Commentary page
Pesachim 76a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerPesachim 76a
Pesachim 76a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 487 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אסור דבלע היתר מאיסור:
עילאה גבר העליון נוצח הלכך חם לתוך צונן אסור שהעליון מחממו לתחתון והרי שניהן חמין ובלעי מהדדי וצונן לתוך חם מותר שהעליון מצננו לתחתון ולא בלעי:
ושמואל אמר תתאה גבר הלכך חם לתוך צונן מותר וצונן לתוך חם אסור ואף על גב דהילכתא כרב באיסורי בהא הילכתא כשמואל דהא תניא תרתי מתני' כוותיה כדלקמן:
והדר חרס ומחמם ליה לרוטב דהוי צלי מחמת דבר אחר:
אקורי מיקר ליה ואמאי יטול את מקומו ולא גרסינן בקולף את מקומו סגיא:
לסולת דהדר הודרניה לסולת אשר סביבותיו:
הדר הודרניה לשון סחור סחור ליה:
ואמאי יקמוץ והכא נמי לא גרס ביטול את מקומו סגיא:
10 more comments on this page.
Rashi on Pesachim 76a · Sefaria
Tosafot
תנן נטף מרוטבו על החרס כו' מרישא דקתני נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו ליכא לאקשויי אפי' למאי דס"ד בחרס צונן דכ"ע מודו דתתאה בלע כדי קליפה וה"ה לאחר שהוחם מעט מבשל בפסח כדי קליפה אי נמי כיון דקתני נגע אין להוכיח אם נגע מלמעלה או מלמטה אבל הכא דקתני נטף משמע למטה אי נמי חרסו של תנור ודאי חם הוא אבל סיפא דקתני על החרס קס"ד בחרס צונן ולא נהירא דמדנקט חרס משמע דבחרס תנור מיירי:
בשלמא למאן דאמר עילאה גבר להכי יטול את מקומו וא"ת למאן דאמר עילאה גבר למה הפסח אינו נאסר מחמת השפוד ויהיה צריך ליטול את מקומו סביב השפוד ואומר ר"י דאין שפוד של עץ קולט חום כל כך כמו חרס וסולת אי נמי מבפנים אינו רותח כבחוץ ברוב ספרים ובפירוש ר"ח גרס וכי הדר רוטב אפסח מיטוי פסח מחמת חמימות החרס כו' וקשה דתיפוק ליה שרוטב איסור נבלע בפסח ונראה דהא דקאמר ומיטוי פסח ארוטב קאי מדקאמר מחמת חרס דאי אפסח קאי הוה ליה למימר מחמת רוטב:
אלא למ"ד תתאה גבר אוקורי מיקר ליה ה"ג בכל הספרים ובפר"ח ביטול את מקומו סגי ורש"י מחקו משום דקשיא ליה כיון דאוקורי מיקר מה איסורא יש ברוטב ודוחק לומר כגון שהסולת של חבורה אחרת ואסור להן הרוטב לפי שאינו מנויו ולר"ת נראה דגרס ליה שפיר דע"כ מיירי כגון שהרוטב לא נצלה כל צורכו והו"ל אברנים דבנצלה כל צורכו לא הוה תו מפסיל משום צלי מחמת דבר אחר וצלאו ואחר כך בישלו דאסור היינו דוקא במים משום ריבויי' דובשל מבושל מכל מקום כדאמר בסוף כל שעה (לעיל פסחים דף מא.) אבל בדבר אחר לא ותדע דהכי הוא דבע"א היה אסור לחתוך בסכין פסח בעוד שהוא חם דמחמם ליה לסכין ומחמם לדידיה והוה ליה צלי מחמת דבר אחר אלא בנצלה כל צורכו לא מיפסיל משום הכי וא"ת מ"מ למה נאסור הסולת משום זה יאפו אותו ויצלה נמי הרוטב וי"ל דאז הוי צלי מחמת דבר אחר שהרי על ידי חמימות הסולת הוא נצלה ומיהו לפי זה לא הוה צריך לעיל לאסוקי והדר סולת ומרתח ליה לרוטב דמה צריך לאסוקי איסור ברוטב משום צלי מחמת דבר אחר כיון דאית ביה איסור נא ואור"ת דניחא ליה לאסוקי כל איסור שיכול לומר אבל לעיל גבי נטף מרוטבו על החרס לא גרס ביקלוף את מקומו סגי שהרי יכול לצלותו עם הרוטב ובפי' ר"ח ליתיה:
משום הכי סגי ליה בקליפה וכגון שסכו אחר שצלאו ולא נשתהא בתנור אחר סיכה כלל שאם לא כן ע"י רתיחת התנור היה נבלע אפי' למאן דאמר עילאה גבר:
תניא אידך בשר רותח כו' תימה הא תו למה לי להביאה ואומר ר"ת דקמ"ל דאפילו חלב שרי דאע"ג דחם לתוך צונן בעי קליפה בדבר שיכול לעשות קליפה בדבר דלא שייך קליפה כמו בחלב מותר מדלא קתני איסורא גבי חלב כדקתני קליפה גבי בשר וריב"א חולק בזה ומצריך ששים כדי קליפה:
Tosafot on Pesachim 76a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
צונן לתוך צונן דברי הכל מותר חם לתוך צונן וצונן לתוך חם רב אמר עילאה גבר ושמואל אמר תתאה גבר.
