Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 16b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 16b

    Shabbat 16b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 269 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    לעולם לכלי חרס דמו הואיל וברייתן מן החול הלכך פשוטיהן טהורין ואין בהן טומאה [ישנה]:

    הואיל ונראה תוכו מבחוץ דרך דפנותיו לא חשיב גב אלא תוך:

    בשל ציון בימי שמעון בן שטח היתה:

    כל כליה במת שהיתה צריכה להמתין הזאת שלישי ושביעי לפיכך שברתן למהר טהרתן לבו ביום:

    וריתכן שולד"י בלע"ז שמחבר כסף במקום שבר:

    גדר מי חטאת נמצאו מי חטאת בטלים שאין לך אדם ממתין ז' ימים אלא שוברן ותשתכח תורת מי חטאת:

    למ"ד כו' לא ידענא היכא:

    אמרו שיחזרו:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 16b · Sefaria

    Tosafot

    רב אשי אמר לעולם לכלי חרס דמו הכא לית ליה לרב אשי טעמא הואיל וכי נשברו יש להם תקנה שוינהו כו' ומיהו לענין להצריכן טבילה כשהן חדשים אית ליה לרב אשי האי טעמא בהדיא בפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף עה:):

    דאמר רב יהודה מעשה בשל ציון המלכה ומייתי ראיה דבימי שמעון בן שטח גזרו טומאה על כלי מתכות דיחזרו לטומאתן ישנה דהוא היה בימי של ציון המלכה כדאיתא בפרק ג' דתענית (דף כג:) דאמר מעשה בימי ר"ש בן שטח ושל ציון המלכה שהיו גשמים יורדים מע"ש לע"ש וכו':

    הניחא למ"ד דלא לכל הטומאות אמרו רשב"ג סבירא ליה הכי (בתוספתא) דכלים (פי"א) גבי ההוא דמייתי לעיל (כלי עץ וכלי עור כו') ופליג את"ק דאמר סתמא יחזרו לטומאתן ישנה וטעמא משום דטומאת מת היא זמן מרובה וישבר ולא ירצה להמתין:

    אחד כלים גדולים שמרוב גודלן אינן מקבלים טומאה כגון כלי עץ שהן יתרים על ארבעים סאה שאינן מיטלטלים מלא וריקן אפ"ה מיקרי שאיבה ואחד כלים קטנים כדתנן במס' כלים (פ"ב מ"ב) ומייתי לה בפ' אלו טריפות (ח לין דף נד:) הדקין שבכלי חרס הן וקרקרותיהן ודפנותיהם יושבין שלא מסומכים שעורן מכדי סיכת קטן ועד לוג אבל בציר מהכי טהורים:

    אף בנות כותים תימה לר"י דבריש בנות כותים (נדה דל"ב. ושם) מוקי לה כר"מ דחייש למיעוטא והאי טעמא לא שייך אלא למ"ד כותים גרי אמת הן ואם ראתה טמאה מדאורייתא אבל למ"ד כותים גרי אריות הן לא שייך האי טעמא דאפי' אם ראתה טהורה מדאורייתא דעו"ג לא מטמאו בזיבה ובשמעתין מוכח דלכ"ע בנות כותים הוי מי"ח דבר ולמאן דלא חייש למיעוטא או למ"ד גרי אריות הן היכי מני לה בי"ח דבר ועוד דר' יוסי אית ליה דגרי אריות הן במנחות בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סו: ושם) דאית ליה תורמין משל עו"ג על של כותים ומשל כותים על של עו"ג והכא חשיב אליבי' בנות כותים בי"ח דבר וי"ל דבנות כותים אתיא לכ"ע וגזרו עליהן שיהיו נדות שלא יטמעו בהן והא דמוקי התם מתני' כר"מ משום דסיפא מוכחא דלא הוי משום טימוע דקתני הכותים מטמאין משכב התחתון כעליון מפני שהן בועלי נדות מספק ומסיים ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתן ספק משמע דקאי אף אקטנות דאיירי בהן והא דקאמר התם רבי יוסי מעשה היה בעינבול והטבילוה קודם לאמה לאו משום דחייש למיעוט מייתי ראיה דמיעוט דשכיח הוא דהא טעמא דרבי יוסי משום טימוע אלא לכך מייתי ראיה דאי לאו דשכיח הוא לא הוי לן למיגזר שיהו נדות מעריסותיהם משום טימוע דלא ליהוי כחוכא ואיטלולא וא"ת היכי חשיב ליה לר"מ בי"ח דבר והלא בלאו הכי בכל מקום חייש ר' מאיר למיעוטא וי"ל דהכא הוצרכו לגזור משום דדמי לחזקה ורובא שלא ראתה דמסתמא עם יציאתה לעולם לא ראתה ואוקמי אחזקה וסמוך רובא לחזקה ואיתרע ליה מיעוטא ולא הוה חייש רבי מאיר אי לאו דגזרו ליה בי"ח דבר דהוה ליה מיעוטא דמיעוטא כדמוכח בריש פרק בתרא דיבמות (דף קיט.) וא"ת למ"ד בפ"ב דמסכתא ע"ז (דף לו:) גזרו על בנותיהן משום דבר אחר היינו שיהו נדות מעריסותן אמאי חשיב להו בתרתי גזרות בנותיהן ובנות כותים וי"ל דצריכי דאי גזרו בעו"ג ה"א משום דאדוקי בעבודת כוכבים טפי אבל בנות כותים לא ואי גזרו בכותים משום דרגילין ושייכי טפי גבי ישראל מעובדי כוכבים אבל עכו"ם לא:

