Commentary page
Shabbat 139a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 139a
Shabbat 139a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 493 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
הלכה ברורה בטעמים שלא יהא בה מחלוקת:
ג' עבירות בשחד ישפוטו במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו:
ג' פורעניות שדה תחרש עיין תהיה ולבמות יער:
ויועציך כבתחלה ואחר כך יקרא לך עיר הצדק לשרות בה שכינה:
אי בטלי יהירי ישראל מתייהרים בבלורית ובמלבושי יהירות כפרשים הללו:
בטולי אמגושי יבטלו מסיתים ומדיחים המשניאים אותנו:
סגיך הם גסי הרוח שמגדלין עצמן לשון ישגה מאד (איוב ח׳:ז׳) ואח"כ ואסירה כל בדיליך אלו אותם המבדילים שונאי ישראל מן הקב"ה בשקריהם ובפחזותם:
בטלי דייני רשעים מישראל שמטין דין:
19 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 139a · Sefaria
Tosafot
ולישלח להו כר"ט הא לא פריך לישלח להו כר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דשמא הם לא שאלו כשותא בכרמא מהו אלא היכא שעשה כדין איסור כלאים ג' מינים כאחד ועוד שמא לא ס"ל כר' יאשיה ואע"ג דקי"ל כר' יאשיה בספ"ק דקדושין (דף לט.) א"ל לא צהריתו [לא] קי"ל כר' יאשיה ואמר נמי בברכות פרק מי שמתו (ברכות דף כב.) נהוג עלמא כתלת סבי כר' אילעי בראשית הגז כרבי יאשיה בכלאים כר' יהודה בן בתירא בדברי תורה מיהו י"ל שלא היו סבורין כן דהא קאמר נמי נהוג כרבי יהודה בדברי תורה ואפ"ה פליגי עליה אמוראי טובא בשמעתא דהתם וקאמר נמי כרבי אילעי בראשית הגז דאמר אינו נוהג אלא בארץ ואפ"ה אמרינן בחולין בשילהי פ' הזרוע (חולין דף קלב.) אמר רב חסדא האי טבחא דלא מפריש מתנתא ליהוי בשמתא דה' אלהי ישראל ואמר נמי דרבא קניס אטמא ואפילו רב נחמן גופיה דאמר נהוג עלמא כתלת סבי אמר התם דקניס גלימא וא"ת נהי דלא ס"ל כר' יאשיה מ"מ לישלח להו כרבי יאשיה דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל וי"ל דלא שייך למימר הכי אלא במין של איסור דהמתירו חושבו מין היתר בארץ הלכה כמותו בחו"ל אבל בדבר שאינו תלוי אלא בזריעה חטה ושעורה וחרצן במפולת יד בהא לא אמר הלכה כמותו בחו"ל. מ"ר:
רב עמרם חסידא מנגיד עלה רב משרשיא יהיב ליה פרוטה לנכרי כו' קשיא לי אמאי הא אמרינן לעיל דהלכה כר"ט דמיקל בחו"ל וצריך לומר דבמקומם לא היו בני תורה:
וליתן ליה לתינוק ישראל אומר רבי שקבלה הוא בידינו שזה המקשה רב אחא בר יעקב והיינו הא דאמר בעירובין בשילהי בכל מערבין (עירובין דף מ: ושם) גבי ברכת זמן על הכוס ביוה"כ דמפרש התם דלא אפשר דהיכי ליעביד כו' ליתביה לתינוק לית הלכתא כרב אחא בר יעקב דילמא אתי למיסרך ולא מצינו במקום אחר דאית ליה לרב אחא האי סברא וי"מ דהוא ההוא דפ' בתרא דנדה (דף ס':) דאתקין ביממא דתמניא משום גנבי ולא חיישינן לסרך בתה במקום צורך ולא נהירא דמאי שנא דנקיט טפי רב אחא בר יעקב מכל שאר אמוראי דהתם ועל ההיא דהתם אומר ר"ת שמותר ליתן לתינוק לשתות כוס של ברכה כי מיקלע מילה ביוה"כ ולא חיישינן דילמא אתי למיסרך כיון שאין זה מנהג [בקבוע] ולא דמי לכוס דיוה"כ דאי הוו יהבי ליה אתי למיסרך אף כשיהיה גדול כיון שעושין מנהג לשתות בכל שנה ושנה ביוה"כ:
Tosafot on Shabbat 139a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
וזה שהשיב רב מנשיא לבני בי בשכר על הכילה ועל הכשות בכרם ועל המת ביו"ט כולן לאיסור לפי שאינן בני תורה. מהא שמעינן שאפילו דברים המותרים כגון אלו וכדומה להן המסורין לעם הארץ אין אדם רשאי להורות להן להיתר אלא יחמיר עליהן לאיסור.
