Commentary page
Shabbat 119b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShabbat 119b
Shabbat 119b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 785 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מהדר אזוזי זוזי דרבנן כשהיה רואה אותן זוגות זוגות ומדברין בתורה מחזר אחריהם ואומר להם במטותא מנכון לכו והתעסקו בעונג שבת ולא תחללוניה לבטל תענוגים:
ויכלו הקב"ה וזה שמספר בשבחו של מקום ובשבח של שבת:
יסדר אדם שלחנו בע"ש ללילי שבת:
במוצ"ש נמי כבוד שבת ללוות ביציאתו דרך כבוד כאדם המלוה את המלך בצאתו מן העיר:
חמין לשתות ולרחוץ:
מלוגמא רפואה:
אכליה אריא לעגל הראוי לשחוט:
בכל כחו בכל כוונתו:
15 more comments on this page.
Rashi on Shabbat 119b · Sefaria
Tosafot
א"ר חנינא אל מלך נאמן צריך להרהר בו בשעה שאומר אמן:
ומצא נר דלוק ושולחן ערוך וא"ת דאמר בריש ערבי פסחים (פסחים דף ק:) ושוין שאין מביאין את השולחן אא"כ קידש וי"ל דערוך הוא במקום אחר אלא שאין מביאין אותו עד אחר הקידוש כי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבת כדאיתא בשאלתות דרב אחאי ודוקא בימיהם שהיו להם שלחנות קטנים לפני כל אחד ואחד אבל שלנו גדולים הם וקשה לטלטלם:
כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו פי' בכל כוונתו וכן פירש רש"י ור"י אומר דיש בפסיקתא במעשה דר' ישמעאל בן אלישע דקאמר התם כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים יהא שמיה רבא מברך בקול רם מבטלים גזירות קשות:
א"ר חנינא אל מלך נאמן צריך להרהר בו בשעה שאומר אמן:
Tosafot on Shabbat 119b · Sefaria
Meiri
המתפלל ערב שבת אפי' יחיד צריך לומר פרשת ויכלו ותקנו הגאונים לאמרה מעומד מפני שהוא כמעיד על הקב"ה שברא את העולם ואין עדות אלא מעומד:
לעולם יסדיר אדם שולחנו בערב שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית וכן לעולם יסדירנה במוצאי שבת אפי' לא היה צריך אלא לכזית:
אע"פ שכל התפלה צריכה כונה מ"מ בקדיש כשאדם עונה אמן יהא שמיה רבה צריך לענותו בכל כחו ובכל כונתו מפני שיש בו רמז לייחודו ית' ולנצחותו והוא שייעדו עליו שפותחין לו שערי ג"ע ויש מפרשים הטעם מפני שאמן והשם המיוחד בכתיבה וקריאה עולים לחשבון אחד לצ"א:
לעולם יהיו גדולים מוכיחים את הקטנים ומיסרים אותם ויהו הקטנים נשמעים להם וכלם יהיו נשמעים לתלמידי חכמים ומכבדים אותם בתכלית הכבוד דרך הערה אמרו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו בה קטן וגדול שנ' והיה כעם ככהן וכו' הבוק תבוק וכן אמרו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה שנאמר היו שריה כאילים לא מצאו מרעה מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה וכן אמרו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבזו בה תלמידי חכמים שנ' ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת י"י עד אין מרפא והוא שאמרו כל המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו:
כובע של ראש הרי הוא בכלל המלבושים ומותר לצאת בו בשבת ולא סוף דבר בכובע העשוי לנשאו תמיד אלא אף בכובע העשוי להגן מן החמה ומן הגשמים מותר לצאת בו בשבת ועליו אמרו בעירובין סיינא שרי ויש מפרשים בו ענין אחר ומ"מ גדולי הרבנים כתבוה כדברינו וגורסים בפרק זה בשמועת יוסף מוקר שבי אפרחיה זיקא לסייניה:
Meiri on Shabbat 119b · Sefaria
Maharam
בגמ' ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה מאי ולא תכבה אמר רב נחמן וכו' כצ"ל:
Maharam on Shabbat 119b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' שנא' ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ע"ד שאחז"ל נדרים דף כ ע"ב מאן מה"ש רבנן:
שם כך מקובלני מאבותי עיין ב"מ דף פד ע"א ד"ה אי הדרת:
Gilyon HaShas on Shabbat 119b · Sefaria
Ben Yehoyada
