Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 147b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 147b

    Shabbat 147b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 567 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    גמ' דלהשתטף שופכן על גופו דלאו דרך רחיצה היא שרי לכתחילה אפי' בחמין:

    סיפא אבל עשרה בני אדם כו':

    ומניחה בחלון הסמוכה לכותל המרחץ:

    לאוליירין בלנים:

    על אותו דבר סחיטה:

    הא רבי והא ר"ש כו' הרי כל אלו שמתירין:

    מחצר לגג כו' ר"ש לטעמיה דאמר בעירובין (דף עד.) אחד גגות אחד חצירות וא' קרפיפות כולן רשות אחת הן לטלטל מזה לזה ואפילו של בעלים הרבה:

    עד שהיינו מגיעין כו' ומסתמא לא היו מניחין אותה על המעין במקום הפקר:

    32 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 147b · Sefaria

    Tosafot

    דתניא א"ר כשהיינו למדין תורה כו' מסתמא יחידי היה שלא היה אלא אחד מתלמידיו עמו כשהיה רוחץ כדתניא במקום שנהגו (פסחים דף נא.) שלא ירחוץ תלמיד עם רבו ואם היה רבו צריך לו מותר ומסתמא ר"ש לא היה צריך אלא לאחד כשהיה רוחץ וכשהיו שבים לביתם היה התלמיד נושא האלונטית בפני עצמה שר"ש לא היה נושא עמו דהא ס"ל שיחיד מותר להביאה ולא חיישינן לסחיטה והא דקאמר היינו ר"ל כל אחד ואחד בפני עצמו כשהיה מגיע יומו לשמש רבו ולעיל בפ' כירה (שבת דף מ:) גרסינן מעשה בתלמיד של ר' מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ ויש ספרים דגרסי תלמידיו ואיננו ובכל הספרים גרסי לקמן בפרק שואל (שבת דף קנא:) תלמידו. מ"ר:

    צריך לקשר שני ראשיה למטה בגיטין בפ' הנזקין (גיטין דף נט.) מפרש דסכניתא הוא בגד דק דאמרינן סוכני וחומר כי אמגוזא ופלגא דאמגוזא ומשום הכי צריך לקשר שני ראשיה למטה שלא יפריחנו מעליו הרוח ואתי לאתויי או משום דנראה כעין משוי לפי שהוא דק מאד ואינו נראה מלבוש אא"כ נראה קשור:

    אין מעצבין את הקטן פירשנו [בריש כל הכלים] (דף קכ"ג.) ד"ה אסובי:

    Tosafot on Shabbat 147b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מתני' הרוחץ במי מערה כו' אוקימנא למתני' הרוחץ בחמין דיעבד אבל לכתחלה לרחוץ בחמין אסור. ולהשתטף בחמין נמי אפי' כל גופו מותר כר"ש דתניא לא ישתטף אדם בין בחמין בין בצונן דברי ר"מ. ור"ש מתיר. ר' יהודה אומר בחמין אסור ובצונן מותר. אע"פ דתנינן סתמא כר"ש לית הלכתא כוותיה דהא בפירוש נמי תנינן סתמא כוותיה (לעיל שבת דף לח). מעשה שעשו אנשי טבריא כו' (ואע"ג דאמר עולא הלכה כאנשי טבריא הא אמר ליה רב נחמן תברינהו לסילונייהו אנשי טבריא) ואוקימנא כר"ש. ופסקי' בגמרי' אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה ודקדק רב יוסף על רבה בר בר חנה וא"ל בפירוש שמיעא לך דהלכתא כר' יהודה או מכללא אמרתיה. א"ל בפירוש שמיעא ליה. וכיון דפסק ר' יוחנן בפירוש הלכה כר' יהודה כוותיה עבדינן:

    ומסתפג אפי' בעשר אלונטיות ולא יביאם בידו ואע"פ שאין בהם מים מרובין.

    דכיון דחד הוא דלמא מינשי ועביד סחיטה. אבל אם היו ב"א הרבה אפילו אם מסתפגין כולן באלונטית אחת והיא שרוי במים כיון דרבים נינהו מדכרי אהדדי ולא אתו לידי סחיטה. ומותר להביאה בידים בחצר או מן הגג וכדומה לו מקום שמותר לו לטלטל:

    אוליירין הם השמשים בני אדם הנכנסין במרחץ והן חשודין בזמה שמא יטמאו לונטיות זו בשכבת זרעם.

