Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 121b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 121b

    Shabbat 121b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 434 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    גמ' אייתו להו פורייתא מטות לישב עליהן:

    לא אייתו ליה והושיבוהו לארץ:

    מפני קטן שלא יטפח בו ויתלכלך:

    א"ל רב חנן שהיה כעוס ומתכוין להקניטו לר' אבין:

    והלא מוכנת לכלבים ולמה לי לכפות כלי יפנוה משם שהרי ראויה לטלטל:

    דלא חזיא מאתמול שהיום נולדה:

    נהרות המושכים כרגלי כל אדם משום דמידי דנייד הוא ולא קני שביתה ואע"פ שבא מחוץ לתחום כל אדם מוליכן למקום שעירב לו לילך מיהו שמעינן מינה דמותרין בטלטול ואע"ג דמאתמול לא הוי הני קמן כיון דאורחייהו בהכי דעתיה עלייהו ה"נ כיון דאורחיה דקטן בהכי דעתיה עליה דלכי תיתי יאכילנה לכלבים:

    א"ל ר' אבין ואלא היכי אתנייה:

    33 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 121b · Sefaria

    Tosafot

    כל המזיקין נהרגין בשבת אף על גב דתנן במתניתין ועל עקרב שלא ישוך איצטריך לאשמעינן דהריגה נמי שרינן דסלקא דעתך דאסירא משום דמיפרסמא מילתא טפי מבצידה ומהאי טעמא נמי פליג רב הונא בסמוך ואסר הריגה:

    ברצין אחריו וד"ה פי' בקונט' דרבי יהושע בן לוי ברצין אחריו והוי פקוח נפש וברייתא באין רצין וכר"ש וקשה דא"כ תקשה מהך ברייתא לרבא בר רב הונא דשרי להרוג נחשים ועקרבים בשבת דע"כ באין רצין אחריו מיירי דאי ברצין אחריו אמאי אין רוח חסידים נוחה הימנו לפירוש הקונטרס דברצין אחריו איכא פקוח נפש ועוד בניותי שהרג נחש ומיבעיא לן אי שפיר עבד תיפשוט מהכא דלא שרינן לר"ש באין רצין אלא ה' בלבד ועוד קשה לר"י דלישנא דאנא מתרצנא לה משמע לברייתא עצמה ונראה לר"י לפרש דברייתא ברצין אחריו וד"ה פירוש אפילו ר' יהודה מודה דחמשה שרי להרוג ברצין אחריו אבל שאר אסור להורגן אפילו רצין אחריו לר' יהודה ור' יהושע בן לוי כר"ש דשרי שאר אפילו באין רצין אחריו ורב הונא דאסר בסמוך לא סבר כרבי יהושע בן לוי ונראה לר"י וכן פירש ר"ח שאין להקל כרבי יהושע בן לוי אלא כהנהו אמוראי דלקמן דלא שרו אלא בדריסה לפי תומו:

    Tosafot on Shabbat 121b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    שמעת מינה קטן אוכל נבילות בית דין מצווין עליו להפרישו מאי דשקלינן וטרינן בהא מילתא איתא במס' יבמות (דף קיד) בפרק חרש שנשא פיקחת: סוף סוף גרף של רעי הוא ונפקיה כבר פירשנו בפרק כירה כי עיקר השמועה שיש בה התרת זה הדבר בפרק משילין פירות (ביצה דף לו):

    ר' יהודה אומר כל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה כבר פירשנוה בפרק יציאות השבת ואמרנו כי עיקרה הן דברי ר' יהודה שאמרם כאן בזו המשנה מעשה בא:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 121b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ומסקינן משום דסברי רבנן אע"ג דצלי ליה טבילה בזמנה מצוה ור' יוסי סבר טבילה בזמנה לאו מצוה היא האי ר' יוסי בר' יהודה דגרסינן בנדה פרק המפלת בענין טועה. ר' יוסי בר"י אומר דייה לטבול באחרונה דקסבר טבילה בזמנה לאו מצוה היא. וזה רבי יוסי דהיה (אומר) שם כתוב על בשרו. אסיקנא בגמרא דשבעת ימים (ביומא דף ז') דטבילה בזמנה מצוה פליגי ונתבררה בסוף יום הכפורים דהא לר' יוסי בר"י יהודה היא ואיכא אחריתי התם לר' יוסי דאמר כל היום כולו כשר לטבילה. דאלמא סבר טבילה בזמנה מצוה] היא:

    א"ר אמי בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד וכן הלכה:

    נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה אלא מניחין אותו ואין אומרים לו כבה וגם אין מונעין אותו מלכבות. אבל קטן העושה לדעת אין מניחין אותו לכבות:

    אריב"ל כל המזיקין נהרגין אסיקנא כשהן רצין אחריו. אבל אין רצין אחריו אין נהרגין אלא אלו בלבד. זבוב שבארץ מצרים. וצירעה שבנינוה ועקרב שבחדייב ונחש שבא"י וכלב שוטה בכ"מ. פי' נישופין כדכתיב הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב:

    רוק וכן נחש וכן עקרב אם דורסן לפי תומן שפיר דמי ושרי:

    א"ר חנינא פמוטות של בית רבי מותר לטלטלן בשבת א"ל ר' זירא בניטלין בידו אחת או בב' ידים.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 121b · Sefaria

    Rashba

    הכי גריס רש"י ז"ל צואה של קטן והא חזיא לכלבים, ותנן מחתכין את הנבלה לפני הכלבים, וכי תימא נולד הוא, והא תניא נהרות המושכין ומעינות הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם, אלמא כיון דהכי אורחייהו דעתיה עלויה, הכא נמי כיון דאורחיהו בהכי דעתיה עלויה. ויש מקשים עליו מדאמרינן בריש פרק קמא דביצה (ב, א) במאי אי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים נולד הוא, ואי איתא מאי קושיא, הא כיון דאורחייה הכי דעתיה עלויה. ויש מפרשים דהתם בעומדת לגדל ביצים לאפרוחים קאמר. ואינו מחוור, דאם כן מאי קאמר בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, דמשמע דעיקרא דמלתא דתרנגולת תליא אי עומדת לאכילה או לגדל ביצים, ועוד דתניא התם (ד, א) ביצה תאכל אגב אימה, ואמרינן עלה הכא במאי עסקינן כגון שלקחה סתם, נשחטה הוברר הדבר דלאכילה עומדת, לא נשחטה הוברר הדבר דלגדל ביצים עומדת, ואם איתא אפילו לא נשחטה היאך הוברר הדבר דלגדל ביצים לאפרוחים עומדת, דלמא לגדל ביצים לאכילה עומדת שכן הרבה עושין כן. אלא יש לתרץ לדברי רש"י ז"ל, דהתם כיון דאגידא באימא כגופה דמיא, וכיון דאימא אסירא איהי נמי אסירא. אלא דאכתי איכא למידק מדאפליגי ב"ש וב"ה (לקמן שבת קמג, א) בקליפין ועצמות, וחד מינייהו אמר מסלק את הטבלא ונוערה אבל קליפין ועצמות גופייהו לא ומשום מוקצה, ואמאי והא כיון דדעתיה למיכלינהו לפירי דעתיה אקליפין למיהב לבהמה, דהתם בראוין לבהמה קא מיירו. ותו אפר שהוסק ביום טוב דאמרינן בפרק קמא דביצה (ח, א) דאסור, והא דעתיה אעצים המוכנים לתבשילו, וא"כ נימא דדעתיה נמי אאפרא. ויש לומר דכל שעומד למאכל אדם ולתשמישו, לא יהיב דעתיה אלא לכך ולא מסיק אדעתיה פסולת דידיה, דאין דעתיה דאיניש אלא אמאי דחזי ליה, אבל בדלא חזי, מסיק אדעתיה לאזמוני לבהמה. אבל [בספרים] לא גרסינן הכי כדגריס רש"י ז"ל, אלא הכי גרסינן: צואה של קטן גרף של רעי הוא. וכן נראה גירסת הגאונים, והכי איתא בהלכות הרב אלפסי ז"ל. אבל בירושלמי (ה"ח) מצאתי כדברי רש"י ז"ל, דגרסינן התם: צואה של קטן ולא מאכל של תרנגולין אינון, מר עוקבא אמר תיפתר באלין רברביא שלא יבואו לידי מירוח.

    ברצין אחריו ודברי הכל הרב בעל ההלכות וכן הראב"ד והר"ז הלוי ז"ל פירשוה אברייתא, כלומר ברייתא דקתני חמשה נהרגין ודברי הכל, כלומר דאפילו רבי יהודה מודה בה, אבל שאר המזיקין שאינן מצויין כל כך להזיק, אפילו ברצין אחריו אין נהרגין לר' יהודה, אבל לר"ש אפילו שאר המזיקין נהרגין ואפילו אין רצין אחריו, דכיון דליכא אלא איסורי דרבנן במקום הזיקא שרי, ור' יהושע בן לוי כר"ש.

    ויש לדקדק שאם כפירושם מאי קאמר ודברי הכל, דלא הוה ליה למימר אלא ברצין אחריו ור' יהודה היא, דהא ר"ש אפילו בשאין רצין אחריו שרי. ועוד תמיהא לי היאך אפשר שיאמר ר' יהודה דנחש רודפו להכישו אסור להורגו, והלא פקוח נפש הוא, אלא אדרבי יהושע בן לוי קאי, כלומר אנא מתרצנא ליה לר' יהושע בן לוי דרצין אחריו קאמר ודברי הכל, וברייתא ר' שמעון היא ואפילו בשאין רצין אחריו. וכן נראה מדברי הרב אלפסי ז"ל. ואפילו גרסינן דאנא מתרצנא לה, כלומר דנוקמא דר' יהושע בן לוי ברצין אחריו, ומתרצנא (ליה) [לה] ברייתא דנוקמא כר' שמעון ואפילו בשאין רצין. ומיהו אי גרסינן מתריצנא ליה אתי שפיר טפי. ומיהו קיימא לן כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה, משום דסתמא דמתניתא כותיה, ורבא דהוא בתראה נמי כותיה, ואפילו הכי בשאר המזיקין כשאין רצין אחריו משנה בהריגתן כל מה שאפשר לשנויי, אם אפשר לצודן צדן ואינו הורגן, דהא תנן כופין קערה על עקרב שלא תשוך דאלמא כופין ולא הורגין. ואע"ג דצידה נמי אב מלאכה הוא, מיהו לא מינכרא מלתא כולי האי, ואי לא אפשר ליה בהכין דורסן לפי תומו, והיינו דרב ששת דאמר לקמן נחש דורסו לפי תומו. נמצאת אומר ברצין אחריו כולהו נהרגין להדיא ואפילו לר"י משום פקוח נפש, בשאין רצין אחריו חמשה המנויין בברייתא נהרגין להדיא לר"ש מפני שהזיקן מצוי, שאר המזיקין בשאין רצין אחריו אין נהרגין להדיא ואפילו לר"ש, אלא דורסן לפי תומו.

    הא ד אמר רב ששת נחש דורסו לפי תומו פירש רש"י ז"ל: שאינו צריך ליזהר ממנו שלא ידרסנו אלא דורסו לפי תומו. ונראה מדבריו דלא התירו אלא משום דבר שאין מתכוון וכר"ש. ואינו מחוור, חדא דהא קאמר ר' ינאי צרעה אני הורג דמשמע לכתחילה ומתכוון. ועוד מדאמר ליה אבא בר מרתא לדבי ריש גלותא לא צריכיתו, הכי אמר רב יהודה רוק דורסו לפי תומו, ומנא ליה שיזדמן להם לדורסו בלא מתכוין. ועוד דמכל מקום צריכים היו לכוף עליו כלי עד שיזדמן להם לדורסו לפי תומו. ועוד דאי אפשר לומר דהא קמ"ל דדוקא לפי תומו אבל במתכוון לא, דהא משמע דלהיתרא קא אתא לאשמועינן, דאי לא לימא נחש אינו הורגו אלא דורסו לפי תומו. אלא הכי פירושה דורסו אפילו במתכוון, אלא שהוא עושה לפי תומו שמראה עצמו כאילו אינו מתכוון, דכל כמה דאפשר לשנויי משנינן, וכדכתבינן לעיל.

    אמר ליה רבי זירא בניטלין באדם אחד או אפילו בשני בני אדם, אמר ליה כאותן של בית אביך. כלומר: אפילו ניטלין בשני בני אדם. ובירושלמי (בפרקין, ה"א) נחלקו בשלשה, דאיכא מאן דאמר התם כלי שניטל בשנים מטלטלין אותו, אבל שלשה וארבעה וחמשה אין מטלטלין אותו, ואמר ר' זירא מכיון דאת אמר בשנים מותר, מעתה אפילו בארבעה וחמשה. וכן הלכתא, מדאמרינן בעירובין (קב, א) ההיא שריתא דהוה בי ר' פדת דהוו שקלי לה בי עשרה ושדו ליה אדשא.

    Rashba on Shabbat 121b · Sefaria

    Meiri

    יש גורסין בסוגיא זו אשכחיה דהוה מתני ועל צואה של קטן וכו' אמר אבין שטיא היכי מתני שטותיה לבריה והלא היא עצמה מוכנת לכלבים וא"כ מותר לטלטלה ולהוציאה וכי תימא דלא חזיא מאתמול והתניא נהרות המושכים ומעיינות הנובעים הרי הם כרגלי כל אדם כלומר שאינן קונים שביתה אחר שהם נדים ולמדת מ"מ שמותר לטלטלם אחר שהן ראויות ודעתו של אדם עליהן הואיל ודרכן לבא אלא היכי איתניה אמר ועל צואה של תרנגולים ר"ל אע"פ שאין ראויה לכלום מפני היזק קטן ומצד גרף של רעי אין היתר בטלטולן שכבר ביארנוה באשפה שבחצר כמו שכתבנו:

    חמשה מזיקים נהרגים בשבת אע"פ שאין רצים אחריו זבוב שבמצרים וצרעה שבנינוה ועקרב שבהדייב ונחש שבארץ ישראל וכלב שוטה בכל מקום ולפי הסוגיא פירושו אף בשאין רצים אחריו ולדעת ר' שמעון שלדעת ר' יהודה הואיל ואין רצים אחריו חייב ולדעת הפוסקים כר' יהודה דוחים סוגיא זו ואומרים אפילו לר' יהודה שכל אלו יש סכנה וחוששים להם אף כשאין רצים ושאר המזיקים אע"פ שאין בהם סכנה אם היו רצים אחריו נהרגים לדברי הכל זו היא שיטת גדולי הפוסקים וא"כ מה שאמרו כאן ברצין אחריו ודברי הכל הוא חוזר על מה שאמר ר' יהושע שכל המזיקין נהרגין ודבריו אמורים אף לר' יהודה ומ"מ הרבה מפרשים כתבו שר' יהושע כר' שמעון וכל שבחשש נזק נהרגין הואיל ומלאכה שאין צריכה לגופה היא והקשוהו מברייתא של חמשה נהרגין וכו' ולר' יהודה ודאי אף אלו אסור הואיל ואין כאן סכנה אלא שלר' שמעון היא שנויה ודוקא באלו אבל באחרים לא ותירץ ברייתא זו של חמשה נהרגין וכו' ברצים אחריו שיש כאן סכנה אבל שאר מזיקין שאין סכנה בנשיכתן אפי' ברצים אחריו אין נהרגין אלא לדעת ר' שמעון ונמצא שלדעת הפוסקי' כר' יהודה בחמשה נהרגים אסור כשאין רצים ובשאר אף ברצים ואע"פ שהסוגיא מוכחת כשיטה זו גדולי הפוסקים והמחברים כתבוה כדעת ראשון ושמועה זו הבאה אח"כ לומר שבנחש ועקרב דורסו לפי תומו יראה שהיא שנויה לדעת ר' שמעון שבאין רצים מיהא ראוי לו להשתדל שלא להרגו בידים אלא לפי תומו בדריסה ואע"פ שמתכוין לכך אלא שיעשה כמי שאינו מתכוין שכל שיש לנו לשנות ולמעט בחילול שבת עושין והוא שאמר במשנה כופין את הקערה על עקרב שאין הצידה נכרת כל כך שאין צידה רצונית לעקרב וכל שיכול לכפות כופה וכל שאין יכול לכפות דורס לפי תומו וכל שאין יכול לדרוס הורג בידים וכן כתבו גדולי המפרשים והדברים נראין ומ"מ לדעת ר' יהודה שאין היתר אלא בחמשה הידועים בסכנה וברצים אחריו אין צרך לכפיית קערה ודריסה לפי תומו שכל שהסכנה מחזרת ובאה אין מאחרין בהצלה ונמצאת סוגיא זו קצת ראיה לפסוק כר' שמעון אלא שי"מ הריגה בדריסה לפי תומו לדעת ר' יהודה שאין מתכוין להרגו אע"פ שהוא סובר בדבר שאין מתכוין אסור במקום סכנה מותר וכן כתבוה גדולי הרבנים:

    רוק שבקרקע אין צריך להביא כלי לכפותו עליה אלא דורסו לפי תומו:

    פמוטות גדולות ר"ל מנורות הואיל ואין שם חידקי חוליות מותר לטלטלן בשבת ואפי' הם גדולים שאין ניטלין אלא בשני בני אדם והוא שאמר לו כאותם של בית אביך וי"מ דוקא בקטנים שניטלין באדם אחד אבל בגדולים אסור ושל בית אביך פירושה לגנאי שלא היה משתמש אלא בקטנות והעיקר כדעת ראשון ואף לדעת האוסרים בגדולה בשאר [כלים] מיהא אפי' היו צריכים ארבעה וחמשה מותר לטלטלן בשבת והוא שאמרו בעירובין ק"ב א' ההיא שריתא ר"ל קורה דהוה בי ר' פדת דהוו שקלי ליה בי עשרה ושדו לה אדשא אמר זו תורת כלי עליה וכן אמרו ההוא אסיתא דהוה בי מר שמואל דהוה מחזקא אדרבא והוו שקלי לה בי עשרה ושדו לה אדשא אמ' זו תורת כלי עליה וא"כ לא אסרו במנורה אלא שמן הסתם אדם קובע לה מקום והוא שאמרו קרונות של ר' מותרים לטלטלן בשבת ומה שאמרו בעירובין סלם הצורי כבדו קובעו טעם הדבר מפני שעומד מוטה על הכותל לעלות ממנו לגג וכל כלים של תשמיש מחובר לקרקע החמירו בהם ואף גדולי הרבני' פירשו שם שלא אמרו כבדו קובעו לענין הסולם שהסולם מותר הוא לטלטלו אלא לענין הכותל כמו שיתבאר שם בע"ה:

    Meiri on Shabbat 121b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה כל המזיקין כו' ומה"ט נמי פליג רב הונא כו' עכ"ל וה"ה דהמ"ל דמה"ט לא קשיא ליה מהך ברייתא דהני הוא דשרי להרוג אחריני לא אמתניתין דשרי צידה אף באחריני וק"ל:

    בד"ה ברצין אחריו וכו' דאי ברצין אחריו אמאי כו' איכא פקוח נפש וכו' עכ"ל. וליכא למימר דרב הונא ס"ל דאפילו ברצין אחריו ליכא פקוח נפש ופליג אדריב"ל וכן כתבו לפירוש ר"י דבשארי אסור להורגן אפילו ברצין אחריו לרב יהודה וע"כ דס"ל לרב יהודה דאפילו ברצין אחריו ליכא פקוח נפש די"ל דלא מסתבר דפליגי ריב"ל ורב הונא בהא אי הוה פקוח נפש או לא בשארי שרצין אחריו ובהכי ניחא לפירוש ר"י שהוצרכו לומר דריב"ל כר"ש דשרי שארי אפי' באין רצין אחריו ורב הונא כו' ולא ניחא להו למימר דריב"ל כר"ש ושרי שארי ברצין אחריו דהשתא שפיר סבר רב הונא כריב"ל די"ל דלא מסתבר דפליגי ר"י ור"ש בהא אי הוה פקוח נפש בשארי הרצין אחריו או לא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shabbat 121b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' ואלו הן זבוב שבמצרים וצרעה וכו' כצ"ל:

    אבא בר מניומי הוה מסקי ביה דבי ריש גלותא זוזי אייתי וכו' ר"ל אייתי לאבא בר מניומי:

    Maharam on Shabbat 121b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' והלא היא עצמה מוכנת לכלבים ע"ל דף יט ע"ב תוס' ד"ה שמן:

    רש"י ד"ה דלמא לפי תומו וכו' דדבר שאין מתכוין לר"י מדרבנן ע"ל דף מא ע"ב תוס' ד"ה מיחם:

    Gilyon HaShas on Shabbat 121b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לְהוּ צוּרְבָא מֵרַבָּנָן הוּא, שַׁבְקוּהוּ. יש להקשות וכי מי שיודע לומר הלכה אחת נתברר בזה שהוא תלמיד חכם? ודילמא הוא מהמון העם ונזדמן ששמע הלכה הזאת מאיזה חכם שהורה דין זה לפניו, או מן רב יהודה שהורה דין זה לפניו לאיזה אדם ששאלו, כי ענין זה הוא שגור, ולעולם הוא אינו יודע בין ימינו לשמאלו כלום! ונראה לי בס"ד כי בלאו הכי יש להקשות נמי עוד, איך צערוהו ועברו על (דברים טו, ב) לֹא יִגֹּשׂ, כיון דבאמת לא היה לו לשלם! ואפילו אם לא נתברר אצלם שהוא עני איך יצערוהו ויעברו על לאו דאורייתא אפילו בספק? והלא אותו ריש גלותא היה ירא שמים דקפיד על דריסת הרוק בשבת ואמר לכפות כלי. על כן נראה ודאי דלא צערוהו כדי לשלם, אלא צערוהו להענישו, על אשר הוא ידע מעיקרא בעצמו שאין לו לשלם ולוה המעות והוציאם לצרכו, דנמצא כי מעיקרא כשלוה אדעתא לגזול המעות עביד שלא ישלם, ועל זאת תפסו אותו בביתם לחבשו ולצערו. אך כיון שנזדמן דין זה לפניו ואמר ריש גלותא שיכפו עליו כלי והשיב לָא צְרִיכִתוּ, הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה רֹק דּוֹרְסוֹ לְפִי תֻּמּוֹ, הנה מזה הבין ריש גלותא שהוא חכם שידע טעמו של דבר ועוד יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ להציע תשובה בדרך חכמה ורמז, והיינו שהוא אמר הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה רֹק דּוֹרְסוֹ, ותיבת 'הָכִי' לשון יתר, אך הוא אמר לשון זה כדי להצדיק עצמו לפי דרכו בענין שנתפס בעבורו, ורצונו לומר ענין זה שלי הוא כמו ענין ה'רֹק' שהתיר ר' יהודה, כי אני בעת שלויתי מכם המעות לויתי לפי תומי שלא עלה על לבי לאכול אותם כאשר חשבתם, ורק קרה סיבה בדרך מקרה שאבדו המעות מידי, ולכן עתה אין לי יכולת לשלם, אבל אני לא ידע נתכוונתי לכך! וכן רב יהודה מתיר לדרום הרוק לפי תומו מהאי טעמא, דהוא משום שהדורס אינו מתכוון דקיימא לן כרבי שמעון דבר שאינו מתכוון מותר, ולזה אמר לו הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה כלומר כמו ענין שלי שהיה בלי מתכוין, מהאי טעמא אָמַר רַב יְהוּדָה רֹק דּוֹרְסוֹ לְפִי תֻּמּוֹ. ובדברים קצרים אלו שדבר ברמז הבין ריש גלותא שהוא תלמיד חכם, חדא דידע טעם ההלכה ולא זמורתא היתה בפיו! ועוד שיש לו לב מבין לדבר דברים ברמז של חכמים ונבונים, שלא אמר הצדקת נפשו על עניינו בפירוש כי אם ברמז, שהבליע הצדקת נפשו ברמז בהלכה זו! ולכך אמר להם שַׁבְקוּהוּ! ונראה ודאי הם לא תפסו אותו ביום שבת אלא קודם וחבשוהו וצערוהו, ואחר כך נזדמן ענין זה של הרוק ביום שבת.

    Ben Yehoyada on Shabbat 121b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 121, Amud Bet, about 434 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 150 words

      Opens “אַיְיתוֹ לְהוּ פּוּרְיָיתָא, לְרַב חָנָן בַּר רָבָא…”

    2. Segment 210 words

      Opens “וְאֶלָּא הֵיכִי אַתְנְיֵיהּ? אֵימָא: עַל צוֹאָה שֶׁל…”

    3. Segment 346 words

      Opens “וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵי גְּרָף שֶׁל רְעִי! וְכִי…”

    4. Segment 458 words

      Opens “וְעַל עַקְרָב שֶׁלֹּא תִּישָּׁךְ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ…”

    5. Segment 527 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: וּמַאן נֵימָא לַן דְּהָא…”

    6. Segment 641 words

      Opens “תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרָבָא בַּר רַב הוּנָא:…”

    7. Segment 735 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: נִזְדַּמְּנוּ לוֹ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, הֲרָגָן…”

    8. Segment 821 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: פַּעַם אַחַת…”

    9. Segment 974 words

      Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״פָּגַע בּוֹ כַּיּוֹצֵא בּוֹ״ דְּשַׁפִּיר…”

    10. Segment 1047 words

      Opens “אַבָּא בַּר מָרְתָא דְּהוּא אַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא אָמַר רַבִּי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Shabbat 121b · Segment 9 — “…יָתְבִי אַקִּילְעָא דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי. נְפַק מִילְּתָא מִבֵּינַיְיהוּ, בְּעוֹ…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 121b · Segment 4 — “…נֶהֱרָגִין בְּשַׁבָּת. מֵתִיב רַב יוֹסֵף: חֲמִשָּׁה נֶהֱרָגִין בְּשַׁבָּת, וְאֵלּוּ…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shabbat 121b · Segment 7 — “…מִן הַשָּׁמַיִם. אָמַר עוּלָּא וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר בַּר חָנָה…

    Original text

    אַיְיתוֹ לְהוּ פּוּרְיָיתָא, לְרַב חָנָן בַּר רָבָא לָא אַיְיתוֹ לֵיהּ. אַשְׁכְּחֵיהּ מַתְנֵי לֵיהּ לִבְרֵיהּ: וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן מִפְּנֵי קָטָן. אֲמַר לֵיהּ: אָבִין שָׁטְיָא מַתְנֵי שְׁטוּתָא לִבְנֵיהּ, וַהֲלֹא הִיא עַצְמָהּ מוּכֶנֶת לִכְלָבִים! וְכִי תֵּימָא דְּלָא חַזְיָא לֵיהּ מֵאֶתְמוֹל — וְהָתַנְיָא: נְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין וּמַעֲיָינוֹת הַנּוֹבְעִין — הֲרֵי הֵן כְּרַגְלֵי כׇּל אָדָם.

    they brought beds for them to sit on, whereas for Rav Ḥanan bar Rava, they did not bring one for him. Rav Ḥanan was insulted and got angry at his host. He found Rabbi Avin teaching his son the mishna and saying: And one may place a bowl on top of the feces of a child due to the child so that he will not touch it and dirty himself. Rav Ḥanan said to him: Avin the fool is teaching his son folly; aren’t the feces themselves prepared as food for dogs? An object that is fit for consumption by a dog may be carried, so why need one cover the feces if he can remove them? And if you say these feces were not prepared for that use from yesterday, that would not prohibit moving them. Wasn’t it taught in a baraita : With regard to rivers that flow and springs that gush, they do not have specific Shabbat boundaries, but they may be used anywhere and their boundaries are like the feet of all people who draw from them. Even though the water was not within the boundaries when Shabbat began, since the nature of flowing water is to move from place to place, it is as if they were prepared for this purpose. So too, here, since a child will relieve himself in any place, it is as if it was prepared from before Shabbat.

    וְאֶלָּא הֵיכִי אַתְנְיֵיהּ? אֵימָא: עַל צוֹאָה שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים מִפְּנֵי קָטָן.

    Rabbi Avin asked: And how, then, should I teach it to him? Rav Ḥanan answered: Say, one may place a bowl on top of chicken feces due to a child.

    וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵי גְּרָף שֶׁל רְעִי! וְכִי תֵּימָא: גְּרָף שֶׁל רְעִי אַגַּב מָנָא — אִין, אִיהוּ גּוּפֵיהּ — לָא, וְהָא הָהוּא עַכְבָּר דְּאִישְׁתְּכַח בְּאִיסְפַּרְמָקֵי דְּרַב אָשֵׁי, וַאֲמַר לְהוּ: נִקְטוּהּ בְּצוּצִיתֵיהּ וְאַפְּקוּהּ! בְּאַשְׁפָּה. וְקָטָן בְּאַשְׁפָּה מַאי בָּעֵי לֵיהּ? בְּחָצֵר. חָצֵר נָמֵי, גְּרָף שֶׁל רְעִי הוּא! בְּאַשְׁפָּה שֶׁבְּחָצֵר.

    The Gemara asks: And derive that it is permitted to remove the feces because it is like a chamber pot of feces, which may be moved out of the room because it is disgusting. And if you say that a chamber pot of feces together with the vessel, yes, it may be moved; but feces itself, no, it may not be moved. What about that mouse that was found among the spices [ isperamaki ] of Rav Ashi, and he said to his servants: Take it by its tail and remove it? Apparently, a disgusting object may be moved even without a vessel. Rather, we must say that the feces were in the garbage dump, and since the feces were not before the household members it was only permitted to conceal them, not to move them. The Gemara asks: And what is a child doing in the garbage dump in the public domain? It is not adjacent to the house; how would the child get there? The Gemara answers that the feces were not in the garbage dump but were in the courtyard. The Gemara rejects this: In the courtyard, it is also considered a chamber pot of feces and may be moved. Rather, it is referring to a garbage dump that is in the courtyard, to which the child sometimes has access. Feces in a place designated for garbage are no more disgusting than their surroundings, and therefore it is prohibited to move the feces.

    וְעַל עַקְרָב שֶׁלֹּא תִּישָּׁךְ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַמַּזִּיקִין נֶהֱרָגִין בְּשַׁבָּת. מֵתִיב רַב יוֹסֵף: חֲמִשָּׁה נֶהֱרָגִין בְּשַׁבָּת, וְאֵלּוּ הֵן: זְבוּב שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְצִירְעָה שֶׁבְּנִינְוֵה, וְעַקְרָב שֶׁבְּחַדְיָיב, וְנָחָשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכֶלֶב שׁוֹטֶה בְּכׇל מָקוֹם. מַנִּי? אִילֵימָא רַבִּי יְהוּדָה — הָא אָמַר: מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּיב עָלֶיהָ. אֶלָּא לָאו רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְהָנֵי הוּא דְּשָׁרֵי, אַחֲרִינֵי — לָא!

    And we also learned in the mishna that one may cover a scorpion with a bowl on Shabbat so that it will not bite. Rabbi Yehoshua ben Levi said: All harmful creatures are killed on Shabbat. Rav Yosef raised an objection to this from the following baraita : Five creatures may be killed even on Shabbat, and they are: The poisonous fly that is in the land of Egypt, and the hornet that is in Ninveh, and the scorpion that is in Ḥadyab, and the snake that is in Eretz Yisrael, and a mad dog in any place. The Gemara clarifies this: In accordance with whose opinion is this baraita ? If you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, didn’t he say that one is liable for a prohibited labor that is not needed for its own sake, and it is therefore prohibited to kill even these creatures? Rather, is it not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, and these are those creatures that it is permitted to kill; others, no, it is not permitted to kill?

    אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: וּמַאן נֵימָא לַן דְּהָא מְתָרַצְתָּא הִיא? דִּילְמָא מְשַׁבַּשְׁתָּא הִיא? אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲנָא מַתְנֵינָא לַהּ, וְאוֹתֵיבְנָא לַהּ, וַאֲנָא מְתָרֵיצְנָא לַהּ: בְּרָצִין אַחֲרָיו, וְדִבְרֵי הַכֹּל.

    Rabbi Yirmeya said: And who will say to us that this baraita is accurate? Perhaps it is corrupted, and an objection cannot be raised from it. Rav Yosef said: I taught the baraita and raised an objection from it, and I will answer it as follows: Rabbi Yehoshua ben Levi permitted killing all harmful creatures on Shabbat when they are running after him; as in that case the danger is real, and therefore it is permitted to kill them according to all opinions.

    תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרָבָא בַּר רַב הוּנָא: הַהוֹרֵג נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בְּשַׁבָּת — אֵין רוּחַ חֲסִידִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. אֲמַר לֵיהּ: וְאוֹתָן חֲסִידִים אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה מֵהֶם. וּפְלִיגָא דְּרַב הוּנָא. דְּרַב הוּנָא חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּקָא קָטֵיל זִיבּוּרָא, אֲמַר לֵיהּ: שַׁלֵּימְתִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ?

    The tanna who recited tannaitic literature before Rava bar Rav Huna taught a baraita : One who kills snakes and scorpions on Shabbat, the spirit of the pious is not pleased with him. Rava bar Rav Huna said to him: And with regard to those pious, the spirit of the Sages is not pleased with them, as snakes and scorpions harm people. The Gemara comments: And this statement disagrees with the opinion of Rav Huna, for Rav Huna saw a person killing a hornet on Shabbat and said to him: Have you finished killing all the hornets? This indicates that he was not pleased with him.

    תָּנוּ רַבָּנַן: נִזְדַּמְּנוּ לוֹ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, הֲרָגָן — בְּיָדוּעַ שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לוֹ לְהוֹרְגָן. לֹא הֲרָגָן — בְּיָדוּעַ שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לְהוֹרְגוֹ וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס מִן הַשָּׁמַיִם. אָמַר עוּלָּא וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּנִישּׁוֹפִין בּוֹ.

    The Sages taught in a baraita : One who snakes and scorpions happened before him, if he killed them, it is clear that they happened before him in order for him to kill them. If he did not kill them it is clear that they happened before him in order for them to kill him, but a miracle from heaven transpired for him and he was saved. Ulla said, and some say it was Rabba bar bar Ḥana who said that Rabbi Yoḥanan said: This is referring to when they were touching and brushing up against him (Rabbeinu Ḥananel), as in that case if they cause him no harm, it is surely a miracle that saved him.

    אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: פַּעַם אַחַת נָפַל אֶחָד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְעָמַד נִיוְתִּי אֶחָד וַהֲרָגוֹ. אָמַר רַבִּי: פָּגַע בּוֹ כַּיּוֹצֵא בּוֹ!

    Rabbi Abba bar Kahana said: One time, a snake fell into the study hall on Shabbat, and a Nabatean [ Nivati ] stood and killed it. Rabbi Yehuda HaNasi said: One of its type killed it.

    אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״פָּגַע בּוֹ כַּיּוֹצֵא בּוֹ״ דְּשַׁפִּיר עֲבַד, אוֹ לָא? תָּא שְׁמַע, דְּרַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרַבִּי זֵירָא הֲווֹ יָתְבִי אַקִּילְעָא דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי. נְפַק מִילְּתָא מִבֵּינַיְיהוּ, בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַבִּי יַנַּאי: מַהוּ לַהֲרוֹג נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בְּשַׁבָּת? אֲמַר לְהוּ: צִירְעָה אֲנִי הוֹרֵג, נָחָשׁ וְעַקְרָב — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! דִילְמָא לְפִי תּוּמּוֹ. דַּאֲמַר רַב יְהוּדָה: רוֹק דּוֹרְסוֹ לְפִי תּוּמּוֹ. וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת: נָחָשׁ דּוֹרְסוֹ לְפִי תּוּמּוֹ. וְאָמַר רַב קַטִּינָא: עַקְרָב דּוֹרְסוֹ לְפִי תּוּמּוֹ.

    A dilemma was raised before the Sages: When Rabbi Yehuda HaNasi said: One of its type killed it, did he mean that he acted properly or not? Come and hear a resolution to this dilemma from that which was related about Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, and Rabbi Zeira, who were sitting in the courtyard of Rabbi Yannai’s house. A matter emerged from among them, and they raised a dilemma before Rabbi Yannai: What is the ruling with regard to killing snakes and scorpions on Shabbat? He said to them: I would kill a hornet, all the more so would I kill a snake or a scorpion, as they are more dangerous and it is permitted to kill them. The Gemara rejects this: There is no conclusive proof from this, as perhaps it is only permitted when one steps on it innocently as he is walking, so that it does not appear to others that he intended to step on it. As Rav Yehuda said: With regard to spittle on Shabbat, one may trample it innocently and need not be concerned about the prohibitions of smoothing or leveling holes. And Rav Sheshet said: With regard to a snake, one may trample it innocently. And Rav Ketina said: With regard to a scorpion, one may trample it innocently.

    אַבָּא בַּר מָרְתָא דְּהוּא אַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי הֲווֹ מַסְּקִי בֵּיהּ דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא זוּזֵי. אַיְיתְיוּהּ, קָא מְצַעֲרִי לֵיהּ. הֲוָה שְׁדֵי רוּקָּא. אֲמַר לְהוּ רֵישׁ גָּלוּתָא: אַיְיתוֹ מָאנָא סְחִיפוּ עִלָּוֵיהּ, אֲמַר לְהוּ: לָא צְרִיכִיתוּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: רוֹק דּוֹרְסוֹ לְפִי תּוּמּוֹ. אֲמַר לְהוּ: צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן הוּא, שִׁבְקוּהּ.

    The Gemara relates: Abba bar Marta, who is Abba bar Manyomi, owed money to members of the Exilarch’s household. They brought him to the house of the Exilarch on Shabbat and they tormented him to force him to pay. There was spittle there. The Exilarch said to the members of his household: Bring me a vessel and place it over the spittle so that people will not step on it. Abba bar Manyomi said to them: You need not do so, as Rav Yehuda said as follows: With regard to spittle, one may trample it innocently. The Exilarch said to the members of his household: He is a Torah scholar, leave him alone.

    אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: פָּמוֹטוֹת שֶׁל בֵּית רַבִּי מוּתָּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא: בְּנִיטָּלִין בְּיָדוֹ אַחַת, אוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם?

    Apropos Rabbi Abba bar Kahana, the Gemara cites additional statements of his. Rabbi Abba bar Kahana said that Rabbi Ḥanina said: With regard to the candlesticks of the house of Rabbi Yehuda HaNasi, it is permitted to move them on Shabbat. It was not clear what the nature of these candlesticks was, and Rabbi Zeira said to him: Is this referring to candlesticks that are small, which are moved with one hand, or even to those that are moved with two hands?