Commentary page
Sukkah 24b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSukkah 24b
Sukkah 24b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 298 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
הרי עשויה בידי אדם דרוח זה בידי אדם בא:
ספר וכתב לה ספר כריתות:
אין לי אלא ספר קלף:
מניין לרבות כל דבר לכותבו עליו כגון לוח עץ ועלה זית:
וכתב מכל מקום דמצי למיכתב ונתן בידה ספר כריתות:
אי הוה כתב וכתב לה כריתות בספר כדקאמרת דהאי ספר קלף הוא:
השתא דכתב ספר אין זה קלף ואין הכתוב מדבר שיהא נכתב עליו אלא דברי הגט קרוי ספר ספירת דברים כריתות דברים שיהו כורתין ומפרידין ביניהן:
ורבנן כיון דספר לאו קלף הוא האי וכתב לה לא אצטריך לרבות כל דבר דמהיכא תיתי לך לייחד דבר לכתיבתו דאיצטריך לאשמועינן שכל דבר כשר לך:
21 more comments on this page.
Rashi on Sukkah 24b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
תלמוד לומר וכתב לה מכל מקום וא"ת אימא וכתב כלל ספר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ועוד האמר בסוטה בפרק היה מביא (סוטה ד' יז.) אין כותבין לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדיפתרא אלא על המגילה שנאמר בספר והכא נמי כתיב ספר והכא נמי הוה ליה למיפסל כל דבר חוץ ממגילה ואין לחלק בין ספר לבספר ועוד דהכא נמי אמרינן ורבנן נמי אי כתב בספר כדקאמרת משמע שאז היה לו לרבות כל דבר שאין בו רוח חיים וי"ל דגבי סוטה דכתיב (במדבר ה) וכתב את האלות בספר הוה כלל ופרט אבל הכא ונתן בידה חזר וכלל אע"ג דבברייתא לא מייתי כללא בתרא דכוותה אשכחן בפ"ק דקדושין (ד' כא:) דקתני בברייתא אין לי אלא מרצע מניין לרבות הסול והסירה והמקדח והמכתב ת"ל ולקחת לרבות כל דבר הניקח ביד ומוכחא הסוגיא דמכלל ופרט וכלל דריש דונתת באזנו ובדלת חזר וכלל:
מה ספר שאין בו רוח חיים בפ' בכל מערבין (עירובין דף כז:) גבי מעשר שני דכתיב בבקר ובצאן נקט צד של פרי מפרי וגדולי קרקע ולעיל בפ"ק (סוכה ד' יא:) נקט מה חגיגה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ בכל אחד כפי מה שדומה לחכמים ענין הראוי לו:
ורבנן האי וכתב מאי עביד ליה אף ע"ג דאיצטריך לשמה תרי קראי כתיבי וא"ת ולרבי יוסי הגלילי אמאי צריכי תרוייהו דמההיא דלשמה דרשינן שפיר כלל ופרט ויש לומר דבפ' המגרש (גיטין ד' פז.) דרשי' וכתב לה ולא לה ולחברתה:
בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף הך דרשה לרבא אבל לאביי נפקא ליה מסברא בריש קדושין (ד' ה.) יאמרו כסף מכניס כסף מוציא יאמרו סניגור יעשה קטיגור ומ"מ לאביי נמי איצטריך וכתב לה שבכתיבה מתגרשת ולא בחליצה דבריש מסכת קדושין (ד' ג:) דריש לה מספר כורתה ואין דבר אחר כורתה וההיא דרשה כרבי יוסי הגלילי היא כדמשמע הכא וקצת תימה דלא נקיט התם לענין חליצה הך דרשא דכתב דהויא כרבנן וי"ל דאורחא דהש"ס הכי בכל דוכתא להביא דרשה הפשוטה לכאורה כדאשכחן פרק החובל (ב"ק דף פז.) דמייתי שבח נעורים לאביה גבי חבלה ובריש קדושין (דף ג:) משמע דבנעוריה בית אביה בהפרת נדרים כתיב וכן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) ובפרק בא סימן (נדה דף נ. ושם) דדריש נגעים אין רואין אותן אלא ביום מביום הראות בו בשר חי יטמא כדאביי דפרק קמא דמועד קטן (דף ח. ושם) ושביק דרשה דרבא דדריש דכתיב לי ולא לאורי וכן פרק הקורא את המגילה למפרע (מגילה דף כ.) דדריש ולא מוהלין אלא ביום מדכתיב וביום השמיני ימול ובפרק ר"א אם לא הביא (שבת דף קלב. ושם) מפיק ליה מבן שמונת ימים ולא לילות וביום מוקי לה ביום אפילו בשבת:
על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות תימה והא אם מת (אביו) לא חשיבה תו בית (אביו) כדתנן בנדרים פרק השותפין (נדרים ד' מו.) קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר וי"ל דבית אביו קרויין כל יוצאי חלציו של אביו ואע"פ שמת כדאשכחן גבי תמר שהיתה בתו של שם וכתיב (בראשית ל״ח:י״א) שבי אלמנה בית אביך וכבר מת אביה כדמוכחי קראי:
ואידך מכרת כריתות נפקא קשיא לרבינו תם דבפ' המגרש (גיטין דף פג:) קאמר על רבנן דרבי אליעזר כרת כריתות לא דרשי ור' יוסי הגלילי בכלל דרבנן ויש לומר דלא קאמר לא משמע ליה אלא לא דריש לההיא דרשה:
והא איכא נופו דעביד לה בהוצא ודפנא תימה דבפרק קמא דעירובין (דף טו.) דאמר רבא מחיצה העומדת מאליה לא שמה מחיצה ופריך מהכא ומשני בשנטעו מתחלה לכך הא על כרחך מוקמי לה הכא דעביד ליה בהוצא ודפנא ותו לא צריכין לנוטעו מתחלה לכך וי"ל דבין הכא בין התם דייק משום דמשמע ליה דאיירי בכל ענין בין היכא דהוי רוב הדופן מעץ האילן הקשה שאין הולך ובא ברוח בין הוי רוב הדופן מן הנוף ופריך התם מן הקשה והכא פריך מן הנוף והא דפריך הכא אי הכי מאי למימרא ולא משני דאשמעינן מחיצה העומדת מאליה שמה מחיצה ולא נטעו מתחלה לכך דכך הוא מסקנא דהתם דכולהו מודו במחיצה לא חשיב זה חידוש משום דקיימא לן כאביי בלחי העומד מאיליו דשמיה לחי וכל שכן מחיצה:
Tosafot on Sukkah 24b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
הא דקתני אין כותבין גיטי נשים על מי שיש בו רוח חיים או על מי שהוא אוכל דדייק לספר ורבנן דוחין הכי אי הוה כתיב וכתב לה בספר הוה שמעינן מינה האי סברא השתא דכתיב ספר לספירת דברים בעלמא הוא דאתא כו' ואידך מכרת כריתות כו'. פי' היה לו לכתוב וכתב לה ספר כרת מ"ט כתיב כריתות כו'.
ואידך כרת כריתות לא משמע ליה כלומר טעם אחד הוא:
אמר רב אחא בר יעקב כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. ואקשי' עלה ממתני' דתנן העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה והני ניידי ואזלי ואתו. ומשני האילנות חזקים וקשים דלא ניידי שנינו ונופו עביד ליה בהוצא ודפנא. כלומר נועץ הוצא ודפנא וקושר הנוף בהן כדי שלא יהא מתנודד והולך ובא. והא קמ"ל דלא חייש דילמא אתי לאשתמושי באילן המחובר לקרקע. ת"ש מהא דתניא גבי פסי ביראות היה שם גדר או אילן או מחיצת קנים נידון משום דיומד ושני התם דעביד בהוצא ודפנא. ת"ש מהא דתנן בסוף (עוקצין) [עירובין] אילן המיסך על הארץ אם [אין] נופו גבוה מן הארץ ג' טפחים מטלטלין תחתיו.
ומשני התם נמי דעביד בהוצא ודפנא.
אי הכי מחיצה מעליא היא אמאי אמר רב הונא בריה דרב יהושע התם אין מטלטלין בתוכו יותר מבית סאתים.
Rabbeinu Chananel on Sukkah 24b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ritva
מ״ט דרבי יוסי הגלילי דתניא ספר אין לי אלא ספר מנין לרבות כו׳ ת״ל ספר. פירוש לאו כלל ופרט הוא דא״כ אין בכלל אלא מה שבפרט ספר אין מידי אחרינא לא אלא רבי יוסי כלל ופרט וכלל דרש וכתב כלל ספר פרט ונתן בידה חזר וכלל והתלמוד קיצר לשונו ודכוותא בתלמודא:
ורבנן אי כתב בספ׳ כדקאמרת אבל השתא דכתיב ספר לישנא דספר אינו ענין כתיבה שיהא פרט אחר כלל אלא ענין סיפור דברים של כריתות שיכתוב בגט דברי כריתות וכגון הרי את מותרת לכל אדם:
ורבנן האי וכתב מאי עבדי ליה פירוש דליכתוב קרא ספר כריתות ונתן בידה והוה משמע שיתן בידה דבר כריתות ואנא ילפינא מקדושין דמתגרשת בשטר א״נ דממילא משמע דמידי בר נתינה הוא ולא דברים בלחוד ופרקינן דאה״נ דשמעינן מהכא דסגי בשטר מיהו הוה ס״ד דסגי בכסף נמי דומיא דקדושין קמ״ל וכתב שהוא מיותר לדרשא דבכתיבה מתגרשת ולא בכסף:
ורבי יוסי הגלילי האי נפקא ליה מספר ספר כורתה ואין ד״א כורתה ורבנן האי ספר כריתות מאי עבדי ליה. פי׳ דאי לספירת דברים לימא ספר גרושין מאי כריתות. ופריק מיבעי להו לדבר הכורת בינו לבינה שלא תהא אסורה מחמתו כל ימי חייה בשום דבר דאלו כל ימי חייו או חיי פלוני כריתות הוא כדפרישית בדוכתה:
דתניא ה״ז גיטך ע״מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי לעולם דקתני סיפא אכלהו קאי שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות. וא״ל שלא תלכי לבית אביך לעולם אמאי לא הוי כריתות דהא אם מכר אביה בית זה או נתנו לאחר או שמת יכולה היא לילך שהנודר לבית חברו שלא יכנס שם מת או מוכר מותר ליכנס שם כדאיתא בנדרים ואפי׳ אמר לבית זה שהוא של אביך דהשתא אע״ג דמית או מכרו אסורה לילך שם נפיל אזדא כדאמרי׳ במשכיר בית זה בפרק המקבל ומותרת לילך שם וכיון שאפשר בנפילה דמשתריא ביה כריתות הוי והכי איתא בירושלמי בהדיא וי״ל דהכא מיירי כשאמר לה שלא תלכי לבית זה של אביך דהשתא מיתסרא בה כל ימי חייה ואפי׳ נפל ותנא לא נקט לישנא דבעל בדוקא אלא דקתני שהתנה עליה שלא תלך לעולם בשום צד לבית שהוא של אביה ושאמר זה בלשון מספיק כראוי:
כל ל׳ ה״ז כריתות פי׳ ומותרת לינשא מיד ולא חיישינן שתבטל תנאה בידים כדברירנא בדוכתיה בס״ד:
העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה פי׳ ואינה סמוכה עליהם כשרה:
א״ר אחא כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה פי׳ שהרוח מנענע׳ פסולה ומתני׳ אוקימנא באילנות קשין ודנקיט נופיהן בהוצא ודפנא:
1 more comments on this page.
Ritva on Sukkah 24b · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain
Meiri
האשה מתקדשת ומתגרשת בשטר אבל הכסף מתקדשת בו ואינה מתגרשת בו כמו שיתבאר במקומו ומעיקר הגט שיהיה ענינו דבר הכורת בינו לבינה אמר הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין או שלא תלכי לבית אביך כל שלשים יום הרי זה גט שהרי יכול לבוא לידי כריתות לסוף שלשים אבל אם אמר על מנת שלא תשתי יין לעולם או שלא תלכי לבית אביך לעולם אינו גט שהרי כל ימיה בחשש זה ויש שואלים ממה שאמרו במסכת נדרים הריני מודר מביתך מת או מכרו מותר ליהנות בו וא"כ בזו אם מת אביה או מכר את ביתו אין זה ביתו והרי זה כאומר עד שימות פלוני שהוא כריתות ותירצו גדולי הדורות שאילו לא אמר לעולם הדין כן אבל כשאמר לעולם משמע אף לאחר מיתה ומכירה וי"מ אותה בשפירש כן בהדיא ר"ל אף לאחר מיתה ומכירה:
לענין פסי ביראות כל שהיה שם באחת מן הפיאות אילן שהיה עביו אמה לכל צד או גדר מרובע אמה על אמה או מחיצת קנים מחוברים זה לזה ועשויה כמין דיומן נידונת משום דיומד וכבר ביארנוה בשני של עירובין:
אילן המיסך על הארץ ר"ל שהוא גבוה וענפיו מתפשטים אילך ואילך עד שהם סוככים על שטח הארץ הרבה וראשיהם של ענפים מתפשטים וכפופים אצל הארץ אם אין נופו גבוה שלשה טפחים מן הארץ מטלטלין תחתיו שהרי נחשבו שפתות הנופים כלבודים בארץ והרי הן כמחיצות שאע"פ שהענפים נמוכים בראשיהם גבוהות הן באמצע ונמצאו כאן מחיצות עשרה ודוקא כשתקנם בהוצא ודפנא שלא ינדנדם ברוח מצויה וכן דוקא כשאין תחתיו אלא בית סאתים ואפילו נטעו מתחלה לכך שנמצא מוקף לשם הואיל ואינה עשויה לדירת עצמה ואין תשמישה אלא לצורך אויר שחוצה לשמירת השדות אין מטלטלין בה אא"כ היה כבית סאתים ואם יש בה יותר מבית סאתים אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות וכבר ביארנוה באחרון של עירובין:
Meiri on Sukkah 24b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה ורבנן האי וכתב מאי עביד ליה כו' וא"ת ולר"י הגלילי כו' וי"ל דבפרק המגרש דרשי' וכתב לה ולא לה ולחברתה עכ"ל ובפ"ב דגיטין ובפ"ק דעירובין כתבו דלרבנן מוכתב אחרינא דרשינן בכתיבה מתגרשת ומלה ולא לה ולחברתה עכ"ל ותימה לדבריהם דהכא שכתבו דמההיא דלשמה שפיר ילפינן כלל ופרט דא"כ מאי פריך הכא לר"י הגלילי האי סברא מנליה כו' דלמא קושטא דמלתא דמההוא דלשמה יליף כלל ופרט ומוכתב אחרינא דרש כמו לרבנן בכתיבה מתגרשת ומלה ולא לה ולחברתה וצ"ע:
בד"ה ע"מ שלא תלכי לבית אביך כו' תימה והא אם מת אביה לא חשיבא תו בית אביה עכ"ל כצ"ל מהרש"ל וכ"ה בתוספות פ"ק דעירובין דמאו מכרו שכתוב בנוסחאות התוס' לא תירצו מידי והיינו דלא קשיא להו ממכירה משום דאף אם מכר אביה ביתו אין זה כריתות דאפשר [א]שיקנה בית אחר וק"ל:
Chidushei Halachot on Sukkah 24b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
תוס' ד"ה ורבנן האי וכתב מאי עביד ליה וכו' עד וי"ל דבפ' המגרש דרשינן וכתב לה ולא לה ולחברתה וי"ל א"כ מאי פריך ג"כ לרבנן הא לרבנן נמי איכא לתרוצי הכי דבעינן תרי קראי חד לכתיבה לשמה וחד ללא לה ולחברתה וי"ל דללה ולא לה ולחברתה דהיינו שאין ב' נשים מתגרשות בגט א' להאי ילפותא לא הוי צריך למכתב וכתב דהא האי מלתא לא בכתיבה תליא ובשלמא לר' [יה"ג] אע"ג דמהאי קרא דלשמה הוי דרשינן גמי שפיר כלל ופרט מ"מ הואיל ובלאו הכי איצטריך למכתב לה למעט ולא לה ולחברתה כתב נמי וכתב למילף מיניה כלל ופרט בפ"ע אבל לרבנן קשה דלמה ליה למכתב האי וכתב כלל וק"ל ובדרך זה יתיישבו קושיות הרבה אשר א"צ בהן להאריך:
Maharam on Sukkah 24b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Sukkah, daf 24, Amud Bet, about 298 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 14 words
Opens “הֲרֵי עֲשׂוּיָה בִּידֵי אָדָם.…”
- Segment 235 words
Opens “אָמַר מָר. מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמְרוּ:…”
- Segment 326 words
Opens “אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״סֵפֶר״? לוֹמַר…”
- Segment 414 words
Opens “וְרַבָּנַן? אִי כְּתַב ״בְּסֵפֶר״, כִּדְקָאָמְרַתְּ. הַשְׁתָּא דִּכְתִיב…”
- Segment 531 words
Opens “וְרַבָּנַן: הַאי ״וְכָתַב״ מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ? הָהוּא…”
- Segment 617 words
Opens “וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הַאי סְבָרָא מְנָא לֵיהּ?…”
- Segment 735 words
Opens “וְאִידַּךְ? הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְדָבָר הַכּוֹרֵת בֵּינוֹ…”
- Segment 89 words
Opens “וְאִידָּךְ? מִ״כָּרֵת״ ״כְּרִיתוּת״ נָפְקָא. וְאִידַּךְ? ״כָּרֵת״ ״כְּרִיתוּת״…”
- Segment 910 words
Opens “מַתְנִי׳ הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת…”
- Segment 1016 words
Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: כׇּל…”
- Segment 1118 words
Opens “תְּנַן: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת…”
- Segment 1220 words
Opens “וְהָאִיכָּא נוֹפוֹ! דְּעָבֵיד לֵיהּ בְּהוּצָא וְדַפְנָא. אִי…”
- Segment 1321 words
Opens “תָּא שְׁמַע: הָיָה שָׁם אִילָן אוֹ גָּדֵר…”
- Segment 1428 words
Opens “תָּא שְׁמַע: אִילָן הַמֵּיסֵךְ עַל הָאָרֶץ, אִם…”
- Segment 1514 words
Opens “אִי הָכִי, נִיטַּלְטֵל בְּכוּלֵּיהּ! אַלְּמָה אָמַר רַב…”
Sages named on this page
- Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…
Source: Sukkah 24b · Segment 15 — “…בְּכוּלֵּיהּ! אַלְּמָה אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אֵין…”
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Sukkah 24b · Segment 10 — “גְּמָ׳ אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: כׇּל מְחִיצָה שֶׁאֵינָהּ…”
Original text
הֲרֵי עֲשׂוּיָה בִּידֵי אָדָם.
this partition was established by a person and is therefore fit.
אָמַר מָר. מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמְרוּ: אַף אֵין כּוֹתְבִין עָלָיו גִּיטֵּי נָשִׁים. מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? דְּתַנְיָא: ״סֵפֶר״, אֵין לִי אֶלָּא סֵפֶר. מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכָתַב לָהּ״ מִכׇּל מָקוֹם.
§ The Master said in the baraita that in the name of Rabbi Yosei HaGelili they said: Nor may one write bills of divorce on it. The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Yosei HaGelili? It is as it is taught in a baraita with regard to the verse: “When a man takes a wife, and marries her, and it comes to pass if she finds no favor in his eyes, because he has found some unseemly thing in her; that he write her a scroll [ sefer ] of severance and give it in her hand, and send her out of his house” (Deuteronomy 24:1); from the word scroll, I have derived only that a scroll is fit. From where do I derive to include all objects as fit materials upon which a bill of divorce may be written? The verse states: “That he write her,” in any case, i.e., any surface upon which the formula can be written.
אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״סֵפֶר״? לוֹמַר לָךְ: מָה סֵפֶר דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים וְאֵינוֹ אוֹכֶל, אַף כׇּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים וְאֵינוֹ אוֹכֶל.
If so, what is the meaning of that which the verse states: Scroll? It is to tell you that a bill of divorce must be written on a surface like a scroll: Just as a scroll is neither alive nor is it food, so too, a bill of divorce may be written on any object that is neither alive nor food. That is why Rabbi Yosei HaGelili invalidates a bill of divorce written on a living being.
וְרַבָּנַן? אִי כְּתַב ״בְּסֵפֶר״, כִּדְקָאָמְרַתְּ. הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״סֵפֶר״ — לִסְפִירַת דְּבָרִים בְּעָלְמָא הוּא דַּאֲתָא.
The Gemara asks: And how do the Rabbis, who disagree and say that a bill of divorce may be written even on a living creature or on food, interpret the verse? They contend: If the verse had written: That he write for her in the scroll [ basefer ], it would be as you said, that the bill of divorce may be written only on a scroll. Now that it is written simply: That he write her a sefer , it comes to teach that a mere account of the matters [ sefirat devarim ] is required. There are no restrictions with regard to the surface on which that account may be written.
וְרַבָּנַן: הַאי ״וְכָתַב״ מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ? הָהוּא מִיבְּעֵי לְהוּ, בִּכְתִיבָה מִתְגָּרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת בְּכֶסֶף. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאִיתַּקַּשׁ יְצִיאָה לַהֲוָיָה, מָה הֲוָיָה בַּכֶּסֶף — אַף יְצִיאָה בְּכֶסֶף, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara continues: And what do the Rabbis derive from the phrase: “That he write her”? The Gemara answers: That phrase is required to teach the principle that a woman is divorced only by means of writing, i.e., a bill of divorce, and she is not divorced by means of money. It might have entered your mind to say: Since in the verse, leaving marriage, i.e., divorce, is juxtaposed to becoming married, i.e., betrothal, then just as becoming married is effected with money, so too, leaving marriage may be effected with money. Therefore, the Torah teaches us: “That he write her,” indicating that divorce can be effected only with a written bill of divorce.
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הַאי סְבָרָא מְנָא לֵיהּ? מִ״סֵּפֶר כְּרִיתוּת״ נָפְקָא לֵיהּ. סֵפֶר כּוֹרְתָהּ, וְאֵין דָּבָר אַחֵר כּוֹרְתָהּ.
The Gemara asks: And Rabbi Yosei HaGelili, from where does he derive this reasoning that a woman cannot be divorced with money? The Gemara answers: He derives it from the phrase: “A scroll of severance,” which teaches that a scroll, i.e., a written document, severs her from her husband, and nothing else severs her from him.
וְאִידַּךְ? הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְדָבָר הַכּוֹרֵת בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. כִּדְתַנְיָא: הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּשְׁתִּי יַיִן, וְעַל מְנָת שֶׁלֹּא תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ לְעוֹלָם — אֵין זֶה כְּרִיתוּת, כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם — הֲרֵי זֶה כְּרִיתוּת.
The Gemara continues: And the other tanna , i.e., the Rabbis, requires that verse to teach that a bill of divorce must be a matter that severs all connection between him and her. As it is taught in a baraita : If a man says to his wife: This is your bill of divorce on the condition that you will never drink wine, or on the condition that you will never go to your father’s house, that is not severance; the divorce is not valid. If a bill of divorce imposes a condition upon the woman that permanently binds her to her husband, her relationship with her husband has not been completely severed, which is a prerequisite for divorce. If, however, he imposes a condition for the duration of thirty days, or any other limited period of time, that is severance, and the divorce is valid, as the relationship will be completely terminated at the end of the thirty-day period.
וְאִידָּךְ? מִ״כָּרֵת״ ״כְּרִיתוּת״ נָפְקָא. וְאִידַּךְ? ״כָּרֵת״ ״כְּרִיתוּת״ לָא דָּרְשִׁי.
The Gemara continues: And the other tanna , Rabbi Yosei HaGelili, derives that a condition without a termination point invalidates the divorce from the fact that instead of using the term karet , the verse uses the more expanded term keritut . Inasmuch as both terms denote severance, using the longer term teaches two things: Divorce can be effected only by means of writing and not through money, and divorce requires total severance. And the other tanna , the Rabbis, does not derive anything from the expansion of karet to keritut , because the Rabbis do not see this as a significant deviation from the standard language of the verse.
מַתְנִי׳ הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ — כְּשֵׁרָה.
MISHNA: In the case of one who establishes his sukka between the trees, and the trees serve as walls for it, the sukka is fit.
גְּמָ׳ אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: כׇּל מְחִיצָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה — אֵינָהּ מְחִיצָה.
GEMARA: Rav Aḥa bar Ya’akov said: Any partition that is not able to stand in a typical wind, but rather is blown to and fro, is not a partition.
תְּנַן: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ — כְּשֵׁרָה. וְהָא קָאָזֵיל וְאָתֵי! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בְּקָשִׁין.
The Gemara asks the following question based on that which we learned in the mishna: In the case of one who establishes his sukka between the trees, and the trees serve as walls for it, the sukka is fit. The Gemara asks: But don’t the trees sway back and forth in the wind? The Gemara answers: With what are we dealing here? The mishna is referring to older trees that are thick and hard and do not sway in the wind.
וְהָאִיכָּא נוֹפוֹ! דְּעָבֵיד לֵיהּ בְּהוּצָא וְדַפְנָא. אִי הָכִי, מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא: נִיגְזַר דִּלְמָא אָתֵי לְאִשְׁתַּמּוֹשֵׁי בְּאִילָן, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: But isn’t there the issue of its foliage, which certainly sways in the wind? If it constitutes part of the wall of the sukka , the sukka should be unfit. The Gemara answers: It is referring to a case where it is a fit wall due to the fact that he established the wall by tying it with hard palm leaves and laurel leaves to tighten it to prevent it from swaying in the wind. And the Gemara says: If it is so that the tree is tied and cannot sway, what purpose is there to state this halakha ? It is obvious that it is a fit wall. The Gemara answers: It is lest you say: Let us issue a decree prohibiting its use lest one come to use the tree on Shabbat. Therefore, the mishna teaches us that this is not a concern.
תָּא שְׁמַע: הָיָה שָׁם אִילָן אוֹ גָּדֵר אוֹ מְחִיצַת הַקָּנִים — נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד! הָתָם נָמֵי, מִשּׁוּם דְּעָבֵיד לֵיהּ בְּהוּצָא וְדַפְנָא.
Come and hear a different proof that a partition that is blown to and fro in the wind is a fit partition. The halakha is that double boards positioned in the four corners of an area surrounding a well render the area a private domain in which it is permitted to draw water from the well on Shabbat. If there was a tree there, one cubit thick on each side of one of the corners, or a square stone fence that measures one square cubit, or a partition of reeds, its legal status is assessed like that of a double board positioned at the corners of the area surrounding a well, and serve as a partition for two of the sides. Apparently, a partition that moves in the wind, like the partition of reeds, is considered a full-fledged partition. The Gemara refutes this proof: There, too, it is only considered a full-fledged partition due to the fact that he established the partition by tying it with hard palm leaves and laurel leaves.
תָּא שְׁמַע: אִילָן הַמֵּיסֵךְ עַל הָאָרֶץ, אִם אֵין נוֹפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — מְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו. אַמַּאי, הָא קָא אָזֵיל וְאָתֵי? הָתָם נָמֵי, דְּעָבֵיד לֵיהּ בְּהוּצָא וְדַפְנָא.
The Gemara cites an additional proof. Come and hear that which is taught in a baraita : With regard to a tree whose foliage is broad and its branches reach down and cover the ground, if its foliage is not three handbreadths high off the ground it creates a space similar to a round room; therefore, one may carry beneath it, as it is a full-fledged private domain. Why is the foliage of the tree a fit partition? Doesn’t it sway back and forth in the wind? The Gemara answers: There, too, it is due to the fact that he established the partition by tying it with hard palm leaves and laurel leaves.
אִי הָכִי, נִיטַּלְטֵל בְּכוּלֵּיהּ! אַלְּמָה אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ
The Gemara asks: If so that it is a case where one established the foliage as a complete partition, let him move objects in the entire area beneath the tree, since it is a private domain. Why, then, did Rav Huna, son of Rav Yehoshua, say: One may carry beneath this tree