כָּל הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר 'וַיְכֻלּוּ', מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. נראה לי בס"ד הטעם כי השבת בראו הקב"ה עם ששת ימי בראשית והוא בכלל הבריאה דמעשה בראשית, וכמו שאמרו חכמינו ז"ל בפסוק וַיְכֻלּוּ, שהיה העולם חסר מנוחה ובאה השבת באה מנוחה, אך הקב"ה ברא את יום השבת כ"ד שעות דוקא במנוחה וקדושה של שבת, ולכן המקבל שבת מבעוד יום הרי עושה שבת חדש משעות החול, שגם שעה זו שמקבל בה שבת נעשית על ידו במנוחה וקדושה של שבת, נמצא עושה שבת חדש כמו שעשה הקב"ה במעשה בראשית, ולכן נַעֲשָׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וזה שאמר הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת דייקא וְאוֹמֵר 'וַיְכֻלּוּ' וכו'. ובזה פרשתי בס"ד הכתוב (שמות לא, טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, פירוש וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת של הקב"ה כדי שיהיה להם יכולת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת החדש שהוא מעשה ידי אדם הנעשה על ידי קבלתו מבעוד יום, שאז עושים משעות החול קודש שהוא שבת משלהם שלם במנוחה וקדושה כשבת של הקב"ה, ואומרו אַל תִּקְרִי: 'וַיְכֻלּוּ', אֶלָּא: 'וַיְכַלּוּ', פירוש הקב"ה והאדם כולו מעשה שמים וארץ. וצריך להבין היכן רמז אדם בזה? ונראה לי 'וַיְכֻלּוּ' [72] ככתוב הוא מספר שם הוי"ה [26] ושם אדם עם הכולל [46], ולזה אמר מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב דייקא כפי הכתוב דלא כתיב וא"ו אחר כ"ף כאשר נקרא.
וּמַנִּיחִין יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ נראה לי בס"ד הטעם דמניחין ידיהן על ראשו, כי כשאמר ויכלו הוא בתורת עדות ורשע פסול לעדות, לכך אמרו חכמים הראשונים ז"ל שצריך להרהר בתשובה באותה שעה, כדי שיהיה ראוי לעדות ותשובה במחשבה מהניא כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין מט:) המקדש האשה על מנת שהוא צדיק גמור אף על גב דידעינן ביה שהוא רשע מקודשת שמא הרהר תשובה באותו רגע, לכך מַנִּיחִין יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: (ישעיהו ו, ז) וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר, לרמוז שעל ידי התשובה שתהיה במחשבה שהיא במוח בלבד סָר עֲוֹנֶךָ וכדאי אתה להעיד עתה. ועוד נראה לי בס"ד הטעם דמניחין ידיהן על ראשו, דאמרו חכמי הטבע גלגולת של האיש היא עשויה שני חתיכות כשתי קערות מחוברות זה עם זה והמוח בתוכם, אבל גלגולת של האשה היא כולה חתיכה אחת מעצם אחד, והטעם מפני שהאשה יש לה חבלי יולדה, ואם תהיה הגלגולת שלה שתי חתיכות אז מכח תוקף חבלי יולדה מתפרקים זה מזה והיתה נזוקת, מה שאין כן האיש דאין לו חבלי יולדה לא אכפת ליה בכך. וחקרנו אף על גב דחששא זו ליכא באיש עם כל זה הוה עדיף טפי שיעשה גלגולתו מעצם אחד כמו האשה! וכתבנו שעשאה שתי חתיכות להורות לו על הזרע שלו שהוא מתעורר יוצא מן המוח שבגלגולת שלא ראוי להוציאו אלא בחבורו עם אשתו, כי גוף האיש נרמז בחלק העליון של הגלגולת, וגוף האשה בחלק התחתון, שהם כשתי קערות מחוברים ועומדים יחד זה על גב זה, ולכן אשה שאינה יולדת קוראים אותה עקרה, לומר זו קְעָרָה נהפכה לְעֲקָרָה, ולכן המוח שבתוך הגלגולת שממנו מתעורר הזרע לצאת מונח תוך חבור שני קערות הרומזים לשני גופים של האיש והאשה, לומר לא תוציא הזרע ממך אלא בהתחברות שני הגופים ולא תוציאנו לבטלה. והנה ידוע שזרע האדם כלול בו הארת חמשה חסדים הנרמזים ביד ימין, והארת הג' הנרמזים ביד שמאל, ומכח הארת החו"ג [חסד וגבורה] האלה נולד הולד מן הזרע, ואפילו אם לא יוליד ולד יוליד נשמה, כי אין זווג איש ואשתו הולך לבטלה אפילו בעקרה וזקנה, ולכן כיון דזמן העונה הוא בליל שבת, דלכן תיקן אדוננו עזרא הסופר ע"ה לאכול שׁוּם בליל שבת כי הוא מרבה הזרע, על כן בליל שבת מניחים המלאכים את ידיהם שיש בהם רמז להארות חמשה חסדים והג' בימין ובשמאל על ראשו של אדם ששם מקום הזרע, כי משם מתעורר לצאת באותה לילה להוליד נשמות, וְאוֹמְרִים לוֹ: (ישעיהו ו, ז) וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר, שבזה תהיה ראוי להוליד נשמות מעולות מן הזרע אשר תוך הראש שלך.
וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ, וּמָצָא נֵר דָּלוּק, וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ, וּמִטָּתוֹ מֻצַּעַת נראה לי בס"ד הטעם דכריך להני תלת מילי באגודה אחת, כי אכילה בחושך אינה משבעת האדם, ולכן אמרו חכמינו ז"ל (יומא עד:) הסומא אינו שבע היטב בשביל שאינו רואה, וזה כיון דיש נֵר דָּלוּק אז שֻׁלְחָן עָרוּךְ לאכול, וכיון דאכל באור הנר הוא שבע, ואז יש לו כח חזק לתשמיש ולכן מִטָּה מֻצַּעַת לתשמיש. ונראה לי בס"ד שלשה הנזכרים ראשי תיבות שֶׁמֶן [ נֵ ר דָּלוּק, וְ שֻׁ לְחָן עָרוּךְ, וּ מִ טָּתוֹ מֻצַּעַת], ובזה יובן (קהלת ז, א) טוֹב שֵׁם ראשי תיבות ש בת מ נוחה, או ראשי תיבות ש בת מ לכתא, מִשֶּׁמֶן טוֹב הם שלשה הנזכרים לא יחסר, וזה שאמר (קהלת ט, ח) וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ הוא השבת שהוא ראש, וגם אותיות 'שבת' סמוכים ל'ראש'.
רַבִּי אַבָּהוּ, הֲווּ עַבְדִּין לֵיהּ בְּאַפּוּקֵי שַׁבְּתָא, עִיגְלָא תִּילְתָּא הֲוָה אָכִיל מִינֵיהּ כּוּלְיָתָא. ידוע דרכו של רש"י ז"ל לפרש עִיגְלָא תִּילְתָּא 'שלישי לבטן' ונראה לי בס"ד לפי האי פירושא מה טעם דעבדו ליה עגלא שלישי לבטן, והלא אינו אוכל בשרו אלא אכוליה בלבד? והוא דידוע מה שכתבו המפרשים ז"ל הטעם שקורין לסעודה רביעית סעודתא דדוד מלכתא, הוא מפני שהקב"ה גילה לו שיפטר בשבת, לכך כל שבת בהאי פחדא הוה יתיב, ואחד יציאת השבת והוא עודנו חי היה עושה סעודה רבה, ולכן קורין סעודה זו על שמו, וידוע דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פרשה נ) מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי (תהלים פט, כא), היכן מצאתיו בסדום שיצא מן רות המואביה דרך מציאה, והוא היה דור שלישי שהם 'עובד ישי דוד' לכך בסעודה זו שהיא של דוד המלך ע"ה שהיה שלישי במציאה זו הנז' שוחטין לו עגלה שהוא שלישי לבטן.
מַה טַּעַם, "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת"? מִשּׁוּם דְּ"בָרְכוּ ה'" יש להקשות מנא לן על עניית הקדיש, ודילמא על ברכה קאמר, דהכי הוא פשט המקרא דנקיט בָרְכוּ הֳ'? ונראה לי (שופטים ה, ב) בְּהִתְנַדֵּב ליכא לפרש על ברכה, דברכה היא חיובא ואינה בתורת נדבה, אך עניית הקדיש יש בה נדבה, כמו שכתב בפתח עינים בריש ברכות (ברכות ג.) במאמר אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ, דבעל הקדיש אומר יִתְגַּדַּל וכו' זהו נוגע לכבודו יתברך, וחוזר ואומר יַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ זה נוגע לטובת ישראל, והקהל משיבים אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא על הנוגע לכבודו יתברך בלבד ולא על טובתם עיין שם. נמצא יש בעניית הקדיש צד נדבה דהיה להם לענות אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא וכו' ולהזכיר גם על טובתם כמו שהתפלל בעל הקדיש, לכן כיון דאמר בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ הֳ' מפרש לה על עניית אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא דאית בה צד נדבה.
מַאי 'אָמֵן'? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן. נראה לי בס"ד דהשואל ידע ושמע שיש בְּ'אָמֵן' [91] יחוד 'הוי"ה אדנ"י' [26+65=91] שהם מספר צ"א, וקשיא ליה דאות נו"ן דאמ ן הוא מן מנצפ"ך שמספרו ת"ש [700] ואם כן אין חשבון צ"א בְּאָמֵן? לזה אמר רבי חנינא דאותיות 'אָמֵן' הם ראשי תיבות אֵ ל מֶ לֶךְ נֶ אֱמָן, ואם כן הנו"ן היא כפופה דמספרה חמשים, ואז החשבון הוא צ"א!
כָּל הָעוֹנֶה 'אָמֵן' בְּכָל כֹּחוֹ, פּוֹתְחִין לוֹ שַׁעֲרֵי גַּן־עֵדֶן נראה לי העיקר כפירוש רש"י דמפרש 'בכל כונתו' דאם 'בכל כוחו ממש להרים קול' אין דבר זה מסור ביד הָעוֹנֶה כי הוא אינו רשאי להרים קולו יותר מן האומר קדיש, והא דאפיק לה בלשון כֹּחַ ולא אמר בְּכָל כַּוָּנָתוֹ, מפני שיש כונה בעניית הקדיש בְּ'כֹּחַ' [28] אותיות עד עָלְמַיָּא [יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא], ועוד כונה בְּ'כֹּחַ' [28] תיבות עד דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. ולזה אמר בְּכָל כֹּחוֹ רצונו לומר בכל כונות של 'כח' ו'כח'. ומה שאמר פּוֹתְחִין לוֹ שַׁעֲרֵי גַּן־עֵדֶן, קשא אם הוא מבני גן עדן ודאי פותחים לו כדי שיכנס ומאי רבותא דעניית אמן בדבר זה? ונראה לי בס"ד דהנשמה בשעת פטירתה מן הגוף פורחת באויר כדי ללכת לגן עדן אם היא צדקת, אך ודאי אין פותחין לה שערי גן עדן אלא עד שתגיע לשער, מה שאין כן זה העונה אמן בכל כוח זכות זה יועיל לה שפותחין לה שערי גן עדן תיכף ומיד מעת שהתחילה לילך באויר עולם הזה, שתראה מרחוק את שערי גן עדן פתוחים לפניה קודם שתגיע להם, ויש לה נחת רוח בזה, וגם הוא סימן של מעלה גדולה אצל הצדיקים, ואין לה פחד מלהט החרב אשר המה חוץ לשערי גן עדן כשתראם מרחוק קודם שתגיע אצלם.
הֲוָה אָכִיל מִינֵיהּ כּוּלְיָתָא נראה לי בס"ד הטעם שהיה אוכל הכליותא בסעודה זו, דידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות סא.) שתי כליות באדם, שבימינו מייעצתו לטובה, ושבשמאלו מייעצתו לרעה, וכתב מהרש"א ז"ל לזה כיון דוד המלך ע"ה באומרו (תהלים טז, ז) אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי, לשון רבים, שכל כך עלה במדרגה ששתי כליות שלו שניהם שוים לטובה, וכזה פירש הרב שולחן ערוך ז"ל (תהלים כו, ב) בְּחָנֵנִי הֳ' וְנַסֵּנִי צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי, רצונו לומר ששתיהם שוות לטובה עיין שם. ומאחר שמעלה זו של השוואת הכליות לא נמצאת מפורשת אלא רק בדוד המלך ע"ה, לכך בסעודה זו של דוד המלך ע"ה היה אוכל כולייתא, לרמוז על מעלה שיש לדוד המלך ע"ה מצד הכולייתא, ולהיות שדוד המלך ע"ה היה משבט יהודה שנמשל לאריה, דכתיב (בראשית מט, ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, וגם דוד המלך ע"ה בעצמו כתיב ביה (שמואל ב' יז, י) אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה, לכך כיון שמיעטו בכבוד סעודתו אתיא אַרְיָא וְאַכְלֵיהּ.
