Commentary page
Shabbat 31a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 31a
Shabbat 31a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 693 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
שהמרו נתערבו כמו שממרין את היונים דסנהדרין (דף כו:):
מי כאן הלל כלום כאן הלל ולשון גנאי לנשיא ישראל:
מפני מה ראשן של בבליים סגלגלות בילונ"ה בלעז שאינו עגול לישנא אחרינא ראשן של בבליים סגלגל עגול:
תרוטות רכות:
שדרים בין החולות והרוח נושבת ונכנס בתוך עיניהם ובמקום אחר מפרש תרוטות לשון עגולות בית מושב שלהן ואף כאן אני אומר כן ומפני שדרים בין החולות שינה אותם המקום שלא יהא סדק של עיניהם ארוך כשלנו ויכנס בו החול וכן רגליהם של אפרקיים רחבות שלא יטבעו בבצעי המים ורבותינו מפרשים שדרים בין בצעי המים והולכין יחפין ומתפשטין רגליהן לפי שהמנעל דוחק הרגל ומעמידו על דפוס שלו:
כדי הוא הלל ראוי לכך:
הוציאו בנזיפה דתניא הבא לקבל דברי חברות חוץ מדבר אחד וכן גר הבא להתגייר וקבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו במסכת בכורות (דף ל:):
גייריה וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו דלא דמיא הא לחוץ מדבר אחד שלא היה כופר בתורה שבעל פה אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה והלל הובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו:
20 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 31a · Sefaria · CC0
Tosafot
שהמרו זה את זה דיני אסמכתא מפורש במקום אחר (בבא מציעא דף עד. ושם):
אמונת זה סדר זרעים מפרש בירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע:
Tosafot on Shabbat 31a · Sefaria · CC0
Rabbeinu Chananel
אמר ר"ל והיה אמונת עתיך וגו' אמונת זה סדר זרעים עתיך זה סדר מועד. חוסן זה סדר נשים. ישועות זה סדר נזיקין. חכמת זה סדר קדשים. ודעת זה סדר טהרות. ואף על פי [כן] יראת ה' היא אוצרו. אי איכא יראת ה' אין ואי לא לא:
רבא אמר בשעה שמכניסין את האדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה. עסקת בפריה ורביה. צפית לישועה. פלפלת בחכמה. הבנת דבר מתוך דבר. אע"פ שיש בידך כל אלו אי איכא יראת שמים אין ואם לא לא. פי' חומטון חול מערבין בתבואה. ואינו בא בה סלמנטון. והיא רצינתא. ומפורש בסוף המוכר את הספינה:
Rabbeinu Chananel on Shabbat 31a · Sefaria
Meiri
כבר ידעת שכל שחכמתו קודמת ליראתו אין חכמתו מתקיימת לפיכך יהא אדם זהיר ביראת שמים שאפי' הגיע לידיעת כל השלמויות ולא היה בו יראת שמים לא הועיל כלום הוא שאמר יראת יי' היא אוצרו משל לאדם שאמר לשלוחו לך והעלה חטים לעלייה הלך והעלה אמר לו עירבת בהן קב חומטין והיא ארץ מליחה שעפרה משמרת את הפירות מהתליע ואין בעירובן אונא' כמו שיתבאר במקומו אמר לו לאו א"ל א"כ מוטב שלא העלית כך יראת שמים היא השומרת והמעמדת כל הידיעות כי היא הכל ובה הכל ומפתח של תחיית המתים תלוי בה וכשזו נעדרת ממנו נוח לו שלא נברא נוח לו שלא למד וכבוד אדם מי שנודע ביראת שמים קודם לכבוד מי שנודע בחכמה מעשה בשני חכמים שעבר חכם אחד לפניהם ואמר אחד לחבירו ניקום מקמיה דגבר דחיל חטאין הוא והשיבו האחר ניקום מקמיה דגבר בר אוריין הוא ואמר לו דרך תמה אמינא לך דגבר דחיל חטאין הוא ואת אמרת דגבר בר אוריין הוא וכן אמרו אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנ' הן יראת יי' היא חכמה וכבר ביארנו במסכת ברכות שכל שאינו יכול להשליט יצר טוב על יצר רע יהא מזכיר לו יום המיתה תמיד לרכך טבעו וליסרו להשיבו אל אביו ומי שאינו עושה כן נשאר בקשי עורפו ואחריתו עדי אובד הוא שאמרו לא דיין לרשעים שאין חרדים למיתתם אלא שלבם בריא להם כאולם:
Meiri on Shabbat 31a · Sefaria
Penei Yehoshua
ע"ב פיסקא כחס על הנר ר"י כמאן ס"ל כו' ואי כר"ש ס"ל פתילה נמי ליפטר. עיקר פלוגתא דר"י ור"ש לענין מלאכה שאצ"ל היינו במאי דפליגי במתניתין דפרק המצניע לענין המוציא כזית מן המת וכזית מן הנבלה דפוטר ר"ש ואע"ג דלכאורה לא דמיא האי דהכא להאי דהתם דאפשר הא דפוטר ר"ש כזית מן המת וכזית מן הנבילה היינו משום שאינו רוצה בקיומו של אותו דבר כלל אלא שלא יטמא בהם ומה"ט נמי פוטר ר"ש בצד נחש שלא ינשכנו משא"כ הכא שרוצה בקיומו של השמן והנר שבשביל כך מכבהו וא"כ אפשר דר"ש נמי מודה אלא דלא משמע לית להש"ס לחלק בכך כיון דאפי' בהוצאת המת אין שום סברא לפוטרו מה"ט דהא סוף סוף עביד מלאכה גמורה שמוציא מרשות לרשות מה לי שלא לצורך אע"כ דעיקר טעמא דר"ש משום דבעינן מלאכת מחשבת דומיא דמשכן ומש"ה אין לחייב אלא באותו ענין עצמו שהיה במשכן שהיה צריך לגופה ממש כמ"ש התוס' שם בפרק המצניע וא"כ מה"ט גופא משמע להש"ס דאין לחייב משום מכבה אלא היכא שרוצה לעשות פחמין דהא לא אשכח שום כיבוי במשכן אלא כדי לעשות פחמין כנ"ל וק"ל:
שם אמר עולא קסבר ר' יוסי סותר על מנת לבנות במקומו כו' הא דמייתי הכא מילתא דסותר ע"מ לבנות אמאי לא מפרש כה"ג לענין כיבוי גופא דאיירינן ביה דקסבר ר' יוסי מכבה ע"מ להדליק במקומו הוי כיבוי דאפשר משום דאפילו לרבי יהודא דלא בעינן דומיא דמשכן ממש מ"מ מודה מיהא דעיקר מלאכות ממשכן ילפינן וא"כ לפ"ז כיון דלא אשכחן במשכן שום כיבוי אלא לעשות פחמין ובפחמין לא שייך לחלק בין במקומו ובין שלא במקומו שהפחמין עצמן הן הפתילה והן השמן ומשו"ה לא שייך לחלק בכך בין כחס על הנר ובין כחס על הפתילה אי לאו דמדמי לה ר' יוסי לסותר שהוא במנין ל"ט מלאכות ואף ע"ג דמקלקלו השתא מ"מ חייב כיון שקילקול הוא צורך תיקון. ובאמת דסתם סתירה ע"מ לבנות היינו כדי לבנות במקומו וכדמסקינן נמי דהכי אשכחן במשכן ומש"ה מדמה ר' יוסי אליבא דר"י כיבוי לסותר כיון שהם ענין אחד דעיקר מלאכות כיבוי היינו לצורך תיקון שאחריו וכמו שהאריך רש"י ז"ל בזה כנ"ל ודו"ק:
Penei Yehoshua on Shabbat 31a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמרא הלל גייריה עי' יבמות דף כד ע"ב תוס' ד"ה לא בימי ודף קט ע"ב תוס' ד"ה רעה:
Gilyon HaShas on Shabbat 31a · Sefaria
Ben Yehoyada
מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁהִמְּרוּ זֶה עִם זֶה, אָמְרוּ כָּל מִי שֶׁיֵּלֵךְ וְיַקְנִיט אֶת הִלֵּל, יִטֹּל אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. הנה מצינו כזאת גם אצל דוד המלך ע"ה שהיו מקניטים אותו בדברים, כמו שאמרו בירושלמי על פסוק (תהלים קכב, א) שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית הֳ' נֵלֵךְ, מלמד שהיו הולכין ועומדין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו דוד! מתי יבנה בית המקדש? מתי בֵּית הֳ' נֵלֵךְ? ואף על פי שהם באים לקנתר ולהכעיס אותי אני שמח עיין שם. נמצא היו באים לביתו כדי להכעיסו הן במה שקורים אותו בשמו כמו שאר המון העם, והן במה שהיו אומרים דברים מוכחין דקצים בחייו, והוא מרוב ענותו לא היה כועס, והנה בודאי אלו הבאים ומדברים דברי הכעסות הם מסכנים עצמם, שאם היה רוצה עושה בהם משפט חרוץ על אשר זלזלו בדברים אלו, ומי יסכן עצמו בשביל מילי בעלמא?! על כן מוכרח לומר שגם אלו היו עושין כמו זה האיש אשר המרה עם חברו להכעיס את הלל ליטול ת' זוז, וכן הם היו עושין ביניהם כי רבים יודעים שדוד המלך ע"ה היה עניו גדול והיו אומרים שלא אפשר להכעיסו, וְאֵילוּ אומרים שאפשר והיו ממרים ביניהם והיו מפסידים בכך! ואם כנים אנו בהשערה זו הנה בזה מובן הכתוב (תהלים כב, יט) יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל, 'בְגָדַי' רצונו לומר עונותי כמו בָּגְדָה יְהוּדָה (מלאכי ב, יא), ובעלי לשון הרע לוקחים העונות של אדם המספרים עליו, גם הענוה נקראת לבוש כמו שאמר התנא (אבות ו, א) וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וזה שאמר 'יְחַלְּקוּ בְגָדַי' רצונו לומר עונותי להם! גם מלבד לשון הרע שמספרים עלי עוד עַל לְבוּשִׁי היא הענוה שלי יַפִּילוּ גוֹרָל, זה אומר דוד עניו ולא יתכעס. וזה אומר אני אכעיסו ואינו עניו כאשר תחשוב ועל זה מטילים גורל להמרות ביניהם. ולזה אמר (תהלים קכה, ג) כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים, פירוש על גורל שעושין בשביל הצדיקים להכעיסם או להכשילם באיזה עון.
יִטֹּל אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז נראה לי בס"ד שבחרו בסך זה דידוע שיש בסטרא אחרא ארבע מאות כח בסוד (בראשית לב, ז) וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ ועיין בר"ח. ולכן השטן שם בלבם להמרות בסך זה שהוא מכוון כנגד ת' כחות של סטרא אחרא, שחשב שיתגבר זה מכוחם ויוכל להכעיסו. אך לא ידע שהקדושה גברה ולא נתכעס, ובזה שיבר והחליש כח ת' כוחות דסטרא אחרא. ובזה יובן רמז הכתוב (משלי כח, כב) נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ, רצונו לומר אִישׁ בליעל שהוא 'רַע עָיִן' [400] כמנין ת' כוחות נִבֳהָל לַהוֹן לשים בלבבם של אלו שימרו זה את זה בסך ארבע מאות זוז בחשבו שבזה יגבר ויחטיא את הלל בכעס, ולא ידע כי אדרבה חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ בדבר זה שנחלשה הסטרא אחרא וגברה הקדושה.
אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וְהִלֵּל חוֹפֵף אֶת רֹאשׁוֹ הָלַךְ וְעָבַר עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ. אָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל. יש להקשות תיבת 'מִי' אין בה צורך? ונראה לי שהוא ראהו בפנים כשעמד בפתח ואליו היה שואל 'מִי' רצונו לומר מִי אתה אמור לי כאן הלל שעשה עצמו כאלו אינו מכירו כדי להכעיסו, ואחר שֶׁנִתְעַטֵּף הִלֵּל ע"ה וְיָצָא לִקְרָאתוֹ לא דבר עד שהוא פתח בדברים וְאָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? ובכל זאת כיון להכעיסו, אך הוא אדרבא דבר עמו בחיבה שקראו 'בְּנִי' וגם רמז לו דמוחל לו כמשפט האב עם בנו דכבודו מחול, וגם אָמַר לוֹ: שְׁאַל בְּנִי, שְׁאַל רצונו לומר אף על פי שאמרת שאלה אחת יש לך לשאל הנה אני אומר לך שְׁאַל בְּנִי, שְׁאַל כמה שאלות, אי נמי שאל במילי דאורייתא שאל גם במילי דעלמא.
מִפְּנֵי מָה רָאשֵׁיהֶם שֶׁל בַּבְלִיִּים סְגַלְגַּלּוֹת? אָמַר לוֹ בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ. פירוש אף על פי ששאלתך אין בה דברי תורה ולא ענין דבר אחר עם כל זה אצלי חשובה שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה, כי אני רואה שהיא ראויה להלביש בה דברי תורה, ואשיב לך עליה תשובה שגם כן יהיה בה פשט ורמז.
מִפְּנֵי מָה רָאשֵׁיהֶם שֶׁל בַּבְלִיִּים סְגַלְגַּלּוֹת מהרש"א ז"ל פירשה שרמז על העשירים שנעשה בהם תנועת הגלגל ויורדים מנכסיהם בר מינן. אך תשובת דבריו פירש כדוחק. ונראה לי דאיתא במציעא (דף קז) דעין הרע איכא בבבל טפי משאר מקומות, וידוע דאין דבר מזיק לעושר כמו עין הרע, וכל זה דוקא אם אין שם לב על דבר זה להצניע עשרו ולהסתירו מעיני בני אדם, ולכך שאלו על בַּבְלִיִּים דוקא והשיב שאין להם חיות פקחות שאין להם לבבות פקחות לעשות שמירה לעושרם שיהיה מוצנע. ומ"ש מִפְּנֵי מָה עֵינֵיהֶן שֶׁל תַּרְמוֹדִיִּין טְרוּטוֹת? נראה לי בס"ד, דאיתא לעיל (דף כא) 'עד דכלייא רגלא דתרמודי' ופירש בערוך בשם הגאונים עצים הם דנקראין תרמודאי עיין שם. נמצא תרמודאי הם עצים ואיתא בבתרא דף קמ"ה (קהלת י' ט') בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם, זה בעל גמרא יעוין שם. גם בלאו הכי אמרו רבותינו ז"ל אֵין עֵץ אֶלָּא תּוֹרָה, ולפי זה כאן הוא קורא את תלמיד חכם בשם תַּרְמוֹדִיִּים שהם עצים. וז"ש מִפְּנֵי מָה עֵינֵיהֶן שֶׁל תַּרְמוֹדִיִּים שהם התלמיד חכם רכות? ועשה קוצין בדבריו אלו, לרמוז שהם רכות בעבור שהם מקבלי שוחד, דכתיב (דברים טז, יט) כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר. והשיב לו שֶׁדָּרִין בֵּין הַחוֹלוֹת, פירוש עמי ארצות שהם דומין לחול וגם הם חולין דאמרו בגמרא דבתרא (דף ח') פרענות באה לעולם בשביל עמי ארצות, וכיון דבאה פרענות בעבורם לכן התלמידי חכמים בוכין לבטל הפרענות ולכך עיניהם רכות מן הבכיה תמיד. משל לאחד נתאכסן אצל בעל הבית ובא לאכול עמו על השלחן, והיה בעל הבית אדם רע והניח בתוך קערת המרק לפני האורח מלא חפניו חרדל כתוש דק, וכאשר האורח הושיט ידו לאכול מלא את הכף מרק ונתן לתוך פיו החרדל שהוא חד הרבה, ויצחק הבעל הבית ויאמר לאורח למה אתה בוכה? ולקנתרו מתכוין לשחק בו. ויאמר האורח אני בוכה על אמך שהולידה בן רע בליעל ולא הפילתו קודם שילדתו! וכן הענין כאן זה קנתר להלל בדברים אלו, לומר שהחכמים עיניהם רכות שבא לרמוז בזה על שהם מקבלי שוחד, והלל לא אמר לו שקר הם דבריך כי עיניהם חזקות, אלא השיב לו על דרך התשובה שהשיב אותו אורח, ואמר לו שהם רכות בסיבת עמי ארצות כמוהו שמביאין פרענות לעולם. ושאל עוד מִפְּנֵי מָה רַגְלֵיהֶם שֶׁל אַפְרִקִּיִּים רְחָבוֹת? נראה לי בס"ד גם בשאלה זו כיון לקנתרו ולהכעיסו בכבוד החכמים, והוא אַפְרִקִּיִּים רמז לתלמיד חכם לשון פריקה שעל ידי זכות תורתם פורקין מעל ישראל עול העכו"ם, או לשון פירוק דפורקין הקליפה מעל הפרי שהוא הקדושה, וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בענין קושיות ותירוצים שדומה למשבר אגוזים ומפריד הקליפה מעל האוכל ולכן קורא אותם 'אַפְרִקִּיִּים'. ושאל מִפְּנֵי מָה רַגְלֵיהֶם רְחָבוֹת? שהולכים ובאים ונכנסים בבתי העשירים תמיד, וזהו ענין 'רְחָבוֹת' שמרחבין הלוכם וכניסתם בבתי אחרים. והשיב לו מִפְּנֵי שֶׁדָּרִין בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם, פירוש שעוסקים בתורה בבתי מדרשות תמיד כל היום, שנאמר עליהם (תהלים א, ה) כִּי אִם בְּתוֹרַת הֳ' חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, הרי קורא הכתוב עליהם כך שהם דָּרִין בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם דאין מים אלא תורה, ורצונו לומר מאחר שדרים בבית המדרש בעסק התורה אין יוצאין לשוק לעשות עסקים שלהם בידם, לכן באים אצל העשירים כדי שידברו עמהם על עסקיהם וכדי שיעסקו בצרכיהם, ולא לאכול מפיתם הם נכנסים כאשר אתה חושב ומקנתר ומלעיג עליהם.
שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ לִי לִשְׁאֹל, וּמִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תִּכְעֹס הא דלא שאל עוד כדי להקניטו בשאלות, היינו כי בתלתא הוי חזקה וכיון ששאלו שאלות של קנתור שלשה פעמים ולא נתכעס אמר אין עוד תקוה שיתכעס בכך. וגם חבירו אשר המרה עמו יעכב על ידו, כי יאמר לו די בכך ונמצאת אתה חייב לי ת' זוז, וכי מאה פעמים צריך לעשות אין לדבר סוף וכבר נתקיים התנאי בזה, ועוד קרובה כניסת שבת ואין זמן לשהות עוד ורוצה מעותיו ממנו קודם כניסת שבת. לכך לא חזר לקנתר בשאלות עוד פעם אחרת בכניסה אחרת, ורק העיז פניו בפעם השלישית הזאת לדבר קשות בפרהסייא וְאָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא הִלֵּל, שֶׁקּוֹרִין אוֹתְךָ "נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל"?, בא לקנתר בזה באומרו שקורין אותך 'אחרים' אבל 'אני' לא אכנה אותך בשם 'נְשִׂיא' אלא בשם 'הִלֵּל' כאדם פשוט, ואמר לו לֹא יִרְבּוּ כְּמוֹתְךָ בְּיִשְׂרָאֵל הפריז בבזיונו לומר בעכו"ם יִרְבּוּ ורק בישראל לֹא יִרְבּוּ כְּמוֹתְךָ, וגם עתה מלבד שלא נתכעס אלא דבר עמו בלשון חיבה שאמר לו בְּנִי, מִפְּנֵי מָה?
הֱוֵי זָהִיר בְּרוּחֲךָ כְּדַאי הוּא הִלֵּל שֶׁתְּאַבֵּד עַל יָדוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז נראה לי בס"ד דידוע החוטא בכונה שבלב ומחשבה שבמוח פוגם באותיות י"ה שבשם, כי יו"ד מחשבה וה"א ראשונה כונה, וכמו שאמרו 'מוחא חכמה בינה ליבא' והחוטא בדיבור שהוא קול פוגם באות וא"ו שבשם, והחוטא במעשה פוגם בה"א אחרונה. אם כן זה האיש שחשב וכיון להקניט את הלל בדברים קשים אלו פגם באותיות י"ה וכעת שדבר אותם פגם בוא"ו, הרי כאן אותיות יה"ו והם אותיות הֱוֵי, אבל במעשה לא חטא, ולכן א"ל הֱוֵ"י זָהִיר בְּרוּחֲךָ שתזהר מעתה באותיות הֱוֵ"י שלא תחטא ותפגום בהם כאשר פגמת עתה. ואמר לו כְּדַאי הוּא הִלֵּל אין דברים אלו דברי יוהרא חס וחלילה, אלא רוצה לומר אין לי שבח במידת הענוה כי זו היא טבעית אצלי מחמת שאני בחסד וכל מי שבחינתו בחסד יהיה נח בטבע, מה שאין כן מי שהוא אחוז בגבורה טבעו יהיה קפדן, ואמרו בזוהר הקדוש הלל ושמאי דרגין דאברהם ויצחק אינון. או יובן בס"ד אותיות 'הִלֵּל' [65] רומזים למספר שם 'אדני ' [65] כנודע, וז"ש כְּדַאי הוּא הִלֵּל כלומר קדושת אותיות שמי היא המסייעת ועוזרת אותי במדה זו שלא אקפיד ואין זה מכוחי.
כְּדַאי הוּא הִלֵּל שֶׁתְּאַבֵּד עַל יָדוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וְאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וְהִלֵּל לֹא יַקְפִּיד. יש להקשות אם רוצה להפליג הוה ליה למימר ת' זוז ואלף זוז, או ת' זוז ועשרת אלפים זוז, ולמה נקט בחלוקה הב' ת' זוז? ונראה לי בס"ד דאיתא בספרים אמר החכם לא תחליט ולא תפסיד ודברים אלה צריכים ביאור! ופרשתי הכונה יש אדם מחליט בדעתו שירויח בעסק זה אלף זוז, והחליט כן בדעתו עד שדומה לו כאלו האלף זוז, מונחים בכיסו שאין לו בזה שום ספק כלל, ואחר כך כשעשה העסק ולא הרויח כלום הנה זה נחשב לו שהפסיד אלף זוז, מפני כי מקודם החליט הריוח בדעתו בבירור כאלו הם מונחים בכיסו. ולזה אמר לא תחליט את הנולד כדי שאחר כך לא תפסיד, שאם אתה מחליט מקודם אף על פי שבאמת לא הפסדת נחשב אצלך שהפסדת! והנה אלו שהמרו זה את זה הניחו כל אחד ת' זוז על השולחן בתנאי שאם זה ינקיט יקח אחר כך ת' זוז של חבירו עם ת' זוז שלו, ואם לאו יקח חבירו את ת' זוז שלו, אך זה שבא להקניט בודאי החליט מקודם בדעתו שיקניט ויקח ת' זוז של חבירו, והיה הדבר הזה ברור אצלו, ורואה כי אותם ת' זוז של חבירו כאלו הם מונחים בכיסו, ונמצא אחר כך כיון שלא הקניט לא הפסיד ת' זוז שלו בלבד אלא נחשב לו שהפסיד גם ת' זוז של חבירו שכבר היו מונחים בכיסו לפי דעתו, ולכן אמר לו שתאבד ת' זוז שלך ות' זוז של חבירך. או יובן בס"ד הכונה שתאבד אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז הגשמים למטה ועוד אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז הם ת' כוחות של סטרא אחרא, וקראם 'זוּז ' שסופם לזוז ממקום הקודש, כי מאחר שלא נתכעס הלל נתגברה הקדושה והפסידה הסטרא אחרא שיש בה ת' כוחות בסוד וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לב, ז) והם מספר 'רַע עָיִן' [400], ובזה יובן רמז הכתוב (משלי כח, כב) נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, זה שחשב להקניט את הלל ולהרויח ת' זוז כמנין 'רַע עָיִן', ולא ידע כי חסר יבוארנו שהוא יפסיד ונחסר ת' זוז.
12 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Shabbat 31a · Sefaria · CC0
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 31, Amud Aleph, about 693 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 178 words
Opens “שֶׁהִמְרוּ זֶה אֶת זֶה, אָמְרוּ: כׇּל מִי…”
- Segment 248 words
Opens “הָלַךְ וְהִמְתִּין שָׁעָה אַחַת, חָזַר וְאָמַר: מִי…”
- Segment 350 words
Opens “הָלַךְ וְהִמְתִּין שָׁעָה אַחַת, חָזַר וְאָמַר: מִי…”
- Segment 477 words
Opens “אָמַר לוֹ: שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ לִי לִשְׁאוֹל,…”
- Segment 575 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי…”
- Segment 647 words
Opens “שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי.…”
- Segment 756 words
Opens “שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי…”
- Segment 869 words
Opens “אָמַר לוֹ: כְּלוּם מַעֲמִידִין מֶלֶךְ אֶלָּא מִי…”
- Segment 953 words
Opens “בָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי, אָמַר לוֹ: כְּלוּם רָאוּי…”
- Segment 1049 words
Opens “אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִכְתִיב ״וְהָיָה אֱמוּנַת…”
- Segment 1166 words
Opens “אָמַר רָבָא: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לְדִין, אוֹמְרִים…”
- Segment 1213 words
Opens “תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מְעָרֵב אָדָם קַב…”
- Segment 1312 words
Opens “אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל אָדָם…”
Sages named on this page
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Shabbat 31a · Segment 12 — “תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מְעָרֵב אָדָם קַב חוֹמְטוֹן בְּכוֹר…”
Original text
שֶׁהִמְרוּ זֶה אֶת זֶה, אָמְרוּ: כׇּל מִי שֶׁיֵּלֵךְ וְיַקְנִיט אֶת הִלֵּל יִטּוֹל אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר אֶחָד מֵהֶם: אֲנִי אַקְנִיטֶנּוּ. אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וְהִלֵּל חָפַף אֶת רֹאשׁוֹ. הָלַךְ וְעָבַר עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ, אָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל, מִי כָּאן הִלֵּל? נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ. אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאוֹל. אָמַר לוֹ: שְׁאַל בְּנִי. שְׁאַל: מִפְּנֵי מָה רָאשֵׁיהֶן שֶׁל בַּבְלִיִּים סְגַלְגַּלּוֹת? אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם חַיּוֹת פִּקְּחוֹת.
who wagered with each other and said: Anyone who will go and aggravate Hillel to the point that he reprimands him, will take four-hundred zuz . One of them said: I will aggravate him. That day that he chose to bother Hillel was Shabbat eve, and Hillel was washing the hair on his head. He went and passed the entrance to Hillel’s house and in a demeaning manner said: Who here is Hillel, who here is Hillel? Hillel wrapped himself in a dignified garment and went out to greet him. He said to him: My son, what do you seek? He said to him: I have a question to ask. Hillel said to him: Ask, my son, ask. The man asked him: Why are the heads of Babylonians oval? He was alluding to and attempting to insult Hillel, who was Babylonian. He said to him: My son, you have asked a significant question. The reason is because they do not have clever midwives. They do not know how to shape the child’s head at birth.
הָלַךְ וְהִמְתִּין שָׁעָה אַחַת, חָזַר וְאָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל, מִי כָּאן הִלֵּל? נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ. אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאוֹל. אָמַר לוֹ: שְׁאַל בְּנִי. שְׁאַל: מִפְּנֵי מָה עֵינֵיהֶן שֶׁל תַּרְמוֹדִיִּין תְּרוּטוֹת? אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ. מִפְּנֵי שֶׁדָּרִין בֵּין הַחוֹלוֹת.
That man went and waited one hour, a short while, returned to look for Hillel, and said: Who here is Hillel, who here is Hillel? Again, Hillel wrapped himself and went out to greet him. Hillel said to him: My son, what do you seek? The man said to him: I have a question to ask. He said to him: Ask, my son, ask. The man asked: Why are the eyes of the residents of Tadmor bleary [ terutot ]? Hillel said to him: My son, you have asked a significant question. The reason is because they live among the sands and the sand gets into their eyes.
הָלַךְ וְהִמְתִּין שָׁעָה אַחַת, חָזַר וְאָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל, מִי כָּאן הִלֵּל? נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ, אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאוֹל. אָמַר לוֹ: שְׁאַל בְּנִי. שְׁאַל: מִפְּנֵי מָה רַגְלֵיהֶם שֶׁל אַפְרִקִיִּים רְחָבוֹת? אָמַר לוֹ: בְּנִי שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ — מִפְּנֵי שֶׁדָּרִין בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם.
Once again the man went, waited one hour, returned, and said: Who here is Hillel, who here is Hillel? Again, he, Hillel, wrapped himself and went out to greet him. He said to him: My son, what do you seek? He said to him: I have a question to ask. He said to him: Ask, my son, ask. The man asked: Why do Africans have wide feet? Hillel said to him: You have asked a significant question. The reason is because they live in marshlands and their feet widened to enable them to walk through those swampy areas.
אָמַר לוֹ: שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ לִי לִשְׁאוֹל, וּמִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תִּכְעוֹס. נִתְעַטֵּף וְיָשַׁב לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: כׇּל שְׁאֵלוֹת שֶׁיֵּשׁ לָךְ לִשְׁאוֹל שְׁאַל. אָמַר לוֹ אַתָּה הוּא הִלֵּל שֶׁקּוֹרִין אוֹתְךָ ״נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל״? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה הוּא, לֹא יִרְבּוּ כְּמוֹתְךָ בְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ: בְּנִי, מִפְּנֵי מָה? אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁאִבַּדְתִּי עַל יָדְךָ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ: הֱוֵי זָהִיר בְּרוּחֲךָ כְּדַי הוּא הִלֵּל שֶׁתְּאַבֵּד עַל יָדוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וְהִלֵּל לֹא יַקְפִּיד.
That man said to him: I have many more questions to ask, but I am afraid lest you get angry. Hillel wrapped himself and sat before him, and he said to him: All of the questions that you have to ask, ask them. The man got angry and said to him: Are you Hillel whom they call the Nasi of Israel? He said to him: Yes. He said to him: If it is you, then may there not be many like you in Israel. Hillel said to him: My son, for what reason do you say this? The man said to him: Because I lost four hundred zuz because of you. Hillel said to him: Be vigilant of your spirit and avoid situations of this sort. Hillel is worthy of having you lose four hundred zuz and another four hundred zuz on his account, and Hillel will not get upset.
תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי. אָמַר לוֹ: כַּמָּה תּוֹרוֹת יֵשׁ לָכֶם? אָמַר לוֹ: שְׁתַּיִם, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. אָמַר לוֹ: שֶׁבִּכְתָב אֲנִי מַאֲמִינְךָ, וְשֶׁבְּעַל פֶּה — אֵינִי מַאֲמִינְךָ. גַּיְּירֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. גָּעַר בּוֹ וְהוֹצִיאוֹ בִּנְזִיפָה. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל, גַּיְירֵיהּ. יוֹמָא קַמָּא אֲמַר לֵיהּ: א״ב ג״ד. לִמְחַר אֲפֵיךְ לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: וְהָא אֶתְמוֹל לָא אֲמַרְתְּ לִי הָכִי! אֲמַר לֵיהּ: לָאו עֲלַי דִּידִי קָא סָמְכַתְּ? דְּעַל פֶּה נָמֵי סְמוֹךְ עֲלַי.
The Sages taught: There was an incident involving one gentile who came before Shammai. The gentile said to Shammai: How many Torahs do you have? He said to him: Two, the Written Torah and the Oral Torah. The gentile said to him: With regard to the Written Torah, I believe you, but with regard to the Oral Torah, I do not believe you. Convert me on condition that you will teach me only the Written Torah. Shammai scolded him and cast him out with reprimand. The same gentile came before Hillel, who converted him and began teaching him Torah. On the first day, he showed him the letters of the alphabet and said to him: Alef , bet , gimmel , dalet . The next day he reversed the order of the letters and told him that an alef is a tav and so on. The convert said to him: But yesterday you did not tell me that. Hillel said to him: You see that it is impossible to learn what is written without relying on an oral tradition. Didn’t you rely on me? Therefore, you should also rely on me with regard to the matter of the Oral Torah, and accept the interpretations that it contains.
שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי. אָמַר לוֹ: גַּיְּירֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת! דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל, גַּיְירֵיהּ. אָמַר לוֹ: דַּעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד — זוֹ הִיא כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, וְאִידַּךְ פֵּירוּשָׁהּ הוּא, זִיל גְּמוֹר.
There was another incident involving one gentile who came before Shammai and said to Shammai: Convert me on condition that you teach me the entire Torah while I am standing on one foot. Shammai pushed him away with the builder’s cubit in his hand. This was a common measuring stick and Shammai was a builder by trade. The same gentile came before Hillel. He converted him and said to him: That which is hateful to you do not do to another; that is the entire Torah, and the rest is its interpretation. Go study.
שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְשָׁמַע קוֹל סוֹפֵר שֶׁהָיָה אוֹמֵר: ״וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חוֹשֶׁן וְאֵפוֹד״. אָמַר: הַלָּלוּ לְמִי? אָמְרוּ לוֹ: לְכֹהֵן גָּדוֹל. אָמַר אוֹתוֹ גּוֹי בְּעַצְמוֹ: אֵלֵךְ וְאֶתְגַּיֵּיר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּשִׂימוּנִי כֹּהֵן גָּדוֹל. בָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי, אָמַר לוֹ: גַּיְּירֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּשִׂימֵנִי כֹּהֵן גָּדוֹל. דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל, גַּיְירֵיהּ.
There was another incident involving one gentile who was passing behind the study hall and heard the voice of a teacher who was teaching Torah to his students and saying the verse: “And these are the garments which they shall make: A breastplate, and an efod, and a robe, and a tunic of checkered work, a mitre, and a girdle” (Exodus 28:4). The gentile said: These garments, for whom are they designated? The students said to him: For the High Priest. The gentile said to himself: I will go and convert so that they will install me as High Priest. He came before Shammai and said to him: Convert me on condition that you install me as High Priest. Shammai pushed him with the builder’s cubit in his hand. He came before Hillel; he converted him.
אָמַר לוֹ: כְּלוּם מַעֲמִידִין מֶלֶךְ אֶלָּא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ טַכְסִיסֵי מַלְכוּת, לֵךְ לְמוֹד טַכְסִיסֵי מַלְכוּת. הָלַךְ וְקָרָא. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״, אָמַר לֵיהּ: מִקְרָא זֶה עַל מִי נֶאֱמַר? אָמַר לוֹ: אֲפִילּוּ עַל דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. נָשָׂא אוֹתוֹ גֵּר קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמוֹ: וּמַה יִּשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם וּמִתּוֹךְ אַהֲבָה שֶׁאֲהָבָם קְרָא לָהֶם: ״בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, כְּתִיב עֲלֵיהֶם ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״ — גֵּר הַקַּל שֶׁבָּא בְּמַקְלוֹ וּבְתַרְמִילוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Hillel said to him, to the convert: Is it not the way of the world that only one who knows the protocols [ takhsisei ] of royalty is appointed king? Go and learn the royal protocols by engaging in Torah study. He went and read the Bible. When he reached the verse which says: “And the common man that draws near shall be put to death” (Numbers 1:51), the convert said to Hillel: With regard to whom is the verse speaking? Hillel said to him: Even with regard to David, king of Israel. The convert reasoned an a fortiori inference himself: If the Jewish people are called God’s children, and due to the love that God loved them he called them: “Israel is My son, My firstborn” (Exodus 4:22), and nevertheless it is written about them: And the common man that draws near shall be put to death; a mere convert who came without merit, with nothing more than his staff and traveling bag, all the more so that this applies to him, as well.
בָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי, אָמַר לוֹ: כְּלוּם רָאוּי אֲנִי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל? וַהֲלֹא כְּתִיב בַּתּוֹרָה: ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל, אָמַר לוֹ: עַנְוְותָן הִלֵּל, יָנוּחוּ לְךָ בְּרָכוֹת עַל רֹאשְׁךָ, שֶׁקֵּרַבְתַּנִי תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. לְיָמִים נִזְדַּוְּוגוּ שְׁלָשְׁתָּן לִמְקוֹם אֶחָד, אָמְרוּ: קַפְּדָנוּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי בִּקְּשָׁה לְטוֹרְדֵנוּ מִן הָעוֹלָם, עִנְוְותָנוּתוֹ שֶׁל הִלֵּל קֵרְבַתְנוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.
The convert came before Shammai and told him that he retracts his demand to appoint him High Priest, saying: Am I at all worthy to be High Priest? Is it not written in the Torah: And the common man that draws near shall be put to death? He came before Hillel and said to him: Hillel the patient, may blessings rest upon your head as you brought me under the wings of the Divine Presence. The Gemara relates: Eventually, the three converts gathered together in one place, and they said: Shammai’s impatience sought to drive us from the world; Hillel’s patience brought us beneath the wings of the Divine Presence.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִכְתִיב ״וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חוֹסֶן יְשׁוּעוֹת חׇכְמַת וָדָעַת וְגוֹ׳״. ״אֱמוּנַת״ — זֶה סֵדֶר זְרָעִים. ״עִתֶּיךָ״ — זֶה סֵדֶר מוֹעֵד. ״חוֹסֶן״ — זֶה סֵדֶר נָשִׁים. ״יְשׁוּעוֹת״ — זֶה סֵדֶר נְזִיקִין. ״חׇכְמַת״ — זֶה סֵדֶר קׇדָשִׁים. ״וָדָעַת״ — זֶה סֵדֶר טְהָרוֹת. וַאֲפִילּוּ הָכִי, ״יִרְאַת ה׳ הִיא אוֹצָרוֹ״.
The Gemara continues discussing the conduct of the Sages, citing that Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And the faith of your times shall be a strength of salvation, wisdom, and knowledge, the fear of the Lord is his treasure” (Isaiah 33:6)? Faith; that is the order of Zera ’ im , Seeds, in the Mishna, because a person has faith in God and plants his seeds (Jerusalem Talmud). Your times; that is the order of Moed , Festival, which deals with the various occasions and Festivals that occur throughout the year. Strength; that is the order of Nashim , Women. Salvations; that is the order of Nezikin , Damages, as one who is being pursued is rescued from the hands of his pursuer. Wisdom; that is the order of Kodashim , Consecrated Items. And knowledge; that is the order of Teharot , Purity, which is particularly difficult to master. And even if a person studies and masters all of these, “the fear of the Lord is his treasure,” it is preeminent.
אָמַר רָבָא: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לְדִין, אוֹמְרִים לוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה? קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה? עָסַקְתָּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה? צִפִּיתָ לִישׁוּעָה? פִּלְפַּלְתָּ בְּחׇכְמָה? הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר? וַאֲפִילּוּ הָכִי, אִי יִרְאַת ה׳ הִיא אוֹצָרוֹ — אִין, אִי לָא — לָא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ: הַעֲלֵה לִי כּוֹר חִיטִּין לָעֲלִיָּיה. הָלַךְ וְהֶעֱלָה לוֹ. אָמַר לוֹ: עֵירַבְתָּ לִי בָּהֶן קַב חוֹמְטוֹן? אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לוֹ: מוּטָב אִם לֹא הֶעֱלֵיתָה.
With regard to the same verse, Rava said: After departing from this world, when a person is brought to judgment for the life he lived in this world, they say to him in the order of that verse: Did you conduct business faithfully? Did you designate times for Torah study? Did you engage in procreation? Did you await salvation? Did you engage in the dialectics of wisdom or understand one matter from another? And, nevertheless, beyond all these, if the fear of the Lord is his treasure, yes, he is worthy, and if not, no, none of these accomplishments have any value. There is a parable that illustrates this. A person who said to his emissary: Bring a kor of wheat up to the attic for me to store there. The messenger went and brought it up for him. He said to the emissary: Did you mix a kav of ḥomton , a preservative to keep away worms, into it for me? He said to him: No. He said to him: If so, it would have been preferable had you not brought it up. Of what use is worm-infested wheat? Likewise, Torah and mitzvot without the fear of God are of no value.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מְעָרֵב אָדָם קַב חוֹמְטוֹן בְּכוֹר שֶׁל תְּבוּאָה, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
On a related note, the Gemara cites a halakha that was taught in the school of Rabbi Yishmael: A person who sells wheat may, ab initio , mix a kav of ḥomton into a kor of grain and need not be concerned that by selling it all at the price of grain he will be guilty of theft, as the kav of ḥomton is essential for the preservation of the wheat.
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וְאֵין בּוֹ
Rabba bar Rav Huna said: Any person who has Torah in him but does not have