הכי לא מייתי הכא קרא דהאמת והשלום כדלקמן:
כפת כתיב בהאי כולי עלמא מודו דיש אם למסורת וצריך טעמא: [עי' מה שתירצו בפסחים לו. ד"ה עוני קרינן ביה וכו' וע"ע תוס' לעיל (סוכה ו:) ד"ה ור' שמעון]:
Tosafot on Sukkah 32a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
בעון קומי ר' בון מה בין קטום ליבש הצוציתו אמר להן זה הדר וזה אינו הדר. של אשירה אוקימנא באשירה דמשה דלשריפה קאי אבל שאר אשירות לא יטול ואם נטל כשר. נקטם ראשו פסול. אבל אם נסדק ולא נפרד כשר. והאי דתניא סדוק פסול דעביד כי המנק. המנק בלשון ערבי לבד אשיין וזה צורתו &&& עקום בין מלפניו בין מצדדיו פסול ואינו כשר אלא אם עקמומיתו מאחריו דהיינו (בלבד) [ברייתו] וכן הלכה: תניא לולב כפוף כווץ חרות פסול. אבל דומה לחרות כגון שנפרדו עליו כשר הוא.
אמר רבא לולב העולה בחד הוצא כלומר אין הוצין עולין מזה הצד ומזה הצד. בעל מום הוא ופסול.
נפרצו עליו פסול שנתרו מן השדרה ואין הן תלויין בה דעביד כי חופיא. פי' ההוצין שבשדרה כשנחתכין מן השדרה נקראין חופיא כדגרסי' בהגוזל קמא. הוצין ועבדינהו חופיא והוא כעין שבירה מעין פרצה. נפרדו שנפרדו ההוצין כעין פתיחת החריות דלא ניתק אחד מחבירו כשר. הלא תראה ששנינו אם היה פרוד יכפתנו מכלל שהפרוד אין בו אלא כעין פתיחת הוצין בלבד:
אריב"ל נחלקה התיומת פי' שבראש הלולב נעשה כמי שניטלה ופסול. פי' תיומת גבא דהוצא דמתיים להו לשני צידי העלה ומשוי להו חד כי כל אחת כפולה לשנים ותאומה מגבה אם נפרדו ההוצין זה מזה ועמד כל אחד כשהוא כפול לשנים והתיומת שלהן קיימת כשר. ואם נחלקה התיומת שלהן הרי הן כאילו נפרצו עליו ופסול:
Rabbeinu Chananel on Sukkah 32a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ritva
ג״ה כפוף קווץ הוא מלשון קוצים וי״ג כווץ כלו׳ שעשוי קמטים קמטים ושניהם פסולים מספיק׳ ורבינו אלפסי ז״ל גורם לתרוייהו:
אמר רבא האי לולבא דסליק בחד הוצא. פרש״י ז״ל שאין לו עלין אלא מצד א'. ואחרים פירשו שאין רוב עליו כפולין אלא שעולין אחת אחת ושניהן פסולים ומדקא׳ בעל מום הוא נר׳ שפסולו מגופו ופסול כל שבעה אפילו בזמן הזה וי״א שאין פסולו אלא מפני שאינו הדר וביום א׳ בלבד ואפשר לדון כן לפי פי׳ האחרון אבל לא לפרש״י ז״ל:
אמר ר״פ נפרצו עליו דעביד כחופי׳ הא א״ש לפי׳ הראב״ד שפי׳ נפרצו העלין לארכן לשתים כדרך שעושין האומנין לעשות מהן קופות כי העלין נקראין הוצי כדאמרינן לעיל דסליק בחד הוצא וכשמחלקין אחד לשנים או לד׳ נקראין חופיא וכדאמרי׳ בפ׳ הגוזל האי מאן דגזל לולב ועבדינהו הוצי כלו׳ שניתק העלין ממנו קני גזל הוצי ועבדינהו חיפא קני והיינו כשחלק ההוצין לשתים או לג׳ דעביד בהו שינוי מעשה ואלו לפי׳ ר׳ האלפסי ז״ל לא א״ש שדוחק היא לו׳ דגזל לולבא ועבדיה הוצי שחלק הלולב לשני׳ ושדרתו והוצי ועבדיה חופיא שגזל חצי לולב וניתק העלין ממנו וגם בירושלמי מוכיח כפירוש הראב״ד דקאמר נפרצו עליו נעשה כמי שנחלקה התיומת דאלמא כשם שחלוק התיומת הוא שנחלקו במקום רחבן א׳ לשתים דארכן דאלו לפירוש הרי״ף ז״ל מה ענין נחלקה התיומת שהוא חלוק העלין לנפרצו עליו שהעלין שלמין אלא שניתקו חבורן ודינו של ר׳ אלפסי ז״ל לא נא׳ בגמרא לפי שהוא פשוט שכל שניתקין ממקום חיבורן עד שאין עומדין מאליהם כדרך גדילתן פסול ואע״פ שעומדין ע״י אגד ובלבד כשרוב העלין כן אבל במעוטן ושיהא שדרו של לולב מכוסה מעלין כשר:
ואימא חרות בעי׳ כפות וליכא כלו׳ דבעי׳ שיהא ראוי לכפית׳ משא״כ בחרות:
ואימא תרתי כפי דחמרי. פי׳ שאינו יוצא אלא בשני לולבין ומהדרי׳ כפת כתיב ואימ׳ חדא כלומר עלה אחת ההיא כף קרו לי':
Ritva on Sukkah 32a · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain
Meiri
קווץ והוא שיוצאין בשדרה שלו עוקצין כמין קוצים פסול ויש גורסין כווץ באות כף והוא שעלי הלולב פשוטות וכשמתכווצות הרי זה מום:
היה כפוף כאגמון פסול ר"ל שראשו כפוף לגמרי אבל אם היה עקום עד שהוא דומה למגל ר"ל באמצעיתו אם לאחריו כשר שכך היא ברייתו אבל לפניו או מן הצדדין פסול ולמדת שכפיפת הראש מיהא פסול בכל ענין וי"מ דוקא כפוף שנכפף מצד איזה לקות או איזה סבה אבל מקומות שיש בהם שהם כפופים מדרך ברייתם כשרים הם ואף חכמי נרבונאה היו בוחרים אותם מפני שהם נשמרים יותר מקטימת הראש ואף גדולי הפוסקים וגדולי המחברים לא כתבו פסול של כפוף כלל:
לולב שכל עליו עולין מצד אחד פסול כגון זה וי"מ בו שאין עליו כפולות לשנים:
נחלקה התיומת הרי היא כניטלה ופסול ותיומת זו פירשוה גדולי הרבנים ששני עלים העליונים האמצעיים נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עם העלים וקורא לה כן על שהן עומדות מדובקות בראשו של לולב כתאומים כענין יהיו תמים על ראשו ונראה מדבריהם שאם נחלקו האחרים כשר וגדולי הפוסקים כתבו גב ההוצא של כל אחת ואחת שמתאמת שני צדי העלה ולמדת שפסול זה הוא בכל העלים ומ"מ דוקא בשלא נשאר מאותו עלה ולמעלה שיעור לולב שאם כן אף ניטל כשר:
ויש שואלין לשני הפירו' מה בין אלו לנסדק ראשו שכשר (עם) [עד] שפירשו נסדק ראשו שנסדק מן הצדדים ולא מגב ההוצא וי"מ נחלקה ברוחב העלה ונסדק באורך ולפירוש שני מיהא גדולי המפרשים כתבו דוקא בשנחלקה תיומת של רוב עלים וקולא יתרה היא ומ"מ אף לדעת הפוסלים באחד דוקא ברוב עלה ויש מי שפירש שזהו החילוק שבין נסדק לנחלקה התיומת שנסדק פירושו שלא ברובו:
לולב האמור בתורה בכפות תמרים הם חריות של דקל כשיצמחו קודם שיתפרדו העלים לכאן ולכאן אלא שנעשה כמו שרביט ואין אומרים שהוא חרותא והוא כשנתקשה שתים ושלש שנים ונתקשו עליו ונעשו עץ זה פונה לכאן וזה לכאן כענפי שאר האילנות שהרי אי אפשר לכפתן אחת עם חברתה מתוך קשיין והתורה אמרה כפות רמז לכפיתה וכן אין אומרי' אופתא ר"ל חתיכת עץ מן הדקל שאין כפיתה אלא בנפרד מעט מתחלתו וכן אין אומרין כופרא והוא קודם שנתקשה עד שלא נעשה חרותא מפני שהוא מלא קוצים ומסרטין את הידים וכתיב דרכיה דרכי נועם וכן אין אומרים תמרים הרבה בענף שלהם שלא אמר כפות אלא לרמוז על ענין כפיתה ואין כפיתה אלא בעלים:
Meiri on Sukkah 32a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בא"ד והא דמשני הכא באשרה דמשה ולא משני בדנכרי וקודם כו' עכ"ל ולא ניחא להו למימר הכא כמו לפי' קמא דדומיא דעיר נדחת קתני דמכתת שיעורא כיון דליכא הכא נפקותא לענין דינא כמו לפירוש קמא דאשמועינן לפסול אפילו ביו"ט שני ומש"ה הוצרכו לתרץ דלא משני הכא בדנכרי וקודם ביטול דמשנקצץ הלולב מן הדקל כו' וכ"ה לשון התוס' בפ' כיסוי הדם אבל לשונם בפ' מצות חליצה שכתבו דאפילו משנקצץ הלולב כו' הוא מגומגם וכתבנו יישוב לדבריהם שם:
בא"ד וללישנא קמא דפרישית דע"ז דנכרי כו' קשיא דהתם באשרה דנכרי מיירי דיש לה ביטול ואפילו הכי משמע דלא יצא מדחשיב ליה דיחוי כו' עכ"ל ור"ל ללישנא קמא היינו לפי' קמא אבל מדברי התוס' בפרק מצות חליצה נראה דניחא להו לפי' קמא ואפשר דהיינו ממ"ש התוס' בפ' כל הצלמים דהכא דמלתיה דרבא מיירי קודם ביטול ובדיעבד יצא דמצות שלא להנות נתנו ור"ל מבעיא ליה התם אחר ביטול אי מאיס אי לא עכ"ל והכא מיאנו בזה והיינו ממ"ש דמשמע דלא יצא מדחשיב ליה דיחוי כו' ודו"ק:
Chidushei Halachot on Sukkah 32a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
תוס' בא"ד ור"ת מפרש וכו' עד והא דמשני הכא באשרה דמשה וכו' דמשנקצץ הלולב מן הדקל נתבטל ר"ל אבל ההיא דפ' כיסוי הדם דקתני לולב של ע"ז שופר של ע"ז לא יצא (לא) איירי בלולב שמשתמשים בו לע"ז והע"ז עצמה עדיין לא נתבטלה ולכך מוקי לה ר"ת קודם ביטול וההיא דראוהו ב"ד לאחר ביטול ולכך קאמר אם תקע בו יצא:
בא"ד ובפ' מצות חליצה וכו' ולא מפליג בשל ע"ז גופא וכו' ר"ל דבשלמא לפירושא קמא לא קשיא דאמאי לא מפליג בין ע"ז של נכרי ובין ע"ז של ישראל דאיכא למימר דתקרובת ע"ז וע"ז של ישראל הכל אחד כדלעיל:
בא"ד ובההיא דראוהו ב"ד קשה טפי וכו' עד דבשל ע"ז גופיה היה יכול לחלק בין קודם ביטול בין לאחר ביטול ומיהו ע"כ צריך לאוקמא לאחר ביטול כפי' ר"ת לפי מה שכתוב שם ברוב ספרים וכו' כצ"ל והמשך דברי התוס' כך הוא ובההיא דראוהו ב"ד קשה וכו' דבשל ע"ז גופיה היה יכול לחלק וכו' דבשלמא לפירושא קמא לא קשה מידי דלא מחלק בין ע"ז של ישראל לשל נכרי דע"ז של ישראל ועיר הנדחת דין אחד להם דאין להם ביטול כדלעיל אבל לפי' ר"ת קשה והדר קאמרי ומיהו אף בלא פירושו של ר"ת קשיא ההיא דראוהו ב"ד דע"כ בלא פי' ר"ת דלעיל צריך לאוקמא ההיא דאמר יצא לאחר ביטול לספרים דגרסי בהאי מימרא רב יהודה דהא רב יהודה ס"ל דמצות ליהנות ניתנו ואף בלא טעם דמכתת שיעורא אין יוצאים בה מטעם דאפי' ע"ז של נכרי דאסורה בהנאה קודם ביטול ולכך ע"כ הא דיצא צריך לאוקמא לאחר ביטול כפירושו של ר"ת וא"כ הוי ליה לחלק בסוף דבריו ולמימר אבל קודם ביטול לא יצא והכל בע"ז גופיה ולמה לו למימר דבשל עיר הנדחת לא יצא והדר מסקי התוס' ומיהו הנהו ספרים דגרסי שם רב יהודה ליתנהו דעכ"פ צ"ל רבא גרסי' התם וכו' וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דלפי' קמא אתי שפיר ולפי' ר"ת קשה הא דלא מפליג בע"ז גופיה בין קודם ביטול בין לאחר ביטול:
בא"ד ומיהו קשה דבפ' כל הצלמים בעי ר"ל וכו' ומסיק דב דימי באשרה שביטלה קמיבעיא ליה וכו' עד והשתא לפי' ר"ת הא אשכחן רבא דקאמר הכא אם נטל יצא אלמא אין דיחוי ומיהו י"ל דהא דאמר רבא וכו' עד וה"ה בבטלה מעיו"ט ר"ל וא"כ לפי' ר"ת יתורץ שפיר וללישנא קמא דפרישית דע"ז דנכרי וכו' דלא בעי לכם קשה כצ"ל ור"ל הפי' קמא של התוס' בריש דבור זה:
א"כ מי שנתנו לו לולב ביו"ט וכו' כצ"ל:
בא"ד ונראה לפרש דרבא שדי אפי בע"ז של ישראל ובאילן שנטעו וכו' (ההיא) והשתא מפרשים התוס' דהא דקאמר רבא לולב של ע"ז פירושה של אשרה שנטעה מתחלה לשם אילן ואח"כ לבסוף נמלך לעבדה והשתא יש ג' חלוקי דינים אשרה שנטעה ולבסוף עבדה אפי' של ישראל פשיטא ליה לרבא דיצא אשרה שנטעה מתחלה לכך כאשרה של משה או של ישראל פשיטא דלא יצא דכתותי מכתת שיעוריה ועלה מוקמינן מתני' דקתני פסול אשרה שנטעה מתחלה לכך והיא של נכרים ואח"כ בטלה היינו דאיבעיא לן שם בפ' כל הצלמים אי יש דיחוי או אין דיחוי וצריך שתדע דעל כל פנים לא חזרו התוס' משינויי קמאי דהא ע"כ צריך עדיין גם לתירוצים הראשונים כדי לתרץ הא דקתני בשופר של ע"ז תקע יצא ובברייתא קתני אם תקע בו לא יצא וכן ההיא דאמר רבא בסנדל של ע"ז חליצתה כשרה ופשוט הוא:
ד"ה נחלקה התיומת וכו' עד ובהלכות גדולות פי' וכו' עיין באשר"י דמפרש הא דה"ג בב' פנים:
Maharam on Sukkah 32a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Penei Yehoshua
בא"ד ור"ת מפרש כו' ובהאי דראוהו ב"ד כו' וע"כ צריך לאוקמי לאחר ביטול כו' עס"ה. ואע"ג דאמרינן התם דהדר אמר רבא אחד זה ואחד זה יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו ולפירושם דאיירי לאחר ביטול לא הוי צריך להאי טעמא דאפילו אי מצות ליהנות ניתנו נמי יצא דהא לאחר ביטול מותר בהנאה ואפ"ה לכתחלה לא יתקע בו משום דמאיס אלא דאפ"ה מצינן למימר דאה"נ והאי טעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו לא איצטריך אלא משום שופר של שלמים ומ"ש התוספות בנוסחאות הגירסות דהתם אי גרסינן רבא או ר' יהודא ע"ש בחידושינו ואין להאריך יותר:
Penei Yehoshua on Sukkah 32a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה באשרה דמשה וכו' חליצתה כשרה ולולב ביו"ט שני עי' עירובין פ ע"ב תד"ה אבל קורה:
Gilyon HaShas on Sukkah 32a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Sukkah, daf 32, Amud Aleph, about 240 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 119 words
Opens “קָווּץ, סָדוּק, עָקוֹם דּוֹמֶה לְמַגָּל — פָּסוּל.…”
- Segment 214 words
Opens “עָקוֹם דּוֹמֶה לְמַגָּל, אָמַר רָבָא: לָא אֲמַרַן…”
- Segment 311 words
Opens “אָמַר רַב נַחְמָן: לִצְדָדִין — כִּלְפָנָיו דָּמֵי.…”
- Segment 412 words
Opens “וְאָמַר רָבָא: הַאי לוּלַבָּא דְּסָלֵיק בְּחַד הוּצָא…”
- Segment 515 words
Opens “נִפְרְצוּ עָלָיו כּוּ׳. אָמַר רַב פָּפָּא: נִפְרְצוּ…”
- Segment 631 words
Opens “בָּעֵי רַב פָּפָּא: נֶחְלְקָה הַתְּיוֹמֶת, מַהוּ? תָּא…”
- Segment 717 words
Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר (רַבִּי יוֹחָנָן) אָמַר רַבִּי…”
- Segment 818 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר…”
- Segment 916 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: מִמַּאי דְּהַאי…”
- Segment 1011 words
Opens “וְאֵימָא אוּפְתָּא! ״כְּפוֹת״ — מִכְּלָל דְּאִיכָּא פָּרוּד,…”
- Segment 1111 words
Opens “וְאֵימָא כּוּפְרָא? אָמַר אַבָּיֵי: ״דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם…”
- Segment 1218 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא תּוֹסְפָאָה לְרָבִינָא: וְאֵימָא תַּרְתֵּי…”
- Segment 1330 words
Opens “צִינֵּי הַר הַבַּרְזֶל — כְּשֵׁרָה. אָמַר אַבָּיֵי:…”
- Segment 1417 words
Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: צִינֵּי הַר הַבַּרְזֶל פְּסוּלָה.…”
Sages named on this page
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Sukkah 32a · Segment 9 — “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: מִמַּאי דְּהַאי ״כַּפּוֹת תְּמָרִים״…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Sukkah 32a · Segment 11 — “וְאֵימָא כּוּפְרָא? אָמַר אַבָּיֵי: ״דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ…”
Original text
קָווּץ, סָדוּק, עָקוֹם דּוֹמֶה לְמַגָּל — פָּסוּל. חָרוּת — פָּסוּל. דּוֹמֶה לְחָרוּת — כָּשֵׁר. אָמַר רַב פָּפָּא: דַּעֲבִיד כְּהֶימְנֵק.
that is thorny, split, or curved to the extent that it is shaped like a sickle is unfit. If it became hard as wood it is unfit. If it merely appears like hard wood but is not yet completely hardened, it is fit. Apparently, a split lulav is unfit. Rav Pappa said: The split lulav in the baraita is so split that it is shaped like a fork [ heimanak ], with the two sides of the split completely separated, and it appears that the lulav has two spines.
עָקוֹם דּוֹמֶה לְמַגָּל, אָמַר רָבָא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְפָנָיו, אֲבָל לְאַחֲרָיו — בִּרְיָיתֵיהּ הוּא.
The baraita continues: If it is curved to the extent that it is shaped like a sickle, it is unfit. Rava said: We said that it is unfit only when it is curved forward away from the spine; however, if it is curved backward, toward the spine, it is fit for use because that is its nature, and that is the way a lulav typically grows.
אָמַר רַב נַחְמָן: לִצְדָדִין — כִּלְפָנָיו דָּמֵי. וְאָמְרִי לַהּ: כִּלְאַחֲרָיו דָּמֵי.
Rav Naḥman said: The legal status of a lulav that is curved to either of the sides is like that of a lulav curved forward, and it is unfit. And some say: Its legal status is like that of a lulav curved backward, and it is fit.
וְאָמַר רָבָא: הַאי לוּלַבָּא דְּסָלֵיק בְּחַד הוּצָא — בַּעַל מוּם הוּא, וּפָסוּל.
And Rava said: This lulav that grew with one leaf, i.e., leaves on only one side of the spine, is blemished and unfit.
נִפְרְצוּ עָלָיו כּוּ׳. אָמַר רַב פָּפָּא: נִפְרְצוּ — דְּעָבֵיד כִּי חוּפְיָא. נִפְרְדוּ — דְּאִיפָּרוּד אִפָּרוֹדֵי.
§ The mishna continues: If the palm leaves were severed from the spine of the lulav , it is unfit; if its leaves were spread, it is fit. Rav Pappa said: Severed means that the leaves are completely detached from the spine, and one ties them to the lulav , so that the lulav is made like a broom. Spread means that the leaves remain attached but are merely separated from the spine in that they jut outward.
בָּעֵי רַב פָּפָּא: נֶחְלְקָה הַתְּיוֹמֶת, מַהוּ? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר (רַבִּי יוֹחָנָן) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נִיטְּלָה הַתְּיוֹמֶת — פָּסוּל. מַאי לָאו, הוּא הַדִּין נֶחְלְקָה? לָא, נִיטְּלָה שָׁאנֵי, דְּהָא חֲסַר לֵיהּ.
Rav Pappa raised a dilemma: What is the halakha if the central twin-leaf split? The Gemara cites proof to resolve the dilemma. Come and hear that which Rabbi Yoḥanan said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: If the central twin-leaf was removed, the lulav is unfit. What, is it not that the same is true if the twin-leaf split? The Gemara answers: No, the case where it was removed is different, because the result is that it is lacking, and an incomplete lulav is certainly unfit. However, if the leaf remains in place, even though it is split, it does not necessarily render the lulav unfit.
אִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר (רַבִּי יוֹחָנָן) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נֶחְלְקָה הַתְּיוֹמֶת, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁנִּיטְּלָה הַתְּיוֹמֶת וּפְסוּל.
Some say that Rabbi Yoḥanan said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: If the central twin-leaf split, it becomes as a lulav whose central twin-leaf was removed, and it is unfit. According to this version of the statement, the dilemma is resolved.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן: ״כַּפּוֹת תְּמָרִים״ — כְּפוֹת, אִם הָיָה פָּרוּד יִכְפְּתֶנּוּ.
§ The mishna continues. Rabbi Yehuda says: If the leaves were spread, one should bind the lulav from the top. It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Tarfon that the verse states: “Branches [ kappot ] of a date palm.” The Sages interpret the term to mean bound [ kafut ], indicating that if the leaves of the lulav were spread, one should bind it.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: מִמַּאי דְּהַאי ״כַּפּוֹת תְּמָרִים״ דְּלוּלַבָּא הוּא? אֵימָא חֲרוּתָא! בָּעֵינָא כְּפוֹת וְלֵיכָּא.
Ravina said to Rav Ashi: From where is it ascertained that this term, “branches of a date palm,” is referring to the branches of the lulav ? Say it is referring to the hardened branch of the date palm. Rav Ashi answered: That cannot be, as we require the lulav to be bound, and there is no binding, since at that stage the hardened leaves point outward, and binding them is impossible.
וְאֵימָא אוּפְתָּא! ״כְּפוֹת״ — מִכְּלָל דְּאִיכָּא פָּרוּד, וְהַאי כָּפוּת וְעוֹמֵד לְעוֹלָם.
The Gemara asks: If the fundamental requirement of the mitzva is a lulav that appears as one unit, say that one takes the trunk of the date palm. The Gemara answers: The term bound, from which it is derived that the branch should appear as one unit, indicates that there is the possibility that it could be spread. However, this trunk is perpetually bound, as it can never become separated.
וְאֵימָא כּוּפְרָא? אָמַר אַבָּיֵי: ״דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם״ כְּתִיב.
The Gemara asks: And say the verse is referring to the branch of the date palm [ kufra ] that has not yet hardened completely and could still be bound, albeit with difficulty. Abaye said that it is written in praise of the Torah: “Its way are ways of pleasantness and all its paths are peace” (Proverbs 3:17). At that stage of development, some of the leaves are thorns that potentially wound. The Torah would not command to use that type of branch in fulfilling the mitzva.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא תּוֹסְפָאָה לְרָבִינָא: וְאֵימָא תַּרְתֵּי כַּפֵּי דְתַמְרֵי? ״כַּפַּת״ כְּתִיב. וְאֵימָא חֲדָא? לְהָהוּא — ״כַּף״ קָרֵי לֵיהּ.
Rava, the expert in Tosefta , said to Ravina: Since the verse states “branches of a date palm” in the plural, say that one is obligated to take two palm branches in fulfilling the mitzva of the four species. Ravina answered: Although the word is vocalized in the plural, based on tradition kappot is written without the letter vav , indicating that only one is required. The Gemara suggests: And say that one is required to take only one leaf? The Gemara answers: If that were the intention of the Torah, it would not have written kappot without a vav . That single leaf is called kaf . Kappot without the vav indicates both plural, i.e., multiple leaves, and singular, i.e., one branch.
צִינֵּי הַר הַבַּרְזֶל — כְּשֵׁרָה. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁרֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מַגִּיעַ לְצַד עִיקָּרוֹ שֶׁל זֶה, אֲבָל אֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מַגִּיעַ לְצַד עִיקָּרוֹ שֶׁל זֶה — פָּסוּל.
§ The mishna continues: A lulav from the palms of the Iron Mountain is fit. It has few leaves on its spine, and those leaves are not crowded together like the leaves on a standard lulav . Abaye said: The Sages taught that this type of lulav is fit only in a case in which the top of this leaf reaches the base of that leaf above it on the spine. However, if there are so few leaves that the top of this leaf does not reach the base of that leaf, it is unfit.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: צִינֵּי הַר הַבַּרְזֶל פְּסוּלָה. וְהָא אֲנַן תְּנַן כְּשֵׁרָה! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ כְּאַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ.
That was taught in a baraita as well: A lulav from the palms of the Iron Mountain are unfit. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that it is fit? Rather, learn from it in accordance with the statement of Abaye, that there is a distinction based on the configuration of the leaves on the lulav . Indeed, learn from it.