7 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Shabbat 119b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shabbat, daf 119, Amud Bet, about 785 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 110 words
Opens “מְהַדַּר אַזּוּזֵי זוּזֵי דְּרַבָּנַן, אֲמַר לְהוּ: בְּמָטוּתָא…”
- Segment 255 words
Opens “אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:…”
- Segment 390 words
Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא: כׇּל…”
- Segment 475 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שֻׁלְחָנוֹ…”
- Segment 596 words
Opens “אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הָעוֹנֶה…”
- Segment 668 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ…”
- Segment 739 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא…”
- Segment 871 words
Opens “אָמַר רַב הַמְנוּנָא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא…”
- Segment 9101 words
Opens “אָמַר רַב עַמְרָם בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר…”
- Segment 10109 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב…”
- Segment 1171 words
Opens “וְאָמַר רָבָא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל…”
Sages named on this page
- Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim
Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.
Source: Shabbat 119b · Segment 5 — “…מִשּׁוּם דְּ״בָרְכוּ ה׳״. רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Shabbat 119b · Segment 10 — “…רַבָּן מַחֲרִיבִין אוֹתָהּ, רָבִינָא אָמַר: מַחְרִימִין אוֹתָהּ.”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Shabbat 119b · Segment 6 — “…יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֵין הַדְּלֵיקָה מְצוּיָה…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Shabbat 119b · Segment 6 — “…מְצוּיִין לְכַבּוֹתָהּ. אָמַר אַבָּיֵי: לָא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Shabbat 119b · Segment 8 — “…דְּ״עוֹלָל בַּחוּץ״. אָמַר עוּלָּא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא מִפְּנֵי…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim
Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.
Cited source: Shabbat 119b
All 56 sources this entry cites
Original text
מְהַדַּר אַזּוּזֵי זוּזֵי דְּרַבָּנַן, אֲמַר לְהוּ: בְּמָטוּתָא מִינַּיְיכוּ לָא תְּחַלְּלוּנֵיהּ.
would seek pairs of Sages engaged in conversation on Shabbat and said to them: Please do not desecrate Shabbat by failing to delight in Shabbat.
אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֲפִילּוּ יָחִיד הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת צָרִיךְ לוֹמַר ״וַיְכוּלּוּ״, דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא: כׇּל הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר ״וַיְכוּלּוּ״, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ נַעֲשָׂה שׁוּתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְכוּלּוּ״ — אַל תִּקְרֵי ״וַיְכוּלּוּ״ אֶלָּא ״וַיְכַלּוּ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִין שֶׁהַדִּיבּוּר כְּמַעֲשֶׂה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ״.
Rava said, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi who said: Even an individual who prays on Shabbat evening must recite the passage: “And the heavens and the earth were finished [ vaykhullu ]” (Genesis 2:1–3), as Rav Hamnuna said: Anyone who prays on Shabbat evening and recites the passage of vaykhullu, the verse ascribed him credit as if he became a partner with the Holy One, Blessed be He, in the act of Creation. As it is stated: “And the heavens and the earth were finished [ vaykhullu ].” Do not read it as: Were finished [ vaykhullu ]; rather, as: They finished [ vaykhallu ]. It is considered as though the Holy One, Blessed be He, and the individual who says this become partners and completed the work together. Rabbi Elazar said: From where is it derived that speech is like action? As it is stated: “By the word of God the heavens were made, and all of their hosts by the breath of His mouth” (Psalms 33:6).
אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא: כׇּל הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר ״וַיְכוּלּוּ״, שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הַמְלַוִּין לוֹ לָאָדָם מַנִּיחִין יְדֵיהֶן עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ ״וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר״. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵיתוֹ, אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רָע. וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ וּמֹצֵא נֵר דָּלוּק וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִטָּתוֹ מוּצַּעַת, מַלְאָךְ טוֹב אוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא לְשַׁבָּת אַחֶרֶת כָּךְ״, וּמַלְאָךְ רַע עוֹנֶה ״אָמֵן״ בְּעַל כׇּרְחוֹ. וְאִם לָאו, מַלְאָךְ רַע אוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא לְשַׁבָּת אַחֶרֶת כָּךְ״, וּמַלְאָךְ טוֹב עוֹנֶה ״אָמֵן״ בְּעַל כׇּרְחוֹ.
Rav Ḥisda said that Mar Ukva said: One who prays on Shabbat evening and recites vaykhullu , the two ministering angels who accompany the person at all times place their hands on his head and say to him: “And your iniquity has passed, and your sin has been atoned” (Isaiah 6:7). It was taught in a baraita : Rabbi Yosei bar Yehuda says: Two ministering angels accompany a person on Shabbat evening from the synagogue to his home, one good angel and one evil angel. And when he reaches his home and finds a lamp burning and a table set and his bed made, the good angel says: May it be Your will that it shall be like this for another Shabbat. And the evil angel answers against his will: Amen. And if the person’s home is not prepared for Shabbat in that manner, the evil angel says: May it be Your will that it shall be so for another Shabbat, and the good angel answers against his will: Amen.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שֻׁלְחָנוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לִכְזַיִת. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שֻׁלְחָנוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לִכְזַיִת. חַמִּין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — מְלוּגְמָא, פַּת חַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — מְלוּגְמָא. רַבִּי אֲבָהוּ הֲוָה עָבְדִין לֵיהּ בְּאַפּוֹקֵי שַׁבְּתָא עִיגְלָא תִּילְתָּא, הֲוָה אָכֵיל מִינֵּיהּ כּוּלְיְיתָא. כִּי גְדַל אֲבִימִי בְּרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: לְמָה לָךְ לְאַפְסוֹדֵי כּוּלֵּי הַאי, נִשְׁבּוֹק כּוּלְיְיתָא מִמַּעֲלֵי שַׁבְּתָא. שַׁבְקוּה וַאֲתָא אַרְיָא אַכְלֵיהּ.
Rabbi Elazar said: A person should always set his table on Shabbat eve with all the preparations for an important feast, even if he only needs the table set for an olive-bulk of food. And Rabbi Ḥanina said: A person should always set his table at the conclusion of Shabbat, Saturday night, for a feast in deference to the Shabbat that passed, even if he only needs the table set for an olive-bulk of food. And with regard to the meal at the conclusion of Shabbat, they said: Hot water after Shabbat is a remedy [ melugma ], warm bread at the conclusion of Shabbat is a remedy. The Gemara relates: They would prepare for Rabbi Abbahu at the conclusion of Shabbat a third-born calf, and he would eat one kidney from it. When his son Avimi grew up, he said to his father: Why do you waste so much? Let us leave a kidney over from Shabbat eve, and you will not need to slaughter an entire calf for that purpose. Indeed, they left the calf and did not slaughter it, and a lion came and ate it. This teaches that one should not be miserly when it comes to honoring Shabbat.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הָעוֹנֶה ״אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ״ בְּכׇל כֹּחוֹ, קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ ה׳״. מַאי טַעְמָא ״בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת״ — מִשּׁוּם דְּ״בָרְכוּ ה׳״. רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה — מוֹחֲלִין לוֹ. כְּתִיב הָכָא: ״בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת״, וּכְתִיב הָתָם: ״כִּי פָרוּעַ הוּא״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הָעוֹנֶה ״אָמֵן״ בְּכׇל כֹּחוֹ פּוֹתְחִין לוֹ שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שׁוֹמֵר אֱמוּנִים״, אַל תִּיקְרֵי ״שׁוֹמֵר אֱמוּנִים״ אֶלָּא: ״שֶׁאוֹמְרִים אָמֵן״. מַאי ״אָמֵן״? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״.
Apropos the reward for honoring Shabbat, the Gemara cites statements about the reward for answering amen. Rabbi Yehoshua ben Levi said that anyone who answers: Amen, may His great name be blessed, wholeheartedly, with all his might, they rip his sentence, as it is stated: “When punishments are annulled in Israel, when the people offer themselves, bless the Lord” (Judges 5:2). What is the reason for when punishments are annulled? Because the Jewish people blessed God. When one recites: Amen, may His great name be blessed, and blesses God, his punishment is annulled. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Even if one has within him a trace of idolatry, when he answers amen he is forgiven. It is written here, in the verse above: “When punishments [ pera’ot ] are annulled.” And it is written there, with regard to the sin of the Golden Calf: “And Moses saw that the nation was wild [ paru’a ], for Aaron had let them loose for anyone who might rise against them” (Exodus 32:25). Even one with the wildness of idolatry is forgiven. Reish Lakish said: One who answers amen with all his strength, they open the gates of the Garden of Eden before him, as it is stated: “Open the gates, and a righteous nation shall come who keeps the faith” (Isaiah 26:2). Do not read: Who keeps [ shomer ] the faith [ emunim ], but rather: Who say [ she’omerim ] amen. What is the allusion of the word amen ? Rabbi Ḥanina said: It is an acronym of the words: God, faithful King [ El Melekh ne’eman ].
אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֵין הַדְּלֵיקָה מְצוּיָה אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִילּוּל שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וְגוֹ׳ וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַים וְלֹא תִכְבֶּה״. מַאי ״וְלֹא תִכְבֶּה״? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְכַבּוֹתָהּ. אָמַר אַבָּיֵי: לָא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ בָּהּ אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם וָאֵחַל בְּתוֹכָם״.
Rav Yehuda, son of Rav Shmuel, said in the name of Rav: Fire is only found in a place where there is desecration of Shabbat, as it is stated: “And if you do not heed Me to sanctify the day of Shabbat, and to refrain from carrying burdens and come to the gates of Jerusalem on the day of Shabbat, and I will light a fire in its gates and it will consume the palaces of Jerusalem and it will not be extinguished” (Jeremiah 17:27). The Gemara asks: What is the meaning of: And it will not be extinguished? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Fire will break out at a time when people are not found to extinguish it. Abaye said: Jerusalem was destroyed only because people desecrated the Shabbat in it, as it is stated: “And from My Shabbatot they averted their eyes, and I was profaned among them” (Ezekiel 22:26). Several punishments were decreed to befall Jerusalem as punishment for this transgression.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּיטְּלוּ קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תּוֹף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פּוֹעַל ה׳ לֹא יַבִּיטוּ״, וּכְתִיב: ״לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת״.
The Gemara suggests additional reasons for the destruction of Jerusalem. Rabbi Abbahu said: Jerusalem was destroyed only because its citizens intentionally omitted recitation of Shema morning and evening, as it is stated: “Woe to those who rise early in the morning and pursue the drink and are aflame from wine until late in the evening” (Isaiah 5:11). And it is written in the continuation of that passage: “And their drinking parties have lyre and lute, drum and flute and wine, and they do not look upon the actions of God, and they do not see His hands’ creations” (Isaiah 5:12). This means that in the morning and evening, when the Jews should have been reciting Shema , they were drinking wine and liquor. And it is written in that passage: “Therefore My nation is being exiled for its ignorance; its honor will die of hunger and its multitudes will be parched with thirst” (Isaiah 5:13).
אָמַר רַב הַמְנוּנָא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּיטְּלוּ בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁפוֹךְ עַל עוֹלָל בַּחוּץ וְגוֹ׳״. מַה טַּעַם ״שְׁפוֹךְ״ — מִשּׁוּם דְּ״עוֹלָל בַּחוּץ״. אָמַר עוּלָּא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם בּוֹשֶׁת פָּנִים זֶה מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁהוּשְׁווּ קָטָן וְגָדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ״.
Rav Hamnuna said: Jerusalem was destroyed only because schoolchildren there were interrupted from studying Torah, as it is stated: “And I am filled with the wrath of God, I cannot contain it, pour it onto the infants in the street and onto the gathering of youths together, for men and women alike will be captured, the elderly along with those of advanced years” (Jeremiah 6:11). Rav Hamnuna explains: What is the reason that the wrath is poured? It is because infants are outside in the streets and are not studying Torah. Ulla said: Jerusalem was destroyed only because people had no shame before each other, as it is stated: “They acted shamefully; they have performed abominations, yet they neither were ashamed nor did they know humiliation. Therefore, they will fall among the fallen, they will fail at the time that I punish them, said God” (Jeremiah 6:15). Rabbi Yitzḥak said: Jerusalem was destroyed only because its small and the great citizens were equated. They did not properly value the prominent leaders of their generation, as it is stated: “And the common people were like the priest, the slave like his master, the maidservant like her mistress, the buyer like the seller, the lender like the borrower, the creditor like the one indebted to him” (Isaiah 24:2). And it is written afterward: “The land shall be utterly desolate and completely plundered, for God has said this” (Isaiah 24:3).
אָמַר רַב עַמְרָם בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא הוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה״. מָה אַיִל זֶה, רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד זְנָבוֹ שֶׁל זֶה, אַף יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כָּבְשׁוּ פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע וְלֹא הוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּיזּוּ בָּהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִיאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה׳ בְּעַמּוֹ עַד [לְ]אֵין מַרְפֵּא״. מַאי ״עַד לְאֵין מַרְפֵּא״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל הַמְבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין לוֹ רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ.
Rav Amram, son of Rabbi Shimon bar Abba, said that Rabbi Shimon bar Abba said that Rabbi Ḥanina said: Jerusalem was destroyed only because the people did not rebuke one another, as it is stated: “Her ministers were like stags that found no pasture, and they walked without strength before their pursuer” (Lamentations 1:6). Just as this stag turns its head toward the other’s tail when it grazes, and each one feeds on its own, so too, the Jewish people in that generation lowered their faces to the ground and did not rebuke one another. Rabbi Yehuda said: Jerusalem was destroyed only because they disparaged the Torah scholars in it, as it is stated: “And they mocked the messengers of God and disdained His words and taunted His prophets, until the wrath of God arose against His people, until it could not be healed” (II Chronicles 36:16). What is the meaning of: Until it could not be healed? Rav Yehuda said that Rav said: It means that anyone who disparages Torah scholars cannot be healed from his wound.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב ״אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ״, ״אַל תִּגְעוּ בִּמְשִׁיחָי״ — אֵלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, ״וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ״ — אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֶבֶל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: דִּידִי וְדִידָךְ מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אֵינוֹ דּוֹמֶה הֶבֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵטְא לְהֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: אֵין מְבַטְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן אֲפִילּוּ לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: כָּךְ מְקּוּבְּלַנִי מֵאֲבוֹתַי, וְאָמְרִי לַהּ מֵאֲבוֹתֶיךָ: כׇּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מַחֲרִיבִין אוֹתָהּ, רָבִינָא אָמַר: מַחְרִימִין אוֹתָהּ.
Rav Yehuda said that Rav said: What is the meaning of that which is written: “Do not touch My anointed ones and do My prophets no harm” (I Chronicles 16:22)? “Do not touch My anointed ones,” these are the schoolchildren, who are as precious and important as kings and priests (Maharsha); “and do not harm My prophets,” these are Torah scholars. Reish Lakish said in the name of Rabbi Yehuda Nesia: The world only exists because of the breath, i.e., reciting Torah, of schoolchildren. Rav Pappa said to Abaye: My Torah study and yours, what is its status? Why is the Torah study of adults worth less? He said to him: The breath of adults, which is tainted by sin, is not similar to the breath of children, which is not tainted by sin. And Reish Lakish said in the name of Rabbi Yehuda Nesia: One may not interrupt schoolchildren from studying Torah, even in order to build the Temple. And Reish Lakish said to Rabbi Yehuda Nesia: I have received from my ancestors, and some say that he said to him: I have received from your ancestors as follows: Any city in which there are no schoolchildren studying Torah, they destroy it. Ravina said: They leave it desolate.
וְאָמַר רָבָא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁפָּסְקוּ מִמֶּנָּה אַנְשֵׁי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַים וּרְאוּ נָא [וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ] (אִם יֵשׁ אִישׁ) עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ״. אִינִי?! וְהָאָמַר רַב קַטִּינָא: אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת כִּשְׁלוֹנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלָיִם לֹא פָּסְקוּ מִמֶּנָּה אַנְשֵׁי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו לֵאמֹר שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ״, דְּבָרִים שֶׁבְּנֵי אָדָם מִתְכַּסִּין בָּהֶן כְּשִׂמְלָה יֶשְׁנָן בְּיָדֶיךָ. ״וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ״,
And Rava said: Jerusalem was destroyed only because there were no more trustworthy people there, as it is stated: “Roam about the streets of Jerusalem and see, and search its plazas, if you can find a person, who acts justly, who seeks integrity, that I should forgive it” (Jeremiah 5:1). The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Ketina say: Even at the time of Jerusalem’s failure, trustworthy people did not cease there, as it is stated: “For a man will grab his brother of his father’s house and say: You have a garment. Come be a chief over us and let this ruin be under your care” (Isaiah 3:6)? Things that people use to cover up like a garment, secrets, are in your hands and you know about them. Therefore, you should be a leader of the community. And that which is stated: “And let this ruin be under your care,” meaning: