Commentary page
Shabbat 150a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 150a
Shabbat 150a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 419 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מדוד מעות ודינרי זהב והבא:
ורבו יתירה הוספת לי לאחר שהיה ז' שנים בהמה וחזר למלכותו היה משתבח כן ומהו התוספת שקשר תנין גדול נחש גדול בראשו של ארי כמין אפסר:
מתני' לא ישכור אדם פועלים דכתיב (ישעיהו נח, יג) ממצוא חפצך:
ולא יאמר לחבירו כו' בגמרא פריך פשיטא כיון דהוא אסור חבירו נמי אסור דהא ישראל הוא והשולחו עובר משום לפני עור לא תתן מכשול:
אין מחשיכין על התחום לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שיהא קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות דכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור להחשיך עליו:
אבל מחשיך הוא להיות קרוב לצאת לשמור פירותיו וזה דבר המותר בשבת לשמור פירותיו אם היו בתוך תחומו:
ומביא פירות בידו הואיל ועיקר מחשבתו לא היה לכך:
כלל אמר אבא שאול נותן היה כלל בדבר זה להוסיף דברים אחרים כיוצא בו ולקמיה מפרש לאתויי מאי:
18 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 150a · Sefaria
Tosafot
ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות השתא משמע דוקא על התחום אבל בתוך התחום מחשיכין לשכור פועלי' ולהביא פירו' וקשה לרבי דבסוף פ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ח:) תניא לא יהלך אדם לתוך שדהו לידע מה צריכה כיוצא בו לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ מיד ואומר רבי דהתם מינכרא מילתא דאינו מטייל אלא ליכנס למרחץ מיד אחר השבת שעל פתח מדינה רגילים להיות מרחצאות כדאמרי' בפ"ק דמגילה (דף ו:) ה' מאות מעלות עשן חוץ לחומה אבל הכא אין הוכחה כ"כ בתוך התחום המחשיך לשכור פועלים ולהביא פירות וכי האי גוונא משני התם. מ"ר:
מה לי הוא ומה לי חבירו ואם תאמר ונימא דחבירו היינו דאמר ליה שכור לי פועלים למחר וי"ל דא"כ מאי איריא חבירו אפי' הוא נמי לא מצי למימר אשכור פועלים למחר דעד כאן לא קאמר רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר אלא משום דשאם יש בורגנין הולך הא לאו הכי לא:
ורבי יהושע בן קרחה היא יש מפרש דר"ע קרוי קרחה שהיה קרח כדתניא בפרק בתרא דבכורות (דף נח. ושם) אמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ואומר שזה היה ר"ע והיה לו בן ששמו יהושע כדאמר בפרק קמא דשבועות א"ל ר' יהושע בנו של ר"ע לר"ע ואין נראה לר"ת דמה שקראו בן עזאי לר"ע קרח בבדיחותא בעלמא אין לנו לקרותו כן כל שעה דלשון גנות הוא שנא' עלה קרח עלה קרח (מלכים ב ב׳:כ״ג) ואמרינן נמי לקמן (שבת דף קנב.) אמר ליה ההוא צדוקי לר' יהושע בן קרחה מהכא לקרחינאה כמה הוי הרי שהיה מגנה אותו על שהיה קרח ועוד אמרי' במגילה פרק בתרא (דף כח.) שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים כו' א"ל רבי ברכני א"ל יהי רצון שתגיע לחצי ימי ואי ר' יהושע בן קרחה בנו של ר"ע והא קיימא לן דלא נשא ר"ע בת כלבא שבוע עד שקיבל עליו לעסוק בתורה ואז היה בן מ' דתניא בסוף ספרי מ' שנה שימש ת"ח מ' שנה פירנס את ישראל וכל ימיו ק"כ שנים ואמרי' בקידושין פרק בתרא (דף עב.) עד שלא מת ר"ע נולד רבי ואפילו נולד ר' יהושע בשנה ראשונה שנשאה לא נשאר כי אם פ' שנים מר"ע ורבי יהושע בשעה שבירך את רבי היה בן ק"מ שנים לכל הפחות שבפחות מע' שנה לא היה מברכו ואז היה רבי לכל הפחות בן ס' וא"כ לא היה מברכו רק מי' שנים ועוד נראה שלא נשאה עד שעסק בי רב תרי סרי ותרי סרי שנין נמצא כשהיה רבי יהושע בן קרחה בן ק"מ היה רבי יותר מחצי ימיו לכך נראה לר"ת דלא ר"ע היה אלא איניש אחרינא היה ששמו קרחה וקרחה הוא שם אדם כמו קרח ונולד הרבה קודם ר' יהושע בנו של ר"ע. מ"ר:
אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב י"א דדווקא לחבירו אבל לנכרי אסור לפי שהוא [עושה] לדעת אותה [אמירה] ואינו נראה דהא שרינן ליה הכא משו' דדבור אסור והרהור מותר [א"כ] ל"ש נכרי ל"ש ישראל. מ"ר:
ודיבור מי אסור פי' מן התורה דהא מדשרינן דיבור של מצוה מכלל דמדאורייתא שרי:
ואמר ר"א פוסקין צדקה לעניים בשבת וא"ת מה צריך לאתויי הא ה"ל לאתויי מילתייהו דבית הלל [בפי"ז] (בתוספתא) דתני אין פוסקים צדקה אפי' להשיא יתום ויתומה ואין משדכין על התינוקות ליארס בו דברי בית שמאי ובית הלל מתירין וצ"ל דניחא ליה לאתויי מילתא דרבי אלעזר דמהתם לא הוה שמעינן פסיקת צדקה לעניים דהא לא שרי בית הלל אלא להשיא יתום ויתומה:
Tosafot on Shabbat 150a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
[מתני'] לא ישכור פועלים בשבת ולא יאמר לחבירו שכור לי פועלים:
גמ' ואקשינן עלה מ"ש הוא ומ"ש חבירו.
ובא רב פפא לאוקמיה למתני' בחבירו נכרי רב אשי אמר אפילו תימא בחבירו ישראל הא קמ"ל דלשכור פועלים הוא דלא יאמר לו אבל אומר לו הנראה שתעמוד עמי לערב כלומר אסור שיאמר לו לערב לך לשכור לי פועלים או כיוצא בו. אבל אם יאמר לו הא נראה שתעמוד עמי לערב ובדעתו שיאמר לו לערב לך לשכור לי פועלים או עשה לי מלאכה כך וכך מותר כר' יהושע בן קרחה.
ואמר ר' יוחנן הלכתא כר' יהושע בן קרחה ודייק ר' יוחנן ואמר טעמיה דר' יהושע בן קרחה דיבור בפירוש' אסור אבל הרהור מותר דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר. ואקשינן עליה והא הוא דאמר בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ובית הכסא כו' ואמאי לא אמרינן הכא נמי הרהור מותר. ומפרקינן האי קרא מיבעי ליה לאסור אפילו ערותו של נכרי דאשכחנן קרא דאמר וערות אביהם לא ראו. ואקשי' תוב ודבור מי אסור והביאו ה' שמועות אחת שאפילו דבור אמ' מותר בשבת. ואלו הן חשבונות ופוסקין צדקה לעניים ומפקחין פיקוח רבים. והולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עסקי רבים והולכין לבתי טאטראות ולבתי קרקסאות לפקח על עסקי רבים.
ותנא משדכין על התינוקות ליארס ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אמנות. ומפרקי' אלא אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר חפצך אסורין כדבור חפצי שמים מותרין. ואלו כולן חפצי שמים הן:
חשבונות של מלך פירוש מילך אורחים ובא הלך לאיש העשיר כלומר מותר לאדם לחשב אורחים הקרואים להסב אצלו בסעודה וכדתנן מונה אדם את אורחיו ואת פרפריותיו פי' חשבונות של מה בכך כמו שיחשב אדם חשבון כגון חיילות המלך כך וכך אלף וכיוצא בו אומ' לו מה בכך. כלומר מה הנאה יש לך ומה צורך לך בזה כגון אלו מותר בשבת.
Rabbeinu Chananel on Shabbat 150a · Sefaria
Rashba
הא ד אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהושע בן קרחה. קשיא לי דהא אוקימנא סתם מתניתין כרבי יהושע בן קרחה, ורבי יוחנן הלכה כסתם משנה אית ליה בכל מקום ואפילו תמצי לומר אמוראי נינהו, הוי ליה למימר הכי. ושמא נאמר דר"י לא מפרש למתניתין הכי ולא ידעינן היכי מפרש לה.
