Commentary page
Shabbat 52b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 52b
Shabbat 52b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 369 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
טהורות דלאו משום תכשיט מיטמאו דאין תכשיט לכלי וכלי נמי לא הוו אלא תכשיט כלי ומיהו בעודן מחוברות לכלי מיטמו עם הכלי דהוי יד לכלי דכל המחובר לו הרי הוא כמוהו:
בבאין מנוי אדם לנוי בהמה מתני' כגון שנעשה שיר זה לתכשיט אדם ובעודו לאדם נטמא ולאחר טומאתו נתנו לבהמה וצריך להטבילו מטומאתו ראשונה שלא יגע בטהרות:
הואיל ואדם מושך בהן את הבהמה חשיב ליה כלי תשמיש דאדם:
מקל של בהמה שרודין בו את הגמל או את הנאקה אי נמי כעין שעושין להנהיג את הדוב:
של מתכת דאילו של עץ פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה:
מאי טעם הרי צורך בהמה:
רודה מכה ומייסרה:
והאיכא חציצה שטבעת הקבוע בשיר קבוע בו בחוזק ואין המים נכנסין שם:
37 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 52b · Sefaria
Tosafot
בבאין מנוי אדם לנוי בהמה פירש"י ובעודו לאדם נטמא ובחנם פירש כך דאפילו אחר שיחדו לבהמה מקבל טומאה שאינו עולה מלקבל טומאה מכאן ואילך אלא בשינוי מעשה כדמוכח בפ"ק דסוכה (דף יג:) גבי קוצר לאכילה ונמלך לסיכוך ורש"י בעצמו פירש כן בריש במה אשה (לקמן שבת נח:) וכופת שאור שיחדו לישיבה דאמר טהור אור"י דמיירי כשיש שינוי מעשה:
והא איכא חציצה פירש בקונטרס שטבעת תקוע בשיר בחוזק ואין המים נכנסים שם ואומר ר"י דצריך לומר שפעמים מסירים אותן ועושים מהן מלאכה בפני עצמן שאם כל שעה היו קבועים בצואר הבהמה היה הכל חשיב כלי אחד ולא הוי חציצה וה"ר פור"ת פירש והא איכא חציצה לפי שהוא דבוק בצואר הבהמה:
בשריתכן להכי לא מוקי לה במחוללין דאין דרך השיר להיות כן:
טבעת שהתקינה לחגור בה מתניו נראה לר"י דהיינו לחגור מלבושיו שהן רחבים ואוגדם כנגד מתניו בטבעת כעין שפי' בקונטרס לקשור בה את כתפיו:
היא של אלמוג וחותמה של מתכת וא"ת והא יש בה בית קיבול מקום מושב החותם וי"ל דאין זה בית קיבול דאמרינן בית קיבול העשוי למלאות לא שמיה בית קבול:
והתניא מחט בין נקובה בין אינה נקוב' נראה לר"י דלא פריך אליב' דאביי דאיהו הוה מפרש שאינה נקובה היינו שניטל חורה או עוקצה אלא אליב' דרבא פריך דלדידיה לא מצינן לפרש הכי כדמוכח בריש כל הכלים (לקמן שבת קכג.) ותימה לר"י דכיון דלא ידע המקשה דמיירי בגלמי א"כ בלאו הכי תקשה ליה לרבא כדפריך בריש כל הכלים (ג"ז שם):
Tosafot on Shabbat 52b · Sefaria
Rav Nissim Gaon
והא איכא חציצה בראש מס' (עירובין דף ד) אמרו חציצין דאורייתא נינהו דכתיב (ויקרא ט״ו:ט״ז) ורחץ במים את כל בשרו שלא יהא דבר חוצץ בין מים לבשרו ועיקר דילה במס' (סוכה דף ו) בפרק א' במס' מקוואות בפ' ט':
הא תירגמא אביי בגלומי.
Rav Nissim Gaon on Shabbat 52b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ואוקמה ר' יצחק נפחא בבאין מנוי אדם כלומר טבעת אדם היתה ונעשה עתה שיר לבהמה.
ואוקמה רב יוסף הואיל ואדם מושך בהן פי' פעמים שמכניס אדם אצבעו באותו השיר ומושך בה הבהמה שנמצאת טבעת העשוי' לאצבעו של אדם. כמו מקל בהמה של מתכת טמאה מפני שמחזיקה אדם ורודה בה כו'.
וטובלן במקומה והא עביד חציצה כלומר כיון שהשירים הללו נושכין זה לזה הרי מקום הנשיכה סתום ואין המים באין בהם. ופריק ר' אמי בשריתכן. כלומר ריתכן באור והטבילן במים בעודן השירין כמו גחלים לוחשות שהמים באין אליהם מכל צד. ואמרינן האי פירוקא דר' אמי דלא כר' יצחק נפחא היא. דאי אליבא דר' יצחק נפחא טבעת של בהמה יורד לקבל טומאה. אפי' אם יחשב עליה להיות טבעת של אדם. וטבעת של אדם אינה עולה מידי טומאה להבטל מעליה תורת כלי אלא בשינוי מעשה כדתנן כל הכלים יורדין לידי טומאתן כו' ואי בשריתכן הנה עשה בהן מעשה ונסתלקה תורת כלי מעליהן. ואין צריכין לא הזאה ולא טבילה. (כי בעינן) [ושנינן] מעשה לסלק תורת כלי מעליהו מעש' לקלקל כגון שבירה וכיוצא בה. אבל ריתוך שהוא תיקון וחיזוק לכלי מתכת כי האי גוונא אינו מעשה לטהר ולא מבטל הטומאה מעל הטבעת.
במתניתא תנא במחוללין כלומר חלולין הן מלשון נבובים אלו השירין. והמים באין בהם מכל צד. ואין שם חציצה:
תנא (תוספתא פ"ה) ומכניס חבילין לתוך ידו ובלבד שלא יכרוך לתוך ידו. ובלבד שלא יכרוך ע"ג ידו ולא ישלשל חבלים מידו יתר מטפח:
שאל תלמיד את ר' אלעזר שמעתי חלוקה בין טבעת לטבעת א"ל לענין שבת בין טבעת שיש עליה חותם. לטבעת שאין עליה חותם.
אבל לענין טומאה כל טבעות דינם אחד ואסיקנא טבעת של אדם של אצבע של מתכת הכל דינם אחד לענין טומאה. וכן נמי מחט שלימה שיפא [נקובה ושאינה] נקובה הכל דינם אחד לענין טומאה. ואם היא ניטל חרירה או עוקצה או העלת חלודה ומעכבת התפירה (או נקובה) טהורה היא. ואקשינן ולענין (שבת אנה) [טומאה אינה] היא חלוקה בין מחט למחט.
והתניא מחט בין נקובה בין שאינה נקובה מותר לטלטלה בשבת [ולא אמרו כו'] ושנינן הא תרגמה אביי זו הברייתא אליבא דרבא דאמר מחט שניטל עוקצה או חרירה מדלענין טומאה לאו כלי הוא וטהורה היא. לענין שבת נמי לאו כלי ואסור לטלטלה. מתניתא דקתני בין נקובה בין שאינה נקובה מותר לטלטלה בגלומי כלי מתכת היא. כלומר עדיין גולם הוא חוט של ברזל ועדיין הוא צריך לנקבו ולחרר לו עוקם לעשותה מחט. ועכשיו אין לה לא נקב ולא עוקם. ואמרינן זמנין דמימליך עליה דהאי גולם ומשוי ליה מנא כמות שהיא. אבל מחט שניטל חרירה שלה או עוקצה לבין גרוטאות זריק לה:
1 more comments on this page.
Rabbeinu Chananel on Shabbat 52b · Sefaria
Rashba
בבאין מנוי אדם לנוי בהמה פירש רש"י ז"ל: שנטמאו בעודן לאדם. ולחנם פירש כן, דאפילו לאחר שבאו לנוי בהמה מקבלין טומאה, שאין עולין מידי דין קבלת טומאה בלא שינוי מעשה, וכן פירש רש"י ז"ל עצמו בפרק במה אשה יוצאה (לקמן שבת נח, ב בד"ה של בהמה) גבי זוג בהמה ועשאו לדלת. והכין מוכח בפרק קמא דסוכה (יג, ב. יד, א) גבי קצר לאכילה ונמלך עליהן לסיכוך דאפילו לבטל קבלת טומאה מכאן ולהבא לא מהניא מחשבה. וכופת שאור שיחדה לישיבה דאמרינן (חולין קכט, א) דע"י יחוד טהורה מלקבל טומאה, התם נמי בשיש בו שינוי מעשה.
וטובלין במקומן איכא למידק אמאי לא אקשי הכא טבילה מאן דכר שמה, כדאקשינן בריש פרק דבמה אשה יוצאה (לקמן שבת נז, א) גבי הא דתנן לא תטבול בהם עד שתרפם. ותירץ ר"ת ז"ל (בע"א בתוד"ה וטובלי) דכיון דאיירי הכא בדין של כלים איזה מותר לצאת בו ואיזהו אסור אגב גררא נמי איירי בדין טבילתן, דהכי אורחא דתלמודא כההיא דהקיטע יוצא בקב שלו ואם יש לו בית קבול כתיתין טמא (דלקמן (שבת סה, ב). סו, א), אבל בפרק במה אשה יוצאה דמיירי בדין כלים מאי שייך למיתני התם דין טבילת האשה.
וטובלין במקומן והאיכא חציצה פירש רש"י ז"ל: שהטבעת תקועה בשיר בחוזק ואין המים נכנסין שם. ויש לומר לפי פירושו שפעמים מוציאין הטבעת מתוכו ומשתמשין בו לעצמו, דאם לא כן הרי הכל כלי אחד ואין כאן חציצה. אלא דקשיא לי דבמקומן אצואר בהמה משמע. והכי איתא בירושלמי (פ"ה ה"א) דאקשינן התם איתמר לא תטבול בהם עד שתרפם והכא איתמר הכין ופריק לא קשיא כאן ברפוים כאן באפוצים.
הכא במאי עסקינן בשריתכן ואם תאמר לוקמה ברפוין וכדאמרינן במסקנא בחלולין. תירץ רבנו תם ז"ל דאגב אורחיה ניחא ליה לאשמועינן דכרב יוסף סבירא ליה, ואפילו למסקנא דאמרינן דאתיא נמי כרבי יצחק נפחא, איכא למימר דהיא גופא קא משמע לן דמעשה לתקן לאו מעשה הוא.
היא של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה דהוי ליה פשוטי כלי עץ. ואם תאמר והא איכא בית קבול מושב החותם. יש לומר בית קבול העשוי למלאות הוא.
Rashba on Shabbat 52b · Sefaria
Meiri
טבעת שהיתה לאדם ונטמא ואח"כ הניחו לבהמה לא נפקעה טומאתו והרי הוא צריך טבילה:
כל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה ואין עולין מטומאתם אלא בשינוי מעשה כיצד טבעת בהמה שחישב עליה להיותה טבעת אדם הרי זו מקבלת טומאה וכן עור שהיה עומד למנעלים ולא נגמרה מלאכתו לענין זה וחישב עליו לעשותו עוצבא ר"ל כמין שולחן לערוך עליו את המפה והרי שנגמרה מלאכתו לענין זה הרי זה מקבל טומאה חזר וחישב על הטבעת להיותו לבהמה או על העור לעשות ממנו מנעלים לא פקעה טומאתו לא דין טומאה שלא ליטמא ואין צריך לומר טומאה עצמה אם נטמא הא מ"מ אם יש שם שינוי מעשה כגון שהתחיל לשוף בטבעת לתקנו לבהמה או שהתחיל לקצע את העור פקעה טומאתו הן דין טומאה שלא ליטמא הן טומאה עצמה אם נטמא ומ"מ הנחה לבהמה אינו שינוי מעשה לטהר שהרי שאלו בכאן והא איכא חציצה ופירשה רב אמי בשרתכן ר"ל שהכה בפטיש עד שנתפשט ונמצא שנתרחב עד שיכולין המים ליכנס ואמרו על זה לימא ר' אמי כרב יוסף סבירא ליה שאמר הואיל ואדם מושך בהם כלומר שאף כשהוא של בהמה מקבל טומאה ואין הריתוך מוציאו שהרי עדיין ראוי לכך דאי כר' יצחק סבירא ליה דאמר בבאין מנויי אדם לנויי בהמה כלומר שאם של בהמה הוא אינו מקבל טומאה אלא שהיתה לאדם וקבלה טומאה מעתה הרי ריתוך זה מבטלו מתכשיט אדם ופרחה טומאתו בשינוי מעשה עד שהעמידוה במחוללין ר"ל שמתחלת עשייתן היה חלל בין צואר הבהמה ובין הטבעת ולמדת לפי דרכך שהנחה לבהמה אינה נקראת שינוי מעשה:
טבעת אדם שביארנו עליו שהוא מקבל טומאה פירושו בשל אצבע אבל שאר טבעות שלו כגון העשוי לחגור בו מתניו ולקשור בו את כתפיו והוא תחוב בבגד טהורה שאינו אלא תשמיש של משמשין ר"ל הבגדים ובזו אתה נשמר ממה שהרבה שואלי' היכי גרע מטבעת בהמה שהאדם מושך בה שטבעת בהמה תשמיש אדם היא אבל זה אינו אלא תשמיש הבגד ותשמיש דתשמיש טהור וכל הטבעות שאמרו עליהן לקבל טומאה כגון של אדם ושל אצבע אין בה חלוק בין יש עליה חותם לאין עליה חותם ולא נאמר חלוק זה אלא לענין שבת על הדרך שיתבאר בפרק הבא:
טבעת של מתכת וחותמה של אלמוג טמאה שאחר הטבעת הולכין והרי פשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה אבל אם היא של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה שפשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה:
מחט בין שהיא נקובה בין שאינה נקובה עדיין מותר לטלטלה בשבת ואע"פ שהמחט שאינה נקובה אין תורת כלי עליה אחר שעומדת לינקב שהרי לא נגמרה מלאכתה לא נאמר כן אלא לענין טומאה שלא ליטמא עד שתנקב אבל לענין טלטול שבת הרי ראויה ליטול בה את הקוץ והרי הוא עושה אותה כלי במחשבתו ואם לא היתה עומדת לינקב כגון מחט שאינה עשויה לתפירה אלא לתכשיט לחבר בה קצות הבגדים אף לענין טומאה מקבלת טומאה היא ואין חילוק בכגון זה בין נקובה לשאינה נקובה אלא לענין שבת שהאשה שיצאתה בנקובה חייבת חטאת ובשאינה נקובה פטורה כמו שיתבאר בפרק הבא ומ"מ היתה שלימה ונקובה וניטל חרירה ר"ל נקב שלה או עוקצה פקעה טומאתה וכן אם עלתה בה חלודה עד שמעכבת מתוך חלודתה את התפירה שהחלודה הואיל ומעכבת את התפירה הרי היא כשבר:
המשנה השניה חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו אמר הר"ם פי' מה שאמר קשורה לו ר"ל מערב שבת אבל אם עבר אדם וקשר עליו המרדעת אסור לצאת בו בשבת:
אמר המאירי המשנה השניה והיא גם כן מענין החלק הראשון ואמר על זה חמור יוצא במרדעת והוא הנקרא בלעז באש"ט ודרך להניחו על החמור אף שלא בשעת הולכת משאוי עליו כדי לחממו מצד קרירותו הדבק עמו תמיד כמו שאמרו חמרא אפי' בתקופת תמוז קריר ליה ואמר שיוצא במרדעת זה ובתנאי שתהא קשורה לו ופי' בגמ' שתהא קשורה לו מערב שבת שגילה בדעתו שצריכה היא לכך ונעשית לה כעין מלבוש והביאוה ג"כ ממה שאמרו למטה שאינו יוצא במרדעת בזמן שאין קשורה לו ואם תפרש שאין קשורה פשיטא דילמא נפלה ואתי לאתויי ארבע אמות אלא פירושו בזמן שאין קשורה לו מערב שבת והוא נראה עכשיו כקושר למשאוי ולא עוד אלא שאף בחצר יש לאסרה מצד שמשתמש בבעלי חיים כמו שיתבאר:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
Meiri on Shabbat 52b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
שם טהורות א"ר יצחק נפחא בבאין כו' דתנן כל הכלים כו' וטבעת בהמה וכלים ושאר כו' והתנן מחט שניטל חורה או כו' והתנן מחט שהעלתה חלודה כו' כצ"ל דהני כולהו משניות נינהו פ' י"ג דכלים ולכך פריך מהנך משניות מקמיה דפריך מהך ברייתא והתניא מחט בין נקובה כו' דמההיא טפי ה"ל למפרך מעיקרא דאיירי נמי בשלימה לפי סברת המקשן דומה ממש לשאלתו דאיירי בנקובה ובשאינה נקובה כגון אישפילג"א אלא דניחא ליה למפרך מעיקרא מהנך כיון דמשניות נינהו ודו"ק:
תוס' בד"ה והתניא מחט כו' ותימה לר"י כו' א"כ בלא"ה תקשי ליה לרבא כו' עכ"ל לכאורה נראה דלק"מ דאי בלאו הך דהכא איכא לאוקמא הך דאינה נקובה כגון אישפילג"א כסברת המקשה דהכא אבל מדקא"ל הכא דא ודא אחת ע"כ דלא מתוקמא בהכי ודפריך ליה לרבא נמי מהך דאינה נקובה בריש פ' כל הכלים היינו נמי ע"כ דסמך אהא דקאמר הכא דא ודא אחת היא דע"כ דלא מתוקמא באישפילג"א וי"ל דודאי בלאו הך דהכא ה"מ למפרך לרבא דהא מה"ט דלא מתוקמא ליה לרבא בניטל חורה או עוקצה לא מתוקמא ליה נמי באישפילג"א כדקאמר התם מדלענין טומאה לאו מנא הוא לענין שבת נמי לאו מנא הוא דליכא למימר דהוה ס"ד למימר התם באישפילג"א דהוה מנא לענין טומאה ע"י יחוד הוה לענין שבת נמי מנא אף בלא יחוד דהכי אמרי' נמי למאי דמוקי ליה בגלמי כמ"ש התוס' לעיל בפרק במה טומנין בד"ה לא אמרו עבודין כו' דהא ודאי באישפילג"א לא שייך יחוד כיון שאינה עומדת לינקב משא"כ בגלמי שעומדת לינקב ודו"ק:
Chidushei Halachot on Shabbat 52b · Sefaria
Maharam
בגמ' ודאצבע דא ודא אחת היא והתנן טבעת כו' כצ"ל:
בתוס' ד"ה והא איכא חציצה וכו' והר"ר פורת פי' והא איכא חציצה לפי שהוא דבוק בצואר הבהמה ולפי זה צריך לפרש הא דמשני בשרתכן קאי אשיר וכן הא דמשני במחוללין הוי פירושו שהשיר נעשה מעשה שרשרות שהמים יכולים לבא לשם בלא חציצה וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה:
ד"ה היא של אלמוג וכו' והא יש בה בית קיבול וכו' כצ"ל:
ד"ה והתניא מחט בין נקובה בין אינה נקובה וכו' אלא אליבא דרבא פריך וכו' פי' דרבא אית ליה התם דמחט שניטל חורה או עוקצה כיון דלענין טומאה לאו מנא הוא לענין טלטול שבת נמי לאו מנא הוא ולכך ליכא לפרש האי ברייתא במחט שניטלה חודה:
בא"ד ותימה לר"י כיון דלא ידע המקשה וכו' בלאו הכי תקשה ליה לרבא וכו' ר"ל בלאו הך דהכא דקאמר דא ודא אחת היא תקשה ליה הך ברייתא לרבא דאמר דמדלענין טומאה לאו מנא הוא לענין טלטול שבת נמי לאו מנא הוא ובברייתא זו קתני דלענין שבת בין נקובה בין אין נקובה מותד לטלטל והוי מנא ולענין טומאה לאו מנא הוא אא"כ נקובה במאי מוקי לה לרב דלא אשכחן לדידיה דלא הוי מנא לענין טומאה ולענין שבת הוי מנא אלא בגולמי וכיון דהשתא לא ידע המקשה דמיירי בגולמי א"כ תקשה ליה הך ברייתא לרבא וק"ל:
Maharam on Shabbat 52b · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמר א כרבי יצחק דאמר בבאין מנוי אדם לנוי בהמה ופירש"י ובעודו לאדם נטמא כו' וכתבו התוס' ובחנם פי' כן דאפילו לאחר שיחדו לבהמה מקבל טומאה כו' עכ"ל. עיין מ"ש מ"ז ז"ל בזה באריכות ליישב שיטת רש"י ותמצית דבריו דרש"י הוצרך לפרש כן למאי דמוקמינן בסמוך להא דרבי יצחק כרבי יהודא דאמר מעשה לתקן לאו מעשה הוא וסובר רש"י דרבי יהודא גופא לא קאמר אלא לענין לטהר מטומאה ראשונה אבל לקבל טומאה מכאן ולהבא אפילו שינוי מעשה דלקלקל נמי הוי שינוי ע"ש ותמצא נחת שהאריך בראיות ובסברות נכונות:
אמנם לענ"ד נראה להוסיף על דבריו דרש"י ז"ל סובר דלענין לקבל טומאה מכאן ולהבא הוי שינוי גמור כיון דמעיקרא היה להטבעת שם בפני עצמו ומיוחד כלי לעצמו לתכשיט אדם ועכשיו שקבע הטבעת במתג הבהמה ותקעו בחוזק בשיר של בהמה והשתא הטבעת נעשה טפל למתג וקנה שם לעצמו שנקרא שיר והיא ממש כלי אחר שאין צורתו ראשונה עליו ופנים חדשות באו לכאן שעיקר הכלי הוא המתג וא"כ הוי שינוי מעשה ושינוי השם דמהני לענין טומאה כדאיתא בפרק מרובה דף ס"ו גבי עוצבא ע"ש. וא"כ לפ"ז לא דמי כלל לזוג של בהמה שקבעו בדלת שהביאו התוספות כאן דרש"י פי' שם בעצמו בפרק במה אשה שאין עולים מלקבל טומאה מכאן ואילך ולמאי דפרישית א"ש דהתם ליכא לא שינוי השם ולא שינוי מעשה לגבי העינבל עצמו דאע"פ שקבעו בדלת ונעשה טפל לדלת שהוא מחובר אפ"ה הך תלייה לאו מעשה הוא כמ"ש שם רש"י להדיא ונתכוין למה שכתבתי כיון שהעינבל משמש תשמיש מיוחד לעצמו להשמיע קול כבראשונה שכל עיקרו עשוי לכך להשמיע קול מש"ה אין נטהר מטומאתו עד שיעשה מעשה בגוף העינבל לבטלו מתורת כלי שהיה עשוי בתחילה כן נ"ל נכון ליישב שיטת רש"י. ועפ"ז יש ליישב ג"כ פירש"י במ"ש בד"ה והא איכא חציצה דאפילו אם אין דרכו להסיר הטבעת מעל המתג אפ"ה הוי שפיר חציצה לענין טהרתו מטומאה ראשונה ואין להאריך יותר ודו"ק:
בתוס' בד"ה והתניא מחט כו' עס"ה עיין בחידושי מהרש"א ומהר"ם ז"ל שהאריכו בזה ועיין ג"כ בספר מג"ש שכתב ליישב קושיית ר"י:
במשנה חמור יוצא כו' רבי יהודא אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב ופירש"י משום דליבש מיהדק שפיר אבל לחלב דלא מיהדק חיישינן דילמא נפיל ואתי לאתויי. מיהו לקמן בגמרא מפרש רש"י בענין אחר ועיין מה שאכתוב לקמן. ובחידושי הרשב"א ז"ל כתב בשם רבו רבינו יונה דטעמא דמילתא דלחלב אסור היינו משום שאין דרכן להיות דדיהן צרורות לחלב לימות החול דלא חייש לשמא יטפטף כיון שמותר ליחלב אותן מה שא"כ בשבת שאסור לחלבן מש"ה עושה דדיהן צרורות שלא יטפטף החלב ומש"ה אסורין לצאת בהן כיון שאין דרכן בחול בכך מיחזי כמשוי בשבת:
Penei Yehoshua on Shabbat 52b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' ושאר כל הטבעות עי' כלים פ"א מ"ג בר"ש ד"ה למעלה מן המשכב:
שם דאי לענין טומאה דא ודא אחת היא עי' לקמן ס ע"א תוס' ד"ה למאי חזיא:
שם בשלימה עי' לקמן ס ע"א תוס' ד"ה הואיל ואשה אוגרת:
תוס' ד"ה היא של אלמוג וכו' לא שמיה בית קבול עי' לעיל ד' יז ע"א תוס' ד"ה ועל שאר. סוכה דף יב ע"ב תד"ה מהו דתימא:
Gilyon HaShas on Shabbat 52b · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
תד"ה היא של אלמוג וכו', וי"ל דאין זה בית קבול לא ידעתי אי' איפא מקומו דאמרינן בית קיבול העשוי למלאות דלא שמי' קיבול, הא אדרבה בסוכה (דף יד) אמרינן מ"ד בית קיבול העשוי למלאות לא שמי' בית קיבול קמ"ל. מבואר דבאמת אמרינן דשמיה בית קיבול, ועי' בתוס' שם שהעלו דאפילו עשוי למלאות לעולם שמיה בית קיבול, ועי' בפ"ק דלעיל בתוס' (דף יז ד"ה ועל שאר):
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 52b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 52, Amud Bet, about 369 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 11 words
Opens “טְהוֹרוֹת.…”
- Segment 29 words
Opens “אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: בְּבָאִין מִנּוֹי אָדָם…”
- Segment 332 words
Opens “וְרַב יוֹסֵף אָמַר: הוֹאִיל וְאָדָם מוֹשֵׁךְ בָּהֶם…”
- Segment 44 words
Opens “וְטוֹבְלָן בִּמְקוֹמָן: וְהָאִיכָּא חֲצִיצָה!…”
- Segment 54 words
Opens “אָמַר רַבִּי אַמֵּי: בְּשֶׁרִיתְּכָן.…”
- Segment 627 words
Opens “לֵימָא רַבִּי אַמֵּי כְּרַב יוֹסֵף סְבִירָא לֵיהּ,…”
- Segment 713 words
Opens “דִּתְנַן: כׇּל הַכֵּלִים יוֹרְדִין לִידֵי טוּמְאָתָן בְּמַחְשָׁבָה,…”
- Segment 821 words
Opens “סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר מַעֲשֶׂה לְתַקֵּן…”
- Segment 93 words
Opens “בְּמַתְנִיתָא תָּנֵי בִּמְחוּלָּלִין.…”
- Segment 1028 words
Opens “שָׁאַל תַּלְמִיד אֶחָד מִגָּלִיל הָעֶלְיוֹן אֶת רַבִּי…”
- Segment 1125 words
Opens “וּלְעִנְיַן טוּמְאָה דָּא וְדָא אַחַת הִיא? וְהָתְנַן:…”
- Segment 1232 words
Opens “וּדְאָדָם, דָּא וְדָא אַחַת הִיא? וְהָתַנְיָא: טַבַּעַת…”
- Segment 1332 words
Opens “וּדְאֶצְבַּע דָּא וְדָא אַחַת הִיא? וְהָתְנַן: טַבַּעַת…”
- Segment 1422 words
Opens “וְעוֹד שָׁאַל: שָׁמַעְתִּי שֶׁחוֹלְקִין בֵּין מַחַט לְמַחַט.…”
- Segment 1518 words
Opens “וּלְעִנְיַן טוּמְאָה דָּא וְדָא אַחַת הִיא? וְהָתְנַן:…”
- Segment 1632 words
Opens “וּבִשְׁלֵימָה דָּא וְדָא אַחַת הִיא? וְהָתְנַן: מַחַט…”
- Segment 1722 words
Opens “וּבְשִׁיפָא דָּא וְדָא אַחַת הִיא? וְהָתַנְיָא: מַחַט…”
- Segment 187 words
Opens “הָא תַּרְגְּמַהּ אַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרָבָא — בְּגֻלְמֵי.…”
- Segment 1927 words
Opens “מַתְנִי׳ חֲמוֹר יוֹצֵא בַּמַּרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁהִיא קְשׁוּרָה…”
- Segment 2010 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת לְיַבֵּשׁ,…”
Sages named on this page
- Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…
Source: Shabbat 52b · Segment 16 — “…טְמֵאָה. וְאָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: וְהוּא שֶׁרִישּׁוּמָהּ נִיכָּר! כִּי…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Shabbat 52b · Segment 18 — “הָא תַּרְגְּמַהּ אַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרָבָא — בְּגֻלְמֵי.”
Original text
אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: בְּבָאִין מִנּוֹי אָדָם לְנוֹי בְּהֵמָה.
Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: Our mishna is referring to ornaments that were transformed from their original designation for a person’s adornment to an ornament designated for an animal’s adornment. They had once belonged to a person who later affixed them in order to attach a strap to an animal. Their original ritual impurity does not cease when they are attached to the animal.
וְרַב יוֹסֵף אָמַר: הוֹאִיל וְאָדָם מוֹשֵׁךְ בָּהֶם אֶת הַבְּהֵמָה. מִי לָא תַּנְיָא: מַקֵּל שֶׁל בְּהֵמָה, שֶׁל מַתֶּכֶת מְקַבֵּל טוּמְאָה. מַה טַּעַם? — הוֹאִיל וְאָדָם רוֹדָהּ בָּהֶן. הָכָא נָמֵי, הוֹאִיל וְאָדָם מוֹשֵׁךְ בָּהֶן.
And Rav Yosef said: Animals’ rings can become ritually impure since a person pulls his animal with them. Consequently, they are considered utensils used by people. Wasn’t it taught in a baraita : The metal animal prod becomes ritually impure? What is the reason that it becomes ritually impure even though it is an animal’s utensil? Since a person subjugates his animal with it, it is regarded as a utensil for use by a person; therefore, it can become ritually impure. Here too , with regard to chains, since a person pulls his animal with them, they are regarded as utensils for use by a person.
וְטוֹבְלָן בִּמְקוֹמָן: וְהָאִיכָּא חֲצִיצָה!
And we learned in our mishna: If the animals’ chains became ritually impure, one may immerse them while they are in their place on the animal, and they need not first be removed. The Gemara raises a question: Isn’t this an obstruction that renders the immersion invalid? The rings of the chain are firmly attached to the chain, and there is no room for the water of the ritual bath to completely surround the chain.
אָמַר רַבִּי אַמֵּי: בְּשֶׁרִיתְּכָן.
Rabbi Ami said: The mishna is referring to a case where he struck the rings of the chain with a hammer, widening them and thereby creating sufficient space to allow the water to surround the chain on all sides.
לֵימָא רַבִּי אַמֵּי כְּרַב יוֹסֵף סְבִירָא לֵיהּ, דְּאִי כְּרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא, דְּאָמַר: בְּבָאִין מִנּוֹי אָדָם לְנוֹי בְּהֵמָה — כֵּיוָן דְּרִיתְּכָן, עֲבַד בְּהוּ מַעֲשֶׂה וּפְרַחָה לַהּ טוּמְאָה מִינַּיְיהוּ.
The Gemara asks: Let us say that Rabbi Ami holds in accordance with the opinion of Rav Yosef. As, if he held in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, who said that our mishna is referring to ornaments that were transformed from their original designation for a person’s adornment to an ornament designated for an animal’s adornment, and therefore they can be ritually impure with impurity contracted while it was still a person’s ornament, it is difficult. Since he struck the chain, he performed an action which altered its identity, and the impurity would have ceased even without immersion.
דִּתְנַן: כׇּל הַכֵּלִים יוֹרְדִין לִידֵי טוּמְאָתָן בְּמַחְשָׁבָה, וְאֵין עוֹלִין מִטּוּמְאָתָן אֶלָּא בְּשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה!
As we learned in a mishna: All vessels descend into their state of ritual impurity by means of thought. Even though an unfinished vessel cannot become ritually impure, if the craftsman decided not to complete it, it immediately assumes the legal status of a completed vessel and can become ritually impure. However, they only ascend from their state of ritual impurity by means of a change resulting from an action. A ritually impure vessel, once it undergoes physical change, is no longer ritually impure. Hammering the rings is an action that effects physical change. Therefore, the chain should be ritually pure without immersion.
סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר מַעֲשֶׂה לְתַקֵּן לָאו מַעֲשֶׂה הוּא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ שִׁינּוּי מַעֲשֶׂה לְתַקֵּן אֶלָּא לְקַלְקֵל.
The Gemara rejects this argument: Actually, Rabbi Ami could interpret the mishna just as Rabbi Yitzḥak Nappaḥa did, as he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that an action performed to enhance a utensil is not an action capable of ridding that utensil of its ritual impurity, as it was taught in a baraita : Rabbi Yehuda said: He did not say that an action that effects a physical change purifies a utensil of its ritual impurity with regard to an action performed to enhance a utensil; rather, he made his statement with regard to an action performed to ruin the utensil.
בְּמַתְנִיתָא תָּנֵי בִּמְחוּלָּלִין.
It was taught in a baraita : The mishna is referring to a case where the rings attached to the chain are well spaced so that the water completely surrounds the rings of the chain with no obstruction.
שָׁאַל תַּלְמִיד אֶחָד מִגָּלִיל הָעֶלְיוֹן אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: שָׁמַעְתִּי שֶׁחוֹלְקִין בֵּין טַבַּעַת לְטַבַּעַת. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא לֹא שָׁמַעְתָּ אֶלָּא לְעִנְיַן שַׁבָּת. דְּאִי לְעִנְיַן טוּמְאָה, דָּא וְדָא חֲדָא הִיא.
It was taught in the Tosefta : A certain disciple from the Upper Galilee asked Rabbi Eliezer: I heard that one distinguishes between one type of ring and another type of ring. However, I do not know with regard to what halakha this distinction is made. Rabbi Eliezer said to him: Perhaps you only heard that distinction with regard to the matter of Shabbat; a ring for adornment may be moved on Shabbat and other rings may not. As, with regard to the matter of ritual impurity, this ring and that ring are one and the same, and there is no distinction between them.
וּלְעִנְיַן טוּמְאָה דָּא וְדָא אַחַת הִיא? וְהָתְנַן: טַבַּעַת אָדָם טְמֵאָה, וְטַבַּעַת בְּהֵמָה וְכֵלִים וּשְׁאָר כׇּל הַטַּבָּעוֹת טְהוֹרוֹת! כִּי קָאָמַר לֵיהּ אִיהוּ, נָמֵי דְּאָדָם קָאָמַר לֵיהּ.
The Gemara raises an objection: And with regard to the matter of ritual impurity, are this and that one and the same? Didn’t we learn in a mishna: A ring worn by a person is ritually impure; however, the ring of an animal, and that of utensils, and all other rings not worn by people are ritually pure? Apparently, a distinction is made between different types of rings with regard to the halakhot of ritual impurity as well. The Gemara answers: When Rabbi Eliezer was saying that statement to the disciple, he too was saying to him that with regard to ritual impurity there is no distinction between different types of rings worn by a person.
וּדְאָדָם, דָּא וְדָא אַחַת הִיא? וְהָתַנְיָא: טַבַּעַת שֶׁהִתְקִינָה לַחְגּוֹר בָּהּ מׇתְנָיו וּלְקַשֵּׁר בָּהּ בֵּין כְּתֵפָיו — טְהוֹרָה, וְלֹא אָמְרוּ טְמֵאָה אֶלָּא שֶׁל אֶצְבַּע בִּלְבַד! כִּי קָאָמַר לֵיהּ אִיהוּ, נָמֵי דְּאֶצְבַּע קָאָמַר לֵיהּ.
The Gemara raises another objection: And with regard to rings worn by a person , are this and that one and the same? Wasn’t it taught in a baraita : A ring that one fashioned into a buckle at the end of a belt to wear it around his waist, or into a clasp to tie garments between his shoulders, is ritually pure? The Sages only said that a ring is ritually impure with regard to a ring worn on a person’s finger. Apparently, there is in fact a distinction between different rings worn by a person. The Gemara answers: When Rabbi Eliezer was saying that statement to the disciple, he too was saying to him that there is no distinction between different types of rings worn on a person’s finger.
וּדְאֶצְבַּע דָּא וְדָא אַחַת הִיא? וְהָתְנַן: טַבַּעַת שֶׁל מַתֶּכֶת וְחוֹתָמָהּ שֶׁל אַלְמוֹג — טְמֵאָה. הִיא שֶׁל אַלְמוֹג וְחוֹתָמָהּ שֶׁל מַתֶּכֶת — טְהוֹרָה! כִּי קָאָמַר לֵיהּ אִיהוּ, נָמֵי כּוּלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת קָאָמַר לֵיהּ.
The Gemara raises yet another objection: And with regard to rings worn on a person’s finger, are this and that one and the same? Didn’t we learn in a mishna: A ring made of metal and its seal is made of coral, is ritually impure? The primary component of the ring, metal, is the determining factor, and a metal utensil can become ritually impure. However, a ring that is made of coral and its seal is made of metal is ritually pure. Apparently, there is a distinction between different types of finger rings with regard to ritual impurity. The Gemara answers: When Rabbi Eliezer was saying that statement to the disciple, he too was saying to him that there is no distinction between different types of rings that are made entirely of metal.
וְעוֹד שָׁאַל: שָׁמַעְתִּי שֶׁחוֹלְקִין בֵּין מַחַט לְמַחַט. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא לֹא שָׁמְעַתְּ אֶלָּא לְעִנְיַן שַׁבָּת, דְּאִי לְעִנְיַן טוּמְאָה דָּא וְדָא אַחַת הִיא.
And furthermore, that same disciple asked: I heard that one distinguishes between one type of needle and another type of needle. Still, I do not know with regard to what halakha this distinction is made. Rabbi Eliezer said to him: Perhaps you only heard that distinction with regard to Shabbat. With regard to the prohibition of carrying from a private to a public domain, or vice versa, there is a distinction between a needle with an eye, for which one is liable to bring a sin-offering, and one without an eye, for which one is not. As, if you were to suggest that the distinction is with regard to ritual impurity, this, a needle with an eye, and that, a needle without an eye, are one and the same, and there is no distinction between them.
וּלְעִנְיַן טוּמְאָה דָּא וְדָא אַחַת הִיא? וְהָתְנַן: מַחַט שֶׁנִּיטַּל חוֹרָהּ אוֹ עוּקְצָהּ — טְהוֹרָה! כִּי קָאָמַר לֵיהּ בִּשְׁלֵימָה.
The Gemara raises an objection: And with regard to the matter of ritual impurity, are this and that one and the same? Are all needles alike? Didn’t we learn in a mishna: A needle whose eye or whose point was removed is ritually pure, as it is no longer fit for use? Apparently, there is a distinction between an intact needle and a broken one with regard to the halakhot of ritual impurity. The Gemara answers: When Rabbi Eliezer was saying that statement to the disciple, he was referring to a whole needle. Indeed, there is no distinction between different types of whole needles with regard to the halakhot of ritual impurity.
וּבִשְׁלֵימָה דָּא וְדָא אַחַת הִיא? וְהָתְנַן: מַחַט שֶׁהֶעֶלְתָה חֲלוּדָה, אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּפִירָה — טְהוֹרָה, וְאִם לָאו — טְמֵאָה. וְאָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: וְהוּא שֶׁרִישּׁוּמָהּ נִיכָּר! כִּי קָאָמַר לֵיהּ, בְּשִׁיפָא קָאָמַר לֵיהּ.
The Gemara raises another objection: And with regard to whole needles, are this and that one and the same? Is there no distinction between them? Didn’t we learn in a mishna: With regard to a needle that became rusty ; if the rust inhibits the sewing, the needle is ritually pure; and if it does not inhibit the sewing, it is ritually impure. And the Sages of the school of Rabbi Yannai said: And that is the halakha that the needle cannot become ritually impure not only when it is impossible to push the needle through the fabric, but even when the mark of rusty needle is conspicuous in the stitching. Apparently, there is a distinction between different types of whole needles. The Gemara answers: When Rabbi Eliezer was saying that statement to the disciple, he was saying to him that there is no distinction between different types of needles that were smoothed and filed. He was not referring to rusty needles.
וּבְשִׁיפָא דָּא וְדָא אַחַת הִיא? וְהָתַנְיָא: מַחַט בֵּין נְקוּבָה בֵּין אֵינָהּ נְקוּבָה מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ בְּשַׁבָּת, וְלָא אָמְרִינַן נְקוּבָה אֶלָּא לְעִנְיַן טוּמְאָה בִּלְבַד!
The Gemara raises yet another objection: And with regard to smoothed needles, are this and that one and the same? Wasn’t it taught in a baraita : A needle, whether it has an eye and whether it does not have an eye, may be moved on Shabbat? And we only said that a needle with an eye is different with regard to the halakhot of ritual impurity. Apparently, there is a distinction between different types of smoothed needles with regard to the halakhot of ritual impurity.
הָא תַּרְגְּמַהּ אַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרָבָא — בְּגֻלְמֵי.
The Gemara answers: Didn’t Abaye already interpret that baraita in accordance with the opinion of Rava as referring to unfinished needles? If a needle is unfinished, and it has not been perforated to create an eye, it cannot become ritually impure because it is not yet a utensil. However, if the needle is finished, whether it has an eye and is used for sewing, or it does not have an eye and is used as a pin, it is regarded as a utensil and therefore can become ritually impure.
מַתְנִי׳ חֲמוֹר יוֹצֵא בַּמַּרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בּוֹ. זְכָרִים יוֹצְאִין לְבוּבִין. רְחֵלוֹת יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת, כְּבוּלוֹת וּכְבוּנוֹת. הָעִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בְּכוּלָּן, חוּץ מִן הָרְחֵלִין הַכְּבוּנוֹת.
MISHNA: A donkey may go out on Shabbat with a saddlecloth that protects it from the cold when it is tied to the animal, and there is no room for concern lest it fall. Rams may go out levuvin . Ewes may go out sheḥuzot, kevulot, and kevunot . All of these terms are discussed and explained in the Gemara. She-goats may go out with their udders bound. Rabbi Yosei prohibits the animals from going out with all of these items, as he considers them burdens, except for the ewes that are kevunot .
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת לְיַבֵּשׁ, אֲבָל לֹא לֵחָלֵב.
Rabbi Yehuda says: Goats may go out on Shabbat with their udders bound to dry their milk supply and discontinue their lactation, in order to facilitate conception. In that case, they are tied with a tight, permanent knot, and there is no concern lest it fall in the public domain. However, they may not go out with their udders bound to conserve their milk, as in that case they are bound loosely.