Commentary page

Shabbat 154b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Shabbat 154b

Shabbat 154b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 413 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ואפי' למ"ד דלוקין במסכת מכות (דף יג:) הכא אפי' לאו ליכא דאי לאזהורי אמלאכה שעל ידו וע"י בהמתו אתא כגון מחמר ליכתוב לא תעשה כל מלאכה ובהמתך מאי אתה משמע אתה לבדך ובהמתך לבדה:

בהמתו במלאכה הנעשית ע"י בהמתו לא מיחייב לאו גמור ללקות עליו:

טעונה כלי זכוכית שאין ניטלין בידו להניחן לארץ:

והאנן תנן נוטל את הכלים הניטלין וכלי זכוכית ניטלין הן ולמה לי מתיר את החבלים:

דאומני מקיז דם שאין ראויין בשבת לכלום לפי שמאוסים:

והא מבטל כלי כרים וכסתות כשמניחן תחת דבר שאין ניטל מבטלן מהיכנן דשוב לא יטלם משם ודמי לסותר:

בשליפי זוטרי משואות קטנים ששומט הכר מתחתיהם ונופלין על הכר השני וכן עד שמגיען לארץ:

עששיות של זכוכית מש"ש בלע"ז ואע"פ שהעששיות משתברין אלמא אסור להניח כרים וכסתות תחתיהן:

26 more comments on this page.

Rashi on Shabbat 154b · Sefaria

Tosafot

והא מבטל כלי מהיכנו פירשנו למעלה בפרק כירה (שבת דף מג.):

בחיבור גוולקי שני שקין אחד בימין החמור ואחד משמאלו ובראש כל אחד מן השקין רצועה אחת וקושרין אותן שתי הרצועות יחד ועכשיו מונח הקשר כנגד גבו של החמור והשקין מכבידין לכאן ולכאן ואי אפשר להתיר הקשר אם לא יגביהו השקין מעט ונסמכין שתי השקין בכריסו של החמור והוו להו כצדדים:

שתים בידי אדם ואחת באילן בסוכה בפ"ב (דף כב: ושם) תנן העושה סוכתו בראש האילן יש לפרש בשני ענינים העושה סוכתו בראש האילן כגון שהסכך של סוכה על גבי האילן והאילן סומך אותה שאין יכול לעלות על אותו סכך אלא אם כן ישתמש באילן שרגילין היו לתת כליהן על הסכך א"נ יש לפרש שהתקרה סמוכה באילן שבנאה בגובה ותחתיה על האילן דהשתא כל שעה שהוא מהלך בסוכה משתמש באילן:

Tosafot on Shabbat 154b · Sefaria

Rav Nissim Gaon

ואפי' למאן דאמר לוקין כלו' שר' ישמעאל סבר כי לאו שניתן לאזהרת [מיתת] ב"ד לוקין עליו ור"ע סבר לאו שניתן לאזהרת [מיתת] ב"ד אין לוקין עליו:

והא קא מבטל כלי מהיכנו.

Rav Nissim Gaon on Shabbat 154b · Sefaria

Rabbeinu Chananel

והלכתא כר' יוחנן דהא דרמי ליתא דרבא אהדר עליה ופריך לטעמיה ואע"ג דפריק לנפשיה לא שבקינן דברי רבא וסמכינן אשנוייה:

הגיע לחצר החיצונה נוטל הכלים וכו' אמר רב הונא היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומתיר הכלים והשקין נופלים ואקשינן עלה והתנן נוטל את הכלים הניטלין בשבת וכלי זכוכית ניטלין בשבת ולמה אין ניטלין בפני עצמן.

ופריק רב הונא מי סברת הא דאמרי' היתה [בהמתו] טעונה כלי זכוכי' ככוסות ואשישות קאמינא דשרי לטלטלן בשבת קאמר בקרני (דאוני) [דאומנא] קאימנא שמוצצין בהן הדם שאסור לטלטלן ולמה אסור לטלטלן והא קיי"ל דדבר שמלאכתו לאיסור אפי' לצורך גופו ומקומו שרי. תוב אקשי' עליה הא אמרת מביא כרים וכסתות ומניח תחת משאוי הבהמה כדי שיפלו כלי זכוכית הללו על דבר רך שלא ישברו והלא אסור להשתמש באותן הכרים והכסתות כל זמן שאלו כלי זכוכית עליהן ואינו יכול לישן בהם והנה מבטל כלי מהיכנו ופריק רב אשי בשליפי זוטרי. פי' שמנער את הכר או את הכסת מעט והן נופלות כי הא דתנן מעות שעל הכר מנער את הכר והן נופלות. ואקשינן עליה היתה בהמתו טעונה עששיות מתיר חבלים והשקין נופלים.