Rabbeinu Chananel on Shabbat 139a · Sefaria
Rashba
הא דאמרינן ולישלח להו כדרמי בר יחזקאל. ולא אמרינן ולישלח להו כילת חתנים. לא קשיא דאינהו בשיש לה גג קא מיבעיא להו. והא נמי דאמרינן ולשלח להו כר' טרפון, ולא אמרינן ולישלח להו כר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, וקיימא לן כותיה כדאמרינן נהוג עלמא כתלתא סבי כר' יאשיה בכלאים כדאיתא בברכות פרק מי שמתו (ברכות כב, א) ובפרק קמא דקידושין (לט, א) לא צהריתו דקיימא לן כר' יאשיה. אינהו בזורע חטה וכשות וחרצן קא מבעיא להו, דמספקא להו אי מין אילן הוא או ירק הוא.
הא דאמרן וליתן ליה לתינוק ישראל. פירשתיה ביבמות פרק חרש (קיד, א) גבי קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו, בסייעתא דשמיא.
הא דאמרינן הכא אתי למיסרך. ואמרינן נמי הכי בערובין (מ, ב) גבי זמן דיום הכפורים ליטעמיה לינוקא, אתי למיסרך. משום דהוה עובדין דצריכין לדידן, ובהני הוא דוקא דחיישינן לדלמא אתי למיסרך, אבל במידי דצריך לתינוק לא חיישינן להכי, דהא התם לא מטעמיה ליה לינוקא, ואילו לדידיה מאכילין ומשקין לאלתר ואפילו טובא, וכבר כתבתי דבר זה והארכתי בדבר זה, בפרק חרש ביבמות (שם) בסייעתא דשמיא.
Rashba on Shabbat 139a · Sefaria
Meiri
מה שהתרנו בפריסת כילה בכריכת חוט ומשיחה על הדרך שביארנו מ"מ במקום שאינן בני תורה אין מקילין להם בכך וכן מה שידעת שכלאי הכרם אסורין ושאין כלאי הכרם אלא במיני תבואות וירקות אבל אילנות מותר לנטעם בכרם והכשות נחלקו בו אם מין אילן הוא ואינו כלאים אם מין ירק ואסור והתרנוהו בחוצה לארץ מפני שכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ מ"מ במקום שאינן בני תורה אין מקילין להם מפני שדומה לירק ומ"מ נאמרו עליה בסוגיא זו דברים שיש לדון בהם והוא שאמר רב עמרם מנגיד עלה ר"ל על הזורע כשות בכרמו ולמה והרי מ"מ אינו חייב עד שיזרע שנים בזולת הכרם שנ' לא תזרע כרמך כלאים וכמו שאמרו הטה ושעורה וחרצן ותירצו שלא נאמר כן אלא לחייב את הזורע אבל לענין איסור הנאה אף במין אחד נאסר הכל וכמו שאמרו המעביר עציץ נקוב בכרם קדש וזה שהיה מנגד על הזריעה לא לאיסור הזריעה אלא שמא יבא בהם לידי מכשול ויש מפקפקים בה ממה שאמרו בברכות נהוג עלמא כתלתא סבי כר' יאשיה בכלאים וכו' ואם מ"מ אסורים הם היאך נהגו כן ר"ל שלא לאסור אלא בשנים אלא ודאי אף כל שאין כלאים בזולת הכרם מותר ושמועת עציץ נקוב פירושה בשיש בעציץ שני מינים וא"כ זה שהיה מנגד פירושו בזריעת מין אחר עמה וכן מה שאמרו רב משרשיא יהיב פרוטה לתינוק גוי וזרע ליה והקשו וליתיב ליה לתינוק ישראל שהרי קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווים להפרישו ואע"פ שמ"מ אין מאכילין אותו בידים בזו ראוי להקל שאף בגדול אין עקר האיסור אלא מגזרת מין אחר ותירץ בה משום דאתי למיסרך ובעירובין בענין זמן של יום הכפרים אמרו גם כן ליתביה לינוקא דלמא אתי למיסרך ואין ללמוד מכאן מה שלמדו קצת מפרשים שאסור להטעים לתינוק בתשעה באב וביום הכפרים כוס של מילה שאין אומרין אתי למיסרך בקטן כל כך וכן בדבר שאין לו זמן קבוע וכן אין למדין מכאן שכל מין האסור לזרוע בכרם מותר על ידי גוי שהרי אף קיומן אסור אלא בזו אינה אלא מפני שמותר היה אצלו לגמרי אלא שהיה רוצה לשנות בה מפני שדומה לירק:
Meiri on Shabbat 139a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בתוס' בד"ה וליתן ליה לתינוק כו' ולא דמי לכוס דיוה"כ כו' כיון שנעשה מנהג לשתות בכל שנה כו' עכ"ל וכשותא דשמעתין נמי כמו מנהג הוא לזרוע בכל שנה ושנה ועיין בר"ן וק"ל:
Chidushei Halachot on Shabbat 139a · Sefaria
Maharam
בתוס' ד"ה ולישלח להו וכו' ולא קי"ל כר' יאשיה וכו' כצ"ל:
Maharam on Shabbat 139a · Sefaria
Ben Yehoyada
שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה בְּמָקוֹם אֶחָד נראה לי בס"ד גם זו לטובה כדי שיהיו יגיעין יותר ויגן עליהם זכות בירור ההלכות והמשניות. ועוד כדי שיעשו חומרות לאסור מספק ותהיה זאת סניגוריא עליהם. הֲלָכָה זה טעם המשניות, וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה זו הגרסא ונסחה, דאם יפול מחלוקת יהיה רבתא לפריה ורביה. ונראה לי לפי דרשה זו לכך נקיט קרא לשון הַפְלָאָה בתיבת וְהִפְלָא שהוא לשון הפרשה והבדלה, כמו (שמות ט, ד) וְהִפְלָה הֳ' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם, וכן מחלוקת בהלכות הוא ענין הפרשה והבדלה כסברת החולקין.
אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁצָּרוֹת רַבּוֹת בָּאוֹת עָלָיו, צֵא וּבְדֹק בְּדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל יש להקשות הוה ליה למימר צֵא וּרְאֵה? ונראה לי בס"ד לשון 'רְאִיָּה' יפול על עול גלוי שאי אפשר ללמד בו זכות, אך לשון 'בְּדִיקָה' מורה על עול נעלם ונסתר שאדם יכול להחליט עליו שהוא עול בהשקפה הראשונה, אלא צריך לזה בדיקה שכליית לידע אם עשו עול במזיד, או אם יש ללמד זכות עליהם שהם שוגגים מצד קוצר שכלם, ומצד מרמות בעלי דינים שהם חריפים, או מצדדים אחרים, ולזה צריך לעשות בדיקה שכליית לשקול העניינים בדעת בהשערת השכל, או שתעשה נסיון בטענה ותביעה צוריית עם אדם אחד ותבא לפניהם ובזה יתברר לך הנהגתם איך היא, ואם הם מקבלי שוחד ממון או שוחד דברים כל זה יתברר לך על ידי בדיקה. והא דאמר אִם רָאִיתָ דּוֹר צָּרוֹת רַבּוֹת ולא אמר צָּרוֹת סתם? נראה לי בס"ד דדרכו יתברך להביא העושים את הקל תחלה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל בצרעת של בתים ובגדים וגופים, וכן אמרו בענין השביעית, ולזה אמר אם תראה צָּרוֹת רַבּוֹת באות עליו שאין בהם קלות כמנהג אלא באות רַבּוֹת מתחלתם אז צֵא וּבְדֹק בְּדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל, כי קרוב הדבר שבאים צרות בעבור חטא זה של הדיינים, מדה כנגד מדה הם שינו השיטה שֶׁבְּמָקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע (קהלת ג, טז), לכך גם הקב"ה שינה את המדה הנהוגה להביא הקל תחלה. ומה שאמר מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם שָׁלֹשׁ פֻּרְעָנִיּוֹת, כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, נראה לי שְׁ לֹשָׁה עֲ בֵרוֹת בְּ יָדָם שלשה עבירות בידם ראשי תיבות שֶׁבַע, ושלשה פורעניות גם כן ראשי תיבות 'שֶׁבַע' שהוא שָׂ דֶה תֵ חָרֵשׁ עִ יִּין תִּהְיֶה בָמוֹת יָעַר, ואלו שלש פרעניות יהיו במקמות ראשי תיבות שלהם צִיָּה שהם צ יון י רושלים ה ר הבית, ובזה יובן (ויקרא כו, כז) וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם 'שֶׁבַע' ראשי תיבות הנזכר.
אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּכְלוּ שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים רָעִים מִיִּשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד הטעם כי הדן דין אמת מתקן שם 'אדני' שהוא אותיות 'דינא' והוא בסוד השכינה בסוד 'דינא דמלכותא דינא' ולכן שופטים ושוטרים הרעים הם פוגמים בשם זה שהוא סוד השכינה, לכן אין הקב"ה משרה שכינתו שהיא בסוד שם אדני על ישראל בשלימות אלא עד שיכלו. והא דקרי ליה סִיג וּבְּדִיל כמו שנאמר (ישעיהו א, כה) וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ, נראה לי בס"ד כי חכמה מספר ע"ג, והשופטים הרעים משתמשין בחכמה להרע כמו שנאמר (ירמיהו ד, כב) חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, ולכן נמצא מהפכים מספר חָכְמָה [73] למספר סִיג [73] שהוא מספר ע"ג, וכן חכמים הטובים יונקים משם הוי"ה דמילוי יודי"ן אשר מילואו מספר מ"ו [י ו"ד ה" י ו י"ו ה" י =46], אך הרעים מהפכים מספר מ"ו למספר בְּדִיל [73] כי החשבון שוה.
אָמַר עוּלָא אֵין יְרוּשָׁלַיִם נִפְדֵּית, אֶלָּא בִּצְדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו א, כז) "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה". כאן יש קושיא ידועה הוא קאמר בִּצְדָקָה וקרא אמר בְּמִשְׁפָּט? ונראה לי בס"ד דעולא קאי על פדיונה העתיד שהוא אחר חרבן בית שני, אך היא כבר נפדית אחר חרבן בית ראשון, וישעיה שהיה קודם חרבן בית ראשון אמר צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה בפעם ראשונה, אך וְשָׁבֶיהָ אחר זה ישוב לה הפדיון בשביל צְדָקָה, כי כיון שאמר ישוב לה הפדיון פעם שנית מוכרח שתחרב וישוב לה הפדיון עוד הפעם בשביל צְדָקָה. אי נמי קיימא לן דתרין דרגין אינון ירושלים לאה, וציון רחל, וכיון דהכתוב אמר צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה ולא זכר ירושלים, שמע מינה ירושלים בִּצְדָקָה.
אִי בָּטְלֵי יְהִירֵי, בָּטְלֵי אַמְגּוּשֵׁי נראה לי בס"ד הטעם דכל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה (שבת קה:), נמצא על ידי גאוה מוספין כח בקליפת המינין המושכין האדם לעבודה זרה, ולכך אִי בָּטְלֵי יְהִירֵי בָּטְלֵי אַמְגּוּשֵׁי שהם המינין. ולפירוש רש"י ז"ל שפירש בסנהדרין צ"ח אַמְגּוּשֵׁי 'מְכַשֵּׁף' וכן הוא במחלוקת רב ושמואל לעיל, נראה לי הטעם דאמרו רבותינו ז"ל למה נקרא שמם כשפים שמכחישים בפמלייא של מעלה וכן עון הגאוה, לכן אִי בָּטְלֵי יְהִירֵי בָּטְלֵי אַמְגּוּשֵׁי. או יובן בס"ד על פי מה שכתבתי בספר קהילת יעקב ז"ל כח החסד מבטל הכשפים, לכן חלון זיהרא שה"ס [שהוא סוד] החסד מבטל כח הכשפים ושבט יהודה דיונק מחלון זה מבטל כשפים (ועיין זוהר תרומה קמב) וזה שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין סז:) שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה, שעל ידי רבוי זכיותיו הגביר עליו כח החסד שהמצות הם מימין ועל ידי כח החסד דידיה ביטל הכשפים עד כאן לשונו עיין שם. וידוע מה שכתב מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל שהגאוה נמשכת מיסוד האש, ולכן על ידי הגאוה מגבירים כח הגבורה בעולם, ולזה אמר כל המתגאה מביא חרון אף, אבל העניו הוא מצד החסד מגביר החסד בעולם, לכן משה רבינו ע"ה שהיה כולו מצד החסדים כמו שנאמר (שמות ב, ב) וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, היה עניו מאד, וכן אברהם אבינו ע"ה שהיה בחסד היה עניו מאד, וזה שאמר אִי בָּטְלֵי יְהִירֵי שאז גובר החסד בעולם אז בָּטְלֵי אַמְגּוּשֵׁי המכשפים, כי בתגבורת החסד יתבטל הכשפים.
"שָׁבַר ה' מַטֵּה רְשָׁעִים", אֵלּוּ הַדַּיָּנִים, שֶׁנַּעֲשׂוּ מַקֵּל לְחַזָּנֵיהֶם נראה לי בס"ד הטעם דנקיט בהו לשון מַקֵּל, דאיתא בזוהר הקדוש פרשת משפטים שהדיינים הם כנגד שלשה אבות העולם עיין שם. ומאחר דהדיינים נמשלו לשלשה אבות וצריכים לאחוז מעשה אבות שהוא האמת והיושר, ולכן אלו הרעים שלא אחזו מעשה אבות לא לקחו מהאבות אלא אותיות 'מַקֵּל' שהם סוף שמות אברה ם יצח ק ישרא ל, שלקחו אותיות אלו להרע בהם להיות מַקֵּל לְחַזָּנֵיהֶם, אך הכתוב עצמו כינה אותם בשם 'מַטֵּה ' דכתיב מַטֵּה רְשָׁעִים, והיינו כי זה הדיין שהוא דן את בעלי דינים הבאים לפניו כדי להטיב לשמשים וסופרים שלו, הנה מתהפך אצלו מספר דָּן [54] למספר מַטֵּה [54], וכינה שמשים שלהם בשם 'רְשָׁעִים' כי הם בעצמם רעים אך כוחם מן השופט הרמוז באות ש', ואם תניח ש' בתוך רָעִים יהיה צירוף רְשָׁעִים :
"כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם", אֵלּוּ הַדַּיָּנִים נראה לי בס"ד כי על דין האמת קיימים שמים וארץ, וידוע כי שמים וארץ נבראו ב'כב' [22] אותיות התורה וכתבתי לעיל שהם ב' בחינות אבג"ד ותשר"ק, וב' פעמים כ"ב מ"ד [44], ואלו הדנין שקר מהפכים 'מד' ל'דם'. והא דנקיט דַּיָּנִים תחלה אף על גב דעורכי הדיינים הם מקלקלים תחלה? נראה לי דאם לא היו הדיינים רעים לא היה מועיל שִׂפְתֵי שָׁקֶר ולשון עולה של עורכי הדיינים ובעלי דינים, על דרך שאמרו (גיטין מה.) לאו עכברא גנב אלא חורא גנב.
מִיּוֹם שֶׁפֵּרַשׁ יוֹסֵף מֵאֶחָיו, לֹא טָעַם טַעַם יַיִן נראה לי בס"ד יַיִן ניתן לְמָרֵי נָפֶשׁ, ומאחר שהיה בצרה שהוא פרוש מאביו וסובל יסורין הרבה בדבר זה, גם בימים שמלך במצרים שקשה עליו פרידתו של אביו, לכך אם היה שותה יין היה נחשב למר נפש, ובאמת לא היה מר נפש כי היה מקבל יסורין אילו בשמחה ומאמין שהם לטובה. אי נמי נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד (סנהדרין לח.), ולכן מוכרח שלא ישתה יין כלל, כדי שלא ישתכר חס וחלילה באיזה פעם ויגלה הסוד של מכירה שמכרוהו אחיו. אי נמי הוא היה מתפלל כל שעה ושעה על אחיו שלא יהיו נזוקין בעבור עון מכירתו, ולא קבע זמן לתפלה זו אלא כל שעה ושעה מן היום והלילה היה מתפלל, ולכך פירש מן היין לגמרי דשכור אל יתפלל. ובזה ניחא מה דסמיך לזה דרשה (שמות ד, יד) וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ.
1 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Shabbat 139a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 139, Amud Aleph, about 493 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 16 words
Opens “הֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה בִּמְקוֹם אֶחָד.…”
- Segment 262 words
Opens “תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בֶּן אֱלִישָׁע אוֹמֵר: אִם…”
- Segment 334 words
Opens “רְשָׁעִים הֵן, אֶלָּא שֶׁתָּלוּ בִּטְחוֹנָם בְּמִי שֶׁאָמַר…”
- Segment 430 words
Opens “וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל…”
- Segment 513 words
Opens “אָמַר עוּלָּא: אֵין יְרוּשָׁלָיִם נִפְדֵּית אֶלָּא בִּצְדָקָה,…”
- Segment 615 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: אִי בָּטְלִי יְהִירֵי —…”
- Segment 710 words
Opens “אִי בָּטְלִי יְהִירֵי בָּטְלִי אַמְגּוּשֵׁי — דִּכְתִיב:…”
- Segment 812 words
Opens “אִי בָּטְלִי דַּיָּינֵי בָּטְלִי גְּזִירְפָּטֵי — דִּכְתִיב:…”
- Segment 945 words
Opens “אָמַר רַבִּי מַלַּאי מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי…”
- Segment 1022 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן מַלַּאי מִשּׁוּם רֵישׁ…”
- Segment 1127 words
Opens “״כִּי כַפֵּיכֶם נְגוֹאֲלוּ בַדָּם״ — אֵלּוּ הַדַּיָּינִין.…”
- Segment 1219 words
Opens “וְאָמַר רַבִּי מַלַּאי מִשּׁוּם רַבִּי יִצְחָק מַגְדְּלָאָה:…”
- Segment 1329 words
Opens “רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: אַף הֵן…”
- Segment 1412 words
Opens “וַאֲמַר רַבִּי מַלַּאי: בִּשְׂכַר ״וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״,…”
- Segment 1514 words
Opens “שְׁלַחוּ לֵיהּ בְּנֵי בָּשְׁכָּר לְלֵוִי: כִּילָּה מַהוּ?…”
- Segment 1626 words
Opens “אַדְּאָזֵיל נָח נַפְשֵׁיהּ דְּלֵוִי. אָמַר שְׁמוּאֵל לְרַב…”
- Segment 179 words
Opens “וְלִישְׁלַח לְהוּ כִּדְרָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל! לְפִי שֶׁאֵינָן…”
- Segment 1833 words
Opens “כְּשׁוּתָא בְּכַרְמָא — עִירְבּוּבָא. וְלִישְׁלַח לְהוּ כִּדְרַבִּי…”
- Segment 1915 words
Opens “מַכְרִיז רַב: הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמִיזְרַע כְּשׁוּתָא…”
- Segment 2022 words
Opens “רַב מְשַׁרְשְׁיָא יָהֵיב לֵיהּ פְּרוּטָה לְתִינוֹק גּוֹי…”
- Segment 2120 words
Opens “מֵת — שְׁלַח לְהוּ: מֵת לֹא יִתְעַסְּקוּ…”
- Segment 2218 words
Opens “אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שִׁילַת אָמַר…”
Sages named on this page
- Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.
Source: Shabbat 139a · Segment 20 — “רַב מְשַׁרְשְׁיָא יָהֵיב לֵיהּ פְּרוּטָה לְתִינוֹק גּוֹי וְזָרַע לֵיהּ.…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Shabbat 139a · Segment 16 — “…נַפְשֵׁיהּ דְּלֵוִי. אָמַר שְׁמוּאֵל לְרַב מְנַשְּׁיָא: אִי חַכִּימַתְּ, שְׁלַח…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Shabbat 139a · Segment 5 — “אָמַר עוּלָּא: אֵין יְרוּשָׁלָיִם נִפְדֵּית אֶלָּא בִּצְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִיּוֹן…”
Original text
הֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה בִּמְקוֹם אֶחָד.
clear halakha and clear teaching together, but rather there will be disputes among the Sages.
תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בֶּן אֱלִישָׁע אוֹמֵר: אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁצָּרוֹת רַבּוֹת בָּאוֹת עָלָיו — צֵא וּבְדוֹק בְּדַיָּינֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁכׇּל פּוּרְעָנוּת שֶׁבָּאָה לְעוֹלָם לֹא בָּאָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל דַּיָּינֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כׇּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ. בּוֹנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַים בְּעַוְלָה. רָאשֶׁיהָ בְּשׁוֹחַד יִשְׁפּוֹטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסוֹמוּ וְעַל ה׳ יִשָּׁעֵנוּ וְגוֹ׳״.
It was taught in a baraita that Rabbi Yosei ben Elisha says: If you see a generation that many troubles are befalling it, go and examine the judges of Israel. Perhaps their sins are the cause, as any calamity that comes to the world comes due to the judges of Israel acting corruptly, as it is stated: “Please hear this, heads of the house of Jacob, and officers of the house of Israel, who abhor justice and pervert all equity, who build up Zion with blood, and Jerusalem with iniquity. Their heads they judge for bribes, and their priests teach for hire, and their prophets divine for money; yet they lean upon the Lord, saying: Is not the Lord in our midst? No evil shall befall us” (Micah 3:9–11).
רְשָׁעִים הֵן, אֶלָּא שֶׁתָּלוּ בִּטְחוֹנָם בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. לְפִיכָךְ, מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ פּוּרְעָנִיּוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַים עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר״.
The Gemara comments: They are wicked, but they placed their trust in the One Who spoke and the world came into being, the Almighty. Therefore, the Holy One, Blessed be He, brings upon them three calamities corresponding to the three transgressions for which they are responsible, as it is stated in the following verse: “Therefore, because of you, Zion shall be plowed as a field, and Jerusalem shall become heaps, and the Temple Mount as the high places of a forest” (Micah 3:12).
וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּכְלוּ שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים רָעִים מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרוֹף כַּבּוֹר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כׇּל בְּדִילָיִךְ. וְאָשִׁיבָה שׁוֹפְטַיִךְ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה וְגוֹ׳״.
And the Holy One, Blessed be He, will not rest His Divine Presence on the Jewish people until evil judges and officers shall be eliminated from the Jewish people, as it is stated: “And I will turn My hand upon you, and I will purge away your dross as with lye, and I will remove all your alloy. And I will restore your judges as at first, and your counselors as at the beginning; afterward you shall be called the city of righteousness, a faithful city” (Isaiah 1:25–26).
אָמַר עוּלָּא: אֵין יְרוּשָׁלָיִם נִפְדֵּית אֶלָּא בִּצְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה״.
Ulla said: Jerusalem will be redeemed only through righteousness, as it is stated: “Zion will be redeemed with justice and those who return to her with righteousness” (Isaiah 1:27).
אָמַר רַב פָּפָּא: אִי בָּטְלִי יְהִירֵי — בָּטְלִי אַמְגּוּשֵׁי. אִי בָּטְלִי דַּיָּינֵי — בָּטְלִי גְּזִירְפָּטֵי.
Rav Pappa said: If the arrogant will cease to exist, the Persian fire priests will cease to exist as well. If the deceitful judges will cease to exist, the royal officers [ gazirpatei ] and taskmasters will cease to exist.
אִי בָּטְלִי יְהִירֵי בָּטְלִי אַמְגּוּשֵׁי — דִּכְתִיב: ״וְאֶצְרוֹף כַּבּוֹר סִיגָיִךְ״.
He explains: If the arrogant will cease, the Persian fire priests will cease, as it is written: “And I will purge away your dross [ sigayikh ] as with lye, and I will remove all your alloy [ bedilayikh ].” This teaches that when the conceited and haughty [ sigim ] are purged, the priests of fire, who are separated [ muvdalim ] from the fear of God, will also cease.
אִי בָּטְלִי דַּיָּינֵי בָּטְלִי גְּזִירְפָּטֵי — דִּכְתִיב: ״הֵסִיר ה׳ מִשְׁפָּטַיִךְ פִּנָּה אוֹיְבֵךְ״.
He said: If the deceitful judges cease, the royal officers and taskmasters will cease, as it is written: “The Lord has removed your judgment, cast out your enemy” (Zephaniah 3:15).
אָמַר רַבִּי מַלַּאי מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: מַאי דִּכְתִיב ״שָׁבַר ה׳ מַטֵּה רְשָׁעִים שֵׁבֶט מוֹשְׁלִים״. ״שָׁבַר ה׳ מַטֵּה רְשָׁעִים״ — אֵלּוּ הַדַּיָּינִין שֶׁנַּעֲשׂוּ מַקֵּל לְחַזָּנֵיהֶם. ״שֵׁבֶט מוֹשְׁלִים״ — אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּמִשְׁפְּחוֹת הַדַּיָּינִין. מָר זוּטְרָא אָמַר: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְלַמְּדִים הִלְכוֹת צִיבּוּר לְדַיָּינֵי בּוּר.
Rabbi Mallai said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: What is the meaning of that which is written: “The Lord has broken the staff of the wicked, the rod of the rulers” (Isaiah 14:5)? He explains: “The Lord has broken the staff of the wicked”; these are the judges who have become staffs for their attendants. The attendants abuse people, and the judges provide the attendants with legal backing and moral support. “The rod of the rulers”; these are the Torah scholars who are members of the families of the judges. These Torah scholars assist their relatives, the judges, conceal their faults. Mar Zutra said: These are the Torah scholars who teach communal halakhot to ignorant judges. They teach ignorant judges just enough Torah and modes of conduct to prevent the people from realizing how ignorant they are, enabling them to maintain their positions.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן מַלַּאי מִשּׁוּם רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֹן, שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה״.
Rabbi Eliezer ben Mallai said in the name of Reish Lakish: What is the meaning of that which is written: “For your hands are defiled with blood, and your fingers with iniquity; your lips have spoken lies, your tongue utters wickedness” (Isaiah 59:3)?
״כִּי כַפֵּיכֶם נְגוֹאֲלוּ בַדָּם״ — אֵלּוּ הַדַּיָּינִין. ״וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בְּעָוֹן״ — אֵלּוּ סוֹפְרֵי הַדַּיָּינִין. ״שִׂפְתוֹתֵיכֶם דְּבָרוֹ שֶׁקֶר״ — אֵלּוּ עוֹרְכֵי הַדַּיָּינִין. ״לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶּהְגֶּה״ — אֵלּוּ בַּעֲלִי דִּינִין.
He explains: “For your hands are defiled with blood”; these are the judges who take bribes in their hands. “And your fingers with iniquity”; these are the scribes of the judges, who write falsehood with their fingers. “Your lips have spoken lies”; these are the legal advisors. “Your tongue utters wickedness”; these are the litigants themselves.
וְאָמַר רַבִּי מַלַּאי מִשּׁוּם רַבִּי יִצְחָק מַגְדְּלָאָה: מִיּוֹם שֶׁפֵּירַשׁ יוֹסֵף מֵאֶחָיו לֹא טָעַם טַעַם יַיִן, דִּכְתִיב: ״וּלְקׇדְקֹד נְזִיר אֶחָיו״.
And Rabbi Mallai said in the name of Rabbi Yitzḥak from Migdal: From the day that Joseph took leave from his brothers, he did not sample a taste of wine, as it is written: “They shall be on the head of Joseph, and on the crown of the head of he who was separated [ nezir ] from his brothers” (Genesis 49:26). The language of the verse alludes to the fact that Joseph conducted himself like a nazirite and abstained from wine.
רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: אַף הֵן לֹא טָעֲמוּ טַעַם יַיִן, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ״, מִכְּלָל דְּעַד הָאִידָּנָא לָא הֲוָה שִׁיכְרוּת. וְאִידַּךְ, שִׁיכְרוּת הוּא דְּלָא הֲוָה, שְׁתִיָּהּ מִיהָא הֲוָה.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: Joseph’s brothers too did not sample the taste of wine during the intervening period, due to their remorse, as it is written: “And they drank and became drunk with him” (Genesis 43:34). By inference: Until now there was no drunkenness, as they abstained from drinking. And the other Sage, Rabbi Mallai, holds: It was drunkenness of which there was none; however, there was drinking on the part of the brothers during the intervening years.
וַאֲמַר רַבִּי מַלַּאי: בִּשְׂכַר ״וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״, זָכָה לְחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ.
And Rabbi Mallai said: It is stated in the verse: “And the anger of the Lord was kindled against Moses, and He said: Is there not Aaron your brother the Levite, I know that he can surely speak, and also behold, he is coming out to greet you, and he will see you and be glad in his heart” (Exodus 4:14). Rabbi Mallai taught that as reward for Aaron’s lack of jealousy at seeing his brother Moses rise to greatness, as it is stated: “And he will see you and be glad in his heart,” he merited to become the High Priest, and for the breastplate of judgment to rest on his heart.
שְׁלַחוּ לֵיהּ בְּנֵי בָּשְׁכָּר לְלֵוִי: כִּילָּה מַהוּ? כְּשׁוּתָא בְּכַרְמָא מַהוּ? מֵת בְּיוֹם טוֹב מַהוּ?
The Gemara returns to the laws of a canopy. The inhabitants of the town of Bashkar sent to Levi: What is the halakha with regard to spreading a canopy on Shabbat? Additionally, what is the halakha with regard to hops in a vineyard? Do they constitute a prohibited mixture of diverse kinds? Finally, what is the halakha with regard to one who died on a Festival? How can the people attend to his burial?
אַדְּאָזֵיל נָח נַפְשֵׁיהּ דְּלֵוִי. אָמַר שְׁמוּאֵל לְרַב מְנַשְּׁיָא: אִי חַכִּימַתְּ, שְׁלַח לְהוּ. שְׁלַח לְהוּ: כִּילָּה — חָזַרְנוּ עַל כׇּל צִידֵּי כִּילָּה וְלֹא מָצִינוּ לָהּ צַד הֶיתֵּר.
As the messenger was going with the question, Levi died. Shmuel said to Rav Menashya: If you are wise and able to respond, send them answers to their questions. He sent them: With regard to a canopy, we reviewed all aspects of the matter of the canopy, and we did not find any permissible aspect.
וְלִישְׁלַח לְהוּ כִּדְרָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל! לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה.
The Gemara asks: And let him send them that it can be permitted in accordance with the opinion of Rami bar Yeḥezkel. The Gemara answers: He did not want to reveal that leniency to them, because they are not well versed in Torah, and they would not distinguish between permitted and prohibited methods of spreading the canopy.
כְּשׁוּתָא בְּכַרְמָא — עִירְבּוּבָא. וְלִישְׁלַח לְהוּ כִּדְרַבִּי טַרְפוֹן? דְּתַנְיָא: כְּשׁוּת, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אֵין כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם. וְקַיְימָא לַן: כׇּל הַמֵּיקֵל בָּאָרֶץ, הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּחוּץ לָאָרֶץ! לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה.
He also told them: Hops in a vineyard are a forbidden mixture of diverse kinds. The Gemara asks: And let him send them the message that it is permitted in accordance with the opinion of Rabbi Tarfon, as it was taught in the Tosefta : With regard to hops, Rabbi Tarfon says: They do not constitute a prohibited mixture of food crops in a vineyard, and the Rabbis say: They constitute a forbidden mixture of food crops in a vineyard. And we maintain that anyone who is lenient with regard to the halakhot of diverse kinds in Eretz Yisrael, even if the halakha is not ruled in accordance with his opinion, the halakha is ruled in accordance with his opinion outside of Eretz Yisrael, where the halakhot of diverse kinds apply only by rabbinic law. The Gemara explains: He did not reveal this leniency to them, because they were not well versed in Torah.
מַכְרִיז רַב: הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמִיזְרַע כְּשׁוּתָא בְּכַרְמָא — לִיזְרַע. רַב עַמְרָם חֲסִידָא מְנַגֵּיד עִילָּוֵיהּ.
With regard to the matter of hops in a vineyard, the Gemara relates that Rav would announce: One who seeks to sow hops in a vineyard, let him sow. In contrast, Rav Amram Ḥasida would administer lashes for sowing hops in a vineyard.
רַב מְשַׁרְשְׁיָא יָהֵיב לֵיהּ פְּרוּטָה לְתִינוֹק גּוֹי וְזָרַע לֵיהּ. וְלִיתֵּן לֵיהּ לְתִינוֹק יִשְׂרָאֵל! אָתֵי לְמִיסְרַךְ: וְלִיתֵּן לֵיהּ לְגָדוֹל גּוֹי! אָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי בְּיִשְׂרָאֵל.
The Gemara relates that Rav Mesharshiya would give a peruta to a gentile child, and the child would sow hops for him. The Gemara asks: And let him give the peruta to a Jewish child, who is also not obligated in mitzva observance. The Gemara answers: He may come to continue this habit and violate the prohibition as an adult. The Gemara asks: And let him give the peruta to an adult gentile. The Gemara answers: He may come to confuse him with a Jew.
מֵת — שְׁלַח לְהוּ: מֵת לֹא יִתְעַסְּקוּ בּוֹ לֹא יְהוּדָאִין וְלֹא אַרְמָאִין, לֹא בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְלֹא בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי.
With regard to a person who died on a Festival, he sent them in response: If a person died on a Festival, neither Jews nor Arameans, i.e., gentiles, should attend to his burial, neither on the first day of a Festival, nor on the second day of a Festival observed in the Diaspora.
אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שִׁילַת אָמַר רַבִּי אַסִּי: עוֹבָדָא הֲוָה בְּבֵי כְנִישְׁתָּא דְּמָעוֹן בְּיוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לַשַּׁבָּת,
The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rabbi Yehuda bar Sheilat say that Rabbi Asi said: There was an incident in the synagogue of the settlement of Maon on a Festival adjacent to Shabbat. A person died,