Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 13a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 13a

    Shabbat 13a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 460 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ואימת רבן עליהן אין פושטין יד לשום דבר ואפי' בחול אלא על פי רבן:

    פרצה גברה כמו ופרצת ימה וקדמה (בראשית כח):

    שלא שנינו לא יאכל טהור עם הטמאה מפני הערוה לפי שלא הוצרכו לכך שכולן אוכלין חוליהן בטהרה היו ולא היו אוכלין עם נשותיהן טמאות:

    אטו זב פרוש לאו דברים טמאים קאכיל והלא כל מגעו טמא:

    מעשרין הן ולא גזרי' גזירה לגזירה:

    שתישן עם בעלה במטה כגון שהוא טמא דליכא למיחש משום טהרה או בזמן הזה שאין בו טהרה מי חיישי' להרגל עבירה או דילמא כיון דאיכא היכרא מדכר דכירי:

    על השולחן שאוכל עליו מותר להניח בשר העוף אצל הגבינה דקסברי בית שמאי בשר עוף בחלב לאו דאורייתא ולא גזרי' העלאה אטו אכילה:

    ואינו נאכל עמו:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 13a · Sefaria

    Tosafot

    מיתיבי התינוקות של בית רבן מסדרין פרשיותיהן כו' אומר הר"ם לפי' הקונטרס שפי' במתני' החזן רואה היכן התינוקות קורין לאור הנר הא דלא פריך ליה ממתני' משום דאיכא למימר דקורין באיסור ואין מוחין בידם אבל הכא דקתני מסדרין משמע שמותרין לעשות כן:

    רבא אמר רוב עם הארץ מעשרין הן וא"ת האמרי' בפרק בתרא דסוטה (דף מח.) שיוחנן כהן גדול גזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד וי"ל דה"ק שלא היו מפרישין כולם אלא תרומה גדולה אבל רובן היו מעשרים והא דחשו הכא טפי למיעוט מבמקום אחר משום דהויא מיעוט דשכיח טובא והיו הרבה נכשלים ומה שקשה דאביי אדאביי ודרבא אדרבא מפורש בפ"ב דכתובות (דף כד. ושם) גבי חיישינן לגומלים:

    מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור והתם סברא הוא לאסור לפי שיצרו תוקפו ומתגבר עליו ביותר ורש"י פי' אפי' ביחוד נמי אסור מדאורייתא ואין נראה דמשמע דרוצה לאסור יחוד בנדה תימה דיחוד דאסור מן התורה לא ילפי' מאשת איש ושרי בנדה כדכתיב סוגה בשושנים (סנהד' פ"ד לז.) והוא בבגדו והיא בבגדה דלא הוי אפי' באשת איש אלא מדרבנן אסור בנדה מהיקשא טפי הוה לן למיסר יחוד מהיקשא ולמישרי הוא בבגדו והיא בבגדה בלא יחוד כגון שפתח פתוח לרה"ר מסוגה בשושנים:

    ופליגא דר' פדת דא"ר פדת לא אסרה תורה אלא כו' תימה מנא ליה דפליגי דילמא מדרבנן אסור אפי' הוא בבגדו ורש"י דפירש כאן כיון דמדאורייתא לא אסור אלא תשמיש ממש מדרבנן לא אסור אלא קירוב בשר לא נהירא דמסתמא לא פליגי אמתני' דלא יאכל הזב עם הזבה ועוד וכי לית ליה דאשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור ומפרש ר"ת דפליגא דר' פדת דכיון דלא אסרה תורה אלא קריבה של גילוי עריות בלבד א"כ אין לנו לאסור ולגזור אלא כעין שאסר הכתוב דהיינו דיעות בלא שינוי כגון לא יאכל הזב עם הזבה אבל הוא בבגדו והיא בבגדה דאיכא דיעות ושינוי לא יסבור ר' פדת דאפי' באשת איש הוא בבגדו והיא בבגדה שרי ור"י פי' ופליגא דר' פדת כיון דאית ליה דלא שייך לשון קריבה אלא בגילוי עריות ממש וא"כ ואל אשה נדה לא יקרב היינו תשמיש ממש שוב אין ללמוד בהיקש מאשת איש לאסור הוא בבגדו כו' לאפוקי לשון קריבה ממשמעותו ודוחק הוא דהא אשת רעהו לא טמא משמע תשמיש ממש ואפילו הכי אסרי' הוא בבגדו והיא בבגדה:

    ופליגא דידיה אדידיה והוא היה יודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור שצדיק גמור היה כדאמרינן בפרק ב' דכתובות ('ף יז.) דרב אדא בר אהבה מרכיב לה אכתפיה ומרקד א"ל רבנן אנן מהו למעבד הכי א"ל אי דמיא לכון כי כשורא לחיי ואי לא לא והספר לא חש לפרש ולהאריך כאן למה. היה עושה:

    Tosafot on Shabbat 13a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    מיתיבי רבן שמעון בן גמליאל אומר תינוקות מסדירין פרשיותיהן לאור הנר זאת התיובתא פירקו עליה ב' פירוקין בתלמודנו ובתלמוד ארץ ישראל פירקו פרוק אחר חביב רציתי לכתבו בכאן וכך אמרו אילין בעו דיטפי בוצינא ואילין לא בעי דיטפי בוצינא ופי' דבריהם כי התינוקות יתרחקו מן הקריאה ויאהבו שיכבה הנר ואנו בטוחים בהן כי הם לא יטו את הנר ולפיכך הותר להם לקרות לאור הנר דליכא למיחש שמא יטו אבל החזן לא יקרא דחיישינן שמא יטה לפי שלא ירצה שיכבה הנר לפיכך מבטלין התינוקות מן הקריאה:

