Talmud Builders

    Commentary page

    Pesachim 92b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 92b

    Pesachim 92b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 249 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    שבודקין מהלכין בבית הפרס ע"י בדיקה לעשות פסח אם אין לו דרך אחרת:

    ואין בודקין לאוכלי תרומה אלא ימתין ויקיף או יום או יומים עד שמגיע אל תרומתו ואוכלה:

    ה"ג מאי בודקין היאך יבדוק:

    מנפח בית הפרס הוא שדה שנחרש בה קבר כדתנן (אהלות פי"ז מ"א) החורש בית הקבר הרי זה עושה בית הפרס מלא מענה מאה אמה וגזור רבנן שמא כיתתה מחרישה את העצמות ופיזרתן באורך המענה ויש כאן עצם כשעורה ויעבור ויסיטנו ועצם כשעורה מטמאה במגע ובמשא דהיינו היסט הלכך מנפחו בפיו ואם יש עצם גדול יראנו ועצם כשעורה נדחה בנפיחתו ואהל אין מטמאו דהא אין טומאת אהל בעצמות אלא רוב בנין ורוב מנין:

    שנידש ברגל טהור שדריסת הרגלים העבירתן והבא לעשות פסחו יבדוק אם נידש ויעבור אבל לאכילת תרומה לא סמכי' עלה שיכול להמתין ובית הפרס מדבריהם ולא העמידום במקום כרת דפסח:

    מתני' מי שהיה טמא א"כ למה נאמר טמא - בגמ' פריך הא איצטריך דאי בעי למיעבד בראשון לא מצי עביד אלא אדרך רחוקה קאי דאנוס הוי דלא מצי עביד וה"נ אמרינן בגמרא ואי בעי למיעבד ע"י שלוחו עביד כמ"ד בגמרא הורצה והלכך הואיל ושאר אונסין אידחו לשני אונס דדרך רחוקה ל"ל דאידכר רחמנא טפי מאונס אחרינא הא דרך רחוקה אנוס הוא שאינו יכול ליכנס כל שעת שחיטה כדאמרינן בגמ' ולאשמעינן דאי בעי למיעבד לא מצי עביד לא מצינו למימר דהא ודאי מצי עביד כמ"ד הורצה:

    שאלו פטורין מן ההכרת טמא ודרך רחוקה ושגג ונאנס ואלו חייבין מפרש בגמרא:

    גמ' שחטו וזרקו עליו ולערב יבא ומ"מ בדרך רחוקה הוא שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה דהיינו כל שש שעות עד שקיעת החמה:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 92b · Sefaria

    Tosafot

    בודקין לעושי פסח וא"ת דמשמע הכא דווקא לעושי פסח התירו ע"י בדיקה משום דלא העמידו דבריהם במקום כרת ובפ' בכל מערבין (עירובין ד' כו:) תנן מערבין לכהן בבית הפרס ומפרש בגמרא משום דמצי אזיל כדרב יהודה ואומר ר"י דהאי דקאמר הכא במקום כרת דוקא היינו משום דאיכא נמי כרת בעשיית פסח בטומא' והיינו דקאמר בסוף חגיגה (דף כה:) לעושי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת לאוכלי תרומה העמידו דבריהם במקום מיתה פירוש לענין פסח טיהרוהו אע"ג דאיכא כרת באכילתו בטומאה לענין תרומה העמידו דבריהם ולא טיהרוהו אע"ג דליכא אלא מיתה לאוכלה בטומאה אבל בטומאת כהן דליכא אלא לאו שרי ליכנס בבית הפרס לצורך עירוב ויש דבר כגון ללמוד תורה ולישא אשה דשרי אפי' בלא נפוח כדאמרי' במי שהוציאוהו (עירובין דף מז.) ובע"א (דף יג.) משום דעדיפי משאר מצות:

    מאי בודקין קשה לר"ת מאי קבעי הלא הבדיקה מפורשת בסוף אהלות באותה משנה עצמה דקתני ומודים ב"ש וב"ה שבודקין לעושי פסח ואין בודקין לאוכלי תרומ' ולנזיר ב"ש אומרים בודקין וב"ה אומרים אין בודקין כיצד הוא עושה מביא את העפר שהוא יכול להסיטו ונותן לתוך כברה שנקביה דקים כו' ואומר ר"י דבדיקה דמתני' בשכבר עבר ורב יהודה ורב חייא באין לפרש שיוכל לבא ולעבור וה"ק מאי בודקין אם רצה לעבור: [עי' תוספות בכורות כט. ד"ה היכי אזיל כו' וע"ע תוס כתובות כח: ד"ה מנפח]:

    מתני' מי שהיה טמא אלו פטורין מהכרת - נראה לר"י דמתני' קסבר שוחטין וזורקין על טמא שרץ והשתא איירי מתניתין בטמא מת בששי דלא חזי לאכילה לאורתא דאי קסבר אין שוחטין אם כן טמא דמתני' אף בטמא שרץ או דטמא מת בשביעי שלו א"כ אמאי פטור מהכרת כיון דיכול לטבול דהתניא בפ' אלו דברים (לעיל פסחים דף סט:) יכול לא יהא ענוש כרת אלא טהור ושלא היה בדרך רחוקה ערל וטמא שרץ ושאר טמאים מנין ת"ל והאיש ומשמע דליכא מאן דפליג עלה מדפריך מינה לרבא דקאמר דר"א פוטר מכרת וא"ת תיקשי מתני' לרב דאמר לעיל (פסחים דף צ:) אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ וי"ל דכמה תנאי אשכחן דסברי כרב דאין שוחטין והא דפריך ליה לעיל ממתניתין דזב שראה שתי ראיות היינו משום דרב עלה קאי ומוקי לה בשטבל:

    ורב נחמן אמר הורצה רב נחמן מצי סבר כרב יהודה דאמר לקמן דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת אכילה ואפ"ה הורצה דנהי דאינו יכול בהילוך בינוני כיון דיכול לבא בסוסים ובפרדים בר אכילה הוא ולא דמי לחולה וערל וטמא:

    הכא נמי אונן קתני בהדייהו וא"ת מה בין אונן למזיד (ושוגג) דאם הוא מזיד היינו מזיד (ואם הוא שוגג) היינו שוגג וי"ל דתנא תרי גווני מזיד חד שהניח בחנם ואונן שנתעצל אגב מרריה ומיירי במת לו מת אחר חצות אבל קודם חצות אינו בהכרת כדמוכח בסוף פירקין וכן איתא בהדיא בפ' טבול יום (זבחים דף ק.) ולעיל הוי מצי למיחשב נמי אונן בהדי הנהו דהעמידו דבריהם במת קודם חצות:

    Tosafot on Pesachim 92b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מאי שנא הני ומ"ש הני פי' ערל וטמא [ואיזמל] ערלה איסורא דאורייתא היא וכן הזאה נמי אי מעבר לה דרך רשות הרבי' את ילידי חלול שב' דהיא איסורא דאורייתא וכן איזמל נמי אי מביאו ליה דרך רשות הרבים איסורא דאורייתא היא העמידו דבריהם במקום כרת אבל אונן ומצורע ובית הפרס דלא אתו לידי איסורא דאורייתא לא העמידו דבריהם במקום כרת:

    הדרן עלך האשה.

    מי שהיה טמא או בדרך רחוקה כו'.

    איתמר היה בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו רב נחמן אמר הורצה מיחס הוא דחס רחמנא עליה ואי עביד תבוא לו ברכה רב ששת אומר לא הורצה רחמנא דחייה כטמא ודייק רב נחמן מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה הראשון יעשה השני מכלל דאי בעי עביד רב ששת אמר אי הכי סיפא דקתני שגג או נאנס ולא עשה הראשון יעשה השני וכי אלו יכולין לעשו' הראשון והרי (שנינו) [שגג] או נאנס ואלא מזיד קתני בהדייהו והכי קתני שגג או נאנס או אפי' הזיד שהיה יכול לעשות הראשון ולא עשה יעשה השני רישא נמי מי שהיה טמא או בדרך רחוקה או אונן קתני ודייק רב אשי להא סברא מדקתני אלו חייבין בכרת מכלל דבמזיד ואונן קתני ודחי רב נחמן מזיד קתני בסיפא דהא חייבין כרת קתני אבל ברישא איך נאמר אונן תני בהדייהו והא פטורין קתני אלא לעולם מזיד בלבד הוא דקתני בסיפא ואמאי קתני הרי אלו לשון רבים משום דתנא רישא פטורין תנא סיפא חייבין:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 92b · Sefaria

    Meiri

    פרק חמישי בעזרת הצור:

    מי שהי' טמא וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק החמישי שבה הוא לבאר ענין הנדחין לפסח שני ודברים שבין ראשון לשני והששי לבאר בענין אם אירעו בו סבות כגון אם הופרש שלא ממין הראוי או שהמיר בו או אבד או נתערב עם אחרים כיצד דנין באלו ובשאר הסבות הדומות לאלו וששני חלקים אלו יתבארו בפרק זה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון בדין טומאה ודרך רחוקה השני בדברים שבין ראשון לשני השלישי בדין תמורת הפסח הרביעי בדין מפריש נקיבה או זכר בן שתי שנים לפסחו החמישי בדין מפריש פסחו ומת הששי בדין פסח שנתערב או שאבד ואח"כ נמצא זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכוונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

    והמשנה הראשונה ממנו תבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השני שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני אם כן למה נאמר טמא או בדרך רחוקה שאלו פטורין מן הכרת ואלו חייבין בהכרת אמר הר"ם כשהיה טמא או בדרך רחוקה בפסח ראשון ולא עשה את השני אינו חייב כרת לפי שנפטר מפסח ראשון שנאמר בו לשון כרת ונדחה לפסח שני שלא נאמר בו לשון כרת ובשגג או נאנס בפסח ראשון ולא עשה את השני חייב כרת כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל הוא חייב כרת והוא אמרו ית' והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וזהו ענין אמרם בכאן אלו פטורין מן הכרת ואלו חייבין איזו היא דרך רחוקה מן המודיעית ולחוץ כמדתה לכל רוח דברי ר' עקיבא ר' אלעזר אומר מאסקופת העזרה ולחוץ אמר ר' יוסי לפיכך נקוד על ה"א לומר [לא מפני שרחוק ודאי אלא מאיסקופת העזרה ולחוץ] מודיעית מקום בינו ובין ירושלים חמשה עשר מיל והוא מהלך שילך אדם הליכה בינונית ברגליו מעת הנץ החמה עד בין הערבים ואם היה דר ארבעה עשר חוץ למודיעית הוא בדרך רחוקה ור' אליעזר אומר אפי' היה תוך ירושלם וחלה או נשתבש הלוכו ולא יכול להכנס בעזרה בשעת הקרבן אלא שהיה בסוף השעה כשהגיע לאסקופת העזרה דינו כדין שהיה בדרך רחוקה ור' עקיבא אומר כי מאחר שהיה לפנים מן המודיעית ולא יכול להגיע שדינו כדין אנוס והלכה כר' עקיבא:

    אמר המאירי מי שהי' טמא ר"ל בארבעה עשר בשעת שחיטה או שהי' בדרך רחוקה ולא עשה פסח ראשון יעשה פסח שני ואע"פ ששני אלו הוזכרו בתורה לא סוף דבר באלו השנים לבד אלא אף כל ששגג או נאנס ולא עשה הראשון יעשה את השני וכן פי' בגמ' שהאונן אע"פ שהי' חייב בראשון אם לא עשהו ידחה לפסח שני וכן שאפי' הזיד ולא הקריב בראשון ידחה לשני ואין אומרים עבר יומו בטל קרבנו א"כ למה נאמר טמא ודרך רחוקה לומר שטמא ומי שהוא בדרך רחוקה אם לא עשה את השני אף במזיד אין חייבין כרת שהרי עכ"פ נפטר מפסח ראשון שהי' בו כרת ונדחה לשני שלא נאמר בו כרת אבל שגג או נאנס בראשון אם הזיד ולא הקריב בשני חייב כרת וכן אם הזיד ולא הקריב בראשון אם לא עשה את השני אע"פ שבשגגה או באונס אירע לו בשני חייב כרת שהרי נתחייב כרת בראשון אלא שהי' נתלה לו עד י"ד אייר:

    ואיזו היא דרך רחוקה שמפקיעתו מן הראשון כל שהיא מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח ומודיעים הוא שם עיר רחוקה מירושלים חמשה עשר מיל שנמצא שאינו יכול ליכנס לירושלים בשעת שחיטה שמהלך של אדם בינוני מהנץ החמה שהיא יציאה בכי טוב עד חצות חמשה עשר מיל ומחצות ולמעלה עד שקיעת החמה שהיא זמן שחיטה חמשה עשר מילין שמשקיעת החמה ואילך אינו זמן שחיטה שהרי דם קדשים נפסל בשקיעת החמה וכשהוא רחוק משיעור זה והוא שהוא מן המודיעים ולהלן אי אפשר לו להיות למהלך בינוני בשעת שחיטה ואע"פ שאפשר לו להיות שם בשעת אכילה או שכבר נכנס קודם שחיטה לתוך התחום פטור ואין שוחטים עליו הא כל שהוא בשעת שחיטה קרוב חמשה עשר מיל אין זה דרך רחוקה וחייב ואם לא יכול להגיע כגון שהי' חולה או זקן או שהיו גמלים וקרנות מעכבין אותו הרי הוא כשגג או נאנס ואינו בדין דרך רחוקה ור' אליעזר אומר כל שהוא מאסקופת עזרה ולחוץ וזהו שנקוד על ה"א של רחוקה לומר שלא רחוקה ממש אלא אף כל שהוא מאסקופת עזרה ולחוץ כגון שחלה או נשתבש מהלכו ולא יכול ליכנס לעזרה ומ"מ לר' עקיבא זהו בכלל שוגג או אונס ולא בדין דרך רחוקה והלכה כר' עקיבא:

    זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    היה בא בדרך רחוקה והוא שא"א לו להיות שם בשעת שחיטה ושחטו וזרקו עליו ובא לערב לא הורצה כלל וחייב בפסח שנ' שנדחה הוא לגמרי כטמא מה טמא אם שחטו וזרקו עליו לא הורצה אף הבא בדרך רחוקה כן וכבר ביארנו בטמא זה שענינו כשאינו יכול לאכול בלילי חמשה עשר אבל טמא שרץ ונבילה טובלין ושוחטין עליהם ואוכלין לערב אבל הזבים והזבות והמצורעים והמצורעות והיולדות והנדות ובועליהן נדחין מפסח ראשון לשני אלא שהנשים בו רשות וכן השוגגים והמזידים והאנוסים:

    Meiri on Pesachim 92b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אילו פטורין כו' דטמא מת בז' שלו א"כ אמאי פטור מכרת כו' עכ"ל ק"ק כיון דלמ"ד נמי אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ חייב כרת אם לא טבל ועשה בראשון אמאי א"ל משה אם לא תטבילו תדחו לפסח שני כמ"ש התוס' לעיל טפי הל"ל להו דחייבי' לטבול היום ויעשו פסח ראשון דאם לא תטבלו תתחייבו כרת ודו"ק:

    בד"ה ה"נ אונן כו' וא"ת מה בין אונן למזיד ושוגג דאם הוא מזיד כו' ואם הוא שוגג כו' עכ"ל כן הוא בנוסחת התוס' שלפנינו אבל קשה היאך ס"ד לאוקמא באונן שוגג דא"כ מה תיקן רב ששת דאכתי תקשי מכלל דאי בעי עביד והרי שוגג וי"ס שמחקו (ענין) שוגג מדברי התוס' וכצ"ל וא"ת מה בין אונן למזיד דאם הוא מזיד היינו מזיד וי"ל דתנא תרי כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 92b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 92, Amud Bet, about 249 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “שֶׁבּוֹדְקִין לְעוֹשֵׂי פֶסַח, וְאֵין בּוֹדְקִין לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה.…”

    2. Segment 225 words

      Opens “מַאי בּוֹדְקִין (לְעוֹשֵׂי פֶּסַח)? אָמַר רַב יְהוּדָה…”

    3. Segment 33 words

      Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ הָאִשָּׁה…”

    4. Segment 441 words

      Opens “מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה…”

    5. Segment 541 words

      Opens “גְּמָ׳ אִיתְּמַר: הָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וּשְׁחָטוֹ וְזָרְקוּ…”

    6. Segment 626 words

      Opens “אָמַר רַב נַחְמָן: מְנָא אָמֵינָא לַהּ, דִּתְנַן:…”

    7. Segment 731 words

      Opens “וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר לָךְ: אִי הָכִי, סֵיפָא…”

    8. Segment 89 words

      Opens “אֶלָּא, מֵזִיד קָתָנֵי בַּהֲדַיְיהוּ. הָכָא נָמֵי: אוֹנֵן…”

    9. Segment 927 words

      Opens “אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דְּקָתָנֵי:…”

    10. Segment 1024 words

      Opens “וְרַב נַחְמָן אָמַר לָךְ: לְעוֹלָם אַמֵּזִיד לְחוֹדֵיהּ.…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Pesachim 92b · Segment 11 — “…אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נֶאֱמַר ״טָמֵא״, וְנֶאֱמַר…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 92b · Segment 2 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מְנַפֵּחַ בֵּית הַפְּרָס וְהוֹלֵךְ. רַב…

    Original text

    שֶׁבּוֹדְקִין לְעוֹשֵׂי פֶסַח, וְאֵין בּוֹדְקִין לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה.

    that we examine a beit haperas that lies in the path to Jerusalem for those offering the Paschal lamb to determine whether there is actually any ritual impurity present, in order to enable those who pass through it to know whether they are still ritually pure and able to offer the Paschal lamb. But we do not examine a beit haperas for the sake of those eating teruma in order that they should be able to eat teruma in purity. The Gemara asks:

    מַאי בּוֹדְקִין (לְעוֹשֵׂי פֶּסַח)? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מְנַפֵּחַ בֵּית הַפְּרָס וְהוֹלֵךְ. רַב יְהוּדָה בַּר אַבָּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר: בֵּית הַפְּרָס שֶׁנִּידַּשׁ טָהוֹר.

    What is meant when we say that we examine for those offering the Paschal lamb? Practically, how is it examined? Rav Yehuda said that Shmuel said: One must blow the dust on the path before taking each step in the beit haperas as he walks through it, in order to see if there is a hidden bone there. Rav Yehuda bar Abaye in the name of Rav Yehuda said: A beit haperas that has been trodden underfoot is considered ritually pure, since it is assumed that any bones that were there have been removed or broken. The impurity of a beit haperas is due to a rabbinic decree. The Sages waived this decree in a case where the necessary examination is made, in order to allow people to be able to offer their Paschal lambs. However, this leniency is limited to the case of the Paschal lamb, since its neglect carries the prohibition of karet . It is not extended to other cases, such as the prohibition to eat impure teruma .

    הֲדַרַן עֲלָךְ הָאִשָּׁה

    MISHNA: One who was ritually impure or on a distant journey and did not observe the first Pesaḥ by participating in the offering of the Paschal lamb on the fourteenth of Nisan should observe the second Pesaḥ by participating in the offering on the fourteenth of Iyyar. If one unwittingly forgot or was prevented due to circumstances beyond his control and did not observe the first Pesaḥ , he too should observe the second Pesaḥ . If so, that the second Pesaḥ is observed even by someone who forgot or was prevented from observing the first Pesaḥ , why is it stated in the Torah that the second Pesaḥ is observed only by one who was ritually impure or on a distant journey? These cases were specified in order to teach that these two groups of people are exempt from karet if they do not observe the second Pesaḥ , but those who were not ritually impure or on a distant journey are liable to receive karet , as the Gemara will explain.

    מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן — יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן — יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר טָמֵא אוֹ שֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה? שֶׁאֵלּוּ פְּטוּרִין מֵהִכָּרֵת, וְאֵלּוּ חַיָּיבִין בְּהִכָּרֵת.

    GEMARA: It was stated that the amora’im disagreed about the following issue: If one was on a distant journey and others slaughtered the Paschal lamb and sprinkled its blood on his behalf, and he arrived in time to eat the Paschal lamb, does he need to observe the second Pesaḥ since he was far away at the time that the sacrifice was offered? Rav Naḥman said: His offering was accepted, and he need not observe the second Pesaḥ . Rav Sheshet said: His offering was not accepted, and he must sacrifice the Paschal lamb on the second Pesaḥ . The Gemara explains their opinions. Rav Naḥman said: His offering was accepted because the Torah has mercy on one who was on a distant journey and allows him the option of observing the second Pesaḥ ; but if he nonetheless did participate in the sacrifice of the Paschal lamb on the first Pesaḥ , may blessing come upon him. And Rav Sheshet said: His offering is not accepted because the Torah deferred his observance to the second Pesaḥ just as it does for one who is ritually impure. Just as one who is ritually impure may not voluntarily participate in the Paschal lamb, neither may one who is on a distant journey.

    גְּמָ׳ אִיתְּמַר: הָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וּשְׁחָטוֹ וְזָרְקוּ עָלָיו, רַב נַחְמָן אָמַר: הוּרְצָה. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: לֹא הוּרְצָה. רַב נַחְמָן אָמַר: הוּרְצָה, מֵיחָס הוּא דְּחַס רַחֲמָנָא עָלָיו. וְאִי עָבֵיד — תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: לֹא הוּרְצָה, מִידְחֵא דַּחְיֵיהּ רַחֲמָנָא כְּטָמֵא.

    Rav Naḥman said: From where do I say my opinion? As we learned in the mishna: One who was ritually impure or on a distant journey and did not observe the first Pesaḥ should observe the second Pesaḥ . The expression: And did not observe, indicates by inference that regarding one who was on a distant journey, had he wished, he could have observed it and would thereby be exempt from participating in the sacrifice of the Paschal lamb on the second Pesaḥ .

    אָמַר רַב נַחְמָן: מְנָא אָמֵינָא לַהּ, דִּתְנַן: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן — יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. מִכְּלָל דְּאִי בָּעֵי — עָבֵד.

    And Rav Sheshet said in response: If so, consider the latter clause of the mishna, which teaches: If one unwittingly forgot or was prevented due to circumstances beyond his control and did not observe the first Pesaḥ , he should observe the second Pesaḥ . According to your reasoning, from the fact that it is taught: And did not observe, conclude by inference that had he wished, he could have observed it. However, this is not possible, as the mishna states explicitly that he unwittingly forgot or was prevented due to circumstances beyond his control and was unable to observe the first Pesaḥ .

    וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר לָךְ: אִי הָכִי, סֵיפָא דְּקָתָנֵי: שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן — יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. מִדְּקָתָנֵי ״וְלֹא עָשָׂה״, מִכְּלָל דְּאִי בָּעֵי — עָבֵד. הֲרֵי שָׁגַג, וַהֲרֵי נֶאֱנַס!

    Rather, the mishna must be explained differently, as follows: Even though it does not say so explicitly, the mishna is teaching with the phrase: And he did not observe, the case of one who intentionally refrained from observing the first Pesaḥ together with the other cases in the mishna. Here, too, in the first part of the mishna, the phrase: And he did not observe, must be understood as including another category of people: It is teaching the case of an acute mourner, i.e., one whose relative died that same day and has not yet been buried, together with the other cases. The first part of the mishna includes three cases: One who was ritually impure, one who was on distant journey, and one who was an acute mourner. Therefore, it cannot be inferred that had he wished to observe the first Pesaḥ , he could have done so.

    אֶלָּא, מֵזִיד קָתָנֵי בַּהֲדַיְיהוּ. הָכָא נָמֵי: אוֹנֵן קָתָנֵי בַּהֲדַיְיהוּ.

    Rav Ashi said: The mishna is also precisely formulated according to this interpretation, as it teaches: These are exempt from karet , but those are liable to receive karet . To which part of the mishna is this referring? If we say that this statement is referring to one who unwittingly forgot and one who was prevented due to circumstances beyond his control, are one who unwittingly forgot and one who was prevented due to circumstances beyond his control subject to the punishment of karet ? One is liable to receive karet only for performing a transgression intentionally. Rather, is it not referring to the case of one who intentionally refrained from observing the Pesaḥ , which is included in the phrase in the latter clause: And he did not observe, and to the case of an acute mourner, which is included in the parallel phrase in the first clause? These two categories of people are liable to receive karet if they fail to sacrifice the Paschal lamb on the second Pesaḥ .

    אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דְּקָתָנֵי: אֵלּוּ פְּטוּרִין מֵהִכָּרֵת וְאֵלּוּ חַיָּיבִין בְּהִכָּרֵת. אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַשּׁוֹגֵג וְנֶאֱנָס, שׁוֹגֵג וְנֶאֱנָס בְּנֵי כָרֵת נִינְהוּ?! אֶלָּא לָאו — אַמֵּזִיד וְאוֹנֵן.

    And Rav Naḥman could have said to you in response: Actually, the mishna refers only to the case of one who intentionally refrains from observing the first Pesaḥ and not to the case of an acute mourner; and by right it should have taught this ruling with the expression: He is liable, in the singular. And the reason that it teaches this ruling with the phrase: These are liable, in the plural, is that since the first clause of the mishna teaches its ruling with the expression: These are exempt, in the plural, the latter clause also teaches its ruling with the expression: Those are liable, in the plural. Therefore, the phrase in the first clause: And did not observe the first Pesaḥ , teaches that one on a journey has the option of observing the first Pesaḥ if he wishes. And the same phrase in the latter clause: And did not observe, comes to include the case of one who intentionally refrains from observing the first Pesaḥ .

    וְרַב נַחְמָן אָמַר לָךְ: לְעוֹלָם אַמֵּזִיד לְחוֹדֵיהּ. וּבְדִין הוּא דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְמִיתְנֵא ״חַיָּיב״, וְהַאי דְּקָתָנֵי ״חַיָּיבִין״ — אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא ״פְּטוּרִין״, תְּנָא סֵיפָא ״חַיָּיבִין״.

    Rav Sheshet said: From where do I say my opinion? As it was taught in a baraita that Rabbi Akiva says: It is stated that one who is ritually impure on the first Pesaḥ observes the second Pesaḥ , and it is stated that one who is on a distant journey observes the second Pesaḥ ;

    אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נֶאֱמַר ״טָמֵא״, וְנֶאֱמַר ״בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה״,