Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 92b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 92b

    Shabbat 92b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 506 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מתני' המתכוין להוציא לפניו כגון שצרר מעות בסדינו כדי שיהיו תלוין לפניו ובא לו לאחריו:

    פטור דלא נתקיימה מחשבתו וה"ל כמתעסק ולא מתכוין:

    לאחריו ובא לו לפניו חייב בגמ' מפרש טעמא:

    סינר כעין מכנסיים קטנים וחוגרת אותו לצניעות ואם תלתה בו שום דבר להוציא ובא לו לצד אחר חייבת:

    שכן ראוי להיות חוזר דרכו להיות חוזר סביבותיה ומתחלתה ידעה שסופו להתהפך:

    ר' יהודה אומר אף מקבלי פתקין של מלך למוסרם לרצים אף הם חייבים בהוצאתן אפילו לא נתקיימה מחשבתן כגון הוציאן על מנת לתתן לרץ זה ונתנו לזה כך לשון רבותי ולבי מגמגם:

    גמ' מי ששנה זו לא שנה זו ת"ק פטר בתרוייהו ותנא בתרא מחייב בתרוייהו:

    ועלתה בידו שמירה פחותה ואנן סהדי דלא ניחא ליה אבל סיפא כל שכן דניחא ליה:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 92b · Sefaria

    Tosafot

    ואת"ל אנשי הוצל עושין כן בטלה דעתן אצל כל אדם משמע דעל אתרא נמי אמר דבטלה דעתן וכן בריש בכל מערבין (עירובין דף כח.) פריך ובבל הוי רובא דעלמא והתניא כו' וכן בתר הכי פריך ופרסאי הוי רובא דעלמא וקשה דבפ' חבית (לקמן שבת קמד:) גבי של בית מנשיא היו סוחטים ברמונים ופריך בית מנשיא הוי רובא דעלמא ומשני אין דהתנן המקיים קוצים בכרם כו' שכן בערביא מקיימין קוצים לגמליהן ופריך מי דמי ערביא אתרא הוא הכא בטלה דעתו אצל כל אדם וי"ל דהתם חשוב מנהג ערביא דלכל העולם נמי אם היה להם רוב גמלים הוו נמי מקיימי אבל בית מנשיא דחד גברא בטלה דעתו אע"ג דלכל העולם אם היה להם רמונים הרבה היו סוחטין:

    רבי יהודה אומר אף מקבלי פיתקין מפרש רבינו שמואל שיש אדם ממונה למלך שנושא פיתקין של מלך לידע מנין גבוריו וחייליו ובית אוצרותיו ונושאין אותן בכיסיהן התלויין באזוריהן ואותן כיסין חוזרין פעמים לפניהן ופעמים לאחוריהן והוי ממש דומיא דסינר דלעיל שהוא חוזר ות"ק דר' יהודה לא חשיב ליה חוזר והא דמייתי בגמרא תנא שכן לבלרי מלכות עושין כן כלומר שחוזר דבענין זה מיירי רישא (דברייתא) [דמתני']:

    תברא מי ששנה זו כו' ת"ק ה"ל למינקט לאחריו ובא לו לפניו פטור ולתנא בתרא דמחייב הוה לו למינקט לפניו ובא לו לאחריו דהוי רבותא טפי אלא דהשתא לא ידע שיש בזה שום חילוק:

    הא לאחריו ובא לאחריו פטור לעיל (שבת דף צא:) גבי חזקיה משני נעשה ובפ"ק דקדושין (דף ה.) גבי נתנה היא ואמרה היא ובכמה דוכתי לא משני:

    זה אינו יכול וזה אינו יכול ר"מ ורבי יהודה מחייבין מה שהקשה ריב"א אמאי לא אמרינן חטאת אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה כדאמר גבי כופר מפורש בפרק ד' וה' (ב"ק דף מ. ד"ה כופר):

