Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 91b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 91b

    Shabbat 91b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 444 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    חוץ לחומת עזרה להיקף החיל שלפני עזרת נשים או לעזרת נשים שהיא בחיל:

    בהדי הדדי אתיין דעד דאתנח ונצטרף עם השאר (לא קבל טומאתו מן האויר דהא) לא הוי ביה שיעור:

    פשיטא כיון דלא זרעיה בטליה ממחשבה קמייתא והוה ליה ככל אדם:

    אמר אביי מתניתין בשלא נמלך עליו בפירוש אלא שזרקו לאוצר עם פירותיו וזהו ביטול מחשבה מדלא אצנעיה לחודיה ולמיתנייה איצטריך כגון שמקומו ניכר שלא נתערב יפה עם השאר והרי הוא ניכר ביניהם:

    מ"ד כיון דמקומו ניכר במילתא קמייתא קאי דהוה ליה כמאן דאצנעיה לחודיה:

    ה"ג קמ"ל מדזרקיה לאוצר בטולי בטליה:

    מתני' על האסקופה בגמרא מוקי לה באסקופה כרמלית:

    מלאכתו בבת אחת עקירה ממקום חיוב והנחה במקום חיוב [והכא] הוה ליה עקירה ממקום חיוב והנחה במקום פטור והדר עקריה ממקום פטור ואנחיה במקום חיוב:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 91b · Sefaria

    Tosafot

    קס"ד בצררי קשיא לחזקיה ואלימא ליה ממתני' משום דסתם קופת הרוכלים אית ביה צררי וכ"מ מדקתני ובה מינין הרבה ומשני באורנסי ובה מינין הרבה אורחא דמילתא נקט וכל המינין ארוכים:

    Tosafot on Shabbat 91b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    התם מדאפקיה חוץ לחומת העזרה איפסיל ליה ביוצא עיקר זה בתורת כהנים שכל היוצא מן הקדשים חוץ למחיצתו נפסל וישרף באש כמו שנאמר בפירוש פסוק (ויקרא ז) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף אין לי טעון שריפה אלא הטמא והנותר ומנין לנשחטה בלילה ושנשפך דמה חוץ לקלעים הלן והיוצא ת"ל לא יאכל כי קודש הוא כל שהוא קודש [פסול] טעון שריפה הבשר לרבות בשר הפנימי שהוא מותר והלא דין הוא הואיל והטמא פסול והיוצא פסול מה הטמא אם נטמא מקצתו כולו פסול אף היוצא אם יצא מקצתו יהא כולו פסול ת"ל והבשר לרבות בשר הפנימי שהוא מותר מיכן אמרו אבר שיצא מקצתו חוץ לחומה בפסחים חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד לפרק ומתירו מן הפרק ובמקדשין גורד כל מקום שהוא יוצא שאין בהם [משום] שבירת העצם ובפרק כיצד צולין את הפסח (פסחים דף פב) שנינו הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד ואמרו בתלמוד בשלמא נטמא דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא אלא יוצא מנלן אלא כל שפסולו בקודש בשרפה הלכתא גמירי לה:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 91b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעור מידעם דאחשביה והצניעו ואפקיה לצורך ואע"ג דלית ביה כשיעור הוצאה מחייב עליה כד מפיק ליה בשבת אי לא איכוין ליה כשיעור צורכיה וחזר והכניסן בחול אם חזר אח"כ לשבת אחרת והוציאו סתם לא מחייב עליה עד דהוי ביה כשיעור הוצאה אא"כ הוא שחזר והכניסו בתורת מצניע אבל אם הכניסו סתם כגון שזרקו לאוצר אע"פ שישנו (בו) [מקומו] ניכר הוא לא אמרינן כיון שהוא מכיר את מקומו במלתיה קאי וחייב על הוצאתו אלא בטוליה בטליה לההיא הצנעה קמייתא ודיניה בכל מידעם דלא מחייב עליה אלא בשיעורו:

