Commentary page
Pesachim 54a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerPesachim 54a
Pesachim 54a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 619 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ואיש תבונה ידלנה הבין מה היה בלבו של עולא שהיה מסתכל בו:
זה עולא שהבין מדבריו של רבה בר בר חנה טעות וחזא ביה בישות וסתם דבריו שלא אמר לו כלום והיינו עצה בלב איש דנקיט ליה בלביה ולא אמר לו למה אמרת כך:
ואינהו כמאן סברוה עולא ורבה שלא רצו להודות לדברי רבי אבא:
עמא דבר נוהג:
באור ששבת שהיה בשבת שדלק היום ומכל מקום ממלאכת עבירה שבת שדלק בהיתר כגון של חיה ושל חולה או נר הדולק מערב יום הכפורים מברכין אף במוצאי יום הכפורים דההיא ברכה משום דדבר חידוש הוא לו שלא נהנה מן האור היום:
באור היוצא מהעצים דנברא עכשיו אין מברכין עליו במוצאי יוה"כ אלא במוצאי שבת שאף הוא תחילת בריית אור:
רבי מפזרן רבי כשראה אור מברך עליו מיד וכשמביאין לו בשמים לסוף שעה מברך עליהן:
מכנסן על הכוס כמו שאנו עושין:
30 more comments on this page.
Rashi on Pesachim 54a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
אלה בני שעיר החורי וכו' מלמד שבא צבעון על אמו תימה דביש נוחלין (ב"ב קטו:) מוכח מהאי קרא דבני בנים כבנים וא"כ מנלן שבא על אמו ועוד לא מצינו בכל התורה שיקראו לבן אשתו בנו והכא אמר דלהכי קרי ליה בנו לפי שנולד מאשתו וי"ל דקרי ליה בנו לפי שהיה בן בנו כדאמרינן ביש נוחלין והכא דייק שבא על אמו מדלא כתיב איה שהיה כמו כן בן צבעון ולא כתיב אלא ענה לחודיה ש"מ לפי שהיה נמי בן אשתו של שעיר כתביה קרא הכא עם שאר בני שעיר:
Tosafot on Pesachim 54a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
ואותבי' עלייהו הא דתניא אין מברכין על האור אלא במוצאי שבתות הואיל ותחלת ברייתו הוא וכיון שרואהו מברך עליו מיד ר' יהודה אומר סודרן על הכוס ואמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה ופרקי' לא קשיא הא דתניא אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת באור היוצא מן העצים ומן האבנים והא דאמר משמא דר' אלעזר מברכין אפילו ביוה"כ באור ששבת ממלאכת עבודה. בואלו דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה תניא נמי הכי עששית שהיתה דולקת והולכת בשבת כלו במוצאי שבת מברכין עליה ואקשי' ואור במוצאי שבת איברי והתניא אלו דברים שנבראו [בע"ש] בין השמשות באר שהיתה מהלכת עם ישראל ומן שירד להם וקשת דכתיב (בראשית ט יג) את קשתי נתתי בענן.
כתב מכתב פי' כתב צורת האותיות מכתב צירוף האותיות להיות תיבה להקרות במלה ד"א כתב הוא כתב הקודש שהן כ"ב אותיות מכתב הוא שהיה חרות על הלוחות הנקרא טטרגונא מפני שהיה נקרא מארבעה צדדים ולוחות כמשמען וקבר משה רבינו ואליהו ופתיחת פי אתון בלעם ופתיחת פי הארץ לבלוע קרח.
ור' יאשיה אמר אף האיל הנאחז בסבך והשמיר שבו בנה שלמה הבית ר' נחמיה אומר משום אביו אף האור ופרד ר' יהודה אומר אף הצבת קתני מיהא ר' נחמיה דאור בין השמשות נברא ופרקי' האי אור דגיהנם הוא אבל אור דידן במוצאי שבת נברא. ואקשי' איני והא גיהנם אחד משבעה דברים שנבראו קודם בריאת העולם הוא ואלו הן תורה ותשובה גן עדן וגיהנם כסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח ופרקי' חללה של גיהנם נבראת קודם בריאת העולם אור של גהינם נברא בשני בשבת אור דידן עלה במחשבה להבראות בערב שבת ולא נברא עד מוצאי שבת.
ר' יוסי אומר שני דברי' עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ובמוצאי שבת נתן הקב"ה בינה באדם מעין דוגמא של מעלה והביא שתי אבני' וטחנן זו בזו ויצא מהן אור והביא מין סוס ומין חמורה והרכיבן זו על זו ויצא מהן פרד וכו':
ת"ר עשרה דברים נבראו בע"ש ביה"ש ואלו הן מן ובאר וכו' ויש אומר' אף מקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה ובגדו של אדם הראשון והמזיקין:
Rabbeinu Chananel on Pesachim 54a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ritva
אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחילת ברייתו הוא כתב הרי"ט ז"ל ודאי שברכת האור אינה ברכת הנהנין דאם כן כל שעה שנהנה ממנו היה לו לברך עליו ובין שהוא של עץ או שיוצא מן העצים או שאינו יוצא ועוד דהא מסיקנא בפרק אלו דברים דלא בעינן כל שאותו ממש אלא כל שיכולין ליהנות ממנו ועוד שלא מצינו ברכת הנהנין בדבר שהוא חוץ לגופו אלא בדבר שגופו נהנה ממנו כגון אכילה שתייה וריח אלא שודאי זו ברכת השבח ולפיכך לא תיקנו אותה אלא במוצאי שבת דאיכא תרתי חדא שהוא דבר המתחדש שהרי בשבת נפסק' הנאתו מעט שאפי' כשהדליקו בע"ש אי אפשר להשתמש בו כדרכו בחול ועוד שהוא תחילת ברייתו והוי כרואה חמה בתקופתה ובודאי שמוצאי יום הכפורים אמרו בשמעתין וכן העלו הלכה שמברכין עליו ואעפ"י שאין הלילה הזה תחלת ברייתו אלא דכיון דיום הכיפורים נקרא שבתון והוא ג"כ דבר המתחדש לאדם שהרי נפסק הנאתו כמו ביום השבת אמרו לברך עליו ומ"מ לפי שאינם רואים (נ"ל דצ"ל דומים, המעתיק) בטעם דאלו במוצאי שבת מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים לפי שהוא תחילת ברייתו ואלו במוצאי יום הכיפורים אין מברכין אלא על אור שהודלק מבעוד יום ושבת ואף הגחלת והאור דאלמול שמבערים ממנו אין מברכין לפי שלא יראה שהלילה תחלת ברייתה ומעתה אעפ"י שבמוצאי שבת מברכין על תוספת וכשהדליקו מגוי שלא בשבת (נ"ל דצ"ל שלא שבת, המעתיק) אין מברכין עליו ביום הכפורים אבל מברכין על תוספת נר שלנו והטעם ברור כי במוצאי שבת אעפ"י שעיקר הנר של גוי אסור לפי שלא שבת ממלאכתו תוספתו מותרת ומברכים על התוספת וביום הכיפורים אף התוס' אסור דדמי לאור היוצא מן העצים ומן האבנים אבל נר שלנו ששבת העיקר מותר ואנו מברכים עליו ואפי' התוספת אינו בא מן עיקר וזו מרגלית שבידינו מרבינו הגדול ז"ל ע"כ להרי"ט ז"ל:
וכתב עוד ז"ל ומפני מה נהגו העם להדליק נרות בבית הכנסת במוצאי יום הכיפורים כדי לברך עליהם והיה אומר הרא"ה ז"ל דביום הכיפורים שחל להיות בשבת אינו צריך במוצאי שבת עיקר. וכתב הרי"ט ז"ל ודברי רבינו אמת אעפ"י שהיה נראה דאור ששבת עדיף שהיה יוצא ידי שניהם:
ועוד כתב הרי"ט ז"ל דכשם שבמוצאי שבת אין מחזירין על האור כך במוצאי יום הכיפורים אין מחזירין עליו ומה שנהגו עכשיו העולם להוליך לבתיהם נר ששבת מבית הכנסת לברך עליו לפי שהם מחברות מצות וכיון שאפשר להם לקיים מקיימים המצוה מאחר שבאת לידם וספק בידם לעשות לא שיהו חייבים לחזור עליו להוציא בו לבני ביתם דאלו לנפשייהו כיון דחזי ליה על כל פנים חייבים לברך ואין זה נקרא מחזיר על האור וזה פשוט ושלא כדברי הראב"ד ז"ל שכתב כי חייב אדם לברך לחזור על האור במוצאי יום הכפורים מפני כבוד השבת ששב' ממלאכה ואינו נראה בעיני אלא כמו שכתבתי וכן דעת רבותי שיחיו וכן אומר מורי בשם רבינו הגדול ז"ל, ע"כ לרי"ט ז"ל:
וכיון שרואה מברך מיד ר' יהודא אומר סודרן על הכוס כתב הרי"ט ז"ל וקיימא לן כר' יהודה וכן עמא דבר: ואעפ"י שר' מפזרן חוזר וסודרן על הכוס כדי להוציא בניו ובני ביתו כתב הרי"ט ז"ל נראה לי שאין ברכת הבשמים בחזק זו דההיא ברכת הנהנין הוא וכבר יצא ולא דמי לברכת היין של קידוש דהתם קידוש גורר אותה לעשותה חובה מה שאין כן בזה דאפשר להבדלה בלא עצי בשמים ואעפ"י שחוזר מריח בו מ"מ נראה כאוכל לבטלה כדי שיברך אבל מה אעשה שכבר נהגו העולם לחזור ולסדר ברכת עצי בשמים להוציא בניו ובני ביתו ויש לי לומר דכשחוזר ומריח אינו נראה כמריח לבטלה כיון שעושה כך להוציא אחרים והנאה חשובה היא זו מפני גרם מצוה שמוציא אחרים ומדאמרינן להוציא בניו ובני ביתו שמעינן דנשים חייבות בהבדלה ואפי' תימא הבדלה מצות עשה שהזמן גרמא חייבות בו דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקן ובודאי אשתו בכלל בני ביתו בכל מקום:
Ritva on Pesachim 54a · Sefaria · Edition: Chiddushei haRitva, Warsaw 1864 · Public Domain
Meiri
מברכין על האור ר"ל בורא מאורי האש בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכפורים ובשניהם אין מברכין אלא על אור ששבת מעבירה ומה שהופרש ביניהם הוא שבמוצאי שבת מברכין אף על האור הנברא עכשיו כגון אור היוצא מן העצים ומן האבנים וביום הכפורים דוקא על אור שדלק כל היום או שהודלק היום בהתר או שהודלק עכשיו מאור שדלק כל היום או הודלק בהיתר וכבר ביארנו ענין זה כלו במסכת ברכות פרק דברים:
אע"פ שמן הדין היה ראוי לברך על האור תכף שהוא רואהו מ"מ סודרה על הכוס עם שאר ברכות של הבדלה ומגדולי החכמים היו מפזרים ר"ל שכשהיו רואין את האור מברכין עליו וכשמביאין לו בשמים מברך עליהם ומבדיל לכשירצה והוא שאמרו ר' מפזרן אלא שהיה חוזר וסודרן על הכוס להוציא בניו ובני ביתו:
Meiri on Pesachim 54a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוספות בד"ה אלה בני שעיר כו' והכא דייק שבא על אמו מדלא כתיב איה כו' עכ"ל. עיין בתוספות ובחידושינו פרק יש נוחלין:
Chidushei Halachot on Pesachim 54a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Gilyon HaShas
רש"י ד"ה ראשית דרכו כו' באש שחורה ע"ג לבנה עי' ברש"י שיר השירים בפסוק קוצותיו תלתלים שחורות כעורב:
Gilyon HaShas on Pesachim 54a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ben Yehoyada
עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נראה לי בס"ד טעם שנבראו עֲשָׂרָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לרמוז כי השבת שהוא מעין עולם הבא שנבראת באות יו"ד שמספרה עשרה צריך לקדשו מן בין השמשות ולאו עד חשיכה. גם נרמז בזה כי סוף אלף השישי הנקרא ערב שבת תתעלה הנהגת העולם שהיתה באות וא"ו שתהיה באות יו"ד כי לעתיד תעלה וא"ו דשמא קדישא להיות יו"ד בסוד (זכריה יד, ט) 'יִהְיֶה הֳ' אֶחָד'. וענין קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רבינו ע"ה נראה שברא כח רוחני שיהיה שורה על מקום קברו בהר העברים ועל ידי אותו כח רוחני הפרוס שם נתעלמה קבורתו כי נקבר על אותו כח הרוחני ולכן לא יוכל אדם לראותו כמו שאי אפשר לאדם לראות מלאך רוחני. וכן הוא ענין המערה שעמדו בה משה רבינו ע"ה ואליהו זכור לטוב שברא לה כח רוחני להיות פרוס בתוכה על פני כולה כדי שתוכל המערה לקבל אור כבוד שכינתו יתברך שעבר בתוכה. וכן פְתִיחַת פִּי הָאָתוֹן שברא לה כח הדיבור שתוכל הבהמה להכילו כדי שתדבר בו וכן פְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ שברא לה כח המושך שתמשוך את קרח ועדתו ונכסיהם וגם אותם השאולים ביד אחרים. והא דהקדים קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רבינו ע"ה ל'מְעָרָה שֶׁעָמַד בָּהּ'? נראה לי בס"ד שינה להזכיר המאוחר כדי ללמדינו כמו שעמד משה רבינו ע"ה בתוך המערה חי כן הוא בתוך קברו עומד חי. והא דהקדים פְתִיחַת פִּי הָאָתוֹן ל'פְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ' שהיתה קודם? נראה לי בס"ד דנקיט לפי סדר המעלה דהאתון הוא בעל חי שהוא למעלה מן הצומח והצומח הוא למעלה מן הדומם שהוא הארץ. ומה שאמרו אַף מַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הכוונה שברא כח רוחני אשר נתלבש במקל ועל ידי כך נעשה כמו עץ נטוע והוציא שקדים ופרחים.
וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁל מַעְלָה וְהֵבִיא שְׁתֵּי אֲבָנִים וּטְחָנָן זוֹ בְּזוֹ וְהוֹצִיא מֵהֶן אוּר. נראה לי בס"ד הטעם שנותן בו בינה לעשות דבר זה מעצמו להודות לו שביאתו לעולם הזה היא לצורך הבירור של אורות ניצוצי הקדושה והראה לו זה באבנים שהוא חלק הדומם שהוא הראשון בבירור, וכמו שנאמר (תהלים קיג, ז) 'מְקִימִי מֵעָפָר דָּל' ועוד נתן בו בינה לְהַרְכִּיב שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת וְיָצָא מֵהֶן פֶּרֶד שהוא הרכבה של פיסול לרמוז לו אם זכה יוציא אור מההרכבה וכאשר הוציא מן האבנים ואם לא זכה יוציא פיסול מהרכבה. ולכן הראה לו היציאה של הפיסול בבהמה כי החוטא נחשב כבהמה וכמו שנאמר (תהלים מט, כא) 'נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ'.
שִׁבְעָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם צריך להבין מה בריאה יש ב'תְּשׁוּבָה'? ונראה לי בס"ד להסביר הענין דידוע קודם שנברא עולם הזה התחתון היה ענין שבירת הכלים הנקראים 'שִׁבְעָה מְלָכִים' שהם ספירות אשר נפלו וירדו למקום תחתון ועל ידי כך נתערבו אורות שלהם בסיגים כפי ערך הירידה שירדו ואחר כך עלה ברצון המאציל ברוך הוא להחיות ולתקן את אלו הספירות הנקראים בשם מְלָכִים שירדו וביררם והעלה אותם למעלה במקום העליון על ידי סדר תיקון אשר עלה ברצונו לעשות ונעשה כרצונו הפשוט וכל זה קודם בריאת עולם הזה התחתון. והנה זה הרצון שעלה בעבור תיקון אותם העולמות והספירות הנקראים בשם כֵּלִים ובשם מְלָכִים שנבררו ונתקנו ועלו ממקום ירידתם ושבו למקום עליון הראוי להם הועיל לאדם התחתון שגם הוא כאשר יחטא ופוגם בקדושה ומורידה למטה שיהיה גם אליו תיקון זה של השבה ולכן נקראת תשובה לשון השבה של כוחות הקדושה שהוריד אותם בעונו למקום הקליפה שישוב הכל לאיתנו הראשון. ולזה אמר התשובה נבראת קודם בריאת העולם, היה כעין זה כי קודם בריאת עולם הזה התחתון היה מציאות של תיקון ועליה והשבה בשבירת הכלים שנפלו וירדו ונתערבו בסיגים ואחר כך הובררו ועלו למקומם העליון ונתקנו. ועיין להגאון הצל"ח ז"ל מה שהסביר בענין זה. ובדברים אשר כתבתי בס"ד יתיישבו דברי המאמר על נכון יותר, והמשכיל יבין. ומה שאמרו על בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, קאי על כח רוחני השוכן במקום המקדש, שפרוס על קרקע המקדש כולו אשר על ידי אותו הכח הפרוס ושוכן שם תקבל קרקע המקדש השראת שכינה, וגם על ידי כך יהיו ארון וכרובים בנס עומדים (בבא בתרא צט.) ועל ידי כך יהיה מוּעָט הַמַּחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה וכמו שאמרו (משנה אבות ה, ה) 'עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים' וכן שאר נסים שנעשים בבית המקדש. ואם לא היה כח רוחני פרוס ושוכן על קרקע המקום לא היה המקום ההוא סובל נסים כאלה בו, וזה הכח הרוחני נברא והוכן קודם בריאת העולם. ומה שאמרו שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ רוצה לומר הצינורות שלו, כמו שכתב הרב ערבי נחל ז"ל על פסוק (בראשית ב, יט) 'נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ' שכל דבר ודבר אותיות שמו הם צנורות השפע שלו. ועוד נראה לי בס"ד קאי על שם יִנּוֹן שֶׁל מָשִׁיחַ שכתב בש"ש ז"ל לעתיד יקח הקב"ה נו"ן מנחש ונו"ן מן שטן ויתנם למשיח ויהיה יִנּוֹן שמו עד כאן. ואנא עבדא אסיים דבריו שיקח אותיות יו"ד וא"ו מן עשו שהיה ראוי לקראו עָשׂוּי וישאר בעשו עָשׁ שאז יתקיים בו (ישעיהו נ, ט) 'עָשׁ יֹאכְלֵם' ובזה נשלם שם יִנּוֹן. ואיך שיהיה הנה שם יִנּוֹן יהיה למשיח לעתיד אחר ביטול הסיטרא אחרא לגמרי. ועל זה השם קאמר כאן ולכן מביא לזה רמז מפסוק (תהלים עב, יז) 'לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ'. ומה שאמרו על גַן־עֵדֶן וְגֵיהִנֹּם קאי על כח הרוחניות של קרקעיתם כי מחמת שהם עומדים על כח רוחני, לכן אין לוקחים מקום מעולם הזה אלא בנס הם עומדים, וכאשר אבאר לקמן על דף צ"ד במאמר 'עולם אחד מששים בגן'.
Ben Yehoyada on Pesachim 54a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0
What this page contains
A full text unit for Pesachim, daf 54, Amud Aleph, about 619 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 146 words
Opens “וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה״. ״מַיִם עֲמוּקִּים עֵצָה בְלֶב…”
- Segment 229 words
Opens “מֵיתִיבִי: אֵין מְבָרְכִין עַל הָאוּר אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי…”
- Segment 312 words
Opens “לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּאוּר שֶׁשָּׁבַת, כָּאן בְּאוּר…”
- Segment 424 words
Opens “תָּנֵי חֲדָא: אוּר הַיּוֹצֵא מִן הָעֵצִים וּמִן…”
- Segment 525 words
Opens “רַבִּי מְפַזְּרָן. רַבִּי חִיָּיא מְכַנְּסָן. אָמַר רַבִּי…”
- Segment 638 words
Opens “וְאוּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אִיבְּרִי? וְהָא תַּנְיָא: עֲשָׂרָה…”
- Segment 750 words
Opens “רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: אַף הָאוּר…”
- Segment 845 words
Opens “לָא קַשְׁיָא: הָא בְּאוּר דִּידַן, הָא בְּאוּר…”
- Segment 920 words
Opens “תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ״. תְּשׁוּבָה,…”
- Segment 1015 words
Opens “גַּן עֵדֶן, דִּכְתִיב: ״וַיִּטַּע ה׳ אֱלֹהִים גַּן…”
- Segment 1122 words
Opens “כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: ״כִּסֵּא כָבוֹד…”
- Segment 1211 words
Opens “אָמְרִי, חֲלָלָהּ הוּא דְּנִבְרָא קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם,…”
- Segment 1379 words
Opens “וְאוּר דִּידֵיהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִיבְּרִי? וְהַתַּנְיָא, רַבִּי…”
- Segment 1488 words
Opens “אֶלָּא: חֲלָלָהּ — קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְאוּר…”
- Segment 1531 words
Opens “דּוֹרְשֵׁי חֲמוּרוֹת, הָיוּ אוֹמְרִים: עֲנָה פָּסוּל הָיָה,…”
- Segment 1635 words
Opens “וְדִילְמָא תְּרֵי עֲנָה הֲווֹ?! אָמַר רָבָא: אָמֵינָא…”
- Segment 1749 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Pesachim 54a · Segment 14 — “…וְיָצָא מֵהֶן פֶּרֶד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: פֶּרֶד…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Pesachim 54a · Segment 16 — “…לָא אַמְרַהּ, וּמַנּוּ? שְׁמוּאֵל. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַב פָּפָּא:…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Pesachim 54a · Segment 1 — “…אִישׁ״ — זֶה עוּלָּא. ״וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה״ — זֶה…”
Original text
וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה״. ״מַיִם עֲמוּקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ״ — זֶה עוּלָּא. ״וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה״ — זֶה רַבָּה בַּר בַּר חָנָה. וְאִינְהוּ כְּמַאן סַבְרוּהָ? כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְבָרְכִין עַל הָאוּר בֵּין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בֵּין בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכֵן עַמָּא דָּבַר.
but a man of understanding will draw it out” (Proverbs 20:5). Counsel in the heart of man is like deep water; that is a reference to Ulla, who had a thought but did not articulate it. But a man of understanding will draw it out; that is a reference to Rabba bar bar Ḥana, who understood the allusion even though it was not articulated. The Gemara asks: And in accordance with whose opinion do Ulla and Rabba bar bar Ḥana hold, leading them to reject Rabbi Abba’s statement of Rabbi Yoḥanan’s opinion? The Gemara answers: They hold in accordance with that which Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Yoḥanan said: One recites the blessing over fire both at the conclusion of Shabbat and at the conclusion of Yom Kippur. And that is how the people act.
מֵיתִיבִי: אֵין מְבָרְכִין עַל הָאוּר אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, הוֹאִיל וּתְחִילַּת בְּרִיָּיתוֹ הוּא. וְכֵיוָן שֶׁרוֹאֶה — מְבָרֵךְ מִיָּד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, סוֹדְרָן עַל הַכּוֹס. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה!
The Gemara raises an objection from that which was previously taught: One recites a blessing over fire only at the conclusion of Shabbat and not at the conclusion of Festivals or Yom Kippur, since the conclusion of Shabbat is the time of its original creation. And once he sees it, he recites the blessing immediately. Rabbi Yehuda says: One does not recite the blessing immediately; rather, he waits and arranges and recites the blessings over fire and spices over the cup of wine that accompanies the recitation of havdala. And Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. How does Rabbi Yoḥanan explain the baraita?
לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּאוּר שֶׁשָּׁבַת, כָּאן בְּאוּר הַיּוֹצֵא מִן הָעֵצִים וּמִן הָאֲבָנִים.
The Gemara answers: This is not difficult. Here, where Rabbi Yoḥanan said that one recites the blessing at the conclusion of Yom Kippur, it is referring to fire that rested on Yom Kippur, i.e., fire for which no prohibition was involved in its kindling, either because it was kindled before Yom Kippur or because it was kindled in a permitted manner, e.g., for a dangerously ill person. There, where Rabbi Yoḥanan said that the blessing is recited only at the conclusion of Shabbat, it is referring to fire generated from wood and from stones after Shabbat, similar to the primordial fire, which was created at the conclusion of Shabbat.
תָּנֵי חֲדָא: אוּר הַיּוֹצֵא מִן הָעֵצִים וּמִן הָאֲבָנִים מְבָרְכִין עָלָיו, וְתָנֵי חֲדָא: אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כָּאן בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים.
It was taught in one baraita : With regard to fire generated from wood and stones, one recites a blessing over it; and it was taught in one other baraita : One does not recite a blessing over it. This apparent contradiction is not difficult. Here, where the baraita states that one recites a blessing, it is referring to the conclusion of Shabbat. There, where the baraita states that one does not recite a blessing, it is referring to the conclusion of Yom Kippur.
רַבִּי מְפַזְּרָן. רַבִּי חִיָּיא מְכַנְּסָן. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: אַף עַל פִּי שֶׁרַבִּי מְפַזְּרָן — חוֹזֵר וְסוֹדְרָן עַל הַכּוֹס, כְּדֵי לְהוֹצִיא בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ.
Rabbi Yehuda HaNasi would distribute the blessings over the fire and the spices, reciting each when the opportunity arose. Rabbi Ḥiyya would collect them, reciting all the blessings at the same time in the framework of havdala . Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said: Even though Rabbi Yehuda HaNasi distributes them and recites each blessing at his first opportunity, he repeats the blessings and arranges and recites them over the cup of wine in order to discharge the obligation of his children and the members of his household.
וְאוּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אִיבְּרִי? וְהָא תַּנְיָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֵלּוּ הֵן: בְּאֵר, וְהַמָּן, וְקֶשֶׁת, כְּתָב, וּמַכְתֵּב, וְהַלּוּחוֹת, וְקִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וּמְעָרָה שֶׁעָמַד בּוֹ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ, פְּתִיחַת פִּי הָאָתוֹן, וּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ לִבְלוֹעַ אֶת הָרְשָׁעִים.
The Gemara stated that fire was originally created at the conclusion of Shabbat. The Gemara asks: Was fire created at the conclusion of Shabbat? Wasn’t it taught in a baraita : Ten miraculous phenomena were created in heaven on Shabbat eve during twilight, and were revealed in the world only later? They were: Miriam’s well, and the manna that fell in the desert, and the rainbow, writing [ ketav ], and the writing instrument [ mikhtav ], and the tablets of the Ten Commandments, and the grave of Moses, and the cave in which Moses and Elijah stood, the opening of the mouth of Balaam’s donkey, and the opening of the earth’s mouth to swallow the wicked in the incident involving Korah.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: אַף הָאוּר וְהַפֶּרֶד. רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: אַף הָאַיִל, וְהַשָּׁמִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַצְּבָת. הוּא הָיָה אוֹמֵר: צְבָתָא בִּצְבָתָא מִתְעַבְדָא, וּצְבָתָא קַמַּיְיתָא מַאן עֲבַד? הָא לָאיֵ בְּרִיָּה בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא. אֲמַר לֵיהּ: אֶפְשָׁר יַעֲשֶׂנָּה בִּדְפוּס וְיִקְבָּעֶנָּה כֵּיוָן. הָא לָאיֵ בְּרִיָּה בִּידֵי אָדָם הִיא.
Rabbi Neḥemya said in the name of his father: Even the fire and the mule, which is a product of crossbreeding, were created at that time. Rabbi Yoshiya said in the name of his father: Even the ram slaughtered by Abraham in place of Isaac, and the shamir worm used to shape the stones for the altar, were created at that time. Rabbi Yehuda says: Even the tongs were created at this time. He would say: Tongs can be fashioned only with other tongs, but who fashioned the first tongs? Indeed, the first pair of tongs was fashioned at the hand of Heaven. An anonymous questioner said to him: It is possible to fashion tongs with a mold and align it without the need for other tongs. Indeed, the first tongs were a creation of man. In any event, fire was originally created before Shabbat, not at the conclusion of Shabbat.
לָא קַשְׁיָא: הָא בְּאוּר דִּידַן, הָא בְּאוּר דְּגֵיהִנָּם. אוּר דִּידַן — בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אוּר דְּגֵיהִנָּם — בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְאוּר דְּגֵיהִנָּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִיבְּרִי? וְהָא תַּנְיָא: שִׁבְעָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וּתְשׁוּבָה, וְגַן עֵדֶן, וְגֵיהִנָּם, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.
The Gemara answers: This is not difficult. This baraita is referring to our fire, and that baraita is referring to the fire of Gehenna. The Gemara explains: Our fire was created at the conclusion of Shabbat, but the fire of Gehenna was created on Shabbat eve. The Gemara proceeds to ask: Was the fire of Gehenna created on Shabbat eve? Wasn’t it taught in a baraita : Seven phenomena were created before the world was created, and they are: Torah, and repentance, and the Garden of Eden, and Gehenna, and the Throne of Glory, and the Temple, and the name of Messiah.
תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ״. תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב: ״בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ״, וּכְתִיב: ״תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם״.
The Gemara provides sources for the notion that each of these phenomena was created before the world was. Torah was created before the world was created, as it is written: “The Lord made me as the beginning of His way, the first of His works of old” (Proverbs 8:22), which, based on the subsequent verses, is referring to the Torah. Repentance was created before the world was created, as it is written: “Before the mountains were brought forth, or ever You had formed the earth and the world, even from everlasting to everlasting, You are God,” and it is written immediately afterward: “You return man to contrition; and You say: Repent, children of man” (Psalms 90:2–3).
גַּן עֵדֶן, דִּכְתִיב: ״וַיִּטַּע ה׳ אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם״. גֵּיהִנָּם, דִּכְתִיב: ״כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה״.
The Garden of Eden was created before the world was created, as it is written: “And God planted the Garden of Eden in the east [ mikedem ]” (Genesis 2:8). The term: In the east [ mikedem ] is interpreted in the sense of: Before [ mikodem ], i.e., before the world was created. Gehenna was created before the world was created, as it is written: “For its hearth is ordained of old” (Isaiah 30:33). The hearth, i.e., Gehenna, was created before the world was created.
כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: ״כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ״. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב: ״יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ״!
The Throne of Glory and the Temple were created before the world was created, as it is written: “Your Throne of Glory on high from the beginning, in the place of our Sanctuary” (Jeremiah 17:12). The name of Messiah was created before the world was created, as it is written in the chapter discussing the Messiah: “May his name endure forever; his name existed before the sun” (Psalms 72:17). The name of Messiah already existed before the creation of the sun and the rest of the world. This baraita states that Gehenna was created before the world was created and not during twilight before the first Shabbat.
אָמְרִי, חֲלָלָהּ הוּא דְּנִבְרָא קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְאוּר דִּידֵיהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
They say in answer: The void of Gehenna was created before the world, but its fire was created on Shabbat eve.
וְאוּר דִּידֵיהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִיבְּרִי? וְהַתַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוּר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת אֵין לוֹ כְּבִיָּיה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה״, וְאָמַר רַבִּי בְּנָאָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי עוּלָּא: מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר ״כִּי טוֹב״ בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת — מִפְּנֵי שֶׁנִּבְרָא בּוֹ אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ ״כִּי טוֹב״, חָזַר וּכְלָלוֹ בַּשִּׁשִּׁי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד״.
The Gemara asks: And was its fire created on Shabbat eve? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei says: The fire that the Holy One, Blessed be He, created on the second day of the week will never be extinguished, as it is stated: “And they shall go forth, and look upon the carcasses of the men who have rebelled against Me; for their worm shall not die, nor will their fire be extinguished; and they shall be an abhorrence to all flesh” (Isaiah 66:24)? And Rabbi Bana’a, son of Rabbi Ulla, said: Why doesn’t the verse state: That it was good, at the end of the second day of the week of Creation, as it does on the other days? It is because on that day the fire of Gehenna was created. And Rabbi Elazar said that even though: That it was good, was not stated with regard to the creations of the second day, He later included it on the sixth day, as it is stated: “And God saw all that He had done and behold, it was very good” (Genesis 1:31).
אֶלָּא: חֲלָלָהּ — קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְאוּר דִּידֵיהּ — בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת. וְאוּר דִּידַן — בְּמַחְשָׁבָה עָלָה לִיבָּרְאוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְלֹא נִבְרָא עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁנֵי דְבָרִים עָלוּ בְּמַחְשָׁבָה לִיבָּרְאוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְלֹא נִבְרְאוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דֵּיעָה בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵין דּוּגְמָא שֶׁל מַעְלָה, וְהֵבִיא שְׁנֵי אֲבָנִים וּטְחָנָן זוֹ בָּזוֹ, וְיָצָא מֵהֶן אוּר, וְהֵבִיא שְׁתֵּי בְהֵמוֹת וְהִרְכִּיב זוֹ בָּזוֹ וְיָצָא מֵהֶן פֶּרֶד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: פֶּרֶד בִּימֵי עֲנָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר״.
Rather, the void of Gehenna was created before the world was created, and its fire was created only on the second day of the week. And the thought arose in God’s mind to create our fire on Shabbat eve; however, it was not actually created until the conclusion of Shabbat, as it was taught in a baraita that Rabbi Yosei says: The thoughts of two phenomena arose in God’s mind on Shabbat eve, but were not actually created until the conclusion of Shabbat. At the conclusion of Shabbat, the Holy One, Blessed be He, granted Adam, the first man, creative knowledge similar to divine knowledge, and he brought two rocks and rubbed them against each other, and the first fire emerged from them. Adam also brought two animals, a female horse and a male donkey, and mated them with each other, and the resultant offspring that emerged from them was a mule. Rabban Shimon ben Gamliel disagrees and says that the first mule was in the days of Anah, as it is stated: “And these are the children of Zibeon: Aiah and Anah; this is Anah who found the mules in the wilderness, as he fed the donkeys of Zibeon his father” (Genesis 36:24).
דּוֹרְשֵׁי חֲמוּרוֹת, הָיוּ אוֹמְרִים: עֲנָה פָּסוּל הָיָה, לְפִיכָךְ הֵבִיא פְּסוּל לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי״, וּכְתִיב: ״אֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה״! אֶלָּא, מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲנָה.
The interpreters of Torah symbolism [ ḥamurot ] would say: Anah was the product of an incestuous relationship, and as a result he was spiritually unfit to produce offspring. Therefore, he brought an example of unfitness, i.e., an animal physically unfit to produce offspring, into the world, as it is stated: “These are the sons of Seir the Horite, the inhabitants of the land: Lotan, and Shoval, and Zibeon, and Anah” (Genesis 36:20). And it is also stated: “And these are the sons of Zibeon: Aiah and Anah” (Genesis 36:24). One verse describes both Anah and Zibeon as sons of Seir, meaning that they are brothers, while the other verse describes Anah as Zibeon’s son. Rather, this teaches that Zibeon cohabited with his mother, the wife of Seir, and fathered Anah from her. He is called Seir’s son although in fact he was the offspring of Seir’s son and Seir’s wife.
וְדִילְמָא תְּרֵי עֲנָה הֲווֹ?! אָמַר רָבָא: אָמֵינָא מִילְּתָא דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא לָא אַמְרַהּ, וּמַנּוּ? שְׁמוּאֵל. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַב פָּפָּא: אָמֵינָא מִילְּתָא דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא לָא אַמְרַהּ, וּמַנּוּ? רָבָא; אָמַר קְרָא: ״הוּא עֲנָה״ — הוּא עֲנָה דְּמֵעִיקָּרָא.
The Gemara asks: And perhaps there were two people named Anah, one the son of Zibeon and the other the son of Seir? Rava said: I will state a matter that even King Shapur did not state. And who is this King Shapur? This cannot be a reference to Shapur, king of Persia; rather, it must be an epithet for someone else. He is Shmuel, whose legal rulings were accepted by the public like the edicts of a king by his subjects. Some say a different version, that it was Rav Pappa who said: I will state a matter that even King Shapur did not state. And who is he that Rav Pappa is referring to by the epithet King Shapur? He is Rava. The verse said: “This is Anah who found the mules,” indicating that he is the same Anah mentioned initially in the earlier verse.
תָּנוּ רַבָּנַן: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: בְּאֵר, וּמָן, וְקֶשֶׁת, הַכְּתָב, וְהַמַּכְתֵּב, וְהַלּוּחוֹת, קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וּמְעָרָה שֶׁעָמַד בָּהּ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ, פְּתִיחַת פִּי הָאָתוֹן, וּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ לִבְלוֹעַ אֶת הָרְשָׁעִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף מַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שְׁקֵדֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַמַּזִּיקִין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף
The Sages taught: Ten phenomena were created on Shabbat eve during twilight, and they were: Miriam’s well, and manna, and the rainbow, writing, and the writing instrument, and the tablets, the grave of Moses, and the cave in which Moses and Elijah stood, the opening of the mouth of Balaam’s donkey, and the opening of the mouth of the earth to swallow the wicked in the time of Korah. And some say that even Aaron’s staff was created then with its almonds and its blossoms. Some say that even the demons were created at this time. And some say that even