Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 135a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 135a

    Shabbat 135a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 374 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אנדרוגינוס ספק הוא ונולד בין השמשות נמי ספק זמנו הוא ספק אינו זמנו וכן נולד מהול ספק שמא ערלה כבושה היא העור דבוק בבשר ולקמיה פריך ספק קמא לאתויי מאי הואיל ותני כל הני ספיקי:

    רבי יהודה אומר כו' לקמיה יליף מילתיה:

    שב"ש אומרים צריך להטיף כו' ואפילו הכי מודו דשבת לא דחי:

    שצריך להטיף חיישינן שמא ערלה כבושה היא:

    על גר דליכא שום ספק ערלה כגון ערבי מהול:

    בן ח' אין מחללין עליו שהרי כמת הוא ואין מילתו מצוה ואי קשיא א"כ לאו חילול הוא שהרי הוא כמחתך בבשר מת לקמן נמי מוקי האי חילול במכשירי מילה ואליבא דר' אליעזר:

    מפני הסכנה מפני שחלב הרבה בדדיה ומביאה לידי חולי:

    כת"ק אליבא דב"ה דאמר א"צ להטיף ממנו דם ברית:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 135a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ולא ספק דוחה את השבת נראה לר"י דאסמכתא בעלמא הוא ולא איצטריך קרא להכי דהיכי תיסוק אדעתיה לחלל את השבת ולא ידענא אם הוא בר חיוב מילה או לא כדמפרש לקמן דספק נולד לז' או לח' ומשום נולד בין השמשות לא איצטריך נמי קרא דמוטב דתיבטל מצות מילה בשמיני מספיקא בשב ואל תעשה ואל יחלל שבת בידים מספק אלא נראה לר"י דעיקר האי קרא אתא לאנדרוגינוס שאינו דוחה שבת ונולד כשהוא מהול ומיהו לא מחד ערלתו נפקי דאין סברא לומר שקולים ויבואו שניהם אלא תרי קראי כתיבי חד במילה בזמנה וביום השמיני ימול בשר ערלתו וחד במילה שלא בזמנה דגדול וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו (בראשית י״ז:י״ד) א"נ קרא אתא לאנדרוגינוס ונולד כשהוא מהול מסברא ידעינן דאין צריך להטיף דם ברית ר"י אי נמי עיקר קרא לנולד כשהוא מהול ולאנדרוגינוס לא צריך קרא דהא נפקא ליה לר' יהודה לקמן דאנדרוגינוס טעון מילה מדכתיב כל זכר ורבנן הוו דרשי לדרשה אחריתי:

    לא נחלקו על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית כו' על מה נחלקו על גר שנתגייר - השתא משמע דיותר יש להצריך הטפה לנולד כשהוא מהול מלנתגייר כשהוא מהול דהא לנולד כ"ע מודו ובגר איכא פלוגתא וא"כ לקמן דפסיק רב הלכה כת"ק ומשמע דכוותיה קי"ל מדקאמר רב אדא בר אהבה תיתי לי דעברי אדרב וכיון דקי"ל כת"ק בנולד כשהוא מהול שאין צריך להטיף ממנו דם ברית כ"ש גר שנתגייר כשהוא מהול וה"ג לא פסקו כן אלא פסקו דקטן א"צ וגר צריך ובקטן ודאי כדין פסקו כשמועתנו ובגר נמי נראה לר"י שסמכו אההיא דיבמות דפרק החולץ (יבמות דף מו:) דתניא הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי רבי יהודה ור' יוסי אומר אין מטבילין ואת"ל דא"צ להטיף ממנו דם ברית בנתגייר כשהוא מהול לרבי יוסי אמאי אין מטבילין הרי הוא מהול לפנינו מאי נפקא מינה אם לא מלו אותו ב"ד לא יהא אלא ערבי מהול וגבעוני מהול אלא ודאי צריך להטיף ממנו דם ברית ולכך אין מטבילין דאינו גר עד שימול ויטבול ונראה לרשב"א לתת טעם בדבר שהרי הסברא הפוכה מסברא דשמעתין והיינו טעמא דבין קטן שנולד כשהוא מהול ובין גר שנתגייר כשהוא מהול דין הוא דשניהם היו טעונים הטפת דם ברית אי לאו דדרשינן הכא דקטן אין צריך להטיף ממנו משום דכתיב ערלתו ודוקא בקטן דגלי גלי בגר דלא גלי לא גלי ור"ח פסק איפכא מה"ג:

    בן שמנה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו נראה לר"י דעכשיו מותר לטלטל כל תינוקות שאין אנו בקיאין וכולם כמו ספק בן ח' ספק בן ט' ופעמים שהאשה מתעברת סמוך לטבילתה ופעמים שאינה מתעברת ומותר למולו בשבת ממ"נ כדאמרינן לקמן (שבת דף קלו.) אפילו הוא בן שמנה ודאי כגון שלא בא על אשתו אלא פעם אחת ופירש וילדה לסוף ח' אפילו הכי נראה לר"י דמותר לטלטלו ולמולו בשבת אם אין ריעותא בשערו ובציפרניו כדאמר בפרק הערל (יבמות דף פ:) דאמרינן האי בר שבעה הוא ואישתהויי אישתהי:

    מפני הסכנה סכנת חלב כשיש הרבה בדדין ולא חיישינן שמא תטלטל אותו ולא ידע רשב"א מאי איריא מפני הסכנה דאפילו לא יהא אלא צערא בעלמא מותר אפילו היא לחלוב עצמה ולהוציא חלב שבדדין אע"פ שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה דחמיר איסורא טפי מאיסור טלטול נראה דשרי מידי דהוה אמפיס מורסא דשרינן משום צערא:

    מכלל דת"ק סבר ד"ה מחללין ר' אליעזר הקפר ור"ש בן אלעזר תרווייהו קיימי את"ק וה"ק ליה ר"א הקפר לר"ש בן אלעזר לא כך יש להשיב על דברי ת"ק אלא הכי אית לן למימר לא נחלקו כו' והשתא דייק שפיר מכלל דת"ק סבר וכו'. פירוש רשב"א:

    Tosafot on Shabbat 135a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתיא מקל וחומר וגם זה פירשנו בפ' במה מדליקין: מילה דנכרתו עליה י"ג בריתות. מפורשין הן בתורה (בראשית י״ז:ט׳) ואלו הן ואתה את בריתי תשמר ואתנה בריתי אני הנה בריתי והקימותי את בריתי לברית עולם ואתה את בריתי תשמור והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם את בריתי הפר והקימותי את בריתי לברית עולם את בריתי אקים את יצחק: ולא שאני לך בין חמין שהוחמו בשבת לחמין שהוחמו מערב שבת. תמצא נשיאות ונתינות שבדבר זה ומה שנאמר עליו בפ' כירה (שבת ד' לח) דתנן מעשה שעשו אנשי טבריא שהביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין אמרו להם חכמים אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת אסורין ברחיצה [וכו'] ומותרין בשתיה ואוקימנה כר' שמעון דאסורין להשתטף בהן כל גופו ולענין חמין שהוחמו מערב שבת אמר שמואל לא הותרו לרחוץ בהן אלא פניו ידיו ורגליו ותניא כוותיה דשמואל חמין שהוחמו מערב שבת למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא ירחוץ בהן כל גופו ולר' שמעון מותר להשתטף בהן כל גופו ובפרק חבית (שבת דף קמז) תמצא שיחזק דבר זה של ר' שמעון שמתיר להשתטף בהן כל גופו אסור לרחוץ בהן כל גופו: בן ח' הרי הוא כאבן. לפי מה שנולד לח' חדשים אי אפשר לו לחיות כל עיקר ותמצא פירושו בבראשית דר' אושעיא (פרשה יד) וייצר בב' יצירות יצירה לאדם ויצירה לחוה יצירה לט' ויצירה לז' רב הונא אמר נוצר לט' ונוצר לז' חי לח' אינו חי:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 135a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    וכי עיין בה יאות איתברר ליה כתירוציה דרב יהודה ורבה בר אבוה דאי כתירוצי' דידיה דאוקמא למתניתין שאמרו חכמים מרחיצין ביום ראשון בשבת כדרכו ומזלפין ביום שלישי שחל להיות בשבת ר' אלעזר בן עזריה אומר אף מרחיצין ביום שלישי שחל להיות בשבת היה צריך לומר מפני שאמרו חכמים יום ג' שחל להיות בשבת מזלפין בא הוא ואמר מזלפין ואף מרחיצין אלא מכיון (כולא) [דלא] אמר כך שמעינן מינה שלא הזכירו חכמים ביום ג' שחל להיות בשבת לא רחיצה ולא זילוף. וממילא שמעינן דלית להו לרבנן ביום השלישי לא רחיצה ולא זילוף. ר' אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וכ"ש ביום ראשון וקיי"ל כר' אלעזר בן עזריה דאמרי' א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כר' אלעזר בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת ובין חמין שהוחמו בע"ש. בין הרחצת כל גופו בין הרחצת מילה. מפני שסכנה היא לו:

    גופא אמר רב אין מונעין חמין ושמן מע"ג מכה בשבת ושמואל אמר נותנין חוץ למכה ושותת ויורד למכה. ואע"ג דקיי"ל רב ושמואל הלכה כרב באיסורי הכא הלכה כשמואל דתניא כוותיה. אין נותנין חמין ושמן ע"ג מכה בשבת אבל נותן חוץ למכה ושותת ויורד למכה. תני רב נותנין ע"ג מכה מוך יבש וספוג יבש אבל לא גמי יבש ולא כתיתין יבשין. קשיא כתיתין אכתיתין. רישא קתני נותנין ע"ג המכה מוך יבש והוא כתיתין והדר תני ולא כתיתין יבשין ופרקינן לא קשיא הא בחדתי והוא מוך יבש מותר שאין חשובין כרטיה. אבל כתיתין ישנין אסורין. ועלה אמר אביי ש"מ האי נקרא מסו. פי' נקרא היא כתיתין והן סמרטוטין יבשים שיש עליהם טינוף צואה ריעי. כדגרסינן בע"ז ליתו נקרא מקיקלתא כו':

    ת"ר ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא ספק דוחה את השבת ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא אנדרוגינוס דוחה את השבת וכו' אמר מר ולא ספק דוחה את השבת לאתויי הא דתנו רבנן בן ז' מחללין עליו את השבת בן ח' אין מחללין עליו את השבת ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת בן ח' הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו בשבת.

    אבל אמו שוחה עליו ומניקתהו מפני הסכנה (צריך לכתוב תשלום הברייתא כמות שהיא בתוספתא).

    אתמר רב אמר הלכתא כת"ק דברייתא דאמר הא דתני ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובה"א אין צריך להטיף ממנו דם ברית ושמואל אמר הלכה כר' שמעון בן אלעזר שאמר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית דכיון שר' שמעון בן אלעזר סתמא א' יש לומר לא אמר אלא בחול אבל בשבת לא אמר דומיא דסיפא דקתני סיפא על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובה"א אין צריך וברור הוא שאין מילה לגר בשבת ועל זה אמר שמואל הלכה כר' שמעון בן אלעזר והוא בחול ולא בשבת. וחלקו עוד בנולד כשהוא מהול רבה ורב יוסף רבה אמר חיישינן שמא ערלה כבושה היא ורב יוסף אמר ודאי ערלה כבושה היא וראינו דברי רבה שהן שוין בשבת דרב אמר הלכה כת"ק ודקדקנו דברי ת"ק שאמר ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת ועל זה חלוקת ב"ש וב"ה ועליו אמרו ב"ה אין צריך להטיף ממנו דם ברית בשבת. ויש לומר אפילו בחול דהא סתם קאמר אין צריך להטיף ממנו דם ברית ומסתברא כרבה דאמר שמא ערלה כבושה היא.

    ומשמא אין מחללין את השבת ובירור דבר זה דברי רבה שאמר מנא אמינא לה.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 135a · Sefaria · Edition: Vilna Edition

    Rashba

    גירסת הגאונים ז"ל אמר רבה מנא אמינא לה דתניא ר"א הקפר ברבי אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה וכו', לאו מכלל דת"ק סבר דברי הכל אין מחללין, אם כן ר"א הקפר טעמא דב"ש אתא לאשמועינן, דלמא הכי קאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה. ות"ק דקאמר הכא היינו ר"ש בן אלעזר, וכן נמצא בתוספתא (פט"ז, הל' ח). והא דקאמר לאו מכלל דת"ק סבר דברי הכל אין מחללין, יש מפרשים דאי אמרינן ת"ק דהיינו ר"ש בן אלעזר סבר דצריך להטיף ממנו דם ברית אפילו בשבת קאמר דודאי ערלה כבושה היא, היכי קאמר ר"א לא נחלקו ב"ש וב"ה בחול שצריך להטיף ממנו דם ברית, אמר ת"ק אפילו בשבת ואמר ליה איהו אפילו בחול, שמע מינה דת"ק דהיינו ר"ש ב"א לא אמר אלא בחול ואפילו לב"ש, ולפיכך אמר ליה ר"א הקפר דבדבר זה (הוא דנחלקו) [לא נחלקו], דלכולי עלמא צריך ודאי להטיף ממנו דם ברית כדקאמר ר"ש בן אלעזר, אלא דמחלוקתן בשבת היא, דלב"ש מחללין עליו את השבת, ונמצא רבה דאמר בין כר"ש בן אלעזר בין כר' אלעזר הקפר, ורב יוסף דלא כחד. ויש מפרשים דהכי פירושא, לאו מכלל דת"ק סבר אין מחללין, דכיון דאשכחן לר"א הקפר דאמר דספק ערלה כבושה היא לב"ה, מסתמא אף ר"ש בן אלעזר הכי סבירא ליה, דמדר' אלעזר נשמע לר"ש, דבכדי לא נטיל מחלוקת ביניהם אלא במאי דאשכחן להו דפליגי דהיינו לב"ש דאינה משנה. ולי נראה דטעמא משום דאשכחן לרשב"א דמוסיף בהא את"ק, הכי נמי לר"א מוסיף אדר' שמעון, דכל תנא בתרא לטפויי מלתא קא אתי, והלכך ת"ק דר"ש אמר דאף בחול אין צריך להטיף ממנו דם ברית אלא לב"ש בלחוד, ור"ש אומר דאף לב"ה צריך להטיף בחול אבל לא בשבת משום דלכולהו ספק ערלה כבושה היא, ור"א הקפר על ר"ש מוסיף ואמר דלבית שמאי אפילו בשבת נמי דודאי ערלה כבושה היא לבית שמאי, ואקשינן אי הכי רבי אלעזר הקפר טעמא דבית שמאי אתא לאשמועינן, דאילו לענין דינא ר"א ור"ש הושוו לדעת אחת ולשניהם אין מחללין את השבת לבית הלל, ובטעמא דבית שמאי הוא דפליגי ומה בכך והא בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה. ופרקינן דלמא הכי קאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה, יש מי שפירש דלמא הכי קאמר ליה לר"ש, לא נחלקו ב"ש וב"ה בהטפת גר שנתגייר כשהוא מהול (כדקאמר) [כדקאמרת], דבההוא לא נחלקו שצריך להטיף ממנו דם ברית, אלא בהטפת נולד שהוא מהול פליגי ולחלל עליו את השבת, ולא א"ר אלעזר הכין לאשמועינן טעמא דב"ש בנולד כשהוא מהול, אלא לאשמועינן דבההיא הוא דפליגי ולא בגר שנתגייר כשהוא מהול. ויש מי שפירש דאת"ק דר"ש ב"א קאי כלומר דבין ר' שמעון בן אלעזר בין ר' אלעזר הקפר אמרו ליה לת"ק, לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, אלא על מה נחלקו, ר"ש ב"א אמר על גר שנתגייר כשהוא מהול, ורבי אליעזר הקפר קאמר בנולד כשהוא מהול עצמו ולחלל עליו את השבת. ורש"י ז"ל גורס: א"ר יוסף מנא אמינא לה דתניא ר"א הקפר אומר וכו', לאו מכלל דת"ק סבר דברי הכל מחללין, ודחינן דלמא ת"ק סבר ד"ה אין מחללין, ואקשינן אם כן ר"א הקפר טעמא דב"ש אתא לאשמועינן, ופרקינן דלמא הכי קאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה, ואף לגירסא זו נמצא שהתלמוד דחה רב יוסף מאותה ברייתא דלא שמע מינה מידי. וגירסת הגאונים ז"ל נראית יותר נכונה. ולענין פסק, בנולד כשהוא מהול קיימא לן כר"ש בן אלעזר וכדפסק שמואל. ואע"ג דפסק רב כת"ק, הא איכא רבה ורב יוסף דפליגי אליבא דר"ש בן אלעזר ושמע מינה דסבירא להו כותיה. ובפלוגתא דרבה ורב יוסף קיימא לן כרבה דאמר דספק ערלה כבושה היא ואינה דוחה את השבת, דרבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה ענין ומחצה (ב"ב קיד, ב), ואפילו אם תמצא לומר דלא אתמר כללא אלא במאי דפליגי בכולה מכלתין דבבא בתרא, מכל מקום לענין פסק הלכה הוי ליה ספיקא אי כרב יוסף, ונקטינן לחומרא ואין מחללין עליו את השבת. ולענין גר שנתגייר כשהוא מהול. יש אומרים דכיון דפסק שמואל הלכה כר"ש בן אלעזר, שמעינן מינה דאין צריך להטיף ממנו דם ברית, דסתמא כיון דר"ש בן אלעזר ור"א לא נחלקו בנולד כשהוא מהול אלא בגר שנתגייר, ואמר שמואל הלכה כר"ש בן אלעזר ולא פירש דדוקא בנולד כשהוא מהול, סתמא דמלתא בכל מאי דאמר ר"ש בן אלעזר פסק כותיה. ועוד יש מרבותינו ז"ל שאמרו שאילו לא פסק שמואל כר' שמעון בן אלעזר אלא בנולד כשהוא מהול בלבד אבל בגר שנתגייר כשהוא מהול לית ליה כותיה, הוי ליה לפסוק הלכה כרבי אלעזר הקפר דאוקי פלוגתייהו בנולד כשהוא מהול ולחלל עליו את השבת אבל בחול צריך להטיף, וכן גר שנתגייר כשהוא מהול לא נחלקו שצריך להטיף ממנו דם ברית. אבל הגאונים ז"ל וכן בהלכות הרב אלפסי ז"ל פסקו בגר שנתגייר כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. ויש מביאים ראיה לדברי הגאונים ז"ל, משום דסוגיין בתלמודא הכין, מדאותביה רבי אלעזר בן פדא לר' יוחנן בפרק הערל (יבמות עב, ב) מדתניא אין לי אלא נמול ביום שמיני, נמול לתשעה נמול לעשרה לי"א לי"ב וגר שנתגייר כשהוא מהול מנין, תלמוד לומר וביום, אלמא גר שנתגייר צריך להטיף ממנו דם ברית. ועוד דקיימא לן כרבי יוסי דאמר בפרק החולץ (יבמות מו, ב) א גר עד שימול ויטבול, וכדאיפסקא התם הלכתא בהדיא, ומשמע דכללא הוא לכל הגרים בין ערלים בין כשהן נמולין. ועוד דתניא התם, הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו, ור' יוסי אומר אין מטבילין אותו, ומפרשי רבוותא משום דחייש ר' יוסי דלמא ערבי מהול הוא וצריך להטיף ממנו דם ברית, וכן פירש שם רש"י ז"ל. וכבר איפסיקא התם הלכתא כרבי יוסי דאינו גר עד שימול ויטבול. ומה שאמר שמואל הלכה כר' שמעון, לאו אגר שנתגייר קאי אלא אנולד כשהוא מהול לבד, ואע"ג דר' שמעון תרתי קאמר והוא פסק סתם, אורחא דתלמודא בהכין למיפסק סתם ואע"ג דלית ליה כותיה אלא בחדא, וכההיא דאמרינן בפסחים (יג, א) מאי לאו לאכול לא לבער. ומיהו מה שהביאו ראיה מההיא דתניא בפרק הערל (שם) דאותביה ר"א לרבי יוחנן אין לי אלא נמול לשמנה וכו' גר שנתגייר כשהוא מהול מנין, אינה ראיה מחוורת בעיני, דאי מברייתא גופה קא מייתי ראיה, לאו ראיה היא דדלמא ההיא ר' אלעזר הקפר או תנא אחר הוא דאית ליה הכין, והתם נמי איכא תנאי אחרינא דתניא התם משוך ונולד כשהוא מהול וגר שנתגייר כשהוא מהול וקטן שעבר זמנו ושאר כל הנמולין, לאתויי מי שיש לו שתי ערלות אין נמולין אלא ביום, ר"א בר"ש אומר בזמנן אין נימולין אלא ביום כו'. (ומשום) [ומאי] דמותיב מינה בר פדא לאו מגר שנתגייר קמותיב לר' יוחנן אלא מנמול לתשעה לעשרה וכו', כלומר שאע"פ שנמולין שלא בזמנן אין נמולים אלא ביום. וההיא דאינו גר עד שימול ויטבול, אינה ראיה גמורה, דדלמא התם בגר שלא נמול משום דאפשר למולו דכל דאפשר למולו צריך למולו כאבות, ולא גמרינן מאמהות שטבלו ולא מלו משום דאין דנין אפשר משאי אפשר, דזו היתה תשובתו של רבי יהודה, אבל בגר שנתגייר כשהוא מהול דאי אפשר למולו גמרינן ליה מאמהות ובטבילה סגי, ולא איפסיקא התם הלכתא כרבי יוסי אלא בההיא, אבל בההוא שבא ואמר מלתי ולא טבלתי לא איפסקא הלכתא כותיה. וכן השיב מורי הר"מ ז"ל. והר"ז הלוי ז"ל השיב דדלמא ההיא דאמר ר' יוסי אין מטבילין, לא משום חשש ערבי הוא, אלא משום חשש דלמא נולד כשהוא מהול הוה. ואין זה מחוור בעיני, דנולד כשהוא מהול מיעוטא הוא, ורבי יוסי לא חייש למעוטא (יבמות סז, א). וקבלת הגאונים ז"ל תכריע. וההיא דא"ר יוסי, משום נולד כשהוא מהול ליכא למימר, דמיעוטא הוא כדאמרן, ואע"ג דלא איפסיקא בההיא בהדיא הלכה כר' יוסי, מכל מקום קיימא לן (עירובין מו, ב) דר' יוסי ור' יהודה הלכה כר' יוסי. וההיא דאינו גר עד שימול ויטבול נמי ראיה, דאפילו גר שנתגייר כשהוא מהול לא דמי לאמהות, דהכא אפשר הוא בהטפת דם ברית. ור"ח ז"ל כתב דגר שנתגייר כשהוא מהול אין לו תקנה, אבל בניו נמולין לשמונה ונכנסין לקהל, דהא אתגייר בטבילה וכגר חשוב להכשיר זרעו, אבל בעצמו לא. ואינו מחוור דאי סבירא לן כר"ש בן אלעזר, אף הוא עצמו כשר ונכנס בקהל, דהא אין צריך להטיף ממנו דם ברית קאמר, ואי לאו כותיה סבירא לן הא סגי ליה בהטפת דם ברית, וכההיא דתניא התם בפרק הערל דכתבינן לעיל. ועוד הקשה עליו הרמב"ן ז"ל מההיא דאמר ר' יוסי התם אין מטבילין אותו, כלומר עד שיטיף, שאלמלא אין לו תקנה לעולם מטבילין אותו להכשיר זרעו אבל לא להכשיר עצמו. ואין נראה לי [לומר] דצריך להטיף ממנו דם ברית להכשיר זרעו, דהא משמע דהטפת דם ברית כמילה. ולענין הברכה כתב הרמב"ן ז"ל, שהמל את הגר ועבד שנתגייר כשהוא מהול, מברך אקב"ו להטיף דם ברית מן הגרים או מן העבדים, שאין הטפה זו מספק אלא ודאי, שאנו חייבים להטיף מהם דם ברית להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה ובה נכנסין תחת כנפי השכינה, אבל נולד כשהוא מהול כיון דקיימא לן משום ספק ערלה כבושה הוא שמטיפין ממנו דם ברית, אין מברכין. וכן הורו הגאונים ז"ל וכ"כ הרב אלפסי בהלכותיו. והוא הטעם שאין מברכין להכניסו בבריתו של אברהם אבינו דשמא אין זו ערלה. אבל מורי הרב ז"ל כתב שצריך לברך, דכיון דאנן משום ספק בשל תורה מטיפין ממנו, בספיקא דאורייתא מברכין. ומחלוקתם תלויה בההיא דפרק במה מדליקין (שבת כג, א) דאמר אביי ודאי דדבריהם בעי ברכה ספק דדבריהם לא בעי ברכה, וכבר כתבתים שם בסייעתא דשמיא.

    הא דאמר (רב) [רבה] אמר רב אסי כל שאמו טמאה נמול לשמונה יש מי שפסק דליתא משום דאתי כתנאי, ואתיא דרבה אמר רב אסי כרב חמא דיחידאה הוא, וקיימא לן (לעיל שבת קל, ב) דאין הלכה כיחיד במקום רבים, ואי לאו דאיפליגו בה אמוראי הוה אמרינן דהלכתא כרב חמא ומשום דפסק רב אסי כוותיה, אבל השתא דאפליגו בה אמוראי דהיינו רב הונא וחייא בר רב, וכדאמרינן דפלוגתייהו בהא תליא, ואתיא מאן דאמר דבטומאת לידה תליא מלתא כרב חמא ומאן דאמר דלאו בטומאת לידה תליא מלתא כתנא קמא, קיימא לן כמאן דקאי כתנא קמא, ועוד דרבא משרשיה ור' ירמיה שקלי וטרו אליבא דתנא קמא. וכן דעת הרמב"ן ז"ל. אבל מורי הרב ז"ל פסק כרב אסי, משום דכיון דאוקימנא לה בפלוגתא דרב הונא וחייא בר רב, הוי ליה מ"ד אין יוצא דופן נמול לשמונה ורב אסי רבים ומ"ד יוצא דופן נמול לשמונה יחיד, וקיימא לן כרבים. ואף על גב דאוקימנא לה בגמ' כתנאי וקם ליה רב אסי כיחידאה, אין לתלות דברייתא לא שמיעא להו לרב אסי ולמ"ד יוצא דופן אינו נמול לשמונה, אלא שמיעא להו ואיסתבר להו כרב חמא, וכל היכא דפליגי אמוראי חד פסיק כת"ק ותרי פסקי כיחידאה אין לנו להכריע מסברא כההוא דפסיק כרבים בלא ראיה, דהויא לה כפלוגתא דאמוראי וקיימא לן כהנהו אמוראי דהוו להו רבים אצל יחיד. והרב אלפסי ז"ל לא פסק כחד מנייהו, אלא שכתב בהלכות דברי כולם, וכולה שקלא וטריא דגמרא. ויש מי שסובר דמסתפקא מלתא להרב ז"ל ולפיכך לא פסק בה כלום, אלא מספיקא אין אחד מהם נמול אלא לשמונה ואין מחללין עליו את השבת דמטילין אותו לחומרא, וכן דעת הר"ז הלוי ז"ל. וכן דעת הרב בעל ההלכות ז"ל דמילתא ספיקא היא, ונמול לשמונה ואין מחללין עליו את השבת.

    Rashba on Shabbat 135a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    נולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית שמא יש שם ערלה כבושה ר"ל מעט עור דק דבוק בבשר שמתוך דקותו ודבקותו ומיעוטו אינו ניכר ולאחר זמן תתפרק ותתכסה העטרה ואע"פ שלדעת רב ואליבא דבית הלל אינו צריך הואיל ונחלקו בה אחרוניהם ר"ל רבה ורב יוסף (ור' אלעזר הקפר) וכלם מודים שצריך אלא שזה אומר מחשש ספק ערלה וזה אומר מודאי ערלה הלכה כדבריהם ולענין מחלקתם הלכה כרבה שבא בחיוב הטפתו מספק ערלה כבושה ומעתה צריך למולו מעט כעין קלפה להטיף ממנו דם ברית ומ"מ אחר שהטפה זו אינה אלא מספק ערלה כבושה אינה דוחה שבת והטפה זו הנעשית מספק ערלה כבושה הזהירו הגאונים לעשותה בנחת ובעיון דק וביד ולא בברזל ואם נראה לו בודאי שיש שם ערלה כבושה הטפתו דוחה שבת ומ"מ ראוי להתבונן בה הרבה ואם רואה שיצטרך להמתין לה ימתינו ולא יעשו בה אלא על פי בקי:

    גר שנתגייר כשהוא מהול ואין בו שום ספק ערלה כבושה והוא שנמול בגיותו אם לסבת חולי או כגון ערבי מהול וגבעוני מהול שנתגיירו נראה לכאורה שאין צריך להטיף ממנו דם ברית שהרי כשמתגייר הוא כקטן שנולד ונולד כשהוא מהול אלמלא ספק ערלה כבושה אינו צריך הטפה או שזה כמי שנימול שלא בשעת חיוב כגון ששכחו ומלוהו בשביעי שאין צריך הטפה וכן נראה מסוגיא זו שפסקנו כר' שמעון בן אלעזר והרי הוא אומר שבגר שנתגייר נחלקו ואמרו בית הלל שאין צריך להטיף ממנו דם ברית ומ"מ רוב גאונים מסכימים שצריך הטפה להכנסה תחת כנפי שכינה ומביאים ראיה ממה שאמרו בפרק הערל אין לי שאינו נימול אלא ביום אלא נימול לשמנה אבל לתשעה ועשרה לאחד עשר לשנים עשר וגר שנתגייר כשהוא מהול מנין ת"ל וביום ומ"מ אפשר לדחותה שמא בגר שלא נימול בידי אדם הוא אומר כן ובספק ערלה כבושה וכן מה שהביאו ראיה ממה שפסקנו שם אינו גר עד שימול ויטבול ונאמרה סתם אף בישמעאלים (אי) אפשר שלא אמרוה אלא על רוב גרים שהם ערלים אבל מ"מ יש להם ראיה ממה שאמרו שם הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי ר' יהודה אומר מטבילין אותו ור' יוסי אומר אין מטבילין אותו והלכה כר' יוסי ופרשו הגאונים מפני שר' יוסי חושש שמא ערבי מהול הוא וכן פירשו שם גדולי הרבנים ומ"מ יראה לי לדחותה שאף זו אפשר לפרשה לדעת ר' יוסי שמא נולד כשהוא מהול ונמצא שצריך הטפה מספק ערלה כבושה אבל כל שנימולו בודאי אין צריכין הטפה כלל:

    ומ"מ לשטתם שהם מצריכים בהם הטפה אף הם כתבו שמברך עליה אשר קדשנו במצותיו וצונו להטיף דם ברית ומפני שאין הטפה זו מספק אלא מתורת הכנסתם תחת כנפי השכינה אבל קטן שנולד כשהוא מהול לדעתם אחר שהטפתו מספק ערלה אין מברכין עליה וכן אין האב מברך עליה להכניסו שאין זה ערלה גמורה שתהא הסרתה קרויה הכנסה וכן דעתם במילת אנדרוגינוס הואיל ואין חיוב מילתו ודאי וכן כתבוה מקצת גאונים ואף גדולי המחברים בכללם שכל ספק דבריהם אין מברכין עליו לדעתם אף בספק הבא מחשש תורה ואף לדעת המפרשים שבספק הבא מחשש תורה מברכים הם סוברים שזו אינה בכלל זה אחר שכמה חכמים נחלקו לומר שאין צריך להטפת דם ברית כלל ואף רב בכללם אבל כל שהוא ספק תורה הן שהדבר בעצמו ספק הן שהדבר ודאי אלא שספק יצא ספק לא יצא חוזר ומברך כמו שאמרוה בברכות בספק קרא קרית שמע ספק לא קרא ומ"מ גדולי הדורות חולקים לומר שאין חוזר ומברך אלא כשהספק בעצמו של דבר כגון זו שבפרק שני בדמאי אבל כל שספק נטל לולב או תקע שופר שיש בחזרתו ספק ברכה לבטלה חוזר ואינו מברך ולא אמרוה בקרית שמע אלא מפני שהוא כקורא בתורה שזמנו בכל שעה וכמו שאמרו הקורא מכאן ואילך לא הפסיד וחכמי נארבונאה כתבו שצריך בה לברך כדין כל ספקי תורה על הדרך שביארנו בפרק שני לשטתנו וכן עשו בה מעשה ונסח הברכה אשר קדשנו וכו' להטיף דם ברית וגדולי הדורות כתבו בה על המילה שאף הטפת ברית בספק ערלה מילה היא אלא שגדולי הפוסקים השיבו תשובת שאלה בשם גאוני הראשונים שאין מברכין על המילה אא"כ נראית לו ערלה כבושה ונראה שהם מודים שמברכים עליה להטיף ממנו דם ברית וזהו עקר הדברים ולשיטת הגאונים שכתבנו אני תמה שהם מצריכים ברכת הטפה במי שאין בו ספק ערלה כלל כגון גר שכבר נימול לאיזו סבה מטעם כניסה תחת כנפי שכינה והרי הקטן אף הוא נכנס תחת כנפי שכינה בברית ואם מפני שכבר הוא מזרע ישראל הרי אמרו בשלשה דברים נכנסו ישראל תחת כנפי שכינה במילה ובטבילה ובקרבן וכי מפני שנתוסף עליו חיוב ספק ערלה מיגרע גרע אלא ודאי דברים שאינן הם ועקר הדברים שכתבנו:

    ומ"מ מילת הגר אין צריך לומר שאינה דוחה שבת אף בשאינו מהול כלל שכל שאינו נימול לשמנה אינו דוחה שבת ולא עוד אלא אף טבילתו אינה דוחה שבת שהרי מתקן גברא הוא והסכימו הגאונים שישראל שנשתמד וילדה אשתו בן בשבת שמותר למולו בשבת שזרעו של אברהם הוא וכל שכן שאמו ישראלית והולך אחריה ואין בנו פקפוק:

    בן שבעה מחללין עליו את השבת אבל בן שמנה אין מחללין עליו את השבת ובן שמנה הוא שנולד בשמיני בודאי כגון שבא על אשתו ופירש ונולד אח"כ בשמיני ושראו שערו לקוי ואין צפרניו שלמים שזהו בן שמנה בודאי שלא היה ראוי לצאת אלא בתשיעי ועל זה נאמר שהוא כאבן ואסור לטלטלו אבל אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה ר"ל סכנת האם מצער החלב ואין צריך לומר שאין מחללין עליו את השבת ספק בן שבעה ספק בן שמנה כגון שלא נודע אימתי נתעברה או שנולד בתשיעי למקטעי' או שנולד בשמיני בודאי ושערו וצפרניו שלמים שאפשר בכיוצא בזה שיהא בן שבעה ונשתהא אע"פ שלא יצא מכלל נפל עד עשרים כמו שיתבאר ביבמות י"א שמלין אותו בשבת ויש פוסקים שאין מילתו דוחה שבת וראשון עקר כמו שכתבנו למעלה ומ"מ בשאר דברים לדברי הכל מחללין עליו את השבת ואף בבן שמנה גמור אם שהה שלשים יום על דרך הזרות מטלטלין אותו ודינו בסימניו מוכיחין עליו מפני שתולין את הענין בחסרון הכרתנו בסימנין אלו ודנין אותו כבן שמנה שגמרו סימניו שאע"פ שלא יצא מכלל נפל עד עשרים לענין אבלות ולענין כמה דברים כמו שיתבאר במסכת יבמות מחללין עליו את השבת ויש מי שכתב שעכשו אין אדם בקי בסימני שערו וצפרניו ואין לנו בן שמנה ודאי וכלם מלים אותם בשבת ומחללין עליהם את השבת:

    Meiri on Shabbat 135a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה ולא ספק כו' דעיקר האי קרא אתא לאנדרוגינוס כו' ונולד כשהוא מהול כו' עכ"ל ולא דמי להנהו ספיקי דלעיל דערלה גמורה הן אלא דספק הוא אם חייב למולו בשבת אם לא ולא איצטריך קרא למעט ספיקא מה שאין כן הכא בהני דאצטריך קרא למעט משום דמשונין הן ערלתן לא חשיבי ערלה ובחול נמי לא איצטריך למולן כדאמרי ב"ה בנולד כשהוא מהול דאין צריך להטיף ממנו דם ברית וב"ש נמי דמצרכי להטיף ממנו דם ברית אינו אלא מדרבנן וכן צריך לומר באנדרוגינוס וכהאי גוונא כתבו התוספות לקמן דאנדרוגינוס ודאי הוא או זכר או נקבה ומיעטו מביאת מקדש משום דמשונה הוא ודו"ק:

    בד"ה מכלל דתנא קמא כו' והשתא דייק שפיר מכלל דתנא קמא סבר כו' פי' רשב"א עכ"ל לא ניחא להו כנראה מפרש"י דמכלל דת"ק סבר ד"ה מחללין כו' תנא בעלמא הוא ואנא דאמרי כוותיה דמתוך הסוגיא משמע דאדרשב"א קאי כדמקשה ואדשמואל לא עבר דפסיק כרשב"א ומסיק דס"ל דודאי ערלה כבושה היא כדאמר רב יוסף ומייתי מנא אמינא לה מיהו למאי דמסיק דילמא ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה י"ל אי אדרשב"א קאי רבי אלעזר הקפר מאי אתי לאשמעינן דבחול צריך להטיף דם ברית לכ"ע הא רשב"א נמי קאמר הכי ומדברי בעל המאור למדתי דקאמר ר"א הקפר נמי לא נחלקו אדרשב"א דקאמר פליגי בגר מהול וקאמר איהו דלא נחלקו בהא אלא דלכ"ע צריך להטיף ממנו דם ברית אבל לפי זה העיקר חסר מדברי ר"א הקפר דלא הזכיר אלא דלא נחלקו בנולד מהול וטפי ה"ל להזכיר דלא נחלקו בגר מהול דבהא פליג אדרשב"א ולפירוש רש"י דלא קאי אהך ברייתא דרשב"א ניחא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 135a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בתוס' ד"ה לא נחלקו על נולד כשהוא כו' עד ור"ח פסק איפכא וכו' דאיהו פסיק כרשב"א מדפליגי רבה ורב יוסף אליביה ועיין באלפסי ובאשר"י:

    ד"ה מפני הסכנה וכו' ולא חיישינן שמא תטלטל וכו' אע"פ שמלאכה שאין צ"ל חמיר וכו' נראה דשרי מידי דהוה וכו' כצ"ל: :

    Maharam on Shabbat 135a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 135, Amud Aleph, about 374 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “וְלֹא סָפֵק דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. ״עׇרְלָתוֹ״ —…”

    2. Segment 248 words

      Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת,…”

    3. Segment 350 words

      Opens “אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא נֶחְלְקוּ…”

    4. Segment 438 words

      Opens “אָמַר מָר: וְלֹא סָפֵק דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.…”

    5. Segment 514 words

      Opens “בֶּן שְׁמוֹנָה — הֲרֵי הוּא כְּאֶבֶן, וְאָסוּר…”

    6. Segment 613 words

      Opens “אִיתְּמַר, רַב אָמַר: הֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא, וּשְׁמוּאֵל…”

    7. Segment 722 words

      Opens “רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אִתְיְלִיד לֵיהּ הָהוּא…”

    8. Segment 835 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: וְאַדִּשְׁמוּאֵל לָא עֲבַר?!…”

    9. Segment 960 words

      Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף: מְנָא אָמֵינָא לַהּ —…”

    10. Segment 1030 words

      Opens “וְדִילְמָא תַּנָּא קַמָּא דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין מְחַלְּלִין…”

    11. Segment 1132 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אַסִּי כׇּל שֶׁאִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים יוֹכִיחוּ, שֶׁאֵין…”

    13. Segment 134 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: נִתְּנָה תּוֹרָה,…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Shabbat 135a · Segment 7 — “רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אִתְיְלִיד לֵיהּ הָהוּא יָנוֹקָא כְּשֶׁהוּא…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 135a · Segment 8 — “…עׇרְלָה כְּבוּשָׁה הִיא. רַב יוֹסֵף אָמַר: וַדַּאי עׇרְלָה כְּבוּשָׁה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 135a · Segment 8 — “…עֲבַר?! אֵימַר דְּאָמַר שְׁמוּאֵל בַּחוֹל, בְּשַׁבָּת מִי אָמַר? הוּא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 135a · Segment 12 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים יוֹכִיחוּ, שֶׁאֵין אִמּוֹ טְמֵאָה…

    Original text

    וְלֹא סָפֵק דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. ״עׇרְלָתוֹ״ — וַדַּאי דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וְלֹא אַנְדְּרוֹגִינוֹס דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.

    and the circumcision of a halakhically uncertain foreskin does not override Shabbat. And by means of the same inference from the term his foreskin, derive that circumcision of his definite foreskin overrides Shabbat, and circumcising the foreskin of a hermaphrodite baby, with regard to whom there is uncertainty whether or not circumcision is required, does not override Shabbat.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וְעָנוּשׁ כָּרֵת. ״עׇרְלָתוֹ״ — וַדַּאי דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וְלֹא נוֹלָד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. ״עׇרְלָתוֹ״ — וַדַּאי דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וְלֹא נוֹלָד כְּשֶׁהוּא מָהוּל דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ.

    Rabbi Yehuda says: The circumcision of a hermaphrodite overrides Shabbat, and if he is not circumcised, when he reaches majority he is punishable by karet . Rabbi Yehuda interprets the verse in the following manner: His definite foreskin overrides Shabbat; however, the circumcision of one born at twilight does not override Shabbat. And likewise, his definite foreskin overrides Shabbat; however, the circumcision of one who was born circumcised, i.e., without a foreskin, does not override Shabbat. With regard to a child in that condition, there is a dispute between Beit Shammai and Beit Hillel, as Beit Shammai say: It is necessary to drip covenantal blood from him, in lieu of circumcision of the foreskin, and Beit Hillel say: It is not necessary, as he is already circumcised.

    אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל נוֹלָד כְּשֶׁהוּא מָהוּל שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית, מִפְּנֵי שֶׁעׇרְלָה כְּבוּשָׁה הִיא. עַל מַה נֶּחְלְקוּ — עַל גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר כְּשֶׁהוּא מָהוּל, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית.

    Rabbi Shimon ben Elazar said: That was not the subject of their dispute, as Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree over the fact that from one who was born circumcised, it is necessary to drip covenantal blood, because they agree that it is a case of a concealed foreskin. The child is not actually circumcised; it is just that his foreskin is not visible. With regard to what did they disagree? With regard to a convert who for some reason was circumcised when he was a gentile and converted when he was already circumcised, as Beit Shammai say: Dripping covenantal blood from him is necessary, and Beit Hillel say: Dripping covenantal blood from him is not necessary, and he needs only a ritual immersion to complete his conversion.

    אָמַר מָר: וְלֹא סָפֵק דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי הָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: בֶּן שִׁבְעָה, מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. וּבֶן שְׁמוֹנָה, אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה סָפֵק בֶּן שְׁמוֹנָה — אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת.

    The Gemara cited above that the Master said: The circumcision of a halakhically uncertain foreskin does not override Shabbat. The Gemara asks: What case of uncertainty does this statement come to include? The Gemara answers: It comes to include that which the Sages taught: To circumcise a child born after seven months of pregnancy, one desecrates Shabbat, as it will likely live. However, to circumcise a child born after eight months of pregnancy, with regard to whom the presumption was that he would not survive, one may not desecrate Shabbat. And even for the circumcision of a child with regard to whom there is uncertainty whether the child was born after seven months and uncertainty whether the child was born after eight months, one may not desecrate Shabbat.

    בֶּן שְׁמוֹנָה — הֲרֵי הוּא כְּאֶבֶן, וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. אֲבָל אִמּוֹ שׁוֹחָה וּמְנִיקָתוֹ מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.

    And the Sages taught: A child born after eight months is like a stone with regard to the halakhot of set-aside [ muktze ], and it is prohibited to move him. However, his mother may bend over the child and nurse him due to the danger that failure to nurse will cause her to fall ill.

    אִיתְּמַר, רַב אָמַר: הֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.

    With regard to the halakhic ruling in the case of a child born circumcised, it is stated that the Sages disagree. Rav said: The halakha is in accordance with the explanation of the first tanna , i.e., in accordance with Rabbi Yehuda’s explanation of the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel, that they disagree with regard to one born circumcised. Since we rule in accordance with the opinion of Beit Hillel, it is not necessary to drip covenantal blood from a child born circumcised. And Shmuel said: The halakha is in accordance with the explanation of Rabbi Shimon ben Elazar, that Beit Shammai and Beit Hillel do not disagree with regard to one born circumcised, and that everyone agrees that it is necessary to drip covenantal blood from him.

    רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אִתְיְלִיד לֵיהּ הָהוּא יָנוֹקָא כְּשֶׁהוּא מָהוּל. אַהְדְּרֵיהּ אַתְּלֵיסַר מָהוֹלָאֵי, עַד דְּשַׁוְּיֵיהּ כְּרוּת שָׁפְכָה. אֲמַר: תֵּיתֵי לִי, דַּעֲבַרִי אַדְּרַב.

    The Gemara relates that to Rav Adda bar Ahava there was this child that was born circumcised, and the time for his circumcision was on Shabbat. He inquired after thirteen ritual circumcisors, but they refused to circumcise him, until ultimately, he circumcised his son himself and rendered him one with a severed urethra. He did not know how to perform a circumcision and made too deep an incision. Rav Adda bar Ahava said: I have it coming to me, i.e., I deserve to be punished, as I violated the ruling of Rav, who ruled that one born circumcised does not even need covenantal blood drawn.

    אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: וְאַדִּשְׁמוּאֵל לָא עֲבַר?! אֵימַר דְּאָמַר שְׁמוּאֵל בַּחוֹל, בְּשַׁבָּת מִי אָמַר? הוּא סָבַר, וַדַּאי עׇרְלָה כְּבוּשָׁה הִיא. דְּאִיתְּמַר, רַבָּה אָמַר: חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא עׇרְלָה כְּבוּשָׁה הִיא. רַב יוֹסֵף אָמַר: וַדַּאי עׇרְלָה כְּבוּשָׁה הִיא.

    Rav Naḥman said to him: And did he not violate the ruling of Shmuel? Say that Shmuel said that one is required to drip covenantal blood during the week, on Shabbat, did he say so? Certainly one does not desecrate Shabbat in that case. The Gemara explains that Rav Adda bar Ahava held differently, that in that case there is not merely a concern that perhaps there is a concealed foreskin. In that case, that there is definitely a concealed foreskin. Therefore, a form of circumcision must be performed on the child, and it overrides Shabbat. As it was stated that there is an amoraic dispute as to whether or not it is permitted to drip covenantal blood on Shabbat from a child born circumcised. Rabba said: We are concerned lest there is a concealed foreskin, and therefore there is uncertainty whether or not he is considered uncircumcised, and therefore it is prohibited to circumcise him on Shabbat. Rav Yosef said: In that case, there is certainly a concealed foreskin and therefore, it is permitted to circumcise him even on Shabbat.

    אָמַר רַב יוֹסֵף: מְנָא אָמֵינָא לַהּ — דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַקַּפָּר אוֹמֵר: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל נוֹלָד כְּשֶׁהוּא מָהוּל — שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית, עַל מָה נֶחְלְקוּ — לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. לָאו מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת?!

    Rav Yosef said: From where do I say this line of reasoning? As it was taught in a baraita : Rabbi Eliezer HaKappar says: There is a tradition that Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to a child who was born circumcised, that one is required to drip covenantal blood from him. With regard to what did they disagree? With regard to whether or not to desecrate Shabbat on his behalf. Beit Shammai say: One desecrates Shabbat in order to circumcise him, and Beit Hillel say: One does not desecrate Shabbat in order to circumcise him. Rav Yosef concludes: Does this not prove by inference that the first tanna , whose opinion Rabbi Eliezer HaKappar disputes, holds that everyone agrees that one desecrates Shabbat on his behalf, and Rabbi Eliezer HaKappar disagrees and states that Beit Shammai and Beit Hillel dispute that very matter?

    וְדִילְמָא תַּנָּא קַמָּא דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין מְחַלְּלִין קָאָמַר! אִם כֵּן — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַקַּפָּר טַעְמָא דְבֵית שַׁמַּאי אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן? דִילְמָא הָכִי קָאָמַר: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בְּדָבָר זֶה.

    The Gemara refutes this: And perhaps the first tanna is saying that everyone agrees that one may not desecrate Shabbat in that case, and Rabbi Eliezer HaKappar disagrees and holds that there is a dispute in this regard. The Gemara immediately rejects this assertion: If that is so, that Rabbi Eliezer HaKappar is coming to introduce an opinion that allows desecrating Shabbat to perform circumcision in this case, that is the opinion of Beit Shammai; did Rabbi Eliezer HaKappar come to teach us the reasoning of Beit Shammai? Their opinion is rejected as halakha , and there would be no purpose in making a statement simply to explain the opinion of Beit Shammai. The Gemara answers that proof is not absolute; perhaps this is what he is saying: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to this matter of circumcision of a baby born circumcised on Shabbat. They disagree with regard to the requirement to drip covenantal blood on a weekday.

    אָמַר רַבִּי אַסִּי כׇּל שֶׁאִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה — נִימּוֹל לִשְׁמוֹנָה, וְכֹל שֶׁאֵין אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה — אֵין נִימּוֹל לִשְׁמֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה וְגוֹ׳ וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ״.

    Rabbi Asi stated a principle: Any child whose birth renders his mother ritually impure due to childbirth is circumcised at eight days; and any child whose birth does not render his mother ritually impure due to childbirth, e.g., the birth was not natural, but by caesarean section, is not necessarily circumcised at eight days. As it is stated: “If a woman bears seed and gives birth to a male, she shall be impure seven days… and on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:2–3). This verse draws a parallel between the two issues, indicating that only a child whose birth renders his mother impure is circumcised on the eighth day.

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים יוֹכִיחוּ, שֶׁאֵין אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה, וְנִימּוֹל לִשְׁמֹנָה!

    Abaye said to him: The early generations, from Abraham through the revelation at Sinai, will prove that the principle is not valid, as the birth of a male during that era did not render his mother ritually impure due to childbirth, as the halakhot of the impurity of childbirth were commanded at Sinai, and nevertheless, the child was circumcised at eight days, as stated in the Torah, in the book of Genesis.

    אֲמַר לֵיהּ: נִתְּנָה תּוֹרָה,

    Rabbi Asi said to him: There is no proof from here, as when the Torah was later given,