Commentary page
Shabbat 120b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 120b
Shabbat 120b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 533 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
גמ' הוא דאמר כר"ש דשרי לעכובי דליקה בעור גדי:
גרם כיבוי כי האי גוונא כשמגיע למים הוא כבה:
מי אמר דילמא הא דקתני במתני' ועושין מחיצה בכל הכלים לאו בחדשים המתבקעים קאמר:
נר דולק קרושיי"ל:
אלא בשכח דשכחו מבעוד יום על הטבלא שלא מדעת:
אבל מניח נעשית טבלא בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלה כדי לנערה:
לייט עליה על כל המורין כן:
כר' יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור:
18 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 120b · Sefaria
Tosafot
גרם כיבוי מי אמר וא"ת הא קתני מתני' בין מלאים בין ריקנים ומאי רבותא איכא טפי במלאים מבריקנים אי לאו דמיירי בדרכן להשתבר וי"ל דס"ד דמיירי בכלים שאין דרכן להשתבר וקמ"ל דלא גזרינן אטו כלים שדרכן להשתבר:
מנער את הטבלא והיא נופלת ואם כבתה כבתה אומר ר"י דמיירי דליכא שמן בנר דאי איכא שמן בנר חייב שהרי שופך ממנו והוי כמסתפק ממנו דחייב משום מכבה כדאמר בפ"ב דביצה (דף כב:) ובירושלמי מוקי לה בנר שכבה ולא קתני בהך ברייתא ואם כבתה כבתה ואתא לאשמעינן היתר טלטול ע"י ניעור לר' יהודה דאסר טלטול בנר שכבה אי נמי אפילו לר"ש ובנר גדול כגון קערה ועששית דמודה ר"ש כדאמר בפרק [כירה] (דף מד.) או כשיש אפר וגחלת אלא שכבה השלהבת:
פותח ונועל כדרכו אע"פ שע"י כן מתנדנד הנר ומתרחק השמן מן השלהבת או מתקרב והוי מכבה או מבעיר אבל אין לפרש משום כיבוי דרוח דאחורי הדלת ליכא רוח ועוד דא"כ הוה ליה למימר פותח אדם דלת כנגד הנר כדקאמר בסמוך כנגד המדורה ועוד דתינח פותח נועל מאי איסורא איכא אלא כדפרישית ואי לאו משום כיבוי והבערה משום טלטול אין לאסור דבנעילת דלת לא חשיב טלטול וגם לא הוי בסיס לדבר האסור דבית חשוב הוא ובטל אגב בית אי נמי בשכח דלא הוי בסיס:
מר סבר גזרינן הלכך צריך ליזהר שלא לפתוח הדלת לפני המדורה אפילו ברוח מצויה דהא לייט עלה אביי דהוי בתראה והנ"מ כשהמדורה קצת קרובה אצל הדלת:
והא איפכא שמעינן להו לאו דווקא איפכא דר' יוסי דברייתא הוי כמו מתני' דאסר דרכו להשתבר אלא היינו איפכא דבמתניתין מחמיר ר' יוסי טפי מדרבנן ובברייתא מיקל טפי:
וכי תימא איפוך מתני' כו' וא"ת מ"מ תקשה דבמתני' לא אסרי רבנן אלא חרס חדש ובברייתא אסרי אפי' ישן מדנקט כלי מתכות וי"ל דנקט בברייתא כלי מתכות משום דאין חילוק בהם בין חדשים לישנים וה"ה כלי חרס ישן:
והאמר רבה כו' ואם תאמר ואמאי לא מפיך ברייתא דטפי אית לן לאפוכה ממתני' והוי אתי נמי שפיר הא דרבה בר תחליפא ונימא דרבנן לדברי ר' יוסי קאמרי ואינהו שרי אף בכלי חרס חדש וי"ל דהתלמוד לא קאמר אלא דאפילו מפיך מתני' לא אתי שפיר אלא על כרחיך ברייתא אית לן לתרוצי וכיון דאתינא להכי לא צריך להפוכה אלא למימר חסורי מיחסרא:
אי הכי קשה דרבנן אדרבנן בלאו הכי הוה קשיא דרבנן אדרבנן אלא משום דהשתא פריך מכ"ש קאמר אי הכי:
Tosafot on Shabbat 120b · Sefaria
Rav Nissim Gaon
מאי טעמא לייט עלה רב אי נימא דרב סבר לה כר' יהודה תמצא בירורו בפ' במה מדליקין (לעיל שבת דף כב) רב אמר אין הלכה כר' שמעון בגרירה מכלל דכר' יהודה סבירא ליה דפליג על ר' שמעון ואסר דבר שאינו מתכוין ובסוף פ' שמונה שרצים (לעיל שבת דף קיא) ובפרק בתולה נשאת (כתובות דף ו) הלכה אמרו אמר רב הלכה כר' יהודה ורב חייא בר אבין מתני לה בלא גברי רב אמר הלכה כר' יהודה ושמואל אמר הלכה כר' שמעון ותניא כוותיה בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לד) הרי מיכן למדנו שרב סבר דבר שאין מתכוין אסור כר' יהודה:
Rav Nissim Gaon on Shabbat 120b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ועל זו אמרינן בגמרא דפורפת על האבן ועל האגוז כו' תיבעי למאן דאמר מערימין תיבעי למ"ד אין מערימין. ואמר לאחרים בואו והצילו עמי שכן דרך בני אדם להשאיל כליו בשבת. פי' י"ח כלים דקא"ר יוסי [מקטורין] כמו מעיל. ובלשון ישמעאל כרכום שיש לו בית ראש ועוטה לו הלובשו ויש לו לולאות וקרסים (שהוא הווה) [שמחברן והוא] כמו מלבוש:
אונקלי בגד דקיקי שנקרא מערקה שלובש אדם על בשרו וחולם כל גופו וכן שנינו (מגילה כ"ד) בענין תפלין של יד ציפהו זהב ונתנו על בית יד של אונקלי שלו הרי זה דרך החיצונים:
פונדא גם היא מגעת עד למטה מטבורו של אדם וקורין לו בלשון פרסי פְשְת. ונקשר כחשב אפודה והיא אפוד האמורה בתורה ויש בה כסים כסים כנגד הלב ותחת הידים:
קנבוס של פשתן חלוק התחתון שלובשין אותו ונקרא גלאלה. חלוק הוא המלובש העליון וקורין לו ורבנין:
שני ספרקים ויש שגורס סובריקין והם בלשון יון המכנסים ושמענו שאמר הגאון נט' דח' דם תפנקי שמלבישין בהן הידים עד האציל ויש בהן בתי אצבעות שני מנעלים כמשמען:
שני פרגוד בלשון ישמעאל גודאבי:
אנפליאות גם הם מנעלים לשוקים עליון האנין שעל השוקים מן העור. ומעפורת וחגור שבמתנים וכובע הרי י"ח כלים:
ר' שמעון בן ננס אומר פורשין עור של גדי כו' אמר רב יהודה טלית שאחז בה האור מצד אחד נותן עליה מים מצד אחר ואם כבתה כבתה. והא ודאי גרם כיבוי הוא. ואקשינן עליה ממתנית' דקתני פושטה ומתכסה בה אבל מים שהן גרם כיבוי לא קתני ואתנינן לאוקומיה לרב יהודה ב"ר שמעון בן ננס ולא קם.
4 more comments on this page.
Rabbeinu Chananel on Shabbat 120b · Sefaria
Rashba
אימר דאמר ר' שמעון בן ננס מפני שהוא מחרך, גרם כבוי מי אמר. וא"ת והא דקתני עושין מחיצה בכלים בין ריקנים בין מלאים, ואי לא שרי גורם לכבויי, מלאין אמאי. ויש לומר דקא סלקא דעתך דמקשה דמלאין דנקט לאשמעינן דלא גזרינן שאינן עשויין להשתבר אטו עשויין להשתבר, ולעולם מלאין בשל חרס דכפר שיחין וכלי כפר חנניה דאינן עשויין להשתבר.
הא דתניא נר שעל גבי הטבלא מנער את הטבלא והיא נופלת ואם כבתה כבתה. ואוקימנא דוקא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור. וא"ת מכל מקום הרי שופך הוא שמן שבנר על כרחו וחייב משום מכבה וכדתניא (ביצה כב, א) המסתפק ממנו חייב משום מכבה, ואם הוא מטה השמן כלפי הנר חייב משום מבעיר וכדתניא הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר, וכיון דאי אפשר בלאו הכי אסור אפילו לרבי שמעון דהא מודה בפסיק רישיה ולא ימות. ומיהו לדברי בעל הערוך ז"ל שכתבנו למעלה (קיא, א) דפירש דלא מודה ר' שמעון בפסיק רישיה דלא ניחא ליה, הכא נמי איכא למימר דלא ניחא ליה בהכא דלא מתהני מיהא מידי. ואי נמי יש לי לומר בנר של שעוה וכיוצא בו, דהכא לאו משום הכי אתי ליה אלא משום שריותא דאם כבתה כבתה.
נר שאחורי הדלת פותח ונועל פירש רש"י ז"ל: ואם כבתה ברוח כבתה. והקשו עליו בתוס' דאם כן מאי נועל. ואינה קושיא לפי דעתי דנועל לאו דוקא ומשום פותח נקט לה, ואורחא דמלתא נקט כלומר אינו נמנע מלפתוח ולנעול כדרכו. והם ז"ל פירשו שהנר עומד על הדלת ומשום נדנוד הדלת בפתיחתו או בנעילתו יפול ויכבה, ומשום בסיס ליכא דאיכא למימר בשוכח. וא"נ שאין הדלת בטלה לגבי הנר להיות בסיסו. אבל לשני הפרושים האלו קשה לי, דהיכי קרי ליה להאי פסיק רישיה דדלמא לא מכביא בנפילתו או בנדנודו ולא ברוח הנכנס לה מכנגד הפתח. ור"ח ז"ל פירש שהנר קבוע אחורי הדלת ובפתיחתו יכבנו.
א"ל בהא אפילו ר' שמעון מודה קשיא לי לפי שיטת הרב בעל הערוך מה הנאה יש לו בכבויו של נר. ושמא בפתילה שצריך להבהבה, ואי נמי דקא מתהני בשיור השמן והפתילה, ומכל מקום שמעינן מיהא דאפילו במלאכה דרבנן ובשאינו מתכוין אי פסיק רישיה הוא אסור אפילו לר' שמעון, דהא הכא אינו מתכוון ומלאכה שאינה צריכה לגופה היא, ואפילו הכי אמרינן דמודה ר' שמעון בפסיק רישיה.
דהא אביי ורבא דאמרי תרוייהו אביי לא הוה אסר הכין מעיקרא עד דשמעה מרבא, וכדאיתא לקמן בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת קלג, א).
והא איפכא שמעינן להו לאו איפכא ממש קאמר, דהא כולהו תנאי דברייתא מיסר אסרי, אלא משום דת"ק דמתניתין לקולא ורבי יוסי לחומרא ובברייתא רבי יוסי לקולא ורבנן לחומרא קאמר הכין.
לעולם יורד וטובל ובלבד שלא ישפשף תמיהא לי דהא מכיון שהוא מכניס ידו במים הרי זה כמקרב את כבויו. ויש לומר דלא קרינן מקרב את כבויו אלא בכענין נותן מים בכלי שתחת הנר, ואי נמי בנותן בצד הטלית שאחז בו האור, משום דאי יפלו שם ניצוצות או תגיע שם דליקה תכבה, אבל כאן אפשר דלא ימחק שאילו ודאי נמחק היינו כמשפשף, שהרי הוא נותן ידו במים.
Rashba on Shabbat 120b · Sefaria
Meiri
מי ששכח נר דולק ע"ג טבלא מנער את הטבלא בנחת והיא נופלת ואם כבתה כבתה שהרי אינו מתכוין ופסיק רישיה אין כאן שאפשר שלא תכבה אחר שהוא עושה בנחת ופירשוה גדולי הדורות כשאין שם שמן ואפשר שתפול ולא תכבה שאם יש שם שמן אי אפשר שלא תכבה בשפיכת השמן וי"מ אותה בנר של שעוה וכיוצא בה וי"מ שמאחר שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה ואינו מתכוין אף בפסיק רישיה מותר ועוד שהוא פסיק רישיה דלא ניחא ליה שאינו רוצה בהפסד השמן וי"מ שמאחר שאינו מכבה אלא גורם אף בפסיק רישיה מותר ומ"מ אם לא שכחה אלא שהניחה לשם במתכוין נעשית הטבלא בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלה כדי לנערה אפי' כבתה ושמא תאמר והלא דבר שמלאכתו לאיסור לצרך גופו ולצרך מקומו מותר חלוק יש בין מוקצה למלאכתו לאיסור שהרי נר שהדליקו בה באותה שבת אסור לטלטלה אף לצרך גופו ומקומו כמו שהתבאר:
נר שאחורי הדלת אסור לפתוח ולנעול שמאחר שהוא קרוב לדלת כל כך אי אפשר שלא יהא הרוח מכבה והרי הוא פסיק רישיה ושמא תאמר והרי אין בכבוי זה אלא איסור חכמים אפי' היה מתכוין בו שהרי סוגיא זו לדעה ר' שמעון והרי הוא סובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכבר ביארנו שכל פסיק רישיה במלאכת סופרים שמותר בענין זה כמו שביארנו בצירוף ושמא תאמר על רב שהוא בעל שמועה זו שהוא סובר כר' יהודה שמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה ויש כאן איסור תורה אינו כן שאם כדבריך אף הוא אומר לו ומשום דסבירא ליה כר' יהודה מאן דתני כר' שמעון מילט לייט ליה ומ"מ תירצו בה גדולי הדורות שלא אמרו שלא לחייב בפסיק רישיה באיסור חכמים אלא בדבר שאין באותה מלאכה איסור תורה כלל כגון מצרף אבל בכיבוי שיש בו איסור תורה בפתילה שצריך להבהבה לא ולי נראה שמן הדין מותר לפתוח וכל שמצאנוה בלשון קללה ר"ל לייט עלה פלוני אינה במקום איסור פשוט שכל שיש בו איסור פשוט אין בו מקום לקללת חכם וקם ליה בדרבה מיניה אלא אין קללה אלא במקום שאין איסורו מבורר וההתר בו מצוי ומקללין אותו מצד פרצה ועוז מצח ושאלו לו מהיכן הוא מקלל אחר שלר' שמעון מותר לגמרי ותירץ שאף לדעת ר' שמעון ראוי לקללו שמאחר שהוא אוסר בכל שאינו מתכוין כל שהוא פסיק רישיה אף כל שהוא בקרוב לפסיק רישיה ושהדבר מצוי נקרא העושה פורץ גדר וראוי לקללה ולא אמר בהא אפי' ר' שמעון מודה אלא שהוא ראוי לקללה ומ"מ ברוח שאינה מצויה אפשר שהוא פסיק רישיה אף המדורה אסור לפתוח דלת כנגדה ברוח שאינה מצויה שהרוח באה ומבערת ואף ברוח מצויה יש להחמיר מצד גזירה ואע"פ שאין בה איסור ראוי לחוש בה לקללת חכם כל שהוא נראה שהיא מדלקת:
מי שהיה שם כתוב על בשרו אע"פ שאין הכתב חוצץ כגון שהיה הדיו לח וכבר אמרו הדם והדיו והדבש והחלב יבשים חוצצין לחים אין חוצצין ואפי' היה יבש כל שמעביר עליו קולמוס ומלחלחו אינו חוצץ לדעת קצת מפרשים אעפ"כ הרי זה לא ירחץ ולא יסוך מצד הרשות שמא ימחק השם ונמצא גורם במחיקתו וכן לא יעמוד במקום הטנופת מפני קדושת השם שעליו נזדמנה לו טבילה של מצוה אין אומרים הואיל ואין טבילה בזמנה מצוה ימתין עד שימחק מאליו אלא כורך בגד או גמי על השם שיהא מגין עליו משטף המים וטובל ויזהר שלא יהדק כדי שלא יחוץ וכל שכן שלא ישפשף על הגמי שלא ימצא מוחק בידים ואם אין לו בגד או גמי מוכן לו צריך שיחזר עליו שהרי אין טבילה בזמנה מצוה והמתנת בגד או גמי אינה מרבה כל כך וכן זה שהשם כתוב בבשרו אסור לו לעמוד ערום אפי' הניח ידו על השם שהידים עסקניות ותשמט אבל בכריכת גמי מותר וגדולי המחברים פירשו עצמו של דבר מפני שאסור לעמוד בפני השם ערום ואף סוגיא זו מוכחת כדבריהם במה שאמר היינו טעמא דרבנן דקסברי אסור לעמוד בפני השם ערום ושנדחית הסוגיא הראשונה שאם מפני מחיקת השם מה ענין לגמי והרי אם מהודק חוצץ ואם אינו מהודק אינו מועיל ומ"מ דרך סוגיא נאמרה וכל שאינו מהודק אינו חוצץ ומועיל מצד שאין המים נכנסים לשם בשטף אלא מצד שאנו צריכים לפרשה בלחה אף כל כניסת מים מוחקת מ"מ הואיל ואינו נמחק לאלתר הדיו מתחיל להתייבש מעט ואפשר שלא תמחק ומ"מ הואיל ויש בה לחות מעט אינו חוצץ כמו שביארנו ומ"מ לדבריהם אי אתה יכול לפרשה בטבילת מצוה שלעולם אסור אבל טבילת הרשות שאין בה איסור חציצה טובל בכריכת גמי ועל ידי הדוק:
Meiri on Shabbat 120b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה פותח ונועל כו' ומתרחק השמן כו' והוי מכבה או כו' עכ"ל לעיל במנער את הטבלא כו' שפי' ר"י דמיירי דליכא שמן בנר כו' דאם לא כן הוי פסיק רישיה וליכא מאן דשרי כדפריך לקמן בפשיטות גבי דלת כו' אי ברוח שאינה מצויה מ"ט דמאן דשרי משום דהוי פסיק רישיה וליכא מאן דשרי ואם כן צ"ל הכא בנר שאחורי הדלת כו' דמתיר בברייתא דלא הוי פסיק רישיה כ"כ אלא דרב לייט עליה ומחשיב ליה בפסיק רישיה וליכא לאקשויי דאימא דה"נ דהכא איירי בלית ביה שמן בנר כדלעיל במנער את הטבלא ולית ביה פסיק רישיה ואמאי לייט רב עליה די"ל דודאי לעיל במנער את הטבלא ולית ביה נמי שמן אצטריך לאשמעינן דשרי לנערה ולא חיישינן שע"י הניעור מכבה הנר הדולק כיון שאינו מכוין לכבותה אבל הכא בנר שאחורי הדלת כו' לא שייך כלל כיבוי בנר הדולק גופיה בלא שמן אלא ביש בו שמן וע"י הנדנוד מתרחק או מתקרב השמן והוי מכבה או מבעיר וק"ק לפירוש התוספות אמאי נקט אם כבתה כבתה ולא נקיט נמי ואם הבעיר הבעיר ויש ליישב דאפשר דהנך תרתי ברייתות חדא הוא דנר שעל גבי הטבלא כו' ואידך הך דנר שאחורי הדלת כו' מתניין בהדדי ולא תני בקמייתא גבי שע"ג הטבלא בהדיא אם כבתה כבתה כדמוכח בירושלמי ובבתרייתא גבי נר שאחורי הדלת כו' תני אם כבתה כבתה אלא דתלמודא דידן מפרש לה דקאי נמי אם כבתה כבתה אקמייתא והשתא ניחא משום דלא שייך אם הבעיר הבעיר בקמייתא לא תני לה נמי בבתרייתא כיון דהך דאם כבתה אתרווייהו קאי ודו"ק:
בא"ד ועוד דא"כ הל"ל פותח אדם דלת כנגד הנר וכו' עכ"ל יש לדקדק בדבריהם דע"כ לפירוש זה דמשום כיבוי הרוח הוא כפירש"י וכמו שכתב הרא"ש בשמו האי כיבוי הרוח קרוב לפסיק רישיה הוא ולכך לייט עלה רב משום דמחשיב ליה פסיק רישיה וא"כ מאי קא קשיא להו למנקט הכא פותח אדם דלת כנגד הנר כו' דההוא רוח אי מצויה הוא לאו פסיק רישיה הוא כלל ואי ברוח שאינה מצויה ליכא מאן דשרי דהוי פסיק רישיה לכ"ע כדאמר בסמוך גבי מדורה וי"ל דודאי גבי מדורה שהוא הבערת האור אמרי' הכי אבל הכא גבי כיבוי דנר אין לחלק בין רוח דאחורי הדלת ובין רוח דפותח הדלת כנגד הנר דתרווייהו קרוב לפסיק רישיה ולא הוי ממש פסיק רישיה ולכך התירו בברייתא ורב מחשיב ליה פסיק רישיה ודו"ק:
בד"ה וכי תימא כו' דנקט בברייתא כלי מתכות משום דאין חילוק כו' עכ"ל. וכה"ג צ"ל דלא תקשה אף לפי האמת דבמתני' לא אסר ר"י אלא חרס חדש ובברייתא אסר אפי' ישן מדנקט כלי כפר שיחין כו' די"ל דנקט כלי כפר שיחין כו' משום דאין חילוק בהם בין חדשים לישנים וה"ה שאר כלי חרס ישן וק"ל:
Chidushei Halachot on Shabbat 120b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' הרי זה לא ירחוץ עי' נדה דף סו ע"ב תוס' ד"ה אם סמוך:
שם דמנח ידיה עלויה עי' בתרומת הדשן סימן י:
Gilyon HaShas on Shabbat 120b · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא, אי הכי קשי' דרבנן אדרבנן, ק"ל הא י"ל ג"כ בהיפוך, דבכבוי, דאף אם יכבה ממש ליכא דאורייתא, למה דקיי"ל דמלאכה שאצ"ל פטור כר"ש מש"ה לא גזרו שלא יכבה, אבל במחיקת השם גזרו גרמא אטו מחיקה ממש דהוא דאורייתא וכזה חילקו בגמרא דלעיל (דף מו ע"ב) לענין דבר שאינו מתכוין, ועי' בתוס' שם ד"ה כל היכא דאף אם שורש מלאכה דאורייתא, כיון דהיא מלאכה שאצ"ל, הוי כמו דרבנן, עיי"ש וצ"ע:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 120b · Sefaria
Ben Yehoyada
וְהָאָמַר רַב קְטִינָא הקשה הרי"ף ז"ל דהוה ליה למרמי קראי אהדדי? ונראה לי בס"ד כי בלאו הכי יש לפרש הכתוב כפשוטו, שהם נותנים עיניהם בבעל הממון שמכירים אותו שהוא עשיר בשמלתו שהיא חשובה ומהודרת, ורוצים להסתופף בצילו להיות לו לעבדים ומשרתים בביתו כדי שיאכלם וישקם וילבשם, ולכן א"ל (ישעיהו ג, ו) שִׂמְלָה לְכָה, שניכר בה שאתה עשיר, לכך קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ שנהיה משרתים אותך, והוא מכחיש ונשבע על שקר באומרו לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ, רצונו לומר אין אני בעל ממון שראוי לי להיות חבוש בביתי כדרך הקצינים ותהיה מלאכתי נעשית על ידי משרתים ועבדים, אלא אני בעצמי צריך לצאת ולבא להביא טרף לביתי לחם לאכול ובגד ללבוש כי אין בביתי לחם ושמלה! או אפילו אם נפרש הכתוב כדברי רב קטינא דקאי על דברי תורה עם כל זה ליכא קושיא, דיש לומר מה שאומר אֵין בְּיָדִי לֹא מִקְרָא וכו' משקר בזה כדי שלא יוציא זמנו בלימודו אותם, אלא רוצה לעסוק בעסקיו, ובא הכתוב לגנותם שהם מכחישים ונשבעים בשקר גם בדברים אלו שיש בהם מצוה. ברם אי קשיא הא קשיא, דהוה ליה להקשות מן פסוק (ירמיהו ה, א) מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה על רב קטינא עצמו ולמה תלה הקושיא בדברי רבא? ונראה לי בס"ד כי מן הפסוק עצמו ליכא קושיא לרב קטינא, דיש לומר בא לגנות השופטים דאין מבקשים עדים כשרים. אלא פוסקין הדין גם על עדות פסולים דהיינו פסולין בעבירה, ואין עושין גם כן דרישה וחקירה בדין, דנמצא אין דנים באמונה כמשפט התורה, אבל לעולם כולם היו אנשי אמנה, ולכך מקשה על רבא פסקה אַנְשֵׁי אֲמָנָה.
Ben Yehoyada on Shabbat 120b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 120, Amud Bet, about 533 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 16 words
Opens “הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס.…”
- Segment 239 words
Opens “אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס ״מִפְּנֵי…”
- Segment 331 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: נֵר שֶׁעַל גַּבֵּי טַבְלָא —…”
- Segment 460 words
Opens “תָּנָא: נֵר שֶׁאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת — פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל…”
- Segment 519 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: בְּהָא אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה.…”
- Segment 641 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה: פּוֹתֵחַ אָדָם דֶּלֶת כְּנֶגֶד…”
- Segment 776 words
Opens “עוֹשִׂין מְחִיצָה כּוּ׳. לְמֵימְרָא דְּרַבָּנַן סָבְרִי גְּרַם…”
- Segment 852 words
Opens “אֶלָּא לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ, וּבָרָיְיתָא כּוּלָּהּ רַבִּי…”
- Segment 948 words
Opens “וְרָמֵי דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן, וְרָמֵי דְּרַבִּי יוֹסֵי אַדְּרַבִּי…”
- Segment 1021 words
Opens “שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא: ״וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם…”
- Segment 1126 words
Opens “אִי הָכִי, הָכָא נָמֵי, כְּתִיב: ״לֹא תַעֲשֶׂה…”
- Segment 1217 words
Opens “אִי הָכִי קַשְׁיָא דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן: וּמָה הָתָם…”
- Segment 1339 words
Opens “וְתִסְבְּרָא הַאי גֶּמִי הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּמִיהַדַּק…”
- Segment 1427 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רָבָא בַּר רַב שֵׁילָא, הַיְינוּ…”
- Segment 1531 words
Opens “לְרַבָּנַן נָמֵי, דְּמַנַּח יְדֵיהּ עִילָּוֵיהּ! זִימְנִין דְּמִשְׁתְּלֵי…”
Sages named on this page
- Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…
Source: Shabbat 120b · Segment 3 — “…כָּבְתָה. אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשׁוֹכֵחַ,…”
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Shabbat 120b · Segment 4 — “…דְּרָבָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי:…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Shabbat 120b · Segment 4 — “…רַב. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא, וְאָמְרִי…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Shabbat 120b · Segment 5 — “…שִׁמְעוֹן מוֹדֶה. דְּהָא אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מוֹדֶה רַבִּי…”
Original text
הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס.
The Gemara answers: It was Rav who said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Nannas in the mishna.
אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס ״מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ״, גְּרַם כִּיבּוּי מִי אָמַר? אִין, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִׁים מְלֵאִים מַיִם, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הָאוּר וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵיקָה — מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא שָׁרֵי.
The Gemara asks: Say that Rabbi Shimon ben Nannas said it is permitted to place the goat’s hide on the burning item because it singes and does not burn; did he say it is permitted to indirectly cause the fire to extinguish? The Gemara answers: Yes, Rabbi Shimon ben Nannas permitted that as well, and we learn this from that which is taught in the latter clause in the mishna: Rabbi Yosei prohibits using new earthenware vessels that are full of water, because they cannot withstand the fire and will burst and extinguish the fire. This proves by inference that the first tanna , Rabbi Shimon ben Nannas, permits it.
תָּנוּ רַבָּנַן: נֵר שֶׁעַל גַּבֵּי טַבְלָא — מְנַעֵר אֶת הַטַּבְלָא וְהִיא נוֹפֶלֶת, וְאִם כָּבְתָה — כָּבְתָה. אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשׁוֹכֵחַ, אֲבָל בְּמַנִּיחַ — נַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר.
The Sages taught: With regard to a candle that is atop a board, one shakes the board and the candle falls, and if it is extinguished, it is extinguished. The Sages of the school of Rabbi Yannai said: They only taught that this is permitted in a case where one forgets the candle atop the board when Shabbat began. However, in a case where one places it there, the board becomes a base for a prohibited object and may not be moved.
תָּנָא: נֵר שֶׁאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת — פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל כְּדַרְכּוֹ, וְאִם כָּבְתָה — כָּבְתָה. לָיֵיט עֲלַהּ רַב. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: מַאי טַעְמָא לָיֵיט עֲלַהּ רַב? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּרַב סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, וְתָנָא קָתָנֵי לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. מִשּׁוּם דְּרַב סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, כׇּל דְּתָנֵי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מֵילָט לָיֵיט לֵיהּ?!
It was taught: With regard to a candle behind a door, one may open and shut the door in his usual manner, and if it is extinguished, it is extinguished. Rav would curse one who did so. Ravina said to Rav Aḥa, son of Rava, and some say that Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: What is the reason that Rav cursed and reprimanded one who did so? If you say it is because Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda that it is prohibited to perform an unintentional act from which a prohibited labor could ensue, and the tanna taught in accordance with the opinion of Rabbi Shimon that it is permitted to perform an unintentional act in those circumstances; because Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, he curses anyone who teaches the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Shimon? They rely on the ruling of a tanna , whose opinion is legitimate.
אֲמַר לֵיהּ: בְּהָא אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה. דְּהָא אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּ״פְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת״.
He said to him: In this case, even Rabbi Shimon concedes that it is prohibited, as it was Abaye and Rava who both said that Rabbi Shimon concedes in a case of: Cut off its head, will it not die? In an instance where the unintentional act leads to an inevitable prohibited consequence, even Rabbi Shimon agrees that the person who performs the unintentional act is liable.
אָמַר רַב יְהוּדָה: פּוֹתֵחַ אָדָם דֶּלֶת כְּנֶגֶד מְדוּרָה בְּשַׁבָּת. לָיֵיט עֲלַהּ אַבָּיֵי. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּרוּחַ מְצוּיָה — מַאי טַעְמֵיהּ דְמַאן דְּאָסַר?! אִי בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה — מַאי טַעְמָא דְמַאן דְּשָׁרֵי?! לְעוֹלָם בְּרוּחַ מְצוּיָה: מָר סָבַר גָּזְרִינַן, וּמָר סָבַר לָא גָּזְרִינַן.
Rav Yehuda said: A person opens a door opposite a fire on Shabbat. The Gemara relates that Abaye would curse anyone who did so. The Gemara clarifies: With what are we dealing? If you say this is referring to a case where a typical wind is blowing outside, what is the reason of the one who prohibits opening the door? A typical wind will neither fan nor extinguish the fire. And if it is referring to a case where an atypical wind is blowing outside, what is the reason of the one who permits opening the door? The Gemara answers: Actually, it is referring to the case of a typical wind. However, one Sage, Abaye, holds that we issue a decree prohibiting to open the door in the case of a typical wind due to a case of an atypical wind, and the other Sage, Rav Yehuda, holds that we do not issue that decree.
עוֹשִׂין מְחִיצָה כּוּ׳. לְמֵימְרָא דְּרַבָּנַן סָבְרִי גְּרַם כִּבּוּי מוּתָּר, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר גְּרַם כִּבּוּי אָסוּר? וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ. דְּתַנְיָא: עוֹשִׂין מְחִיצָה בְּכֵלִים רֵיקָנִין, וּבִמְלֵאִין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּבֵּר. וְאֵלּוּ מְלֵאִין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּבֵּר — כְּלֵי מַתָּכוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף כְּלֵי כְּפַר שִׁיחִין וּכְלֵי כְּפַר חֲנַנְיָה אֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּבֵּר. וְכִי תֵּימָא: אֵיפוֹךְ מַתְנִיתִין, וְרַבִּי יוֹסֵי דְּבָרַיְיתָא לְדִבְרֵיהֶם קָאָמַר. וּמִי מָצֵית אָפְכַתְּ לַהּ? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: מַאן תָּנָא גְּרַם כִּבּוּי אָסוּר — רַבִּי יוֹסֵי!
We learned in the mishna that one may establish a barrier with all earthenware vessels, and Rabbi Yosei prohibits using new earthenware vessels. The Gemara asks: Is that to say that the Rabbis hold that indirect extinguishing is permitted on Shabbat, and Rabbi Yosei holds that indirect extinguishing is prohibited? Didn’t we hear them state the opposite, as it was taught in a baraita : One may establish a barrier with empty vessels, and with full ones that do not typically break. And these are full vessels that do not typically break; metal vessels. Rabbi Yosei says: Even earthenware vessels from the village of Shiḥin and vessels from the village of Ḥananya do not typically break. Apparently, Rabbi Yosei’s opinion is more lenient than the opinions of the Rabbis. And if you say: Reverse the attribution of opinions in the mishna and attribute Rabbi Yosei’s opinion to the Rabbis, and say that Rabbi Yosei is saying his statement in the baraita in accordance with the opinion of the Rabbis, although he himself disagrees and permits using all vessels. But can you reverse the mishna? Didn’t Rabba bar Taḥalifa say in the name of Rav: Who is the tanna who teaches that indirect extinguishing is prohibited? It is Rabbi Yosei.
אֶלָּא לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ, וּבָרָיְיתָא כּוּלָּהּ רַבִּי יוֹסֵי הִיא. וְחַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: עוֹשִׂין מְחִיצָה בְּכֵלִים רֵיקָנִין וּבִמְלֵאִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּבֵּר. וְאֵלּוּ הֵן כֵּלִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּבֵּר: כְּלֵי מַתָּכוֹת. וּכְלֵי כְּפַר שִׁיחִין וּכְלֵי כְּפַר חֲנַנְיָה נָמֵי אֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּבֵּר, שֶׁרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף כְּלִי כְּפַר שִׁיחִין וּכְלֵי כְּפַר חֲנַנְיָה אֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּבֵּר.
Rather, actually, do not reverse the attribution of the opinions in the mishna, and the entire baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and it is incomplete and is teaching the following: One may establish a barrier with empty vessels and full ones that do not typically break. And these are vessels that do not typically break: Metal vessels; and vessels from the village of Shiḥin and vessels from the village of Ḥananya also do not typically break, as Rabbi Yosei says: Even vessels from the village of Shiḥin and vessels from the village of Ḥananya do not typically break.
וְרָמֵי דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן, וְרָמֵי דְּרַבִּי יוֹסֵי אַדְּרַבִּי יוֹסֵי. דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה שֵׁם כָּתוּב לוֹ עַל בְּשָׂרוֹ — הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחוֹץ וְלֹא יָסוּךְ וְלֹא יַעֲמוֹד בִּמְקוֹם הַטִּינּוֹפֶת. נִזְדַּמְּנָה לוֹ טְבִילָה שֶׁל מִצְוָה — כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶּמִי, וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְעוֹלָם יוֹרֵד וְטוֹבֵל כְּדַרְכּוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְשַׁפְשֵׁף!
The conclusion is that Rabbi Yosei prohibits indirect extinguishing, and the Rabbis permit it. The Gemara raises a contradiction between one statement of the Rabbis and a second statement of the Rabbis; and it raises a contradiction between one statement of Rabbi Yosei and a second statement of Rabbi Yosei. As it was taught in a baraita : If one had a sacred name of God written on his skin he may neither wash it in water lest it be erased, nor may he smear it with oil, nor may he stand in a place of filth because it is disrespectful of God’s name. If an immersion of mitzva happened to present itself, he wraps a reed over God’s name and then descends and immerses. Rabbi Yosei says: Actually, he descends and immerses in his usual manner, even if it is not an immersion of mitzva, provided that he does not rub the spot and erase the name. Apparently, Rabbi Yosei’s opinion is more lenient than that of the Sages with regard to indirectly causing a prohibited outcome.
שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא: ״וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ — עֲשִׂיָּיה הוּא דְּאָסוּר, גְּרָמָא שְׁרֵי.
The Gemara answers: It is different there because the verse says: “And you shall break down their altars, and you shall smash their pillars, and their sacred trees, and burn with fire, and the graven images of their gods you shall hew down and you shall destroy their name from that place. You shall not do so to the Lord your God” (Deuteronomy 12:3–4). From the prohibition: “You shall not do so,” Rabbi Yosei derives that actually doing so is that which is prohibited; indirectly causing that result is permitted.
אִי הָכִי, הָכָא נָמֵי, כְּתִיב: ״לֹא תַעֲשֶׂה [כׇל] מְלָאכָה״ — עֲשִׂיָּיה הוּא דְּאָסוּר, גְּרָמָא שְׁרֵי! מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ, אִי שָׁרֵית לֵיהּ — אָתֵי לְכַבּוֹיֵי.
The Gemara asks: If so, here too, with regard to Shabbat, it is written: “And the seventh day is Shabbat for the Lord your God, you shall not perform any labor” (Exodus 20:9). And here, too, one could derive: Performance is that which is prohibited; indirectly causing a prohibited action is permitted. The Gemara answers: Actually, Rabbi Yosei maintains there is no prohibition in indirectly causing a fire to be extinguished; however, since a person is agitated about his property, if you permit him to indirectly extinguish the fire, he will come to extinguish it directly.
אִי הָכִי קַשְׁיָא דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן: וּמָה הָתָם דְּאָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ — שְׁרֵי, הָכָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!
The Gemara asks: If so, there is a contradiction between one statement of the Rabbis and another statement of the Rabbis: If in the case of a fire, where a person is agitated about his property, nevertheless, the Rabbis hold that indirect extinguishing is permitted; here, in the case of erasing God’s name, all the more so it should be permitted to indirectly cause erasure of God’s name. Why did the Rabbis in the baraita issue a stringent ruling in this matter?
וְתִסְבְּרָא הַאי גֶּמִי הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּמִיהַדַּק — קָא הָוֵי חֲצִיצָה, אִי לָא מִיהַדַּק — עָיְילִי בֵּיהּ מַיָּא! חֲצִיצָה, תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם דְּיוֹ! בְּלַחָה. דְּתַנְיָא: הַדָּם וְהַדְּיוֹ הַדְּבַשׁ וְהֶחָלָב, יְבֵשִׁין — חוֹצְצִין, לַחִים — אֵין חוֹצְצִין. מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא?
The Gemara rejects this: And how can you understand it that way? What are the circumstances of this reed with which God’s name is covered while immersing according to the Rabbis? If it is firmly attached, it is an interposition; if it is not firmly attached, the water enters and erases the name. The Gemara questions this: If the concern is with regard to an interposition, derive that it is an interposition in any case due to the ink on his skin. The Gemara answers: This is referring to moist ink that does not interpose, as it was taught in a baraita : With regard to blood, and ink, and honey, and milk on a person’s skin, when they are dry, they interpose during immersion; when they are moist, they do not interpose. The Gemara continues: Nevertheless, it is difficult: Why do the Rabbis require wrapping a reed around God’s name?
אֶלָּא אָמַר רָבָא בַּר רַב שֵׁילָא, הַיְינוּ טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן, דְּקָסָבְרִי: אָסוּר לַעֲמוֹד בִּפְנֵי הַשֵּׁם עָרוֹם. מִכְּלָל דְּרַבִּי יוֹסֵי סָבַר מוּתָּר לַעֲמוֹד בִּפְנֵי הַשֵּׁם עָרוֹם? דְּמַנַּח יְדֵיהּ עִילָּוֵיהּ.
Rather, Rava bar Rav Sheila said that this is the reasoning of the Rabbis: They hold that it is prohibited for a person to stand before the name of God while naked, and therefore there must be a barrier between one’s naked body and the name. The Gemara asks: Is that to say by inference that Rabbi Yosei holds that it is permitted to stand before the name while naked? The Gemara answers: No, he does not allow doing so; however, he does not require that the name be covered with a reed. It is sufficient for one to place his hand over the name.
לְרַבָּנַן נָמֵי, דְּמַנַּח יְדֵיהּ עִילָּוֵיהּ! זִימְנִין דְּמִשְׁתְּלֵי וְשָׁקֵיל לֵיהּ. לְרַבִּי יוֹסֵי נָמֵי, זִימְנִין דְּמִשְׁתְּלֵי וְשָׁקֵיל לֵיהּ? אֶלָּא: אִי דְּאִיכָּא גֶּמִי — הָכִי נָמֵי, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — לְהַדּוֹרֵי אַגֶּמִי, רַבָּנַן סָבְרִי
The Gemara asks: If so, according to the Rabbis it should also be sufficient for one to place his hand over it. The Gemara explains: The Rabbis are concerned because sometimes one will forget and remove his hand. The Gemara asks: Shouldn’t Rabbi Yosei also be concerned because sometimes one will forget and remove his hand? Rather, if there is a reed available, Rabbi Yosei indeed concedes that one covers God’s name with it. However, with what situation are we dealing here? We are dealing with a case in which one would have to seek a reed. In that case, the Rabbis hold