Commentary page
Rosh Hashanah 20b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerRosh Hashanah 20b
Rosh Hashanah 20b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 195 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
האי מיחזי כשקרא כשנראית בזמנה ואינן מעידין הרבה אחרים יש שראוהו ונראה שעל שקר עברוהו אבל כשלא ראוהו ואמרו ראינו אין שקר נודע:
יכילנא לתקוני בלא ראיית עדים כי בקי אני בתולדות הלבנה והילוכה וסדר המזלות:
סוד העיבור ברייתא שנויה ברמזים:
נולד קודם חצות או לאחר חצות כך שנוי בה ורמז בעלמא הוא לומר קודם חצות חלוק מנולד לאחר חצות:
ידע מר מה חילוק יש:
כי סליק רבי זירא שלח להו לחביריו שבבבל שני דברים שלמד כאן:
צריך שיהא לילה ויום מן החדש היום הולך אחר הלילה להיות היום מן החדש שהיה בו ליל שלפניו למדנו שאם נראית הלבנה הישנה משחשיכה יום עשרים ותשעה שהוא ליל שלשים אין מקדשין אותו ביום שלשים וא"ת פשיטא דאין מקדשין שהרי לא תראה החדשה ביום שלשים דקיימא לן עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא כדאמרינן לקמן איצטריך למ"ד מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו ואשמעינן דאם נראית הישנה בלילה אין מאיימין שהרי הכל ראו שהלילה מן החדש שעבר:
וזו שאמר אבא אבוה דר' שמלאי לפני שמואל ולא ידע לפרשה מה חילוק בין נולד קודם חצות לנולד לאחר חצות אני מפרשה לכם:
17 more comments on this page.
Rashi on Rosh Hashanah 20b · Sefaria
Tosafot
צריך שיהא לילה ויום מן החדש כו' הא דמאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לומר ראינו אע"פ שלא ראו הני מילי כשיום שלשים לילה ויום מן החדש:
חצות לילה איכא בינייהו פי' בקונטרס שראה ביסודו של רבי סעדיה שהלבנה לעולם לפני חדושה בקרן מזרחית דרומית ולאחר חדושה בקרן מערבית דרומית וכשהיא במזרח נראית לבני מזרח ולא לבני מערב וכשהיא במערב נראית לבני מערב ולא לבני מזרח ולכך הלבנה הישנה לבני בבל שבמזרח אינה מתכסה אלא שש שעות ולבני ארץ ישראל הרחוקים מתכסה י"ח שעות והחדשה אינה מתכסה לבני ארץ ישראל שבמערב כי אם שש שעות ולבני בבל הרחוקים מתכסה "ח שעות ולמאן דיליף מיום הכפורים היום הולך אחר תחלת הלילה ואם נראתה הישנה בתחלת הלילה שוב אין מקדשין החדש ביום ולמאן דיליף מפסח לא חיישינן אלא שלא תראה מחצות הלילה ואילך ולפי שיטת הקונטרס משמע דלא חיישינן כלל בבני בבל אלא בבני ארץ ישראל דאע"ג דחזו בני בבל הישנה בלילה מקדשין בני א"י את החדש למחרתו ביום ולא חיישינן ובני בבל מונין יום הכפורים וכל המועדות מאותו היום שראו בני א"י החדשה אע"פ שהם ראו הישנה בלילה וזהו תימה ממאי דקרא קפיד אבני א"י ולא קפיד אבני בבל ועוד משהלבנה מתחלת להתחסר לעולם לא תראה עוד בתחלת הלילה עד שתתחדש שכך סדרה בתחלת לידתה יוצאה מביום ונראית בתחלת הלילה מעט ושוקעת ובלילה שלאחריו שוהה מעט יותר לשקוע ומוספת בכל לילה עד שתתמלא ואז יוצאה בתחילת הלילה וזורחת כל הלילה עד היום ושוקעת לאור הבקר ואח"כ מתחלת להתחסר ומאז שוהה לצאת תחלת כל הלילה ומוספת בכל לילה לשהות מלצאת יותר ויותר עד סוף החדש וכל מה שהיא מחסרת מן הלילה היא משלמת מן היום בין בתחלת החדש בין בסופו ויותר היה נראה לפרש דמיירי הכא לעניין המולד דצריך שיהא לילה ויום מן החדש שיהיה המולד מבערב של עשרים ותשעה באדר שיהא יום שלשים ולילו הכל מן המולד החדש אבל אין המנהג כן דלא פסלינן מולד זקן אלא כשנולד אחר שמונה עשר וי"א דצריך לילה ויום מן החדש כלומר צריך שיהא סדר הקידוש לילה ויום ולא יום ולילה דאם היה המולד ביום קודם חצות וקדשוהו ב"ד נתקדשה לילה שלפניו ואם נולד אחר חצות ולא נראית ביום אין החדש מתקדש אלא למחר ואין יום זה שלפניו מתקדש עמו והיינו דאבוה דר' שמלאי ולפירוש זה לא ניחא הא דקאמר איכא בינייהו חצות לילה דליכא מאן דאמר שמשחשכה לא חייל יום טוב וראש חדש:
Tosafot on Rosh Hashanah 20b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
אמר שמואל יכילנא לתקונה לכולה גולה כלומר יש בי כח לחשוב חשבון השנים ולתקן איזו שנה צריכה עיבור וכן בחדשים איזה חדש צריך להתעבר עד ביאת הגואל ויתישב הסנהדרין.
א"ל אבא אבוה דר' שמלאי ידע מר הא דתני בסוד העיבור נולד קודם חצות או אחר חצות. פי' המסורות שהיא עכשיו בידינו שהנולד עד חצות וענין ד"ד וה"ח והצ"א ותרצ"ה ותקפ"ט שאלו הן עקרי החשבון לקבוע השנים ידע להו מר. ואם הדחויות שהן גטר"ד ובה"ו תקפ"ט. א"ל לא ידענא. א"ל ומדהא מר לא ידע איכא מילי אחרנייתא דתליין במסורתו ולא בחשבון בלבד ולא ידעינהו מר שמואל. פירוש שאם נולד קודם חצות מפני שלא יתכן להראות הלבנה לבני אדם בו ביום שלשים ויש מי שאומר אלו כולם וגם ג"ט ר"ד שאם נדחות [בשני] הפשוטות ובה"י תקפ"ט לאחר העיבור כולו היה שמואל בקי בהן ודברים אחרים התלוין בחשבון שאמר לא ידענא והוא כגון זה שאמר מחשבין את תולדתו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה כו' וכיוצא בו דברים אחרים כמו זה. אמר לו אבא אבוה דר' שמלאי דאי לא תימא הכי מה בין חצות לאחר חצות.
כי סליק ר' זירא בא"י שלח להו צריך שיהא לילה ויום מן החדש. כלומר אין קובעין ר"ח בו ביום של מולד אלא אם היה המולד שעה ראשונה מן הלילה שנמצא היום והלילה כולו מן הלבנה החדשה. אבל אם היה המולד אח"כ אין קובעין ר"ח אלא למחר. וזה שאמר מחשבין את תולדתו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה נולד אחר חצות אינו נראה בו ביום כלל.
ובא רב אשי ודחה וא' מסורת זה לאכחושי סהדי פי' שאם נתברר מן החשבון שנולד אחר חצות ובאו עדים ואמרו שראינוהו בו ביום עדי שקר הן שאי אפשר כלל להראות בו ביום ולאו לקובעו ר"ח בו ביום הוא דשלח להו נולד קודם חצות כי הא דאמר ר' זירא אמר רב נחמן כ"ד שעי מכסי סיהרא לדידן שית (שית) מעתיקא וי"ח מחדתא.
לדידהו שית מחדתא וי"ח מעתיקא.
למאי נפקא מיניה אמר רב אשי לאכחושי סהדי בו. גם זה שאמר אבוה דר' שמלאי נולד קודם חצות וזה שאמר ר' זירא כ"ד שעי מיכסי סיהרא דבר זה לא נתברר אצלנו יפה לפיכך לא כתבנו בו פירושו.
אמר מר צריך שיהא יום ולילה מן החדש כמו שאמרנו כלומר היום שקובעין אותו ר"ח צריך להיות כ"ד שעה מן הלבנה החדשה. קרא מנא לן ר' יוחנן אמר מערב עד ערב. ר' שמעון בן לקיש אמר מהכא עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו כלומר זה דורש מזה הפסוק וזה דורש מזה הפסוק ושניהן דבר אחד אמרו. זה אין צריך פירוש. רבא אמר חצות לילה איכא בינייהו. ר' יוחנן שאמר מערב עד ערב סבר אם נולדה הלבנה בתחלת שעה ראשונה של לילה קובעין בו ביום ר"ח דהא איכא מערב עד ערב. ור' שמעון בן לקיש כתיב שבעת ימים מצות תאכלו וכתיב בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. וכתיב בפסח ואכלו את הבשר בלילה הזה. וכתיב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה. וקיי"ל דהוא חצות לילה שנאמר ויהי בחצי הלילה. וגמר הלילה הזה של אכילת פסח מן הלילה הזה של עברת מצרים מה זה חצות לילה אף זה חצות לילה וכתיב בפסח על מצות ומרורים יאכלוהו ש"מ שאכילת מצה אפי' עד חצות יצא י"ח. והנה לא אכל המצה ביום הראשון אלא מקודם חצות כמעט ונחשב לו יום שלם שנאמר שבעת ימים מצות תאכלו. ש"מ שאם נולד הלבנה עד חצי הלילה יום שלם הוא ונמצא היום והלילה מן החדש וראוי אותו היום לקבעו ר"ח. וזהו פירושו חצות לילה איכא בינייהו ר' יוחנן בעי כ"ד שעות מן החדש.
וריש לקיש אמר לך אפילו מחצי הלילה כשר ירושלמי בסוף פרק אם אינן מכירין אותו משקיעת החמה אתה מונה ללבנה. א"ר סימון והיו לאותות ולמועדים ע"י זה וע"י זה כלומר זה יוצא וזה נכנס. א"ר יוחנן ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
Rabbeinu Chananel on Rosh Hashanah 20b · Sefaria
Rashba
כי סליק ר' זירא שלח להו צריך שיהא לילה ויום מן החדש כלומר, שאילו נראה ישן בתחלת הלילה שוב לא יקדשו כל אותו היום. ואם תאמר פשיטא דהא כיון דנראה ישן בתחלת הלילה שוב לא יראה חדש כל אותו הלילה ויום מחר, דהא אמרינן דעשרים וארבעה שעי מיכסי סיהרא. כבר תירץ רש"י ז"ל דנפקא מינה למאן דאמר מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו, דהכא כיון דנראה מבערב ישן שוב אין מאיימין כדי לקדשו היום. ולדידיה קשיא לי דאם כן לותביה מיהא לר' יהושע בן לוי דאמר אין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו. ויש לומר דהא נמי דתני בסוד העיבור לא הוו ידעי מעיקרא מאי קאמר, דהא איצטריך עולא לשדורי להו פירושא דמילתא. ועדיין אינו מחוור, דהא משמע דבני ארץ ישראל מידע ידעי לה, דהא ר' זירא כיון דסליק התם גמרה מניהו ושדרה. ומסתברא דהא דאמרינן עשרים וארבעה שעי מיכסי סיהרא בתר רובא איתנא, כלומר דרוב הפעמים כך הוא, אבל לפעמים ממהר להראות בפחות מיכן, והיינו דר"ג דאמר לקמן בפרק אם אינן מכירין (ראש השנה כה, א) פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה, וכדגרסינן התם בירושלמי (פ"ב, ה"ו) כל חדש שנולד קודם חצות אין כח בעין לראות את הישן, ותני כן נראה ישן בשחרית לא נראה חדש בין הערבים נראה חדש בין הערבים לא נראה ישן בשחרית, א"ר חייא בר אבא מפני מה קבל ר"ג, שמסורת בידיו מאבותיו פעמים מהלך בקצרה פעמים מהלך בארוכה. ועוד נראה לי לפרש הכא לא בשנראה ממש ישן בתחלה הלילה אלא בשנראה ישן ביום כ"ט לאחר חצות, דכיון שכן בידוע שימשך הישן עד תחלת הלילה ונמצא שלא יהא לילה ויום מן החדש, הלכך אין מקדשין אותו ביום שלושים אע"פ שהעידו שנראה בו ביום חדש קודם שקיעת החמה, כך נראה לי.
Rashba on Rosh Hashanah 20b · Sefaria
Ritva
כי סליק ר׳ זירא שלח להו לבני בבל צריך שיהא לילה ויום מן החדש. פרש״י ז״ל שאם נראה הירח הישן ליל יום שלשים שוב אין מקדשין אותו ביום שלשים וא״ת והא היכא אפשר לקדושיה כי לעולם אין מקדשין יום שלשים אלא ע״פ הראיה וכיון שנראה בליל שלשים אי מסהדי שראו החדש ביום שלשים סהדי שקרי נינהו שהרי כ״ד שעות מתכסי סיהרא כאידך דר׳ זידא דלקמן וכ״ת דהיא גופה קמ״ל היינו הך ותרי מימרא למה לי וי״ל דההיא לאו בכל דוכתא היא אלא ברוב הפעמים דלא מתכסי כולי האי וכדאמר ר״ג לקמן פעמים שבא בארוכה ופעמים בקצרה אבל רש״י תירץ דנפקא מהא דר׳ זירא היכא שמקדשין ביום שלשים שלא ע״פ הראיה לצורך וכדאמרי׳ מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו ולפי דבריו הא דר׳ זירא פליגא על דריב״ל שאמר אין מאיימין בכך ושאין מקדשין אם לא נראה בזמנו ויש מתרצין דהא נמי דתניא בסוד העיבור לא הוה ידעי מעיקרא מאי קאמר דהא אצטריך עולא לשדורי להו פירושא דמלתא ועדיין אינו מחוור בעיני הרשב״א דהא משמע דבני א״י מידע ידעי ליה דהא ר׳ זירא כי סליק התם גמרה מיניהו ושדרה והוא נר״ו פירש דהכא לא בשנראה ממש הישן בליל שלשים דא״כ דא״א לקדשו ביום שלשים אלא כשנראה ישן ביום כ״ט לאחר חצות דכיון שכן בידוע שימשך הישן עד תחילת הלילה דשית שעי מתכסי סיהרא עתיקא בכל דוכתא ונמצא שאין לילה ויום מן החדש ולפי׳ אע״פ שנראה החדשה ביום שלשים לאחר חצות דאיכא כ״ד שעות אין מקדשין אותו ונכון הוא:
נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה פי׳ בידוע לאו דוקא אלא דהוא מלתא דאפשר ואגב גררא דאידך נקט האי לישנא שאם לא נולד אלא לאחר חצות בידוע בודאי שלא נראה סמוך לשקיעת החמה דהא שית שעי מיכסי סיהרא:
רבא אמר חצות לילה איכא ביניהו פי׳ מאן דיליף מערב עד ערב בעינן דלהוי כוליה לילה מן החדש ומאן דיליף מדכתיב עד יום האחד ועשרים לא בעינן מן החדש אלא מחצות לילה ואילך שהרי מחצות לילה הראשון של פסח עד יום כ״א אכילת מצה רשות ובלבד שלא יאכל חמץ וחצות לילה הראשון חלוק מהם לחובת מצה ונמשך עד הפסח הילכך לדידיה אע״פ שנראית הישנה ליל שלשים עד חצות כיון שלא נראית מחצות ואילך מקדשין אותו ביום שלשים כן פרש״י ז״ל ויש להר״ז ז״ל בהלכה שיטה אחרת שהיא יותר מחוורת:
Ritva on Rosh Hashanah 20b · Sefaria
Meiri
כל זמן שיהא מולד הלבנה בחצי היום או מחצי היום ואילך נקרא מולד זקן ואין קובעין ראש חדש בו ביום אבל אם נולד קודם חצות קובעין ראש חדש בו ביום אא"כ היה יום פסול ושאר שמועות שבאו בענין זה מענין נולד קודם חצות ודומיהן אין לנו צורך בהם לענין פסק וכבר הארכנו בפירושם בכדי היכולת בפירושינו והבאנו שם ביאור שמועות אלו בשם קצת זקנינו הגדולים שבנרבונא וקצת חכמי התכונה שבדורנו אלא שאח"כ נזדמן לנו פירוש של ר"ה לגדולי המחברים בא אלינו מן האסכנדריא ומצאנו שם שיטה פשוטה וברורה וראינו עצמנו צריכים לבאר לך הדברים על אותה שיטה וזה נסח דברינו בע"ה שלש שמועות נזכרו בסוגיא זו הראשונה צריך שיהא לילה ויום מן החדש והשניה נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה לאחר חצות בידוע שלא נראה סמוך לשקה"ח למאי נפקא מינה לאכחושי סהדי והשלישית עשרין וארבעה שעי מיכסי סיהרא לדידן שית מעתיקא ותמני סרי מחדתא ולדידהו שית מחדתא ותמני סרי מעתיקא למאי נפקא מינה לאכחושי סהדי.
ותחלת הדברים כבר ידעת שעשרה גלגלים הם מקיפים זה את זה כגלדי בצלים הראשון גלגל המקיף ושני לו גלגל המזלות ושלישי לו גלגל הכוכבים הקיימים שהם עש כסיל וכימה ודומיהם ותוך אלו שבעה כוכבי לכת שהם שצ"מ חנכ"ל ובתקופת ניסן השמש בגלגלו נוכח מזל טלה וכחו מתפשט עליו ואז אנו אומרים שהשמש במזל טלה ובאייר במזל שני וכן כלם בשנים עשר חדש כנגד שנים עשר מזלות שהשמש במהלך עצמו הולך שלשים מעלות בקירוב בכל חדש שהם חלק שנים עשר מן הגלגל וכן אומרים בירח ושאר הכוכבים שמצד תנועת עצמם הם הולכים כנגד המזלות עד שפעמים הם במבט מזל זה ופעמים במבט מזל אחר ויש בכל גלגל מאלו העשרה גלגלים אחרים מהם שנקראים גלגל נוטה ומהם גלגל יוצא וגלגל הקף אלא שאין לנו עתה צורך בביאורם וגלגל המקיף מתנועע ממזרח למערב ומקפת כל הגלגלים בתנועה סבובית והכרחית בעשרים וארבעה שעות ומפני זה חמה זורחת שחרית במזרח ושוקעת בערבית שהם שנים עשרה שעות במערב והשמש בתנועת עצמו מתנועע ממערב למזרח ומקפת גלגלה בשלש מאות וששים וחמשה ימים ורביע והוא מעלה פחות חלק בכל יום וכן כל הגלגלים תנועתם ממערב למזרח והירח הולך ומקיף גלגלו בעשרים ותשעה ימים וחצי ועוד שלשים מעלות בקרוב שכבר הלך עוד השמש בגלגלו ואז נמצא הירח תחת השמש בנכחיות גמורה והיא אפלה לגמרי שאינה נראית כלל ואז היא כמו שאינה מפני שאין לה אורה אלא מהשמש ונמצאת חציה העליון שקבל האורה וחציה התחתון שהוא נכח הארץ אפל לגמרי לכל בני הארץ וכבר ידעת שאין השמש והירח עומדים בלא תנועה ושתנועות הירח קלה יותר כמו שביארנו ומתוך כך כשהירח מתנועע יוצא לו מתחת השמש ולקלות תנועתו קודם לו ואז מתחלת הלבנה להיות אורה נראה ולא שתראה מיד אלא לאחר שהלכה שיעור שש שעות לבני ארץ ישראל ומ"מ תכף שאנו יודעים בחשבון שיוצאת מתחתיו נקרא מולד כדבר שאינו שבא לכלל מציאות ומכאן אמרו שאם היה המולד קודם שש שעות ביום שלשים נראית לסוף שש שעות שהוא תכף לשקיעת החמה שאף היא שוקעת כמוהו וזהו ענין נולד קודם חצות ומה שאמר צריך לילה ויום מן החדש פירושו שאין קובעים ראש חדש ביום שלשים אא"כ היה לילה ויום מאותו יום שלשים אחר המולד כגון שהיה המולד בשעה ראשונה מן הלילה של יום שלשים והוא ששאלו בזו של נולד קודם חצות או אחר חצות למאי נפקא מינה והוא שהיה סבור שיאמר כן מחצות של יום שלשים וא"כ למאי נפקא מינה שהרי כל שנולד אחר חצות או אפילו קודם חצות כל שלא היה המולד מתחלת הלילה אין קובעין אותו ותירץ בה לאכחושי סהדי ומחצות של תשעה ועשרים קא אמר כלומר שכל שהוא קודם חצות בידוע שהראיה באותו היום אחר שקיעת החמה מיד ואם לאחר חצות אינו נראה תכף לשקיעת החמה וכל שנודע לנו לפי החשבון שהמולד אחר חצות ביום תשעה ועשרים שאע"פ שאין חדשה של לבנה פחותה מתשעה ועשרים וחצי ותשצ"ג חלקים מ"מ מצד חדש שעבר שנתעבר אפשר שיהא מולד הבא אחריו ביום תשעה ועשרים וכל שהיה כן בחשבון אחר חצות ובאו עדים ואמרו ראינוה בתחלת שלשים אין סומכין עליהם שאי אפשר בכך ומ"מ לא בא לומר שאם נולד קודם חצות ביום שלשים יהו קובעין ראש חדש באותו היום שלעולם אין קובעין ראש חדש ביום המולד.
ואמר אח"כ עשרים וארבעה שעי מיכסי סיהרא לדידן ר"ל בני בבל שית מעתיקא ר"ל מקודם שתכנס תחת השמש שהוא תכוף לשעת המולד ותמני סרי מחדתא ר"ל מאחר המולד ולדידהו ר"ל בני ארץ ישראל שית מחדתא וכדפרישנא ותמני סרי מעתיקא ר"ל מקודם המולד בארץ ישראל מערבית ובבל מזרחית כדכתיב ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער ואע"פ שהמזרח והמערב הגמורים הם באמצעו של עולם וארץ ישראל ובבל אינם באמצע העולם מ"מ זה נוטה הרבה למזרח וזה נוטה הרבה למערב והדבר ידוע שהירח נראה בתחלת החדש סמוך לשקיעת החמה במערב והולכת מעט מעט ממערב למזרח עד שלשבעה ימים נמצאת באמצע הרקיע ונמצאת בתחלת החדש קרובה לארץ ישראל ורואין אותה אחר שש שעות והיא רחוקה מבבל ומתוך כך אין רואין אותה עד שתתרחק מן המערב לצד המזרח במהלך תמני סרי שאז היא נגלית לכל העולם ולבני בבל מיכסי מעתיקא שש שעות לבד שבסוף החדש הירח קרוב מן השמש והירח עולה שחרית במזרח קודם השמש ורואים אותה עד שתתקרב מן השמש בשיעור מועט ואין נראית לבני ארץ ישראל לריחוקם וכל שהיא קרובה לשמש פחות משמנה עשרה שעות נראית לבני בבל ואינו נראה לבני ארץ ישראל אבל קודם שיקרב לשמש בשמנה עשרה שעות עדין נראה בארץ ישראל.
כך היא שטת פירושי השמועות לדעת גדולי חכמינו ומ"מ אנו נוהגים בחשבון המסור בידינו שכל שהמולד קודם חצות ביום שלשים קובעים ראש חדש באותו היום אא"כ היה יום פסול אבל כל שנולד לאחר חצות נקרא מולד זקן ואין קובעין אותו היום ולדעת זה אפשר לפרש דר' זירא סבר צריך לילה ויום מן החדש ופירש בדברי רבה בר אבוה שלא נאמרו לקביעות יום אלא לאכחושי סהדי ומ"מ רבה בר אבוה אף לענין קבוע של אותו היום אמרה שכל שנולד קודם חצות של יום שלשים קובעין אותו באותו היום ואנו נוהגים כמותו או שמא זו של רבה היא היא של ר' זירא כלומר מאחר שצריך לילה ויום מן החדש ולמאי נפקא מינה שהרי על פי הראיה אנו דנין ותירץ לאכחושי סהדי ומ"מ כל זה לא נאמר אלא לזמן שהיו מקדשין על פי הראיה אבל עכשו שהכל נתקן על פי החשבן אין אנו זקוקים אלא לחשבון העבור המסור בידינו.
כבר ידעת מן החשבון ולמראית העין שביום חמשה עשר בחדש הירח מכוון לנוכח השמש הירח במזרח והשמש במערב ואז כל הירח מאיר במלואה ואורו נמשך כל הלילה עד היום ומה שאמרו לנחותי ימא דלא ידעי בקבועא דירחא וכן שאין להם מי שיגיד להם כי חזיתו סיהרא דמשלים ליומא בעירו חמירא והרי הירח אינו נמשך עד היום אלא בחמשה עשר ואנן לארבסר מבערינן ופירשו הטעם משום דלנחותי ימא מיגלי להו עלמא פירושו שהים גבוה מן הארץ הרבה כדכתיב כונס כנד מי הים וכמו שפירשנו במקומו פסוק זה עם פסוק יורדי הים באניות עד שבני הספינה רואין את הארץ כאלו היא תחתיהם ומתוך כך ביום ארבעה עשר רואין את הלבנה מלאה אע"פ שחסר ממנה אור השמש פגימה אחת כבני היבשה בליל חמשה עשר:
Meiri on Rosh Hashanah 20b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה לא נולד עד אחר חצות בידוע כו' עכ"ל כצ"ל:
תוס' בד"ה חצות לילה איכא בינייהו פי' בקונטרס שראה ביסודו של רבינו סעדיה כו' ולפי שיטת הקונטרס משמע דלא חיישינן כו' עכ"ל לכאורה פי' רבינו סעדיה דודאי גם התוס' מודו ביה לפרש ההיא דכ"ד שעי מכסי סיהרא כו' לדידן שית מעתיקא וי"ח מחדתא כו' ואין מקום לפי' רבינו סעדיה כאן לפי קושייתם וכ"ה בת"י וז"ל צריך שיהא לילה ויום מן החדש פי' הקונטרס לענין שאם נראת לבנה הישנה כו' ולפי שיטתו לא חיישינן כלל בבני בבל אלא בבני א"י כו' עכ"ל ת"י ואפשר שהוצרכו להביא הכא פי' רבינו סעדיה דביה מתפרש דבני בבל חזו י"ב שעי הישנה ובני א"י לא חזו לה וק"ל:
בא"ד משמע דלא חיישינן כלל בבני בבל אלא בבני א"י כו' וזהו תימה ממאי דקרא קפיד אבני א"י ולא קפיד אבני בבל ועוד כו' עכ"ל ויש לדקדק אמאי לא תקשי להו בכה"ג בפשיטות אהא דקאמר תלמודא נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה דהיינו לבני א"י אבל לבני בבל מיכסי חדתא שנים עשר שעי ואע"ג דלא חזו אותה בני בבל באותו יום מקדשין אותה באותו יום שבני א"י חזו אותה קודם חצות וי"ל דודאי לענין ראיית החדשה כיון דנולדה קודם חצות ולא הוי מולד זקן גם בני בבל ראוים לסמוך על אותו מולד אלא דמצוה לקדש ע"פ הראיה בב"ד ודאי דאין להקפיד על המצוה אלא בב"ד הגדול שבא"י ואין להקפיד במצוה על בני בבל שלא ראו אותה מה שאין כן הכא דקפיד קרא אראיית ישנה באותו יום דאינו דומה לחלק בין בני א"י ובין בני בבל וכיון דבבני בבל חזו אותה הוה לן לחוש להם ודו"ק:
בא"ד וי"א דצריך לילה ויום כו' דאם היה המולד ביום קודם חצות כו' והיינו דאבוה כו' עכ"ל ר"ל דלפי פירוש זה מלתא חדא שלח ר' זירא וזו שאמר אבוה כו' הוא בעצמו מלתא קמייתא דצריך לילה ויום כו' ודלא כפרש"י דשלח להם ב' דברים וק"ל:
Chidushei Halachot on Rosh Hashanah 20b · Sefaria
Penei Yehoshua
בתוספות בד"ה חצות לילה איכא בינייהו פי' בקונטרס כו' וזה הוא תימא ממאי דקרא קפיד אבני א"י ולא קפיד אבני בבל כו' עכ"ל. ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריהם דמאי מקום לתמיה זו דהא ודאי עיקר קפידא דקרא היינו לבני ארץ ישראל שהדבר מסור בידם לעבר שנים וחדשים ועלייהו כתיב אתם ואפילו שוגגין אתם ואפילו מזידין דהא ודאי לעולם אין מעברין שנים וחדשים אלא בא"י דוקא דבעינן סמוכין משא"כ בחוצה לארץ לעולם אין מעברין חדשים ושנים אלא א"כ היה אדם גדול בחכמה ונסמך ולא הניח בא"י כמותו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל להדיא בפ"א מהל' ק"ה הלכה ח' ע"ש וכדמשמע נמי להדיא בשילהי מסכת ברכות בעובדא דרבי חנינא בן אחי רבי יהושע נמצא דלפ"ז ודאי קרא לבני א"י איירי שהן הקובעין חדשים וא"כ שפיר קאמר הכא דכיון שהב"ד של א"י רואה שקרוב הדבר לראות הלבנה הישנה בתחילת הלילה שוב אין מקדשין חדש ביום כיון שא"א לראות החדשה כ"א לאחר חצות היום ואפילו אם באו עדים שאמרו שראו החדשה קודם חצות סהדי שקרא נינהו כדמסיק הש"ס משא"כ לבני בבל ליכא למיחש שיראו הישנה בתחלת הלילה דמאן יימר שיראו אותה שמא העבים יכסוה שם. ועוד דלגבייהו הוי להו מלתא דלא רמיא עלייהו לחזור על ראיית הלבנה הישנה כיון שאין קביעת החדש מסור בידם ויכולין לסמוך בזה שפיר על בני א"י דכתיב בהו אתם ואפי' שוגגין אתם ואפילו מזידין ואע"ג שהרמב"ם ז"ל כתב בהל' ק"ה שאפילו כבר קבעו החדש בא"י ובאו אח"כ עדי הזמה אפי' בכמה וכמה לחדש הב"ד חוזרין מקביעתם הראשונה וקובעין קביעת עדות האחרונה דבכה"ג לא קרינן אתם ואפי' שוגגין אתם ואפי' מזידין כיון שבטעות היה מ"מ הא מסיק הרמב"ם ז"ל שם להדיא דכשבאו העדים האחרונים לסתור קביעות הראשון מאיימין עליהם איום גדול ומטריפין אותם בשאלות ובדיקות והב"ד משתדלים בכל כחם שלא יקדשו חדש זה הואיל ויצא שמו מעובר. נמצא חששא זו דבני בבל חששא רחוקה מאד היא ומש"ה אין לחוש בכך. נמצא דלפ"ז פרש"י נכון ואין מקום לתמיהת התוספת. ואף שמהרש"א ז"ל הרגיש בזה ורצה ליישב דברי התוספת ולחלק בענין בני בבל בין ראיית הישנה לראיית החדשה מ"מ לפי מה שכתבתי נתבאר דליתא אלא דא ודא אחת היא דבכל ענין לא שייך קפידא זו אלא לבני א"י ולא לבני בבל מטעם נכון וברור שכתבתי ודוק היטב:
בא"ד ועוד משהלבנה מתחלת כו' לא תראה עוד בתחלת הלילה כו' עד סוף הדיבור. ובאמת שגם בזה יש ליישב שיטת רש"י לפי מה שהאריך בעל המאור בתכלית האריכות לפרש ענין זה על נכון ע"פ חכמת התכונה שאין כל המקומות שווין וכבר אפשר לראות הישנה בתחלת החדש בשום מקום מד' רוחות העולם רק שעיקר הקביעות תלוי בטבור הארץ שהיא א"י ע"ש באריכות ותמצא נחת ואף שהוא מפרש הא דצריך שיהיה לילה ויום מן החדש דשמעתין כמסקנת פי' תוספת מ"מ יש לפרש שיטת רש"י בזה ג"כ לנכון ע"פ שיטת בעל המאור אלא שאין רצוני להאריך בזה כיון שהוא ענין נוגע בחכמת התכונה דכבר אמרו חכמים אין אומרים למי שלא ראה את החדש שיבא ויעיד לכן קצרתי וסמכתי עצמי על המבין שיבין מדעתו וכדאי בעל המאור לסמוך עליו. אמנם כן כל מה שכתב בעל המאור ז"ל בחכמת התכונה בענין כדור הארץ מצאתי סעד לדבריו מספר הזהר ע"פ חכמת הקבלה בכמה מקומות והדברים ברורין ודו"ק:
Penei Yehoshua on Rosh Hashanah 20b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' לאכחוש סהדי עיין לקמן כד ע"ב תד"ה ראינוהו:
Gilyon HaShas on Rosh Hashanah 20b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Rosh Hashanah, daf 20, Amud Bet, about 195 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 17 words
Opens “הַאי מִיחֲזֵי כְּשִׁקְרָא, הַאי לָא מִיחֲזֵי כְּשִׁקְרָא.…”
- Segment 26 words
Opens “אָמַר שְׁמוּאֵל: יָכֵילְנָא לְתַקּוֹנֵי לְכוּלַּהּ גּוֹלָה.…”
- Segment 337 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּא אֲבוּהּ דְּרַבִּי שִׂמְלַאי לִשְׁמוּאֵל:…”
- Segment 412 words
Opens “כִּי סְלֵיק רַבִּי זֵירָא, שְׁלַח לְהוּ: צָרִיךְ…”
- Segment 529 words
Opens “וְזוֹ שֶׁאָמַר אַבָּא אֲבוּהּ דְּרַבִּי שִׂמְלַאי: מְחַשְּׁבִין…”
- Segment 68 words
Opens “לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: לְאַכְחוֹשֵׁי…”
- Segment 725 words
Opens “אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב נַחְמָן: עֶשְׂרִים…”
- Segment 88 words
Opens “לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: לְאַכְחוֹשֵׁי…”
- Segment 915 words
Opens “אָמַר מָר: צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לַיְלָה וָיוֹם מִן…”
- Segment 109 words
Opens “רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: ״עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים…”
- Segment 118 words
Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ? אַבָּיֵי אָמַר: מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא…”
- Segment 126 words
Opens “רָבָא אָמַר: חֲצוֹת לַיְלָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.…”
- Segment 1317 words
Opens “אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב נַחְמָן: כֹּל…”
- Segment 148 words
Opens “וְלֶיעְבַּד נָמֵי אַרְבֵּיסַר? דִּלְמָא חַסְּרוּהּ לְאָב וְחַסְּרוּהּ…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Rosh Hashanah 20b · Segment 2 — “אָמַר שְׁמוּאֵל: יָכֵילְנָא לְתַקּוֹנֵי לְכוּלַּהּ גּוֹלָה.”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Rosh Hashanah 20b · Segment 11 — “מַאי בֵּינַיְיהוּ? אַבָּיֵי אָמַר: מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.”
Original text
הַאי מִיחֲזֵי כְּשִׁקְרָא, הַאי לָא מִיחֲזֵי כְּשִׁקְרָא.
In this case, where the witnesses withhold testimony about what they saw and the New Moon is pushed off to the next day, it looks like a lie, as the moon might have been seen by others as well, and people will wonder why the New Moon was not sanctified the previous day. In that case, where the witnesses testify about something that they did not see and the New Moon is a day early, it does not look like a lie, as everybody knows that it is possible that only a few people saw the new moon.
אָמַר שְׁמוּאֵל: יָכֵילְנָא לְתַקּוֹנֵי לְכוּלַּהּ גּוֹלָה.
§ Shmuel said: I am able to fix the calendar for the entire Diaspora without witnesses. Shmuel was an expert on the movement of the celestial bodies and on the principles governing leap years and additional days added to months.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּא אֲבוּהּ דְּרַבִּי שִׂמְלַאי לִשְׁמוּאֵל: יָדַע מָר הַאי מִילְּתָא דְּתַנְיָא בְּסוֹד הָעִיבּוּר: נוֹלַד קוֹדֶם חֲצוֹת אוֹ נוֹלַד אַחַר חֲצוֹת? אֲמַר לֵיהּ: לָא. אֲמַר לֵיהּ: מִדְּהָא לָא יָדַע מָר — אִיכָּא מִילֵּי אַחְרָנְיָיתָא דְּלָא יָדַע מָר.
Abba, the father of Rabbi Simlai, said to Shmuel: Does the Master know the meaning of this statement, as it is taught in a baraita dealing with the secret of addition, which discusses calendric calculations: Differentiate between when the molad occurred before midday and when the molad occurred after midday? He said to him: No, I do not know what this means. He said to him: Since the Master does not know this, there are probably other matters that the Master does not know, and therefore you must not establish a calendar, relying upon calculations that were made based on faulty or insufficient knowledge.
כִּי סְלֵיק רַבִּי זֵירָא, שְׁלַח לְהוּ: צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לַיְלָה וָיוֹם מִן הֶחָדָשׁ.
As for the meaning of this obscure baraita , when Rabbi Zeira went up from Babylonia to Eretz Yisrael, he sent back a letter to his colleagues in Babylonia: In order for a day to be sanctified as the New Moon, it is necessary that both the night and the day be of the new month. That is to say, the molad must occur before the beginning of the night.
וְזוֹ שֶׁאָמַר אַבָּא אֲבוּהּ דְּרַבִּי שִׂמְלַאי: מְחַשְּׁבִין אֶת תּוֹלַדְתּוֹ. נוֹלַד קוֹדֶם חֲצוֹת — בְּיָדוּעַ שֶׁנִּרְאָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. לֹא נוֹלַד קוֹדֶם חֲצוֹת — בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִרְאָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה.
And this is what Abba, the father of Rabbi Simlai, said: The baraita means as follows: They calculate the molad ; if the molad occurred before midday, so that there are at least six more hours left of the day, it is known that the moon will be visible close to sunset. If, however, the molad did not occur before midday, so that there are fewer than six hours left of the day, it is known that the moon will not be visible close to sunset.
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: לְאַכְחוֹשֵׁי סָהֲדֵי.
The Gemara asks: What is the practical difference that this statement makes? In any case, the court is dependent upon the testimony of witnesses. Rav Ashi said: This information is used to refute the witnesses, as if the witnesses claim that they saw the new moon at a time when it was not visible according to the calculations, they are clearly false witnesses.
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב נַחְמָן: עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה שָׁעֵי מִכַּסֵּי סֵיהֲרָא. לְדִידַן — שֵׁית מֵעַתִּיקָא וְתַמְנֵי סְרֵי מֵחַדְתָּא, לְדִידְהוּ — שֵׁית מֵחַדְתָּא וְתַמְנֵי סְרֵי מֵעַתִּיקָא.
Rabbi Zeira said that Rav Naḥman said: For twenty-four hours the moon is covered, i.e., not visible. This occurs between the last sighting of the old moon and the first sighting of the new moon. For us, in Babylonia, it is not visible for six hours of the old moon and eighteen hours of the new; for them, in Eretz Yisrael, it is not visible for six hours of the new moon and eighteen hours of the old.
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: לְאַכְחוֹשֵׁי סָהֲדֵי.
The Gemara asks: What is the practical difference that this statement makes? Rav Ashi said: It is used to refute the witnesses, as if they testify that they saw two moons, the old and the new, within a single twenty-four hour period, they are certainly false witnesses.
אָמַר מָר: צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לַיְלָה וָיוֹם מִן הֶחָדָשׁ. מְנָלַן? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב״.
§ The Master said above: In order for a day to be sanctified as the New Moon, it is necessary that both the night and the day be of the new moon. The Gemara asks: From where do we derive this? Rabbi Yoḥanan said: The verse states: “From evening to evening shall you celebrate your Shabbat” (Leviticus 23:32). This teaches that the day follows the night for all the calculations pertaining to the Festivals and New Moons.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: ״עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב״.
Reish Lakish said: It is derived from the verse that states: “In the first month, on the fourteenth day of the month at the evening, you shall eat unleavened bread, until the twenty-first day of the month at the evening” (Exodus 12:18). This teaches that the Festival terminates at the end of the day, and a new day begins in the evening.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אַבָּיֵי אָמַר: מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two derivations? Abaye said: There is no practical difference between them. The interpretation of the meaning of the verse is the difference between them.
רָבָא אָמַר: חֲצוֹת לַיְלָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
Rava said: There is a practical difference between them with regard to the hours before midnight. According to Rabbi Yoḥanan, who derives the halakha from the verse: “From evening to evening,” the previous day ends at nightfall. Therefore, if the new moon was seen only at the beginning of the night of the thirtieth, the thirtieth is not sanctified as the New Moon. However, according to Reish Lakish, who derives the halakha from the verse with regard to Passover: “Until the twenty-first day of the month at the evening,” the moon may be sanctified if it was seen before midnight. Eating unleavened bread on Passover is an obligation only on the first night until midnight. After that time, it is optional. The verse states: “You shall eat unleavened bread, until the twenty-first day of the month at the evening,” implying that it is not obligatory but optional to eat unleavened bread. Since the optional time of eating unleavened bread begins at midnight, after the conclusion of the obligatory time, the conclusion of that time is also at midnight on the twenty-first day. This implies that there is a concept of a day beginning at midnight. Accordingly, if the new moon was seen at the beginning of the night of the thirtieth, the thirtieth can still be sanctified as the New Moon.
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב נַחְמָן: כֹּל סְפֵיקָא לְקַמֵּיהּ שָׁדֵינַן. לְמֵימְרָא דַּחֲמֵיסַר וְשִׁיתְּסַר עָבְדִינַן, אַרְבֵּיסַר לָא עָבְדִינַן.
§ With regard to the extra Festival day that is observed in the Diaspora, Rabbi Zeira said that Rav Naḥman said: Any time that an extra Festival day is observed out of uncertainty with regard to the calendar, we cast it forward, i.e., it is observed on the following day and not on the preceding day. That is to say, owing to the uncertainty we observe Sukkot in the Diaspora on the fifteenth and the sixteenth of Tishrei, but not on the fourteenth.
וְלֶיעְבַּד נָמֵי אַרְבֵּיסַר? דִּלְמָא חַסְּרוּהּ לְאָב וְחַסְּרוּהּ לֶאֱלוּל!
The Gemara asks: But why not observe it also on the fourteenth, as perhaps both the month of Av and the month of Elul were made short? In that case, the day that is considered the fourteenth of Tishrei in the Diaspora would actually be the fifteenth of Tishrei, and therefore it should also be observed as Sukkot .