    כל המטלטלין נקט מטלטלין משום שלא גזרו טומאת אהל בעובי המרדע אלא על האדם הנושאן אבל בפותח טפח אפילו במחוברים נמי מביאין את הטומאה דדוקא זרעים וירקות לפי שאין בהן ממש קתני התם דלא מביאין ולא חוצצים דהוי כמו טיפת הברד והשלג וכפור והגליד והמלח אבל אילן המיסך על הארץ קתני התם דמביא את הטומאה:

    Tosafot on Shabbat 16b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה תמצא דבריו מבוארין במס' כתובות בפרק האשה שנפלו לה נכסים (דף פב) תניא נמי הכי בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה וכו' עד שבא שמעון בן שטח ותיקן שיהא כותב כל נכסאי אחראין לכתובתיך ועיקר זאת הברייתא בתוספ' כתובות בראש פרק י"ב והוא אחרון המסכת:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 16b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    רב אשי אמר לעולם כלי זכוכית ככלי חרס הן ודקא קשיא לך אם ככלי חרס הן לא יטמאו מגבן דהא אין כלי חרס מטמא אלא באויר ולא מגבו מה שאין כן [בשאר כלים] דגרסינן בשחיטת חולין סו"פ ראשון. ת"ר אויר כלי חרס טמא וגבו טהור אויר כל הכלים טהורין וגבן טמא ותו אמרינן וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחיו הוי אומ' זה כלי חרס וכי אין צמיד פתיל עליו הוא דטמא הא יש צמיד פתיל עליו טהור הא למדת שכלי חרס אם אינו צמיד פתיל [עליו] טומאה קודמת לפתחו ואפילו באויר ואם הוא צמיד פתיל אינו מטמא מגבו ושאר כל הכלים אפילו הן צמיד פתיל ונגעה בהן טומאה מגבן נטמאו ופשוטי כלי זכוכית אין מקבלין טומאה ככלי חרס דתנינן (כלים פ"ב) זה הכלל כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים פי' אין מטמאין מגבן באויר שאין כלי חרס מטמא באויר מגבו אלא מתוכו שנאמר אל תוכו לפיכך מוקף צמיד פתיל טהור מפני שאינו מטמא מגבו שהן אחוריו אבל שאר הכלים ואפילו כלי זכוכית אין צמיד פתיל מציל בהן בזמן שיש לכלי זכוכית בית קבול מפני שמטמאין מגבן הכא אמר רב אשי כלי זכוכית ככלי חרס הן ובסוף ע"ז אמרינן כלי זכוכית ככלי מתכות הן שנינן לא קשיא הכי קאמר כלי זכוכית ככלי חרס הן ולא מקבלי טומאה אא"כ יש להן תוך ככלי חרס והוא בית קבול אבל פשוטיהן טהורין וגזרו עליהן להיות מיטמאין מגבן הואיל וכלי זכוכית מראת הטומאה מגבן שהוא אחוריו כאילו בתוכו הויא. אבל לעלות מידי טומאתן כלי זכוכית ככלי מתכות הן וצריכין טבילה במ' סאה והכין קיי"ל כרב אשי דהוא בתראה:

    שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה מפורש במס' כתובות פ' האשה שנפלו לה נכסים בסופו עד שבא שמעון בן שטח [ותיקן שיהא כותב] כל נכסיו אחראין לכתובתיך. וגזר טומאה [על כלי מתכות] ואסיק' טומאה ישנה כגון שנטמאו כלי זכוכית ועמד ושיברן כדקיי"ל נשברו טהרו וריתכן ועשאן מיד כלי גזרו עליהן לחזור לטומאתן הישנה ולא לכל טומאה גזרו גזירה זו אלא לטומאת מת בלבד ומ"ט אמר עולא משום גדר מי חטאת פי' דאי מטהרת להן אתי לאקולי במי נדה ואקשינן ולמאן דאמר דלכל הטומאות חוזרין לטומאתן ישנה ושבירתן כהאי גוונא לא טיהרתן מ"ט אמר אביי גזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו כדתנן (כלים פי"ד) כלי מתכות כמה שיעורן הדלי למלאות בו כו' רבא אמר גזירה שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה פי' הרואה כי שברו ותקנו ונטהר מידי כך יטבילוהו וישתמש בו מיד בלא הערב שמש יאמרו שבירתן מטהרתן וטבילתן מטהרתן מה שבירתו אינה צריכה הערב שמש אף טבילתו אינה צריכה הערב שמש מכדי אביי ורבא סברי תרווייהו יחזרו לטומאתן ישנה מאי ביניהון איכא בינייהו דרצפונהי מרצף פירוש כגון שפוד שנרצף שיקע כותלי הכלי בתוכן ונעשה כאלו נשברו כותליו ואביי דחייש שמא לא יקבנו בכדי טהרתו אע"ג דרצפה חייש ועדיין טומאתו ישנה עליו ולרבא פרחה טומאתו דהא רציף ולא כלי הוא:

    המניח את כליו תחת הצינור כולה פשוטה היא:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 16b · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן הא ניחא למ"ד לא לכל הטומאות אמרו אלא לטומאת מת בלבד. פלוגתא היא דרשב"ג ורבנן (וסיפא) [בסיפא] דהך מתני' גופא היא במסכת כלים (פי"א מ"א), דתנן התם כלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאין, נשברו טהרו, חזר ועשה מהן כלים חזרו לטומאתן הישנה, רשב"ג אומר לא לכל הטומאות אמרו אלא לטומאת נפש.

    והא דאמרינן נמי (לקמן שבת יז, א) הניחא למ"ד כלי טמא חושב משקה. פלוגתא היא דר"מ ור' יוסי בתוספתא דמסכת מכשירין (פ"ב, ה"ב), דתניא התם עריבה שירד דלף לתוכה המים הניתזין והצפין בכי יותן, נטלה לשפכה בית שמאי אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים אינן בכי יותן, במה דברים אמורים בטהורה אבל בטמאה הכל מודים שהם בכי יותן דברי ר"מ, ר' יוסי אומר אחת טהורה ואחת טמאה בית שמאי אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים אינן בכי יותן.

    הא דתנן המניח כלים תחת הצנור אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים. פירש רש"י ז"ל: דרבותא משום כלים קטנים, דלא תימא מחמת קטנן אינן נחשבים כלים. ואחרים פירשו, כלים גדולים אפילו העשויין לנחת שאין מקבלין טומאה. והיינו רבותא, דלא תימא אין שם כלי עליהם, כדקתני נמי כלי גללים, ואין צריך לומר קטנים. וצנור זה שאמרו כאן שקבעו ולבסוף חקקו, אבל בשחקקו ולבסוף קבעו תיפוק ליה משום צנור דהוא גופיה כלי הוא ופוסל את המקוה, כדאיתא בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא סו, א). ועוד יש לפרש בצנור שאין לו בית קבול, שהוא מפולש ופתוח משני צדדיו כרעפים הללו שלנו או מן הצד האחד, שכל כיוצא בזה אינו פוסל את המקוה לפי שאינו עשוי לקבלה, וכדתנן בפרק ד' דמקואות (משנה ג') סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל את המקוה לפי שאינו עשוי לקבלה. והוא שלא יהיה לו חקק באמצעיתו לקבל אפילו צרורות, שאילו כן כלי העשוי לקבלה הוא ופוסל את המקוה, וכדתנן (שם) החוטט לקבל צרורות פוסל את המקוה.