Rashba on Shabbat 150a · Sefaria
Meiri
המשנה השלישית לא ישכור אדם פועלים בשבת לא יאמר אדם לחברו לשכור לו פועלים אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו זכאי אני להחשיך עליו אמר הר"ם פי' הכל מודים כי מותר לאדם שיאמר לחברו שמור לי פירותי שבתחומך ואני אשמור לך פירותיך שבתחומי וכמו שמותר לו לצוות חברו בשמירה כך מותר לו שיחשיך לשמור וזהו ענין אמרם כל שאני זכאי בשמירתו רשאי אני להחשיך עליו וענין להחשיך על התחום שילך בשבת עד סוף התחום שבת וישב בתוך התחום עד שיצא שבת ויעשה דבר פלני וכבר ידעת כי אסור לנו בשבת הדבור והעצה וההשתדלות בשום דבר שנעשה אותו לאחר השבת מן הדברים שהם אסורים לעשותם בשבת כמו שפירש ואמר ממצוא חפצך ודבר דבר וכתו' עשות חפציך ביום קדשי מלבד אם הוא דבר מצוה ויהיה הדבור חפצי שמים כגון שידבר אדם בשדוכי הנערים והנערות ולמוד הבנים תורה או כתב או מלאכה כי ההשתדלות באלה הדברים כלם מצוה:
אמר המאירי המשנה השלישית והיא מענין מה שלפניה לא ישכור אדם פועלים בשבת לצורך מלאכת מחר והשכירות הוא שיפסוק להם דמים כך וכך אתן לכם ולא יאמר לחבירו לשכור לו ופי' בגמ' אף לחבירו גוי אלא שהקשו עליה אמירה לגוי שבות היא כלומר ואף זו כבר למדנוה מנכרי שבא לכבות כך פירשוה גדולי הרבנים ונראה לשיטתם שאף בדבר שאם יעשנו הוא בעצמו אין בו אלא שבות אמירה לגוי אסורה בו שהוא שבות דשבות ומ"מ י"מ אותה בתמיהה אמירה לגוי שבות היא כלומר אמירה לגוי בדבר שאף לישראל אין בו אלא שבות שבות היא ולשיטה זו מותר לומר לגוי לשכור לו לצורך מחר וכבר הארכנו בדין שבות דשבות בפרקים שעברו ומ"מ חזרו בגמ' ופירשוה בחבירו ישראל ולהשמיענו מתוך איסורו היתר לומר הנראה שתעמוד עמי לערב כלומר לכשתחשך אע"פ ששניהם יודעים שעל מנת לשכרו לפעולתו היא הואיל ואין מפרש לו כן להדיא מותר שאין זה אלא כעין הרהור למלאכה ודבור אסור הרהור מותר:
ואין מחשיכין על התחום והוא שילך בשבת עד סוף התחום כדי שבשעה שתחשך יהא קרוב לפועלים וישכרם מיד או שיהא קרוב לפרדס ויביא משם פירות ופירשוה בגמ' בפירות המחוברים שמאחר שאסור לו לקצצן בשבת וכן בפועלים אסור לשכרם בשבת אף הוא אסור להחשיך עליהם אבל פירות תלושים הואיל ואלו היו שם מחיצות היתה הבאתם מותרת בשבת אף הוא מותר להחשיך עליהם אבל מחשיך הוא לשמור ר"ל להיות קרוב לצאת ולשמור פירותיו שהרי שמירת פירות מותרת בשבת אלו היה שם עירוב והרי הוא רשאי לומר לחבירו שמור לו פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי וכל שהוא זכאי בו זכאי הוא בהחשכתו ומביא פירות אפי' מן המחוברים הואיל ולא היתה עיקר כוונתו לכך:
כלל אמר אבא שאול להוסיף כל הדומים לאלו כל שאני זכאי בשבת באמירתו אם לגוי אם לחברו ישראל לעשותו למוצאי שבת או בעשייתו זכאי אני להחשיך עליו ואבא שאול אינו חולק על תנא קמא אלא שנותן כלל להוסיף כל כיוצא בו:
משנה מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין אמר הר"ם פי' לפקח פירושו בזה המקום לשאול ולחקור עסקי כמו צרכי ארון ארון עץ תכריכין ידוע והם הבגדים שבהם נקבר המת:
אמר המאירי יאמר אח"כ מחשיכין על התחום על עסקי כלה להביא לה הדס לאפריון ועל עסקי המת לתקון ארון ותכריכין ואע"פ שהדברים אסורים מצד עצמן שהרי הם מעשה האסור בשבת מ"מ מתוך שהוא מצוה מותר לומר לחבירו בשבת לך בערב למקום פלוני להביא ארון ותכריכין או הדס לכלה ומאחר שמותר לומר כן אף הוא עצמו מותר להחשיך:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא וי"מ שתנא קמא לא התיר החשכה לשמור אלא לשדות שבתוך התחום ואבא שאול חלק להתיר כל שהוא רשאי באמירתו והלכה כאבא שאול והכל עולה לטעם אחד לענין פסק ומ"מ לענין פירוש נראה כדעת ראשון ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:
בית המרחץ ובית הכסא אסור להרהר בו בדברי תורה ויש חולקים בה כמו שביארנו במס' ברכות ובן נח ערום אסור לקרות קרית שמע כנגדו שאע"פ שנאמר עליהם בשר חמורים בשרם מ"מ הרי נאמר בהם וערות אביהם לא ראו הכתוב קראו ערוה אבל ערות בהמה מותר לקרות כנגדה וכבר ביארנו ענינים אלו במסכת ברכות:
2 more comments on this page.
Meiri on Shabbat 150a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה של מלך של עצה שאינה שלו כו' כצ"ל גם בגמ' ומלך מלשון עצה כמו צא והמלך בגבורה וק"ל:
תוס' בד"ה מה לי כו' וי"ל דא"כ מאי אריא חבירו אפי' הוא כו' דשאם יש בורגנין הולך כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דהך מלתא ממשנה יתירא לא הוי ליה לאשמועינן בחבירו אלא אפילו באיהו גופיה אבל למאי דמסיק דהא קמ"ל כו' אבל יאמר אדם לחבירו הנראה כו' הך מלתא ודאי לא שייכא באיהו גופיה וק"ל:
בד"ה אומר אדם כו' עמי לערב י"א דדוקא כו' שהוא עושה לדעת אותה אמירה ואין נראה דהא כו' והרהור מותר וא"כ לא שנא נכרי כו' כצ"ל מצאתי מוגה וק"ל:
Chidushei Halachot on Shabbat 150a · Sefaria
Maharam
בתוס' ד"ה אומר אדם לחבירו וכו' שהוא לדעת אותה מלאכה וכו' ס"א שהוא רוצה לדעת וכו':
Maharam on Shabbat 150a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' חבר נכרי עי' סוכה דף לט ע"א תוס' ד"ה הלוקח ועי' מג"א סימן תק ס"ק ג:
Gilyon HaShas on Shabbat 150a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
מתני' ולא יאמר אדם לחבירו (נכרי) לשכור לו פועלים ובגמרא והא אמירה לנכרי שבות, (וכבר סתמה רבי במתני' נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה). קשה לי לטעם א' שבהר"ן (והביאו המג"א סי' ש"ז סק"ז) דטעם דאסור לומר לנכרי לכבות. אף דכיבוי בעצמו הוי מלאכה שא"צ לגופה, והוי שבות דשבות במקום פסידא היינו כיון דאם הי' צריך לגופו הי' חייב מה"ת, לפיכך החמיר' בי' לאסור גם בשבות דשבות, א"כ ממתני' דעכו"ם שבא לכבות לא שמעינן רק דאמירה לנכרי אסור היכא דשייך בי' איסור דאורייתא כמו בכיבוי, אבל אמירה דעכו"ם לשכור פועלים דהוי שבות דשבות גמור לא שמעינן משם, וכמו דבאמת קיל יותר לענין פסידא, וצ"ע (א"א עי' לאבא מארי בתשובותיו סימן י"ז):
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 150a · Sefaria
Ben Yehoyada
מְלַמֵּד, שֶׁרָכַב עַל אֲרִי זָכָר, וְקָשַׁר תַּנִּין בְּרֹאשׁוֹ נראה לי בס"ד הטעם דידוע שהוא בא מבת מַלְכַּת שְׁבָא, שבא עליה שלמה המלך ע"ה והולידה בת וזה יצא מביתה, ולכן הוא החריב בית המקדש שבנה שלמה המלך ע"ה לקיים מה שנאמר (ישעיהו מט, יז) מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ, ולכן היה אוהב את ירמיה הנביא ע"ה מפני שהיה גלגול שלמה המלך ע"ה שלכן נחרב הבית בימיו. ובזה מובן הטעם שֶׁרָכַב עַל אַרְיֵה זָכָר, כי יצא מן הבת שיצאה משלמה המלך ע"ה וכל מלכי בית דוד נקראים בשם אַרְיֵה על שם יהודה ראש השבט דכתיב ביה (בראשית מט, ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, ולכך גם אותו רשע קראו הכתוב אַרְיֵה דכתיב (ירמיהו ד, ז) עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ, וְקָשַׁר תַּנִּין בְּרֹאשׁוֹ כי היה מסטרא דנחש והיה כל תוקפו בקליפת הראש, לכן כתיב ביה (דניאל ב, לח) אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא, ועיין בשער טעמי המצות לרבינו האר"י ז"ל בפרשת ראה בענין זה של קליפת הראש במלכות בבל עיין שם. ונראה לי בס"ד שיש רמז לארי ונחש במה שנאמר (דניאל ד, לג) וּרְבוּ יַתִּירָה, דתיבת 'יַתִּירָה' [625] עולה מספר כֹּחַ אֲרִי כֹּחַ נָחָשׁ [625] בדקדוק. או יובן אֲרִי תַּנִּין [721] עם הכולל מספר חַיַּת הַשָּׂדֶה [732] כמו שנאמר (ירמיהו כז, ו) חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ.
שָׁבְתָה אֻמָּה זֹאת שֶׁאָמְרָה מְדֹד וְהָבֵא. יש להקשות לפירוש רש"י ז"ל דפירש מדוד 'מעות ודינרי זהב והבא' היכן מצינו באותו רשע שבקש ממון מישראל, ואם על שלקח כסף וזהב של בית המקדש דבר זה נעשה מאליו והוא לא נתכוון לכך, אלא כיון שהחריב נטל כל הנמצא ולא בא בשביל כסף וזהב, ולמי אמר מְדֹד וְהָבֵא? ועוד מהו לשון 'מדוד'? כי דינרי כסף וזהב הם נטלים במנין או במשקל ולא ב'מדידה'. ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל במדרש על נבוזראדן שר החיל של נבוכדנצר שלחו להחריב את ירושלים היה קץ בחייו כשראה שאינו יכול לכבשה ורצה לחזור, עד שאמרו לו האויבים של ישראל אל תירא כי אלהים של אלו הוא בעוכרם דחטאו לו, וזה לך האות: מדוד החומה היום ותחזור ותמדוד יום אחר יום, ויעש כן וימדוד בכל יום והיה רואה שנפחת כל יום ממנה שני טפחים שנבלעת בארץ, ואז עמד על עומדו ולא חזר עד שנכנס לירושלים והחריב והרג בה הרג רב עיין שם. ולפי זה הכונה כאן לא קאי על מעות ודינרים, אלא 'מדוד החומה והבא' חילך תוך ירושלים, כי מן המדידה תדע שהיא מסורה בידך מן השמים.
Ben Yehoyada on Shabbat 150a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 150, Amud Aleph, about 419 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 110 words
Opens “מְדוֹד וְהָבֵא. וְאִיכָּא דְאָמְרִי, שֶׁאָמְרָה ״מְאֹד מְאֹד…”
- Segment 230 words
Opens “״וּרְבוּ יַתִּירָה הוּסְפַת לִי״, אָמַר רַב יְהוּדָה…”
- Segment 342 words
Opens “מַתְנִי׳ לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם פּוֹעֲלִים בְּשַׁבָּת. וְלֹא…”
- Segment 420 words
Opens “גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא מַאי שְׁנָא הוּא וּמַאי שְׁנָא…”
- Segment 555 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲפִילּוּ תֵּימָא חֲבֵירוֹ…”
- Segment 639 words
Opens “אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי…”
- Segment 746 words
Opens “רָמֵי לֵיהּ רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא…”
- Segment 824 words
Opens “הָכָא נָמֵי, כְּתִיב: ״וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת…”
- Segment 928 words
Opens “מַאי אִירְיָא גּוֹי, אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי?! ״לָא…”
- Segment 109 words
Opens “אֵימָא הָכִי נָמֵי?! אָמַר קְרָא: ״וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם…”
- Segment 1146 words
Opens “וְדִיבּוּר מִי אֲסִיר? וְהָא רַב חִסְדָּא וְרַב…”
- Segment 1243 words
Opens “וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי…”
- Segment 1327 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל…”
Sages named on this page
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Shabbat 150a · Segment 7 — “רָמֵי לֵיהּ רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא לְרָבָא: מִי…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Shabbat 150a · Segment 12 — “וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הוֹלְכִין…”
Original text
מְדוֹד וְהָבֵא. וְאִיכָּא דְאָמְרִי, שֶׁאָמְרָה ״מְאֹד מְאֹד הָבֵיא בְּלֹא מִדָּה״.
Measure and bring a lot of money, has ceased. And some say that the meaning of the statement is that this nation said: Bring very, very much, without measure.
״וּרְבוּ יַתִּירָה הוּסְפַת לִי״, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: מְלַמֵּד שֶׁרָכַב עַל אֲרִי זָכָר, וְקָשַׁר תַּנִּין בְּרֹאשׁוֹ, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעׇבְדוֹ״.
The Gemara cites another verse pertaining to Nebuchadnezzar: “And surpassing greatness was added unto me” (Daniel 4:33), about which Rav Yehuda said that Rav Yirmeya bar Abba said: This teaches that Nebuchadnezzar rode atop a male lion and tied a serpent to its head, fulfilling what was said of him: “And the beasts of the field I have also given him to serve him” (Jeremiah 27:6).
מַתְנִי׳ לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם פּוֹעֲלִים בְּשַׁבָּת. וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ לִשְׂכּוֹר לוֹ פּוֹעֲלִים. אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לִשְׂכּוֹר לוֹ פּוֹעֲלִים וּלְהָבִיא פֵּירוֹת, אֲבָל מַחְשִׁיךְ הוּא לִשְׁמוֹר, וּמֵבִיא פֵּירוֹת בְּיָדוֹ. כְּלָל אָמַר אַבָּא שָׁאוּל: כׇּל שֶׁאֲנִי זַכַּאי בַּאֲמִירָתוֹ — רַשַּׁאי אֲנִי לְהַחְשִׁיךְ עָלָיו.
MISHNA: A person may not hire workers on Shabbat to work for him after Shabbat because even speaking about weekday matters is prohibited on Shabbat. Similarly, a person may not tell another on Shabbat to hire workers for him. One may not even wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to leave the boundary immediately after Shabbat to hire workers for himself or to bring produce from his field. But he may wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to guard his produce that is outside the Shabbat boundary, and he may then bring produce back in his hand, since he did not initially intend to wait at the edge of the boundary for this purpose. Abba Shaul stated a general principle: With regard to anything that I am permitted to discuss on Shabbat, I am permitted to wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary for its sake.
גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא מַאי שְׁנָא הוּא וּמַאי שְׁנָא חֲבֵירוֹ? אָמַר רַב פָּפָּא: חָבֵר גּוֹי. מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: אֲמִירָה לְגוֹי שְׁבוּת!
GEMARA: The beginning of the mishna taught that one may not hire workers on Shabbat, and one may not tell another to hire workers for him. The Gemara finds this puzzling and states: This is obvious. What is the difference between him and another? Just as he is prohibited from hiring workers on Shabbat, others are also prohibited from doing so. Rav Pappa said: Another is referring to a gentile. Rav Ashi strongly objects to this: This is itself a prohibition, for telling a gentile to do something that is prohibited for a Jew on Shabbat violates a rabbinic prohibition.
אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲפִילּוּ תֵּימָא חֲבֵירוֹ יִשְׂרָאֵל, הָא קָא מַשְׁמַע לַן: לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ ״שְׂכוֹר לִי פּוֹעֲלִים״, אֲבָל אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ ״הֲנִרְאֶה שֶׁתַּעֲמוֹד עִמִּי לָעֶרֶב?״ וּמַתְנִיתִין מַנִּי — כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה. דְּתַנְיָא: לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ ״הֲנִרְאֶה שֶׁתַּעֲמוֹד עִמִּי לָעֶרֶב״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ ״הֲנִרְאֶה שֶׁתַּעֲמוֹד עִמִּי לָעֶרֶב״.
Rather, Rav Ashi said: Even if you say that it is referring to another Jew, it can be said that the novel element of this ruling is not the statement itself but what can be derived from it. This is what it is teaching us: One may not say to another explicitly on Shabbat: Hire workers for me, but one may say to another: Does it seem that you will join me this evening? This is permitted even though both of them understand that the questioner intends to hire the other person to work for him. And in accordance with whose opinion is the mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa; as it was taught in a baraita : A person may not say to another on Shabbat: Does it seem that you will join me this evening? Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: A person may say to another on Shabbat: Does it seem that you will join me this evening?
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה — דִּכְתִיב: ״מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר״. דִּיבּוּר — אָסוּר, הִרְהוּר — מוּתָּר.
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa. And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: What is the reason for Rabbi Yehoshua ben Korḥa’s ruling? As it is written in the verse from which we derive the prohibition to speak on Shabbat about activities that one may not perform on that day: “And you shall honor it by not doing your ways, nor pursuing your business, nor speaking of it” (Isaiah 58:13). We derive from this verse that speaking is prohibited, but merely contemplating these matters is permitted.
רָמֵי לֵיהּ רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא לְרָבָא: מִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דִּיבּוּר אָסוּר הִרְהוּר מוּתָּר — אַלְמָא הִרְהוּר לָאו כְּדִיבּוּר דָּמֵי? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּכׇל מָקוֹם מוּתָּר לְהַרְהֵר, חוּץ מִבֵּית הַמֶּרְחָץ וּמִבֵּית הַכִּסֵּא! שָׁאנֵי הָתָם, דְּבָעֵינַן ״וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ״, וְלֵיכָּא.
Rav Aḥa bar Rav Huna raised a contradiction to Rava: Did Rabbi Yoḥanan really state as a general principle that speaking is prohibited, but contemplating is permitted? Consequently, we can derive from here that contemplation is not tantamount to speech. But Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: It is permitted to think about Torah in any place except for a bathhouse and a bathroom. This statement indicates that contemplation is tantamount to speech, as even thought is prohibited in these locations. The Gemara answers: It is different there, for with regard to Torah we need to fulfill the verse: “For the Lord your God walks in the midst of your camp to deliver you and to give your enemies before you; therefore, your camp shall be sacred so that He see no unseemly thing in you and turn away from you” (Deuteronomy 23:15); and the requirement to be sacred is not fulfilled if one thinks about Torah while in the bathhouse or bathroom.
הָכָא נָמֵי, כְּתִיב: ״וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר״? הַהוּא, מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב יְהוּדָה. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה גּוֹי עָרוֹם — אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיַּת שְׁמַע כְּנֶגְדּוֹ.
The Gemara challenges this: But here, too, with regard to a bathhouse and a bathroom, it is written: “So that He see no unseemly thing [ davar ] in you” (Deuteronomy 23:15). We can infer that this prohibits speech [ dibbur ] but not contemplation. The Gemara answers: That verse is not referring to speech. It is needed for the ruling of Rav Yehuda, for Rav Yehuda said: Opposite a naked gentile, it is prohibited to recite Shema , as this is included in the prohibition of unseemly things mentioned above.
מַאי אִירְיָא גּוֹי, אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי?! ״לָא מִיבַּעְיָא״ קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא יִשְׂרָאֵל דְאָסוּר, אֲבָל גּוֹי, כֵּיוָן דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם״, אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: Why did Rav Yehuda teach this prohibition particularly with regard to a gentile? Even in the presence of a naked Jew, reciting Shema is also prohibited. The Gemara answers: That ruling is stated employing the style of: There is no need. The Gemara explains: There is no need to state this halakha with regard to a Jew, as it is certainly prohibited to recite Shema in the presence of a naked Jew. However, with regard to a gentile, since it is written about him: “Whose flesh is as the flesh of donkeys” (Ezekiel 23:20), perhaps his flesh is not considered nakedness, and one may say that it seems well and permitted. Therefore, Rav Yehuda teaches us that it is also prohibited to recite Shema before a naked gentile.
אֵימָא הָכִי נָמֵי?! אָמַר קְרָא: ״וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ״.
The Gemara asks: Why not say that it is indeed so, that gentile flesh is not considered nakedness? The Gemara rejects this idea: The verse already said with regard to the sons of Noah: “And they walked backward and covered their father’s nakedness, and their faces were turned backward, and they did not see their father’s nakedness” (Genesis 9:23). The verse uses the term nakedness with regard to Noah, who was a gentile.
וְדִיבּוּר מִי אֲסִיר? וְהָא רַב חִסְדָּא וְרַב הַמְנוּנָא דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל מִצְוָה — מוּתָּר לְחַשְּׁבָן בְּשַׁבָּת. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: פּוֹסְקִים צְדָקָה לַעֲנִיִּים בְּשַׁבָּת. וְאָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְפַקְּחִין פִּיקּוּחַ נֶפֶשׁ וּפִיקּוּחַ רַבִּים בְּשַׁבָּת, וְהוֹלְכִין לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי רַבִּים בְּשַׁבָּת.
The Gemara addresses the basis of the halakha mentioned above: And is it speaking about proscribed activities prohibited on Shabbat? But Rav Ḥisda and Rav Hamnuna both said: It is permitted to make calculations pertaining to a mitzva on Shabbat, and Rabbi Elazar said that this means that one may apportion charity for the poor on Shabbat. And Rabbi Ya’akov bar Idi said that Rabbi Yoḥanan said: One may attend to activities necessary for saving a life or for communal needs on Shabbat, and one may go to a synagogue to attend to communal affairs on Shabbat.
וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הוֹלְכִין לְטֵרַטְיָאוֹת וּלְקִרְקְסָאוֹת וּלְבָסִילְקָאוֹת לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי רַבִּים בְּשַׁבָּת. וְתָנָא דְבֵי מְנַשֶּׁה: מְשַׁדְּכִין עַל הַתִּינוֹקוֹת לֵיאָרֵס בְּשַׁבָּת, וְעַל הַתִּינוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר וּלְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת?! אָמַר קְרָא: ״מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר״ — חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִים, חֶפְצֵי שָׁמַיִם מוּתָּרִין.
And Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: One may go to theaters [ tarteiot ], and circus performances [ kirkesaot ], and courthouses [ basilkaot ] to attend to communal affairs on Shabbat. And one of the Sages in the school of Menashe taught: One may make the necessary arrangements to pair off children so that they will be betrothed on Shabbat, and one may likewise make arrangements for a child by finding someone to teach him how to read books and to teach him a craft. If speaking about monetary matters is prohibited on Shabbat, how is it possible to participate in all these activities? The Gemara answers that although speaking about similar things is generally prohibited on Shabbat, it is permitted in these cases because the verse said: “Nor pursuing your business, nor speaking of it” (Isaiah 58:13), which indicates that your business matters are prohibited to speak of on Shabbat, but the business of Heaven, matters which have religious significance, is permitted to speak of.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל [מַלָּךְ] וְשֶׁל מַה בְּכָךְ — מוּתָּר לְחַשְּׁבָן בְּשַׁבָּת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁעָבְרוּ וְשֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת — אָסוּר לְחַשְּׁבָן. שֶׁל מַלָּךְ
Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to calculations of: What is it to you, [ mallakh ], calculations that are in no way relevant to the person making them, and of: What significance does it have [ ma bekhakh ], calculations that do not have any practical significance, it is permitted to make them on Shabbat. This was also taught in the Tosefta : Calculations with regard to matters that have passed or that will be in the future may not be calculated on Shabbat. However, with regard to calculations of: What is it to you,