ואע"פ שמשתברין ופריק רב הונא אלו העששיות אינן כלי זכוכית עשוין אלא פולסא פי' חתיכות גדולות כדכתיב ברזל עשות ורוצה להכניסם לבור לעשות מהן כלי זכוכית והלכתא כרב הונא דאע"ג דאיתותב הא שני לה ושנוייא שינויין אינון דהא מתרץ לה מאן דמותבה ואמרינן דיקא נמי דקתני דומיא דטבל מה טבל דלא חזו ליה פי' אלא אחר שיתקנן אף האי נמי לא חזי ליה. והא דתניא רבי שמעון בן יוחי אומר היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה מכניס ראשו תחתיו ומסלקו לצד אחר הלכתא כוותיה שאינו מפרק אלא מכבידו לצד אחר ונופל מעצמו ובאנו להקשות ממשנתנו אדרבן גמליאל שהיתה חמורו טעונה דבש דלא רצה לפרק חמורו. והא אנן תנן נוטל את הכלים הניטלין בשבת וזה הדבש הוא ראוי לאכילה היה לו לנוטלו ומפרקינן דבש זה הדביש פי' הופסד כדמפרש בפרק המפקיד. ותוב אקשינן עליה היה לו להתיר החבלים ומעצמו יפלו השקין. ופרקי' חייש דלמא כשיפלו השקין בקרקע מצטרו זיקו ופי' מתבקעין הנודות שהדבש בהן כדכתיב וילכו ויצטיירו. ותוב אקשינן עליה היה לו להביא כרים וכסתות ויניח תחתיהן ויפלו השקין בהן ולא יתבקעו דהכי שרי למעבד כרב הונא ופרקי' אם יפלו זיקי אילין על הכסתות נמצא מבטל כלי מהיכנו ואם תאמר ינערם ויטול הכסתות כמו שאמרנו למעלה אע"פ שינערם אינן ראויין להשתמש בהן היום דקא מיטנפי עוד אקשינן עליה ולמה הניח חמורו טעונה הא איכא צער ב"ח ופריק רשב"ג צער בעלי חיים דרבנן.

אביי אשכחיה לרבה דקא משפשף לבריה אגבה דחמרא פי' שפשוף כדאמרינן ואם מבערב ישפשף כלומר יוליך ויביא ידו על גופו שיוסר מעליו טינוף הקרי כן רבא היה מעלה ומוריד בנו כעין שפשוף ע"ג החמור מן הצד לא על שדרו של חמור כדרך רכיבה אלא היה מושיבו ע"ג החמור והתינוק ומתגדר ונחית ואביו מחזיק בו ומחזיקו שלא יפול לארץ. א"ל אביי משתמש מר בבעלי חיים.

Rabbeinu Chananel on Shabbat 154b · Sefaria

Rashba

כי קאמר רב הונא בקרנא דאומנא דלא חזיין ליה קשיא לי קרנא דאומנא נמי חזי לכסויי ביה מנא ליה כשרגא דנפטא דשרינן אליבא דר"ש שלהי פרק כירה (שבת מו, א), ורב הונא במוקצה לטלטול כר"ש סבירא ליה כדאמרינן בפרק מפנין (שבת קכח, א). ויש לומר דקרנא דאומנא מאיס טפי משרגא דנפטא ולא חזי לכסויי ביה מנא כלל. ואי נמי משום דאי נפיל מיתבר לא עביד לכסויי ביה מנא.

והא מבטל כלי מהיכנו, בשליפי זוטרי פירוש: אבל שליפי רברבי לא משום דאי שמיט כרים מתחתיהם מתוך כובדן מיתברי, והלכך אי אפשר לנערן ולסלקן עד לערב, והוי ליה מבטל כלי מהיכנו לכולי שבת ואסור. ואם תאמר שליפי רברבי נמי יביא כרים ויניח תחתיהן, ואי משום ביטול כלי מהיכנו לכשיצטרך לכרים יסלק שליפין ביד דהא כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך מקומו וכדאמר רבא בפרק כל הכלים (שבת קכד, א), ורב דהוה רביה דרב הונא הכי סבירא ליה כדאיתא בפרק כל הכלים (שם), ובשלמא לסלקן מעל גבי חמור אסור, משום דהא גבה דחמרא לא צריך ליה כלל בשבת, אבל מעל גבי כרים מיהא שרי. וראיתי להר"ז הלוי זכרונו לברכה שכתב שכל שאינו ראוי בשום צד לטלטלו לצורך גופו, אין מטלטלין אותו לצורך מקומו. ואינו מחוור בעיני. שהרי לרבי נחמיה כלי שמלאכתו לאיסור אין ראוי לטלטלו לצורך גופו כלל, לפי שאין כלי ניטל לדידיה אלא לצורך תשמישו המיוחד לו בלבד, ואפילו כן לצורך מקומו מטלטלין אותו, וכפי פירוש של רש"י ז"ל כמו שכתבנו שם (לעיל שבת קכד, א) בסייעתא דשמיא, וכן נראה כדבריו. ונראה לי דאילו היו שליפי רברבי מוטלין על גבי כרים וכסתות אי נמי על גבי קרקע והוא צריך למקומן מטלטלין לצורך מקומו, אבל להביא כרים לכתחילה ולשים תחתיהם כדי שיטלטלם ביד לאחר מכן לצורך מה שעשינו לו מקום בידים לא, שאינו בדין דמה שהוא אסור לטלטלו נסבב ונגרום אנו לטלטלו ממש בידים. ועוד דמחזי כחוכא ליטלו מעל גבי חמורו אסרתו ואתה בא להתיר לטרוח ולהביא כלים ולטלטלו בידים לבסוף. ואינו דומה למה שהתיר רב הונא להביא כרים ולהניח תחת שליפי זוטרי, דהתם לא מטלטל ליה בידים, אבל מנער הוא את הכר והן נופלין מאליהן. כך נראה לי.

הא דאקשינן והא מבטל כלי מהיכנו. ואוקימנא בשליפי זוטרי, כלומר שיכול לנערן, משמע דכל שיכול לנערן לא חשבינן ליה כמבטל כלי מהיכנו, דבטול לשעה אינו בטול אלא אם כן הוא מבטלו לכולי יומא. איכא למידק דהא אמר רב חסדא בפרק כירה (שבת מב, ב) אין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה, וקא מפרש רב יוסף טעמא התם משום דקא מבטל כלי מהיכנו, והא ביצה כשליפי זוטרי הוא ויכול לנערה. ותירץ הרב רבינו זרחיה הלוי ז"ל דהתם מבטל כלי אצל הביצה לכולי יומא. ואינו מחוור בעיני כלל, דאם כן מאי קא מקשי עליה ממתניתין נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ואיצטריך לשנויי ניצוצות אין בהם ממש, וכן מנותנין כלי תחת הדלף, ומנא ליה דתנא במבטל ליה לכולי שבת מיירי. אלא יש לומר דלא התירו אפילו בטול לשעתו אלא להצלת הפסד מרובה, וכדאיתא בסמוך גבי עששיות מהו דתימא להפסד מועט נמי חששו קא משמע לן דלא התירו אלא משום הפסד מרובה. והא דמקשה התם מכופין את הסל לפני האפרוחין שיעלו וירדו, ופרקינן משום דמותר לטלטלו אחר שירדו, דאלמא לא חיישינן לבטול שעה. יש לומר דהתם נמי הפסד מרובה הוא שאם לא יעלו לקיניהם מתפזרים אילך ואילך ויאבדו. ואי נמי כיון דעשויין לירד מעצמן ואין צריך לטלטלו אפילו מן הצד לא חיישינן. ואם תאמר כיון שהכר מלאכתו להיתר למה לא יטלטלנו אפילו משום הפסד מועט, כיון שהוא יכול לנערו בכל עת שיצטרך לו. יש לומר דלענין הצלה חששו שמא יביא כלי דרך רשות הרבים, אלא שבמקום הפסד מרובה לא חששו.

הא דשרי הכא רב הונא בשליפי זוטרי ולא אסר משום דאין כלי ניטל אלא לדבר שניטל, אע"ג דמשמע פרק כירה (שבת מג, ב) גבי נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות דרב הונא אית ליה דרבי יצחק. כבר כתבתי שם בארוכה בסייעתא דשמיא.

היתה בהמתו טעונה טבל ועששית מתיר את החבלים פירוש: דוקא טבל שאין צריך כלי כגון תבואה אבל חבית יין של טבל שהוא צריך לכלי מביא כרים ומניח תחתיה, ואמרינן עלה התם (לעיל שבת מג, א) טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן, והכא הכי קאמר היתה בהמתו טעונה טבל אינה נוטלו בעצמו לפי שאינו ראוי לטלטל וכדתנן בפרק מפנין (שבת קכו, ב) אבל לא את הטבל, ואם טעונה עששית דומיא דטבל דהיינו כולסא שאינו ראוי ביומיה לכלום אינו מביא כלים ומניח תחתיה.

בכולסא הא דאוקמא בכולסא ולא אוקמא בקרני דאומנא ובשליפי רברבי, איכא למימר משום דדומיא דטבל קתני שאינו ראוי עד שיתקננו ואפילו בחול, ועששית נמי שאינו ראוי אפילו בחול עד שיתקננו.

מכניס ראשו תחתיה ומסלקו לצד אחר ואע"ג דטלטול מקצת דבר המוקצה כטלטול כולו, וכדתנן לעיל בפרק שואל (שבת קנא, א) עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיו בו אבר, הכא משום הפסד בהמתו, ועוד דטלטול מן הצד הוא שאינו מטלטלו ביד אלא בראשו התירו.

והא איכא צער בעלי חיים כלומר: שהיא מדאורייתא. ופירש"י ז"ל שהוא דאורייתא ואתי דאורייתא ודחי בטול כלי מהיכנו דרבנן. ונראה שהוא ז"ל סבור דאהא דקאמרינן מטנפי וקא מבטל כלי מהיכנו קאי, אבל הר"ם ב"ן ז"ל הקשה עליו דאפילו תמצי לומר דצער בעלי חיים דאורייתא למה יבטל כלי מהיכנו לדחות ודאי של דבריהם בכדי, אדרבא יתיר חבלים ואע"ג דמצטרו זיקי, דאי משום הפסד הא לא שרינן לבטל כלי מהיכנו אפילו במקום הפסד מרובה בשליפי רברבי. אלא אעיקר עובדא קאי, כלומר מפני מה לא רצו לפרקה ומשום דלא ליצטרו זיקי, והא צער בעלי חיים דאורייתא וקא עביר אדאורייתא, ופריק קא סבר צער בעלי חיים דרבנן, ובמקום פסידא לא חששו לצער בעלי חיים. וזה נכון.

1 more comments on this page.

Rashba on Shabbat 154b · Sefaria

Meiri

כבר ביארנו במשנה שכל שהגיע לחצר החיצונה אם היו כלים הניטלים כגון כלי זכוכית ודומיהם נוטלם ביד ואם אינם ניטלים מתיר את החבלים והם נופלים מאליהם ומעתה הגע עצמך שהיו חבלות שאם יפלו על גבי קרקע ישברו כיצד הוא עושה מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהן ומתיר את החבלים והשקים נופלים עליהם בד"א בחבלות קטנות וכלים קטנים שאפשר לו אחר שנפלו עליהם להשמיט הכרים והכסתות מתחתיהם שנמצא שאין כאן בטול כלי מהיכנו ואע"פ שנתינת כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה יכול ג"כ לנערה וכן בנתינת כלי תחת הנר לקבל השמן פירשוה גדולי הראשונים בשמקצה את הכלי לכך כל היום הא דעתו לנערם מותר ומ"מ אף בסתם נראה לי שהדבר כך הוא שאין דעתו לנער בשמן וביצה שמא תשבר הביצה וישפך השמן אבל זו שבכאן עקר הכונה הוא לשמטם לשעתו וי"מ מפני שהפסד הביצה והשמן הפסד מועט הוא ולא חששו כמו שיתבאר בסמוך אבל זו הפסד מרובה הוא ומתוך כך הקלו בו ואסור בסיס לדבר האסור אין כאן שלא הונחו על דעת בסיס אלא להסירם לשעתם או שלא הונחו שם בין השמשות לדעת קצת אלא שכבר סתרנוה בפרק נוטל ומ"מ אם היו גדולות עד שאין יכול להשמיט הכרים והכסתות מתחתיהם אסור שאין מבטלים כלי מהיכנו אלא יניחם עד מוצאי שבת וממה שאמרו שמביא כרים וכסתות ומניח תחתיהם אתה למד שכלי ניטל אף לדבר שאינו ניטל ומה שיש לשאול בה לענין פי' שהרי רב הונא שהוא בעל השמועה סובר כר' יצחק בפ' כירה שמא דוקא בשביל מת ודבר שאין עליו תורת כלי ויש בה דרכים אחרים וכמו שביארנו בפ' כירה אלא שלענין פסק אין לנו צורך בהם:

ויש שואלים ואף בביטול כלי מהיכנו למה נאסר והלא בפ' מפנין אמרו בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה שבטול כלי מהיכנו דרבנן וצער בעלי חיים דאורייתא ואתי דאורייתא ודחי דרבנן ואף בזו יש צער בעלי חיים בהעמדת הבהמה טעונה אפשר שבזו הרי יכול להפקיע צערה בהתרת החבלים ומפני הפסד מועט אין מתירין בטול כלי מהיכנו בידים והוא שאמרו למטה חמורו של ר"ג היתה טעונה דבש ולא רצה לפרקה עד מוצאי שבת ולמוצאי שבת מתה ושאלו עליו והתנן נוטל את הניטלים ודבש ראוי לטלטל הוא ופירשוה כשהדביש שאינו ראוי עוד אלא לכתיתא דגמלא ואין להתירו מהכנה זו שהרי אסור ליתנה לשם משום רפואה ושאלו עוד ויתיר החבלים והשקים נופלים ותירץ קא מיצטרו זיקי כלומר שיתבקעו בנפלה והקשו עוד ויביא כרים וכסתות ותירץ מיטנפי ואיכא בטול כלי מהיכנו ושאלו עוד והא איכא צער בעלי חיים והי"ל להתיר והפסיד הכל ותירץ קסבר צער בעלי חיים דרבנן ומ"מ לדעתנו שצער בעלי חיים דאורייתא כמו שהתבאר צריך להתיר החבלים:

יש שואלים בדברים שאין ניטלים ושליפי זוטרי שאין בהם ביטול כלי מהיכנו מה צריך לכרים וכסתות ויטלם ביד שהרי צריך הוא למקומם ואם מפני שאינו יכול להשתמש במקומו שהרי גב הבהמה הוא ואסור להשתמש בבעלי חיים הרי מ"מ צריך למקומו שלא תמות בהמתו נראה שאין צורך מקומו נאמר אלא שצריך למקומו ממש לישב בו וא"ת ואף ברברבי יביא כרים וכסתות ויטלם אח"כ ביד מצורך מקומו שהוא הכר והכסת שצריכים לו יראה שמאחר שהוא עושהו בסיס להן לכתחילה אין מתירים עוד בגוף הכרים לצורך מקום אחר שהוא בעצמו עשאו [בסיס] שא"כ לא הועילו כלום:

זה שהתרנו בהבאת כרים וכסתות דוקא במקום שיש פסידא גדולה אבל בפסידא מועטת לא שהרי מ"מ יש כאן בטול כלי מהיכנו במקצת והוא כל אותה שעה שהאיסור עליה מעתה היתה טעונה חתיכות של זכוכית שאף הוא צריך לשברן עוד מתיר את השקים ונופלי' בקרקע אע"פ שיש כאן פסידא מועטת מהרבה דקיקים שלא יוכל ללקטם שלפסידא מועטת כזו לא חששו אע"פ שבפרק משילין מצינו חששא לפסידא מועטת זו אינה חשובה לכלום וכן הדין אם היתה טעונה תבואה של טבל אבל יין שיש כאן פסידא מרובה מותר והוא שאמרו בפ' כירה חבית של טבל שנשברה מביא כלי ומניח תחתיה:

היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה ר"ל משאוי של גדישים מניח ראשו תחתיו ומסלקו לצד א' והוא נופל מאליו:

אסור לאדם להשען או לשפשף עצמו על גבי בהמה בשבת מפני שמשתמש בבעלי חיים ומ"מ דוקא צדדין אסורים אבל צדי צדדים מותרים ומה הם צדדים דפני בהמה ועוקציה וערפה שהם מקומות שאין ראויים לרכיבה ואיסורם מפני שהם כנגד הגב שהוא מקום רכיבה וצדי צדדין הוא המרדעת שעל החמור ולגדולי המפרשים ראיתי שמקומות אלו אפי' היו עליהם עשר מרדעות זה על זה אסור לסמוך עליהם ואפילו שקים רקים המשתלשלים עליהם אבל שק המלא ובולט לאויר שבצדדין הוא הנקרא צדי צדדין ומותר להשתמש בהם וכן מה שתחתיה כגון מעיה וגי' דוקא במ"ש בגמ' בסוגיא זו מאי לאו גוולקי דהוו להו צדדים כלומר סלים העשויים מזמורות דקות והם שטוחים וחבוקים על דפני הבהמה כעין מרדעת ולא שיהו בולטות באויר ותירץ לא באבר גוולקי כלומר סלים של משאוי גדול שהם ארוכים הרבה ובולטים באויר הצדדים וכשמתיר את החבלים הוא סומך את עצמו עליהם ולא על דפני הבהמה ויש גורסים בראשונה חבר גוולקי ופירושו סלים החבוקים והמחוברים בבהמה על הדרך שכתבנו וי"מ בע"א:

כל שאנו אוסרים בתשמיש זה דוקא שבא להשען בכח בידו או ברגלו או בזרועו ובכונת תשמיש אבל הנגיעה מותרת שאין הנגיעה תשמיש והוא שאמרו בתלמוד המערב באחרון של י"ט אית תנאי תני נשענין על גבי בהמה ואית תנאי תני אין נשענין מאן דמר נשענין בבריא מאן דמר אין נשענין בתש ועוד אמרו שם בנסח אחר דמר נשענין בהאי דמיסתמיך ציבחר ר"ל,,, דמר אין נשענין בכובש את כבדו וכן ראיה ממסכת חגיגה שאמרו יוסף בן יועזר אומר שלא לסמוך ואמרו עליה שמע מינה סמיכה בכל כחו בעינן דאי לאו הכי מאי קא עביד ליסמוך ואף בתלמוד המערב אמרו שם הדא אמרה צריך לכבוש את כבדו דאי לא כן וכי אסור ליגע בבהמה ואע"פ שהלכה כהלל שהיה מתיר לסמוך ומשום דסמיכה צרך קרבן הוא ולא חששו בו לשבות מ"מ למדנו שאף שלא במקום מצוה לא אסרו אלא בבא לישען בכח וה"ה לאילן ושניהם מדברי סופרים באילן שמא יתלוש ובבהמה שמא יחתוך זמורה או מקל להנהיגה וכל שכובש את כבדו שאסרנו בבהמה פירושו בין כבדו של עצמו בין כבדו של כלי או של שום דבר ומ"מ דוקא שלא לצורך הבהמה אבל לצורכה מותר ליתן עליה בגד או מרדעת מפני הצנה או מפני החמה אלא שלא תצא בהמתו בה לרה"ר כמו שהתבאר בפרק חמשי:

העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כל שהם חזקים או שקשרם וחזקם שלא תהא רוח מצויה מנידתם כשירה שאלמלא כן כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה עשה סוכתו בראש האילן עד שכשהוא עולה צריך לעלות באילן כשירה אבל אין עולין לה ביום טוב שאין משתמשין באילן אפי' בצדדיו וכן שקרקע הסוכה נקשר בדפני האילן וכשנותן כליו לשם נמצא משתמש באילן ואפי' היו שם שתי דפנות בידי אדם שקרקעית הסוכה נשען עליהם ובשלישית הוא נשען על האילן ואין עולין לה ביום טוב אבל שלש בידי אדם ורביעית באילן עולין לה ביום טוב שהרי אלו ניטל האילן יכולה לעמוד באותם שבידי אדם וי"מ בה יכולה לעמוד בכשרות שהרי דופן האילן אינו לא מעלה ולא מוריד כמו שיתבאר במקומו:

Meiri on Shabbat 154b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא דיקא נמי דקתני דומיא דטבל מה טבל לא חזי כו' לכאורה קשה מאי קאמר דיקא נמי דהא המקשה נמי יודע דאיירי בלא חזי ומקשה לרב הונא כפירש"י דאי הוי ס"ד דאיירי בדחזי תקשי ליה מברייתא אמתני' דקתני נוטל את הכלים הנטלים בשבת כדמקשה לעיל לרב הונא למאי דס"ד דאיירי בדחזי ויש ליישב דה"ק דאיירי הכא בכולסא דליכא פסידא דומיא דטבל דיקא נמי דאית לן למימר דומיא דאל"כ תקשי לך אמתני' אלא ע"כ דאמרי דומיא קתני דטבל דלא חזי וא"כ לרב הונא נמי לא תקשי דמיירי דומיא דטבל דליכא פסידא וה"ה דה"מ לאוקמא הך ברייתא בשליפי רברבי ולא תקשי לרב הונא וכ"כ התוס' בפרק כירה ע"ש ודו"ק:

שם אלא התם בגואזא ופרסכנא כו' ופירש"י ולא סמך הסכך עליהן כו' עכ"ל ק"ק דא"כ דומיא דהכא באינו סומך ברישא בב' בידי אדם ואחת באילן דעולין לה ביו"ט ואפשר לומר דנקט בכה"ג ברישא שתים בידי אדם ואחת באילן דמסתמא על אותה מחיצה דאילן הגג סמך דקשה לסמוך הגג על ב' מחיצות אבל בסיפא בדופן ד' ודאי דא"צ לסמוך הגג וק"ל:

Chidushei Halachot on Shabbat 154b · Sefaria

Original text

Segment 1

וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר לוֹקִין, לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה וּבְהֶמְתֶּךָ״, ״אַתָּה״ לְמָה לִי? הוּא נִיהוּ דְּמִיחַיַּיב, בִּבְהֶמְתּוֹ לָא מִיחַיַּיב.

And even according to the one who said that one is flogged for violating a prohibition that was given as a warning of court-imposed capital punishment, the halakha with regard to driving a laden animal can be derived by means of an inference from the language of the verse. Let the Torah write: “You shall not perform any manner of labor…and neither shall your animal.” Why do I need the superfluous word you in the phrase: You and your animal? Rather it is to teach that it is he himself who is liable for performing a prohibited labor on Shabbat; however, for a prohibited labor performed by his animal, he is not liable.

Segment 2

הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. אָמַר רַב הוּנָא: הָיְתָה בְּהֶמְתּוֹ טְעוּנָה כְּלֵי זְכוּכִית, מֵבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ, וּמַתִּיר הַחֲבָלִים וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִים.

We learned in the mishna: Once he reached the outer courtyard, he may untie the ropes that attach his bags to the donkey, and the bags of vessels that may not be moved on Shabbat fall on their own. Rav Huna said: If one’s animal was laden with glass vessels, which would break if he let them fall to the ground, he may bring cushions and blankets and place them beneath the animal and untie the ropes and let the bags fall onto the cushions.

Segment 3

וְהָאֲנַן תְּנַן: נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בְּשַׁבָּת?

The Gemara asks: Why is it necessary to unload glass vessels in so complicated a manner? Didn’t we learn in the mishna: He takes the vessels that may be moved on Shabbat off the donkey? As glass vessels fall into that category, why not simply remove the glass vessels and then untie the bags?

Segment 4

כִּי קָאָמַר רַב הוּנָא, בְּקַרְנֵי דְאוּמָּנָא, דְּלָא חַזְיָא לֵיהּ. וְהָא קָא מְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכֵנוֹ! בִּשְׁלִיפֵי זוּטְרֵי.

The Gemara answers: When Rav Huna stated this halakha , he was referring to the horns of a blood letter, which are not suitable for any other purpose and are therefore set-aside on Shabbat due to prohibition and repulsiveness. The Gemara asks: Isn’t he thereby negating a vessel’s preparedness? Initially, the cushion was available for any use. Since it now has the set-aside vessels on it, the cushion, too, may no longer be moved. The Sages ruled that one may not place a vessel in a circumstance that will render it prohibited to move. The Gemara answers: This mishna is referring to small bundles of glass vessels that will not break if the cushions are subsequently removed from beneath them.

Segment 5

מֵיתִיבִי: הָיְתָה בְּהֶמְתּוֹ טְעוּנָה טֶבֶל וַעֲשָׁשִׁיּוֹת — מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּבְּרִין. הָתָם בְּכוּלְסָא. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי דּוּמְיָא דְּטֶבֶל. מָה טֶבֶל — דְּלָא חֲזֵי לֵיהּ, אַף הָכָא נָמֵי לָא חֲזֵי לֵיהּ.

The Gemara raises an objection based on that which was taught in a baraita : If one’s animal was laden with untithed produce and chunks of glass [ ashashiot ], one unties the ropes and the bags fall on their own, even though they break. Apparently, placing cushions beneath the animal is prohibited. The Gemara answers: There, the baraita is not referring to vessels but rather to chunks [ kulsa ] of glass that are designated to be broken so that they can be melted and crafted into vessels. The Gemara adds: The language of the baraita is also precise, as it teaches that chunks are similar to untithed produce: Just as untithed produce is not fit for his use, here too, the chunks are also not fit for his use.

Segment 6

וּמַאי ״אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּבְּרִין״ — מַהוּ דְּתֵימָא לְהֶפְסֵד מוּעָט נָמֵי חָשְׁשׁוּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara explains: And what is the meaning of the phrase: Even though they break? If the mishna is indeed referring to chunks of glass, they are designated to be broken. Rather, lest you say that the Sages were also concerned about a minimal loss, as certainly some small slivers of glass will be lost when the chunks fall and break, the tanna in the baraita teaches us that the Sages did not consider minimal loss a reason significant enough to permit carrying the prohibited glass.

Segment 7

תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: הָיְתָה בְּהֶמְתּוֹ טְעוּנָה שְׁלִיף שֶׁל תְּבוּאָה — מַנִּיחַ רֹאשׁוֹ תַּחְתֶּיהָ, וּמְסַלְּקוֹ לְצַד אַחֵר, וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו.

It was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: If one’s animal was loaded with a burden of untithed grain, he may place his head beneath the pile and move it to a different side of the animal, and it falls by itself. The Sages prohibited moving set-aside objects in the typical manner, but there is no concern about doing so in an unusual manner.

Segment 8

חֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיְתָה טְעוּנָה דְּבַשׁ וְלֹא רָצָה לְפוֹרְקָהּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מֵתָה. וְהָאֲנַן תְּנַן נוֹטֵל כֵּלִים הַנִּיטָּלִין? כְּשֶׁהִדְבִּישׁ. הִדְבִּישׁ לְמַאי חֲזֵי? לִכְתִיתָא דְגַמְלֵי.

The Gemara relates: Rabban Gamliel’s donkey was laden with honey and he did not want to unload the donkey until the conclusion of Shabbat. At the conclusion of Shabbat, the donkey died of fatigue. The Gemara asks: Didn’t we learn in the mishna: He takes the vessels that may be moved on Shabbat off the donkey? Why, then, did Rabban Gamliel not unload the honey? The Gemara answers: This is a case where the honey had spoiled. The Gemara asks: For what use is spoiled honey suited? Why did Rabban Gamliel bring it? The Gemara answers: It can be used to rub on the wounds of camels.

Segment 9

וְיַתִּיר חֲבָלִים וְיִפְּלוּ שַׂקִּין! מִיצְטְרוּ זִיקֵי. וְיָבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וְיַנִּיחַ תַּחְתֵּיהֶן! מִטַּנְּפִי, וְקָמְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ. וְהָאִיכָּא צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים! קָסָבַר: צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּרַבָּנַן.

The Gemara asks: And let Rabban Gamliel untie the ropes and the bags will fall on their own. The Gemara answers: It was due to the concern that the jugs containing the honey would crack. The Gemara asks: And let him bring cushions and blankets and place them beneath the jugs. The Gemara answers: He was concerned lest they become soiled and he would thereby negate the vessel’s preparedness, i.e., the cushions and blankets would be rendered unusable. The Gemara asks: Isn’t there the matter of the suffering of a living creature? He should suffer monetary loss rather than cause the animal to suffer. The Gemara answers: Rabban Gamliel holds that causing a living creature to suffer is prohibited not by Torah law but rather by rabbinic law. Therefore, he need not suffer monetary loss due to the rabbinic prohibition (Ramban).

Segment 10

אַבָּיֵי אַשְׁכְּחֵיהּ לֵיהּ לְרַבָּה דְּקָא מְשַׁפְשֵׁף לֵיהּ לִבְרֵיהּ אַגַּבָּא דְחַמְרָא. אֲמַר לֵיהּ: קָא מִשְׁתַּמֵּשׁ מָר בְּבַעֲלֵי חַיִּים! אֲמַר לֵיהּ: צְדָדִין הֵן, וּצְדָדִין לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן. מְנָא תֵּימְרָא — דִּתְנַן: מַתִּיר חֲבָלִים וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין. מַאי לָאו — בְּחֶבֶר גְּווֹלְקֵי, דְּהָווּ לְהוּ צְדָדִין וּצְדָדִין, לָא גְזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.

The Gemara relates: Abaye found Rabba sliding his son on the back of a donkey on Shabbat to entertain him. He said to him: The Master is making use of living creatures on Shabbat, and the Sages prohibited doing so. Rabba said to him: I placed my son on the side of the donkey, and as they are sides, the Sages did not issue a decree prohibiting making use of them. From where do you say that this is so? As we learned in the mishna: One may untie the ropes and the bags fall on their own. What, is it not referring to a case where one attached the bags by means of guvalaki , where the bags are strapped to the animal and the only way to loosen them involves leaning against the sides of animal in order to unstrap them? That is because it is a case of making use of the sides, and the Sages did not issue a decree prohibiting making use of an animal’s sides.

Segment 11

לָא — בְּאֵבֶר גְּווֹלְקֵי, דְּלָא הֲווֹ צְדָדִין. אִי נָמֵי, בְּלַכְתָּא.

Abaye answered: No, this is a case where one attached the bags by means of agalavki , i.e., where the bags were not tightly strapped to the animal, but rather attached by means of a hook. In such a case, there is no need to make use of the sides of the animal in order to unhook the strap. Alternatively, the bags were tied to the sides of the animal with a rope, which could likewise be untied with ease and without leaning against the animal.

Segment 12

אֵיתִיבֵיהּ: שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם, וְאַחַת בְּאִילָן — כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. מַאי לָאו, דְּחַק בֵּיהּ בְּאִילָן [וְסַכֵּיךְ בֵּיהּ] דְּהָווּ לְהוּ צְדָדִין, וּצְדָדִין אֲסוּרִין!

Abaye raised an objection to Rabba’s opinion based on that which was taught in a mishna: A sukka that had two of its walls on the ground, built by a person, and one wall on a tree is valid and can be used to fulfill the mitzva of sukka . However, one may not enter it on the festival day of Sukkot because it is prohibited to use trees rooted in the ground on Shabbat or a Festival. What, is this not referring to a case where one carved a hole in the tree and inserted a beam into the hole for support, in which case these are sides of the tree that are being used, and apparently, using the sides of the tree is prohibited?

Segment 13

לָא, דְּכַפְיֵיהּ לְאִילָן וְאַנַּח סִיכּוּךְ עִילָּוֵיהּ, דְּקָמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִילָן. אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: שָׁלֹשׁ בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בְּאִילָן כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. וְאִי דְּכַפְיֵיהּ לְאִילָן — אַמַּאי עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב?

Rabba rejected this: No, it is referring to a case where one bent the tree over and placed the roofing atop it, as in that case, he is making use of the tree itself and not its sides. Abaye asked: If so, say the latter clause of the mishna: If there are three walls built by a person and one on a tree, it is a valid sukka and one may enter it on a Festival. And if one bent a tree and placed the roofing atop it, why may one enter it on a Festival?

Segment 14

וְאֶלָּא מַאי, צְדָדִין אֲסוּרִין? סוֹף סוֹף אַמַּאי עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב? אֶלָּא: הָתָם בִּגְוָאזָא פַּרְסִכְנָא, דְּאִילָן גּוּפֵיהּ דּוֹפֶן בְּעָלְמָא הוּא דְּשַׁוְּויֵהּ. דַּיְקָא נָמֵי — דְּקָתָנֵי: זֶה הַכְּלָל, כׇּל שֶׁאִילּוּ יִנָּטֵל הָאִילָן וִיכוֹלָה לַעֲמוֹד — עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. שְׁמַע מִינַּהּ.

Rabba rejected this question: Rather, what would you say? Making use of sides is prohibited. If so, the same problem still exists, why is the sukka fit for use in the latter case? Ultimately, why may one enter it on a Festival? Rather, there it is referring to a case where the branches [ gavaza ] are spread out and where one made the tree itself into a wall, not where he leaned a wall against it. The language of the mishna is also precise. The wall may not be used if it is an integral part of the sukka , meaning that it is one of the three required walls. However, if it serves as a fourth wall, one may use the sukka on a Festival as it is taught that this is the principle: In any case where if the tree was taken the sukka would still be able to stand, one may enter it on a Festival. Then it is clear that the walls are not leaning against the tree; rather, the tree itself serves as a wall. The Gemara says in summary: Learn from here that this is so.

Segment 15

לֵימָא כְתַנָּאֵי, אֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. מַאי לָאו, בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: דְּמָר סָבַר צְדָדִין אֲסוּרִין, וּמָר סָבַר מוּתָּרִין?

The Gemara suggests: Let us say that these amora’im disagree in a dispute parallel to a dispute between tanna’im with regard to making use of the sides of a tree, as it was taught in the Tosefta : One may not enter a sukka whose walls are leaning against a tree on a Festival. Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Meir: One may enter it on a Festival. What, is it not that they are disagreeing about this issue, as this Master, meaning the Rabbis, holds that making use of the sides is prohibited, and this Master, Rabbi Meir, holds that they are permitted?

Segment 16

אָמַר אַבָּיֵי: לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא צְדָדִין אֲסוּרִין, וְהָכָא בְּצִדֵּי צְדָדִין קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר צִדֵּי צְדָדִין אֲסוּרִין, וּמָר סָבַר צִדֵּי צְדָדִין מוּתָּרִין.

Abaye said: No. Everyone agrees that the sides are prohibited, and it is with regard to the sides of the sides, i.e., not a wall leaning against the tree itself, but a wall that is supported by a beam that is placed in the hole carved in the tree, that they disagree. This Master, meaning the Rabbis, holds that the sides of the sides are prohibited, and this Master, Rabbi Meir, holds that the sides of the sides are permitted.

Segment 17

רָבָא אָמַר: מַאן דְּאָסַר בִּצְדָדִין — אָסַר נָמֵי בְּצִדֵּי צְדָדִין, מַאן דְּשָׁרֵי בְּצִדֵּי צְדָדִין — שָׁרֵי נָמֵי בִּצְדָדִין. אֵיתִיבֵיהּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא לְרָבָא: נָעַץ

Rava said: The one who prohibited making use of the sides also prohibited making use of the sides of the sides, and the one who permitted making use of the sides of the sides also permitted making use of the sides. Rav Mesharshiyya raised an objection to the opinion of Rava: If one drove

Shabbat 154b

Shabbat 154b

Rashi

Tosafot

Rav Nissim Gaon

Rabbeinu Chananel

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text