Talmud Builders

    Commentary page

    Sukkah 11b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 11b

    Sukkah 11b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 492 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    בעינן כנף בשעת פתיל בשעה שפותלו שתולה בו הפתילים בעינן כנף אחד ולא שנים:

    לעולם ואפילו מפסקן לשנים לאחר קישור וקשיא לרב:

    וסיכך על גבן פסולה ול"ג בברייתא אם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן:

    דשלפינהו שלופי פשחן מן האילן עד שניתקן ומתוך שאין קציצתן ניכרת כל כך ששוכבין ראשי פשיחתן אצל האילן לא הוי עשיה מעלייא:

    מ"מ תלאן ואח"כ פסק קשיא לרב דמכשר:

    כתנאי אי אמרינן קציצתן זו היא עשייתן או לא:

    עבר וליקטן ענבי ההדס דתנן לקמן (סוכה ד' לב:) אם היו ענביו מרובין מעליו פסול דהוה ליה מנומר ולא הדר הוא ואם מיעטו כשר ואין ממעטין בי"ט דמתקן מנא להכשיר את הפסול וקתני בברייתא עבר על דברי חכמים שאמרו אין ממעטין בי"ט ולקטן בי"ט פסול:

    סברוה רבנן דבי מדרשא דבעו למישמע מינה דבלקיטתן זו היא גמר עשייתן פליג:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 11b · Sefaria

    Tosafot

    פסולין לעולם כולהו אמוראי וכולה שיטתא כשמואל ולא אמר קציצתן זו עשייתן וגבי סוכה צריך נענוע:

    דשלפינהו שלופי קצת קשה דהא מפרש טעמא בברייתא משום תעשה ולא מן העשוי וי"ל אסמכתא בעלמא הוא אי נמי הכא מיירי כשנפשח ומעורה בקליפה ואין יכול להחיות לה כי ההיא דפ' העור והרוטב (חולין דף קכז:) דאע"ג דחשיב כתלוש מ"מ כיון דלא נקצץ לגמרי לא אמרינן זו היא עשיה:

    דברי ר"ש בן יהוצדק תנא היה ואפשר שזה הוא הנזכר בכמה מקומות בש"ס א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק ואין זה הוא דפרק זה בורר (סנהדרין דף כו.) דקרנהו ריש לקיש רועי בקר ואמר להו ר' יוחנן אי קרינכו רועי צאן מאי עבידנא לכו דלא הוה מהדר ליה הכי אלא מוחה היה על כבוד רבו:

    והכא במילף לולב מסוכה קמיפלגי והא דאיפלגו בעבר וליקטן ולא איפלגו בליקטן מערב י"ט דבעי לאשמועינן אין דיחוי אצל מצות כדאיתא בפרק לולב הגזול (לקמן סוכה דף לג.) א"נ משום דמעי"ט היה יכול לתקן לכתחילה להתיר אוגדו ולחזור ולאוגדו אי נמי כדפי' בקונטרס לקמן דנקט פלוגתייהו בי"ט למימר דבתר אוגדיה פליגי דהא בי"ט לא אגיד ליה:

    לקיחה לקיחה לא ילפינן בריש קדושין (דף ב.) ילפי' קיחה קיחה משדה עפרון אבל הכא לא ילפינן גזירה שוה דלקיחה:

    מקיש סוכה לחגיגה הכא מייתי קרא דחג הסוכות תעשה לך ולעיל (סוכה דף ט.) דאסרינן עצי סוכה משום דאיתקש לחגיגה מייתי קרא דחג הסוכות שבעת ימים לה':

    וגידולו מן הארץ בריש בכל מערבין (עירובין דף כז:) גבי מעשר שני דכתיב ונתתה הכסף בבקר ובצאן חשיב בהמה גידולו מן הארץ אבל בפ' השוכר את הפועלים (ב"מ דף פט.) גבי דיש ובפ"ק דקדושין (דף יז.) גבי הענקה לא חשיב בהמה גידולי קרקע דלגבי דבר היוצא מן הקרקע ממש כגון דיש וגידולין לאו יוצא מן הקרקע היא אלא שהיא גדילה מן הקרקע:

    Tosafot on Sukkah 11b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ודחינן להאי דתני ר' חייא כגון שקישר ועשה מעשה אחר שפסק ביניהן והא אתא לאשמעינן מהו דתימא בעינן ענף נוטף בשעת נתינת פתיל בכנף הבגד וליכא. דהוא מתוח הוא ואינה ענף נוטף קמ"ל דלא חיישי'.

    ת"ש תלאן ולא פיסק ראשי חוטין שלהן פסול מאי לאו פסול לעולם ומשני רב פסולה עד שיפסיקו ולוי תני פסולה לעולם אמר רב מתנה בדידי הוה עובדא ואמר שמואל פסולה לעולם. ואע"ג דמשני רב בהודלי' על הגפן וכו' דשלפינהו שלופי [דלא מנכרא] עשיה דידהו ולפיכך קתני פסולה כו' קיי"ל פסולה לעולם. חדא דהא לוי ושמואל פליגי עליה דרב והם רבים לגביה. ותוב דהא עלתה ליה בקושיא ואתינן לאוקמי שמעתא דרב כתנאי ר"ש בר' [יהוצדק] דא' עבר וליקט ביו"ט הענפים של הדס כגון שהיו ענביו מרובין מעליו אע"פ דמיעטו היום בפסילתו עומד דילפינן לולב מסוכה. ת"ק דפסיל כשמואל ולוי חכמים שמכשירין כרב דאמר קציצתן זו היא עשייתן.

    ודחינן לא כ"ע והן ת"ק וחכמים כולהו סבירא להו גבי סוכה בעינן מעשה לשם סוכה (דמובא) דקיי"ל תעשה ולא מן העשוי ולא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן. אלא בהא פליגי ת"ק סבר ילפינן לולב מסוכה כשם דלגבי סוכה לא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן כך גבי לולב לא אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן וחכמים סברי הני מילי סוכה אבל לולב אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן. איבעית אימא בהא פליגי ת"ק סבר לולב צריך אגד. ואגודתו זו היא עשייתו. ויליף לולב מסוכה.

    וחכ"א לולב אין צריך איגוד ולקיטתו זה הוא עשייתו וכפלוגתא דהני תנאי חכמים דמכשירי אם מיעטו כת"ק דתני לולב בין אגוד בין לא אגוד כשר ואוקימנא נמי דהא דתניא סתמה לולב מצוה לאוגדו לא אגדו כשר כרבנן דמכשרי כשאינו אגוד אבל מצוה לאוגדו משום זה אלי ואנוהו ות"ק דתני עבר וליקטו פסול כר' יהודה דתני אגוד כשר שאינו אגוד פסול. וסוגיא כרבנן.

    זה הכלל [כל דבר] שאינו מקבל כו' פירוש אליבא דר' אליעזר דאמר הא דכתיב כי בסוכות הושבתי אותם סוכות ענני כבוד היו. בעינן סוכה כעין אותם הסוכות מה ענני כבוד שהן עולים מן הקרקע ואין מקבלים טומאה כדכתיב ואד יעלה מן הארץ הנה הענן שהוא גדולי קרקע ואינו (ככלי) המקבל טומאה אף סוכה כמו כן בעינן שפיר. אלא לר' עקיבא דאמר סוכות ממש היו מנא ליה דבר שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואתינן לפרושא מהאי קרא מדכתיב חג הסוכות (המצות).

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 11b · Sefaria

    Ritva

    היכי דמי אלימא בשלא קצצן מאי אירי׳‎ משום תעשה ולא מן העשוי ת״ל דמחוברין נינהו לפום האי לישנ׳‎ משמע דפסול׳‎ דאיכא במחובר לאו משום תעשה ולא מן העשוי הוא ותמיה מלתא א״כ מהיכא נפיק פסוליה ומ״ט דהא גידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואע״ג דאיכא למימר דדומי׳‎ דפסולת גורן ויקב בעי׳‎ שהוא תלוש מ״מ מ״ט פסל ר״ח למחובר טפי מתלוש דכותיה ונראה לומר דפסול מחובר היינו משום תעשה ולא מן העשוי דאלו מחובר דנפיק מגורן ויקב לא נעשה בו מעשה כלל מתחלתו לשום ענין אבל תלוש שנעשה בו מעשה אדם לשם דירה וכיוצא בו הוי ס״ד דכשר כל היכא דהוי דומי׳‎ דגורן ויקב שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואת׳‎ קרא ואסרום והיינו דפרכי׳‎ הכא מאי אירי׳‎ משום תעשה ולא מן העשוי ת״ל משום מחובר דפסול טפי שהוא מן העשוי מעצמו שלא נעשה בו מעשה כלל כתלוש:

    אמר לך כגון דשלפינהו שלופי דלא מנכר עשיה דידהו מסתברא דהא ודאי כיון שקצצן לגמרי עד שאינם יונקים כלל ה״ל תלושין גמורין אע״פ שמחוברין קצת במקום עיקרן באילן לאו כלום היא וה״נ איכא למימר דקציצתן שהוציאתן מהכשר לפסול זו היא עשייתן מדאורייתא אליבא דרב אלא דהשתא הכי קאמרינן דאע״ג דמדאורייתא כשרה פסולה מדרבנן משום דלא מינכר׳‎ עשיה דידהו ודמיא מן העשוי וקרא דנקיט מתנית׳‎ מדרבנן וקרא אסמכת׳‎ בעלמא משום תעשה ולא מן העשוי שאמרה תורה הפריזו חכמים ואסרו אף זו משום דלא מנכר׳‎ עשיה דידהו איכא נוסחי דגרסי בסיום פירכא דפרכי׳‎ לרב מקמי האי פירוק׳‎ אמר לך רב ולטעמיך תקשי לך מתני׳‎ דתנן או שקצצן כשרה אלמא קציצתן זו היא עשייתן ולא דייק דמאי קושיא הא אוקמה שמואל דהיינו בשנענע ובנוסחי דוקאני ל״ג ליה אלא ה״ג אמר לך רב כגון דשלפינהו שלופי:

    לימא כתנאי עבר ולקטן ‎ פי׳‎ ‎הדס שענביו מרובין מעליו אין ממעטין אותו בי״ט דקא מתקן מנא דמעיקר׳‎ פסול והשתא כשר ואם עבר ולקטן ולא נעשה בו שום מעשה אחר הכשרו פסול דברי ר״ש בן צדוק וחכמים מכשירין סברוה דכ״ע וכו׳‎ דכ״ע לא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן פי׳‎ בכלהו אוקימתי מוקים לה דהכי דינ׳‎ לכ״ע כשמואל משום דהלכת׳‎ כותיה דאלו רב הא אתותב וכ״ע פליגן עליה:

    והכא בלולב צריך אגד קמיפלגי מר סבר צריך אגד פי׳‎ וכיון דלא אגדי׳‎ בתר הכשר דידיה ה״ל מן העשוי ומ״ס א״צ אגד ולית ביה שום מעשה לעכב שלא יהא מן העשוי ובפלוגת׳‎ דהני תנאי דתני׳‎ לולב בין אגוד בין אינו אגוד כשר ר״י אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול ואסיקנ׳‎ לכ״ע אזוב של מצרי׳‎ צריך אגד דכתיב ביה ולקחתם לכם אגודת אזוב ובהא פליגי ר״י ס׳‎ ילפינן קיחה קיחה מהתם מה להלן צריך אגד אף כאן צריך אגד ורבנן סברי לא ילפינן קיחה קיחה מהתם דלא גמרי להאי ג״ש וקשיא לן דהכא משמע דאזוב צריך אגד ואם לא אגדו פסול דומיא דלולב דגמר מינה ר׳‎ יהודה הכא ואלו התם במסכת פרה תנן אזוב שיש לו ג׳‎ קלחים כאחד מפסגן ואוגדן פסגן ולא אגדן אגדן ולא פסגן לא פסגן ולא אגדן כשר אלמא אין אגד מעכב בהן תירץ מורי נר״ו דב׳‎ מיני אגד הם אגד בחוט והשני אגד ביד שיטלם כלם כאחד ויהיו בידו לאגודה וכי אמרינן התם מצוה לאגדן ואם לא אגדן כשר היינו בחוט ודאמרינן הכא דאזוב צריך אגד היינו אגד בידו ובהא הוא דקאמר ר״י דלולב שאינו אגוד שלא נטל כל שלשת המינין באגודה אחת בידו אלא בזה אחר זה פסול כלומר שלא יצא בו ומאי דקאמר לישנא דפסיל משום דכל אחד בפני עצמו פסול לצאת בו ואינו נכשר עד שיאגד עם חברו ביד ורבנן סברי דאפי׳‎ לא אגדם ביד אלא שנטלם בזה אחר זה כשרה וקי״ל כרבנן דלולב אין צריך אגד ואם כן שמעינן שאפי׳‎ נטלן זה אחר זה כל אחד בפני עצמו יוצא ובלבד שיהיו כולן לפניו אבל לכתחלה מצוה לאגדו ביד או בחוטין משום זה אלי ואנוהו. ומסתברא לי דמהא ליכא למשמע מינה דלעולם אימא לך דאגד דאמרי׳‎ הכא היינו דאינו אגוד בחוט ולרבי יהודה פסול דגמרינן מאזוב ולרבנן כשר אף על פי שאינו אגוד בחוט אבל אגוד ביד בעינן אפילו בדיעבד והא דמשמע במסכת פרה באזוב אין צריך אגד י״ל דלא קשיא דהכא איירינן באזוב דמצרים דבדידיה כתיב קיחה והוא צריך אגד בחוט כדכתיב אגודת אזוב ומתניתין דמסכת פרה באזוב דפרה דלא ילפי׳‎ קיחה קיחה לגבי לולב דהא באזוב דפרה לא כתיב בה אגודה ועוד דפריך כמאן אזל׳‎ הא דתניא לולב מצוה לאגדו לא אגדו כשר אי כר״י היכי קתני לא אגדו כשר דילמא שלא אגדו בחוט ש״מ דרב יהודה פוסל כשלא אגדו בחוט אע״פ שאגדו ביד והיינו דקשיא ליא מתניתא דקתני לא אגדו כשר וצ״ת:

    ואי רבנן מאי מצוה ‎ פי׳‎ ‎דליכא למימר דמצוה לאוגדו לכתחלה מן התורה אלא דיעבד אם לא אגדו כשר דהא כל בדאורייתא לא שאני לה בין לכתחלה בין בדיעבד ופרקינן דהיינו מצוה מדרבנן משום שנאמר זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות:

    מתני׳‎ זה הכלל כל דבר המקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ אין מסככין בו כך הגירס׳‎ במשניות המדוייקות וכן עיקר דהא ודאי לא מצי למתני כל דבר שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה מסככין בו דהא לאו בכלל׳‎ דוקא הוא דהא איכא מחובר ונסרין וחבילין שגידולן מן הארץ ואינן מקבלין טומאה ואין מסככין בהן אבל השתא הוא מתני כלל׳‎ דוקא דאע״ג דאיכא פסולי אחרינא דלא הוו מהאי אפי׳‎ הכי כלל׳‎ הכא הוא דוקא והאי דקתני זה הכלל איידי דקתני הדלה עליה את הגפן דהוי סכך פסול נקט זה הכלל מיהו אין זה דומה לזה כלל דאמרי׳‎ בעלמא דבעלמא הוי הכלל מעין הפרט ואלו הכא אין הכלל מעין פסול הפרט דקתני מעיקרא אלא דשו׳‎ בפסול׳‎ בלחוד ולא בטעמא. ויש עוד זה הכלל בענין שלישי שאין הכלל מרב׳‎ כלום על הפרט דקתני אלא דהוי סימנ׳‎ בעלמא כדאיתא במסכת מגילה:

    חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהם פי׳‎ הני כשרים לסכך מדאורייתא דהא גדולן מן הארץ ואין מקבלין טומאה אלא דרבנן פסלינהו משום גזירות אוצר דה״ל תעשה ולא מן העשוי וכבר פירשתי דמאי דאמרינן ולא מן העשוי אין פירושו ולא מן העשוי שלא לשם מצוה דהא סוכה לא בעינן לשמה ואית בה משום תעשה ולא מן העשוי והיינו מן העשוי בפסלות כגון ציצית שנעשו קשריו קודם פסיקת חוטין וסוכה שסככה במחובר וכן סוכה שנעשית מתקר׳‎ הבית או מחבלים שנתנן לגג לאוצר בפסלות היא דבעינן סוכה לשם צל ואילו תקרת הבית לשם דירה וחבלים בגג ניתנו לייבשם ולא לצל כדקתני בברייתא לקמן בהדי׳‎ מפני מה אמרה חבילי קש כו׳‎ והאי פיסולה דאורייתא ולהכי גזרו רבנן בכל חבילין וגזרו נמי בנסרים משום גזרת תקרה וכן החוטט בגדיש פיסולה דאורייתא הוא שלא נעשה סכך זה מתחלתו כשהגדישו לשם צל אלא לאסוף עמרים שלו אבל סוכת גנב״ך כשרה שנעשית לשם צל מבואר בעיני אלא שראיתי גדולים טועים בדבר זה:

    ואם התירן כשרות פירוש כולן כשרות ואפי׳‎ אותן שהניח לייבש דהא עבד בהו מעשה בכשרות לשם צל וכלן כשרות לדפנות יש שפרשו בשאינו סומך עליהם דאסור לסמוך בדבר שאין מסככין בו גזירה שמא יסכך בהם כדאי׳‎ לקמן במכלתין ואין צורך אלא מתניתין כפשטא דבזו שאיסורן מדרבנן לא גזרו סמיכה ואפי׳‎ כשפסול לסכך מן התורה לא גזור רבנן אלא בדבר שדרך בני אדם לסמוך בכותלים אע״פ שעפר פסול לסכך כדבעי׳‎ למימר קמן מפי מורי הרב נר״ו:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Sukkah 11b · Sefaria

    Meiri

    הדס שהיו ענביו מרובות מעליו אם ירוקות כשר אם אדומות או שחורות פסול ואם מיעטן כשר אלא שאין ממעטין ביום טוב מפני שהוא כמתקן ואם עבר ולקטן כשר ואין כאן משום תעשה ולא מן העשוי שהרי לולב אין צריך אגד שאילו היה צריך אגד על כל פנים כבר נאגד מבערב ושלא כתקנו שהרי פסול מצד ענביו וכשעבר וליקטם נשאר נאגד כתקנו מאליו והיה בדין תעשה ולא מן העשוי שמאחר שצריך אגד הרי שייכא ביה עשייה אלא שלולב צריך אגד ר"ל שיהי' שלשת מינים שהם הלולב הדס וערבה עמו נאגדים זה בזה ולא שייכא ביה עשייה כלל כדי לפסלו מדין תעשה ולא מן העשוי אלא שמצוה לאגדו לכתחילה מטעם זה אלי ואנוהו:

    Meiri on Sukkah 11b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה דשלפינהו שלופי ק"ק דהא מפרש טעמא כו' וי"ל אסמכתא כו' עכ"ל קצת נראה דלא הוי גרסי בגמרא דשלפינהו שלופי דלא מינכרא עשייה דידהו דהשתא ודאי שפיר קאמר טעמא משום תעשה כו' וק"ל:

    בד"ה והכא במילף לולב מסוכה קמיפלגי והא דאפלגו בעבר וליקטן כו' עכ"ל למאי דסברו מעיקרא דפליגי אי אמרינן דלקיטתן זו היא עשייתן נמי צ"ל כן אלא דסמכו דבריהם אמסקנא דפליגי בע"א ודו"ק:

    בד"ה מקיש סוכה לחגיגה הכא מייתי קרא דחג הסוכות תעשה לך ולעיל דאסרינן עצי סוכה כו' עכ"ל אע"ג דמקרא דחג הסוכות תעשה לך נמי דרשינן מיניה לעיל לב"ש דבעינן סוכה לשם חג ולב"ה לעושין סוכה בחש"מ מ"מ היקשא דמה חגיגה כו' לא דרשינן לעיל מהאי קרא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sukkah 11b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמ' והכא במילף לולב מסוכה קמיפלגי ופירש"י דהך ילפותא היינו בבנין אב אלא דאכתי לא מפרש במאי קמיפלגי הנך תנאי. ועוד דהאיך שייך למילף לולב מסוכה בבנין אב הא איכא למיפרך מה לסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים משא"כ בלולב דכה"ג איתא בש"ס בפרק ר' אליעזר דמילה דמייתי הך פירכא גופא וכן בדוכתי טובא ונ"ל דהאי בנין אב היינו דילפינן מסוכה ומציצית דתו ליכא למיפרך הך פירכא דהא קי"ל לילה לאו זמן ציצית ואם כן אמרינן שפיר ציצית יוכיח. ולפי זה א"ש דהאי תנא דאמר לולב לא מיפסל משום תעשה ולא מן העשוי והיינו משום דס"ל דלילה זמן ציצית כמו שהובא בתוס' לעיל וא"כ תו לא שייך הך ילפותא בנין אב מסוכה לציצית דאכתי איכא למיפרך מה לשניהם שכן נוהגות בלילות כבימים כן נ"ל וק"ל:

    Penei Yehoshua on Sukkah 11b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 11, Amud Bet, about 492 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “בָּעֵינַן כָּנָף בִּשְׁעַת פְּתִיל — וְלֵיכָּא, קָא…”

    2. Segment 241 words

      Opens “מֵיתִיבִי: תְּלָאָן וְלֹא פָּסַק רָאשֵׁי חוּטִין שֶׁלָּהֶן…”

    3. Segment 316 words

      Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב מַתְנָה: בְּדִידִי הֲוָה…”

    4. Segment 433 words

      Opens “מֵיתִיבִי: תְּלָאָן, וְאַחַר כָּךְ פָּסַק רָאשֵׁי חוּטִין…”

    5. Segment 531 words

      Opens “הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּשֶׁלֹּא קְצָצָן, מַאי אִירְיָא…”

    6. Segment 622 words

      Opens “אָמַר לְךָ רַב: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן —…”

    7. Segment 713 words

      Opens “לֵימָא כְּתַנָּאֵי. עָבַר וְלִיקְּטָן — פָּסוּל, דִּבְרֵי…”

    8. Segment 817 words

      Opens “סַבְרוּהָ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד, וְיָלְפִינַן…”

    9. Segment 943 words

      Opens “מַאי לָאו, בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: דְּמַאן דְּמַכְשַׁיר…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא אָמְרִינַן גַּבֵּי סוּכָּה…”

    11. Segment 1150 words

      Opens “וְאִי בָּעֵית אֵימָא: אִי סְבִירָא לַן דְּלוּלָב…”

    12. Segment 1232 words

      Opens “מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה? יָלֵיף ״לְקִיחָה״ ״לְקִיחָה״…”

    13. Segment 1336 words

      Opens “כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: לוּלָב מִצְוָה לְאוֹגְדוֹ,…”

    14. Segment 1439 words

      Opens “זֶה הַכְּלָל: כׇּל דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טוּמְאָה כּוּ׳.…”

    15. Segment 1545 words

      Opens “הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ. אֶלָּא…”

    16. Segment 1636 words

      Opens “כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Sukkah 11b · Segment 15 — “…דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: סוּכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sukkah 11b · Segment 2 — “…רַב מַתְנָה אָמַר שְׁמוּאֵל: פְּסוּלִין לְעוֹלָם.

    Original text

    בָּעֵינַן כָּנָף בִּשְׁעַת פְּתִיל — וְלֵיכָּא, קָא מַשְׁמַע לַן.

    we require that it must be a single corner at the time of threading the strand through the hole. And there is not a single corner in this case, as although he ties the fringes separately, he threads the two corners simultaneously. Therefore, Shmuel teaches us that with regard to threading it is not a concern.

    מֵיתִיבִי: תְּלָאָן וְלֹא פָּסַק רָאשֵׁי חוּטִין שֶׁלָּהֶן — פְּסוּלִין. מַאי לָאו: פְּסוּלִין לְעוֹלָם, וּתְיוּבְתָּא דְּרַב? אָמַר לְךָ רַב: מַאי פְּסוּלִין — פְּסוּלִין עַד שֶׁיִּפָּסְקוּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: פְּסוּלִין לְעוֹלָם. וְכֵן אָמַר לֵוִי: פְּסוּלִין לְעוֹלָם. וְכֵן אָמַר רַב מַתְנָה אָמַר שְׁמוּאֵל: פְּסוּלִין לְעוֹלָם.

    The Gemara raises an objection from a baraita : If one attached the ritual fringes and did not first cut the ends of their strands, they are unfit. What, is it not saying that the ritual fringes are unfit forever with no way to remedy the situation, and this is a conclusive refutation of the opinion of Rav? The Gemara answers that Rav could have said to you: What is the meaning of unfit? It means they are unfit until they will be cut; not that they are unfit forever. And Shmuel said that it means they are unfit forever. And Levi also said: They are unfit forever. And likewise, Rav Mattana said that Shmuel said: They are unfit forever.

    אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב מַתְנָה: בְּדִידִי הֲוָה עוֹבָדָא, וַאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל, וַאֲמַר לִי: פְּסוּלִין לְעוֹלָם.

    Some say that Rav Mattana said: There was an incident that happened to me involving this uncertainty with regard to ritual fringes, and I came before Master Shmuel and he said to me: They are unfit forever.

    מֵיתִיבִי: תְּלָאָן, וְאַחַר כָּךְ פָּסַק רָאשֵׁי חוּטִין שֶׁלָּהֶן פְּסוּלִין. וְעוֹד תַּנְיָא גַּבֵּי סוּכָּה: ״תַּעֲשֶׂה״ — וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. מִכָּאן אָמְרוּ: הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדַּלַּעַת וְאֶת הַקִּיסוֹס וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן — פְּסוּלָה.

    The Gemara raises an objection to Rav’s opinion from a different baraita : If one attached the ritual fringes and only afterward cut the ends of their strands, they are unfit. And furthermore, it is taught in another baraita with regard to a sukka : The verse states: “Prepare for you the festival of Sukkot ” (Deuteronomy 16:13), and from the language of this verse the Sages derived the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared. From here the Sages said: If one trellised a grapevine, a gourd plant, or ivy over a sukka while still attached to the ground, and then he added roofing atop the vines, the sukka is unfit.

    הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּשֶׁלֹּא קְצָצָן, מַאי אִירְיָא מִשּׁוּם ״תַּעֲשֶׂה״ — וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי? תִּיפּוֹק לֵיהּ דִּמְחוּבָּרִין נִינְהוּ! אֶלָּא בְּשֶׁקְּצָצָן, וְקָתָנֵי פְּסוּלָה, וּשְׁמַע מִינַּהּ דְּלָא אָמְרִינַן קְצִיצָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן, וּתְיוּבְתָּא דְּרַב!

    What are the circumstances? If we say that the baraita is referring to a case where he did not subsequently cut the vines, why does the tanna particularly teach that it is unfit due to the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared? Let him derive that the climbing plants are unfit for roofing due to the fact that they are attached to the ground, unrelated to the manner in which they were placed. Rather, it must be referring to a case where he cut them and nevertheless, the baraita is teaching that the vines are unfit, and learn from it that we do not say: Their cutting is their preparation; and this is a conclusive refutation of the opinion of Rav.

    אָמַר לְךָ רַב: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — דְּשַׁלְפִינְהוּ שַׁלּוֹפֵי, דְּלָא מִינַּכְרָא עֲשִׂיָּה דִּידְהוּ. מִכׇּל מָקוֹם, תְּלָאָן וְאַחַר כָּךְ פָּסַק, קַשְׁיָא לְרַב! קַשְׁיָא.

    Rav could have said to you: With what are we dealing here? It is a case where he pulled the branches until they broke off the tree. Since, in that case, their active preparation is not conspicuous, it does not render the climbing plants fit roofing. The Gemara asks: In any case, does that which was taught with regard to ritual fringes: If one attached the ritual fringes and only afterward cut their strands, etc., pose a difficulty to the opinion of Rav? The Gemara concludes: Indeed, it remains difficult according to Rav.

    לֵימָא כְּתַנָּאֵי. עָבַר וְלִיקְּטָן — פָּסוּל, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יְהוֹצָדָק. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.

    The Gemara suggests: Let us say that this dispute is parallel to a dispute between tanna’im . If black berries grew on a myrtle branch, one of the four species taken on Sukkot , and its berries were more numerous than its leaves, the myrtle branch is unfit for use in fulfilling the mitzva of taking the four species on Sukkot . However, if one picked enough berries so that the leaves were more numerous, it is fit, although one may not pick the berries on the Festival itself. If he transgressed and picked them on the Festival, it is unfit; this is the statement of Rabbi Shimon bar Yehotzadak. And the Rabbis deem it fit in that case.

    סַבְרוּהָ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד, וְיָלְפִינַן לוּלָב מִסּוּכָּה. דִּכְתִיב גַּבֵּי סוּכָּה: ״תַּעֲשֶׂה״ — וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי.

    The Gemara proceeds to explain the basis for the comparison between the dispute with regard to the roofing of the sukka and the dispute with regard to the myrtle branch. The Sages initially thought that everyone, Rabbi Shimon bar Yehotzadak and the Rabbis, agrees that in fulfilling the mitzva of the four species, the three species, i.e., the lulav , the myrtle branch, and the willow branch, require a binding by Torah law. Therefore, it is relevant to discuss preparation with regard to this binding. And the Sages also initially thought that everyone agrees that we derive the halakhot of lulav from the halakhot of sukka , as it is written with regard to sukka : Prepare, from which is derived the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared, and the same applies to the halakhot of lulav as well.

    מַאי לָאו, בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: דְּמַאן דְּמַכְשַׁיר סָבַר: אָמְרִינַן גַּבֵּי סוּכָּה קְצִיצָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן, וְגַבֵּי לוּלָב נָמֵי אָמְרִינַן לְקִיטָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן. וּמַאן דְּפָסֵיל סָבַר: לָא אָמְרִינַן גַּבֵּי סוּכָּה קְצִיצָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן, וְגַבֵּי לוּלָב נָמֵי לָא אָמְרִינַן לְקִיטָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן!

    What, is it not that the tanna’im disagree with regard to the following? That the one who deems the myrtle branch whose berries were picked on the Festival fit, holds that with regard to the branches on a sukka we say: Their cutting is their preparation, and therefore, with regard to berries on the myrtle branch as one of the species bound with the lulav as well, we say: Their picking is their preparation, and no further action is required. And the one who deems it unfit holds that with regard to the branches on a sukka we do not say: Their cutting is their preparation, and therefore, with regard to lulav as well, we do not say: Their picking is their preparation. Therefore, since the myrtle branch was not prepared for use prior to the Festival, and it was bound together with the other species, it is considered already prepared and picking the fruit off the branch is not active preparation sufficient to render it fit.

    לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא אָמְרִינַן גַּבֵּי סוּכָּה קְצִיצָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן, וְהָכָא בְּמֵילַף לוּלָב מִסּוּכָּה קָמִיפַּלְגִי. מַאן דְּמַכְשַׁר סָבַר: לָא יָלְפִינַן לוּלָב מִסּוּכָּה, וּמַאן דְּפָסֵיל סָבַר: יָלְפִינַן לוּלָב מִסּוּכָּה.

    The Gemara rejects that explanation of the dispute. No, the fact is that everyone agrees that we do not say with regard to sukka : Their cutting is their preparation, and here in the case of the myrtle branch, it is with regard to deriving the halakhot of lulav from the halakhot of sukka that they disagree. The one who deems the myrtle branch fit holds that we do not derive the halakhot of lulav from the halakhot of sukka , and therefore the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared, does not apply to lulav . And the one who deems the myrtle branch unfit holds that we derive the halakhot of lulav from the halakhot of sukka .

    וְאִי בָּעֵית אֵימָא: אִי סְבִירָא לַן דְּלוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּיָלְפִינַן לוּלָב מִסּוּכָּה. וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, מָר סָבַר: צָרִיךְ אֶגֶד, וּמַר סָבַר: אֵין צָרִיךְ אֶגֶד. וּבִפְלוּגְתָּא דְהָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: לוּלָב, בֵּין אָגוּד בֵּין שֶׁאֵינוֹ אָגוּד — כָּשֵׁר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָגוּד — כָּשֵׁר, שֶׁאֵינוֹ אָגוּד — פָּסוּל.

    And if you wish, say instead: If we hold that lulav requires a binding, everyone agrees that we derive the halakhot of lulav from the halakhot of sukka and the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared, applies to the halakhot of the four species as well. And here it is with regard to the following that they disagree: One Sage, Rabbi Shimon bar Yehotzadak, holds that the lulav requires a binding, and therefore the myrtle branch is unfit; and the other Sage, i.e., the Rabbis, holds that the lulav does not require a binding, and therefore, preparation is not relevant with regard to lulav and it makes no difference whether the berries were picked before or after the myrtle branch was bound together with the lulav and the willow branch. And they disagree with regard to the same topic as in the dispute between these tanna’im , as it is taught in a baraita : A lulav , whether it is bound with the myrtle and willow and whether it is not bound, is fit. Rabbi Yehuda says: If it is bound it is fit; if it is not bound it is unfit.

    מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה? יָלֵיף ״לְקִיחָה״ ״לְקִיחָה״ מֵאֲגוּדַּת אֵזוֹב. כְּתִיב הָתָם: ״וּלְקַחְתֶּם אֲגוּדַּת אֵזוֹב״, וּכְתִיב הָכָא: ״וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן״. מָה לְהַלָּן בַּאֲגוּדָּה, אַף כָּאן נָמֵי בַּאֲגוּדָּה. וְרַבָּנַן: ״לְקִיחָה״ מִ״לְּקִיחָה״ לָא יָלְפִינַן.

    The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Yehuda? From where does he derive this requirement by Torah law? The Gemara answers: By means of a verbal analogy, he derives the term taking, written with regard to the four species, from the term taking written with regard to the bundle of hyssop. It is written there, in the context of the sacrifice of the Paschal lamb in Egypt: “Take a bundle of hyssop” (Exodus 12:22), and it is written here, in the context of the four species: “And you shall take for yourselves on the first day the fruit of a beautiful tree, branches of a date palm, and boughs of a dense-leaved tree, and willows of the brook, and you shall rejoice before the Lord your God seven days” (Leviticus 23:40). Just as there, with regard to the Paschal lamb, the mitzva to take the hyssop is specifically in a bundle, so too here, the mitzva to take the four species is specifically in a bundle. And the Rabbis hold: We do not derive the term taking from the term taking by means of the verbal analogy.

    כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: לוּלָב מִצְוָה לְאוֹגְדוֹ, וְאִם לֹא אֲגָדוֹ — כָּשֵׁר. אִי רַבִּי יְהוּדָה, כִּי לֹא אֲגָדוֹ אַמַּאי כָּשֵׁר? אִי רַבָּנַן, אַמַּאי מִצְוָה? לְעוֹלָם רַבָּנַן הִיא, וּמִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״ — הִתְנָאֶה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת.

    The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which is taught in this baraita : There is a mitzva to bind the myrtle and the willow with the lulav . And if he did not bind it, it is fit. If the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, when one did not bind it, why is it fit? If it is in accordance with the opinion of the Rabbis, why is there a mitzva to bind it at all? The Gemara answers: Actually, it is in accordance with the opinion of the Rabbis. And the reason that there is a mitzva to bind it is due to the fact that it is stated: “This is my God and I will glorify Him [ ve’anvehu ]” (Exodus 15:2), which they interpreted to mean: Beautify yourself [ hitna’e ] before Him in the performance of the mitzvot. The Rabbis agree that although failure to bind the three species does not render them unfit for the mitzva, the performance of the mitzva is more beautiful when the lulav is bound.

    זֶה הַכְּלָל: כׇּל דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טוּמְאָה כּוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, אָמַר קְרָא: ״וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ״. מָה אֵד — דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, אַף סוּכָּה — דָּבָר שֶׁאֵין מְקַבֵּל טוּמְאָה וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ.

    § We learned in the mishna: This is the principle with regard to the roofing of a sukka : One may not roof the sukka with anything that is susceptible to ritual impurity or whose growth is not from the ground. The Gemara asks: From where are these matters with regard to the roofing of a sukka derived? Reish Lakish said that the verse states: “And there went up a mist from the earth, and watered the entire face of the ground” (Genesis 2:6); just as mist, i.e., a cloud, is a substance not capable of contracting ritual impurity, and its growth is from the ground, i.e., arises from the ground, so too, the roofing of the sukka must consist of a substance that is not susceptible to ritual impurity and its growth is from the ground. Since the mitzva of sukka evokes the clouds of glory with which God enveloped the Israelites in the desert, the legal status of roofing should be like that of a cloud.

    הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר סוּכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ לָהֶם, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּתַנְיָא: ״כִּי בַסּוּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: סוּכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ לָהֶם. הָנִיחָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֶלָּא לְרַבִּי עֲקִיבָא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

    The Gemara asks: This works out well according to the one who said that the sukkot mentioned in the verse: “I made the children of Israel to reside in sukkot ” (Leviticus 23:43), were clouds of glory, as it is reasonable that the roofing of the sukka is modeled after clouds. However, according to the one who said that the children of Israel established for themselves actual sukkot in the desert, and the sukkot of today commemorate those, what can be said? According to that opinion, there is no connection between a sukka and a cloud. As it is taught in a baraita that the verse states: “I made the children of Israel to reside in sukkot ”; these booths were clouds of glory, this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: They established for themselves actual sukkot . This works out well according to Rabbi Eliezer; however, according to Rabbi Akiva what can be said?

    כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר קְרָא: ״חַג הַסּוּכּוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ״, מַקִּישׁ סוּכָּה לַחֲגִיגָה. מָה חֲגִיגָה — דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, אַף סוּכָּה — דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ.

    When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said that the verse states: “You shall prepare for you the festival of Sukkot ” (Deuteronomy 16:13). The expression “festival of Sukkot ” likens sukka to the Festival peace-offering [ ḥagiga ]. Just as the Festival peace-offering is an item not susceptible to ritual impurity, and its growth is from the ground, as animals draw nourishment from vegetation, so too, the roofing of the sukka must be a substance that is not susceptible to ritual impurity and its growth is from the ground.