    בוא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל פירשו בגמ' דבני מערבא כי זו המלה למדנוה ממה שאמר הכתוב (בראשית ל׳:ל׳) כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרוב כלומר מרוב שמשמרין ישראל הטהרות ורוב שמזדהרין מליגע ומליקרב לדבר שגורם לטומאה:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 13a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה בוא וראה עד היכן פרצה [טהרה] בישראל כיוצא בו לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ שמא יהי רגיל אצלו ויאכילנו בימי טהרתו דברים טמאים אבל לדברים שאינם מתוקנים לא חיישינן דאמר רבא רוב עמי הארץ מעשרין הן.

    איבעיא להו נדה מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו ובעי רב יוסף למפשטא מהא דתנן בשחיטת חולין פרק כל הבשר העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל כו' ונדחה זו ופשטנ' מהא דכתב ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב.

    מקיש אשתו נדה לאשת רעהו מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור אף אשתו נדה כיוצא בהן.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 13a · Sefaria

    Rashba

    תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר בא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל. תוספתא (פ"א, ה"ז): אמר רבי שמעון בן אלעזר בא וראה עד היכן פרצה טהרה שלא גזרו הראשונים לומר לא יאכל הטהור עם הנדה, שהראשונים לא היו אוכלים עם הנדות, אלא אמרו לא יאכל הזב עם הזבה.

    Rashba on Shabbat 13a · Sefaria

    Meiri

    זה שביארנו במשנה שלא יאכל הזב עם הזבה יראה לחכמי הדורות שלפנינו דוקא בקערה אחת אבל בשתי קערות אע"פ שהם בשולחן אחד ומפה אחת מותר וכן נוהגין בנדה עם בעלה ואע"פ שהנדה אסורה לישן עמו במטה אחת אף הוא בבגדו והיא בבגדה ואין צריך לומר בשאר עריות אינו אלא מפני שהמטה מועדת להרגל עבירה ביותר ואע"פ שלענין בשר בחלב אמרו שאף בשר עוף אינו עולה עם הגבינה בשלחן אחד ואין צריך לומר שאינו נאכל עמו בשלחן א' כמו שיתבאר במקומו אף בזו כל שלענין אכילה שולחן מועדת להרגל אכילה שאינה ראויה ומ"מ זה שאמרו שלא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ שמא יאכילנו דברים שאין מתוקנין או שמא מתוך שיהא רגיל אצלו יאכילנו דברים טמאים אף בימי טהרתו יראה שהיא אמורה אף בשתי קערות כל שהם בשולחן אחד ואע"פ שאמרו עליה כיוצא בו לא היה הדמיון אלא להרחקת כל הרגל עבירה ויש אומרים שאף בזו דוקא בקערה אחת:

    לענין בשר בחלב שני אכסניים אוכל זה בשר מכאן וזה חלב מכאן הואיל ואין מכירין זה את זה ובמכירין אסור ויש מתירין בקצת שינוי דרך היכר כמו שביארנו במקומו:

    כל שנאסר בענין הנדה בימי נדתה הן מעיקר איסור הן מתורת גדר כך הוא נאסר בימי ליבונה עד שתטבול ותטהר כמו שיתבאר במקומו בע"ה:

    Meiri on Shabbat 13a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מיתיבי כו' אבל הכא דקתני מסדרין משמע שמותרין כו' עכ"ל ומה שהוצרך רש"י לפרש לפי' שני במתניתין ל"א חזן כו' ורואה היכן יתחילו למחר כו' ולא קאמר היכי יתחילו בלילה לאור הנר היינו משום אוקימתא קמייתא דהכא דבתינוקות של בית רבן נמי מסדרין ראשי פרשיות קאמר ודו"ק:

    בד"ה ופליגי דר' פדת וכו' ועוד וכי לית ליה דאשת רעהו הוא בבגדו כו' עכ"ל. היינו לפי שיטת רש"י דהכא ולפי שטתו דלעיל דפסיקא ליה באשת רעהו דהוא בבגדו כו' דאסור כיון דאפילו ייחוד אסור מדאורייתא מכ"ש הך דהוא בבגדו כו' דהוי טפי קרוב לקירוב בשר קשה להו וכי לית ליה לר' פדת דאשת רעהו כו' דהא ודאי ליכא למאן דפליג בייחוד דמדאורייתא הוא דאסור באשת רעהו אבל לשיטת התוספות דלעיל דלא פסיקא ליה לאסור הוא בבגדו כו' באשת רעהו אלא משום סברא בעלמא ודאי דאיכא למימר הכא דר' פדת פליג ולית ליה האי סברא ובאשת רעהו נמי הוא בבגדו כו' נמי שרי כיון דמדאורייתא לא אסר אלא תשמיש ממש לית לן למיסר מדרבנן אלא קירוב בשר וכמ"ש התוס' לפי' ר"ת דר' פדת פליג ולית ליה הך סברא דלעיל אלא הוא בבגדו כו' באשת רעהו נמי שרי כיון דאיכא דיעות ושינוי ומהרש"ל כתב בזה דרך אחרת והוא דחוק ואין להאריך בזה כי דברינו אלה ברורים למבין ודו"ק:

    בא"ד לא יקרב היינו תשמיש ממש שוב כו' לאפוקי לשון קריבה ממשמעותיה כו' עכ"ל. היינו לענין לאסור הוא בבגדו כו' דמפיק ליה מהאי קרא דלא יקרב אבל לענין לא יאכל הזב כו' דלא מפיק מהאי קרא ניחא לאסור בו וק"ל:

    בא"ד ודוחק הוא דהא אשת רעהו לא טמא משמע תשמיש ממש כו' עכ"ל. ק"ק דאימא לפר"י דקושטא הוא דלא מפקינן טמא ממשמעו ולא אסרי' הוא בבגדו כו' אפילו באשת רעהו אליבא דר' פדת וכמ"ש לפי' ר"ת ויש ליישב דה"ק כיון דתלמודא סבר דאין להוציא קריבה ממשמעות לרבי פדת תקשה לר"ע לשון טמא דודאי תשמיש ממש משמע ואפ"ה איכא מאן דאסר ביה הוא בבגדו כו' אבל לפ"ז תקשי להו האי ודוחק כו' גם לפירוש ר"ת ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 13a · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה גילוי עריות תשמיש ממש ושאר קורבה ואפילו קירוב בשר מדרבנן וכו' וליכא למגזר ר"ל כיון דאפילו קירוב בשר אינו אסור אלא מדרבנן אם כן הוא בבגדו והיא בבגדה ואפילו מדרבנן ליכא למיגזר משום דליבא למיגזר ולאסור מדרבנן כי אם קירוב בשר:

    תוס' ד"ה מה אשת רעהו וכו' ואין נראה דמשמע דרוצה לאסור יחוד בנדה כך הגירסא במקצת ספרים ורצה לומר דלפירוש רש"י דתלי איסור הוא בבגדו והיא בבגדה באשת איש ואיסור יחוד ומטעם יחוד קא אסיר ליה מכלל זה משמע דנדה נמי דיליף לה מאשת איש לאסור הוא בבגדו והיא בבגדה איתא נמי באיסור יחוד דהא הא בהא תליא וזה אינו דזה פשוט הוא דלכ"ע אין איסור יחוד בנדה כדילפינן מפסוק סוגה בשושנים אבל לפי' התוס' דאיסור הוא בבגדו וכו' באשת איש אינו מטעם יחוד אלא לפי דיצרו תקפו אתי שפיר:

    בא"ד תימה דיחוד דאסור מן התורה וכו' קושיא בפני עצמה היא ולפי' התוס' דמפרשי טעמא דאיסור הוא בבגדו והיא בבגדה באשת איש אינו אלא מסברא דיצרו תקפו קא מקשה והא דקאמר הוא בבגדו והיא בבגדה דלא הוי אפי' באשת איש אלא מדרבנן ר"ל מסברא דיצרו תקפו:

    בא"ד ולמשרי הוא בבגדו והיא בבגדה בלא יחוד כגון שפתח פתוח וכו' כצ"ל:

    ד"ה ופליגא דרבי פדת וכו' ורש"י דפי' כאן כיון דמדאורייתא לא אסר אלא תשמיש ממש מדרבנן לא אסור אלא קירוב בשר וכו' כצ"ל:

    בא"ד דמסתמא לא פליג אמתני' דלא יאכל הזב עם הזבה פי' א"כ ש"מ דגזרו מדרבנן אפי' היכא דליכא קירוב בשר ועוד וכי לית ליה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור ר"ל והא סברא הוא לפי שיצרו תקפו:

    בא"ד ומפרש ר"ת וכו' וסבר ר' פדת דאפי' באשת איש הוא בבגדו והיא בבגדה שרי ר"ל ולא אזלינן בתר סברא דאדרבה סברא הוא דלא לאסור היכא דאיכא דעות ושיניי ונ"ל דר"ל דוקא היכא דליכא יחוד כגון בפתח פתוח:

    בא"ד ודוחק הוא דהא אשת רעהו לא טימא משמע תשמיש ממש ואפ"ה אסרינן הוא בבגדו וכו' ר"ל דהא לא טמא כ"ע מודו ופשוט הוא דמשמע תשמיש ממש ואפ"ה יליף מיניה רב יוסף מהקישא ואמר מה אשת איש הוא בבגדו והיא בבגדה אסור וכו' וא"כ דלמא ה"נ לר' פדת אע"ג דלשון קריבה משמע תשמיש ממש אפ"ה מצי יליף מיניה מהקישא דהוא בבגדו אסור ומנלן דפליג:

    Maharam on Shabbat 13a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא איבעיא להו נדה מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו יש לדקדק טובא בזו הסוגיא דהא לכאורה משמע דעיקר מלתא דהיא בבגדה והוא בבגדו דקמיבעיא ליה היינו משום דבכה"ג הוי שינוי וא"כ מאי קפשיט ליה רב יוסף ממתני' דעוף וגבינה ת"ל דהתם ליכא שינוי ומאי איצטריך נמי לשנויי שאני התם דאיכא דיעות דטפי הו"ל לשנויי שאני הכא דאיכא שינוי שהרי מזה היה עיקר האיבעיא ועוד דאדפשיט ליה רב יוסף מעוף וגבינה אמאי לא פשט מעיקרא ממתני' דלא יאכל הזב עם הזבה דהיא מוקדמת במשנה ואיירי בהאי ענינא גופא דנדה דאיבעיא לן בה ואף דבהא איכא למימר דהך פשיטותא דלא יאכל הזב עם הזבה אפשר דלאו ר"י הוא דקאמר לה אלא סתמא דתלמודא אלא דמלשון רש"י ותוספת משמע דכל הני פשיטותא רב יוסף גופא הוא דקאמר להו. ועוד קשה דבמסקנא דעוף וגבינה דמסיק הש"ס התם דיעות איכא שינוי ליכא הכא איכא דיעות ואיכא שינוי אמאי הזכיר דיעות כלל דהא עיקר התירוץ הוא משום שינוי מלבד שאר דקדוקים. והנראה לענ"ד בזה דאדרבה עיקר האיבעיא דנדה היינו משום דמספקא ליה בטעמא דמתני' גופא דקתני לא יאכל הזב עם הזבה משום הרגל עבירה לפי שהלשון הזה סובל שני פירושים דלכאורה פשטא דטעמא דמתני' משמע דעיקר חשש שמא ישכח שהיא זבה ויבא לבעול זבה שהיא בכרת והיינו דומיא דטעמא שמא ישכח ויצא ושמא יטה דאיירי בהו מתני' או אפשר דלהכי לא חיישינן שהרי התירו לו לייחד עמה ולא חיישינן שמא יבא עליה שהרי התורה העידה סוגה בשושנים ומה"ט התירו לייחד אלא דעיקר הטעם דלא יאכל היינו דכיון שאוכל עמה ואיכא קירוב הדעת טובא יבא לידי חיבוק ונישוק שאסור מן התורה להרמב"ם ז"ל ולשאר פוסקים מדרבנן ולפ"ז לאו דוקא באשתו זבה אלא אפי' זבה דעלמא א"כ בהא גופא מספקא ליה לבעל האיבעיא אי אמרינן דטעמא הוי שמא יבא עליה לחוד בהא וודאי מהני היא בבגדה והוא בבגדו דהוי שינוי טובא לענין ביאה כמו שפירש"י ותו לא אתי לידי שכחה משא"כ אם נאמר דטעמא דמתני' הוי משום חיבוק ונישוק א"כ היא בבגדה לא הוי שינוי כלל להך מלתא ומש"ה פשיט ליה רב יוסף מעוף וגבינה דאע"ג דלא הוי אלא מדרבנן כדמסקינן התם אפ"ה אסרי ב"ה א"כ ה"ה וכ"ש לענין נדה דחיישינן לחיבוק ונישוק אפי' אי הוי מדרבנן וכ"ש למאן דסובר דהוי דאורייתא בלאו וא"כ לפ"ז לא מצי למידחי שאני התם דליכא שינוי דהא הכא לענין חיבוק ונישוק נמי לא הוי שינוי כדפרישית ומשני שאני התם דאיכא דיעות ומייתי ה"נ מסתברא וכיון דהדר ומקשה לאו איתמר עלה כו' א"ש הא דמסיק הכא איכא דיעות ואיכא שינוי דכיון דאיכא דיעות לא חיישינן לחיבוק ונישוק שהיא לא תתרצה לזה וכיון דאיכא שינוי בזה לא חיישינן לשכחה דביאה והשתא א"ש הא דהדר מייתי ופשיט מהך מתני' דלא יאכל היינו כיון דהשתא אתינא להכי שיש לחלק בין מכירין לאין מכירין משום טעמא דדיעות וא"כ תו לא מצינו לפרש דמתני' דלא יאכל הזב עם הזבה באשה דעלמא שאינה אשתו איירי אם כן מ"ט דאסור דהא איכא דיעות אע"כ דבאיש ואשתו מיירי דאע"ג דלא חיישינן לביאה דהא לא חמיר מיחוד שהתורה העידה סוגה בשושנים והיינו כיון שיש היתר לאיסורה לא תקיף יצרו כ"כ אפ"ה אסור לאכול עמה דחיישינן לחיבוק ונישוק א"כ שפיר איפשוט האיבעיא דכ"ש דאסור לישן במטה אחת דחיישינן לחיבוק ונישוק דלהך מלתא ליכא שינוי וליכא דיעות:

    ובזה נתיישב היטיב ג"כ הא דמסקינן מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור ונדחקו רש"י ותוספת מה פשיטותא דאסור ולמאי דפרישית א"ש דהא לענין אשת רעהו לא שייך שמא ישכח וא"כ מאי מהני הוא בבגדו שהרי עיקר החששא שמא יתקוף יצרו ויבא עליה וא"כ אפילו באשתו נדה דהוי שינוי דהיא בבגדה אפ"ה ע"כ הקישן הכתוב לאשת רעהו ואשתו נדה כנ"ל נכון ועיין עוד בסמוך ודוק היטב:

    בתוס' בד"ה מה אשת רעהו כו' ורש"י פירש כו' טפי הוי לן למיסר יחוד מהקישא כו' עד סוף הדיבור נראה דסברת התוספות דהיא בבגדה והוא בבגדו דשמעתין היינו בלא יחוד אלא דסברת רש"י אינו כן דסתמא הוי ביחוד דאיש ואשתו ישינים במטה אחת והיינו ביחוד דהא קיי"ל דאסור לישן בכילה שאיש ואשתו ישינים אפילו באשתו נדה כדאיתא בעירובין ועוד אפילו בלא יאכל הזב עם הזבה במתני' פירש"י מתוך שמתייחדין וא"כ לפ"ז וודאי הוא בבגדו דשמעתין חמיר טפי מיחוד גרידא ובר מן דין יש ליישב שיטת רש"י לפי מאי דפרישית בסמוך דנהי דלענין יחוד א"א לאוקמי הקישא דקרא כיון שהתורה העידה סוגה בשושנים והיינו כיון דיש היתר לאיסורה לא תקיף יצרו כ"כ לבא עליה באיסור כרת משא"כ דהוא בבגדו דשמעתין דעיקר חשש הוא משום חיבוק ונישוק כיון שישנים במטה אחת א"כ שפיר מהני הקישא להך מלתא וכדפרישי' ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Shabbat 13a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, נדה מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו, [ת"ש ואת אשת רעהו לא טימא, ואל אשה נדה לא קרב, מקיש אשה נדה לאשת רעהו] מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגד' אסור אף אשתו נדה וכו'. וכתבו בתוס' תימא דיחוד דאסור מה"ת לא ילפינן מא"א ושרי בנדה, והוא בבגדו וכו' דלא הוי אפילו בא"א אלא מדרבנן אסור בנדה מהיקשא, ותירץ הר"ן דבאמת גם בנדה כל שלא בעל דומי' דאשת רעהו אסור ביחוד. ולא ידעתי מה הועיל בזה, דמ"מ יקשה דגם בהוא בבגדו נימא דההיקש רק כ"ז דלא בעל דומי' דאשת רעהו דיצרו תקפו, וכיון דילפינן כל נדה נילף גם לענין איסור יחוד כל נדה, גם אטו באשת רעהו מותר ביחוד בבעל כגון שגירש אשתו ונשאת לאחר:

    בר"ן ד"ה איבעי' להו, דכל זמן שלא בעל, כבר כתבתי בחידושי מה דקשה לי בזה:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 13a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁשָּׁנָה הַרְבֵּה, וְקָרָא הַרְבֵּה, וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, וּמֵת בַּחֲצִי יָמָיו וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ נוֹטֶלֶת תְּפִלָּיו. הקושיא ידועה הלא כל טענתה היתה מעסק התורה ולמה נטלה התפילין עמה? ועוד יש להקשות אומרה שָּׁנָה הַרְבֵּה וְקָרָא הַרְבֵּה ואין זה סדר הלימוד, דהוה ליה למימר קָרָא הַרְבֵּה וְשָּׁנָה הַרְבֵּה? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל במנחות המניח תפילין מאריך ימים שנאמר (ישעיהו לח, טז) הֳ' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ, וכתבנו בחדושינו דאיירי במניח כל היום שעושה טפי מחיוב, גם ידוע מ"ש רבותינו ז"ל על פסוק (משלי ג, טז) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, למיימינים בה אֹרֶךְ יָמִים איכא וכל שכן עֹשֶׁר וְכָבוֹד, ולמשמאילים עֹשֶׁר וְכָבוֹד איכא אֹרֶךְ יָמִים ליכא. ופירשו הראשונים ז"ל מיימינים שלומדים תורה לשמה, משמאילים שלא לשמה. ובזה מובן הטעם שהייתה נוטלת תפיליו, דבלאו הכי יש להשיב על טענת דהיה לומד שלא לשמה דהיינו בשביל אֹרֶךְ יָמִים, משום דכתיב בה (דברים ל, כ) כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ, וכיון שהוא מתכוין לכך הוה ליה שלא לשמה ולכך לא היה לו אֹרֶךְ יָמִים, לכך היתה נוטלת תפיליו שהיה מניחם כל היום שיספיק זה לזכות לְאוֹרֶךָ יָמִים מחמת כן, וזהו הוכחה שלא היה לומד תורה אלא לשמה, דאי משום אֹרֶךְ יָמִים הא יש לו זה מחמת תפיליו ולא אצטריך ללמוד תורה בשביל זה. והנה ראתה בדעתה שעדיין יש להשיב על דבריה ולומר אולי היה לומד תורה בשביל עֹשֶׁר וְכָבוֹד, דהיינו שיקראוהו רבי ויעטרוהו בזהובים בשביל רוב חכמתו והו"ל תורה שלא לשמה, ולכך לא זכה לְאוֹרֶךָ יָמִים מכוחה, לכן נתחכמה לומר בטענתה בַּעֲלִי שֶׁשָּׁנָה הַרְבֵּה וְקָרָא הַרְבֵּה שהקדימה לימוד המשנה שהוא תורה שבעל פה ללמוד המקרא לומר אף על פי ששנה הרבה ונעשה תלמיד חכם מארי דתלמודא עם כל זאת לא עזב לימוד המקרא, שהיה דרכו ללמוד מקרא גם כן ואם הוא כל כונתו בעסק לימודו כדי להתחכם שיקראוהו רבי ויעטרוהו בזהובים למה ילמוד מקרא שאין מוסיף חכמה וחריפות מן גרסת המקרא? והיה לו ללמוד תורה שבעל פה דוקא כדי שעל ידי רוב לימודו בה יוסיף חכמה ודעת, ואז ממילא יוסיף כבוד וממון שיכבדוהו ויעטרוהו בזהובים כפי ערך רוב חכמתו, אלא ודאי הוא כל לימודו לשם שמים ולכן גם אחר ששנה הרבה בתורה שבעל פה עודנו מרבה בלימוד המקרא גם כן! ועוד הוסיפה לומר שמש תלמיד חכם הרבה דגם כן זו הוכחה דאינו רודף אחר הכבוד. ועוד נראה לי בס"ד שלקחה תפיליו כדי שלא יאמרו לה אף על פי שעסק בתורה הרבה לא היתה מחשבתו וכונתו רצויה, שלא היה לו יראת שמים בקרבו ולכן לא הגין עליו זכות התורה, לכך לקחה תפיליו שהיה לובשם כל היום כולו והם הוכחה על יראת שמים, כמו שכתבו הראשונים ז"ל טעם תפילין של ראש כנגד המוח ושל יד כנגד הלב, כדי שנשעבד המחשבה שבמוח והכונה שבלב לעבודת הבורא יתברך, ואם כן תפילין אלו שהיה מניחם כל היום מוכח שלא היתה מצוה זו אצלו כמו מצות אנשים מלומדה, ומעשיו יעידון שהיה לו יראת שמים, וממילא משמע דמחשבתו וכונתו בעסק התורה היה לשם שמים וראוי שיגין עליו זכות התורה להאריך ימים.

    Ben Yehoyada on Shabbat 13a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 13, Amud Aleph, about 460 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 135 words

      Opens “מֵיתִיבִי: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַתִּינוֹקוֹת…”

    2. Segment 247 words

      Opens “כַּיּוֹצֵא בוֹ לֹא יֹאכַל הַזָּב. תַּנְיָא: רַבִּי…”

    3. Segment 343 words

      Opens “וְכִי מַרְגִּילוֹ אֶצְלוֹ מַאי הָוֵי? אֶלָּא אֵימָא:…”

    4. Segment 438 words

      Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: נִדָּה מַהוּ שֶׁתִּישַׁן עִם בַּעֲלָהּ…”

    5. Segment 572 words

      Opens “הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּהֵיכָא דְּאִיכָּא דֵּיעוֹת שָׁאנֵי.…”

    6. Segment 660 words

      Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי: תָּא שְׁמַע, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן…”

    7. Segment 716 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה…”

    8. Segment 848 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: ״אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל וְעֵינָיו…”

    9. Segment 926 words

      Opens “וּפְלִיגָא דְּרַבִּי פְּדָת: דְּאָמַר רַבִּי פְּדָת לֹא…”

    10. Segment 1035 words

      Opens “עוּלָּא כִּי הָוֵי אָתֵי מִבֵּי רַב הֲוָה…”

    11. Segment 1140 words

      Opens “תָּנֵי דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁשָּׁנָה…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Shabbat 13a · Segment 1 — “מֵיתִיבִי: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 13a · Segment 4 — “…וְהוּא בְּבִגְדוֹ? אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: הָעוֹף עוֹלֶה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 13a · Segment 5 — “…בַּר אַמֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכִּירִין…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 13a · Segment 3 — “…טְמֵאִין אָכֵיל? אָמַר אַבָּיֵי: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַאֲכִילֶנּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shabbat 13a · Segment 10 — “עוּלָּא כִּי הָוֵי אָתֵי מִבֵּי רַב הֲוָה מְנַשֵּׁק לְהוּ…

    Original text

    מֵיתִיבִי: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הָיוּ מְסַדְּרִין פָּרָשִׁיּוֹת וְקוֹרִין לְאוֹר הַנֵּר. אִי בָּעֵית אֵימָא — רָאשֵׁי פָּרָשִׁיּוֹתָיו, וְאִי בָּעֵית אֵימָא — שָׁאנֵי תִּינוֹקוֹת, הוֹאִיל וְאֵימַת רַבָּן עֲלֵיהֶן לָא אָתֵי לְאַצְלוֹיֵי.

    The Gemara raises an objection from that which was taught in a Tosefta : Rabban Shimon ben Gamliel says: The schoolchildren would organize the sections and read the book by candlelight. Apparently, it is permitted to read by candlelight on Shabbat. The Gemara answers: If you wish, say that the Tosefta is only referring to the beginning of the sections. And if you wish, say instead that children are different in this regard. Since the fear of their teacher is upon them, they will not come to adjust the wick. Even on a weekday, fear of their teacher will prevent them from tending to the lamp during their study.

    כַּיּוֹצֵא בוֹ לֹא יֹאכַל הַזָּב. תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בּוֹא וּרְאֵה עַד הֵיכָן פָּרְצָה טׇהֳרָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא שָׁנִינוּ ״לֹא יֹאכַל הַטָּהוֹר עִם הַטְּמֵאָה״, אֶלָּא לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵירָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: לֹא יֹאכַל זָב פָּרוּשׁ עִם זָב עַם הָאָרֶץ, שֶׁמָּא יַרְגִּילֶנּוּ אֶצְלוֹ.

    We learned in the mishna: Similar to this decree of Shabbat, the Sages issued a decree that the zav may not eat with his wife, the zava, even though they are both ritually impure, because by eating together they will come to excessive intimacy and become accustomed to sin. It was taught in a Tosefta that Rabbi Shimon ben Elazar says: Come and see to what extent ritual purity was widespread in Israel, as we did not learn: The ritually pure may not eat with the ritually impure woman; but rather, the zav may not eat with the zava , although they are both ritually impure, lest he become accustomed to sin. Needless to say, a pure and an impure person certainly would not eat together, as everyone was careful with regard to ritual purity. On a similar note, the Sages said: A zav who generally distances himself from ritual impurity, eats ritually pure food, and is careful about separating tithes, may not eat with a zav who is an am ha’aretz , who does not distance himself from ritual impurity and is not careful about separating tithes, due to the concern lest the am ha’aretz accustom him to frequently spend time with him, by means of a shared meal.

    וְכִי מַרְגִּילוֹ אֶצְלוֹ מַאי הָוֵי? אֶלָּא אֵימָא: שֶׁמָּא יַאֲכִילֶנּוּ דְּבָרִים טְמֵאִין. אַטּוּ זָב פָּרוּשׁ לָאו דְּבָרִים טְמֵאִין אָכֵיל? אָמַר אַבָּיֵי: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַאֲכִילֶנּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְתוּקָּנִין. וְרָבָא אָמַר: רוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁמָּא יְהֵא רָגִיל אֶצְלוֹ וְיַאֲכִילֶנּוּ דְּבָרִים טְמֵאִין בִּימֵי טׇהֳרָתוֹ.

    The Gemara wonders: And if he accustoms him to be with him, what of it, what is the problem? Rather, say: Lest he feed him impure items. The Gemara asks: Is that to say that the zav who generally distances himself from ritual impurity does not eat impure things? In his impure state, everything he touches automatically becomes impure, so why would he be concerned with regard to impure items? Abaye said: This prohibition is due to a decree issued by the Sages lest the am ha’aretz feed him food items that are not tithed. Rava said: He needn’t worry about items that are not tithed. Even if his friend was an am ha’aretz , there is a general principle in effect that most amei ha’aretz tithe their fruits. Rather, the Sages were concerned lest he become accustomed to spending time with the am ha’aretz even after the period of his impurity and he feed him impure items even during the days of his purity.

    אִיבַּעְיָא לְהוּ: נִדָּה מַהוּ שֶׁתִּישַׁן עִם בַּעֲלָהּ הִיא בְּבִגְדָהּ וְהוּא בְּבִגְדוֹ? אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: הָעוֹף עוֹלֶה עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא עוֹלֶה וְלֹא נֶאֱכָל. שָׁאנֵי הָתָם דְּלֵיכָּא דֵּיעוֹת.

    An additional dilemma was raised before the Sages with regard to the requirement to distance oneself from prohibition and impurity: What is the halakha with regard to a menstruating woman? May she sleep with her husband in one bed while she is in her clothes and he is in his clothes? Rav Yosef said: Come and hear a resolution to this dilemma from what we learned in a mishna: The fowl is permitted to be placed together with the cheese on the table, although it may not be eaten with cheese. This is the statement of Beit Shammai. Beit Hillel say: The fowl is neither permitted to be placed together with the cheese on the table, nor may it be eaten with it. According to the opinion of Beit Hillel, which is the halakha , not only must one distance himself from the sin itself, but one must also make certain that items that are prohibited together are not placed together. The Gemara rejects this: There it is different as there are not several consciousnesses. When the fowl and the cheese are on one person’s table, he is liable to err and eat them both, as there is only one consciousness there, his. That is not the case when there are two people in one bed. In that case, there are two consciousnesses and there is no concern that they will both forget the prohibition.

    הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּהֵיכָא דְּאִיכָּא דֵּיעוֹת שָׁאנֵי. דְּקָתָנֵי סֵיפָא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁנֵי אַכְסְנָיִים אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, זֶה אוֹכֵל בָּשָׂר וְזֶה אוֹכֵל גְּבִינָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין. וְלָאו אִתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַב חָנִין בַּר אַמֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה, אֲבָל מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה — אֲסוּרִים. וְהָנֵי נָמֵי, מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה נִינְהוּ. הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם דֵּיעוֹת אִיכָּא, שִׁינּוּי לֵיכָּא. הָכָא אִיכָּא דֵּיעוֹת וְאִיכָּא שִׁינּוּי.

    The Gemara adds: So too, it is reasonable to say that where there are two or more consciousnesses it is different, as it was taught in the latter clause of that mishna, Rabban Shimon ben Gamliel says: Two guests in one house may eat on one table this one eating meat and this one eating cheese, and they need not be concerned. The Gemara rejects this: That is not a proof. Was it not said with regard to this halakha that Rabbi Ḥanin bar Ami said that Shmuel said: They only taught that the two of them may eat on one table when they are not familiar with each other; however, if they are familiar with each other it is prohibited for them to eat on one table, as there is room for concern that due to their familiarity they will share their food and come to sin. And, if so, these too, the husband and his wife, are familiar with each other. There is room for concern that they will not keep appropriate distance, and therefore they may not sleep together in one bed even if he is wearing his clothes and she is wearing her clothes. The Gemara rejects this: How can you compare these two cases? There, in the case of meat and milk, there are two consciousnesses; however, there is no noticeable change from the norm, as the meat and the cheese are on the table without any obvious indication to remind them not to mix the food items. While, here, in the case of the menstruating woman, there are two consciousnesses and there is also a noticeable change from the norm, as it is unusual for people to sleep in their clothes. The fact that they are both dressed constitutes a change.

    אִיכָּא דְּאָמְרִי: תָּא שְׁמַע, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁנֵי אַכְסְנָיִים אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, זֶה בָּשָׂר וְזֶה גְּבִינָה. וְאִתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב חָנִין בַּר אַמֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה, אֲבָל מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה — אָסוּר. וְהָנֵי נָמֵי, מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה נִינְהוּ! הָתָם, דֵּיעוֹת אִיכָּא שִׁינּוּי לֵיכָּא. הָכָא, אִיכָּא דֵּיעוֹת וְאִיכָּא שִׁינּוּי.

    Others cite the previous passage as proof for Rav Yosef’s opinion and then reject it and say: Come and hear, Rabban Shimon ben Gamliel says: Two guests may eat on one table, this one eating meat and this one eating cheese. And it was stated with regard to this halakha that Rabbi Ḥanin bar Ami said that Shmuel said: They only taught that the two of them may eat on one table when they are not familiar with each other; however, if they are familiar with each other it is prohibited for them to eat on one table, as there is room for concern that due to their familiarity they will share their food and come to sin. And, if so, these too, the husband and his wife are familiar with each other. There is room for concern that they will not act with the appropriate separation, and therefore they cannot sleep together in one bed, even if he is wearing his clothes and she is wearing her clothes. The Gemara distinguishes between the cases: There, in the case of meat and cheese, although there are two consciousnesses, there is no noticeable change. The meat and the cheese are on the table with no obvious indication to remind them not to mix the food items. While here, in the case of the menstruating woman, there are two consciousnesses and there is also a noticeable change.

    תָּא שְׁמַע: לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה מִשּׁוּם הֶרְגֵּל עֲבֵירָה. הָכָא נָמֵי, דֵּיעוֹת אִיכָּא שִׁינּוּי לֵיכָּא.

    Come and hear a resolution to the dilemma from what we learned in our mishna: The zav may not eat with the zava due to concern that excessive intimacy will lead them to become accustomed to sin. Even eating together is prohibited. The Gemara answers: Here, too, although there are two consciousnesses, there is no noticeable change.

    תָּא שְׁמַע: ״אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב״. מַקִּישׁ אִשָּׁה נִדָּה לְאֵשֶׁת רֵעֵהוּ: מָה אֵשֶׁת רֵעֵהוּ הוּא בְּבִגְדוֹ וְהִיא בְּבִגְדָהּ — אָסוּר, אַף אִשְׁתּוֹ נִדָּה הוּא בְּבִגְדוֹ וְהִיא בְּבִגְדָהּ — אָסוּר. שְׁמַע מִינַּהּ.

    Come and hear a different resolution from that which was taught in a baraita : It is stated: “And he has not eaten upon the mountains, neither has he lifted up his eyes to the idols of the house of Israel, neither has he defiled his neighbor’s wife, neither has he come near to a woman in her impurity” (Ezekiel 18:6). This verse juxtaposes a menstruating woman to his neighbor’s wife. Just as lying together with his neighbor’s wife, even when he is in his clothes and she is in her clothes, is prohibited, so too, lying with his wife when she is menstruating, even when he is in his clothes and she is in her clothes, is prohibited.

    וּפְלִיגָא דְּרַבִּי פְּדָת: דְּאָמַר רַבִּי פְּדָת לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא קוּרְבָה שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ אִישׁ אֶל כׇּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה״.

    The Gemara comments: And this conclusion disagrees with the opinion of Rabbi Pedat, as Rabbi Pedat said: The Torah only prohibited intimacy that involves engaging in prohibited sexual relations, as it is stated: “None of you shall approach to any that is near of kin to him, to uncover their nakedness” (Leviticus 18:6). The prohibition of intimacy in the Torah applies exclusively to relations, and all other kinds of intimacy that do not include actual relations are not included in the prohibition. When there is separation, they did not issue a decree.

    עוּלָּא כִּי הָוֵי אָתֵי מִבֵּי רַב הֲוָה מְנַשֵּׁק לְהוּ לְאַחְווֹתֵיהּ אַבֵּי חָדַיְיהוּ, וְאָמְרִי לַהּ אַבֵּי יְדַיְיהוּ. וּפְלִיגָא דִידֵיהּ אַדִּידֵיהּ, דְּאָמַר עוּלָּא: אֲפִילּוּ שׁוּם קוּרְבָה אָסוּר, מִשּׁוּם ״לָךְ לָךְ אָמְרִי נְזִירָא סְחוֹר סְחוֹר, לְכַרְמָא לָא תִּקְרַב״.

    The Gemara relates that Ulla, when he would come from the house of his teacher, would kiss his sisters on their chests. And some say: On their hands. Ulla was not concerned about violating the prohibition of displaying affection toward a relative forbidden to him, as his intention was not to have relations with them. The Gemara adds that his action was in contradiction to a saying of his, as Ulla said: Even any intimacy is prohibited with a woman with whom he is forbidden to engage in sexual relations due to the reason formulated as an adage: Go around, go around, and do not approach the vineyard, they say to the nazirite. They advise the nazirite, who is forbidden to consume any product of a vine, that he should not even approach the vineyard. The same is true with regard to the prohibition of forbidden relations. According to Ulla, one must distance himself from them to whatever degree possible.

    תָּנֵי דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁשָּׁנָה הַרְבֵּה, וְקָרָא הַרְבֵּה, וְשִׁימֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, וּמֵת בַּחֲצִי יָמָיו. וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ נוֹטֶלֶת תְּפִילָּיו וּמְחַזַּרְתָּם בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְאָמְרָה לָהֶם: כָּתוּב בַּתּוֹרָה ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ״, בַּעֲלִי שֶׁשָּׁנָה הַרְבֵּה וְקָרָא הַרְבֵּה

    The Sage in the school of Eliyahu taught a baraita that deals with this halakha : There was an incident involving one student who studied much Mishna and read much Bible, and served Torah scholars extensively, studying Torah from them, and, nevertheless, died at half his days, half his life expectancy. His wife in her bitterness would take his phylacteries and go around with them to synagogues and study halls, and she said to the Sages: It is written in the Torah: “For it is your life and the length of your days” (Deuteronomy 30:20). If so, my husband who studied much Mishna, and read much Bible,