    Rashba on Shabbat 16b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא איכא בינייהו דרצפינהו כו' ול"ל דאיכא בינייהו כלי שהעריב שמשו ולא הטבילו דליכא למיגזר ביה שמא יאמר טבילה בת יומא כו' דיחזרו לטומאה ישנה משמע דבעי נמי טבילה והיינו משום דלא תיהוי כחוכא וטלולא לטהרו בהערב שמש בלא טבילה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 16b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אמר רב משרשיא דבי רב אמרי הכל מודים כצ"ל:

    ברש"י ד"ה לעולם וכו' ואין בהם טומאה ישנה כצ"ל:

    ד"ה דרצפינהו וכו' שמא לא יקרבנו ליכא ושמא יאמרו איכא ואיכא דאמרי וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 16b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא ואידך מאי היא דתנן המניח כלים תחת הצינור כו' אמר רבי יוסי עדיין מחלוקת במקומה עומדת ופירש"י במניח תחת הצינור בקישור עבים לא נמנו ורבו עליה לבטל דברי ב"ה דלא חזרו בהן עכ"ל. ולכאורה פירושו תמוה דהא במניח תחת הצינור בקישור עבים אמרינן בסמוך דמעיקרא לא נחלקו עליה ב"ש וב"ה ואף אם נפרש דבריו דמה שכתב בקישור עבים היינו נתקשרו ונתפזרו וחזרו ונתקשרו דאכתי לשון מיותר הוא ובקצרה הו"ל לפרש דמחלוקת במ"ע שלא נמנו ורבו עליה והנראה בזה דעיקר כוונת רש"י ז"ל כי היכא דלא נטעה לפרש דהא דקאמר רבי יוסי עדיין מחלוקת במ"ע אדלעיל מיניה קאי דקאמר רבי מאיר מודים ב"ש בשוכח בחצר שהוא טהור ופליג עליה רבי יוסי ואמר דעדיין מחלוקת במ"ע דשוכח בחצר נמי מטמאין ב"ש ופירוש זה כתב הב"י בסימן ר"א ובכ"מ בהלכות מקואות האריך לפרש כן כוונת הרמב"ם ז"ל. ולכאורה מסידור לשון המשנה עצמה משמע כן מדקתני הך ומודים בתר מילתיה דר"מ דאמר נמנו ורבו ומוקמינן מילתא דר' יוסי דאמר עדיין מחלוקת ואי כפירש"י האי ומודים הוי ליה למיתני מעיקרא מקמיה פלוגתא דר"מ ור"י כדי להסמיך פלוגתא דר"מ ור"י בהדי הדדי אלא דאפ"ה לא ניחא ליה לרש"י לפרש כן דא"כ לא א"ש הא דמקשה בגמרא בסמוך ולרבי יוסי בצרי להו לכך הוכרח רש"י לפרש דמחלוקת במ"ע אתחת הצינור קאי ולא אשוכח בחצר. ומ"ש בקישור עבים אשעת הנחה קאי ולעולם איירי כשהניחן משעת קישור ונתפזרו וחזרו ונתקשרו דבכה"ג שוכח קרי להו דהא לא פליגי בית שמאי וב"ה אלא בשוכח לחוד והיינו דקאמר ר"י מחלוקת במ"ע וכדמשמע ממימרא דרבי משרשיא בסמוך כנ"ל. ועיין בזה בלשון הש"ך ביו"ד סימן ר"א ס"ק צ"ג. ולענ"ד דבריו שם מגומגמים שקיצר במובן וכעת לא יכולתי לעמוד על סוף דעתו ע"ש:

    בפרש"י בד"ה בצרי לה י"ח דבר כו' עד סוף הדיבור ולכאורה שנה רש"י ז"ל כאן משנה שאינה צריכה דפשיטא דהכי הוא ומאי תיקן במה שכתב דכל מה שלא נמנו ורבו הוי הלכה כב"ה ויש ליישב על הדרך שכתבתי בסמוך דמשום שיש מקום לפרש דהאי מחלוקת במ"ע דקאמר ר"י אשוכח בחצר דסליק מיניה לחוד קאי ע"ז כתב רש"י דאי אפשר לפרש כן דהא אי אמרינן דר"י מודה דנמנו ורבו ב"ש לגמרי בכל דבריהם בין מתחת הצינור ובין בשוכח בחצר א"כ לא שייך לשון מחלוקת במ"ע שהרי נמנו ורבו ואין כאן מחלוקת וב"ה הודו לב"ש ואם נאמר דלרבי יוסי נמי נמנו ורבו בתחת הצינור אבל בשוכח בחצר לא נמנו ורבו א"כ במאי פליג רבי יוסי אדר"מ כיון דבין למר ובין למר בשוכח בחצר טהור לר"מ משום דאפילו ב"ש מודה ולר"י משום דהלכה כבית הלל וטהור אלא ע"כ דרבי יוסי אתחת הצינור קאי כנ"ל בישוב לשון רש"י ודו"ק :

    Penei Yehoshua on Shabbat 16b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' איכא בינייהו דרצפינהו מרצף עי' במתני' דכלים פי"א מ"ג ובתוי"ט שם ד"ה ריב"נ:

    רש"י ד"ה למ"ד ל"י היכא עיין ברכות דף כה ע"ב ברש"י ד"ה מאן שמעת ליה כו' וש"נ:

    רש"י ד"ה גללים שייש עיין רש"י לקמן דף נח ע"א ד"ה כלי גללים. ועי' שו"ת תשב"ץ ח"א סימן קכא. תוס' ד"ה אקפח וכו' שלא תצאו מזה. ועי' חגיגה דף טז ע"ב תוס' ד"ה אראה בנחמה ובכתובות דף סז ע"א:

    Gilyon HaShas on Shabbat 16b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תד"ה אף בנות כותים [נדות מעריסתן בו ביום גזרו כדי שלא יטמעו בהן, והא דמוקי מתני' דבנות כותים כר"מ דחייש למיעוטא וחיישינן דלמא חזאי נדות דקטנה בת יומא מטמאה בנדה, היינו משום דסיפא מוכחא דלא הוי משום טמוע, דמסיים ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתן ספק משמע דקאי אף אקטנות]. קשה לי הא בלאו הך סיום מוכח כן מרישא דקתני שהן יושבות על כל דם, הא בלאו הכי טמאות מגזירות טמוע, ובאמת לפי מה דנקטו הוכחתם בהקדמה דמשמע דקאי אף אקטנות ניחא דלא הו"מ להוכיח מרישא די"ל דנקט שהן יושבות על כל דם משום גדולות, לזה הקשו רק ממה דקתני ואין שורפין, דבקטנות אמאי אין שורפין. אבל באמת תמוה לי דגם זה מיותר דלמאי צריכי להקדמה זו דמיירי אף בקטנות, הא פשיטא דכשגזרו משום טמוע ממילא בגדולות כן דאטו בגדולות לא שייך טמוע, ובמסכת נדה באמת לא נקטו הקדמה זו, והוכיחו באמת מהרישא ודבריהם כאן צריכין לימוד:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 16b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 16, Amud Bet, about 269 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם לִכְלֵי חֶרֶס דָּמוּ,…”

    2. Segment 255 words

      Opens “שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח תִּיקֵּן כְּתוּבָה לָאִשָּׁה וְגָזַר…”

    3. Segment 38 words

      Opens “מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם גֶּדֶר מֵי חַטָּאת נָגְעוּ…”

    4. Segment 414 words

      Opens “הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לֹא לְכׇל הַטּוּמְאוֹת אָמְרוּ,…”

    5. Segment 517 words

      Opens “אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְכׇל הַטּוּמְאוֹת אָמְרוּ, מַאי…”

    6. Segment 616 words

      Opens “רָבָא אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ טְבִילָה בַּת…”

    7. Segment 765 words

      Opens “וְאִידַּךְ מַאי הִיא? דִּתְנַן: הַמַּנִּיחַ כֵּלִים תַּחַת…”

    8. Segment 839 words

      Opens “אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: דְּבֵי רַב אָמְרִי: הַכֹּל…”

    9. Segment 923 words

      Opens “וּלְרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר מַחֲלוֹקֶת עֲדַיִין בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת,…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “וְאִידַּךְ מַאי הִיא? דִּתְנַן: כׇּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין…”

    Sages named on this page

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Shabbat 16b · Segment 8 — “אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: דְּבֵי רַב אָמְרִי: הַכֹּל מוֹדִים כְּשֶׁהִנִּיחָם…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 16b · Segment 5 — “…אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר אַבָּיֵי: גְּזֵירָה שֶׁמָּא לֹא יִקֳּבֶנּוּ בִּכְדֵי…

    Original text

    רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם לִכְלֵי חֶרֶס דָּמוּ, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ לָא לִיטַּמּוּ מִגַּבָּן? — הוֹאִיל וְנִרְאֶה תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ.

    Rav Ashi said: There was never a need to equate glass vessels and metal vessels. Actually, glass vessels are likened to earthenware vessels in every sense. And that which was difficult for you, that if so, glass vessels, like other earthenware vessels, should not become impure from contact of their outer side with a source of ritual impurity; since in glass vessels its inner side looks like its outer side, the legal status of the outer side was equated with that of the inner side, as there is no visible separation between them.

    שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח תִּיקֵּן כְּתוּבָה לָאִשָּׁה וְגָזַר טוּמְאָה עַל כְּלֵי מַתָּכוֹת. כְּלֵי מַתָּכוֹת דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ! דִּכְתִיב: ״אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף וְגוֹ׳״. לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְטוּמְאָה יְשָׁנָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּשֶׁל צִיּוֹן הַמַּלְכָּה שֶׁעָשְׁתָה מִשְׁתֶּה לִבְנָהּ וְנִטְמְאוּ כׇּל כֵּלֶיהָ, וְשִׁבְּרָתַן וּנְתָנָתַן לְצוֹרֵף וְרִיתְּכָן וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים חֲדָשִׁים. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: יַחְזְרוּ לְטוּמְאָתָן יְשָׁנָה.

    We learned that Shimon ben Shataḥ instituted the formula of the marriage contract for a woman and decreed impurity upon metal vessels. The Gemara asks: Aren’t metal vessels impure by Torah law, as it is written: “But the gold, and silver, and the bronze, and the iron, and the tin, and the lead. Anything that came in fire, make it pass through fire and it will be pure, but with the water of sprinkling it will be purified and anything that did not come in fire make it pass through water” (Numbers 31:22–23)? The Gemara answers: This ordinance of Shimon ben Shataḥ with regard to the impurity of metal vessels in general was only needed with regard to previous impurity reassumed by metal vessels after they are recast. As Rav Yehuda said that Rav said: There was an incident involving Shimon ben Shataḥ’s sister, Shel Tziyyon the queen, who made a wedding feast for her son. All of her vessels became impure, and she broke them and gave them to the smith, and he welded the broken vessels together and made new vessels. And the Sages said: What she did was ineffective, as all the vessels will reassume their previous impurity.

    מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם גֶּדֶר מֵי חַטָּאת נָגְעוּ בָּהּ.

    With regard to the essence of the matter, the Gemara asks: What is the reason that they imposed a decree of previous impurity on metal vessels? The Gemara answers: Due to a fence constructed to maintain the integrity of the water of a purification offering, the Sages touched upon it. In order to purify a vessel that came into contact with a corpse, one is required to have the water of a purification offering sprinkled on the vessel on the third day and the seventh day after it became impure, as it is written: “He should be purified with it on the third day and on the seventh day he will become pure, and if he is not purified with it on the third day and on the seventh day he will not become pure” (Numbers 19:20). This involves a significant inconvenience. If people will prefer to break or damage impure metal vessels in order to purify them more easily, the use of water of a purification offering will become obsolete. As a result, the Sages decreed that metal vessels will remain impure until they undergo the purification process.

    הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לֹא לְכׇל הַטּוּמְאוֹת אָמְרוּ, אֶלָּא לְטוּמְאַת הַמֵּת בִּלְבַד אָמְרוּ — שַׁפִּיר.

    The Gemara asks: Granted, according to the one who said that they did not say the decree of previous impurity on metal vessels with regard to all forms of impurity; rather, they only said the decree with regard to the impurity caused by contact with a corpse, it works out well. In the case of impurity caused by contact with a corpse, the Sages issued this decree because its purification process is demanding. It requires immersion and sprinkling of the water of a purification offering on the third and the seventh days. However, with regard to other forms of impurity, whose purification is accomplished by means of immersion alone, a person will not break a vessel in order to avoid immersion. Consequently, there is no need to institute a decree in those cases.

    אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְכׇל הַטּוּמְאוֹת אָמְרוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר אַבָּיֵי: גְּזֵירָה שֶׁמָּא לֹא יִקֳּבֶנּוּ בִּכְדֵי טׇהֳרָתוֹ.

    However, according to the one who said that they said the decree of previous impurity in metal vessels with regard to all forms of impurity, which includes those forms of impurity that do not require sprinkling of the water of a purification offering for their purification, what is there to say as a rationale for the decree? Abaye said: Shimon ben Shataḥ instituted a decree due to the concern that perhaps he would not perforate that vessel with a hole large enough to render it ritually pure. To purify a vessel by breaking it, one must make a hole large enough to ensure that the vessel will no longer be able to hold the contents that it was designed to hold. Abaye explained that Shimon ben Shataḥ’s concern was that one who values the vessel will not break it sufficiently to render it ritually pure.

    רָבָא אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ טְבִילָה בַּת יוֹמָא עוֹלָה לָהּ. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּרַצְפִינְהוּ מִרְצָף.

    Rava said: It is a decree lest they say that immersion on the same day is sufficient for this vessel to be purified. People will be unaware of the manner in which the metal vessel became pure, and they will assume that its purity was achieved by means of immersion and not by means of breaking. That will lead them to the conclusion that any vessel becomes pure immediately upon immersion, and there is no need to wait for sunset, contrary to Torah law. Therefore, the Sages decreed that repaired vessels retain previous impurity. The Gemara asks: What is the practical difference between the reasons of Abaye and Rava? The Gemara answers: The difference between them is found in a case where he broke the vessel completely. If there was concern that perhaps he will not perforate it sufficiently, there is no longer room for concern. However, if there was concern lest people say that immersion is effective on that day, there remains room for concern.

    וְאִידַּךְ מַאי הִיא? דִּתְנַן: הַמַּנִּיחַ כֵּלִים תַּחַת הַצִּינּוֹר לְקַבֵּל בָּהֶן מֵי גְּשָׁמִים — אֶחָד כֵּלִים גְּדוֹלִים וְאֶחָד כֵּלִים קְטַנִּים, וַאֲפִילּוּ כְּלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה וּכְלֵי גְלָלִים — פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה. אֶחָד הַמַּנִּיחַ וְאֶחָד הַשּׁוֹכֵחַ, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין בַּשּׁוֹכֵחַ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל. וּמוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי בַּשּׁוֹכֵחַ בֶּחָצֵר, שֶׁהוּא טָהוֹר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: עֲדַיִין מַחֲלוֹקֶת בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת.

    To this point, several, but not all, of the eighteen decrees were enumerated. The Gemara asks: And what is the other decree? The Gemara answers: As we learned in a mishna in tractate Mikvaot : One who places vessels under the drain pipe in order to collect rainwater, the water collected in the vessels is considered drawn water. This is true both in the case of large vessels which, due to their size, do not become impure, and in the case of small vessels. And even if they were stone vessels and earth vessels and dung vessels, made from dry cattle dung, which are not considered vessels in terms of ritual impurity and do not become impure at all, this ruling applies. The water in the vessels is considered drawn water in all respects. If it leaked from those vessels and flowed into a ritual bath that had not yet reached its full measure, forty se’a , and filled it, the water invalidates the ritual bath. The Gemara adds that this halakha applies both in a case where one places the vessels beneath the drainpipe with premeditated intent to collect the water flowing through it as well as in a case where one forgets the vessels there and they are filled unintentionally; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel deem the ritual bath pure, i.e., fit to complete the full measure of the ritual bath, in a case where one forgets the vessels. Rabbi Meir said: They were counted in the attic of Ḥananya ben Ḥizkiya and Beit Shammai outnumbered Beit Hillel. And Rabbi Meir said that Beit Shammai agree with Beit Hillel that in a case where one forgets vessels in the courtyard and they fill with rainwater, the water is pure. Rabbi Yosei said: The dispute still remains in place, and Beit Shammai did not agree with Beit Hillel at all.

    אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: דְּבֵי רַב אָמְרִי: הַכֹּל מוֹדִים כְּשֶׁהִנִּיחָם בִּשְׁעַת קִישּׁוּר עָבִים, טְמֵאִים. בִּשְׁעַת פִּיזּוּר עָבִים — דִּבְרֵי הַכֹּל טְהוֹרִין. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא שֶׁהִנִּיחָם בִּשְׁעַת קִישּׁוּר עָבִים, וְנִתְפַּזְּרוּ, וְחָזְרוּ וְנִתְקַשְּׁרוּ. מָר סָבַר בָּטְלָה מַחְשַׁבְתּוֹ, וּמָר סָבַר לֹא בָּטְלָה מַחְשַׁבְתּוֹ.

    Rav Mesharshiya said: The Sages of the school of Rav say: Everyone agrees that if he placed the vessels in the courtyard at the time of the massing of the clouds, a sign that it is about to rain, just before it began to rain, then the water in the vessels is impure, unfit, as he certainly intended that the water fill the vessels. If one placed the vessels at the time of the dispersal of the clouds, and then the clouds massed together, and then rain fell and the vessels filled with the rainwater, everyone agrees that the water is pure. It is fit to fill the ritual bath to its capacity because at the time that he placed the vessels under the drainpipe his intention was not that they fill with rainwater. They only disagreed in a case where he placed them at the time of the massing of the clouds, and the clouds dispersed, and rain did not fall then, and only later the clouds massed again, and rain fell and filled the vessels. In that case, this Sage, Beit Hillel, holds that because the clouds dispersed after he placed the vessels, his thought to fill the vessels with water was negated. The vessels remained in the courtyard due to his forgetfulness, and when they filled afterward it was not his intention that they fill. And this Sage, Beit Shammai, holds that his thought was not negated, as his original intention was ultimately fulfilled despite the delay in its fulfillment.

    וּלְרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר מַחֲלוֹקֶת עֲדַיִין בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, בָּצְרִי לְהוּ! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף בְּנוֹת כּוּתִים נִדּוֹת מֵעֲרִיסָתָן — בּוֹ בַּיּוֹם גָּזְרוּ.

    The Gemara wonders: Indeed, according to Rabbi Meir, another decree was added to the total. However, according to Rabbi Yosei, who said that in this case the dispute still remains in place, the tally of eighteen decrees is lacking. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The decree that the daughters of the Samaritans [ kutim ] are considered to already have the status of menstruating women from their cradle, their birth, they issued on that day. The halakha is that any female who sees blood of menstruation is impure, regardless of her age, even if she is a day old. The Samaritans did not accept that halakha . Consequently, it is possible that there were girls among them who saw blood of menstruation before their coming-of-age, and the Samaritans ignored their impurity. Therefore, due to this uncertainty, the Sages decreed impurity on all daughters of the Samaritans from birth.

    וְאִידַּךְ מַאי הִיא? דִּתְנַן: כׇּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטּוּמְאָה בְּעוֹבִי הַמַּרְדֵּעַ. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן:

    The Gemara asks: And what is the other decree? The Gemara answers that another decree is as we learned a halakhic tradition in a mishna that all movable objects with the width of an ox goad, a long stick for prodding and directing a plowing animal, transmit impurity. If one side of the object was over a corpse and the other side of the object was over vessels, the vessels become impure due to the impurity of a tent over a corpse. Rabbi Tarfon said: