Commentary page
Pesachim 93a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerPesachim 93a
Pesachim 93a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 270 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מה טמא שיש ספק בידו לעשות אי לאו דדחייה רחמנא דהא קמן קאי:
ואינו עושה דקא אסר ליה רחמנא לעשות:
אף דרך רחוקה שספק בידו לעשות שהיה לו שלוחים לשלח וקאמר רחמנא דאינו עושה דמדחה דחייה:
ר"ע סבר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ואע"ג דחזי לאורתא והאי ספק דקאמר ה"ק מה טמא שספק בידו לעשות דחזי למיכל לאורתא ואפילו הכי אין שוחטין וזורקין עליו ואנן ס"ל שוחטין וזורקין הלכך האי נמי דיכול ליכנס בשעת אכילה שוחטין וזורקין עליו:
ובועלי נדות שכל אלו טומאה ארוכה:
וטמא לנפש:
וא"כ דאף אלו עושים את השני:
למה נאמר טמא בתמיה:
14 more comments on this page.
Rashi on Pesachim 93a · Sefaria
Tosafot
ה"ג בכל הספרים וכן גרסינן בספרי (פר' בהעלותך) מה טמא שאין ספק בידו כו' ומיתני התם אפלוגתא דר"א ור"ע ומייתי ר"ע ראיה לדבריו מה טמא שאין ספק בידו לעשות מפני טומאה אף דרך רחוקה שאין ספק בידו לעשות שרחוק כ"כ שאין יכול לבא בשעת שחיטה לעולא או בשעת אכילה לרב יהודה ומייתי לה רב ששת מדקאמר ואינו עושה משמע דלא הורצה דלכל מילי יליף דרך רחוקה מטמא ומשני רב נחמן דר"ע סבר אין שוחטין וזורקין ולכך יליף דרך רחוקה מטמא דתרוייהו חזו בשעת אכילה ולא חזו בשעת שחיטה ולדידיה נמי אם זרק לא הורצה אבל אנא סבירא לי שוחטין וזורקין והשתא ליכא למילף דלא הורצה בדרך רחוקה כמו בטמא מת דשאני טמא מת דלא חזי בשעת אכילה ורב ששת סבר נמי שוחטין דאין סברא שיחלוקו בזה אלא דסברי דר"ע גמר מטמא מת אע"ג דלא דמי ליה כ"כ ונראה לר"י דלאו מהיקשא יליף דרך רחוקה מטמא אלא במה מצינו דאי מהיקשא מאי קא משני רב נחמן דסבר שוחטין מ"מ ניגמר מיניה דאין משיבין על ההיקש וק"ק לר"י דאי לאו היקשא הוא איכא טובא למיפרך:
רבי עקיבא סבר אין שוחטין וזורקין תימה מנא ליה דהא לעיל (פסחים דף צ:) אמר דמ"ד אין שוחטין סבר לה כרבי יצחק דאמר טמאי מתים היו שחל כו' וקדריש ביום ההוא אין יכולים לעשות הא למחר יכולים ואילו ר"ע בפרק הישן (סוכה ד' כה:) לית ליה דרבי יצחק:
דאי בעי למיעבד לא שבקינן ליה תימה הואיל וסבירא ליה להאי תנא שוחטין על טמא שרץ מדקאמר לפוטרו מהיכרת משמע מכרת פטור אבל אם זרק הורצה ומ"ד הורצה אסיקנא לעיל (פסחים דף פא.) דסבר שוחטין וזורקין אם כן טמא דקרא שאינו יכול לאכול בלילה והיכי קאמר התלמודא דלהכי כתביה דאי בעי למיעבד לא שבקינן ליה פשיטא דלא שבקינן ליה כיון דלא חזי למיכל א] ומלפי אכלו נפקא דטמא נמי נפק' לן מהתם כדאמר בפ"ב דזבחים (דף כג.) וי"ל דודאי קרא לא איצטריך להכי אלא פריך משום דקתני למה נאמר טמא לפוטרו מהיכרת דמשמע מכרת פטור אבל אי בעי למיעבד מצי עביד הלכך פריך הא אי בעי למיעבד לא שבקינן ליה והשתא טמא לא איצטריך למיכתב אלא לאשמעינן דאיש נדחה ואין ציבור נדחין ונראה לר"י דממתניתין דקתני שאלו פטורין מהיכרת ליכא למידק כרב נחמן מדקתני פטורין מכלל דאם זרק הורצה דה"ה אם זרק לא הורצה ואיידי דקתני סיפא חייבין תנא רישא פטורין ואתי שפיר דלעיל מייתי ראיה ממתניתין לרב ששת:
אלא למה נאמר דרך רחוקה כו' קשה לרב יהודה דאמר לקמן איזהו דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת אכילה דרך רחוקה דכתב רחמנא למה לי פשיטא דפטור דהא לא חזי לאכילה ואי משום דיכול ליכנס בסוסים ובפרדים א"כ לקמן דקתני היה חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים יכול יהא חייב ת"ל ובדרך לא היה ואמאי איצטריך ההוא קרא הא לא איצטריך למיכתב כלל דרך רחוקה אלא משום היכא דיכול ליכנס בסוסים ובפרדים ואין לומר דס"ד דחייב כרת על מה שהרחיק עצמו דאם כן מאי פריך למה נאמר טמא דאי בעי למיעבד לא שבקינן ליה הא שפיר קאמר דנאמר לפוטרו מכרת דס"ד דליחייב על מה שטימא עצמו ונראה לרשב"א דטמא ודרך רחוקה איצטריך למיכתב דלא נימא כיון דלא חזי בראשון לא ליעבד בשני וסבר כרבי נתן דשני תשלומין דראשון הוא:
לא קשיא הא ר' יוסי תימה דמוקי הך ברייתא דסבר שוחטין וזורקין על טמא שרץ כר' יוסי ובפ' כיצד צולין (לעיל פסחים דף פא.) גבי טומאת התהום מסיק דקסבר ר' יוסי אין שוחטין וזורקין כו' וי"ל דהכא לא מוקי לה כר' יוסי אלא במאי דסבר דנשים בשני חובה:
Tosafot on Pesachim 93a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
אמר רב ששת מנא אמינא לה דתניא ר' עקיבא אומר נאמר טמא ונאמר דרך רחוקה כו' ודחה רב נחמן ר' עקיבא סבר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ודרך רחוקה כטומאת שרץ דמי ואנא סבירא לי כמאן דאמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ ודרך רחוקה כטמא שרץ דמי מה טמא שרץ אם שחטו עליו הורצה אף מי שהיה בדרך רחוקה אם זרק הורצה:
ת"ר אלו שעושין את השני זבין וזבות מצורעין ובועלי נדות והיולדות והשוגגין והאנוסין והמזידין וטמא ומי שהיה בדרך רחוקה אם כן למה נאמר בדרך רחוקה הרי אנוס הוא וכבר שנה האנוסין ואמרי' לפטרו מן הכרת אליבא דמאן דאמר הורצה דאי אליבא דמאן דאמר לא הורצה סוף סוף למה לי למתנייה דאי בעי למעבד לא שבקינן ליה היינו הני אלא ש"מ היינו אליבא דמאן דאמר הורצה אלמא בר מעבד הוא ואפ"ה פטריה רחמנא מכרת ואקשי' מדקתני והזבות מכלל שהנשים חייבות בשני וכי אשה בשני חייבת והתניא יכול לא יהו עושין את השני אלא טמא נפש כו' ת"ל איש איש ולא אשה ושנינן הא דתניא שהנשים עושות את השני ר' יהודה ור' יוסי היא והא דתניא איש ולא אשה רבי שמעון כדאמרן בפ' של מעלה: ת"ר טהור שלא עשה פסח חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי מאי טעמא שני רגל בפני עצמו הוא ר' נתן אומר חייב כרת על הראשון ופטור על השני קסבר שני תשלומין דראשון הוא תקוני לראשון לא מתקין ר' חנניא בן עקביא אומר אף על הראשון אינו חייב אלא אם לא עשה את השני כלומר כיון שלא עשה הראשון נסתלקה חובת הראשון ונתחייב בשני ולעולם אינו חייב אלא על השני קסבר שני תקנתא דראשון הוא ואזדו לטעמיה דתניא גר שנתגייר בין שני פסחים וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים חייבין לעשות פסח שני דברי רבי ר' נתן אומר כל הזקוק לראשון זקוק לשני וכל מי שאינו זקוק לראשון אינו זקוק לשני ושלשתן מקרא אחד דרשו והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח בראשון ונכרת אי נמי קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני חטאו ישא והוא כרת דגמר חטאו ישא מחטאו ישא מן המברך את השם דברי ר' יהודה ור' נתן סבר וחדל וגו' הלכך הזיד בזה ובזה דברי הכל חייב שגג בזה ובזה דברי הכל פטור הזיד בראשון ושגג בשני לרבי ולרבי נתן דמחייבי בראשון כרת חייב כרת לר' חנניא בן עקביא דסבר שני תקנתא דראשון הוא כיון דשגג בשני פטור הוא שגג בראשון והזיד בשני לר' חייב לר' נתן דסבר שני תשלומין דראשון הוא וכל הזקוק לראשון זקוק לשני כיון ששגג בראשון פטור וכל שכן לר' חנניא בן עקביא דסבר שני תקנתא דראשון הוא:
Rabbeinu Chananel on Pesachim 93a · Sefaria
Meiri
פסח שני אינו תשלומין של ראשון אלא מצוה בפני עצמה הוא ודוחה את השבת וחייבין על מניעתו כרת אם נמנע מן הראשון בשגגה או באונס והזיד בשני ולא עשה אבל טמא או בדרך רחוקה בראשון אף אם הזיד בשני פטור מן הכרת כמו שביארנו:
אע"פ שביארנו שפסח שני אינו תשלומין של ראשון מ"מ מי שלא היתה עליו תורת חיוב בראשון אין בו חיוב שני כלל ולשיטתנו מיהא גר שנתגייר בין שני פסחים או קטן שהגדיל אינן חייבין בפסח שני כלל ולשיטתנו מיהא גר שנתגייר ערב פסח שהוא כפורש מן הקבר כמו שביארנו אני מסופק אם עושה פסח שני אם לאו וגדולי המחברים פסקו שהוא חייב בפסח שני ואם שחטו על הקטן בראשון שפטור נראה שאינו חייב בפסח שני כלל:
Meiri on Pesachim 93a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה ר"ע כו' דהכי שמעינן לעיל דאמר מישאל ואלצפן הוו שחל ז' כו' עכ"ל כן הוא בפרש"י הישנים וכ"כ התוס' בפרק הישן דכן הוא גרסת קצת הספרים לעיל פרק האשה רב ס"ל כר"ע דאמר מישאל ואלצפן היו שחל ז' שלהן להיות בע"פ מיהו כתבו שם דאותה גירסא ליתא אלא ר"י כו' ע"ש בתוס' וכמ"ש הכא וק"ל:
בד"ה הא ר' יודא ור"ש דאמרי רשות עכ"ל לשון רשות מגומגם לר"ש דבשני אפי' רשות ליכא כיון דבשני אפי' טפילה אשה אינה לר"ש כדמוכח לעיל דמוקי ברייתא דקתני שני רשות כר' יודא ולא מוקי לה כר"ש וק"ל:
תוס' בד"ה ה"ג בכל כו' ומיתני התם אפלוגתא דר"א ור"ע ומייתי כו' עכ"ל ור"ל אפלוגתא דר"א ור"ע דפליגי לקמן במתני' איזו דרך רחוקה מן המודיעים כו' דברי ר"ע רא"א כו' וק"ל:
בא"ד דתרווייהו חזו בשעת אכילה ולא חזו בשעת שחיטה כו' עכ"ל [הוא] לפי מ"ש התוספות לעיל דרב נחמן מצי סבר כרבי יודא והא דחזי בשעת אכילה בדרך רחוקה היינו ע"י סוסים ופרדים כמ"ש התוס' לעיל אבל מדברי התוס' לקמן בד"ה לרב יודא ל"ק כו' נראה שלא כתבו הכא דתרווייהו חזו בשעת אכילה אלא אי סבר רב נחמן כעולא בהא אבל לרב יודא דסבר דלא חזו בשעת אכילה לא לגמרי מדמה ר"ע דרך רחוקה לטמא ע"ש ודו"ק:
בד"ה דאי בעי למעבד כו' מדקאמר לפוטרו מהכרת משמע כו' ומ"ד הורצה כו' עכ"ל. הכא בברייתא ליכא לאוכוחי כמ"ש התוס' לעיל במתניתין דאי סבר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אמאי פטור מכרת דאימא דקושטא דברייתא ס"ל דחייב כרת בטמא ולא קאמר לפוטרו מכרת אלא בדרך רחוקה משא"כ במתני' דקתני פטורין בל' רבים דמשמע דקאי נמי אטמא ולעיל במתני' ליכא לאוכחי כי הכא דמדקתני מכרת פטור הא אם זרק הורצה ומ"ד הורצה אסיקנא דסבר שוחטין כו' דאיכא למימר שפיר כמ"ש ר"י לקמן דאימא דמתני' סבר לא הורצה ולא קתני פטורין אלא איידי דתני חייבין משא"כ הכא בברייתא דלא קתני כלל חיובא וק"ל:
בא"ד אלא פריך משום דקתני למה נאמר טמא לפוטרו מכרת כו' עכ"ל ר"ל למאי דס"ד הא דקתני לפוטרו מכרת קאי נמי אטמא ואהא פריך כיון דאפי' אי בעי למעבד לא עביד לא אצטריך בברייתא למתני פטור מכרת אבל קרא דטמא אצטריך לאיש נדחה כו' וק"ל:
בד"ה אלא למה כו' אצטריך למכתב דלא נימא כיון דלא חזי בראשון כו' וסבר כרבי נתן כו' עכ"ל ר"ל דלא נימא דה"ל טמא ודרך רחוקה דלא חזי בראשון כמו גר שנתגייר בין ב' פסחים וקטן שנולד בין ב' פסחים דלא ליעבד שני כלל קמ"ל קרא דעביד בשני בטמא ודרך רחוקה דבכה"ג הוי שני תשלומין דראשון אע"ג דלא הוי חזי בראשון [ב] וק"ק דמה תירץ רשב"א דאכתי ברייתא דקתני דאצטריך דרך רחוקה לפוטרו מן הכרת לא אתיא כרב יודא דלדידי' לא אצטריך כיון דלא חזי לאכילה וי"ל דע"כ בלאו הכי הך ברייתא דלא כרב יודא דע"כ הך ברייתא ס"ל דשוחטין על טמא שרץ כמ"ש התוספות לעיל ורב יודא ס"ל דאין שוחטין על טמא שרץ והוא דוחק דבהך מלתא דזורקין על טמא שרץ או לא איכא תנאי דפליגי אבל בהך מילתא דיכול ליכנס בשעת שחיטה או בשעת אכילה לא מצינו תנאי דפליגי ודו"ק:
Chidushei Halachot on Pesachim 93a · Sefaria
Maharam
בגמ' א"כ למה נאמר טמא למה נאמר דאי בעי וכו' אלא א"כ למה נאמר בדרך רחוקה וכו' כצ"ל:
ברש"י ד"ה ד"ע סבר וכו' וזורקין על טמא שרץ אף על גב דחזי לאורתא וכו' כצ"ל:
ערבי פסחים פרק עשירי :
Maharam on Pesachim 93a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Pesachim, daf 93, Amud Aleph, about 270 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 116 words
Opens “מָה טָמֵא, שֶׁסִּפֵּק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה.…”
- Segment 224 words
Opens “וְרַב נַחְמָן אָמַר לָךְ: רַבִּי עֲקִיבָא לְטַעְמֵיהּ,…”
- Segment 321 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן, אֵלּוּ שֶׁעוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי: הַזָּבִין…”
- Segment 428 words
Opens “אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר ״טָמֵא״? לָמָּה נֶאֱמַר?!…”
- Segment 527 words
Opens “אִשָּׁה בַּשֵּׁנִי מִי מִיחַיְּיבָא? וְהָא תַּנְיָא: יָכוֹל…”
- Segment 612 words
Opens “לָא קַשְׁיָא: הָא — רַבִּי יוֹסֵי, הָא…”
- Segment 740 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: חַיָּיב כָּרֵת עַל הָרִאשׁוֹן, וְחַיָּיב…”
- Segment 838 words
Opens “וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ. דְּתַנְיָא: גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בֵּין שְׁנֵי…”
- Segment 99 words
Opens “בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי סָבַר: שֵׁנִי רֶגֶל בִּפְנֵי…”
- Segment 1012 words
Opens “רַבִּי נָתָן סָבַר: שֵׁנִי תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הוּא.…”
- Segment 119 words
Opens “וְרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַבְיָא סָבַר: שֵׁנִי תַּקַּנְתָּא…”
- Segment 1228 words
Opens “וּשְׁלׇשְׁתָּן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא…”
- Segment 136 words
Opens “וּמִמַּאי (דְּהָא) ״חֶטְאוֹ יִשָּׂא״ כָּרֵת הוּא?…”
Sages named on this page
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Pesachim 93a · Segment 2 — “…נַחְמָן אָמַר לָךְ: רַבִּי עֲקִיבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּקָסָבַר: אֵין שׁוֹחֲטִין…”
Original text
מָה טָמֵא, שֶׁסִּפֵּק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה. אַף דֶּרֶךְ רְחוֹקָה נָמֵי, שֶׁסִּפֵּק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה!
just as the case of one who was ritually impure is referring to one who has the means to observe the first Pesaḥ via an agent but does not do so because the Torah prohibited him from doing so, so too, the case of one who was on a distant journey also refers to one who has the means to observe the first Pesaḥ via an agent and eat the offering at night, but does not do so because the Torah prohibited him from doing so.
וְרַב נַחְמָן אָמַר לָךְ: רַבִּי עֲקִיבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּקָסָבַר: אֵין שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְמֵא שֶׁרֶץ. וַאֲנָא סְבִירָא לִי כְּמַאן דְּאָמַר: שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְמֵא שֶׁרֶץ.
And Rav Naḥman could have said to you: Rabbi Akiva conforms to his standard line of reasoning, as he holds that one may not slaughter a Paschal lamb and sprinkle its blood on behalf of one who is ritually impure due to contact with a dead creeping animal, even though he could immerse and become ritually pure in time to partake of the Paschal lamb in the evening. This indicates that according to Rabbi Akiva, one who is unfit when the blood is sprinkled is completely disqualified from participating in the offering. But I hold in accordance with the one who said: One may slaughter a Paschal lamb and sprinkle its blood on behalf of one who is ritually impure due to contact with a dead creeping animal, and therefore Rabbi Akiva’s ruling is not relevant to my opinion.
תָּנוּ רַבָּנַן, אֵלּוּ שֶׁעוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי: הַזָּבִין וְהַזָּבוֹת, הַמְצוֹרָעִין וְהַמְצוֹרָעוֹת, [וְנִדּוֹת] וּבוֹעֲלֵי נִדּוֹת וְהַיּוֹלְדוֹת, הַשּׁוֹגְגִין וְהָאֲנוּסִין וְהַמְּזִידִין, וְטָמֵא וְשֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה.
The Gemara cites a baraita in support of Rav Naḥman’s opinion. The Sages taught that these are the people who observe the second Pesaḥ : Zavim and zavot ; male lepers and female lepers; and menstruating women and those men who had sexual relations with menstruating women; and women after childbirth; those who failed to observe the first Pesaḥ unwittingly, and those who were prevented due to circumstances beyond their control, and those who intentionally refrained from doing so; and one who was ritually impure; and one who was on a distant journey.
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר ״טָמֵא״? לָמָּה נֶאֱמַר?! דְּאִי בָּעֵי לְמִיעְבַּד בָּרִאשׁוֹן לָא שָׁבְקִינַן לֵיהּ! אֶלָּא: אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר ״בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה״ — לְפוֹטְרוֹ מִן הִכָּרֵת. וּכְמַאן דְּאָמַר הוּרְצָה.
The baraita continues: If so, if one who missed the first Pesaḥ for any reason observes the second Pesaḥ , why is the case of one who was ritually impure stated explicitly in the Torah? The Gemara expresses surprise at this question: Why is it stated? It was necessary to mention this case to teach that if an impure person wishes to perform the sacrifice of the Paschal lamb on the first Pesaḥ we do not allow him to do so. Rather, the question should be: Why is the case of one who is on a distant journey stated in the Torah? It is stated to exempt him from karet even if he does not observe the second Pesaḥ . And this is in accordance with the opinion of the one who said that if the Paschal lamb was slaughtered on behalf of one who was on a distant journey it was accepted, which is the opinion of Rav Naḥman.
אִשָּׁה בַּשֵּׁנִי מִי מִיחַיְּיבָא? וְהָא תַּנְיָא: יָכוֹל לֹא יְהוּ עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי אֶלָּא טְמֵא נֶפֶשׁ וְשֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה. זָבִין וּמְצוֹרָעִין וּבוֹעֲלֵי נִדּוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ אִישׁ״.
The baraita mentioned several types of ritually impure women who observe the second Pesaḥ rather than the first. The Gemara asks: Is a woman obligated to observe the second Pesaḥ ? Wasn’t it taught in a baraita : I might have thought that only one who is impure due to ritual impurity imparted by a corpse or one who was on a distant journey observe the second Pesaḥ ; with regard to zavim , male lepers, and those men who had sexual relations with menstruating women, from where is it derived that they may observe the second Pesaḥ ? The verse states: “If any man [ ish ish ] of you or of your generations shall be ritually impure due to a dead body or is on a journey far away, he shall still offer the Paschal lamb to the Lord” (Numbers 9:10). The word ish is doubled in order to include these other cases. Women are not included by the repetition of the word ish .
לָא קַשְׁיָא: הָא — רַבִּי יוֹסֵי, הָא — רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן.
The Gemara answers that this is not difficult: This first baraita , which includes women, is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei that one may slaughter the Paschal lamb on the second Pesaḥ for women, and that second baraita , which includes only men, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, who hold that women do not have a full-fledged obligation to observe the second Pesaḥ .
תָּנוּ רַבָּנַן: חַיָּיב כָּרֵת עַל הָרִאשׁוֹן, וְחַיָּיב כָּרֵת עַל הַשֵּׁנִי, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: חַיָּיב כָּרֵת עַל הָרִאשׁוֹן, וּפָטוּר עַל הַשֵּׁנִי. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר: אַף [עַל] הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ חַיָּיב כָּרֵת אֶלָּא אִם כֵּן לֹא עָשָׂה אֶת הַשֵּׁנִי.
The Sages taught in the Tosefta : One is liable to receive karet for intentionally refraining from observing the first Pesaḥ ; similarly, one who could not observe the first Pesaḥ is liable to receive karet if he intentionally refrained from observing the second Pesaḥ . This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Natan says: One is liable to receive karet for intentionally refraining from observing the first Pesaḥ ; and one is exempt from karet for intentionally refraining from observing the second Pesaḥ even if he unwittingly failed to observe the first Pesaḥ , as the Torah does not specify a punishment of karet with regard to the second Pesaḥ . Rabbi Ḥananya ben Akavya says: Even for intentionally failing to observe the first Pesaḥ one is liable to receive karet only if he intentionally fails to observe the second Pesaḥ .
וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ. דְּתַנְיָא: גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בֵּין שְׁנֵי פְסָחִים, וְכֵן קָטָן שֶׁהִגְדִּיל בֵּין שְׁנֵי פְסָחִים — חַיָּיב לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כֹּל שֶׁזָּקוּק לָרִאשׁוֹן — זָקוּק לַשֵּׁנִי, כֹּל שֶׁאֵין זָקוּק לָרִאשׁוֹן — אֵין זָקוּק לַשֵּׁנִי.
The Gemara adds that Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Natan follow their line of reasoning as demonstrated by another dispute between them, which is related to the dispute quoted above. As it was taught in a baraita : A convert who converted during the month between the offering of the two Paschal lambs on the first and second Pesaḥ , and similarly, a minor who grew up and became obligated in mitzvot during the month between the offering of the two Paschal lambs, is obligated to observe the second Pesaḥ ; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Natan says: Whoever needs to observe the first Pesaḥ needs to observe the second; whoever does not need to observe the first Pesaḥ , e.g., one who is a minor or is not yet Jewish, does not need to observe the second Pesaḥ either.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי סָבַר: שֵׁנִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא.
The Gemara explains: With regard to what do they disagree? Rabbi Yehuda HaNasi holds that the second Pesaḥ is its own Festival, and anyone who did not participate in the first Pesaḥ is obligated to participate in the second even if he was not fit to bring the Paschal lamb on the first Pesaḥ .
רַבִּי נָתָן סָבַר: שֵׁנִי תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הוּא. תַּקּוֹנֵי לָרִאשׁוֹן, לָא מְתַקֵּין לֵיהּ.
Conversely, Rabbi Natan holds that the second Pesaḥ is merely a redress for the first Pesaḥ , such that if one was obligated to bring the Paschal lamb on the first Pesaḥ and did not, he may do so on the second Pesaḥ ; however, it does not repair the failure to bring the Paschal lamb on the first Pesaḥ . Therefore, one who intentionally refrained from bringing the Paschal lamb on the first Pesaḥ is liable to receive karet even if he brought the Paschal lamb on the second Pesaḥ . However, if one unwittingly failed to sacrifice the Paschal lamb on the first Pesaḥ , he is not liable to receive karet even if he intentionally refrained from observing the second Pesaḥ .
וְרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַבְיָא סָבַר: שֵׁנִי תַּקַּנְתָּא דְרִאשׁוֹן הוּא.
And Rabbi Ḥananya ben Akavya held: The second Pesaḥ repairs the failure to offer the Paschal lamb on the first Pesaḥ . In other words, the Paschal lamb brought on the second Pesaḥ is not an independent obligation; rather, it allows a second chance to avoid the liability to receive karet .
וּשְׁלׇשְׁתָּן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה״. רַבִּי סָבַר: ״וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה״, דְּלָא עֲבַד בָּרִאשׁוֹן, אִי נָמֵי: ״קׇרְבַּן ה׳ לֹא הִקְרִיב בְּמוֹעֲדוֹ״, בַּשֵּׁנִי.
And all three of them expounded the same verse to derive their opinions: “But the man who is ritually pure, and is not on a journey, and refrains from offering the Paschal lamb, that soul shall be cut off from his people; because [ ki ] he did not bring the offering of the Lord in its appointed season, that man shall bear his sin” (Numbers 9:13). Rabbi Yehuda HaNasi holds that the verse should be understood as follows: The phrase: “And refrains from offering the Paschal lamb, that soul shall be cut off,” means that he did not participate in the offering on the first Pesaḥ . In the continuation of the verse, Rabbi Yehuda HaNasi understands the word ki to mean: If, as the word ki has various meanings, one of which is: If. Therefore, the verse can be interpreted in the following manner: If he also “did not bring the offering of the Lord in its appointed season,” with regard to the second Pesaḥ , “that man shall bear his sin.”
וּמִמַּאי (דְּהָא) ״חֶטְאוֹ יִשָּׂא״ כָּרֵת הוּא?
The Gemara asks: And from where do we know that this phrase: Shall bear his sin, refers to karet and not to some other punishment?