    א"ל אביי לרב יוסף והלכתא מאי כו' והלכתא כי הא דא"ר חייא בר רבה א"ר יוחנן הלכה מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו. ומקשינן עלה הא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן מסתפג אדם אפילו בעשר אלונטיות ולא יביאם בידו. ומפרקי' מתני' ר' יוחנן לא תאני לה סתמא.

    אלא כבן חכינאי מתני לה בתלמוד א"י בפ' כירה ר' חנניה בן עקיבא התיר הבאת לונטיות:

    סכינתאי א"ר אבין בר רב חסדא א"ר יוחנן צריך לקשר ב' ראשיה למטה.

    א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן למטה מכתפים וכן זה שאמר רבא לבני מחוזא כי מעבריתו מני דבני חילא שרביבו להו למטה מכתפים. שלא להראות משא בכתף:

    10 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 147b · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן רבי היא דתניא אמר רבי כשהיינו למדין תורה אצל ר"ש כו'. איכא למידק ומאי ראיה והא התם אחריני הוו בהדיה, וכדתניא היינו מעלין שמן ואלונטית, ולא אסרו אלא ביחיד. ותירצו בתוס' ז"ל דמסתמא כיון דסבירא ליה כותיה בחצר וגג וקרפף שהוא כרשות אחד, מסתמא הוא הדין נמי דסבירא ליה כותיה בהא נמי וביחיד היה מביאו. ולי נראה דכיון שהיה עמו לא היו נוהגין בפניו שלא כדבריו שלא לכבוש את המלכה עמו בבית.

    Rashba on Shabbat 147b · Sefaria

    Meiri

    אין יורדין לקורדימא והוא שם נהר וענינה שיש שם טיט הרבה בקרקעיתה והיורד שם אותו טיט דבק בו ולפעמים טובע לשם ומזקיק שאר בני אדם להעלותו ושמא יכשלו להביאו וי"א שאותם המים משלשלין ויתבטל עונג שבת והוא שאמרו במקום אחר שאין רוחצין בשבת במי משרה הבאושים ובמים הרעים מפני בטול עונג שבת ואם עולה לו מיד אפי' יש לו חטטים בראשו מותר וכן אמרו בגמ' שאסור לעמוד בקרקעיתה של דמסית והוא שם נהר מפני שהיא מעמלת ר"ל מחממת ומרפאה מתוך מליחותה:

    ואין עושין אפיקטויזין ופי' בגמ' דוקא בסם אבל ביד ר"ל להכניס אצבעו לתוך גרונו כדי שיקיא מותר וכל שעושה כן שלא לצורך אלא להריק את האצטומכא ליתן מקום לאכילה הבאה ולפנות ישן מפני חדש אף בחול אסור מפני הפסד אוכלין אלא יאכל לכשיתעכל אבל לצורך כגון שמצטער לגסות אכילתו ומקיא אוכלים שבבטנו כדי להתרפות מותר בשבת ביד ובחול אף ע"י אפיקטויזין:

    אין מעצבין את הקטן ר"ל תקונו ויישוב עצמותיו זה עם זה מלשון ידיך עצבוני ויתבאר בגמ' דוקא בקשרי השדרה מפני שנראה כבונה אבל שאר הגוף ואיבריו מותר והוא מה שאמרו לפופי ינוקא בשבתא שפיר דמי ודברים אלו לאחר זמן הא ביום הלידה הרי אמרו כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת ואין מחזירין את השבר ר"ל עצם שנשבר ונישוף ממקומו ומ"מ בגמ' התבאר שמחזירין ומ"מ נפרקה ידו או רגלו ר"ל שנשמט מפרק שלו לא יטרפם להשתטף על מקום השבר לבדו אחר שאין שם סכנה שנראה כמכוין לרפואה ולא רוחץ כל גופו ואם נתרפא נתרפא:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא חוץ מחזרת השבר כמו שביארנו ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו ומה שהביאו גדולי הפוסקים כאן מענין לחישת נחשים ועקרבים ושאלה בשדים והעברת כלי הראוי לטלטלו על גבי העין בשבת כבר כתבנוה במקומה באחרון של סנהדרין:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Shabbat 147b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה דתניא כו' גרסינן לקמן בפ' שואל תלמידו כו' עכ"ל וכל הענין בלשון יחיד שנכנס אחריו בקש כו' אמר לו ול"ג שנכנסו ובקשו ואמר להם וק"ל:

    בד"ה אין מעצבין את הקטן פי' בשלהי במה אשה עכ"ל ובתוס' שלפנינו אינו שם אבל הוא בתוס' בריש פ' כל הכלים ע"ש:

    Chidushei Halachot on Shabbat 147b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר החרש היה לבם עי' דבר נחמד בקרנים בליקוטים שבסוף הספר:

    רש"י ד"ה אלא בסם וכו' משום שחיקת סמנין ע"ל דף קכג ע"ב ברש"י ד"ה אפיקטויזין:

    Gilyon HaShas on Shabbat 147b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא לא שנו אלא בסם דדמי לרפואה קשה ' לי, מסוגיא דלעיל (דף קכג ע"א) מנא אמינא לה דתנן אין עושין אפיקטוזין כו' פירש"י ולא לרפואה וכו' ואע"ג דלא גזר ביה משום שחיקת סממנים כו', הרי דאין הטעם משום רפואה אלא מטעם מתקן, ומשמע דאפילו ביד אסור, דהא ר"נ למד מזה דאסובי ינוקי אסור דהוא ביד, ור"ש לא פליג עליה, אלא מטעם דהתם לאו אורחי' וכו' וצ"ע:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 147b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    חַמְרָא דִּפְרוֹגִיתָא, וּמַיָּא דְיוֹמְסִית, קִפְּחוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מִיִּשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד רעות שתים אלה נרמז בשמם, כי פְרוֹגִיתָא נקרא למפרע אתי גורף, כלומר על ידי יין זה אתי כח השכחה שהוא גורף כל הלימוד מלב האדם ומשליכו בחוץ. ושם דְיוֹמְסִית נחלק לשתים שהם דיו מסית, ותיבת 'דיו' בהפוך 'דוי' רצונו לומר במים אלו יש חולי שהוא דוי המסית האדם לעזוב לימוד התורה ולילך אחר תאות התענוגים.

    אִימְשִׁיךְ בַּתְרַיְהוּ, אִיעַקַר תַּלְמוּדֵיהּ הנה כאן הביא הש"ס המעשה בקיצור אך במדרש רבא בקהלת על פסוק (קהלת ז׳:ז׳, פסקה טו) כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם, איתא וזה לשונו: חמישה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי, כל זמן שהיה קיים היו יושבין לפניו. כשנפטר הלכו ליבנה, והלך ר' אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאוס, מקום מים יפים ונוה יפה, המתין להם [ר' אלעזר לחבריו] שיבואו אצלו, ולא באו! כיון שלא באו ביקש לילך אצלם, ולא הניחתו אשתו, אמרה: מי צריך למי? אמר לה: הן צריכין לי. אמרה לו: חמת העכברים - מי דרכו לילך אצל מי, העכברים אצל החמת או החמת אצל העכברים? שמע לה וישב לו עד ששכח תלמודו. מאחר זמן באו אצלו שאלו אותו: פת חיטין או פת שעורים - מי טוב אוכלה בלפתן? [=האם טוב לאוכלה בלפתן?] ולא ידע להשיבן! עיין שם. ולפי זה אשתו גרמה בעצתה שישכח תלמודו, ולכן פיה הכשילה לעשות המשל בפת ועכברים, והמשילה אותו לפת ולחכמים במחילת כבודם לעכברים שהם אחוזים במקור השכחה, דלכך האוכל מאכל שאכלו עכברים גורם לו שכחה, והוא שמע ושתק ולא מיחה בה, לכך כח השכחה הדבוק בעכברים נדבק בו ושכח תלמודו על ידי היין, כי כל יין מפקח ויין פרוגיתא משכח! וכן האשה יש עזר לבעלה, ויש צרעת לבעלה, ואותה אשה היתה לו 'צרעת' שהיא 'עצר ת' שעצרה ומנעה אותו מן ת' שהיא תורה. ולכן כשבאו אצלו החכמים אחר זה שאלו אותו שאלה אחת שיבין בה סיבת מניעתם שלא באו אצלו ללמוד תורה במקום שיושב בו, והיינו כי חיטין אין בהם קליפה, ולזה ידמה לימוד שאין בו תערובת מן עונג הגשמי ההבליי, אך שעורים שיש בהם קליפה קשורה בהם ידמו לתערובת זו, ואם היו באים ללמוד אצלו במקום עונג יפה היה דומה לימודם לפת שעורים ולא לפת חיטים. ומה שגרם לו הרחיצה במים דיומסית גם כן לשכח תלמודו, דאיתא באבות על רבי יוחנן בן זכאי שהיה מונה שבח חמשה תלמידים, דאמר בשבח של ר' אלעזר בן ערך שהוא כמעין המתגבר, ופירש רבינו יונה ז"ל שהיה בעל סברה ומחדש דברים מדעתו עיין שם, נמצא היה כמעין שמתגבר מניה וביה כן הוא מניה וביה מתגבר ומתרבה, ולכן עתה שנטה אחר מעין המתגבר בחמריות דוקא, לא מבעיא שאיבד אותו כח המעיין המתגבר בתורה שהיה לו מכבר, אלא אפילו מעט מים כדי שתייה של תינוקות של בית רבן שהוא לימוד המקרא בלבד אין בידו, עד שחזר לו השם יתברך כל חכמתו על ידי תפלה של חכמים. ונראה לי לכך נזדמנה הטעות שלו בפרשה של חודש ניסן שבו נעשו נסים לישראל, ובו יש השבת אבדה מדי שנה בשנה בבירור נצוצי קדושה, דלכך מברכים בו ברכת האילנות, שזה היה לו לסימן טוב שגם לו יעשה הקב"ה נס ותחזור אבידתו אליו. ונראה לרמוז עוד כי הוא טעה באותיות 'דזך' [הַחֹ דֶ שׁ הַ זֶּ ה לָ כֶ ם - הַחֶ רֶ שׁ הָ יָ ה לִ בָּ ם] שהניח במקומם אותיות 'רבי' בטעות, רמזו לו מן השמים כי עתה ששכח תלמודו נמצא קוראין אותו 'רבי' [212] בטעות. גם נמצא הוסיף על מספר 'דזך' [31] מספר 'פסולה' [181], לרמוז כי פסולה זאת הקריאה שקרא עתה, ומי גרם לו זה המים של אותו מקום אשר מילא תאותו בהם, לכך מַיִם במילואם [מם יוד מם = 180] עם הכולל הם מספר 'פסולה' [181] שהוסיף על מספר 'דזך' [31] ותחת תיבת הַחֹדֶשׁ שהוא לשון חידוש המורה על חידושי תורה שהיה מחדש, הנה עתה קראה 'חֶרֶשׁ' לשון חרישות, שאינו יכול לשמוע אפילו מה שאומרים אחרים, ותחת תיבת הַזֶּה המורה על דבר בעין וקים קראה 'הָיְתָה' שמורה על דבר שכבר חמק ועבר ואיננו עתה, ותחת לָכֶם שהוא אותיות 'מֶלֶךְ' וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק זה הדא הוא דכתיב (משלי ח, טו) בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, כן הוא היה רב רבנן דמאן מלכי רבנן, קראה 'לִבָּם' שהוא בהפוך אתון 'בלם' הרומז לבלימת פה, ומן השמים נתגלגלו לפניו טעיות אלו כדי שיצטער ויהיה צערו כפרה עליו, ואז בסיוע תפלת חכמים שבה אבידתו שחזרה חכמתו אליו והיה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, וגרם על ידו בדבר זה מוסר השכל לתלמידי חכמים וזכות הרבים תלוי בו זכותו יגן בעדינו אמן כן יהי רצון.

    שֶׁמַּנְהִיר עֵינֵי חֲכָמִים בַּהֲלָכָה יש להקשות הוה ליה למימר בַּהֲלָכוֹת לשון רבים? ונראה לי בס"ד כי הֲלָכָה במילוי כזה ה" א ל מ"ד כ" ף ה" ה, אותיות המלוי בלבד שהם עומדים בתוך אותיות הפשוט של הלכה הם פֶּה אָדָם, כי על ידי שֶׁמַּנְהִיר עֵינֵי חֲכָמִים מאיר פֶּה שלהם, על דרך שאמרו באורים ותומים אורים שמאירים את דבריהם, כי עיני חכמים הוא השכל שלהם ויאיר השכל הנקרא בשם עינים כְּפֶּה של האדם כשמוציא הדברים בפיו, ובזכות זה שהיה מאיר עיני חכמים נתקבלה תפלת החכמים עליו אחר כך. ולכן כאשר ראה שקרה לו זה הדבר אז שנה אחר כך לתלמידיו (אבות ד, יד) הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבוֹא אַחֲרֶיךָ כאשר אמרתי אני, וגם אל תחשוב שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ כאשר עשו לי בתפילתם, שהתפללו עלי והחזירו לי תלמודי, כי ענין שלי שאני, מפני שכבר טרחתי תחלה והנהרתי עיניהם בהלכה לכך כשהתפללו עלי קבל הקב"ה תפילתם באותו זכות, אבל אתה (משלי ג, ה) אֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן, שלא תאמר שמא גם אני זכיתי רבים והנהרתי עיניהם בְּבִינָה של תורה שתגין עלי, זאת אַל תִּשָּׁעֵן בכך, כי מי יודע מה היה לך עון כזה, ומי יודע אם יש לך זכות מספיק בדבר זה.