    מתני' המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה אם האסקופה שנתן עליה רה"ר [חייב] ואם רשות היחיד פטור הא אם חזר והוציאן ממנה לרה"ר חייב [אבל אם האסקופה כרמלית היא דרה"ר עומדת לפניה אם נחו האוכלין בכרמלית וחזר ועקרן מכרמלית והוציאן לרה"ר פטור] אבל אם לא נחו בכרמלית אע"פ שעברו מרה"י לרה"י דרך כרמלית חייב ואשמעינן מתניתין דלא כבן עזאי דתניא המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר וחוקי האסקופה מפורשין בגמ' דיציאות השבת היכי הויא רה"ר והיכי הויא רה"י והיכי הויא כרמלית.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 91b · Sefaria

    Rashba

    ואי סלקא דעתך אגד כלי שמיה אגד, קדים ליה איסור גניבה לאיסור שבת. כתב רש"י ז"ל: במסכת כתובות (לא, ב) פריך דאפקיה היכא, אי דאפקיה לרשות הרבים איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא, ומוקי לה בצדי רשות הרבים, אי נמי דצירף ידו למטה משלשה וקבלה. ולפי דבריו הכי פירושא, קדים ליה איסור גניבה דמכיון שיצא מקצת הכלי בחוץ וקבלו הוא בידו, כל פרוטה ופרוטה שבכיס קנהו בהגבהה, כיון שיצא דרך פיו שהוא יכול להוציא המעות משם, ואי נמי אפילו דרך שוליו משום דאי בעי מפקיע לחלמה. ואוקימנא בנסכא, ומהא שמעינן דבכליו של מוכר היכא דלא משתקיל ליה לא קני ואפילו בהגבהה, ויש מפרשים דהכא סבירא לן כמאן דמוקי לה התם בדאפקיה לרשות הרבים, ולענין מיקנה ממש לא קני, ומיהו לענין גניבה מיחייב, מכיון דאפקיה מרשות בעלים ואי בעי שקיל ליה.

    כך היא גירסת הספרים והא איכא מקום חלמה דאי בעי מפקע לה, בנסכא, וכיון דאיכא שנצין מפיק ליה עד פומיה ושרי ושקיל, ושנצין אגיד מגואי, דליכא שנצין, אי בעית אימא דאית ליה ומכרכי. אבל רבנו האי גאון ז"ל גריס: והא איכא שנצין, דליכא שנצין, אי נמי אית ומכרכי. ופירש משמא דרבוותא ז"ל דקושיא היא אמאן דאיצטריך לאוקומיה בדמפיק ליה דרך שוליו ובנסכא, כלומר למה לן לדחוקי ולאוקמה בהכין, אפילו תימא דמפיק דרך פיו לא מצי שקיל עד דנפק כוליה משום דשנצין שבפיו קשורין שכן דרך אותן כיסין, ופריק דליכא שנצין, כלומר דניחא ליה לאוקומה בכל כיס אפילו דלית ליה שנצין, ואי נמי דאית ליה ומכרכי עלויה.

    Rashba on Shabbat 91b · Sefaria

    Meiri

    המשנה השניה המוציא אוכלין ונתון על האסקופה בין שחזר להוציאן בין שהוציאן אחר פטור שלא עשה מלאכתו בבת אחת קפה שהיא מלאה פירות ונתונה על האסקופה הראשונה אע"פ שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל הקופה אמר הר"ם פי' אסקופה נקראת המשקוף התחתון ממשקופי הבתים והדיורין וזולתם כמו שקוראין המשקוף העליון משקוף ואסקופה התחתונה היא אצטיבא שהיא לפני המשקוף פתחי הבתים ונקראת חיצונה לפי שהיא לצד רשות הרבים וזאת האסקופה שמדבר בה בזאת ההלכה היא כרמלית וכבר קדמו מצרי הכרמלית ודיניה בתחלת זאת המסכתא ופי' בבת אחת בפעם אחת לפי שאינה נקראת מלאכה ולא העתקת דבר מרה"י לרה"ר או מרה"ר לרה"י אם לא יהיה ביניהם רשות אחרת כאשר נתננו העקר בתחלת דברינו בזאת המסכתא:

    אמר המאירי המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר המוציא אוכלין ר"ל מרה"י ונתנן על האסקופה ר"ל קודם שיוציאם לרה"ר ופי' בגמ' באסקפה כרמלית ר"ל גבוהה שלשה ורחבה ארבעה והוציאן אח"כ מן האסקופה לרה"ר פטור ולא סוף דבר בהוציאן אחר שהרי המוציא מרה"י לא הוציא לרה"ר והמוציא לרה"ר לא הוציא מרה"י אלא אפי' חזר הוא עצמו והוציא שנמצא מוציא מרה"י לרה"ר אלא שהניח לכרמלית בנתים פטור שלא עשה מלאכתו בבת אחת אלא עקר ממקום חיוב והניח בכרמלית ואח"כ עקר מכרמלית והניח במקו' חיוב ולמדת לפי דרכך שאם לא הניח לכרמלית בנתים אע"פ שהעביר דרך עליו חייב ואין אומרין מהלך כעומד דמי כמו שכתבנו בפרק ראשון במוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו שהוא חייב:

    קופה שהיא מלאה פירות והוציאם מרה"י ונתנם על האסקופה חיצונה ר"ל שחוץ לפתח שהיא רה"ר גמורה אע"פ שרוב פירות מבחוץ ומיעוטן מבפנים אינו חייב עד שיוציא את כל הקופה ובא להשמיענו שלא סוף דבר בחפץ שכלי אחד שהוציא מקצתו ונשאר מקצתו מבפנים שפטור עד שיוציא את כלו אלא אפילו קופה מלאה חפצים ואפי' חרדל שאלו נשברה הקופה נמצא מקצת החרדל ברה"ר אע"פ כן אינו חייב ואפי' היו כל הפירות בחוץ כל שיש מן הקופה בפנים עד שיוציא את כל הקופה שהקופה עושה כל מה שבתוכה כחפץ אחד והוא שאמרו אגד כלי שמיה אגד ואפי' הוציאה אח"כ שהרי לא הוציא את כלה בבת אחת בלא הנחה בנתים:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה אלא שיש חולקים בקצת דברים שכתבנו כמו שנבאר עכשיו ודברי' שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הם:

    זה שביארנו שאפי' בקופה מלאה חרדל אינו חייב עד שיוציא את כלה ואגד כלי שמיה אגד כך פסקוה גדולי המחברים ואע"פ שנחלקו בה חזקיה ור' יוחנן והיה חזקיה מחייב בחרדל והדבר ידוע חזקיה ור' יוחנן הלכה כחזקיה שהוא רבו ואע"פ שנ' בסוגיא זו קים ליה רבא בשיטתיה דאביי ונמצא רבא כדעת ר' יוחנן כבר הוקשה דידיה אדידיה ותירצנו איפוך ופרשו בה איפוך בתרא ר"ל אותה שמועה של מוציא פירות ולעולם קם רבא בשטתיה דר' יוחנן והלכה כמותו ולא מצד מחלקת אביי ורבא שאין זה מחלקת שלהם אלא מצד שהיה רבא בתרא וגדולי הדורות שלפנינו פוסקים כחזקיה אם מצד שהוא רבו אם מצד מה שנאמר בסוגי' זו בהיה מגרר ויוצא ומה שתירץ בה ר' יוחנן שינויא דחיקא הוא ופירשו באיפוך איפוך קמייתא ולא קם רבא בשטתיה דאביי אלא חזרו לדבריהם וקם רבא כחזקיה או אפי' קם רבא כשטתיה דאביי מ"מ הואיל ואי אתה יכול לבא בה מצד מחלקת אביי ורבא הלכה כחזקיה וכסתם משנת היה מגרר לא נאמר לדעתם שפטור אלא בחפץ א' שמקצתו בפנים ומקצתו בחוץ ובקופה מליאה קשואים ודלועים שהם ארוכים ויש מהם עדיין בפנים מעתה המוציא קופת הרוכלים שיש בה הרבה מיני בשמים על האסקופה החיצונה אע"פ שרוב מינין מבחוץ לדעתנו פטור וכן הדין בכל הפירות כל שיש אפי' אוגן הקופה בפנים ולשיטה שניה חייב אא"כ בעצי קנמון ודומיהם מן השרשים הארוכים הנקראים כאן אורוסי שיש עדיין מגוף הבשמים בפנים:

    הגונב כיס בשבת ואע"פ שמתחייב בנפשו בהוצאתו ואין אדם מת ומשלם מ"מ הרי אין מיתה ותשלומין באין כאחד שמשהגביהו בתוך הבית קנאו להתחייב בגניבה וחיוב שבת אין בו עד שיוציא לרה"ר היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור שהרי חיוב שבת וגניבה שניהם בשעת הוצאה ואתה צריך לפרשה בשהגביהה בשעת הוצאה או שצירף ידו למטה משלשה וקבלו שאם במגרר לבד הרי לא קנאה להתחייב בגניבה שמשיכה ברה"ר אינה קונה וכן פירשוה בכתובות או שהוציאה בצדי רה"ר ובסימטא שהוא רה"ר לענין שבת ולענין קניה אינה כרה"ר מכל בכיוצא בזה פטור מלשלם אם אבד הכיס אח"כ ומ"מ אם היא בעין חייב להחזירה ואין אומרים בדמיה קננהו וכמו שיתבאר במסכת סנהדרין פרק סורר:

    יראה מסוגיא זו שאם הוציא הכיס ומקצתו בפנים עדיין אם הוא מוציא דרך פיו קנאו להתחייב בגנבה הואיל ויכול להוציא המעות קודם שיוציא את כלה ואף במוציא דרך שוליו אם היו מעות טבועים במטבע ויש בשוליו מקום תפירה שיהא יכול להרחיבה שלא באיסור תורה עד שיצאו משם קנאו שכל שאפשר לו לעשות שלא באיסור הרי הוא כעשוי הא כל שא"א לו לעשות אלא באיסור אין דנין אותו כעשוי אע"פ שהוא מוחזק בעבירה שכל שאפשר לו להביא המעות לידו בלא איסור אינו חשוד לעשות באיסור ולענין שבת מיהא אינו מתחייב אלא בהוצאת כלו כמו שביארנו שאגד כלי שמיה אגד וא"כ אתה צריך לפרשה בהוצאה דרך שוליו ובנסכא ואף זו כשאין שם שנצים שיהו עדיין בתוך הבית אחר הוצאת כל הכיס או שיש שם שנצים ונכרכים על הכיס שאלמלא כן הרי נתחייב בגניבה קודם איסור שבת ומ"מ במקומה לא הזקיקו בה לתנאים אלו עד שמכאן יראה לגדולי הדורות לפסוק אגד כלי לא שמיה אגד וכשהוציא מקצתה נתחייב בשניהם בבת אחת ומ"מ יראה לי שר' יוחנן לא הוזקק לתרץ כן אלא לחזקיה שהיה סובר לחייבו בגניבה בהוצאת מקצתו כלומר אם כך הוא אף אתה מפרשה בדרך זה ומ"מ בין לשבת בין לגניבה אינו מתחייב אלא בהוצאת כלו ואין אומרין הואיל ויכול להוציאו והם ברה"ר קנה שהרי במקח וממכר כל שהקופה ברשות בעלים לא קנה:

    Meiri on Shabbat 91b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה בהדי הדדי כו' לא קבל טומאתו מן האויר דהא כו' עכ"ל מהרש"ל מחק זה מפירש"י דבכאן משמע להדיא דס"ל כפי' התוס' שפחות מכביצה לא מקבל טומאה כו' ולעיל פי' דאיירי כו' עכ"ל ממה שפירש לעיל ועל ידי הנחה זו נטמאו עכ"ל נמי משמע דלענין טומאת עצמו קאמר אבל אין כל זה מוכרח דטומאת עצמו נקט כדי לטמא שוב אחרים כמו שפי' בכל דוכתא ועיין בפירש"י בפרק אלו עוברין גבי בצק שבסדקי עריבה שפירש כן דנגעה בהן טומאה ואיטמו והדר נגעו בהן אוכלין טהורים עכ"ל והתוס' שכתבו לעיל דמשמע להו מהכא דלענין קבלת טומאת עצמן קאמר ולא כדי לטמא שוב אחרים נראה דהיינו שסמכו עצמם במה שכתבו דנקט כזית תרומה מגו דחל ע"י צירוף איסור טומאה מצטרף לענין שבת לא שייך למימר הכי אלא בטומאת עצמם אבל לטמא אחרים אכתי לא חל השתא איסורו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 91b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אלמא קסבר אגד כלי שמיה אגד ע' פסחים דף פה ע"ב תד"ה בנגררין:

    שם אי דאפקיה דרך פיו ה"נ עי' בהרא"ש פ"א דב"מ סימן כג:

    Gilyon HaShas on Shabbat 91b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא הכי השתא התם כו', הכא [בזרק כזית תרומה לבית טמא והי' שם פחות מכביצה אוכלין והאי משלימו לביצה שפיר איכא למבעי' מדמצטרף לענין טומאה מחייב נמי לענין שבת דהא] שבת וטומאה בהדי הדדי קאתיין. קשה לי על שיטת רש"י דשיעור ביצה רק לטמא אחרים אבל קבול טומאה אף בכ"ש א"כ לס"ד דלא ידע חילוק זה בין בהדי הדדי קאתיין, איך הבין בפשוטו דלמאי צריך באיכא פחות מכביצה בבית להצטרף לכביצה, הא בלא"ה בזורק כזית תרומה לבית טמא איכא למבעי דהא אחשביה דבהכנסתו נטמא הכזית, ולמסקנא ניחא דמיד דעל בבית נטמא, ומשום שבת לא מחייב עד דנח:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 91b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 91, Amud Bet, about 444 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “יוֹצֵא — בִּכְזַיִת, לְעִנְיַן שַׁבָּת נָמֵי —…”

    2. Segment 234 words

      Opens “חָזַר וְהִכְנִיסוֹ אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא כְּשִׁיעוּרוֹ. פְּשִׁיטָא!…”

    3. Segment 341 words

      Opens “מַתְנִי׳ הַמּוֹצִיא אוֹכָלִין וּנְתָנָן עַל הָאַסְקוּפָּה, בֵּין…”

    4. Segment 436 words

      Opens “גְּמָ׳ הַאי אַסְקוּפָּה, מַאי? אִילֵימָא אַסְקוּפָּה רְשׁוּת…”

    5. Segment 531 words

      Opens “אֶלָּא אַסְקוּפָּה כַּרְמְלִית, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן:…”

    6. Segment 641 words

      Opens “קוּפָּה שֶׁהִיא מְלֵיאָה כּוּ׳. אָמַר חִזְקִיָּה: לֹא…”

    7. Segment 770 words

      Opens “אָמַר רַבִּי זֵירָא: מַתְנִיתִין דְּלָא כְּחִזְקִיָּה דַּיְקָא,…”

    8. Segment 861 words

      Opens “וְאֶלָּא קַשְׁיָא! חִזְקִיָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, וְרַבִּי יוֹחָנָן…”

    9. Segment 935 words

      Opens “מֵיתִיבִי: הַמּוֹצִיא קוּפַּת הָרוֹכְלִין וּנְתָנָהּ עַל אַסְקוּפָּה…”

    10. Segment 1044 words

      Opens “מֵתִיב רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: הַגּוֹנֵב כִּיס…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “אִי דְּאַפְּקֵיהּ דֶּרֶךְ פִּיו — הָכִי נָמֵי.…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 91b · Segment 2 — “…כְּשִׁיעוּרוֹ. פְּשִׁיטָא! אָמַר אַבָּיֵי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן…

    Original text

    יוֹצֵא — בִּכְזַיִת, לְעִנְיַן שַׁבָּת נָמֵי — בִּכְזַיִת! הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם — מִדְּאַפְּקֵיהּ חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה אִיפְּסִיל לֵיהּ בְּיוֹצֵא, אַשַּׁבָּת לָא מִיחַיַּיב עַד דְּמַפֵּיק לֵיהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הָכָא — שַׁבָּת וְטוּמְאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָין.

    disqualification of consecrated items due to leaving the Temple courtyard, the significant measure is an olive-bulk, as one who eats that measure of disqualified consecrated items is liable; with regard to Shabbat, its measure for liability should also be an olive-bulk. The Gemara rejects this: How can you make that comparison? There, in the case of the consecrated items, from the moment that he took it beyond the courtyard wall it was disqualified due to the prohibition of leaving. However, with regard to Shabbat, he is only liable when he takes it into the public domain, which is far beyond the courtyard walls. Here, in the case where one threw teruma into the house on Shabbat, the prohibition of Shabbat and the impurity of the teruma come simultaneously. Since the olive-bulk is significant in terms of impurity, it is similarly significant with regard to Shabbat.

