Commentary page
Pesachim 5a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerPesachim 5a
Pesachim 5a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 423 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
השבתת שאור לאכילת חמץ משעה שהזהיר שלא לאכול חמץ צוה להשבית השאור דכתיב שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל (חמץ):
ואכילת חמץ לאכילת מצה משעה שחייב לאכול מצה הזהיר שלא לאכול חמץ דכתיב כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות וכתיב בערב תאכלו מצות אלמא זמן אכילת מצה ואיסור חמץ והשבתת שאור משחשיכה:
אך חלק אכין ורקין מיעוטין אלמא מקצת היום מותר ומקצתו אסור ומעתה יש לנו לחלק חציו לאיסור וחציו להיתר ואיכא דאמר אך הוא חץ בגימטריא דאח"ס בט"ע גי"ף דכ"ץ ותופס ח' תחת אל"ף וצד"י במקום כ':
ראשון דמעיקרא משמע בלאו רומיא דקרא אהדדי משמע ראשון במשמעות דקרא שהוא יום קודם לכל שבעה דקרא כיון דכתיב שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון ראשון קודם למעשה קאמר:
הראשון אדם תולד הקודם לאדם הראשון נולדת:
הכא נמי הא כתיב בהאי קרא גופיה שבעת ימים ודרוש נמי ראשון דומיא דשביעי:
התם נמי גבי לולב ה' דהראשון למה לי:
מראשון ושמיני נפקא מדכתיב בהנהו שבתון מכלל דאינך לאו שבתון נינהו:
9 more comments on this page.
Rashi on Pesachim 5a · Sefaria
Tosafot
דהא איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ וכו' בפרק כל שעה (לקמן פסחים כח:) יליף ר' יהודה לאוכל חמץ מו' שעות ולמעלה שהוא בלא תעשה ור' שמעון פליג עליה ומהכא לא מצי למילף מידי דלא הוקשה אכילת חמץ להשבתת שאור שמשש שעות ולמעלה אלא להשבחת שאור של שבעת ימים וקשה לרשב"א אמאי לא יליף כרת להשבתת שאור מדאיתקש לאכילת חמץ:
למעוטי חולו של מועד אתרווייהו קאי דלולב אינו ניטל במדינה אלא יום אחד:
כדתנא דבי ר' ישמעאל אע"ג דכתיבי טובא בהנך ג' מצות כתיבי כולהו וכל הכתוב במצוה אחד חשיבי חדא ואין להקשות מנלן דמהני ג' ראשון דרשינן ואך ביום הראשון לכדדרשינן דילמא ההוא איכתיב להך דרשא דמסתברא דמהני דכתיבי במקרא קודש דרשי' כולהו להך דרשא:
לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים הקשה רשב"א היכי יליף מהכא דחמץ אסור מו' שעות ולמעלה והא זמן שחיטת הפסח אחר התמיד הוי ותמיד ששחטו לפני חצות פסול וא"כ זמן שחיטה לא הוי מיד אחר חצות עד כדי שהיית הקרבת תמיד וי"ל כיון דדיעבד אם שחט הפסח קודם תמיד כשר כדתנן התם חשיב זמן שחיטה מחצות ואילך:
זמן שחיטה קאמר רחמנא אע"ג דאמת הוא דלא תשחט על חמץ כל חד וחד כי שחיט דאמרינן בפרק תמיד נשחט (לקמן פסחים סג. ושם) השוחט את הפסח על החמץ עובר בלאו מ"מ כיון דאשכחן דהזהיר על ההשבתה והזהיר שלא לשחוט פסח על חמץ סברא הוא שבזמן שחיטה הזהיר על השבתה:
דברי ר' ישמעאל תימה לר"י דתנא דבי רבי ישמעאל נפקא ליה מקרא אחרינא ובכמה דוכתין פריך מר' ישמעאל אתנא דבי רבי ישמעאל:
(ואומר) כל מלאכה לא תעשו אע"ג דכשישרף ויעשה גחלים הנאתו מותר כדאמר בפרק כל שעה (לקמן פסחים כו:) גבי ערלה בישלה על גבי גחלים דברי הכל הפת מותר וה"ה חמץ והא דתנן בפ' כל שעה (ד כא.) לא יסיק בו תנור וכירים היינו מדרבנן אור"י דסברא הוא דקרא דתשביתו מיירי בכל ענין אפילו אינו צריך לגחלתו אי נמי כיון דמתחלת הבערה אינו יכול להנות ממנו אע"ג שיהא לו הנאה ממנו אחר כך אסור כמו נדרים ונדבות שאין קריבין בי"ט למ"ד (ביצה דף יט כ.) אף על פי שיש בהן מאכל הדיוט לבסוף ומאן דשרי שרי מלהנות:
Tosafot on Pesachim 5a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ואימא מצפרא בי"ד ופרקינן אך חלק כדקיימא לן אכין ורקין למעט ובא זה אך וחלק גם י"ד חציו מותר וחציו אסור:
רב נחמן בר יצחק אמר אך ביום הראשון הראשון של יום טוב ראשון משמע כלומר קודם יום טוב ודייק מהא דכתיב הראשון אדם תולד (איוב טו ב) כלומר הראשון של אדם הראשון נולדת ולפני גבעות חוללת ואקשי' עליה אלא מעתה ולקחתם לכם ביום הראשון הכי נמי וכו':
רבא אמר מהכא לא תשחט על חמץ דם זבחי וגו' לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים ושחיטת הפסח מן התורה וזמן שחיטת הפסח שהיא משעה ששית ולמעלה קאמר: תניא כרבא ואליבא דר' ישמעאל ר"ע אומר הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה ומצינו הבערה שהיא אב מלאכה לפיכך כיון שטעון שרפה אי אפשר להשבתת שאור ביו"ט אלא מערב יו"ט:
Rabbeinu Chananel on Pesachim 5a · Sefaria
Meiri
ולענין ביאור מה שאמרו דכולי עלמא אסור פירושו שאלו לא היתה חובת השבתה וביעור עד הלילה לא היו גוזרין בו כל כך לשרפו בתחלת שש שהרי בין יום ללילה אין לטעות וכן מה ששאלו ואימא מצפרא והשיבו אך חלק פירושו שאך הוא מיעוט מקצתו אסור ומקצתו מותר וא"ת ליתן שעה אחת לאיסור והשאר להיתר פירשו בו שאך באלפא ביתא של (אח"ץ) [אח"ס] בט"ע הוא חץ כלומר חציו להיתר וחציו לאיסור ורבותי פירשו שהיום כלו נחלק לארבעה חלקים שש שעות לכל אחד ותחלת המנין חלוק בין האומות והוא שאנו מתחילין מתחלת הלילה וקצת האומות מתחלת היום וקצת האומות מנקודת חצי הלילה מפני שמחלקין את הלילה חציו ליום שעבר וחציו ליום הבא וחכמי האצטגנינות מנקודת חצי היום שהשמש נגלה לכל העולם ואחר שכתב ביום וכתב אך הרי הוא ממעט להיתר חלק ראשון שביום ונמצא ביעורו בחצי היום שהוא תחלת יום חמשה עשר למצריים שהיו מתנהגים בכל עניניהם אחר חכמת האצטגנינות:
Meiri on Pesachim 5a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא רב נחמן בר יצחק אמר ראשון דמעיקרא משמע כו' רבא אמר מהכא לא תשחט כו' ורש"י בפי' החומש הרכיב את שני המאמרים וז"ל בפרשה בא אך ביום הראשון וגו' מעי"ט וקרוי ראשון שהוא לפני הז' ומצינו מוקדם שנקרא ראשון שנאמר הראשון אדם וגו' או אינו אלא ראשון של ז' תלמוד לומר לא תשחט על וגו' כו' עכ"ל ע"ש וצ"ל לפי' דר"נ בר יצחק נמי אית ליה דרשה דרבא לא תשחט וגו' ואי לאו קרא דלא תשחט וגו' לא הוה מפקינן מלת הראשון ממשמעותיה דכל אינך הראשון דכתיבי במקרא קודש ובלולב אלא דבא רב נחמן בר יצחק לומר לפי הדרשה דלא תשחט הוה לשון הראשון משמעותי' כמו הראשון אדם וגו' אבל א"כ הוא קשה מאי פריך תלמודא מכל הני הראשון דלית בהו הוכחה לאפוקי אותן ממשמען כי הכא בהראשון תשביתו וי"ל שהוא מפרש דרבא אתי לשנויי הא דר"נ ב"י דכל הני הראשון ודאי ממש הן אלא גבי הראשון תשביתו דמפיק ליה ממשמעיה לפרשו מעיקרא כמו הראשון אדם וגו' היינו דמוכחי קראי מדכתיב לא תשחט וגו' וק"ל:
תוס' בד"ה למעוטי חולש"מ אתרווייהו קאי דלולב אינו ניטל במדינה אלא יום אחד עכ"ל וכדמשני סד"א וי"ו מוסיף על ענין ראשון נמי אתרוייהו קאו דבלולב נמי כתיב בסיפא דקרא ושמחתם לפני ה' אלהיכם וגו' וק"ל:
בד"ה כדתני דבי ר"י אע"ג דכתיבי טובא כו' דמסתברא דמהכי דכתיבי במקרא קודש כו' עכ"ל ר"ל הני ג' דכתיבי בפ' מקרא קודש בפרשת אמור שמתחיל בה אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש וגו' והיינו שביתת רגל דפסח ושביתת רגל דסוכות ונטילת לולב דכתיבי בהך פרשתא ואייתי להו בשמעתין ובהכי ניחא דלא פריך בשמעתין בשביתת רגל דפסח מקרא דלקמיה דכתיב בפ' בא דכתיב ביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי וגו' ומייתי קרא דבתריה בפ' אמור ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם משום דההוא אתי למסקנא להך דרשה דג' ראשון דכתיבי בפ' מקרא קדש וההוא קרא דפרשת בא לא חשיב כיון דכתיב בהך מצוה דשביתת רגל דפסח ועוד יש לישב דניחא ליה לאתויי קרא דפ' אמור דליכא התם לשנויי וי"ו מוסיף על כו' מה שאין כן בהאי קרא דפ' בא בשביתת רגל דפסח דמייתי איכא וי"ו מוסיף כו' מיהו ק"ק בשביתת רגל דסוכות דמייתי ביום הראשון שבתון וגו' אמאי לא מייתי קרא דלקמי' בהך פרשתא גופיה ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת וגו' והתם נמי ליכא לשנויי וי"ו מוסיף כו' ודו"ק:
בפירש"י בד"ה אך חלק כו' דאי לאו אך איכא למימר ביום הראשון בין השמשות כו' עכ"ל ק"ק לפירושו דאי לית ליה לר' יוסי דרשה דביום למעט לילה אכתי קשה ואימא ליל י"ד כדפריך לעיל ואי אית ליה דביום ממעט לילה א"כ אימעיט נמי בין השמשות דיום הראשון ולא אצטריך אך אלא דלא נימא מצפרא כדאמרינן לעיל ויש ליישב [א] ודו"ק:
Chidushei Halachot on Pesachim 5a · Sefaria
Maharam
ד"ה כדתניא וכו' אע"ג דכתיבי טובא פי' ראשון בהנך וכו' כצ"ל:
ד"ה דברי ר' ישמעאל וכו' ובכמה דוכתי פריך מרבי ישמעאל אתנא דבי רבי ישמעאל ר"ל א"כ משמע דחד תנא הוא:
Maharam on Pesachim 5a · Sefaria
Penei Yehoshua
ע"ב בגמרא דהא איתקש השבתת שאור כו' דכתיב שבעת ימים כו' ויש לדקדק דמהאי קרא קמא גופא הו"מ למידרש הקישא דכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ ונכרתה ויש ליישב דלא מצי לאתויי הקישא מהאי קרא דא"כ אדרבא מהאי הקישא גופא הוי משמע דהראשון לאו י"ד הוא אלא בערב ט"ו דומיא דאכילת חמץ ואכילת מצה כדפרישית בסמוך. אלא ע"כ דבהאי קרא דהראשון לפי האמת נמי לא שייך למידרש הקישא דהא כתיב בהדיא כי כל אוכל חמץ ונכרתה והאי ודאי לאו בי"ד איירי דהכתיב קרא אחרינא כל אוכל חמץ מיום הראשון עד יום השביעי ונכרתה ולפ"ז כיון דתשביתו היינו בי"ד וכל אוכל היינו בט"ו תו לא שייך האי הקישא כלל משא"כ מהאי הקישא דשבעת ימים מייתי שפיר ודו"ק ועיין בסמוך:
בתוס' בד"ה דהא איתקש כו' ור"ש פליג עליה ומהכא לא מצי למילף כו' עכ"ל כוונתם דודאי אפילו לר"ש דלפני זמנו אינו עובר לענין אכילה אפ"ה פשיטא להו דמודה נמי ר"ש דלאחר שש שורפין דלא אשכחן מאן דפליג בהא וא"כ אית ליה נמי הנך דרשא דהכא וקשיא להו דא"כ לילף אכילה מהשבתה ולכאורה היה נראה מלשונם דמשמע להו דלר"ש שרי באכילה עד הערב מדאוריי' והיינו כשיטת בעל המאור ז"ל דבאכילתו מקיים עשה דהשבתה אלא שאין צורך לפרש כן דבהדיא כתבו בפ' כל שעה דף כ"ח דלר"ש נמי אסור באכילה מדאוריי' אלא שאינו עובר בלאו אלא בעשה דתשביתו וקשיא להו הכא דאפילו בלאו יעבור מהאי הקישא וליכא למימר דילפינן בהקישא אכילה די"ד מהשבתה די"ד דהוי נמי עשה גרידא אלא שכבר כתבתי דבהאי קרא דתשביתו ביום הראשון לא שייך היקישא כיון דהאי בי"ד והאי בט"ו כן נ"ל ודוק:
בא"ד וקשה לרשב"א אמאי לא יליף כרת כו' עד סוף הדיבור ולכאורה היה נ"ל ליישב כיון דכתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה משמע דוקא על האכילה חייב כרת ולא על השבתה כדדרשינן כה"ג לענין תערובת חמץ וחמץ נוקשה. ולכאורה היה נ"ל להביא ראיה מדאיצטריך קרא נפש לרבות השותה בפ' העור והרוטב א"כ משמע דאכילה דוקא. אלא דיש לדחות דאי לאו קרא דנפש הו"א איפכא דאפי' בבל יראה אינו עובר על החמץ שהמחה ונעשה משקה כיון דאוכל כתיב משו"ה איצטריך נפש. אלא דאפילו בלא ראיה נמי מצינן למימר כדפרישית. ועוד נ"ל דלא שייך כרת לענין השבתה כיון דלא אשכחן כרת בשב ואל תעשה חוץ מפסח ומילה כיון דאיכא סברא תו לא שייך היקישא להא מילתא אלא למילי אחריתא כדפרישית בכמה דוכתי. ואע"ג דאשכחן השבתה נמי בקום עשה כגון שקונה חמץ בי"ט אפ"ה עיקר קרא לאו בהכי איירי דכתיב לא ימצא בבתיכם ודרשינן לקמן מדכתיב לא ימצא היינו במצוי בידך מדלא כתיב לא תמצא ואם כן משמע שכבר מצוי אצלו וא"כ אין בו מעשה כן נ"ל ודו"ק:
בפירש"י בד"ה ראשון דמעיקרא משמע בלאו רומיא דקרא כו' עכ"ל כוונתו בזה דודאי לרבי יוחנן כו' איצטריך נמי ילפותא דאך חלק דלא נימא מצפרא ואיצטריך נמי ילפותא דביום כתיב אלא דלא איצטריך למילף מרומיא דקראי והא דלא פרש"י כן לעיל מיניה בילפותא דתנא דבי ר"י משום דהתם איכא למימר דתדבר"י אית ליה נמי רומיא דקראי דאל"כ נהי דאשכחן די"ד נקרא ראשון מ"מ ניחא טפי לאוקמי בט"ו דנקרא טפי ראשון אע"כ דארומיא דקרא סמיך מיהו לא סגי ליה בכל הנך ילפותא דלעיל דאכתי אי לאו די"ד נקרא ראשון לא הוי מפקינן קרא מפשטא וע"כ הוי מתוקמא לליל ט"ו משום דהקישא לא משמע ליה להכי כדפרישית לעיל דאיכא למימר אדרבה היקישא לאידך גיסא משא"כ הכא בדרב נחמן ב"י דאמר ראשון דמעיקרא משמע ולא ניחא ליה בהאי דתנא דבי ר"י דקאמר דאשכחן י"ד דנקרא ראשון להא מילתא דפסח גופא אלא ע"כ דתדבר"י לית ליה דרשא דרומיא דקראי וא"כ לא סגי ליה נמי בתדבר"י לחוד דהא ט"ו נמי נקרא ראשון משו"ה מייתי ראשון דמעיקרא דלא שייך לאוקמי כלל בט"ו דא"כ הראשון למה לי כדמסיק בסמוך וממילא א"ש הא דמקשה הש"ס אלא מעתה ואי ס"ד דתדבר"י נמי ארומיא דקרא סמיך לא הוה מקשה מידי כנ"ל ודו"ק:
בתוס' בד"ה דברי ר"י תימא לר"י דתדבר"י נפקא ליה מקראי אחרינא כו' עסה"ד. ולענ"ד נראה דלרבי ישמעאל איצטריכו תרווייהו דמהאי די"ד נקרא ראשון לחוד לא מצי למילף דט"ו נמי נקרא ראשון אם נאמר דלית ליה רומיא דקראי דלעיל כמו שפירשו בדרב נחמן ב"י. ועוד אפילו אי אית ליה אכתי אימא מצפרא או מאורתא משו"ה מייתי נמי קרא דלא תשחט ומלא תשחט לחוד נמי לא פסיקא ליה דאפשר דלא איירי אלא במי ששוחט הפסח כפשטא דקרא אבל מי שאין שוחט הפסח א"צ לבער אלא בט"ו כפשטא דקרא דביום הראשון תשביתו לכך הוצרך לומר ג"כ די"ד נקרא ראשון ואם כן מסתמא קרא דלא תשחט נמי בכל ענין קאמר וזמן שחיטה קאמר. ולפ"ז נתיישב גם כן מה שהקשו התוס' בד"ה לא תשחט דזמן שחיטה הוא אחר שבע ומחצה לאחר התמיד ולמאי דפרישית אתי שפיר דקרא דלא תשחט אינו אלא גילוי מילתא דאך ביום הראשון היינו בי"ד ואם כן התם דכתיב בפסח מצרים ע"כ היה זמן שחיטת הפסח מיד לאחר שש שלא היו מקריבין תמיד והיינו דכתיב בפסח מצרים בין הערביים לחוד ולא בערב וא"כ כיון שפירש אח"כ בפסח דורות לא תשחט והיינו זמן שחיטה מסתמא איירי בעיקר זמנו של פסח מצרים כן נ"ל:
בד"ה ואומר כל מלאכה כו' והא דתנן בפ' כל שעה ולא יסיק היינו מדרבנן. עיין מה שאכתוב בזה לקמן דיש מי שסובר דהיינו מדאורייתא ושם יבואר בעז"ה:
Penei Yehoshua on Pesachim 5a · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה וכתיב כל מלאכה בסוף הדבור שרי מלהנות צ"ל מלה':
Gilyon HaShas on Pesachim 5a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
תד"ה ואומר וכו' ומאן דשרי שרי מלד' דבריהם צריכים ביאור דמצינו (ביצה דף יט) דרשב"א סבר דעולת נדבה אינה קריבה ושלמי נדבה קריבין ע"ש. א"כ ע"כ דנדבה לא נפקא מריבוי לד' דא"כ אף עולת נדבה בכלל כמו דמרבי' עולת ראיה. אע"כ דלא מרבי' מלד' רק קבוע לה זמן דומי' דוחגותם. והא דשלמי נדבה קריבי' ע"כ מסברא דמקרי צורך הדיוט כיון דהבעלים אוכלים ממנו. ולא ס"ל דכהנים משלחן גבוה זכו. וא"כ איך כתבו בפשיטות דמאן דשרי שרי מלד'. אף דמצינו ג"כ (ביצה דף כ ע"ב) דאבא שאול סבר נו"נ קריבים ביו"ט והיינו אף עולת נדבה (מדלא השיבו ב"ש עולת נדבה יוכיח. וכ"כ המהר"ם שיף שם) ולדידי' שפיר י"ל דמרבי' מלד'. מ"מ הרי מוכח דרשב"א ס"ל מסברא דשלמי נדבה קריבים ביו"ט. ולאו מלתא דפסיקא הוא לומר משלחן גבוה זכו. ובתוס' משמע דכ"ע ס"ל הכי. ונראה דכוונת תוס' אינו דכ"ע סברי הכי אלא דבאו לתרץ דלא יקשה לפי תירוצם אמאי לא קאמר הש"ס ש"מ ד' דהא מוכח דרע"ק סבר נו"נ אין קריבי' ביו"ט. ולזה באו לומר ומאן דשרי שרי מלד' היינו דאיכא דמאן דמתיר מקרא לד' כנלענ"ד כוונתם אף דלשונם אינו מדוקדק כ"כ לפ"ז. אך באמת תמוה לי דהא בסוגיא דשבת (דף קיד ע"א) ורע"ק סבר נו"נ אין קריבים ביו"ט. הרי מוכח דסבר עכ"פ דעולת נדבה אין קריבי' ביו"ט וע"כ דלא דריש מלד', וא"כ ממילא מדברי רע"ק דשמעתין דסבר גם שלמי נדבה אין קריבים ביו"ט כיון דע"כ סבר כהנים משלחן גבוה זכו. וא"כ עדיין הוי מצי הש"ס לומר ש"מ ד'. דש"מ דשלמי נדבה אין קריבים לאפוקי מסברת רשב"א הנ"ל. וצריכים לדחוק כיון דעכ"פ מהך דהכא לא מוכח. דהא י"ל דדריש לד' ומוכח רק מהצטרפות דברי רע"ק דשבת לכך לא קאמר ש"מ ד'. ובדברינו מיושב ג"כ מה דקשה לכאורה עוד אמאי לא קאמרי תוס' בקיצור דמאן דשרי משום דס"ל דאמרי' מתוך והוי צורך קצת דלא יהא שלחנך. אבל רע"ק דלא סבר מתוך מש"ה נו"נ אין קריבים ביו"ט. ולפמ"ש א"צ לזה דכל עיקר כוונתם ליישב אמאי דלא קאמר הש"ס עוד ש"מ דרע"ק ש"מ ד'. וא"כ אינו מספיק בסברת מתוך. דהרי להרשב"א דסבר עולת נדבה ע"כ דלא שרי מטעם מתוך ואעפ"כ שלמי נדבה קריבים ביו"ט. וע"כ דמקרי לצורך הדיוט. וא"כ לרע"ק דלא סבר מתוך וגם לא סבר דהוי צורך הדיוט מוכח דסבר שלמי נדבה אין קריבים ביו"ט. והו"ל להש"ס לומר ש"מ דסבר ש"נ אין קריבים ביו"ט. ולזה באו לומר דשרי מלד'. וא"כ ליכא ש"מ. דדלמא גם רע"ק סבר דנו"נ קריבים ביו"ט מקרא דלד'. והוא נכון בעזה"י לענ"ד. והנה על תירוצם א' קשה לי במה שתירצו דקרא מיירי אף במי שא"צ לגחלתו. הא מ"מ מדאורייתא שרי משום הואיל דמקלעי אורחים. ויצטרכו לבשל או לאפות בגחלים. ואם נימא דרע"ק סבר דלא אמרי' הואיל א"כ נימא ש"מ ד'. דש"מ דסבר דל"א הואיל. ודוק: בחדושי הרשב"א הקשה ג"כ קושית תוס' ד"ה אא"כ ראויין דמה מהני ראויין לב"ש הא לית ליה מתוך וסיים הרשב"א וכ"ש דלית להו הואיל. ובודאי גם כוונת תוס' כך דבלא"ה אין כאן מקום לקושייתם. לפ"ז תמוה לי דהא רע"ק בפ"ק דפסחים ס"ל דל"א מתוך. א"כ לא סבר ג"כ הואיל. ובלא"ה מוכח כן לתירוצם א' בתוס' פ"ק דפסחים. שכתבו דקרא מיירי בכל ענין אף בא"צ לבשל אצל הגחלת. ועדיין הא מותר ע"י הואיל דמקלעי אורחים דירצו לבשל בגחלת. אע"כ דלית ליה לרע"ק הואיל. א"כ קשה לי דבפסחים (דף מז) בסוגיא דהואיל הוכיח ממתני' דביצה דמסוכנת לא ישחוט אא"כ יש שהות לאכול כזית צלי. והרי במתני' דהתם קתני ג"כ רע"ק אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה והרי לרע"ק לית ליה הואיל. ודוחק לומר כיון דבדרע"ק לא נזכר לישנא דיש שהות. י"ל דמיירי באמת באוכל דוקא. דנראה דרע"ק על דברי ת"ק קאי ומוסיף להקל. וצל"ע:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 5a · Sefaria
Ben Yehoyada
בִּשְׂכַר שְׁלֹשָׁה "רִאשׁוֹן" זָכוּ לִשְׁלֹשָׁה "רִאשׁוֹן" נראה לי בס"ד שְׁלֹשָׁה 'רִאשׁוֹן' הם: חג הפסח דכתיב ביה 'וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן' (שמות יב, טז) שהוא בט"ו לחודש ואחד חג הסוכות דכתיב ביה 'בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן' (ויקרא כג, לט) שהוא ט"ו לחודש, ואחד מצות לולב ומיניו דכתיב ביה 'וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן' (ויקרא כג, מ) שהוא גם כן בט"ו לחודש וג' פעמים ט"ו שלש זמנים הנזכרים הם מספר 'אָדָם' [15×3=45] שנקראו בו ישראל דוקא שהוא מספר שם הוי"ה במלוי אלפי"ן [יו"ד ה"א וא"ו ה"א=45] ולכן זכו ישראל בשלשתם. ובראשון של הפסח היתה הגאולה מפרעה לכן בשכר חג זה תהיה הַגְּאֻלָּה מֵאֱדוֹם שֶׁהוּא עֲמָלֵק שהוא עֵשָׂו הרמוז בתוך שם פַּרְעֹה כי פרעה במלוי כזה פ" ה ר י " ש עי" ן ה" א המלוי הוא מספר עֵשָׂו. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב 'לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ' (שמות י, א) רמז על אומת עֵשָׂו הרמוז בקרב פַּרְעֹה דכתיב בגאולה העתידה להיות מאומתו של עשו כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מיכה ז טו), לכן בזכות חג הפסח שהוא ביום הראשון נזכה לגאולה מעשו הוא אדום דכתיב ביה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן (בראשית כה, כה) כי עֵשָׂו רמוז בתוך פַּרְעֹה ועמלק ועשו חד הוא. ובשכר חג הסוכות דכתיב ביה 'הָרִאשׁוֹן' (ויקרא כג, לט) נזכה לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דכתיב ביה 'רִאשׁוֹן' כי בסוכה יהיה יחוד שם הוי"ה ושם אדנ"י [26+65=91] הרמוזים באותיות סוכה כ"ו ה"ס [26+65=91], ובבנין בית המקדש בית שלישי יהיה יחוד הוי"ה אדנ"י בתכלית המעלה והשלימות בסוד שני מלכים בכתר אחד. וידוע כי בית שלישי נקרא 'רִאשׁוֹן' בבנין מעשה שמים שאינו מתערב עם מקדשים שקדמו שהם מעשה אדם. ובשכר לולב ומיניו דכתיב בהם 'רִאשׁוֹן' (ויקרא כג, מ) נזכה לִשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ דכתיב ביה 'רִאשׁוֹן' (ישעיהו מא, כז) והיינו כי בשמו של משיח נרמז שם קדוש משמות ע"ב של 'ויסע ויבא ויט' שהוא נקרא 'כלי' והוא שם הי"ח שבע"ב שמות הנזכרים והוא נרמז בשם 'מָשִׁיחַ' שהוא אותיות ש"ם י"ח, ובשם זה יהיה קבלת השפע של כל ישראל כי כשמו כן הוא שהוא נקרא 'כלי' ולקיבול השפע צריך כלי ולא יזכו ישראל לקבלת השפע בכלי הנזכר אלא אם כן יהיו כולם באחדות ושלום יען שהם שלשה מדרגות, כ הנים ל ויים י שראלים דראשי תיבות שלהם הוא 'כְּלִי', ואם יהיו נפרדים זה מזה נמצא הם 'שברי כלי' ולא יזכו לקבלת השפע בשם הקדוש הנזכר הנקרא 'כלי' אבל אם יהיו באחדות אחת כולם אז הם 'כלי שלם' יזכו לקבלת השפע והברכה בשם הקדוש הנזכר. ובזה פרשתי בס"ד מה שאמרו רבותינו ז"ל (משנה עוקצין ג, יב) לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, פירוש שם הקדוש הנזכר הנקרא 'כְּלִי' שהוא מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל שיהיה בו קבלת השפע והברכה אֶלָּא על ידי הַשָּׁלוֹם שיהיה ביניהם שאז הם יהיו כלי שלם. והנה בודאי אחדות וחיבור של ישראל זה עם זה יהיה בשלימות בימי מלך המשיח שאז יהיו תמיד המה כלי שלם ולכן הם זוכים תמיד לקבלת השפע בשם הקדוש הנקרא כלי הרמוז בשמו של מָשִׁיחַ שהוא אותיות ש"ם י"ח. וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל בלולב ומיניו שהם באגודה רומזים להתחברות כל ישראל שהם ארבעה מינים באגודה אחת. ולכן בשכר מצות הלולב ומיניו הרומזת לחיבור ישראל נזכה לִשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שמקבל שפע וברכה בשם הקדוש 'כְּלִי' שהוא רמוז בשמו של משיח. ובאופן אחר נראה לי בס"ד מה שאמרו לִשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כי בשמו רמוז מעלה והשגה גדולה שתהיה לו לעתיד אשר גם אנחנו יגיע לנו הארה מזה והוא שיהיה מורח ודאין דכתיב (ישעיה יא ג) 'וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת הֳ'' ואם תשבר שי"ן של מָ שִׁ יחַ לשני שלישים ושליש יהיה ממנה אותיות 'קר' ועם אותיות 'מיח' שבשמו יהיה מזה צירוף 'קם ריח' שיהיה לו השגה וקימה בריח, וממילא גם אנחנו נשיג חכמה גדולה משם שאז יתקיים (ירמיה לא, לג) כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם הֳ' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד. והא דקרי למשיח בשם 'רִאשׁוֹן' כי הוא יזכה ליחידה מן הכתר שהוא ראשון לי' ספירות וזו היחידה רמוזה בשמו של משיח, יחדה בחד יו"ד דהחיר"ק ישמש במקום יו"ד אם תמלאנה כזה 'יו"ד חי"ת דל"ת ה"א' [878] עולים מספר מָשִׁיחַ במילואם 'מ"ם שי"ן יו"ד חי"ת' [878] ולזה אמר שנזכה לִשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כלומר להארה ושפע מן היחידה הרמוזה בשמו של משיח. או יובן אומרם לִשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ על פי מה שאמרו המפרשים דְּ'מָשִׁיחַ' [358] עולה מספר 'הֳ' מֶלֶךְ הֳ' מָלַךְ הֳ' יִמְלֹךְ' [358] נמצא מלכותו יתברך בשלימות רמוזה בשמו של משיח ולכן אמר שנזכה לִשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שתתגלה ותראה מלכותו עלינו בשלימות כאשר רמוזה בשמו של משיח. ובזה יובן בס"ד, הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיע אֶתְכֶם (ישעיה מב, ט) פירוש הָרִאשֹׁנוֹת הם שלשה דכתיב בהו רִאשׁוֹן הִנֵּה בָאוּ ובשכרם חֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד הם שלשה הנזכרים בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה החדשות אַשְׁמִיע אֶתְכֶם מלשון וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם (שמואל א' טו, ד) רוצה לומר אקבץ אתכם.
Ben Yehoyada on Pesachim 5a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Pesachim, daf 5, Amud Aleph, about 423 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 110 words
Opens “דְּהָא אִיתַּקַּשׁ הַשְׁבָּתַת שְׂאוֹר לַאֲכִילַת חָמֵץ, וַאֲכִילַת…”
- Segment 216 words
Opens “הַשְׁבָּתַת שְׂאוֹר לַאֲכִילַת חָמֵץ, דִּכְתִיב: ״שִׁבְעַת יָמִים…”
- Segment 320 words
Opens “וַאֲכִילַת חָמֵץ לַאֲכִילַת מַצָּה, דִּכְתִיב: ״כָּל מַחְמֶצֶת…”
- Segment 48 words
Opens “וְאֵימָא לְרַבּוֹת לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר לְבִיעוּר? ״בַּיּוֹם״…”
- Segment 54 words
Opens “וְאֵימָא מִצַּפְרָא! ״אַךְ״ חִלֵּק.…”
- Segment 629 words
Opens “דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: מָצִינוּ אַרְבָּעָה עָשָׂר…”
- Segment 711 words
Opens “אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן״, הָכִי…”
- Segment 819 words
Opens “שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב: ״וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם…”
- Segment 922 words
Opens “הָכָא נָמֵי כְּתִיב: ״אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ…”
- Segment 1037 words
Opens “אִי הָכִי הָתָם נָמֵי, ״הָרִאשׁוֹן״ לְמָה לִי?…”
- Segment 1113 words
Opens “״הָרִאשׁוֹן״ לְמָה לִי? לְמַעוֹטֵי חוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד.…”
- Segment 1221 words
Opens “אִיצְטְרִיךְ: סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל דִּכְתַב רַחֲמָנָא:…”
- Segment 1320 words
Opens “וְלָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא לָא וָיו וְלָא הֵא?!…”
- Segment 1430 words
Opens “אֶלָּא, הָנֵי שְׁלֹשָׁה ״רִאשׁוֹן״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנֵי…”
- Segment 1529 words
Opens “לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו, דִּכְתִיב: ״וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן…”
- Segment 1616 words
Opens “רָבָא אָמַר, מֵהָכָא: ״לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ…”
- Segment 1710 words
Opens “וְאֵימָא: כָּל חַד וְחַד כִּי שָׁחֵיט! זְמַן…”
- Segment 1838 words
Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ…”
- Segment 1924 words
Opens “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא…”
- Segment 2046 words
Opens “רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא…”
Sages named on this page
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Pesachim 5a · Segment 6 — “דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: מָצִינוּ אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁנִּקְרָא רִאשׁוֹן,…”
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Pesachim 5a · Segment 19 — “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״אַךְ…”
Original text
דְּהָא אִיתַּקַּשׁ הַשְׁבָּתַת שְׂאוֹר לַאֲכִילַת חָמֵץ, וַאֲכִילַת חָמֵץ לַאֲכִילַת מַצָּה.
The time for the removal of leaven is juxtaposed to the time when the eating of leavened bread is prohibited. When the prohibition against eating leaven goes into effect, the obligation to remove leaven is in effect as well. And furthermore, the time of the prohibition against the eating of leavened bread is juxtaposed to the time for the eating of matza , as its prohibition takes effect from the time that the mitzva to eat matza takes effect.
הַשְׁבָּתַת שְׂאוֹר לַאֲכִילַת חָמֵץ, דִּכְתִיב: ״שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה״.
The Gemara elaborates: The removal of leaven is juxtaposed to the eating of leavened bread, as they appear in the same verse, as it is written: “Seven days leaven shall not be found in your houses, as anyone who eats that which is leavened, that soul shall be cut off from the congregation of Israel” (Exodus 12:19).
וַאֲכִילַת חָמֵץ לַאֲכִילַת מַצָּה, דִּכְתִיב: ״כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת (וְגוֹ׳)״, וּכְתִיב בֵּיהּ בְּמַצָּה: ״בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת״.
And the prohibition against the eating of leavened bread is juxtaposed to the eating of matza , as both appear in the same verse, as it is written: “You shall not eat anything that is leavened; in all of your dwellings you shall eat matzot , etc.” (Exodus 12:20), and it is written with regard to matza : “On the first day, on the fourteenth day in the evening you shall eat matzot ” (Exodus 12:18). Since the halakha that leaven is prohibited on the first night of Passover is derived from this source, there is no need for an additional derivation.
וְאֵימָא לְרַבּוֹת לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר לְבִיעוּר? ״בַּיּוֹם״ כְּתִיב.
The Gemara asks: And say that the verse: “Yet on the first day you shall remove leaven from your houses” comes to include the night of the fourteenth in the obligation to remove leaven, which would mean that one must remove all leaven from his house on the night of the fourteenth. The Gemara rejects this suggestion: That is not possible, as “on the day” is written.
וְאֵימָא מִצַּפְרָא! ״אַךְ״ חִלֵּק.
The Gemara continues to ask: And say that leaven must be removed immediately from the morning of the fourteenth. The Gemara answers: That is also incorrect, as the verse says, “Yet on the first day”; and the word yet divides. The connotation of the word yet is one of restriction. In this context, it teaches that leaven is prohibited not for the entire day, but only for part of it. One is obligated to remove leaven only for the second half of the fourteenth of Nisan, not for the first half of the day.
דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: מָצִינוּ אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁנִּקְרָא רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: רִאשׁוֹן — דְּמֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע, דְּאָמַר קְרָא: ״הָרִאשׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד״.
The school of Rabbi Yishmael taught: We found that the fourteenth day is called: First, as it is stated: “On harishon , on the fourteenth day of the month” (Exodus 12:18). Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is evident from the verse itself that it is referring to the removal of leaven on the fourteenth, as rishon means previous. In this context, first means the day that precedes the others, i.e., the day before the Festival begins, as the verse stated: “Are you first [ rishon ] man born? Or were you brought forth before the hills?” (Job 15:7). Based on the parallelism between the two parts of the verse, the word rishon here means before; the one preceding all others.
אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן״, הָכִי נָמֵי רִאשׁוֹן דְּמֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע?
The Gemara asks: But if that is so, consider a verse written with regard to Sukkot : “And you shall take for yourselves on the first [ harishon ] day the fruit of a beautiful tree, branches of palm trees, and boughs of thick trees, and willows of the brook” (Leviticus 23:40). So too, in this case, does harishon mean the day previous to the Festival? Clearly, one is not obligated to take the four species on the fourteenth of Tishrei, the eve of Sukkot .
שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב: ״וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים״, מָה ״שְׁבִיעִי״ — שְׁבִיעִי לֶחָג, אַף ״רִאשׁוֹן״ — רִאשׁוֹן לֶחָג.
The Gemara rejects this contention. There it is different, as it is written immediately thereafter: “And you shall rejoice before the Lord your God seven days” (Leviticus 23:40). Just as the seventh of these seven days is the seventh day of the Festival, so too, the first of these days is the first day of the Festival itself, not the day before Sukkot . However, where it is not explicitly stated, rishon means the day before the Festival.
הָכָא נָמֵי כְּתִיב: ״אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ״! אִם כֵּן, נִכְתּוֹב קְרָא ״רִאשׁוֹן״, ״הָרִאשׁוֹן״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ לִכְדַאֲמַרַן.
The Gemara raises a difficulty. Here too, it is written with regard to Passover: “Yet on the first [ harishon ] day you shall remove leaven from your houses”; “for seven days you shall eat matza ” (Exodus 12:15). Just as seventh here is referring to the seventh day of the Festival, so too, rishon must refer to the first day of the Festival. The Gemara answers: If so, let the verse write rishon ; why do I need the addition of the definite article, harishon ? Learn from it, as we said: Harishon means the day before the Festival.
אִי הָכִי הָתָם נָמֵי, ״הָרִאשׁוֹן״ לְמָה לִי? וְתוּ, הָתָם דִּכְתִיב: ״בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן״, אֵימַר ״רִאשׁוֹן״ דְּמֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע? שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא: ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן״, מָה ״שְׁמִינִי״ — שְׁמִינִי דְּחַג, אַף ״רִאשׁוֹן״ — רִאשׁוֹן דְּחַג.
The Gemara raises an objection: If so, there too, with regard to Sukkot , why do I need the verse to say harishon ? And furthermore, there it is written: “On the first [ harishon ] day a solemn rest and on the eighth day a solemn rest” (Leviticus 23:39). Here too, say that first means previous, the day preceding the Festival. The Gemara rejects this suggestion: It is different there, as the verse said: “And on the eighth day a solemn rest,” from which it can be inferred that just as the eighth means the eighth day of the Festival, so too, rishon is referring to the first day of the Festival.
״הָרִאשׁוֹן״ לְמָה לִי? לְמַעוֹטֵי חוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. חוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד מֵ״רִאשׁוֹן״ וּ״שְׁמִינִי״ נָפְקָא!
The Gemara repeats its earlier question: Why do I need the verse to say harishon ? The Gemara answers: The definite article comes to exclude the intermediate days of the Festival. It is not prohibited to perform labor on these days, as the full-fledged sanctity of the Festival does not apply to them. The Gemara says: The status of the intermediate days is derived from the words first and eighth. The fact that the verse mentions only the first and the eighth days as Festivals clearly indicates that the days between them are not Festivals.
אִיצְטְרִיךְ: סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל דִּכְתַב רַחֲמָנָא: ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי״, וָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, דַּאֲפִילּוּ בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara answers: Nevertheless, a special verse was necessary to exclude the intermediate Festival days, as otherwise it could enter your mind to say that since the Merciful One writes: “And on the eighth day,” the principle: The letter vav adds to the previous matter, applies. When a phrase begins with the conjunction vav , meaning and, it is a continuation of the previous matter rather than a new topic. Based on this principle, I might have said that one must treat even the intermediate days as full-fledged Festival days. Therefore, the definite article teaches us not that this is not so.
וְלָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא לָא וָיו וְלָא הֵא?! וְתוּ, הָתָם דִּכְתִיב: ״בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם״ — רִאשׁוֹן דְּמֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע?!
The Gemara asks: And let the Merciful One write in the Torah neither the conjunction vav nor the definite article heh . Since they neutralize each other, as explained above, the same result could have been achieved by omitting both. And furthermore, there, in its description of Passover, it is written: “On the first [ harishon ] day you shall have a sacred convocation; you shall do no servile work” (Leviticus 23:7). Does first mean previous, the day preceding the Festival, in this case too? Labor is permitted on the eve of the Festival.
אֶלָּא, הָנֵי שְׁלֹשָׁה ״רִאשׁוֹן״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּשְׂכַר שְׁלֹשָׁה ״רִאשׁוֹן״, זָכוּ לִשְׁלֹשָׁה ״רִאשׁוֹן״: לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו, לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְלִשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.
Rather, the Gemara explains that those three times the word rishon is mentioned with regard to the Festivals are necessary for that which the school of Rabbi Yishmael taught. As the school of Rabbi Yishmael taught: In reward for the three times the word rishon is stated with regard to the Festivals observed by the Jewish people, they were entitled to three matters also referred to as rishon : To eradicate the descendants of Esau, to the construction of the Temple, and to the name of Messiah.
לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו, דִּכְתִיב: ״וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר״. וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: ״כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ״. וְלִשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב: ״רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם״.
The tanna provides the sources for his statement. To eradicate the descendants of Esau, as it is written: “And the first [ harishon ] came forth red, all over like a hairy mantle; and they called his name Esau” (Genesis 25:25). And to the construction of the Temple, as it is written: “The Throne of Glory, on High from the beginning [ merishon ], the place of our Temple” (Jeremiah 17:12). And the Jewish people were also entitled to the name of Messiah, as it is written: “A harbinger [ rishon ] to Zion I will give: Behold, behold them; and to Jerusalem a messenger of good tidings” (Isaiah 41:27). However, harishon stated with regard to Passover is referring to the day before the Festival.
רָבָא אָמַר, מֵהָכָא: ״לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי״ — לֹא תִּשְׁחַט הַפֶּסַח וַעֲדַיִן חָמֵץ קַיָּים.
Rava said: The halakha that leaven is prohibited from midday on the fourteenth of Nisan is derived from here: “You shall not slaughter the blood of My offering over leavened bread; neither shall the offering of the feast of the Passover be left to the morning” (Exodus 34:25). This verse means that you shall not slaughter the Paschal lamb while your leavened bread is still intact. In other words, all leaven must be removed before the time the Paschal lamb may be slaughtered.
וְאֵימָא: כָּל חַד וְחַד כִּי שָׁחֵיט! זְמַן שְׁחִיטָה אָמַר רַחֲמָנָא.
The Gemara raises a difficulty: And say that the verse means that each and every person must ensure that he has no leaven in his possession when he slaughters his own Paschal lamb, and there is no fixed time for this prohibition. The Gemara answers: The Merciful One states the time of the slaughter of the Paschal lamb, which begins at the end of the sixth hour. In other words, this verse is referring to a particular point in time, rather than the individual act of slaughtering the Paschal lamb.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם״ — מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי״ — לֹא תִּשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח וַעֲדַיִין חָמֵץ קַיָּים, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
The Gemara adds that some of the aforementioned opinions were also taught in a baraita : “Yet on the first day you shall remove leaven from your houses” (Exodus 12:15). This prohibition is in effect from the eve of the Festival. Or perhaps that is not the case, but it applies only to the Festival itself. The verse states: “You shall not slaughter the blood of My offering over leavened bread” (Exodus 34:25), meaning that you shall not slaughter the Paschal lamb while your leavened bread is still intact. This is the statement of Rabbi Yishmael.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם״, וּכְתִיב: ״כָּל מְלָאכָה לֹא (תַעֲשׂוּ)״, וּמָצִינוּ לַהַבְעָרָה שֶׁהִיא אַב מְלָאכָה.
Rabbi Akiva says: There is no need for this proof, as it says: “Yet on the first day you shall remove leaven from your houses,” and it is written: “And on the first day there shall be to you a sacred convocation, and on the seventh day a sacred convocation; you shall perform no manner of work on them” (Exodus 12:16). And we found that kindling a fire is a primary category of prohibited labor. Since the fire in which the leaven is burned is not for the preparation of food, kindling it is not performed for the purpose of the Festival. Therefore, it is prohibited to burn the leaven on the Festival itself. Consequently, one must burn the leaven on the day before the Festival.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם״ — מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב — תַּלְמוּד לוֹמַר ״אַךְ״, חִלֵּק. וְאִי בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ, מִי שְׁרֵי? הָא אִיתַּקַּשׁ הַשְׁבָּתַת שְׂאוֹר לַאֲכִילַת חָמֵץ, וַאֲכִילַת חָמֵץ לַאֲכִילַת מַצָּה! אָמַר רָבָא:
Rabbi Yosei says: There is no need for that proof either, as it says: “Yet on the first day you shall remove leaven from your houses.” This prohibition applies from the eve of the Festival. Or perhaps that is not the case, but it applies only to the Festival itself. The verse states: Yet, which comes to divide the day into two parts; the first half, when leaven is permitted, and the second half, when it is prohibited. And if this verse is referring to the first day of the Festival itself, is leaven permitted on the actual Festival? As explained above, the removal of leaven is juxtaposed to the eating of leavened bread, and the eating of leavened bread is juxtaposed to the eating of matza . Rava said: