Talmud Builders

    Commentary page

    Pesachim 104a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 104a

    Pesachim 104a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 347 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    והא מר לא שלש אמר [כולן] ארבע:

    מעין חתימה ולא ממנינא הוא:

    ה"ג י"ט שחל להיות אחר השבת דבעי למחתם המבדיל בין קודש לקודש:

    ה"ג מ"ד מעין חתימתן סמוך לחתימתן בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב כו':

    האמורות בתורה כמו הנך דלקמן:

    סדר הבדלות היינו שבע הבדלות ואף על גב דאיכא תמני בין [יום] השביעי לא קא חשיב דמעין חתימה:

    ובין כהנים ללוים כו' מפרש להו לקמן אבל הבדלה דשבת לא כתיבא דמעין חתימה קא חשיב ליה לקמן ולאו ממנינא:

    וחותם בסדר בראשית ברוך סודר בראשית וכולהו הנך כתיבי ולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור (ויקרא י׳:י׳) ויבדל אלהים בין האור ובין החשך (בראשית א׳:ד׳) ויבדל בין המים (שם):

    1 more comments on this page.

    Rashi on Pesachim 104a · Sefaria

    Tosafot

    ומר לא תלת אמר ולא שבע אמר ומסתמא או ג' או ז' תיקנו כנגד שום דבר שלא לפחות או להוסיף כדאמר בהתכלת (מנחות דף לט.) לא יפחות מז' כנגד ז' רקיעים והמוסיף לא יוסיף על י"ג כנגד ז' רקיעים וששה אוירים:

    מאי בינייהו דרוב הברכות הפתיחה והחתימה מענין אחד:

    בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת שאל ר' אפרים את ר"ת למה נהגו העולם להוסיף ולומר ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך דאין זה לא מעין פתיחה ולא מעין חתימה והשיב לו ר"ת משום חיבת היום האריכו כדי לומר פעם אחת מעין ז' הבדלות. בין קודש לחול אחד. בין אור לחשך ב'. בין ישראל לעמים ג'. בין יום השביעי לששת ימי המעשה ד'. בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת. פירוש שבי"ט שרי מידי דאוכל נפש. ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת היינו חולו של מועד דשרי דבר האבוד ובשבת אסור. זה חלוק שבת מי"ט והיא הבדלה אחת הרי ה'. הבדלת וקדשת. את עמך ישראל בקדושתך שתי הבדלות בין כהנים לוים וישראלים ז' והוי מעין חתימה דבין קדש לקדש:

    מיתיבי אומרים הבדלות כו' הוה מצי לאתויי מרבי יהודה הנשיא דלעיל אלא דניחא ליה למיפרך מברייתא:

    דלא מסתכל בצורתא דזוזא ארבי מנחם קאי דאמר במועד קטן בפרק בתרא (דף כה:) כי קא ניחא נפשיה דר' מנחם בר רבי סימאי אישתנו כל צילמניא והוו למיחצלייא פירוש חלקים בלא צורה ותולה קדושתו באביו שגם אביו היה קדוש:

    בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה היא ה"נ הוה מצי למיפרך הא לא כתיבא והא דלא קתני לה לבסוף פירש רשב"ם דשנאה אחר ג' הבדלות דכשאינו אומר רק ג' הבדלות הויא סמוך לחתימה ואם תאמר לר' יוסי ברבי יהודה ולרב דחתמי מקדש ישראל היכי הויא מעין חתימה אדרבה כהנים ולוים וישראלים הוי טפי מעין חתימה ויש לומר דבין יום השביעי לששת ימי המעשה הוי שפיר מעין חתימה שקדשנו הקב"ה במצותיו ונתן לנו את השבת אבל כהנים לוים וישראלים לא הזכיר ישראל אלא להקל שקלים בקדושתן מכהנים ולוים ולא הוי מעין חתימה:

    Tosafot on Pesachim 104a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פומבדיתאי אמרי מעין פתיחתן סמוך לחתימתן איכא בינייהו יום טוב שחל להיות אחר שבת דחתימתן בין קדש לקדש מאן דאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן צריך לומר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת מאן דאמר מעין פתיחתן סמוך לחתימתן לא צריך:

    אמר רבי יוחנן בנן של קדושים אומרים הבדלה אחת ומאי אינון ר' מנחם בר סימאי ואמאי קרי להו בנן של קדושים דלא אסתכל מימיו בצורתא דזוזא: נהגו העם לומר שלש הבדלות חנניה אומרה אחת ולית הלכתא כותיה:

    המבדיל צריך שיאמר מעין הבדלות שבתורה.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 104a · Sefaria

    Ritva

    והא מר לא תלת קאמר ולא שבע קאמר כתב הרא"ש ז"ל דמשום הכי פריך דאע"ג דקאמר לא יפחות ולא יוסיף ומשמע הא דביני ביני שרי משמע ליה שאין לעשות לו אלא או שלש דוקא או שבע דוקא וכדאמרינן גבי חוליות של תכלת הפוחת לא יפחות מז' והמוסיף לא יוסיף משלשה עשר: וכמאן דאמר אבוקה להבדלה מצוה מן המחובר:

    כל הברכות כולן צריך שיאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן ופום ברייתא אמרינן מעין פתיחתן ופסק רבינו אלפסי ז"ל כמאן דאמר מעין חתימתן ואסיק איכא בינייהו בין קדושת שבת לקדושת יום טוב כו':

    שאל רבי' אפרים למה נהגו העולם לומר את יום השביעי מששת ימי המעשה הבדלת הבדלת וקדשת עמך בית ישראל בקדושתך אחר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב ואין זה לא מעין פתיחה ולא מעין חתימה. והשיב רת"ם ז"ל משום דאמרי המוסיף לא יוסיף מז' רצו לפעמים להזכיר ז' הבדלות ואלו הן בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים הרי ג' בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת היינו אוכל נפש דשרי ביום טוב ואסור בשבת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת היינו יום טוב אחרון של חג דחלוק מו' ימי חולו של מועד הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך היינו ב' הבדלות בין כהנים לוים וישראלים וזו היא מעין חתימה המבדיל בין קדש לקדש ורמז בעלמא הוא לז' הבדלות דמקצתם אינם אמרים בתורה ע"כ מ"ש הרא"ש ז"ל: ובסוף פרק קמא דחולין אסיק דמבדילין במוצאי שבת ליו"ט ואמרינן היכן אמרה אמר ר' יהודא בחתימה ואפסיקא הלכתא כותיה וכתב שם הר"יט ז"ל מהא שמעינן דאין לחלוק בין הבדלה דמוצאי שבת ליו"ט ובין הבדלה דמוצאי שבת דעלמא ולא שמשני' לחתימה בין קודש לקודש ומינה נמי דלא אמרינן סמוך לחתימה ובין יום השביעי לששת ימי המעשה הבדלת דההיא לא אמרינן לה במוצאי שבת דעלמא אלא משום דחתמינן בין קודש לחול הילכך במוצאי שבת ליום טוב דחתמינן בין קודש לקודש נימא הכי בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין קדושת שבת לקדושת יו"ט בא"י המבדיל בין קודש לקודש וכל מה שנוהגים להוסיף בהבדלה יותר הכל הוא כנטול וכן כתב הר' ישעי"ה ז"ל ע"כ:

    מיחתם מאי חתים וכו' עד ושמואל אמר המבדיל בין קודש לחול כתב הרשב"ם ז"ל דהלכתא כשמואל מדחתמי במוצאי שבת ליום טוב בין קודש לקודש כדאיתא בשלהי פרק קמא דחולין ש"מ דמוצאי שבת לחול חתמינן בין קדש לחול:

    Ritva on Pesachim 104a · Sefaria

    Meiri

    אומרין הבדלה במוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים הן לחול הן לחולו של מועד ובמוצאי שבת ליום טוב אלא שמסיימין בה בין קדש לקדש אבל לא במוצאי יום טוב לשבת שהרי הנכנסת חמורה מן היוצאת ובמס' חולין התבאר שהמבדיל ביום טוב שבאמצע שבת לחול אף הוא מזכיר בין יום השביעי לששת ימי המעשה מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה ויום טוב שבמוצאי שבת יש אומרין שאין מזכירין בה בין [יום] השביעי לששת ימי המעשה הואיל ואין זה נתקן אלא למעין חתימה ויש שם מעין חתימה אחרת ר"ל בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת אינו צריך להזכירה וסדר הבדלות אין כאן שהרי אינה כתובה בתורה ויש חולקין בזו לומר שסדר הבדלות הוא מונה וכן אנו נוהגים וי"מ מתוך מה שראו במנהג זה שזה שאמרו הלכה כשמואל ר"ל במה שאמר מעין חתימה סמוך לחתימה פירושו אף מעין חתימה ומ"מ אף הוא מודה במעין פתיחה והילכך אומר בין יום שביעי וכו' למעין פתיחה ובין קדושת שבת וכו' למעין חתימה ואין הדברים נראין דודאי מעין חתימה דוקא ולא מעין פתיחה ולדברי כלם אתה למד שאין סומכין לו וקדשת את עמך ישראל בקדושתך שזו מעין פתיחה היא:

    Meiri on Pesachim 104a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה בעי למימר כו' ואת יום השביעי מששת ימי כו' חש"מ דשרי דבר האבוד ובשבת אסור זה חלוק שבת מי"ט כו' עכ"ל אין זה הפירוש מדוקדק דמאי זה חלוק שבת מי"ט דהא יו"ט גופיה חלוק בזה מחש"מ ויותר נכון בזה הפי' שכתב הרא"ש דיום טוב של חג הוא חלוק בדבר אבוד מששה ימים של חה"מ וחשיב לה התם הבדלה אחריתא אלא דבין יום השביעי לששת ימי המעשה לא חשיב כיון דמעין חתימה היא בעלמא אחר הג' א"ל נמי הכי ואינה מן המנין ע"ש גם עיין במרדכי עוד דרך אחרת בזה וק"ל:

    בד"ה בין יום כו' מעין חתימה היא ה"נ הוי מצי למפרך הא לא כתיבא כו' עכ"ל לא הבנתי [ג] דבריהם כיון דקושטא הוא דמעין חתימה היא לא תקשי ליה הא לא כתיבה דמעין חתימה היא ולא ממנינא היא בין לפי סברת המקשה ובין לפי המתרץ ולהכי לא פריך ליה אלא כיון דמעין חתימה היא ולא ממנינא היא דלא כתיבא הא בצר לה חדא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 104a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    דְּלָא אִסְתַּכֵּל בְּצוּרְתָא דְּזוּזָא נראה לי הטעם דידוע כל צורה ובפרט אם היא בולטת אפילו שעשויה לנוי או למזכרת של כבוד שורה עליהם רוח טומאה, לכן איכא מדת חסידות שלא יסתכלו בה. ונקיט זוּזָא לרבותא לומר אפילו שדרך להסתכל במטבע דרך עסק לידע אם הוא מזוייף או לאו עם כל זה הוא לא היה מסתכל גם בזה. והא דקרו ליה בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים זו היא מעלה וכבוד לייחסו לצדיקים אשר בגן עדן דכתיב בהו (תהלים טז, ג) 'לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה' שהם נבדלים מכל רוח טומאה ורוח רעה כן הוא בחסידות זו מבדיל עצמו מן רוחות רעות. ובזה ניחא לתרץ דקדוק אחר למה לא קראו אותו קָדוֹשׁ כדקרו לרבי? אלא משום דהתם קראוהו קדוש בשביל גדר וסייג שעשה בדבר הנוגע לערוה דאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה כד, ו) 'כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה' אך כאן הגדר וסייג שעשה הוא להתרחק מרוח רעה וטומאה ולכן קראוהו בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים שמתייחס 'לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ' החיים בגן עדן שהם נבדלים מרוחות רעות.

    סֵדֶר הַבְדָּלוֹת הֵיאַךְ? אוֹמֵר הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. יש להקשות כיון שהוא צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַבְדָּלוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה וכמו שאמר רבי יהושע בן לוי, אם כן למה אינו מזכיר בין חיה הנאכלת ובין חיה אשר לא תאכל דכתיב בזה הבדלה כמו שנאמר (ויקרא יא, מז) 'לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל'? ואין לומר דלא סמיך לשון ההבדלה לחיה אלא סמיך לבין הטמא הא איכא נמי פסוק בפרשת קדושים (ויקרא כ, כה) 'וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר' ואם כן קשה לימא בסדר ההבדלה בין בהמה הטהורה לטמאה? ונראה לי בס"ד דלא רצו להזכיר עם ההבדלות מה שנאמר על בהמות וחיות. ועוד נראה לי כי נכלל בהבדלה של בין הטמא לטהור גם בהמה הטהורה והטמאה וחיה הנאכלת וחיה אשר לא תאכל. ובזה ניחא לתרץ קושיא אחרת דאמאי לא הזכיר 'בין יום ובין לילה' דכתיב בתורה (בראשית א, יד) 'יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה'? ולפי האמור ניחא דזה נכלל באומרו 'בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ' דהא כתיב (בראשית א, ה) 'וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה'. אך עדיין קשה לי דהא כתיב בפרשת תרומה (שמות כו, לג) 'וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים' ואם כן יזכיר בהבדלות 'בין הקודש ובין קודש הקדשים'? ואין לתרץ דזה נכלל באמרו 'בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל' משום דקודש לגבי קודש הקדשים חשיב כמו חול, דזה אינו דמצינו בגמרא דמתרץ כהנים לויים ישראלים תרי מילי נינהו וכו' נמצא דהמנין נשלם בהבדלה כזאת שהיא בין הקודש ובין קודש קדשים ולא אמרינן נכלל ביחד, ואם כן הוה עדיף להזכיר בהבדלות הבדלה זו ד'בין קודש ובין קודש הקדשים' ולא יצטרך להשלים המנין באותה הבדלה הנזכרת בכתובים שהוא פסוק בדברי הימים ואינה כתובה בתורה? ונראה לי בס"ד דלא רצו להזכיר עם ההבדלות אלא רק אותם דשייכי גם בזמן הזה דאפילו הבדלות בין ישראלים ללויים ובין לויים לכהנים יש להם שייכות גם בזמן שאין בית המקדש קיים מה שאין כן הבדלה אשר 'בין הקודש ובין קודש הקדשים' אין לה מציאות אלא בזמן שבית המקדש קיים. ועוד נראה לי בס"ד דכל הבדלות אלו מתייחסים להשם יתברך שהוא המבדיל מה שאין כן הא נתייחסה בכתוב לפרוכת העשויה בידי אדם דכתיב 'וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים'.

    Ben Yehoyada on Pesachim 104a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 104, Amud Aleph, about 347 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 138 words

      Opens “וְהָא מָר לָא תְּלָתָא אָמַר וְלָא שְׁבַע…”

    2. Segment 214 words

      Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ יוֹם טוֹב שֶׁחָל…”

    3. Segment 331 words

      Opens “מַאן דְּאָמַר מֵעֵין פְּתִיחָתָן סָמוּךְ לַחֲתִימָתָן, לָא…”

    4. Segment 418 words

      Opens “גּוּפָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא:…”

    5. Segment 536 words

      Opens “מֵיתִיבִי: אוֹמֵר הַבְדָּלוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת וּבְמוֹצָאֵי יָמִים…”

    6. Segment 646 words

      Opens “תַּנָּאֵי הִיא, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּנָן שֶׁל…”

    7. Segment 748 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמַּבְדִּיל צָרִיךְ…”

    8. Segment 830 words

      Opens “וְחוֹתֵם בְּ״סֵדֶר בְּרֵאשִׁית״. וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים: בְּ״יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית״.…”

    9. Segment 916 words

      Opens “אִי הָכִי ״בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי…”

    10. Segment 1031 words

      Opens “אָמְרִי, כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים תְּרֵי מִילֵּי נִינְהוּ.…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “מִחְתָּם מַאי חָתֵים? רַב אָמַר: ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל״,…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: כׇּל…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Pesachim 104a · Segment 11 — “…עֲלַהּ אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף אַהָא דְּרַב.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Pesachim 104a · Segment 1 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַמַּבְדִּיל צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר מֵעֵין חֲתִימָה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Pesachim 104a · Segment 11 — “…לְחוֹל״. לָיֵיט עֲלַהּ אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף אַהָא דְּרַב.

    Original text

    וְהָא מָר לָא תְּלָתָא אָמַר וְלָא שְׁבַע אָמַר! אֲמַר לֵיהּ: אִיבְרָא ״בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה״, מֵעֵין חֲתִימָה הִיא, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַמַּבְדִּיל צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר מֵעֵין חֲתִימָה סָמוּךְ לַחֲתִימָתוֹ. וּפוּמְבְּדִיתָאֵי אָמְרִי מֵעֵין פְּתִיחָתָן סָמוּךְ לַחֲתִימָתָן.

    But the Master did not say three distinctions, nor did he say seven, as he actually mentioned four distinctions. He said to him: In truth, that is inaccurate, as the distinction between the seventh day and the six days of work is not considered a separate statement of distinction. Rather, this distinction is mentioned because it is similar to the conclusion of the blessing, and Rav Yehuda said that Shmuel said: One who recites havdala must say an expression that is similar to the conclusion near the conclusion of the blessing, to emphasize the connection between the blessing and its conclusion. And the scholars of Pumbedita say that one must say a phrase similar to the beginnings of blessings near their conclusions.

    מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, דְּחָתְמִינַן ״בֵּין קוֹדֶשׁ לְקוֹדֶשׁ״,

    With regard to the previously cited dispute, the Gemara asks: What is the practical difference between them? Since the beginning and end of a blessing generally address the same topic, what is the difference between these two opinions? The Gemara responds: The practical difference between them is in the case of a Festival that occurs after Shabbat, as one concludes this havdala with the phrase: Who separates between sacred and sacred.

    מַאן דְּאָמַר מֵעֵין פְּתִיחָתָן סָמוּךְ לַחֲתִימָתָן, לָא בָּעֵי לְמֵימַר ״בֵּין קְדוּשַּׁת שַׁבָּת לִקְדוּשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ״. וּמַאן דְּאָמַר מֵעֵין חֲתִימָתָן סָמוּךְ לַחֲתִימָתָן, בָּעֵי לְמֵימַר ״בֵּין קְדוּשַּׁת שַׁבָּת לִקְדוּשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ״.

    The one who said that one must mention an expression similar to the beginnings of blessings near their conclusions would say that one is not required to say: Between the sanctity of Shabbat and the sanctity of the Festival You have distinguished, before concluding the blessing, as the beginning of the blessing refers simply to the sacred and the profane. And according to the one who said that one must say a phrase similar to the conclusions of blessings near their conclusions, one is required to say: Between the sanctity of Shabbat and the sanctity of the Festival You have distinguished.

    גּוּפָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הַפּוֹחֵת — לֹא יִפְחוֹת מִשָּׁלֹשׁ, וְהַמּוֹסִיף — לֹא יוֹסִיף עַל שֶׁבַע.

    The Gemara returns to the aforementioned matter itself. Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said: One who decreases the number of distinctions mentioned in havdala should not decrease their number to less than three, and one who increases their number should not increase them to more than seven.

    מֵיתִיבִי: אוֹמֵר הַבְדָּלוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת וּבְמוֹצָאֵי יָמִים טוֹבִים וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְיוֹם טוֹב וּבְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב לְחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, אֲבָל לֹא בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת. הָרָגִיל — אוֹמֵר הַרְבֵּה, וְשֶׁאֵינוֹ רָגִיל — אוֹמֵר אַחַת.

    The Gemara raises an objection from the Tosefta : One says statements of distinctions at the conclusion of Shabbat, and at the conclusion of Festivals, and at the conclusion of Yom Kippur, and at the conclusion of Shabbat that leads into a Festival, and at the conclusion of a Festival that leads into the intermediate days of a Festival. However, one does not mention distinctions at the conclusion of a Festival that leads into Shabbat, as the sanctity of Shabbat is greater than that of a Festival. One who is accustomed to reciting distinctions may recite many distinctions, and one who is not accustomed to doing so recites only one distinction. This ruling implies that there is no absolute requirement to mention more than one distinction.

    תַּנָּאֵי הִיא, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים אוֹמֵר אַחַת, וְנָהֲגוּ הָעָם לוֹמַר שָׁלֹשׁ. מַאן נִיהוּ ״בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים״? רַבִּי מְנַחֵם בַּר סִימַאי. וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ ״בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים״? דְּלָא אִיסְתַּכַּל בְּצוּרְתָּא דְזוּזָא. שְׁלַח לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר אִידִי: חֲנַנְיָא אָחִי אוֹמֵר אַחַת. וְלֵית הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ.

    The Gemara answers: It is a dispute between tanna’im , as Rabbi Yoḥanan said: The son of sacred ones recites only one distinction, but the people were accustomed to recite three distinctions. The Gemara asks: Who is this person called the son of sacred ones? The Gemara answers: Rabbi Menaḥem bar Simai. And why did they call him the son of sacred ones? Because he would not look at the forms on coins, which were occasionally idolatrous symbols or some other prohibited image. The Gemara relates that Rav Shmuel bar Idi sent Rabbi Menaḥem bar Simai the following message: My brother Ḥananya says that one should mention only one distinction. However, the Gemara concludes: And the halakha is not in accordance with that opinion.

    אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמַּבְדִּיל צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר מֵעֵין הַבְדָּלוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. מֵיתִיבִי: סֵדֶר הַבְדָּלוֹת הֵיאַךְ? אוֹמֵר: ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחוֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, בֵּין טָמֵא לְטָהוֹר, בֵּין הַיָּם לֶחָרָבָה, בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, בֵּין כֹּהֲנִים לִלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים״.

    Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who recites havdala must say distinctions similar to the distinctions stated explicitly in the Torah. One should not add other distinctions. The Gemara raises an objection from a baraita : How should one say the order of the distinctions in havdala ? One recites: Who distinguishes between sacred and profane: Between light and darkness; between Israel and the nations; and between the seventh day and the six days of work; between the ritually impure and the ritually pure; between the sea and the dry land; between the upper waters above the firmament and the lower waters below the firmament; and between priests, Levites, and Israelites. This is an extended version of havdala , which includes references to seven distinctions.

    וְחוֹתֵם בְּ״סֵדֶר בְּרֵאשִׁית״. וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים: בְּ״יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית״. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חוֹתֵם ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל״. וְאִם אִיתָא, הָא ״בֵּין הַיָּם לֶחָרָבָה״ לָא כְּתִיבָא בֵּיהּ ״הַבְדָּלָה״! סְמִי מִכָּאן ״בֵּין הַיָּם לֶחָרָבָה״.

    The baraita continues: And one concludes the blessing with the order of Creation: Blessed is He Who arranges the order of Creation, or: Who orders Creation. And others say that one concludes with: Who fashions Creation. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says that one concludes with the phrase: Who sanctifies Israel. The Gemara explains its objection: And if what Rabbi Yehoshua ben Levi said is so, the distinction between the sea and the dry land should not be mentioned, as the term distinction is not written with regard to this issue. The Gemara answers: Remove from here the distinction between the sea and the dry land.

    אִי הָכִי ״בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה״ נָמֵי? מֵעֵין חֲתִימָה הוּא, בְּצַר חֲדָא וְלֵיכָּא שֶׁבַע!

    The Gemara asks: If so, the distinction between the seventh day and the six days of work should also not be counted in the tally of the distinctions, as it is mentioned only to repeat something similar to the conclusion. Consequently, this text of havdala lacks one more distinction, and this means that there are not seven distinctions in total.

    אָמְרִי, כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים תְּרֵי מִילֵּי נִינְהוּ. בֵּין לְוִיִּם לְיִשְׂרְאֵלִים, דִּכְתִיב: ״בָּעֵת הַהִיא הִבְדִּיל ה׳ אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי״. בֵּין הַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם, דִּכְתִיב: ״בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים״.

    They say in answer to this question: The distinction between priests, Levites, and Israelites is two matters, i.e., it counts as two separate distinctions. One distinction is between Levites and Israelites, as it is written: “At that time the Lord separated the tribe of Levi to bear the Ark of the covenant of the Lord” (Deuteronomy 10:8). A further distinction is that between the priests and the Levites, as it is written: “The sons of Amram: Aaron and Moses; and Aaron was separated, that he should be sanctified as most holy, he and his sons forever” (I Chronicles 23:13).

    מִחְתָּם מַאי חָתֵים? רַב אָמַר: ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל״, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל״. לָיֵיט עֲלַהּ אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף אַהָא דְּרַב.

    The Gemara asks: What formula should be used to conclude the blessing of havdala ? Rav said the blessing should conclude with the phrase: Who sanctifies Israel. And Shmuel said the concluding phrase is: Who distinguishes between sacred and profane. The Gemara adds that Abaye, and some say it was Rav Yosef, cursed it, i.e., he would become angry at one who concluded the blessing in accordance with that opinion of Rav.

    תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: כׇּל הַחוֹתֵם ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל״ מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו.

    It was taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: Anyone who concludes the havdala blessing with the combined formula: Who sanctifies Israel and distinguishes between sacred and profane, God will lengthen his days and years.