תנן נטף מרוטבו על החרס וחזר יטול את מקומו קס"ד בחרס צוננת בשלמא לרב דאמר עילאה גבר כיון דרוטב חם הוא בעידנא דנטף על החרס והוא צונן ארתחיה לחרס ונעשו חם וחם והדר חרס אחים ליה רוטב וכי הדר רוטב אבשרא דפסח אשתכח דפסח קא מטוי מחמת חמימה דחרס והו"ל צלי מחמת דבר אחר ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר אלא לשמואל דאמר תתאי גבר כיון דחרס צונן הוא אקוריה קא מיקיר ליה לרוטב אמאי תנינן יטול את מקומו ומשני בחרס רותחת היא מתני' והוא חם לתוך חם:
תנן נטף מרוטבו על הסלת יקמוץ את מקומו קס"ד בסלת צוננת וכו' עד לשמואל ביטול את מקומו סגי אמאי יקמוץ ושני ר' ירמיה בסלת רותחת: ת"ש ממתני' סכו לפסח בשמן של תרומה אם חבורת כהנים יאכלו אם חבורת ישראל אם חי הוא ולא נצלה עדיין ידיחנו ואם צלי יקלוף את החיצון מותר אפי' לישראל בשלמא לרב כיון דשמן צונן הוא אקורי קא מיקיר ליה לפסח ובקליפה סגי אלא לשמואל כיון דפסח חם הוא מחמם ליה לשמן ונעשה חם בחם דלדברי הכל אסור אמאי תני יקלוף את החיצון ודחי שאני סיכה דמשהו עבדי וכיון שהוא מועט אינו נבלע אלא בחיצון בלבד:
תניא כותיה דשמואל בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח וכן צונן לתוך חם אסור חם לתוך צונן קולף צונן לתוך צונן מדיח והא דתני צונן לתוך חם וצונן לתוך צונן לא שנו אלא שאינו מלוח אבל מליח אסור דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל והני מילי דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח מליח שאינו נאכל מחמת מלחו כלומר הוא מלוח הרבה אבל אם נאכל מחמת מלחו [לא] וקי"ל כשמואל דתניא כותיה ורב הונא ורבא דהוא בתרא מפרשי טעמיה ש"מ דהילכתא כותיה ורב הונא עבד כשמואל ושרא לבר יונה דנפל בכמכא דהוא כותהא ואית ביה נסיובי דחלבא והני מילי בר יונה נא אבל צלי בעי קליפה ואי אית ביה פילי פי' פלחי כמין גומות בלע כוליה ואסור ואי לית ביה פילי ומתבלע אגב הורפא דתבלי בלע כוליה ואסור:
Rabbeinu Chananel on Pesachim 76a · Sefaria
Meiri
מעתה זה שאמרו במשנתנו נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו פירושה (בהשחרס) [בשהחרס] חם שאם היה צונן היה אף הרוטב הנופל עליו נידון כצונן וכן מה שאמרו נטף מרוטבו על הסלת יקמוץ את מקומו פירושה גם כן כשהסלת חם ומתוך כך דינם בנטילת מקום המגע ואע"פ שנגע בחרסו של תנור פירושו גם כן בשקרקע התנור חם ואעפ"כ דיה בקלפה בזו חרס התנור אין בו איסור מצד עצמו אלא שהוא אוסרו מצד שעושהו צלי מהמת דבר אחר ושערו חכמים שחרסו של תנור בנגיעה לבד אינה צולה אלא בכדי קלופה לבד אבל בשר בבשר אי אפשר לבשר חם בלא רוטב והרוטב נכנס בעומק אפילו בנגיעה ומה שאמרו בסכו שמן של תרומה שדיו בקליפה אע"פ שהשמן שהוא צונן נוגע בכבש שהוא חם ונמצא הכבש תחתון אצל השמן והיה לנו לדונו כחם בחם בזו הואיל וסיכה אינה אלא משהו בעלמא שערו חכמים שאינו נכנס אלא בכדי קליפה:
דברים אלו כלם בששניהם יבשים אבל אם היה אחד מהם לח ואחד מהם יבש ונפל היבש לתוך הלח או הלח על היבש זו היא שנחלקו עליה רב ושמואל בסוגיא זו:
ולענין פסק אם היה חם לתוך חם הכל אסור אא"כ יש בו ששים שהלח נכנס הרבה ביבש ואם צונן בצונן הכל מותר ומדיח את היבש היה אחד חם ואחד צונן אם התחתון חם הכל אסור ואם העליון חם והתחתון צונן טעון קליפה:
שמא תאמר היאך אתה מפריש בין ששתיהן יבשות לאחת לחה ואחת יבשה והלא מחלקתם של רב ושמואל באחד לה ואחד יבש הוא כמו שאמר חם לתוך [צונן וצונן לתוך] חם שנראה שהיבש נפל לתוך הלח או הלח במרחשת שהיבש בתוכה והביאו עליה זו של נטף מרוטבו על החרס שדיו בנטילת מקום אין זה כלום שמ"מ אם נגע בכלו הכל אסור הא יבש ביבש אף זה על גב זה לא נאסר כלו אלא שצריך נטילת מקום ולא שיהא מותר בקליפה לבד ומה שביארנו במקומו בשוחט בסכין של גוים שדיו בקליפה אע"פ שבית השחיטה רותח ואע"פ שבית השחיטה תחתון הוא זו אינה אלא מפני שבית השחיטה אינו רותח בכדי להבליע אלא עם צירוף דחק הסכין כמו שביארנו במקומו:
ממה שכתבנו למדת שבשר חם שנפל לתוך חלב חם או אף בשר צונן שנפל לתוך חלב חם הכל אסור ר"ל הבשר והחלב בשר חם לתוך חלב צונן קולף את הבשר והחלב מותר שאין החלב התחתון מקבל חום העליון בכדי שיהא בולע כלום אדרבה מקרר הוא את העליון אלא שהעליון עד שהוא שוהה להתקרר בולע מעט מתחתונו וטעון קליפה ודוקא בחום הראוי להפליט והוא שהיד סולדת בו אבל בפחות מכן לא וכן אם היה החלב רותח ונפל הבשר לתוכו כל שהוא רותח רתיחה גמורה י"א שאין החלב נאסר וכמו שאמרו בפרק כל הבשר ק"ח ב' בכזית בשר שנפל לתוך יורה רותחת מיבלע בלע מפלט לא פליט ומ"מ אם שהה שם אסור שכך אמרו שם סוף סוף כי ניח הדר פליט ומ"מ יש מפרשים בזו שאמרו מיפלט לא פליט שאינו פולט מה שבלע מן החלב עד שיהא נדון כבשר בחלב ויהא אוסר כל החלב במשהו לדעת הפוסק מין במינו לא בטיל אבל מגופו ודאי פולט ואינו אוסר את החלב הואיל ויש בו ששים וכן יש בה סברות אחרות יתבארו במקומה בע"ה ואף בשר צונן לתוך חלב חם שאסור יש אומרין שהחלב מותר שדיו לחלב שיבליעהו לא שיפלטהו וכן נמצא מוגה מכתיבת גדולי המפרשים בספריהם ולא יראה כן אלא הכל אסור וכן הסכימו בה גדולי הדורות:
המליח כל שאינו נאכל מחמת מלחו על הדרך שפרשנו בפרק גיד הנשה הרי הוא כרותח של צלי ר"ל שהוא מפליט כחום של צלי אבל לא כחום של בשול מעתה חתיכת בשר או עוף שנפל לתוך כותח שיש בו חלב והוא הנקרא כמכא ויש בו מלח אלא שהוא נאכל עם מלחו הרי דין הכמכא כצונן ואם הבשר צונן הרי הוא צונן בצונן ואם הוא חם הרי זה חם לתוך צונן וטעון קליפה וזה שאמרו בסוגיא זו חי וצלי אין הכונה אלא צונן וחם שהחי נזכר בענין צונן והצלי נזכר בענין חם ובשניהם דברו בהווה שאין הדבר תלוי בחי ובצלי אלא בחם ובצונן וי"מ שאף בצלי צונן כן ומצד רכותו וצלי דוקא קאמר ולא נראו דבריהם אע"פ שגדולי עולם אמרום ושגדולי המפרשים וגדולי הדורות נסכמו בה ואם היה בבשר בקעים או שמתובל בתבלין הבשר אסור אע"פ שהוא צונן מפני שהוא בולע הרבה מן החלב ויש אומרים שלא נאמר כן אלא כשהבשר חם אע"פ שהחלב שהוא תחתון צונן שהבקע או התבול עושהו כשניהם חמים הא אלו לא היה הכמכא נאכל מחמת מלחו הרי הוא כחם בחם ונאסרו שניהם וכבר ביארנו עקרי דינין אלו בפרק כל הבשר:
חתיכת איסור ושל היתר שכבש את שתיהן בחומץ הרי הכבישה כבשול ונאסר הכל אא"כ יש בו ששים ויש חולקין לומר שאין החומץ מפליט כמו שהתבאר ולדעתם זה שאמרו הכבוש כמבושל אין הלכה כן ואין דבריהם נראין:
Meiri on Pesachim 76a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה בשלמא כו' וא"ת למ"ד עילאה גבר למה הפסח אינו נאסר מחמת השפוד כו' עכ"ל הך קושיא היא אף לדברי המתרץ דהפסח מרתח ליה לשפוד שבפנים והדר השפוד ומרתח ליה לפסח וא"כ הוא למה נקטו בדבריהם למ"ד עילאה גבר כיון דהשפוד הוא תוך בשר הפסח באמצעו ויש בשר הפסח למטה ולמעלה משפוד למ"ד נמי דתתאי גבר למה הפסח אינו נאסר מחמת השפוד ויש ליישב וק"ל:
בד"ה אלא למ"ד כו' משום דקשיא ליה כיון דאוקורי מיקר מה איסורא יש ברוטב כו' עכ"ל ואף לפי מה שכתבו התוספות לעיל גבי חרס צוננת דכולו עלמא מודו דתתאה החרס בלע כדי קליפה ואח"כ מבשל בפסח כדי קליפה הכא ברוטב שהוא דבר לח לא שייך ביה כדי קליפה כמו בחלב לקמן כמ"ש התוס' לשיטת ר"ת וק"ל:
בא"ד לפי זה לא הוה צריך כו' כיון דאית ביה איסור נא כו' עכ"ל ק"ק ומאי קושיא דהא ע"כ אצטריך לאסוקי משום צלי מחמת ד"א דאל"כ למה נאסור הסולת משום נא יאפה אותו ויצלה נמי הרוטב כמ"ש התוס' בעצמם לעיל בסמוך ודו"ק:
Chidushei Halachot on Pesachim 76a · Sefaria
Maharam
בגמ' ל"ל יקמוץ את מקומו א"ר ירמיה וכו' כצ"ל:
Maharam on Pesachim 76a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא [בשלמא לרב דאמר עילאה גבר מש"ה בנפל מרוטבו על הסולת צוננת] יקמוץ מקומו, אלא לשמואל כו' למה לי' יקמוץ את מקומו. גירסת הספרים תסגי ליה בנוטל את מקומו, ורש"י מוחקו דכיון דלשמואל אקורי מיקר מה איסור יש ברוטב, והר"ת קיים הגירסא דמיירי דלא נצלה הרוטב כל צורכו ואסור מחמת נא. ויראה דהנכון עם רש"י ז"ל דאם נימא דסגיא בסולת נטילה דפחות מקמיצה איך אמרינן דלרב ניחא, הא מ"מ יקשה מ"ש דרוטב אינו אוסר לפסח, [בנפל מרוטבו על החרס וחזר אליו] כ"א כדי נטילה, אף דאח"כ נתחמם הכל, ומ"ש דמבלע בסולת יותר מכדי נטילה. ואי דבפסח מ"מ איכא ששים אלא דמ"מ בעי נטילה, וכמו שכתב הרשב"א ז"ל, ובסולת מיירי דליכא ששים, א"כ אמאי סגי בקמיצה, הא נבלע בכל הסולת.
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 76a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Pesachim, daf 76, Amud Aleph, about 487 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 122 words
Opens “אָסוּר. צוֹנֵן לְתוֹךְ צוֹנֵן — דִּבְרֵי הַכֹּל…”
- Segment 257 words
Opens “תְּנַן: נָטַף מֵרוֹטְבּוֹ עַל הַחֶרֶס וְחָזַר אֵלָיו…”
- Segment 329 words
Opens “אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר ״תַּתָּאָה גָּבַר״, חֶרֶס כֵּיוָן…”
- Segment 449 words
Opens “תְּנַן: נָטַף מֵרוֹטְבּוֹ עַל הַסּוֹלֶת יִקְמוֹץ אֶת…”
- Segment 531 words
Opens “אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר ״תַּתָּאָה גָּבַר״, סוֹלֶת כֵּיוָן…”
- Segment 639 words
Opens “תְּנַן: סָכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה, אִם חֲבוּרַת…”
- Segment 723 words
Opens “אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר ״תַּתָּאָה גָּבַר״, כֵּיוָן דְּחַם…”
- Segment 823 words
Opens “תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: חַם לְתוֹךְ חַם —…”
- Segment 931 words
Opens “חַם לְתוֹךְ צוֹנֵן מֵדִיחַ — כֵּיוָן דְּחָם…”
- Segment 1054 words
Opens “תַּנְיָא אִידַּךְ: בָּשָׂר רוֹתֵחַ שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ חָלָב…”
- Segment 1129 words
Opens “אָמַר מָר: צוֹנֵן לְתוֹךְ צוֹנֵן — מֵדִיחַ.…”
- Segment 1225 words
Opens “אָמַר רָבָא: הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל מָלִיחַ הֲרֵי…”
- Segment 1312 words
Opens “הָהוּא בַּר גּוֹזָלָא דִּנְפַל לְכַדָּא דְּכַמְכָּא, שַׁרְיֵיא…”
- Segment 1436 words
Opens “אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמִישְׁרֵא מִילְּתָא כִּי…”
- Segment 1525 words
Opens “וְהָנֵי מִילֵּי חַי, אֲבָל צָלִי — בָּעֵי…”
- Segment 162 words
Opens “אָמַר רַב:…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Pesachim 76a · Segment 3 — “…רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּסוֹלֶת רוֹתַחַת, הָכָא נָמֵי בְּחֶרֶס…”
Original text
אָסוּר. צוֹנֵן לְתוֹךְ צוֹנֵן — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. חַם לְתוֹךְ צוֹנֵן, וְצוֹנֵן לְתוֹךְ חַם, רַב אָמַר: עִילָּאָה גָּבַר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: תַּתָּאָה גָּבַר.
that the permitted foods become forbidden, because they absorb some of the forbidden food. If a cold food item falls into another cold item, all agree it is permitted; the food needs only to be rinsed off. The dispute pertains to a hot food item that falls into a cold one or a cold food item that falls into a hot one. Rav said: The upper one prevails. The halakha is determined based upon the state of the upper substance. If the upper food is hot, the case is judged as though a hot food fell into another hot food because the upper food heats the lower food. If the upper food is cold, the case is similar to a situation where a cold food falls into another cold food because the upper food cools down the lower one and prevents absorption. And Shmuel said: The lower one prevails. In his opinion, if the upper substance is hot and the lower one is cold, the permitted food remains permitted; if the lower one is hot and upper one is cold, they are forbidden.
תְּנַן: נָטַף מֵרוֹטְבּוֹ עַל הַחֶרֶס וְחָזַר אֵלָיו — יִטּוֹל אֶת מְקוֹמוֹ. קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ בְּחֶרֶס צוֹנֶנֶת. בִּשְׁלָמָא לְרַב דְּאָמַר ״עִילָּאָה גָּבַר״, מִשּׁוּם הָכִי יִטּוֹל אֶת מְקוֹמוֹ — דְּאָזֵל רוֹטֶב מַרְתַּח לֵיהּ לְחֶרֶס, וְהָדַר חֶרֶס מַרְתַּח לֵיהּ לְרוֹטֶב. וְכִי הָדַר רוֹטֶב אַפֶּסַח — קָא מִטְּוֵי פֶּסַח מֵחֲמַת חַמִּימוּתָא דְחֶרֶס, וְרַחֲמָנָא אָמַר ״צְלִי אֵשׁ״, וְלֹא צָלִי מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר.
We learned in the mishna: If some of the gravy of the Paschal lamb dripped onto the earthenware and returned to it, one must remove its place. It might enter your mind to say that this is referring to cold earthenware. Granted, according to the opinion of Rav, who said the upper one prevails, it is due to this reason that one must remove its place. According to Rav’s view, the gravy goes and heats the earthenware, and then the earthenware heats the gravy, and when the gravy returns to the Paschal lamb, the Paschal lamb becomes roasted from the heat of the earthenware, and the Merciful One states in the Torah: “Roasted in fire” (Exodus 12:8), and not roasted due to something else.
אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר ״תַּתָּאָה גָּבַר״, חֶרֶס כֵּיוָן דְּצוֹנֵן הוּא — אַקּוֹרֵי מֵיקַר לֵיהּ לְרוֹטֶב, אַמַּאי יִטּוֹל אֶת מְקוֹמוֹ? כִּדְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּסוֹלֶת רוֹתַחַת, הָכָא נָמֵי בְּחֶרֶס רוֹתֵחַ.
But according to the opinion of Shmuel, who said the lower one prevails, since the earthenware is cold, it cools down the gravy. In that case, why must he remove its place? The Gemara answers: As Rabbi Yirmeya said that Shmuel said in explanation of the mishna’s next ruling in the case of gravy that dripped onto flour: The mishna is referring to hot flour. Here, too, it is referring to hot earthenware. Since the earthenware is already hot, it is a case of something hot that fell onto something hot, even according to Shmuel.
תְּנַן: נָטַף מֵרוֹטְבּוֹ עַל הַסּוֹלֶת יִקְמוֹץ אֶת מְקוֹמוֹ. קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ בְּסוֹלֶת צוֹנֶנֶת. בִּשְׁלָמָא לְרַב דְּאָמַר ״עִילָּאָה גָּבַר״, מִשּׁוּם הָכִי יִקְמוֹץ אֶת מְקוֹמוֹ — דְּמַרְתַּח לַהּ לְסוֹלֶת דְּהָדַר הוּדְרָנֵיהּ, וְהָדְרָא סוֹלֶת וּמַרְתְּחָא לֵיהּ לְדִידֵיהּ, וְקָא מִטְּוֵי רוֹטֶב מֵחֲמַת חַמִּימוּתָא דְסוֹלֶת, וְרַחֲמָנָא אָמַר ״צְלִי אֵשׁ״, וְלֹא צָלִי מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר.
We also learned in the mishna that if some of the Paschal lamb’s gravy dripped onto flour, one must remove a handful of flour from its place. It could enter your mind to say that this is talking about cold flour. Granted, according to the opinion of Rav, who said the upper one prevails, it is due to this reason that one must remove a handful of flour from its place, as the gravy heats the flour around it, and the flour then heats the gravy, and the gravy is roasted from the heat of the flour, and the Merciful One states in the Torah: “Roasted in fire,” and not roasted due to something else.
אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר ״תַּתָּאָה גָּבַר״, סוֹלֶת כֵּיוָן דְּצוֹנֶנֶת הִיא — אַקּוֹרֵי קָא מֵיקַר לֵיהּ, לְמָה לִי יִקְמוֹץ אֶת מְקוֹמוֹ? (תִּסְגֵּי לֵיהּ בְּיִטּוֹל אֶת מְקוֹמוֹ!) אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּסוֹלֶת רוֹתַחַת.
But according to the opinion of Shmuel, who said the lower one prevails, since the flour is cold it cools down the gravy. In that case, why do I need to say: One must remove a handful of flour from its place? It should be enough for one to remove a small amount from its place, and it should not be necessary to take anything more. With regard to this Rabbi Yirmeya said that Shmuel said: The mishna is referring to hot flour. The gravy is therefore roasted from the heat of the flour, and an entire handful of flour must be removed.
תְּנַן: סָכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה, אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים — יֹאכֵלוּ. אִם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אִם חַי הוּא — יְדִיחֶנּוּ, אִם צָלִי הוּא — יִקְלוֹף אֶת הַחִיצוֹן. בִּשְׁלָמָא לְרַב דְּאָמַר ״עִילָּאָה גָּבַר״, אַמְּטוּ לְהָכִי סַגִּי לֵיהּ בִּקְלִיפָה, מִשּׁוּם דְּעִילָּאָה צוֹנֵן הוּא.
We learned in the mishna: In a case where one smears the Paschal lamb with teruma oil, if the Paschal lamb belongs to a group of priests they may eat it, as they are permitted to eat teruma . If it belongs to a group of Israelites, then if the Paschal lamb is still raw, one must rinse it in order to remove the teruma oil; and if it is roasted, one must peel off the outer layer. Granted, according to Rav, who said the upper one prevails, for this reason it is sufficient to remove only the outer peel, because the upper one is cold and therefore the oil is not absorbed deeply into the meat.
אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר ״תַּתָּאָה גָּבַר״, כֵּיוָן דְּחַם הוּא — מִבְלָע בָּלַע, אַמַּאי סַגִּי לֵיהּ בִּקְלִיפָה? נִיתְּסַר לִגְמָרֵי! שָׁאנֵי סִיכָה, דְּמַשֶּׁהוּ בְּעָלְמָא הוּא דַּעֲבִידָא.
But according to Shmuel, who said: The lower one prevails, since the meat, which is on the bottom, is hot, it absorbs the oil. In that case, why is it enough for it to be permitted when only the outer peel is removed? It should be entirely forbidden. The Gemara answers: Smearing is different because it is done with only a minute amount. Since one smears only a little bit of oil, there is not enough oil to render the entire offering forbidden.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: חַם לְתוֹךְ חַם — אָסוּר. וְכֵן צוֹנֵן שֶׁנָּתַן לְתוֹךְ חַם — אָסוּר. חַם לְתוֹךְ צוֹנֵן וְצוֹנֵן לְתוֹךְ צוֹנֵן — מֵדִיחַ.
It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Shmuel: If hot permitted food falls into hot forbidden food, it is forbidden. And, so too, cold permitted food that one put into hot forbidden food is forbidden. If hot food falls into cold food, and similarly, if cold food falls into cold food, one must rinse the permitted food, and it remains permitted.
חַם לְתוֹךְ צוֹנֵן מֵדִיחַ — כֵּיוָן דְּחָם הוּא, אַדְּמֵיקַר לֵיהּ — אִי אֶפְשָׁר דְּלָא בָּלַע פּוּרְתָּא, קְלִיפָה מִיהָא נִיבְעֵי! אֶלָּא אֵימָא: חַם לְתוֹךְ צוֹנֵן — קוֹלֵף, צוֹנֵן לְתוֹךְ צוֹנֵן — מֵדִיחַ.
The Gemara asks: Is it true that if hot permitted food falls into cold forbidden food, one must rinse the permitted food and it remains permitted? Since it is hot, until the bottom food cools it, it is impossible that it will not absorb a little of the forbidden food. Therefore, it should at least require the removal of the outer peel; rinsing it should not be sufficient. Rather, say the following corrected version: If hot food falls into cold food, one must peel off the outer layer; if cold food falls into cold food, one must rinse it off and that is sufficient.
תַּנְיָא אִידַּךְ: בָּשָׂר רוֹתֵחַ שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ חָלָב רוֹתֵחַ, וְכֵן צוֹנֵן שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ חַם — אָסוּר. חַם לְתוֹךְ צוֹנֵן וְצוֹנֵן לְתוֹךְ צוֹנֵן — מֵדִיחַ. חַם לְתוֹךְ צוֹנֵן מֵדִיחַ — כֵּיוָן דְּחַם הוּא, אַדְּמֵיקַר לֵיהּ — אִי אֶפְשָׁר דְּלָא בָּלַע פּוּרְתָּא, קְלִיפָה מִיהָא נִיבְעֵי! אֶלָּא אֵימָא: חַם לְתוֹךְ צוֹנֵן — קוֹלֵף, צוֹנֵן לְתוֹךְ צוֹנֵן — מֵדִיחַ.
It was taught in another baraita : Hot meat that fell into hot milk, and so too, cold meat that fell into hot milk, is prohibited. If hot meat falls into cold milk and similarly, if cold meat falls into cold milk, one must rinse it off and that is sufficient. The Gemara asks: Is it true that if hot meat falls into cold milk, one must rinse it off and that is sufficient? Since it is hot, until the bottom food cools it, it is impossible that it will not absorb a little of the milk. Therefore, it should at least require the removal of the outer peel. Rather, say the following corrected version: If hot meat falls into cold milk, one must peel off the outer layer; if cold meat falls into cold milk, one must rinse it off and that is sufficient.
אָמַר מָר: צוֹנֵן לְתוֹךְ צוֹנֵן — מֵדִיחַ. אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא מְלָחוֹ, אֲבָל מְלָחוֹ — אָסוּר. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ. כָּבוּשׁ הֲרֵי הוּא כִּמְבוּשָּׁל.
The Master said in the baraita quoted above: If cold meat falls into cold milk or into a prohibited food, one must rinse it off and that is sufficient. Rav Huna said: They taught this halakha only in a case where he did not salt either of the food items. However, if he salted one of them it is forbidden, as Shmuel said: A salted food item is considered like a boiling food item with regard to its ability to transmit flavor. Additionally, a food item marinated in vinegar, brine, or the like is considered like a cooked food item, as it absorbs flavor from the liquid in which it is marinated or from other foods with which it is marinated.
אָמַר רָבָא: הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ (וְכוּ׳) — לֹא (אֲמַרַן) [שָׁנוּ] אֶלָּא שֶׁלֹּא נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ, אֲבָל נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ — לֹא.
Rava said: With regard to that which Shmuel said, that a salted food is like a boiling food, we said it only with regard to something salted to the point that it is not typically eaten due to its salt. But if the food is still eaten due to its salt, i.e., despite its having been salted, then it is not considered like something that is boiling, and it does not transmit flavor.
הָהוּא בַּר גּוֹזָלָא דִּנְפַל לְכַדָּא דְּכַמְכָּא, שַׁרְיֵיא רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִפַּשְׁרוּנְיָא.
There was a particular young bird that fell into a jug of kamka , also known as kutaḥ , a food item that contains milk. There was a question whether the food is considered a forbidden mixture of meat and milk. Rav Ḥinnana, son of Rava of the city of Pashronya, permitted it.
אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמִישְׁרֵא מִילְּתָא כִּי הָא, אִי לָאו רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִפַּשְׁרוּנְיָא, דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא. אָמַר לְךָ, כִּי אָמַר שְׁמוּאֵל מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ — שֶׁאֵין נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ, הַאי נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ.
Rava said about this: Who is wise enough to permit something as complicated as this, if not Rav Ḥinnana, son of Rava of Pashronya, as he is a great man and can recognize the reason for leniency even in a case that appears to be prohibited? He could have said to you in explanation of his lenient ruling: When Shmuel said that a salted food item is like a boiling food item, that halakha concerned a food that was salted to the point that it is not eaten due to its salt, but this kutaḥ is still eaten due to, i.e., despite, its salt. Therefore, the case is comparable to a cold food that falls into another cold food, which is permitted after it is rinsed.
וְהָנֵי מִילֵּי חַי, אֲבָל צָלִי — בָּעֵי קְלִיפָה. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵית בֵּיהּ פִּילֵי, אֲבָל אִית בֵּיהּ פִּילֵי — אָסוּר. וְאִי מְתוּבַּל בְּתַבְלֵי — אָסוּר.
The Gemara points out that this applies only if the bird is raw; but if it is roasted, it requires the removal of the outer peel. The roasting softens the meat, enabling it to absorb flavor more easily. And we said that the bird is permitted only when it does not have cracks; but if it has cracks, it is forbidden because the milk is absorbed into the cracks. And if it has been flavored with spices it is forbidden because the spices soften the meat, causing it to be absorbent.