Commentary page
Sukkah 28a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSukkah 28a
Sukkah 28a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 517 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
התם מבטל ליה להאי פקק לגבי חלון וחשיב ליה מכותל עצמו הלכך הוי מוסיף אבל סדין אנן סהדי דלא מבטיל ליה לגבי סוכה וסופו ליטלו הלכך לא פשיטא לרבי אליעזר דליהוי מוסיף:
אינן אלא מפי השמועה בתמיה:
הזקקתוני כלומר תזקיקוני לומר דבר כו' אגיד לכם את מדותי וזו אחת מהן:
שיחת חולין דברי הבאי ושחוק כלומר מה שספק בידי לא מפני (שטרחתי) בכל אלה ואי אפשר שאמרו רבותי דבר בבית המדרש ולא שמעתיו ומה שלא שמעתי לא אומר שכך היא מדתי:
בלא תורה בלא גירסא שהיה הולך ושונה תמיד:
חוץ מערבי פסחים מפני עשיית פסחיהם ומפני התינוקות שלא ישנו כך מפורש בפסחים (דף קט.):
וערב יום הכפורים שצריך לאכול מבעוד יום:
משנה כגון משנה וברייתא של ששה סדרים:
23 more comments on this page.
Rashi on Sukkah 28a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
כל עוף שפורח עליו מיד נשרף שהדברים שמחים כנתינתם בסיני שנתנה תורה באש וכענין זה מצינו במדרש בעובדא דרבי אליעזר ורבי יהושע שהיו מסובין בסעודה וליהטה האש סביבם:
הלכתא נינהו הלכתא היא גרסינן לשון יחיד דחדא מינייהו הלכתא ותו לא ובריש בנות כותים (נדה דף לב.) גבי אין לי אלא אשה נקט לשון רבים לפי שמסופק על שניהם הי מינייהו הלכתא:
Tosafot on Sukkah 28a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
אבל הכא דלא מבטל ליה לסדין אימא לא תיבטל נמצא הדבר ספק וכן שאלו שלשים הלכות את ר' אליעזר בענין סוכה. י"ב השיב להן.
י"ח אמר להן לא שמעתי.
אמרו לו כל דבריך אינן אלא מפי השמועה אמר להן הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי ובא להודיע שלא נתרשל בשימוש בהמ"ד אמר לעולם לא קדמני אדם לבהמ"ד ולא ישנתי בו שינת קבע ולא עראי ולא הנחתי אדם בבהמ"ד ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מרבותי שהיה נוהג ר' אליעזר כמנהג ריב"ז בכל אלו והיה עוד ריב"ז נוהג לא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין.
ולא מצאו אדם יושב דומם אלא שונה ולא פתח אדם דלת לתלמידים אלא הוא. מכלל שהיה משכים ומקדים. ולא אמר הגיע זמן לצאת מבהמ"ד חוץ מערבי פסחים שבתות וימים טובים: ת"ר פ' תלמידים היו להלל הזקן.
ל' מהן ראוין שתשרה שכינה עליהן כמשה רבינו ול' מהן [ראוין] שתעמוד להן חמה כיהושע בן נון ועשרים בינוניים. הגדול שבכולם יונתן בן עוזיאל אמרו עליו כל עוף שפורח עליו באויר בשעה שהיה עוסק בתורה מיד נשרף כלומר זיו השכינה היה במושבו. קטן שבכולן ריב"ז אמרו עליו על ריב"ז שלא הניח מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלין וחמורין וגז"ש תקופות וגימטריא שיחת מלאכים ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות שועלין משלות כובסין דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא פי' הקושיות שהיו נושאין ונותנין בה עכשיו אביי ורבא פשוטות וסדורות היו ומכוונות ביד ריב"ז וכך היו מתעסקין בהן: ירושלמי ר' אבדמא מלחא הוה דמוך אחנותיה עבר ר' חייא בר אבא וחזייא א"ל זיל דמוך גו מטללתך וכן א"ר יוסי. ר' זעירא סליק לגזורה. פי' לשבועה בן דר' אולא ולא ולא קיבל עליו מטעים מידי עד דמיפני מוסף או משום שאין שבח לת"ח להניח ביתו (בערב) [ברגל]. תני כל שאומרים עליו ג' ברכות לאחריו אומר לפניו ברכת המוציא כל שאין אומרים עליו ג' ברכות לאחריו אין אומרים עליו המוציא התיבון פחות מכביצה אין אומרים (לפניו) [אחריו] ג' ברכות מעתה אין אומרים לפניו המוציא ושני ר' אחא לשאר המינין נצרכה כלומר כל מין שחייב אחריו ג' ברכות אומרים לפניו המוציא:
מתני' מי שהיה ראשו ורובו בסוכה כו'.
נשים ועבדים וקטנים פטורים כו' מנא לן שהנשים פטורות דת"ר אזרח הייתי אומר אזרח [בין איש] בין אשה.
האזרח להוציא את הנשים.
1 more comments on this page.
Rabbeinu Chananel on Sukkah 28a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ritva
גירסא דיקא ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערב יה״כ. פירוש ערבי פסחים משום מצה ועיה״כ משום סעודה שכל האוכל בו כאלו התענה תשיעי ועשירי:
ת״ר שמנים תלמידים היו לו להלל הזקן כו׳ דבר גדול מעשה מרכבה פי׳ מרכבה העליונה הקדושה שלא נסתכלו בה נביאים מעולם וסודה ידוע לבעלי האמת:
דבר קטן הויות דאביי ורבא פירו׳ דבר קטן הוא לגבי מעשה מרכב׳ שאמרנו ולגבי הא נמי לא קרי דבר קטן לתלמוד שהרי קדמו לכלם שלא הניח מקרא משנה ותלמוד הלכו׳ והגדות והם יתד שהכל תלוי בו אלא הויות דאביי ורבא הם קושיו׳ ותירוצין וספיקות שלהם שלא נתבררו להם מפני שלא ירדו לעומק של תלמוד כחכמים הראשונים ולפי שהיה זה מחסרון ידיעה קרי ליה דבר קטן בחכמת המשנה אבל גדול הוא מכל שאר חכמות העכו״ם וזה הפירוש אמת ונכון לכל המאמין ולא כמו שפירשו אחרים האלקים יכפר:
לקיים מה שנא׳ להנחיל אוהבי יש כלו׳ על אלו נתקיים המקרא הזה:
אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף שפורח מיד נשרף. פי׳ שהיו הדברים כמו שניתנו בסיני שהאש היתה שולטת ושאלו בירוש׳ התלמיד כך הרב מהו והשיבו שהתלמיד תוך ד׳ אמות ברם הרב אפי׳ חוץ לד׳ אמות:
הא דתנן אמרו לו א״כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך לאו דוקא דהא סוכה גדולה וכשרה היא אלא דאסרו רבנן שלא תהא שלחנו בתוך הבית גזירה שמא ימשך אחר שלחנו אלא פירושו לא קיימת מצוה סוכה כראוי וכרצון חכמים. ודכותה בפרק ערבי פסחים מי שלא אמר ג׳ דברים אלו בפסח לא יצא י״ח שפירושו שלא קיים מצותו כראוי אבל ודאי אינו מעכב וכן רבים:
אמר מר האזרח להוציא את הנשים למימרא דאזרח בין גברי בין נשי משמע דאצטריך ה״א דהאזרח למעט והתניא האזרח לרבות את הנשים אלמא אצטריך ה״א לרבותא פירוש והשתא קשי׳ אזרח אאזרח דאלו ה״א אה״א ל״ק שכן דין תורה דכל היכא דהוה משמע פטורא אתיא ה״א לרבות וכל היכא דהוה משמע חיובא אתיא ה״א למעט תוספות:
אמר רבא הלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמא פירוש לאו דהוי תרווייהו הלכתא דהא חד מינייהו שפיר אתי אלא הכי קאמר דחד מנייהו הלכה למשה מסיני ולא אתי מקרא והיינו דשיילינן הי קרא והי הלכתא ותו ל״ל קרא ול״ל הלכתא דהא כלל הוא בכל התורה כלה שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות וכלל הוא בכל התורה כלה הא דרב שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וסוכה ויה״כ בהני כללי נינהו ולמה אצטריך קרא באנפי נפשייהו:
Ritva on Sukkah 28a · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain
Meiri
לעולם יהא אדם ירא בהוראה ושלא לסמוך על סברתו אלא אחר העיון הגדול ולא יהא בטוח בעצמו להורות אלא במה ששמע מפי רבו או שהוא מקובל בו מפי חכם דרך הערה אמרו בר' אליעזר הגדול ששאלוהו שלשים הלכות בשתים עשרה אמר להם שמעתי ובשמנה עשרה לא שמעתי עד שאמרו לו וכי כל דבריך אינן אלא מפי השמועה אמר להם מעולם לא קדמני אדם בבית המדרש ולא ישנתי בבית המדרש ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי ונתגלגלו מזה לספר בשבחו של רבן יוחנן בן זכאי שלא שח שיחת חולין מעולם ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא קדמו אדם בבית המדרש ולא ישן בבית המדרש לא שינת עראי ולא שינת קבע ולא הרהר במבואות המטונפות ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה ולא אמר הגיע עת לעמוד חוץ מערבי שבתות וערבי ימים טובים ולא הניח מקרא ומשנה תלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים גזרות שוות תקופות וגימטראות שנכללו בהם חכמות גדולות בשיעור ומספר ותשבורת ממשלות כובסים וממשלות שועלים להדריך במשליהם ההמון שיחת שדים ושיחת דקלים ושיחת מלאכי השרת ר"ל מה שאפשר לדבר עליהן כענין וידבר על העצים ועל האבנים ונכללו באלו חכמות גדולות מענין הטבע ומה שאחר הטבע ומעשה מרכבה ואף דקדוקים קלים העתידים להתחדש עליו בדורות הבאים וזמן האחרונים הכל נתגלה לו לרוב שלימותו ועליו נאמר להנחיל אהבי יש:
המשנה השביעית והכוונה בה בענין החלק הרביעי ג"כ והוא שאמר מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמרו להם בית הלל לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את יוחנן בן החורונית ומצאוהו ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי משם ראייה אף הם אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה וכל קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה מעשה שילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל (הזקן) [הקטן] אמר הר"ם אמר השם ית' כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ובאה הקבלה כי זה להוציא נשים ועבדים וקטנים וקטן שאינו צריך לאמו הוא שאינו קורא לאמו בשעה שעומד משנתו כמנהג הנערים הקטנים ואין הלכה כבית שמאי שהחמיר וחייב בסוכה לזכרים כולם בכל השנים:
אמר המאירי מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמרו להם בית הלל לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את ר' יוחנן בן החורונית ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר ואמרו להם [ב"ש משם ראי'] אף הם אמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך וכבר ביארנו שנחלקו בסוכה גדולה ומגזרת שמא ימשך אחר שולחנו ובקטנה ומצד עצמה אם כשרה ואם פסולה ופסקנו כבית שמאי בשתיהן וכבר ביארנו הכל בפרק ראשון ולא נתחדש על משנה זו דבר:
המשנה השמינית והיא חוזרת לענין החלק השלישי ושלא כסדר נכתבה והוא שאמר נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה פי' נשים מצד שהסוכה מצות עשה שהזמן גרמא ואע"פ שחייבות במצה אין חייבות בסוכה ועבדים מפני שהם שוים לנשים וקטנים מפני שאינם בני חיוב ומ"מ באין צריכים לאמן חייבים מתורת חינוך ופי' בגמ' ששיעור זה כל שניעור ואינו קורא אמא אמא והיא הגעת חנוך לענין זה ואע"פ שמצינו בהרבה דברים שיעור אחר לחנוך הכל לפי מה שהוא הענין יודע לנענע בענין לולב יודע להתעטף לענין ציצית וכן הכל לפי מה שהוא כמו שביארנו במסכת חגיגה:
מעשה בשמאי הזקן וכו' כלומר שהוא מחמיר בכל קטן להושיבו בסוכה וכשילדה כלתו פיחת את המעזיבה וסכך עליה והלכה כתנא קמא ובגמרא יתבאר שהנשים חייבות בתוספת עינוי של יום הכפורים אע"פ שאין בו בתורה עונש ואזהרה וסמכוה בגמרא מן המקרא האזרח לרבות נשים אזרחיות שחייבות בענוי ר"ל שאף הן אזרחיות ר"ל מזרע אברהם שנקרא אזרחי:
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
Meiri on Sukkah 28a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharam
בתוס' ד"ה הלכתא נינהו וכו' ובריש בנות כותים וכו' לפי שמסופק על שניהם וכו' משום דשם אמר רבא הלכתא נינהו והדר מסיק ומפרש שם הי היא הלכתא דמשמע דרבא בעצמו היה מסופק מתחלה איזה מהן הוי הלכתא ומשום דמעיקרא היה רבא מסופק הי מינייהו הוי הלכתא לכך קאמר לישנא נינהו לשון רבים ור"ל חדא מינייהו הוי הלכתא ר"ל וא"צ להגיה הספרים שם אבל הכא אע"ג דפריך נמי גמ' הי קרא והי הלכתא מ"מ לרבא בעצמו לא היה שום ספק בדבר דסוכה הוי הלכתא כדאמר לקמן בסמוך רבא אמר איצטריך וכו' לכך כתבו התוס' דהכא דהלכתא היא גרסי' לשון יחיד ולפי זה נ"ל הא דקאמר התם בפ' בנות כותים הי קרא הי הלכתא אילימא וכו' הכל הוא מדברי רבא ור"ל שמתחלה היה רבא עצמו מסופק הי מינייהו הוי הלכתא ומ"מ דברי התוס' דהכא אינם כדבריהם שם בפ' בנות כותים דשם משמע מדברי התוס' דאף הכא בסוכה גרסי' נינהו לשון רבים וכאן בדבור זה כתבו דגדסי' הכא הלכתא היא לשון יחיד ובספר ח"ש מפרש התוס' דהכא דרצונו לפרש הכא בהאי פירושא דדחו שם בפ' בנות כותים מכח סוגיא דהכא [וז"א] שהרי כתבו שם וא"צ לפרש משום דקאי נמי אקרא דזכרים דלקמן וכו' ע"ש וגם אין במשמעות לשון התוס' דהכא כפי' ספר ח"ש שהרי כתבו לפי שמסופק על שניהם וכו' והאי לישנא דלפי שמסופק לא יתיישב כלל לפירושו אלא כמו שכתבתי ועיין במה שכתבתי שם בפ' בנות כותים:
Maharam on Sukkah 28a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Penei Yehoshua
במשנה מי שהיה ראשו ורובו בסוכה כו' לבקר את רבי יוחנן בן החורנית כו' עיין בחידושי הריטב"א ובחידושינו לעיל דף ג' ובחידושי ברכות דף י"א הארכתי יותר ע"ש ותמצא נחת:
בגמרא מנא הני מילי דת"ר אזרח כו' הא דמקשה מנא הני מילי אף ע"ג דמילתא דפשיטא בכולה תלמודא דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ומשנה ערוכה היא בקידושין דף כ"ט ובפרק היה קורא במשנה דנשים ועבדים אלא דאפ"ה פריך שפיר משום דהוי מסיק אדעתי' דיש לחייבן בסוכה מתשבו כעין תדורו או מג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות. ואפשר נמי דמעיקרא ס"ד דיש לחייבן מהאי קרא גופא דהאזרח כדאשכחן לענין תוס' יה"כ או מריבויא דכל דהא אשכחן נמי בפרק אלו עוברין דאיכא למ"ד דמה שהנשים חייבות במצה לילה ראשונה היינו מריבוי' דכל ע"ש ומה שיש לדקדק בסוגיא זו דהאזרח כבר כתבתי באריכות בחידושי קידושין ל"ד בלשון התוס' שם עיין עליו:
Penei Yehoshua on Sukkah 28a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain
Gilyon HaShas
גמ' כל לרבות את הקטנים עיין פסחים דף מג ע"ב תוס' ד"ה מאן שמעת:
Gilyon HaShas on Sukkah 28a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ben Yehoyada
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁשָּׁבַת בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וּשְׁאָלוּהוּ שְׁלֹשִׁים הֲלָכוֹת בְּהִלְכוֹת סֻכָּה. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, אָמַר לָהֶם: שָׁמַעְתִּי, וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, אָמַר לָהֶם: לֹא שָׁמַעְתִּי. נראה לי בס"ד דלא על חנם נזדמן כך אלא הוא על פי מה שאמר בגמרא (סנהדרין צז:) דלא פחית עלמין מתלתין צדיקים גמורים רואין פני שכינה לפעמים המה י"ח בארץ ישראל וי"ב בחוץ לארץ ולפעמים להפך יעוין שם. והנה הצדיקים גמורים הם כמו סוכה ממש שמגינים על ישראל והם שלושים צדיקים גמורים לכך נזדמן דשאלוהו שלושים הלכות בהלכות סוכה וכנגד התחלקותם שהם י"ב כאן וי"ח כאן כן אלו השלשים שאלות נחלקו לי"ב וי"ח.
מִיָּמַי לֹא קִדְּמַנִי אָדָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ יש להקשות למה הזכיר להם מידות אלו דאין שייכים לענין אטו לשבוחי גרמיה הוא בא? שלא היה צריך לומר להם אלא אחת והוא שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי מֵעוֹלָם? ונראה לי בס"ד כי על דבר זה 'שֶׁלֹּא יֹאמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבִּי' יש להקשות וכי כל האופנים שבעולם שמעם מפי רבו? ולפי מדתו זאת מוכרח שיסתום שערי תשובה בפני רוב השואלים דת ותורה אף על פי שהוא יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ להשיב ונמצאת מדה זו קשה דלקו בה כמה וכמה שואלי דת! לכן הגיד להם שלש מדות יקרות אלו 'שֶׁלֹּא קִדְּמַנִי אָדָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשֶׁלֹּא הִנַּחְתִּי אָדָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְיָצָאתִי' דמאחר שהיה מחובשי בית המדרש כל כך ודאי שמע כמה וכמה אלפים ורבבות אופני שאלות בדת ותורה, ולכן ודאי רוב הקרוב לכל דאלו השאלות אשר ישאלון ממנו בא כדמותם וצלמם לפני רבותיו ושמעם הוא שבזה יוכל להשיב לשואלים ממנו ונמצא דלא נפיק פסידא כולי האי ממדה זו שהוא מחזיק בה.
וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, לֹא שְׁנַת קֶבַע וְלֹא שְׁנַת עֲרַאי פירוש שִׁינַת קֶבַע קאי על שינת הלילה שדרכם היה לקבוע לימוד בית המדרש גם בלילות אך היו ישנים שם שלש או ארבע שעות שינת קבע והוא גם בלילה לא היה ישן שם שינת קבע אלא שינת עראי בשביל ההכרח. ומה שאמר שִׁינַת עֲרַאי קאי על שינה שביום דאף על פי דהיו התלמידים ישנים ביום שינת עראי מחמת דהם נעורים ברוב שעות של הלילה עם כל זה הוא לא היה ישן שינת עראי שדרכם לישן ביום, כלל ועיקר.
וְלֹא אָמַרְתִּי דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי מֵעוֹלָם כתב הרב חיד"א ז"ל בספרו שמחת הרגל מהכא מקשו על מה שאמר הרמב"ן ז"ל פרק הזהב גבי תנורו של עכנאי (בבא מציעא נט:) שהחכמים היו אומרים מפי השמועה ורבי אליעזר היה אומר 'כך נראה בעיני' לפיכך לא קבלו ממנו כל ראיות שבעולם ואילו הורה למעשה בזמן הבית היה נעשה זקן ממרא! עד כאן דברי הרמב"ן ז"ל דכתבו בשמו הנימוקי יוסף והריב"ש והדבר קשה דלא אפשר שיאמר רבי אליעזר 'כך נראה בעיני' שהרי לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם! ולכאורה היא קושיא אלימתא וכבר חזינן מאי דתריץ הרב חוות יאיר ולא הרוה צמאונינו כדכתיבנא שם בפרק הזהב, עד כאן לשונו הגאון חיד"א ז"ל. ולי אנא עבדא נראה דקושיא ליתא מעיקרא דבאמת בהך עובדא דעכנאי שינה רבי אליעזר שיטתו ומנהגו ולא נהג במידה זו שהיתה אתו אותה מעשה אחת היתה ופרסמה הכתוב בתלמוד דהא גדולה מזו עביד שם שהוא היה יחיד ונחלק על רבים ועשה כמה פלילות שיקבלו דעתו בעל כרחם וכן לא יעשה על פי דין תורתינו הקדושה שאמרה (שמות כג, ב) 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת' ואם כן אין לתמוה על מה שעבר על מידתו הנזכר וכי מידתו הנזכר עדיפה מהכלל הנאמן שבתורה ד'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת'? ואיך לא השגיח בו וכל שכן היכא דהרבים מעידים שכך קבלה אצלם מפי השמועה איך עלה על דעתו לחלוק על השמועה מסברה דנפשיה? וראה והבט בדין שדנו אותו שברכוהו ומזה תדע קושי הדבר ששגג בו כמה היה והבן בדברי הרמב"ן ז"ל שכתב ואלו הורה למעשה בזמן הבית היה נעשה זקן ממרא! שרמז בזה לומר אותו היום יצא רבי אליעזר ע"ה מגדר ההלכה ובודאי שנתגלגל הדבר להיות לו כך בשביל איזה טעם כמוס כי לא על חנם בא לידי כך! ובחדושינו עשינו איזה טעמים בדבר זה שנתגלגל בכך ואיך שיהיה אין קושיא מהך עובדא לומר איך שינה מדתו לבלתי יאמר דבר שלא שמע מפי רבו? דגדולה מזו שינה בהך עובדא וזה ברור. והנה בפתח עינים בפרק הזהב הביא התירוץ מן הגאון חוות יאיר ז"ל כך דכשהיו שואלין ממנו הלכה למעשה אז לא הורה דבר שלא שמע מפי רבו מה שאין כן כשדן עם חביריו בהלכה בתנורו של עכנאי היה אומר דעתו וכתב הגאון חיד"א דבריו קשים לשמוע דהרי הא דתנורו של עכנאי הלכה למעשה היה כדמשמע בסוגיין וכו' עיין שם. ויש ליישב דבריו דהתם השאלה נשאלה תחלה מן החכמים ולא מן רבי אליעזר והם הורו לטמא ואחר ששמע רבי אליעזר תשובתם נחלק עמהם לסתור דבריהם בדרך שקלא וטרייא וזה בעל התנור כששמע דרבי אליעזר חולק על החכמים ומטהר הלך ועשה מעשה על פי דבריו של רבי אליעזר לטהר אבל הוא לא הורה לבעל המעשה בפירוש לטהר ואחר כך החכמים הביאו כל אותם טהרות שנעשו על פי דברי רבי אליעזר ושרפום.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִיָּמָיו לֹא שָׂח שִׂיחַת חֻלִּין. הנה נודע (סנהדרין מא.) דרבן יוחנן בן זכאי חי ק"ך שנה וארבעים מהם עסק בפרקמטיא וארבעים למד וארבעים לימד ולכן מה שאמר 'מִיָּמָיו לֹא שָׂח שִׂיחַת חֻלִּין' קאי על אותם השמונים שנה שהם ימים המובחרים שלו ולזה אמר מִיָּמָיו רוצה לומר מימים המובחרים הראויים אליו שנחשבים ימים גמורים. ונרמז גם כן מִיָּמָיו מימי וא"ו רוצה לומר מימי של עסק תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים.
וְלֹא הִרְהֵר בִּמְבוֹאוֹת הַמְּטֻנָּפוֹת קשה מאי רבותיה דרבן יוחנן בן זכאי בזה והלא זה אסור מדינא לכל אדם? ונראה לי כי בדרך הטבע כל חכם שהוא אדוק בתורה ימים ולילות קשה עליו מאד דבר זה לשמור עצמו לבלתי יהרהר בדברי תורה במבואות המטונפות ומוכרח שישגה בזה ואנוס מקרי וכמו שאמרו בגמרא (זבחים קב:) על רבי אלעזר בן רשב"י שהרהר בדבר אחד מדברי תורה בבית הכסא והקשה בגמרא איך יעשה כן ומשני דאנוס היו ואם כן כפי הטבע קשה לשמור עצמו בדבר זה והיינו שבחו של רבן יוחנן בן זכאי דאף על פי שהיה אדוק בתורה הרבה וקשה לשמור עצמו בדבר זה עם כל זה היה שולט בטבעו ונזהר מאד לבלתי ישגה בשום פעם להרהר בדברי תורה במקום מטונף.
וְלֹא מְצָאוֹ אָדָם יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם, אֶלָּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה קשה כיון שסיפר בשבחו דְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִלִּין אם כן כל שכן שלא היה 'יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם'! ומאי חידוש קא משמע לן בזה? ונראה לי בס"ד מה שאמר 'יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם' אין הכונה לומר שלא היה בטל מדברי תורה דזה פשיטא ואין זה חידוש אלא הכונה דיש אדם שיגע מגרסתו והוא יושב ודומם לשמוע דברי תורה מאחרים דגרסי לפניו או דומם ומהרהר דברי תורה בלבו אך רבן יוחנן בן זכאי לא מצאו אדם יושב ודומם באופן זה אלא תמיד יושב וגורס שמוציא דברי תורה מפיו אף על פי שהיה יגע מאד כמו שאמרו (עירובין נד.) 'כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם' (משלי ד, כב) למוציאהם בפה. ומה שאמר לֹא פָּתַח אָדָם דֶּלֶת לְתַלְמִידָיו אֶלָּא הוּא בְּעַצְמוֹ קשה וכי יש בית המדרש בלא שמש ולמה היה עושה מלאכתו של שמש? ונראה לי דביום היה פתח בית המדרש פתוח תמיד אך בלילה סוגרים אותו וכל אדם שיבא פותחין לו וסוגרין אותו תכף בעת שנכנס ורבן יוחנן בן זכאי היה דרכו לבא לבית המדרש קודם חצות קודם כל התלמידים ואחר שנכנס סוגר השמש הדלת והולך לישן וכשיבאו אחר כך תלמידים ודופקים על הפתח ליכנס היה רץ ופותח להם קודם שיקיץ השמש לפתוח להם.
תָּנוּ רַבָּנָן שְׁמוֹנִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְהִלֵּל הַזָּקֵן. נראה לי בס"ד זכה לשמונים תלמידים כנגד שמונים שנה אשר למד ואשר לימד כי הוא חי ק"ך שנים ובן ארבעים שנה עלה מבבל לארץ ישראל ללמוד תורה וארבעים שנה למד וארבעים שנה פרנס את ישראל בנשיאותו וכנזכר בסדר הדורות עיין שם. ונראה לי בס"ד לרמוז כל זה בשמו הטוב דאות ה"א שבשמו מורה שלמד תורה לשמה כאשר ביאר רבינו האר"י ז"ל בסוד לשמה שהוא לשם ה"א שהוא סוד לאה כנודע ואות למ"ד מורה על ארבעים שלמד הוא עצמו ואות למ"ד השני יורה על לימוד התורה שלימד לאחרים בזמן נשיאותו גם הלמ"ד עצמו יש במילואו מ' להורות על ארבעים שלמד וארבעים שלימד ונשאר כאן ד' וכאן ד' לרמוז על ד' חלקי התורה שהם פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] אשר למד ואשר לימד. ועוד נראה לי בס"ד לרמוז בשמו הטוב דאות ה"א שבשמו יורה שלמד תורה לשמה שהוא לשם ה"א כאמור לעיל ונשארו שני למדי"ן שכל אחד מספרו שלושים לרמוז על תלמידיו שהיו שלושים ראויין שתשרה שכינה עליהם ושלשים ראויין שתעמוד להם חמה ונקודה שתחת הלמ"ד דהלל היא ציר"י שהוא שני יודי"ן שמספרם עשרים כנגד עשרים תלמידים הבינונים וסימן זה כלל גדול בתורה כלל עשרים ושלשים ושלשים.
6 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Sukkah 28a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0
What this page contains
A full text unit for Sukkah, daf 28, Amud Aleph, about 517 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 19 words
Opens “הָתָם הוּא דִּמְבַטֵּל, אֲבָל הָכָא דְּלָא מְבַטֵּל…”
- Segment 242 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁשָּׁבַת בַּגָּלִיל…”
- Segment 351 words
Opens “אָמְרוּ לוֹ: כׇּל דְּבָרֶיךָ אֵינָן אֶלָּא מִפִּי…”
- Segment 489 words
Opens “אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי:…”
- Segment 540 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁמוֹנִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְהִלֵּל…”
- Segment 639 words
Opens “אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי…”
- Segment 747 words
Opens “דָּבָר גָּדוֹל — מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. דָּבָר קָטָן…”
- Segment 871 words
Opens “מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ…”
- Segment 928 words
Opens “נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה. קָטָן…”
- Segment 1020 words
Opens “גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״אֶזְרָח״…”
- Segment 1135 words
Opens “אָמַר מָר: ״הָאֶזְרָח״ — לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים.…”
- Segment 1224 words
Opens “הֵי קְרָא וְהֵי הִלְכְתָא? וְתוּ: קְרָא לְמָה…”
- Segment 1322 words
Opens “יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִדְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב נָפְקָא.…”
Sages named on this page
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Sukkah 28a · Segment 13 — “…וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר קְרָא: ״אִישׁ אוֹ…”
Original text
הָתָם הוּא דִּמְבַטֵּל, אֲבָל הָכָא דְּלָא מְבַטֵּל — לָא.
The Gemara answers: There is a difference between the case of the shutter and the case of the sheet. There, in the case of the shutter, where he negates it by shuttering the window, it is considered part of the building and it is therefore prohibited. However, here, in the case of the sheet, where he does not negate it, as he plans on removing it, no, it is not necessarily prohibited.
תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁשָּׁבַת בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וּשְׁאָלוּהוּ שְׁלֹשִׁים הֲלָכוֹת בְּהִלְכוֹת סוּכָּה, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אָמַר לָהֶם: שָׁמַעְתִּי, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה אָמַר לָהֶם: לֹא שָׁמַעְתִּי. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חִילּוּף הַדְּבָרִים: שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה אָמַר לָהֶם: שָׁמַעְתִּי, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אָמַר לָהֶם: לֹא שָׁמַעְתִּי.
The Gemara relates a similar incident. The Sages taught: There was an incident involving Rabbi Eliezer, who stayed in the Upper Galilee, and the people there asked him thirty halakhot in the halakhot of sukka . In response to twelve, he said to them: I heard an answer from my teachers, and he related what he heard. In response to the other eighteen, he said to them: I did not hear an answer. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: It was the reverse of these matters. In response to eighteen he said to them: I heard an answer; in response to the other twelve he said to them: I did not hear an answer.
אָמְרוּ לוֹ: כׇּל דְּבָרֶיךָ אֵינָן אֶלָּא מִפִּי הַשְּׁמוּעָה! אָמַר לָהֶם: הִזְקַקְתּוּנִי לוֹמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבּוֹתַי. מִיָּמַי לֹא קְדָמַנִי אָדָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְלֹא שֵׁינַת עֲרַאי, וְלֹא הִנַּחְתִּי אָדָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְיָצָאתִי, וְלֹא שַׂחְתִּי שִׂיחַת חוּלִּין, וְלֹא אָמַרְתִּי דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי מֵעוֹלָם.
They said to him: Are all the matters that you know only from what you heard? Don’t you say any matters on your own? He said to them: Now you forced me to say a matter that I did not hear from my teachers, as I must describe my character traits and the manner in which I conduct myself. In all my days, no person ever preceded me into the study hall, as I am always first to arrive; and I never slept in the study hall, neither substantial sleep nor a brief nap; and I never left anyone in the study hall and exited, as I was always last to leave; and I never engaged in idle conversation; rather, I discussed only necessary matters or matters of Torah; and I never said anything that I did not hear from my teacher. That is why he did not answer those questions that his teacher did not address.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: מִיָּמָיו לֹא שָׂח שִׂיחַת חוּלִּין, וְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלָא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִילִּין, וְלֹא קְדָמוֹ אָדָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא יָשַׁן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְלֹא שֵׁינַת עֲרַאי, וְלֹא הִרְהֵר בִּמְבוֹאוֹת הַמְטוּנָּפוֹת, וְלֹא הִנִּיחַ אָדָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְיָצָא, וְלֹא מְצָאוֹ אָדָם יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם אֶלָּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה, וְלֹא פָּתַח אָדָם דֶּלֶת לְתַלְמִידָיו, אֶלָּא הוּא בְּעַצְמוֹ, וְלֹא אָמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר: הִגִּיעַ עֵת לַעֲמוֹד מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, חוּץ מֵעַרְבֵי פְסָחִים, וְעַרְבֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכֵן הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר תַּלְמִידוֹ נוֹהֵג אַחֲרָיו.
Apropos the character traits of Rabbi Eliezer, the Gemara cites character traits of his teacher. The Sages said about Rabban Yoḥanan ben Zakkai, the teacher of Rabbi Eliezer: In all his days he never engaged in idle conversation; and he never walked four cubits without engaging in Torah study and without donning phylacteries; and no person ever preceded him into the study hall; and he never slept in the study hall, neither substantial sleep nor a brief nap; and he never contemplated matters of Torah in alleyways filthy with human excrement, as doing so is a display of contempt for the Torah; and he never left anyone in the study hall and exited; and no person ever found him sitting and silent, i.e., inactive; rather, he was always sitting and studying; and only he opened the door for his students, disregarding his own eminent standing; and he never said anything that he did not hear from his teacher; and he never said to his students that the time has arrived to arise and leave the study hall except on Passover eves, when they were obligated to sacrifice the Paschal lamb, and Yom Kippur eves, when there is a mitzva to eat and drink abundantly. And Rabbi Eliezer, his student, accustomed himself to model his conduct after his example.
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁמוֹנִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְהִלֵּל הַזָּקֵן. שְׁלֹשִׁים מֵהֶן רְאוּיִם שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶן שְׁכִינָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, וּשְׁלֹשִׁים מֵהֶן רְאוּיִם שֶׁתַּעֲמוֹד לָהֶם חַמָּה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. עֶשְׂרִים בֵּינוֹנִים. גָּדוֹל שֶׁבְּכוּלָּן — יוֹנָתָן בֶּן עוּזִּיאֵל, קָטָן שֶׁבְּכוּלָּן — רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי.
The Gemara continues to praise the Sages. The Sages taught: Hillel the Elder had eighty students. Thirty of them were sufficiently worthy that the Divine Presence should rest upon them as it did upon Moses our teacher, and thirty of them were sufficiently worthy that the sun should stand still for them as it did for Joshua bin Nun, and twenty were on an intermediate level between the other two. The greatest of all the students was Yonatan ben Uzziel, and the youngest of them was Rabban Yoḥanan ben Zakkai.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִקְרָא וּמִשְׁנָה, גְּמָרָא הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת; דִּקְדּוּקֵי תוֹרָה וְדִקְִדּוּקֵי סוֹפְרִים; קַלִּים וַחֲמוּרִים וּגְזֵרוֹת שָׁווֹת; תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת; שִׂיחַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׂיחַת שֵׁדִים וְשִׂיחַת דְּקָלִים; מִשְׁלוֹת כּוֹבְסִין, מִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים; דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן.
The Gemara relates: The Sages said about Rabban Yoḥanan ben Zakkai that he did not neglect Bible; Mishna; Gemara; halakhot and aggadot ; minutiae of the Torah and minutiae of the scribes; the hermeneutical principles of the Torah with regard to a fortiori inferences and verbal analogies; the calculation of the calendrical seasons; and numerology [ gimmatreyaot ]. In addition, he did not neglect esoteric matters, including the conversation of ministering angels; the conversation of demons, and the conversation of palm trees; parables of launderers, which are folk tales that can be used to explain the Torah; parables of foxes; and more generally, a great matter and a small matter.
דָּבָר גָּדוֹל — מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. דָּבָר קָטָן — הֲוָיוֹת דְּאַבָּיֵי וְרָבָא. לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ וְאוֹצְרוֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא״. וְכִי מֵאַחַר שֶׁקָּטָן שֶׁבְּכוּלָּן כָּךְ, גָּדוֹל שֶׁבְּכוּלָּן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹנָתָן בֶּן עוּזִּיאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה — כׇּל עוֹף שֶׁפּוֹרֵחַ עָלָיו מִיָּד נִשְׂרָף.
The Gemara elaborates: A great matter is referring to the secrets of the Design of the Divine Chariot, the conduct of the transcendent universe. A small matter is, for example, halakhot that were ultimately formulated in the framework of the disputes of Abaye and Rava. He did not neglect any of these disciplines so as to fulfill that which is stated: “That I may cause those that love me to inherit substance and that I may fill their treasuries” (Proverbs 8:21), as Rabban Yoḥanan was filled with the disciplines of Torah and wisdom. And if the youngest of them was so prolific, the greatest of them was all the more so prolific. The Gemara relates that the Sages said of Yonatan ben Uzziel, the greatest of Hillel’s students, that when he sat and was engaged in Torah study, the sanctity that he generated was so intense that any bird that flew over him was immediately incinerated.
מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת — בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵּית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵּית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִית, וּמְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא אָמְרוּ לוֹ דָּבָר. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: מִשָּׁם רְאָיָה?! אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג, לֹא קִיַּימְתָּ מִצְוַת סוּכָּה מִיָּמֶיךָ.
MISHNA: In the case of one whose head and most of his body were in the sukka and his table was in the house, Beit Shammai deem it unfit, and Beit Hillel deem it fit. Beit Hillel said to Beit Shammai: And wasn’t there an incident where the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel went to visit Rabbi Yoḥanan ben HaḤoranit and they found him such that he was sitting with his head and most of his body in the sukka and his table in the house, and they said nothing to him? Even Beit Shammai did not object. Beit Shammai said to them: Is there proof from there? That is not what happened; rather, they said to him: If you were accustomed to act in this manner, you have never fulfilled the mitzva of sukka in your life.
נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה. קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ — חַיָּיב בְּסוּכָּה. מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַּלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן, וּפִיחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל קָטָן.
The mishna continues: Women, slaves, and minors are exempt from the mitzva of sukka . A minor who does not need his mother any longer is obligated in the mitzva. There was an incident where the daughter-in-law of Shammai the Elder gave birth just before Sukkot , and Shammai removed the coat of plaster from the roof, leaving the beams, and roofed with the beams over the bed for the newborn minor.
גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״אֶזְרָח״ — זֶה אֶזְרָח, ״הָאֶזְרָח״ — לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים, ״כׇּל״ — לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים.
GEMARA: With regard to the halakha that women, slaves, and minors are exempt from the mitzva of sukka , the Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers that it is as the Sages taught in a baraita that it is stated: “All the homeborn in Israel shall reside in sukkot ” (Leviticus 23:42). Had the verse stated only: Homeborn, it would have been derived that any homeborn member of the Jewish people is obligated to observe this mitzva. However, the term with the addition of the definite article: “The homeborn,” indicates that only certain homeborn members are obligated, i.e., men, to the exclusion of the women. The word “all” in the phrase: “All the homeborn,” comes to include the minors capable of performing this mitzva.
אָמַר מָר: ״הָאֶזְרָח״ — לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים. לְמֵימְרָא דְּ״אֶזְרָח״, בֵּין נָשִׁים בֵּין גַּבְרֵי מַשְׁמַע? וְהָתַנְיָא: ״הָאֶזְרָח״ — לְרַבּוֹת אֶת הַנָּשִׁים הָאֶזְרָחִיּוֹת, שֶׁחַיָּיבוֹת בְּעִינּוּי. אַלְמָא ״אֶזְרָח״ — גַּבְרֵי מַשְׁמַע! אָמַר רַבָּה: הִלְכְתָא נִינְהוּ וְאַסְמְכִינְהוּ רַבָּנַן אַקְּרָאֵי.
§ The Gemara analyzes the baraita . The Master said: “The homeborn” is to the exclusion of women. Is that to say that the term homeborn without the definite article indicates both men and women? Isn’t it taught in a baraita with regard to Yom Kippur that it is stated: “And it shall be a statute forever unto you: In the seventh month, on the tenth day of the month, you shall afflict your souls and shall do no manner of work, the homeborn, or the stranger that sojourns among you” (Leviticus 16:29). And the term “the homeborn” in that verse comes to include homeborn women, who are obligated in the mitzva of affliction on Yom Kippur. In that case, the definite article comes to include women. Therefore, apparently, the term homeborn, without the definite article, indicates only men. Rabba said: They are each a halakha transmitted to Moses from Sinai, and the Sages merely supported them with verses as a mnemonic device. Therefore, it is not surprising that the derivations are contradictory.
הֵי קְרָא וְהֵי הִלְכְתָא? וְתוּ: קְרָא לְמָה לִי, הִלְכְתָא לְמָה לִי? הָא סוּכָּה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, וְכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת.
The Gemara asks: Which of them is derived from the verse and which is a halakha transmitted to Moses from Sinai and merely supported by a verse? And furthermore, why do I need the verse and why do I need the halakha ? Isn’t sukka a positive, time-bound mitzva, and the principle is that women are exempt from all positive, time-bound mitzvot? There is no need for a special derivation to exempt women from the mitzva of sukka .
יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִדְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב נָפְקָא. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר קְרָא: ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה״,
And there is no need for a derivation with regard to their obligation to fast on Yom Kippur, as that can be derived from that which Rav Yehuda said that Rav said, as Rav Yehuda said that Rav said, and it was likewise taught in the school of Rabbi Yishmael: The verse says: “When a man or woman shall commit any sin that a person commits, to commit a trespass against the Lord, and that soul be guilty” (Numbers 5:6).