Commentary page

Sukkah 29a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sukkah 29a

Sukkah 29a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 438 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

כי הא כו' דבשמעתא איכא נמי ריהטא בלא טרחא ואיכא עיון בטרחא:

כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא בתר דאגמרינהו שמעתתא:

מרהטי בגמרא מה ששמעו מפיו דבר פלוני אסור דבר פלוני מותר:

והדר מעייני בסברא מה טעמו של דבר ואם יש להשיב כלום:

מאני משתיא כוסות:

במטללתא לפי שאינן מאוסים:

מאני מיכלא קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאן:

לבר ממטללתא חוץ לסוכה:

38 more comments on this page.

Rashi on Sukkah 29a · Sefaria

Tosafot

מנא דמיכלא קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאם מן הסוכה משום מיאוס כך פירש בקונטרס וי"מ כגון קדירות ואגני דלישא וטעמא דכעין תדורו בעינן והני אין רגילין להיות בבית דירה אלא בית יש להם לבדם וכן פירש בה"ג כגון קדרי ושפודי ובי טוי ובי תפי:

ואמרי לה בר ממטללתא אין שרגא מעניינא דאחרים דמנא דמיכלא בר ממטללתא היינו בשעה שאין משתמש בהן דבשעת סעודה אוכל בקערה בסוכה אבל שרגא בעודו דולק ומשתמש לו לאורו אסור כדמוכח לקמן פרק לולב וערבה (סוכה ד' מח. ושם) דתנן גבי שביעי של חג גמר מלאכול לא יתיר סוכתו משום דאי מתרמי ליה סעודתא אכיל בגווה אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה מפני כבוד יום שמראה כמכין עצמו לקראתו למקום שיסעוד שם הלילה ואמרינן בגמרא אין לו מקום להוריד כלי וצריך לאכול בה ביום טוב האחרון מה יעשה ויוכיח שאינו כמוסיף על המצוה לעשות סוכה שמונה ימים מדליק בה את הנר ומדחשיב לה היכירא בשעת הדלקה שמע מינה דאסור בחג ושמא היינו טעמא דמשום דמוקמינן בסוכה קטנה וחיישינן שמא תשרף סוכתו ותדע דהדלקה דוקא מדלא נקט מעייל את הנר כדנקיט התם מעייל בה מאני מיכלא:

Tosafot on Sukkah 29a · Sefaria

Rabbeinu Chananel

מתני' כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע יש לו כלים נאים ומצעים נאות מעלן בסוכה אוכל ושותה בסוכה ומשנן בסוכה ואוקימנא למגרס ולעיוני בסברא דצריך קבע בסוכה וכן מקרא ומשנה אבל תנויי לארהוטי לישנא דגמרא בר ממטללתא ולא חיישינן כי הא דרבא בהדי רמי כי הוו קיימי מקמי רב חסדא הוו מרהטי לישנא דגמ' והדר יתבי ומעייני בסברא. אמר רבא מאני משתיא במטללתא מאני מיכלא בר ממטללתא. שרגא. שרי בסוכה גדולה בסוכה קטנה חוץ לסוכה.

ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות כו' תנא משתסרח המקפה של גריסין וכן אי הוה נשיב זיקא וקא מייתי ציבי באפיה מותר לפנות:

ת"ר היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד ופסקו גשמים אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור ויעלה עמוד השחר: ירושלמי לא סוף דבר שתסרח מקפת גריסין אלא אפי' מקפת כל דבר. תני כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנים מפני השרב ומפני היתושין. רבן גמליאל ור' אליעזר היו נכנסין ויוצאין כל הלילה חד מתלמידיהון דר' מנא הורי לחד מן קרובוהי דנשיא יצא אין מטריחין אותו לחזור ולא שמע הא דרבן גמליאל ור' אליעזר: פיסקא לעבד שבא למזוג כוס ושפך הקיתון לפניו.

תנא אמר לו אי אפשי בשמושך תני מפני ד' דברים בעלי בתים לוקין ונמסרין למלכות. על שמשהין בידם שטרות פרועין. ושמלוין ברבית. ושפוסקין צדקה ואינן נותנין. ושספק בידו למחות ואינו מוחה.

בזמן שמאורות לוקין סימן רע לעובדי כוכבים מלה"ד למלך שעשה סעודה.

בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים [וכו'] שהאומות מונין לחמה לבנה לוקה סימן רע לשונאי ישראל. שישראל מונין ללבנה. לקו במזרח סימן רע לבני מזרח. במערב לבני מערב. באמצע לכל העולם. לקה כמין דם חרב בא לעולם.

כמין שק רעב בא לעולם לקה בכניסתו פורענות שוהה לבוא. ביציאתו פורענות ממהרת לבוא. וי"א חילוף. ובזמן שעושין רצון מקום אין מתיראין מכל אלו שנאמר ומאותות השמים אל תחתו וגו' עובדי כוכבים יחתו ולא ישראל יחתו:

ת"ר בשביל ד' דברים חמה לוקה על אב ב"ד שמת ולא נספד כהלכה. ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה. ועל משכב זכור. ועל ב' אחים שנשפך דמן כאחת. ועל ד' דברים מאורות לוקין על כותבי פלסטר.

1 more comments on this page.

Rabbeinu Chananel on Sukkah 29a · Sefaria

Ritva

אמר רבא מאני משתיי׳‎ במטללתא פירוש רשאי לנותנן שם דהכי אורחא לפעמים בביתו מאני מיכלא בר ממטללתא כלומר אינו רשאי ליתנם בבית שהוא אוכל וכענין תשבו כעין תדורו וזו סברת הרי״ף ז״ל שכתב לענין פסול סוכה בי״ט האחרון דפסיל לה במאני דמיכלא דמעייל לגוה משמע דבתוך החג מעכבין בידו מלהניחם שם ויש שפירשו מאני משתייא מצוה ליתנם בסוכה אבל מאני מיכלא אינו חייב להניחם בסוכ׳‎ שאין דרך להניח׳‎ בבית שהוא אוכל אעפ״כ אם רצה להניח שם הרשו׳‎ בידו:

שרגא אמרי לה כו׳‎ ולא פליגי כאן בסוכה גדולה כאן בסוכה קטנה בר ממטללתא דקא ממעטא ודאי בתשמישתא שצריך האדם להתרחק מהם ואסור להניחם שם:

תנא משתסרח המקפה של גריסין.‎ פירוש שממהרת ליפגם יותר וקולא היא והיכא דנשבא זיקא ומייתי צבוותא ואנינא דעתיה בהו מצי נפיק מהתם כדתי׳‎ בעובדא דרב יוסף וטעמא משום תשבו כעין תדורו:

ת״ר היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות ומינה שאם היה אוכל עדיין וראה גשמים באין ושמים מתקדרין בעבים שאוכל חוץ לסוכ׳‎ ואין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור כל סעודתו:

היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד ופסקו גשמים אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור איבעיא להו עד שיאור או עד שיעור. פירוש ואפילו בתוך הלילה שלא גמר שינתו ת״ש עד שיאור ויעלה עמוד השחר ואתמהינן תרתי פירוש דאי חד שיעורא נינהו למה לי למתנינהו בחד מינייהו סגי ואי לאו חד שיעורא נינהו כ״ש דקשיא דהוה תרתי דסתרי אהדדי. וגירסת הרב בעל המאור אימא עד שיעור משיעלה עמוד השחר אבל בספרים שלנו גרסי עד שיאור וכן היא בפי׳‎ ר״ח ובספרי הגאונים ז״ל כלומר עד שיאור משיעלה עמוד השחר שמתחיל האור שלא תאמר היינו כאור היום אח״כ וקודם עלות השחר אע״פ שניעור אין מטריחין אותו לעלות וה״ה שאם לא נעור אין מטריחין אותו אף משיעלה עמוד השחר עד שיגמור שינתו דלא גרע מסעודה דאמרי בה עד שיגמור סעודתו וכן דעת מורי נר״ו:

מי שפך למי כו׳‎ ק״ל דהא לפום לישנא דרישא משמ׳‎ להדיא דהרב שופך לעבד וי״ל דדלמא ה״ק מותר לפנות מן הדין מיהו העושה כן דומה לעבד שמשמש לרבו וכיון שרואה שרבו אינו מסביר לו פנים שופך לו מיד קיתון לו׳‎ איני רוצה לשמשך ואלו כן היה ראוי שלא יפנה מיד משתסרח המקפה אבל למאי דמסקי שהרב שופך לעבד אין לו להמתין מלפנות:

Ritva on Sukkah 29a · Sefaria

Meiri

מאני מיכלא כגון קערות אחר שנשתמשו בהם אין לו לשהותם בסוכה אלא יניחם בחוץ לסוכה מתוך מיאוסן ושאין לו עוד צורך בהן מאני משתיא כגון כוסות וכלי זכוכית אין צריך להוציאם שהרי דרכו של אדם לשתות אף שלא בשעת אכילה ואין כאן מיאוס בהנחתם בסוכה ומ"מ הכד או הכלי שבו שואבים המים והם הקרויים כאן חצבא ושחיל חוץ לסוכה וקצת רבני צרפת פירשו מאני מיכלא כגון עריבות וקדרות שאין זה כעין תדורו שהרי אין דרך להעמידם במקום אכילתו אלא בבית מיוחד לאפות ולבשל אבל קערות ושפודים ושאר כלים הדקים אין צריך להוציאם ואף לפירוש ראשון אומר אני שאין צריך להוציאם עד שיגמור סעודתו שהוא צריך לישן ולטייל ולשנן וכל כלי מאכל מאוסים שם מתוך זוהמתם:

המנורה אם בסוכה גדולה היא בסוכה ואם קטנה חוץ לסוכה וי"מ נר של חרס הנקרא קורושו"ל ואין נראה לי שזה ודאי מקומו מועט ואף בקטנה בסוכה ומנורה זו יש אומרים שבקטנה אף כשהיא דולקת לצורך אכילה ובשעת סעודה דוקא חוץ לסוכה ומפני שמתירא שלא להתאחז בעצי הסוכה וי"מ שכל שהוא דולק לסעודה ודאי בסוכה ולא נאמר חוץ לסוכה אלא אחר סעודה ושכבתה ונראה כפירוש ראשון ממה שאמרו בפרק לולב וערבה אין לו מקום להוריד כליו האיך יעשה שלא יהא כעובר על בל תוסיף ותירץ בגדולה מעייל בה מאני מיכלא בקטנה מדליק בה את הנר אלמא אף בהדלקה נפסלה בכך וי"מ קטנה ששיעורה מצומצם והמנורה ממעטת בו:

בתלמוד המערב אמרו כשם שמפנין לגשמים כך מפנין מפני השרב או מפני היתושים וכן מפנין לנשירת העלין וההוצים מצד רוח כל שנופלים מהם כל כך שהתבשיל מתלכלך בהם בכדי שאדם מואס בו וזה שאמרו משתסרח המקפה לא סוף דבר שתסרח אלא בכדי שתסרח ר"ל שנפלו מים לתוכה שאילו נפלו לתוך הקערה היה התבשיל נפסד וכן פירשוה בתלמוד המערב ונוסח דבריהם לא סוף דבר שתסרח אלא בכדי שתסרח לא סוף דבר של גריסין אלא אף של כל דבר:

ירד מן הסוכה לסבה מן הסבות שהזכרנו והיה אוכל [בבית] ועברה אותה סבה קודם שיגמור סעודתו אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו וכן אם ירד לו וישן לו בבית ועברה הסבה אין מטריחין אותו לעלות כל אותה הלילה עד שיאור היום ואף לכשיאור אין מעירין אותו אלא לכשיעור אחר שיעלה עמוד השחר חוזר ומעלה לסוכה: ונשלם הפרק תהלה לאל:

Meiri on Sukkah 29a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה איבעיא להו עד שיאור עד שיעלה עמוד השחר עכ"ל הכא דלא קאמר אלא עד שיאור ודאי דאית לן לפרושי עד שיאור קצת היום דהיינו עמוד השחר אבל לקמן דקתני עד שיאור וקתני נמי ויעלה עמוד השחר ע"כ דעד שיאור לאו היינו עמוד השחר דתרתי למה לי אלא משהאיר המזרח כפירוש רש"י ומש"ה קא מקשה תרתי דסתרי כו' וק"ל:

Chidushei Halachot on Sukkah 29a · Sefaria

Ben Yehoyada

בִּזְמַן שֶׁהַחַמָּה לוֹקָה, סִימָן רַע לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים פירוש חַמָּה אותיות חֵמָה בציר"י תחת חי"ת והיינו רוצה לומר סימן חֵמָה בציר"י נראה בְּחַמָּהּ. ומה שאמר בלבנה רמז לדבר לְבָנָה אותיות בֶּן לָהּ כלומר ישראל שנקראו בן למקום כדכתיב (שמות ד, כב) 'כֹּה אָמַר הֳ' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל' הם חלקה שמונין לה. גם לְבָנָה אותיות הֵן לֵב כי ישראל הם לב ועשו כבד כנזכר בזוהר הקדוש. והנה מקשים דלקות חמה ולבנה הוא טבעי ונודע לתוכנים קודם שיתראה? ונראה לי דודאי הוא בטבע אך בזמן שיהיה לקות יתעוררו המקטרגים לקטרג ולכן הוא סִימָן רַע כי על ידו יתעוררו לקטרג כן דרכם. ועוד נראה לי דלעולם גוף הלקות טבעי אך כשיהיה יתהווה איזה שינוי מראה בחמה או בלבנה וזה השינוי אינו ניכר לכל אדם ורק לחכמים שיש להם סימנים וכללים בדבר זה ובזה השינוי יש סִימָן רַע לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. ובזה ניחא גם מאמר השני [בִּזְמַן שֶׁמְּאוֹרוֹת לוֹקִין, סִימָן רַע לְשׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל] והיינו כי לתירוץ ראשון צריך לומר כשלוקה בטבע יתעוררו המקטרגים לקטרג ולתירוץ השני יש לומר שיתהווה בחמה מראות קשים ונודעים לבעלי חכמה.

בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים חַמָּה לוֹקָה; עַל אַב בֵּית־דִּין שֶׁמֵּת וְאֵינוֹ נִסְפָּד כַּהֲלָכָה. כתב רש"י 'לא שמעתי טעם בדבר' ונראה לי בס"ד אַב בֵּית־דִּין הוא דוגמת השמש המאיר לעולם אך כתיב (קהלת א, ה) 'וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ' עַד שֶׁלֹא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי (בראשית רבה נח, ב) וכתבו המפרשים ז"ל דאף על גב דודאי זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ דהיינו כשנפטר צדיק זה נולד צדיק אחר צריכים אנשי עירו להספידו לצדיק שנפטר מתרי טעמי חדא דזה הנולד הוא עודנו קטן ועד שיגדל הנה הם יושבים בחושך ועוד מי יאמר שנולד בעירם ושמא נולד במקום אחר ונמצא דהם חסרים מאור הצדיק לעולם עד כאן דבריהם. ולכן אַב בֵּית־דִּין שצריכין להספידו ולא הספידוהו כהלכה מוכרח לומר דהם חשבו כיון דזרח השמש שנולד אחר במקומו אין צריכין לבכות ולהספיד דנמצא לא חסרו כלום, ובאמת זה טעות דעל כל פנים עתה הם יושבים במחשך לכך לוקה חמה שתהיה חשוכה להם לרמוז להם טעותם שבאמת עתה הם בחושך וחסרים אור ולמה לא הספידו ובכו על חסרונם. ומה שלוקה נמי עַל הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָסָה שֶׁצָּעֲקָה בָּעִיר וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל כל ארוסה נותן לה הבעל בקידושין אור מקיף ובביאתו עליה נותן לה אור פנימי. ובזה פרשתי בס"ד טעם נכון למה שנוהגים לקדש בטבעת והיינו לרמוז כי עתה נותן לה אור מקיף נמצא התקשרות נערה מאורסה בבעלה בעודה ארוסה הוא באור מקיף דוקא לכך לוקה חמה שהיא אור מקיף לעולם כי השמש מקפת כל הכדור כולו בכ"ד שעות. ומה שלוקה על עון מִשְׁכָּב זָכוּר נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל שעון משכב זכור פוגם בתפארת שיתבטל כוחו ח"ו וכנזכר בשער רוח הקודש תיקון כ"ג דף כ' יעוין שם. וידוע כי החמה רומזת לתפארת שנקרא חמה ולכן לוקה חמה לרמוז על קלקול זה שנעשה בתפארת. ומה שלוקה בעבור שְׁנֵי אַחִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָם כְּאֶחָד נראה לי דידוע דחמה ולבנה נחשבים שני אחים והלבנה מקבלת אורה מן החמה ולכן קלקול שיהיה בחמה מגיע ללבנה גם כן ונמצא בלקות החמה הוא דוגמה לִשְׁנֵי אַחִים, שֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָם כְּאֶחָד. ונראה לי זה באותיות חַמָּה כי ה' דחמה תחלקנה לשתי אותיות שהם א"ד ובזה יהיה אותיות חַמָּה 'דם אח'.

וּבִשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִכְסֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים נִמְסָרִין לַמַּלְכוּת; עַל מַשְׁהֵי שְׁטָרוֹת פְּרוּעִים. פירש רש"י 'כדי לגבות פעם אחרת' והקשה מהרש"א דהא ודאי גזלה גמורה היא ולא היה לו לומר על משהה אלא הוה ליה למימר על הגובין שטרות פרועים? ונראה לי בס"ד דהמלוה אינו משהה שטר פרוע כדי שהוא עצמו יגבה בו דלא חציף אינש להעיז פניו לגבות מן הלוה שתי פעמים אך הוא משהה אצלו שטר פרוע כדי שאחר שיפטר יהיו בניו גובים אותו בחשבם שעדיין לא נפרע ולכן מדה כנגד מדה נמסר למלכות ואז לוקחת כל ממון הנמצא אתו וממילא תקח גם שטרות נמצא זה חשב להוסיף לבניו ממון בשטרות אלו באיסור אז גם ממונו העקרי ניטל ואבד מידו וכמו שאמרו (סנהדרין קו.) 'גַּמְלָא אָזְלָא לְמִיבָּעֵי קַרְנֵי, אוֹדְנִי דְּהָווּ לֵיהּ גְּזִיזַן מִינֵּיהּ'. והא דנקיט בלשונו בַּעֲלֵי בָּתִּים ולא אמר עשירים ללמד דכל ארבעה דברים אלו נעשים משום חימוד ממון ואם האדם רואה עולם הזה בסוג אושפיזא שאינה שלו לא יבא לידי ארבעה דברים אלו, אך הרואה עולם הזה בסוג בית שהוא קיים אצלו יהיה לו חימוד ממון ביותר וממילא יבא לידי ארבעה דברים אלו ולכן לעושי אלה קראם 'בַּעֲלֵי בָּתִּים', וכיוצא בזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (ויקרא יד, לה) 'וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת' ודוק.

עַכּוּ"ם יֵחַתּוּ וְלֹא יִשְׂרָאֵל יֵחַתּוּ מקשים מה מחדש המאמר על מה שפירש הכתוב עצמו? ונראה לי בא ללמד אל תחשוב כיון דעכו"ם יחתו יגיע פחד גם לישראל הדרים עמהם כמו עץ הלח אם תשמהו עם עץ יבש שנשרף, לזה אמר ולא ישראל יחתו כלל, יען כי העכו"ם יונקים מהמה רוצה לומר מן גלגלי השמים מה שאין כן ישראל ולכך לא יחתו כלל ועיקר.

Ben Yehoyada on Sukkah 29a · Sefaria

Original text

Segment 1

כִּי הָא (דְּרַבָּה) בַּר חָמָא כִּי הֲווֹ קָיְימִי מִקַּמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא מַרְהֲטִי בִּגְמָרָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, וַהֲדַר מְעַיְּינִי בִּסְבָרָא.

As in that situation involving Rava and Rami bar Ḥama, when they would stand before Rav Ḥisda, after he taught them a halakha they would quickly review the tradition that they heard from him together and only then analyze the rationale of the tradition that they had received. Apparently, in the study of Mishna and the amoraic commentary on the Mishna there is a distinction between extensive and intensive study.

Segment 2

אָמַר רָבָא: מָאנֵי מִשְׁתְּיָא — בִּמְטַלַּלְתָּא, מָאנֵי מֵיכְלָא — בַּר מִמְּטַלַּלְתָּא. חַצְבָּא וְשָׁחֵיל — בַּר מִמְּטַלַּלְתָּא, וּשְׁרָגָא — בִּמְטַלַּלְתָּא. וְאָמְרִי לַהּ: בַּר מִמְּטַלַּלְתָּא. וְלָא פְּלִיגִי: הָא — בְּסוּכָּה גְּדוֹלָה, הָא — בְּסוּכָּה קְטַנָּה.

With regard to residence in the sukka , Rava said: Drinking vessels such as cups, which are usually clean, remain in the sukka . Eating vessels are taken out of the sukka after use. An earthenware jug and a wicker basket [ shaḥil ] that are used for drawing water are taken outside the sukka . And a lamp remains inside the sukka , and some say it is taken outside the sukka . The Gemara comments: And they do not disagree. Rather, this opinion, that a lamp remains inside the sukka , is referring to a large sukka , where the lamp and its odor do not disturb those residing in the sukka . And that opinion, that the lamp is taken outside the sukka , is referring to a small sukka , where the lamp’s odor is offensive.

Segment 3

יָרְדוּ גְּשָׁמִים. תָּנָא: מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה שֶׁל גְּרִיסִין.

§ The mishna stated: If rain fell, it is permitted to leave the sukka from the point that it is raining so hard that the congealed dish will spoil. It was taught in the Tosefta : The measure is from when a congealed dish of pounded grain, a dish ruined by even slight rainfall, will spoil.

Segment 4

אַבָּיֵי הֲוָה קָא יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף בִּמְטַלַּלְתָּא, נְשַׁב זִיקָא וְקָא מַיְיתֵי צִיבְוָתָא. אֲמַר לְהוּ רַב יוֹסֵף: פַּנּוּ לִי מָאנַי מֵהָכָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, וְהָא תְּנַן: מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה! אֲמַר לֵיהּ: לְדִידִי, כֵּיוָן דַּאֲנִינָא דַּעְתַּאי — כְּמִי שֶׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה דָּמֵי לִי.

Abaye was sitting before Rav Yosef in the sukka . The wind blew and brought with it splinters from the roofing, and they fell onto the food. Rav Yosef said to him: Vacate my vessels from here, and I will eat in the house. Abaye said to him: Didn’t we learn in the mishna that one remains in the sukka until the congealed dish will spoil? That is not yet the case. He said to him: For me, since I am delicate, this situation is as if the congealed dish will spoil.

Segment 5

תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה אוֹכֵל בַּסּוּכָּה וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים וְיָרַד — אֵין מַטְרִיחִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת עַד שֶׁיִּגְמוֹר סְעוּדָּתוֹ. הָיָה יָשֵׁן תַּחַת הַסּוּכָּה וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים וְיָרַד — אֵין מַטְרִיחִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת עַד שֶׁיֵּאוֹר.

The Sages taught: If one was eating in the sukka , and rain fell, and he descended from the sukka on the roof to eat in his house, one does not burden him to ascend back to the sukka once the rain ceases until after he finishes his meal. Similarly, if one was sleeping under the roofing of the sukka , and rain fell, and he descended to sleep in the house, one does not burden him to ascend back to the sukka once the rain ceases; rather, he may sleep in the house until it becomes light.

Segment 6

אִיבַּעְיָא לְהוּ: עַד שֶׁיֵּעוֹר אוֹ עַד שֶׁיֵּאוֹר? תָּא שְׁמַע: עַד שֶׁיֵּאוֹר וְיַעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. תַּרְתֵּי?! אֶלָּא אֵימָא: עַד שֶׁיֵּעוֹר וְיַעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר.

A dilemma was raised before the Sages: Is the correct reading of the baraita : Until one awakens [ sheyeor ], spelled with an ayin , and once he awakens he returns to the sukka even in the middle of the night? Or is the correct reading: Until it becomes light [ sheyeor ], spelled with an alef , and he need not return to the sukka until morning? Come and hear a proof that will resolve the matter from a related baraita : One need not return to the sukka until it becomes light [ sheyeor ], spelled with an alef , and dawn arrives. The Gemara asks: Why did the baraita repeat the arrival of light two times (Ritva)? Rather, say instead: Until he awakens [ sheyeor ], spelled with an ayin , and the dawn arrives. Both of the readings are accurate, as until one awakens and it becomes light he may remain in the house.

Segment 7

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִי שָׁפַךְ לְמִי? תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא: שָׁפַךְ לוֹ רַבּוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו, וְאָמַר לוֹ: אִי אֶפְשִׁי בְּשִׁמּוּשֶׁךָ.

§ The mishna continues: The Sages told a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to a servant who comes to pour wine for his master, and he pours a jug of water in his face. A dilemma was raised before the Sages: Who poured the water in whose face? Come and hear a proof, as it is taught explicitly in a baraita : His master poured a jug of water on his face and said to him: I do not want your service.

Segment 8

תָּנוּ רַבָּנַן: בִּזְמַן שֶׁהַחַמָּה לוֹקָה — סִימָן רַע לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁעָשָׂה סְעוּדָּה לַעֲבָדָיו וְהִנִּיחַ פָּנָס לִפְנֵיהֶם, כָּעַס עֲלֵיהֶם וְאָמַר לְעַבְדּוֹ: טוֹל פָּנָס מִפְּנֵיהֶם וְהוֹשִׁיבֵם בַּחוֹשֶׁךְ.

Apropos the fact that rain on Sukkot is an indication of divine rebuke, the Gemara cites several related topics. The Sages taught: When the sun is eclipsed it is a bad omen for the entire world. The Gemara tells a parable. To what is this matter comparable? It is comparable to a king of flesh and blood who prepared a feast for his servants and placed a lantern [ panas ] before them to illuminate the hall. He became angry at them and said to his servant: Take the lantern from before them and seat them in darkness.

Segment 9

תַּנְיָא רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל זְמַן שֶׁמְּאוֹרוֹת לוֹקִין — סִימָן רַע לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁמְּלוּמָּדִין בְּמַכּוֹתֵיהֶן. מָשָׁל לְסוֹפֵר שֶׁבָּא לְבֵית הַסֵּפֶר וּרְצוּעָה בְּיָדוֹ, מִי דּוֹאֵג — מִי שֶׁרָגִיל לִלְקוֹת בְּכׇל יוֹם וָיוֹם הוּא דּוֹאֵג.

It is taught in a baraita that Rabbi Meir says: When the heavenly lights, i.e., the sun and the moon, are eclipsed, it is a bad omen for the enemies of the Jewish people, which is a euphemism for the Jewish people, because they are experienced in their beatings. Based on past experience, they assume that any calamity that afflicts the world is directed at them. The Gemara suggests a parable: This is similar to a teacher who comes to the school with a strap in his hand. Who worries? The child who is accustomed to be beaten each and every day is the one who worries.

Segment 10

תָּנוּ רַבָּנַן: בִּזְמַן שֶׁהַחַמָּה לוֹקָה — סִימָן רַע לַגּוֹיִם. לְבָנָה לוֹקָה — סִימָן רַע לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. מִפְּנֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מוֹנִין לַלְּבָנָה, וְגוֹיִם לַחַמָּה. לוֹקָה בַּמִּזְרָח — סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מִזְרָח. בַּמַּעֲרָב — סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מַעֲרָב. בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ — סִימָן רַע לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.

The Sages taught in another baraita : When the sun is eclipsed, it is a bad omen for the other nations. When the moon is eclipsed, it is a bad omen for the enemies of the Jewish people. This is due to the fact that the Jewish people calculate their calendar primarily based on the moon, and the other nations calculate based on the sun. When the sun is eclipsed in the east, it is a bad omen for the residents of the lands of the east. When it is eclipsed in the west, it is a bad omen for the residents of the lands of the west. When it is eclipsed in the middle of the sky, it is a bad omen for the entire world.

Segment 11

פָּנָיו דּוֹמִין לְדָם — חֶרֶב בָּא לָעוֹלָם. לְשַׂק — חִיצֵּי רָעָב בָּאִין לָעוֹלָם. לָזוֹ וְלָזוֹ — חֶרֶב וְחִיצֵּי רָעָב בָּאִין לָעוֹלָם. לָקָה בִּכְנִיסָתוֹ — פּוּרְעָנוּת שׁוֹהָה לָבֹא. בִּיצִיאָתוֹ — מְמַהֶרֶת לָבֹא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים חִילּוּף הַדְּבָרִים.

If, during an eclipse, the visage of the sun is red like blood, it is an omen that sword, i.e., war, is coming to the world. If the sun is black like sackcloth made of dark goat hair, it is an omen that arrows of hunger are coming to the world, because hunger darkens people’s faces. When it is similar both to this, to blood, and to that, to sackcloth, it is a sign that both sword and arrows of hunger are coming to the world. If it was eclipsed upon its entry, soon after rising, it is an omen that calamity is tarrying to come. If the sun is eclipsed upon its departure at the end of the day, it is an omen that calamity is hastening to come. And some say the matters are reversed: An eclipse in the early morning is an omen that calamity is hastening, while an eclipse in the late afternoon is an omen that calamity is tarrying.

Segment 12

וְאֵין לְךָ כׇּל אוּמָּה וְאוּמָּהּ שֶׁלּוֹקָה, שֶׁאֵין אֱלֹהֶיהָ לוֹקֶה עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְכׇל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים״. וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אֵין מִתְיָרְאִין מִכׇּל אֵלּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה״ — גּוֹיִם יֵחַתּוּ, וְאֵין יִשְׂרָאֵל יֵחַתּוּ.

The Sages said: There is no nation that is afflicted whose god is not afflicted with it, as it is stated: “And against all the gods of Egypt I will mete out judgment; I am God” (Exodus 12:12). The Gemara adds: When the Jewish people perform God’s will, they need not fear any of these omens, as it is stated: “Thus says the Lord: Learn not the way of the nations, and be not dismayed at the signs of Heaven; for the nations are dismayed at them” (Jeremiah 10:2). The nations will be dismayed, but the Jewish people will not be dismayed, provided they do not follow the ways of the nations.

Segment 13

תָּנוּ רַבָּנַן: בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים חַמָּה לוֹקָה: עַל אָב בֵּית דִּין שֶׁמֵּת וְאֵינוֹ נִסְפָּד כַּהֲלָכָה, וְעַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה שֶׁצָּעֲקָה בָּעִיר וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ, וְעַל מִשְׁכַּב זְכוּר, וְעַל שְׁנֵי אַחִין שֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָן כְּאֶחָד.

The Sages taught that on account of four matters the sun is eclipsed: On account of a president of the court who dies and is not eulogized appropriately, and the eclipse is a type of eulogy by Heaven; on account of a betrothed young woman who screamed in the city that she was being raped and there was no one to rescue her; on account of homosexuality; and on account of two brothers whose blood was spilled as one.

Segment 14

וּבִשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְאוֹרוֹת לוֹקִין: עַל כּוֹתְבֵי פְלַסְתֵּר, וְעַל מְעִידֵי עֵדוּת שֶׁקֶר, וְעַל מְגַדְּלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל קוֹצְצֵי אִילָנוֹת טוֹבוֹת.

And on account of four matters the heavenly lights are eclipsed: On account of forgers of a fraudulent document [ pelaster ] that is intended to discredit others; on account of testifiers of false testimony; on account of raisers of small domesticated animals in Eretz Yisrael in a settled area; and on account of choppers of good, fruit-producing trees.

Segment 15

וּבִשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִכְסֵי בַּעֲלֵי בָתִּים נִמְסָרִין לַמַּלְכוּת: עַל מַשְׁהֵי שְׁטָרוֹת פְּרוּעִים, וְעַל מַלְוֵי בְּרִבִּית,

And on account of four matters the property of homeowners is delivered to the monarchy as punishment: On account of those keepers of paid promissory notes, who keep these documents instead of tearing them or returning them to the borrowers, as that would allow the lender to collect money with the note a second time; and on account of lenders with interest;

Sukkah 29a

Sukkah 29a

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text