    Ben Yehoyada on Shabbat 147b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 147, Amud Bet, about 567 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “דִּלְהִשְׁתַּטֵּף כׇּל גּוּפוֹ אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה שַׁפִּיר דָּמֵי.…”

    2. Segment 248 words

      Opens “וְנִסְתַּפֵּג אֲפִילּוּ בְּעֶשֶׂר אֲלוּנְטִיּוֹת. רֵישָׁא רְבוּתָא קָא…”

    3. Segment 325 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מִסְתַּפֵּג אָדָם בַּאֲלוּנְטִית וּמַנִּיחָהּ בַּחַלּוֹן.…”

    4. Segment 419 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הִלְכְתָא מַאי?…”

    5. Segment 565 words

      Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן הָא דַּאֲמַרַן. רַבִּי — דְּתַנְיָא,…”

    6. Segment 625 words

      Opens “וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי…”

    7. Segment 749 words

      Opens “אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”

    8. Segment 834 words

      Opens “סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין. תָּנוּ רַבָּנַן: סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי…”

    9. Segment 970 words

      Opens “אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר…”

    10. Segment 1011 words

      Opens “אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: חַמְרָא דִּפְרוֹגִיתָא וּמַיָּא דִדְיוֹמְסֵת…”

    11. Segment 1131 words

      Opens “רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ אִיקְּלַע לְהָתָם, אִימְּשִׁיךְ…”

    12. Segment 1247 words

      Opens “וְהַיְינוּ דִּתְנַן, רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: הֱוֵי גּוֹלֶה…”

    13. Segment 1334 words

      Opens “אֲבָל לֹא מִתְגָּרְרִין. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין גּוֹרְרִין…”

    14. Segment 149 words

      Opens “אֵין יוֹרְדִין לְקוֹרְדִימָא וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? —…”

    15. Segment 1530 words

      Opens “וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּיקְטְוִיזִין בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבָּה בַּר…”

    16. Segment 1626 words

      Opens “וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן. אָמַר רַבָּה בַּר…”

    17. Segment 1710 words

      Opens “וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר. אָמַר רַבִּי חָנָא…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Shabbat 147b · Segment 13 — “…גּוֹרְרִין בְּמִגְרֶרֶת בַּשַּׁבָּת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם…

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Shabbat 147b · Segment 5 — “…יוֹחָנָן — דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 147b · Segment 4 — “…הָא רַבִּי, הָא שְׁמוּאֵל, הָא רַבִּי יוֹחָנָן.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 147b · Segment 4 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הִלְכְתָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ:…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    דִּלְהִשְׁתַּטֵּף כׇּל גּוּפוֹ אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה שַׁפִּיר דָּמֵי. מַנִּי? רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּתַנְיָא: לֹא יִשְׁתַּטֵּף אָדָם בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּחַמִּין — אָסוּר, בְּצוֹנֵן — מוּתָּר.

    that rinsing one’s entire body by pouring water on it rather than bathing in the standard fashion may well be done even ab initio . The Gemara asks: According to whose opinion is our mishna? The Gemara answers: It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it was taught in a baraita : One may not rinse himself on Shabbat, neither with hot water nor with cold water; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon permits rinsing one’s body even with hot water. Rabbi Yehuda says that there is a distinction: With hot water it is prohibited and with cold water it is permitted.

    וְנִסְתַּפֵּג אֲפִילּוּ בְּעֶשֶׂר אֲלוּנְטִיּוֹת. רֵישָׁא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לַן וְסֵיפָא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לַן. רֵישָׁא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לַן, דַּאֲפִילּוּ הָנֵי דְּלָא נְפִישִׁי בְּהוּ מַיָּא, כֵּיוָן דְּחַד הוּא — אָתֵי לִידֵי סְחִיטָה, וְסֵיפָא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לַן, אֲפִילּוּ הָנֵי דִּנְפִישִׁי בְּהוּ מַיָּא, כֵּיוָן דְּרַבִּים נִינְהוּ — מַדְכְּרִי אַהֲדָדֵי.

    The mishna addressed the permissibility of drying oneself with a towel after bathing on Shabbat, and added the phrase: And dried himself off even with ten towels. The Gemara comments on the formulation of the mishna: The first clause teaches us a novel concept, and the latter clause teaches us a novel concept. The Gemara explains: The first clause: One who…dried himself even with ten towels may not carry them, teaches us a novel concept, that the prohibition applies even to these towels, which do not have much water absorbed in them. The reason for this is that since he is one person, he may come to squeeze them. And the latter clause teaches us a novel concept, that even these ten people may carry the towel that they have all used, despite the fact that they have absorbed much water and the towel is very wet. The reason for this is that since they are many people, they remind each other not to wring the towel.

    תָּנוּ רַבָּנַן: מִסְתַּפֵּג אָדָם בַּאֲלוּנְטִית וּמַנִּיחָהּ בַּחַלּוֹן. וְלֹא יִמְסְרֶנָּה לָאוֹלְיָירִין, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִים עַל אוֹתוֹ דָּבָר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִסְתַּפֵּג בַּאֲלוּנְטִית אַחַת וּמְבִיאָהּ בְּיָדוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.

    The Sages taught in a baraita : One may dry himself with a towel on Shabbat and leave it in the window of the bathhouse; and one may not give it to the bath attendants, because they are suspect in this matter of wringing out towels. Rabbi Shimon says: One may dry himself with a single towel and carry it in his hand into his home, and there is no concern lest he wring out the water.

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הִלְכְתָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא רַבִּי, הָא שְׁמוּאֵל, הָא רַבִּי יוֹחָנָן.

    Abaye said to Rav Yosef: What is the halakha with regard to carrying a towel home after using it to dry himself? Rav Yosef said to him: There is Rabbi Shimon, there is Rabbi Yehuda HaNasi, there is Shmuel, and there is Rabbi Yoḥanan, all of whom permit it.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן הָא דַּאֲמַרַן. רַבִּי — דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָיִינוּ לְמֵדִין תּוֹרָה אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּתְקוֹעַ, הָיִינוּ מַעֲלִין שֶׁמֶן וַאֲלוּנְטִית מֵחָצֵר לַגַּג וּמִגַּג לְקַרְפֵּף, עַד שֶׁהָיִינוּ מַגִּיעִין אֵצֶל מַעְיָן שֶׁהָיִינוּ רוֹחֲצִין בּוֹ. שְׁמוּאֵל — דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מִסְתַּפֵּג אָדָם בַּאֲלוּנְטִית וּמְבִיאָהּ בְּיָדוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן — דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה מִסְתַּפֵּג אָדָם בַּאֲלוּנְטִית וּמְבִיאָהּ בְּיָדוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.

    The Gemara elaborates: Rabbi Shimon rules leniently, as we have already stated that he permits bathing and drying oneself with a towel and then bringing it home. Rabbi Yehuda HaNasi agrees, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: When we would study Torah with Rabbi Shimon in Tekoa, we would carry oil and towels from the courtyard to the roof and from the roof into an enclosure similar to a courtyard until we reached the spring in which we would bathe, without passing through a public domain. In Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion, it is permitted to carry a towel both before and after using it to dry oneself. Shmuel is also lenient, as Rav Yehuda said that Shmuel said explicitly: One may dry himself with a towel and carry it in his hand into his home. Rabbi Yoḥanan is also lenient, as Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is that one may dry himself with a towel and carry it in his hand into his house.

    וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה, וּתְנַן: וְנִסְתַּפֵּג אֲפִילּוּ בְּעֶשֶׂר אֲלוּנְטִיּוֹת לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ! הָהוּא — כְּבֶן חֲכִינַאי מַתְנֵי לַהּ.

    The Gemara challenges this last point: And did Rabbi Yoḥanan really say that? Didn’t Rabbi Yoḥanan state a principle that the halakha is in accordance with an unattributed mishna, in which the name of the tanna who issued the rulings does not appear? And we learned explicitly in our mishna, which is unattributed, that if one bathed and dried himself even with ten towels, he may not carry them in his hand. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan’s version of the mishna does not teach this halakha unattributed; rather, it teaches it in accordance with the opinion of ben Ḥakhinai, which is the opinion of an individual Sage that is not the accepted halakha .

    אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָאוֹלְיָירִין מְבִיאִין בַּלָּרֵי נָשִׁים לְבֵי בָנֵי, וּבִלְבַד שֶׁיִּתְכַּסֶּה בָּהֶן רֹאשָׁן וְרוּבָּן. סִכְנִיתָא צָרִיךְ לְקַשֵּׁר שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְמַטָּה. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְמַטָּה מִכְּתֵפַיִים. אֲמַר לְהוּ רָבָא לִבְנֵי מָחוֹזָא: כִּי מְעַבְּרִיתוּ מָאנֵי לִבְנֵי חֵילָא, שַׁרְבִּיבוּ בְּהוּ לְמַטָּה מִכְּתֵפַיִם.

    Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Bath attendants may bring women’s bathing garments [ balarei ] to the bathhouse on Shabbat as long as they cover their heads and the majority of their bodies with them, so that they are being worn rather than carried. With regard to the large scarf that is worn draped over one’s shoulders, one must tie its two ends together below so that it will not fall. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: This means that one must tie it below the shoulders. In a similar vein, Rava said to the inhabitants of his city, Meḥoza: When you transport clothing for the soldiers who are staying in the city, extend them beneath your shoulders so that you will wear them like a garment and not simply carry them.

    סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין. תָּנוּ רַבָּנַן: סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִים בְּשַׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל. הֵיכִי עָבֵיד? רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר: סָךְ וְאַחַר כָּךְ מְמַשְׁמֵשׁ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: סָךְ וּמְמַשְׁמֵשׁ בְּבַת אַחַת.

    We learned in the mishna: One may smear oil and rub a person’s body by hand on Shabbat. The Sages taught in a baraita : One may smear oil on and rub his intestinal area on Shabbat, and it is not a prohibited form of healing, provided he does not do so in the manner in which he does during the week. The Gemara asks: How then does one do this on Shabbat? Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: One first smears oil and afterward rubs the body. And Rabbi Yoḥanan said: One smears oil and rubs simultaneously.

    אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לַעֲמוֹד בְּקַרְקָעִיתָהּ שֶׁל דְּיוֹמְסֵת מִפְּנֵי שֶׁמְעַמֶּלֶת וּמְרַפָּא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל יָמֶיהָ שֶׁל דְּיוֹמְסֵת עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וַעֲצֶרֶת מִן הַמִּנְיָן. אִיבַּעְיָא לְהוּ: עֲצֶרֶת בַּתְּחִלָּה לְהַאי גִּיסָא, אוֹ לְהַאי גִּיסָא? תָּא שְׁמַע דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: כּוּלְּהוּ שַׁקְיָינֵי מִדִּיבְחָא וְעַד עֲצַרְתָּא מְעַלּוּ! דִּילְמָא הָתָם הוּא דְּכַמָּה דְּקָרִיר עָלְמָא מְעַלֵּי, אֲבָל הָכָא מִשּׁוּם הַבְלָא הוּא, כֵּיוָן דְּחַמִּים עָלְמָא טְפֵי מְעַלֵּי.

    The mishna taught: However, one may not exert himself on Shabbat. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited to stand on the floor of the therapeutic bathhouse of Deyomset on Shabbat, because it warms and heals even if one is not bathing or exerting himself. Rav Yehuda said that Rav said: The entire period that bathing in Deyomset is therapeutic is twenty-one days; and Shavuot is included. The Gemara raises a dilemma: Is Shavuot on this side, at the beginning, of the twenty-one-day period, or on this side, at the end, of the twenty-one days? Come and hear a resolution to this dilemma from that which Shmuel said: All medicinal drinks are effective from Passover to Shavuot ; apparently, the waters of the Deyomset are therapeutic in the time period leading up to Shavuot . The Gemara rejects this proof: Perhaps there, with regard to medicinal drinks, it is so, because the cooler the world, the better these drinks heal; however, here, with regard to bathing, the therapeutic effect is due to the heat, and therefore the warmer the world, the better. The time period during which bathing is effective would only begin with Shavuot .

    אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: חַמְרָא דִּפְרוֹגִיתָא וּמַיָּא דִדְיוֹמְסֵת קִיפְּחוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מִיִּשְׂרָאֵל.

    Apropos Deyomset, the Gemara cites that Rabbi Ḥelbo said: The wine of Phrygia [ Perugaita ] and the water of the Deyomset deprived Israel of the ten lost tribes. Because the members of these tribes were attracted to the pleasures of wine and bathing and did not occupy themselves with Torah, they were lost to the Jewish people.

    רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ אִיקְּלַע לְהָתָם, אִימְּשִׁיךְ בָּתְרַיְיהוּ אִיעַקַּר תַּלְמוּדֵיהּ. כִּי הֲדַר אֲתָא, קָם לְמִיקְרֵי בְּסִפְרָא, בְּעָא לְמִקְרֵי ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם״, אָמַר ״הַחֵרֵשׁ הָיָה לִבָּם״. בְּעוֹ רַבָּנַן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ וַהֲדַר תַּלְמוּדֵיהּ.

    The Gemara relates that once Rabbi Elazar ben Arakh happened to come there, to Phrygia and Deyomset, and he was drawn after them, and his Torah learning was forgotten. When he returned, he stood to read from a Torah scroll and was supposed to read the verse: “This month shall be for you [ haḥodesh hazeh lakhem ]” (Exodus 12:2), but he had forgotten so much that he could barely remember how to read the Hebrew letters, and instead he read: Have their hearts become deaf [ haḥeresh haya libbam ], interchanging the similar letters reish for dalet , yod for zayin , and beit for khaf . The Sages prayed and asked for God to have mercy on him, and his learning was restored.

    וְהַיְינוּ דִּתְנַן, רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: הֱוֵי גּוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָּבֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּימוּהָ בְּיָדְךָ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן. תָּנָא: לֹא רַבִּי נְהוֹרַאי שְׁמוֹ, אֶלָּא רַבִּי נְחֶמְיָה שְׁמוֹ. וְאָמְרִי לַהּ, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ שְׁמוֹ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רַבִּי נְהוֹרַאי? — שֶׁמַּנְהִיר עֵינֵי חֲכָמִים בַּהֲלָכָה.

    And that is what we learned in a mishna that Rabbi Nehorai says: Exile yourself to a place of Torah and do not say that it will follow you, as if you are in a place of Torah, your colleagues will establish it in your hands, and do not rely on your understanding alone. It was taught: Rabbi Nehorai was not his name, but rather Rabbi Neḥemya was his name; and some say that Rabbi Elazar ben Arakh was his name and his statement was based on the personal experience of forgetting his Torah due to his failure to exile himself to a place of Torah. And why was he called Rabbi Nehorai? It was because he would illuminate [ manhir ] the eyes of the Sages in halakha .

    אֲבָל לֹא מִתְגָּרְרִין. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין גּוֹרְרִין בְּמִגְרֶרֶת בַּשַּׁבָּת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם הָיוּ רַגְלָיו מְלוּכְלָכוֹת בְּטִיט וּבְצוֹאָה — גּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה עֲבַדָא לֵיהּ אִימֵּיהּ מַגְרַרְתָּא דְכַסְפָּא.

    The mishna taught: However, one may not scrape off the oil on Shabbat. The Sages taught in a baraita : One may not scrape his body with a scraper on Shabbat. Rabban Shimon ben Gamliel says: If one’s feet were dirty with mortar and excrement he may scrape them in the usual manner with a scraper and need not be concerned about violating a prohibition. Rav Shmuel bar Yehuda’s mother made him a silver scraper to use on Shabbat to distinguish it from a weekday.

    אֵין יוֹרְדִין לְקוֹרְדִימָא וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? — מִשּׁוּם פִּיקָא.

    The mishna also taught that one may not enter a swampy river full of mud on Shabbat. The Gemara explains: What is the reason for this? Due to the mud, as it is likely that one will slip and fall and come to violate the prohibitions of bathing and wringing out his clothes.

    וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּיקְטְוִיזִין בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּסַם, אֲבָל בַּיָּד — מוּתָּר. תַּנְיָא, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אַף בַּחוֹל אָסוּר מִפְּנֵי הֶפְסֵד אוֹכָלִין.

    We also learned in the mishna that one may not make a drug to induce vomiting on Shabbat. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: They only taught that this is prohibited with a drug, which is considered a medicine; however, inducing vomiting by hand is permitted. It was taught in a baraita that Rabbi Neḥemya says: Even during the week, if one need not vomit for medical reasons, it is prohibited to induce vomiting because it causes loss of food.

    וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לַפּוֹפֵי יָנוֹקָא בְּשַׁבָּת שַׁפִּיר דָּמֵי. וְהָאֲנַן תְּנַן: אֵין מְעַצְּבִין! הָתָם בְּחוּמְרֵי שִׁדְרָה, דְּמֶיחְזֵי כְּבוֹנֶה.

    And we learned in the mishna that one may not align a young infant’s bones in order to straighten them on Shabbat. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to swaddling an infant on Shabbat, one may well do so. The Gemara challenges this statement: Didn’t we learn in the mishna that one may not align an infant’s bones? The Gemara answers: There, the mishna is referring to the bones, vertebrae, of the spine, because straightening them appears like the prohibited labor of building.

    וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר. אָמַר רַבִּי חָנָא בַּגְדָּתָאָה אָמַר שְׁמוּאֵל:

    We also learned in the mishna that one may not reset a break in a bone on Shabbat. Rav Ḥana of Baghdad said that Shmuel said: