Talmud Builders

    Commentary page

    Rosh Hashanah 14a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Rosh Hashanah 14a

    Rosh Hashanah 14a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 259 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    וצריכא הני תלת דשמואל הלכה כר"ש שזורי ולכל אין בילה והכל הולך אחר גמר פרי:

    כרבנן סבירא ליה ואין תורמין ממנו ואין לו תקנה לחדש וישן שנתערבו אלא א"כ תורמין עליו ממקום אחר לפי חשבון מחדש על החדש ומישן על הישן:

    קשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר שמואל הלכה כר"ש דיש בילה והכא אמר אין בילה:

    קמ"ל הכל הולך כו' למימרא דכוליה חדש הוא והלכה כר"ש ולאו מטעמיה:

    במאי דפליג במיני קטנית אמר שמואל דמערבין הנשרשין לפני ר"ה בנשרשין לאחר ר"ה ויהיב טעמא למלתיה משום דהולכין בהן אחר גמר פרי אבל תבואה וזיתים אחר שליש:

    ולשמעינן הני תרתי ומדאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי אשמעינן דהאי דקאמר הלכה כר"ש לאו משום בילה אלא משום דכוליה חדש אבל בילה לית ליה דאי אית ליה בילה אמאי אשמעינן הכל הולך אחר גמר פרי:

    באספך מגרנך ומיקבך מכאן סמכו חכמים לקבוע זמן מעשר ירק דדבריהם אחר לקיטה לאסמכתא בעלמא כל אסיף שלך יהא כתרומת גורן ויקב שהלכה בהן תורה אחר שנה שהביאה שליש הרי שהלכה בהן אחר שנה שגדלו במימיה שהבאת שליש שלהן היא גדילתן שמאותה שעה ראויה ליקצר בדוחק:

    אף כל כו' לכך הלכו באילן אחר חנטה שכל גדילת פירותיו ע"י שהעלאת שרף האילן לפני חנטה הוא:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Rosh Hashanah 14a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    הוה אמינא כרבנן סבירא ליה תימה והא ודאי כרבנן סבירא ליה טפי מר' שמעון שזורי דרבנן דפליגי עליה בפ"ב דשביעית (משנה ט) סבירא להו דפול המצרי בתר לקיטה וטפי [הוה] ליה לשמואל לפסוק כרבנן דר"ש שזורי ואפילו אם תמצא לומר דאיכא רבנן בברייתא דס"ל פול המצרי בתר השרשה ולית להו צובר גרנו מ"מ לימא הלכה כרבנן דמתני' דשביעית והוי ניחא טפי מדר"ש שזורי וי"ל דשמואל בא לפסוק כר"ש שזורי בכל דבר אפילו באורז ודוחן ופרגין ושומשמין ולא מטעמיה דטעמיה דר"ש משום דצובר גרנו דיש בילה ושמואל סבר אין בילה אלא משום דהכל הולך אחר גמר פרי ואף ע"ג דבהקומץ רבה (מנחות דף ל:) מייתי ההוא דפול המצרי ולא מייתי ההיא דאורז ודוחן ופרגין כלל מ"מ נפקא מינה לגבי ההיא:

    מה גורן ויקב אסמכתא בעלמא דמעשר ירק דרבנן ועיקר קרא לפסולת גורן ויקב כדלעיל (ראש השנה דף יג.) לענין סוכה א"נ משום שביעית דאורייתא איצטריך קרא:

    בצלים הסריסים מפרש בירוש' בפרק שני דשביעית בוצלי קופראי דלא עבדין זרע:

    ופול המצרי שזרעו לירק דאי זרעו לזרע הא תגן בפ' שני דשביעית (מ"ח) כיוצא בהן דבתר השרשה ואפי' לא מנע מהם מים והך משנה פירש בקונטרס דאתיא כרבי יוסי הגלילי אבל איפכא נראה דאתיא כר"ע ולא כרבי יוסי הגלילי דאמר עלה בירושלמי א"ר מנא מכיון שמנע מהן מים שלשים יום לפני ר"ה נעשו כבעל כלומר יצאו מתורת ירקות הגדילים על כל מים ונעשו כשדה בית הבעל שמסתפקת במי גשמים ומתעשרין לשעבר:

    באחד בשבט מ"ט מפרש נמי לב"ה כמו לב"ש אלא קמא נקט דלמר זמן חניטתה של גשמי שנה זו באחד בשבט ולמר בט"ו בשבט וכל החנוטים קודם זמן הזה היינו על גשמי שנה שלפני תשרי והא דלא אזיל באילנות בתר תשרי כמו בשליש בתבואה משום דדרשינן לעיל (ראש השנה דף י.) פעמים שברביעית ועדיין אסורין משום ערלה:

    ונהג בו שני עישורים אם שני עישורים ממש הפריש לא היה מתוקן אלא מפרש בירושלמי שהפריש מעשר א' למעשר שני ופדאו וחלקו לעניים:

    Tosafot on Rosh Hashanah 14a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    א' הלכתא כר"ש שזורי ב' הכל הולך אחר גמר פרי. ג' לכל אין בילה חוץ מיין ושמן. וצריכי דאי אמר הכל הולך אחר גמר פרי היינו אומרים אפילו תבואה וזיתים בתר גמר פרי ולית ליה שליש לפיכך אמר הלכתא כר"ש שזורי בהנך דפליגי והוא פול המצרי שזרעו לזרע שהשרשתו היא במדתו מכוון וכיוצא בו. וא' עוד כי אין בילה להודיע כי ליין ושמן יש בילה.

    תניא ר' יוסי הגלילי אומר באספך מגרנך ומיקבך מה גורן ויין מיוחדין שגדילין על מי שנה [שעברה] והן מתעשרין לשנה שעברה כו' ופשוטה היא. לדברי הכל ירק עישורו בשעת לקיטתו. כל הנלקט קודם ר"ה עישורו כשנה היוצאה. וכל הנלקט אחר ר"ה עישורו כשנה הנכנסת. ריה"ג דייק כל פירות הגדילין על מי שנה שעברה ולא צריכין למי שנה הבאה מתעשרין לשעבר כגון התבואה וכיוצא בה אבל הירקות שצריכין מים בכל יום מתעשרין להבא. ור"ע סבר לאחר רוב מים אזלינן וכל הפירות הגדילין על רוב מים אע"פ שעדיין אם יורדין עליהן גשמים מועלין להן כגון התבואה וכיוצא בה מתעשרין לשעבר. ואמרינן מכדי לד"ה התבואה וכיוצא בה מתעשרין לשעבר והירקות מתעשרין להבא מאי בינייהו.

    וא"ר אבהו בצל הסריסין ופול המצרי פי' בצלין סריסין כגון שמיעך זרעה קודם שהוקשו כדי להתגדל ראשיהן. לר"ע דאמר כל הפירות הגדילין על רוב מים מתעשרין לשעבר לריה"ג דאמר הגדילין על מי שנה שעברה הללו כירקות דמי דתנן בצלים הסריסין ופול המצרי שמנע מהן מים ל' יום לפני ר"ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית כו' הדא מתני' כר"ע:

    בא' בשבט ר"ה לאילן דברי ב"ש בה"א בט"ו כו' ואוקימנא מ"ט דאע"ג שרוב תקופה מבחוץ הואיל ויצאו רוב גשמי שנה מתעשרין לשעבר. פי' מצאנו זמן הגשמים המועילין ומתענין בהם שירדו מי"ז במרחשון עד סוף ניסן. כמפורש בפרק מאימתי מזכירין גבורות גשמים הנה אליבא דב"ה דאמרי בט"ו בשבט יצאו מימות הגשמים (י"ג) [י"ז] במרחשון וכסלו וטבת וט"ו משבט הרי ג' חדשים פחות ג' ימים ונשארו מימות הגשמים (ט"ו בשבט) [חצי שבט] ואדר וניסן הרי ב' חדשים וחצי הנה יצאו רוב גשמי שנה זו.

    ואע"פ שרוב תקופת טבת עדיין מבחוץ שנשאר חצי שבט ואדר ומקצת מניסן לא משגחינן בתקופה למימרא שעדיין רוב התקופה של שנה הבאה היא אלא מתעשר לשעבר:

    ת"ר מעשה בר' עקיבא שליקט אתרוג בא' בשבט ונהג בו שני עישורין כו':

    Rabbeinu Chananel on Rosh Hashanah 14a · Sefaria

    Rashba

    הא דתנן בצלים הסריסים ופול המצרי שמנע מהן מים שלשים יום לפני ראש השנה. פירש רש"י ז"ל: דאתיא כר' יוסי הגלילי, דכיון שמנע מהן שלשים יום נמצאו שגדלו על מי שנה שעברה, אלא לר' עקיבא דאמר יצאו ירקות שגדלין על כל מים אף אלו דרכן ליגדל על כל מים. ואני תמה אם כן למה אמרו שמנע מהן מים שלשים יום לפני ראש השנה, אפילו לא מנע מהם מים כלל לפני ראש השנה אלא שמנע מהם מים לאחר ראש השנה, דהא גדלו על מי שנה שעברה כגורן ויקב. ונראה דאדרבה אתיא כר' עקיבא משום דכיון שמנע מהן מים שלשים יום בשנה שעברה הרי אלו כגורן שהוא גדל על מי גשמים, ולא כגדלין דרך השקאה דהיינו על כל מים והלכך עשורן של אלו ושביעיתן כגורן, אבל לר' יוסי דאמר כל שגדלין על מי שנה שעברה יצאו ירקות שגדלין על מי שנה הבאה, אף אלו שהחזיר להן מים לאחר ראש השנה וגדלו קצת על ידי אותן מים של שנה הבאה הרי אלו כירקות שגדלין על מי שנה הבאה. וכן נראה מן הירושלמי (שביעית פ"ב, ה"ו) דגרסינן התם עלה דההוא, אמר ר' מונא מכיון שמנע מהן מים שלשים יום לפני ראש השנה נעשו כבעל, כלומר, יצאו מתורת ירקות הגדלים על כל מים ונעשו כשדה בית הבעל שמס[ת]פקת במי גשמים ומתעשרין לשעבר. וכן מצאתי לרבינו שמשון ז"ל בפירוש מסכת שביעית שלו.

    Rashba on Rosh Hashanah 14a · Sefaria

    Ritva

    רבי עקיבא וכו׳ על רוב מים דהיינו מי גשמים שרוב זרעים גדלים על ידן כדפרש״י:

    יצאו ירקות שגדלין על כל מים פי׳ אף על שאובין כענין שנאמר והשקית ברגלך כגן הירק ואמרינן מאי ביניהו א״ר אבוה בצלים וכו'. פרש״י והכא נמי כשמנעו מהם מים שלשים יום לפני ר״ה ור׳ יוסי הגלילי אית ליה הא מתני׳ דכיון שמנע מהם מים שלשים יום לפני ר״ה נמצאו גדלין על מי שנה שעברה אבל לר״ע דאמר יצאו ירקות שגדלין על כל מים ובתר לקיטה אזלינן בהו דלא אזלינן בתר הכי אלא אחר דרכן של בצלים. והקשה עליו בתוספת מהאי טעמא דאתיא כר׳ יוסי למה לי שמנע מהם שלשים יום לפני ר״ה אפי׳ לא מנע מהם מים כלל לפני ר״ה כיון שמנעו מהם אחר ר״ה דהא גדלו על מי שנה שעברה כגורן ויקב. והנכון כפי׳ השר ז״ל בפי׳ מס׳ זרעים דהא מתני׳ כר״ע דכיון דמנע מהם מים שלשים יום לפני ר״ה ונתקיימו הכי הוא כגורן שהוא גדל על מי גשמים והילכך דינן במעשר ובשביעית כגורן אבל לר׳ יוסי דאמר שגדלין על מי שנה שעבר׳ יצאו ירקות שגדלין על מי שנה הבאה אף אלו שהחזיר להם מים אחר ר״ה וגדלו קצת ע״י אותן מים של שנה הבאה הרי אלו כירקות שגדלין על מי שנה הבאה וכן נראה מן הירושלמי דגרס התם על הא מתני׳ א״ר מונא מכיון שמנע מהם מים שלשים יום לפני ר״ה נעשו כבעל כלומר יצאו מתורת ירקות שגדלין על כל מים דגשמים ודוולא ונעשה כבורה בית הבעל שמסתפקות במי גשמים ומתעשרות לשעבר וכן הכריע הרשב״א נ״ר:

    ת״ר מעשה בר״ע וכו' פי׳ אילן של אתרוגין דאלו אתרוג א׳ לא מחייב במעשרות:

    ונהג בו כו' פי׳ דה״ל שניה הנכנסת לשלישית ומספקא ליה אם נכנסת שנה שלישית אם לאו דקסבר דאתרוג (ושעת) [בשעת] לקיטתו עישורו כירק וא״ת א״כ דבתר דאפיק מעשר שני אפיק מעשר עני בצר ליה שיעורא דמעשר עני שהרי כל הגורן היה חייב לעשר פי׳ בתוס׳ שבתחילה הפריש ממנו מעשר שני והוליכו לירושלים ונתנו (ללוים) [לענים] א״נ שחללו על המעות לאכלן בירושלים ואח״כ חלקו לענים מעשר עני:

    Ritva on Rosh Hashanah 14a · Sefaria

    Meiri

    בצלים הסריסים והם מין אחד של בצלים שאין נעשות גסות לעולם וי"מ מין אחד של בצלים שאינה צומחת לעולם כשאר הבצלים אם מנע מהם מים שלשים יום קודם ר"ה ולקטן אחר ר"ה מתעשרות כדין שנה העוברת לא מנע מהם מים שלשים יום קודם ר"ה הולכין בהם לשעת לקיטתם ואם נלקטו אחר ר"ה מתעשרות כדין שנה זה אע"פ שהתחילו ליבש קודם ר"ה:

    Meiri on Rosh Hashanah 14a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה קא משמע לן כו' ולאו מטעמיה הס"ד ואח"כ מה"ד במאי דפליגי כו' ובד"ה איכא בינייהו כו' הא מתניתא שמנע כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה הוה אמינא כרבנן כו' והוה ניחא טפי מדר"ש שזורי כו' כצ"ל וכל זה הדיבור מלשון פירוש הר"ש בפ' ב' דשביעית ע"ש:

    בד"ה בא' בשבט כו' אלא קמא נקט דלמר כו' וכל החנוטים קודם זמן כו' כצ"ל:

    בד"ה ונהג בו כו' אם שני עשורין ממש הפריש כו' כצ"ל ובהג"ה המתחלת ונהג בו כו' הפרישה כו' דהמרבה במעשרות כו' והפרישה מעשר שני ופדאו וחלקו לעניים והמעות אכל בירושלים עכ"ל כצ"ל וכל דברי הגה"ה זו אינו אלא פי' לדברי התוס' שיש להבין לכאורה מה שכתבו ופדאו וחלקו לעניים דהיינו שחלק מעות הפדיון לעניים והם יאכלוהו בירושלים וע"כ פירשו בו וחלק המעשר לעניים ומעות הפדיון אכל הוא גופיה בירושלים וק"ל:

    Chidushei Halachot on Rosh Hashanah 14a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות ד"ה הוה אמינא תימא והא ודאי כרבנן ס"ל כו' עכ"ל וכתבו כן לפי שיטתם בדיבור הקודם דכל היכא דאמרינן בתר לקיטה היינו נמי גמר פירי אבל הרמב"ם ז"ל כתב להדיא בפול המצרי גופא דבזרעו לזרע הולכין אחר גמר פירי ובזרעו לירק הולכין אחר לקיטה. והשתא לפ"ז א"ש דשמואל לא ס"ל כרבנן בפול המצרי שזרעו לזרע דלדידהו בתר לקיטה ולדידיה בתר גמר פירי אלא בהא כר"ש שזורי ס"ל דמחלק בין זרעו לזרע או לירק וע"כ דמה שפסק הרמב"ם כן היינו מהאי דשמעתין דבהא מיהו סובר שמואל כר"ש שזורי ואפ"ה א"ש הא דאמרינן בסמוך ואי אשמעינן הכל הולך אחר גמר פירי והיינו משום דפשטא דמימרא דשמואל דאמר הלכה כר"ש שזורי לא משמע דאיירי להא מלתא לחוד לחלק בין זרעו לזרע או לירק אלא דעיקרא לענין דמהני צבירת גורן וכפרש"י דהיינו כר"ש ולא מטעמיה ואהא קאמר שפיר הו"א אפילו בתבואה וזיתים כן נ"ל ודו"ק:

    בגמרא הו"א אפילו בתבואה וזיתים לכאורה קשה טובא מכאן על שיטת הראב"ד ז"ל שכתב בפ"א מהל' מעשר שני דין יו"ד דשליש נמי מיקרי גמר פירי וא"כ מאי קאמר הכא הו"א אפילו תבואה וזיתים וצ"ע ליישב והרבה דברים יש לי לדקדק בשיטת הרמב"ם והראב"ד ז"ל ואין להאריך כאן:

    תוס' בד"ה מה גורן ויקב אסמכתא בעלמא כו' א"נ משום שביעית דאורייתא כו' עכ"ל. וקשיא לי דלשנויי קמא דאסמכתא בעלמא היא אם כן מנ"ל באמת דלשביעית אזלינן בירק בתר לקיטה הא שביעית דאורייתא. ואפשר דהתוס' סברי דלעולם מסברא אית לן למימר דאזלינן בתר לקיטה לענין שביעית אם לא היכא דגלי קרא בהדיא כגון בתבואה וזיתים דדרשינן מקרא בתר הבאת שליש ובאילנות בתר חנטה נמי כתבו התוספת בסמוך דילפינן מערלה דכתיב ובשנה הרביעית ולשינויא בתרא איצטריך קרא כי היכי דלא ניליף ירקות מתבואה וכיון דגלי קרא בשביעית ותליא דומיא דגורן ויקב דתליא בגשמי השנה משו"ה ילפינן נמי מיהא האי סברא לענין מעשר ירקות דרבנן כנ"ל:

    בגמרא באחד בשבט ר"ה לאילן מ"ט א"ר אלעזר א"ר אושעיא הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. ומשמע דבית שמאי ובית הלל פליגי אימתי יצאו רוב גשמי השנה דלמר באחד בשבט ולמר בט"ו. והיה נראה לכאורה דתליא בפלוגתא דר' מאיר ורבי יהודה בב"מ פרק המקבל (בבא מציעא דף ק"ו) דפליגי בזרע וקציר וקיץ וחורף וקור וחום דלרבי מאיר בט"ו בשבט כלו ימות החורף ולרבי יהודה בא' בשבט וא"כ לכ"ע לאחר כלות ימי החורף הוא זמן החנטה. ועוד נראה דלכו"ע זמן החנטה בט"ו בשבט אלא דאפ"ה סברי ב"ש בא' בשבט והיינו משום דבירושלמי מייתי דרשא דלחדשי השנה דאין חדש א' מתחלק לשני חדשים וב"ה סברי דדרשא דקרא היינו דוקא במילי דאורייתא משא"כ האי ר"ה דהכא באילנות היינו למעשר אילנות דמעשר שלהם מדרבנן דלענין שביעית כתב הרמב"ם ז"ל דנהי דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה אפ"ה אין ר"ה שלו שבט אלא תשרי כן נ"ל ואע"ג דבירושלמי מקשה אהא דרשא דלחדשי השנה באחד בשבט כב"ש יש לומר דהירושלמי לשיטתו שסובר דמעשר פירות אילנות מדאורייתא אבל הש"ס דידן סובר שהוא מדרבנן לפי שיטת רש"י ותוס' כמ"ש התוס' לעיל דף י"ב סוף ד"ה תנא דרבנן ע"ש ודו"ק:

    בתוס' בד"ה בא' בשבט כו' וכל החנוטים קודם זמן הזה כו' והא דלא אזיל באילנות בתר תשרי כו' עד סוף הדיבור. נראה שהוצרכו לזה לאותו הסברא שכתבו לעיל בד"ה מה גורן ויקב דקרא אסמכתא בעלמא הוא וא"כ קשיא להו הכא שפיר אמאי אזלינן בתר חנטה לאילנות ומונין משבט לענין שביעית דאורייתא וכן לענין מעשר ענבים דהוי מדאורייתא לכך הוצרכו לפרש דילפינן מערלה משא"כ לפמ"ש התוספת בלישנא בתרא בד"ה מה גורן ויקב דדרשא גמורה היא לענין שביעית אם כן לא הוצרכו הכא למילף מערלה דכיון שכתבו דכל החנוטים קודם שבט גדילין על גשמי השנה שלפני תשרי אם כן ע"כ אזלינן בתר חנטה ומשבט דילפינן מגורן ויקב בין לענין שביעית בין לענין מעשר ועוד י"ל שהוצרכו לכך למילף מערלה לאידך תנא דלא תליא מידי בגשמי השנה שעברה אלא במה שגדלין על רוב מים ואם כן אין זה ענין לחנטה אבל לבתר דילפינן מערלה דפעמים שברביעית וא"כ ע"כ היינו חנטה וכיון שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש ע"כ דסמכינן בהא שפיר אסברא דשבט ר"ה כיון שמה שנחנט קודם שבט גדל על גשמי שנה שעברה כנ"ל ודוק היטב. מיהו הרמב"ם ז"ל כתב להדיא דלענין שביעית נהי דאזלינן בתר חנטה היינו דמפלגינן בין מה שנחנט קודם תשרי למה שנחנט אחר תשרי וטעמו נראה משום דכיון דשנת שביעית מתחיל מתשרי אין שום סברא לתלות משבט ולא משמע ליה האי טעמא דגשמי שנה לענין שביעית ולקמן אבאר עוד:

    Penei Yehoshua on Rosh Hashanah 14a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Rosh Hashanah, daf 14, Amud Aleph, about 259 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “וּצְרִיכָא: דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי,…”

    2. Segment 218 words

      Opens “וְאִי אַשְׁמְעִינַן לַכֹּל אֵין בִּילָּה — הֲוָה…”

    3. Segment 318 words

      Opens “וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי — הֲוָה אָמֵינָא:…”

    4. Segment 424 words

      Opens “וְאִי אַשְׁמְעִינַן הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר גְּמַר פֶּרִי…”

    5. Segment 516 words

      Opens “וְלַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי, לַכֹּל אֵין בִּילָּה לְמָה…”

    6. Segment 641 words

      Opens “תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״בְּאׇסְפְּךָ מִגׇּרְנְךָ…”

    7. Segment 736 words

      Opens “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״בְּאׇסְפְּךָ מִגׇּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ״, מָה…”

    8. Segment 837 words

      Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: בְּצָלִים הַסָּרִיסִין…”

    9. Segment 922 words

      Opens “בְּאֶחָד בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן. מַאי טַעְמָא?…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁלִּיקֵּט אֶתְרוֹג…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Rosh Hashanah 14a · Segment 7 — “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״בְּאׇסְפְּךָ מִגׇּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ״, מָה גּוֹרֶן וְיֶקֶב…

    Original text

    וּצְרִיכָא: דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, הֲוָה אָמֵינָא: מִשּׁוּם דְּקָסָבַר יֵשׁ בִּילָּה, קָא מַשְׁמַע לַן: לַכֹּל אֵין בִּילָּה.

    The Gemara comments: It is necessary to state all three statements of Shmuel in order to clarify his position, as had Shmuel taught us only that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri, I would have said that this is due to the fact that he holds that there is mixing even with regard to solids. Therefore, he teaches us the second statement, that there is no mixing for anything except wine, oil, and other liquids.

    וְאִי אַשְׁמְעִינַן לַכֹּל אֵין בִּילָּה — הֲוָה אָמֵינָא: כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי.

    And had Shmuel taught us only that there is no mixing for anything except liquids, I would have said that he holds like the Sages with regard to tithes, that the mixture of cowpeas cannot be tithed together. Therefore, he teaches us that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri.

    וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי — הֲוָה אָמֵינָא: קַשְׁיָא דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל, קָא מַשְׁמַע לַן: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר גְּמַר פֶּרִי.

    And had Shmuel taught us only these two statements, I would have said in accordance with the opinion of Rabbi Zeira that it is difficult to reconcile one statement of Shmuel with another statement of Shmuel. Therefore, he teaches us that in all cases, the tithe year follows the time of the full ripening of the produce, and it is for this reason that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri.

    וְאִי אַשְׁמְעִינַן הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר גְּמַר פֶּרִי — הֲוָה אָמֵינָא: אֲפִילּוּ תְּבוּאָה וְזֵיתִים נָמֵי — קָא מַשְׁמַע לַן: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי בְּמַאי דִּפְלִיג.

    And had Shmuel taught us only that in all cases the tithe year follows the time of the full ripening of the produce, I would have said that this applies even to grain and olives. Therefore, he teaches us that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri with regard to his dispute with the Sages, i.e., with regard to beans, but with regard to grain and olives the tithe year follows the time that they reach one-third of their growth.

    וְלַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי, לַכֹּל אֵין בִּילָּה לְמָה לִי? הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דִּלְיַיִן וָשֶׁמֶן יֵשׁ בִּילָּה.

    The Gemara asks: But let him teach us only these two statements, that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri and that in all cases the tithe year follows the full ripening of the fruit, which would suffice to clarify Shmuel’s position. Why do I need to be told that there is no mixing for anything? The Gemara answers: This comes to teach us not that there is no mixing for solids, but that there is mixing for wine, oil, and other liquids.

    תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״בְּאׇסְפְּךָ מִגׇּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ״, מָה גּוֹרֶן וָיֶקֶב מְיוּחָדִין שֶׁגְּדֵילִין עַל מֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה, אַף כֹּל שֶׁגְּדֵילִין עַל מֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה — מִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה. יָצְאוּ יְרָקוֹת שֶׁגְּדֵילִין עַל מֵי שָׁנָה הַבָּאָה, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.

    § It is taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The verse states: “After you have gathered in from your threshing floor and from your winepress” (Deuteronomy 16:13). This teaches that just as the grain that is brought to the threshing floor and the wine that is brought to the winepress are special in that they grow on the outgoing year’s water, i.e., the moisture in the ground from the previous winter’s rain, and the halakha is that they are tithed in accordance with the outgoing year, so too, anything that grows on the outgoing year’s water is tithed in accordance with the outgoing year. This comes to exclude vegetables, which grow on the incoming year’s water, as their growth cycle is short and they are nurtured by the rain that falls while they are growing. Consequently, they are tithed in accordance with the incoming year.

    רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״בְּאׇסְפְּךָ מִגׇּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ״, מָה גּוֹרֶן וְיֶקֶב מְיוּחָדִין שֶׁגְּדֵילִין עַל רוֹב מַיִם, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה, אַף כֹּל שֶׁגְּדֵילִין עַל רוֹב מַיִם — מִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה. יָצְאוּ יְרָקוֹת שֶׁגְּדֵילִין עַל כׇּל מַיִם, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.

    Rabbi Akiva says: This is the way the verse should be expounded: “After you have gathered in from your threshing floor and from your winepress”; this teaches us that just as the grain that is brought to the threshing floor and the wine that is brought to the winepress are special in that they grow on most water, i.e., rainfall is sufficient and they do not require irrigation, and the halakha is that they are tithed in accordance with the outgoing year, so too, anything that grows on most water is tithed in accordance with the outgoing year. This comes to exclude vegetables, which grow on all water, i.e., they require irrigation as well. Consequently, they are tithed in accordance with the incoming year.

    מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: בְּצָלִים הַסָּרִיסִין וּפוֹל הַמִּצְרִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. דִּתְנַן: בְּצָלִים הַסָּרִיסִין וּפוֹל הַמִּצְרִי שֶׁמָּנַע מֵהֶן מַיִם שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה — מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר וּמוּתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית, וְאִם לָאו — אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.

    The Gemara asks: What is the practical difference between the opinions of Rabbi Yosei HaGelili and Rabbi Akiva? Rabbi Abbahu said: There is a practical difference between them with regard to seedless onions and cowpeas, as we learned in a mishna: Seedless onions, which are cultivated for their greens and not for their bulbs or seeds, and the cowpea plant, which was planted to be eaten as a vegetable, from which one withheld water for thirty days before Rosh HaShana, so that their green portions stopped growing and they began to grow for seed, are tithed in accordance with the outgoing year, and they are permitted if the new year is the Sabbatical Year. And if not, they are prohibited if it is the Sabbatical Year, and in ordinary years they are tithed in accordance with the incoming year. Therefore, the halakha depends not on the species of plant but on whether the crop is in fact nurtured by the previous year’s water or the new year’s water, and this mishna is taught in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili.

    בְּאֶחָד בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הוֹאִיל וְיָצְאוּ רוֹב גִּשְׁמֵי שָׁנָה, וַעֲדַיִין רוֹב תְּקוּפָה מִבַּחוּץ.

    § The mishna taught: On the first of Shevat is the new year for trees, according to the statement of Beit Shammai. The Gemara asks: What is the reason that the new year for trees was set on this date? Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said: The reason is since by that time most of the year’s rains have already fallen, and most of the season, i.e., winter, is yet to come, as it continues until the spring equinox, which usually occurs in Nisan.

    מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁרוֹב תְּקוּפָה מִבַּחוּץ, הוֹאִיל וְיָצְאוּ רוֹב גִּשְׁמֵי שָׁנָה.

    The Gemara asks: What is he saying? The Gemara explains: This is what he said: Even though most of the winter season is yet to come, nevertheless, since most of the year’s rains have already fallen, it is considered the end of the previous year of rain, and anything that grows from then on is considered produce of the next year.

    תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁלִּיקֵּט אֶתְרוֹג בְּאֶחָד בִּשְׁבָט וְנָהַג בּוֹ שְׁנֵי עִישּׂוּרִין,

    The Sages taught in a baraita : There was once an incident involving Rabbi Akiva, who picked an etrog on the first of Shevat and set aside two tithes. This occurred in the second or the fifth year of the Sabbatical cycle. In the second and fifth years one sets aside second tithe, whereas in the third and sixth years one sets aside poor man’s tithe. Rabbi Akiva set aside both second tithe and poor man’s tithe because he was in doubt about the halakha .