Pesachim 109a

קליות קלי מחטים ישנים:

חוטפין מצה מגביהין את הקערה בשביל תינוקות שישאלו ואית דמפרש חוטפין מצה אוכלין מהר וזה הלשון עיקר מדמייתי הא דר"ע בהדה:

חוץ מערבי פסחים כדי שישנו התינוקות ביום ולא בלילה בשעת הגדה:

קסתא דמורייסא מדה שמוכרין בה את המורייס:

תמנתא קדמייתא מדה שהיתה בה כבר בטבריא:

הות יתירה על תמנתא דהשתא רביעית:

ובה משערין רביעית לפסח שהיו ממלאין אותה ומנערין אותה לתוך אותה של עכשיו עד שהיא מליאה ומים הנשארים בתמנתא הן הן רביעית:

ברום אצבעים וברום חצי אצבע ורום חומש אצבע:

חוץ מערבי פסחים ה"ג רבינו שמואל ולא נהירא דאטו לא יוכלו לישן בלא אביהם וטעם שני שפירש שמא יעכבו עד שיחשך הרבה אם כן לא היו צריכין לעמוד ביום כי אם בלילה לכך נראה דגריס לילי פסחים והיו רגילין בבית המדרש לילי י"ט כדאמרינן (ביצה דף כא.) מעשה בשמעון התימני שלא בא בלילי י"ט לבית המדרש למחר מצאו רבי יהודה בן בבא:

שנאמר ושמחת אתה וביתך תימה דהאי קרא גבי מעשר שני כתיב בפ' ראה ולא מייתי קרא דכתיב בפ' ראה גבי רגל ושמחת אתה ובנך ובתך וי"ל דיליף ממעשר דכתיב ביתו בהדיא:

במה משמחו ביין היינו בזמן הזה אבל בזמן בית המקדש אין שמחה אלא בבשר:

בא"י בכלי פשתן המגוהצין אבל בבבל לא היו בקיאים לגהץ כדאמר (תענית כט:) גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם:

וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת תימה דהאי קרא בהר עיבל כתיב ולא מייתי קרא דושמחת בחגך דדרשינן מיניה בחגיגה (דף ח.) לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות וי"ל משום דהכא בהדיא כתיב וזבחת שלמים ושמחת:

תמניתא פי' רשב"ם דהיינו תומן ועוכלא ולא נהירא דבהמוכר את הספינה (ב"ב דף צ.) חשיב לוג ורביעית הלוג תומן ועוכלא וכל מדה ומדה פוחתת והולכת וכאן משמע שהיא יותר מרביעית:

רביעית של תורה אצבעים מכאן קשה על פירוש רבותיו של רבינו שלמה שפי' דרביעית בכל מקום היינו רובע הקב כי לפי זה החשבון הוא רביעית הלוג פר"ת רום המקוה ע"ב אצבעות השלך רביעית ישאר נ"ד קח מכל עשרים אחד יעלה אצבעים וחצי אצבע וחומש וכן תקח ברוחב אחד מי"ב וכן באורך הרי אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע וכן תעשה במים ויעלה רביעית רביעית הנמצא השלך החוצה ומן הנותרים קח אחד מעשרים ופעמים יוסר חלק שנים עשר או תקח אחד מכ"ד והם ג' אצבעות חלק על חומשין והשלך העשירית ישארו שלשה עשר חומשין וחצי והם אצבעים וחצי וחומש אצבע או קח רביעית והם י"ח אצבעים והשלך הרביעי ישארו י"ג אצבעות וחצי וטול החמישית מהר"י קחה רובע וככה תשלך וחלק החמישי קח ולך או השלך עשירית המים ישארו ל"ו יעלה ב' סאין לכל טפח ולג' אצבעות סאה וחצי השלך מג' אצבעות העשירית כאשר השלכנו מן המים. ולפי תלמוד שלנו החשבון מכוון אבל על גירסת ירושלמי דקאמר אצבעים על אצבעים ברום אצבע ומחצה ושליש אצבע וכן עשה הפייט ועל גובה חסר שתות מאצבעים והכל א' קשה כי לפי שיעור המקוה אינו מכוון וי"ל דבירושלמי איירי באצבעות צפוריית והכא במדבריית ואצבעים וחצי וחומש הם י"ו שתותים וחומש שתות באו לירושלים נכנס הכל בי"ג שתותים וחצי באו לצפורי נכנס הכל בי"א שתותים ורביע שתות שהם אצבעים חסר שתות ונשאר רביע שתות בתלמוד שלנו יתר וכמו כן צריך למעט מרוחב כי בתלמוד שלנו מיירי במרובעות וירושל' בעגולות כמו שיסד הפייט הכוס סובב אצבעים על אצבעים סובב משמע עגול ואצבעים על אצבעים עגולות עולה לאצבעים על [אצבע] וחצי דמרובע יתר על העיגול רביע ואצבעים על אצבעים מרובעות מדבריות נכנסות באצבעים על אצבעים עגולות צפוריות ויש בעגולות יותר ד' שתותי שתות שהוא אחד מתשעה הסר ממנו רביע שתות הנשאר בגובה שהוא אחד מכ"ד ישאר שיעור הירושלמי יתר בדבר מועט ולחומרא לא דק ועוד מפרש דבירושלמי איירי בעגולות שיוכל לרבע אצבעים על אצבעים מתוכם דהוי תילתא טפי כדאמר ריבועא מגו עיגולא פלגא פירוש פלגא של ריבוע הפנימי וכשתסיר שליש מגובה שהם י"ג חומשין וחצי ישארו ט' חומשין שהם אצבעים חסר חומש והתם נקט חסר שתות נקט כפי הירושלמי והירושלמי לא דק לחומרא והא דיסד הפייט (שם) לריבוע כוס ישועות לא שהוא מרובע אלא קאמר שאותו רביעית מוכן לד' כוסות של פסח שניתקנו כנגד גאולה וישועה:

תניא רבי אליעזר הגדול אומר חוטפין מצה בלילי הפסח בשביל התינוקות שלא ישנו וישאלו אמרו על רבי עקיבא מימיו לא אמר הגיע זמן לעמוד מבית המדרש אלא לילי הפסח בשביל התינוקות שלא ישנו וערב יוה"כ כדי להאכיל בניו ובני ביתו:

ת"ר חייב אדם לשמח ביתו ברגל רבי יהודה אומר שמחת אנשים ביין ושמחת הנשים בבבל בבגדי צבעונין ושבארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר ועכשיו אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש:

חייב אדם לשמח את ביתו ברגל שנ' ושמחת בחגך אתה ובנך וכו' ובמה משמחם כל אחד בראוי לו אנשים ביין ובשר ונשים בבגדי פשתן המגוהצין ובבגדי צבעונים וכן הכל לפי מה שראוי לו:

רביעית לוג של תורה צריך הוא לכלי שהוא אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע ובגודל שהרי מי מקוה ארבעים סאה ושערו חכמים בהם אמה על אמה ברום שלש אמות וכיצד אתה למד בקצור חשבון רביעית לכלי שהזכרנו מחשבון ארבעי' סאה לשיעור מקוה חלק תחלה רום הכלי שהוא שלש אמות לכ"ד חלקים נמצא כל חלק מהם שלש אצבעות שהרי אמה בת ששה טפחים וטפח ארבע אצבעות ונמצא רומו ע"ב אצבעות וחלק כ"ד הוא שלש אצבעות השלך כל השאר וטול לך חלק זה ר"ל שלש אצבעות שהם ט"ו חומשי אצבע והפרש מהם מעשר שהוא חומש וחצי נשארו לך י"ג חומשין וחצי חומש שהם אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע והרי חלקת את רובו ולמדת שחלק כ"ד בנטילת מעשרו הוא אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע חלק אח"כ את המים בדרך זה וכבר ידעת שהסאה ששת קבין וא"כ ארבעים סאה ר"מ קבין וחלק כ"ד מהם הוא עשרה קבין וכשתטול עשיריתם נשארו תשעה קבין למדת שכלי של אמה על אמה ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע מחזיק תשעת קבין חלק רוחב הכלי וארכו שהוא אמה על אמה לטפחים והם בתשברתם ל"ו טפחים שהרי ששה טפחי' על ששה טפחים הוא והם ששה ששיות וכן חלק המים שהם תשעת קבין ללוגין וכבר ידעת שהקב ארבע לוגין ונמצאו ל"ו לוגין לוג לכל טפח ולמדת שכלי שהוא טפח על טפח ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע מחזיק לוג שלם והרי טפח על טפח הוא ארבע אצבעות על ארבע אצבעות והם בתשבורת י"ו אצבעות ורביעתם ארבע אצבעות וכלי שהוא אצבעיים על אצבעיים הוא ארבע אצבעות ואחר שטפח על טפח ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע מחזיק לוג שלם נמצא כלי של אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע שהוא רביעיתו מחזיק רביעית לוג וגדולי הפוסקים האריכו בחשבונות אלו ודברים פשוטים הם והכל עולה לענין אחד אלא שזהו מן הקצרים שבחשבונות:

ומכאן אתה למד חשבון של מדת הפסח לשיעור חלה בחשבון אצבעות עד שלא תצטרך לשער בביצים שהיא מדה מסופקת אם להבדיל ביצים שמהן גסות ומהן דקות אם לספקות אחרות נולדו לקצת גאונים בענין זה אם נעשה במשקל אם בנתינת ביצים לכלי מלא מים שהוא עיקר אף בזו נולד להם ספק בתכונת הכלי אם כל תכונת כלי שוה בענין זה או דוקא כלי שארכו כרחבו או ארכו ורחבו כגבהו ומתוך כך נוח לנו למדוד מדה בתשבורת של אצבעיים וכבר ידעת ששיעור חלה שבעה לוגין ומחצה וחומש ביצה שהם מ"ג ביצים וחומש ביצה והם כ"ט רביעיות פחות חומש ביצה וחצי חומש ביצה שהם חומש של רביעית שהרי ביצה ומחצה הוא רביעית וביצה ומחצה הוא שבעה חומשי ביצה וחצי שחמישיתם הוא חומש וחצי חומש וכל רביעית צריך לכלי שיהא בו בתשבורת י"א אצבעות פחות חומש אצבע שכך עולה בחשבון תשבורת של אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע שהרי אצבעיים על אצבעיים ברום אצבע הם ארבע אצבעות וברום אצבעיים שמונה וכשאתה מוסיף רום חצי אצבע על ארבע הרי שתי אצבעות ונמצאו עשר ועוד רום חומש על ארבע הרי אחת פחות חומש וכשתחשוב כ"ט פעמים י"א יהיו שי"ט הסר מהם שש אצבעות פחות חומש מצד כ"ט חומשי אצבע שחסרים ממנו ישארו שי"ג וחומש ותחסר עוד לפי חשבון מה שחסר מן הכ"ט רביעיות שהוא חומש ביצה וחצי חומש והם שלשה חצאי חומשי ביצה שהוא חמישית של רביעית שהרי הרביעית ביצה ומחצה שהוא ט"ו חצאי חומשין וחמשיתם שלשה חצאי חומשין ואם כן אתה צריך לחסר חמישית של י"א אצבעות פחות חומש ונמצאת מחסר מן העשר אצבעות שנים ונמצא שהשי"ג חזרו לשי"א ונשארו בידך שי"א אצבעות וחומש ואתה צריך עוד לחסר מהם חמשית של ארבעה חומשי אצבע שהוא ארבע חמשיות של חומש וכשתחסר ד' חמשיות של חומש מן החומש הנשאר נשארו בין הכל שי"א אצבעות וחומש חומשא ונמצאת צריך לכלי שיעלה תשברתו לשיעור זה:

וכבר התקינו קצת חכמים למדה זו כלי שחללו שש אצבעות על שש אצבעות ברום שמונה אצבעות ושלש חומשין וחומש חומשא ותשבורו בא בצמצום לשיעור זה ומ"מ אחר אחרוני הרבנים אני בא ונמשך אחר דעתם להוסיף בשיעור חלה הועודות שהם קרוב לשני ביצים ונמצא שיעור חלה ארבעים וחמש ביצים שהם שלשים רביעיות ואתה צריך בהם לכלי שתשבורו שכ"ד אצבעות ולחשבון זה עשיתי מדה של פסח בשש אצבעות על שש אצבעות אבל ברום תשע אצבעות ועולה תשבורו לשכ"ד אצבעות וכבר התקינו קצת רבנים בתכונות אחרות מהם ששבורם יבא לשיעור זה בצמצום ומהם לשיעור שכתבנו תחלה בצמצום ומהם בקירוב ובתוספת מועט:

והנאה שבתכונות הוא כלי שהתקינוהו גדולי המחברים והוא מרובע שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע על שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע ברום שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע ושבורו לא יבא בצמצום רק בקירוב ובתוספת מועט ומתוך שתכונת הכלי מהודרת יותר מן האחרות להיותו מעוקב ר"ל שוה בשלשה רחקיו שהם האורך והרוחב והגובה אין להקפיד במיעוט תוספתו ולזה אני רואה לבאר ענין שבורו אלא שדרך הוצאת שבורו דקה ואי אפשר להוציאה על שיטה תלמודית אלא בצירוף תכונת חשבון חכמת המספר והנה שטח הכלי שש אצבעות ושבעה תשיעי אצבע על שש אצבעות ושבעה תשיעי אצבע ואתה צריך בזה לארבע הפיאות והצורה כך ונכה תחלה שש אצבעות האורך על שש אצבעות הרוחב ואח"כ נכה שש רוחב ושש על שבע יעלו על שברים יתילדו מן ההכאה ההיא שברים ממין השברים שעליהם אנחנו מכים השלמים ואח"כ נכה הכאה שלישית והיא הכאת שבעה תשיעי אצבע של האורך על שש אצבעות הרוחב ועלו מ"ב תשיעיות גם כן ונחברם עם המ"ב אחרים והיו פ"ד תשיעיות ונשוב נכה הכאה רביעית והיא הכאת שברים על שברים ר"ל שנכה שבע תשיעיות האורך על שבע תשיעיות הרוחב ושבע על שבע מ"ט והחלקים המתילדים הם תשיעיות התשיעית ששמונים ואחד מהם ישלימו אצבע וכשהשלמת ארבע ההכאות ותעשה מן הפ"ד תשיעיות אצבעות נמצא שיבור שטח הכלי מ"ה אצבעות ושלשה תשיעי אצבע ומ"ט תשיעיות של תשיעית אצבע ועתה אתה צריך להכות כל הרום על כלל תשבורת השטח ואתה צריך בזה לשש הפאות והתמונה כך ונכה תחלה שש אצבעות הרום על מ"ה אצבעות השטח ויעלו ר"ע אצבעות ונכה שנית שש אצבעות הרום על ג' תשיעי אצבע של השטח ויעלו י"ח תשיעיות שהם שתי אצבעות והיו רע"ב ונכה שלישית שש אצבעות הרום על מ"ט תשיעי תשיעית השטח ועלו רצ"ד תשיעי תשיעיות שכל פ"א מהם אצבע שלם ואם תקח רמ"ג מהם ותעשה שלש אצבעות והיו רע"ה אצבעות ונשארו לנו חמשים ואחת תשיעי תשיעיות ונכה רביעית שבעה תשיעי אצבע של הרום על מ"ה אצבעות השטח ויעלו שט"ו תשיעיות כי השברים האלו יעמדו על מתכנתם אחר שהכינום עם שלמים ושט"ו תשיעיות הם ל"ה אצבעות וחברם עם רע"ה והיו ש"י אצבעות ונכה חמשית שבעה תשיעי אצבע של רום על שלשה תשיעי אצבע של שטח ועלו כ"א תשיעי תשיעית וחברם עם הנ"א אשר בידך והיו ע"ב שהם שמונה תשיעי אצבע ונמצא עתה שי"א אצבעות פחות תשיעית אצבע ונכה ששית שבעה תשיעי אצבע של הרום על מ"ט תשיעי תשיעית השטח ומן השברים היוצאים מזאת ההכאה הוא שבר משבר השבר והוא תשיעית מתשיעית התשיעית כלומר שתעשה מאצבע ט' חלקים ומן החלק האחד מאלו תעשה ט' חלקים שמהם פ"א באצבע ומכל אחד מאלו תעשה ט' חלקים שמהם תשכ"ט באצבע והנה כשהכינו ז' תשיעי אצבע על מ"ט תשיעי תשיעית התשיעית ויהיו כל פ"א מהם תשיעית אצבע והרי יש כאן ד' פעמים פ"א שהם ארבעה תשיעי אצבע ויהיו שי"א אצבעות שלימים וג' תשיעי אצבע ועוד נשארו מן השמ"ג י"ט תשיעי תשיעיות שהי"ח מהם הם שני תשיעי תשיעית והאחד הנשאר תשע תשיעית התשיעית ונמצא שהכלי יש בו תוספת על הראוי אלא שהוא מעט ומצד שהכלי מהודר בתארו יותר מן האחרים אין להקפיד על המעט ההוא וכשתשער היתרון העודף על שי"א אצבעות שלמים יותר מחומש החמשית שהוא ראוי בתוספת לפי החשבון כמו שכתבנו יהיה תוספת זה יותר מן הראוי שבעה חמשיות חמישית ושלישית חמישית החמשית ושני תשיעיות התשיעית ותשע תשיעית התשיעית ודבר מועט הוא אין שעורו מורגש [כתוב בגליון דקדקתי התוספת ההוא והוא רביעית אצבע פחות חלק אחד ורביעית חלק מחלקי תשצ"ט באצבע ע"כ גליון]:

גמרא אמרו עליו על רבי טרפון שהיה מחלק כו' חוטפין מצה כו' כדי שישאלו תניא כו' כצ"ל:

שם שנאמר ושמחת אתה וביתך במה משמחם כו' כצ"ל לפי דברי התוספות וק"ל:

תוס' בד"ה שנאמר ושמחת וכו' גבי מעשר שני כתיב בפרשת ראה ולא כו' כצ"ל:

בד"ה רביעית של תורה כו' וי"ל דבירושלמי איירי באצבעות צפרים כו' עכ"ל ביאור דבריהם בכל זה ע"פ מ"ש בכמה מקומות דבירושלים הוסיפו שתות מלבר על מדות מדבריות ושוב אח"כ בציפורי הוסיפו שתות מלבר על הירושלמית והשתא נמצא מהמדבריות דהכא בגובה אצבעיים וחצי וחומש אצבע עשה מהם שתותים יהיה מאצבעיים י"ב שתותים ומחצי אצבע שלשה שתותים הרי ט"ו ומחומש אצבע יהיה שתות אצבע ועוד חומש של שתות ויהיה בידך בין הכל ט"ז שתותים וחומש שתות מדבריות באו לירושלים נכנסו י"ב שתותים המדבריות בי' ירושלמית והג' שתותים יהיו ב' וחצי שתות ירושלמית והשתות וחומש השתות יהיה שתות של ירושלמית יהיה בידך בין הכל י"ג שתותים וחצי ירושלמית באו לצפורי נכנסו י"ב שתותים הירושלמית בי' צפורית ומשתות וחצי הנשאר מירושלמית עשה ממנו שתותים יהיה בידך תשעה שתותי שתות מתשעה שתותי שתות של ירושלמית יהיו ז' וחצי שתותי שתות של צפורים מששה שתותי שתות יהיה שתות א' של צפורים והשתות וחצי של שתות הוא רביעית של שתות הרי בין הכל בידך י"א שתותים מאצבעיים צפוריים ועוד נשאר רביעית של שתות דלא בא לחשבון לדברי הפייטן ולדברי הירושלמי שלא הזכירו בגובה רק אחד עשר שתותים דהיינו אצבעיים חסר שתות והרביעי שתות הוא חלק כ"ד מאצבע כמו שכתבו התוס' לקמן דעשה מן אצבע אחד ל"ו שתותי שתות יהיה כ"ד רביעי שתות דהיינו חלק מ"ה מכל הגובה דעשה מאחד עשר שתותי שתות שתותים יהיו ס"ו שתותי שתות והם מ"ד רביעי שתות נמצא אותו רביע שתות הנחסר בחשבון לדברי הפייטן וירושלמי הוא חלק מ"ה מכל הגובה אבל אמרו תנכה זה הרביע שתות שחסר מגובה ולא בא לחשבון לפי הפייטן ולפי הירושלמי מן הרוחב שיהיה שם מותר לפי דברי הפייטן וירושלמי דע"כ צריך למעט ברוחב כיון דאיירי שם באצבעיים של צפוריים יהיה מותר הרבה במרובע על האצבעיים של מדבריות אלא דצ"ל דשם איירי באצבעיים על האצבעיים עגולות עולה לאצבעיים על אצבע וחצי דמרובע יותר על העיגול רביע כו' עכ"ל וכצ"ל ותבא על ציור דבריהם ממה שכתבו התוס' פרק כיצד מעברין בשם ר"י וז"ל אר"י דהמרובע יתר על העיגול רביע בין בהיקף בין בגוף כו' עכ"ל ע"ש וה"פ הכא שאם תקיף אצבעיים על אצבעיים עיגול סביב בחוטין דקין עד הנקודה האמצעית שבעיגול ואח"כ תחתוך (כזה) כל החוטין מן הנקודה ולמטה לשנים ותפשטם יהיה העליון ארוך ששה אצבעיים דכל שברוחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים והאחרים מתקצרים והולכים עד הנקודה שהיא אצבע מן החוט העליון ויהיה (כזה) שוב חתוך כל החוטין לב' ושים הארוך בצד הקצר ויהיה (כזה) נמצא רצועה זו ארוכה שלשה אצבעיים ורחבה אצבע דהיינו שלשה חתיכות של אצבע על אצבע קח אצבע על אצבע מהם וחתוך אותו לשנים ויהיה כל חתיכה מהשני חתיכות אצבע על חצי אצבע שים אחר כך ארכם זה ע"ג זה בצד אורך הב' אצבעות הנשארים ויהיה זה המרובע אצבעיים על אצבע וחצי (כזה) והוא פחות רביע ממרובע אצבעיים על אצבעיים כי במרובע אצבעיים על אצבעיים יש ארבע פעמים חצי אצבע באורך ב' אצבעיים ובמרובע אצבע וחצי על אצבעיים אין בו כ"א שלשה פעמים חצי אצבע באורך ב' אצבעיים ואצבעיים על אצבעיים מרובעות מדברות נכנסות כו' פירוש דאצבעיים על אצבעיים מרובעות מדברות הם י"ב שתותים באו לירושלים נכנס הכל בעשרה שתותים מרובעות באו לצפורי נכנס הכל בשמונה וב' שתותי שתות מרובעות והעגולות צפורית מאצבעיים על אצבעיים הם תשעה שתותי' דהמרובע יתר על העיגול רביע דהיינו י"ב שתותי' ונמצא דהעגולות אצבעיים על אצבעיים צפוריות הם יותר ארבע שתותי שתות על המדבריות מאצבעיים על אצבעיי' מרובעות והארבע שתותי שתות הם א' מתשעה מאצבע א' דצפורי שהרי יש בו ל"ו שתותי שתות והוא בקירוב אחד מבשלשה עשר או מארבעה עשר בכל הרביעית שהרי יש בו נ"ד שתותי שתות והרי הארבע שתותי שתות הם מותר ברוחב לדברי הפייטן וירושלמי ורביע שתות הנחסר בגובה הוא אחד מארבעה ועשרים מאצבע אחד והוא אחד ממ"ה מכל גובה הרביעית כמו שכתוב לעיל תנכה זה מזה ישאר שיעור דבר מועט מותר דבגובה לא יחסר רק חלק ארבעה ועשרים מאצבע שהוא חלק מ"ה מכולו וברוחב יש מותר חלק ט' מאצבע שהוא חלק י"ג או י"ד מכולו אלא דהירושלמי לא דק בדבר מועט ולחומרא וק"ל:

בא"ד ועוד מפרש דבירושלמי בעגולות שיכול כו' וכשתסיר שליש מגובה כו' עכ"ל ומיירי גם לפי הירושלמי ולפי הפייטן בין הגובה ובין הרוחב באצבעיים דמדבריות אלא שהשליש החסר בגובה לפי הירושלמי והפייטן יתמלא ע"י שליש המותר ברוחבו ומיהו קשה לכאורה לפי זה דאין זה מכוון דהשליש החסר מהגובה שכולו אצבעיים וחצי אצבע וחומש השליש ממנו הוא יותר מהמותר שליש של הרוחב שאינו אלא אצבעיים ולא יתמלא חסרון שליש הגובה ממותר שליש של הרוחב ואין לומר בזה דלא דק דה"ל לא דק לקולא ויש ליישב ודו"ק:

בא"ד והתם נקט חסר שתות נקט כפי הירושלמי והירושלמי לא דק כו' עכ"ל ר"ל על דברי הפייטן דאיירי בשיעור לפי החסר לא שייך למימר לא דק דאדרבה ה"ל למידק למימר דחסר חומש שהוא חשבון המכוון דאינו מאריך יותר לומר חסר חומש ממה שאומר חסר שתות אבל הירושלמי דלא בעי למימר בשיעור החסרון אלא במה שמחזיק בו מהאצבעיים נקט בתחלה שיעורים הגדולים דהיינו אצבע וחצי ואח"כ עוד שליש אצבע ולא דק לחומרא דאי הוה דק הוה הוצרך להאריך ועוד חומש אצבע וחצי חומש אצבע ולזה קאמרי התוספות דהפייטין אע"ג דלפי לשונו דנקט החסר ה"ל טפי למידק ולמנקט חסר חומש מ"מ נקט חסר שתות לפי לשון הירושלמי דלא דק לחומרא ודו"ק היטב:

בתוס' ד"ה שנאמר ושמחת אתה וביתך וכו' נ"ל שגירסא אחרת היתה לתוספות דהא לפי הגירסא שלפנינו מביא פסוק דראה גבי רגל:

ד"ה רביעית של תורה וכו' רביעית הנמצא השלך החוצה פי' השלך עשר סאות ממ' סאות ומן הנותרים היינו ל' סאות קח א' מעשרים וחצי סאה מעשר והיינו סאה וחצי חלוק אותן ללוגין נמצא שהן ל"ו לוגין קח מכל י"ב לוגין אחת נמצא שהן ג' לוגין חלוק הג' לוגין לרבעיות נמצא שהן י"ב רביעיות ואח"כ קח חלק הי"ב מהן ויעלה רביעיות או תקח אחד מכ"ד וכן תעשה במים קח א' מכ"ד היינו סאה ועוד קח חצי סאה מי"ב סאות ונמצא שיש בידך סאה וחצי ועוד נשארו ד' סאות חלוק אותן לקבין נמצא שהן כ"ד קבין קח א' מכ"ד וחלוק ג"כ הסאה וחצי לקבין נמצא שהן ט' קבין ואם כן יש בידך י' קבין השלך העשירות שהוא קב א' ישארו בידך ט' קבין שהן סאה ומחצה שהן ל"ו לוגין אח"כ חשוב כפירש"י שאין זה חשבון רק שיעלה לאצבעים וחצי וחומש אצבע וכן החשבון שאחריו מהר"י קח רובע שהכל חשבון אחד ולעיל חשב רום המקוה ועתה בא לחשב המים קח הרובע הוא עשר סאות השלך הרביעית הם ב' סאות ומחצה ישארו ז' סאות וחצי טול החמישית מהז' וחצי נמצא שהוא סאה וחצי והכל א' דאצבעים הן י"ב שתותין ואצבע ומחצה הן ט' שתותין ושליש אצבע הוא ב' שתותין נמצא שהן י"א שתותין והוא אצבעיים חסר שתות אצבעות צפוריות פי' שש מדבריות הן חמש ירושלמית ושש ירושלמית הן חמש ציפוריות ואצבעיים על אצבעיים עגולות עולה לאצבעיים על (אצבעיים) [אצבע] וחצי ר"ל כשתעשה מאצבעיים על אצבעיים מרובעות עגולות הוי אצבעיים על אצבע וחצי דמרובע וכו' ויש בעגולות וכו' ר"ל דאצבעיים על אצבעיים מרובעות חלוק אותן לי"ב רצועות נמצא שכל רצועה רחבה שתות וארוכה י"ב שתותים דהא אצבעיים הן י"ב שתותים נמצא אצבעיים על אצבעים מרובעות הוא כמין טבלא רחבה י"ב שתותין וארכה י"ב שתותים והירושלמי דמיירי באצבעיים על אצבעיום עגולות הן פחות רובע מי"ב נמצא שהן כטבלא רחבה ט' שתותין וארכה ט' שתותים נמצא שהי"ב שתותין ירושלמיות נכנסין בט' שתותין ציפוריות דהא י"ב מדבריות הן עשר ירושלמית ועשר ירושלמית הן ט' ציפוריות ועדיין הט' ציפוריות יתירין עליהם ד' שתותין שתות דהא שש ירושלמית הן ה' ציפוריות נשארו עוד ד' ירושלמיות נגד ד' ציפוריות להשלים הט' וע"כ הד' שתותי צפוריות הן יתרין על הירושלמית ד' שתותי שתות דהא כל שתות ציפוריות הוא יתר על הירושלמי חלק ששי משתות ונמצא שהן ד' שתותי שתות שהיא אחד מט' ר"ל מט' באצבע שהרי האצבע ו' שתותין חלוק אותן כל אחד לששה נמצא שהן ל"ו שתותי שתות וד' הן חלק תשיעית מל"ו שהוא אחד מכ"ד ר"ל שרביעית שתות הוא שתות שתות וחצי שתות שתות כשתחלוק השתות לשש חלקים והאצבע הוא ל"ו שתותי שתות נמצא ששתות שתות וחצי שהוא רביעית שתות א' מכ"ד מל"ו שתותי שתות ודוק היטב:

בא"ד פלגא של רבוע הפנימי ר"ל שרבוע הפנימי הוא עשר חומשין וזה חומש יותר נמצא שהוא בערך ט"ו חומשין וגובה של גמרא דלנו הוא י"ג חומשין וחצי וכשתסיר השליש מהגובה שבגמרא שלנו יותר על הירושלמי נגד שליש הרוחב שבירושלמי יתר על רוחב שבגמ' שלנו ונמצא שהוא שקול ודו"ק:

הדרן עלך ערבי פסחים וסליקא לה מסכת פסחים:

גמרא אין שמחה אלא ביין עי' ב"י א"ח סימן תקכ"ט וביש"ש פ"ב דביצה:

חַיָּב אָדָם לְשַׂמֵּחַ אֶת אִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ בָּרֶגֶל נראה לי בס"ד האדם עם בני ביתו הם חמשה מינים בבית, שהם הא' האיש עצמו שהוא בעל הבית, והב' אשתו והג' בניו הזכרים והד' בנותיו הנקבות, הה' משרתיו, ו' חמשה ' הוא אותיות שמחה, רמז שכל חמשה אלו צריכין להיות בשמחה. ועוד נראה לי חמשה מיני ימים טובים הם, הא' יום הזכרון דכתיב ביה (נחמיה ח, י) לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וכו', והב' חג הסוכות, והג' שמיני עצרת שהוא חג בפני עצמו, והד' חג הפסח, והה' חג השבועות. ו' חמשה ' הוא אותיות שמחה שצריך להיות בהם שמחה של אכילה, ולזה אמר (קהלת ט, ז) 'לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ' אותיות בחמשה הם חמשה מיני ימים טובים הנזכרים.

אֲנָשִׁים בְּרָאוּי לָהֶן בְּיַיִן נראה לי בס"ד (משלי טו, כג) 'שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו' מַעֲנֵה לשון מקום, רוצה לומר במקום פיו ששם שופך היין ולא בלבוש. 'וְהַנָּשִׁים בְּרָאוּי לָהֶן בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין בְּבָבֶל וּבִגְדֵי פִּשְׁתָּן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל' ואף על גב דאיכא פשתן בבבל אין שמחה בפשתן אלא אם כן יהיה מלובן ביותר ומים של בבל עכורין ואין בגדי פשתן מתלבנים בהם היטב לכן שמחתם תהיה בבגדי צבעונין אבל בארץ ישראל מים צלולים מתלבנים היטב בגדי פשתן. נמצא האיש שמחתו ביין והאשה בבגדים ונראה לי בס"ד הטעם כי האיש ההוצאה מוטלת עליו ולפעמים אֵין לְאֵל יָדוֹ ודוחק עצמו שהוא לוה מאחרים, או מוכר חפץ בפחות כדי להביא מעות להוצאת יום טוב הרבה, ולכן כפי הטבע כשיכנס יום טוב יהיה לו דאגה בלבבו על ההוצאה לכן שמחתו תהיה שלימה ביין שמעביר הדאגות, אבל האשה שאין לה דאגות מחמת רבוי ההוצאה אין צריך לה יין ותשמח במלבושים שהיא מתקשטת בהם. ועוד נראה לי בס"ד, היין משכר ומעורר תאות המשגל להיות האדם תובע בפה לכך ראוי לאיש דוקא דאם על ידי היין תבע בפה אין זה גנאי לו, אך האשה דאם תובעת בפה גנאי גדול הוא לה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתובות סה.) לכן אם תשתה יין ותשמח בו, אז שמחה זו תוגה לה, ולכן אמרו רבותינו ז"ל על פסוק (במדבר ה, יב) 'אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ' הטי"ת תתחלף בתי"ו בדטלנ"ת לרמוז אם תשתה אז תשטה לשון שיטות שתובעת בפה, לכך שמחתה בבגדים נאים כדי שבעלה יראנה מקושטת ויזקק לה אף על פי שהיא אינה תובעת בפה, ולכן כתיב (תהלים קד, טו) 'וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ' כלומר אנוש זכר ולא אשה. או יובן בס"ד הנאת המלבוש מצויה אצל האשה יותר מן האיש כי הלבוש נתהווה בעולם מכח חטא עץ הדעת שהתחילה בו חוה כי קודם זה (בראשית ב, כה) 'וַיִּהְיוּ הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ עֲרוּמִּים וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ' אך אחר אכילת עץ הדעת הרגישו בזה שהם ערומים, דכתיב (בראשית ג, ז) 'וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת' ונמצא כי האשה סיבבה המלבוש בעולם ולכן הנאתה ושמחתה תהיה מן המלבושין יותר מן האיש. ועוד כאשר ידעו שהם ערומים והיו בושין זה מזה עד שעשו להם לבוש מעלי תאנה היתה בושתה של האשה יותר מן האיש, ולכן גם עתה האיש יעמוד ערום לפני אשתו מה שאין כן האשה בושה לעמוד ערומה בפני בעלה. ונמצא אחר שעשו להם הלבוש לכסות גופם היתה הנאת האשה מן המלבוש יותר משל איש וכיון דהנאת הלבוש ושמחתו אצל האשה יותר מן האיש, לכך כתיב אצל אשת חיל (משלי לא, כה) 'עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן'. והא דהקדים בלשון המאמר את בָבֶל קודם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל באומרו 'בִגְדֵי צִבְעוֹנִין בְּבָבֶל וּבִגְדֵי פִּשְׁתָּן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל'? נראה לי בס"ד הואיל דבעל המאמר הזה היה רב יוסף שהוא בבבל, לכך זכר הנוהג בבבל קודם דבר הנוהג בארץ ישראל. אי נמי מפני שהמועדים בבבל יש בהם שמחה יותר משל ארץ ישראל הקדים למקום שיש בו שמחה יותר כמו שאמרו בגמרא דשבת (שבת דף קמה:) מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שלא היו באותה קללה של (הושע ב, יג) 'וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ'. ועוד כי בבבל הימים טובים כפולים מכח ספיקא דיומא וניכרת בהם השמחה יותר משל ארץ ישראל שהוא יום אחד וקצר הוא.

עַכְשָׁיו שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן קשה וכי עכשיו אין אוכלים בשר ולמה היין מילא מקום שמחת הבשר של שלמים של זמן בית המקדש ואין הבשר של חולין שאוכלין עתה ממלא מקום שמחת הבשר של זמן בית המקדש? ונראה לי בס"ד דהשמחה צריך שתהיה שלימה לנפש ולגוף דהיינו שהגוף נהנה מן אכילת הבשר והנפש נהנית מן בירור ניצוצות קדושה הנעשה באכילת הבשר ולכן באכילת שלמים היתה שמחה שלימה דאפילו עם הארץ עושה בירור שלם באכילת בשר שלמים שיהיה לו עזר מצד קדושת הבשר ומצד קדושת המקום ולכן כתיב באכילת השלמים (דברים טז, יא) 'וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי הֳ' אֱלֹהֶיךָ', אמנם כשאין בית המקדש קים צריך גבר בגוברין לברר ניצוצות קדושה מן אכילת הבשר, שלכן אמרו רבותינו ז"ל (פסחים מט:) 'עם הארץ אסור לאכול בשר' מפני שאינו יכול לברר באכילתו, ולכן אין שמחה שלימה לנפש באכילת הבשר, אך היין בירור שלו הוא יותר נקל מן הבשר לכן יש בו שמחה גם לנפש. או יובן בס"ד בזמן שבית המקדש קיים אין דאגות בלב לכך השמחה בבשר לבדו ואין צריכין ליין להסיר דאגות שבלב, אך בזמן שאין בית המקדש קיים שהדאגות מצויים הרבה אצל כל אדם אין שמחה בבשר מאחר כי האורב היא הדאגה בחדר של הלב לכך אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן שטבעו להעביר הדאגות וממילא תתעורר השמחה. ועוד נראה לי בס"ד דידוע שפע האכילה נמשך מן אותיות י"ה שבשם שהם חו"ב [חכמה ובינה] ושפע השתיה נמשך מן אותיות ו"ה שבשם שהם תו"מ [תפארת ומלכות] בסוד (שיר השירים ה, א) 'אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים' ולכן בזמן שבית המקדש קיים ההשפעה עליונה יתרבה השפע באכילה שנמשך מן אותיות י"ה ולכך השמחה תהיה בבשר שהוא אכילה אבל כשאין בית המקדש קיים דאין השפעה עליונה לא יתרבה השפע באכילה אלא רק בשתיה בלבד שהיא תחתונה, ולכן השמחה ביין שהוא שתיה ולכן נס הפורים שהיה בחוץ לארץ השמחה שלו היא בשתיה שהיא תחתונה. ובזה יובן (ישעיהו סו, כג) 'יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְפָנַי אָמַר הֳ' ולא אמר יבא כל אָדָם אלא כינה אותם בשם בָּשָׂר כי בזמן שבית המקדש קיים יהיה להם השפעה עליונה שהיא בבשר שהוא אכילה. ובזה יובן בס"ד (משלי ט, א) 'חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה' כי הימים טובים בארץ ישראל הם שבעה בכל השנה כולה שהם ב' ימים של ראש השנה שגם בזמן הבית היו עושין ב' ימים ויום ראשון דסוכות ויום שמיני עצרת ויום ראשון של פסח ויום ז' של פסח ויום ראשון דשבועות הרי שבעה ימים טובים, וידוע ישראל נקראו (דברים ד, ו) 'עַם חָכָם וְנָבוֹן' וזהו שנאמר 'חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ' הוא בית המקדש אז 'חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה' הם שבעת ימים טובים ובאותם הימים יש להם שמחה בבשר וביין וזהו (משלי ט, ב) 'טָבְחָה טִבְחָהּ' זה הבשר ואגב נמי 'מָסְכָה יֵינָהּ'.