    Tosafot on Shabbat 92b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    והכין פירשוהו רבותינו ובו אתא דילמא לענין מאי דקאי אי דאפקיה דרך פיו הכי נמי דאלמ' מחייב משום דאי בעי שקיל ונמצא בא לידי גנבה קודם שיבא לידי איסור שבת ועלה קא מקשי למה לי אגרויי בכי האי מלתא והיכי [מצי לה] למשקל מדרך פיו קמיה דנפקי' לשוליה והאידנא שנינו דאינן לולאות דידיעין בערי אל בריטה ואל כדאטת די גובי על שוליו בהדי הדדי והכין הוה מנהא דכיסי דההוא זמן כההיא דתנן כיס של שנאצות שניטלו שנאציו טמא נפשט טהור וכי האי (לא) מיצי למשרייה לגישיה אלא מכלפי שולי' דאלמ' צריך להוציא כולו ודחינן איכא כיסי דלית להו שנצי [אי נמי] דאית להו שנצי ומכרכי על פומייהו ואינן (עקורין) [כרוכין] כלפי שוליו. ורבא סברה כחזקיה דאגד כלי לאו שמיה אגד ואביי סברה כר"י דאגד כלי שמיה אגד קם אביי בשיטתיה (ורבא) פי' קם בשיטתיה והדר מן מימרא דנפשיה וא' כמימרא דרבא דחייב אלמא אגד כלי לא שמיה אגד כחזקיה קם רבא כשיטתיה דאביי פי' דסבר רבא כאביי דאגד כלי שמיה אגד ואיסקופה מליאה פירות פטור כרבי יוחנן והלכה כרבא דכל היכא דפליגי אביי ורבא הלכתא כרבא לבר יע"ל קג"ם. ורמי דרבא אדרבא ורמי דאביי אדאביי דאיתמר המוציא פירות לרה"ר אמר אביי ביד חייב בכלי פטור ורבא אמר ביד פטור בכלי חייב והשתא דהדר אביי וא' אגד כלי (שמיה) לא שמיה אגד וחייב קשיא הא דקא' הכא בכלי פטור ורבא דקאמר אפילו מליאה חרדל פטור קשיא אהא דקא' הכא בכלי חייב. ואמרינן איפוך אביי אמר בכלי חייב רבא אמר בכלי פטור וקא סלקא דעתך דהא דאביי ורבא כגון שהיה עומד ברה"י והוציא כלי שיש בו פירות לרה"ר וכי אפכינן דהמוציא פירות אבל הא שמעתא דחזקיה ורבי יוחנן קבלה הוא דהדר ביה אביי ממימריה וקם בשיטתיה דרבא דאיפליג עליה רבא ולענין הוציא ביד סליקא ליה דליכא פלוגתא דמאן דאמר חייב בזמן ששלשל ידו למטה משלשה ומאן דאמר פטור למעלה משלשה והתם ביציאות השבת כי תני העני חייב אקשינן והא בעינן עקירה מע"ג מקום ארבעה ואמרי' בה כמה טעמי ואיפריכו ולבסוף אמרי' א"ר אבהו כגון ששלשל ידו למטה משלשה וקבלה ואקשינא והא עומד קתני ואוקימנא בשוחה אי נמי דקאי בגומא ואי איתא נפק הך טעמא מהלכתא ואע"ג דלא קמה ביה מתניתין מדאקשינן איכפל תנא לאשמעינן כולהי הני ולא משום דמימרא בטל הוא ובפירקא אחרינא (לקמן בהזורק צז.) אמרי' אמר רב חלקיה בר טובי לא תוך שלשה דברי הכל חייב למעלה מעשרה דברי הכל פטור מג' ועד י' באין למחלוקת ר' עקיבא ורבנן ושמעתא דכל פחות מג' כלבוד דמי גמרא גמירי לה ובהא דוכתי מפרשי לה כתיקונה בסייעתא דשמיא והא מלתא דאמרנה לענין קם אביי בשיטתיה דרבא דפרישנא הדר מן מימריה ואמר כמימריה דרבא והוי תרווייהו שיטה אית לה דומיא בכמה דוכתי מגמרא. בלולב וערבה אמרי' לוי אמר אתרוג בשמיני נמי אסורה אבוה דשמואל אמר אתרוג בשביעי אסורה בשמיני מותרת קם ר' זירא בשיטתיה דאבוה דשמואל קם אבוה דשמואל בשיטתיה דלוי דא"ר זירא אתרוג שנפסלה אסור לאכילה כל שבעה פירושיה ברור דא"ר זירא כמימרא דאבוה דשמואל קמא שאסורה כל שבעה ובשמיני מותרת והדר אבוה דשמואל כמימרא דלוי. ובהא מסכתא דשבתא בפ' ר"א דתולין אתמר חרדל שלשו מע"ש אמר רב ממחו בכלי ואין ממחו ביד ומפרש אלא אמר שמואל ממחו ביד ואין ממחו בכלי איתמר רבי אלעזר אמר אחד זה ואחד זה אסור למחות ר' יוחנן אמר אחד זה ואחד זה מותר אביי ורבא דאמרי תרווייהו אין הלכה כר' יוחנן קם ר' אלעזר בשיטתא דשמואל פי' הדר מן מאי דאמר זה וזה אסור וא' ממחו ביד ואין ממחו בכלי קם ר' יוחנן בשיטתא דר' אלעזר הדר ביה ר' יוחנן מן מאי דאמר זה וזה מותר ואמר זה וזה אסור כי היכי דהוה א"ר אלעזר מעיקרא אביי ורבא דאמרי תרווייהו הלכה כר' יוחנן מן מאי דהכי קאמר הלכתא לא יטרוף אלא יערב בסוף מי שמת (בבא בתרא דף קנח) א"ר עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן ואמרינן עלה בחזקת מי ר' אילא אמר בחזקת יורשי האם רבי זירא אמר בחזקת יורשי הבן כי סליק ר' זירא קם בשיטתיה דר' (אלעזר) [אילא] קם רבא בשיטתא דר' זירא א"ר זירא שמע מינה אוירא דא"י מחכים פי' משום דהוא הדר למימרא דר' אילא דמן א"י ורבא דמן בבל קם במימרא קמא דר' זירא דהוה אמר בבבל:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 92b · Sefaria

    Rashba

    מדקאמר להו אי אתם מודים בלאחריו ובא לו לאחריו שהוא חייב מכלל דפטרי רבנן. פירוש: לאו ממאי דקאמר להו אי אתם מודים קא דייקי, דאדרבא בכל מקום אמאי דלא פליגי קאמרי הכי, ולומר כמו שאתם מודים בזה אודו לי בזה, אלא מדקאמר הם לא מצאו תשובה לדברי קא דייק, דקא סלקא דעתך דהכי קאמר הם לא מצאו תשובה וחלוק לחלוק ביניהם ואעפ"כ לא חזרו בהן, דאלמא סברי דאף במוציא [לאחריו ובא לו לאחריו הוי] כלאחר ידו ופטורין.

    אף מקבלי פתקין כן פירש רש"י ז"ל: פתקי המלך פעמים מוציאין אותן למוסרן לרץ זה וכשאינו מוצאו לזה מוסרו לרץ אחר ומפני שדבר המלך נחוץ, ואע"פ שלא נתקיימה מחשבתו שהוציא על מנת שיתנו לרץ זה ונתנו לרץ אחר. ואינו מחוור. דאינו דומה לנתנו לאחריו ובא לו לפניו או לאחריו [ובא לפניו], אבל רב האי גאון ז"ל פירש לבלרי מלכות חוגרין בסינר, ותולין פתקין במתניהם פעמים שבאים לפניהם פעמים שבאים לאחור ולא אכפת להון. וזה נכון.

    זה יכול וזה אינו יכול פירוש: כל יכול שבכאן הוא שיכול להוציאו באותו ענין שהוא אוחזו עכשיו וכל שאינו יכול פירושו שאינו יכול להוציאו באותו ענין שהוא אוחזו עכשיו, ואע"פ שיש בכחו לתקנו ולהוציאו בענין אחר, דמכל מקום כיון שהוא אוחזו עכשיו בענין שהוא אינו יכול להוציאו, לא איכפת לן אם יש בו כח להוציאו בענין אחר.

    Rashba on Shabbat 92b · Sefaria

    Meiri

    המשנה הרביעית המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור לאחריו ובא לו לפניו חייב באמת אמרו האשה החוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת שכן ראוי להיות חוזר ר' יודה אומר אף במקבלי פתקין אמר הר"ם פי' סינר חגור וכאשר תתלה דבר בסינר שלה בין מלפניה בין מלאחריה חייבת לפי שהוא סובב כלומ' חוזר ומקבלו פתקין הם הלוקחים הכתבים והאגרות ר"ל שלוחי המלך הרגליים כלומ' הרצים כי הם נותנים אלו הפתקין בעצים חלולים בצורת קנה חלול ותולין אותו בצואריהם ר' יהודה אומ' כי זה הקנה החלול הוא סובב בצוארו וחוזר מצד אל צד כלומר לפניו ולאחריו ואין הלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר המתכוין להוציא לפניו והוציא לאחריו כגון שצרר מעות בסדינו וכיון בהם שיהו תלויים לפניו כדי שיהו נשמרים כראוי ובא לו לאחריו פטור שהרי לא נתקיימה מחשבתו ואין דנין אותו אלא כמתעסק אבל אם היה מתכוין להוציא מאחוריו ובא לו לפניו חייב שהרי לשמירה פחותה כיון ועלתה בידו מעולה וכך הוא כלל הדברים שכל שכיון לעשות מלאכה ועלה בידו יתר ממה שלא נתכון חייב פחות ממה שנתכוון פטור הא כל שנתקיימה מחשבתו אף בנתכוון להוציא לאחריו ובא לו לאחריו חייב שהרי מ"מ נתקיימה מחשבתו:

    באמת אמרו האשה החוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת פי' שהאשה חוגרת בסינר והוא כעין סדין קטן לפניה לצניעות שלא יראו שפולי מעיה ואם היא תולה דבר באותו סינר אפי' כוונה להוציא לפניה ובא לו לאחריה חייבת שכן דרך סינר זה להתהפך תמיד והרי ידעה שסופו להתהפך ולבא משאה לאחריה והרי זו כמתכוונת לכך ר' יהודה אומר אף מקבלי פתקין והם אותם השלוחים הרגילים להביא כתבים ממקום למקום ומניחי' את הכתבי' בכלי קטן עגול ותוכו חקוק ויש לו כיסוי ותולין אותו בחגורתם ואפי' נתנו לפניו ובא לו לאחריו חייב שכן דרכו להיות חוזר ומתגלגל ויש שפרשוה בקבלת פתקין של מלך להוליכם הנה והנה ואף הם דרכם לחגור בסינר ותולין פתקיהם במתניהם ופעמים שבאים לפניהם וחוזרים לאחוריהם ובא ולימד שאף בדברי מלכות שצריכים שמירה מעולה חייב שעל דעת כן נתכוון וראשון עיקר ומ"מ ר' יהודה אינו חולק בזו עם תנא קמא אלא שניהם מודים בה:

    וזהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו:

    המשנה החמשית המוציא ככר לרה"ר חייב הוציאוה שנים פטורין אם לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין ר' שמעון פוטר אמר הר"ם פי' השמיעך בזאת ההלכה העקר שהקדמנו בראש פרק ראשון מזאת המסכתא והוא כי המלאכה כששנים גומרין אותה שהן פטורין העושה את כלה ולא העושה את מקצתה ור' שמעון אומר אפי' לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים פטורין ואין הלכה כר' שמעון:

    אמר המאירי המשנה החמשית והכונה בה לבאר ענין החלק החמשי והוא שאמר המוציא ככר לרה"ר חייב וזו לא הוצרכה ללמדה אלא מתוך שרצה ללמד בדין שנים שהוציאו הוא מתחיל כן דרך סידור הדברים הוציאוה שנים פטורין ופרשוה בגמ' בזה יכול וזה יכול וכל שכל אחד מהם יכול לעשותה בלא חבירו ונשתתפו שניהם בה בין שעשה זה מקצתה וזה מקצתה כגון שזה עקר וזה הניח בין שעשאוה שניהם כאחד מתחלה ועד סוף פטורים ואפי' לא היתה הוצאה זו נאותה באחד כבשנים הואיל ומ"מ יכול להוציאה אין אחד יכול להוציאו והוציאוהו שנים שניהם חייבים שכל שאין כח באחד מהם לעשותה ונשתתפו שניהם ועשאוה חייבין כשעשאוה כאחד מתחלה ועד סוף לא שיהא זה עוקר וזה מניח ור' שמעון פוטר אף בזה אינו יכול וזה אינו יכול וכן פי' בגמ' שר' מאיר מחייב אף בזה יכול וזה יכול וסתם משנתנו כר' יהודה והלכה כסתם משנתנו הא בזה יכול וזה אינו יכול יתבאר בגמ' שהיכול חייב והשני אינו אלא מסייע ומסייע אין בו ממש:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    ממה שכתבנו למדת שאם שנים אוחזין במזלג וזולגים בכרכר ושובטים בקולמוס וכותבים בקנה ומוציאים לרה"ר הואיל וכל אלו דברים קלים הם וכל אחד מהם יכול לעשותם שניהם פטורין ועל זה נאמר בעשותה יחיד שעשאה חייב שנים שעשאוה פטורים אבל בעגול של דבילה והוציאוה לרה"ר וכן בקורה הואיל ומתוך כבדותם של אלו אין אחד מהם יכול לעשותה שניהם חייבים וכן כל כיוצא באלו בכל המלאכות:

    Meiri on Shabbat 92b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ואת"ל אנשי כו' ופריך בית מנשיא הוי רובא דעלמא ומשני אין כו' עכ"ל לעיל גבי ואנשי הוצל רובא דעלמא כו' הוה להו למסמך קושייתם זאת אלא כדי לחזק קושייתם נטרי עד הכא בקושייתם דהכא אפילו לגבי עצמן של עיר לא הוי אתרא דאנשי הוצל רובא דעלמא ובטלה דעתן כו' והתם אמרינן דאתרא דערבייא הוי רובא דעלמא אפילו למיזל בתרייהו במקומות אחרים ודו"ק:

    בד"ה רבי יהודה כו' כלומר שחוזר דבענין זה מיירי רישא דברייתא עכ"ל דברישא נמי גבי אשה החוגרת נקט במלתיה ראוי להיות חוזר ושייך לומר שכן לבלרי כו' ולאפוקי מפרש"י דלא שייך לומר שכן לבלרי כו' כיון שלא נזכר זה לעיל מיניה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 92b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' והתנן לאחר ידו וכו' נ"ל דברייתא היא זו וכן משמע לעיל בתוס' בד"ה לאחר ידו לכן צ"ל והתניא וכו':

    ברש"י ד"ה דיוקא דמתני' קשיא וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 92b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא מ"ש לפניו ובא לו לאחריו וכו' אמר ר"א תברא מי ששנה זו לא שנה זו אמר רבא מאי קושיא וכו'. ולכאורה יש לתמוה טובא על ר"א גופא דאמר תברא כיון דבפשיטות איכא לאוקמי כחד תנא וכדאמר רבא ומעיקרא נמי מאי מקשה הש"ס מ"ש כיון דטעמא רבא איכא לחלק והנראה בזה דמעיקרא סבר דאפי' בדבר ששינוי למעליותא אפ"ה שייך לפוטרו כיון דלא איתעביד מחשבתיה והו"ל כשני שמות דאשכחן בכריתות דפלוגתא דתנאי היא גבי תאנים וענבים דלא שני לן התם בין שינוי למעליותא או לגריעותא וכמ"ש כן נראה מלשון הירושלמי דשמעתין ע"ש ועל דרך זה יש ליישב כל הסוגיא דהאי דאחריו ובא לו לאחריו היינו בענין ששינה קצת ממה שחישב בראשונה וא"כ שייך נמי בהך פלוגתא דתנאי בכריתות. כן נראה לי:

    שם במשנה המוציא ככר וכו' לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבים ור"ש פוטר. ואין להקשות א"כ לר"ש מושיט דחייב רחמנא היכי משכחת ליה דבדבר קל הו"ל זה יכול וזה יכול ובדברים כבדים כגון קרשים דהוי במשכן הוי כזה אינו יכול וזה אינו יכול דאפשר דשאני מושיט דגזירת הכתוב הוא כיון דאשכחן בעגלות המשכן דקריה רחמנא עבודה וע"כ היינו משום הושטת קרשי המשכן מעגלה לעגלה כדאיתא לקמן בריש פרק הזורק וכדפרישית לעיל בפירקין לענין המוציא משאוי למעלה מיו"ד וכן מצאתי להדיא בירושלמי שם בר"פ הזורק ע"ש ובלשון התוס' לעיל דף ג' בד"ה בעשותה שמפרשים שיטת הירושלמי בע"א ואין להאריך:

    Penei Yehoshua on Shabbat 92b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה תברא וכו' שיש בזה שום חילוק עי' תוס' כתובות דף עה ע"ב ד"ה מי ששנה וביבמות דף י ע"ב ד"ה וליתני:

    Gilyon HaShas on Shabbat 92b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא המתכוין להוציא לאחריו ובא לו לפניו חייב [דהא עלתה בידו שמירה מעולה] הא לאחריו ובא לו לאחריו פטור. קשה לי דא"כ גם לאחריו ובא לו לפניו לפטור דהא מתעסק, כיון דמה דרצה לעשות לא הוי מלאכה, דהוי כמתכוין לחתוך תלוש ונמצאת מחובר דלרבא לשיטתי' (לעיל דף עג) הוי מתעסק:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 92b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 92, Amud Bet, about 506 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר אַנְשֵׁי הוּצָל עוֹשִׂין כֵּן…”

    2. Segment 236 words

      Opens “מַתְנִי׳ הַמִּתְכַּוֵּין לְהוֹצִיא לְפָנָיו, וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו…”

    3. Segment 366 words

      Opens “גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו…”

    4. Segment 446 words

      Opens “אֶלָּא מַאי קוּשְׁיָא — דִּיּוּקָא דְמַתְנִיתִין קַשְׁיָא:…”

    5. Segment 548 words

      Opens “אָמַר רַב אָשֵׁי: מַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא לָא…”

    6. Segment 645 words

      Opens “וּלְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא:…”

    7. Segment 749 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֲנִי אָמַרְתִּי דָּבָר אֶחָד…”

    8. Segment 832 words

      Opens “אֶלָּא: לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו, דִּבְרֵי הַכֹּל…”

    9. Segment 922 words

      Opens “בֶּאֱמֶת אָמְרוּ הָאִשָּׁה כּוּ׳. [תָּנָא כׇּל ״בֶּאֱמֶת״…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “מַתְנִי׳ הַמּוֹצִיא כִּכָּר לִרְשׁוּת הָרַבִּים — חַיָּיב.…”

    11. Segment 1151 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְאָמְרִי…”

    12. Segment 1276 words

      Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַמּוֹצִיא כִּכָּר לִרְשׁוּת הָרַבִּים…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 92b · Segment 11 — “…וְאָמְרִי לַהּ אָמַר אַבָּיֵי, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: זֶה…

    Original text

    וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר אַנְשֵׁי הוּצָל עוֹשִׂין כֵּן — בָּטְלָה דַּעְתָּן אֵצֶל כׇּל אָדָם.

    And if you say that the people of Hotzal do so and therefore they should be liable, their intention is rendered irrelevant by the opinions of all other people.

    מַתְנִי׳ הַמִּתְכַּוֵּין לְהוֹצִיא לְפָנָיו, וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו — פָּטוּר. לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו — חַיָּיב. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בְּסִינָר, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ — חַיֶּיבֶת, שֶׁכֵּן רָאוּי לִהְיוֹת חוֹזֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מְקַבְּלֵי פִתְקִין.

    MISHNA: One who intends to carry out an object with the object before him, and as he was walking the object came to be carried behind him, is exempt. However, if he intended to carry it out behind him and it came to be carried before him, he is liable. In truth they said: A woman who girded herself in a pants-like sinar worn beneath the outer garments, whether she placed an object before her or behind her, and it came to be carried on the other side, she is liable, as it is common for the sinar to be reversed. Rabbi Yehuda says: Even those royal couriers, who receive notes [ pittakin ], carry those notes in their belts, and are not particular where on their belt they carry the notes (Rav Hai Gaon), are liable for carrying out the notes whether they carried them before them or behind them.

    גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו דְּפָטוּר — דְּלָא אִתְעֲבִידָא מַחְשַׁבְתּוֹ, לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו נָמֵי, הָא לָא אִתְעֲבִידָא מַחְשַׁבְתּוֹ! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תַּבְרַהּ, מִי שֶׁשָּׁנָה זוֹ לֹא שָׁנָה זוֹ. אָמַר רָבָא: וּמַאי קוּשְׁיָא? דִילְמָא: לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו הַיְינוּ טַעְמָא דְּפָטוּר — דְּנִתְכַּוֵּון לִשְׁמִירָה מְעוּלָּה וְעָלְתָה בְּיָדוֹ שְׁמִירָה פְּחוּתָה, לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו הַיְינוּ טַעְמָא דְּחַיָּיב — דְּנִתְכַּוֵּון לִשְׁמִירָה פְּחוּתָה וְעָלְתָה בְּיָדוֹ שְׁמִירָה מְעוּלָּה.

    GEMARA: The Gemara asks: What is different about the case of one who intended to carry an object before him and it came to be carried behind him that he is exempt? The reason is that his intention was not realized. Since he did not perform the act that he intended to perform, he is exempt. If so, then even in the case of one who intended to carry an object behind him, and it came to be carried before him, he should also be exempt because his intention was not realized. Rabbi Elazar said: This mishna is disjointed, in the sense that it cites the opinions of two different Sages. He who taught this halakha did not teach that halakha . Rava said: And what difficulty is there here? Perhaps it can be explained as follows. With regard to one who intended to carry an object before him, and it came to be carried behind him, this is the reason that he is exempt: He intended to provide the object with outstanding protection, seeing it at all times, and ultimately he managed to provide the object with reduced protection. Since that was not his intention, it is not considered a prohibited labor and he is exempt. Whereas one who intended to carry an object behind him, and it came to be carried before him, this is the reason he is liable: He intended to provide the object with reduced protection, and ultimately he managed to provide the object with outstanding protection.

    אֶלָּא מַאי קוּשְׁיָא — דִּיּוּקָא דְמַתְנִיתִין קַשְׁיָא: הַמִּתְכַּוֵּין לְהוֹצִיא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו — פָּטוּר, הָא לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו — חַיָּיב. אֵימָא סֵיפָא: לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו הוּא דְּחַיָּיב, הָא לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו פָּטוּר! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תַּבְרַהּ, מִי שֶׁשָּׁנָה זוֹ לֹא שָׁנָה זוֹ.

    Rather, what is the difficulty here? It is the inference inferred from the mishna that is difficult. One who intends to carry out an object before him, and the object came to be carried behind him, is exempt. By inference: One who intends to carry out an object behind him, and indeed, the object came to be carried behind him, is liable. Say the latter clause of the mishna: One who intends to carry out an object behind him, and it came to be carried before him, is the case where he is liable. By inference: One who intends to carry out an object behind him, and indeed, the object came to be carried behind him, is exempt. The inference from the first clause contradicts the inference from the latter clause. Rabbi Elazar said: This mishna is disjointed. He who taught this halakha did not teach that halakha .

    אָמַר רַב אָשֵׁי: מַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו דְּחַיָּיב — דְּאִיתְעֲבִידָא מַחְשַׁבְתּוֹ, אֶלָּא אֲפִילּוּ לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וְלָא אִיתְעֲבִידָא מַחְשַׁבְתּוֹ לָא לִיחַיַּיב — קָא מַשְׁמַע לַן דְּנִתְכַּוֵּון לִשְׁמִירָה פְּחוּתָה וְעָלְתָה בְּיָדוֹ שְׁמִירָה מְעוּלָּה דְּחַיָּיב.

    Rav Ashi said: What difficulty is there here? Perhaps the mishna is stating the halakha utilizing the following didactic style: It was not necessary, and it should be understood as follows. It was not necessary to teach that a person who intended to carry the object behind him, and it came to be carried behind him, is liable. That is obvious because his intention was realized. However, it was necessary for the mishna to teach that even in a case where he intended to carry the object behind him, and it came to be carried before him, he is liable. It would have entered your mind to say: Since his intention was not realized, he should not be liable. Therefore, the mishna teaches us: Since he intended to provide the object with reduced protection, and ultimately he managed to provide the object with outstanding protection, he is liable.

    וּלְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: הַמּוֹצִיא מָעוֹת בְּפוּנְדָּתוֹ וּפִיהָ לְמַעְלָה — חַיָּיב. פִּיהָ לְמַטָּה — רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוּדָה: אִי אַתֶּם מוֹדִים בִּלְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו שֶׁהוּא חַיָּיב? וְאָמְרוּ לוֹ: וְאִי אַתָּה מוֹדֶה כִּלְאַחַר יָדוֹ וְרַגְלוֹ שֶׁהוּא פָּטוּר?

    And the case where one intended to carry out the object behind him, and it came to be carried behind him, is the subject of a dispute between the tanna’im , as it was taught in a baraita : One who carried out coins in his money belt, and its opening was facing up, is liable because this is the typical method of carrying coins. However, if one carried it out with its opening facing down, Rabbi Yehuda deems him liable, and the Rabbis deem him exempt. Rabbi Yehuda said to the Rabbis: Do you not agree that in a case where one intends to carry the object behind him, and it came to be carried behind him, that he is liable? Apparently, one who intended to provide his object with reduced protection and realized that intention is liable. And they said to him: And do you not agree that one who carries out an object in a backhanded manner or with his foot is exempt? Apparently, carrying out an object in an atypical manner is not considered carrying.

    אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֲנִי אָמַרְתִּי דָּבָר אֶחָד וְהֵן אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. אֲנִי לֹא מָצָאתִי תְּשׁוּבָה לְדִבְרֵיהֶם וְהֵן לֹא מָצְאוּ תְּשׁוּבָה לִדְבָרַי. מִדְּקָאֲמַר לְהוּ ״אִי אַתֶּם מוֹדִין״ — לָאו מִכְּלָל דְּפָטְרִי רַבָּנַן? וְלִיטַעְמָיךְ, דְּקָאָמְרִי לֵיהּ ״אִי אַתָּה מוֹדֶה״ — מִכְּלָל דִּמְחַיֵּיב רַבִּי יְהוּדָה? וְהָתַנְיָא: לְאַחַר יָדוֹ וְרַגְלוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר!

    Rabbi Yehuda said: I said one thing to the Rabbis in support of my opinion, and they said one thing to me. I did not find a response to their statement, and they did not find a response to my statement. From the fact that he said to them: Do you not agree that in a case where one intends to carry the object behind him, and it came to be carried behind him, he is liable? Can it not be inferred that the Sages deem one exempt in that case? Apparently, Rabbi Yehuda and the Rabbis dispute this matter. The Gemara asks: And according to your reasoning, from the fact that the Rabbis said to Rabbi Yehuda: Do you not agree that one who carries out an object in a backhanded manner is exempt, can it not be inferred that Rabbi Yehuda deems one liable, even for carrying out in a backhanded manner? Wasn’t it taught explicitly in a baraita : With regard to one who carries an object out in a backhanded manner or with his foot, everyone agrees that he is exempt?

    אֶלָּא: לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו, דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב. לְאַחַר יָדוֹ וְרַגְלוֹ, דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. כִּי פְּלִיגִי, בְּפוּנְדָּתוֹ וּפִיהָ לְמַטָּה: מָר מְדַמֵּי לֵיהּ לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו, וּמָר מְדַמֵּי לֵיהּ לְאַחַר יָדוֹ וְרַגְלוֹ.

    Rather, the baraita should be understood as follows. With regard to one who intended to carry an object behind him, and the object came to be carried out behind him, everyone agrees that he is liable. With regard to one who carried out an object in a backhanded manner or with his foot, everyone agrees that he is exempt. Where they disagree is in a case where one carried coins in his money belt with its opening facing down. This Master, Rabbi Yehuda, likens it to the case of one who intended to carry an object behind him and the object came to be carried out behind him, and deems him liable; and this Master, the Rabbis, liken it to the case of one who carried out an object in a backhanded manner or with his foot, and deems him exempt.

    בֶּאֱמֶת אָמְרוּ הָאִשָּׁה כּוּ׳. [תָּנָא כׇּל ״בֶּאֱמֶת״ — הֲלָכָה הִיא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מְקַבְּלֵי פִתְקִין.] תָּנָא: שֶׁכֵּן לַבְלָרֵי מַלְכוּת עוֹשִׂין כֵּן.

    We learned in the mishna: In truth they said: A woman who girded herself in a pants-like sinar , whether she placed an object before her or behind her, and it came to be carried on the other side, she is liable. It was taught in the Tosefta : In every instance that the mishna employs the phrase: In truth, that is the undisputed halakha . And we learned in the mishna: Rabbi Yehuda says that even those who receive notes, i.e., royal couriers who transmit messages, place notes in their belts, and are not particular about which side the note is on (Rav Hai Gaon), are liable for carrying out notes, whether they carry the notes out in front of them or behind them. We learned a different explanation: Because the royal scribes do this, they place their notes on all sides of their belts.

    מַתְנִי׳ הַמּוֹצִיא כִּכָּר לִרְשׁוּת הָרַבִּים — חַיָּיב. הוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם — פְּטוּרִין. לֹא יָכוֹל אֶחָד לְהוֹצִיאוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם — חַיָּיבִין. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.

    MISHNA: One who carries a large mass out to the public domain on Shabbat is liable. If two carried it out together, they are exempt because neither performed a complete prohibited labor. However, if one person is unable to carry it out alone, and therefore two people carried it out, they are liable. And Rabbi Shimon deems them exempt even in that case.

    גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר אַבָּיֵי, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: זֶה יָכוֹל וְזֶה יָכוֹל — רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב, וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטְרִים. זֶה אֵינוֹ יָכוֹל וְזֶה אֵינוֹ יָכוֹל — רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי מֵאִיר מְחַיְּיבִים וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. זֶה יָכוֹל וְזֶה אֵינוֹ יָכוֹל — דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב.

    GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said, and some say that Abaye said this, and some say that it was taught in a baraita : With regard to an action performed by two people, when this person is capable of performing it alone, and that person is capable of performing it alone, Rabbi Meir deems them liable, and Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon deem them exempt. If both this person is incapable and that person is incapable of performing the action alone, and therefore they performed it together, Rabbi Yehuda and Rabbi Meir deem them liable, and Rabbi Shimon deems them exempt. If this person is capable, and that person is incapable, and they performed it together, everyone agrees that he is liable.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַמּוֹצִיא כִּכָּר לִרְשׁוּת הָרַבִּים — חַיָּיב. הוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם — רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב, וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לֹא יָכוֹל אֶחָד לְהוֹצִיאוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם — חַיָּיבִין, וְאִם לָאו — פְּטוּרִים, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״בַּעֲשֹׂתָהּ״ — הָעוֹשֶׂה אֶת כּוּלָּהּ וְלֹא הָעוֹשֶׂה אֶת מִקְצָתָהּ, כֵּיצַד? שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ אוֹחֲזִין בְּמַלְגֵּז וְלוֹגְזִין, בְּכַרְכֵּר וְשׁוֹבְטִין, בְּקוּלְמוֹס וְכוֹתְבִין, בְּקָנֶה וְהוֹצִיאוּהוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּעֲשֹׂתָהּ״ — הָעוֹשֶׂה אֶת כּוּלָּהּ וְלֹא הָעוֹשֶׂה מִקְצָתָהּ.

    That was also taught in a baraita : One who carries a large mass out to the public domain on Shabbat is liable. If two carried it out together, Rabbi Meir deems them liable, and Rabbi Yehuda says: If one is incapable of carrying it out, and two carried it out, they are liable. And if not, if each person is capable of carrying it out himself, and nevertheless they carried it out together, they are exempt. And Rabbi Shimon deems them exempt even if neither was capable of performing the action alone. The Gemara asks: From where are these matters derived? What is the biblical source of these halakhot ? The Gemara answers that the source is as our Sages taught in Torat Kohanim , the halakhic midrash on Leviticus. It is written: “And if one person among the common people sins unwittingly by performing it, any one of God’s commandments not to be done, and be guilty” (Leviticus 4:27). The Gemara interpreted: “By performing it,” means that one who performs a transgression in its entirety is liable, and not one who performs part of it. How so? If two people were holding a pitchfork and gathering the stalks, or holding a shuttle and weaving the threads of the warp, or holding a quill and writing, or holding a reed and carrying it out to the public domain, I might have thought they are liable, therefore the verse states: “By performing it.” One who performs a transgression in its entirety is liable, and not one who performs only part of it.