    חָזַר וְהִכְנִיסוֹ אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא כְּשִׁיעוּרוֹ. פְּשִׁיטָא! אָמַר אַבָּיֵי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁזְּרָקוֹ לְאוֹצָר וּמְקוֹמוֹ נִיכָּר. מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דִּמְקוֹמוֹ נִיכָּר בְּמִילְּתֵיהּ קַמָּיְיתָא קָאֵי, קָא מַשְׁמַע לַן — מִדְּזַרְקֵיהּ לְאוֹצָר, בַּטּוֹלֵי בַּטְּלֵיהּ.

    We learned in the mishna: If one stored the seed, carried it out, and then brought it back in, he is only liable if he brought in its measure for liability. The Gemara asks: This is obvious. By bringing it back into the house he indicates that he no longer considers it significant, and the object then assumes the legal status of an object belonging to anyone else. Abaye said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where he threw it into the storehouse and its place is clearly discernible to the one who threw it, in that he knows where it landed. Lest you say that because its location is discernible it maintains its original status, the mishna teaches us that from the fact that he threw it into the storehouse, he indicated that he nullified the object’s previous significance.

    מַתְנִי׳ הַמּוֹצִיא אוֹכָלִין וּנְתָנָן עַל הָאַסְקוּפָּה, בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָן, בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אַחֵר — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אַחַת. קוּפָּה שֶׁהִיא מְלֵיאָה פֵּירוֹת וּנְתָנָהּ עַל אַסְקוּפָּה הַחִיצוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁרוֹב פֵּירוֹת מִבַּחוּץ — פָּטוּר, עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקּוּפָּה.

    MISHNA: One who carries out food from his house on Shabbat and placed it on the threshold of the door, whether he then carried it out from the threshold into the public domain or another person carried it out, he is exempt because he did not perform his prohibited labor of carrying from domain to domain all at once. Similarly, if one placed a basket that is full of fruit on the outer threshold, which is in the public domain, and part of the basket remained inside, even though most of the fruit is outside in the public domain, he is exempt until he carries out the entire basket.

    גְּמָ׳ הַאי אַסְקוּפָּה, מַאי? אִילֵימָא אַסְקוּפָּה רְשׁוּת הָרַבִּים — פָּטוּר? הָא קָא מַפֵּיק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים! אֶלָּא אַסְקוּפָּה רְשׁוּת הַיָּחִיד. בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָן, בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אַחֵר — פָּטוּר? הָא קָא מַפֵּיק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים!

    GEMARA: The Gemara begins by asking: What is the nature of this threshold in terms of Shabbat? If you say that it is a threshold that has the legal status of the public domain, in that it does not extend above nine handbreadths, and its area is four by four handbreadths, and it is suitable for use by the multitudes, why is he exempt? Didn’t he carry out food from the private domain to the public domain? Rather, say that it is a threshold that has the legal status of the private domain, in that it extends above ten handbreadths, and its area is four by four handbreadths. In that case, why does the mishna say: Whether he then carried it out from the threshold into the public domain or another person carried it out, he is exempt? Why should he be exempt? Didn’t he carry out food from the private domain to the public domain?

    אֶלָּא אַסְקוּפָּה כַּרְמְלִית, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן: טַעְמָא דְּנָח בְּכַרְמְלִית, הָא לָא נָח בְּכַרְמְלִית — מִיחַיַּיב. מַתְנִיתִין דְּלָא כְּבֶן עַזַּאי. דְּתַנְיָא: הַמּוֹצִיא מֵחֲנוּת לִפְלַטְיָא דֶּרֶךְ סְטָיו — חַיָּיב, וּבֶן עַזַּאי פּוֹטֵר.

    Rather, the mishna is referring to a threshold that is a karmelit . And it teaches us the following: The reason that he is exempt is due to the fact that the object came to rest in a karmelit . However, if the object did not come to rest in a karmelit , he is liable even if it passed through a karmelit . This comes to teach that the mishna is not in accordance with the opinion of ben Azzai, as it was taught in a baraita : One who carries out an object from a store, which is a private domain, to a plaza, which is a public domain, via a colonnade, which is a karmelit , is liable because he lifted the object in a private domain and placed it in a public domain. And ben Azzai deems him exempt because, in his opinion, an exempt domain separates between the private and public domains.

