Commentary page
Sukkah 14a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSukkah 14a
Sukkah 14a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 395 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
יורדין לידי טומאה במחשבה מי שחשב עליו שזה יהא גמר מלאכתן כגון שעיבדו לדרגש או לדולבקי כיון שעיבדו מקבל טומאה ואלמלי עיבדו לרצועות וסנדלין אין מקבלים טומאה עד שיגמרו למלאכת הסנדלין:
ואין עולים מטומאתן ממחשבת תורת קבלת טומאה אין עולין במחשבה כגון עיבדו לשלחן ולדרגש וחישב עליו לרצועות וסנדלין אין מחשבתו מבטלתן מתורת קבלת טומאה:
אלא בשינוי מעשה עד שיתן בו איזמל:
מעשה מבטל מידי מעשה אפילו עשה בו מעשה מוכיח מתחילה לשלחן כגון שקיצצו סביבותיו ליפותו כיון שנתן איזמל בו לחתכו לסנדלין מבטל מעשה ראשון וכל שכן שמוציא מידי מחשבה שלא היה בה מעשה:
וכי תימא הני מילי דלא מבטלין בתרייתא לקמייתא בכלים דחשיבי ומשיצא עליו שם כלי במחשבה אינה נוחה להפקיע שמה:
שבססן לקמיה מפרש מאי היא:
טהורות דגלי דעתיה דלא ניחא ליה בהו וטהרו מלקבל טומאה הידות האלה עוד ולא הביאה טומאה על האוכל עד שיגיע טומאה באוכל עצמו:
ור' יוסי מטמא טעמא מפרש לקמן:
30 more comments on this page.
Rashi on Sukkah 14a · Sefaria
Tosafot
כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורות משנה היא פ"ק דעוקצין (מ"ה):
בעתר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סד.) פי' בקונטרס עתר פל"א בלע"ז ולא יתכן דבלא ידות נמי יכול להפך בה את התבואה והיא נקראת רחת שמטהרין בה את התבואה מן המוץ שלה כדכתיב (ישעיהו ל׳:כ״ד) אשר זורה ברחת ובמזרה וכאן פירש פורק"א וכן עיקר:
Tosafot on Sukkah 14a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
מחשבה אינה מבטלת לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה פי' עור היה וחישב עליו להיות קטבליא במחשבתו נעשה כלי ואם נגעה בו טומאה נטמא. אבל אם היתה קטבליא וחישב לעשות עור אינה יוצאה מתורת כלי במחשבה עד שיעשה בה מעשה. כדתנן שלחן שנטלה אחת מרגליו טהורה כו' זהו פירושו כל היורדין לידי טומאה במחשבה אין עולין מידי טומאה אלא בשינוי מעשה.
וכי תימא ידות האוכלין במחשבה סגיא להו והתנן בפרק א' בעוקצין (מ"ה) כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורין. כלומר הכניסן לאוכלין ונמלך עליהן בגורן טהורין.
ור' יוסי מטמא פסיגא של אשכול שריקנה טהורה שייר בה גרגיר אחד טמאה פי' בססן פססן כדגרסי' בע"ז כיצד מבטלה קטע ראש אזנה והוא כמו חתיכה ואמר בשלמא לר' אלעזר דאמר התיר איגודן הנה במחשבה תנן דטהורות אליבא דרבנן שפיר.
אלא לר' יוחנן דאמר בססן ממש כלומר אין מסתלקת תורת טומאה מהן אלא בשינוי מעשה מאי טעמייהו דרבנן דמטהרי הבא במחשבה בלבד ושנינן הכא נמי רבנן דאמרינן אם פסולת מרובה על האוכלין טהורה שפססן ממש דהוא מעשה. ואקשינן אי הכי מאי טעמייהו דאחרים דפסלי הא עבד בהו מעשה ובטלינהו ושנינן אחרים כר' יוסי סבירא להו דאף על גב דעבד בהו מעשה סבר הואיל וראוי להפכן בעתר לא בטלה ידות מינייהו. אחרים נמי סברי כיון דלכי סתר לה לסכך חזו למנקט להו בגילייהו לא בטלי תרגום לקושש קש לגבבא גילי.
למה נמשלה תפלת צדיקים כעתר שנאמר ויעתר יצחק לה':
מתני' מסככין בנסרים דברי ר' יהודה ר' מאיר אוסר:
אמר רב בנסרין שיש בהן ד' טפחים מחלוקת רבי מאיר גזר הני משום תקרה סבר מאן דחזי דמכשרה בנסרים שיש בהן ד' טפחים אתי לאכשורי תקרה. ורבי יהודה לא גזר ושמואל אמר כשיש בהן ג' טפחים מחלוקת ר' יהודה סבר כיון דלית בהן ד' טפחים דאינון [שיעור] מקום לא גזרי ור"מ סבר כיון דנפקי מג' דהוא לבוד גזרינן ואקשינן עליה דרב ממתני' דתנן נתן עליה נסר שרחב ד' טפחים כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו קס"ד מתני' דברי הכל היא קשיא לרב דאמר כשיש בהן ד' טפחים ר' יהודה מכשיר אי הכי לר' יהודה אמאי לא יישן תחתיו לאו מכלל דסבר ר' יהודה דנסר פסול הוא ומשני רב הא מתני' לאו דברי ר' יהודה היא אלא ר' מאיר היא דאית ליה גזרת תקרה.
Rabbeinu Chananel on Sukkah 14a · Sefaria
Ritva
מתני׳ מסככין בנסרים דברי ר׳ יהודה ר״מ אוסר נסרים כשרים לסכך מדינא דהא גדולן מן הארץ ואין מקבלין טומאה דפשוטי כלי עץ הן אלא דר״מ פסיל להו משום גזרת תקרת בית דאיכא משום תעשה ולא מן העשוי ור״י לא גזר בהו ומדקתני ר״מ אוסר הוה משמע שאוסר לכתחלה אבל בדיעבד כשרה אבל א״א לומר כן דהא קתני בברייתא ר״מ פוסל ותני נמי סככה בנסרים שיש בהם ד׳ פסולה והא דקתני מתניתין אוסר איידי דקתני לר׳ יהודה מסככין לומר שמותר לסכך בהכי תניא נמי ור״מ אוסר ותו דלישנא דאוסר משמע שאין מסוככין ואשמועינן אגב אורחיה דהא ר״מ מדרבנן היא ולאו מדינא כדדייק לן לעיל הכא דקתני אין מסככין משום גזרת אוצר הוא:
נתן עלי׳ נסר שהוא רוחב ארבע כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו ומוקים בגמ׳ בשנתנו מן הצד:
גמרא אמר רב מחלוקת בנסרים שיש בהן ד׳ דר״מ אית ליה גזרת תקרה ור׳ יהודה לית ליה אבל בנסרים שאין בהם ד׳ ד״ה כשרה הלכך לר״י ליכא נסרים פסולים כלל וטעמא דלא גזר ר״מ אלא בנסרים שיש בהם ד׳ יש שפירש משום דטעמא דר״מ משום גזרת תקרה שיעשה סוכתו תחת תקרת ביתו והו״ל תעשה ולא מן העשוי ואין דרך לעשות תקרה בבתים אלא בנסרים שיש בהן ארבע ובפחות מכאן ליכא למגזר ול״נ חדא דהא גזרה זו משום חשש הרואים הוא ולא משום חשש העושה בלבד והרואה סוכה של נסרים היאך ידקדק בהן אם יש ד׳ או פחות כל שהוא שלא יטעה לעשות בתקרתו סוכה ועוד א״כ כי פרכי׳ בסמוך ולשמואל אפי׳ בפחות מג׳ והא קנים בעלמא נינהו אמאי נקיט האי טעמא לימא והא אין דרך תקרה בכך דהא עדיפא ליה וכי אמרינן דטעמא דמאן דלא גזר היינו משום דלית בהו שיעור מקום עדיפא הול״ל משום דאין דרך תקרה בכך והיכי לא אדכר תלמודא ה״ט כלל ועוד דהא בפ׳ הבית והעליה מוכח שדרך תקרה בכל דבר כדאמרינן התם גבי העליון נותן את התקרה מאי תקרה שמואל אמר לוחין והתאני בשם ר״ל אמרו קנים וסנאין ולא פליגי מר כי אתריה ומר כו׳ והנכון שדרך לעשות תקרת בתים בכל דבר ואפילו בקנים ולא גזרו חכמים בסוכה לאסור בכל דבר שראוי לתקרה שא״כ היו אסורין כל עצים וכל קנים אלא כל דבר שדרך לעשות לסיכוך ורגילין בו כמו לתקרה לא גזרו בו כלל ורבי יהודה לית ליה גזירת תקרה כלל משום דלא שכיח ושמואל סבר דר״י אית ליה גזירת תקרה כשיש בהן ד׳ שקרובין לתקר׳ יותר מסכוך ובפחות מד׳ הוא דפליג ור״מ אוסר אפילו שאין בהן ארבע ומתמהינן ולשמואל היכי אסר ר״מ בכל פחות מד׳ ואפילו פחות מג׳ דהא קנים בעלמא נינהו דהא חשיבי ורגילי בסיכוך טובא וכשם שלא גזרו בקנים אין ראוי לגזור בהם ואתא ר״פ ופריש מימרא דשמואל דה״ק היכא שיש בהן ד׳ ד״ה פסולה ואפילו לר״י כיון דקרובי׳ לתקרה יותר מסיכוך ראוי לגזור בהן פחות מג׳ קנים בעלמא נינהו וקרובים לסיכוך יותר מתקרה ודכ״ע לא גזרי׳ בהו מג׳ ועד ד׳ ולא עד בכלל ר״י סבר כיון דלית בהו שיעור מקום שאין מקום פחות מד׳ לא חשיבי ודינם כקנים ולא גזרינן בהו ור״מ סבר כיון דנפקי מתורת לבוד חשיב להו טפי מקנים ואיכא למגזר בהו משום תקרה דהא חזו לתקרה כמו לסכוך ופסולה והא דר״פ פי׳ דמימר׳ דשמואל היא ואפשר דאיהו כרב ס״ל והכי מוכח תלמודא דקאמרינן אר״פ ולא אמרינן ר״פ אמר מיהו ליכא הכרח דאפשר נמי דמפרש וס״ל כותיה והשתא לר״מ כל נסר פסול חוץ בפחות מג׳ ולר״י כולן מותרין חוץ משיש בהן ד':
נתן עליה נסר כו׳ קס״ד דסיפא ד״ה היא ולהכי קשיא ליה לר״י אליבא דרב אמאי לא ישן תחתיו דהא לר״י אליבא דרב אמאי ליכא משום נסר פסול ופריק דסיפא ר׳ מאיר היא ולקמן פרכי׳ אמאי כשרה אבל השתא לא חש להכי:
ת״ש ב׳ מצטרפין כו׳ פירש לא שייך לישנא דמצטרף אלא בסכך שהוא פסול אלא שאין בו שיעור לפסול כל הסוכה והיינו דפריך היכי קאמר ר״מ דנסרי׳ מצטרפין אליבא דרב דהא אי אית בהו ד׳ שהן פסולין הרי יש בא׳ שיעור לפסול הסוכה ואינו צריך צירוף ואם אין בהם ד׳ כשרים הם לגמרי ואפי׳ הם כמה אינן פסולין ואוקימנא לעולם דאית בהו ארבע שהם סכך פסול והא דבעי צירוף היינו מן הצד שאין פוסלים אלא בד׳ אמות ואתיא כלישנא דסורא דאמרינן לקמן אליבא דרב דסכך פסול פוסל באמצע בד׳ טפחים ולהכי אצטריכו לאוקמה במן הצד דאלו ללישנא דנהרדעא דאמרי אליבא דרב דבאמצע נמי אין סכך פסול פוסל אלא בארבע אמות אמאי דחיק לאוקמה מן הצד לוקמה אפילו באמצע אלא ודאי דסוגיין כלישנא דסורא ושמעינן מינה דהלכתא כותיה כדבעינן למימר בדוכתה והא דקתני ר׳ יהודה ב׳ נסרים אין מצטרפין ודאי אליבא דרב דאיידי דנקט רישא שני סדינין מצטרפין נקט סיפא אין מצטרפין:
Ritva on Sukkah 14a · Sefaria
Meiri
המשנה החמשית והכונה בה כשלפניה מסככין בנסרים דברי ר' יהודה ר' מאיר אוסר נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו אמר הר"ם נסרים הם הלוחות אם היו אותן הנסרים קצרות שאין ברחבן שלשה טפחים מותר לסכך בהן לדברי הכל לפי שהם כקנים ואם היה ברוחב כל נסר מהם ארבעה טפחים שהוא שיעור מקום אסור לסכך בהם לדברי הכל ואם היה ברוחב אותן הנסרים פחות מארבעה ויותר על שלשה בזה נחלקו ר' יהודה ור' מאיר ר' יהודה מתיר לסכך בהם לפי שהם פחות מארבעה ואין בהן שיעור מקום ור' מאיר אוסר לפי שהם יותר משלשה טפחים ויצאו מתורת לבוד והלכה כר' יהודה תקרה שאין עליה מעזיבה ר' יהודה אומ' משום בית הלל מפקפק או נוטל אחת מבינתים בית שמאי אומרים מפקפק ונוטל אחת מבינתים ר' מאיר נוטל אחת מבינתים ואינו צריך לפקפק תקרה היא גג או סכך מעצים ומעזיבה היא הטיט או העפר או הסיד שנותנין על הנסרים ומפקפק פירושו שיעקור אותם ממקומם ומן המסמרים התקועין בהם ונוטל אחת מבינתים פירושו שיטול נסר אחד מבין הנסרים וימלא מקום אותם הנסרים שעקר מסכך כשר ובש"א אע"פ שפקפק נוטל אחת מבינתים לפי שהם סוברים כי ביטול תקרה לא יהיה אלא בנטילת אחת מבינתים ור' יהודה אומר שבית הלל סוברין שבאחד מאלו השני מעשים יהיה בטול תקרה ור' מאיר אומר כי בית שמאי ובית הלל מודים שבטול תקרה לא יהיה אלא בנטילת אחת מבינתים והלכה כר' יהודה כמו שהורה מדברי בית הלל:
אמר המאירי מסככים בנסרים דברי ר' יהודה ור' מאיר פוסל ופירשו בגמ' שאם יש כאן ארבעה אף ר' יהודה מודה בפיסולן אע"פ שהם סכך כשר שהרי אין מקבלין טומאה וגדולן מן הארץ משום גזרת תקרה שרוב תקראות בנסרים שיש בהם ארבעה הם ואם יסכך בנסרים שיש בהם ארבעה ידמה לו כתקראות של בית ויבא לישב תחת התקרה של ביתו לומר מה בין זה לזה ואינו יוצא בכך שהרי אמרו תעשה ולא מן העשוי ובפחות משלשה אף ר' מאיר מודה בהכשרן שקנים בעלמא הם אלא שמחלוקתם משלשה ועד ארבעה שר' מאיר אוסר שמאחר שיצא מתורת לבוד יש לגזור בהם גזרת תקרה ואע"פ שחבילי קש אע"פ שכשרים לסיכוך גזרו בהם אע"פ שמתחילה הוא מניחם לדעת כך בזו מפני שהדבר מצוי אבל נסרים אין הדבר מצוי לסכך בהם ביתר משלשה ואע"פ ששיטה זו לדעת שמואל נאמרה בגמ' אבל לדעת רב אף בשיש בהם ארבעה נחלקו שיטת הסוגיא מוכחת כשמואל שמחלקת הפכן על צדיהן מוכיח כדעת זה וכן פסקוה כל הגאונים וכבר ידעת שהלכה כר' יהודה והלכך כל פחות מארבעה כשרה ופירשוה בגמ' אפי' בנסרים משופים ומתוקנים שהם ראויים לתשמיש ואין אומרין לגזור בהם משום כלים ובארבעה מיהא פסולה ומאחר שכן זה שאמר אח"כ נתן עליה נסר רחב ארבעה כשרה ובלבד שלא יישן תחתיה פירושו מן הצד שאין סכך פסול פוסל מן הצד אלא בארבע ואם ריצף מן הצד נסרים שיש בהן ארבעה עד תשלום ארבע אמות ודאי פסולה הא בפחות מכן כשרה אלא שאף בנסר רחב ארבעה מן הצד אין ישנין תחתיו אבל באמצע ודאי נפסלה הסוכה כל שלא נשאר ממנה ולהלן שיעור סוכה בשלש דפנות ואין אומרין שמאחר שאינה סכך פסול מצד עצמה לא יהא בה כח לפסול כל הסוכה אף באמצע שמ"מ כסכך פסול הוא נידון והוא שאמרו בגמ' שאפי' הפכן על צדיהן ר"ל מצד עביין שאין בו ארבעה וסיכך בהן סוכתו אעפ"כ פסולות שמ"מ נעשו כשפודים של מתכת ר"ל כמה שהוא סכך פסול מצד עצמו שאין לו תקון ודבר זה פירשו בשסכך את כל הסוכה בהם או שצירף מהן זו בצד זו עד שיהו ברוחב ארבעה כשיעור מה שסכך פסול פוסל באמצע ואם מן הצד עד ארבע אמות וזהו שדמוה לשפודין של מתכות והרי אף שפודין אין פוסלין אלא בארבעה וכן פרשו בגמ' שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם וכשרה ופירשוה בסוכה של שמנה אמות מצומצמות באמה בת ששה טפחים שהם מ"ח טפחים וכשנתן נסר ארבעה ופסל ארבעה מצד זה וכן נסר ארבעה ופסל ארבעה מצד זה ובמשך כל הסוכה נתחברו שני פסלים באמצע והרי יש בהם הכשר סוכה ועוד טפח אלא שלא דקדק בו ואין הדפנות רחוקות משם ד' אמות ונמצאו כשרות בדופן עקומה אלא שאין ישנים תחת הנסרים:
Meiri on Sukkah 14a · Sefaria
Maharam
בגמ' ואפי' פחות מג' הא קנים בעלמא נינהו וכו' עד ומר סבר כיון דליתנהו שיעור מקום לא גזרינן וכו' וי"ל מה ס"ד דמקשה ואפי' פחות מג' דמהיכי תיתי לומר דאיירי אפילו בפחות מג' ועוד יש לדקדק דבדברי שמואל פרש"י דנחלקו אי חייש למיעוטא דמסככים בנסרים שאין בהן ארבע וא"כ במסקנא דמסיק רב פפא דמג' ועד ד' פליגי למה לו למינקט סברא אחרת דפליגי מר סבר כיון דליתנהו שיעור מקום וכו' למה ליה למהדר מסברא קמייתא דאמרי' דפליגי בחייש למיעוטא ונ"ל דהא בהא תליא דלעיל היה סבר דפליגי באי חיישי' למיעוטא דמסככים בנסרים שאין בהם ד' וזאת המחלוקת שייך ג"כ אפי' בנסרים שיש בהן פחות מג' דבהו נמי יש מיעוט העושין מהן תקרה ולכך פריך ואפי' בפחות מג' קנין בעלמא נינהו ומסיק רב פפא דמג' ער ד' פליגי אבל בפחות מג' ד"ה כשרה ולא פליגי בחיישינן למיעוט אלא מר סבר כיון דליתנהו שיעור מקום וכו' ומר סכר כיון דנפקי להו מתורת לבוד גזרינן:
Maharam on Sukkah 14a · Sefaria
Penei Yehoshua
במשנה מסככין בנסרים דברי ר"י ור"מ אוסר והקשה הריטב"א ז"ל דהו"ל למיתני ורבי מאיר פוסל כיון דאפילו בדיעבד פסולה כדקתני לקמן בברייתא ורבי מאיר פוסל ועיין שם מה שתירץ ולפענ"ד נראה ליישב לפי מאי דמשמע מפשטא דסוגיא לפי שיטת רש"י והר"ן ז"ל דהאי פלוגתא דמסככין בנסרים לאו דוקא דכולה מסוככת בנסרים אלא אפילו רובה בפסל אלא שהניח נסר א' או שנים נמי אוסר ר"מ אם יש בהן רוחב ד' למר כדאית ליה כמו שיבואר. וא"כ לפ"ז לא שייך למיתני ר"מ פוסל דלאו מלתא דפסיקא הוא דזימנין דכשר בכה"ג כשהניח הפסל סמוך לדופן האמצעי ויש באותו פסל הכשר סוכה דבכה"ג ודאי כשירה שהרי יש לה ג' דפנות וכדאיתא להדיא בירושלמי דמחלק שמואל במתניתין בין המסכך לאורך הסוכה או לרוחב הסוכה ואפילו לאורך נמי זימנין דכשירה כשאין הנסרים כנגד הפתח וכגון בסוכה שיש לה ד' דפנות ויש באותו פסל הכשר סוכה מלבד הנסרים ומש"ה לא קתני ר"מ פוסל אלא אוסר דלכתחילה וודאי אסור גזירה שמא ישב תחת הנסר משא"כ לקמן בברייתא שפיר קתני רבי מאיר פוסל דאיירי במסוככת כולה בנסרים כדמייתי עלה מעשה דרבי יהודא כמו שיבואר כנ"ל נכון ועיין בסמוך:
שם נתן עליה נסר שהוא רחב ד' טפחים כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו ופרש"י דאיירי כשמונחין מן הצד ואפ"ה כשר עד ד' אמות דאמרינן דופן עקומה. ויש לתמוה טובא על לשון המשנה דברישא הא קתני סתם מסככין בנסרים ואפ"ה מוקי לה רב ביש בהן ד' כיון דסתם תקרות יש בהן ד' א"כ בסיפא נמי אמאי קתני נסר שרחב ארבע הו"ל למתני סתם וממילא איירי ברוחב ד' דומיא דרישא. ועוד כיון דעיקר מלתא דהך בבא היינו לאשמעי' דכשירה עד ד' אמות מן הצד משום דופן עקומה א"כ הו"ל למתני בהדיא נתן עליה נסרים מן הצד כשירה ועיקר חסר מן הספר ועוד דכולה משנה שאינה צריכה דהא לקמן קתני לה בהדיא במתניתין דבית שנפחת וכבר הרגיש הר"ן ז"ל בזה ותירץ דאיצטריך לאשמעינן דלא ישן תחתיו דסד"א כיון דאפי' בלא דופן עקומה אין בנסרים איסור דאורייתא אלא גזירת תקרה בלבד וא"כ כשיש הכשר סוכה באמצע ע"י הפסל היה מותר לישן אפילו תחת הנסרים הסמוכין לכותל קמ"ל דאסור לישן תחתיו אלא לענ"ד לפי פירושו יותר תמוה דהו"ל למיתני בהדיא נתן נסרים מן הצד עד ד' אמות כשירה ולא יישן תחתיו ובאמת בהשקפה ראשונה היה נ"ל לפרש לשון משנה כפשטא דהך בבא דנתן עליה נסר היינו שלא נתן רק נסר אחד וכל הסוכה מסוככת בהכשר בפסלים דבכה"ג נראה דלא שייך כלל גזירת תקרה שמא ישב תחת קורת ביתו דהא קמן שהוא יודע שאסור לישן תחת קורת ביתו שהרי סיכך כל הסוכה בפסלים בהכשר גמור. ועוד כיון דאסרינן ליה לישן תחתיו תו לא שייך הך חששא גזירת תקרת ביתו דמאי אהני ליה וכמ"ש ומצאתי להדיא בלשון הרמב"ם ז"ל בפרק ה' שכתב נתן עליה נסר א' שהוא רחב ד' כו' ולא הזכיר כלל הך מלתא דמן הצד וכל כה"ג לא הו"ל לסתום אלא לפרש וליכא למימר שדרכו לכתוב כלשון המשנה כדאשכחן בכמה דוכתי דא"כ למה הוסיף על לשון המשנה בתיבת אחד אע"כ דכוונתו כדפרישית וכן נראה ג"כ מלשון הרי"ף ז"ל שהביא לשון המשנה כפשטא ולא הביא הך אוקימתא דמן הצד וליכא למימר דסמיך אמשנה דלקמן דבית שנפחת הא ליתא שהרי כתב הר"ן ז"ל דאכתי איצטריך לאשמעינן דלא ישן תחתיו והך מלתא לא שמעינן לה ממשנה דבית שנפחת אע"כ דמפרש המשנה כפשטא כדפרי'. כל זה היה נ"ל לכאורה אלא משום דלקמן ד' י"ז ע"ב בסוגיא דנהרדעי מתני פלוגתייהו דרב ושמואל ופוסל באמצע בד' טפחים או בד' אמות מקשה הש"ס מהך בבא דנתן עליה נסר לשמואל אמאי כשירה ומשני הב"ע מן הצד וא"כ משמע להדיא דלא שייך לפ' לשון המשנה כפשטא ע"כ היינו משום דלקושטא דמלתא לא שייך לפ' המשנה כפשטא דלא פלוג רבנן בין נסר א' או נסרים הרבה דע"י שמסכך כל הסוכה בנסרים לא מוכחי מלתא כ"כ שיודע שאסור לישב תחת תקרת ביתו דמה שמסכך בפסלים היינו משום שרוצה בכך לדירת עראי משום צל ושיהא כוכבים נראין בתוכה וכיוצא בו אלא דאכתי יש לדקדק איפכא מדמקשה לקמן דוקא ללישנא דנהרדעי עלה דשמואל ואיצטריך לאוקמי מן הצד משמע דבלא"ה לישנא דמתני' בסורא הוי משמע ליה לפרש המשנה כפשטא אפילו באמצע והיינו כדפרישית ומה שיש לי לדקדק עוד בזה יבואר שם במקומו ודו"ק:
בגמרא אמר רב מחלוקת בנסרים שיש בהן ד' ופירש"י שרוב תקרות הבית עשויות מהן והרמב"ן והר"ן והריטב"א ז"ל הקשו על זה מסוגיא דפרק הבית והעליה דמשמע איפכא ע"ש. ובלא"ה יש לי לדקדק על שיטת רש"י דמי הכריחו לפ' כן דהא בפשיטות מצינו למימר דהא דקאמר רב מחלוקת בנסרים שיש בהן ד' היינו מה"ט גופא דמסיק ר"פ בסמוך דד' טפחים כיון דהוי שיעור מקום חשיבי טובא ושייך בה גזירת תקרה ור"פ גופא לא חידש אלא במאי דקאמר דפליגי מג' ועד ד' מטעם לבוד משא"כ הך מלתא דד' טפחים שפיר מצינו למימר דמעיקרא נמי הוי ידעינן ליה. והנלע"ד בזה ליישב שיטת רש"י יבואר לקמן במעשה דר"י ובסוגיא דתקרה שאין עליה מעזיבה ע"ש:
שם אפילו בפחות מג' הא קנים בעלמא נינהו אמר ר"פ כו' בפחות מג' ד"ה כשירה מ"ט קנים בעלמא נינהו. ולכאורה הלשון תמוה דמעיקרא מקשה בפשיטות בלשון בתמיה הא קנים בעלמא נינהו ובתר הכי קאמר מ"ט. ונלע"ד בזה דודאי מעיקרא מקשה בפשיטות הא קנים בעלמא נינהו ממעשה דבכל יום דמסככין בקנים אלמא דבפחות מג' לא שייך גזירת תקרה כלל והיינו דקשיא ליה עלה דשמואל מלישנא דמתני' דקתני נסרים סתמא ומאי פסקא דאיירי בנסרי' שהן מג' עד ד'. וע"ז משני ר"פ שפיר דודאי איירי מתניתין ביותר מג' דבג' טפחים קנים בעלמא מיקרי ולא נסרים כנ"ל:
מיהו אכתי יש לדקדק מאי דוחקא דר"פ לאוקמי מלתא דשמואל בהכי דהא שמואל סתמא קאמר שאין בהן ארבע מחלוקת ולא מפרש טעמא א"כ בפשיטות מצינו למימר דאפילו בפחות משלשה דקנים בעלמא נינהו אפ"ה שייך פלוגתא דר"י ור"מ והיינו כאוקימתא דר"י דלקמן בנסרים משופין עסקינן ובגזירת כלים פליגי ומה"ת נאמר דג' מחלוקות בדבר רב ור"י ועוד דבירושלמי משמע להדיא דטעמא דשמואל מש"ה הוא דגרסינן התם אמתני' דידן רבי ירמיה בשם רב בשיש בהן רוחב ארבע נחלקו הא אם משופין לכלים ד"ה מותר. נמצא דלפ"ז משמע דהא דקאמר רב נמי בשמעתין אבל בפחות מד' ד"ה מותר היינו נמי במשופין לכלים וא"כ ממילא דהא דאמר שמואל בשאין בהן ד' מחלוקת היינו בהאי טעמא גופא דגזירת כלים כדאמרי' בעלמא בכה"ג דנחלקו דומיא דלא נחלקו איירי והנראה בזה דהא דמוקי לה ר"פ מלתא דשמואל בכה"ג היינו משום דאיהו גופא הכי ס"ל דמג' ועד ד' שיין גזירת תקרה. א"כ לפ"ז ניחא ליה לאוקמי מלתא דשמואל אליבא דהלכתא דהא הך מימרא דר"י דגזירת כלים לא קי"ל הכי דאי ס"ד דפליגי בגזירת כלים הוי לן למיפסק כר"מ דהלכה כר"מ בגזירותיו משא"כ לענין גזירת תקרה מצינו למימר דלא שייך האי כללא דהלכה כר"מ בגזירותיו דכיון דר"מ ור"י לאו בסברא דנפשייהו פליגי אלא אליבא דבית הלל כדמשמע לקמן בסוגיא בתקרה שאין עליה מעזיבה וכמו שאבאר שם וכבר כתבו התוס' בכמה דוכתי דאפילו במאי דקי"ל הלכה כר"י לגבי דר"ל בר מהני תלת וקי"ל כרבה לגבי רב יוסף בכל דוכתי בר משדה ענין ומחצה דבכל הגך וכיוצא בו היינו דוקא במאי דפליגי אליבא דנפשייהו משא"כ היכא דפליגי משמיה דאחרים לא שייך הך כללא א"כ ה"נ מצינן למימר הכא דכוותיה. ומתון מה שכתבתי צדקו היטב דברי הרב אלפס בין במה שפסק כשמואל כיון דר"פ משני הכא אליביה ובין במה שפסק כר"י לגבי דר"מ אע"ג דהלכה כר"מ בגזירותיו וכבר הקשו עליו כל מפרשי דבריו ע"ש בבעל המאור והר"ן וחידושי הר"ן והריטב"א ולמאי דפרישית נתיישב היטב בעזה"י ועיין עוד לקמן בסוגיא דתקרה:
Penei Yehoshua on Sukkah 14a · Sefaria
Ben Yehoyada
לָמָּה נִמְשְׁלָה תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים כְּעֶתֶר? לוֹמַר לְךָ מָה עֶתֶר זֶה, מְהַפֵּךְ אֶת הַתְּבוּאָה בַּגֹּרֶן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אַף תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים, מְהַפֶּכֶת מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּדַּת רַגְזָנוּת לְמִדַּת רַחֲמָנוּת. נראה לי בס"ד הפך 'עֶתֶר' הוא 'תַּעַר' כי המתפלל תפילה שלימה שאינו משמיט בה תיבות או אותיות אז תפלתו דומה לעתר, שתהיה מהפכת מדת הדין למדת הרחמים כעתר זה שהוא מהפך את התבואה בגורן, ואם אינו מתפלל תפילה שלימה אלא משליך ומאבד תיבות ואותיות מפיו, הרי זו דומה לתער שמאבד ומשליך השערות. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב (קהלת ב, יד) 'הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ' כי עֶ תֶר אות עי"ן בראש תיבה, אך תַּ עַ ר אות עי"ן באמצע תיבה, והחכם מתפלל תפילה שלימה שדומה לעתר שאות עי"ן בראש תיבה. והא דנרמז זה של היפוך מדת רגזנות למדת רחמנות בתפילת יצחק, ולא נרמז בתפילת אברהם אבינו ע"ה שהוא הראשון בתפילה שתיקן תפלת שחרית? נראה לי בס"ד כי אברהם אבינו ע"ה הוא אחוז במדת החסד ואין זה חידוש בתפלתו להפך מדת רגזנות למדת רחמנות, אבל יצחק אבינו ע"ה שהוא דין וגבורה יש בו חידוש טפי בענין זה, שמהפך בתפילתו מדת רגזנות למדת רחמנות.
מְהַפֶּכֶת מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּדַּת רַגְזָנוּת לְמִדַּת רַחֲמָנוּת. כן הגרסא בעין יעקב. וכתוב בספר דקדוקי סופרים, דכן הגרסא בתלמוד כתב יד וכן היא גם כן בתלמוד הדפוס בגמרא דיבמות דף ס"ד ע"א וגרסה זאת היא יותר נכונה, עיין שם. ובני ידידי כה"ר יעקב הי"ו פירש, מה עתר מהפך התבואה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, כן הצדיקים בתפילתם המה מעלין מ"ן [מיין נוקבין] מלמטה למעלה, ומורידין אור מ"ד [מיין דוכרין] מלמעלה למטה, עד כאן דבריו. ונראה לי בס"ד, ההפרש בין תפלת הצדיקים לתפילת עמא דארעא הוא בלב כי הנוסח הוא שוה אצל הכל ורק הצדיקים יש להם טוהר לב וכונה בתפילתם, ועמא דארעא אין מכוונים לבן בתפלה אלא לבם יחשוב בדברים אחרים והוא נפרד מן התפלה, ולכן הצדיקים מהפכין בתפילתם מדת רוגז למדת רחם, וכמו שנאמר (חבקוק ג, ב) 'בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר' כי על ידי שהם מחברים לב שלהם בדברי התפלה, בזה יתחבר מספר לֵב [32] עם מספר רוֹגֵז [216] ויהיה סך הכל מספר רַחֵם [248], אך ההפכיים אשר מפרידים לב שלהם מן התפלה לא יתחבר מספר לֵב עם מספר רוֹגֵז להיות מספר אחד שהוא רַחֵם, אלא ישאר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונעשה 'לֵב רוֹגֵז'. ובזה יובן מה שאמר בתוכחה (דברים כח, סה) 'וְנָתַן הֳ' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז' רוצה לומר שלא יתחבר מספר לֵב עם רוֹגֵז שיהיה מספר רַחֵם, ולכן אמר כאן מְהַפְּכִים מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּדַּת רַגְזָנוּת לְמִדַּת רַחֲמָנוּת, שיהיה הרוגז מספר רַחֵם.
Ben Yehoyada on Sukkah 14a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Sukkah, daf 14, Amud Aleph, about 395 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 125 words
Opens “יוֹרְדִין לִידֵי טוּמְאָה בְּמַחְשָׁבָה, וְאֵין עוֹלִין מִטּוּמְאָתָן…”
- Segment 227 words
Opens “וְכִי תֵּימָא הָנֵי מִילֵּי כֵּלִים דַּחֲשִׁיבִי, אֲבָל…”
- Segment 319 words
Opens “בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״בְּסָסָן״ — הִתִּיר אִגּוּדָן,…”
- Segment 416 words
Opens “הָכָא נָמֵי, שֶׁבְּסָסָן מַמָּשׁ. אִי הָכִי, מַאי…”
- Segment 522 words
Opens “הַאי מַאי?! בִּשְׁלָמָא הָתָם — טַעְמָא דְּרַבִּי…”
- Segment 610 words
Opens “אֶלָּא הָכָא לְמַאי חַזְיָא? חַזְיָא לְכִי סָתַר…”
- Segment 723 words
Opens “גּוּפָא, כָּל יְדוֹת הָאוֹכָלִין שֶׁבְּסָסָן בַּגּוֹרֶן —…”
- Segment 831 words
Opens “בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי (אֱלִיעֶזֶר), דְּאָמַר ״בְּסָסָן״ — הִתִּיר…”
- Segment 935 words
Opens “אָמַר רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר): לָמָּה נִמְשְׁלָה תְּפִלָּתָן שֶׁל…”
- Segment 1022 words
Opens “מַתְנִי׳ מְסַכְּכִין בִּנְסָרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי…”
- Segment 1143 words
Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַב: מַחְלוֹקֶת בִּנְסָרִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן…”
- Segment 1210 words
Opens “אֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה, וַאֲפִילּוּ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, הָא…”
- Segment 1345 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר: יֵשׁ בָּהֶן…”
- Segment 1453 words
Opens “תְּנַן: נָתַן עָלֶיהָ נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה…”
- Segment 159 words
Opens “מִי סָבְרַתְּ דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא? סֵיפָא אֲתָאן…”
- Segment 165 words
Opens “תָּא שְׁמַע: שְׁנֵי סְדִינִין מִצְטָרְפִין.…”
Original text
יוֹרְדִין לִידֵי טוּמְאָה בְּמַחְשָׁבָה, וְאֵין עוֹלִין מִטּוּמְאָתָן אֶלָּא בְּשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה. מַעֲשֶׂה מוֹצִיא מִיַּד מַעֲשֶׂה וּמִיַּד מַחְשָׁבָה. מַחְשָׁבָה אֵינָהּ מוֹצִיאָה לֹא מִיַּד מַעֲשֶׂה וְלֹא מִיַּד מַחְשָׁבָה.
descend into their state of ritual impurity by means of thought? Although an unfinished vessel ordinarily cannot become ritually impure, if the craftsman decided to leave it in its unfinished state, it immediately assumes the legal status of a completed vessel and can become ritually impure. However, they ascend from their state of ritual impurity only by means of a change resulting from an action. Merely deciding to complete the unfinished vessel does not alter its status. It loses its status as a vessel only when he takes action to complete it. Action negates status created by action and status created by thought; however, thought negates neither status created by action nor status created by thought. Therefore, once the straw of the grain harvested for food is considered a handle and is susceptible to ritual impurity, its status cannot be negated by thought alone.
וְכִי תֵּימָא הָנֵי מִילֵּי כֵּלִים דַּחֲשִׁיבִי, אֲבָל יָדוֹת, דִּלְצוֹרֶךְ אֲכִילָה נִינְהוּ — בְּמַחְשָׁבָה נַעֲשֶׂה וּבְמַחְשָׁבָה סָלְקָא. וְהָתְנַן: כָּל יְדוֹת הָאוֹכָלִין שֶׁבְּסָסָן בַּגּוֹרֶן — טְהוֹרוֹת (וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא).
And if you say: There is a distinction between the cases, as this principle applies only to vessels, which are significant, but with regard to handles that are not independently significant but are merely for the purpose of handling food, perhaps by means of thought they become handles and by means of thought they emerge from that status; but didn’t we learn in the mishna to the contrary? All handles of food that one besasan on the threshing floor are ritually pure, as through one’s actions he indicated that has no use for them and does not consider them significant. And Rabbi Yosei deems them capable of becoming ritually impure.
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״בְּסָסָן״ — הִתִּיר אִגּוּדָן, שַׁפִּיר. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מַאי ״בְּסָסָן״ — בְּסָסָן מַמָּשׁ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
The Gemara elaborates: Granted, according to the one who said that besasan means that one untied their binding, it works out well. Although no action was performed on the sheaves, nevertheless, since their only purpose is to facilitate binding the sheaves, he indicated by unbinding them that the handles no longer suit his needs. However, according to the one who said: What is the meaning of besasan ? It means he actually trampled them, what can be said? According to that opinion, only an action can negate the status of the handles. What, then, is the rationale for the opinion of the Rabbis, who hold that thought alone can negate their status?
הָכָא נָמֵי, שֶׁבְּסָסָן מַמָּשׁ. אִי הָכִי, מַאי טַעְמַיְיהוּ דַּאֲחֵרִים? דַּאֲמוּר כְּרַבִּי יוֹסֵי. דִּתְנַן: רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא.
The Gemara answers: Here too, the dispute between the Rabbis and Aḥerim with regard to using grain for roofing the sukka is in a case where one actually trampled them, and that is the reason that they are no longer susceptible to ritual impurity. The Gemara asks: If so, and a change was made to the grain itself, what is the rationale for the opinion of Aḥerim , who nevertheless prohibit their use as roofing? The Gemara answers: It is because Aḥerim state their opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as we learned in the previously cited mishna: Rabbi Yosei deems them capable of becoming ritually impure even after trampling.
הַאי מַאי?! בִּשְׁלָמָא הָתָם — טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי חַזְיָא לְכִדְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הוֹאִיל וּרְאוּיוֹת לְהוֹפְכָן בְּעֶתֶר.
The Gemara asks: What is the basis of this comparison between the cases? Granted, there, in the dispute concerning the ritual impurity of the grain on the threshing floor, the rationale for the opinion of Rabbi Yosei, i.e., that the handles remain susceptible to ritual impurity, is that they are suitable for use. This is in accordance with the statement of Rabbi Shimon ben Lakish, as Rabbi Shimon ben Lakish said: Even after the grain is trampled the straw suits his needs, since the straw is suited to facilitate turning over the grain with a pitchfork, as the straw prevents the grain from falling between the prongs of the pitchfork.
אֶלָּא הָכָא לְמַאי חַזְיָא? חַזְיָא לְכִי סָתַר לְמִנְקַט לְהוּ בְּגִילַיְיהוּ.
However, here, where one needs the straw only for roofing the sukka , for what are the handles suited after they have been trampled? They serve no purpose in terms of handling the grain. The Gemara answers: They are suited when one dismantles the roofing, in order to hold the grain by the straw, so that it will scatter. Therefore, Aḥerim hold that the straw remains capable of contracting ritual impurity.
גּוּפָא, כָּל יְדוֹת הָאוֹכָלִין שֶׁבְּסָסָן בַּגּוֹרֶן — טְהוֹרוֹת, וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. מַאי ״בְּסָסָן״? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בְּסָסָן מַמָּשׁ. רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) אוֹמֵר: הִתִּיר אַגְדָּן.
Apropos the dispute between the Rabbis and Rabbi Yosei, the Gemara discusses the matter itself: All handles of food that one besasan on the threshing floor are ritually pure, and Rabbi Yosei deems them capable of becoming ritually impure. The Gemara asks: What is the meaning of besasan ? Rabbi Yoḥanan said: It means that one actually trampled them under foot. Rabbi Elazar says: It means he untied their binding.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי (אֱלִיעֶזֶר), דְּאָמַר ״בְּסָסָן״ — הִתִּיר אַגְדָּן, הַיְינוּ דִּמְטַמֵּא רַבִּי יוֹסֵי. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר בְּסָסָן מַמָּשׁ, אַמַּאי מְטַמֵּא רַבִּי יוֹסֵי? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הוֹאִיל וּרְאוּיוֹת לְהוֹפְכָן בְּעֶתֶר.
The Gemara notes: Granted, according to Rabbi Elazar, who said that besasan means that he untied their binding, this is the reason that Rabbi Yosei deems the handles capable of contracting ritual impurity. However, according to Rabbi Yoḥanan, who said that besasan means that one actually trampled them, why does Rabbi Yosei deem the handles capable of contracting ritual impurity? Didn’t one thereby render them insignificant? Rabbi Shimon ben Lakish said: Even after the grain is trampled, the straw suits his needs, since the straw is suited to facilitate turning over the grain with a pitchfork.
אָמַר רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר): לָמָּה נִמְשְׁלָה תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים כְּעֶתֶר — לוֹמַר לָךְ: מָה עֶתֶר זֶה מְהַפֵּךְ אֶת הַתְּבוּאָה בַּגּוֹרֶן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אַף תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים מְהַפֶּכֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּדַּת אַכְזָרִיּוּת לְמִדַּת רַחֲמָנוּת.
Apropos a pitchfork, the Gemara cites a related aggadic teaching: Rabbi Elazar said: Why are the prayers of the righteous likened to a pitchfork [ eter ]? It is written: “And Isaac entreated [ vayetar ] the Lord for his wife, because she was barren” (Genesis 25:21), to say to you: Just as this pitchfork overturns the grain on the threshing floor from place to place, so too, the prayers of the righteous overturn the mind of the Holy One, Blessed be He, from the attribute of cruelty to the attribute of mercy, and He accepts their prayers.
מַתְנִי׳ מְסַכְּכִין בִּנְסָרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. נָתַן עָלֶיהָ נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים — כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִישַׁן תַּחְתָּיו.
MISHNA: One may roof the sukka with boards like those used in the ceiling of a house; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir prohibits their use. If one placed a board that is four handbreadths wide atop the sukka , the sukka is fit. He fulfills his obligation, provided he does not sleep beneath the board.
גְּמָ׳ אָמַר רַב: מַחְלוֹקֶת בִּנְסָרִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה, דְּרַבִּי מֵאִיר אִית לֵיהּ גְּזֵרַת תִּקְרָה, וְרַבִּי יְהוּדָה לֵית לֵיהּ גְּזֵרַת תִּקְרָה. אֲבָל בִּנְסָרִין שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה — דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּשֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה מַחֲלוֹקֶת, אֲבָל יֵשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה — דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה.
GEMARA: Rav said: The dispute is with regard to boards that have four handbreadths in their width, the standard size for boards used in house ceilings, as Rabbi Meir is of the opinion that the Sages issued the decree of the roof. In that case, the roofing of the sukka with boards that wide could be confused with a ceiling. If it were permitted to roof the sukka with a board that size, one might come to sleep beneath the ceiling of his own home during the Festival. And Rabbi Yehuda is not of the opinion that the Sages issued the decree of the roof. However, with regard to boards that do not have four handbreadths in their width, everyone agrees that the sukka is fit. And Shmuel said: The dispute is with regard to boards that do not have four handbreadths in their width; however, if they have four handbreadths in their width, everyone agrees that it is unfit.
אֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה, וַאֲפִילּוּ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, הָא קָנִים בְּעָלְמָא נִינְהוּ?
The Gemara asks: According to Shmuel, the dispute is with regard to boards that do not have four handbreadths in their width, and apparently the same would hold true even if their width were less than three handbreadths. In that case, aren’t they merely reeds; why would Rabbi Meir prohibit their use?
אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר: יֵשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה — דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה, פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה — דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה, מַאי טַעְמָא — קָנִים בְּעָלְמָא נִינְהוּ. כִּי פְּלִיגִי, מִשְּׁלֹשָׁה עַד אַרְבָּעָה. מָר סָבַר: כֵּיוָן דְּלֵיתַנְהוּ שִׁיעוּר מָקוֹם, לָא גָּזְרִינַן. וּמָר סָבַר: כֵּיוָן דְּנָפְקִי לְהוּ מִתּוֹרַת לָבוּד, גָּזְרִינַן.
Rav Pappa said that this is what Shmuel is saying: If they have four handbreadths in their width, everyone agrees that the sukka is unfit. If their width is less than three handbreadths, everyone agrees that the sukka is fit. What is the reason? It is because they are merely reeds. When they disagree in the mishna, their disagreement pertains to a case where the boards are from three to four handbreadths wide. In that case, one Sage, Rabbi Yehuda, holds that since they are not the measure of a significant place, we do not issue a decree prohibiting their use. And one Sage, Rabbi Meir, holds that since they have departed from the halakhic status of being joined [ lavud ], which applies only to gaps of less than three handbreadths, we issue a decree prohibiting their use as roofing.
תְּנַן: נָתַן עָלֶיהָ נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים — כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִישַׁן תַּחְתָּיו. בִּשְׁלָמָא לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר בְּשֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה מַחְלוֹקֶת, אֲבָל יֵשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה, מִשּׁוּם הָכִי לָא יִישַׁן תַּחְתָּיו. אֶלָּא לְרַב דְּאָמַר בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה מַחְלוֹקֶת, אֲבָל אֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה, לְרַבִּי יְהוּדָה אַמַּאי לֹא יִישַׁן תַּחְתָּיו?
The Gemara cites proof with regard to the dispute between Rav and Shmuel. We learned in the mishna: If one placed a board that is four handbreadths wide atop the sukka , the sukka is fit. He fulfills his obligation, provided he does not sleep beneath the board. Granted, according to Shmuel, who said that the dispute is with regard to boards that do not have four handbreadths in their width, however, if they have four handbreadths in their width, everyone agrees that it is unfit roofing, it is due to that reason that one should not sleep beneath the board. However, according to Rav, who said that the dispute is with regard to boards that have four handbreadths in their width, however, if they do not have four handbreadths in their width, everyone agrees that it is fit, according to Rabbi Yehuda, why may one not sleep beneath it?
מִי סָבְרַתְּ דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא? סֵיפָא אֲתָאן לְרַבִּי מֵאִיר.
The Gemara answers: Do you hold that this last halakha in the mishna, about not sleeping beneath the board, is a ruling with which everyone, including Rabbi Yehuda agrees? Rather, in the latter clause of the mishna we have come to the opinion of Rabbi Meir. He alone, not Rabbi Yehuda, holds that one may not sleep beneath the board. Therefore, no proof can be cited from the mishna.
תָּא שְׁמַע: שְׁנֵי סְדִינִין מִצְטָרְפִין.
The Gemara cites an additional proof. Come and hear: Two sheets placed over the roofing of the sukka join together to constitute four handbreadths, the measure of unfit roofing that renders a sukka unfit.