    קוּפָּה שֶׁהִיא מְלֵיאָה כּוּ׳. אָמַר חִזְקִיָּה: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּקוּפָּה מְלֵיאָה קִישּׁוּאִין וְדִלּוּעִין, אֲבָל מְלֵיאָה חַרְדָּל — חַיָּיב. אַלְמָא קָסָבַר אֶגֶד כְּלִי — לָא שְׁמֵיהּ אֶגֶד. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ מְלֵיאָה חַרְדָּל — פָּטוּר. אַלְמָא קָסָבַר אֶגֶד כְּלִי — שְׁמֵיהּ אֶגֶד.

    We learned in the mishna: If one placed a basket that is full of fruit on the outer threshold, he is only liable if he carries out the entire basket. Ḥizkiya said: They only taught this halakha with regard to a basket full of cucumbers and gourds, both of which are long. Part of each fruit remains inside even when most of the basket is in the public domain. However, if the basket was full of mustard seeds, he is liable for carrying out a measure of individual mustard seeds to the public domain. The Gemara concludes: Apparently, he holds that the fusion of several objects in a single vessel is not considered fusion. Even though several objects are in a single basket, they do not have the legal status of a single unit. And Rabbi Yoḥanan said: Even if the basket were full of mustard seeds, he is exempt. Apparently, he holds that the fusion of several objects in a single vessel is considered fusion.

    אָמַר רַבִּי זֵירָא: מַתְנִיתִין דְּלָא כְּחִזְקִיָּה דַּיְקָא, וּדְלָא כְּרַבִּי יוֹחָנָן דַּיְקָא: כְּחִזְקִיָּה לָא דַּיְקָא — דְּקָתָנֵי: ״עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקּוּפָּה״ — טַעְמָא דְּכׇל הַקּוּפָּה, הָא כׇּל הַפֵּירוֹת — פָּטוּר, אַלְמָא קָסָבַר אֶגֶד כְּלִי שְׁמֵיהּ אֶגֶד. כְּרַבִּי יוֹחָנָן לָא דַּיְקָא — דְּקָתָנֵי: ״אַף עַל פִּי שֶׁרוֹב פֵּירוֹת בַּחוּץ״ — טַעְמָא דְּרוֹב פֵּירוֹת, הָא כׇּל פֵּירוֹת, אַף עַל גַּב דַּאֲגִידָא קוּפָּה מִגַּוַּאי — חַיָּיב, אַלְמָא קָסָבַר אֶגֶד כְּלִי לָא שְׁמֵיהּ אֶגֶד.

    Rabbi Zeira said: The language of the mishna does not precisely correspond with the opinion of Ḥizkiya, and it does not precisely correspond with the opinion of Rabbi Yoḥanan. The Gemara explains: It does not precisely correspond with the opinion of Ḥizkiya, as the mishna taught: Until he carries out the entire basket. The Gemara infers: The reason that he is liable is because he carried out the entire basket. However, if part of the basket remained inside, even if he carried out all the fruit, he is exempt. Apparently, the mishna holds that fusion of several objects in a single vessel is considered fusion. Since the vessel fuses the fruit into one entity, when part of the basket remains inside, by extension its fruit is also considered to have remained inside. And it does not precisely correspond with the opinion of Rabbi Yoḥanan, as the mishna taught: Even though most of the fruit is outside. The Gemara infers: The reason that he is exempt is because only most of the fruit is outside. However, if all the fruit were outside, then even though part of the basket remains bound inside, he is liable. Apparently, the mishna holds that the fusion of several objects in a single vessel is not considered fusion.

    וְאֶלָּא קַשְׁיָא! חִזְקִיָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, וְרַבִּי יוֹחָנָן מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. חִזְקִיָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: ״עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקּוּפָּה״, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּקוּפָּה מְלֵיאָה קִישּׁוּאִין וְדִלּוּעִין, אֲבָל מְלֵיאָה חַרְדָּל — נַעֲשֶׂה כְּמִי שֶׁהוֹצִיא אֶת כָּל הַקּוּפָּה, וְחַיָּיב. רַבִּי יוֹחָנָן מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, ״אַף עַל פִּי שֶׁרוֹב פֵּירוֹת בַּחוּץ״, וְלֹא רוֹב פֵּירוֹת בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִילּוּ כׇּל פֵּירוֹת — פָּטוּר, עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקּוּפָּה.

    The Gemara asks: However, that is difficult. The inferences of the mishna are contradictory. The Gemara explains: Ḥizkiya resolves the contradiction in accordance with his reasoning, and Rabbi Yoḥanan resolves the contradiction in accordance with his reasoning. The Gemara elaborates: According to both of the Sages, the mishna is referring to two distinct cases. Ḥizkiya resolves the contradiction according to his reasoning. The phrase: Until he carries out the entire basket; in what case is this statement said? It is said in the case of a basket full of cucumbers and gourds. However, in the case of a basket full of mustard seeds, he becomes as one who carried out the entire basket, and he is liable for carrying out the mustard seeds. And Rabbi Yoḥanan resolves the contradiction according to his reasoning: When we learned: Even though most of the fruit is outside, he is exempt; and that ruling is true not only if he carried out most of the fruit, but even if he carried out all the fruit he is also exempt, until he carries out the entire basket.

    מֵיתִיבִי: הַמּוֹצִיא קוּפַּת הָרוֹכְלִין וּנְתָנָהּ עַל אַסְקוּפָּה הַחִיצוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁרוֹב מִינִין בַּחוּץ — פָּטוּר, עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקּוּפָּה. קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ בִּצְרָרֵי, קַשְׁיָא לְחִזְקִיָּה! אָמַר לָךְ חִזְקִיָּה: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בְּאוּרְנָסֵי.

    The Gemara raises an objection from that which was taught in a baraita : One who carries out the merchant’s basket on Shabbat that contains different items, primarily spices, and placed it on the outer threshold of the house, even though most of the types of items in the basket are outside, he is exempt until he carries out the entire basket. It might enter your mind to say that this is referring to a basket full of bundles of different spices. That is difficult according to the opinion of Ḥizkiya, as even though most of the bundles entered the public domain, he is exempt. The Gemara answers: Ḥizkiya could have said to you: With what are we dealing here? With stalks [ urnasei ]. The spices are in the form of stalks that fill the entire length of the basket. As long as part of the basket remains inside, part of each stalk remains inside as well.

    מֵתִיב רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: הַגּוֹנֵב כִּיס בְּשַׁבָּת — חַיָּיב, שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּיב בִּגְנֵיבָה קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר שַׁבָּת. הָיָה מְגָרֵר וְיוֹצֵא — פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי אִיסּוּר גְּנֵיבָה וְאִיסּוּר שַׁבָּת בָּאִין כְּאֶחָד. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ אֶגֶד כְּלִי — שְׁמֵיהּ אֶגֶד, קָדֵים לֵיהּ אִיסּוּר גְּנֵיבָה לְאִיסּוּר שַׁבָּת!

    And Rav Beivai bar Abaye also raised an objection from that which we learned: One who steals a purse on Shabbat is liable for the theft. Based on the principle that one who is liable to receive two punishments receives the greater of the two, in this case one should be exempt from payment for the theft, since performing a prohibited labor on Shabbat is punishable by stoning. However, this case is different because he was already liable for theft as soon as he lifted the purse. This took place before he came to violate the prohibition of performing prohibited labor on Shabbat by carrying it into the public domain. However, if he did not lift the purse, but was dragging it on the ground and exiting the private domain, he is exempt from paying for the theft, as in that case, he is only liable for the theft when he drags the purse out of the owner’s property into the public domain. The prohibition of theft and the prohibition of Shabbat are violated all at once. For the purposes of this discussion: And if it enters your mind to say that fusion of several objects within a single vessel is considered fusion, in this case the prohibition of theft precedes the prohibition of Shabbat. At the moment that the mouth of the purse enters the public domain, he is liable for theft because it is as if the money inside had been carried out. With regard to Shabbat, he would not be liable until the entire purse entered the public domain.

    אִי דְּאַפְּקֵיהּ דֶּרֶךְ פִּיו — הָכִי נָמֵי. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? — דְּאַפְּקֵיהּ דֶּרֶךְ שׁוּלָיו. וְהָאִיכָּא מְקוֹם חֲלָמָה,

    The Gemara explains: If this is referring to a case where he carried it out by way of its mouth, indeed that is so, he would be liable for theft. However, with what are we dealing here? We are dealing with a case where he carried it out by the underside of the purse. Since none of the money is accessible until the entire purse is in the public domain, he violated the prohibitions simultaneously. The Gemara asks: Isn’t there the area of the seam? He could gain access to the money even if he dragged out the purse by way of its underside,